התחלתי מגיל שנתיים בערך כל פעם שמתקלח, להציע לו לעשות פיפי במקלחת לפני שמתחילים ואם הוא עושה- נותנת שוקולד צ'יפס אחד.

לפעמים עשה, ולפעמים לא כי טכנית לא היה לו באותו זמן.

אבל הוא הרגיש איך זה מרגיש.

וכמובן לא בכח, רק להציע בנחמדות ולעשות את זה כייפי ומגניב.

אח''כ חיכיתי לגיל 3 כדי שיהיה בבשלות מלאה וגם כי בדיוק התחיל הקיץ ולא רלוונטי לגמול בחורף, ואז הלך ב"ה תיק תק.

עשינו הרבה הטרמה מראש, הלכנו קנינו ביחד תחתונים יפות שהוא בחר וישבנון.

מהר מאד הישבנון הפך למיותר וקנינו שרפרף שהוא יכול לשים עליו את הרגליים, ופיפי במילא בעמידה לתוך האסלה.

שנתיים ושמונה זה פיציייי

הוא בכלל מגיע לגובה של האסלה?

מסוגל לטפס לבד על ישבנון?

אם לא עולה לגן- אולי שווה לחכות עוד כמה חודשים.

בדרך כלל בגיל 3 עולים לגן עיריה..

פעם היו גומלים מגיל 3 חודשים כשלא היו טיטולים.

יש אמהות שגומלות בגיל שנה וחצי וזה נהדר

יש הרבה פתרונות כמו סיר או ישבנון מסיבי שיצליחו להגיע לשירותים..

נכון שלפעמים זההלא הולך חלק אבל עם עקביות והשריית ביטחון לילד זה מצליח 

והכי מעניין אותי איך תינוקות מבשילים רגשית להפרד מאמא להמון שעות ביום ולהפרד מהנקה לצמיתות, הרבה לפני שהם מבשילים רגשית להפרד מהטיטול.

הבן שלי גמל את עצמו מהנקה בגיל 5 חודשים ולא רצה עוד

לגן הוא נכנס בהדרגה מאוד ונהנה אחרי שהוא היה גמול אז לא יכולה להתייחס לשאר, גם הבת שלי ככה האמת חוץ מזה שלא ינקה בכלל

ואצל הבן שלי הקטע הרגשי עם הגמילה היה נוכח ממש לעומת הבת

כמו שנתיים וחצי-שלוש, ומתחילים לערבב בגמילה אלמנטים רגשיים כמו לחץ סביב הכניסה לגן, ציפיות ואכזבות של ההורים, פרסים (הצלחות וכשלונות), אז צריך גם לתמוך בתהליך הזה רגשית.

בשביל הגמילה עצמה לא צריך שום בשלות רגשית, כמו שלא צריך בשלות רגשית בשביל אכילה עצמאית בכפית.

לא הייתי לחוצה בכלל כי הוא היה איתי בבית בכלל והיה מלא זמן לגן

לא היה אכפת לי כמה זמן זה ייקח

ולא הצעתי אפילו פרס אחד

גם לא הכנסתי אלמנטים רגשיים שלי. נטו הילד. הוא הראה סימני בשלות ומודעות - אז התחלתי. אחרי גיל 3. וזה היה תהליך הדרגתי מאוד של פרידה מהטיטול

העניין הרגשי הוא שקשה להם עם זה שהצרכים נפרדים מהגוף

מוזר לי שאת מתעלמת מזה, זה דבר מוכר

מחתלים אותם עד גיל מבוגר.

הבעיה הרגשית עם הפחד מהצרכים שנפרדים מהגוף נולדת רק בגילאים מאוחרים. איך אני יודעת? כי תינוקות שנגמלים לפני גיל שנה וחצי-שנתיים לא מפתחים פוביות כאלה. ודאי לא בגילאים מוקדמים יותר.

מעולם לא קרה לי או למי מחברותי שתינוק בן מספר שבועות או חודשים שהפשיטו אותו לפשפוש והוא נמנע מלשחרר מסיבות רגשיות.

אז זה קצת מופרך להגיד שצריך לחכות לגיל 3 כדי שהילד יבשיל מבחינה רגשית לתהליך...

צריך המון סבלנות וכח סבל של ההורים, טכנית כי מפספסים יותר.

דבר שני, הרבה ילדים עוד נמוכים מאד בשלב הזה ולא מספיק עצמאיים בשביל להוריד לבד תחתונים ו/או מכנסיים ואז לעלות על ישבנון או נמוכים להגיע לאסלה.

יוצא מצב שההורים משועבדים כל פעם לקחת את הילד לשירותים ולעזור, מה שמבחינתי זה מעיד על חוסר בשלות כי הילד לא עצמאי. ומוסיף עוד המון פספוסים שההורים לא הגיעו בזמן וכבר ברח.

אז את יכולה להגיד שיעשו בסיר אבל בואי זה פיתרון מאד זמני ונקודתי, לא משהו לתקופת ארוכה.

דבר שלישי,

כן, מחכים לסימני בשלות. סימנים פיזיים לזה שהילד יכול להגיד שהנה עכשיו צריך להחליף טיטול כי עשה פיפי וכו'..

