ולא פגעו מלבד אחת שגם היא בדואית😏

ריבונו של עולם ברא את העולם עם טוב ורע, ועם חוקי טבע וגורל, ועם בחירה חופשית. הוא מתערב בעולם, אך לא תמיד. אנחנו צריכים להיות ראויים לזה. איפה היה האדם בשמחת תורה? גם זו שאלה חשובה. אין לנו נביאים שיוכלו להשקיט את הצער. זה חלק מקללות הגלות שעדיין מלווים אותנו.

את דרכי ההנהגה של הקב"ה.

לרוב את השאלה הזאת אני שומע מכאלה, שבכלל לא מאמינים בו "בימות החול", לא שמים על החוקים, על האזהרות, על הדרך הנכונה, ובאים עם ציפיות מופרכות, שהוא יעשה להם ניסים מיוחדים כדי להציל אותם מהרצון העיקש לבצע התאבדות לאומית שזה בדיוק מה שהלך כאן במדינה ערב שמחת תורה, מכל בחינה, גם מבחינה רוחנית, גם במערכות השלטון, גם במערכת הצבאית.

הא־ל שמתאר התנ"ך הוא ארך אפיים, מרחם על השבים, שולח סימנים גלויים ונסתרים כדי לעורר את החוטאים לחזור בתשובה, וגם בעתים של הסתר פנים, מתערב כדי להציל אנשים הראויים לכך, באופן בלתי־רגיל. ובאותה מידה הוא גם תקיף, אינו מנקה את שאינם שבים, נותן למידת הדין לפגוע בחוטאים, כו'. זאת התפיסה היהודית. גם אין צורך להתחבא מאחורי "נסתרות דרכי הא־ל" או כל־מיני אמירות כאלה, כשבאה פורענות לעולם, חצי מהתנ"ך עסוק בדרכי ההנהגה של הקב"ה, החטא ועונשו, כו'.

זה המסר הפשוט בנביאים (וגם בגמרא שמייחסת פורענויות שונות לחטאים שונים על־דרך רמז או מידה כנגד מידה) לא צריך להתבלבל, ולא צריך להמציא שום דבר מחדש.

תקעו שופר בגבעה חצצרה ברמה הריעו בית און אחריך בנימין: אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה: [...] כי אנכי כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה אני אני אטרף ואלך אשא ואין מציל: אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרנני: [...] תאשם שמרון כי מרתה באלהיה בחרב יפלו עלליהם ירטשו והריותיו יבקעו: (הושע)

עונותיכם הטו אלה וחטאותיכם מנעו הטוב מכם: כי נמצאו בעמי רשעים ישור כשך יקושים הציבו משחית אנשים ילכדו: [...] העל אלה לא אפקד נאם יהוה אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי: (ירמיה)

בחרב ימותו כל חטאי עמי האמרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה: (עמוס)

///

ומישהו יכול לומר על עצמו שהוא נקי? לא די להיות "אדם טוב", לא די גם להיות "יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה", בדורנו אמנם יש פחות דגש על יראת העונש אבל הבעיה היא שזה מגיע לכך שגם תנ"ך בסיסי לא יודעים, ומתפלאים, ולאו דווקא ביחס אליך, אלא באופן כללי, צורת החשיבה שלנו צריכה להיות אחרת לגמרי, אנחנו אוהבים לברוח מתשובות קשות, אוהבים למרוח לסבן ולכבס, אוהבים להיות פוליטיקלי קורקט, אבל חלק מהעניין זה מידת האמת, לומר את הדברים הקשים כמו שהם בלי להתבלבל, בדיוק כמו שעשו הנביאים בזמנו,

וסבבה, נגיד לא הספקנו ללמוד כל־כך תנ"ך, לא התעמקנו מספיק, צריך רק לפתוח טיפה את העיניים, באמת רק טיפה, לא צריך הרבה, לא צריך לחפש פירושים נסתרים בתורת הסוד, לא צריך לחקור כתבי יד קבליים אזוטריים שלא ניתן למצוא בספריות, הפטרת שבת בראשית (טוב, לפחות לפי האשכנזים) "מי נתן למשוסה יעקב וישראל לבזזים הלוא יי זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו"

תעשה קל וחומר כפול מיליון על היום

ותבין שיצאנו בזול ממש

מה שאנחנו כן יודעים מהנביאים זה שהקב"ה קרא לחזור בתשובה לפני ששחרר את חרון אפו. וכולנו יודעים מה הכיוון שבו חזרה בתשובה אמורה להיות.

