לקנות ארטיק או ללכת לגינה.

אני מעדיפה להפעיל אותם בבית במיליון צורות ולא להיות בשיא השמש והחום ב16:00 בגינה,

אין צורך בארטיקים וגלידה המקפיא שלנו מפוצץ בכאלו,

ובכ"ז אני בסוף עושה מה שהם רוצים כי אין לי באמת סנקציה או דרך להשאיר ילד שלא בא איתי ועוד תאום שמעדיף להשאר איתו וגם פוחד שאתקדם לבד.

לאמא שלי החזקה והסמכותית הוא לא עושה הצגות כאלו. וכזו סיטואציה מתישה אותי להמשך היום שעוד צריך כוחות בשבילם.

להבטיח את הפרסים בבית.

רוצים ארטיק? בטח! אבל רק בבית.

רוצים לרדת לגינה? בטח! אבל קודם עולים הבייתה למשהו כיפי (או משהו שאת משווקת ככיפי) ויורדים אח"כ בשעות יותר שפויות ורק אם את מרגישה שיש לך כח.

נתקעים ומשתטחים? יאללה בואו! קדימה! הארטיק מחכה בבית! הוא כ"כ טעים!

לדעתי אם הם מקבלים באמצע הדרך אין שום דבר שידרבן אותם להגיע הבייתה.

בקשר לזה שאחד בורח, זה באמת סיוט ואין לי פיתרון... ממש קשה. מקווה שתצליחי!

את בעצם ממשיכה לשחד אוצם במקום לחנך. חינוך זה לא שוחד. הליכה מהגן הביתה היא לא דבר שצריך לקבל עליו פרס. אפשר לצ'פר מי שהלך יפה פעם ב..

אפשר לתת שלוק כשרותח כי חם היום

אבל "תעשה כך וכך כדי שאני אתן לך ארטיק"

מה הוא כלבלב שאת מאלפת?

נראה לך שהוא יתחנך מזה?

הוא רק יגדל ויבקש פרסים גדולים יותר ואם לא תלמדי אותו שיש לאמא סמכות ומכבדים הורים ושטובתו היא לבוא איתך הביתה והוא לא עושה טובה לאף אחד-

לא יצמח מזה טוב כנראה.

לק"י

"אם תבוא הביתה, תקבל ארטיק".

אלא המשך של היום- "יש לנו בבית ארטיק טעים, בואי נלך מהר ונאכל אותו".

כמו להגיד "אתם רוצים שנכין יצירה, אז בואו נסדר את המשחקים ונוכל להמשיך ליצירה" (ולא "רק אם תסדרו, אז נעשה יצירה").

אני מסכימה שזה נשמע דומה, אבל אולי בכל זאת לילד זה נשמע שונה. אני מקווה לפחות🤷‍♀️

אבל גם ככה היא מתכננת להביא לו ארטיק כי הוא רוצה. אז כמו שאת אומרת לילד לפני שמוציאים משחק נוסף שיאסוף את הקודם, אותו דבר.

אני לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אבל ילדים בני 4 לרוב לא מקשיבים להורים שלהם רק "כי אמא אמרה וצריך". אז אם יש משהו שהם רוצים, ואת במילא רוצה לתת להם, אין שום סיבה לדעתי לתת להם באמצע. כמו שלא תיתני לילד קינוח לפני שטעם בכלל את ארוחת הצהריים.

את קוראת לזה לשחד, תקראי לזה איך שאת רוצה. אני קוראת לזה לשווק את זה ולתזמן את הדברים שהם רוצים.

כמובן שאם האמא לא מתכננת בכלל לתת להם ארטיק אין סיבה שתבטיח. אבל גם אין סיבה שתקנה להם באמצע הדרך.

ככל שילד גדל הוא מבין יותר, בגיל 4 נגיד את לא יכולה לצפות מילד שתרשי לו להוציא כמה משחקים אחד אחרי השני ושהוא יאסוף את כולם בסוף "רק כי הוא מחונך" או שתרשי לו לרוץ בגינה והוא יחזור מיד בצייתנות בלי צרחות הבייתה. כשאת משווקת לילד את השלב הבא ביום כמשהו אטרקטיבי ששווה בגללו לחזור הבייתה מהגינה, את חוסכת לעצמך הרבה יללות. ובגיל גדול יותר הם כבר מתרגלים להקשיב לאמא גם אם אין שום דבר אטרקטיבי בהמשך.

