התחלתי מגיל שנתיים בערך כל פעם שמתקלח, להציע לו לעשות פיפי במקלחת לפני שמתחילים ואם הוא עושה- נותנת שוקולד צ'יפס אחד.

לפעמים עשה, ולפעמים לא כי טכנית לא היה לו באותו זמן.

אבל הוא הרגיש איך זה מרגיש.

וכמובן לא בכח, רק להציע בנחמדות ולעשות את זה כייפי ומגניב.

אח''כ חיכיתי לגיל 3 כדי שיהיה בבשלות מלאה וגם כי בדיוק התחיל הקיץ ולא רלוונטי לגמול בחורף, ואז הלך ב"ה תיק תק.

עשינו הרבה הטרמה מראש, הלכנו קנינו ביחד תחתונים יפות שהוא בחר וישבנון.

מהר מאד הישבנון הפך למיותר וקנינו שרפרף שהוא יכול לשים עליו את הרגליים, ופיפי במילא בעמידה לתוך האסלה.

שנתיים ושמונה זה פיציייי

הוא בכלל מגיע לגובה של האסלה?

מסוגל לטפס לבד על ישבנון?

אם לא עולה לגן- אולי שווה לחכות עוד כמה חודשים.

בדרך כלל בגיל 3 עולים לגן עיריה..

פעם היו גומלים מגיל 3 חודשים כשלא היו טיטולים.

יש אמהות שגומלות בגיל שנה וחצי וזה נהדר

יש הרבה פתרונות כמו סיר או ישבנון מסיבי שיצליחו להגיע לשירותים..

נכון שלפעמים זההלא הולך חלק אבל עם עקביות והשריית ביטחון לילד זה מצליח 

והכי מעניין אותי איך תינוקות מבשילים רגשית להפרד מאמא להמון שעות ביום ולהפרד מהנקה לצמיתות, הרבה לפני שהם מבשילים רגשית להפרד מהטיטול.

הבן שלי גמל את עצמו מהנקה בגיל 5 חודשים ולא רצה עוד

לגן הוא נכנס בהדרגה מאוד ונהנה אחרי שהוא היה גמול אז לא יכולה להתייחס לשאר, גם הבת שלי ככה האמת חוץ מזה שלא ינקה בכלל

ואצל הבן שלי הקטע הרגשי עם הגמילה היה נוכח ממש לעומת הבת

כמו שנתיים וחצי-שלוש, ומתחילים לערבב בגמילה אלמנטים רגשיים כמו לחץ סביב הכניסה לגן, ציפיות ואכזבות של ההורים, פרסים (הצלחות וכשלונות), אז צריך גם לתמוך בתהליך הזה רגשית.

בשביל הגמילה עצמה לא צריך שום בשלות רגשית, כמו שלא צריך בשלות רגשית בשביל אכילה עצמאית בכפית.

לא הייתי לחוצה בכלל כי הוא היה איתי בבית בכלל והיה מלא זמן לגן

לא היה אכפת לי כמה זמן זה ייקח

ולא הצעתי אפילו פרס אחד

גם לא הכנסתי אלמנטים רגשיים שלי. נטו הילד. הוא הראה סימני בשלות ומודעות - אז התחלתי. אחרי גיל 3. וזה היה תהליך הדרגתי מאוד של פרידה מהטיטול

העניין הרגשי הוא שקשה להם עם זה שהצרכים נפרדים מהגוף

מוזר לי שאת מתעלמת מזה, זה דבר מוכר

מחתלים אותם עד גיל מבוגר.

הבעיה הרגשית עם הפחד מהצרכים שנפרדים מהגוף נולדת רק בגילאים מאוחרים. איך אני יודעת? כי תינוקות שנגמלים לפני גיל שנה וחצי-שנתיים לא מפתחים פוביות כאלה. ודאי לא בגילאים מוקדמים יותר.

מעולם לא קרה לי או למי מחברותי שתינוק בן מספר שבועות או חודשים שהפשיטו אותו לפשפוש והוא נמנע מלשחרר מסיבות רגשיות.

אז זה קצת מופרך להגיד שצריך לחכות לגיל 3 כדי שהילד יבשיל מבחינה רגשית לתהליך...

צריך המון סבלנות וכח סבל של ההורים, טכנית כי מפספסים יותר.

דבר שני, הרבה ילדים עוד נמוכים מאד בשלב הזה ולא מספיק עצמאיים בשביל להוריד לבד תחתונים ו/או מכנסיים ואז לעלות על ישבנון או נמוכים להגיע לאסלה.

יוצא מצב שההורים משועבדים כל פעם לקחת את הילד לשירותים ולעזור, מה שמבחינתי זה מעיד על חוסר בשלות כי הילד לא עצמאי. ומוסיף עוד המון פספוסים שההורים לא הגיעו בזמן וכבר ברח.

אז את יכולה להגיד שיעשו בסיר אבל בואי זה פיתרון מאד זמני ונקודתי, לא משהו לתקופת ארוכה.

דבר שלישי,

כן, מחכים לסימני בשלות. סימנים פיזיים לזה שהילד יכול להגיד שהנה עכשיו צריך להחליף טיטול כי עשה פיפי וכו'..

כפי שאמרתי, לא התנסתי בגיל שנתיים וחצי כי בדיוק היה חורף ולא רלוונטי לי לגמול בחורף לכן "נאלצתי" לחכות לגיל 3. אין לי מושג מה היה קורה אם הייתי מתחילה לפני.

רק דבר אחד נכון -

ככל שהילד/תינוק צעיר יותר ככה הוא יותר תלוי טכנית בהורים בעשיית צרכים.

לא ראיתי שבאופן גורף גמילה מאוחרת היא קלה או מהירה יותר (אצלי לפחות זה ממש לא היה נכון), לא שאני מעוניינת בגמילה מהירה...

גם ילד בן שבועיים יכול לתקשר סביב עשיית צרכים. איך אני יודעת? מניסיון. הילדים שהקשבתי ונעניתי לצרכים שלהם היו מסמנים לי בצורה ברורה מגיל אפס כמעט, וגם היו מחכים כשידעו שאקח אותם לפשפוש.

מגניב אותי שרק לגמילה צריך בשלות, לא ראיתי אמהות שממתינות עם מוצקים עד שהילד ידע לאכול עצמאית, למשל.

דבר מאד לא נח! שלא נאמר סיוט.

מתכון לפספוסים מרובים ולתסכולים מרובים של 2 הצדדים.

מה עושה אמא שיש לה גם ניו בורן לדאוג לו או עוד אחים גדולים לדאוג להם וגם לרוץ בכל זמן נתון לעזור לגמול התורן להוריד בגדים ולהושיב האסלה..

ההבדל בין גמילה של צרכים לכל גמילה אחרת כפי שכתבת כמה דוגמאות, זה מה הגמילה מפעילה בנו ההורים.

זה הרבה יותר דוחה קקי ופיפי מרוחים על הספה, והסלון, והכסאות, והמיטה של הילד והמיטה של ההורים. זה המוןןן התעסקות של ניקיון והחלפת מצעים ובגדים ומקלחת והכל. שלא נדבר על הריח..

לעומת אכילה עצמאית שמקסימום שמים סינר או אם בגד מלוכלך באופן מוגזם אפשר לזרוק פשוט. את הספה שלך את לא תזרקי כי הילד עשה עליה פיפי..

כנל גמילה מהנקה וכנל חזרה לעבודה מחל"ד. 

לא סתם אומרים שהכי חשוב בתהליך הגמילה זה גם המוכנות של ההורים. הסבלנות והמוכנות.

יכולה להיות בכל גיל.

גם בגיל 3 פספוס של ילד זה מסריח ומייצר עבודה.

ילדים גדולים לא בהכרח מפספסים פחות בגמילה.

אבל הנקודה המרכזית כאן היא שתלות של ילד בהורים זה מובנה בהורות. תינוק תלוי בך בהזנה, הניקיון, בהלבשה, בסיפוק צרכים רגשיים...

התלות הזו חשובה מאד.

אורח החיים המערבי מנסה לצמצם למינימום את התלות כדי "לשחרר" את ההורים מה"עול" של גידול הילדים וממציא פתרונות שלא שערום אבותינו כמו תחליפי חלב, מסגרות טיפול לתינוקות וילדים וכן גם טיטולים חד"פ. בעיני נכון לשקול לעומק מה נכון לילד שאותו אנחנו מגדלים ולא להשתמש בכל דבר כי ככה מקובל או כי זה נח.

בסופו של דבר לא מעניין אותי באיזה גיל ואופן בחרת לגמול את הילד שלך. כן מפריעה לי ההתייחסות לגמילה צעירה כאל רעיון הזוי שדורש השתעבדות של ההורים בעוד שהאמת רחוקה מזה מאד, ובפרט שמעולם לא התנסית בכך.

ממש מעניין אותי הנושא הזה ובזכותך שמעתי על זה כאן בפורום.

(לא חושבת שאצליח לגמול תינוק בגיל שנה, במיוחד במציאות החיים שלנו שתינוק הולך למטפלת ורוב המטפלות לא מוכנות לתהליך כזה בגיל קטן, אבל ממה שזכור לי את עושה את זה באופן חלקי ויש את שתי האפשרויות, אני זוכרת נכון?

מה שאני זוכרת זו תנועה מאד ספציפית עם השפתיים (כמו פה של דג) היו גם תנועות מסויימות וקולות, כבר לא זוכרת איזה.

זה מאד אינדיבידואלי..

וזה ממש מדהים שככל שקשובים אליהם יותר ככה הם מסמנים יותר.

ובהחלט כשהילד נכנס למסגרת הסימונים יורדים דרסטית אבל חוחית שליטה בצרכים יכולה להשמר, שני הקטנים שלי מגיל שלמדו לשבת, תשעה חודשים בערך, היו עושים כל בוקר קקי בישבנון לפני שהלכו למעון עם טיטול (ושניהם נגמלו סופית רק סביב גיל שנתיים).

הוא כמעט עד גיל שנה לא אכל מוצקים כי לא היה בשל. וכשזה בא ממנו - זה קרה ביום.

אותו דבר עם מעבר משינה בידיים לשינה במיטה, ודברים נוספים.

ובשני הדברים שציינתי אני ממש לא היחידה שאני מכירה שחיכתה שהילד יהיה במקום בשל.

בני אדם הם לא מכונה.

עבד לך מעולה לגמול בגיל שבועיים - אז אשרייך. אבל זה ממש לא מעיד על יכולת של ילדים באופן כללי וגם לא בהכרח עלייך כאמא, אלא על הילדים הספציפיים שלך שעבד להם. יכול להיות שילד אחר שלך לא היה מצליח. 

דבר ראשון היא לא אמרה שהיא גמלה את הילדים שלה בגיל שבועיים, אלא שהיא מזהה סימנים ועוזרת להם לשחרר מעל הכיור במקום בטיטול. מה רע בזה?

דבר שני זו לא המצאה, תינוקות נולדים עם רפלקסים מולדים ויכולות שאנחנו לא תמיד מודעים אליהם. זה מאוד מעניין לקרוא על זה וזה לא מחייב אף אחת לגדל את הילדים שלה ככה, אבל מותר לדעת שזה אפשרי ואפילו בריא. אין כאן ביקורת למי שגומלת בגיל 3 (גם אני גומלת סביב גיל שנתיים ועשר כזה, בנים), אבל זה אמיתי שתינוקות יכולים להיות מודעים לצרכים שלהם בגיל הרבה יותר מוקדם ממה שנראה לנו ומקובל בסביבתנו 

האם חיכית לגיל שנה כי אז הילד שלך ידע לאכול מוצקים באופן עצמאי בצורה מנומסת בלי ללכלך סביבו? (בשלות טכנית)

או שחיכית שהוא יהיה מסוגל לשבת ולבלוע בלי להיחנק? (בשלות פיזית)

או שעד גיל שנה הילד היה נבהל מרעיון המוצקים וחווה חרדה מחשיפה למזון ובגיל שנה החרדה חלפה? (בשלות רגשית) ואם כן האם חשפת אותו למוצקים בזמן הזה?

מה שתיארת כבשלות פיזית כבר היה לו סביב 7 חודשים באופן עצמאי ובגיל 5 חודשים באופן פסיבי, כלומר כשישב בטרמפולינה. בגיל 7 חודשים כבר ישב עצמאית זקוף, ובגיל 5 חודשים כבר ידע ללעוס ולבלוע בקלות.

לאמסכימה עם ההגדרה שלך לבשלות הטכנית, אבל מה שתיארת לא קיים גם בגיל שנתיים, ילדים מלכלכים בגיל הרבה יותר גדול משנה.

לא יודעת איך להגדיר חרדה מאוכל, אבל כן, הוא סירב לאכול מוצקים עד גיל שנה ואז הסכים.

ניסינו, הצענו, חשפנו אותו למאכלים שונים וזה לא קרה עד שכן. וזה לא היה קשור לשום דבר שעשינו או לא עשינו.

אז כן זו בשלות רגשית.

גם שינה על מיטה ולא בידיים - ניסיתי מגיל אפס בהרבה צורות - רגיל, עיטוף, לינה משותפת, כל מיני טיפים שעזרו לאחרות. פעם בשבוע שבועיים ניסיתי לתת לו, וזה לא עזר. הוא ישן רק בידיים.

ובגיל 4 חודשים הוא פשוט הסכים לישון על מזרן.

שוב, לא עשיתי שום דבר מיוחד.

שוב, אני רואה בזה בשלות רגשית.

אגב היום הוא כמעט בן 3 ולא גמול כי זה פשוט לא עובד, ובעיניי לא בשל רגשית (אבל לא רק, יש עוד סיבות מסביב). למרות, שלפני שנה וחצי אני חושבת שהיה לו איזה חלון זמן שאם היה נגמל בו זה היה עובד. לא כי היה בוגר בשיל שנה וחצי יותר מגיל 3. אני מאמינה שבהרבה דברים בחיים, גם בתור מבוגרים, ואפילו דברים הכי פיזיולוגיים כמו הירדמות או עשיית צרכים - יש כל מיני חלונות זמן רלוונטיים שבהם זה יכול להצליח. ואם נפספס את ההזדמנות אז נצטרך לחכות לחלון הזמן הבא. לפעמים חלון הזמן הראשון יהיה מאוחר, ונצטרך לחכות חגיל יותר מאוחר מהממוצע - כמו הבן שלי עם אוכל, ולפעמים פספסנו חלון זמן אחד ונצטרך לחכות לחלון הבא, כמו הבן שלי עם גמילה.

ואגב, אין לי שום דבר נגד גמילה בגיל מאד צעיר כל עוד זה מתאים לילד הספציפי, זה נראה לי דבר נפלא. ההתנגדות שלי היא אך ורק לטון הנחרץ והמתנשא שלך מול אמהות שאומרות אחרת רק כי לא התנסית בחוויה של ילד לא בשל למשהו (או שהתנסית והתעלמת כי החלטת שאין דבר כזה, אין לי דרך לדעת).

@מחי מקוה שהפסקה האחרונה עונה לשאלה שלך

למוצקים בגילאים מוקדמים יותר וזה התפתח לחלק משמעותי מהתזונה שלו רק סביב גיל שנה.

בעיני זה מה שחסר סביב עשיית צרכים, שילדים מחותלים לא נחשפים ולא מתנסים בכלל בכלל בעשיית צרכים, ואז ההורים מצפים שיגיע יום, גג יומיים, ובבת אחת הוקוס פוקוס הילד יהיה גמול. ואם זה לא קורה אז כנראה שהילד לא בשל וצריך להמתין עוד.

באופן כללי אני מאמינה שבשלות מגיעה מתוך תלות והשענות על ההורה, וכשאני מובילה תהליך כמו גמילה מטיטולים אני מלמדת את הילד מיומנות חדשה ולא מצפה ממנו לשום דבר, האחריות על כל שלב בתהליך היא שלי. לא רואה איזו בשלות רגשית צריך בשביל דבר כזה.

בשלות רגשית בעיני קריטית לתהליכים שכרוכים ברמות שונות של פרידה מהורה או גורמים התקשרותיים אחרים, הפורום מלא בהתייעצויות לגבי דברים מהסוג הזה (גמילה מהנקה, כניסה למסגרת, לינה בנפרד, תנאי האשפוז לאחר הלידה, שימוש במנשא מול עגלה וכד')

ברוב המקרים האלה הבשלות של הילד היא גורם זניח במכלול השיקולים. בחלק מהמקרים מדובר באילוץ אבל לא בכולם, וגם באילוץ יש דרגות שונות. אבל דוקא בגמילה מטיטולים פתאום מאד קריטי לא להתחיל לפני שהילד בשל.

לגבי חלונות זמן אני בגדול מסכימה איתך, בעיקר אם מפספסים אותם... 

אני חושבת שזה שאת לא רואה פה בפורום את השיקול של בשלות הילד לא אומר שהוא לא נלקח בחשבון על ידי ההורים. התייעצתי פה כמה פעמים בנושאים שונים, לא תמיד ציינתי את רמת הבשלות של הילד, אבל ידעתי להתאים את העצות. לפעמים לא מציינים את זה בפירוש אבל אפשר להבין את זה מחלק מהשיקולים (כמו כניסה למסגרת - ילד ביישן ומפחד מזרים), או שאין את האפשרות הטכנית לתת לזה מענה מלא (נניח אם חייבים שהאמא תצטרך לחזור לעבוד מבחינה כלכלית והילד לא בשל לפרידה) וצריך למצוא פתרונות עוקפים. ויש נושאים שכן יותר אפשר למשוך אם צריך + קשה להבין את רמת בשלות הילד בפרטים אחרים או שלא תמיד כל עצה יהיה קל להתאים לכל ילד.

בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה שממה שאת כותבת נראה שאת חושבת שהפרטים שקראת נותנים לך תמונה מלאה של הדבר כשזה כנראה לא המצב בהרבה מקרים, וגם שיכול להיות שיש מקרים שלא פגשת עדיין

כי לרוב האנשים אין זמן כוח או רצון לעשות את התהליך הזה מגיל קטן יותר

מכונות כביסה ופשתונים בכל הבית.

אבל מכאן ועד להגיד ש"גיל שנתיים ושמונה זה פיציייי" ושצריך בשלות רגשית בשביל להתחיל תהליך גמילה... זה פשוט לא נכון.

מעבר לזה שלא נכון להציג גמילה צעירה כקשה מופרכת וגמילה מאוחרת כקסומה. בפרט שאין לך נסיון עם שני הסוגים.

עם הבכור שלי חיכיתי שיהיה "בשל" כמו שאמרו האמהות בגינה. בגיל 3, כשהיה כמעט האחרון בגן עם טיטול, התחלנו גמילה, והיא ב"ה נמשכה כמה חודשים טובים של פספוסים, המון פספוסים צואה וגם שתן.

הילדים הבאים שנגמלו מוקדם יותר, פספסו הרבה פחות צואה ולדעתי גם פספוסי שתן היו להם פחות.

הילדון שלי עשה צואה במקלחת בטעות, אני שמחתי וניצלתי את ההזדמנות לעורר מודעות לאופן עשיית הצרכים אבל היה נראה שהוא נבהל נורא

שום דבר לא בכח, הוא עושה באמבטיה, והוא יודע לעלות לבד בישבנון.

וחשבתי שהוא בשל, כי לפי כל הסימנים זה היה נראה כך.

זה לא מוקדם מידי, יש לו ילדים במעון איתו שכבר גמולים.

יכולים להפריד 4 חודשים בלבד, אבל כמה פער יש בין שתי נקודות הזמן האלה.

4 חודשים בהתפתחות של פעוט, גם בגיל 3, הם המון המון זמן. כמובן שזה משמעותי יותר בין גיל 0 ל4 חודשים, אבל גם בין 2.8 ל3 יש פער לא מבוטל. וההתפתחות של המוח, שזה מה שאנחנו קוראים בשלות רגשית, בזמן הזה היא משמעותית.

זה שהנקה משמעותית בעינייך יותר מעשיית צרכים לא הופכת אותה בהכרח לדבר שקשה יותר להיגמל ממנו. כנל פרידה מההורה לכמה שעות ביום.

אפשר לגמול בגיל צעיר יותר וזה דורש הרבה יותר מאמץ מההורה ומהילד מאשר כשהילד בשל. 

כלומר זה פיצי לדברים מסוימים, אבל לא בהכרח לגמילה. יש הרבה שנגמלים לפני.

לא אומרת שצריך להכנס למלחמות עם הילד. כן צריך לראות איך הוא ביחס לכל הסיפור הזה. אבל בהחלט אפשר לגמול הרבה לפני ושזה יגמר מהר ובטוב.

ראיתי שהבדלת בין בנים לבנות. מסכימה איתך. , ובכ"ז, אחת הבנות שלי נגמלה בגיל שנתיים וחודש בלי שום הכנה מראש, רק בגלל משחק של אחיה הגדולים. תוך יומיים גמילה יום ולילה ו3 פיספוסים סה"כ מאז ולתמיד.

עוד בת גם בגיל שנתיים.

בן נוסף בגיל שנתיים וחצי (מסיבה בריאותית לא יכל להיגמל לפני. ברגע שזה טופל נגמל מהר).

ועכשיו אנחנו בגמילה בקצב של הילד. עם בן שנה ו9.

בגדול תינוקות נולדים עם אינסטינקט שלא לעשות על עצמם ועל אמא שלהם. ולכן בהתחלה הם עושים כשפותחים להם את הטיטול.  יש שיטה של לקחת את התינוקות מגיל קטנטן ממש להחזיק אותם בתנוחת כריעה מעל כיור או אסלה ולתת להם לשחרר. יש תינוקות שזה מקל עליהם את הכאבים בטן של החודשים הראשונים. וזה מדהים איך תינוקות שמכירים את זה מגיבים לזה מגיל פצפון.

אחרי זה אנחנו אלה שמשבשים להם אותו עם הטיטולים. 

הובלתי תהליך של גמילה בלי לשאול את הילד, קניתי תחתונים יפות, הילד הסכים ללבוש, לא הסכים לעשות בשירותים, הצעתי לעשות במקלחון והוא הסכים, אחרי יומיים הסכים לעבור לשירותים (בעמידה על שרפרף)

כשיצא לו בתחתונים, אמרתי לו לא נורא ככה לומדים.

פשוט להוריד חיתול וזהו...

יפספס כמה פעמים, זו לא תקופה קלה אבל זה יעבור.

ברור שאנחנו רוצים שישר יתחילו לעשות בשירותים ובניקיון ויש ילדים שאצלם יותר קל. אבל זה גם תהליך שהיחד צריך ללמוד.

רק לשים לב אם זה גורם למצוקה לילד כנראה שיש משהו אחר וכדאי ללכת לאיבחון... סתם ככה ילד שמבין, יקח לו כשבוע- שבועיים להתרגל. יש הרבה ילדים שמפחדים מהאסלה וצריך למצוא איך לתווך להם את זה. זה נורמלי. חלק מזה נובע שהיום מחכים כל כך הרבה כדי לגמול והילד לא רגיל לזה... אם יש אחים גדולים שיכולים לראות וללמוד מזה, זה מאןד עוזר

כשהיו במעון... דוקא במעון היו מוכנים לעזור אבל הם ממש התעקשו ולא הצלחנו. כי שם גם אי אפשר להביא יחד לא גמוח בלי חיתול

עשיתי את הגמילה בקיץ לפני גן עירייה. פשוט הורדתי להם את החיתולים וזהו. תקופה מאוד קשה אבל זה עובר

וכדאי לשחרר אותו.

אפשר לספר לו מה קרה ולהקפיד למסגר: "פעם כשהיית צריך קקי, הקקי לא התאפק ויצא מחוץ לשירותים, התלכלכו לך הרגליים/הרצפה, אחר כך אמא נקתה הכל".

הרבה ילדים שחווים מתח סביב גמילה יכולים להפיק תועלת ממשחק עם חומרים כמו פלסטלינה או חימר בצבע חום, שמסמל צואה.

אפשר גם להשתעשע עם אביזרים שקשורים לגמילה כמו ישבנון, סיר או תחתונים. לשחק איתם מחוץ להקשר ולהפיק מהם צחוק והנאה.

באופן אישי הקטן שלי גם נתקע קצת באיזשהו שלב בגמילה. כשהיה מפספס הייתי אומרת לו "לא נורא, ננקה" וכנראה שהוא חווה את עשיית הצרכים כדבר לא טוב וניסה להמנע. כשהבנתי את זה התחלתי לתת לו פידבק חיובי על עצם העשייה גם אם זה על הרצפה (איזה יופי, עשית פיפי! של מי הקקי הזה? עשית בעצמך?? כל הכבוד!) וזה ממש שחרר אותו.

ביות חלקי

החיסרון מבחינתי שאין תינוקיה מתי שאת בוחרת. רק בלילה עד 6 בבוקר

ובצהריים איזה שעתיים

את לא יכולה לשים שם את התינוק מתי שאת רוצה

לפני 8 חודשים

יש חדרים פרטיים על בסיס מקום פנוי ,אפשרי לחכות לחדר פנוי

אבל חדרים ממש יפים

הצוות, תלוי מחלקה

עונה בתור צוות פרא רפואי בגן עיכוב התפתחותי(כבר לא קוראים לגנים גן שפתי)

קודם כל יפה שהעירייה נותנת אופציה בדרך כלל פשוט משבצים.

אם אתם גרים רחוק אתם זכאים להסעה לגן ככה שלהסיע לא תצטרכו..

בקשר לחופשות, זה לפי משרד החינוך ובשניהם לא אמור להיות גן בלג בעומר וכו'..(אלא אם את רושמת לצהרון ..)

אם בגן הרחוק יש צוות טוב כמו שאמרת עדיף שם.

גן שיש בו עכברים בחוץ והכל מוזנח אני אישית לא הייתי שולחת. כדאי להתלונן לעירייה אסור לילדים להיות במקום כזה שבור והרוס. 

לק"י

זה התחיל לפני שנתיים- שלוש.

השנה ושנה שעברה היה חופש בל"ג בעומר בגלל ההסכם עם המורים. אבל משנה הבאה אמורים להיות שוב לימודים.

(יש חופש בין יום כיפור לסוכות).

להסתמך על בעלי. יש לו הרבה ימי עבודה מחוץ לעיר וזה בעייתי להסתמך עליו מה גם שיש לי עוד קטנה לשים במעון בצד השני של העיר

אין לנו עזרה מאף אחד זה רק אני ובעלי בסיפור פה

א. אני צריכה לשחרר ממש ולא יקרה כלום אם הוא ילך בהסעה

ב. זה ידרוש ממני עוד עומס ולחץ בנוסף למה שקיים עליי אבל מנגד יתן לי שקט נפשי שהוא במקום טוב 

לגן המרוחק אני יהיה זכאית להסעה אבל לא מסוגלת נפשית לשלוח אותו ככה. ההסעות של החנ"מ פה בעיר כמו שוק, המלווה מזרזת את הילדים תמיד וילדים קטנים כמו גיל 3 קשה לעמוד בקצב שלה (רואה את זה כל בוקר איך מתנהל) תהרגי אותי לא מסוגלת..

בגן הקרוב יותר יש צהרון שאני ירשום אבל עדיין באסרו חג ולג בעומר (אולי עוד ימים) אין גן בכלל. בגני עירייה אחרים כן יש בימים האלה.

הגן הקרוב הוא אומנם של עירייה אבל זה של בעלות פרטית (חרדית) ולכן זה נראה ככה אבל לצוות לא מעניין קצת לסדר את הגן/חצר משהו? מטריף אותי, מצד שני כולם מרוצים מהצוות שם ויש צוות פרא רפואי מלא מה שאין בכל הגנים

ושוב, בגן המרוחק לא בטוח שיהיה צהרון בתוך הגן ואז לוקחים אותו לגן אחר ומאוד חוששת מזה

ומפה אני לא יודעת להחליט.

בעלי עובד עירייה אז יש לנו פרוטקציה שם חחח

מי שלא רואה בעיניים לא מבין

איך לא מפריע למטפלות ולצוות לא יודעת

הרבה פעמים אם תלכי בקיץ לגנים את תראי בלאגן.. זה השלב.

כדאי לשמוע מהורים איך זה במהלך השנה

מדובר בגן חרדי שלא שייך לרשות ובגלל זה המקום נראה ככה

הגן המרוחק יותר זה ממלכתי דתי עם מבנה כמו שצריך

עדיין גני עירייה

אז איך גן שפה, שהוא חינוך מיוחד, לא שייך לכלום?

מבינה שזה הראש שלהם אבל לא נשמע הגיוני שזה המציאות בפועל

ואז אול אפשר להתלונן

כמו שיש בתי ספר של בית יעקב ששייך לאגודת ישראל, ויש ביה"ס של ש"ס ככה הגן הזה שייך לאגודת ישראל או משהו מהם לא יודעת

לכן העירייה אומרת תפנו למנהלים שלכם שהם ישפצו ויסדרו את המקום. הבעלים אומרים יש רישום ולכן זה לא מעניין אותם

בגן השני כן יש הסעה אבל לא יודעת עד כמה אפשר להיות רגועים בהזעה הזאת. רואה כל בוקר את המלווה מפצירה בילדים ללכת בקצב שלה וזה קורע לי את הלב, הבן שלי הולך כמו צב ונופל הרבה הוא יהיה מסכן, אני יודעת , כנ"ל צהרון לא מתחייבים לפתוח באותו גן זה תלוי רישום

מצד שני הגן הקרוב הוא מזעזע, אין לי מושג איך מקבלים אישור על זה, בחיי

אפשר להתקשר למשרד הבריאות שיבואו לעשות להם ביקורת פתע

זה מה שהייתי עושה בתור הורה, אבל את לא שם עכשיו...

מניחה שאפשר בתור הורים ללחוץ יותר, מוזר מאד שזה לא מזיז להורים הקיימים

יש הבדל בין גן קטן, מתקנים לא עדכניים, הרבה ציוד אבל ילדים יכולים להתפתח וללמוד בו

לעומת גן שבו יש חוסר תקינות בטיחותית,

עכברים זה מפגע בריאותי, חפצים שלא מתאימים לילדים ונגישים אליהם, רהיטים שבורים שעלולים לסכן אותם וכו'

לענ''ד אפשר לברר מאיפה בדיוק נובעת המוזנחות אצל הורים ששלחו לשם. 

תנסי לסדר הסעות.

אם לא מסתדר הסעות הייתי שוקלת אפילו מעבר דירה.

תחשבי על השנים הבאות גם.

איפה הוא יקבל מענה יותר מסודר? והילדה?

הייתי שוקלת לעבור למקום עם יותר שירותים שהם יקבלו.

או מתניידת במוניות.

לגבי הצהרון זה ממש ברוך, מקווה שיסתדר צהרון בתוך הגן ולא טרטורים כל יום.

לק"י

השבוע כדי לפזר ולאסוף בזמן.

בהצלחה בהחלטה!

כל יום? בהסעה כמובן

יהיה לי קשוח לעקוב כל יום שהוא הגיע לצהרון והכל בסדר

פה בגן ליד יש צהרון בתוך הגן

וואי איזה תסכול 

אין צהרון בגן צמוד?

אצלינו בגנים, במשך הרבה זמן היה צהרון משותף. ובצהריים העבירו את הילדים לגן הצמוד.

אבל אם הצוות טוב ויש יותר פלוס בגן הזה ממינןס

כדאי לך לשקול את זה

בכל מקרה עבודת חיינו בתור אימהות זה לשחרר,

לא הכל יכול להיות בשליטה שלנו כל הזמן,הלוואי וזה היה כך.

אז זה או לשחרר את הגן הרחוק והפלןסים והמינוסים שלו

או לשחרר את הגן הקרוב והפלוסים והמינוסים שלו.

אבל וזה אבל גדול עד כמה שהבנתי הילד שלך רגיש יחסית.בגן נקי ומסודר סביר להניח שיהיו פחות הדבקות,

זה קריטי בחורף לא לעכשיו,

אולי שווה לך לקחת את זה בחשבון.

לא מפריע להם ההזנחה?

זה נשמע הזנחה קצת קיצונית

אין הסעות? ואין אפשרות לוודא אם יש צהרון או לא?

לא יודעת, התיאור שכתבת על הגן הקרוב לא עושה חשק בכלל... (ותכל'ס מוזר שקיים גן ברמה חיצונית קשה כזו... ועוד גן מיוחד...)

אנחנו שולחים כבר פעם רביעית לגן מיוחד (ילד אחד היה בשלושה גנים), ותמיד המקום היה מדהים גם מבחינת הסביבה החיצונית, ותמיד היו הסעות. גם צהרון היה - את התאומים בחרנו לא להשאיר בצהרון, את הילדונת אנחנו משאירים (זה גם ממש חלק מסדר היום בגן שלה).

ב"ה מרוצים מאוד מכל הבחינות!

מקווה שתמצאו את המקום הטוב ביותר בשבילו❤️

ואת זה יודעים רק בהמשך או ממש סמוך לתחילת שנה.

ברגע שאין מספיק ילדים אז מחברים גנים ולוקחים אותם בהסעה לצהרון

או שמביאים את הילדים האחרים לגן שלנו, אבל לא תלוי בבחירה שלי ואין עם מי לדבר שם

נשמע מאוד מוזר שאף אחד לא מטפל בהזנחה שבגן שקרוב אליכם...

אצלנו אגב הילדים בגנים חרדיים, והם מטופחים לגמרי, כך שנשמע שזה קשור לעמותה המסוימת או לעירייה המסוימת שלכם...

האמת שאם זה המצב בעיר שלכם הייתי שוקלת לעבור דירה אבל לא יודעת אם זה מעשי לכם...

אחרי התגובות שלכן כנראה שנרשום אותו לגן הרחוק יותר. עם הנסיעות נתמודד כנ"ל לגבי צהרון

מה כתוב במכתב? על מה החוב?

האם חלק מהחוב זה ריבית והצמדה?

תיכנסי לאתר שלהם ותנסי להבין כמה שיותר מידע

ממש הזיה.

זה מבאס אותי כל כך.

אני מפרנסת יחידה (בעלי אברך), מרוויחה סכום כל כך נמוך, ופתאום כזה מכתב הזוי

ואני משלמת להם כל חודש את דמי הביטוח!

המכתב ממש מבולגן, לא הבנתי ממנו כלום חוץ מהשורה התחתונה.

והפקידה אמרה שאפשר להסביר לי רק אם אגיע פיזית לסניף.

אוף אוף אוף.

את עצמאית או שכירה?

לדעתי אל תילחצי,

בעיניי ככל הנראה מדובר בבעיה של חוסר דיווח

ואם תסדירו כמו שצריך את הדיווחים הסכום יקטן משמעותית/ ייבטל

תסדירי נשימה,

עבור מי המכתב? את או בעלך?

מי שהמכתב ממוען לו, תיכנסי לאזור האישי בביטוח לאומי ותבדקי חודש חודש מה רשום הסטטוס בביטוח לאומי

זה מה שהרו"ח שלי עשתה.

אבל הסיפור אצלי היה קצת אחר..

לכן את משלמת לו...

שירים אליהם טלפון וינסה להבין מה הסיפור

אני גם רו"ח ואין מצב שאני נותנת תשובה כזו ללקוח.

ביטוח לאומי זה באמת מורכב איתם וקשה לפעמים להבין אבל בסוף יש כללים ואפשר לבדוק מה שהם אמרו.

אם את משלמת לו הוא אמור לפתור לך את זה.

1. עוד לא לשלם! כי על ריביות הם מוותרים בד"כ אם משלמים את החוב מידי.

2. תרימי שיחת טלפון לרו"ח שלך/למנהל חשבונות שאת בקשר איתו. אישית חושבת שגם אם אין לך רו"ח, תנסי להרים טלפון למישהו מהמקצוע תנסי להבין, יש להם נסיון עם זה בד"כ.

3. תבדקי אם הם נותנים לשלם את זה בתשלומים

ועם סכום כפול

זה היה מלחיץ ממש

אבל אז ערערנו וזה בוטל, הכל

ההבדל הוא ששנינו שכירים אז לא באמת היתה סיבה שיהיה לנו פתאום חוב כזה וכנראה בגלל זה זה היה די פשוט.

בכל מקרה, באמת אל תשלומי עדיין, תבדקי איך ניתן לערער

צריכה לבדוק איך את מוגדרת בביטוח לאומי גם בתור עצמאית ואיך את משלמת להם מקדמות

דבר שני יתכן שהעלו אחוז מקדמות במקום 6 ל7.7 ואז מכאן החוב למרות ששולם

אולי גם דיווחי משהו בטעות מהמקום שאת שכירה?

כמו לדוגמא לא דווח שם שאת שכירה למרות שיורד לך בתלוש ואז פשוט צריך לשלוח תלושים

את יכולה להכנס לביטוח לאומי אזור אישי עם כניסה חד פעמים ולראות שם את כל הנתונים לגביך...

בהצלחה!

צריכה לבדוק את זה...

עדיף לשלם יקר לרואה חשבון,

זה חסך לנו בעבר כמעט 10,000₪ על מקרה דומה.

מקווה ממש שיסתדר מהר. זה קשוח על הלב❤️

או שזה כבד מידי.

לא מאד,  אבל אם זה מישהו שלא יכול לסחוב או להרים, זאת יכולה היות בעיה.

אמא שלי מתניידת עם הליכון, ב"ה עם הדרימי היא מסתדרת. 

יש לי את ה14 והוא גוסס. נכנס למנוע מים ואין אפשרות לתקן.

אשמח לשמוע גם כן מבעלות ניסיון לגבי הדגם הספציפי.

ג'ימיני מאד התרגש מהמחיר ואמר לי לרוץ לקנות😅

מה שחשוב לי שבאמת ינקה טוב וצמוד לקיר.

לפי הצ'אט השינויים הם בעיקר בחלק של הניקוי העצמי שהוא לא במים חמים וכל מיני פרטים ששיפרו אותם ב14.

וגם שהוא לא יורד ב180 מעלות עד למטה. שזה פחות קריטי לי.

ואני מחכה לשמוע ממישהי שהתנסתה

כי מרגע שמתרגלים אי אפשר לחזור אחורה

לא מבינה איך משקיעים בזה אלפי שקלים

שמעתי כל כך הרבה אנשים שאחרי כמה זמן המכשיר מתחיל לעשות בעיות (כל הדגמים והחברות)

בכזה מחיר זה שווה גם אם יחזיק רק חצי שנה ותדעי אם זה משהו שעוזר לך בבית או להיפך..

אם אין לו, לא שווה.

זה ממש משמעותי הניקוי עצמי.

ההבדל היחיד שראיתי זה אצל הבן היו לי בחילות וחוסר תיאבון

אצל הבת כמעט ולא, ממש בקטנה

שתי בנות- אחת חשק למתוק אחת נגעלת ממתוק אמאלה רק אוכל מבושל וטוב

בן- כנל

שיער- אין הבדל, תקופות בהריון של צמיחה ותקופות שלא בכל השלושה

והבטן נראת אותו דבר (זה ניראלי אולי קשור יותר למבנה של הבטן של אישה לא?)

חלק עם הקאות חלק בלי

בחלק חשקים למתוק ובחלק לאוכל מבושל. זה גם משתנה כמה פעמים באותו הריון או באותו יום 🤭

צורת בטן שונה, תלוי במספר ההריון ובכושר של שרירי הבטן 

בהריונות הקודמים סבלתי ממש מהקאות ברמה שלא יכלתי לאכול ולשתות כלום

ועכשיו אני ברוך השם מתפקדת ואוכלת 

לא נעים לי אבל אני לא מרגישה שאני בהריון

התרגלתי לסבל מטורף…..לצערי

אה ומה ששכחתי לציין שיש לי רק בנותתתתתתת

אז יש סיכוי שיש לי הפעם בןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

אצל כל אחת זה עובד אחרת.

בשום הריון לא היו לי ממש חשקים.

תמיד אני אשמח לנשנושים מתוקים, אבל לא משהו שונה בהריון ולא היה הבדל בין בנים לבנות.

בהריון עם הגדולה היו קצת הקאות, ההריונות הבאים לא היו בכלל, גם בנים וגם בנות.

הכללי אני לא שעירה, ולא מורידה בכלל, אז אני גם לא עוקבת אחרי הצמיחה. אבל לא שמתי לב להבדלים.