…. כל יהודי ודרגת היסורים שלו. ולכן כל אחד מאיתנו צריך לעשות חשבון נפש ולשנות את דרכנו. לשם יש דרך משלו להראות לנו את הדרך הנכונה. אחת הדרכים היא היסורים מהמילה מוסרות שיש לסוס כדי שילך בדרך הנכונה. אותם נשמות הם כבר לא במשחק הזה.

ועוד כתוב בפרקי דרבי אליעזר:

״…. ועוד היה ר' ישמעאל אומ' שלשה מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים שנ' כי מפני חרבות נדדו ואין חרבות אלא מלחמות אחת ביער בערב מפני חרב נטושה ואחת בים מפני קשת דרוכה ואחת בכרך גדול שהוא כבד משניהם שנ' כי מפני כובד מלחמה ומשם בן דוד יצמח ויראה באבדן של אלו ואלו ומשם יבא לארץ ישראל שנ' מי זה בא מאדום:״

לכן הכל הולך לפי תוכנית עליונה.

לספק אין ערך עצמי. הוא אך ורק כלי.

מי שנתקע בו, מפסיד את הכל.

....גם לבטחון עצמי מופרז אין ערך עצמי. ברגע שנהיה תמימים עם השם

יהיה לנו את הבטחון שנחליט את הדבר הנכון. ברגע שיוחנן בן זכאי הבין

שחורבן הבית בלתי נמנע עשה מעשה. ברור לי שהוא הטיל ספק אם לעשות מעשה

או לא אבל למזלינו ברגע שהוא בקש "תן לי יבנה וחכמיה ..." בכך הוא הציל את היהדות.

רוב ככל מי שנהרג - גם אם ע"י גוי בגלל שהוא יהודי - זה על עבירה כלשהי או פגם כלשהו. 

אפילו עשרה הרוגי מלכות שהיו צדיקים מצאו בעצמם דבר שפגמו בו ולכן הם נהרגים.  זה לא קשור לזה שנהרגים על קידוש ה'

זה חסד ה' שאותו אדם נהרג רק כי הוא יהודי כי כך זוכים למעלה שכתבת.. אבל זה עדיין בא כעונש.

כן שכן מי שבידוע שעשה איסורים ונהרג ע"י גוים, זה בוודאי עונש 

להוציא ממה שכתבת כאן העונש הוא עלינו לא על אלה שנטבחו…

שזה בוודאי לא נכון מנוגד לתורה וחז"ל (עיין ערך חורבן בית ראשון ושני, והגלות)

על השאלה

יש עשרות תשובות אבל רק חלק יתיישבו לך:

אפשר לענות על זה שאין לנו מושג מה היה אמור לקרות,

אפשר לומר שהאנשים שזה היה התיקון של האנשים שנפצעו/נרצחו/פונו וכו,

אפשר לומר שאנחנו עם רע וכולנו חטאנו

אפשר לומר שהיתה מידת דין מתוחה

אפשר לומר את מה שענו פה לפניי:

איפה שהוא היה יום לפני זה - בית המדרש

https://www.inn.co.il/forum/t1402734#15261984

https://www.inn.co.il/forum/t1402734#15262000

וכו

אפשר לומר הרבה מאוד דברים אבל בסוף הלב שלך בוחר מה נכנס אליו ומה לא.

יכול להיות שהקב"ה יתגלה אליך ויסביר לך בדיוק מה היו המניעים שלו?

כניראה שלא...

יש את העניין של אם הייתי יודעת את המניעים של ה'-הייתי בעצמי בורא העולם, אני לא אמורה להיות הוא, אני צריכה לקיים את המוטל עליי.

אם תשובות כלשהן עוזרות לי לקיים את זה-מעולה, אם לא-אם התשובות האלו מקחיקות אותי ממנו, לא משנה על ידי מה, גם אם זה עצבות וגם אם זה חסרון באמונה(לא שאין לי את זה אבל צריך להילחם בזה)-אני צריכה להפסיק עם זה ולעבוד אותו בתמימות, לא חייבים לדעת הכל...

אני מציעה שכן תנסה למצוא תשובה שתעזור לך להרגיע את השאלה אבל בכללי-אני דוגלת בלעבוד את ה' יותר בתמימות ופחות בלחפש למה ואיך והכל...(שוב, לא תמיד עובד לי אבל אני מנסה)

בהצלחה!

אני לא מצליחה להבין איך אפשר לשאול את השאלה הזאת

1. הקב"ה ברא את העולם שיפעל לפי חוקים ידועים. חוקי הטבע. ואמר לנו לא לסמוך על הנס. לכן פועלים בדרך מסויימת בהכרח היא תגרום לפעולה הצפויה.

