אבל זה ממש כן הזמן להיעזר בבעלך.

ואם צריך, תתייעצי עם רב אם חלילה תרגישי לא טוב

אמא שלי ממש צדיקה באמת

היא יושבת על מזרון ובוכה

ועצובה

ובקושי מדברת

ולא מסיחה דעת בכלל

אז זה ממש יום קשההה בזיכרון שלי

אני אעזר…

אבל נתפלל שהוא יהיה בסדר כי קשה לו יחסית צומות

ה׳ יעזור…

אצלי תשעה באב לא נחווה כזה כבד בבית ההורים,

והקושי שלי הוא בעיקר פסיכולוגי, של מה יהיה איתי בלי אוכל ושתיה.

נראה לי שיותר מהאיסור לאכול ולשתות, נצרבה בך חוויה קצת מפחידה של ט' באב.

מה יעזור לך יותר להקליל? לא כדי לא לחוות את הוחרבן, אלא כדי לחוות אותו ממקום קצת יותר בריא,

ולא ממקום של דכאון ואולי פחד.

אצל חמותי אווירה סבבה אבל זה לא כלכך קרוב

ולנסוע מהיום אין לנו כוח🥸

אולי נלך לשם מחר בבוקר/צהריים/ חצות משו שם

את יכולה להבין את עצמך קודם, שיש בך "טראומה" מאיך שהצום נחווה בעינייך כילדה שרואה את אמא שלה ככה.

ואחרי שתביני את עצמך, תנסי לשחרר מעלייך את המחשבה שכך צריך להיות בתשעה באב.

את יכולה להחליט שתשעה באב זה לקרוא איזה ספר, או אפילו לראו סרט (ממליצה על "ירמיהו" שאפשר לראות ביוטיוב. סרט ישן אבל מענין)

הכל כדי להשתחרר מהעצב הלופת שמכניס אותך לכזה לחץ.

כי כילו אני מרגישה שמה שצריך להיות זה איך שאמא שלי…

שממש מתאבלת שפיזית הגוף שלה כואב

פיזית קשה לה לדבר

ואז אם אני עושה דברים אחרים אני לא משוחררת

אני מרגישה רע

מילא את לא במקום של לבכות מלקרוא ספר התודעה אבל את יושבת לראות סתם דברים?? למה? כי עבר חצות? זהו? נבנה הבית?

אבל מבחן האמת הוא מה גרמה לך החוויה שראית אצל אמא.

במבחן התוצאה יש לך סלידה עמוקה מזה. את נרתעת כל כך מהיום הזה. הוא מאפיל עלייך ומעיק עלייך.

אמא קבעה רף גבוה לצדיקות טאיך צריך שתשעה באב יהיה,

וכנראה שלא התחברת בלשון המעטה.

תמצאי את התשעה באב שלך.

אולי האבל של אמא דווקא הרחיק אותך? 

אולי את רוצה ביום הזה לא להיות דווקא באבל קלאסי  על חורבן ביהמ"ק (שזו המשבצת של אמא), אלא להתחבר דרך הסיפורים של השבעה באוקטובר, או דרך סיפורי גוש קטיף
על צער שקרה לעם ישראל?

גם אני עברתי מסע מול היום הזה.

ואצלנו ההורים שלי שיא הליברלים והפתוחים. לא יום כבד ולא בוכים.

אבל עדיין לא רציתי להרגיש מחנק ביום הזה.

רציתי להרגיש שיש לי חופש איך לבחור לראות את היום הזה.

לא מתוך מחנק ולחץ של איך זה אמור להיראות ולהיות.

אבל אני פשוט מעריכה אותה על זה שהיא מצליחה ככה לחוות את הצער של החורבן וזהו.

אני לא מרגישה רע על זה שאני לא כזו כי המקום הרוחני שלי והעבודה הרוחנית שלי שונה משלה.

היא גם מתפללת 18 במשך רבע שעה בערך ומתכוונת בכל מילה ואני לא שם.

היא בוכה על כל פיגוע ועל כל הרוג ואני לא

הנשמה שלה שונה משלי וזהו.

מספר שעות כמו יוהכפ הוא עובר לי הרבה יותר קשה. כי המשמעות שלו קשה עצובה ..

המזג אוויר. בחורבן.הטרגדיה. כל זה.. 

