ואם את שואלת איך לבנות חוסן, אז קודם כל לקבל את עצמך כמו שאת, ביקורת עצמית אוכלת מבפנים את המעט כוחות שעוד יש לך.
תשמרי על הכוחות ותנסי להעצים אותם.
מאיפה שואבים כוחות?
מניחה שיש כמה תשובות, מה שלי עוזר זה לפרק את הקושי לקשיים קטנים ולהתמודד עם כל קושי קטן בנפרד.
גם אני לא מסוגלת לחשוב על עוד חודשים ארוכים ובטח לא יותר קשוחים.
ההסתכלות היא עד יעד קרוב.
שבוע אחד, עד בין הזמנים, עד המסגרות.. מעבר לזה, זה נשגב מבחינתי. אין שום סיכוי לחשוב על זה בכלל.
אחרי צמצום טווח הזמנים, מי אמר שזה יהיה יותר קשוח?
אולי דווקא מה שמלחיץ שיהיה קשוח יכול להוות מקור לתמיכה? למשל בתקופה של מסגרות פחות אפשר לקחת את הילדים רחוק מהבית, בתקופת חופש אפשר לשלוח לכמה ימים רחוק יותר. השינוי אולי מציף מורכבות גדולה יותר, אבל גם הזדמנויות חדשות..
(חופש גדול זו רק דוגמה, זה יכול להיות כל דבר אחר)
לפרק לגורמים את הקשיים, ולהיערך מול כל גורם כזה בנפרד.
לא תמיד אפשר למצוא פתרון לכל גורם, אבל גם 70% פתרון הרבה פחות מפחיד מאירוע גדול שלא יודעים איך להתחיל להתמודד איתו.
לי עוזר להיזכר בקשיים מהעבר שהרגשתי בהם מצוקה. לשחזר מה עזר לי, מה תקע אותי, ואיך בסוך הדברים הסתדרו. גיליתי בין השאר נקודות של התחזקות באמונה וביטחון ומיד לאחר מכן נקודת מפנה של השגחה פרטית.
עוזר להסתכל על ההצלחות ולומר לעצמי שאני יכולה גם להצליח. כל יום להסתכל על נקודות ההצלחה.
של אתמול, של התקופה האחרונה, ומתחילת התהליך.
בהצלחה רבה ושה' יהיה בעזרך!