לכן אם אדם ירוץ לכביש ראשי סואן שנוסעים בו תנועה ערה של 140 קמ"ש הוא בהכרח יפגע מתאונה.

אם אדם יקפוץ מגובה של 100 מטר בלי מצנח הוא בהכרח ימות.

אם אדם יכנס לאש תופת הוא יצלה.

וגם במקרה הזה, אם ראשי המדינה לסוגיהם השונים ישחררו על חטוף אחד אלף מחבלים הם יגרמו לחטופים נוספים, ואם הם יתעלמו מכל סימן שמנסים לפגוע בכם ישראל ולא יגיבו על טילים ועל פיגועים כי יחליטו שהחמס מורתע, ויתנו לאנשים לסרב פקודה ולעשות מהומות הם יגרמו למה שקרה בשמחת תורה. אנשים ששופטים חיילים ונוער גבעות על שימוש בנשק (או במכות) להגנה עצמית ולא שופטים מחבלים שרוצים להרוג יגרמו לפיגועים.

ילד גדול ובוגר שרץ לכביש סואן לא יכול להאשים את אבא שלו שלא שמר עליו כשהוא נפגע. אנחנו אמורים ללמוד מניסיון קודם ולא לעשות דברים שבהכרח יזיקו.

לכן לא שייך להאשים את הקב"ה במשהו שהובלנו במו ידינו אלא רק להודות לו שזה לא קרה עד אז ושזה לא קורה עכשיו.

2. הקב"ה גם נתן לנו הוראות לעולם וכתב בתורה שאם אנחנו רוצים שלא יבואו עלינו קללות צריך לשמור ולקיים את התורה ומצוותיה. הקב"ה כתב בפירוש שאם לא נשמור את התורה זה מה שיקרה, זו דרך העולם. אז איך אפשר להגיד איפה הקב"ה היה כשהוא עשה את מה שהוא אמר? דווקא הכי היה אפשר לראות שה' היה איתנו. מקומות ששמרו את השבת ניצלו. ראו את זה במוחש בצורה ניסית ומופלאה. אם כבר זו פעם ראשונה שאני יכולה להגיד שראו את הקב"ה, איך הוא שומר את שומרי מצוותיו.

מה שהיה בשמחת תורה זה אסון נורא. משהו שהלב לא יכול להכיל.הלוואי ולא היה קורה והלוואי ולא יקרה שוב (במיוחד שההנהגה שוב מנסה לגרום לזה).

אבל אין שום אפשרות להגיד שה' לא היה. ה' הזהיר אותנו שוב ושוב לשמור את התורה, לקיים את המצוות, לשמור על אחדות אמיתית (אין ספק שההפגנות בבלפור ביום כיפור שלא יתפללו עשו רע. מאז ששמעתי על זה חששתי מאסון), וכן, גם אמר לנו שלא לסמוך על הנס, כי דרך העולם לפעול בדרך הטבע.

אז אין לנו על מי להלין שהמובן מאליו אכן קרה.

מה שכן, אפשר להתפלל ולחזור בתשובה תמיד, והלוואי שבזכות זה ה' ירחם עלינו ויחסוך ממנו יסורים נוספים (וישחרר את החטופים בלי עסקה נוראית שתגרום לטבח של כל המדינה חלילה, ויתן שכל טוב למנהיגים לפעול נכון ולא להזיק במו ידיהם)

avid;font-size:21px;">לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְהוָה וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר

פרשת כי תבוא, חלק הקללות. בניגוד לדימוי הסב החביב שהשתרשה במדרשים, ה' הוא בראש ובראשונה א-ל קנא שלאורך כל התורה מפליא את מכותיו בעם קשה העורף. טבח שמחת תורה לא שונה מהבחינה הזו מכל עונש רב נפגעים שה' הטיל על היהודים בכל שנות קיומם וחטאם.

אפשר שהם גם נענשו ויחד עם זאת זכו לכפר בכך שנרצחו על היותם יהודים. בכבשי דרחמנא למה לנו.

אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, איך אנחנו מתקנים את עצמנו. זו השאלה היותר חשובה.

אז כן, אפשר להכות על החטא ולתרץ תירוצים מתחסדים כגון "אני אשם, טבח שמחת תורה קרה משום שדיברתי בזמן התפילה/דיברתי לשון הרע" ושאר ההמצאות. אל מול זה יש לנו את תערו של אוקאם שהיא המציאות היסטורית המאוד חד־משמעית: עם ישראל התבולל בהמוניו באירופה וחטף את השואה, עם ישראל הגיע אל א"י והקים מדינה חילונית עם חילולי שבת בפרהסיה. הקב"ה הוא ארך אפיים, אך גם הסבלנות שלו, כביכול, מתישהו פוקעת.