לק"י

וזה קשה בעיקר כשסוף היום ועייפים ורוצים הביתה.

הבת שלי גם היתה מתעכבת ורוקדת עם עמודים בדרך וכו'😅

אולי באמת עדיף לך להביא עגלה. יקל עליכם....

לק"י

אפשר גם להביא להם שלוק מהבית. זה קריר וטעים, ואולי ירגיע אותם קצת.

אבל מכירה הרבה שכן, אז שווה לנסות.

ואני בימים חמים מביאה איתי שלוקים קטנים מהבית שיתקררו קצת בחזור. ואני אוספת ברכב אבל זה נותן הרגשה נעימה ומקרר קצת בחום הזה.. 

לק"י

לגן לרוב אני לוקחת בשביל הקטן יותר, והיא עולה איתו.

אבל נניח לנסיעה/ יציאה ארוכה, אני אקח גם בשבילה.

אבל יש מקרים שזה פתרון מצוין.

הבן שלי עכשיו כמעט בן חמש, וגם השנה הוא היה בעגלה בדרך אל ומ- הגן.

את הדרך עשינו יחד עם אחותו הקטנה שבכל מקרה צריכה עגלה, וזו דרך שלמבוגר לוקחת 15 דקות הליכה. אם הוא ילך ברגל זה יקח הרבה יותר. ובסוף יום אחרי הגן, בטח בחום, זה גם מתכון לחוסר סבלנות.  

אז גם אם בדרך כלל לא מקובל עגלה לילד בן ארבע או חמש, יש סיבות טובות, וגם בשנה הבאה אני מתכוונת להמשיך באותו אופן (עגלת תאומים).

יש עוד סיבות טובות חוץ מדרך ארוכה יחסית. 

למי אכפת בני כמה הם? (או שקשה לך לדחוף?)

אפשר להביא להם כוסות עם ברד למי שיושב בעגלה.

(להקפיא מראש כוסות ובדרך קצת יימס ואפשר לרסק)

אם הטריגר שגורם לך לצאת מדעתך זה החום,

תפתרי את זה ככה ותוכלי להתנהל יותר בשליטה כשאת איתם בבית ולחנך אותם.

כשלך קשה ואת לא במיטבך הם מרגישים את זה ומתנהגים בהתאם.

הדבר הכי קריטי לילד זה ביטחון בזה שאמא תעמוד בכל דבר אפשרי, וכשזה מוביל למשבר זה מערער את הביטחון שלהם וגורם לכל ההתנהגויות הדווקאיות.

זאת גם הסיבה שעל אמא שלך הם לא עושים קונצים.

הם גם יודעים שזה לא יעבוד, וגם אין להם צורך לבחון את הביטחון שלה.

תחזירי לעצמך את הביטחון בחינוך בכך שתמצאי פתרון טכני וכיף, הם יהיו ממושמעים יותר, ואת תהיי בטוחה בעצמך ולא תתמודדי עם החלטה האם לשבור את המילה שלך או להתמודד עם החום שעה וחצי בדרך הביתה.

וזה ממש הגיוני שברגע שתאום אחד נרגע, האח השני מרשה לעצמו פתאום לפרוק.

אגב לגבי הכביש, את יודעת מניסיון שילד שהולך קרוב לכביש גם ירד אליו או שאת רק חוששת מזה?

בגיל שנתיים זה הגיוני שילדים מתפרצים לכביש. בגיל 4 יש כבר מנגנון הישרדותי מפותח יותר. יחד עם חינוך לזהירות בדרכים והעברת האחריות אליו (לא אחריות לחציית כביש, אחריות לא לרדת מהמדרכה לכביש)

סביר יותר להניח שהוא רץ כדי שתרדפי אחריו, וכשלא רצים אחריו, ובכלל לא מחפשים אותו, הוא לא ירד לכביש בכלל.

לפעמים זה אפילו עדיף כי דווקא מרוב בהלה של ההורה הם עלולים לעשות את הטעות של לרדת לכביש.

בדיוק קרה לנו מקרה כזה לפני שבוע, הבן שלי נסע בבימבה ממש במהירות בירידה,

וצעקנו לו שיעצור והבנות שלי התחילו לרדוף אחריו וזה רק גרם לו להגביר מהירות.

עצרתי את הבנות מלרוץ, הוא כבר עבר את העיקול והיה בחלק צר של המדרכה, אני ממש רעדתי מפחד שהוא התגלגל לכביש, אבל ידעתי שלהמשיך לרדוף אחריו יהיה יוצר גרוע.

בסוף כשהגענו אליו ראיתי שהוא באמת עצר איפה שפחות או יותר הגיוני שהוא הגיע כשקראתי לבנות להפסיק לרוץ אחריו. מקסימום המשיך עוד קצת ונעצר. אם היה ממשיך עוד כנראה היה מאבד שליטה ומתגלגל לכביש.

לק"י

נראה לי מתוך רוח שטות ומחשבה שהיא מספיק גדולה.

אז לא תמיד אפשר לסמוך עליהם🤦‍♀️

מאז למדתי לשים עליה יותר עין (בטח אם היא במצב רוח שטותי או עייף).

שיש פחות שיקול דעת ועדיף להיות צמודים.

השאלה מה לעשות במצב שהילד בורח דווקא כי ההורה רודף אחריו, נראה לי יש יותר סיכוי שיפול/ יברח לכביש כנראה חושב שזה משחק תופסת..

שיהיו בריאים!

במקרה כזה של ילד שאי אפשר לסמוך עליו שלא ירד לכביש עוד יותר עדיף מראש לקחת עגלה.

( כי אלו נראה לי יעמדו בה 🤭) תני לכל אחד מהם שלוק,

זה תופס בול חמש דקות, בדוק ומנוסה.

אני אגב לוקחת עגלה בכל גיל, עד שהתינוק הבא נולד. זה יכול להיות שנתיים וזה יכול להיות גם יותר.

אני פגשתי ילדים גם בני חמש בעגלה. 

הילדים שלך מותשים,

הם צריכים אמא חזקה, לא אמא שמתייחסת לכל הפגנה שלהם.

תשימי גבולות, את לא קונה שום דבר בדרך, ולא עוצרת בשום מתקנים בדרך. נקודה.

את האמא, את המובילה. את המחליטה. לא ילד בן 4 ינהל אותך. כי את המבוגר האחראי , ואת מבינה שבחום הזה לא עוצרים בשום מקום, מתאפסים קודם בבית. זה לא יגמר בארטיק ולא יגמר בנדנדה, אם הם יראו שאין להם גבול אז הם ינסו לבקש או יותר נכון לדרוש עוד דברים.

ואם הילד בוכה על הרצפה- ואז מגיעים המבטים של האנשים - הם ישכחו אותך ברגע שיזוזו משם... שימי קצוץ על כולם. (אולי דווקא לא נעם להית האמא שמתקפלת?) חוץ מזה שזה ממש לא פאדיחה, אין ילד שלא השתטח על הרצפה ברחוב בהפגנתיות, כל הורה נורמאלי מכיר את זה. אני פשוט לוקחת את הרגליים ומתקדמת ברוגע ''אני הולכת הביתה, אתה מוזמן להצטרף אליי'', תוך שתי דקות ההפגנה מתפזרת (חוץ מילד אחד שלי שהיה יורד לכביש אז לא יכולתי לעשות לו את זה, אז באמת היה סיוט להרים אותו, אבל עכשיו הוא כבר גדל יותר אז יותר מבין שזה אסור)

מסכימה לגמרי.

ילד שמשתולל כי הוא רוצה ארטיק, ואז בסוף מקבל ארטיק, יעבור לבכות בשביל להשיג את הדבר הבא.

זה לא עניין של כפיות טובה, זה לא עניין של פינוק וגם לא חוצפה.

אני חושבת שהחשיבה שלך מולם היא דרך עולם מושגים ורגשות שהם בכלל לא מכירים.

חוצפה, גם קיבלת___ ואז רצית גם ___, אכפתיות.

הם בני שלוש, הם ממש ממש לא שם.

מה שמעניין זה הם עצמם.

ילדים אוהבים מתוק, הם רוצים מתוק

ילדים אוהבים לשחק, הם רוצים לשחק בגינה.

