אבל פשוט מעניין אותי למה זה קשור ואולי אפשר לשנות משהו 

הנקה מלאה ובלעדית כל שעתיים-שלוש

אצל הרביעי - המחזור חזק בגיל חצי שנה, אין לי מושג למה, לא שיניתי משהו

ועכשיו אני חודשיים וחצי אחרי לידה עם התקן הורמונלי, אז יותר קשה לדעת..

של להגיע ולראות איך את מרגישה ולפי זה לזרום

אני לידה אחת לקחתי ובשניה לא

ותכלס אם הגעת בפתיחה מלאה (אפילו שזה לא היה נכון, וזה רק מה שחשבת) לדעתי אין שום סיבה לקחת אפידורל שלא יספיק להשפיע אפילו עד שהתינוק יצא...

ואח"כ הסבירו לי שכנראה השק שלחץ עם המים גרם שזה ירגיש כך,

ואחרי שהמים פקעו הצוואר בעצם "נסגר" קצת חזרה.

נשמע מוזר...

אם הרגשת ככה אז תנסי בלידה הבאה בעה עם...

אני תמיד ילדתי בלי והיה לי מעולה ככה, אבל אם לא היה לך טוב אפשר לנסות אחרת.

אני כן מרגישה שיותר קשה ללדת בלי אפידורל למי שלא מחוברת לזה כי זה מאוד דורש התמסרות והתכווננות לתהליך

בסוף אני מרגישה שנכון לי בלי אפידורל,

לא יודעת להסביר למה.

רוצה לנסות להבהיר את זה לעצמי כדי לתת לי כוח גם בפעם הבאה...

תכתבו לי מה היתרונות של לידה ללא אפידורל

היתרונות לדעתי:

• יכולת לקדם את הלידה בגלל תנועתיות מה שפחות אפשרי עם אפידורל

• יכולת ללדת בתנוחות שאינן שכיבה ושליטה יותר מדוייקת בלחיצות - מקטין סיכוי לקרעים/ וואקום.

• התאוששות מהירה יותר אחרי הלידה אפשר די מייד לקום להתקלח.

  כמובן שבסוף זה תלוי בכמה הלידות שלך קלות/מהירות מניחה שאם הלידות שלי היו ארוכות או קשות מאוד הייתי לוקחת.

בגלל הגישה הטבעית, וגם כדי לא להרגיש מוגבלת.

בפועל ילדתי רק שתי לידות בלי אפידורל (כן קצת עם גז צחוק ועם תמיכה מאמא שלי).

הלידה השלישית הייתה של תאומים, ומכיוון שבלידת תאומים יש סיכוי שיהיה צורך למשוך את העובר השני, וזו פעולה שכואבת מאוד בלי אפידורל, הסכמתי לקחת אפידורל בשלב די מוקדם. (זה היה נס, כי בסוף היה קיסרי חירום, ובזכות העובדה שכבר הייתי עם אפידורל לא הייתי צריכה הרדמה מלאה)

שתי הלידות הבאות היו כואבות מאוד, והשנייה שבהן הייתה גם ארוכה מאוד, ולכן נכנעתי ולקחתי אפידורל בסוף. אבל כן, הסתובבתי אחר כל בתחושה של כניעה, שלא הצלחתי ללדת כמו שרציתי... ובאמת לא מספיק הצלחתי להסביר לעצמי למה אני רואה בזה כניעה. (אולי זה קשור לזה שאמא שלי ילדה את רוב הלידות בלי אפידורל...)

[שלוש הלידות האחרונות היו קיסריות, אז לא הייתה לי ברירה אלא לקבל אפידורל]

לא יודעת אם עזרתי לך במשהו עם החפירות שלי🤭

אולי שווה לעבד את זה עם דולה...

