נהיה סיוט להחזיר אותם מהגן-מה עושים?אובדת חצות

ביומיים האחרונים דווקא התאום "הממושמע" מגלה סימני מרד,

איך שמוציאים אותו מהגן דורש שאקח אותו לספארי "עכשיו", בוכה ומשתטח, עושה את זה סיוט בכמה חלקים מהדרך.

הם רצו ארטיק, זרמתי אותם כדי שיירגע מהבכי אבל גם אחרי שקבל ארטיק וישבנו לאכול כשקמנו הוא לא נתן יד, ויש שם מרכז מסחרי קרוב לכביש עם מכוניות, החליט שהוא רץ קדימה פתאום במדרכה (המקבילה לכביש) ולא מחכה. חושב שהוא גדול והוא מחליט. (חצוף- גם קבלת ארטיק ואתה גם בורח לי כשסיימת???)                                              לא ידעתי מה לעשות (לרב בדר"כ הם ממושמעים ונותנים יד) לעזוב את התאום שאיתי ולרוץ קדימה או לחכות ולתת לו לרוץ? בקיצור, היה סיוט שאני לא רגילה אליו. אח"כ הוא השתטח והתפרע עד שנאלצתי להרים אותו על הידיים להמשך הדרך (נראה לי חטפתי נמק)  פלוס במקביל לתת עוד יד וגם להחזיק פרחים שהרגע קניתי בחנות ארטיקים (השליתי את עצמי שעוד יש לי יכולת לסחוב)  ונבלו כמעט מרב שמש ועומס.

וכדי ללכת איתם בדרך היותר בטוחה דרך הגינה-הביתה, נאלצתי בנוסף להיות בגינה ללא רצוני כי התאום שעיצבן אותי היום בנוסף לכל מעלליו גם קבע עובדה שנהיה בנדנדה רק ככה הסכים להירגע ולהפסיק לבכות ולהשתטח. ואז נאלצתי ללא רצוני, גם לסבול בכי, גם לקנות ארטיק, גם להסתכן באיבוד נשימה ולחץ כשהוא רץ, גם להרים אותו חצי דרך וגם להיתקע בגינה ובכל הדרך שאחריה כשהוא מחליט שהוא עולה על כל אבן וכו'.

זה ממש היה מעצבן והרגשתי שאין לי יותר מדי מה לעשות כי הוא לא הקשיב.


 

אה-והכי נורא?

הוא החליט שבכל מקום הוא לא בא אחריי ומורח את הזמן ונשאר,

וכשאמרתי לתאום הממושמע היום, אחיו, "בוא נתקדם כדי שהוא ילך אחרינו" האח המסור התחיל לבכות בהיסטריה כי חשב שבאמת אני מתקדמת ודאג לאחיו שלא אעזוב אותו באמת.

ובכל מקום הסתובבתי עם שני תאומים בוכיים,

אחד דרמה קווין שצריך לעשות הכל בדרכו

ותאום ממושמע היום, שגם לא נשמע לי ולא מבין את הרמז לעזור לי ולהציב דוגמא ולהתקדם כי חרד לאחיו.


 

אה, ובסוף התאום הלא ממושמע בכה בבית אבא אבא, כאילו מה עשיתי לו.

כאילו אני הפכתי את כל הדרך הזו שאמורה להיות בחמש דקות לסיוט של שעה וחצי כמעט.
 

 

אוף.

הבכי וההשתטחות והדרישה שלו מלחיצים אותי,

אני לא מעריכה דרישה ופינוק ואני רק רוצה להשתיק אותו ושלא יהיה פדיחה מול אנשים ולחזור הביתה,

היצירתיות נעלמה ממני,

דרשתי ממנו להתנהג יפה והוא התנגד,

וכל מה שהיה לי בראש כשחזרנו הביתה זה לתת פרס לאחיו שהתנהג למופת ולהעיר לתאום האמור וגם לדווח לאבא שלו על זה.

 

והכי גרוע שגם אתמול קרה משהו דיי דומה,

היה חם בטירוף, עומדים דווקא בשמש וממלאים מים בברזיה, לא רוצים ללכת, אני עם דלקת גרון ורוצה כבר לעוף משם,

התאום הזה מחליט שלא בא לו לבוא ובוכה מכל דבר שלא נראה לו, אחיו לא רוצה לעזוב אותו ומתחיל לבכות בהיסטריה 

אני תקועה עם שני תאומים בוכיים

ומרגישה שאני צריכה לשחד אותם בממתק כדי שיבואו איתי או להביא עגלת תאומים למרות שהם ב"ה בקרוב בני 4 כבר, רק כדי שהדרך תהיה סופסוף מהירה.

מרגיש כאילו כל יום אני חייבת להיכנע לדרישותיהםאובדת חצות

לקנות ארטיק או ללכת לגינה.

אני מעדיפה להפעיל אותם בבית במיליון צורות ולא להיות בשיא השמש והחום ב16:00 בגינה,

אין צורך בארטיקים וגלידה המקפיא שלנו מפוצץ בכאלו,

ובכ"ז אני בסוף עושה מה שהם רוצים כי אין לי באמת סנקציה או דרך להשאיר ילד שלא בא איתי ועוד תאום שמעדיף להשאר איתו וגם פוחד שאתקדם לבד.

לאמא שלי החזקה והסמכותית הוא לא עושה הצגות כאלו. וכזו סיטואציה מתישה אותי להמשך היום שעוד צריך כוחות בשבילם.

תנסימומו100

להבטיח את הפרסים בבית.

רוצים ארטיק? בטח! אבל רק בבית.

רוצים לרדת לגינה? בטח! אבל קודם עולים הבייתה למשהו כיפי (או משהו שאת משווקת ככיפי) ויורדים אח"כ בשעות יותר שפויות ורק אם את מרגישה שיש לך כח.

נתקעים ומשתטחים? יאללה בואו! קדימה! הארטיק מחכה בבית! הוא כ"כ טעים!

לדעתי אם הם מקבלים באמצע הדרך אין שום דבר שידרבן אותם להגיע הבייתה.

בקשר לזה שאחד בורח, זה באמת סיוט ואין לי פיתרון... ממש קשה. מקווה שתצליחי!

אני לא מסכימהטוביאלה

את בעצם ממשיכה לשחד אוצם במקום לחנך. חינוך זה לא שוחד. הליכה מהגן הביתה היא לא דבר שצריך לקבל עליו פרס. אפשר לצ'פר מי שהלך יפה פעם ב..

אפשר לתת שלוק כשרותח כי חם היום


אבל "תעשה כך וכך כדי שאני אתן לך ארטיק"

מה הוא כלבלב שאת מאלפת?

נראה לך שהוא יתחנך מזה?

הוא רק יגדל ויבקש פרסים גדולים יותר ואם לא תלמדי אותו שיש לאמא סמכות ומכבדים הורים ושטובתו היא לבוא איתך הביתה והוא לא עושה טובה לאף אחד-

לא יצמח מזה טוב כנראה.


זה לא צריך להיות כתנאייעל מהדרום

לק"י


"אם תבוא הביתה, תקבל ארטיק".

אלא המשך של היום- "יש לנו בבית ארטיק טעים, בואי נלך מהר ונאכל אותו".


כמו להגיד "אתם רוצים שנכין יצירה, אז בואו נסדר את המשחקים ונוכל להמשיך ליצירה" (ולא "רק אם תסדרו, אז נעשה יצירה").