אין כאן בכלל עניין של "לא מתחשבים באמא". נכון, הם לא מתחשבים בך כי אין להם את היכולת לראות קושי של מישהו אחרת ברמה גבוהה, ואז גם לתרגם את זה למעשה? זה בכלל לא בגיל.

הם רוצים משהו, ויכול להיות שהם גילו שזה דווקא עובד בבכי. אז זה ממשיך.

אני מתחברת מאוד לנקודה שאת צריכה להוביל ולהיות בטוחה בעצמך.

אני לא סובלת להיות בנקודה מול הילדים שהם גוררים אותי ואני מרגישה כמו משרתת (סליחה על הבוטות, אבל התיאור שלך צועק את זה).

ובפעמים שזה קורה לי בגלל חום / לחץ / משהו אחר אני משתדלת לזהות את זה, לנשום רגע עמוק ולהחליט מה הכי חשוב לי עכשיו. על זה אני מתעקשת, מראה להם עמוד שדרה והם מקבלים את זה. כי אם זה מצירך קצת התעקשות

ולנרמל את התחושה שלך, גם אני אמא לגילאים האלה בערך וגם אצלי משתטחים וצורחים ובועטים והכל טוב. מי שרוצה שיבהה, אני אמא טובה ומחפשת את טובתם גם לטווח הארוך- בכך שיהיו מחונכים.

ילדים זקוקים וחייבים גבולות בחיים.

אחרת יגדלו ילדים שאין להם מרות וסמכות, הם לא מסוגלים להיות במסגרת או בעבודה, קשה להם לשמר מערכות יחסים (כי בכל מערכת יחסים יש גבולות וצריך להתחשב בשני) ובעיקר ילדים שיסבלו בחברה ומול עצמם- בחוסר בטחון עצמי והפקרות.

את נשמעת אמא שרוצה בטובת הילדים שלה. את חייבת להבין שבשביל לחנך אותם כדאי ללכת להדרכת הורים. הדרכה תעזור לך להפנים שגבולות הם טובת הילדים ולא עריצות, וגם תיתן לך כלים איך להציב גבול ולהיות אמא נוכחת ואוהבת במקביל.  

אגב- כל הלקיחה של שבירת הגבולות כפגיעה אישית היא גם לא בריאה לכם. זה גם נושא שכדאי להציף בהדרכה ולקבל מענה. ילד בודק גבולות מטבעו, הוא לא רע ולא מנסה לפגוע. ילד בגיל הזה גם לא מסוגל להבין את התחושות של הצד השני, הוא זקוק לך כדי ללמוד יחסי אנוש, וזה תהליך ארוך.

בקיצור- לדעצי הדרכת הורים ממש תקל עלייך 

באמת חסר פה הובלה אמהית

מצד שני

ללכת אחרי הגן 5 דקות בשמש דרך גינה/ מרכז מסחרי, זה קשה לילד ולהורה, הקושי ללכת בחום כשעייפים, הפיתוי לעשות הפסקה בגינה/ מרכז המסחרי.

אני הייתי מעדיפה להקל על הקושי כמו שהציעו עגלה או אפשר לבדוק אפשרות לטרמפ/ נסיעה באוטובוס.

נכון שאפשר להוביל ילד גם כשיש קושי, לפעמים זה סוג של אילוף, להמשיך ללכת גם כשקשה וחם, בלי להתלונן ולהתנגד, לילד אין אפשרות בחירה להגיד שזה קשה לו מדי. (לי ספציפית ללכת כל יום אחרי הגן 5 דקות בשמש נשמע קשה מדי לילד בן 3-4)

יקבל כל מה שהוא רוצה בדרך

אני מסכימה עם זה שכדאי לנסות להקל באמצעות עגלה

צודק בהתנגדות שלו,

אני כתבתי שכל הורה מכיר את ההפגנה הזאת שמשתטחים על המדרכה ועושים הפגנה.

הילדים מתנהגים בצורה נורמטיבית, אבל האמא צריכה לשנות שדר לדעתי הענייה.

בהחלט אפשר להקל עם איגלו, להביא מראש,

או לשחק מן תחרות מי מוצא אוטו אדום, או פרח לבן .. אפשר גם להקל עם עגלה, למרות שזה נראה לי גם קשה עד שקושרים אותם , הם גדולים... הנקודה לזכור שאת המובילה. ואת יודעת מה נכון לעשות ולא הם. 