נמצאים בבית הכנסת מלא

מתפללים

עכשיו זה לשבת לבהות בקיר

אני באמת מרגישה שאני לא במצב נפשי לדברים האלו גם לא בשנים רגילות ועכשיו עם כל ההרמונים וכל המלחמה עוד יותר

באמת אני לא מסןגלת

אני אקרוס…

אבל אם גם את זה את לא מסוגלת, אולי כדאי לבקש היתר ספציפי לזה, לעסוק בדברים שלא קשורים לצום...

ולגבי בעלך - הוא צריך להתחיל להתרגל... ככה זה אישה בהיריון וככה זה כשיש גם ילדים... ועד שהילדונת הזו בעצמה תהיה גדולה מספיק בשביל לטפל קצת באחים שלה (אבל עדיין לא גדולה מספיק בשביל לצום) - זה יהיה התפקיד שלו...

בכל אופן, מבינה אותך על התחושות הקשות... זה באמת לא צום פשוט מכל הבחינות, וגם לי תמיד קשה איתו

להעביר את היום עם ספר/ סדרה/ סרט

בעיניי במצב היום עם החרדות והמתחים, לא חייבים להיות בענין של האבלות, אפשר להסיח את הדעת, במיוחד בהריון.

היא חלק מדיני היום

ולכן זה לא שאלה של מה נראה לכל אחת אלא שרלה לרב.

כמו שיש הקלות לעניין הצום ייתכן שייקלו לה בעניין הזה

אבל זה לגמרי הלכה

לפעמים נמנעים לשאול מבושה או מחוסר רצון לשתף ברגשות חרדה ורגשות שליליים אחרים, לא צריך לסבול, אפשר לחשוב ולהגיע למסקנות לבד, ואם רוצים אפשר כמובן לשאול רב.

אצלנו גם אם אני לא בהיריון או מיניקה בעלי מטפל בילדים בעיקר בצומות כי הוא צם יותר בקלות ממני (האמת שזה קצת מתחיל להשתנות בשנים האחרונות)

במצב שלכם, כשאת בהיריון, ברור שבעלך אמור לטפל בעיקר בילדה! בלי שום נקיפות מצפון... זו הילדה שלן בסופו של דבר, וגם העובר שלו וכך גם האחריות לשלומו ולשלומך

ובע"ה שתהיה גאולה שלמה עוד היום!

ברור שזה גם ילדה שלו אבל זה גם ילדה שלי

והיא בגיל דהיא דיי יודעת מה היא רוצה ואת מי…

ופשוט מרגיש לי גם שהוא יתבעס אם כל היום אהיה במיטה 

לי כדאי לדבר על זה עכשיו. ולא להתגלגל עם זה.

תכיני אותו מראש, תשתפי אותו כמו שכתבת כאן, ותגידי שתצטרכי את העזרה שלו.

סכמו ביניכם מראש איך אתם רוצים לראות את ההתנהלות מחר, יחסוך הרבה אי נעימויות.

דיברתי איתו על זה לפני כמה זמן

היה לי חלום רע וחטפתי ניראלי איזה התקפון חרדה, והוא כלכך נלחץ שהוא:

1. שאל אותי אם להזמין אמבולנס

2. אמר לי שוב ושוב בטון כזה קשה לא מכיל ׳תשתלטי על הסיטואציה, תנשמי עמוד. תרגיעי את הגוף שלך׳

אמרתי לו שכשהוא ככה זה רק עושה יותר לחץ אני תריכה שיחבק אותי ויכיל אותי

אבל הוא נלחץ

ברוך ה׳ אני בדרך כלל בריאה וחזקה😉

אבל זו נקודה שהוא ואני יודעים שתריכה אתלו עבודה…

להגיד היום

השנה הצום ממד מפחיד אותי

ועוד יותר מקשה עלי שאני מרגישה שאני לא יכולה להיות קשובה לצרכים שלי כי זה מכניס אותך ללחץ...

יכול חהיות ש"אבלה" חלק ניכר מהצום במיטה

הוא יעזור לי

אני יודעת כת זה

העניין שהוא צריך להרגיש שאני מנסה

ולא מראש אומרת לו

אוקיי אני כל היום אהיה במיטה וכל מה שתריך לעשות במשקך הצום שקשור לבית לילדה לאוכל לצאת הצום או לכל דבר אחר- תעשה אתה.

גם אם יש נשים שמסוגלות לצום בהריון וגם לתפקד מחוץ למיטה, זה לא אומר שמי שקשה לה אמורה להוכיח שהיא צריכה עזרה.

חח

עכשיו דיברנו בטלפון ואמרתי לו שינסה אולי לתפוס את הרב חוודא שאכן אני חייבת בכל הצום

אז אמרתי לו יואו אבל אתה תעזור לי נכון???

- לא ממש לא אני אשאיר אותך לסבול😈😈

הבנת?

גם אם ברגע הקושי הוא מגיע כי הוא אוהב אותי המון ולעולם לא ייתן לי לסבול כשהוא יכול לתת יד, לחשןב על זה מראש, להניח מראש שאהיה חלשה, לדעת מראש שאני מושבתת- קשה לו מאוד

אז הוא ברח לציניות

מה שיהיה יהיה.

הכל יהיה בסדר.
מקסימום תמיד תוכלי לשבור את הצום אם יהיה קשה מדיי.

את בהריון אז יש קולות בזה.

מציעה לך לא לנסות לבטח את עצמך ע"י הקטנת המרחב שלו.

אין דרמה, הכל טוב.

כולה צום, וזה גם צום שתוכלי לשבור.

באמת שאני חושבת שהסטרס האמיתי נעוץ כאן במה שסיפרת על הילדות שלך.

אולי תספרי לבעלך איזו חוויה היתה לך?

אני מצאתי שלהיות במיטה יותר קשה מאשר להיות עם הילדים.

הילדים מכריחים אותי לחשוב עליהם, לצאת אליהם, לא להיות בתוך עצמי,

ובמיטה אני יכולה לחפור באיך אני מרגישה, ואיך עובר עליי הצום, וכמה באסה שיש צום, וכמה שעות נשאר בשביל הצום.

כמו שאומרים על יום כיפור - הצום של האישה חשוב יותר מהתפילות של הבעל. ואם כדי שהאישה תצליח לצום זה אומר שהבעל צריך לוותר על התפילות - אז כך זה צריך להיות.

מהניסיון שלי - כדי להצליח לצום בהיריון/בהנקה מלאה חייבים לשכב כל היום, וזהו. וזו נקודת המוצא הראשונית שצריכה להיות לשניכם.

מקויה שתצליחי להעביר לו את זה... ואם לא - אפילו רק בשביל זה שווה לדבר עם רב...

+טיפול בילדה בת שנתיים וב"ה עבר מצויין למרות שבעלי היה בישיבה כל היום.

(ויש לי גם חברה שבהריון+ הנקה עוד מצאה כח ללכת לנעילה אחרי שהייתה עם הילדים כל היום)

אומרת את זה לא כדי לסתור אותך. כי אם מה שאת צריכה כדי לעבור את זה זה לשכב כל היום במיטה אז מצויין שאת עושה את זה.

פשוט ההנחה שזה מה שצריך היא לא נכונה לכולן.

ההנחה צריכה להיות שכל אחת צריכה ללמוד את הגוף שלה ואת היכולות שלה ולהעזר במה ובמי שצריך על פי זה. אם זה אומר לשכב במיטה כל היום ושהבעל יטפל ואם זה אומר שהיא יכולה לקפוץ לשיר ולרוץ יחד עם הילדים בסלון אז שתלך על זה לגמרי

כמובן שזה יכול גם להשתנות מהריון להריון ומהנקה להנקה..

נקודת המוצא כמובן צריכה להיות שאנחנו כזוג ביחד בזה. ההריון/ ההנקה קורים בגוף שלי אבל הילד (וגם שאר החבורה) הוא משותף לנו ולכן אנחנו מתמודדים יחד עם הצום ועם מה שכל אחד מאיתנו צריך ומסוגל בצום

או בהנקה מלאה, ולא בשכיבה מלאה לאורך כל הצום.

אז זו לא נקודת מוצא מחייבת. אבל בהחלט צריך להיות מוכנים לאפשרות הזו.

שבהריון קודם בחודש שמיני התחילו לה בתשעה באב בבוקר צירונים

נראה לי זו סיבה מספיקה לצאת מנקודת הנחה שפשוט צריך לנוח

אף אחת לא רוצה צירים בחודש שביעי

לק"י

יהיו עם התרוצצויות.

אז גם אני בצומות נחה רוב הזמן, אבל כן קמה או יושבת. וב"ה זה עובר בסדר לרוב.

יש הבדל בין לשבת או לעמוד כמה דקות להכין אוכל לילדים, לבין לצאת איתם החוצה או להתרוצץ ממקום למקום.

אז הייתי נזהרת, כדי לא לגלות שבעצם זה משפיע עלי לרעה.

שהרבה נשים עושות מעבר למסוגלות שלהן, זו תכונה נשית, לעשות למען האחר ולשכוח את עצמי.

להרבה גברים יש תכונה הפוכה.

לא צריך ללמוד את הגוף, אלא לצאת מנקודת הנחה שהריון כנראה עושה את הצום מורכב יותר ולהתכונן לכך. גם מי שהצליחה בעבר לצום טוב, יכולה לצום פחות טוב או להגיע לאי יכולת לצום.

בעיני זה חוסר אחריות

בכלל לא קשור לכוחות של האישה ואיך היא מרגישה

צירים יכולים להתפתח אצל אישה שמרגישה מצוין ובשיא כוחותיה

ואם אישה לא שותה ולא מכניסה נוזלים- כן, היא צריכה לנוח כדי שהגוף פחות ירגיש את זה שחסר לו נוזלים

האם להיות בשכיבה מוחלטת? לא בהכרח

לטפל בילדים מה שנדרש עם מאמץ סביר? מניחה שיש כאלה שיכולות

אבל לא צריך להיות גיבורה ולהתחיל עם מאמץ פיזי מוגזם

(אגב לא יודעת באיזה שלב חברה שלך היתה,

אבל רופא נשים אמר לי שבשבועות מתקדמים יש הרבה יותר סיכון לצירים מאשר בשבועות מוקדמים.

ומצד שני - אלו שבועות מתקדמים, אבל ממש לא מספיק בשביל ללדת..., אז צריך פשוט להיות זהירים)

אני לא חושבת שמישהי באמת תקפוץ ותרוץ בצום בחודש שביעי..

גם בלי צום אני לא בטוחה

עם הנקה לא מלאה של תינוק בן 8 חודשים שטיפלתי בו כל היום,

הרגשתי טוב כל היום כמעט,

עד שהתעלפתי.

בנס הצלחתי לשים אותו במיטה לפני כן.

בעלי חזר שעה אחרי צאת הצום היה בטוח שאעלתי ואנחנו בטוב,

בפועל מצא אותו מזיע אדום צורח במיטה ואותי מעולפת.

והייתי מאלה שמרגישים ממש מעולה בצומות.

אז הרגשה טובה ותפקוד זה לא מדד וכן כדאי להוריד קצב בזמן צום בהריון ובהנקה.

לא קורה משהו רע מלנוח. כן יכול לקרות משהו רע ממאמץ בצום.

לפעמים ההשלכות באות לידי ביטוי רק אחרי זה ולא תוך כדי ההתרוצצות.

כמעט כל אשה בהריון מרגישה גרוע בצום.

אני חושבת שהתקף חרדה הרבה יותר מבהיל, מפתיע ומפחיד (בשביל שניכם) מאשר צום.

אגב, גם לי מאד קשה כשבעלי לא מרגיש טוב וממש יש לי נטיה להתעצבן עליו במצב כזה. אבל זה שלי ואני צריכה לעבוד על זה ולא הוא.

גם אם את מרגישה מצוין - את בחודש שביעי וצמה?

את צריכה לנוח! במזגן!

זה התפקיד שלך וזו האחריות שלך.

את לא רוצה שיתחילו צירים ואז תעצרי אותם עם שתיה

את רוצה שהם פשוט לא יתחילו

אני גם בחודש שביעי

מסיבה ספציפית קבלתי פסיקה לא לצום בכלל

אבל כשחשבנו שאני אצום - היה ברור לשנינו שאני כל היום שוכבת במזגן

שבעלי אחראי על הבת שלי בלעדית ונותן לי לנוח גם אם אני מרגישה מצוין

כי זו אחריות של שנינו, לשמור על הבת שנולדה ולשמור על העובר שעוד לא נולד. והאחריות לשמור על העובר אומרת שאם אני צמה - אני צריכה לנוח לגמרי.

ברמה שאפילו חשבנו שלא ילך לשחרית - כי בתשעה באב זו תפילה ממש ארוכה של כמה שעות ולא רצינו שאהיה איתה לבד כמה שעות

לגמרי כך!!

וגם אצלנו זה כ"כ כשאני צמה בהריון או בהנקה

אפילו ביום כיפור( בעיקר אז, כי בט באב קבלתי לרוב היתר לא לצום )

בעלי יודע שהעול של הילדים זה שלו!! אפילו אם זה יהיה על חשבון תפילות במנין שלו!

התינוק או העובר הם של שנינו

והמצווה שלי היא לשמור עליהם לצום ולנוח !

והוא לוקח את כל שאר העולם

זה פשוט וברור. 

לק"י

תכינו מראש אוכל לילדה.

משחקים לידכם. תשכבי לידה ושתשחק.

ובעלך הוא אבא שלה בדיוק כמו שאת האמא🤷‍♀️ תתחלקו או תשמרו עליה איך שמתאים לכם.

וגם אני שונאת את היום הזה. כבד כזה, אסור לעשות דברים. אני לא מוצאת את עצמי מתאבלת על החורבן.

בעיקר מחכה שיעבור.

אבל אולי ננסה טיפה יותר להתחבר.

יש לסיוון רהב מאיר שיעור לתשעה באב שאני אוהבת לשמוע. ממליצה.

והלוואי ויתהפך לטובה🙏

הריון קודם ט באב היה דחוי ופתחתי בבןקר (וגם התחילו לי צירונים והייתי שמיני אז מניחה שבכל מקרה היו אומרים לי לפתוח…) ועד כיפור כבר ילדתי…

ברור שלא יעזור

זה לא השאלה

השאלה היא האם זה יהיה ברמה שהמוח שלי יהיה פנוי

או לא

בלילה אנחנו עדין לא ממש חווים את הצום, קצת צמא לפעמים...

אז אין מה לדאוג מהלילה ותשאלי רב לגבי הצום. גם אני שאלתי....

ועכשיו לשתות כמה שיותר, להכין את הגוף

הילדה גם שלו. ההריון והעובר ואת שלו.

את צריכה לשמור על עצמך ועל העובר. והוא על הילדה. חד משמעית. 

זה כמו שהוא יגיד שהוא "הפיל" עלייך את ההריון הזה.

אתם שותפים בגידול של הילדים וכרגע את בשלב מאתגר של גידול ילד פיזית בתוכך אז את תממודדי עם הילד שבפנים והוא עם הילדה שבחוץ. .

הוא האבא, הוא שותף

תשעה באב אחרי שהתאומים נולדו, היו 3 חודשים. טיפלנו לגמרי ביחד

ובד"כ אנחנו דואגים לפני אבל הצום עובר יותר בקלות ממה שנדמה לנו

תעשי הכל רגוע ובנחת ובע"ה יהיה בסדר

אולי יש הקלות בשבילך?

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.

האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא

מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.

הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה

כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.

וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה

אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.

בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים. 

אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.

היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.

אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.

כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.

לק"י

אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.

אלא רגישות במערכת העיכול.

ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.

שילשולים וצואה רירית. בגלל חלבי שאכלתי והוא ינק.

אצלו זה לא היה רק חלבי. כשהפסקתי חלבי הפסיקה הצואה רירית, אבל השילשולים נגמרו סופית כשעלינו על כל הדברים האחרים (היה קשה. הרבה מאוד דברים לא יכולתי לאכול).

זה נקרא אלרגיה של מערכת העיכול או אלרגיה לא מתווכת דרך. תגגלי. עובר לרוב סביב גיל שנה בהנחה שאין אלרגיה נוספת.

לצערי הרבה רופאים לא מכירים את זה. או מכירים ולא מתייחסים ברצינות. רופאת המשפחה שלנו לא הכירה, אבל היתה מאוד קשובה.  רופא גסטרו התייחס בזלזול, אמר לי שהרבה פעמים יש שילשולים בגיל הזה ואין קשר (הקשר היה מאוד מובהק אצלו). 

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם