זה ממש קשה וכואב.
אצלי ראיתי שזה בגלל שבעלי חושב שאני נותנת עודף יחס ותנאים לבן הבכור. (זה לפחות מה שהוא אומר)
אבל מה לעשות שמגיע לו בזכות ולא בחסד.
הוא בפער מעל האחים שלו מבחינת אחריות ומחוייבות (גם בהשוואה לפי גיל)
אז הוא זוכה ממני ליחס מועדף מבחינת תנאים. (לא מבחינת אהבה ותשומת לב)
נגיד הוא היחיד שאני מגבה את המקום הקבוע שלו בשולחן. מה לעשות שהוא היחיד שלא מתעקש לשבת ליד מישהו, הדבר היחיד שחשוב לו זה המקום הקבוע בכסא קבוע, כל האחרים רבים מי יושב לידי, מי ליד אבא, אז צריך לעשות תורנות ביניהם.
הוא היחיד שבטוח יהיה לו חדר לבד, כי הוא היחיד שיודע להיות אחראי על החדר, ונותן המון למען כולם אז מגיע לו את הפינה השקטה שלו
הוא היחיד שאני מתחשבת בו כשהוא רוצה מזגן, כי כל האחרים משנים את דעתם וממציאים סיפורים לפי המצב רוח והדינמיקה המשפחתית והוא היחיד שתמיד מבקש לפי הצרכים הפיזיים.
הוא היחיד שאני אתאמץ לקנות לו משהו בסופר, אבל גם הוא היחיד שתמיד ילך לסופר כשאני שולחת אותו...
אני מרגישה שזה ממש ממש מפריע לבעלי.
יש ביניהם גם מאבקי אגו זכר אלפא.
לא יודעת מה הסיפור שלכם, אבל כשאני מדברת על זה עם בעלי, הוא אומר אבל הוא (הילד) צריך לשנות את ההתנהגות שלו,
אני עונה שיכול להיות שזה נכון, אבל עדיין האחריות על ההובלה היא שלו בתור אבא ולכן הוא האבא צריך לחשוב איך משנים את הדינמיקה ביניהם.
הדרך שאני פועלת זה למשל בארוחת שבת אני אומרת עכשיו כל אחד מספר על מעשה טוב שמי שיושב משמאלו עשה עבורו במהלך השבוע.
ואז נגיד בעלי צריך לספר עליו מתוך משחק.
או כשאנחנו משתפים אחד את השני בדברים על הילדים אז מנסה כמה שיותר לשבח, ופחות לספר את הדברים הקשים יותר כדי לעודד עין טובה כמה שיותר.
וזה משפיע עליו בחזרה גם הוא מספר לי הרבה יותר על דברים וחוויות טובות יותר משליליות וקשיים.
אז זה לא ספציפי לגבי אותו ילד, אבל בסה"כ הכל עולה.
אם מספרים במוצע כל יום על דבר טוב אחד שילד עשה, אז יוצא כל שבוע שאומרים עליו משהו טוב פעמיים.
אז בסוף שבוע אחרי שבוע זה מצטבר.
המטרה היא לא לפתור ישירות את הדינמיקה או אי שביעות רצון שלהם אחד מהשני, אלא להאיר את נקודת הטוב, ולקוות שמתוך התחושה הנעימה שזה נותן כשיש הרמוניה ושיתוף פעולה, שני הצדדים יעדיפו את הדרך הזאת על פני דרך של מאבקים ומי אומר את המילה האחרונה.
וגם משהו שלקחתי על עצמי להתחזק בו. זה לחזק את בעלי במישור הזוגי. אצלנו זה גם על רקע מילואים שמקומו במבנה המשפחתי התערער, אבל בלי קשר גם לפני המלחמה, הצרכים של הילדים קיבלו יותר נפח מהזמן והמחשבה והמשאבים שלי, בעוד הזוגיות זזה הצידה,
אז עכשיו כשהילדים קצת גדלו ואני לא מניקה ואין לי תינוק שזקוק לי בכאן ועכשיו,
אני מנסה בהדרגה לשנות את המגמה.
למשל כשהוא חוזר הביתה ומתחיל לספר לי משהו,.פעם הייתי מתחרפנת כי מה קשור עכשיו סיפורים ארוכים. תעזור לי לתקתק את הילדים, תעזור עם מה שצריך בבית, ועוד שעתיים כשיהיה יותר רגוע נשב לדבר.
היום זה פחות ככה.
אם אני רואה שהוא מתחיל לשתף אז אני מנסה כמה שיותר להתנתק ממה שקורה סביב ולהתמקד בו, וכשילד רוצה משהו ומפריע לשיחה, אני אבקש ממנו להמתין עד שאתפנה אליו. (הקטן שלי בן 3 ויכול להיעזר באחים שלו, הוא רוצה דווקא אותי, אז הוא ילמד לחכות. כל עוד יש לו אטרניטיבה אני בסדר עם זה)
אני לא יודעת אם זה קשור, אבל בהרגשה שלי ברגע שבעלי יקבל יותר יחס של מקום ראשון ממני, מטל הילדים אבל גם בינינו, הוא פחות יצטרך להראות "מי פה הבוס" כלפי הילד הבכור.
אני כן קושרת את זה אלי במובן הזה, כי בעלי אומר שמה שמקפיץ אותו זה היחס, הגיבוי, ההגנה שהילד מקבל ממני.
אז הנה בעלי מקבל אפילו יותר, אז מקווה שזה יפחית את הצורך שלהם בהתנצחויות בלתי פוסקות.
ומצד שני לפעמים אני אומרת לעצמי שזה שלהם והם צריכים ללמוד איך לחיות יחד.
אני לא אחראית על זה, אלא יכולה לסייע בדרכים שציינתי. מה שיצליח יצליח.
אבל אם זה לא יצליח זה לא כשלון שלי.
הם שני אנשים שאחראים על הקשר שלהם בעצמם.
עוד משהו להוסיף, זה שיש בעייתיות בקשר שלהם וזה שלבעלך מפריע חסרונות כאלו ואחרים או שיש לו ציפיות,
לא אומר בשום שלב שהוא לא אוהב את הילד !!
אין קשר בין הדברים, להיפך, דווקא בגלל שבעלך משקיע הרבה אנרגיה (מבאס שהיא אנרגיה שלילית, אבל עדיין אנרגיה) מול הילד. או על הילד, מראה כמה הקשר הזה חשוב לבעלך,
נכון שיש פה בעיה, וקשר לא יכול להיות שלילי לאורך זמן,
אבל לפחות יש פה קשר. זאת נקודה חשובה להתחיל לפעול ממנה. לשנות את החשיבה אצלך ואז בהמשך אצל בעלך
כי להגיד (או לחשוב על) להורה שהוא לא אוהב את הילד שלו זאת אמירה מאוד מאוד קשה ואבן כבדה על הלב שלך. אז תזכרי שיש שם אהבה, יש השקעת אנרגיה, יש שם גם חוסר שביעות רצון והרבה ביקורת, אבל זה לא שאין אהבה.
(אם תרצי להרחיב יש בגישת שפר הסבר יפה ומאיר עינים על זה, אם תרצי אחפש לך מאמרים מרתקים בנושא)
תזכרי שחופש זה מצז זמני. עוד חודש בע"ה חוזרים למסלול פחות או יוצר, ככה שמה שתצליחו לתקן החופש מעולה. אבל מה שאני, בע"ה השגרה גם תעזור לכם בזה.
בהצלחה רבה!
