לקנות ארטיק או ללכת לגינה.

אני מעדיפה להפעיל אותם בבית במיליון צורות ולא להיות בשיא השמש והחום ב16:00 בגינה,

אין צורך בארטיקים וגלידה המקפיא שלנו מפוצץ בכאלו,

ובכ"ז אני בסוף עושה מה שהם רוצים כי אין לי באמת סנקציה או דרך להשאיר ילד שלא בא איתי ועוד תאום שמעדיף להשאר איתו וגם פוחד שאתקדם לבד.

לאמא שלי החזקה והסמכותית הוא לא עושה הצגות כאלו. וכזו סיטואציה מתישה אותי להמשך היום שעוד צריך כוחות בשבילם.

להבטיח את הפרסים בבית.

רוצים ארטיק? בטח! אבל רק בבית.

רוצים לרדת לגינה? בטח! אבל קודם עולים הבייתה למשהו כיפי (או משהו שאת משווקת ככיפי) ויורדים אח"כ בשעות יותר שפויות ורק אם את מרגישה שיש לך כח.

נתקעים ומשתטחים? יאללה בואו! קדימה! הארטיק מחכה בבית! הוא כ"כ טעים!

לדעתי אם הם מקבלים באמצע הדרך אין שום דבר שידרבן אותם להגיע הבייתה.

בקשר לזה שאחד בורח, זה באמת סיוט ואין לי פיתרון... ממש קשה. מקווה שתצליחי!

את בעצם ממשיכה לשחד אוצם במקום לחנך. חינוך זה לא שוחד. הליכה מהגן הביתה היא לא דבר שצריך לקבל עליו פרס. אפשר לצ'פר מי שהלך יפה פעם ב..

אפשר לתת שלוק כשרותח כי חם היום

אבל "תעשה כך וכך כדי שאני אתן לך ארטיק"

מה הוא כלבלב שאת מאלפת?

נראה לך שהוא יתחנך מזה?

הוא רק יגדל ויבקש פרסים גדולים יותר ואם לא תלמדי אותו שיש לאמא סמכות ומכבדים הורים ושטובתו היא לבוא איתך הביתה והוא לא עושה טובה לאף אחד-

לא יצמח מזה טוב כנראה.

לק"י

"אם תבוא הביתה, תקבל ארטיק".

אלא המשך של היום- "יש לנו בבית ארטיק טעים, בואי נלך מהר ונאכל אותו".

כמו להגיד "אתם רוצים שנכין יצירה, אז בואו נסדר את המשחקים ונוכל להמשיך ליצירה" (ולא "רק אם תסדרו, אז נעשה יצירה").

אני מסכימה שזה נשמע דומה, אבל אולי בכל זאת לילד זה נשמע שונה. אני מקווה לפחות🤷‍♀️

אבל גם ככה היא מתכננת להביא לו ארטיק כי הוא רוצה. אז כמו שאת אומרת לילד לפני שמוציאים משחק נוסף שיאסוף את הקודם, אותו דבר.

אני לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אבל ילדים בני 4 לרוב לא מקשיבים להורים שלהם רק "כי אמא אמרה וצריך". אז אם יש משהו שהם רוצים, ואת במילא רוצה לתת להם, אין שום סיבה לדעתי לתת להם באמצע. כמו שלא תיתני לילד קינוח לפני שטעם בכלל את ארוחת הצהריים.

את קוראת לזה לשחד, תקראי לזה איך שאת רוצה. אני קוראת לזה לשווק את זה ולתזמן את הדברים שהם רוצים.

כמובן שאם האמא לא מתכננת בכלל לתת להם ארטיק אין סיבה שתבטיח. אבל גם אין סיבה שתקנה להם באמצע הדרך.

ככל שילד גדל הוא מבין יותר, בגיל 4 נגיד את לא יכולה לצפות מילד שתרשי לו להוציא כמה משחקים אחד אחרי השני ושהוא יאסוף את כולם בסוף "רק כי הוא מחונך" או שתרשי לו לרוץ בגינה והוא יחזור מיד בצייתנות בלי צרחות הבייתה. כשאת משווקת לילד את השלב הבא ביום כמשהו אטרקטיבי ששווה בגללו לחזור הבייתה מהגינה, את חוסכת לעצמך הרבה יללות. ובגיל גדול יותר הם כבר מתרגלים להקשיב לאמא גם אם אין שום דבר אטרקטיבי בהמשך.