אני מסכימה שזה נשמע דומה, אבל אולי בכל זאת לילד זה נשמע שונה. אני מקווה לפחות🤷‍♀️

יכול להיות שמומו התכוונה אחרת...יעל מהדרום
נכוןמומו100

אבל גם ככה היא מתכננת להביא לו ארטיק כי הוא רוצה. אז כמו שאת אומרת לילד לפני שמוציאים משחק נוסף שיאסוף את הקודם, אותו דבר.

אני לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אבל ילדים בני 4 לרוב לא מקשיבים להורים שלהם רק "כי אמא אמרה וצריך". אז אם יש משהו שהם רוצים, ואת במילא רוצה לתת להם, אין שום סיבה לדעתי לתת להם באמצע. כמו שלא תיתני לילד קינוח לפני שטעם בכלל את ארוחת הצהריים.

את קוראת לזה לשחד, תקראי לזה איך שאת רוצה. אני קוראת לזה לשווק את זה ולתזמן את הדברים שהם רוצים.

כמובן שאם האמא לא מתכננת בכלל לתת להם ארטיק אין סיבה שתבטיח. אבל גם אין סיבה שתקנה להם באמצע הדרך.

ככל שילד גדל הוא מבין יותר, בגיל 4 נגיד את לא יכולה לצפות מילד שתרשי לו להוציא כמה משחקים אחד אחרי השני ושהוא יאסוף את כולם בסוף "רק כי הוא מחונך" או שתרשי לו לרוץ בגינה והוא יחזור מיד בצייתנות בלי צרחות הבייתה. כשאת משווקת לילד את השלב הבא ביום כמשהו אטרקטיבי ששווה בגללו לחזור הבייתה מהגינה, את חוסכת לעצמך הרבה יללות. ובגיל גדול יותר הם כבר מתרגלים להקשיב לאמא גם אם אין שום דבר אטרקטיבי בהמשך.

אצלי זה קורה ב"הטוביאלה
זכית מומו100
מבינה אותך ממש עם הדרך שמתארכת....יעל מהדרום

לק"י


וזה קשה בעיקר כשסוף היום ועייפים ורוצים הביתה.

הבת שלי גם היתה מתעכבת ורוקדת עם עמודים בדרך וכו'😅


אולי באמת עדיף לך להביא עגלה. יקל עליכם....

כמה זמן הליכה זה?יעל מהדרום
ממש בקטנה- 5 דק' עד הבית אם באמת הולכים.אובדת חצות
אם העגלה זמינה לך, הייתי לוקחת בתקופה הזאתיעל מהדרום

לק"י


אפשר גם להביא להם שלוק מהבית. זה קריר וטעים, ואולי ירגיע אותם קצת.

לפעמים זה עובד לי ולפעמים לא-אבל הם גדולים לעגלהאובדת חצות
לא? זה מקובל לקחת בעגלה בכזה גיל?????
אני לא השתמשתי בעגלה בגיל הזההבוקר יעלה

אבל מכירה הרבה שכן, אז שווה לנסות.

ואני בימים חמים מביאה איתי שלוקים קטנים מהבית שיתקררו קצת בחזור. ואני אוספת ברכב אבל זה נותן הרגשה נעימה ומקרר קצת בחום הזה.. 

הבת שלי בת ארבע ויושבת בעגלהיעל מהדרום

לק"י


לגן לרוב אני לוקחת בשביל הקטן יותר, והיא עולה איתו.

אבל נניח לנסיעה/ יציאה ארוכה, אני אקח גם בשבילה.

יכול להיות שקצת פחות מקובלריבוזום

אבל יש מקרים שזה פתרון מצוין.

הבן שלי עכשיו כמעט בן חמש, וגם השנה הוא היה בעגלה בדרך אל ומ- הגן.

את הדרך עשינו יחד עם אחותו הקטנה שבכל מקרה צריכה עגלה, וזו דרך שלמבוגר לוקחת 15 דקות הליכה. אם הוא ילך ברגל זה יקח הרבה יותר. ובסוף יום אחרי הגן, בטח בחום, זה גם מתכון לחוסר סבלנות.  

אז גם אם בדרך כלל לא מקובל עגלה לילד בן ארבע או חמש, יש סיבות טובות, וגם בשנה הבאה אני מתכוונת להמשיך באותו אופן (עגלת תאומים).

יש עוד סיבות טובות חוץ מדרך ארוכה יחסית. 

אז למה לא עגלה באמת?אמאשוני

למי אכפת בני כמה הם? (או שקשה לך לדחוף?)

אפשר להביא להם כוסות עם ברד למי שיושב בעגלה.

(להקפיא מראש כוסות ובדרך קצת יימס ואפשר לרסק)

אם הטריגר שגורם לך לצאת מדעתך זה החום,

תפתרי את זה ככה ותוכלי להתנהל יותר בשליטה כשאת איתם בבית ולחנך אותם.

כשלך קשה ואת לא במיטבך הם מרגישים את זה ומתנהגים בהתאם.

הדבר הכי קריטי לילד זה ביטחון בזה שאמא תעמוד בכל דבר אפשרי, וכשזה מוביל למשבר זה מערער את הביטחון שלהם וגורם לכל ההתנהגויות הדווקאיות.

זאת גם הסיבה שעל אמא שלך הם לא עושים קונצים.

הם גם יודעים שזה לא יעבוד, וגם אין להם צורך לבחון את הביטחון שלה.


תחזירי לעצמך את הביטחון בחינוך בכך שתמצאי פתרון טכני וכיף, הם יהיו ממושמעים יותר, ואת תהיי בטוחה בעצמך ולא תתמודדי עם החלטה האם לשבור את המילה שלך או להתמודד עם החום שעה וחצי בדרך הביתה.


וזה ממש הגיוני שברגע שתאום אחד נרגע, האח השני מרשה לעצמו פתאום לפרוק.


אגב לגבי הכביש, את יודעת מניסיון שילד שהולך קרוב לכביש גם ירד אליו או שאת רק חוששת מזה?

בגיל שנתיים זה הגיוני שילדים מתפרצים לכביש. בגיל 4 יש כבר מנגנון הישרדותי מפותח יותר. יחד עם חינוך לזהירות בדרכים והעברת האחריות אליו (לא אחריות לחציית כביש, אחריות לא לרדת מהמדרכה לכביש)

סביר יותר להניח שהוא רץ כדי שתרדפי אחריו, וכשלא רצים אחריו, ובכלל לא מחפשים אותו, הוא לא ירד לכביש בכלל.

לפעמים זה אפילו עדיף כי דווקא מרוב בהלה של ההורה הם עלולים לעשות את הטעות של לרדת לכביש.

בדיוק קרה לנו מקרה כזה לפני שבוע, הבן שלי נסע בבימבה ממש במהירות בירידה,

וצעקנו לו שיעצור והבנות שלי התחילו לרדוף אחריו וזה רק גרם לו להגביר מהירות.

עצרתי את הבנות מלרוץ, הוא כבר עבר את העיקול והיה בחלק צר של המדרכה, אני ממש רעדתי מפחד שהוא התגלגל לכביש, אבל ידעתי שלהמשיך לרדוף אחריו יהיה יוצר גרוע.

בסוף כשהגענו אליו ראיתי שהוא באמת עצר איפה שפחות או יותר הגיוני שהוא הגיע כשקראתי לבנות להפסיק לרוץ אחריו. מקסימום המשיך עוד קצת ונעצר. אם היה ממשיך עוד כנראה היה מאבד שליטה ומתגלגל לכביש.