נכון שהאמא צריכה לשנות התנהלות, אבל אם היא רק תשנה התנהלות ולא תפתור את הקושי, זו בעיה בפני עצמה שנקראת אילוף ילדים.

שההורה מכניס אותם לקושי יומיומי.

בסוף, אלו החיים.

חם.

סיוט כשחם, אני מודה.

ללכת חמש דק' ברגל בגיל ארבע זה סביר לחלוטין. נכון שזה לא נעים, אבל ככה זה.

אבל אי אפשר לרפד את החיים כל הזמן לפי הנוחות שלנו. אני לגמרי מבינה את הקושי, כי גם אני הייתי בסיטואציה הזאת מליון פעם בחום של 40 מעלות... הילדים מתלוננים חם לי.. ואני נותר לי להזדהות... נכון.. ממש חם , בוא נלך מהר ונדליק מזגן ונשתה מיץ קפוא... לא תמיד יש אפשרות לעגלה. )

אני חושבת שצריך לבחון כל סיטואציה, לראות אם אפשר להתנהל אחרת ולא להפיל על הילד התמודדויות, להסתכל על כל סיטואציה גם מהעיניים של הילד, לא רק של המבוגר.

אז לפעמים באמת ניתן לרפד להם את החיים ולחשוב על הדברים מבעוד מועד ואולי באמת כדאי, זה יקל גם עליהם וגם עלינו.

אבל יהיו סיטואציות שלא נצליח לתכנן מראש והילד לא יהיה מרוצה ויתנגד. נראה לי בסיטואציות כאלה נשאר להזדהות עם הילד, להבין את הקושי שלו, בלי להציע פתרונות. להוות דוגמא,אולי לספר איך אנחנו בעבר התמודדנו עם קושי דומה, כי גם אנחנו המבוגרים, ושיש לנו באמת הרבה בחירה, אבל לפעמים אנחנו נתקלים בקושי או משהו שלא הולך לך לנו כמו שהיינו רוצים ואיך בזכות השמחה וראיית הטוב אפשר לצאת מכל קושי.

פשוט להיות שמחים ואופטימיים, זה מדבק את הילדים.

♥︎בחירת מלחמות.

ואללה בוחרת את המלחמות שלי.

גם לטובתי וגם לטובת הילדים.

בוחרת טוב טוב איפה הקו האדום אצלי ואיפה אני זורמת עם הילדים.

חושבת איך גם לי יהיה כיף, כי אחת המטרות הכי חשובות שתהיה לי הנאה עם ילדים וכיף איתם. אני חושבת כמו ילדה ומשתמשת במושגים של ילדים כדי להלהיב גם אותם. אם לא בא לי להוציא עכשיו כסף על ארטיקים בדרך ולהשאיר בגן שעשועים, אני אגיד "מה דעתם שנעשה מסיבה בבית? מסיבת שלוקים/ מסיבת גלידות/ מסיבת קרח. נחזור הביתה נקפיא את הבית עם מזגן נדליק מוזיקה ונאכל קרח

ואז יש בשביל מה לחזור הביתה!

כי בגיל קטן עוד אפשר לקשור לעגלה ולסבול 5 דקות צרחות, אבל בגיל גדול אם אין הידברות והקשבה לילד זה כבר לא יעבוד.

♥︎תכנון מקדים או שיחה מקדימה

בשעה שהשמש קופחת עליכם ואת בעצבים תסכימו איתי שזה לא הזמן האידאלי לחנך ולמצוא דרכים יצירתיות הרצון היחיד זה להשתיק.

אפשר לדבר בבוקר בנחת לפני שנפרדים או בלילה לפני השינה ולתכנן איך תהיה החזרה שלכם מהגן.

לק"י

הבת שלי בגיל הזה יושבת מרצונה.

שווה ניסיון

ואם זה לא מקשה על אמא, אז אדרבא.

הבאתי את זה רק בתור דוגמא לדברים שעכשיו יעבדו כשהם קטנים, אבל בסוף כן צריך ללמוד גם ליצור קשר ושיתוף פעולה.

לק"י

גם ההתנהגות מתבגרת.

ועדיין צריך גבולות.

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