החלטנו שהבן האהוב שלנו יעלה לגן,
אני בחששות כבדים. מאוד.
דבר ראשון,
מבחינתי אני כועסת על עצמי וזה חוסר אחריות מצידי, שרשמתי אותו לגן שאפילו לא ראיתי אותו. רק שמעתי המלצות משכנה שלי (שהבן שלה לומד בסניף אחר של הרשת הזו) וקראתי הרבה פידבקים טובים באינטרנט.
בשבת יצאתי עם אותה שכנה לגינה והיא גילתה שלא ראיתי את הגן היא היתה בהלם. אמרה לי איך את יכולה לסגור בלי לראות לחקור ולבדוק. אמרתי לה שסמכתי על מה שהיא אמרה- היא פשוט היתה בשוק.
נכון שמבחינת מסגרת בעיר זו המסגרת שהכי מתאימה לו, אבל עדיין.
אתן מכירות את הגננות לפני תחילת שנה? כי אני לא מכירה וזה מלחיץ אותי.
רק מלחשוב על זה אני פשוט לא שולטת על הדמעות..
דבר שני,
פתאום אני ממש חוששת להכניס אותו לגן שלומדים בו רק בנים.
הוא עדין.
הוא לא יודע להסתער, לדחוף, נגיד אתמול הייתי איתו בפארק, וכמה ילדים רצו נגד כיוונו- הוא נעצר הוריד טיפה את הראש ומצמץ עם העיניים, כאילו מתגונן כזה..
וזה פשוט מפחיד אותי.
אני לא יודעת מה לעשות.
מצד אחד, להשאיר אותו במעון- זה ישעמם אותו ולא יתרום לו..
מצד שני, גן.. אולי זה גדול עליו?!
כולם אומרים לי אל תפחדי, הוא יסתדר תסמכי עליו, אבל בעיני הוא כזה עדין, וחוץ מזה שהוא יליד נובמבר 2021, הוא יהיה בין הקטנים ועוד לפני חלאקה..
אבל השאלה העיקרית שבגללה כתבתי פה,
איך מכינים אותו לגן??
נפשית, חברתית.. איך נותנים לו כלים להתמודד במצבים חברתיים?
וגם הגמילה הזו,
הוא מצליח עם קטנים, יש לו פספוסים ממש אחת ל.. (והתחלנו לא מזמן) אבל גדולים- זה סיפור אחר. הוא אומר לנו רק אחרי מעשה.
בעלי אומר לי בואי נשללח אותו לגן בלי טיטול הוא כבר יודע לעשות קטנים בשירותים. אבל אני לא רוצה שהוא יחווה את הפאדיחה הזו שהוא יעשה גדולים במכנסיים!! זה נורא בעיניי. אני מגזימה?
בחופש הגדול יש לנו רק שבועיים וחצי שהוא בבית.
אוף. כ"כ הרבה חששות.
מפחדת על הקטנצ'יק שלי.. למרות שהוא כבר גבר!
מצאו את החברים העדינים כמותם, נסמכו הרבה על הגננות שיודעות להתנהל עם כל סוגי הילדים, וסך הכול פרחו מאוד! וגם לא היה להם קשה המעבר לבית ספר, כי כבר היו רגילים להיות עם בנים בלבד.