לק"י

וזה קשה בעיקר כשסוף היום ועייפים ורוצים הביתה.

הבת שלי גם היתה מתעכבת ורוקדת עם עמודים בדרך וכו'😅

אולי באמת עדיף לך להביא עגלה. יקל עליכם....

לק"י

אפשר גם להביא להם שלוק מהבית. זה קריר וטעים, ואולי ירגיע אותם קצת.

אבל מכירה הרבה שכן, אז שווה לנסות.

ואני בימים חמים מביאה איתי שלוקים קטנים מהבית שיתקררו קצת בחזור. ואני אוספת ברכב אבל זה נותן הרגשה נעימה ומקרר קצת בחום הזה.. 

לק"י

לגן לרוב אני לוקחת בשביל הקטן יותר, והיא עולה איתו.

אבל נניח לנסיעה/ יציאה ארוכה, אני אקח גם בשבילה.

אבל יש מקרים שזה פתרון מצוין.

הבן שלי עכשיו כמעט בן חמש, וגם השנה הוא היה בעגלה בדרך אל ומ- הגן.

את הדרך עשינו יחד עם אחותו הקטנה שבכל מקרה צריכה עגלה, וזו דרך שלמבוגר לוקחת 15 דקות הליכה. אם הוא ילך ברגל זה יקח הרבה יותר. ובסוף יום אחרי הגן, בטח בחום, זה גם מתכון לחוסר סבלנות.  

אז גם אם בדרך כלל לא מקובל עגלה לילד בן ארבע או חמש, יש סיבות טובות, וגם בשנה הבאה אני מתכוונת להמשיך באותו אופן (עגלת תאומים).

יש עוד סיבות טובות חוץ מדרך ארוכה יחסית. 

למי אכפת בני כמה הם? (או שקשה לך לדחוף?)

אפשר להביא להם כוסות עם ברד למי שיושב בעגלה.

(להקפיא מראש כוסות ובדרך קצת יימס ואפשר לרסק)

אם הטריגר שגורם לך לצאת מדעתך זה החום,

תפתרי את זה ככה ותוכלי להתנהל יותר בשליטה כשאת איתם בבית ולחנך אותם.

כשלך קשה ואת לא במיטבך הם מרגישים את זה ומתנהגים בהתאם.

הדבר הכי קריטי לילד זה ביטחון בזה שאמא תעמוד בכל דבר אפשרי, וכשזה מוביל למשבר זה מערער את הביטחון שלהם וגורם לכל ההתנהגויות הדווקאיות.

זאת גם הסיבה שעל אמא שלך הם לא עושים קונצים.

הם גם יודעים שזה לא יעבוד, וגם אין להם צורך לבחון את הביטחון שלה.

תחזירי לעצמך את הביטחון בחינוך בכך שתמצאי פתרון טכני וכיף, הם יהיו ממושמעים יותר, ואת תהיי בטוחה בעצמך ולא תתמודדי עם החלטה האם לשבור את המילה שלך או להתמודד עם החום שעה וחצי בדרך הביתה.

וזה ממש הגיוני שברגע שתאום אחד נרגע, האח השני מרשה לעצמו פתאום לפרוק.

אגב לגבי הכביש, את יודעת מניסיון שילד שהולך קרוב לכביש גם ירד אליו או שאת רק חוששת מזה?

בגיל שנתיים זה הגיוני שילדים מתפרצים לכביש. בגיל 4 יש כבר מנגנון הישרדותי מפותח יותר. יחד עם חינוך לזהירות בדרכים והעברת האחריות אליו (לא אחריות לחציית כביש, אחריות לא לרדת מהמדרכה לכביש)

סביר יותר להניח שהוא רץ כדי שתרדפי אחריו, וכשלא רצים אחריו, ובכלל לא מחפשים אותו, הוא לא ירד לכביש בכלל.

לפעמים זה אפילו עדיף כי דווקא מרוב בהלה של ההורה הם עלולים לעשות את הטעות של לרדת לכביש.

בדיוק קרה לנו מקרה כזה לפני שבוע, הבן שלי נסע בבימבה ממש במהירות בירידה,

וצעקנו לו שיעצור והבנות שלי התחילו לרדוף אחריו וזה רק גרם לו להגביר מהירות.

עצרתי את הבנות מלרוץ, הוא כבר עבר את העיקול והיה בחלק צר של המדרכה, אני ממש רעדתי מפחד שהוא התגלגל לכביש, אבל ידעתי שלהמשיך לרדוף אחריו יהיה יוצר גרוע.

בסוף כשהגענו אליו ראיתי שהוא באמת עצר איפה שפחות או יותר הגיוני שהוא הגיע כשקראתי לבנות להפסיק לרוץ אחריו. מקסימום המשיך עוד קצת ונעצר. אם היה ממשיך עוד כנראה היה מאבד שליטה ומתגלגל לכביש.

לק"י

נראה לי מתוך רוח שטות ומחשבה שהיא מספיק גדולה.

אז לא תמיד אפשר לסמוך עליהם🤦‍♀️

מאז למדתי לשים עליה יותר עין (בטח אם היא במצב רוח שטותי או עייף).

שיש פחות שיקול דעת ועדיף להיות צמודים.

השאלה מה לעשות במצב שהילד בורח דווקא כי ההורה רודף אחריו, נראה לי יש יותר סיכוי שיפול/ יברח לכביש כנראה חושב שזה משחק תופסת..

שיהיו בריאים!

במקרה כזה של ילד שאי אפשר לסמוך עליו שלא ירד לכביש עוד יותר עדיף מראש לקחת עגלה.

( כי אלו נראה לי יעמדו בה 🤭) תני לכל אחד מהם שלוק,

זה תופס בול חמש דקות, בדוק ומנוסה.

אני אגב לוקחת עגלה בכל גיל, עד שהתינוק הבא נולד. זה יכול להיות שנתיים וזה יכול להיות גם יותר.

אני פגשתי ילדים גם בני חמש בעגלה. 

הילדים שלך מותשים,

הם צריכים אמא חזקה, לא אמא שמתייחסת לכל הפגנה שלהם.

תשימי גבולות, את לא קונה שום דבר בדרך, ולא עוצרת בשום מתקנים בדרך. נקודה.

את האמא, את המובילה. את המחליטה. לא ילד בן 4 ינהל אותך. כי את המבוגר האחראי , ואת מבינה שבחום הזה לא עוצרים בשום מקום, מתאפסים קודם בבית. זה לא יגמר בארטיק ולא יגמר בנדנדה, אם הם יראו שאין להם גבול אז הם ינסו לבקש או יותר נכון לדרוש עוד דברים.

ואם הילד בוכה על הרצפה- ואז מגיעים המבטים של האנשים - הם ישכחו אותך ברגע שיזוזו משם... שימי קצוץ על כולם. (אולי דווקא לא נעם להית האמא שמתקפלת?) חוץ מזה שזה ממש לא פאדיחה, אין ילד שלא השתטח על הרצפה ברחוב בהפגנתיות, כל הורה נורמאלי מכיר את זה. אני פשוט לוקחת את הרגליים ומתקדמת ברוגע ''אני הולכת הביתה, אתה מוזמן להצטרף אליי'', תוך שתי דקות ההפגנה מתפזרת (חוץ מילד אחד שלי שהיה יורד לכביש אז לא יכולתי לעשות לו את זה, אז באמת היה סיוט להרים אותו, אבל עכשיו הוא כבר גדל יותר אז יותר מבין שזה אסור)

מסכימה לגמרי.

ילד שמשתולל כי הוא רוצה ארטיק, ואז בסוף מקבל ארטיק, יעבור לבכות בשביל להשיג את הדבר הבא.

זה לא עניין של כפיות טובה, זה לא עניין של פינוק וגם לא חוצפה.

אני חושבת שהחשיבה שלך מולם היא דרך עולם מושגים ורגשות שהם בכלל לא מכירים.

חוצפה, גם קיבלת___ ואז רצית גם ___, אכפתיות.

הם בני שלוש, הם ממש ממש לא שם.

מה שמעניין זה הם עצמם.