ולפעמים, גם הדתיים והחרדים חוטאים. גם המחשבה שאנחנו רק נגיד תהילים ונלמד עוד דף עם תוספות, וריבונו של עולם יציל אותנו זה חטא. מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל וייסעו!

אל תחשוב כי כיפה, חליפה וזקן מצילים מישהו ממשהו. כל אחד צריך לתקן את מה שאצלו. אל תברח מהאחריות שלך, ואל תפיל הכל על אחרים.

בשום מקום מתיאורי הגאולה לא נאמר שיהיה קל ושכולם יהיו צדיקים. להיפך לגמרי. הגאולה מסובכת, וחבלי משיח אינם הזמנה כבקשתנו.

היא הייתה אמורה להיות מושמדת כבר מזמן.

כך או כך, סימני הגאולה בעינם עומדים. זו ראשית צמיחת גאולתנו.

א. אני תוהה עד כמה כותב המאמר הוא רב אורתודוקסי.

ב. אם עניינו בהצגת העובדות היבשות, כדבריו, אסור לו לקבוע שמדובר בהתפתחות אלא חובה עליו להגיד שזו התפתחות הדרגתית או חשיפה הדרגתית. במיוחד לאור הידוע והמקובל ביהדות, שאם יש לך מקור לדבר - הרי הוא כלול בפנים.

ג. אני לא דיברתי על משיח בכלל.

1. הוא כן

2. הוא מצביע על התפתחות מאוד ברורה שלא מצריכה פרשנות. דבר דומה קרה למילה "שטן" שבהדרגה הפכה ממכשול לדמות דמונית שמטרתה לקטרג על עם ישראל ולפגוע בו.

1. לא רפורמי או קונסרבטיבי, אבל גם דוחה חלק גדול מהתאולוגיה היהודית ומהטענות ההיסטוריות שלה. אלה דבריו המפורשים, והעובדות היבשות מאוד רוצות לחבר אותו למשולש ברמודה שבין אורתודוקסים, קונסרבטיבים ורפורמים. נשמע כמו הרב מיכי אברהם אבל באנגלית.

זה לא סופר חשוב לעניינו, אבל נקודה למחשבה.

2. כפי שכבר אמרתי קודם, אין שום הכרח להגיד שזו התפתחות במובן שאתה כנראה שואף להציג. במובן מסויים, יש פה הנחת המבוקש (גם אם נוקטים בגישה שלי), כי ההנחה הראשונה היא זו שמכריחה את המסקנה. אם התורה כוללת תוכן לא מפורש שניתן להסיק, אזי יהיה מדובר בחשיפה ולא בהתפתחות - ואם התורה היא רק מה שגלוי ומהיר, אז אכן מדובר בהתפתחות. האמת ככל הנראה היא באמצע עם נטייה חזקה לכיווני.

אגב, כשהוא אומר ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" זה הרחבה של "רבים מישני עפר יקיצו" הוא עושה לא פחות ולא יותר מאשר סילוף. זו לא עובדה, אלא פרשנות עצמאית שלו. למיטב הכרתי, רוב הספרות היהודית מבדילה מאוד בין עולם הבא לבין תקופת הגאולה ומשיח.

3. עדיין לא הבנתי מה רצית לומר בהבאת המאמר הזה. תכתוב במילים שלך, אל תפנה רק למקורות אחרים.

מתוך המאמר עולה בבירור שהתורה לא מכוונת אותנו לאיזושהי "גאולה אמיתית ושלמה", האחת והיחידה. שיבת ציון בימי עזרא ונחמיה/מדינת החשמונאים/הפרויקט הציוני הם רק חוליות בשרשרת הדורות. רוב הסיכויים שגם מדינת ישראל היא לא "ראשית צמיחת גאולתנו", אלא נקודה אחת מני רבות בדרך רצופת עליות ומורדות. מדינות קמות ונופלות, עם ישראל מתפזר בגלות ושב לאדמתו, וחוזר חלילה.

