הכל בסדר. קחי נשימה. לא התחילה מלחמה ובכלל לא בטוח שתתחיל הלילה.

תארגני לך דברים שאת אוהבת, תשמעי מוזיקה מרגיעה.

ה' נתן אויב גדול בידי צהל, וזה סיבה לשמחה והודיה.

תאכלי משהו מתוק ותראי/תשמעי/תקראי משהו שיסיח את דעתך. הכל טוב 🇮🇱🇮🇱

תלכי לשירותים. הסיכוי שתהיה אזעקה בזמן הזה קטן.

רוב הסיכויים שחיזבאללה יגיבו מתישהו, אבל זה ממש לא חייב להיות הלילה...

וגם כשיגיבו, לא בטוח שירו לעבר השומרון. הגיוני שלא, או מעט.

בעז"ה מי שעזר לצה"ל לחסל אותו, הוא יעזור לנו וישמור עלינו!

בקושי יורים לאזור הזה, ובטח שזה חא יהיה על ההתחלה.

השומרון לא מעניין, כשיורים יורים לערים הגדולות.

את יכולה ללכת לשירותים ולהתקלח. 99 אחוז שלא יהיו לך אזעקות הלילה בכלל, ושאם תיפתח מלחמה, מספר האזעקות באזור שלך יהיה ממש נמוך יחסית לשאר הארץ. 

השומרון הרבה יותר מפחיד מאזעקותתת.

אחותי, זה אחד המקומות הכי מפחידים בארץ, ולא בגלל טילים. בגלל הנסיעות לשם, המערב הפרוע.

את חזקה הרבה יותר ממה שאת חושבת.

תעשי 20 נשימות עמוקות תוציאי אויר לאט,

תגידי שוב ושוב, ה', אתה שומר עליי. אין עוד מלבדך.

עד שתרגישי שהפחד מתפוגג 

אני לא מפחדת בשומרון

רגיל לכבישים ולרכבים פלסטיניים

לא מזיז לי

ואזעקות מלחיצות אותי...

לא קיצוני כי אני לא חרדתית ברוך ה' משום כיוון

אבל הרבה יותר ילחיץ אותי אם אני אשמע פתאום אזעקה

האמת שאני מבינה את החשש💖

פה ביומיום יש כל הזמן את החשש הזה ברקע

ויש גם אזעקות

ואין ממ''ד בכלל

אז גם אין מה לעשות כשיש

וגם אני בלב מפחדת

וכשבעלי היה מגוייס כל הזמן זה היה ממש חרדה בשבילי כל המצב

אבל כן משתפת

שמה שעוזר לי מול הפחד

זה

א. לא לראות חדשות בימים כאלה..הרגעות לא תמצאי שם

ב. לא להתעסק במה שלא באחריותי כמה שאפשר

להעסיק את עצמי בעשיה או במחשבות פרקטיות לא קשורות

להזכיר לעצמי שכולנו יחד במצב הזה

שיש פה מאות ואלפי תושבים בצפון וכולנו באותו מצב

ושאי אפשר לא לחיות שנה שלמה

אז גם עכשיו מתנהלת כרגיל ואפילו לבשתי פיג'מה

(בתחילת המלחמה ישנתי עם בגדים ועם חזיה 🫢🫢)

קומי תשתי תאכלי משהו טעים

תעשי משהו שיוציא אותך מהסבך מחשבות

בעיקר מקווה לטוב

ואם את בשומרון דוקא בעיני הכי בנחת כרגע

הם לא ירו לשם עכשיו

סביר להניח שהם יגיבו אבל או בהפגזה מסיבית לצפון או קצת ידרימו לכיוון המרכז

אבל ספציפית שומרון מרגיש לי יותר רגוע

שומרון תכלס באמת לא מלחיץ בהקשר של חיזבאללה

אבל מפחיד ממש לאורך כל השנה כל רגע כל דקה

כנל אזור יהודה וירושלים

אני גרה באזור ירושלים וברור שיש חוסר נעימות בהליכה סתמית ברחוב (חוסר נעימות = פחד תמידי כמעט)

אי אפשר לדעת מאיפה איזה פיגוע דקירה או ירי יבואו.. שה' ישמור עלינו תמיד!

זה לא נכון מה שאת כותבת. ממש לא מלחיץ כל רגע כל דקה. אני ממש לא חיה בפחד.

קודם כל, בתוך הישוב שלי (או ישובים אחרים לצורך העניין) אני הכי רגועה שיש. חיה לגמרי לגמרי כרגיל, הכי בנחת. אין שום פחד או לחץ.

גם בכביש שאני יוצאת למרכז או לישוב אחר, רק בתחילת המלחמה היה לי איזה פחד, אבל ב"ה גם זה נעלם כלא היה.

גם הכביש שאני כן מפחדת לנהוג בו (רק לנהוג, אם בעלי נוהג ממש אין לי בעיה) זה רק בגלל הכביש עצמו, הפיתולים, לא בגלל בני דודים..

מה שכן, אני מסייגת, אני גרה במקום שב"ה רגוע מבחינה בטחונית. אולי אם הייתי גרה במקום קצת יותר חם הייתי אומרת משהו אחר, אבל את יודעת איך זה - של האחרים מפחיד יותר😉

בכל מקרה, אני חושבת שאסור לנו לחיות בפחד תמידי כזה, כמו שאת מתארת 

אני גרה בירושלים - לכיוון הגוש

וואלה אני כן דרוכה (פחד לא היה המילה הנכונה, אבל ברור שיש דריכות תמידית בנושא הבטחוני)

כל רכב בשוליים של כביש 60 כן גורם לי להיות יותר דרוכה

כל ערבי שעובר לידי בשכונת פסגת זאב אני כן בודקת ומוודאת שלא שולף סכין

החיים גורמים לנו להיות יותר דרוכים.

אני לא חיה בחרדה תמידית,

או פחד תמידי זה היה ניסוח לא נכון

אבל כן יש דריכות כל הזמן

10 זוגות עיניים על הסביבה

אלה החיים, תודה לה'

לא גרה בשומרון אלא בבנימין.

אבל הכי רגוע פה בעולם, בטח מתחילת המלחמה.

והמשפחה (בעיקר של בעלי) בחרדות ולא מסכימים להגיע לכאן. מעדיפים להשאר בבית הבטוח שלהם ב... שדרות, אשקלון וכו'

עולם הפוך ראיתי🙃

אם את שואלת אותי,

לתחושתי יש יותר ביטחון באשקלון - גם כשיש שם צבע אדום יש מאין "הכנה" לזה. יש כמה שניות להיכנס לממד

לעומת זאת פיגוע ירי / דריסה / דקירה - אין שום אפשרות להתגונן ברגע האמת.. זה פשוט מפתיע בלי הכנה מוקדמת. בלי זמן התגוננות.

גם ברמת הכמות, אני משערת שנהרגו יותר בפיגועים לעומת טילים.. (אם כי שטח ביצוע הפיגועים - כל הארץ | גדול בהרבה משטח נפילת הטילים - צפון ודרום רחוק)

ככה שלדעתי האישית, תחושתה של שוש בלבד

יותר מלחיץ לדעתי מגורים בירושלים / גוש / שומרון וכו לעומת מגורים באשקלון.

בשורה התחתונה, מבינה את המשפחה שלך  

בקריית שמונה או שדרות מאשר בישוב שלי.

גרתי במרכז רוב חיי, גרתי שם גם במהלך צוק איתן ושומר חומות. אני באמת מפחדת כשיש אזעקות, עוד יותר מפחדת מאז שאני אמא.

במלחמה הנוכחית, כאשר הייתי אצל ההורים במרכז, לא הייתי יוצאת מהבית, ממש פחדתי שתיהיה לי אזעקה ומה אני אעשה עם הילדה? הייתי צריכה לשכב עליה, ועוד עם בטן של הריון מתקדם.. מאותה סיבה גם לא הייתי נוהגת למרכז בלי בעלי. מצד שני, אצלנו בישוב, כל יום יצאתי עם הילדה לגינה, היא נפגשה עם חברות, אני בעצמי הייתי הרבה יותר רגועה, כי לא היה לי ממש לפחד. כל הזמן ראינו את כיתת הכוננות בישוב, הרבש"צ כל הזמן הבהיר לנו שצה"ל מסייר בכבישים באזור, באמת לא הייתה לי טיפה של פחד אצלנו בישוב (כן אסייג ואומר שבהתחלה כן פחדתי שיהיו טילים, אבל זה מה שהפחיד אותי, לא חדירה).

כן מוסיפה שאני גרה במקום שב"ה שקט בד"כ, מקומות אחרים בשומרון כן יותר מפחידים אותי (וגם, הדרך לשם יותר מפחידה אותי, לא כשאני שם)

לא באמת חי בפחד

רק מהצד זה נראה ככה

אני גרה בבנימין וחיה ברוגע הרבה יותר מתושבי הצפון/ דרום

וגם בירושלים אני רגועה

שמי שהולך לגור במקומות שנחשבים יותר מסוכנים, הוא בבסיסו אדם שפחות מפחד ולכן בפועל הוא פחות מפחד.