1. מאפשר ללדת בתנוחות ולא רק בצורה שבה המיטה/ מושב של בית החולים מכוונת אליה (שזה מתחשב הרבה בגישה נוחה לצוות, פחות בכמה נוח מרגישה האישה בתנוחה הזו ופחות שימוש בכח הכבידה )

2. אני לא אוהבת שאחרי הלידה אסור לקום מפחד שהרגליים מאולחשות וצריך ללוות לשירותים וכד'

3. אני מרגישה שבצורה הטבעית ההתאוששות של הגוף מהירה בהרבה. הלידה שבה עצרתי את עצמי איזה זמן כדי להגיע לבית החולים, ואז התינוק 'החליק' ממני, היתה זו שהרגשתי שלגוף היה הכי קל לחזור לעצמו אחריה

   מזל טוב!

מוזר שאמרה לא לחחוץ בפץיחה 8. לי אמרו שבלידה רביעית אפשר ללחוץ ב8, לחצתי ויצא בקלות תוך כמה דקות. נקרעתי טיפה, אבל אני תמיד נקרעת...

אבל מי אמר שאם היית לוקחת לא היית סובלת מכאב של הדקירה ? מלידה ארוכה?

בכל דבר יתרונות חסרונות

וחיבוק גדול באמת חוויה לא פשוטה

אני הכי בעד אפידורל אבל מבקשת מה' שאני לא אצטרך

הדקירה בגב

זה שהכל מורדם לא מסוגלת

אם הלב שלך לא רוצה את זה אז לא

כאב עובר אבל אפידורל זה מפחיד חלק מנשים

כשאני לוקחת אפידורל השליטה לא בידיים שלי. אני תלויה בצוות הרפואי.

בלידה הראשונה לקחתי וסהכ זה היה טוב, אבל הייתי תלויה בצוות הרפואי שיגיד לי מה קורה, והם לא הגיעו וכשהגיעו הילדה הייתה כבר כמעט לבד בחוץ

בלידה השניה לקחתי ולא השפיע אז הייתי מרותקת למיטה בלי יכולת התמודדות ככ עפ הצירים

בלידה השלישית כשבחרתי ללדת בלי אפידןרל ממש הרגשתי בשליטה. הרגשתי בכל רגע מה הגוף שלי צריך כרגע וזרמתי עם זה (למשל תזוזות אגן וכאלה) וכשהתחיל ללחוץ פתאום, למרות שרגע לפני הייתי בםתיחה 3.5 ידעתי להגיד שלוחץ ולקחו אותי ברצינות (ואכן ילדתי כמה דק אחרי)

אז לי באופן אישי השליטה הזו על התהליך עושה לי טוב

גם לי ככה.

וזו תשובה

אז נשים שאלו ולא הבינו למה ומה הקטע, אבל כך הרגיש לך נכון ואת לא צריכה שאחרים יבינו כי זה שלך בלבד. לא חייב להיות תירוץ מיוחד ואת לא מוזרה שבחרת ככה

כזה פשוט ♥️

חוץ משלל השיקולים שכתבו כאן

שלאפידורל יש גם סיכונים, חלקם סתם מציקים ופוגעים באיכות חיים זמנית, וחלקם יותר גרועים.

אפידורל מעלה את הסיכון להתערבויות נוספות.

אני לא משתמשת באפידורל כשאני לא חייבת, כי מבחינתי לידה היא לא אירוע רפואי.

פעם אחרונה יצא במקרה שבעלי היה.

אין לי בעיה עם בדיקות דם לילדים.

ואצלינו אם צריך, המזכירה עוזרת להחזיק את הילד.

אני רגישה מדי לדברים האלה והילדים נלחצים בהתאם

גם טיפות חלב והכל

בדכ אני עושה לבד איתם פתאום ירד לי הביטחון

זה אומר שבעלי יצטרך לצאת באמצע בשביל זה או יתפלל מאוחר יותר ואז דופק את כל היום

יכול לשנות טיפה את סדר היום, זה לא לגמרי דופק את היום, גג שעה.

כל מה שבעלי יכול לעשות גם, אני נותנת לו (: במיוחד מה שמאתגר אותי

לק"י

לאחרונה בעלי לקח את בן הארבע, כי הוא יכל לאחר טיפה לעבודה ולי זה יותר מסובך.

אנחנו אנשים עסוקים בשביל לשנות את הלוז לכל דבר..

לא נעים, לא נורא. ככה זה מבחינתי לפחות

ויאכל מיד אחכ

באמת הייתה פעם אחת קשוחה שטוב שבעלי הלך (זה היה בגיל פצפון עם תינוקת זערורית, והיה צריך לקחת דם מהצוואר... לא מחזה שהייתי רוצה שהייתי רוצה לראות)

אבל הילדים שלי יחסית בסדר בבדיקות דם ב"ה. אם היה ילד שלא - אז הייתי שולחת את בעלי...

(היו פעמים שבכו כמובן, כמו הפעם ההיא שבדיעבד הסתבר שהמחט הייתה תקולה, והאחות פשוט לא הצליחה להוציא דם עם כל הניסיונות, והתינוקת צרחה את נשמתה... היה קשה - אפילו האחות זכרה את זה כשהגעתי איתה שוב והתנצלה נורא - אבל שרדתי...)

הלכתי לעוד הרבה דברים לבד, כולל אישפוזים.

אני חושבת שהעמדה שאני מגיעה איתה הכי חשובה, אני עושה משהו שהוא לטובת הילד שלי ולא רוצה לפגוע בו ולכן קודם כל אני רגועה ונינוחה ואז יכולה לשדר רוגע ונינוחות גם לילד.

אני כמובן מסבירה בבית מה יהיה, מחזיקה את הילד עליי, שרה באוזן ומלטפת. כמובן מביאה מהבית בובה שמרגיעה או מוצץ

נכנס בי פחד לא מוסבר

אולי כי הוא כבר גדל ואני יודעת שהוא יותר חזק מבעבר ולא יעזור דיבורים איתו והסבר מראש בזמן אמת הוא ישבור את הכלים

נקווה שנעבור בשלום

תודה יקרות 🙏🙏

אפשר לחשוב ביחד מה יעזור לו.

אבל אם זה בלתי אפשרי אז בהחלט שהבעל יבוא גם

בדר"כ אני מסתדרת לבד, חיסונים, בדיקות..

אבל ילדה אחת שלי שתהיה בריאה, עכשיו את מזכירה לי, לקחתי אותה לבדיקת דם והיא היתה כ"כ עקשנית וחזקה שחזרתי הביתה כלעומת שבאתי😵‍💫

ביום אחר בעלי לקח אותה. אבל היא באמת ילדה קיצונית ברמות לא רגילות בבדיקות וטיפולים...

אותיות ומספרים עם מנגינה להסחת הדעת וזה לרוב הצליח

אבל הוא טוען שרוב הילדים מגיעים רק עם אמא

בדיקות דם על פי רוב שולחת את בעלי, גם אם זה משבש לו את הסדר יום, וכנ"ל רופאי שיניים- כשבעלי לוקח הם מבינים שאין להם ברירה אלא לשתף פעולה, ואצלי הם מתחילים לעשות פרצופים... דווקא טיפת חלב בחיים הוא לא הלך נראה לי.

אבל כל התסמינים קיימים, כולל דחיית קפה של הגוף.

נראה ממש פס. בעז''ה

לא יודעת אם הבדיקה אמינה לפני איחור

בעז"ה

אם יצא אז כנראה,

אבל באמת מה שקובע זה האיחור....

מחכה...

🩷

אבל זה באמת מאוד מוקדם

תודה 🤍

מנסה!

אולי בכל זאת, אבל יש זמן. 😉

בשלב כזה גם אם יש הריון לא יהיה פס

משתדלת לא להתבאס..

מה שבטוח, אם זה כן אז זה כן, גם אם עכשיו לא יוצא, זה לא אומר כלום, כן, בשלב כזה לא אמור להיות פס, לפחות עוד 5-6 יום בבדיקה מוקדמת, אם בכלל.

🤍🤍🤍

והאמת שגם יש פס חלש חלש אני לא סומכת עליו כי זה יכול להיות גם כימי.. כבר היה לי

יותר מדי פעמים.

אבל מקווה לטוב....

התחושות הפעם בגוף כמו בהריונות קודמים.

אבל לפעמים זה גם פסיכולוגי...

אראה בהמשך. יאללה שיעברו כבר 8 ימים לבטאאאאא

אז זה לא אומר שום דבר.

תעשי בטא ביום האיחור או ביתית יום אח''כ.

בהצלחה

אני מכבסת כמעט הכל, כמעט הכל צריכה..

לק"י

ולרוב יש לנו מספיק בגדים....

זה ההפך מחופש..

וגם באמת קשה לי לראות את הערמות שמצטברות

בכל אופן לי בסוף הריון יש יחסית מעט בגדים וגם לילדים מתלכלך הרבה..

בדרך כלל אין לי מספיק בגדים.

ובעלי בחופש עד ראש חודש חשוון, אז הוא מתגבר על הכביסות שנשארו.

(גם ביום יום הוא לרוב מכבס).

עשיתי כביסה ביום שני. נראה אם נוכל לא לכבס שןב עד סוף השבוע, לא בטוחה

אבל הלוואי שהיה חופש בכל זאת

לק"י

אין לי כח לחזור ישר מהחג.

או לחזור בכלל🙈

אבל שיהיה חופש בנסיבות טובות בלבד!

ועד אז, נעצום את העיניים כדי לא לראות את ערמות הכביסה.

מסכן הבעל שהחג יצא שבוע שלי ואיסרו חג שבוע שלו

מבאס כ''כ שחייבים לעבוד וא''א לכבס

מורים מקצועיים יש גם גברים.

באמנה כפר סבא ראש האולפנה הוא רב, גבר.

באולפנות צביה זה יותר נפוץ, לעומת אולפנות

בני עקיבא, שרב עומד בראש האולפנה

אבל זה לא באמת חדר מורים מעורב.

זה הרוב מורות, ושניים שלושה מורים.

ובבתי ספר של בנים מורות יכולות להיות בערך חצי מהצוות. השאלה אם יש בית ספר של בנות עם הרבה מורים גברים.

ומן הסתם גברים מעדיפים ללמד בנים...

וגם יש תנועה כזאת שבמוסדות לבנות ילמדו רק נשים. בהרבה אולפנות שראש האולפנה יוצא לפנסיה נכנסת במקומו אישה.

לדעתי לא קיים מוסד לבנות עם צוות מעורב באמת. לפחות לא כמו מוסדות לבנים

הצוות הנשי שם מסתכם במזכירה, יועצת, מישהי שהיא מעין סגנית, מורה מתקנת ומורה או שתיים לחשבון לכיתות הצעירות.

בבתי ספר אחרים שהבנים שלי למדו בהם קצת אין בכלל בכלל מורות, רק מזכירה.

בעיניי הכי נכון להשתדל שכך יהיה... (וכמובן גם הפוך, שאצל הבנות יהיו רק בנות. ככה זה בבית הספר של הבנות שלי ובאולפנה שהבת שלי למדה בה. למעשה הבכורה שלי פוגשת רבנים באופן קבוע רק עכשיו, כשהיא במדרשה...)

13% מהמורים הם גברים,

כשזה מתחלק ככה שבתיכון 33% גברים ביסודי פחות ובגני הילדים 1%.

כלומר גם אם תלכי לבית ספר מעורב אקראי הרוב המוחלט של המורים הן מורות.

אפילו בהשתלמויות וקבוצות מקצועיות שאני נמצאת בהן ושעוסקות בהוראת מקצועות ריאליים בתיכון , ובהן יש יותר גברים באופן יחסי עדיין הרוב הן נשים.

בהרבה אולפנות יש גברים. אבל המגמה לנסות לצמצם אותם כמה שיותר. רובם מורים מבוגרים. לא יקחו לאולפנה מורה צעיר בן 25. אלא אם ממש אין ברירה.