באשר לרעיון המשיחי עצמו: בספרי יהושע ושופטים אין לו זכר ממשי. כמו כן, לאיזה משיח, אם היה כזה, חיכו אז? משיח בן שאול? משיח בן שופט פלוני אלמוני? תערו של אוקאם מלמדנו שהסבר פשוט עדיף על זה המורכב. "אם משהו לא נכתב במפורש, זה אומר שהטקסט הוא מוצפן וצריך לחפש בו רזים ורמזים" מול "אם משהו לא נכתב, סימן שאף אחד לא האמין בזה".

אכן כן, כותב הבלוג מזכיר את מיכאל אברהם. אין שום פסול בלהיות רב בעל חשיבה ביקורתית. זאת בדיוק הבעיה של היהדות העכשווית: מתייחסים אל שלל האמונות, הדעות והסגולות כהלכה למשה מסיני, מאמינים בירידת הדורות ולא מסוגלים לברור מוץ מהתבן. איזה מזל שהמדעים המדויקים לא עובדים בדרך דומה, אחרת עד היום היינו משתמשים בתרופות סבתא, ממשיכים לסבול מכאבים ולטעון ש"נשתנו הטבעים" ושחלילה להרהר אחר רופאי העבר שהאמינו בכל מיני פסאודו-מדעים כמו פרנולוגיה.

רוב הסיכויים שמדינת ישראל היא בהחלט ראשית צמיחת גאולתנו, כי ההיסטוריה שמתהווה מולנו מתאימה ביותר לסימני הגאולה בכל הספרות היהודית. האם זה מוכרח? שוב, אין לנו נביאים שיאמרו במפורש, אבל הדברים נראים.

להזכירך, שמואל הנביא וגם דוד מכנים את שאול "משיח ה". משיח הוא בעל תפקיד בסך הכל, עניינו בגאולה השלימה הוא יחסית שולי. ועיין רמבם הלכות מלכים ומלחמותיהם.

תערו של אוקאם הוא חמוד ונחמד, אבל יש לנו מסורת על כך שמהתורה אפשר להוציא יותר ממה שנראה במבט ראשון, אי לכך אין תוקף לתער במקרה שלנו.

לא אמרתי שיש פסול בזה, רק ציינתי עובדות חשובות כשדנים באמיתות. העובדה שמישהו קורא לעצמו "ביקורתי" לא אומר שהוא גם צודק. גם לא הזילזול בחוכמה קולקטיבית שקדמה לאדם היחיד הזה. ולפעמים, לא מדיבר בכלל בביקורתיות אלא בהנחות אחרות לגמרי שממילא מביאות למסקנות אחרות, וכפי שדיברנו קצת לגבי התפתחות או חשיפה.

ששום משיח במתכונתו התלמודית לא יבוא, לא היום, לא מחר ולא עוד 50 שנה. אתה יכול ליצור תזכורת ביומן גוגל 😊. מה שכן יקרה בשנים הללו, זה כל מיני דברים הרבה פחות נעימים, כגון כיבוש חלקי של אדמת א"י ע"י כוח רדואן ודומיהם.

מאשר לדקלם "היה לא תהיה" ולהתאכזב שוב ושוב.

גם למלכים רשעים היו ניצחונות צבאיים כבירים. אז כבשנו ב-1967 ומאז 1973 המגמה היא הפוכה.

כשהחשמונאים גידלו דורות של מתיוונים, עדיין הרמב"ם הביא את כל 200 השנים שלהם כאחד הנימוקים לאמירת הלל בחנוכה. חזרה מלכות לישראל, אפילו אינה מיהודה, אינה מבית דוד, ואינה צדיקה כלל ועיקר - אבל די בזה כדי שהדברים לא יהיו מעשה שטן.

קל להוציא לעז על עם ישראל ולהגיד שהרוב חילונים פושעים, אבל זה כמו שהשמאל חושב את עצמו לרוב כאן. במציאות, מעולם לא הייתה כמות כזו של לומדי תורה (כמות שרק הולכת וגדלה). עד השנים האחרונות מאוד, שמירת שבת כמדינה, כמערכת, הייתה דבר ברור ופשוט. המדינה עצמה מממנת תורה, עדיין. המוני עמך ישראל הם מסורתיים, שאינם שומרי תורה בשלמות מטעמי בורות ולתיאבון, ולא מטעמי שנאה ולהכעיס.

ולגבי המגמות, בכל דור ודור עומדיל עלינו לכלותינו, גם כשכולם לכאורה יודע שמו ולומדי תורתו לשמה, והקבה מצילנו מידם. האם כשעמלק תקפו את דוד בצקלג, הוא או קרוביו היו חוטאים? למיטב ידיעתי, לא התנך ולא חזל רומזים לדבר כזה. אלא מה? הקב"ה חקק גם חוקי טבע, וקיומם של אויבים הוא עצמו עניין שבבחירה חופשית. גם התורה בספר דברים, בדיבורי הגאולה שם מתארת מלחמות אלא שאנחנו מנצחים בהם. ואתה על במותימו תדרוך. ושניים יניסו רבבה.

