יש לי מלא מה לכתוב לך... זה נושא שמעסיק אותי מאז ומעולם אבל בתקופה האחרונה הרבה יותר....

נראה כמה זמן וכח יהיה לי לכתוב (חבל שאי אפשר להקליט😅)

אני כנראה נמצאת בקצה השני של הסקאלה הדתית שאת נמצאת בה אבל הולכת רק עם חצאיות, שרוול נורמלי, כיסוי ראש וכו׳.

אני חיה בקהילה שמקובל ללכת עם מכנסיים ויש פה נשים צדקניות (באמת!) שלא הכי מקפידות על צניעות במובן ההלכתי של המילה.

הגעתי לפני כמה שנים למסקנה שאת הגעת אליה והיו לי הרבה מחשבות לשנות את הלבוש שלי ובסופו של דבר הבנתי שזו לא אני. אולי מתוך הרגל ואינרציה אבל אני לא ארגיש בנוח בלבוש אחר.

זהו, ברגע שהבנתי את זה השלמתי עם זה.

זו לא תשובה רציונלית אלא רגשית… מקווה שתתחברי.

שזה טוב שעולות מחשבות וזוויות שונות בחיים, זה מעשיר את המחשבה ופותח הסתכלות נוספת, מביא להבנה שיש הרבה צדדים בחיים.

אני שיניתי הסתכלות על צניעות כמה פעמים

בפעם הראשונה- מצניעות שמובנת מאליה, לקושי גדול ורצון לפרוץ גבולות, הלבוש שלי השתנה ובעלי מאד לא אהב את השינוי.

בפעם השניה- אחרי תקופה ארוכה החלטתי להתחשב ברצונות של בעלי בנושא צניעות, לקח לי זמן למצוא בגדים שגם ימצאו חן בעיניי וגם יעמדו בדרישות הצניעות.

בפעם השלישית- התחלתי לאהוב את המראה הצנוע שלי, כנראה בגלל שעברתי תהליך של אהבה וקבלה עצמית, וגם כי אני משקיעה בבגדים ושילובים שמוצאים חן בעיניי  ועושה לי טוב ללבוש אותם.

לפעמים מתחשק לי ללבוש לא צנוע, לפעמים אני רואה בגד שממש עושה חשק לקנות וללבוש אותו, זה בהחלט קליל יותר ונוח שלא צריך להתחשב בדרישות, אבל זה כבר לא בוער בי, כבר לא מרגישה החמצה שאני לא לובשת אותם.

שהדרך שבה מחנכים לצניעות בציבור הדתי היא לא הכי מוצלחת. סליחה על הניסוח הישיר.

מעמיסים על נשים את כל האחריות לקדושת העולם על כתפיהם, את האחריות על המחשבות של גברים, כשבעיניי זה בכלל לא אחריותינו. העיסוק בנושא של צניעות יצא מפרופורציות לגמרי. ואני לא אומרת את זה כלפייך באופן אישי, אלא כחינוך של קהילה.

זה הפך להיות נושא כל כך מרכזי, אבל בלי פרופורציה לכמה התייחסות הוא מקבל בתורה או במקורות הלכתיים קדומים.

אני רואה את עצמי כאדם שומר תורה ומצוות. ככזה אני מחוייבת לכל המערכת, לכל המצוות. אבל אני לא רואה בצניעות משהו שחשוב יותר ממצוות אחרות. זו מצווה ככל המצוות, ואני מחוייבת אליה כמו כל מצווה נוספת.

אני לא לובשת צנוע בשביל גברים. אני מקפידה על ההלכה כי זו ההלכה.

יש עניין של לכבד את עצמי, אבל יש דברים שעל פי ההלכה אסור ללבוש ובעיניי הם מכובדים. אבל עדיין לא אלבש בגד שלא מתאים להלכות הצניעות כפי שלמדתי, כי אני מחוייבת להלכה.

אני לא אוהבת את ההקבלה שעושים למשל במקרה של רצון להתחזק, בין שמירה על צניעות לבין התחזקות המצוות. או כשיש תקופה קשה אז אומרים להתחזק בצניעות. בעיניי זה לא משהו מהותי או חשוב יותר מדברים אחרים, ולכן לא רואה עניין להחמיר דווקא בזה. אם מישהי בוחרת שזה מה שחשוב לה ורואה בזה ערך מיוחד זה מעולה. אבל לא כהמלצה כללית או קריאה כללית ל"התחזקות בצניעות" מעבר למה שההלכה אומרת.

הסיפור ההלכתי..

פתאום אני קוראת אותך קולטת שכאילו להלכה אין מה לומר מבחינתי

(חס ושלום . כן? אבל כשאני הולכת צנוע או לא צנוע זה לא כי ''ככה ההלכה''. אוף לא חודעת להסביר)

קיצור נגעת פה בנקודה שאני צריכה לבדוק בתוכי 

מה את אומרת.

לפני הרבה שנים היה לי דיון עם חברות בכיתה לגבי שמירת נגיעה. אני הסברתי למה זה חשוב, הן הסבירו למה זה לא כזה משנה. ואז עצרתי רגע ואמרתי להם, רגע, אבל בסוף זו ההלכה. אז לא משנה מה הסיבה, אני עושה את זה כי זו ההלכה.

והן הסתכלו עליי רגע ואמרו, מה כל מה שההלכה אומרת את עושה?

ואז בעצם הבנתי את מה שאני קוראת לו "מחוייבות הלכתית".

כלומר את ההתחייבות שלי למערכת הכללית.

הבחירה שלי נעשית בשלב הראשוני הזה, של להיות אדם שומר תורה. ולכן אחרי זה שאר ההסברים "לא מעניינים אותי", אני עושה את זה כי זו ההלכה וזהו.

עכשיו ברור שזה לא שזה לא מעניין אותי בכלל. אבל ההבנה וההתחברות שלי לא משפיעות על השאלה האם אני מקיימת את זה או לא. ולכן גם אין בי כעס על צניעות, כי מבחינתי זו לגמרי בחירה שלי. לא עבור המצווה הזו ספציפית, אלא עבור כל המערכת.

בעיניי סיבות והסברים יכולים לעזור לפעמים, אבל הם לא תחליף למחוייבות הבסיסית מול ההלכה. ולפעמים אם מנסים להבין יותר מידי, אז זה יכול דווקא לפגוע.

כי אם מקיימים רק כשמבינים, אז כשלא מבינים כבר לא רוצים לקיים.

מאותה סיבה אני לא אוהבת את כל ההסברים על טבילה וכו'. לא אוהבת את המצווה הזו, גם אם אני יכולה לראות לפעמים יתרונות בריחוק. אבל היא קשה לי ויש לה מחירים עבורי שאני לא אוהבת. אז אם הייתי מנסה לתלות את קיום המצווה הזו בהבנה שלי או בניסיון לראות כמה זה חשוב ומחבר, זה לא היה עובד. כי זה לא תמיד נכון. אבל זה לא תלוי בזה, ולכן גם הרבה יותר קל לי להתמודד עם זה.

וואי חפרתי קצת

מקווה שהובנתי.

ואת כתבת מקסים ונוגע

מבינה אותך ממש

והצלחת להסביר יותר טוב ממה שניסיתי להסביר עצמי.

בעיקר בעניין הטבילה , שיש נשים שזה מכניס אותן לחרדות של ממש ו ocd שכשאני שומעת איזו מחזירה תשובה מדברת על זה בעיניים זוהרות, אני מתלבטת אם היא משוכנעת או משכנעת גם את עצמה תוך כדי. 

איזו תפיסה חזקה... ממש חושבת על זה. יש מצב שזה מרגיע משהו אצלי: תכלס לא משנה מתחברת לא מתחברת, אני מקיימת את ההלכה נקודה.

אני חושבת שזה עזר לי מה שכתבת כי זה גם מנתק את המעשה *שלי* מכל המסביב... מהאיש שלי (סליחה ממנו, כן? אבל זה אפילו לא בשבילו למרות שחשבתי שכן) ומהחברה אלא נטו שלי. אני מקיימת הלכה

וואי יישבת אצלי משהו.

תודה על זה

❤️

שמחה שהתחברת!

את העניין שאין באמת הגדרוץ מדויקות של צניעות

מדברת על שוע וכזה אין שם הוראות סגיהה לפתיח צוואר מה אורך החצאית.

וזה מכניס אותי המון לבירור והתעסקות עם הפן ההלכתי שמחבר אותי.

אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת בהודעת פתיחה, על התחושה שצניעות היא לא אתגר גדול במובן שאין לי איזו משיכה ללכת עם שורט וגופיה ברחוב- כי בעיניי זה לא מכבד אישה שהולכת ככה כאדם. וכאן אני חולקת על בעלך, בעיני האמירה שזה לא עושה כלום למי שרגיל היא בדיוק התגלמות הבעיה-

זה לא עושה כלום!

