לגבי פוסטמודרניזם דבר ראשון צריך לדעת על־מה בדיוק אנחנו מדברים.

הפוסטמודרניזם ביסודו הוא ביקורת, לא השקפת עולם. כמו קושיה בגמרא. "איך אנחנו יודעים שזה באמת ככה? אולי זה הפוך?"

בבסיס המודרנה / תנועת הנאורות יש המון הנחות יסוד, חלקן על גבול האקסיומטיות וכל מה שהפוסטמודרניזם עושה, הוא לבקר אותן, לתהות על קנקנן, להציע חלופות אפשריות, למתוח גבולות מסוימים, ובאופן כללי, לצאת מהריגידיות של מסגרת המחשבה המודרנית, למשהו יותר מעורפל, רך, או משחקִי. יש דיון מעניין ביוטיוב בין דוד גורביץ', אפשר לקרוא לו "מומחה" ישראלי לפוסטמודרנה (הוא באמת טוב), לבין גלי בת־חורין. אמנם גלי מצליחה "לתפוס" אותו, אבל אם להקשיב ממש בסבלנות למה שהוא אומר, אפשר ללמוד הרבה.

אחת הבעיות (שגם עולות באותו דיון) הוא ש"הדור הישן" של הפוסטמודרנים שמר על ערכים ומוסר, פשוט אהב להעלות תהיות פילוסופיות ולבקר ספרות בדרכים חדשות, אבל בגללו, "הדור החדש", אימץ כל־מיני סיסמאות של "אין אמת אחת" "שכל־אחד יעשה מה שטוב לו" "הכל זה נרטיבים" "אם גבר אומר שהוא אישה, אז הוא אישה" ודברים בסגנון. אז בסדר, לא בשופטני עסקינן. אני באמת לא רואה את הטעם להילחם מול "טמטום המונים" אם לקרוא לזה ככה, או להעמיק יותר מדי בפילוסופיה של הטמטום, או איך הוא עובד, לשכנע את עצמי אין לי צורך, לשכנע אחרים אין לי יכולת, אני לא רטוריקן או משהו.

ובכן, בחזרה לפוסטמודרניזם "דור ישן". תחילה צריך להבין קצת קונטקסט, מהי מודרנה. אנחנו זוכרים את "מאפייני הנאורות" מהבגרות בהיסטוריה (האמת לא יודע מה מלמדים עכשיו), אבל בגדול, הרעיון שהקידמה מוליכה את העולם קדימה לעבר אוטופיה, העולם צועד בהדרגה למקום חיובי, אפשר להבין את העולם בעזרת ההיגיון והשכל, אפשר להבין את המוסר במונחים של פילוסופיה קנטיאנית – אמת אבסולוטית מוחלטת שתקפה תמיד לכל אחד, ועוד ועוד.

אז באים ההוגים, ושואלים, האם העולם באמת צועד לעבר אוטופיה, ולא לעבר גיהנם? לא לעבר מלחמה גרעינית? משבר אקלים? האם המאה ה־20 לא הייתה מאת הג'נוסייד (לא זוכר מספרים אבל בערך 200 מיליון אנשים מתו רק בג'נוסייד, חוץ ממלחמות). האם הטכנולוגיה מוליכה אותנו קדימה ולא אחורה? האם אפשר להיות בטוח כל־כך בשכל האנושי ביכולת להבין את העולם, או את המוסר? האם ערכים מוחלטים פונדמנטליסטיים באמת עדיפים על גישה יותר רכה ומכילה? האם יש רק דרך אחת להבין טקסט?

///

כמובן, היהדות לא "התחתנה" עם המודרנה, כשם שהיא לא התחתנה עם פילוסופיה אפלטונית (שעומדת בעצם בבסיס הפילוסופיה המערבית המודרנית, אגב, מי שקרא את "המדינה" לאפלטון, רואה שכל מה שהוא כתב, יושם אחד לאחד בגרמניה הנאצית), או עם הבודהיזם, או עם פילוסופיות אפריקניות, או עם הנצרות. אם קמה תנועה פילוסופית שמתנגדת בנחרצות לנצרות, למשל, לא צריך לראות את זה בתור מתקפה על היהדות ipso facto.

אפשר גם לנקוט בגישה בדלנית לחלוטין: לא מעניינת אותנו לא מודרנה, לא פוסטמודרנה, היהדות היא לא דת ריאקציונרית שלובשת ופושטת צורה לפי ההתנגדות שלה לתופעות בארה"ב, אירופה, יוון הקלאסית, או אוגרית.

בכל־אופן, ביהדות יש גם מחשבה מודרנית וגם מחשבה פוסטמודרנית. מחשבה מודרנית ברור, במובן שהעולם נוצר עם מגמה, שיש אמת מוסרית מחייבת, הלכה מחייבת, ועוד.

מחשבה פוסטמודרנית, בכך שהיהדות לא מפחדת להעלות תהיות, יש המון מקום לפלורליזם, ברמה כזאת, שאומרת ששתי סברות הפוכות יכולות להיות אמת מוחלטת ברמה הרוחנית, אלא שהלכה למעשה, אנחנו פוסקים א' או ב',

המדרש והחסידות לפעמים משתמשים בצורות פרשנות שאינן שכל אנליטי קר, אלא סיפורים, גוזמאות, סירוס המקרא, הפיכת משמעויות, כו' (למשל הפירוש החסידי על "ויחזו את הא־להים ויאכלו וישתו", שכשראו את מידת הדין, ישבו לעשות "התוועדות" כדי להמתיק אותה, או משהו כזה). גם כשאנחנו לומדים חסידות, לעיתים קרובות אנחנו מרשים לעצמנו לקרוא פסקאות בלי קונטקסט רחב, בלי מחקר מדעי מקיף, ובלי לקרוא אינסוף מקורות מאוחרים יותר שיגלו לנו אולי מה הדרך הנכונה ללמוד (למשל, כשלומדים תניא, אפשר ללמוד את זה בדרך המסורתית של חב"ד, ואפשר ללמוד את זה גם בדרכים אחרות), וב"חסידות למעשה", לשלב בין גישות, במקום להיצמד לדרך אחת.

בתורת גור למשל, יש דגש על כך שההתקדמות הרוחנית היא לא לינארית, אלא בכל־יום צריך למצוא דרך אחרת, פירוש אחר, שיש דרכים שונות שמתאימות לדורות שונים ולאנשים שונים, שזאת גם יציאה חלקית מהרעיון של "אמת אבסולוטית" (כמו נגיד "הדרך האולטימטיבית" שמציע בעל התניא).

גם בעבודת ה' כללית, ובייחוד עם התחזקות המודעות לכל הנושא של בריאות הנפש, יש בהחלט מקום לשאלה "האם זה עושה לך טוב", מתוך הבנה עמוקה של נפש האדם, שהיא משלבת בתוכה גם יסודות שכליים וגם יסודות הדוניסטיים, ובדורנו קשה לכפות שיטתיות בלתי־מתפשרת כמו תנועת המוסר של קלם או חסידות אשכנז עם תשובת המשקל, גלגולי שלג כו'.

///

בקיצור, אני חושב שלא צריך להיות כאלה ריאקציונרים כבדים. אם רוצים ללמוד את הנושא, מה היחס בין יהדות לפוסטמודרנה, צריך לעשות את זה ברצינות (גם להבין מה זה יהדות וגם להבין מה זה פוסטמודרנה) ולא לנפול לסיסמאות שטחיות.

בהקשר הדתי - הדת היא מבנה חברתי והפוסט מודרניזם הוא אנרכיסטי מטבעו. כדי לנהל קבוצה בצורה אפקטיבית יש צורך בהנחות בסיס מוסכמות על חברי הקבוצה ולכן אני לא רואה מקום לפוסט מודרניות בדת.  

אני לא מכירה את תורתו של הרב שג"ר אך אני מאמינה שגם הוא אינו מטיל ספק בהנחות מסוימות ולכן אינו פוסט מודרניסט אמיתי. 

למרות שעוד לא יצא לי כ"כ להתעסק בו..

ויכול להיות שהגישה הזאת היא לא רחוקה מאוד מהגישה של הרב קוק ביחס לתקופה אחרת.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום