מה שאת מתארת זה קצת אחרת, ואלה דברים שיכולים להשתנות הרבה פעמים במהלך החיים ואפילו בהתאם לכל ילד בפני עצמו...

אז לא קראתי לעומק את הדילמות שלך, אבל נשמע שיש עם הקטן שלכם הרבה דברים מורכבים, ובהחלט קשה להחליט ככה על גישה חינוכית אחידה ונוקשה... אז רק שלא יהיו לך נקיפות מצפון

מעבר לזה - אלה באמת דברים ספציפיים שיש לשקול בכל מקרה לגופו...

אבל כל מה שתיארת מזכיר את רוב הפעוטות בגיל הזה, שלא תהי מודאגת מדי

.

אני אהבתי את הספרים של לייף סנטר ואת הספר של הרב יעקובזון, יש לו שיעורים בקול הלשון, הלוואי והיינו מצליחים ליישם. 

זה מוביל לנוקשות , ולא משנה מה הגישה. אני חושבת שנכון יותר ללמוד, לשמע , להקשיב לכמה גישות, ולקחת מה שמתאים לכם. דרך שעובדת עם ילד אחד, לא נכונה לאחיו  וזה גם משתנה בגילאים שונים, סיטואציות שונות ושלבי חיים שונים.

בעיני הגישות פותחות כיווני מחשיבה, מעלות דברים למודעות. וכל המיקס הזה מתחבר עם האינטואיציה ההורית שלנו שמולידה את דרך הפעולה באותו הרגע.

היצמדות לגישה אחת פוגעת באינטואיציה, וגם מביאה בעיני לנוקשות בדרך שלנו כהורים , התנהגות בסגנון מסןים לפי הגישה שלא תמיד מתאימה לסיטואציה, ולילד הספציפי בשלב בו הוא נמצא.  

בעד להרחיב את הידע באמצעות קריאה של תוכן מקצועי לגבי גישות שונות ולהיות מחוברים לאינטואיציות ולקול ההורי שבדכ מכוון אותנו נכון בהתאם לילד.

כרגע נשמע שהכיוון הוא לסדר לעצמכם קצת את אזורי הגבולות.

מה ממש חשוב לכם שלא יעברו עליו בבית. תכתבו לעצמכם כמה נקודות כאלהמ( לא הרבה).

התנהגויות שאתם רוצים לעודד.

והתנהגויות שאתם מעדיפים שלא יהיו קיימות אבל לא באופן קריטי ומובהק, עם מרחב גמישות.

לגבי ההתנהגויות שאתם לא מוכנים לקבל תהיו עקביים וברורים באמירת הלא. בקו אחיד של שניכם.

הילד יזהה את העקביות והתתנהגות תמוגר בע"ה.

בהצלחה רבה!

על הספרים של חיים עומר-  הסמכות החדשה.

שיטל הסלים- האדומים, הכתומים והירוקים.

שהזכרתי בהודעה הקודמת זה שיטה של רוס, גם שווה קריאה. 

אני בניתי גישה ע״פ התוצאות הרצויות, היה לי חלום של בית עם אווירה רגועה, הורים וילדים רגועים, מתקשרים בנעימות, ילדים שמתנסים ולומדים להיות מבוגרים טובים, משפחה שחיה יחד בכיף.

הדרך להשיג את התוצאה היתה ניסוי וטעייה, למידה והתפתחות.

עיקרי הדרך הם: סבלנות, גמישות, עקביות, בחירת קווים אדומים ולמידה מתמדת (מטעויות ומידע של אחרים)

על הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו, איך להקשיב כך שהילדים ידברו", מאוד מאוד אוהבת את הגישה של הספר והוא מאוד פרקטי.

הוא גמיש וגם יש בו גישה חומלת כלפי ההורים, כלומר זה בסדר אם נעשה טעויות, והילדים שלנו לא רובוטים, אין 100% אף פעם אבל הגישה הכללית היא להבין את המקום של הילד, להבין את עצמך ושזה יעבוד בהרמוניה עד כמה שאפשר. להיות עקבית עם הגבולות אבל לא בקשיחות.

להיות יצירתית ולסמוך על עצמך כאמא.

(כל זה נשמע נורא באוויר אבל זה באמת ספר פרקטי עם הרבה דוגמאות מציאותיות ביותר...)

קניתי אותו לעצמי וקראתי כמה פעמים.