איזה חיספוס זה עושה! זה מכהה את הנפש, כמו אדם שראה ככ הרבה הרוגים במלחמה ואיברים מרוטשים שזה כבר לא עושה לו כלום.. זה רק מראה עד כמה הוא היה נוכח במצבים קשים. (שוב לא כהאשמה, הם גדלו לכך וזה טרוויאלי בעולם שלנו, אבל לבוא ולעשות לזה אידיאליזציה- ממש מעוות בעיניי)

אגב, במאמר מוסגר אני גם לא מסכימה עם האמירה שבאחד על אחד עם האישה שלהם אין השוואות ופגיעה בזוגיות- יעידו נתוני הגרושין.

ברור שזה עושה, אם לי זה עושה השוואות מול עצמי אז חד משמעית לגבר זה יגרום להשוות לאישתו.

יש לי קוסמטיקאית חילונית שכל פעם מקנאה בי ממש שלבעלי באמת אין דרישות בנושא ניראות, הוא שמח בי ככה. היא אומרת לי תמיד- אני רואה מאות נשים, מאות- ואין דברים כאלה. כולם מבקשים להוריד עוד ועוד או לרדת במשקל.. שוב, ברור לי שיש כאלה גם במגזרים הכי הכי שמורים, וזה לא מעיד בעיניי על טיב שמירת העיניים

אבל יש פה מימד של תמימות וטהרה- שבעלי הכי אוהב אותי ככה כי הוא לא זיהם את עצמו באלפי מראות נגעים.

אז הוא תמים ושמח בחלקו עד השמיים..

זו גם הסיבה שמדין ואהבת לרעך כמוך אני שואפת ומנסה שלא למשוך תשומת לב במראה כשיש אצלנו אורחים רווקים וזוגות, זה קשה לי מאוד, דוגרי. כי יש לי יצר של 'בא לי לדפוק הופעה' ולהראות במייטבי, בטח אם אני יודעת שהאורחת תבוא מתוקתקת.

אבל זה נראה לי ממש מתבקש- אם אני אוהבת את חברה שלי ורוצה שבעלה ישמח בה, אני צריכה לעזור ולהשתדל לא להקשות עליו.

מה שבעיקר מאתגר אותי בצניעות זה דווקא הניואנסים הדקים-

השרוול שכשאני מרימה אותו הוא עולה למעלה אבל כשלא הוא בסדר, הפתח של הצוואר שמאפשר לראוצ את העצמות וזה ממש מקפיץ את המראה, המטפחת שאם אני מוציאה אפילו טיפטיפונת זה נראה הרבה יותר טוב, הגרביים כשיש רק כמה ס"מ בין השמלה לקרסול... שם קשה לי מאוד ושם אני הרבה יותר נופלת

ותדעי שיש לזה הגדרות הלכתיות (תלוי פסיקה כמובן) ואשכרה נחשפתי אליהן באופן נסודר במאמר תורני של רב מהציבור שלנו רק השבוע!!!! אחרי סך שנות חינוך במערכת הדתית דוסית- פשוט כי לא חינכו אותנו למדוד סנטימטרים אלא למהות הצניעות והחלק הרעיוני שלה. שזה הזוי בעיניי ומצד שני גם מוערך

עוד לא החלטתי מה יותר.

אבל אז הבנתי שאני רק אהרוס אם אכתוב אותם בעצמי, ועדיף לי להפנות אותך לספר ששינה את החיים שלי בתחום הזה (לא מבחינת ההתנהגות, אבל כן מבחינת היחס לנושא והתודעה שלי).

זה הספר "מה את מבקשת - ספר על אהבה וגוף" של אוריה מבורך.

בספר היא בוחנת את היחס והתודעה שקיימים במרחב החברתי לגבי מיניות, וצניעות. הספר כתוב בצורה קולחת ובגובה העיניים, ממש ממש מומלץ!

ההמלצה על התכנים של הרבנית אוריה מבורך.

היא דתייה מאוד, מחוייבת הלכתית לגמרי. אבל מביאה הסתכלות אחרת על כל הנושאים האלו שהיא הרבה יותר בריאה ונכונה בעיניי מהשיח שרוול בציבור הדתי

יש לי אותו. מעניין לקרוא עכשיו מהמקום שלי. תודה על ההמלצה!