יש בהם רוב מוחלט נשי בצוות. אולי מורה אחד או שניים גברים.

להפך, דווקא עדיף שיהיה צוות רק של נשים שילמדו בנות, לא?

הילדים שלי לא בגיל ואני רחוקה מגיל בית ספר, בזמני אצלנו (בית ספר לא אולפנה) היו די הרבה מורים גברים, בעיקר לקודש אבל לא רק, ובאולפנות שהכרתי היו בעיקר רבנים מורים לקודש אבל גם לא אחד או שניים, אולי 7. במבט לאחור זה באמת נראה לי מוזר היום.

חבל, אנחנו מאמינים בחברה מעורבת, הייתי שמחה שלילדים שלי יהיו גם מורים וגם מורות, בכל המקצועות.

נראה לי יותר חשוב מאשר "אמונה בחברה מעורבת".

אני גם לא "מאמינה בחברה נפרדת", כל מסגרת וסיטואציה בחיים צריכה להישקל בנפרד, וכשם שיש יתרונות מבהקים לכיתות נפרדות לבנות, ככה צוות שאפשר להרגיש קרוב אליו ולשתף בקשיים בלי מבוכה זה יתרון גדול.

(וזה בלי להזכיר נושא של מוגנות או קשרים בעייתיים. אבל רוב האנשים הם כשרים וזאת לא הבעיה המרכזית.)

אני גם לא רואה מה היתרון הגדול ב"ללמוד לדבר עם בנים". כל עוד מגדלים את הילדים עם הגיון בריא שהמין לא נושך כשיבוא הזמן הכל יבוא בטוב, מי שגדל במסגרת מעורבת יוכל להתחתן ולעבוד בסביבה מעורבת תוך שמירה על גבולות מתאימים בלי בעיה. דווקא באוכלוסיות עם הפרדה במערכת החינוך מתחתנים מהר יותר מאשר אוכלוסיות מעורבות.

ובאופן כללי כמו שכתבו מעליי הרוב המוחלט של המורים במערכת החינוך הן מורות, ומורים גברים יעדיפו בדרך כלל ללמד בנים, אני לא רואה עניין להתערב במצב הקיים ולערוך אפלייה מתקנת לגברים רק בשם ערך "הגיוון" או "השיוויון".

ועוד נקודה שבלטה לי, דווקא הצדדים הליברלים משום מה לא מרוצים מכך שנשים יכולות למלא תפקידים שבעבר הוקצו לגברים כמו מקצועות קודש או הנהלה ואיוש דרגים גבוהים.

ושוב, אני ממש לא חושבת שיש ערך בהפרדה בכל סיטוציה בכל מקום. דווקא בחיים הבוגרים הפרדה כשאין באמת צורך הלכתי נראית לפעמים קצת מוגזמת, אבל במערכת החינוך יש לה יתרונות מוכחים.

שבקלות אפשר למצוא דמות משמעותית מתוך הצוות הנשי. אצלנו גם היה באחת הכיתות בשכבת י"ב מחנך גבר, לא ראיתי שזה גרם לבעיות, ומי שחיפשה דמות נשית מצאה אותה בהחלט.

היו גם כאלה שהפוך - היתה להן מחנכת והיה להן קל יותר לדבר ולהתייעץ עם מורים. היו לי מורים ורבנים שהיו לי מאד משמעותיים שגם נשארתי איתם בקשר והתייעצתי איתם בהמשך הדרך. זה לא אומר שכשהייתי צריכה להתייעץ עם דמות נשית לא היה לי למי לפנות.

לא הזכרתי את הצורך ללמוד לדבר עם בנים, לפחוץ בחברה שלנו זה די טבעי, אין דיבור שונה עם אישה או גבר.

