ולא פגעו מלבד אחת שגם היא בדואית😏

ריבונו של עולם ברא את העולם עם טוב ורע, ועם חוקי טבע וגורל, ועם בחירה חופשית. הוא מתערב בעולם, אך לא תמיד. אנחנו צריכים להיות ראויים לזה. איפה היה האדם בשמחת תורה? גם זו שאלה חשובה. אין לנו נביאים שיוכלו להשקיט את הצער. זה חלק מקללות הגלות שעדיין מלווים אותנו.

את דרכי ההנהגה של הקב"ה.

לרוב את השאלה הזאת אני שומע מכאלה, שבכלל לא מאמינים בו "בימות החול", לא שמים על החוקים, על האזהרות, על הדרך הנכונה, ובאים עם ציפיות מופרכות, שהוא יעשה להם ניסים מיוחדים כדי להציל אותם מהרצון העיקש לבצע התאבדות לאומית שזה בדיוק מה שהלך כאן במדינה ערב שמחת תורה, מכל בחינה, גם מבחינה רוחנית, גם במערכות השלטון, גם במערכת הצבאית.

הא־ל שמתאר התנ"ך הוא ארך אפיים, מרחם על השבים, שולח סימנים גלויים ונסתרים כדי לעורר את החוטאים לחזור בתשובה, וגם בעתים של הסתר פנים, מתערב כדי להציל אנשים הראויים לכך, באופן בלתי־רגיל. ובאותה מידה הוא גם תקיף, אינו מנקה את שאינם שבים, נותן למידת הדין לפגוע בחוטאים, כו'. זאת התפיסה היהודית. גם אין צורך להתחבא מאחורי "נסתרות דרכי הא־ל" או כל־מיני אמירות כאלה, כשבאה פורענות לעולם, חצי מהתנ"ך עסוק בדרכי ההנהגה של הקב"ה, החטא ועונשו, כו'.

זה המסר הפשוט בנביאים (וגם בגמרא שמייחסת פורענויות שונות לחטאים שונים על־דרך רמז או מידה כנגד מידה) לא צריך להתבלבל, ולא צריך להמציא שום דבר מחדש.

תקעו שופר בגבעה חצצרה ברמה הריעו בית און אחריך בנימין: אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה: [...] כי אנכי כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה אני אני אטרף ואלך אשא ואין מציל: אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרנני: [...] תאשם שמרון כי מרתה באלהיה בחרב יפלו עלליהם ירטשו והריותיו יבקעו: (הושע)

עונותיכם הטו אלה וחטאותיכם מנעו הטוב מכם: כי נמצאו בעמי רשעים ישור כשך יקושים הציבו משחית אנשים ילכדו: [...] העל אלה לא אפקד נאם יהוה אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי: (ירמיה)

בחרב ימותו כל חטאי עמי האמרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה: (עמוס)

///

ומישהו יכול לומר על עצמו שהוא נקי? לא די להיות "אדם טוב", לא די גם להיות "יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה", בדורנו אמנם יש פחות דגש על יראת העונש אבל הבעיה היא שזה מגיע לכך שגם תנ"ך בסיסי לא יודעים, ומתפלאים, ולאו דווקא ביחס אליך, אלא באופן כללי, צורת החשיבה שלנו צריכה להיות אחרת לגמרי, אנחנו אוהבים לברוח מתשובות קשות, אוהבים למרוח לסבן ולכבס, אוהבים להיות פוליטיקלי קורקט, אבל חלק מהעניין זה מידת האמת, לומר את הדברים הקשים כמו שהם בלי להתבלבל, בדיוק כמו שעשו הנביאים בזמנו,

וסבבה, נגיד לא הספקנו ללמוד כל־כך תנ"ך, לא התעמקנו מספיק, צריך רק לפתוח טיפה את העיניים, באמת רק טיפה, לא צריך הרבה, לא צריך לחפש פירושים נסתרים בתורת הסוד, לא צריך לחקור כתבי יד קבליים אזוטריים שלא ניתן למצוא בספריות, הפטרת שבת בראשית (טוב, לפחות לפי האשכנזים) "מי נתן למשוסה יעקב וישראל לבזזים הלוא יי זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו"

תעשה קל וחומר כפול מיליון על היום

ותבין שיצאנו בזול ממש

מה שאנחנו כן יודעים מהנביאים זה שהקב"ה קרא לחזור בתשובה לפני ששחרר את חרון אפו. וכולנו יודעים מה הכיוון שבו חזרה בתשובה אמורה להיות.