למציאות הזאת.

אני למשל נולדתי באחד הישובים בנימין, עכשיו אני גרה באזור אחר. כשהייתי ילדה או רווקה לא פחדתי בכלל. זו היתה מציאות חיי והייתי רגילה לזה. עכשיו כשאני נשואה, ואני מגיעה רק פעם ב... פתאום אני מבינה איפה חייתי, והרבה יותר מפחיד לי לבוא להורים.

תמיד אומרים - ''הערבי של השכן מפחיד יותר.''

אני כן מפחדת מהרבה דברים

אבל זה נראלי בעיקר עניין של הרגל

כל אחד מפחד ממה שהוא פחות מכיר

נגיד אזעקות אני מכירה רק מכיוון של חדירה ליישוב...

פחות מטילים...

אז אזעקות מטילים מלחיצות אותי

אני מפחדת מפיגועי ירי בעיקר

גם דקירה

פשוט כי אלה התרחשו באזור שלי..

חדירה ואזעקות לא היה לנו בכלל (ב 07.10 היו 2 אזעקות וזהו)

אעזקה ברמת ההיגיון אני מבינה שיש איך להתמגן

וגם נראה לי סטטיסטית הרבה פחות מתים מזה לעומת פיגועים (אולי אני טועה, לא בדקתי נתונים מספריים)

והיה די הרבה אזעקות

בראשונה נבהלתי הייתי לבד... בעלי הלך כבר לתפילה

רצתי לבית של חמותי עם פיג'מה וכולם ישנו חזק חחח

אז חזרתי לישון

והאזעקות המשיכו אבל כבר לא נבהלתי קמתי התארגנתי וכשהגעתי אליהם שוב כבר כולם קמו

לוידעת לא הבהיל אותי מידי... הסתכלנו בשמים על יירוטים

רק חמותי הייתה בלחץ

ואזעקות בגלל חדירה הכי לא מפחיד חחחח

נועלים את הדלת וסוגרים תריסים...

שומעים פתאום בחוץ מלאאא צבא

כשהייתי קטנה רעדתי מפחד כל פעם שזה קרה (בד"כ אזעקת שווא אבל בסדר...)

ושם לא היה כמו בירושלים.. לגבי האזעקות

אחרי ה 07.10 המשמעות של חדירה פתאום מקבלת משמעות אחרת לגמרי

לפני כן לא העלתי בדעתי במה בדיוק מדובר..

כנראה כמו שאת אומרת, התרגלת

ספק מחבל אחד או שניים

מה שהיה בדרום היה הרבה יותר מפחיד....

בלי השוואה!

בסוף לשלם משכנתא בשמים זה גם לא איכות חיים...

במיוחד שהיום בכל מקום אני יכולה למצוא סיבה לפחד

אצלנו בעיר יש שמירה בכניסה, התארחנו לאחרונה שבת במרכז ולא היה שומר - זה הרגיש לי מלחיץ בהתחלה. כאילו - אין שומר!!!!!!!!

מצד שני משערת שאם מישהי מחדרה תבוא לעיר שלי היא תהיה בהלם מהרעיון שאני גרה בעיר שממש מעבר לגדר יש יישוב ערבי עוין..

אז בכל מקום יש חששות, לומדים עם הזמן לחיות לצד זה.

הנסיעה אולי בכבישים לא תמיד נעימה, יש לפעמים חשש ליד מכוניות בשוליים שלא יוציאו איזה אקדח

אבל בעלי אומר לי כל הזמן שתכלס פיגועי ירי יש בעוד מקומות בארץ..

מנסה לשכנע ולהרגיע את עצמי

אחרי הכל למרות החששות, שווה לי לגור במקום שאני גרה בו

אני קרובה לירושלים קרובה למשפחה הורים וכו.. המחיר שאני משלמת שווה לי

(באחת התקופות דיברתי עם מרכז חוסן שנתנו הרבה כלים להתמודד. אבל זה לא מנע את הפחד)

השומרון גדול . יש גם סוגים של יישובים ומקומות מגורים עם שמירה שונה ועם הכבישים שונים

לוידעת כמה זה קשור למיקום המדוייק בשומרון

נראלי יותר להרגל ולאופי

רק להגיד שאם האחות קבוע מתקשרת לספר על דברים ביטחוניים שהולכים לבוא, אפשר לחסום אותה

אף אחד לא צריך חרדות בימינו

ויש לנו מספיק לחץ בשומרון

לא צריך להוסיף 

חיבוק.

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