ילדים אוהבים מתוק, הם רוצים מתוק

ילדים אוהבים לשחק, הם רוצים לשחק בגינה.

אין כאן בכלל עניין של "לא מתחשבים באמא". נכון, הם לא מתחשבים בך כי אין להם את היכולת לראות קושי של מישהו אחרת ברמה גבוהה, ואז גם לתרגם את זה למעשה? זה בכלל לא בגיל.

הם רוצים משהו, ויכול להיות שהם גילו שזה דווקא עובד בבכי. אז זה ממשיך.

אני מתחברת מאוד לנקודה שאת צריכה להוביל ולהיות בטוחה בעצמך.

אני לא סובלת להיות בנקודה מול הילדים שהם גוררים אותי ואני מרגישה כמו משרתת (סליחה על הבוטות, אבל התיאור שלך צועק את זה).

ובפעמים שזה קורה לי בגלל חום / לחץ / משהו אחר אני משתדלת לזהות את זה, לנשום רגע עמוק ולהחליט מה הכי חשוב לי עכשיו. על זה אני מתעקשת, מראה להם עמוד שדרה והם מקבלים את זה. כי אם זה מצירך קצת התעקשות

ולנרמל את התחושה שלך, גם אני אמא לגילאים האלה בערך וגם אצלי משתטחים וצורחים ובועטים והכל טוב. מי שרוצה שיבהה, אני אמא טובה ומחפשת את טובתם גם לטווח הארוך- בכך שיהיו מחונכים.

ילדים זקוקים וחייבים גבולות בחיים.

אחרת יגדלו ילדים שאין להם מרות וסמכות, הם לא מסוגלים להיות במסגרת או בעבודה, קשה להם לשמר מערכות יחסים (כי בכל מערכת יחסים יש גבולות וצריך להתחשב בשני) ובעיקר ילדים שיסבלו בחברה ומול עצמם- בחוסר בטחון עצמי והפקרות.

את נשמעת אמא שרוצה בטובת הילדים שלה. את חייבת להבין שבשביל לחנך אותם כדאי ללכת להדרכת הורים. הדרכה תעזור לך להפנים שגבולות הם טובת הילדים ולא עריצות, וגם תיתן לך כלים איך להציב גבול ולהיות אמא נוכחת ואוהבת במקביל.  

אגב- כל הלקיחה של שבירת הגבולות כפגיעה אישית היא גם לא בריאה לכם. זה גם נושא שכדאי להציף בהדרכה ולקבל מענה. ילד בודק גבולות מטבעו, הוא לא רע ולא מנסה לפגוע. ילד בגיל הזה גם לא מסוגל להבין את התחושות של הצד השני, הוא זקוק לך כדי ללמוד יחסי אנוש, וזה תהליך ארוך.

בקיצור- לדעצי הדרכת הורים ממש תקל עלייך 

באמת חסר פה הובלה אמהית

מצד שני

ללכת אחרי הגן 5 דקות בשמש דרך גינה/ מרכז מסחרי, זה קשה לילד ולהורה, הקושי ללכת בחום כשעייפים, הפיתוי לעשות הפסקה בגינה/ מרכז המסחרי.

אני הייתי מעדיפה להקל על הקושי כמו שהציעו עגלה או אפשר לבדוק אפשרות לטרמפ/ נסיעה באוטובוס.

נכון שאפשר להוביל ילד גם כשיש קושי, לפעמים זה סוג של אילוף, להמשיך ללכת גם כשקשה וחם, בלי להתלונן ולהתנגד, לילד אין אפשרות בחירה להגיד שזה קשה לו מדי. (לי ספציפית ללכת כל יום אחרי הגן 5 דקות בשמש נשמע קשה מדי לילד בן 3-4)

יקבל כל מה שהוא רוצה בדרך

אני מסכימה עם זה שכדאי לנסות להקל באמצעות עגלה

צודק בהתנגדות שלו,

אני כתבתי שכל הורה מכיר את ההפגנה הזאת שמשתטחים על המדרכה ועושים הפגנה.

הילדים מתנהגים בצורה נורמטיבית, אבל האמא צריכה לשנות שדר לדעתי הענייה.

