שמעתי את השיר חורף 23 של אודיה, האמת-לקח לי זמן להתחבר אבל יש לי שם כמה משפטים שממש נכונים... אחד מהם זה 'אנחנו הילדים של חורף עשרים ושלוש, חמלה ששרפו לה את הבית, מוסר שערפו לו את הראש'
הקטע הוא שלמרות שזה נכון ההרגשה שלי היא שאי אפשר כאילו להאשים את זה שזה המצב ולהתעלם מהכל, כאילו, זה כיף להאשים את המצב וזה אפילו לא תירוץ אלא סיבה אבל בתכלס אני לא יכולה נניח לא ללמוד עכשיו כי אני 'ילדה של חורף 23' כי כשאני אצטרך עבודה לא יהיו נחמדים פתאום ולא יבקשו תעודת בגרות בגלל זה...
בקיצור, מה שאני מנסה לומר זה שנכון להיות במודעות למצב ובהבנה שאי אפשר לעשות הכל כי אנחנו באמת במצב יותר רגיש מהרגיל אבל לא ליפול מזה, לא להתייאש מהכל...
כן לתת לעצמנו זמן אבל לא לשחרר מידי, לתת זמן אבל גם להציב לעצמנו גבולות כדי שנוכל להמשיך לחיות והאמת, לא יודעת אם יותר חשוב לשחרר או להגביל...