לגבי חילוקי דעות, זה הגיוני וטבעי.

אם את קוראת ספר או הולכת להרצאה אפשר להעלות נקודה לדיון זוגי, את ממילא לא מקובעת בגישה ספציפית אז בעיניי זו הזדמנות טובה לדון ולחשוב יחד.

ואתם יכולים להיות בגישות שונות כל עוד אתם עקביים ומגבים אחד את השני מול הילד (גם אם לא מסכימים תמיד).

תכלס חוץ מאינטואיציה, איך החלטתן איך לפעול? לא מחפשת גישה, אלא לבנות לעצמי גישה... כן שיהיה קו אחיד בבית, תמיד יש יוצאי דופן.. אני לא בן אדם נוקשה, אם כבר לכיוון ההפוך 😅

איפה אפשר לקרוא על זה?

אני רואה שלפעמים מוזכר כל מיני אדלר, שפר, היקשרותית, התנהגותית, וינקוט כאלה.. איפה אפשר לקרוא על הגישות שיש כדי לסדר לעצמי את המחשבות ולעצב גישה חינוכית לבית שלנו. 

מודה שאף פעם לא קראתי יותר מדי לעומק על גישות החינוך השונות. פשוט לוקחת מפה ומשם דברים שמדברים אליי ומתאימים לי.

כן קראתי כל מיני ספרי חינוך (מעדיפה יהודיים) במהלך השנים, אבל לאו דווקא כאלה שעל פי גישה מסוימת...

לא באים להדרכה רק כשהמצב קשה...

בהדרכה ממוקדת של עד 4 מפגשים אפשר לקבל קו ברור שמותאם לכם כהורים, ביחד ולחוד, ולקבל כלים בהירים איך להיות ההורים שאתם שואפים להיות.

כלומר לחבר את הערכים שאתם רוצים לתכלס, לפרקטיקה חינוכית.

לדעתי זה יכול ממש לעשות לך סדר וביטחון.

ספרים, קבוצות פייסבוק של מדריכות הורים

לא חושבת שאת צריכה הדרכת הורים פרטית

יש המון ידע באינטרנט.

גדולה מאד שלא מרוכזת בשום מקום אחר, בכמות, במגוון ובהגשה נעימה של סרטונים קצרים.

ממליצה גם על סרטונים בנושא חינוך ילדים וגם בהעצמה אישית.

יש דינמיקה בין שני הורים לכמה ילדים.

בסוף לכל אחד מדבר כלים שונים וזה תלוי גם במשאבים שיש.

אני כן בעד ללמוד משהו אחד מסודר, ואחרי שמבינים ומפנימים אז להמשיך ללמוד עוד.

השיטות שהייתי בוחרת זה לפי התוצאה שאני רוצה להגיע אליה וגם דרך שנראית לי מתאימה.

לא הייתי לומדת שיטה שבסוף לא משיגה את המטרה שאני שואפת אליה.

אני חושבת שאם יש מחלוקת מובנית או שוני בין ההורים, הצורך להגיע להסכמה כל הזמן יכול לגבות מחירים אסטרונומיים מהזוגיות.

כדאי לסכם על קווים אדומים (שממש ממש קריטיים, לא משהו כמו לא יותר מממתק אחד ביום ולא משהו כמו שהילדים יצאו עם נעליים אם יש הורה שזורם עם זה שיצאו יחפים)

אצלנו למשל קווים אדומים זה לא להרשות לטפס על הגג (קומה רביעית)

לא להסתיר דברים מהותיים מההורה השני, לא לאיים באלימות, דברים כאלו.

כל השאר יש מרחב מאוד גדול של כל הורה לפעול לפי ראות עיניו ולפי האישיות שלו, אחרת זה לנסות לסרס את השני כל הזמן.

יש דברים שאנחנו דנים בהם ומשתפים אחד את השני במה שחשוב לנו ועושים וויתורים בשביל השני, אבל בגדול כל אחד פועל כרצונו מול הילדים וזה לא מבלבל אותם בכלל.

זה כן פוגע בהרגלים, אבל זה כבר משהו אחר. זה לא פוגע בחינוך עצמו ואני לא חושבת שבעלי צריך להתאמץ להקנות את ההרגלים שחשובים לי ולהיפך. אני מצפה ממנו רק לא לזלזל במה שחשוב לי, וזה הדדי.