…. כל יהודי ודרגת היסורים שלו. ולכן כל אחד מאיתנו צריך לעשות חשבון נפש ולשנות את דרכנו. לשם יש דרך משלו להראות לנו את הדרך הנכונה. אחת הדרכים היא היסורים מהמילה מוסרות שיש לסוס כדי שילך בדרך הנכונה. אותם נשמות הם כבר לא במשחק הזה.

ועוד כתוב בפרקי דרבי אליעזר:

״…. ועוד היה ר' ישמעאל אומ' שלשה מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים שנ' כי מפני חרבות נדדו ואין חרבות אלא מלחמות אחת ביער בערב מפני חרב נטושה ואחת בים מפני קשת דרוכה ואחת בכרך גדול שהוא כבד משניהם שנ' כי מפני כובד מלחמה ומשם בן דוד יצמח ויראה באבדן של אלו ואלו ומשם יבא לארץ ישראל שנ' מי זה בא מאדום:״

לכן הכל הולך לפי תוכנית עליונה.

לספק אין ערך עצמי. הוא אך ורק כלי.

מי שנתקע בו, מפסיד את הכל.

....גם לבטחון עצמי מופרז אין ערך עצמי. ברגע שנהיה תמימים עם השם

יהיה לנו את הבטחון שנחליט את הדבר הנכון. ברגע שיוחנן בן זכאי הבין

שחורבן הבית בלתי נמנע עשה מעשה. ברור לי שהוא הטיל ספק אם לעשות מעשה

או לא אבל למזלינו ברגע שהוא בקש "תן לי יבנה וחכמיה ..." בכך הוא הציל את היהדות.

רוב ככל מי שנהרג - גם אם ע"י גוי בגלל שהוא יהודי - זה על עבירה כלשהי או פגם כלשהו. 

אפילו עשרה הרוגי מלכות שהיו צדיקים מצאו בעצמם דבר שפגמו בו ולכן הם נהרגים.  זה לא קשור לזה שנהרגים על קידוש ה'

זה חסד ה' שאותו אדם נהרג רק כי הוא יהודי כי כך זוכים למעלה שכתבת.. אבל זה עדיין בא כעונש.

כן שכן מי שבידוע שעשה איסורים ונהרג ע"י גוים, זה בוודאי עונש 

להוציא ממה שכתבת כאן העונש הוא עלינו לא על אלה שנטבחו…

שזה בוודאי לא נכון מנוגד לתורה וחז"ל (עיין ערך חורבן בית ראשון ושני, והגלות)

על השאלה

יש עשרות תשובות אבל רק חלק יתיישבו לך:

אפשר לענות על זה שאין לנו מושג מה היה אמור לקרות,

אפשר לומר שהאנשים שזה היה התיקון של האנשים שנפצעו/נרצחו/פונו וכו,

אפשר לומר שאנחנו עם רע וכולנו חטאנו

אפשר לומר שהיתה מידת דין מתוחה

אפשר לומר את מה שענו פה לפניי:

איפה שהוא היה יום לפני זה - בית המדרש

https://www.inn.co.il/forum/t1402734#15261984

https://www.inn.co.il/forum/t1402734#15262000

וכו

אפשר לומר הרבה מאוד דברים אבל בסוף הלב שלך בוחר מה נכנס אליו ומה לא.

יכול להיות שהקב"ה יתגלה אליך ויסביר לך בדיוק מה היו המניעים שלו?

כניראה שלא...

יש את העניין של אם הייתי יודעת את המניעים של ה'-הייתי בעצמי בורא העולם, אני לא אמורה להיות הוא, אני צריכה לקיים את המוטל עליי.

אם תשובות כלשהן עוזרות לי לקיים את זה-מעולה, אם לא-אם התשובות האלו מקחיקות אותי ממנו, לא משנה על ידי מה, גם אם זה עצבות וגם אם זה חסרון באמונה(לא שאין לי את זה אבל צריך להילחם בזה)-אני צריכה להפסיק עם זה ולעבוד אותו בתמימות, לא חייבים לדעת הכל...

אני מציעה שכן תנסה למצוא תשובה שתעזור לך להרגיע את השאלה אבל בכללי-אני דוגלת בלעבוד את ה' יותר בתמימות ופחות בלחפש למה ואיך והכל...(שוב, לא תמיד עובד לי אבל אני מנסה)

בהצלחה!