כפי שאמרתי, לא התנסתי בגיל שנתיים וחצי כי בדיוק היה חורף ולא רלוונטי לי לגמול בחורף לכן "נאלצתי" לחכות לגיל 3. אין לי מושג מה היה קורה אם הייתי מתחילה לפני.

רק דבר אחד נכון -

ככל שהילד/תינוק צעיר יותר ככה הוא יותר תלוי טכנית בהורים בעשיית צרכים.

לא ראיתי שבאופן גורף גמילה מאוחרת היא קלה או מהירה יותר (אצלי לפחות זה ממש לא היה נכון), לא שאני מעוניינת בגמילה מהירה...

גם ילד בן שבועיים יכול לתקשר סביב עשיית צרכים. איך אני יודעת? מניסיון. הילדים שהקשבתי ונעניתי לצרכים שלהם היו מסמנים לי בצורה ברורה מגיל אפס כמעט, וגם היו מחכים כשידעו שאקח אותם לפשפוש.

מגניב אותי שרק לגמילה צריך בשלות, לא ראיתי אמהות שממתינות עם מוצקים עד שהילד ידע לאכול עצמאית, למשל.

דבר מאד לא נח! שלא נאמר סיוט.

מתכון לפספוסים מרובים ולתסכולים מרובים של 2 הצדדים.

מה עושה אמא שיש לה גם ניו בורן לדאוג לו או עוד אחים גדולים לדאוג להם וגם לרוץ בכל זמן נתון לעזור לגמול התורן להוריד בגדים ולהושיב האסלה..

ההבדל בין גמילה של צרכים לכל גמילה אחרת כפי שכתבת כמה דוגמאות, זה מה הגמילה מפעילה בנו ההורים.

זה הרבה יותר דוחה קקי ופיפי מרוחים על הספה, והסלון, והכסאות, והמיטה של הילד והמיטה של ההורים. זה המוןןן התעסקות של ניקיון והחלפת מצעים ובגדים ומקלחת והכל. שלא נדבר על הריח..

לעומת אכילה עצמאית שמקסימום שמים סינר או אם בגד מלוכלך באופן מוגזם אפשר לזרוק פשוט. את הספה שלך את לא תזרקי כי הילד עשה עליה פיפי..

כנל גמילה מהנקה וכנל חזרה לעבודה מחל"ד. 

לא סתם אומרים שהכי חשוב בתהליך הגמילה זה גם המוכנות של ההורים. הסבלנות והמוכנות.

יכולה להיות בכל גיל.

גם בגיל 3 פספוס של ילד זה מסריח ומייצר עבודה.

ילדים גדולים לא בהכרח מפספסים פחות בגמילה.

אבל הנקודה המרכזית כאן היא שתלות של ילד בהורים זה מובנה בהורות. תינוק תלוי בך בהזנה, הניקיון, בהלבשה, בסיפוק צרכים רגשיים...

התלות הזו חשובה מאד.

אורח החיים המערבי מנסה לצמצם למינימום את התלות כדי "לשחרר" את ההורים מה"עול" של גידול הילדים וממציא פתרונות שלא שערום אבותינו כמו תחליפי חלב, מסגרות טיפול לתינוקות וילדים וכן גם טיטולים חד"פ. בעיני נכון לשקול לעומק מה נכון לילד שאותו אנחנו מגדלים ולא להשתמש בכל דבר כי ככה מקובל או כי זה נח.

בסופו של דבר לא מעניין אותי באיזה גיל ואופן בחרת לגמול את הילד שלך. כן מפריעה לי ההתייחסות לגמילה צעירה כאל רעיון הזוי שדורש השתעבדות של ההורים בעוד שהאמת רחוקה מזה מאד, ובפרט שמעולם לא התנסית בכך.

ממש מעניין אותי הנושא הזה ובזכותך שמעתי על זה כאן בפורום.

(לא חושבת שאצליח לגמול תינוק בגיל שנה, במיוחד במציאות החיים שלנו שתינוק הולך למטפלת ורוב המטפלות לא מוכנות לתהליך כזה בגיל קטן, אבל ממה שזכור לי את עושה את זה באופן חלקי ויש את שתי האפשרויות, אני זוכרת נכון?

מה שאני זוכרת זו תנועה מאד ספציפית עם השפתיים (כמו פה של דג) היו גם תנועות מסויימות וקולות, כבר לא זוכרת איזה.

זה מאד אינדיבידואלי..

וזה ממש מדהים שככל שקשובים אליהם יותר ככה הם מסמנים יותר.

ובהחלט כשהילד נכנס למסגרת הסימונים יורדים דרסטית אבל חוחית שליטה בצרכים יכולה להשמר, שני הקטנים שלי מגיל שלמדו לשבת, תשעה חודשים בערך, היו עושים כל בוקר קקי בישבנון לפני שהלכו למעון עם טיטול (ושניהם נגמלו סופית רק סביב גיל שנתיים).

הוא כמעט עד גיל שנה לא אכל מוצקים כי לא היה בשל. וכשזה בא ממנו - זה קרה ביום.

אותו דבר עם מעבר משינה בידיים לשינה במיטה, ודברים נוספים.