ואני לא בטוחה שהטעמים נכונים.

חצי מהם מומצאים על ידי כל מיני רבניות סלבס כאלו,

מחזירים בתשובה וכאלו שלמדו 2 דקות תורה.

גם כל מיני מורות בסמינרים ובאולפנות מגבבות כל מיני שטויות בלי מקור, וכשיום אחד המקור לא מאומת, כל היסודות של האמונה נופלים.

לדעתי אנשים מזה יוצאים בשאלה או לכל הפחות, מפסיקים לדקדק.  

הסיבה האמיתית והיחידה לקיום המצוות,

היא שכך ציווה לנו הבורא.

וזה מספיק.

או לפחות אמור להפסיק.

כל האגדות של:

את הולכת צנועה כי את בת של מלך,

הנה גם מלכת אנגליה הולכת צנועה (קייט אגב נתפסה טופ לס על ידי פפראצי בטיול עם חברים) הן אגדות מיותרות ומחלישות.

מן הסתם, לחלק גדול מן ההלכות יש טעמים, ואישה שחפצה נפשה להכירם, צריכה ללמוד אותם ממקור בקיא ומוסמך. 

שזה הרצון של ה', כך הוא ברא את חוה כמו שאומר המדרש מהצלע שתהיה צנועה. יותר מלימוד תורה או כל דבר אחר.

זה מה שהוא רוצה וזה הדבר שהכי משמח אותו.

זה בכלל לא משנה מה אני רוצה.

כמו ביחסים עם הבעל כשאני ארצה לתת לו מתנה אני לא אתן לו מה שאני רוצה (פרחים), אלא מה שהוא אוהב (מכשיר חשמל).

כך גם במצווה הזו אני נותנת לה' את מה שהכי חשוב לו. הוא לא ביקש ממני שאלמד תורה מהבוקר עד הערב, שאניח תפילין, הוא ביקש ממני שאהיה צנועה.

ככה פשוט.

והעיקר ההתחזקות שלי זה פשוט לבקש ממנו במילים פשוטות: "

אבא, תן לי רצונות טובים, כי התרחקתי, כי הסביבה שאני נמצאת בה מרחיקה אותי ומכניסה בי רצונות להתלבש קליל יותר ומשוחרר וטרנדי ואני מסתכלת על הנשים שלבושות ככה וזה נראה בעיני יפה ובטוב טעם ויושב טוב" על הגוף. וגם כך החנויות בגדים גם טלה שמגדירים את עצמם צנועים קשה למצוא בהם משהו יפה וגם צנוע.

רק אתה יכול להכניס בי רצונות טובים, שהתנועה יראה יפה בעיניי, שהלב שלי ירצה את זה. אני רוצה לעשות את המצווה הזאת בשמחה. אני רוצה להתלבש צנוע ולהקרין החוצה כמה שזה יפה ומכובד. וכו'..."

יש ערביה שעובדת איתי (חילונית).  כל פעם שהיא רואה אותי היא מחמיאה לי על כמה שאני מתלבשת צנוע וגם יפה.

ושהיא אולי גם תתלבש ככה מתישהו, אבל היא לא מרגישה מוכנה. כי אצלם מסתכלים או שאת חילונית לגמרי או אם את מתלבשת צנוע אז גם לגמרי (תכסי הכל הכל). או הכל או כלום.

זה עוד יותר חיזק אותי, כמה היהדות יפה ואיך לכל אחת יש כאן מקום לעשות את המצווה הזאת בקצב שלה.

שה' רוצה ממני דווקא צניעות?

מי אמר?

ב'ה יש מלא דברים שאני בטוחה שהוא רוצה ממני

קיצר תודה על התשובה נשמה אבל זה פחות הכיוון שלי

(ומחכה לפוסט שלך! הרבה זמן לא שלחת. אוהבת לקרוא אותך!)

(ככה בעלך נתן לך להרגיש) אבל כשאת עושה משהו בשביל ה' , זה לא סתם, את עושה לו נחת.

אבל סבבה יכול להיות שזה לא מדבר אלייך, כי את לא מחפשת את החיבור הזה. הצניעות שלך טבועה בך מתוך הרגל, כי נולדת לתוך זה וזה יפה שאת פשוט לא יכולה אחרת.