בקיצור, בסוף הבחירה היא לפי נטיית הלב, לא צריכה להיות מוסכמת וזהה על שני ההורים,

ואני אפילו חושבת שיש בזה יתרון והעשרה רגשית לילדים שהם יכולים לספוג דברים שונים משני ההורים בו זמנית.

חשוב רק כשבאים ליישם, להאמין ולהתמיד בדרך, אחרת קשה מאוד לראות תוצאות.

מחזקת אותך להתחיל ללמוד מעכשיו. אבל יחד עם זה מעודדת אותך להוריד לחץ ואשמה. אין צורך להרגיש לא טוב ולהצטדק. גם בלי מלחמה ומילואים ודברים מסביב זה לגמרי הגיל שהילדים מציבים בפנינו מראה ושלב מעולה להתחיל ללמוד לפני שמגיעים לתסכולים קשים מול הילד.

מבחינת כלים ללמוד מסודר אפשר מספרים, אני ממליצה יותר על פודקאסטים או מעקב אחרי תכנים מסודרים.

למשל על דינמיקה בין אחים פחות רלוונטי לכם כרגע, אז את יכולה לרפרף על זה ולהתמקד בדברים אחרים.

נניח יכול להיות שאצלכם יהיה יותר רלוונטי להתמקד בשאלה מה מקום סבא וסבתא בחינוך הילד, ואצל משפחה אחרת פחות יהיה רלוונטי.

בהצלחה רבה!

ואיך להיות סמכותית בלי להרים קול, ואיך לא להרגיש מוותרת ומופעלת על ידי הקטן יותר מדי וכו'

אלה סוגיות מאד חשובות, וטוב שאת עוצרת לחשיבה כשהוא עדיין קטן.

אני מאד נעזרת בספרים של הרב יעקובסון, בעיני השיטה שלו מאד אינטואיטיבית אבל ברורה ועוזרת להחזיק את הסמכות באופן רגוע ועקבי.

מדי פעם אנחנו עושים 'חזרות' על הספר כדי להתרענן ולחדש בתוכנו את הכוחות להצליח בזה.

אני רואה באיזון הזה דבר קריטי להתפתחות בריאות נפשית אצל הילדים (וגם אצלנו)

ביקשת בסוף ההודעה שלך משהו שפורש בפנייך מגוון גישות, שתוכלו לראות מה מתאים לכם כבית.

אני לא מכירה משהו כזה. ולא בטוחה שקיים משהו כזה.

אבל בהחלט יש מגוון גישות, ויש הרבה חומר חינמי או במחירים לא גבוהים, והמון ידע פה בפורום, ואתם יכולים פשוט לשמוע ולהעמיק את ההיכרות שלכם עם מגוון גישות, ולראות מה מדבר אליכם.

אני כן רוצה להגיד משהו על מה שכתבת על איך שאתם מתנהלים עכשיו בבית.

כתבת שאת מתחברת לגישה ההיקשרותית, ולכן מתנהגת ברכות עם הילד ומתקשה לשים גבולות.

אז אני רוצה להגיד שהגישה ההיקשרותית יכולה להיראות מבחוץ ככזו שבאמת פחות שמים בה גבולות. אבל אני חושבת שזו הסכנה כשמכירים את הגישה באופן שטחי. למעשה בהחלט יש בגישה גבולות, וזו דווקא גישה שממש אין בה פחד מבכי של ילד. אז אם הגישה מדברת אלייך, הייתי מנסה ללמוד אותה יותר (הייתי מתחילה בבלוג ובפודקאסט החינמיים של רותי דריאל - 'בחזרה ללב ההורות'. אני מאוד התחברתי וגם רכשתי כמה קורסים שלה ללימוד יותר מעמיק, לי זה נתן הרבה).

מה שכן, אני רואה שהבן שלך בן שנה וחצי. זה באמת גיל פצפון. הבת שלי גם בערך בגיל הזה, וזה עוד לא ממש גיל של גבולות. ז"א, ברור שיש גבולות כחלק ממסגרת של הבית. אבל אני לרוב אשתדל למנוע את המפגש עם הגבול כדי שהיא לא תצטרך לחוות כל הזמן 'לא' (אם יש דברים שאסור לה לגעת - שלא יהיו בהישג יד. ארונות שלא מתאים שתפתח - לשים סוגר. אם בכל זאת פתחה - אני לא אגיד לה שאסור אלא אתן לה משהו שמותר לה מתוך הארון או אעניין אותה במשהו אחר ואז אסגור מהר, וכן הלאה).