ובשני הדברים שציינתי אני ממש לא היחידה שאני מכירה שחיכתה שהילד יהיה במקום בשל.

בני אדם הם לא מכונה.

עבד לך מעולה לגמול בגיל שבועיים - אז אשרייך. אבל זה ממש לא מעיד על יכולת של ילדים באופן כללי וגם לא בהכרח עלייך כאמא, אלא על הילדים הספציפיים שלך שעבד להם. יכול להיות שילד אחר שלך לא היה מצליח. 

דבר ראשון היא לא אמרה שהיא גמלה את הילדים שלה בגיל שבועיים, אלא שהיא מזהה סימנים ועוזרת להם לשחרר מעל הכיור במקום בטיטול. מה רע בזה?

דבר שני זו לא המצאה, תינוקות נולדים עם רפלקסים מולדים ויכולות שאנחנו לא תמיד מודעים אליהם. זה מאוד מעניין לקרוא על זה וזה לא מחייב אף אחת לגדל את הילדים שלה ככה, אבל מותר לדעת שזה אפשרי ואפילו בריא. אין כאן ביקורת למי שגומלת בגיל 3 (גם אני גומלת סביב גיל שנתיים ועשר כזה, בנים), אבל זה אמיתי שתינוקות יכולים להיות מודעים לצרכים שלהם בגיל הרבה יותר מוקדם ממה שנראה לנו ומקובל בסביבתנו 

האם חיכית לגיל שנה כי אז הילד שלך ידע לאכול מוצקים באופן עצמאי בצורה מנומסת בלי ללכלך סביבו? (בשלות טכנית)

או שחיכית שהוא יהיה מסוגל לשבת ולבלוע בלי להיחנק? (בשלות פיזית)

או שעד גיל שנה הילד היה נבהל מרעיון המוצקים וחווה חרדה מחשיפה למזון ובגיל שנה החרדה חלפה? (בשלות רגשית) ואם כן האם חשפת אותו למוצקים בזמן הזה?

מה שתיארת כבשלות פיזית כבר היה לו סביב 7 חודשים באופן עצמאי ובגיל 5 חודשים באופן פסיבי, כלומר כשישב בטרמפולינה. בגיל 7 חודשים כבר ישב עצמאית זקוף, ובגיל 5 חודשים כבר ידע ללעוס ולבלוע בקלות.

לאמסכימה עם ההגדרה שלך לבשלות הטכנית, אבל מה שתיארת לא קיים גם בגיל שנתיים, ילדים מלכלכים בגיל הרבה יותר גדול משנה.

לא יודעת איך להגדיר חרדה מאוכל, אבל כן, הוא סירב לאכול מוצקים עד גיל שנה ואז הסכים.

ניסינו, הצענו, חשפנו אותו למאכלים שונים וזה לא קרה עד שכן. וזה לא היה קשור לשום דבר שעשינו או לא עשינו.

אז כן זו בשלות רגשית.

גם שינה על מיטה ולא בידיים - ניסיתי מגיל אפס בהרבה צורות - רגיל, עיטוף, לינה משותפת, כל מיני טיפים שעזרו לאחרות. פעם בשבוע שבועיים ניסיתי לתת לו, וזה לא עזר. הוא ישן רק בידיים.

ובגיל 4 חודשים הוא פשוט הסכים לישון על מזרן.

שוב, לא עשיתי שום דבר מיוחד.

שוב, אני רואה בזה בשלות רגשית.

אגב היום הוא כמעט בן 3 ולא גמול כי זה פשוט לא עובד, ובעיניי לא בשל רגשית (אבל לא רק, יש עוד סיבות מסביב). למרות, שלפני שנה וחצי אני חושבת שהיה לו איזה חלון זמן שאם היה נגמל בו זה היה עובד. לא כי היה בוגר בשיל שנה וחצי יותר מגיל 3. אני מאמינה שבהרבה דברים בחיים, גם בתור מבוגרים, ואפילו דברים הכי פיזיולוגיים כמו הירדמות או עשיית צרכים - יש כל מיני חלונות זמן רלוונטיים שבהם זה יכול להצליח. ואם נפספס את ההזדמנות אז נצטרך לחכות לחלון הזמן הבא. לפעמים חלון הזמן הראשון יהיה מאוחר, ונצטרך לחכות חגיל יותר מאוחר מהממוצע - כמו הבן שלי עם אוכל, ולפעמים פספסנו חלון זמן אחד ונצטרך לחכות לחלון הבא, כמו הבן שלי עם גמילה.

ואגב, אין לי שום דבר נגד גמילה בגיל מאד צעיר כל עוד זה מתאים לילד הספציפי, זה נראה לי דבר נפלא. ההתנגדות שלי היא אך ורק לטון הנחרץ והמתנשא שלך מול אמהות שאומרות אחרת רק כי לא התנסית בחוויה של ילד לא בשל למשהו (או שהתנסית והתעלמת כי החלטת שאין דבר כזה, אין לי דרך לדעת).

@מחי מקוה שהפסקה האחרונה עונה לשאלה שלך

למוצקים בגילאים מוקדמים יותר וזה התפתח לחלק משמעותי מהתזונה שלו רק סביב גיל שנה.

