אבל זה ממש כן הזמן להיעזר בבעלך.

ואם צריך, תתייעצי עם רב אם חלילה תרגישי לא טוב

אמא שלי ממש צדיקה באמת

היא יושבת על מזרון ובוכה

ועצובה

ובקושי מדברת

ולא מסיחה דעת בכלל

אז זה ממש יום קשההה בזיכרון שלי

אני אעזר…

אבל נתפלל שהוא יהיה בסדר כי קשה לו יחסית צומות

ה׳ יעזור…

אצלי תשעה באב לא נחווה כזה כבד בבית ההורים,

והקושי שלי הוא בעיקר פסיכולוגי, של מה יהיה איתי בלי אוכל ושתיה.

נראה לי שיותר מהאיסור לאכול ולשתות, נצרבה בך חוויה קצת מפחידה של ט' באב.

מה יעזור לך יותר להקליל? לא כדי לא לחוות את הוחרבן, אלא כדי לחוות אותו ממקום קצת יותר בריא,

ולא ממקום של דכאון ואולי פחד.

אצל חמותי אווירה סבבה אבל זה לא כלכך קרוב

ולנסוע מהיום אין לנו כוח🥸

אולי נלך לשם מחר בבוקר/צהריים/ חצות משו שם

את יכולה להבין את עצמך קודם, שיש בך "טראומה" מאיך שהצום נחווה בעינייך כילדה שרואה את אמא שלה ככה.

ואחרי שתביני את עצמך, תנסי לשחרר מעלייך את המחשבה שכך צריך להיות בתשעה באב.

את יכולה להחליט שתשעה באב זה לקרוא איזה ספר, או אפילו לראו סרט (ממליצה על "ירמיהו" שאפשר לראות ביוטיוב. סרט ישן אבל מענין)

הכל כדי להשתחרר מהעצב הלופת שמכניס אותך לכזה לחץ.

כי כילו אני מרגישה שמה שצריך להיות זה איך שאמא שלי…

שממש מתאבלת שפיזית הגוף שלה כואב

פיזית קשה לה לדבר

ואז אם אני עושה דברים אחרים אני לא משוחררת

אני מרגישה רע

מילא את לא במקום של לבכות מלקרוא ספר התודעה אבל את יושבת לראות סתם דברים?? למה? כי עבר חצות? זהו? נבנה הבית?

אבל מבחן האמת הוא מה גרמה לך החוויה שראית אצל אמא.

במבחן התוצאה יש לך סלידה עמוקה מזה. את נרתעת כל כך מהיום הזה. הוא מאפיל עלייך ומעיק עלייך.

אמא קבעה רף גבוה לצדיקות טאיך צריך שתשעה באב יהיה,

וכנראה שלא התחברת בלשון המעטה.

תמצאי את התשעה באב שלך.

אולי האבל של אמא דווקא הרחיק אותך? 

אולי את רוצה ביום הזה לא להיות דווקא באבל קלאסי  על חורבן ביהמ"ק (שזו המשבצת של אמא), אלא להתחבר דרך הסיפורים של השבעה באוקטובר, או דרך סיפורי גוש קטיף
על צער שקרה לעם ישראל?

גם אני עברתי מסע מול היום הזה.

ואצלנו ההורים שלי שיא הליברלים והפתוחים. לא יום כבד ולא בוכים.

אבל עדיין לא רציתי להרגיש מחנק ביום הזה.

רציתי להרגיש שיש לי חופש איך לבחור לראות את היום הזה.

לא מתוך מחנק ולחץ של איך זה אמור להיראות ולהיות.

אבל אני פשוט מעריכה אותה על זה שהיא מצליחה ככה לחוות את הצער של החורבן וזהו.

אני לא מרגישה רע על זה שאני לא כזו כי המקום הרוחני שלי והעבודה הרוחנית שלי שונה משלה.

היא גם מתפללת 18 במשך רבע שעה בערך ומתכוונת בכל מילה ואני לא שם.

היא בוכה על כל פיגוע ועל כל הרוג ואני לא

הנשמה שלה שונה משלי וזהו.

מספר שעות כמו יוהכפ הוא עובר לי הרבה יותר קשה. כי המשמעות שלו קשה עצובה ..

המזג אוויר. בחורבן.הטרגדיה. כל זה.. 

נמצאים בבית הכנסת מלא

מתפללים

עכשיו זה לשבת לבהות בקיר

אני באמת מרגישה שאני לא במצב נפשי לדברים האלו גם לא בשנים רגילות ועכשיו עם כל ההרמונים וכל המלחמה עוד יותר

באמת אני לא מסןגלת

אני אקרוס…

אבל אם גם את זה את לא מסוגלת, אולי כדאי לבקש היתר ספציפי לזה, לעסוק בדברים שלא קשורים לצום...

ולגבי בעלך - הוא צריך להתחיל להתרגל... ככה זה אישה בהיריון וככה זה כשיש גם ילדים... ועד שהילדונת הזו בעצמה תהיה גדולה מספיק בשביל לטפל קצת באחים שלה (אבל עדיין לא גדולה מספיק בשביל לצום) - זה יהיה התפקיד שלו...

בכל אופן, מבינה אותך על התחושות הקשות... זה באמת לא צום פשוט מכל הבחינות, וגם לי תמיד קשה איתו

להעביר את היום עם ספר/ סדרה/ סרט

בעיניי במצב היום עם החרדות והמתחים, לא חייבים להיות בענין של האבלות, אפשר להסיח את הדעת, במיוחד בהריון.

היא חלק מדיני היום

ולכן זה לא שאלה של מה נראה לכל אחת אלא שרלה לרב.

כמו שיש הקלות לעניין הצום ייתכן שייקלו לה בעניין הזה

אבל זה לגמרי הלכה

לפעמים נמנעים לשאול מבושה או מחוסר רצון לשתף ברגשות חרדה ורגשות שליליים אחרים, לא צריך לסבול, אפשר לחשוב ולהגיע למסקנות לבד, ואם רוצים אפשר כמובן לשאול רב.

אצלנו גם אם אני לא בהיריון או מיניקה בעלי מטפל בילדים בעיקר בצומות כי הוא צם יותר בקלות ממני (האמת שזה קצת מתחיל להשתנות בשנים האחרונות)

במצב שלכם, כשאת בהיריון, ברור שבעלך אמור לטפל בעיקר בילדה! בלי שום נקיפות מצפון... זו הילדה שלן בסופו של דבר, וגם העובר שלו וכך גם האחריות לשלומו ולשלומך

ובע"ה שתהיה גאולה שלמה עוד היום!

ברור שזה גם ילדה שלו אבל זה גם ילדה שלי

והיא בגיל דהיא דיי יודעת מה היא רוצה ואת מי…

ופשוט מרגיש לי גם שהוא יתבעס אם כל היום אהיה במיטה 

לי כדאי לדבר על זה עכשיו. ולא להתגלגל עם זה.

תכיני אותו מראש, תשתפי אותו כמו שכתבת כאן, ותגידי שתצטרכי את העזרה שלו.

סכמו ביניכם מראש איך אתם רוצים לראות את ההתנהלות מחר, יחסוך הרבה אי נעימויות.

דיברתי איתו על זה לפני כמה זמן

היה לי חלום רע וחטפתי ניראלי איזה התקפון חרדה, והוא כלכך נלחץ שהוא:

1. שאל אותי אם להזמין אמבולנס

2. אמר לי שוב ושוב בטון כזה קשה לא מכיל ׳תשתלטי על הסיטואציה, תנשמי עמוד. תרגיעי את הגוף שלך׳

אמרתי לו שכשהוא ככה זה רק עושה יותר לחץ אני תריכה שיחבק אותי ויכיל אותי

אבל הוא נלחץ

ברוך ה׳ אני בדרך כלל בריאה וחזקה😉

אבל זו נקודה שהוא ואני יודעים שתריכה אתלו עבודה…

להגיד היום

השנה הצום ממד מפחיד אותי

ועוד יותר מקשה עלי שאני מרגישה שאני לא יכולה להיות קשובה לצרכים שלי כי זה מכניס אותך ללחץ...

יכול חהיות ש"אבלה" חלק ניכר מהצום במיטה

הוא יעזור לי

אני יודעת כת זה

העניין שהוא צריך להרגיש שאני מנסה

ולא מראש אומרת לו

אוקיי אני כל היום אהיה במיטה וכל מה שתריך לעשות במשקך הצום שקשור לבית לילדה לאוכל לצאת הצום או לכל דבר אחר- תעשה אתה.

גם אם יש נשים שמסוגלות לצום בהריון וגם לתפקד מחוץ למיטה, זה לא אומר שמי שקשה לה אמורה להוכיח שהיא צריכה עזרה.

חח

עכשיו דיברנו בטלפון ואמרתי לו שינסה אולי לתפוס את הרב חוודא שאכן אני חייבת בכל הצום

אז אמרתי לו יואו אבל אתה תעזור לי נכון???

- לא ממש לא אני אשאיר אותך לסבול😈😈

הבנת?

גם אם ברגע הקושי הוא מגיע כי הוא אוהב אותי המון ולעולם לא ייתן לי לסבול כשהוא יכול לתת יד, לחשןב על זה מראש, להניח מראש שאהיה חלשה, לדעת מראש שאני מושבתת- קשה לו מאוד

אז הוא ברח לציניות

מה שיהיה יהיה.

הכל יהיה בסדר.
מקסימום תמיד תוכלי לשבור את הצום אם יהיה קשה מדיי.

את בהריון אז יש קולות בזה.

מציעה לך לא לנסות לבטח את עצמך ע"י הקטנת המרחב שלו.

אין דרמה, הכל טוב.

כולה צום, וזה גם צום שתוכלי לשבור.

באמת שאני חושבת שהסטרס האמיתי נעוץ כאן במה שסיפרת על הילדות שלך.

אולי תספרי לבעלך איזו חוויה היתה לך?

אני מצאתי שלהיות במיטה יותר קשה מאשר להיות עם הילדים.

הילדים מכריחים אותי לחשוב עליהם, לצאת אליהם, לא להיות בתוך עצמי,

ובמיטה אני יכולה לחפור באיך אני מרגישה, ואיך עובר עליי הצום, וכמה באסה שיש צום, וכמה שעות נשאר בשביל הצום.

כמו שאומרים על יום כיפור - הצום של האישה חשוב יותר מהתפילות של הבעל. ואם כדי שהאישה תצליח לצום זה אומר שהבעל צריך לוותר על התפילות - אז כך זה צריך להיות.

מהניסיון שלי - כדי להצליח לצום בהיריון/בהנקה מלאה חייבים לשכב כל היום, וזהו. וזו נקודת המוצא הראשונית שצריכה להיות לשניכם.

מקויה שתצליחי להעביר לו את זה... ואם לא - אפילו רק בשביל זה שווה לדבר עם רב...

+טיפול בילדה בת שנתיים וב"ה עבר מצויין למרות שבעלי היה בישיבה כל היום.

(ויש לי גם חברה שבהריון+ הנקה עוד מצאה כח ללכת לנעילה אחרי שהייתה עם הילדים כל היום)

אומרת את זה לא כדי לסתור אותך. כי אם מה שאת צריכה כדי לעבור את זה זה לשכב כל היום במיטה אז מצויין שאת עושה את זה.

פשוט ההנחה שזה מה שצריך היא לא נכונה לכולן.

ההנחה צריכה להיות שכל אחת צריכה ללמוד את הגוף שלה ואת היכולות שלה ולהעזר במה ובמי שצריך על פי זה. אם זה אומר לשכב במיטה כל היום ושהבעל יטפל ואם זה אומר שהיא יכולה לקפוץ לשיר ולרוץ יחד עם הילדים בסלון אז שתלך על זה לגמרי

כמובן שזה יכול גם להשתנות מהריון להריון ומהנקה להנקה..

נקודת המוצא כמובן צריכה להיות שאנחנו כזוג ביחד בזה. ההריון/ ההנקה קורים בגוף שלי אבל הילד (וגם שאר החבורה) הוא משותף לנו ולכן אנחנו מתמודדים יחד עם הצום ועם מה שכל אחד מאיתנו צריך ומסוגל בצום

או בהנקה מלאה, ולא בשכיבה מלאה לאורך כל הצום.

אז זו לא נקודת מוצא מחייבת. אבל בהחלט צריך להיות מוכנים לאפשרות הזו.

שבהריון קודם בחודש שמיני התחילו לה בתשעה באב בבוקר צירונים

נראה לי זו סיבה מספיקה לצאת מנקודת הנחה שפשוט צריך לנוח

אף אחת לא רוצה צירים בחודש שביעי

לק"י

יהיו עם התרוצצויות.

אז גם אני בצומות נחה רוב הזמן, אבל כן קמה או יושבת. וב"ה זה עובר בסדר לרוב.

יש הבדל בין לשבת או לעמוד כמה דקות להכין אוכל לילדים, לבין לצאת איתם החוצה או להתרוצץ ממקום למקום.

אז הייתי נזהרת, כדי לא לגלות שבעצם זה משפיע עלי לרעה.

שהרבה נשים עושות מעבר למסוגלות שלהן, זו תכונה נשית, לעשות למען האחר ולשכוח את עצמי.

להרבה גברים יש תכונה הפוכה.

לא צריך ללמוד את הגוף, אלא לצאת מנקודת הנחה שהריון כנראה עושה את הצום מורכב יותר ולהתכונן לכך. גם מי שהצליחה בעבר לצום טוב, יכולה לצום פחות טוב או להגיע לאי יכולת לצום.

בעיני זה חוסר אחריות

בכלל לא קשור לכוחות של האישה ואיך היא מרגישה

צירים יכולים להתפתח אצל אישה שמרגישה מצוין ובשיא כוחותיה

ואם אישה לא שותה ולא מכניסה נוזלים- כן, היא צריכה לנוח כדי שהגוף פחות ירגיש את זה שחסר לו נוזלים

האם להיות בשכיבה מוחלטת? לא בהכרח

לטפל בילדים מה שנדרש עם מאמץ סביר? מניחה שיש כאלה שיכולות

אבל לא צריך להיות גיבורה ולהתחיל עם מאמץ פיזי מוגזם

(אגב לא יודעת באיזה שלב חברה שלך היתה,

אבל רופא נשים אמר לי שבשבועות מתקדמים יש הרבה יותר סיכון לצירים מאשר בשבועות מוקדמים.

