הראשונה - אני הייתי רוצה להיות יותר משוחררת, יותר מתלהבת. חושבת שאי פעם בעבר כן הייתי כזאת ולאט לאט הפכתי להיות יותר מופנמת וסגורה.
אני ממש מקנאה במי שמספרת כל אירוע שגרתי שקרה לה בכזו חיות ורגש, אצלי זה ממש ממש לא ככה. ובעבודה שלי אני כן עוברת אירועים דרמטיים לפעמים.
מעבר לזה שזה כנראה מתסכל אותי זה גם מרחיק ומבודד אותי. קשה לי מאוד להתלהב ולפרגן מכל הלב, כשהילדים מספרים לי דברים אני לפעמים מתייחסת לזה יותר מדי בענייניות, ועם בעלי (שזה עניין קצת מורכב בפני עצמו) עוד יותר קשה לי להשתתף ולשתף ברגש אמיתי.
דמיינתי משפחה כזאת משתפת ומפרגנת, איך אני כותבת להם מכתבים יפים או שיש סבבים של שיתוף מסביב לשולחן. בפועל זה הלך כנראה לקצה הנגדי. גם כשאני מחליטה לנסות הם לא מבינים מה אני רוצה מהם ובגלל שיש חוסר פידבק מצידם אני מתייאשת. אני מרגישה שהם גדלים לי מאוד סגורים ומופנמים, לא משתפים מהעולם הרגשי שלהם כמעט בכלל ואני כבר בלחץ שתכף הם פורחים לי מהקן ולא יהיה לי שום קשר איתם (הקשר הטכני והיומיומי איתם מאוד חזק).
אני מרגישה קצת מאוכזבת מהמקום שהגעתי אליו שזה צובע ומשפיע על כל החוויות שלי, ויש לי ממש עין ביקורתית על הכל. מין מגן כזה ששומר עליי שלא אתאכזב.
יש דרך להפעיל את הרגש יותר?
עשיתם פעם איזה תהליך כזה?
חשבתי על לימודי ימימה, הייתי פעם וזה היה נשמע טוב, אבל לצערי הקבוצה לא החזיקה מעמד ופחות מעדיפה אונליין.
השניה - כנראה יושבת על אותו עניין, אבל בעלי שיהיה בריא לא מסיים את המשימות שלו עד הסוף וזה מטריף אותי. כל עבודה שהוא עושה בבית (וזה לא המון, וגם מה שכן לוקח הרבה מאוד זמן עד שנעשה) תמיד נשאר לי שאריות של זה להרבה זה אחרי. צובע את הבית כל הציוד נשאר עוד שבועיים בבית, ותמיד לוקח לו יותר זמן ממה שהוא אמר, והבית בלאגן אחרי זה. חותך סלט או פירות כל השיש בלאגן, פותח סתימה משאיר שאריות, ביקשתי ממנו לפני איזה שנתיים לפנות את האוטו מכל הדיסקים והשטויות שיש שם, אבל הוא מילא הכל בשקית אשפה ועד היום זה בבגאז'.
מצד אחד הייתי שמחה לפרגן לו על מה שהוא עושה, לא מובן מאליו, פעם לא היה יודע לעשות כלום והיום למד לעשות הרבה דברים לבד. מצד שני אני אומרת כבר עדיף לשלם למישהו מה אני צריכה את העצבים עליו עם כל הבלאגן שהשאיר.
אני רואה אותו מספר לי בעיניים בורקות איך פתח את הסתימה ומבינה שהוא מחכה לשמוע מילה טובה ואני לא מצליחה להוציא אותה כי אני רואה את הבאלגן שנשאר (ואם אגיד מילה על הבאלגן הוא יעלב)
ושאלת בונוס למיטיבות לכת, חוגגים תכף יומולדת. בד"כ אנחנו כבדים מאוד ולא עושים כלום מלבד איזה בלון. אנחנו בתקופה כזו רגישה שהייתי רוצה לנסות משהו אחר, אבל כאמור אנחנו כבדים מאוד. אז אולי יש רעיון לאיזו פעילות שמתאימה לזוג כזה, לא סדנאות יצרתיות למינהם, אבל כן משהו נחמד שיכול לקרב.