בעיני זה מה שחסר סביב עשיית צרכים, שילדים מחותלים לא נחשפים ולא מתנסים בכלל בכלל בעשיית צרכים, ואז ההורים מצפים שיגיע יום, גג יומיים, ובבת אחת הוקוס פוקוס הילד יהיה גמול. ואם זה לא קורה אז כנראה שהילד לא בשל וצריך להמתין עוד.

באופן כללי אני מאמינה שבשלות מגיעה מתוך תלות והשענות על ההורה, וכשאני מובילה תהליך כמו גמילה מטיטולים אני מלמדת את הילד מיומנות חדשה ולא מצפה ממנו לשום דבר, האחריות על כל שלב בתהליך היא שלי. לא רואה איזו בשלות רגשית צריך בשביל דבר כזה.

בשלות רגשית בעיני קריטית לתהליכים שכרוכים ברמות שונות של פרידה מהורה או גורמים התקשרותיים אחרים, הפורום מלא בהתייעצויות לגבי דברים מהסוג הזה (גמילה מהנקה, כניסה למסגרת, לינה בנפרד, תנאי האשפוז לאחר הלידה, שימוש במנשא מול עגלה וכד')

ברוב המקרים האלה הבשלות של הילד היא גורם זניח במכלול השיקולים. בחלק מהמקרים מדובר באילוץ אבל לא בכולם, וגם באילוץ יש דרגות שונות. אבל דוקא בגמילה מטיטולים פתאום מאד קריטי לא להתחיל לפני שהילד בשל.

לגבי חלונות זמן אני בגדול מסכימה איתך, בעיקר אם מפספסים אותם... 

אני חושבת שזה שאת לא רואה פה בפורום את השיקול של בשלות הילד לא אומר שהוא לא נלקח בחשבון על ידי ההורים. התייעצתי פה כמה פעמים בנושאים שונים, לא תמיד ציינתי את רמת הבשלות של הילד, אבל ידעתי להתאים את העצות. לפעמים לא מציינים את זה בפירוש אבל אפשר להבין את זה מחלק מהשיקולים (כמו כניסה למסגרת - ילד ביישן ומפחד מזרים), או שאין את האפשרות הטכנית לתת לזה מענה מלא (נניח אם חייבים שהאמא תצטרך לחזור לעבוד מבחינה כלכלית והילד לא בשל לפרידה) וצריך למצוא פתרונות עוקפים. ויש נושאים שכן יותר אפשר למשוך אם צריך + קשה להבין את רמת בשלות הילד בפרטים אחרים או שלא תמיד כל עצה יהיה קל להתאים לכל ילד.

בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה שממה שאת כותבת נראה שאת חושבת שהפרטים שקראת נותנים לך תמונה מלאה של הדבר כשזה כנראה לא המצב בהרבה מקרים, וגם שיכול להיות שיש מקרים שלא פגשת עדיין

כי לרוב האנשים אין זמן כוח או רצון לעשות את התהליך הזה מגיל קטן יותר

מכונות כביסה ופשתונים בכל הבית.

אבל מכאן ועד להגיד ש"גיל שנתיים ושמונה זה פיציייי" ושצריך בשלות רגשית בשביל להתחיל תהליך גמילה... זה פשוט לא נכון.

מעבר לזה שלא נכון להציג גמילה צעירה כקשה מופרכת וגמילה מאוחרת כקסומה. בפרט שאין לך נסיון עם שני הסוגים.

עם הבכור שלי חיכיתי שיהיה "בשל" כמו שאמרו האמהות בגינה. בגיל 3, כשהיה כמעט האחרון בגן עם טיטול, התחלנו גמילה, והיא ב"ה נמשכה כמה חודשים טובים של פספוסים, המון פספוסים צואה וגם שתן.

הילדים הבאים שנגמלו מוקדם יותר, פספסו הרבה פחות צואה ולדעתי גם פספוסי שתן היו להם פחות.

הילדון שלי עשה צואה במקלחת בטעות, אני שמחתי וניצלתי את ההזדמנות לעורר מודעות לאופן עשיית הצרכים אבל היה נראה שהוא נבהל נורא

שום דבר לא בכח, הוא עושה באמבטיה, והוא יודע לעלות לבד בישבנון.

וחשבתי שהוא בשל, כי לפי כל הסימנים זה היה נראה כך.

זה לא מוקדם מידי, יש לו ילדים במעון איתו שכבר גמולים.

יכולים להפריד 4 חודשים בלבד, אבל כמה פער יש בין שתי נקודות הזמן האלה.

4 חודשים בהתפתחות של פעוט, גם בגיל 3, הם המון המון זמן. כמובן שזה משמעותי יותר בין גיל 0 ל4 חודשים, אבל גם בין 2.8 ל3 יש פער לא מבוטל. וההתפתחות של המוח, שזה מה שאנחנו קוראים בשלות רגשית, בזמן הזה היא משמעותית.

זה שהנקה משמעותית בעינייך יותר מעשיית צרכים לא הופכת אותה בהכרח לדבר שקשה יותר להיגמל ממנו. כנל פרידה מההורה לכמה שעות ביום.