אני לא מצליחה להבין איך אפשר לשאול את השאלה הזאת

1. הקב"ה ברא את העולם שיפעל לפי חוקים ידועים. חוקי הטבע. ואמר לנו לא לסמוך על הנס. לכן פועלים בדרך מסויימת בהכרח היא תגרום לפעולה הצפויה.

לכן אם אדם ירוץ לכביש ראשי סואן שנוסעים בו תנועה ערה של 140 קמ"ש הוא בהכרח יפגע מתאונה.

אם אדם יקפוץ מגובה של 100 מטר בלי מצנח הוא בהכרח ימות.

אם אדם יכנס לאש תופת הוא יצלה.

וגם במקרה הזה, אם ראשי המדינה לסוגיהם השונים ישחררו על חטוף אחד אלף מחבלים הם יגרמו לחטופים נוספים, ואם הם יתעלמו מכל סימן שמנסים לפגוע בכם ישראל ולא יגיבו על טילים ועל פיגועים כי יחליטו שהחמס מורתע, ויתנו לאנשים לסרב פקודה ולעשות מהומות הם יגרמו למה שקרה בשמחת תורה. אנשים ששופטים חיילים ונוער גבעות על שימוש בנשק (או במכות) להגנה עצמית ולא שופטים מחבלים שרוצים להרוג יגרמו לפיגועים.

ילד גדול ובוגר שרץ לכביש סואן לא יכול להאשים את אבא שלו שלא שמר עליו כשהוא נפגע. אנחנו אמורים ללמוד מניסיון קודם ולא לעשות דברים שבהכרח יזיקו.

לכן לא שייך להאשים את הקב"ה במשהו שהובלנו במו ידינו אלא רק להודות לו שזה לא קרה עד אז ושזה לא קורה עכשיו.

2. הקב"ה גם נתן לנו הוראות לעולם וכתב בתורה שאם אנחנו רוצים שלא יבואו עלינו קללות צריך לשמור ולקיים את התורה ומצוותיה. הקב"ה כתב בפירוש שאם לא נשמור את התורה זה מה שיקרה, זו דרך העולם. אז איך אפשר להגיד איפה הקב"ה היה כשהוא עשה את מה שהוא אמר? דווקא הכי היה אפשר לראות שה' היה איתנו. מקומות ששמרו את השבת ניצלו. ראו את זה במוחש בצורה ניסית ומופלאה. אם כבר זו פעם ראשונה שאני יכולה להגיד שראו את הקב"ה, איך הוא שומר את שומרי מצוותיו.

מה שהיה בשמחת תורה זה אסון נורא. משהו שהלב לא יכול להכיל.הלוואי ולא היה קורה והלוואי ולא יקרה שוב (במיוחד שההנהגה שוב מנסה לגרום לזה).

אבל אין שום אפשרות להגיד שה' לא היה. ה' הזהיר אותנו שוב ושוב לשמור את התורה, לקיים את המצוות, לשמור על אחדות אמיתית (אין ספק שההפגנות בבלפור ביום כיפור שלא יתפללו עשו רע. מאז ששמעתי על זה חששתי מאסון), וכן, גם אמר לנו שלא לסמוך על הנס, כי דרך העולם לפעול בדרך הטבע.

אז אין לנו על מי להלין שהמובן מאליו אכן קרה.

מה שכן, אפשר להתפלל ולחזור בתשובה תמיד, והלוואי שבזכות זה ה' ירחם עלינו ויחסוך ממנו יסורים נוספים (וישחרר את החטופים בלי עסקה נוראית שתגרום לטבח של כל המדינה חלילה, ויתן שכל טוב למנהיגים לפעול נכון ולא להזיק במו ידיהם)

avid;font-size:21px;">לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְהוָה וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר

פרשת כי תבוא, חלק הקללות. בניגוד לדימוי הסב החביב שהשתרשה במדרשים, ה' הוא בראש ובראשונה א-ל קנא שלאורך כל התורה מפליא את מכותיו בעם קשה העורף. טבח שמחת תורה לא שונה מהבחינה הזו מכל עונש רב נפגעים שה' הטיל על היהודים בכל שנות קיומם וחטאם.

אפשר שהם גם נענשו ויחד עם זאת זכו לכפר בכך שנרצחו על היותם יהודים. בכבשי דרחמנא למה לנו.

אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, איך אנחנו מתקנים את עצמנו. זו השאלה היותר חשובה.

אז כן, אפשר להכות על החטא ולתרץ תירוצים מתחסדים כגון "אני אשם, טבח שמחת תורה קרה משום שדיברתי בזמן התפילה/דיברתי לשון הרע" ושאר ההמצאות. אל מול זה יש לנו את תערו של אוקאם שהיא המציאות היסטורית המאוד חד־משמעית: עם ישראל התבולל בהמוניו באירופה וחטף את השואה, עם ישראל הגיע אל א"י והקים מדינה חילונית עם חילולי שבת בפרהסיה. הקב"ה הוא ארך אפיים, אך גם הסבלנות שלו, כביכול, מתישהו פוקעת.

ולפעמים, גם הדתיים והחרדים חוטאים. גם המחשבה שאנחנו רק נגיד תהילים ונלמד עוד דף עם תוספות, וריבונו של עולם יציל אותנו זה חטא. מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל וייסעו!

אל תחשוב כי כיפה, חליפה וזקן מצילים מישהו ממשהו. כל אחד צריך לתקן את מה שאצלו. אל תברח מהאחריות שלך, ואל תפיל הכל על אחרים.

בשום מקום מתיאורי הגאולה לא נאמר שיהיה קל ושכולם יהיו צדיקים. להיפך לגמרי. הגאולה מסובכת, וחבלי משיח אינם הזמנה כבקשתנו.

היא הייתה אמורה להיות מושמדת כבר מזמן.

כך או כך, סימני הגאולה בעינם עומדים. זו ראשית צמיחת גאולתנו.

א. אני תוהה עד כמה כותב המאמר הוא רב אורתודוקסי.

ב. אם עניינו בהצגת העובדות היבשות, כדבריו, אסור לו לקבוע שמדובר בהתפתחות אלא חובה עליו להגיד שזו התפתחות הדרגתית או חשיפה הדרגתית. במיוחד לאור הידוע והמקובל ביהדות, שאם יש לך מקור לדבר - הרי הוא כלול בפנים.

ג. אני לא דיברתי על משיח בכלל.

1. הוא כן

2. הוא מצביע על התפתחות מאוד ברורה שלא מצריכה פרשנות. דבר דומה קרה למילה "שטן" שבהדרגה הפכה ממכשול לדמות דמונית שמטרתה לקטרג על עם ישראל ולפגוע בו.

1. לא רפורמי או קונסרבטיבי, אבל גם דוחה חלק גדול מהתאולוגיה היהודית ומהטענות ההיסטוריות שלה. אלה דבריו המפורשים, והעובדות היבשות מאוד רוצות לחבר אותו למשולש ברמודה שבין אורתודוקסים, קונסרבטיבים ורפורמים. נשמע כמו הרב מיכי אברהם אבל באנגלית.

זה לא סופר חשוב לעניינו, אבל נקודה למחשבה.

2. כפי שכבר אמרתי קודם, אין שום הכרח להגיד שזו התפתחות במובן שאתה כנראה שואף להציג. במובן מסויים, יש פה הנחת המבוקש (גם אם נוקטים בגישה שלי), כי ההנחה הראשונה היא זו שמכריחה את המסקנה. אם התורה כוללת תוכן לא מפורש שניתן להסיק, אזי יהיה מדובר בחשיפה ולא בהתפתחות - ואם התורה היא רק מה שגלוי ומהיר, אז אכן מדובר בהתפתחות. האמת ככל הנראה היא באמצע עם נטייה חזקה לכיווני.

אגב, כשהוא אומר ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" זה הרחבה של "רבים מישני עפר יקיצו" הוא עושה לא פחות ולא יותר מאשר סילוף. זו לא עובדה, אלא פרשנות עצמאית שלו. למיטב הכרתי, רוב הספרות היהודית מבדילה מאוד בין עולם הבא לבין תקופת הגאולה ומשיח.

3. עדיין לא הבנתי מה רצית לומר בהבאת המאמר הזה. תכתוב במילים שלך, אל תפנה רק למקורות אחרים.

מתוך המאמר עולה בבירור שהתורה לא מכוונת אותנו לאיזושהי "גאולה אמיתית ושלמה", האחת והיחידה. שיבת ציון בימי עזרא ונחמיה/מדינת החשמונאים/הפרויקט הציוני הם רק חוליות בשרשרת הדורות. רוב הסיכויים שגם מדינת ישראל היא לא "ראשית צמיחת גאולתנו", אלא נקודה אחת מני רבות בדרך רצופת עליות ומורדות. מדינות קמות ונופלות, עם ישראל מתפזר בגלות ושב לאדמתו, וחוזר חלילה.

באשר לרעיון המשיחי עצמו: בספרי יהושע ושופטים אין לו זכר ממשי. כמו כן, לאיזה משיח, אם היה כזה, חיכו אז? משיח בן שאול? משיח בן שופט פלוני אלמוני? תערו של אוקאם מלמדנו שהסבר פשוט עדיף על זה המורכב. "אם משהו לא נכתב במפורש, זה אומר שהטקסט הוא מוצפן וצריך לחפש בו רזים ורמזים" מול "אם משהו לא נכתב, סימן שאף אחד לא האמין בזה".

אכן כן, כותב הבלוג מזכיר את מיכאל אברהם. אין שום פסול בלהיות רב בעל חשיבה ביקורתית. זאת בדיוק הבעיה של היהדות העכשווית: מתייחסים אל שלל האמונות, הדעות והסגולות כהלכה למשה מסיני, מאמינים בירידת הדורות ולא מסוגלים לברור מוץ מהתבן. איזה מזל שהמדעים המדויקים לא עובדים בדרך דומה, אחרת עד היום היינו משתמשים בתרופות סבתא, ממשיכים לסבול מכאבים ולטעון ש"נשתנו הטבעים" ושחלילה להרהר אחר רופאי העבר שהאמינו בכל מיני פסאודו-מדעים כמו פרנולוגיה.

רוב הסיכויים שמדינת ישראל היא בהחלט ראשית צמיחת גאולתנו, כי ההיסטוריה שמתהווה מולנו מתאימה ביותר לסימני הגאולה בכל הספרות היהודית. האם זה מוכרח? שוב, אין לנו נביאים שיאמרו במפורש, אבל הדברים נראים.

להזכירך, שמואל הנביא וגם דוד מכנים את שאול "משיח ה". משיח הוא בעל תפקיד בסך הכל, עניינו בגאולה השלימה הוא יחסית שולי. ועיין רמבם הלכות מלכים ומלחמותיהם.

תערו של אוקאם הוא חמוד ונחמד, אבל יש לנו מסורת על כך שמהתורה אפשר להוציא יותר ממה שנראה במבט ראשון, אי לכך אין תוקף לתער במקרה שלנו.

לא אמרתי שיש פסול בזה, רק ציינתי עובדות חשובות כשדנים באמיתות. העובדה שמישהו קורא לעצמו "ביקורתי" לא אומר שהוא גם צודק. גם לא הזילזול בחוכמה קולקטיבית שקדמה לאדם היחיד הזה. ולפעמים, לא מדיבר בכלל בביקורתיות אלא בהנחות אחרות לגמרי שממילא מביאות למסקנות אחרות, וכפי שדיברנו קצת לגבי התפתחות או חשיפה.

ששום משיח במתכונתו התלמודית לא יבוא, לא היום, לא מחר ולא עוד 50 שנה. אתה יכול ליצור תזכורת ביומן גוגל 😊. מה שכן יקרה בשנים הללו, זה כל מיני דברים הרבה פחות נעימים, כגון כיבוש חלקי של אדמת א"י ע"י כוח רדואן ודומיהם.

מאשר לדקלם "היה לא תהיה" ולהתאכזב שוב ושוב.

גם למלכים רשעים היו ניצחונות צבאיים כבירים. אז כבשנו ב-1967 ומאז 1973 המגמה היא הפוכה.

כשהחשמונאים גידלו דורות של מתיוונים, עדיין הרמב"ם הביא את כל 200 השנים שלהם כאחד הנימוקים לאמירת הלל בחנוכה. חזרה מלכות לישראל, אפילו אינה מיהודה, אינה מבית דוד, ואינה צדיקה כלל ועיקר - אבל די בזה כדי שהדברים לא יהיו מעשה שטן.

קל להוציא לעז על עם ישראל ולהגיד שהרוב חילונים פושעים, אבל זה כמו שהשמאל חושב את עצמו לרוב כאן. במציאות, מעולם לא הייתה כמות כזו של לומדי תורה (כמות שרק הולכת וגדלה). עד השנים האחרונות מאוד, שמירת שבת כמדינה, כמערכת, הייתה דבר ברור ופשוט. המדינה עצמה מממנת תורה, עדיין. המוני עמך ישראל הם מסורתיים, שאינם שומרי תורה בשלמות מטעמי בורות ולתיאבון, ולא מטעמי שנאה ולהכעיס.

ולגבי המגמות, בכל דור ודור עומדיל עלינו לכלותינו, גם כשכולם לכאורה יודע שמו ולומדי תורתו לשמה, והקבה מצילנו מידם. האם כשעמלק תקפו את דוד בצקלג, הוא או קרוביו היו חוטאים? למיטב ידיעתי, לא התנך ולא חזל רומזים לדבר כזה. אלא מה? הקב"ה חקק גם חוקי טבע, וקיומם של אויבים הוא עצמו עניין שבבחירה חופשית. גם התורה בספר דברים, בדיבורי הגאולה שם מתארת מלחמות אלא שאנחנו מנצחים בהם. ואתה על במותימו תדרוך. ושניים יניסו רבבה.

ויתירה מזה, בפרשת השבים מהמלחמה מובא בפירוש "פן ימות במלחמה", היינו שמא חוקי הטבע יפעלו את פעולתם ולא כולם יחזרו לשלום. 

חוץ מזה, לא לחינם הגמרא מאדירה את נס פח השמן וממעיטה בערכם של שאר הסוגיות הקשורות למרד החשמונאים. מניח שאם, חלילה, מדינת ישראל תתפרק, עוד 200 שנה ימצאו איזה נס אמיתי או מדומה שקרה בששת הימים ויתמקדו בו במקום במלחמה עצמה ובפרויקט הציוני בכללותו.

"קל להוציא לעז על עם ישראל" - זה מה שהקב"ה והנביאים בכבודם ובעצמם עשו לאורך כל התנ"ך.

"לגבי המגמות, בכל דור ודור עומדיל עלינו לכלותינו" - ודי מצליחים, האמת. להגיד "הנה, אבינו שבשמיים מגן עלינו" אחרי השואה (או אחרי מיני-שואות שהיו לנחלתו של כל דור ודור, כגון גזרות ת"ח–ת"ט) נראה קצת פתטי.

אתה אינך הקבה ואינך נביא, ומצבנו היום טוב עשרת מונים ממצבים שיש בתנך.

לא ראיתי שהצליחו לכלותינו.  אפילו שואה על שליש העם עדיין איננה כלייה.

"אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם". הסאבטקסט נשמע ככה: אנחנו בסדר גמור, אך משום מה האנטישמים הארורים כל הזמן רוצים לפגוע בנו, איזה מזל שה' מציל אותנו מפניהם. מה עם לקיחת האחריות (כולל על ממדי ההתבוללות העצומים לפני השואה)?

כמו כן, אם לשפוט לפי התורה והספרים ההיסטוריים של נ"ך, העונש הוא בגלל מעשיהם של א', ב' וג', בעוד שגם ד', ה' וו' עלולים להיפגע. 

מי, לדעתך, משובץ במשוואה הנ"ל ובאיזה אופן: הבחור הדתי המסכן שעיבד את שתי ידיו בפיצוץ מטען על דלת הממ"ד, תושבי הקיבוצים שהסיעו עזתים לבתי חולים בארץ, ממשתפי המיסבה ב"נובה" בעיצומה של שבת ועוד.

מצבנו משול למצבם של מפליגים באונייה. אם אחד קודח חור ברצפת התא הפרטי שלו, סופם של כולם לטבוע. הענישה הקולקטיבית יכולה לבוא בגלל חטאם של בודדים, שלא לדבר על מדינת ישראל עם רוב חילוני מוצק שמצפצף על המצוות היותר בסיסיות. שומרי המצוות יקבלו את שכרם בעולם הבא, ואילו בעולם הזה הם עתידים לסבול, ואף יותר מפורקי העול (די ברור שאברך ברוך ילדים חי פחות טוב מזוג הומואים שעובדים בהיי-טק).

שקשה להחליט למה להתייחס ראשון.

אני תוהה אם בכלל יש טעם להיכנס לה לוויכוח נצחי.

אלא בהוכחות אמפיריות שעם ישראל צבר לרוב.

כגון, "שלוחי מצווה אינן ניזוקין", "תורה מגנא ומצלא" ו"אנחנו הדור האחרון של הגלות והדור הראשון של הגאולה" 😃 למשל, כשמדובר בחיסון מול פלסבו, רואים יתרון מובהק של החיסון (נניח, 1000 איש התחסנו, 200 איש חלו, בעוד שבקרב נוטלי הפלסבו מספר החולים יהיה הרבה יותר גבוה). 

תורה מגנא ומצלא, בניגוד לטעות הרווחת, לא נאמר אלא על הרוחני שבאדם ונגד יצר הרע. לא ברור מתי זה נהפך להיות תירוץ חמשהו שמציל ממוות.

דור אחרון לגלות וראשון לגאולה, ובכן רואים את זה בחוש. קיבוץ גלויות, הארץ נותנת פירותיה בעין יפה, הקבה מל את לבבנו לאט לאט והתורה הולכת ורבה, ואפילו האמת נעדרת ופני הדור כפני הכלב. הכל נכון, והכל בערבוביה.

"אושש שבכל מצב שבו ניתן לבדוק את התזה הזאת (שתורה מגנא ומצלא, וכן ששלוחי מצווה אינם ניזוקים), כלומר כששכיח היזקא, זה לא עובד. "ארי במסתרים".

כעת מצבנו הוא הבא:

התורה מגינה כל אימת שלא רואים ולא ניתן לראות זאת.

התפילה מועילה רק מתי שלא מסתכלים.

המעשר מעשיר רק כשלא בודקים.

את כל שאר המצוות אסור לבדוק (לא תנסון).

בשישית שלפני השמיטה יש ברכה, אבל זה היה רק פעם, מזמן (כששביעית דאורייתא).

מעורבות של הקב"ה היא בכל מקום ותמיד (מעל כל עשב יש מלאך שאומר לו גדל), אבל רק כשלא מסתכלים.

גדולי הדור בעיני הבדולח לא טועים (הנוטל עצה מהזקנים אינו נכשל), חוץ מאשר כשהם כן.

ישראל הם בעלי סגולה מיוחדת, חוץ מאשר כשמסתכלים ובודקים זאת. (ע"ע בית יוסף ריש אבהע"ז – ישראל רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים, ומי שאינו כזה יש לבדוק בייחוסו, חוץ ממתי שלא.)

ישראל אינם תחת המזל, חוץ מאשר כשבודקים.

כל מקרינו אינם אלא ניסים, חוץ מהמקרים שלא.

בתורה יש הכל (דכולא בה. איסתכל באורייתא…), חוץ ממה שאין בה וגם את מה שיש מעולם אף אחד לא ראה.

בחכמי התלמוד יש רוח הקודש, חוץ מהמקומות שהם טעו.

וכן על זו הדרך. אכן יושר אינטלקטואלי למופת…

ואז מישהו הוסיף (כנראה משורש נשמתו של חרבונה):

ואין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, אם בודקים – פונקציית הברכה קורסת.

אפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה תזות מהמסורת שלנו, שכולן עד האחרונה מתחמקות מעמידה במבחן אמפירי וביקורתי. כל אמירה כזאת מגיעה מראש עם חבילת תירוצים מושלמת מדוע אי אפשר לראות את התממשותה. כך התיאוריה שלנו נותרת מושלמת ובלתי ניתנת להפרכה. וחלילה לנו מלפקפק ב"מסורת" (ע"ע tradition).".

על הביקורתיות לאור משבר הקורונה (טור 290) - הרב מיכאל אברהם

התורה מגנא ומצלא - זה לא נאמר בנוגע לחיי אדם. אתה מוזמן לראות מה הראשונים הבינו בזה; ממש לא שזה מציל ממוות.

התפילה לא אמורה להיות קסם, ומעולם לא התיימרה להיות כזו. זה בסך הכל בקשה, וריבונו של עולם מחליט אם לענות או לא.

מעשר - זו אכן שאלה, ואיני יודע. גם איני יודע מה ביארו במקום לאורך הדורות.

שישית לפני שמיטה - מה לעשות ואכן אין שמיטה דאורייתא. מה הרבותא בלעג הזה? זהו איש קש פר אקסלנס.

השגחה פרטית על כל פרט - אכן יש מחלוקת בדבר, והרב שמואל אריאל כתב שני מאמרים בהם הוא מוכיח שהתפיסה שיש השגחה פרטית ללא מיצרים זה מין חידוש חרדי שזה מקרוב בא. לאורך הדורות היה פשוט וברור שחוקי הטבע הם עיקר המנגנון.

גדולי הדור לא טועים - שוב פעם איש קש. זו לא טענה של התורה, אלא של החרדים. גם להם אין גיבוי לאמירה הזו. ויש הבדל.

ישראל הם בעלי סגולה מיוחדת - לא חובה להאמין, אבל אפשר להסתכל על ההצלחות הייחודיות של העם בין העמים, על האופן שבו במזרח הרחוק תופסים אותנו, את פרסי הנובל, את היצירתיות הטכנולוגית, וכו.

ישראל מעל המזל - יש די והותר היסטוריונים שחקרו ואמרו שמה שקורה עם ישראל זה חריג. הציפיה הייתה שנעלם כבר מזמן, ובמקום זאת אנחנו שוב רעננים כילד בכיתה א.