הבת שלי בת 4 כמה פעמים רצה וחצתה לבד את הכבישיעל מהדרום

לק"י


נראה לי מתוך רוח שטות ומחשבה שהיא מספיק גדולה.

אז לא תמיד אפשר לסמוך עליהם🤦‍♀️

ולא חושבת שיכולתי לצפות את זה מראשיעל מהדרום
לק"י


מאז למדתי לשים עליה יותר עין (בטח אם היא במצב רוח שטותי או עייף).

נכון אם זה מעייפות או רוח שטות זה הגיוניאמאשוני

שיש פחות שיקול דעת ועדיף להיות צמודים.

השאלה מה לעשות במצב שהילד בורח דווקא כי ההורה רודף אחריו, נראה לי יש יותר סיכוי שיפול/ יברח לכביש כנראה חושב שזה משחק תופסת..

שיהיו בריאים!


במקרה כזה של ילד שאי אפשר לסמוך עליו שלא ירד לכביש עוד יותר עדיף מראש לקחת עגלה.

תושיבי אותם בעגלה ו ת ק ש ר ידיאט ספרייט

( כי אלו נראה לי יעמדו בה 🤭) תני לכל אחד מהם שלוק,

זה תופס בול חמש דקות, בדוק ומנוסה.

אני אגב לוקחת עגלה בכל גיל, עד שהתינוק הבא נולד. זה יכול להיות שנתיים וזה יכול להיות גם יותר.

אני פגשתי ילדים גם בני חמש בעגלה. 

תקשיבי נשמה,באתי מפעם

הילדים שלך מותשים,

הם צריכים אמא חזקה, לא אמא שמתייחסת לכל הפגנה שלהם.

תשימי גבולות, את לא קונה שום דבר בדרך, ולא עוצרת בשום מתקנים בדרך. נקודה.

את האמא, את המובילה. את המחליטה. לא ילד בן 4 ינהל אותך. כי את המבוגר האחראי , ואת מבינה שבחום הזה לא עוצרים בשום מקום, מתאפסים קודם בבית. זה לא יגמר בארטיק ולא יגמר בנדנדה, אם הם יראו שאין להם גבול אז הם ינסו לבקש או יותר נכון לדרוש עוד דברים.

ואם הילד בוכה על הרצפה- ואז מגיעים המבטים של האנשים - הם ישכחו אותך ברגע שיזוזו משם... שימי קצוץ על כולם. (אולי דווקא לא נעם להית האמא שמתקפלת?) חוץ מזה שזה ממש לא פאדיחה, אין ילד שלא השתטח על הרצפה ברחוב בהפגנתיות, כל הורה נורמאלי מכיר את זה. אני פשוט לוקחת את הרגליים ומתקדמת ברוגע ''אני הולכת הביתה, אתה מוזמן להצטרף אליי'', תוך שתי דקות ההפגנה מתפזרת (חוץ מילד אחד שלי שהיה יורד לכביש אז לא יכולתי לעשות לו את זה, אז באמת היה סיוט להרים אותו, אבל עכשיו הוא כבר גדל יותר אז יותר מבין שזה אסור)

^^תקומה

מסכימה לגמרי.

ילד שמשתולל כי הוא רוצה ארטיק, ואז בסוף מקבל ארטיק, יעבור לבכות בשביל להשיג את הדבר הבא.

זה לא עניין של כפיות טובה, זה לא עניין של פינוק וגם לא חוצפה.

אני חושבת שהחשיבה שלך מולם היא דרך עולם מושגים ורגשות שהם בכלל לא מכירים.

חוצפה, גם קיבלת___ ואז רצית גם ___, אכפתיות.


הם בני שלוש, הם ממש ממש לא שם.

מה שמעניין זה הם עצמם.

ילדים אוהבים מתוק, הם רוצים מתוק

ילדים אוהבים לשחק, הם רוצים לשחק בגינה.


אין כאן בכלל עניין של "לא מתחשבים באמא". נכון, הם לא מתחשבים בך כי אין להם את היכולת לראות קושי של מישהו אחרת ברמה גבוהה, ואז גם לתרגם את זה למעשה? זה בכלל לא בגיל.


הם רוצים משהו, ויכול להיות שהם גילו שזה דווקא עובד בבכי. אז זה ממשיך.


אני מתחברת מאוד לנקודה שאת צריכה להוביל ולהיות בטוחה בעצמך.

אני לא סובלת להיות בנקודה מול הילדים שהם גוררים אותי ואני מרגישה כמו משרתת (סליחה על הבוטות, אבל התיאור שלך צועק את זה).

ובפעמים שזה קורה לי בגלל חום / לחץ / משהו אחר אני משתדלת לזהות את זה, לנשום רגע עמוק ולהחליט מה הכי חשוב לי עכשיו. על זה אני מתעקשת, מראה להם עמוד שדרה והם מקבלים את זה. כי אם זה מצירך קצת התעקשות

מסכימה גםטוביאלה

ולנרמל את התחושה שלך, גם אני אמא לגילאים האלה בערך וגם אצלי משתטחים וצורחים ובועטים והכל טוב. מי שרוצה שיבהה, אני אמא טובה ומחפשת את טובתם גם לטווח הארוך- בכך שיהיו מחונכים.

ילדים זקוקים וחייבים גבולות בחיים.

אחרת יגדלו ילדים שאין להם מרות וסמכות, הם לא מסוגלים להיות במסגרת או בעבודה, קשה להם לשמר מערכות יחסים (כי בכל מערכת יחסים יש גבולות וצריך להתחשב בשני) ובעיקר ילדים שיסבלו בחברה ומול עצמם- בחוסר בטחון עצמי והפקרות.


את נשמעת אמא שרוצה בטובת הילדים שלה. את חייבת להבין שבשביל לחנך אותם כדאי ללכת להדרכת הורים. הדרכה תעזור לך להפנים שגבולות הם טובת הילדים ולא עריצות, וגם תיתן לך כלים איך להציב גבול ולהיות אמא נוכחת ואוהבת במקביל.  

אגב- כל הלקיחה של שבירת הגבולות כפגיעה אישית היא גם לא בריאה לכם. זה גם נושא שכדאי להציף בהדרכה ולקבל מענה. ילד בודק גבולות מטבעו, הוא לא רע ולא מנסה לפגוע. ילד בגיל הזה גם לא מסוגל להבין את התחושות של הצד השני, הוא זקוק לך כדי ללמוד יחסי אנוש, וזה תהליך ארוך.


בקיצור- לדעצי הדרכת הורים ממש תקל עלייך 

בדיוק כל מילה!Seven
כל מילההמקורית
מצד אחדoo

באמת חסר פה הובלה אמהית

מצד שני

ללכת אחרי הגן 5 דקות בשמש דרך גינה/ מרכז מסחרי, זה קשה לילד ולהורה, הקושי ללכת בחום כשעייפים, הפיתוי לעשות הפסקה בגינה/ מרכז המסחרי.


אני הייתי מעדיפה להקל על הקושי כמו שהציעו עגלה או אפשר לבדוק אפשרות לטרמפ/ נסיעה באוטובוס.


נכון שאפשר להוביל ילד גם כשיש קושי, לפעמים זה סוג של אילוף, להמשיך ללכת גם כשקשה וחם, בלי להתלונן ולהתנגד, לילד אין אפשרות בחירה להגיד שזה קשה לו מדי. (לי ספציפית ללכת כל יום אחרי הגן 5 דקות בשמש נשמע קשה מדי לילד בן 3-4)

יש אפשרות להתנגד. זה לא אומר שהילדהמקורית

יקבל כל מה שהוא רוצה בדרך

אני מסכימה עם זה שכדאי לנסות להקל באמצעות עגלה

נכוןoo
אבל להבין שהילד צודק בהתנגדות שלו וההורה צריך למצוא פתרונות ולא להגיע למצב שבו הילד מאותגר באופן יומיומי
ברור שהילדבאתי מפעם

צודק בהתנגדות שלו,

אני כתבתי שכל הורה מכיר את ההפגנה הזאת שמשתטחים על המדרכה ועושים הפגנה.

הילדים מתנהגים בצורה נורמטיבית, אבל האמא צריכה לשנות שדר לדעתי הענייה.

בהחלט אפשר להקל עם איגלו, להביא מראש,

או לשחק מן תחרות מי מוצא אוטו אדום, או פרח לבן .. אפשר גם להקל עם עגלה, למרות שזה נראה לי גם קשה עד שקושרים אותם , הם גדולים... הנקודה לזכור שאת המובילה. ואת יודעת מה נכון לעשות ולא הם. 

אז בעינייoo
הנקודה היא הבנת הסיטואציה, הסיטואציה היא שההורה מכניס את הילד לקושי יומיומי ולכן נתקל בהתנגדות של הילד.


נכון שהאמא צריכה לשנות התנהלות, אבל אם היא רק תשנה התנהלות ולא תפתור את הקושי, זו בעיה בפני עצמה שנקראת אילוף ילדים.

קשה לי עם ההגדרהבאתי מפעם

שההורה מכניס אותם לקושי יומיומי.

בסוף, אלו החיים.

חם.

סיוט כשחם, אני מודה.

ללכת חמש דק' ברגל בגיל ארבע זה סביר לחלוטין. נכון שזה לא נעים, אבל ככה זה.

אבל אי אפשר לרפד את החיים כל הזמן לפי הנוחות שלנו. אני לגמרי מבינה את הקושי, כי גם אני הייתי בסיטואציה הזאת מליון פעם בחום של 40 מעלות... הילדים מתלוננים חם לי.. ואני נותר לי להזדהות... נכון.. ממש חם , בוא נלך מהר ונדליק מזגן ונשתה מיץ קפוא... לא תמיד יש אפשרות לעגלה. )

אפשרותoo
לעגלה או לכל פתרון אחר, זו בחירה. הורה יכול לבחור כי הוא מבוגר, ילד לא יכול לבחור, אז הוא מתנגד.


אני חושבת שצריך לבחון כל סיטואציה, לראות אם אפשר להתנהל אחרת ולא להפיל על הילד התמודדויות, להסתכל על כל סיטואציה גם מהעיניים של הילד, לא רק של המבוגר.

זה נכון, לילד אין בחירה, הוא מתנגדאם_שמחה_הללויהאחרונה

אז לפעמים באמת ניתן לרפד להם את החיים ולחשוב על הדברים מבעוד מועד ואולי באמת כדאי, זה יקל גם עליהם וגם עלינו.

אבל יהיו סיטואציות שלא נצליח לתכנן מראש והילד לא יהיה מרוצה ויתנגד. נראה לי בסיטואציות כאלה נשאר להזדהות עם הילד, להבין את הקושי שלו, בלי להציע פתרונות. להוות דוגמא,אולי לספר איך אנחנו בעבר התמודדנו עם קושי דומה, כי גם אנחנו המבוגרים, ושיש לנו באמת הרבה בחירה, אבל לפעמים אנחנו נתקלים בקושי או משהו שלא הולך לך לנו כמו שהיינו רוצים ואיך בזכות השמחה וראיית הטוב אפשר לצאת מכל קושי.

פשוט להיות שמחים ואופטימיים, זה מדבק את הילדים.

 

מנסה, מה שהייתי עושהאם_שמחה_הללויה

♥︎בחירת מלחמות.

ואללה בוחרת את המלחמות שלי.

גם לטובתי וגם לטובת הילדים.

בוחרת טוב טוב איפה הקו האדום אצלי ואיפה אני זורמת עם הילדים.

חושבת איך גם לי יהיה כיף, כי אחת המטרות הכי חשובות שתהיה לי הנאה עם ילדים וכיף איתם. אני חושבת כמו ילדה ומשתמשת במושגים של ילדים כדי להלהיב גם אותם. אם לא בא לי להוציא עכשיו כסף על ארטיקים בדרך ולהשאיר בגן שעשועים, אני אגיד "מה דעתם שנעשה מסיבה בבית? מסיבת שלוקים/ מסיבת גלידות/ מסיבת קרח. נחזור הביתה נקפיא את הבית עם מזגן נדליק מוזיקה ונאכל קרח

ואז יש בשביל מה לחזור הביתה!

כי בגיל קטן עוד אפשר לקשור לעגלה ולסבול 5 דקות צרחות, אבל בגיל גדול אם אין הידברות והקשבה לילד זה כבר לא יעבוד.


 

♥︎תכנון מקדים או שיחה מקדימה

בשעה שהשמש קופחת עליכם ואת בעצבים תסכימו איתי שזה לא הזמן האידאלי לחנך ולמצוא דרכים יצירתיות הרצון היחיד זה להשתיק.

אפשר לדבר בבוקר בנחת לפני שנפרדים או בלילה לפני השינה ולתכנן איך תהיה החזרה שלכם מהגן.


 

 

לא בטוח בכלל שיתנגדו לשבת בעגלהיעל מהדרום

לק"י


הבת שלי בגיל הזה יושבת מרצונה.

שווה ניסיון

כן,ברור,גם שלי. בגילאים הקטנים העגלה מצילהאם_שמחה_הללויה

ואם זה לא מקשה על אמא, אז אדרבא.

הבאתי את זה רק בתור דוגמא לדברים שעכשיו יעבדו כשהם קטנים, אבל בסוף כן צריך ללמוד גם ליצור קשר ושיתוף פעולה.

הבנתי...למרות שהרבה פעמים עם הגיליעל מהדרום

לק"י


גם ההתנהגות מתבגרת.

ועדיין צריך גבולות.

יאללה- שרשור פאדיחות! שיקפוץ גם הוא עוד כמה שניםהריון ולידה

ונוכל לצחוק שוב

אז אני אתחיל. מאנונימי כי פאדיחה..

היינו אצל חמי וחמותי בשבת, עשיתי בדיקה שיצאה לא נקיה. שמתי אותה על המדף בחדר שישנו בו כדי להראות לבעלי ושאחרי שבת ניקח לרב, ו..שכחתי אותה שם.

במוצש כשהגענו הביתה קלטתי פתאום שהיא שם והתפדחתי כל כך, אבל קיוויתי שאף אחד לא ייכנס לשם והיא תישאר עד שכבר לא ידעו למי היא שייכת

אבל אז- ביום ראשון חמותי מתקשרת: "יכול להיות ששכחתם אצלנו משהו?" חח..לא! לא שכחנו כלום, מה פתאום!

אני רק מדמיינת אותם יושבים וחושבים מה לעשות עם הבדיקה ואיך להעביר לנו אותה בדרך נורמלית בושות!

מצחיקה🤣באתי מפעם

נשים לא עובדות?-לכאןאנונימית בהו"ל

אתן עושות הכל בבית כולל הכל והבעל עובד?