אפשר לגמול בגיל צעיר יותר וזה דורש הרבה יותר מאמץ מההורה ומהילד מאשר כשהילד בשל. 

כלומר זה פיצי לדברים מסוימים, אבל לא בהכרח לגמילה. יש הרבה שנגמלים לפני.

לא אומרת שצריך להכנס למלחמות עם הילד. כן צריך לראות איך הוא ביחס לכל הסיפור הזה. אבל בהחלט אפשר לגמול הרבה לפני ושזה יגמר מהר ובטוב.

ראיתי שהבדלת בין בנים לבנות. מסכימה איתך. , ובכ"ז, אחת הבנות שלי נגמלה בגיל שנתיים וחודש בלי שום הכנה מראש, רק בגלל משחק של אחיה הגדולים. תוך יומיים גמילה יום ולילה ו3 פיספוסים סה"כ מאז ולתמיד.

עוד בת גם בגיל שנתיים.

בן נוסף בגיל שנתיים וחצי (מסיבה בריאותית לא יכל להיגמל לפני. ברגע שזה טופל נגמל מהר).

ועכשיו אנחנו בגמילה בקצב של הילד. עם בן שנה ו9.

בגדול תינוקות נולדים עם אינסטינקט שלא לעשות על עצמם ועל אמא שלהם. ולכן בהתחלה הם עושים כשפותחים להם את הטיטול.  יש שיטה של לקחת את התינוקות מגיל קטנטן ממש להחזיק אותם בתנוחת כריעה מעל כיור או אסלה ולתת להם לשחרר. יש תינוקות שזה מקל עליהם את הכאבים בטן של החודשים הראשונים. וזה מדהים איך תינוקות שמכירים את זה מגיבים לזה מגיל פצפון.

אחרי זה אנחנו אלה שמשבשים להם אותו עם הטיטולים. 

הובלתי תהליך של גמילה בלי לשאול את הילד, קניתי תחתונים יפות, הילד הסכים ללבוש, לא הסכים לעשות בשירותים, הצעתי לעשות במקלחון והוא הסכים, אחרי יומיים הסכים לעבור לשירותים (בעמידה על שרפרף)

כשיצא לו בתחתונים, אמרתי לו לא נורא ככה לומדים.

פשוט להוריד חיתול וזהו...

יפספס כמה פעמים, זו לא תקופה קלה אבל זה יעבור.

ברור שאנחנו רוצים שישר יתחילו לעשות בשירותים ובניקיון ויש ילדים שאצלם יותר קל. אבל זה גם תהליך שהיחד צריך ללמוד.

רק לשים לב אם זה גורם למצוקה לילד כנראה שיש משהו אחר וכדאי ללכת לאיבחון... סתם ככה ילד שמבין, יקח לו כשבוע- שבועיים להתרגל. יש הרבה ילדים שמפחדים מהאסלה וצריך למצוא איך לתווך להם את זה. זה נורמלי. חלק מזה נובע שהיום מחכים כל כך הרבה כדי לגמול והילד לא רגיל לזה... אם יש אחים גדולים שיכולים לראות וללמוד מזה, זה מאןד עוזר

כשהיו במעון... דוקא במעון היו מוכנים לעזור אבל הם ממש התעקשו ולא הצלחנו. כי שם גם אי אפשר להביא יחד לא גמוח בלי חיתול

עשיתי את הגמילה בקיץ לפני גן עירייה. פשוט הורדתי להם את החיתולים וזהו. תקופה מאוד קשה אבל זה עובר

וכדאי לשחרר אותו.

אפשר לספר לו מה קרה ולהקפיד למסגר: "פעם כשהיית צריך קקי, הקקי לא התאפק ויצא מחוץ לשירותים, התלכלכו לך הרגליים/הרצפה, אחר כך אמא נקתה הכל".

הרבה ילדים שחווים מתח סביב גמילה יכולים להפיק תועלת ממשחק עם חומרים כמו פלסטלינה או חימר בצבע חום, שמסמל צואה.

אפשר גם להשתעשע עם אביזרים שקשורים לגמילה כמו ישבנון, סיר או תחתונים. לשחק איתם מחוץ להקשר ולהפיק מהם צחוק והנאה.

באופן אישי הקטן שלי גם נתקע קצת באיזשהו שלב בגמילה. כשהיה מפספס הייתי אומרת לו "לא נורא, ננקה" וכנראה שהוא חווה את עשיית הצרכים כדבר לא טוב וניסה להמנע. כשהבנתי את זה התחלתי לתת לו פידבק חיובי על עצם העשייה גם אם זה על הרצפה (איזה יופי, עשית פיפי! של מי הקקי הזה? עשית בעצמך?? כל הכבוד!) וזה ממש שחרר אותו.

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

• צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

• עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

• יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

אני השנה מצאתי פיתרון, פתחתי קבוצת ווצאפ עם עצמי וכתבתי לכל ילד מה יש, איזה צבע, איזה חברה

ככה שגם אם אני מסתובבת בקניות ואני רואה שיש מספיק חולצות לדוגמא, אז אני לא קונה

שישה ילדים זה פרויקט גדול

גם מבחינת צריכה

זה הרבה עבודה

לי יש ארבעה

וברור לי שכל הזמן צריך לקנות ולעשות דברים שצריך

נראה לי האישו הוא הציפייה שלך שזה יהיה אחרת

כשברור מראש שזה סיזיפי

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

עם קשקושים ללימודים או בגדי בסיס אני מסתדרת שם, אבל בגדים לגדולים או לעצמי לא מצליחה למצוא (גילוי נאות, גם בחנויות פיזיות לא מוצאת🤦‍♀️)

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

בפרט כשאני חושבת איזה כיף שסיימתי עם כל הציוד הלימודי, ופתאום בתחילת השנה מבקשים גם חוצצים, צבעי מים, טושים מחיקים ודפדפת חשבון...

באמת למי שיש חנות קרובה וילדים שמסוגלים ללכת לבד - זה ממש מקל. נכון שזה עולה שקל שניים שלושה יותר, אבל גם להתאמץ לנסוע בשביל פריט בודד עולה מאמץ ודלק. הכי מתסכל אלו פריטים ספציפיים שאין בחנויות מכולת. רק בתחילת השנה קלטתי שיש לנו שני ילדים שצריכים את אותו חומש (וכשבדקתי וקניתי ספרי לימוד - ראיתי שיש בבית חומש וחשבתי שאין צורך לקנות).

זה לא רק לילדים, גם פתאום נשבר הקולפן, והתינוק הגיע לגיל שצריך כוס אימון, ונגמר לי הויטמינים...

מה שאני עושה בפועל,

עושה לעצמי רשימות, ופעם בכמה שבועות עושה סיבוב בקניון. ביגוד אני קונה הרבה אונליין. ואם אני בתקופה עמוסה מחפשת אונליין גם פריטים אחרים כמו ציוד לימודי או ציוד תינוקות.

ופעם בשבוע בערך, לדאוג לקנות את מה שכתוב.

רב הדברים זה לא פיקוח נפש, וברגע שהילדים רואים שזה כתוב, הם יודעים שנדאג לזה.

זה מוריד מראש את הנידנודים: נו מתי כבר תקנו לי...

ובשבילך, זה ירכז את הכל לפעם בשבוע, ולא כל יום, כל היום..

רשימות מרוכזות זה רעיון מעולה. אאמץ.

לגבי קניות מראש - יותר קשוח כי הבית פיצי וזה באמת לא רק סביב בגדים אלא המון חפצים שהם צריכים כמו שאחרות גם ציינו פה.

קחי לך יום ותצאי לקנות רק לךלקטנים קונה רק ביד 2...

גם ככה מתלכלך מהר

עם 7 ילדים ב"ה.

אין לי פתרונות קסם כי כאמור אני באותה סירה.

אבל כמה דברים להתייעלות:

1. יש לי רשימה בפלאפון (בפתקים) שהיא רשימת קניות סופר ומתחתיה רשימת קניות לבית/לילדים. לפעמים כשאני מרגישה שעמוס אני אומרת להם תכתבו לי ברשימה כי מה שלא כתוב אני לא זוכרת.

2. אני לא קונה מיד כשמבקשים. אם הלכתי עם הבנות לפני שבוע וחצי לקניות, אז הקניה הבאה תיהיה עוד שבועיים כנראה. אלא אם יש צורך דחוף. ואז לפני שיוצאים מבקשת מהן להכין לי פתק עם כל מה שהן צריכות. ואז אני עושה סדר עדיפויות. איזה חנויות הולכים קודם. איפה יש גם דברים לי או לקטנים, או מה מיותר בעייני וצריך להזכיר להן שקנינו בסוף העונה הקודמת או אפשר בלי.

3. אתרים מחו"ל בעיקר. אני לבית מזמינה הרבה מאלי אקספרס. גם הילדים כל מיני חפצים קטנים כמו קליפסים, תיק רחצה, בקבוקים, ציוד כושר של הבן, משחקים קטנים, דברים לתינוקת ועוד. הבנות אוהבות את שיין אז הן לפעמים מחפשות שם. אחרי זה אני עושה להן סינון מה לא נצרך או מה הן לא שמו לב לפרטים של בגד מסוים וכו.

4. אם הם מספיק גדולים (אצלי הגדולים בני 12-14.5) הם יכולים לפעמים ללכת לבד עם פלאפון ולקנות בעצמם. את יכולה לבקש שיעדכנו אותך מהחנות לפני כל קניה. וגם עוד אופציה לשלוח אותם עם חבר/ה שאת סומכת עליהם או עם דוד. במיוחד אם יש דוד/ה רווק/ה שקצת יותר פנוי/ה ורוצה קשר עם האחיינים הגדולים ומתאים להם להסתובב ביחד, יכול לחסוך לך.

5. התייעלות בקניה עצמה- אני הולכת איתן לאזור מסחרי. אני הולכת לחנות אחת לקנות משהו שאני צריכה והילד/ה נכנסים בנתיים לחנות אחרת לחפש את מה שהם צריכים אם יש שם. ואז או שהם משלמים בעצמם ממני או שאני באה מאשרת ומשלמת.

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

אפשר לקנות גם בביוטיקר, עולות כמה שקלים להרבה סיכות

אלו סיכות שאם את מחברת לשיער אין שום סיכוי בעולם שזה מחליק

זה חזק ממש, אם כבר החשש איתן שלא יתלשו שערות

היום

שמעתי דברים טובים על בובו של תאיר סול

בובו Archives - תאיר סול - TAIR SOL

כרגע המלאי אזל אבל אמור להתחדש

אני מקווה שיחזור למלאי

אולי נתפס עליו אבק וכד וככה הוא פחות יחליק לך.

אמי מכבסת אותו מפעם לפעם

של הסרט. יש לו ארבע אפשרויות איך שיהיה מונח על הראש. יש שני צדדים של הקטיפה (עליון ותחתון) וכל צד אפשר גם לסובב שנגיד החלק שעומד עכשיו קרוב יותר למצח יעמוד לכיוון הרחוק מהמצח.

אני אנסה להסביר, אם יש על הסרט פתק של היצרנית, אז הפתק יכול לעמוד צמוד לשיער כשהאותיות בכיוון הנכון, או צמוד לשיער כשהאותיות שלו הפוכות, או שבכלל הפתק יהיה בצד של הסרט שלא נוגע בשיער ושוב- האותיות בכיוון הנכון או שלא.

תנסי כל אחת מצורות ההנחה האלו, אמור להיות שיש 1 שעובדת, מרגישים את זה, והאחרות מחליקות. בהצלחה.

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.

ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.

ביקום

(גילוי נאות, אני הייתי השפית )

אלופה!

בטח היתה חוויה מיוחדת..

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

אני חששתי הריון שלם מברית בתשעה באב בלי לדעת בכלל מה מין העובר.

בסוף יצאה ברית בשבת והיה יותר כאב ראש אפילו😂

אל תחשבי על זה ככה

תהיי בראש שאת לא קובעת את המציאות והכל יסתדר לטובה גם אם זה בתוך החג וכו' זה כבר מוריד מהלחץ

גם הייתי בתקופה הזו לקראת לידה ואנשים יותר נלחצו ואמרו לי שלא תלדי ביום הזה ולא ביום הזה...

כאילו מי אנחנו ומה הבחירה שלנו בדברים האלה בכלל??

ב"ה ותודה על מה שיש מתי אני אלד זה לא משנה העיקר שהחוויה תהיה טובה בבריאות ובידיים מלאות

תכלס אי אפשר לצפות כלום.. ובעז"ה ה' יתן לנו חוויה שמחה וטובה וידיים מלאות

אבל רק אומרת שגם אני באחת הלידות הייתי צריכה ללדת בסביבות פסח, בסוף ילדתי חודשיים לפני , אז תשמחי, תנשמי, וכשתגיעי לגשר תחצי אותו ותעשי אך ורק מה שצריך מבחינת הלכה ..

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד

קרקע.

היום אין קשר ביני לבין התעמלות ;)

אבל ברצינות, זו אמורה להיות שעה של כיף בלי דרישות לוחצות, בלי הסללה לכיוון מסוים, פשוט לעשות משהו כיף לשם הכיף...

לקריירה יש עוד מספיק זמן לדאוג בעיני...

אני פשוט מנתקת את זה.

היו לי גם מקרים שחברים מאד טובים אמרו לי אישית דברים מאד מכוערים בקטע פוליטי, מבחינתם זה היה סוג של בדיחה מבחינתי זה הבהיר לי איך הם רואים את הסביבה שלי וכמה הם מנותקים מהמציאות. אבל היה לי חשוב הקשר איתם ופשוט אחסנתי את זה במקום אחר במוח ו"שכחתי".

נראה לי שזה יכול לקרות עם כל מיני אנשים בכל מיני תחומים שפתאום חברה נגיד תגיד משהו ממש מעליב או ממש חסר טקט. ואנחנו מחליקים ומתעלמים.. אז כזה.

משתדלת ממש פיזית לא לשמוע את השיחות האלה. לא רוצה לדעת מה אומרים.

יש לי מישהי ממש חמודה בעבודה שאני מעריכה מאוד והיא שמאלנית, אמנם לא כזה מדברים אצלנו פוליטיקה אבל לפעמים זה עולה ואני שומעת את הדעות הנחרצות שלה (והיא את שלי חח).

יש דברים שאלה טענות לגיטימיות שאני מבינה ומכבדת אם כי לא מסכימה, ויש כל מיני טענות הזויות כאלה כמו שסיפרת, נגיד היא אמרה לי פעם ברצינות תהומית שהאיראנים התקיפו אותנו בגלל ביבי, ואם היה ראש ממשלה אחר הם לא היו יורים עלינו כי הם סבבה עם הישראלים רק לא עם ביבי.

עכשיו איך אמורים להגיב לדברים האלה? והיא משוכנעת שזה נכון! אני מסתכלת על אנשים כאלה בעיקר שהם מאוד מאוד תמימים ומאמינים לכל מה שמאכילים אותם, והתקשורת מאכילה אותם המון.

לא קורה מצד אחד של המפה הפוליטית

זה קורה מכל הצדדים

ובקצוות זה בולט העיוורון של אנשים אחר האידאולוגיה

משמאל ומימין

את קיטונם ודעתם ברבים. כי אצלנו במשרד יש גם שמאלנים וגם ימניים ומי שכל הזמן מדבר נגד (באופן מסריח) זה השמאלניים.

סובייקטיבית או אובייקטיבית

אם את ימנית את לא יכולה לראות את התמונה המלאה

כי אני יודעת להגיד את כמות היחס של דיבורים לכאן ולכאן. ובתור אחת שלא משתתפת בשיחות האלה אני אומרת מהצד.

ואני גם הדתייה היחידה בערך (יש אחד חופש כיפה אבל הןא לא תמיד מגיע)

ובאמת לפעמים הם גם מקשרים דברים לא קשורים ואומרים שזה 'החרדים' או דיבורים על ילודה או באמת דברים שאני משתגעת

אז אני פשוט או לא משתתפת בשיחה אאכ פונים אליי ישרות ואז אענה משו ציני או מצחיק או מוגזם (מה הם לא מונעות נו הנה חמדמדה מותר לכם למנוע הריון?? אני: מפתאוםםםםםם אנחנו לכולנו יש עשרה ילדים פקל ילד בשנה אין ברירה חייב לגדל את אוכלוסיית החרדים!! סתם דוגמא)

אישית אני מעדיפה את זה מאשר להיכנס לדיונים עקרים סתם

הרי לא ייצא מזה כלום

אני שומרת על גזרה ניטרלית, ואם מישו (היה פעמיים כאלו רק) אומר משו לא במקום, אני סןתמת… אין לי עניין לענות לאנשים שלא יקשיבו…

לא מתייחסת לזה כאיך אהיה מולו בפן המקצועי, ולא משליכה על איך אני נתפסת בעינהם, זו אני. זה הם. הם יודעים שאנחנן שונים כמו שאני יודעת את זה…

זה זוועה של חשיבה והם ברדיפה עצמית.

לא חושבת שההסתכלות שלך צריכה להיות אחרת עליה.

רחמים זה המקסימום המתאפשר.

תשמחי שהגעת להבנה שהם קיצוניים בקצה הקצה ולא שאת חיה באשליה שכל אחד לדעתו שלו. זה אשליה.

אני משתדלת להפריד בין כמה דברים

שמאל/אנטי ביבי שחושב אחרת ממני בכל מיני דרכים אבל במהות הוא ציוני - יש לי איתו שיח. יכולה לא להסכים איתו, להשתדל לא לדבר איתו על פוליטיקה, אבל עדיין פשוט חושבים אחרת ומסכימים לא להסכים.

לעומת שמאל פרוגרסיבי עם מחשבות שממש אנטי ישראליות והרסניות - זה לא מקובל עלי. אני מתרחקת מאנשים כאלו. לשמחתי לא עובדת אבל כמובן שיש בין החברים, אני מבחינתי פשוט התרחקתי. לא ברעש וצלצולים אבל לא רוצה להכיל מי שבפועל מעדיף את אויבינו על פנינו.

דבר שני חשוב להפריד בין אנשים שמכירים את מה שקורה באמת ביהודה ושומרון או בכללי מודעים למצב, לבין אלו שניזונים מהתקשורת - לדוגמא מה שקורה ביהודה ושומרון מוצג בתקשורת באור מאוד מסויים שאם לא הייתי יודעת דברים אחרים גם אני הייתי מזדעזעת מאוד. לאנשים כאלה אני אמנם אתבאס מהם אבל אם יהיה לי כוח אנהל איתם דיון ואציג להם נתונים אחרים ואם לא פשוט אצטער על שטיפת המוח אבל אבין שהם פשוט לא מודעים למציאות.

בסוף אני חושבת שטוב מאוד לבחור חברים שיודעים להבחין בין טוב לרע, ואין סיבה להעריך את מי שבוחר בשם כל מיני ערכים הרסניים וזרים להשתלח במדינה שלנו

הרוב הגדול של הציבור, גם השמאל. אוהב את ארץ ישראל ועם ישראל ורוצה פה בניין יחד.

על המציאות דרך העיניים שלהם. אבל אחרי המלחמה זה כבר לא הגיוני.

אז עוזר לי להבין שמאוד קשה לשנות תפיסת עולם, גם כשהמציאות מראה משהו אחר המוח מנסה למצוא איך בכל זאת תפיסת העולם המבוססת במוח יכולה להמשיך להתקיים ולהסתדר עם הנתונים בפועל. במקרה הזה הספיצפי גם התקשורת ממשיכה לבסס ולתמוך אז זה עוד יותר מעודד להמשיך את אותה תפיסת עולם.

בעיניי מי ששינה תפיסת עולם בעקבות המלחמה ראוי להתפעלות, ומי שלא הוא לא חולה או טיפש. הוא פשוט תקוע בתפיסת עולם מעוותת שלמד וממשיכים לספר לו ולא בחן באופן מחושב מול מבחן המציאות.

שאין לך מה להתבאס שזה משפיע עלייך

כן לנסות לשחרר כי לא כיף לעבוד ככה

אבל להבין שבעצם זה משפיע עלייך כי אכפת לך

אכפת לך מהעם שלך ולכן נוגע בך לשמוע כאלה דעות

זה טוב שאכפת לך...