ויתירה מזה, בפרשת השבים מהמלחמה מובא בפירוש "פן ימות במלחמה", היינו שמא חוקי הטבע יפעלו את פעולתם ולא כולם יחזרו לשלום. 

חוץ מזה, לא לחינם הגמרא מאדירה את נס פח השמן וממעיטה בערכם של שאר הסוגיות הקשורות למרד החשמונאים. מניח שאם, חלילה, מדינת ישראל תתפרק, עוד 200 שנה ימצאו איזה נס אמיתי או מדומה שקרה בששת הימים ויתמקדו בו במקום במלחמה עצמה ובפרויקט הציוני בכללותו.

"קל להוציא לעז על עם ישראל" - זה מה שהקב"ה והנביאים בכבודם ובעצמם עשו לאורך כל התנ"ך.

"לגבי המגמות, בכל דור ודור עומדיל עלינו לכלותינו" - ודי מצליחים, האמת. להגיד "הנה, אבינו שבשמיים מגן עלינו" אחרי השואה (או אחרי מיני-שואות שהיו לנחלתו של כל דור ודור, כגון גזרות ת"ח–ת"ט) נראה קצת פתטי.

אתה אינך הקבה ואינך נביא, ומצבנו היום טוב עשרת מונים ממצבים שיש בתנך.

לא ראיתי שהצליחו לכלותינו.  אפילו שואה על שליש העם עדיין איננה כלייה.

"אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם". הסאבטקסט נשמע ככה: אנחנו בסדר גמור, אך משום מה האנטישמים הארורים כל הזמן רוצים לפגוע בנו, איזה מזל שה' מציל אותנו מפניהם. מה עם לקיחת האחריות (כולל על ממדי ההתבוללות העצומים לפני השואה)?

כמו כן, אם לשפוט לפי התורה והספרים ההיסטוריים של נ"ך, העונש הוא בגלל מעשיהם של א', ב' וג', בעוד שגם ד', ה' וו' עלולים להיפגע. 

מי, לדעתך, משובץ במשוואה הנ"ל ובאיזה אופן: הבחור הדתי המסכן שעיבד את שתי ידיו בפיצוץ מטען על דלת הממ"ד, תושבי הקיבוצים שהסיעו עזתים לבתי חולים בארץ, ממשתפי המיסבה ב"נובה" בעיצומה של שבת ועוד.

מצבנו משול למצבם של מפליגים באונייה. אם אחד קודח חור ברצפת התא הפרטי שלו, סופם של כולם לטבוע. הענישה הקולקטיבית יכולה לבוא בגלל חטאם של בודדים, שלא לדבר על מדינת ישראל עם רוב חילוני מוצק שמצפצף על המצוות היותר בסיסיות. שומרי המצוות יקבלו את שכרם בעולם הבא, ואילו בעולם הזה הם עתידים לסבול, ואף יותר מפורקי העול (די ברור שאברך ברוך ילדים חי פחות טוב מזוג הומואים שעובדים בהיי-טק).

שקשה להחליט למה להתייחס ראשון.

אני תוהה אם בכלל יש טעם להיכנס לה לוויכוח נצחי.

אלא בהוכחות אמפיריות שעם ישראל צבר לרוב.

כגון, "שלוחי מצווה אינן ניזוקין", "תורה מגנא ומצלא" ו"אנחנו הדור האחרון של הגלות והדור הראשון של הגאולה" 😃 למשל, כשמדובר בחיסון מול פלסבו, רואים יתרון מובהק של החיסון (נניח, 1000 איש התחסנו, 200 איש חלו, בעוד שבקרב נוטלי הפלסבו מספר החולים יהיה הרבה יותר גבוה). 

תורה מגנא ומצלא, בניגוד לטעות הרווחת, לא נאמר אלא על הרוחני שבאדם ונגד יצר הרע. לא ברור מתי זה נהפך להיות תירוץ חמשהו שמציל ממוות.

דור אחרון לגלות וראשון לגאולה, ובכן רואים את זה בחוש. קיבוץ גלויות, הארץ נותנת פירותיה בעין יפה, הקבה מל את לבבנו לאט לאט והתורה הולכת ורבה, ואפילו האמת נעדרת ופני הדור כפני הכלב. הכל נכון, והכל בערבוביה.