אני גמורהההההה עם כאבי גב מטורפים

ובעלי-מתעלם .הוא יוצא לתפילות משאיר אותי עם כל הקלחת

עובד עצמאי כך שאין לו שעות מסודרות,יכול לצאת לעבוד גם ב11 ,גם ככה עובד עד הלילה

מרגישה והוא גם אומר את זה מדי פעם

את לא עובדת אין עלייך עול

אבל עליי כ-ל העולם של הבית והילדים וזה לא פחות קשה

מרגישה שצריכה לשתוק כל הזמן כי הוא מביא את הכסף

ולא בקטע אלים כי לא חסר לי כלום ב"ה

פשוט די אני מותשת מזה שאין אפשר לבקש ממנו כלום

אני חושבת שכל בחירה היא לגיטימיתנעמי28

בכל נושא כל עוד אין פגיעה במישהו אחר.

ויש המון גורמים שמשפיעים על הבחירה שלנו (לדעתי כמעט ואין בחירה חופשית טהורה, כנראה שבכלל)

ממניעים פסיכולוגים, חברתיים, היסטוריים, גנטיקה, אמונה ועוד

דוגמה קלאסית- ילודה.

אישה יכולה להיות בטוחה שמספר הילדים שלה היא בחירה אישית טהורה אבל אין צל של ספק שאם היא היתה גדלה בפינלנד ולא בארץ, הילודה שלה היתה שונה.

ההשפעה היא כל כך עמוקה ואנחנו נוטות לחשוב שזו בחירה חופשית.

ככה בכל נושא.

הגשמה, אמונה, דעה פוליטית, הכל.

והעצם ההבנה של זה גורם לי לערער ולשים בסימן שאלה כל "צורך" חברתי, כמו שכתבת "המחשבה שצריכים".

ולקבל כל צורך אחר.

אין נכון או לא נכון.

הקביעה שנכון לצאת לעבוד או עד גיל שנתיים להישאר, זאת בסך הכל תנועה דורית תלויה בזמן.

בקיבוץ חשבו אחרת, כמה דורות לפני זה חשבו אחרת לגמרי, ועוד כמה עשורים יחשבו אחרת.

ועם כמה שהחברה משפיעה לנסות כמה שאפשר להרגיש בגוף מה נכון.

באיזה גיל התולעים האלה מפסיקות לבקר?ניק חדש2

דייייייי באמת זה לא אנושי כבר.

כל חודשיים.

ואם הן פירגנו אז חודשיים ושבועיים.

ניסיתי פרוטוקול של 3 מנות ורמוקס בהפרש של שבועיים כל אחת. אז זה האריך מחודשיים לחודשיים וחצי.

באמת אין לי סבלנות לזה.

והם בני 7 ו4.5.

גיהינום

אלה תולעים בוודאות אני שולפת אותן

ניסיתי אמבטיות סוכר

ניסיתי קלינתול

ניסיתי וזלין

ניסיתי נו ורם

כלום.

ולדחוף שום לטוסיק אין שום סיכוי. כמו שלא אדחף לעצמי ככה לא דוחפת להם.

עד שהם לא מקבלים ורמוקס אין לי ולהם שקט.

אוף

מוכנה להתחלף בכיף עם כינים. משלמת גם.

מבינה אותך מאד ומזדהה אמהלה
  1. לגבי השום- זה באמת לא מומלץ, עלול לגרום לכוויה ממש. אבל יש לקנות היום כמוסות שום שיעילותם שווה, והן בטוחות לגמרי לשימוש. הן ממש קטנות, אפילו יותר קטנות מפתילה. וזה עוזר לדחות עוד קצת את ההתפרצות הבאה. בנוסף- לתת להם לאכול גרעיני דלעת- מאד עוזר.

  2. גם אני תמיד אומרת שזה הרבה יותר גרוע מכינים, ומעניין מאד שהבנות שלי נדבקו קבוע בתולעים ואף פעם לא בכינים....

  3. זה עובר כשהם גדלים..... מנסיון בערך מגיל 11/12 כבר הפסיקו להתלונן. אבל כשאני עושה טיפול בורמוקס, בעצת הרופא אני עושה טיפול משפחתי- מביאה לכולם, גם לגדולים כדורים ואפילו אני לקחתי, וזה באמת עוזר לרווח את ההתפרצויות....

  4. חיבוק ענק ענק ענק לא יאומן עד כמה זה יכול לשבש את החיים שלך ושלהם

חמאת גרעיני דלעת שווה לאכילתם? בדיוק קניתי...ירושלמית במקור

לא מכירה, אבל אם זה עשוי מרכיבים טבעיים בלבדאמהלה

יתכן שזה גם יעזור.

אבל בדברים האלו- אין כמו המקור, במיוחד שהמקור טעים וזמין...

הילדים שלי לא אוהביםשיפור

את הגרעינים או את הממרח שלהם?ירושלמית במקור

כן, כתוב 100 אחוז גרעיני דלעת...ירושלמית במקור

תודה... פשוט הילדה לא מסכימה לאכול את הגרעינים (את החמאה טרם ניסיתי)

הבאתי טיפול משפחתי ולא מנעניק חדש2

את ההתפרצות הבאה אחרי חודשיים.

גרעיני דלעת עזרו מניסיון?ניק חדש2

מה תגידי על גם וגם? 🫣אן אליוט

אצלינו זה הרבה פעמים בא ביחד, או שבוע תולעים ואז שבוע כינים...

ולנו אמרו 3 מנות ברציפות ואז מנה רביעית שבוע אחרי.

זה סיוט, מזדהה

יש לי רק בנים אז לפחות לכינים יש פג תוקף קצרניק חדש2

תבדקי על שמן זעתר נראה ליהריון ולידה

השתמשתי לעצמי כילדה ותמיד עבד

לאכול או למרוח שם?שיפור

איך להשתמש?ניק חדש2

ישבתי לקרוא מלא עכשיו וראיתי שממליצים גם על שמן אורגנו זה אותו דבר?

שמן אורגנו זה שמו חריףהמקורית

ויכול לשרוף אז שימי לב

אני לא בטוחה שמתאים לילדים האמת

ואם את קונה אז רק אחד שמהול עם שמן נשא כמו שמן זית. והוא יקר אם זה משנה לך.

זה אותו דבר. אפשר גם לעשות חליטה של אזוב ולתתנפש חיה.

כן יש מצב שזה בדיוק אותו דבר, לא זכרתי איזה מהםהריון ולידה

ולברר איך לבדוק את העלים ! זה עלים קטנים ולא רגילנפש חיה.

20 טיפות בתוך מיץ ולשתותהריון ולידה

כאילו אני כתבתי😒 אנחנו בול באותו מצב!!שיפור

אם תמצאי פתרון אשמח לשמוע.

די בלתי אפשריניק חדש2

בעלי היום שם לו וזלין בפי הטבעת לפחות שלא יצרח.

הרגיע לן קצת

והבאתי ורמוקס. למרות שלא ראיתי שום תולעת.לא יכולתי כבר.

ומשתפת פה משהו שראיתי ברשתניק חדש2

אצל רויטל ויטלזון.

כמה צחקתי.

אולי אני מסגירה את עצמי כי שיתפתי כמה חברות

אבל ניחא

זה סיפור חיי.

לא מךסיקות בשום גיל, לי היה גם כנערה וגם כיוםשמש בשמיים

אחרי הלידה האחרונה נדבקתי, סיוט.

גם אני. אבל אני נדבקת מהםניק חדש2אחרונה

וכשהייתי צעירה זה לא היה בתדירות של כל חודשיים.

ואמא שלי לא הביאה ךמו ורמוקס

ישלי בציראנונימית בהו"ל

לחץ בטוסיק

אבל גם קצת בין צירים

זה לא עובר כמו הציר שנגמר…

הגיוני?

הואפרסקה

תנסי מים חמים במקלחת לפעמים זה משחרר.

ואני לא יודעת באיזה שלב את אבל זה קצת מזכיר לי צירי לחץ 😅

אני בשלב כזה כבר הלכתי לבי"ח...אמא טובה---דיה!

הגיוני אבל יש מצב שזה מתקדם. הייתי נוסעת להיבדקכורסא ירוקה.

הגיוני, אבל כמו שאמרו לך כנראה שהלידה מתקדמת...יראת גאולה

היה לי ככה בערך בפתיחה 5-6.

אצלי הכאב של הציר התבטא בלחץ מהסוג הזהשושנושי

בצירי לחץ הרגשתי לחץ אחר, מאין לחץ לדחוף החוצה..

איזה כיף נשמע שזה מתקרב.

לידה קלה ובידיים מלאות

מרגש!^כיסופים^

נשמע כמו כניסת התינוק לאגן, שימי לב לא למשוך יותר מדי בבית

מקווה שאת כבר בחדר לידה נשמה שיהיה בקלותאמהלה

בבריאות ובידיים מלאות

איזה חדר ואיזה לידהאנונימית בהו"ל

הכל נעלם פשוט

ואני עצבנית כמו שור זועם כל היום צועקת

זה ככ מתסכל

אוףףףף מתסכל, ברור שאת עצבניתאמהלה

תנסי אולי לצאת קצת היום, לנשום אויר/קפה ומאפה/נוף גשום

זה כבר ממש קרוב

והגוף שלך מאותת לך שהוא מתכונן

קחי בחשבון שזה עלול להיות בשבת ותתארגנו על מקום לילידם ותיק ארוז וכו'

לידה קלה, בבריאות, בשמחה ובשלווה

חיבוק ענק

אוי תגובה נשית זה טובאנונימית בהו"ל

כולם סביבי מדברות כמו דודות

ככה זה

כשיהיו לך צירים לא תתלבטי

אם ככה את נשמעת אין לך כלום

כאילו אני לידה ראשונה…

נא לסגור פלאפונים וללכת לישון/לכייףאמהלה

זה זמן שלא מדברים עם אנשים....

נסי להיות רפויה!!גוגי גוגי

הלידה לא מגיעה כשהגוף מזהה סכנה

אני הסכנה 🥴🥴🥴אנונימית בהו"ל

מסכנים הילדים…

חחח אני צתה על התקופה הזאתדיליה

יואו את עוד כאן? זהו אני אומרץ לך היום היום.

בסוף משהו צודק תמיד.

שיהיה בקלות.

מקווה בשבילךצשלא שבת.

ורק עצה קטנה, כי אני כמובן דוד כבידה ולא בחודש תשיעי, אז תברחי לחדר ואל תצעקי...

חחח תרגיעי! יואו! הכי עוזר להגיד לך את זה נכון? ידעתי.

לפחות היום היום זה מעודדאנונימית בהו"ל

אצלי זה לאאאאא יש לך זמןןןן

תודההההה איך כיף לשמועעעעעעע

בשבת הכי כיף ללדתניק חדש2

ילדתי בערב שבת וזה היה חלומי.

ונאמר אמן!!!אנונימית בהו"לאחרונה

אני איתךטליה א.

גם רוצה כבר ללדת בע"ה!!! ונהייתי עצבנית ואז אומרים לי - תרגעי שלא תלכי עצבנית ללדת. תןדה חברים. עזרתם😅

מישהי התנסתה ברפלוקס עם צרבות אצל ילד בן חמש?אמא טובה---דיה!

או בגיל אחר, אבל לא תינוק.

איך מטפלים בזה?

הוא מתעורר מזה כל לילה בצרחות...

הלכת לרופא ילדים?איזמרגד1

זה נראה לי שאלה לרופא. ילד שמתעורר כל לילה הצרחות זה משהו שצריך לטפל בו, כנראה עם סותר חומציות מאיזשהו סוג...

היינו אצל אא"ג, והוא אבחן ואמר לפנות לגסטרואמא טובה---דיה!

אבל כצפוי אין תורים בימים הקרובים, אז מתלבטת מה לעשות בינתיים.

תקראי פהאורוש3

Eo EQuiz | E&E Israel - EOE/EGID Community

ובכל מקרה גם אם אין קשר, גסטרו זה הכתובת באמת... וזה תורים רחוקים...

זה לא נשמע לי זה. אבל התיאור של התסמינים שלו נשמעאמא טובה---דיה!

בול צרבות.

השאלה היא איך אני יכולה לעזור לו לפני הגסטרו, כי הוא ממש סובל כבר הרבה זמן...

אולי מהרופא ילדים לבקש תרופה סותרת חומציותאורוש3

אבל אולי זה קצת בעיה כי זה בעצם יכול למסך בעיה שאז הגסטרו לא יראה. הייתי מתייעצת עם הרופא מה דעתו בינתיים

הייתי מתייעצת עם רופא ילדים בינתייםקופצת רגע

ואגב הוא מקבל תוספי תזונה כלשהם?

הוא יודע לבלוע כדורים?שימושית

יש גביסקון וזה ללא מרשם רופאיום שני

תרופה לילדים ומבוגרים, עוזר תוך כמה דקות אבל ההשפעה היא לכמה שעות

(הרופא אמר לנו לנסות את זה במקרה של ריפלוקס עם תינוק. עזר כל כך שבסוף לא המשכנו לתרופה חזקה יותר)

המון ילדים היום בגלאים האלו סובלים מצרבתרק לרגע 1

נראה לי שזה קשור לסטרס תזונה משקל

הילד שלך עם עודף משקל?

כדאי להתייעץ עם גסטרו תבקשו בדיקת אליקובקטור וכו

לדאוג שהמזרון יהיה קצת באלכסון עם הטיה

תתיעצו עם רופא בקשר לתרופה

דווקא בתת משקל...אמא טובה---דיה!

מזרון באלכסון זה רעיון מצוין, תודה!

תת משקל אז בהחלט כדאי לקחת לרופא מומחהרק לרגע 1אחרונה

ולעשות את כל הבדיקות

צליאק בדקתם?

לא התנסתינעמי28

אבל עד שתמצאי תור, תקלי עליו כמו שמקלים על צרבת בהריון.

ארוחות קטנות לאורך היום, לא שומניות, לא לשכב לפחות חצי שעה אחרי האוכל, לישון עם הגבהה של הראש, להפריד נוזלים מאוכל, וכל מה שעוזר בהריון.

תבקשי מרשם מרופא ילדים!!! כל רופא יכול לכתובהריון ולידה

אומפרזול

מציל חיים

הייתי הולכת לאוסתאופתאפונה

אני עכשיו הייתי עם התאומות שלי אצל גסטרואמהלה

המליץ לתת אומפרזול לנסיון במשך חודש על רקע כאבי בטן והתפתלויות במשך כל היום.

טען שכנראה זה השלכה של הפגות שלהן

כי ראה שאצל פגים יש נטיה גדולה יותר לחומציות בקיבה

(בנות כמעט 8)

ישלכן המלצה על חנות שמתאימה כיסאות בטיחות מאחור?גוגי גוגי

בהמשך לשרשור הקודם שלי

עזרתן לנו ממש

זה גם נושא שחזר כאן מידי פעם

מחפשת המלצה לחנות אמינה שמתאימה 3 כיסאות מאחורה וגם עושה התקנה בטוחה

וגם נצטרך לחזור אליה לקנות את הכיסא השלישי פלוס התקנה עוד כמה חודשים לקראת הלידה השלישית..