לא בהכרח שגיל החתונה מושפע דווקא מהיותה של חברה מעורבת או נפרדת אלא מן הסתם מערכים שונים, שמרניים יותר או פחות, שקיימים בחברות השונות

ממש לא ביקשתי "לתקן" את המצב באופן מלאכותי, רק הצטערתי שהוא ככה. אני מרגישה שקצת הלבשת על הדברים שלי הרבה מעבר למה שכתבתי והתכוונתי...

לא ככ הבנתי את כוונתך בפסקה לפני אחרונה. אני מכירה נשים שמלמדות גמרא הלכה וכו והסביבה מאד מרוצה מזה. אולי התכוונת למשהו אחר.

אמית, פלך

אפשר למצוא יותר צוות גברי

אני לימדתי ב3 מוסדות שונים באותו אזור, בשניים היה רוב נשי אבל היו כמה מורים (של"ח, הלכה, פיזיקה, רבני שכבות, באחד מהמקומות ראש אולפנה גבר)

ועכשיו עובדת במקום שלישי שביום יום אין גברים בחדר מורים.

יש אבות בית, אנשי מנהלה כאלה ואחרים..ורב שמגיע לפעמים להעביר שיעורי שו"ת וכו'

מעניין אותי מה הסיבה לשאלה

בתור מורה היה לי הרבה יותר נעים בחדר מורים מעורב, קשה לי בחדר מורים נשי. אבל מבחינת הכיתות אני הרבה יותר נהנית בכיתות של בנות מאשר של בנים.

אז תהיתי אם יש איזשהו מקום שיתאים לזה.

בכל אופן, בבית הספר של הבנים שלי, למשל, אף שיש מעט צוות נשי, יש חדר מורות בנפרד מחדר המורים. נשמע לי הגיוני יותר...

מאווררת יותר.

נשים יכולות להיות קצת "חתולות". לא מצאתי מילה אחרת שתתאים לתאר את התחושה הזאת.

וגם נמאס לי להיות מוקפת בהריונות ודיבורים על הריון ולידה. בחדר מורים מעורב זה הרבה פחות נוכח.

בכל אופן, אני מרגישה שדווקא באווירה נשית אפשר להרגיש משוחררת יותר...

אבל אולי באמת את צודקת על הדיבורים על היריונות ולידות...

אוירה לא נעימה של נשים שמסכסכות/מסתכסכות, עוקצות, מקנאות, מחפשות אחת את השניה, ועוד כאלה.. כאילו כמו חתולות ששולפות ציפורניים ושורטות אחת את השניה

לדעתי זה תלוי יותר במידות מאשר במין. בטח כשמדובר באנשים בוגרים...

וזה תלוי במידות. אבל גברים כאלה כמעט ואין.

לא יודעת אם זה טוב יותר

מפריע לה האוירה הספציפית. תמיד יש אנשים יותר או פחות לטעמך במקום עבודה, אבל יש הבדלים יותר בסיסיים בין גברים לנשים, באופי, בדרך התמודדות, בדרך תקשורת. נכון מי שלמדה להתנהג אחרת תתנהג אחרת, אבל זה משהו בסיסי יותר.

הבנות שלך לא רבות בצורה שונה מאיך שהבנים רבים? את לא נלחצת יותר בקלות מבעלך?

נשמע שאת חיה בחברה די נפרדת אז לא יודעת כמה את חווה את המעורב אבל אם יוצא לך אני מניחה שגם את שמה לב שזה אוירה שונה כשמעורב או נפרד. אולי בשבילך זה יתרון, אבל היא מחפשת משהו אחר

כמו בנות, לשמור טינה ,לכעוס... גברים יותר אדישים

אני חושבת שגם בבתי ספר מעורבים יש בדכ בתחום החינוך יותר נשים מגברים אז בטח בבתי ספר נפרדים..

לק"י

מתוך צוות של כ-80 עובדי הוראה.

גם אצלנו בי"ס של אוטיסטים, בגילאי 6-21, ובכיתות של הבנים הבוגרים חייבים שיהיה גם צוות גברי.

עדיין יש יותר נשים מגברים, אבל מעריכה שלפחות 30% מהצוות גברים.