"אושש שבכל מצב שבו ניתן לבדוק את התזה הזאת (שתורה מגנא ומצלא, וכן ששלוחי מצווה אינם ניזוקים), כלומר כששכיח היזקא, זה לא עובד. "ארי במסתרים".

כעת מצבנו הוא הבא:

התורה מגינה כל אימת שלא רואים ולא ניתן לראות זאת.

התפילה מועילה רק מתי שלא מסתכלים.

המעשר מעשיר רק כשלא בודקים.

את כל שאר המצוות אסור לבדוק (לא תנסון).

בשישית שלפני השמיטה יש ברכה, אבל זה היה רק פעם, מזמן (כששביעית דאורייתא).

מעורבות של הקב"ה היא בכל מקום ותמיד (מעל כל עשב יש מלאך שאומר לו גדל), אבל רק כשלא מסתכלים.

גדולי הדור בעיני הבדולח לא טועים (הנוטל עצה מהזקנים אינו נכשל), חוץ מאשר כשהם כן.

ישראל הם בעלי סגולה מיוחדת, חוץ מאשר כשמסתכלים ובודקים זאת. (ע"ע בית יוסף ריש אבהע"ז – ישראל רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים, ומי שאינו כזה יש לבדוק בייחוסו, חוץ ממתי שלא.)

ישראל אינם תחת המזל, חוץ מאשר כשבודקים.

כל מקרינו אינם אלא ניסים, חוץ מהמקרים שלא.

בתורה יש הכל (דכולא בה. איסתכל באורייתא…), חוץ ממה שאין בה וגם את מה שיש מעולם אף אחד לא ראה.

בחכמי התלמוד יש רוח הקודש, חוץ מהמקומות שהם טעו.

וכן על זו הדרך. אכן יושר אינטלקטואלי למופת…

ואז מישהו הוסיף (כנראה משורש נשמתו של חרבונה):

ואין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, אם בודקים – פונקציית הברכה קורסת.

אפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה תזות מהמסורת שלנו, שכולן עד האחרונה מתחמקות מעמידה במבחן אמפירי וביקורתי. כל אמירה כזאת מגיעה מראש עם חבילת תירוצים מושלמת מדוע אי אפשר לראות את התממשותה. כך התיאוריה שלנו נותרת מושלמת ובלתי ניתנת להפרכה. וחלילה לנו מלפקפק ב"מסורת" (ע"ע tradition).".

על הביקורתיות לאור משבר הקורונה (טור 290) - הרב מיכאל אברהם

התורה מגנא ומצלא - זה לא נאמר בנוגע לחיי אדם. אתה מוזמן לראות מה הראשונים הבינו בזה; ממש לא שזה מציל ממוות.

התפילה לא אמורה להיות קסם, ומעולם לא התיימרה להיות כזו. זה בסך הכל בקשה, וריבונו של עולם מחליט אם לענות או לא.

מעשר - זו אכן שאלה, ואיני יודע. גם איני יודע מה ביארו במקום לאורך הדורות.

שישית לפני שמיטה - מה לעשות ואכן אין שמיטה דאורייתא. מה הרבותא בלעג הזה? זהו איש קש פר אקסלנס.

השגחה פרטית על כל פרט - אכן יש מחלוקת בדבר, והרב שמואל אריאל כתב שני מאמרים בהם הוא מוכיח שהתפיסה שיש השגחה פרטית ללא מיצרים זה מין חידוש חרדי שזה מקרוב בא. לאורך הדורות היה פשוט וברור שחוקי הטבע הם עיקר המנגנון.

גדולי הדור לא טועים - שוב פעם איש קש. זו לא טענה של התורה, אלא של החרדים. גם להם אין גיבוי לאמירה הזו. ויש הבדל.

ישראל הם בעלי סגולה מיוחדת - לא חובה להאמין, אבל אפשר להסתכל על ההצלחות הייחודיות של העם בין העמים, על האופן שבו במזרח הרחוק תופסים אותנו, את פרסי הנובל, את היצירתיות הטכנולוגית, וכו.

ישראל מעל המזל - יש די והותר היסטוריונים שחקרו ואמרו שמה שקורה עם ישראל זה חריג. הציפיה הייתה שנעלם כבר מזמן, ובמקום זאת אנחנו שוב רעננים כילד בכיתה א.

אז היום בזכות הטכנולוגיה אפשר להביא יותר עולים (והרבה מאוד גויים בזכות חוק השבות), אבל מצבו הרוחני של עם ישראל לא השתפר. ואולי אף הורע: מניח שבימי החשמונאים רוב העם היה מסורתי, פלוס מינוס, בעוד שהמתיוונים-חילונים היו בקצה. 