אני,לעומת זה, חזרתי בתשובה (אומנם לפני שנים, אבל עדיין זה הרגל מילדות) אז כן חייבת את החיבור הזה.

ונכון, אני מסכימה, הוא לו רוצה רק צניעות, הכי הכי הוא רוצה שנהיה שמחות ואת מה שכן נעשה, נעשה בשמחה.

שכתבת אותי מבחינת התיאור על איך צניעות בעינייך

וכל המחשבות של איך הבעל הרבה יותר נמשך וכו.. גם אני חושבת ככה.

אז קודם כל רוצה לומר שאני חושבת שזה שהשיח על צניעות הוא ממקום שלשמור כדי שהגברים לא יחטאו הוא לא נכון ומגיע מהמקום שהעולם המערבי חי בתודעת חיה ותן לחיות ואז פתאום יש פה איזשהיא סתירה והיה צריך חהסביר אותה וזה הפך להסבר נה זה צניעןת.

אבל באמת אנחנו לבושות כך כי זה מה שה' רוצה.

וגם כדי לשמור על הגוף שלי ועל הנפש שלי.

וכן אני עדיין בטוחה שאני הרבה יותר מוגנת ושומרת על עצמי בעצם הלבוש הזה.

וב' זה שבעלך לא מתרגש מזה. ויכול להיות בזה ייתרון מאד גדול זה לא מעיד על הכלל.

מדיבור פתוח שיש לי עם אחים שלי בחורים דוסים זה מאד מאד משנה להם ומשפיע עליהם ברמה שהם לא מגיעים למפגשים משפחתיים  בקיץ כי מרגישים שזה גדול עליהם( יש חילונים במשפחה). ואין להם איך לשלוט בזה.

וגם בעלי אנחנו מדברים על זה הרבה וזה משפיע עליו אזז כנראה שעדיין את לא עושה את זה סתם.

בטוח בטוח שעל כל רגע שאת הולכת ככה את מקבלת שכר שאין לשער

ויכול להיות שה'ההיא לך את הקושי הזה רק כדי שתעשי את זה ממקום של בחירה אמיתית לשם שמיים.

אני הרגשתי את זה שממש ממש הייתי קרובה ללהןריד את הגרביים (מגיעה כנראה מאותו מגזר שלך  הרב פה בלי...וחם ...) כאילו פעם ראשונה שבאמת בחרתי בלהתלבש צנוע למרות ש...

ובעלי שגדל במקום הזה שלא הולכים עם גרביים שמח שאני הולכת ככה ומבחינתו אפילו זה משמעותי

אבל ממש ממש הבנתי את הקושי שלך אחרי שיחה כזו דמיינתי את עצמי בסיטואציה והזדהתי בתחושות.

תסתכלי על היתרונות מבחינת בעלך ועל רצון ה'

אשרייך אחותי ה' גאה בך ואין לך מןשג כמה טוב את מביאה לעולם.

בואי נהיה חברות 🤣

חח נשמה. תודה שכתבת. חיזקת אותי ממש וחיממת לי את הלב. תודה רבה!!!

הרבה מהלבוש שלי כמו תחתית חולצת בסיס סגורה מטפחת שמכסה הכל הכל בלי פאות ושתי אצבעות

הרגשתימאיתו מגזימה כי באמת גם יש כל מיני דעות הלכתיות.

ואז מה שעזר לי שהייעצתי עם אחת הרבניות במגזר שלנו שמאד מקפידה ללכת בצורה אופנתית ויפה אבל צנועה והתייעצתי במשהו אחר לא ממש קשור ופתאום היא אמרה לי משהו והבנתי שהיא מקפידה על כל הדברים האלה על תחתית והעצמות ושלא יראו בין הכפתורים ושלא יהיה בכלל שסע והמטפחת ועצמות פתח צוואר והבנתי שאני לא מגזימה ולא עושה את זה סתם

ושאלתי אותה גם על כמה דברים כאלה מה בדיוק הגדר.

וזה כל כך עזר לי שאני באמת לא סתם. כי כולם...

וגם הביא אותי להבנה שכמה שיהיה בשליטתי אני רוצה לחיות בחברה שיש כמה שיותר דוסיות כאלה כי בסוף זה מחליש אותי ךראות נשים צדיקות באמת. שהגדרים שלהם שונים משלי וזה מגרה אותי.

כן כי היצר שלי זה להוציא טיפה שיער ולא ללכת עם קצר

יש קוד לבוש. מגישת חדשות לא לבושה חשוף/ בגופיה, נכון?

ובעיני מציאות שבה נשים חשופות ולגברים לא אכפת וגם לעצמן לא אכפת - היא לא תקינה.

כן תחשבי את איך להתלבש גם צנוע וגם קליל

למשל אני חיפשתי חולצות סגורות 3/4 שגם יפות ונח לי לצאת איתן ועם חצאית לבחוץ, לא צריכה את המכנס והטרנינג לקלילות.

מה בגד לא קליל? שמלה, טוניקה, חולצת בסיס ועליונית...

חולצת בסיס חובה ובדכ גם תחתית

וגרביים

ואז כפכף סגור כי זה מכוער פתוח עם גרביים

ומטפחת ענקית

הכי לא קליל שיכול להיות

חח

אבל תודה ,

אני שמה גופיית בסיס מתחת לחולצות עם צווארון פתוח מדי אם צריך

אפשר ללכת עם נעליים פתוחות וגרביים.

אפשר גם נעליים סגורות יפות שמשדרגות את הלוק

לא חייב מטפחת ענקית וגם לא חייב תחתית, תלוי באיזה בגד מדובר.

שווה להשקיע כסף כדי להיראות טוב במינימום בגדים, וגם צנוע.

אם את לא אוהבת איך שאת נראית (וגם לא ברור לי איך את שורדת ככה את החום) - ברור שיהיו לך מחשבות כאלה

על שרוול עד פרק כף היד

וושהשמלות יהיו אטומות ברמה גבוהה מאד קשה למצוא בגדים.

אז יש גופיות בסיס ולא תמיד תחתית

אבל כמעט תמיד צריך חולצה ותחתי

אולי צריך לשלם יותר, אבל זה לא אומר שאין. אני מכירה נשים שלוקחות גם לתופרת כדי להצניע ולא להצטרך בסיס נוסף למטה

ההיצע ביחס ל- לפני כמה שנים הרבה יותר גבוה. בכלל, בחורף כדאי לקנות בסיילים ואז רוב הבגדים ממילא ארוכים

אני לא מקפידה עד פרק כף היד האמת, אבל ראיתי המון בגדים כאלה. עם תחתית תפורה כבר.

שווה להתאמץ בשביל המצווה הזו

דווקא בקטע הזה זה לא בעיה בשבילי אני מוצאת לכולם את הפתרונות... וגם לא יעלה לי כסף

ועדיין הקטגוריות שלי לא מאפשרות שכלללל הבגדים יהיו קךילים ושכבה אחת

נראה לי שגם זה שאני מניקה -בהריון-מניקה מקשה על זה כי אז יש עוד קטגוריות לבגדים כל פעם...

אבל לפחות רק סגירת מחשוף / רק שרוול / רק תחתית, ולא הכל ביחד. באופן אישי מרגישה שסוגר מחשוף או שרוולון יותר קלילים מחולצת בסיס (וראיתי לאחרונה שרוולים מאליאקספרס שלובשים רק על הידיים, מניחה שגם יותר נוח מחולצת בסיס). ממה שראיתי עכשיו בחנויות זה אפשרי לחלוטין.. אבל באמת הריון והנקה מקשים עוד יותר🥴

(האמת שאני בהנקה לא ממש מתחשבת בזה מבחינת בגדים, קשה לי למצוא בגדים מתאימים, ואז באמת לובשת חצאית מתחת להכל. אבל אז הבגדים מתאימים גם כשההנקות פחות תדירות, נגיד רק בערב, ואני לובשת בלי חצאית).

אבל אני ךא מוותרת ךמשל על שמלה יפה שמסרו ךי בגלל שאצטרך תוספות

אבל זה לגמקי כבר סדר עדיפויות שלי.

בחורף ובקיץ

לא שקופות

עם תחתית

חחח ואת מה שלא זה כי אני אוכלת מלא שוקולד לא בגלל הצניעות 🤣

ועדיין קליל זה לא.. זה יפה בעיניי אבל אכן חם חם חם 

קודם כל הכנות שלך ממש יפה 😊

לדעתי, להכליל בעל חילוני, או בעל דתי, זה הכללה גסה מידי. לגברים יש יצר לנשים, מי יותר חזק ומי עוד יותר חזק...

החברה החילונית שלך, זה יפה שהיא לא מפחדת שבעלה יראה נשים אחרות, אבל , זה מ מ ש לא כל הנשים החילוניות, במיוחד צעירות... זה מאוד ידוע שאישה 'מפחדת' כשיש לה חברה עם גוף מהמם והיא חשופה ליד בעלה/ חבר שלה/ בן זוג שלה, זה טבעי, וזה יכול לקרות לכל אישה באשר היא, יהודיה/ גויה... כמובן שזה גם תלוי כמה בטחון עצמי יש לך , כמה את מחוברת ושלימה עם הגוף שלך וכמה את סומכת על בעלך. לא נעים לי להגיד נתקלתי לא פעם ולא פעמיים בגברים נשואים, דוסים רצח שבהו בי ובעוד נשים... וואלה, אם הייתי האישה שלהם הייתי ממש לחוצה.

עוד עניין, אני חושבת שהתפיסה של נישואים אצל חילונים שונה מהתפיסה אצלנו. אני מבחינתי, הייתי רוצה שבעלי ירגיש שיש רק אישה אחת בעולם, כמו שאדם חי עם חוה, לא היתה קנאות, היא היתה לבד בעולם! ברור שזה קצת קיצוני, אבל בחוויה הפנימית אני רוצה שהוא יאהב רק אותי, יחשוב שרק אני הכי יפה וכולן לא מעניינות (אגב, זה נראה לי כתוב איפשהו שבעל צריך לראות את אישתו כאישה בין קופות), כמובן חושב רק עליי ונוגע רק בי. בתפיסה החילונית אין שמירת נגיעה, אז אין בעיה לאישה לראות את בעלה מתחבק עם אישה אחרת, מחמיא לה כמה היא מהממת... כשאני רואה את זה אני מתעלפת. אם בעלי היה ככה הייתי מתפוצצת מבפנים. אבל אני חושבת שמלכתחילה הנאמנות בנישואים אצל חילונים זה רק ביחסים, כל השאר כמעט אפשר לעשות עם כל אחת. ולמען האמת, בדיוק בגלל זה יש כ''כ הרבה בגידות בציבור הזה... זתומרת, כל התפיסה מלכתחילה שונה, החברה שלך החילונית, חושבת שבעלה חושב שהיא הכי יפה בעולם? לא נראה לי...

ואני מתחברת למי שכתבה ש'מוכרים לנו' את המצווה הזאת הרבה פעמים בצורה לא נכונה, מרוב שצריך להיות צנועה, יש לך תחושה שהגוף שלך מכוער, והאיברים המכוסים הם מגעילים ודוחים. צריך לתת תחושה שמרוב שהגוף שלך קדוש ויפה תשמרי עליו. במקום להגיד - איחסס רואים לך את התחתונים! איזה פאדיחה! צריך להגיד תשבי בצורה מכובדת. וכד'. 

דווקא שמעתי את זה מעוד חברה - דתלשית

שבעלה חושב שהיא הכי יפה

ולא מזיז לה שהוא מסתכל על אחרות

זה הפתיע אותי ברמה של לא להאמין לזה אבל שומעת את זה יותר ויותר ומבינה שזה כן משהו שקיים. אולי לכן זה מערער אותי- האמנתי כמו שאת כותבת ופתאום קלטתי שזה לא נכון בהכרח..

ממש תודה שכתבת 

לא תספר לך שהיא לא בטוחה ביופי שלה בפני בעלה.

עוד דבר שרציתי לכתוב.

הרבה בנות לא אוהבות שאומרים אישה צריכה להתלבש צנוע בשביל לא לגרום לבנים לחטוא. יש לזה קונוטציה מאוד שלילית כי כמו שאוהבים להגיד- כל אחד יעשה מה שבא לו. אבל זה שטויות, לא באמת כל אחד יכול לעשות מה שבא לו, אנחנו חיים בעולם משותף וכל אחד שעושה משהו משפיע על הסביבה שלו. לפעמים נשים מתלבשות כ''כ חשוף וולגרי ואני מרגישה פשוט מוטרדת. אז להגיד זה עניין שלה, זה לא נכון. כמו שאני לא ארצה לשבת במשרד עם גבר חשוף זה מאוד מטריד. אנחנו מתלבשות צנוע כדי לכבד את עצמנו ולשמור על עצמנו, אבל כן, גם כדי לשמור על הגברים, לא כי הם חיות טרף. כי הם גברים. וזה לא משהו רע. אנחנו חיים בעולם משותף וצריך להתחשב אחד בשני, לא הגיוני שגבר יעבוד במשרד עם משהי יפה, צעירה, נחמדה אישה תשב מולו כשרואים לה את כל החזה יום- יום והוא ישאר אדיש כמו אבן. לא קונה את זה, סורי. אז כן , אני מתלבשת צנוע גם בשביל לא להחטיא גברים, ולהחטיא זה מספיק במחשבה. מספיק שהוא יחשוב בראש שלו דברים עלי, על הגוף שלי, שזה ירגש אותו באיזהשהו אופן, זה כבר החטאה.