ובגיל הזה ממש עיקר מה שעוזר זה להעסיק במה שכן מותר לעשות - לשבת לקרוא ספרים ביחד, לשחק, לצאת החוצה, לשתף בדברים שאפשר לתת לו תפקידים (שנה וחצי זה קצת קטן, אבל לאט לאט יש יותר הבנה ויכולת לשתף פעולה ואז אפשר לשתף בכל מיני משימות בבית).

בהצלחה! 

ללכת על שיטות חינוכיות. הוא עדיין תינוק ולא יכול להבין עדיין. בגיל הזה באמת שומרים כל הזמן ומדברים תוך כדי.

אמירה נו-נו-נו אף פעם לא עובדת. כמעט כל תינוק שהכרתי חשב שזה סתם צליל מצחיק.

לגבי שיטות, בכל אחת יש מן האמת אבל אף אחת לא מתאימה בכל מצב. 

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אירוע בתוך חודש מהלידה

הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.

לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.

היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.

שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.

אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.

אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

כשהוא יקבל ריפוי בעיסוק, ידעו לאבחן או להפנות לאבחון אם יהיה צורך.

כדי לקבל עצות לגבי העבודה איתו בבית בינתיים. ואם נראה שיש צורך בהתאמות בשלב הזה.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

כרגע הוא לא מטופל אצל אף אחד.

אפשר אולי גם פסיכולוגית ילדים שמכירה הרבה תחומים...

אבל אולי לפסיכולוג במשרד החינוך תהיה היכרות עם הנושא.

על הילד לכתוב... זה מהבחינה הרגשית.

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

בקושי לכתוב מילה אחת הוא מסכים.

אני אפנה שוב לריפוי בעיסוק.

מחכה שהמורה ימלא שאלון.

הוא יחסית מהקטנים בשנתון (עדיין לא בן 7), אז יותר סיכוי שנספיק.

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו.

ניסיתי לתת לו תמונות שיחבר להן סיפור מתאים.

או שצייר ציור ויכתוב סיפור או משפט מתאים.

זה לא עזר.

היתה פעם שהוא התחיל להכין ספר עם בדיחות, אבל לא המשיך.

מה יכול לעניין ילד בן 7?

לשכנע אותו לכתוב- בסוף כל שורה שכתב מחכה לו שוקולד צ'יפס אחד או משהו חיצוני שמדרבן .

לשלב את הכתיבה בתוך משחק -

למשל את כותבת התחלה של סיפור, ומקפלת, הוא מוסיף שורה ומקפל וככה יוצא סיפור מצחיק.

הבן שלי מאד אוהב לבשל ולאפות, אז נתתי לו מחברת שירשום בה מתכונים.

משימות כתיבה שיש להן משמעות.

נניח שיכתוב פתק נחת לאח שבגן.

או רשימת קניות על המקרר.

או ימלא לעצמו טבלה של מערכת.

העיקר שהכתיבה שלו תועיל במשהו למישהו, ולא תהיה סתם תרגול מעיק.

התחיל עכשיו כיתה ו' וזה כיתה שיש בה הרבה סיכומים,

שנה שעברה המורה שלו חפר לי שהוא לא יצליח לסכם וללמוד גמרא.

השנה הילד התחיל לכתוב כי לא היה לו ברירה,

והנה הוא מתרגל כתיבה והכתב הולך ומשתפר ללא היכר בתוך חודש.

מצטערת על האנרגיה שהשקעתי כל השנים, (אבל אולי כן הניח לו את הבסיס...)

והבית להשלים זה מאוד מאוד קשה לו.

מודה שלא לוחצת על זה, רואה שהוא מבין את החומר, וגם כותבת לו לפעמים את התשובות.

בחופש כן ביקשתי ממנו לכתוב שלוש שורות של כל אות כל יום, אבל לא הצלחנו להתמיד.

הוא אוהב לכתוב כדאי מבקשת ממנו לכתוב מה כל אחד רוצה ארוחת ערב, או רשימת קניות .

חוץ מזה, אם אני יושבת לידם ומציירת מספר או סרטון הוא גם נהנה ומתרגל

אני ככה עשיתי כמה פעמים

במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן

אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.

אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה

תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות

השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.

מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר

אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.

מקווה שידעו לענות לי.

אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...

אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.

אני אנסה מחר להתקשר ולברר.

מי הרופא שלך, ואם כן, הוא גם שלי...

וגם לי יש את המספר שלו.

אבל גם אני הייתי מתפדחת לכתוב לו על זה. שלחתי לו ווטסאפים רק כשביקש וכשהייתי ממש חייבת...

הייתי מנסה אולי דרך האחות שעובדת שם (היא ממש נחמדה).

אין לי מספר של האחות שעובדת איתו.

ואני לא יודעת אם היא נמצאת גם בזמנים אחרים, או רק כשהוא נמצא.

הקטע המעצבן הוע שאני ביקשתי ממנו הפניה בביקור האחרון, והוא אמר לי שזה עוד הרבה זמן ואני אבקש בהמשך הפניה דרך האפליקציה.

אבל עכשיו הוא לא זמין.

תכתבי לו למספר האישי.

בשבילו זה רגע לענות לך ועלייך זה יקל ממש במקום לחפש עכשיו מי יוציא לך הפנייה ואם בכלל צריך

והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.

קרה לי עם רופא אחר שהיה בחופשה, ולא היה מי שיענה לי לפניה.

יש לזה כללים.

לדעתי הכי פשוט שתפני למוקד אחיות ותבדקי איתם מה לעשות

אני גיליתי שאם הולכת למוקד לא צריך הפניות.

לפחות ככה זה במכבי ובמיוחד אם זה פעם בשבועיים.

עשיתי שם פשוט את המעקבי גדילה שבאמת התחיל פעם בשבועיים והמשיך לפעמים בשבוע..

במקום להגיע לתור בשעה שקבעתי,

אני אצטרך להכנס לאחות, להסביר מה אני צריכה, לקבל ממנה הפניה, ללכת לאוטרסאונד (כשיכול להיות גם תור), ואז לחזור שוב לאחות ומשם לרופא.

וכשסה יוצא יום עמוס (ובתרופה של החגים יש יותר סיכוי לעומס), זה יכול לקחת שעות.

זה באמת שעות, בתקופת החגים זה הכי סיוט..

מקווה שתסתדרי!

והUS. לא יתנו לך להשתחרר בלי זה. (בטוחה שUS מספיק? חושבני שבכזה מצב עושים גם מוניטור, ככה לי היה בכ"א במעקב גדילה)

ממליצה לבדוק מראש איפה את יכולה לעשות את המעקב

בלאומית למשל אפשר לעשות את זה במרכז בריאות האישה, במיוחד בתקופת החגים שיש צמצום בשעות הפעילות.

אני עשיתי מעקב גדילה במאוחדת, אולטראסאונד אצל טכנאית כל שבועיים שלושה וכשהיה משהו בעייתי שלחה אותי לרופאה שלי.

זה לא מעקב של הריון בסיכון...

עשו מעקב גדילה, זרימות ואז מוניטור בכל מעקב

יומיים/שלושה- עד הלידה בשבוע 35

בשבוע 23.

בהריון יחיד.

כשבינתיים הכל תקין.

ורק צריכה מעקב כי בהריונות הקודמים היו עוברים קטנים.

רק בהמשך ההריון, אם באמת העובר יהיה קטן.

כרגע רק אולטרסאונד כל שבועיים, כדי שאם תתחיל האטה בגדילה נזהה את זה בזמן.

אני עכשיו בשבוע 23. הבדיקה אמורה להיות בשבוע 24.

קבעתי תור במרכז בריאות האישה שבקרוב אלי, אבל זה אולטרסאונד שאני יכולה לעשות בכל מקום שיש.

התקשרתי למוקד הריון ולידה של הקופה, לא ידעו לענות לי ואמרו שהם לא יכולים לתת הפניה.

לא הספקתי להתקשר למרפאה שאליה קבעתי את התור, כי הם פתוחים רק בבוקר והיה לי יום עמוס בעבודה.

ננסה מחר בבוקר.

ניסיתי להתקשר למכון אולטרסאונד בבית אגד, אבל לא היה מענה.

ראיתי שאני יכולה לשלוח פניה באפליקציה גם לרופא נשים אחר, שהייתי אצלו לפני ההריון.

שלחתי אליו פניה, מקווה שהוא יתן לי הפניה.