תודו חצי פה נכנסו עם לחץ דם מוגבר רק מהכותרת😄
אז זהו, שגם אני. וכדי לא להוסיף פה שמן למדורה בבית חשבתי לשתף פה ואולי גם לצאת עם איזו תובנה שתרגיע אותי.
ככה, ב"ה פחות משבועיים אחרי לידה חמישית, עם צפופים קטנטנים פה בבית. עקב צורך מסויים נדרשנו לעזרה מסויימת מההורים בתקופה של השבועיים הללו.
יש לציין שזה משהו שהיה להם מיותר ולא נצרך באופן יומיומי.
כמובן שאנחנו מאוד מעריכים את זה והשתדלנו שלא להזדקק מעבר לכך כמעט לכלום.
אממה- שיש פה דפוס שאחרי סך שנות נישואין פתאום הצלחתי לקרוא לו בשם (ראו כותרת)
זה מסוג הטובות שאתה בסוף מצטער שנתנו לך כי בדיעבד נשארת חייב טובה לעד ולנצח נצחים. מחוייב לתכתיבים ולבקשות.
הפעם זו היתה בקשה שבעלי יבטל חצי יום עבודה, ויצא בשיא השעות של הפקקים וכשכל הילדים איתי בבית לבד לאיזה סידורים. פחות משבועיים אחרי לידה עם חמישה.כשבתכלס זה דורש מההורים שלו אותו דבר בדיוק ואף פחות
עכשיו לא נעים, אה?
הם אנשים טובים, ממש טובים. לא חייבים לנו כלום, אנחנו אוהבים אותם באמת. רק מה- אישית כבר יש לי ממש הרגשה שאני מעדיפה לא לקבל מהם טובות, כי בסוף ההרגשה היא שאתה מחוייב ואתה עושה דברים שלא מתאימים בכלל לכוחות ולצרכים של הבית רק מתוך אי נעימות.
(אל תגידו לא מתאים תגידו לא-
א. כי בעלי לא אדם אסרטיבי
ב. כי הם דוחקים לקיר ולוחצים עם מצפונים לא נעימים)
וגם- שיש שם ממש חוסר הבנה של סיטואציות בבית. כאילו, מי מבקש דבר כזה בעיתוי הנ"ל? מה נסגר? למה לא הייתי חושבת על זה בחיים ואצלם זה לגיטימי?
ניסיתי לומר על זה משהו לבעלי בעדינות, שההתנהלות הזו לא נעימה לי אבל הפריקה הזו ממש נתפסה אצלו כהאשמה והוא רק התעצבן מזה (ממילא אצטרך כנראה לאכול את רוב הלוקש הזה בעצמי כשלא תהיה לי עזרה ובעלי גם יפספס יום עבודה)
מה אתן אומרות? יש לכן טיפים? נקודות מבט אחרות?
)