אנחנו בלי כיסאות כרגע בכלל לכן מחפשת לקנות בבת אחת

באיזה אזור את מחפשת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלבטרם יש רשימת מתקינים מומלצים חלקם עצמאיים (את קונה כסאות ובאה אליהם) וחלקם בחנויות ואז את יכולה לבחור את החנות הרלוונטית ורק לוודא דהמתקין נמצא שם

טוילנד. כפר סבא. נסיון אישי לפני כמה שניםמנגואית

יש להם מתקין , לא יודעצ אם כל הזמן יש מתקין, שראה את הרכב והמליץ על כסאות בתקציב והתקין ביחד עם כיסא שכבר היה לנו ,הוא התקין מחדש גם אותו

אחכ פחדתי לנתק את הכסאות ונמנעתי מזה חודשים חחח

אנחנו קנינו בביבי סטארפרח חדש

ואז גם מתקינים את הכיסא במקום

תודה!!! נראלי נלך על טוילנדגוגי גוגי

יש מישי עם טויוטה קורולה ו3 מאחורה?גוגי גוגי

יש לנו רכב יותר קטן והכנסנו 3 מאחורהכורסא ירוקה.

קשה אבל אפשרי. הקורולה רחבה יותר.

צריך 3 שהם או סלים פיט או הבוסטר הקל של הילדים הגדולים יותר - עם/בלי גב

לנו יש טויוטה קורולה (קרוס)מתואמתאחרונה

אמנם לא ניסינו להכניס בה שלושה כיסאות (קנינו אותה רק לפני שנתיים וחצי), אבל היא רחבה למדי, אז מניחה שייכנס.

אוף-שרשור עומסאובדת חצות

את ההודעה הזו ניסחתי בראשי ורציתי לכתוב מלא פעמים.

אני מרגישה שיש המון טוב בחיי ב "ה אבל מצד שני השנה הזו ממש עמוסה וכל חמישי\שישי\סופ"ש אני מגיעה עם הלשון בחוץ ומרגישה רע\עם כאב ראש\

הקאות.

עלינו ב"ה עם התאומים לכיתה א' ואני מרגישה שזה העלה אותי כיתה גם כאמא וכהורה.

אבל זה דורש מאד מאד ואני ואנחנו מאד שקועים בילדים והמשמרת השניה הזו בביה"ס דורשת ומרחיבה מאד את הדברים שאני עושה השנה באופן כזה שאני נופלת מהרגליים כבר ב-11 בלילה (מה שלא קרה קודם-הייתי ישנה מאוחר) והילדים באים אלינו למיטה כבר ב6 ומשהו בבוקר (אז קמה מוקדם אם לעבודה-להתארגנות).

מצד אחד מכניסים לשנה-לקחת אותם מוקדם לצהרון, חוגים שלהם, חוגים שלנו (פעמיים בשבוע חוג כדורגל לאחד מהם, פעמיים בשבוע ספורט בערבים לבעלי ואני לאחרונה הורדתי ספורט ואין לי סיכה להכניס בלו"ז), דרישה לשיעורי בית יומית וגם אם עושים בצהרון יש לנו ענייני קריאה לבדוק וגם מה שעושים בצהרון לפעמים עם טעויות אז נכנסנו לשגרת בדיקה , גל חמישי בשבועייים האחרונים יצא שהזמנתי חברים הנה עם ארוחת ערב ואני מתזזת סביבם, הכנו מגשי פירות ליומולדת שבוע אחרי שבוע, מעורבות בית ספרית, הכנתי אלבום לופה מדהים, הזמנתי משפחה לארוחת ערב בשבת שזה משהו שאני לא עושה כי פחות מבשלת, ואפיתי 3 פעמים במהלך השבוע. בטוח לא ציינתי עוד דברים כמו להכין אוכל לילדים בבוקר לקופסא, לחדד להם עפרונות ולבדוק קלמרים, להיות מעורבת בנושאי בי"ס רגשית, לטפל ולעקוב בתוכנה.

כל זה עם לפגוש חברכה טובה לפרוק פעם בשבוע. אני כגם עובדת עם הילדים על קגריאת ספרונים. בקיצור גם לימודים לילדים, גם פן חברתי גם רגשי גם אוכל ואני? ממש מרגישה עמוסה גם אם מסו]קת

לעצמי ולזוגיות לא נשאר כמעט זמן.

ולמרות שהם תודה לאל כבר לא מרטיבים, החינוך נעשה קל יותר, החום וההקשבה בבית (בעבר הייתי צריכה מדריכת הורים), התחלנו לשבת איתם פחות בלילה או ללכת לסלון ושהם שוכבים לבד, ויש המון טוב ונהייתי דמות משמעותית מאד בבית ואוךי בגחלל זה

עדיין עמוסססססס לי ואני כל חמישי\שישי כמו היום קמה עמוסה מותשת וצריכה כדור אקמול.

שלא לדבר על בעלי שלוקח אותם לחוגים, מקלח, ושומר עליהם המון. אנחנו מותשים והוא בקושי מגרד את עצמו בבוקר...................................מה עושים?

ב רקע מרגישה שהקטע הפוליטי והסטרס והדאגה וצריכה של חדשות וקצת מחלוקת פנים משפחתית על פוליטיקה גם מעיבה ולא מוסיפה.

הי נשמה, את מכווצת למשפט אחד תהליך ארוך ומדהיםאמהלה

שעשיתם.

שניה תעצרי רק כדי לנשום ולהבין איפה הייתם ואיפה אתם עכשיו

הם כבר לא מרטיבים

ההשכבה קלה יותר

יש יותר סמכות הורית

יש יותר סדר יום מובנה

יש יותר הקשבה

אפילו יש אלבום לופה מדהים (חוץ מתמונה אחת, נו נו נו )

ולו"ז צפוף של עבודה/לימודים

ואת הולכת לישון מוקדם- שזה פשוט מעולה!!!

אני ממש מתפעלת ממך, ממכם

זה שרשור העומס הכי מדהים שהעלית עד כה

כ"כ הרבה טוב, כ"כ הרבה התקדמות

אני מצדיעה לך!!!!!!

ושניה נדבר נקודתית על העומס שלך- דבר אחד את חייבת להכניס ללו"ז, זמן אישי לעצמך/זמן זוגי

תורידו שיעור ספורט אחד לבעלך אם זה יפתור את עניין הזמן

אם תתני לעצמך מעט מרווח נשימה, לעשות משהו שעושה לך טוב ונעים

הכל יראה טוב יותר

ויהיה לך כח להמשיך לתת ולבנות ולהתקדם

אלופה!!!!

אין כמוך!!!!

שיהיה הרבה נחת, המשך גידול קל בבריאות, בשמחה, בשלווה ובאהבה

מצטרפת להערכהצלולה

את נשמעת פשוט מדהימה!!! וואו איזה תהליך ואילו הישגים ב''ה.

באמת כל מה שאת עושה נשמע עמוס מאוד, אולי כדאי להוריד מעצמך קצת ציפיות...