בהחלט אפשר להקל עם איגלו, להביא מראש,

או לשחק מן תחרות מי מוצא אוטו אדום, או פרח לבן .. אפשר גם להקל עם עגלה, למרות שזה נראה לי גם קשה עד שקושרים אותם , הם גדולים... הנקודה לזכור שאת המובילה. ואת יודעת מה נכון לעשות ולא הם. 

נכון שהאמא צריכה לשנות התנהלות, אבל אם היא רק תשנה התנהלות ולא תפתור את הקושי, זו בעיה בפני עצמה שנקראת אילוף ילדים.

שההורה מכניס אותם לקושי יומיומי.

בסוף, אלו החיים.

חם.

סיוט כשחם, אני מודה.

ללכת חמש דק' ברגל בגיל ארבע זה סביר לחלוטין. נכון שזה לא נעים, אבל ככה זה.

אבל אי אפשר לרפד את החיים כל הזמן לפי הנוחות שלנו. אני לגמרי מבינה את הקושי, כי גם אני הייתי בסיטואציה הזאת מליון פעם בחום של 40 מעלות... הילדים מתלוננים חם לי.. ואני נותר לי להזדהות... נכון.. ממש חם , בוא נלך מהר ונדליק מזגן ונשתה מיץ קפוא... לא תמיד יש אפשרות לעגלה. )

אני חושבת שצריך לבחון כל סיטואציה, לראות אם אפשר להתנהל אחרת ולא להפיל על הילד התמודדויות, להסתכל על כל סיטואציה גם מהעיניים של הילד, לא רק של המבוגר.

אז לפעמים באמת ניתן לרפד להם את החיים ולחשוב על הדברים מבעוד מועד ואולי באמת כדאי, זה יקל גם עליהם וגם עלינו.

אבל יהיו סיטואציות שלא נצליח לתכנן מראש והילד לא יהיה מרוצה ויתנגד. נראה לי בסיטואציות כאלה נשאר להזדהות עם הילד, להבין את הקושי שלו, בלי להציע פתרונות. להוות דוגמא,אולי לספר איך אנחנו בעבר התמודדנו עם קושי דומה, כי גם אנחנו המבוגרים, ושיש לנו באמת הרבה בחירה, אבל לפעמים אנחנו נתקלים בקושי או משהו שלא הולך לך לנו כמו שהיינו רוצים ואיך בזכות השמחה וראיית הטוב אפשר לצאת מכל קושי.

פשוט להיות שמחים ואופטימיים, זה מדבק את הילדים.

♥︎בחירת מלחמות.

ואללה בוחרת את המלחמות שלי.

גם לטובתי וגם לטובת הילדים.

בוחרת טוב טוב איפה הקו האדום אצלי ואיפה אני זורמת עם הילדים.

חושבת איך גם לי יהיה כיף, כי אחת המטרות הכי חשובות שתהיה לי הנאה עם ילדים וכיף איתם. אני חושבת כמו ילדה ומשתמשת במושגים של ילדים כדי להלהיב גם אותם. אם לא בא לי להוציא עכשיו כסף על ארטיקים בדרך ולהשאיר בגן שעשועים, אני אגיד "מה דעתם שנעשה מסיבה בבית? מסיבת שלוקים/ מסיבת גלידות/ מסיבת קרח. נחזור הביתה נקפיא את הבית עם מזגן נדליק מוזיקה ונאכל קרח

ואז יש בשביל מה לחזור הביתה!

כי בגיל קטן עוד אפשר לקשור לעגלה ולסבול 5 דקות צרחות, אבל בגיל גדול אם אין הידברות והקשבה לילד זה כבר לא יעבוד.

♥︎תכנון מקדים או שיחה מקדימה

בשעה שהשמש קופחת עליכם ואת בעצבים תסכימו איתי שזה לא הזמן האידאלי לחנך ולמצוא דרכים יצירתיות הרצון היחיד זה להשתיק.

אפשר לדבר בבוקר בנחת לפני שנפרדים או בלילה לפני השינה ולתכנן איך תהיה החזרה שלכם מהגן.

לק"י

הבת שלי בגיל הזה יושבת מרצונה.

שווה ניסיון

ואם זה לא מקשה על אמא, אז אדרבא.

הבאתי את זה רק בתור דוגמא לדברים שעכשיו יעבדו כשהם קטנים, אבל בסוף כן צריך ללמוד גם ליצור קשר ושיתוף פעולה.

לק"י

גם ההתנהגות מתבגרת.

ועדיין צריך גבולות.

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.

לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.

היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.

שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.

אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.

אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

כשהוא יקבל ריפוי בעיסוק, ידעו לאבחן או להפנות לאבחון אם יהיה צורך.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

כרגע הוא לא מטופל אצל אף אחד.

אפשר אולי גם פסיכולוגית ילדים שמכירה הרבה תחומים...

אבל אולי לפסיכולוג במשרד החינוך תהיה היכרות עם הנושא.

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

בקושי לכתוב מילה אחת הוא מסכים.

אני אפנה שוב לריפוי בעיסוק.

מחכה שהמורה ימלא שאלון.

הוא יחסית מהקטנים בשנתון (עדיין לא בן 7), אז יותר סיכוי שנספיק.

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו.

ניסיתי לתת לו תמונות שיחבר להן סיפור מתאים.

או שצייר ציור ויכתוב סיפור או משפט מתאים.

זה לא עזר.

היתה פעם שהוא התחיל להכין ספר עם בדיחות, אבל לא המשיך.

מה יכול לעניין ילד בן 7?

לשכנע אותו לכתוב- בסוף כל שורה שכתב מחכה לו שוקולד צ'יפס אחד או משהו חיצוני שמדרבן .

אני ככה עשיתי כמה פעמים

במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן

אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.

אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה

תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות

השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.

מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר

אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.

מקווה שידעו לענות לי.

אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...

אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.

אני אנסה מחר להתקשר ולברר.

מי הרופא שלך, ואם כן, הוא גם שלי...

וגם לי יש את המספר שלו.

אבל גם אני הייתי מתפדחת לכתוב לו על זה. שלחתי לו ווטסאפים רק כשביקש וכשהייתי ממש חייבת...

הייתי מנסה אולי דרך האחות שעובדת שם (היא ממש נחמדה).

אין לי מספר של האחות שעובדת איתו.

ואני לא יודעת אם היא נמצאת גם בזמנים אחרים, או רק כשהוא נמצא.

הקטע המעצבן הוע שאני ביקשתי ממנו הפניה בביקור האחרון, והוא אמר לי שזה עוד הרבה זמן ואני אבקש בהמשך הפניה דרך האפליקציה.

אבל עכשיו הוא לא זמין.

תכתבי לו למספר האישי.

בשבילו זה רגע לענות לך ועלייך זה יקל ממש במקום לחפש עכשיו מי יוציא לך הפנייה ואם בכלל צריך

והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.

קרה לי עם רופא אחר שהיה בחופשה, ולא היה מי שיענה לי לפניה.

יש לזה כללים.

לדעתי הכי פשוט שתפני למוקד אחיות ותבדקי איתם מה לעשות

אני גיליתי שאם הולכת למוקד לא צריך הפניות.

לפחות ככה זה במכבי ובמיוחד אם זה פעם בשבועיים.

עשיתי שם פשוט את המעקבי גדילה שבאמת התחיל פעם בשבועיים והמשיך לפעמים בשבוע..

במקום להגיע לתור בשעה שקבעתי,

אני אצטרך להכנס לאחות, להסביר מה אני צריכה, לקבל ממנה הפניה, ללכת לאוטרסאונד (כשיכול להיות גם תור), ואז לחזור שוב לאחות ומשם לרופא.

וכשסה יוצא יום עמוס (ובתרופה של החגים יש יותר סיכוי לעומס), זה יכול לקחת שעות.

זה באמת שעות, בתקופת החגים זה הכי סיוט..

מקווה שתסתדרי!

והUS. לא יתנו לך להשתחרר בלי זה. (בטוחה שUS מספיק? חושבני שבכזה מצב עושים גם מוניטור, ככה לי היה בכ"א במעקב גדילה)

ממליצה לבדוק מראש איפה את יכולה לעשות את המעקב

בלאומית למשל אפשר לעשות את זה במרכז בריאות האישה, במיוחד בתקופת החגים שיש צמצום בשעות הפעילות.

אני עשיתי מעקב גדילה במאוחדת, אולטראסאונד אצל טכנאית כל שבועיים שלושה וכשהיה משהו בעייתי שלחה אותי לרופאה שלי.

זה לא מעקב של הריון בסיכון...

עשו מעקב גדילה, זרימות ואז מוניטור בכל מעקב

יומיים/שלושה- עד הלידה בשבוע 35

בשבוע 23.

בהריון יחיד.

כשבינתיים הכל תקין.

ורק צריכה מעקב כי בהריונות הקודמים היו עוברים קטנים.

רק בהמשך ההריון, אם באמת העובר יהיה קטן.

כרגע רק אולטרסאונד כל שבועיים, כדי שאם תתחיל האטה בגדילה נזהה את זה בזמן.

אני עכשיו בשבוע 23. הבדיקה אמורה להיות בשבוע 24.

קבעתי תור במרכז בריאות האישה שבקרוב אלי, אבל זה אולטרסאונד שאני יכולה לעשות בכל מקום שיש.

התקשרתי למוקד הריון ולידה של הקופה, לא ידעו לענות לי ואמרו שהם לא יכולים לתת הפניה.

לא הספקתי להתקשר למרפאה שאליה קבעתי את התור, כי הם פתוחים רק בבוקר והיה לי יום עמוס בעבודה.

ננסה מחר בבוקר.

ניסיתי להתקשר למכון אולטרסאונד בבית אגד, אבל לא היה מענה.

ראיתי שאני יכולה לשלוח פניה באפליקציה גם לרופא נשים אחר, שהייתי אצלו לפני ההריון.

שלחתי אליו פניה, מקווה שהוא יתן לי הפניה.

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.

ככה היה אצלי לפחות.

מניסיון של כמה פעמים הם כן בודקים אם יש ירידת מי שפיר עם ספקולום.

אמרו שאם זאת ירידת מים אז אין מה לעשות להציל את העובר. ברוך ה' לא הייתה.

אם יש חשד בודקים רגיל עם ספקולום והכל, אם החשד התאמת כבר לא בודקים בכלל בצורה וגינלית בגלל החשש מזיהום

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

של עוד מי שפיר

החששות והעבר.

אני מבינה את הפחד, אבל יתכן מאד שבזמנו באת להבדק כי משהו לא היה תקין נכון? או שהיה לך חשש וכד' ואז התפתח דימום וכו'...

בעקרון בדיקה פנימית לא אמורה לגרום לדימום, בוודאי לא לצירים

ופשוט היה פה צירוף מקרים שבאת להבדק כי משהו התחיל להתפתח ואז היה דימום/צירים....

אבל אי אפשר להתווכח על לב של אמא

לכן הכי נכון בעיני זה לשבת מול רופא ולדבר על הכל....

בהצלחה יקרה

וכל רופא כזה עם התחום הספציפי שהוא טוב בו

מה שאת צריכה למצוא דרך הפורום זה המלצות לרופאים כאלה ולהגיע להיות מטופלת שלהם

דרך הפורום לא תצליחי לדעת אם יש לך ירידת מים או אם סיטואציה כזאת או אחרת מצריכה התערבות רפואית.

אין כזה דבר שיכריחו אותך להבדק וגינלית כי זה הנהלים, אם זה מסכן את ההריון הספציפי שלך, אין חיה כזאת!

יש דרכים להבדק גם לא וגינלית ואת צריכה סמכות רפואית בכירה שתתווה לך את הדרך

(סליחה אם אני נשמעת חריפה או תקיפה מידי, זה ממש לא הטון, זה טון אוהב ודואג )

המון הצלחה!

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

אצלי בהריונות היו ממש דליפות רציניות ופעם אחר פעם הלכתי לבדוק וגיליתי שזה שתן (ממש ברמה של מים נשפכים)

ובין לבין גם תחושת רטיבות במאמץ. דווקא זה שזה קורה במאמץ מחזק את זה שזה שתן, כי כשרצפת האגן חלשה אז כל מאמץ קטן

גורם לדליפה (שיעול, צחוק ואולי גם הרמת קול על הילדים)