ומצד שני - אלו שבועות מתקדמים, אבל ממש לא מספיק בשביל ללדת..., אז צריך פשוט להיות זהירים)

אני לא חושבת שמישהי באמת תקפוץ ותרוץ בצום בחודש שביעי..

גם בלי צום אני לא בטוחה

עם הנקה לא מלאה של תינוק בן 8 חודשים שטיפלתי בו כל היום,

הרגשתי טוב כל היום כמעט,

עד שהתעלפתי.

בנס הצלחתי לשים אותו במיטה לפני כן.

בעלי חזר שעה אחרי צאת הצום היה בטוח שאעלתי ואנחנו בטוב,

בפועל מצא אותו מזיע אדום צורח במיטה ואותי מעולפת.

והייתי מאלה שמרגישים ממש מעולה בצומות.

אז הרגשה טובה ותפקוד זה לא מדד וכן כדאי להוריד קצב בזמן צום בהריון ובהנקה.

לא קורה משהו רע מלנוח. כן יכול לקרות משהו רע ממאמץ בצום.

לפעמים ההשלכות באות לידי ביטוי רק אחרי זה ולא תוך כדי ההתרוצצות.

כמעט כל אשה בהריון מרגישה גרוע בצום.

אני חושבת שהתקף חרדה הרבה יותר מבהיל, מפתיע ומפחיד (בשביל שניכם) מאשר צום.

אגב, גם לי מאד קשה כשבעלי לא מרגיש טוב וממש יש לי נטיה להתעצבן עליו במצב כזה. אבל זה שלי ואני צריכה לעבוד על זה ולא הוא.

גם אם את מרגישה מצוין - את בחודש שביעי וצמה?

את צריכה לנוח! במזגן!

זה התפקיד שלך וזו האחריות שלך.

את לא רוצה שיתחילו צירים ואז תעצרי אותם עם שתיה

את רוצה שהם פשוט לא יתחילו

אני גם בחודש שביעי

מסיבה ספציפית קבלתי פסיקה לא לצום בכלל

אבל כשחשבנו שאני אצום - היה ברור לשנינו שאני כל היום שוכבת במזגן

שבעלי אחראי על הבת שלי בלעדית ונותן לי לנוח גם אם אני מרגישה מצוין

כי זו אחריות של שנינו, לשמור על הבת שנולדה ולשמור על העובר שעוד לא נולד. והאחריות לשמור על העובר אומרת שאם אני צמה - אני צריכה לנוח לגמרי.

ברמה שאפילו חשבנו שלא ילך לשחרית - כי בתשעה באב זו תפילה ממש ארוכה של כמה שעות ולא רצינו שאהיה איתה לבד כמה שעות

לגמרי כך!!

וגם אצלנו זה כ"כ כשאני צמה בהריון או בהנקה

אפילו ביום כיפור( בעיקר אז, כי בט באב קבלתי לרוב היתר לא לצום )

בעלי יודע שהעול של הילדים זה שלו!! אפילו אם זה יהיה על חשבון תפילות במנין שלו!

התינוק או העובר הם של שנינו

והמצווה שלי היא לשמור עליהם לצום ולנוח !

והוא לוקח את כל שאר העולם

זה פשוט וברור. 

לק"י

תכינו מראש אוכל לילדה.

משחקים לידכם. תשכבי לידה ושתשחק.

ובעלך הוא אבא שלה בדיוק כמו שאת האמא🤷‍♀️ תתחלקו או תשמרו עליה איך שמתאים לכם.

וגם אני שונאת את היום הזה. כבד כזה, אסור לעשות דברים. אני לא מוצאת את עצמי מתאבלת על החורבן.

בעיקר מחכה שיעבור.

אבל אולי ננסה טיפה יותר להתחבר.

יש לסיוון רהב מאיר שיעור לתשעה באב שאני אוהבת לשמוע. ממליצה.

והלוואי ויתהפך לטובה🙏

הריון קודם ט באב היה דחוי ופתחתי בבןקר (וגם התחילו לי צירונים והייתי שמיני אז מניחה שבכל מקרה היו אומרים לי לפתוח…) ועד כיפור כבר ילדתי…

ברור שלא יעזור

זה לא השאלה

השאלה היא האם זה יהיה ברמה שהמוח שלי יהיה פנוי

או לא

בלילה אנחנו עדין לא ממש חווים את הצום, קצת צמא לפעמים...

אז אין מה לדאוג מהלילה ותשאלי רב לגבי הצום. גם אני שאלתי....

ועכשיו לשתות כמה שיותר, להכין את הגוף

הילדה גם שלו. ההריון והעובר ואת שלו.

את צריכה לשמור על עצמך ועל העובר. והוא על הילדה. חד משמעית. 

זה כמו שהוא יגיד שהוא "הפיל" עלייך את ההריון הזה.

אתם שותפים בגידול של הילדים וכרגע את בשלב מאתגר של גידול ילד פיזית בתוכך אז את תממודדי עם הילד שבפנים והוא עם הילדה שבחוץ. .

הוא האבא, הוא שותף

תשעה באב אחרי שהתאומים נולדו, היו 3 חודשים. טיפלנו לגמרי ביחד

ובד"כ אנחנו דואגים לפני אבל הצום עובר יותר בקלות ממה שנדמה לנו

תעשי הכל רגוע ובנחת ובע"ה יהיה בסדר

אולי יש הקלות בשבילך?

ולבוקר אפשר חביתות עם גבינה וירקות

בלחמניות כשרות לפסח 

לפותחת- בבוקר אוכלים פיתות עד סוף זמן אכילת חמץ

לצהריים מכינה מרק ירקות מרוסק וסיר עוף עם תפוח"א

אחה"צ קרקרים מקמח מתפוח"א, פירות, עוגות וכד'

לפי הרב אליהו אסור גם לספרדים לאכול אותה. 

מצ"ב הסבר באתר כושרות

עוגיות מצה עשירה | כושרות - ייעוץ והכוונה בכשרות

מעתיקה מאתר כושרות:

"מחמת הטענות הללו התריע הגאון הרב מרדכי אליהו שעוגיות אלו נחשבות לחמץ גמור בין לאשכנזים ובין לספרדים, חובה לבער אותם מן הבית לפני פסח, ולא לרוכשם גם לאחר הפסח שכן הן 'חמץ שעבר עליו הפסח'.."

מדובר על עוגיות מצה עשירה..

יודעת שיש הרבה שלא יודעים

ואז מוכרים אותן בפסח לגוי..

וככה אחרי פסח הן לא 'חמץ שעבר על הפסח',

ואני יכולה להתפרע עליהן בכיף

או קרקרים מקמח תפו"א (קנויים) עם גבינה, ירקות וכדומה.

ועד הלילה בטח נאכל שטויות. יש עוגיות קנויות מקמח תפו"א. לא הכי טעים, אבל נשנוש.

מקווה שיתאפשר מבחינת מזג האוויר.

דווקא עם ארוחת צהריים אני תמיד מסתבכת

לק"י

אני מוציאה כלים מהארון של פסח לפי הצורך.

ואז אפשר לבשל בלי לארגן מטבח שלם.

או קורנפלקס עם חלב (אפשר גם כשלפ)

לפני החג אפשר שאריות מהצהריים

נקניקיות וציפס

מרק ירקות

מרק כתום

פירה

יש קרקרים כאלה שנראים כמו מצה אבל מקמח תפו"א, אפשר אותם עם ממרחים.