אז היום בזכות הטכנולוגיה אפשר להביא יותר עולים (והרבה מאוד גויים בזכות חוק השבות), אבל מצבו הרוחני של עם ישראל לא השתפר. ואולי אף הורע: מניח שבימי החשמונאים רוב העם היה מסורתי, פלוס מינוס, בעוד שהמתיוונים-חילונים היו בקצה. 

ואין הכי נמי, גם בימיהם זו הייתה אתחלתא דהגאולה שהובטחה להם

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

ניתן לקיים הלכה ולהיות נבל ברשות

שעלולות להתחפש ל'רוח התורה'

(זה לא פוסל כל טיעון של 'רוח התורה', וגם לא בהכרח במקרה הספציפי הזה. רק מציב במקום לגיטימי את הטענה ההופכית 'לפעמים רוח התורה זה רק תירוץ לשוביניזם')

"הנה קבלתי מכתבו הארוך מאד המלא דברי תוכחה על כל גדותיו על מה שלפי דעתו נדמה לו שתשובותי סימן י' וסימן ע"א מספרי אגרות משה על אבן העזר יגרמו איזה פרצה בטהרת וקדושת יחוס כלל ישראל וכו', אבל האמת שאין בדברים שכתבתי ושהוריתי שום דבר שיגרום חס ושלום איזה חלול בטהרת וקדושת ישראל אלא תורת אמת מדברי רבותינו הראשונים, והערעור של כבוד תורתו הרמה על זה בא מהשקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות שמבלי משים משפיעים אף על גדולים בחכמה להבין מצות ה' יתברך בתורה הקדושה לפי אותן הדעות הנכזבות אשר מזה מתהפכים חס ושלום האסור למותר והמותר לאסור וכמגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא, שיש בזה קפידא גדולה אף בדברים שהוא להחמיר כידוע מהדברים שהצדוקים מחמירים שעשו כמה תקנות להוציא מלבן. ואני ברוך ה' שאיני לא מהם ולא מהמונם וכל השקפתי הוא רק מידיעת התורה בלי שום תערובות מידיעות חיצוניות, שמשפטיה אמת בין שהוא להחמיר בין שהוא להקל. ואין הטעמים מהשקפות חיצוניות וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר ולדמיון שהוא ליותר טהרה וקדושה"

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

של הליכה לקלפי ולכן הוצע אז פיתרון שבחלק מהמקומות הגברים יצביעו עבור הבנות במשפחה.

אתה יודע אם הוא צודק בכך?

כי שבתאי טבת מפנה לפשרה שהושגה בפועל

ואם היו מצביעים כולם (בניגוד להחלטה שקבלו להחרים את הבחירות בשל נושא הצבעת הנשים), כל ההיסטוריה של המדינה יכלה להיות שונה.

סתם, אנקדוטה מעניינת.

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

זה הפרקי מבוא והערות נוספות, שבמהדורה השלישית הוטמעו בתוך כרך א. (בחלקים שנוגעים לו, לכרך ב. לא זכינו)

אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)

זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.

הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.

הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות

ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד

למי? הוא לא אמר

נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים

אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.

חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.

הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.

חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.

חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.

… לא להכנס לפוליטיקה?

לא להיכנס לפוליטיקה

זאת אומרת לא להקים מפלגה

מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות

וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד

אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם

אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו

היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.

זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.

שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.

אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית

אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.

א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.

ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית

ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים

הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.

הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי

כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.

בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.

גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש

והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה

תשלח את הקישור ששלחת בעצמך

הוא סותר את כל מה שאמרת

.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.

...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."

ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.

הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.

הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:

עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.

עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.

אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).

שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.

יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.

יחי המלך!

…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.

הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.

אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.

ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.

תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.

היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”

חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)

לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.

מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית

לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.

לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.

העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.

וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!

משיח נאו

יחי המלך!

גאולה גאולה!

… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).

א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.

ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.

ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?

ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.

בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

… לובשים אותו דבר, ומצביעים אותו דבר.

כל הילדים שלי למדו בבית ספר של חב"ד.

בקשר ל"מצביעים אותו דבר" - אתה מוזמן לראות את התפלגות ההצבעות בכפר חבד...

ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-25 | תוצאות ארציות

האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.

וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".

תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.

ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".

הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.

וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.

ה' יתברך שומע הכל תמיד.

ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,

גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.

לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -

וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.