מגיע לך כל הכבוד! רק ברשותך לגבי הסוףנפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ו בחשוון תשפ"ז 11:50

אני חושבת שזוגיות טובה זה נכס

ולא כדאי לערב בו דברים שעלולים להעכיר את האווירה ולהשפיע על איכות הקשר.

חוץ מזה

מגיע לך כל הכבוד! על הכל!

מה היית עושהאמאשוני

עם בעלך היה יוצא עכשיו למילואים/ עבודה בחול

או חלילה בלתמים אחרים וכו'?

כמובן רק בשמחות בע"ה.

העניין הוא שרק כשהחיים מזמנים לנו עומס שהוא לא יומיומי אלא משהו קיצוני שהופך את החיים-

אז מבינים בדיעבד כמה הרבה היה לנו בחיים.

מה שנראה ביומיום כהכרח הופך למותרות בזמני משבר.

לא שצריך לחיות בתועדת משבר, אבל כן צריך להיות בתודעת דירוג עדיפויות ושליטה על הקצב.

אנחנו לא בוחרים עם מה להתמודד. אנחנו בוחרים איך להתמודד.

והכי חשוב לוודא שקצב החיים מותאם ליכולות ושאת לא מצפה ליותר מהמסוגלות.

לגבי הלימודים של הילדים, אפשר במוצ"ש לשבת איתם מרוכז להיות עם יד על הדופק, אבל בלי לחץ.

קריאה אפשר בשבת.

זה יוריד ממך את המרדף האינסופי במהלך השבוע.

אם את חוששת שפעם בשבוע לא מספיק, אפשר להוסיף עוד יום סטטוס כשאין חוגים וכולם מרוכזים בבית.

עם הבנות שלי למשל ביום שאני עובדת מהבית היה מוגדר ליום איפוס. בלי חברים. יותר בישולים, מטלות לימודיות ובדיקת ראשים וכל הדברים האלו שצריך לעשות יישור קו.

ואז בימים אחרים אפשר לשחרר ולהיות יותר בזרימה בלי המועקה שאולי זה לא בסדר להיות על הדברים.

ואכן להעלות בכור לא' זה ציון דרך מטורף, אז אצלך זה עם שניים במקביל בבת אחת מאמא לילדי גן, לאמא לילדי יסודי זה שינוי עצום!

את כותבת שאת מרגישה דמות משמעותית יותר בבית וזה משפיע על הילדים.

גם בהקשר של עומס. כשאת תהיי באיזון, כל הבית יהיה באיזון.

אם את מגיעה כל סופש למצב גופני קשה,הגוף והנפש שלך זועקים לעצור.

יכול להיות שזו תקופת הסתגלות וזה יעבור,

אבל הכי חשוב שתהיי בקשב עם עצמך, ושתחזירי את הבחירה על המשימות בחיים לידיים שלך.

תזכרי כשאת בטוב- לכל המשפחה יהיה טוב.

תרגישי טוב!

ישooאחרונה

2 רבדים בהתמודדות עם עומס

טכני

ורגשי

הדרך שלי להתמודד עם העניין הטכני

זה תיעדוף מתמיד

להבין בכל זמן נתון מהי המשימה הכי חשובה לעכשיו/ לשעות/ לימים הקרובים

ברובד הרגשי יש הרבה דרכים

מדיטציה/ לצאת לטבע/ עוגנים של הרגלים טובים/ לקחת הפסקות יזומות/ לדבר עם אנשים שעושים טוב ועוד

ילד שלא אוהב ללמוד- מה לעשותטיפקס לבן

יש לי ילד שלא אוהב ללמוד

הוא ילד מאוד מוכשר, ככה שזה לא מחוסר הצלחה

 כשהיה יותר קטן הכשרון היה מספיק לו. עכשיו כבר לא

לפני שנה וקצת  וקצת אחד המורים הסב את תשומת לבנו שלדעתו כדאי לבדוק קש"ר , הלכנו לאבחון אצל פרופסור שהמליצו לנו והוא אבחן שאכן יש בעיה והמליץ לתת רטלין

מההתחלההילד לא שיתף פעולה בכלל עם התרופה, לא היה מוכן לקחת ואחכ אמר שזה דוחה אותו, אחרי שכבר הסכים עם אלף שכנועים, אמר שהתרופה עושה לו רע ממש והפסקנו (נבהלתי שהוא צודק ולא רציתי לכבות אותו או לגרום לו רע) בזמנו פניתי לרופא לשמוע על תחליף, הוא נתן לי אטנט אבל הילד כבר לא היה מוכן לקחת

זה ילד מאוד מאוד עקשן ולכן גם לא היה עם מי לדבר

מתחילתשנה אנחנו עוקבים עם המורה , בהתחלה המורה אמר שהוא יכול יותר וחבל

ועכשיו באספת הורים אמר שלדעתו הילד פשוט לא אוהב ללמוד נקודה, הוא לא חושב שיש קשר לקשב וריכוז שלו (לא ספרנו לו שאובחן רצינו לשמוע מה דעתו)

והיה מאוד מאוכזב

אמר שלא מפריע ומשתולל אבל כן מפריע לעצמו, ורואים ממש התנגדות וחוסר ענין בלימודים 

לשתינו חשוב לימודים, מאוד

אני כן משחררת יותר מבינה שלחץ  גדול רק יגביר התנגדות... במיוחד מול עקשנות שלו

בעלי מאלו שכשמחזיר מבחן הביתה מסוגל להגיד לו אבל למה לא קיבלת  הרבה יותר

לבעלי יש סוג של "שגעון" הוא מתמקד מאוד במקצוע מסוים למשל עכשיו באנגלית ומריץ אותו קדימה בכל מיני חוגים וחוברות והילד לא ממש משתף פעולה,

אמרתי לו שאולי אם ירפה בזה הילד יותר יגיש רגוע ויסכים על הכל אבל הוא לא מוכן להרפות אומר שאסור לוותר לו ולפחות שבמשהו אחד יצליח...

באמת אני לא יודעת מה לעשות, לחזור שוב לרופא לאבחון?  אני די בטוחה שהילד לא יסכים לקחת אלאכ יהיה לי טיעון מאוד משכנע, השאלה מה?

אני לא אמרתי לו כלום על מה שמורה אמר אבל בעלי אמר לו שהמורה מאוכזב ממנו וכמובן משזה לא שכנע אותו... רק להפך..

איך לשכנע כזה ילד ללמוד? מה אנחנו עושים לא נכון??

נשמע שהוא מאוד אוהב ללמודאמאשוני

רק צריך את המסגרת המתאימה.

מסכימה עם בעלך לקדם אותו מחוץ למסגרת הכיתה,

אבל כן צריך לדעת מתי לדחוף ומתי להרפות.

האם הבן שלך אוהב משחקי מחשב?

אפשר בקלוד לעשות דברים מטורפים שיעזרו לו להשתפר וללמוד. (יש מלא תוכנות משחקיות ללימודים בלי קשר, אבל אם רוצים לעשות משהו מיוחד יותר גם אפשר)

הבת שלי למשל לומדת מסיכומים עם צבעים

(צבע למקומות, צבע לדמויות, צבע לחפצים וכד')

הכל עם הקלוד

ואז יש סיכום של כל המילות מפתח לפי צבעים

ואז יש משחקים והשלמות משפטים ולגרור רצף אירועים, והלחנו שירים בסונו

זה ממש עוזר לה ללמוד, ועשיתי לה את זה בלי שיש לי רקע מיוחד. אם לבעלך יש סבלנות וזה חשוב לו, זה עולם

תעזבו את החוברות לדעתי.