עוגות "שהכל"

נגיד קרונפלקסים וכזה קטניות אם אין לך כח להתעסק עם חמץ.

אפשר גם לוותר לגמרי עת חמץ בבוקר, להוריד כלי פסח מוקדם בבוקר ולהכין שקשוקה ולהגיש אותה עם פרכיות אורז נגיד.

ואז ארוחת צהריים קצת יותר מאוחרת.

לילדים אני אורזת מנה מהצהריים בקופסה פשוטה.

אורז עם קציצות וקוביות תפו"א ברוטב עגבניות.

עם ביצה קשה בצד. אפשר גם שעועית ירוקה.

אולי יש מי שלא מבשל קטניות בכלי פסח- אנחנו כן.

מה שאוכלים- אוכלים, מה שלא זורקת.

אחרי כניסת החג כבר מביאה מהמרק וכד'.

לעצמי נהנית מעוגיות בוטנים 😁

לגדולים יותר קצת פרכיות אורז עם סלט ביצים ו/ או אבוקדו.

אפשר גם תמר עם שקדים/ אגוזים אם מתחשק מתוק.

מן הסתם שיש מלא דעות על כל דבר בפסח.

מי ששואלת על אוכל צריכה לקחת את זה בחשבון.

(אנחנו אוכלים, וגם בשבת שצמודה לשביעי של פסח שחל ביום שישי)

אנחנו גם אוכלים בשבת שאחרי שביעי של פסח

אבל לפני פסח לא..

צהריים מרק עוף עם ירקות

לפני ליל הסדר לילדים- כל השנים דאגתי לשניצלים... השנה יוצא שגיסה אחרת דואגת למשהו בסגנון

חביתת בצל

פשטידת ירקות

סלט ירקות עשיר

בלינצ'ס עם פירה

שקשוקה

לביבות

מוזלי (יוגורט עם פירות ושקדים)

נשאר לכן כוחות לבשל אחרי החודש המשוגע הזה?

אני רק חושבת מה הכי קל ומבשלת או שלא

והרבה רעבה ....

קודם כל חייב לאכול משו😅

ובבחג אני מבשלת דברים שבדרך אני לא מכינה

וגם, למרות הכל, האוכל עושה אוירה של חג למרות שאין ככ

חשוב לי לשמח את הילדים שלי ושיראו אותי מתפקדת כרגיל כי מאוד קשה להם עם המצב הזה, אז במה שאפשר אני משאירה כרגיל

ארוחת בוקר סיום כל החמץ

באמצע ניתן לאכול פירות ואת החטיף הלאומי תפוצ'יפס

ארוחת צהריים מפוצצת בשרית

ואח"כ יש פירות, יש עוגות שהכל, לפני הסדר אבשל תפוחי אדמה לרעבים שינשנשו לפני הדלקת נרות

רק לציין יש פה 4 מתבגרים שלי + ועוד 2 טרום ועוד 2 קטנים ועוד אורחים מתבגרים אז בהחלט אתגבר נשנושים

התגובות שלו נורמליות, לא אפאאי, מגיב כמו שהוא בדכ?

אם כן אני חושבת שזה מסםיק.

לא בטוח שהיא תשלח אחרי ככ הרבה שעות, תלוי רופאה אני חושבת.

ועכשיו הוא נרדם

מותר לישון אחרי שנפל?

אוף אני לא מאמינה שזה קרה לי

מכיוון שכנראה זה קרה מזמן נשמע לי הגיוני שזה בסדר שירדם. מצד שני אני לא רופאה..

מבינה אותך, העייפות הזאת בלתי בלתי נסבלת...

במצב דומה לשלך הצמדתי את המיטה שלי לקיר כדי שזה לא יקרה, ופעם אחת כשהשתמשתי במתחברת ולא יכלתי, שמתי אחרי המתחברת שידה קטנה כמעט בגובה המיטה עם מזרן קטן עליה שאם יתגלגל לא יפול חזק אלא יפול לשם

כנראה שעכשיו הלול גם בלם את הנפילה

הלול צמוד למיטה שלי וכשהוא נפל הלול התרחק מהמיטה

ותבדקי אם יש אפשרות לנעול את הרגליים של הלול או להצמיד לקיר בין המיטה שלך לקיר כדי שלא יהיה ללול לאן לזוז. אפשר גם מתחברת ואז הוא יתגלגל פנימה אליה

ואולי נפל לפני שבכה ולא מיד בכה?

אןף

אני מכניסה את עצמי לסרטים, אני אלופה בזה

והערכה עצומה!

פרימולוט נור בהחלט יכול לגרום לכתמים כשהרירית בעצם אומרת "הי אני פה כבר יותר מדי זמן.. הגיע הזמן להתפרק". בהתייעצות עם רב אפשר לנסות להמשיך עוד כמה ימים כך שתהיו מותרים לליל הסדר.

ומהניסיון האישי שלי (השתמשתי בו פעם אחת ויחידה גם במסגרת המילואים) הפרימולט הוא זה שמקשה עלייך רגשית וכתוצאה מכך גם פיזית 🩷🩷🩷

לכאורה מבחינה רפואית הנגזרת הסינטטית של הפרוגרסטרון (שזה מה שיש בפרימולוט) לא אמורה לגרום לתופעות לוואי אבל לי הוא היה זוועתי והבנתי מעוד כמה שככה.

וזה קשה כי את לא יכולה לברוח מהעולם ולחזור עוד שבוע כי יש דד ליין של פסח, ואפילו לדאוג לרווחה האישית שלך אין לך הרבה זמן..

אבל עכשיו כשאת יודעת שזה זה אולי תוכלי קצת יותר להתנהל בהתאם ואולי אפילו להיות סבלנית יותר עם עצמך ועם הילדים כי יש פה גורם חיצוני שגורם לך להיות עצבנית.

וגם אצלי הוא האריך את המחזור רק בשבוע לפני שהתחילו כתמים..

פרימולוט לא מחזיק נצח והגיוני שאחרי שבועיים מתחילים כתמים.

כותבת לך נטו מניסיון אישי בכלל לא עצה רפואית- אני הייתי ממשיכה כמה שאפשר כל עוד זה לא אוסר.

קרה לי שהיו כתמים והמשכתי פירמולוט וזה החזיק גם עוד שבועיים עם כתמים שבאים והולכים.

לקחת בחשבון שזה יכול להתפתח לכל הכיוונים ולהתפלל חזק שזה יחזיק לך..

בתור השתדלות שווה להקפיד על השעות אם כי אצלי לא ראיתי שזה משפיע אז אל תאכלי את עצמך על איחורים..  קורה.

אגב שימי לב שהוא גם עושה מצב רוח אז זה יכול להגביר את האפקט של התקופה

אני לא יודעת ממתי את מרגישה שאת קורסת

אבל לי הפרימולוטנור היה זוועה מבחינה נפשית, גרם לי להתחרפן

זה לא אומר עכשיו להפסיק, במצב הנוכחי הגיוני שנכון למשוך עוד כמה ימים עד ליל הסדר

אבל המודעות לזה יכולה לעזור..

בהצלחה! וחיבוק

בס"ד
 

חיבוק ענק!

ותודה על כל-כל-כל-כל מה שאתם עושים למען כולנו!!!

את אלופת עולם שתמיד הסתדרת עד עכשיו.

גם כשזה היה להסתדר מצוין

וגם כשזה היה להסתדר קצת פחות.

למרות *כל* הקשיים הטכניים והנפשיים!!!
 

והכי הגיוני שמתישהו אי אפשר להמשיך להחזיק את כל ככה.

המאמצים האדירים של עכשיו

- בתקופה של האינטנסיביות של פורים ופסח

של מלחמה, התראות, אזעקות, טילים וחדשות -

מצטרפים למאמצים האדירים של השנתיים וחצי האחרונות!

שמצטרפים למאמצים האידירים של כח המילואים הארוכים והרבים מלפני המלחמה.

את מחזיקה כל-כך הרבה כבר כך-כל הרבה שנים!!!

ובשנתיים וחצי האחרונות נשמע שעם כל הסבבים וכל הטלטלות שעברנו כעם, בקושי הייתה לך הזדמנות להסדיר נשימה, אם בכלל.
 

כמו שאת כותבת בעצמך: אין לך אוויר.

זה קשה בטירוף.  

האם יוצא לך לספר לסביבה שלך שהפעם את טובעת?

לא צריך לכולם כמובן. אבל כן לענות את האמת אם שואלים אותך. או פשוט לכתוב משהו בקבוצה של הנשים של החיילים של בעלך? או לשלוח הודעה לחברה?

אפשר אפילו להמשיך לחזק אחרות, אם זה עושה לך טוב, אם את אדם כזה, ובו בזמן לפרוק לאחרות גם ממה שעל ליבך.
 

הלוואי ויש לך את אפשרות הזאת להביע לעולם סביבך שאת בזמן של קושי כרגע. ועוד יותר הלוואי שה' ישלח לך את השליחים שאת צריכה כדי שתצליחי להגיע בבטחה לתחנה הבאה, כמה שיותר עטופה ומחובקת, כמו שאת זקוקה כרגע ❤️
 

לגבי הילדים, זה אחד המחירים הכי קשים של המילואים.

הבת שלי אמרה לי לפני יומיים תוך חיבוק של לילה טוב "אמא אני מתה עלייך. אני ככ אוהבת אותך. גם כשאת פוגעת בי". חץ בלב. באמת אני (לא רק, אבל גם) קצרה וצועקת ולא פנויה וזה פוגע, אין מה להגיד. ועדיין לשמוע את הקטנה המדויקת הזאת, זה פולח את הלב.
 

אנונימית לביאה, גיבורה ומדהימה שאת,

אני נושאת תפילה עכשיו

ממש עוצרת ואומרת לזכותך פרק תהילים

שהקב"ה הטוב ישלח לך את העזרה, החיבוק והתמיכה שאת צריכה כרגע,

שהוא ישמור על האיש היקר שלך,

על הילדים שלכם,

עלייך

בתוך כל עם ישראל,

שתצליחי לעבור את התקופה הקשה הזאת

ושהשמחה, הסיפוק הכוחות ותחושת המשמעות יחזרו לליבך.

שתזכו למנוחה, והמון,

לנחת, והמון,

לקשר קרוב בין כל בני הבית,

לאהבה חזקה לעין שיעור ממה שהיה עד עכשיו

ושיהיה לכם רק טוב ומתוק בחיים.

ושתזכו לפסח מדהים,

לכמה שיותר ימי חופשה מהצבא,

לסדר מרומם,

ול-100% זמן של טהרה.
 

מלא מלא מלא כוחות אהובה.

נב: אני לא יודעת לגבי הפרימולוט...

עד עכשיו היה קשה אבל אפשרי

עכשיו קשה ברמה לא רגילה בכלללללל קשה מדייי

חיבוק ענק

אנחנו חלק משו הסטורי

אנחנו מלכות העולם!!!!!!

ובוכה ביחד איתך. אני עוברת את התקופה הזו עם מילואים פחות קשוחים משלך ועדיין זה קשה קשה קשה. השילוב של אין מסגרות+ ערב פסח+ מילואים הוא משהו מיוחד, לא מוצאת תיאור נורמלי לדבר הזה.

לגבי הפרימולט אני לא מספיק מבינה, אבל ממה שאני מכירה לא תמיד אפשר למשוך איתו המון זמן... הלוואי שתצליחי ויהיה לך רק טוב!! ותזכרי שאת נכנסת לספרי ההסטוריה כמי שפעלה עם א-ל באחת השותפויות הכי משמעותית שיש!  

(ועוד הארה אישית שקחי רק אם היא מתאימה לך: אני מעדיפה שלא לנסות לשלוט על זמני הטהרה כי מרגישה שזה מכניס למין לופ שקשה לצאת ממנו, החשבון מתי אני "מסכימה" להאסר וכו' מה גם שלא תמיד זה עובד. מעדיפה לזרום עם הטבע והתפילות. מסייגת שלא התמודדתי עם סוגיות קצה ברמה שלך, והיציאות של בעלי יותר טובות, אבל עדיין מאמינה שלפעמים עדיף לשחרר. בסיטואציה שאת נמצאת עכשיו לא יודעת מה נכון לעשות, שווה לדעתי להתייעץ עם רופא, עדיף יר"ש... בהצלחה! )

תודה

תודה

תודה!!!

@אנונימית בהו"ל 

@שלומית. 

@112233445566 

@קמה ש. 

וכולן!!!!!!!

לק"י
 

ואז מנקים שולחן וכסאות. שיש וכיורים.

את התנור והכיריים ניקיתי, אבל אנחנו לא מכשירים אותם. ככה שאפשר להשתמש בהם, ומה שמתלכלך לנקות עם מגבון או משהו קליל.

קונים גם אוכל מוכן. גם כדי להקל עלינו ולפנות עוד זמן לנקיונות.

לק"י

צהריים וערב לאכול בחוץ או רק ערב.

ואז לנקות לפני.

אני מתכננת לבשל חמץ עד מחר. לסיים חבילת פסטה אחרונה.

ביום שני להכשיר את המטבח, ואז כבר לא לבשל חמץ, וגם לא בכלי חמץ.

יש לנו עוד כמה מנות של נודלס, שאני יכולה להכין גם אחר כך רק עם מים רותחים.

לחם- אוכלים עד ערב החג. אפשר גם להשאיר את הטוסטר, ולהכין טוסטים.

בימים האחרונים אנחנו אוכלים במרפסת. מקווה שלא יהיה יותר מידי קר וגשום.

אחרי שנכשיר את המטבח נוציא כלים של פסח, אפשר להתחיל לבשל אוכל כשר לפסח.

אצלנו אמא שלי עושה ארוחת צהריים גגולה של סלט, פירה ועופות מבושלים כדי שאנשים ישבעו עד הערב....

זה כבר ערב חג.

בהמשך היום אוכלים דברים כשרים לפסח, רק בלי מצות.

לארוחת צהריים אנחנו קבוע אוכלים מרק עוף, ויהיו גם תפוחי אדמה של הכרפס.

לפני כניסת החג ננשנש משהו, שלא יהיו רעבים עד האוכל.

מקווה שבאמת נעמוד בזה. אם נראה שאנחנו רעבים נקנה פיתות ונגביל לפינה מסויימת.

