התחלתי מגיל שנתיים בערך כל פעם שמתקלח, להציע לו לעשות פיפי במקלחת לפני שמתחילים ואם הוא עושה- נותנת שוקולד צ'יפס אחד.

לפעמים עשה, ולפעמים לא כי טכנית לא היה לו באותו זמן.

אבל הוא הרגיש איך זה מרגיש.

וכמובן לא בכח, רק להציע בנחמדות ולעשות את זה כייפי ומגניב.

אח''כ חיכיתי לגיל 3 כדי שיהיה בבשלות מלאה וגם כי בדיוק התחיל הקיץ ולא רלוונטי לגמול בחורף, ואז הלך ב"ה תיק תק.

עשינו הרבה הטרמה מראש, הלכנו קנינו ביחד תחתונים יפות שהוא בחר וישבנון.

מהר מאד הישבנון הפך למיותר וקנינו שרפרף שהוא יכול לשים עליו את הרגליים, ופיפי במילא בעמידה לתוך האסלה.

שנתיים ושמונה זה פיציייי

הוא בכלל מגיע לגובה של האסלה?

מסוגל לטפס לבד על ישבנון?

אם לא עולה לגן- אולי שווה לחכות עוד כמה חודשים.

בדרך כלל בגיל 3 עולים לגן עיריה..

פעם היו גומלים מגיל 3 חודשים כשלא היו טיטולים.

יש אמהות שגומלות בגיל שנה וחצי וזה נהדר

יש הרבה פתרונות כמו סיר או ישבנון מסיבי שיצליחו להגיע לשירותים..

נכון שלפעמים זההלא הולך חלק אבל עם עקביות והשריית ביטחון לילד זה מצליח 

והכי מעניין אותי איך תינוקות מבשילים רגשית להפרד מאמא להמון שעות ביום ולהפרד מהנקה לצמיתות, הרבה לפני שהם מבשילים רגשית להפרד מהטיטול.

הבן שלי גמל את עצמו מהנקה בגיל 5 חודשים ולא רצה עוד

לגן הוא נכנס בהדרגה מאוד ונהנה אחרי שהוא היה גמול אז לא יכולה להתייחס לשאר, גם הבת שלי ככה האמת חוץ מזה שלא ינקה בכלל

ואצל הבן שלי הקטע הרגשי עם הגמילה היה נוכח ממש לעומת הבת

כמו שנתיים וחצי-שלוש, ומתחילים לערבב בגמילה אלמנטים רגשיים כמו לחץ סביב הכניסה לגן, ציפיות ואכזבות של ההורים, פרסים (הצלחות וכשלונות), אז צריך גם לתמוך בתהליך הזה רגשית.

בשביל הגמילה עצמה לא צריך שום בשלות רגשית, כמו שלא צריך בשלות רגשית בשביל אכילה עצמאית בכפית.

לא הייתי לחוצה בכלל כי הוא היה איתי בבית בכלל והיה מלא זמן לגן

לא היה אכפת לי כמה זמן זה ייקח

ולא הצעתי אפילו פרס אחד

גם לא הכנסתי אלמנטים רגשיים שלי. נטו הילד. הוא הראה סימני בשלות ומודעות - אז התחלתי. אחרי גיל 3. וזה היה תהליך הדרגתי מאוד של פרידה מהטיטול

העניין הרגשי הוא שקשה להם עם זה שהצרכים נפרדים מהגוף

מוזר לי שאת מתעלמת מזה, זה דבר מוכר

מחתלים אותם עד גיל מבוגר.

הבעיה הרגשית עם הפחד מהצרכים שנפרדים מהגוף נולדת רק בגילאים מאוחרים. איך אני יודעת? כי תינוקות שנגמלים לפני גיל שנה וחצי-שנתיים לא מפתחים פוביות כאלה. ודאי לא בגילאים מוקדמים יותר.

מעולם לא קרה לי או למי מחברותי שתינוק בן מספר שבועות או חודשים שהפשיטו אותו לפשפוש והוא נמנע מלשחרר מסיבות רגשיות.

אז זה קצת מופרך להגיד שצריך לחכות לגיל 3 כדי שהילד יבשיל מבחינה רגשית לתהליך...

צריך המון סבלנות וכח סבל של ההורים, טכנית כי מפספסים יותר.

דבר שני, הרבה ילדים עוד נמוכים מאד בשלב הזה ולא מספיק עצמאיים בשביל להוריד לבד תחתונים ו/או מכנסיים ואז לעלות על ישבנון או נמוכים להגיע לאסלה.

יוצא מצב שההורים משועבדים כל פעם לקחת את הילד לשירותים ולעזור, מה שמבחינתי זה מעיד על חוסר בשלות כי הילד לא עצמאי. ומוסיף עוד המון פספוסים שההורים לא הגיעו בזמן וכבר ברח.

אז את יכולה להגיד שיעשו בסיר אבל בואי זה פיתרון מאד זמני ונקודתי, לא משהו לתקופת ארוכה.

דבר שלישי,

כן, מחכים לסימני בשלות. סימנים פיזיים לזה שהילד יכול להגיד שהנה עכשיו צריך להחליף טיטול כי עשה פיפי וכו'..

כפי שאמרתי, לא התנסתי בגיל שנתיים וחצי כי בדיוק היה חורף ולא רלוונטי לי לגמול בחורף לכן "נאלצתי" לחכות לגיל 3. אין לי מושג מה היה קורה אם הייתי מתחילה לפני.

רק דבר אחד נכון -

ככל שהילד/תינוק צעיר יותר ככה הוא יותר תלוי טכנית בהורים בעשיית צרכים.

לא ראיתי שבאופן גורף גמילה מאוחרת היא קלה או מהירה יותר (אצלי לפחות זה ממש לא היה נכון), לא שאני מעוניינת בגמילה מהירה...

גם ילד בן שבועיים יכול לתקשר סביב עשיית צרכים. איך אני יודעת? מניסיון. הילדים שהקשבתי ונעניתי לצרכים שלהם היו מסמנים לי בצורה ברורה מגיל אפס כמעט, וגם היו מחכים כשידעו שאקח אותם לפשפוש.

מגניב אותי שרק לגמילה צריך בשלות, לא ראיתי אמהות שממתינות עם מוצקים עד שהילד ידע לאכול עצמאית, למשל.

דבר מאד לא נח! שלא נאמר סיוט.

מתכון לפספוסים מרובים ולתסכולים מרובים של 2 הצדדים.

מה עושה אמא שיש לה גם ניו בורן לדאוג לו או עוד אחים גדולים לדאוג להם וגם לרוץ בכל זמן נתון לעזור לגמול התורן להוריד בגדים ולהושיב האסלה..

ההבדל בין גמילה של צרכים לכל גמילה אחרת כפי שכתבת כמה דוגמאות, זה מה הגמילה מפעילה בנו ההורים.

זה הרבה יותר דוחה קקי ופיפי מרוחים על הספה, והסלון, והכסאות, והמיטה של הילד והמיטה של ההורים. זה המוןןן התעסקות של ניקיון והחלפת מצעים ובגדים ומקלחת והכל. שלא נדבר על הריח..

לעומת אכילה עצמאית שמקסימום שמים סינר או אם בגד מלוכלך באופן מוגזם אפשר לזרוק פשוט. את הספה שלך את לא תזרקי כי הילד עשה עליה פיפי..

כנל גמילה מהנקה וכנל חזרה לעבודה מחל"ד. 

לא סתם אומרים שהכי חשוב בתהליך הגמילה זה גם המוכנות של ההורים. הסבלנות והמוכנות.

יכולה להיות בכל גיל.

גם בגיל 3 פספוס של ילד זה מסריח ומייצר עבודה.

ילדים גדולים לא בהכרח מפספסים פחות בגמילה.

אבל הנקודה המרכזית כאן היא שתלות של ילד בהורים זה מובנה בהורות. תינוק תלוי בך בהזנה, הניקיון, בהלבשה, בסיפוק צרכים רגשיים...

התלות הזו חשובה מאד.

אורח החיים המערבי מנסה לצמצם למינימום את התלות כדי "לשחרר" את ההורים מה"עול" של גידול הילדים וממציא פתרונות שלא שערום אבותינו כמו תחליפי חלב, מסגרות טיפול לתינוקות וילדים וכן גם טיטולים חד"פ. בעיני נכון לשקול לעומק מה נכון לילד שאותו אנחנו מגדלים ולא להשתמש בכל דבר כי ככה מקובל או כי זה נח.

בסופו של דבר לא מעניין אותי באיזה גיל ואופן בחרת לגמול את הילד שלך. כן מפריעה לי ההתייחסות לגמילה צעירה כאל רעיון הזוי שדורש השתעבדות של ההורים בעוד שהאמת רחוקה מזה מאד, ובפרט שמעולם לא התנסית בכך.

ממש מעניין אותי הנושא הזה ובזכותך שמעתי על זה כאן בפורום.

(לא חושבת שאצליח לגמול תינוק בגיל שנה, במיוחד במציאות החיים שלנו שתינוק הולך למטפלת ורוב המטפלות לא מוכנות לתהליך כזה בגיל קטן, אבל ממה שזכור לי את עושה את זה באופן חלקי ויש את שתי האפשרויות, אני זוכרת נכון?

מה שאני זוכרת זו תנועה מאד ספציפית עם השפתיים (כמו פה של דג) היו גם תנועות מסויימות וקולות, כבר לא זוכרת איזה.

זה מאד אינדיבידואלי..

וזה ממש מדהים שככל שקשובים אליהם יותר ככה הם מסמנים יותר.

ובהחלט כשהילד נכנס למסגרת הסימונים יורדים דרסטית אבל חוחית שליטה בצרכים יכולה להשמר, שני הקטנים שלי מגיל שלמדו לשבת, תשעה חודשים בערך, היו עושים כל בוקר קקי בישבנון לפני שהלכו למעון עם טיטול (ושניהם נגמלו סופית רק סביב גיל שנתיים).

הוא כמעט עד גיל שנה לא אכל מוצקים כי לא היה בשל. וכשזה בא ממנו - זה קרה ביום.

אותו דבר עם מעבר משינה בידיים לשינה במיטה, ודברים נוספים.

ובשני הדברים שציינתי אני ממש לא היחידה שאני מכירה שחיכתה שהילד יהיה במקום בשל.

בני אדם הם לא מכונה.

עבד לך מעולה לגמול בגיל שבועיים - אז אשרייך. אבל זה ממש לא מעיד על יכולת של ילדים באופן כללי וגם לא בהכרח עלייך כאמא, אלא על הילדים הספציפיים שלך שעבד להם. יכול להיות שילד אחר שלך לא היה מצליח. 

דבר ראשון היא לא אמרה שהיא גמלה את הילדים שלה בגיל שבועיים, אלא שהיא מזהה סימנים ועוזרת להם לשחרר מעל הכיור במקום בטיטול. מה רע בזה?

דבר שני זו לא המצאה, תינוקות נולדים עם רפלקסים מולדים ויכולות שאנחנו לא תמיד מודעים אליהם. זה מאוד מעניין לקרוא על זה וזה לא מחייב אף אחת לגדל את הילדים שלה ככה, אבל מותר לדעת שזה אפשרי ואפילו בריא. אין כאן ביקורת למי שגומלת בגיל 3 (גם אני גומלת סביב גיל שנתיים ועשר כזה, בנים), אבל זה אמיתי שתינוקות יכולים להיות מודעים לצרכים שלהם בגיל הרבה יותר מוקדם ממה שנראה לנו ומקובל בסביבתנו 

האם חיכית לגיל שנה כי אז הילד שלך ידע לאכול מוצקים באופן עצמאי בצורה מנומסת בלי ללכלך סביבו? (בשלות טכנית)

או שחיכית שהוא יהיה מסוגל לשבת ולבלוע בלי להיחנק? (בשלות פיזית)

או שעד גיל שנה הילד היה נבהל מרעיון המוצקים וחווה חרדה מחשיפה למזון ובגיל שנה החרדה חלפה? (בשלות רגשית) ואם כן האם חשפת אותו למוצקים בזמן הזה?

מה שתיארת כבשלות פיזית כבר היה לו סביב 7 חודשים באופן עצמאי ובגיל 5 חודשים באופן פסיבי, כלומר כשישב בטרמפולינה. בגיל 7 חודשים כבר ישב עצמאית זקוף, ובגיל 5 חודשים כבר ידע ללעוס ולבלוע בקלות.

לאמסכימה עם ההגדרה שלך לבשלות הטכנית, אבל מה שתיארת לא קיים גם בגיל שנתיים, ילדים מלכלכים בגיל הרבה יותר גדול משנה.

לא יודעת איך להגדיר חרדה מאוכל, אבל כן, הוא סירב לאכול מוצקים עד גיל שנה ואז הסכים.

ניסינו, הצענו, חשפנו אותו למאכלים שונים וזה לא קרה עד שכן. וזה לא היה קשור לשום דבר שעשינו או לא עשינו.

אז כן זו בשלות רגשית.

גם שינה על מיטה ולא בידיים - ניסיתי מגיל אפס בהרבה צורות - רגיל, עיטוף, לינה משותפת, כל מיני טיפים שעזרו לאחרות. פעם בשבוע שבועיים ניסיתי לתת לו, וזה לא עזר. הוא ישן רק בידיים.

ובגיל 4 חודשים הוא פשוט הסכים לישון על מזרן.

שוב, לא עשיתי שום דבר מיוחד.

שוב, אני רואה בזה בשלות רגשית.

אגב היום הוא כמעט בן 3 ולא גמול כי זה פשוט לא עובד, ובעיניי לא בשל רגשית (אבל לא רק, יש עוד סיבות מסביב). למרות, שלפני שנה וחצי אני חושבת שהיה לו איזה חלון זמן שאם היה נגמל בו זה היה עובד. לא כי היה בוגר בשיל שנה וחצי יותר מגיל 3. אני מאמינה שבהרבה דברים בחיים, גם בתור מבוגרים, ואפילו דברים הכי פיזיולוגיים כמו הירדמות או עשיית צרכים - יש כל מיני חלונות זמן רלוונטיים שבהם זה יכול להצליח. ואם נפספס את ההזדמנות אז נצטרך לחכות לחלון הזמן הבא. לפעמים חלון הזמן הראשון יהיה מאוחר, ונצטרך לחכות חגיל יותר מאוחר מהממוצע - כמו הבן שלי עם אוכל, ולפעמים פספסנו חלון זמן אחד ונצטרך לחכות לחלון הבא, כמו הבן שלי עם גמילה.

ואגב, אין לי שום דבר נגד גמילה בגיל מאד צעיר כל עוד זה מתאים לילד הספציפי, זה נראה לי דבר נפלא. ההתנגדות שלי היא אך ורק לטון הנחרץ והמתנשא שלך מול אמהות שאומרות אחרת רק כי לא התנסית בחוויה של ילד לא בשל למשהו (או שהתנסית והתעלמת כי החלטת שאין דבר כזה, אין לי דרך לדעת).

@מחי מקוה שהפסקה האחרונה עונה לשאלה שלך

למוצקים בגילאים מוקדמים יותר וזה התפתח לחלק משמעותי מהתזונה שלו רק סביב גיל שנה.

בעיני זה מה שחסר סביב עשיית צרכים, שילדים מחותלים לא נחשפים ולא מתנסים בכלל בכלל בעשיית צרכים, ואז ההורים מצפים שיגיע יום, גג יומיים, ובבת אחת הוקוס פוקוס הילד יהיה גמול. ואם זה לא קורה אז כנראה שהילד לא בשל וצריך להמתין עוד.

באופן כללי אני מאמינה שבשלות מגיעה מתוך תלות והשענות על ההורה, וכשאני מובילה תהליך כמו גמילה מטיטולים אני מלמדת את הילד מיומנות חדשה ולא מצפה ממנו לשום דבר, האחריות על כל שלב בתהליך היא שלי. לא רואה איזו בשלות רגשית צריך בשביל דבר כזה.

בשלות רגשית בעיני קריטית לתהליכים שכרוכים ברמות שונות של פרידה מהורה או גורמים התקשרותיים אחרים, הפורום מלא בהתייעצויות לגבי דברים מהסוג הזה (גמילה מהנקה, כניסה למסגרת, לינה בנפרד, תנאי האשפוז לאחר הלידה, שימוש במנשא מול עגלה וכד')

ברוב המקרים האלה הבשלות של הילד היא גורם זניח במכלול השיקולים. בחלק מהמקרים מדובר באילוץ אבל לא בכולם, וגם באילוץ יש דרגות שונות. אבל דוקא בגמילה מטיטולים פתאום מאד קריטי לא להתחיל לפני שהילד בשל.

לגבי חלונות זמן אני בגדול מסכימה איתך, בעיקר אם מפספסים אותם... 

אני חושבת שזה שאת לא רואה פה בפורום את השיקול של בשלות הילד לא אומר שהוא לא נלקח בחשבון על ידי ההורים. התייעצתי פה כמה פעמים בנושאים שונים, לא תמיד ציינתי את רמת הבשלות של הילד, אבל ידעתי להתאים את העצות. לפעמים לא מציינים את זה בפירוש אבל אפשר להבין את זה מחלק מהשיקולים (כמו כניסה למסגרת - ילד ביישן ומפחד מזרים), או שאין את האפשרות הטכנית לתת לזה מענה מלא (נניח אם חייבים שהאמא תצטרך לחזור לעבוד מבחינה כלכלית והילד לא בשל לפרידה) וצריך למצוא פתרונות עוקפים. ויש נושאים שכן יותר אפשר למשוך אם צריך + קשה להבין את רמת בשלות הילד בפרטים אחרים או שלא תמיד כל עצה יהיה קל להתאים לכל ילד.

בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה שממה שאת כותבת נראה שאת חושבת שהפרטים שקראת נותנים לך תמונה מלאה של הדבר כשזה כנראה לא המצב בהרבה מקרים, וגם שיכול להיות שיש מקרים שלא פגשת עדיין

כי לרוב האנשים אין זמן כוח או רצון לעשות את התהליך הזה מגיל קטן יותר

מכונות כביסה ופשתונים בכל הבית.

אבל מכאן ועד להגיד ש"גיל שנתיים ושמונה זה פיציייי" ושצריך בשלות רגשית בשביל להתחיל תהליך גמילה... זה פשוט לא נכון.

מעבר לזה שלא נכון להציג גמילה צעירה כקשה מופרכת וגמילה מאוחרת כקסומה. בפרט שאין לך נסיון עם שני הסוגים.

עם הבכור שלי חיכיתי שיהיה "בשל" כמו שאמרו האמהות בגינה. בגיל 3, כשהיה כמעט האחרון בגן עם טיטול, התחלנו גמילה, והיא ב"ה נמשכה כמה חודשים טובים של פספוסים, המון פספוסים צואה וגם שתן.

הילדים הבאים שנגמלו מוקדם יותר, פספסו הרבה פחות צואה ולדעתי גם פספוסי שתן היו להם פחות.

הילדון שלי עשה צואה במקלחת בטעות, אני שמחתי וניצלתי את ההזדמנות לעורר מודעות לאופן עשיית הצרכים אבל היה נראה שהוא נבהל נורא

שום דבר לא בכח, הוא עושה באמבטיה, והוא יודע לעלות לבד בישבנון.

וחשבתי שהוא בשל, כי לפי כל הסימנים זה היה נראה כך.

זה לא מוקדם מידי, יש לו ילדים במעון איתו שכבר גמולים.

יכולים להפריד 4 חודשים בלבד, אבל כמה פער יש בין שתי נקודות הזמן האלה.

4 חודשים בהתפתחות של פעוט, גם בגיל 3, הם המון המון זמן. כמובן שזה משמעותי יותר בין גיל 0 ל4 חודשים, אבל גם בין 2.8 ל3 יש פער לא מבוטל. וההתפתחות של המוח, שזה מה שאנחנו קוראים בשלות רגשית, בזמן הזה היא משמעותית.

זה שהנקה משמעותית בעינייך יותר מעשיית צרכים לא הופכת אותה בהכרח לדבר שקשה יותר להיגמל ממנו. כנל פרידה מההורה לכמה שעות ביום.

אפשר לגמול בגיל צעיר יותר וזה דורש הרבה יותר מאמץ מההורה ומהילד מאשר כשהילד בשל. 

כלומר זה פיצי לדברים מסוימים, אבל לא בהכרח לגמילה. יש הרבה שנגמלים לפני.

לא אומרת שצריך להכנס למלחמות עם הילד. כן צריך לראות איך הוא ביחס לכל הסיפור הזה. אבל בהחלט אפשר לגמול הרבה לפני ושזה יגמר מהר ובטוב.

ראיתי שהבדלת בין בנים לבנות. מסכימה איתך. , ובכ"ז, אחת הבנות שלי נגמלה בגיל שנתיים וחודש בלי שום הכנה מראש, רק בגלל משחק של אחיה הגדולים. תוך יומיים גמילה יום ולילה ו3 פיספוסים סה"כ מאז ולתמיד.

עוד בת גם בגיל שנתיים.

בן נוסף בגיל שנתיים וחצי (מסיבה בריאותית לא יכל להיגמל לפני. ברגע שזה טופל נגמל מהר).

ועכשיו אנחנו בגמילה בקצב של הילד. עם בן שנה ו9.

בגדול תינוקות נולדים עם אינסטינקט שלא לעשות על עצמם ועל אמא שלהם. ולכן בהתחלה הם עושים כשפותחים להם את הטיטול.  יש שיטה של לקחת את התינוקות מגיל קטנטן ממש להחזיק אותם בתנוחת כריעה מעל כיור או אסלה ולתת להם לשחרר. יש תינוקות שזה מקל עליהם את הכאבים בטן של החודשים הראשונים. וזה מדהים איך תינוקות שמכירים את זה מגיבים לזה מגיל פצפון.

אחרי זה אנחנו אלה שמשבשים להם אותו עם הטיטולים. 

הובלתי תהליך של גמילה בלי לשאול את הילד, קניתי תחתונים יפות, הילד הסכים ללבוש, לא הסכים לעשות בשירותים, הצעתי לעשות במקלחון והוא הסכים, אחרי יומיים הסכים לעבור לשירותים (בעמידה על שרפרף)

כשיצא לו בתחתונים, אמרתי לו לא נורא ככה לומדים.

פשוט להוריד חיתול וזהו...

יפספס כמה פעמים, זו לא תקופה קלה אבל זה יעבור.

ברור שאנחנו רוצים שישר יתחילו לעשות בשירותים ובניקיון ויש ילדים שאצלם יותר קל. אבל זה גם תהליך שהיחד צריך ללמוד.

רק לשים לב אם זה גורם למצוקה לילד כנראה שיש משהו אחר וכדאי ללכת לאיבחון... סתם ככה ילד שמבין, יקח לו כשבוע- שבועיים להתרגל. יש הרבה ילדים שמפחדים מהאסלה וצריך למצוא איך לתווך להם את זה. זה נורמלי. חלק מזה נובע שהיום מחכים כל כך הרבה כדי לגמול והילד לא רגיל לזה... אם יש אחים גדולים שיכולים לראות וללמוד מזה, זה מאןד עוזר

כשהיו במעון... דוקא במעון היו מוכנים לעזור אבל הם ממש התעקשו ולא הצלחנו. כי שם גם אי אפשר להביא יחד לא גמוח בלי חיתול

עשיתי את הגמילה בקיץ לפני גן עירייה. פשוט הורדתי להם את החיתולים וזהו. תקופה מאוד קשה אבל זה עובר

וכדאי לשחרר אותו.

אפשר לספר לו מה קרה ולהקפיד למסגר: "פעם כשהיית צריך קקי, הקקי לא התאפק ויצא מחוץ לשירותים, התלכלכו לך הרגליים/הרצפה, אחר כך אמא נקתה הכל".

הרבה ילדים שחווים מתח סביב גמילה יכולים להפיק תועלת ממשחק עם חומרים כמו פלסטלינה או חימר בצבע חום, שמסמל צואה.

אפשר גם להשתעשע עם אביזרים שקשורים לגמילה כמו ישבנון, סיר או תחתונים. לשחק איתם מחוץ להקשר ולהפיק מהם צחוק והנאה.

באופן אישי הקטן שלי גם נתקע קצת באיזשהו שלב בגמילה. כשהיה מפספס הייתי אומרת לו "לא נורא, ננקה" וכנראה שהוא חווה את עשיית הצרכים כדבר לא טוב וניסה להמנע. כשהבנתי את זה התחלתי לתת לו פידבק חיובי על עצם העשייה גם אם זה על הרצפה (איזה יופי, עשית פיפי! של מי הקקי הזה? עשית בעצמך?? כל הכבוד!) וזה ממש שחרר אותו.

ישבתי וסיפרתי להם את השתשלשלות העניינים

לא באמת השאירו לי ברירה

אני עייפה ותשושה פיזית ונפשית 😩

שום דבר פה לא תקין בשום צורה

אני מקווה שיש לך עם מי לדבר בחיים האמיתיים

ולא רק את הפורום 

באמת שאין לי מילים

חיבוק ענק

אולי לבנות אחרות פה יהיה רעיון 

לא הבנתי כלום

בעלך לא העיד לטובתך מול הגורמים הרלוונטיים??

לא הסביר שאמא שלו הוציאה מפרופורציה?

נשמע לי פסיכי מה שאת אומרת מה זה אמא משוגעים…

אבל עדיין הם מנסים לעשות את העבודה שלהם

ואכן בודקים שאני לא מסוכנת

לסביבה והילדים לא מוזנחים כמו שהיא טוענת .. זה שיחות על גבי שיחות שעות של אנרגיה ובירוקרטיה

עדיין זה מעשה מיותר גם אם עומד לצידי וגם אם לא

בתור סבתא לא עושים כזה דבר

אני כועסת על בעלי שבכלל קרא לה

אבל בעיניין אחר - הייתי מעריכה אותה פי אלף אם הייתה אומרת מההתחלה שהיא לא בנויה לעזור מאשר להגיע למצב קיצון שכזה 

לגיטימי בטירוף לצאת לכמה לילות להתאוורר

מי קורא לזה הזנחה?!

ילדים שמחים לאמא שמחה

יואו איזה סאגה…

ממש ממש חשוב שתדאגי לעצמך לתמיכה נפשית משמעותית בתקופה הזו.

אני לא יודעת מה גרם לך להחליט לקחת הפסקה של כמה ימים, אבל מן הסתם גם לפני כן כבר התמודדת עם דברים מורכבים.

קיצור חוזרת לבקשה שלי לדאוג לעצמך למלוא התמיכה האפשרית, ולהתרחק מכל מי ומה שעלול לדרדר את העניינים 

נשמע כל כך מוזר, כאילו תלוש מהחיים הנורמטיביים..
חמותך נשמעת לי אימפולסיבית מאוד. כל בן אדם נורמלי היה נוהג אחרת. להזמין משטרה זה מאוד מאוד חריג. מאוד. 

את צריכה תמיכה. יש לך אותה? תעדכני אותנו איך את מרגישה. במקומך הייתי נפגעת קשות ועמוקות. זה לא נורמטיבי בכלל

הזוי ברמות להרביץ לקלל אותך? להזמין לך משטרה? מה??

מקווה שהסיפור הזה יהיה מאחורייך מהר מהר והכל בסדר את בסדר גמור בעלך היה איתם זה לא שהם היו לבד בימים האלה.. חיבוקק

לפי הסקת המסקנות שלך את צריכה טיפול דחוף

סליחה על הישירות, אבל ניכר שאת במצוקה ואני רוצה שיהיה לך טוב

אישה במצב רגשי תקין בחיים לא הייתה כותבת שחמתה אישה טובה, וגם לא הייתה מוכנה בחיים שהיא תתקרב אליה יותר. גם לא לילדים.

ואת הכי צריכה עזרה בעולם. הכי.

ואם הבעל לא תומך - אז גם אותו דואגת לנער טוב טוב או להעיף לכל הרוחות

לפגוע בך בצורה כזו זה לפגוע גם בילדים שלו

יש ככ הרבה דברים אחרים לעשות שהם לא לתקוף אותך פיזית או להזמין לך משטרה. הםוך אם כבר אותה צריכים לעצור על תקיפה.

בבקשה תדאגי לטיפול טוב

לא הפוגה

לא יום יומיים אצל חברה

טיפול מקצועי טוב

שולחת חיבוק ענק ומקווה שתצאי מזה חזקה יותר♥️

בהרגשה שלי צריך להפוך את חובת ההוכחה עליה. להגיד לרשויות, אותה שמעתם צועקת, היא הזמינה משטרה (מעשה כוחני! גם אם זה משהו שצריך לעשות במקרים מסוימים, ולכן גם אם יש נוהל שבודק אותך כדי לוודא שהילדים בטוחים, צריך במקביל לבדוק עדויות עליה ועל שפיותה כי יש דבר כזה תלונת שוא.)

את ידעת שאת צריכה מנוחה ודאגת למעטפת, היא באה לסייע ותוך כדי פירקה את הבית..

בקיצור, הלואי שטחנות הצדק טוחנות בכיוון הנכון וזה אפשרי, אבל אם לא- חיבוק גדול שאת בסדר ואת שפויה ואת קשובה לצרכים.

ובעניין התקשורת עם הבעל, זה לא נשמע לי בריא הגישה הזו של 'למדתי לא לבקש עזרה'. למרות שזה הכי מקומם שיש, איך שהכל התפתח, ומותר לך לכעוס, ומסתבר שלא היה מספיק ברור לו שזה הזמן לוותר על עבודה לטובת המנוחה שלך..

עדיין, אני כן חושבת שהקשר צריך להיות כזה שדבר ראשון הוא בצד 'שלכם'- רואה איתך עין בעין מה נגרם מהדרך שבה הוא התנהל ולמה ברור שפעם הבאה שתצטרכי מנוחה זה יקרה, *ולא ככה!*.

קשר שבו את מרגישה שאת צריכה לקבור את עצמך ואת רצונותייך במקום עמוק כי הדברים עלולים להתפתח עקום, בעיני דורש טיפול ועבודה על תקשורת, וכדאי להשקיע על זה בטיפול זוגי. סליחה שאני מתפרצת לדלת סגורה בלי שביקשת 🙏

זה יותר נשמע התנהלות לא תקינה שלהם.

משפחה זה עסק מורכב לפעמים,

ממש מחבקת אותך על התחושות האלו זה ממש לא פשוט להיות במקום הזה🤗

מול הגיסה לא הייתי בכלל מנסה לדבר או להגיד משהו,אלא אם כן בעלך יתפוס אותה לשיחה וידבר איתה.

מול הבעל הייתי אומרת מפורש אם אתה לא מסוגל להגן עליי ועל הילדים שאנחנו שם עם כולם אז אולי פשוט עדיף לוותר על זה.

ככה לפחות אני הייתי מגיבה(ככה אני הגבתי).

וזה היה כמובן אחרי המון שיחות איתו שיגן עלינו ושממש לא עזרו לו להבין את המקום שלו.

הילדים שלך ובעלך לא אמורים לשמוע שמדברים עלייך בצורה כזו.בטח אחרי שהגנת על הילד שלך,ואם הוא לא אמר כלום ןעשה כלום הייתי שואלת אותו איך הוא מגן על המשפחה שלו בתור ראש המשפחה.

אצלי בסופו של דבר זה גרם לזה שאנחנו פשוט לא מתראים כמעט אף פעם,וכשכן מתראים זה נהיה ממש מרוחק ומנומס,פחות מרגיש משפחה.

ודבר נוסף הילדים ממש מסתייגים עם מפגש משפחות מהצד של בעלי,וחבל זה יכל להראות אחרת.הילדים לא לנצח יישארו קטנים ומהר מאד יבינו מה קורה סביבם מי שיפגע מזה בסוף של דבר יהיה בעלך אז פשוט עדיף לשקף לו את זה.

לצעוק על ילד אחר, זה גבול אדום.

לפותחת,

אם מתאים לך, מציעה שתראי לבעלך את השרשור הזה, שיבין כמה תגובה כזו היא ממש לא לגיטמית. ואיך כל אישה לא תסכים לשתוק ולהרכין את הראש עד שהגל יעבור

חוויה לא פשוטה בכלל

איזו חוויה! חיבוק❤️ תחושות קשות ממש💔.

אני בדעה שאנשים שעושים לי רע אני מוציאה מהחיים שלי כל עוד אפשר. אחרי כזו חוויה לא הייתי מוכנה להיפגש איתה בטח אם הבעל מתקשה להגן עלייך.

לאור הדברים שלך שזו התרבות דיבור שם הייתי מצמצמת מפגשים לאפס ולא מוכנה להגיע לשבתות, אם צריך גם מפרטת למה. אם חשוב להם שתבואי הם מתכבדים לכבד אותך.

ולפתור את הבעיה עם הבעל

מה זאת אומרת שאת צריכה להגיב במקומו מול המשפחה שלו? והוא שותק כשמדברים עלייך לא יפה/ כזמאיימים על הילדים שלך ככה?

ממש לא נעים...

וגמני לא הייתי חוזרת לשבת איתה שם אם היא לא מתנצלת ומיישרים את ההדורים

מרגישה שהוא רואה את הכאב של המשפחה שלו

הוא אומר שמה שיש להם זה סוג של נכות ולכן -אני- צריכה להבין ולרחם עליה

זה לא הזוי????????

היא כתבה לי התנצלות עניתי בסימן עם היד

אבל אני כועסת

מאוד

הולכת לפוצץ את כל החופש הזה והתכנונים איתם 

והאמת שאני חושבת שתני רגע לכעס להירגע. אם היא התנצלה הייתי חושבת שוב איך להתנהל מולה

שפוגעים ואז מתנצלים כדי להשתיק..

אם ההתנצלות נאמרה בכנות באמת כדאי לחשוב מה הלאה, אבל אם זה דפוס שחוזר על עצמו בכלל לא הייתי מתייחסת לזה 

אולי כדאי להגיב לה על ההתנצלות:

אני מעריכה את ההתנצלות שלך, אבל אני עדיין מאוד פגועה ולא יכולה לסלוח כרגע.

לשבור עצמות של מישהו ובמיוחד של ילד

היא לא ממש נורמלית

זה לא אומר שצריך לספוג

זה אומר שצריך להתרחק

גם אם זה אומר לא להתארח שם

הנפש שלך ושל הילדים חשובה הרבה יותר מקשרים עם משפחה

אפשר לרחם עליהם …

בכל מקרה זה רק מחזק את המסקנה להפגש איתם כמה שפחות ובטח שלא שבת שלמה.

זה שאני מעמידה אותם במקום וכן לפעמים גם בוכה מרוב הלם ופגיעה

מבחינתם אני רגישה מדי

להשתלח על ילדים או אנשים זה בסדר. מותר להם.

להעמיד אותם במקום זה אסור

אז היא צרחה אחר כך בצרחות של חולת נפש ושמעתי את זה מרחוק

שהייתי בגינה

והילדים שלי הגדולים סיפרו שהיא אמרה שנמאס לה שאני רגישה ומפריע לי כל דבר

כאילו זה ממש בסדר להתנהג ככה ואני הלא בסדר

הקטע שאם זה היה קורה עם בן של אחותה, זה יכול להגיע לריב פיצוצים ביניהן.

זה כבר קרה

אני במצב שרוצה להתרחק ולהרחיק את הילדים מהם רק שבעלי לא בעניין

כי חושש שזה יפגע באמא שלו..לא מעניין אותי כבר כלום

שתחנך את הבנות שלה

לעצור את זה.

להתייחס לזה.

בפומבי או אח"כ.

אין שום מצב בעולם שילדים שומעים אישה שמבקרת את אמא שלהם, בצורה הזאת, ואבא שלהם שותק.

אני לא מדברת על הזמן שהייתם יחד, כי לפעמים לוקח זמן להגיב.

אבל אחרי שיצאת והגיסה ממשיכה לדבר עלייך,

אבא של הילדים היה צריך לבקש ממנה להפסיק את זה לפחות למטרת חינוך הילדים.

אח"כ בשבילך.

למזלו

אחרת לא הייתי סולחת לו על זה בחיים 

רק שהוא למד להשתבלל ולחכות שהגל יעבור.

אם את מתארת מצב שבו שעל אחיין אחר זה היה גורם לפיצוצים אז במקרה של בעלך הוא נמנע מחזיתות בדיוק כמו שהוא נמנע מלהתמודד מול אמא שלו כי חושש מפגיעה שלה אבל לא חושש מפגיעה של הילדים..

את כרגע נסערת כדאי לחכות לרגיעה ואז לחשוב איך את מתווכת לו את התחושות והגבולות שלך ושל הילדים שלכם

יתכן ויש להם נכות, זה לא אומר שאת צריכה לספוג וגם לא אומר שצריך לחתוך את הקשר אלא חשוב לבנות אסטרטגיה שנכונה לכם כמשפחה

ואם  אין בכוחו של בעלך להתמודד עם התחושות שלך ואין בידו יכולת להגן על בני משפחתו אין סיבה שתיכנסו למקומות מסובכים מידי לקשר המשפחתי שלכם.

גם כי אי אפשר לחנך מבוגרים

וגם כי זה נשמע קצת חולני

עדיף שאמא שלו תפגע מאשר שהנפש שלך ושל הילדים תפגע

אתם קודמים לאנשים אחרים

אם לא תתרחקי כנראה שזה יגבה מחירים גבוהים

ממכם כזוג וגם מהילדים

נזקים שיכולים להיות לטווח ארוך מאד

לא חושבת שבעלך יכול באמת לעשות משהו במצב בעייתי כזה

לא נשמע שיש עם מי לדבר 

איך האמא הגיבה? עוד אחים אם היו?

גם בגיל גדול שאנחנו כבר הורים בעצמנו, חלק מהתפקיד של אמא ואבא זה עדיין לחנך אם צריך ולהרגיע את הרוחות. אצלי במשפחה אמא שלי מתערבת בין האחים כשצריך. אצל בעלי נגיד לא. ולדעתי צריך להתערב..

ועם כל הכבוד לבעלך. אם לא מסוגל להגן עלייך הייתי מתרחקת לגמרי. 

לק"י

אבל כמובן שאתם לא צריכים לסבול מזה.

מצטרפת לאלה שאומרות, לבוא להורים כשהיא לא שם (או שאר האחים ה"בעייתיים").

וחיבוק!

זו חוויה קשה 

אני חושבת שלמען הבריאות הנפשית של ילדייך הם לא אמורים להחשף להתנהגות אימפולסיבית ואלימה כזו, גם אם היא לא מופנת כלפיהם.

גם השהייה בסביבה בה השיח הוא פוגעני ורעיל פוגעת בנפש.

חושבת שכדאי שתשקפי את זה לבעלך ואולי אפילו תשאלי אותו, איך זה הרגיש לו? בעבר ובהווה

זה לא סביר לשמוע צרחות כאלו מדודה. 
אם ככה היא רגילה להגיב, זה לא ישתנה... ולצרוח עליה חזרה נשמע שרק יסלים את המצב. והעיקר הוא שהילדים שלך יגדלו עם תחושת ביטחון.
 

כדאי לך לתווך לילדים את הסיטואציה. להסביר להם שהבעיה היא אצלה ושיש דרכים אחרות להביע כעס/ תסכול. שהיא הייתה *חייבת* להתנהג בצורה מכובדת, גם אם היה לה מאוד קשה.
זה ייתן להם גבול חזק והבנה שגם כשמאוד כועסים צריכים לשמור על שליטה עצמית.

מתלבטת מה לעשות עכשיו

יש תכנונים מפה ועד אילת לחופש יחד איתם

ולא פשוט לא בא לי, הודעתי לבעלי שכנראה אבטלה

הוא אמר שהוא לא הולך לבד עם הגדולים שאשכח מזה,הוא ישאר בבית איתי

בקטע של לא מפרידים את המשפחה

אבל אני רואה את זה אחרת לגמרי.... לא מסוגלת לראות אותםםםםםם

אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון

אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.

היא פסיכולוגית.

אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.

אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...

בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️

כן אנחנו נמצאים בהדרכת הורים, בינתיים לא מרגישה שזה מספיק עוזר.

מה שכן שמתי לב שכשמחמיאים לו זה ממש גורם לו להתנהג יותר יפה אז נשתדל יותר.

זה ממש להדרכת הורים.

במה ההדרכה שאתם נמצאים בה עוסקת?

לא ראיתי משהו חריג לגיל 6

זה גיל שמצריך עדיין הרבה סבלנות ויחס אישי 

עושה לפעמים דברים לא הגיוניים כשהוא עייף/ עצבני

לא שיש לו אחות תינוקת

אבל זו לא סיטואציה קיצונית

הדרכת הורים זה תמיד טוב

אבל לפני זה

צריך התאמה בסיסית של ציפיות

כי ילד בן 6 הוא עדיין קטן בכל מני מובנים

ואם מצפים ממנו ליותר מאשר הוא מסוגל

זה עצמו יוצר את הבעיה

כל אחת מאיתנו כותבת מנקודת המבט שלה, ולכן אנחנו סוברות אחרת. טוב שיש לפותחת כמה נקודות הסתכלות כדי לראות מה הכי נכון לה...

ולא חושבת שזה מאוד חריג ילד בן 6 שמדי פעם יחליט לשבת על אחותו התינוקת. לפחות אצלי בבית יש ילדים כאלה 🤭

כמובן שזה לא סותר שכדאי להתייעץ ולקבל הדרכת הורים

יש כל מיני ילדים בגיל 6 וגם אותו ילד יכול להתנהג ככה בתקופות יותר קשוחות. נגיד אצלי במילואים זה יותר נראה ככה ובשגרה לא..

בעיקר לזהות את הרגע לפני- איך הוא לא יגיע לקצה

וברגעים שהוא בקצה לא צריך להכנס לחינוך יותר מדי אלא לעזור לו באותם רגעים

נגיד סיטואציה שהוא מוריד את הבגדים- אז לבוא אליו בחיוך ולהגיד לו מאמוש בוא אני יעזור לך להתלבש כי אנחנו נשארים עכשיו עם בגדים ולעזור לו. כשאת אומרת לו לא צנוע זה מדליק אותם יותר

וגם לחשוב מה באופן כללי עוזר לו לויסות? האם זאת תקופה שאתם מרגישים שהוא יותר בתסכול? אולי קורים עוד דברים ברקע?

איך הוא מתפקד במסגרת

ולחשוב יחד איתה האם מקור הקושי הוא התנהגותי-גבולות/רגשי/ תקשורתי.

אפשר להתחיל בהדרכת הורים מעמיקה ואח''כ לשקול לאן לפנות. 

לקצה

לדעתי

העניין הוא שצריך לדבר איתו אחרי ולא תוך כדי כי הוא בתוך האירוע. ולנסות להקל עליו

גלולות הורמונליות

תדעי אבל שזה לא פוגע בפוריות

זה נכון שלפעמים אחרי שמפסיקים יתכנו שיבושים

אבל זה לא מחייב בכלל

פתיחת תיק זה לא התחלת טיפול, אבל אם באים עם מה שצריך אפשר להתחיל ממש מיד אחרי

כדאי לברר איזה בדיקות הם מבקשים ולבוא עם הכל מוכן (יכול להיות בדיקות שבקופה לא דרשו ושם כן)

ואפשר להגיש בקשה להתחייבות לivf בעזרת הרופא פוריות מהקופה וזה חוסך זמן אם באים עם הכל

שיהיה בקלות ובהצלחה

איפה זה ככה?

כי היא מדברת על ברירת עוברים, זה דורש היערכות של המעבדה הגנטית... ואז אוגוסט וחגים...

באנו עם התחייבות וכל הבדיקות והיה אפשר להתחיל מהר

אבל לא ברירת עוברים אולי זה עובד אחרת

אבל נשמע לי הגיוני בכל מקרה שמקצר תהליכים לעשות קודם את הבדיקות שצריך

ובקשר לחגים לא קישרתי שזה יוצא באותו זמן, אבל שם נגיד עבדו בחוהמ פסח..

לגבי גלולות זה ממש סבבה ואת תטרידי את עצמך. גלולות לא פוגעות בפוריות בשום דרך, עותקים אותן הרבה פעמים אפילו כחלק מפרוטוקול טיפול. יש להן גם יתרונות שאפשר לסדר את הווסת איך שרוצים ולהיאסר פחות.. אז אפשר להתייחס לזמן הזה כזמן של חופש ונחת.

כמובן שאם הן עושות לך תופעות לוואי תחליפי, אבל זה לא מחייב ולא הייתי נלחצת מזה לפני.

לגבי הטיפולים- איפה את מטופלת? בכל מקום התהליך קצת שונה.

ברירת עוברים זה ריצה למרחקים ארוכים והתהליך לוקח זמן. צריך לדעת את זה לפני שמתחילים, זה לא תמיד תלוי בך וזה מאד קשה אבל ככה זה.

שווה להתחיל לקדם עניינים כמו בדיקות וקביעת תורים כי זה בהחלט תורים ממש ארוכים.

מוזמנת לדבר איתי בשמחה אם את צריכה עוד מידע!

בהצלחה!!

לקחתי פעמיים, באמת הרבה פחות תופעות לוואי מכדורים אחרים
חיברתי חפיסות ולא קיבלתי מחזור 10 חודשים  

מיד אחרי שהפסקתי לקחת נכנסתי להריון...

חזרתי לפוריות ומחזור סדיר חודש מהפסקת הגלולות.

חיבוק גדול על כל מה שאת עוברת!

אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.

לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.

אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.

אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל. 

לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…

לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.

לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום. 

אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?

לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.

מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.

לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)

לגבי התמיסה המוכנה, גם פעם שעברה שתיתי בלי כלום כי ככה אמרו וסבלתי ממש

והרופא טוען שמותר.. מישהי שמעה על זה?

זה יכול לעזור ממש, מצד שני לא רוצה להרוס את הבדיקה

וגם הציעו לי, אפילו אמרו לי להביא.

ולדעתי לשתות בשלוק, זה מגעיל!! אבל אם שותים בשלוקים קטנים הגועל נמשך יותר זמן

ועד סוף הבדיקה צריך להיות בצום.

לא יודעת לגבי לימו7 כי לי לימון לא עושה טוב.

ומה שחידשו לי, זה שמותר להקיא אחרי כמה זמן. אם את צריכה להקיא, תבררי אם אפשר. סתם חבל לסבול.

ולהביא אוכל לאחרי הבדיקה.

לגבי סכרת הריון-

ממה שראיתי זה לא קשור לאכילת מתוק.

זה קשור לשילייה.

לא הייתי משנה תזונה לפני אלא אוכלת כרגיל.

ממליצה לבקש יום לפני מהמרפאה לשים את הבקבוק המוכן במקרר. כשהוא קר יותר קל לשתות אותו. לי היה בסדר בטעם מנגו או אפרסק.

להביא סדנביץ לאחרי.. עם חלבון ושומן בריא כמו אבוקדו

תנסי לבדוק שוב עוד יומיים, או לעשות בדיקת דם.

זה של תשובה כנה הרגילות.

אלך לעשות מחר בבוקר בדיקת דם בתקווה שיש עוד סיכוי 

לפעמים יש כל מיני שיבושים השינויים מהרגיל.

מאשר טהורה לפרק זמן ארוך עם תופעות כמו שאת מתארת. אבל זו רק דעתי

גם כן הייתי יחסית בסדר גמור

עד שהיה טריגר, כמה חודשים של חוויה לא קלה, וזה הפיל אותי ממש. היה לי מאוד קשה להרים את עצמי.

כשהפסקתי הכל היה נראה ורוד יותר.

לחשוב על מעבר למניעה אחרת ולא על הפסקה, ואולי המצב ישתפר בלי מחזור וכו

אני למשל עברתי מדיאמילה ישר למדבקות כי התחיל לי הכתמות (אחרי המון זמן שהשתמשתי בדיאמילה), וזה סיים את ההכתמות ועבר חלק. לא היה לי בעיה של מצבי רוח או תופעות לוואי אחרות אז לא יכולה להעיד על זה, רק פותחת כיוון שאולי זה לא רק או זה או זה. 

לפעמים הגוף מגיב שונה מבחינת תופעות לוואי לחומרים זהים מחברות אחרות, כמו סרזט/דיאמילה/פומיניק.