ואין הכי נמי, גם בימיהם זו הייתה אתחלתא דהגאולה שהובטחה להם

האמת מעולם לא ניסיתי מצות רכות קנויות (בסדר הזה בע"ה פעם ראשונה),

אבל יצא לי לאפות מצות רכות, ובכן, צריך לשמרן בהקפאה ולשומן על הפלטה לחימום מעט לפני שאוכלים אותן ואז טעימות מאוד.

אלא שזמן קצר לאחר מכן הן מתקשות ונהפכות לדיקטים בלתי־ניתנים לאכילה (או עלולות להתעפש).

יוצא אפוא שלפני המצאת המקפיא, אפשר היה לאכול מצות רכות רק בליל הסדר, ואם רוצים לאכול בחול המועד, צריך לאפות אותן בפסח  עצמו, וידועות הבעיות שבזה.

חוץ מכמות המים במתכון, למיטב הבנתי, אין הבדל מהותי בין מצה קשה למצה הרכה הנפוצה שגם אותה מכינים דקה למדי (וגם בסוג הקמח. יש גם כמה תוצאות שונות שיכולות לצאת, יש כאלה יותר כמו לאפה יש כאלה שהן חצי־קשות)

יש כל־מיני הוכחות מהרמ"א שמצות רכות היו נהוגות באשכנז

והראייה הפשוטה ביותר, איך בדיוק עושים "כורך" אם לא עם מצה שיכולה לכרוך?

אלא שכבר נהגו בזה ואני מניח שיש בזה גם משהו סמלי לכן אין כל־כך מה להמציא את הגלגל מחדש

אני אישית חושב שזה מנהג טכני לחלוטין (אפשר לנסות להלביש עליו כל־מיני סברות הלכתיות שאינן קיימות) כי זה בול להוסיף עוד טיפונת מים

הבעיה של טריות המצות הרכות נפתרת.

והאם איפשהו כתוב בפוסקים שאשכנזי אסור לאכול מצות רכות?

לזכרוני ראיתי שהרב ליאור התיר, והרב אריאל אסר אלא אם כן יש לאשכנזי מסורת מובהקת המתירה. אבל לא בטוח

שיפלו בשעת לישה ועריכה וכן בצק הנדבק בכלים אני מבטל אותם כדי שנמצא שמבטלן קודם חימוצן: (שו"ע ת"ס ה' ע"ש)

עקרונית אפשרי אבל לא נהוג כי זה בלגן ומכאן הגיעו לפתרון של המצות הקשות.

לא יודע אם ואיפה כתוב שלאשכנזים אסור לאכול מצות רכות.

המנהג הוא לא לאפות מצות בפסח, לא לא לאכול מצות רכות (אלא שהמצות הקשות הן הפתרון הטכני).

אין שום יתרון הלכתי למצות הקשות על־פני המצות הרכות של ימינו שהן דקות מאוד חוץ מזה שהן נותנות מענה לסוגיה של הטריות.

וכאמור היות וזה תלוי בכמות המים אז יש למעשה מנעד שלם (בתוך הפריכות יש קשות יותר יש קשות פחות גם בתוך הרכות יש רכות יותר יש כאלה שהן די קשות אבל לא פריכות).

מצות קשות כמובן נותנות מענה לבעיות לוגיסטיות ויותר קל לייצר אותן בייצור המוני.

מה שכן, האשכנזים מעדיפים לאכול מצות דקות יחסית, ויכול להיות שיש בזה יתרון מבחינת אפייה והחמצה כו' אבל אין בהכרח קשר בין דקות לרכות.

לפחות המצות הרכות הטובות.

על מחבת שמיועדת לפסח, עם קמח למצות

אור ישראל - נא - (page 137 of 257)

דינים נוספים במצות - פניני הלכה

ולעומת זאת

מצות רכות לאשכנזים - הרב אבינר

מתישהו במאתיים שנה האחרונות התחילו עם זה כי זה היה רעיון טוב (לוגיסטית ומבחינת טעם). יכול להיות שאם היה מקפיא לא היו ממציאים את זה, אבל עכשיו שהמציאו ויש לזה כנראה גם יתרונות הלכתיים, אפשר להתלבט האם זה בגדר מנהג

כמו כן אשכנז ראשי תיבות 'אין שאלות ככה נוהגים זהו'

והשאלה אם מצות רכות קפואות טעימות בחולהמועד

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן

(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)

~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא

לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.