מקווים מאוד להכשיר את המטבח מחר (זה בעצם אומר לעשות הכל מחר. רק רוקנו את הארון של המזווה.. המטבח שלנו פיצי אז יש מצב שזה ריאלי)

חשבנו על כל מיני אוכל שאפשר לאכול ולשבוע גם לא חמץ.

אמרנו שנאכל בפינה מסודרת..

במיוחד בזמן של הבין לבין זה מה שהכי נוח..

בשלישי רביעי חיים על אורז ועדשים..

או חצי כשר 😉

זהו הבנצי הבוקר שלא הגיוני לא לאכול חמץ בכלל.

ברגע שנוכל לבשל במטבח פסח כנראה נהפוך את אחד הסירים לקטניות ונאכל קטניות..

זה ממש בסדר בעיניי והן יהיו בחדר הכביסה עד החג עם ממרח שוקולד ונשתמש הסכינים חדפ

אני גם עובדת ונסיים להכשיר רק היום בלילה בעז"ה

צריך לאכול משהו בינתיים🤷

או כניסה

או חדר מדרגות

כל שנה אוכלים בחוץ אבל השנה המזג אוויר לא מאפשר..

מוציאה טוסטר אובן גדול החוצה, ואת הכירה החשמלית שיש לי.

ואז אני מבשלת חמץ בחוץ. מכשירה את המטבח סופית רק בשלישי בערב לפני בדיקת חמץ (שיש וכיורים).

ברביעי בבוקר עוד נאכל פיתות/קורנפלקס עם חלב וכאלה, בחד''פ בחוץ.

כאילו תכלס - אני בעיצומו של הכשרת המטבח ואת הכיריים כבר עשיתי, גם מיקרו וגם את הנינג"ה כבר ניתקתי

רק הכנתי טוסט פה לכולם היום וניקיתי גם אותו

הילדים מתנגדים לבורקסים קנויים מראשון עד שלישי אז כנראה שאקנה פיתות מחר בבוקר ויאכלו במרפסת. נמרח עם חדפ.

אבל אם הייתי צריכה לבשל לחג התשובה היתה משתנה

מחר בע"ה ננקה מקרר

כיריים ותנור בשני בע"ה (תנור לא מכשירה רק מנקה)

שלישי בעלי יכשיר את הכיור והשיש.

ויאכלו במרפסת מה שנשאר בע"ה 

לק"י

אז זו גם אופציה...

(מכשירים רק שיש וכיורים, יש לנו טוסטר אובן וכיריים חשמליות לפסח).

לכן את המטבח עושה בהסתערות...

וזהו מחר כבר יכולה לבשל פסחי בעז"ה.

מה שכן אני מאפשרת קטניות עד פסח

בקטניות יש הכללל תדעי לך לא חסר כלום

ככה יש לילדים נשנושים טעימים

מכינה אורז במיקרו (של כל השנה כמובן) ולא אכפת לי אם נשאר פירורים בבית.

לא רוצה שיאכלו חמץ בבית גם אם זה פיתות כי עושה לי לחץ (אני עם קטנטנים אבל)

מי שצריך חמץ אמיתי יש מחוץ לבית שקית עם בייגלה (קטניות אבל הם לא עלו על זה בנתיים)

ופיתות עם ממרח שלא דורש קירור, וכמה סכיני חדפ.

וכמו שמסתדרים שבוע של פסח ולא רעבים ב"ה

ככה לא נהיה רעבים גם מחר והלאה..

אני פותחת את המטבח של פסח בלהכין מגש גדול של עוף בתנור, שזה כמה דקות עבודה, וככה יש אוכל מבושל ותחושה טובה בבית.

עד שלישי בבוקר עוד מבשלת... כל הארונות מטבח כשרים אבל את השייש, מיקרוגל, כיריים, פינת אוכל ושטיפה כללית עושה ביום האחרון.

אז אוכליפ חמץ מבושל עד שלישי צהריים ואז בדרך כלל מזמינים משהו חמץ לערב ובבוקר אוכלים פיתות עם שוקולד לפני סוף זמן אכילת חמץ במרפסת ומנקים אחרי.

אני בעיקרון תמיד מכשירה בל"נ יומיים לפני ומבשלת כשלפ/ אוכלים בחוץ

השנה הקדמנו למוצש כי אני עובדת עד הרגע האחרון ומלחמה וזה..

נשארו לי עכשיו בעיקרון שיש, כיורים ושולחן אוכל . וכמובן שטיפה כללית וכו'

הייתי מעדיפה לבשל גם היום כי הילדים מעדיפים אבל יום ראשון זה יום שתמיד קשה לי אז סביר להניח שלא הייתי מספיקה כמו שאני רוצה כשאני גם עובדת

חמץ

שונאת אוכל של פסח ותמיד אוכלים חמץ עד הרגע האחרון, בדרך כלל ביום האחרון זה כבר בעיקר פיתות עם ממרחים

אנחנו מתכננים לנקות הכל עד היום בלילה

אבל בשלישי בערב נעביר שוב סמרטוט ונעשה את ההכשרות

כי אי אפשר באמת בבין לבין הזה כל כך הרבה זמן...

כנראה אעשה ככה

אבל בגלל שאנחנו נוסעים לליל הסדר

אם הייתי צריכה לבשל הייתי מנסה להכשיר היום

הרעיון שהארונות כשרים לפסח אבל אוכלים חמץ באותו חדר, כשיש ילדים שובבים ומופרעים 

זה בלתי אפשרי, פשוט.

ברגע שמתחילים חייבים לסיים

גם אם יהיו קצת פירורים זה בסדר.

ניגש לארון שמכור לגוי

שקשרתי בשרוך

קשר כפול

בכוונה לגזור לאחר החג

והבחור במלא אונו

משך מימין ומשמאל ו-בום החוט פקע בעוצמה...

בקיצור זה תלוי ילדים.

אין סגירה בבית שלנו שהוא לא מצליח לפתוח. אין.

(מיואשת מזה בלי קשר לפסח כי הוא גם מטפס לגבהים ופותח פקקים של חומרי ניקוי ותרופות אז בעיקר מתפללת חזק לד')

לק"י

אז מבינה אותך לגמרי.

נשמע ילד נמרץ, שעוד יביא הרבה טוב לעולם כשיגדל.

(ובנוסף, כתבתי את ההודעה שלי גם בשביל נשים אחרות, שאולי להן זה מתאים).

אז רק השנה פעם ראשונה מאז שהילדים נולדו שלא העליתי חמץ למעלה לארונות מהחשש שייגעו

אין אצלי שום דרך לסגור אף ארון או מגירה במטבח כי אין ידיות בכלל

אפשר בדבק חשמל מלמטה

אפשר הסוגרים עם המגנט (דורש התקנה)

אזיקון אפשר לחתוך עם גוזז צפרניים, ככה גיליתי..

ודבק חשמל חששתי לשים שלא ישאיר סימן

מגנט לא חשבתי לנסות

אבל הנה הגענו לרגע בו לא צריך כבר😅

אני מארחת ואין מצב להתחיל לבשל לפסח בערב חג, זה חג עמוס בבישולים.

בשנים שנסעתי באמת הכשרתי ממש בסוף

פשוט לא במטבח..

מתכננת להכשיר מחד בלילה בעזרת ה' ובישועתו...

אבל יש לי תנור חלבי, מיקרוגל וטוסטר שאני לא מכשירה וצריכה רק לדאוג שישארו נקיים, וכירת גז לטיולים.

אבל מבושל מפסיקים כבר כמה ימים לפני, השנה נגיד כנראה שהיום בעז"ה. אוכלים במרפסת או בחצר, בעיקר פיתות/קורנפלקס או מזמינים אוכל.

מה שהולך כאן זה הזיה

מזדהה 

פשוט זוועה

את מנקה פינה אחת שהופכת. אצ כל הבית

עוד לא הצלחתי להבין איך

ולא מצליחה לדון לכף זכות

בא לי להתפוצץ על חמותי

בכללי יש אצלה מלא מלא אפליות

בדרך כלל אין נושאים לא מדוברים. זאת אומרת אם היה קורה משהו כזה כנראה בעלי היה שואל את הוריו או את אחיו מה קורה.

אולי תשאלו?

ולי בתור כלה לא נעים לשאול

למרות שאני בוערת

ואני יודעת ששום מילת נחמה שיכתבו לך פה לא תעזור... מניסיון.
אין צער גדול מזה (כלומר יש, אבל כשעוברים אפליה זה נראה שזה הצער הגדול ביותר הקיים עלי אדמות)
אני ברגעים הללו מתנחמת עם עצתמי ומשננת לעצמי לזכור כיצד לא להתנהג עם כלותיי וילדיי בע"ה בזמנו ובעתו.
את יכולה להתעלות בכך שתחשבי לעצמך איזו חמות (מדהימה) את תהיא בע"ה בבריאות.

זה בהחלט מחזק

אבל מפחדת מעצמי ומהתגובות שלי

לא אוהבת להתחיל כך חג

אפליות גורמות לי לכעוס ובעיקר להעלב כל כך. התחושה הזו קשה לי מאוד..

שואלת בכנות-למה בכל זאת להגיע?

שואלת כי אצלי אפליות יוצרות צורך בריחוק. מרגישה שצריכה להצטנן וצריכה להרגיש שרוצים אותנו. היה מכעיס אותי לבוא בכזה מצב ועוד להיות אסירת תודה על האירוח. אבל מאמינה ומבינה שיש שיגיבו אחרת..

אבל יש פלוס גדול בלהיות בדירה לבד- יש יותר פרטיות. ונראה לי שזה עדיף לכם...

ולאח של בעלי ממש ממש לא חסר כסף...

ב"ה גם אנחנו בסדר עם זה יחסית,אבל ברור שהיינו מעדיפים לא להוציא

הוצאה כזו עכשיו 

שקונה לה בכל חג מתנה יקרה ממש

אף כלה לא מביאה בחיים מתנה....אולי תמונה של הילדים....

עכשיו קנינו לה מתנה הכי יקרה שאי פעם קנינו ואני כועסת על עצמי

שקניתי

להורים שלי אני לא קונה כאלה מתנות

מתנות יקרות?

אל תכנסי ללופ של ריצוי ונסיון למצוא חן. זה עלול רק להגביר את התסכול שלך מכל ההתנהלות שלה.

תעשי רק מה שבאמת מתאים לך 

אבל כשמקבלים סטירה פתאום פחות בא לתת...

אולי אני מגזימה וזה לא כזה נורא?

כרגע זה מעליב אותי

גם את בעלי רק שכל מה שההורים שלו אומרים-קדוש

מוצאת שלפעמים זה מקל שלפחות הבעל מזדהה או ''מסכים'' עם חוסר הוגנות..

שולחת חיבוק ושתדעי שאתם ראויים והבעיה כנראה אצל חמותך..

(ולגבי המתנה- לא יודעת אם נכון לתת. נסי לא להגדיל את התסכולים אצלך)

אבל אף פעם אין יחס שווה בדיוק בין אחים.

גם את לילדים שלך לא תצליחי לתת יחס שווה בדיוק, לכל אחד הצורך הוא שונה.

אצלנו במשפחה לחלק עוזרים עם הילדים, לחלק עוזרים כלכלית, לחלקם ההורים מצידם מתקשרים יותר, לחלק מתלוננים יותר, כל אחד והקשר שלו עם ההורים.

אני לא נעזרת באף אחד מהדברים אבל לא מרגישה מקופחת כי מכירה קצת על מה זה יושב מאחורי הקלעים - בעיקר בפן הנפשי של אמא שלי ואשמה שהיא מרגישה לאחים מסוימים.

את כלה ולא אחות, אולי את לא יודעת לגמרי את הדינמיקה מאחורי הקלעים.

אם יש לכם יותר ילדים - זה גם שיקול משמעותי, יש גיל שילדים ורעש ממש מכבידים על ההורים, יש ילדים רועשים יותר שלמארחים קשה להתמודד איתם,

אצלנו יש אחים שלא ישנים לעולם אצל ההורים ממספר ילדים מסוים (ויש מקום).

בגדול לא הייתי בכלל מתעסקת בזה, באמת, אני מגיעה לחמתי או לאמא שלי בעיקר בשביל לשמור על הקשר שלי ושל הילדים איתם.

לא מצפה לכלום מהם מעבר לאירוח שגם בו עוזרת המון.

אם נעים לך שם בכללי ואין אווירה עוינת כלפיך וחוסר כבוד חוץ מעניין השינה, באמת שהייתי משחררת.

אז כן. היחס לא שווה

ואז?

בעיני - ההנחת יסוד זלך שהיחס צריך להיות שווה היא הבעיה

ואז את מתבאסת

נעלבת

ובסוף את מפסידה

תראי את הקשר שלכם עם ההורים כמעגל סגור,

לאח אין חלק במעגל הזה

(ולכם אין חלק בקשר שלו עם ההורים)

עכשיו תשאלי את עצמך

האם שווה לי לשלם על דירה וללכת אליהם או לא?

בלי הסכות דעת

או השוואות

תאמיני לי שיהיה לך יותר שלווה 

להזמנה בתנאי אירוח בדירה

במקומך הייתי מביאה מתנה פחות יקרה אם זה עושה לך רע

או שפשוט תוציא את האיכסה ועדיין תתני אותה מתוך הבנה שהיא זו היא (אפליות/ אירוח בדירה/ שיקולים שאת לא מבינה) ואת זו את (נח לך להגיע בכל זאת, קשה לך לתת מתנה זולה)

♥️

אני רק פורקת כאן

בפועל אני את החיוך שלי אחייך ואשאר הכלה המושלמת עבורם.

זו שתמיד אפשר לפנות אליה בכל בעיה,שאפשר לבקש כסף או הלוואה

וגם זו שנותנת את המתנות הכי שוות לחמות.גם לגיסות לפעמים בערבי חג.

וזו שהכי נוח לא להביא לה מתנה ללידה,כי היא לא תגיד כלום.

כבר כתבתי כאן,שאם הייתן יודעות את התמונה המלאה,הייתן כנראה מתפוצצות איתי

אז אני מרשה לעצמי לפרוק למרות ועל אף שאתן לא מכירות את כל הסיפור.

בכל אופן תודה על התגובות,זה תמיד מחמם את הלב שאתן קוראות

וגורמות לי להיות הרבה פחות עצבנית.

ואני חושבת שאפליה זה דבר דוחה.לא משנה באיזה מצב.

לפחות לא לעשות את זה כל כך בחוסר טאקט. זה הכל

זה באמת לא פר

שולחת חיבוקים

רק רוצה לומר

שלא כל גבר שבסופר לא עושה מילואים או משרת,

בעלי משרת במקום שלא רלוונטי מתחילת אירן האחרונה,

אז יוצא שהוא בחופש אחרי שהיה כמה שבועות רצוף לפני כן, סיוט.

והוא חרדי

חבל להסתכל על זה ככה כי אנחנו באמת לא יודעים כלום ובסוף לך מר בלב

מציעה פשוט להאמין שאת עושה את השליחות שלך, הכי טוב שאת יכולה.

ומי שלא? בעיה שלו

וואו.

בעלי גם עכשיו במילואים ואני ממש מתקשה,

טכנית מצליחה להתגבר ולנקות כמעט לבד,

אבל רגשית מעורערת לגמרי,

בלחץ, בצורך לשלוט תמיד על המצב, לא מרפה,

לא ישנה טוב,

לא כ"כ אוכלת ובלי תאבון.

אז לחשוב שאת עוברת את זה שנה שלישית, זה רק להעניק לך כתר!

איך את שורדת??

תקשיבי, זה קשוח בטירוף!!

תתפחי לעצמך על השכם שאת מסוגלת להסתדר לבד! זה אחד הדברים שקרו לי במהלך המילואים שחשבתי שאני לא מסוגלת לבד, לא מסוגלת לבד לנהוג רחוק, לא מסוגלת לבד לנקות, לא מסוגלת לבד להיות עם הילדים 24/7 ומסתדר שעשיתי זאת, אז תתפחי לעצמך על השכם על כל מה שלא האמנת בעצמך ועשית זאת! תגידי לעצמך אני מדהימה ובעלת כח ויכולת עצומה!

לגבי הסופר עם החרדים, זה קרה לי גם... הייתי בתחנת דלק עם תינוק ניו בורן ביד אחת וביד השניה מתדלקת תוך כדי הדמעות פשוט נזלו בלי שליטה... מלא חרדים שם ואני פשוט חשתי עלבון עמוק שאין לתאר... עברו כמעט שנתיים וזה עדיין קשה להיזכר... חיבוק גדול! 

אוף מבינה כמה זה מציק שכל הסביבה חיה מציאות אחרת.

ראיתי עכשיו כתבה על תושבים בקריית שמונה (כתבה של הכתב אוריה אלקיים)

איזה אנשים!

נותן הרבה כוח ומשמעות להקרבה ❤️‍🩹

הדיסוננס הזה מטלטל.

הלוואי שזו באמת תהיה המלחמה האחרונה

אין לי מילים, אני לגמרי איתך

שולחת חיבוק גדול!

ומקווה שיפתחו לכולם העיניים, הפסוק שמלווה אותי ברגעים כאלה זה "וירא בסבלותם"! בבקשה, רק תראו!

הלכתי לפני כמה ימים עם הילדים לפעילות שמיועדת בעקרון למשפחות המילואים. היו שם בעיקר נשים וילדים מגויסים. אבל הצטרפו בכיף הרבה אבות חרדים כדי לאפשר לאישה לנקות. זה כאב לי מאוד

אני אומרת בשבילך, כי חבל שזה יכאב.

אני הייתי פעם אחת בספארי וראיתי בכל פינה דוכני שתיה מתוקה בחינם וכשבאתי לקחת אישה העירה לי שזה רק לאנשי מילואים.

הסתבר שזה היה יום כזה בשבילם גם עם הרבה פינוקים ובאמת מגיע.

אבל אני הגעתי לספארי ושילמתי כסף מלא וחשבתי שזה פינוק לכבוד החג/חופש- לא זוכרת מה כבר היה המלחמה הזאת יותר מדי ארוכה.

מקווה שהוא יצליח להגיע לחג, ומתפללת שה' יפנק אתכן עם כל הטוב עלי אדמות. שולחת לך המון המון המון כוחות.

אפשר לחפוף את הפאה ולסדר גבות לבד, להשתמש באיפור הקיים, לנקות תכשיטים שתרגישי איתם איזה התחדשות, בקיצור למצוא דברים שכן תרגישי איתם חגיגית לחג

ולדאוג כבר מעכשיו למשהו חדש ומושקע בשבילך לשבועות גם על חשבון פסח🙂

פותחת - את יכולה להזמין מסופר פארם איפור. אם את גרה במקום נגיש,יש משלוחים מהירים

חיבוק♥️

מקווה שתצליחי לשמח את עצמך במשו בכל זאת

אבל תתחילי לתכנן את הלוק שלך לחג ממה שיש לך בבית. תמדדי שמלות ומטפחות או תחפפי את הפאה בבית, תתאימי תכשיטים, תסדרי גבות לבד, תתכנני איזה איפור לשים ואולי תצפי בסרטונים על איפור כדי ללמוד דברים חדשים, אותי זה ממש מכניס לאוירה ולחגיגיות גם אם לא קניתי שום דבר חדש

ותצאי לקנות לך בגדים.

גם הזדמנות להתאוורר קצת..

האמת שקצת עודדתם.

לצאת פחות רלוונטי, אין פה מרחב מוגן בבית. זה לרדת 7 קומות... ובין הילדים יש 3 קטנים. אז לא אשאיר עם בייביסיטר.

אבל הולכת לנקות קצת את התכשיטי כסף.

לפחות זה...

ומזכירה לעצמי כמה טוב יש. (כי כן... קצת ירודה בכללי בתקופה של המלחמה..)

עד שניסיתי והרמתי את עצמי לעשות משהו בשבילי,

שברתי את השרשרת שבעלי קנה לי כשהתארסנו ולא לבשתי אותה נצח כי היא נהיתה ממש שחורה😭😭

ניסיתי להיות עדינה. אבל כנראה לא מספיק.

תמיד אני אומרת לעצמי להסתכל על כל הטוב ולא להתבאס כשורה שברי מבאסים. כי ב"ה יש. יכולה בשניה לשלוף רשימה גדולה. אבל לפעמים בא לי להתבאס ולהיות בזה. גם בעלי אומר לי את זה. שזה מידה מדהימה לומר תודה אבל זה מרגיש לפעמים קצת יותר מידי

אוף, עזבו.

סתם מתבכיינת וחופרת.

ב"ה על כל הטוב. 

לא כאן ולא לעצמך

זה ממש ממש מבאס.

מבחינתי גם להזמין משהו שיגיע אחרי החג זה משמח

(אפילו מוצרי איפור מIHerb)

וזה ממש בסדר להיות בזה

את יכולה ממש להקציב לך שאת בבאסה עד 5

ואת נמשעת מדהימה!!! וואו!!! ללמוד ממך ממש!!!!

ואפשר להגיד לך שאת אלופה שהבית נקי ושאתם בכיף מתכוננים לחג?? באמת באמת וואו!! כל הכבוד לך!!!!!!

עם מתנדבות במקלט עד שתחזרי?

מעודדת אותך לצאת להתאוורר ולהתפנק קצת,

את לא מבינה כמה זה משנה את ההרגשה 🤗

יש בטרמינל איקס וזה מגיע תוך יום

תפנקי את עצמך מגיע לך! 

אולי לשאול משכנה או חברה?
או רעיון טוב מה שכתבו להשאיר את הילדים עם נערה בבמקלט ולצאת לקניות.