אני מאוד אוהבת להתלבש צנוע אבל לפעמים ממש ממש מתחשק לי לפתוח עוד כפתור זה מחמיא לי פי מליון, אבל מה שעוזר לי זה לחשוב על הנשים שלא היו רוצות שהבעל שלהן יחשוב עליי. אז זה בשביל גברים אבל בסוף זה בשביל האישה שלהם...הסתבכתי בהסבר, מקווה שהובנתי. 

הלוואי שכל אישה תחשוב כמוך!! וגם אני אחשוב כמוך.

זה באמת הכח שלנו הנשים להיות אחת בשביל השנייה.

אז סליחה אם זה חוזר על עצמו...

בגדול אני דיי כמוך בקטע של הצניעות, כאילו אצלי אהבתי את הצניעות ולא היה לי עם זה איזשהו יצר מיוחד.

גם לא התעסקתי עם זה כל כך. 

עכשיו לגבי השינוי שאת חווה בתפיסה שלך לגבי צניעות,

חייבת להגיד שמבחינת ההלכה לגבר אסור להסתכל על אישה שאינה צנועה, לא משנה אם יש לו הרהור או אם אין לו. 

וכן, יש כאלו שזה לא כזה מזיז להם לראות נשים חשופות (אפילו שמעתי יותר מזה, שלפעמים לבוש צנוע מושך יותר)

אבל זה לא אומר שבגלל זה לא חשוב ללבוש צנוע.

האמת, אני לא נכנסת עמוק מדיי למצווה הזאת, אבל ככה זה אצלי, בהרבה סוגיות הלכתיות.

יש הלכה? פשוט עושה. לא כל כך אכפת לי למה ואיך.

כי בגדול בשורש טוב לי לשמח את ה', ללכת בדרך התורה והמצוות, זה נותן לי סיפוק ומשמח אותי מאוד.

אני יודעת שקיום המצוות שלי מחזקת את השמירה של עמ"י, מחזקת את הזכויות שיש לעמ"י

מביאה לי ברכה, שפע, הצלחה, מאמינה בזה בכל ליבי ונשמתי

וכמובן שאני חושבת כל הזמן על העולם הבא שלי, זה הרבה יותר מעסיק אותי מהעולם הזה בוא נגיד ככה,

כאן אפשר לתקן, לשפר, להתחזק, שם אי אפשר, מה שעשית כאן זה מה שתקבלי שם.

בכל אופן, הנקודה היא שאני בעיקר לא רוצה לעשות עבירה, רוצה לשמח את ה', רוצה לעשות לו נחת, 

ולהשפיע בזה על עצמי, משפחה שלי, סביבה שלי ובגדול כל עמ"י. 

אני כן ממש משתדלת למצוא בגדים שאוהבת, נגיד שרוול ארוך בלי שאצטרך לשים חולצת בסיס מתחת וכנל לגבי אורך של שמלה,

כדי שארגיש קליל, נעים, זורם... זה לא תמיד קל ולא תמיד מצליח, אבל זאת השאיפה/מגמה.

אני ממש אוהבת להיות צנועה, ממש. זה מרגש אותי. הכיסוי הזה, יש בו משהו עצום.

אני רואה הרבה נשים שלא לובשות צנוע ואני ממש מרגישה איך נדבקים אליהם מזיקים ודברים לא טובים

ואיך יש עליהם פחות שמירה, ועוד הרבה דברים לא טובים.

נכון, לא אומרת, זה הרבה פעמים יכול להראות מאוד יפה, קליל כזה, לבוש לא מתאמץ, כיפי אפילו,

בסדר, זה לא מה שימשוך אותי לא לעשות את המצווה הכי יפה בעולם מבינה?

בהצלחה  

אני תמיד חשבתי כמו בעלך. שמי שמתרגל ורגיל לראות חשוף זה כבר לא עושה לו כלום.

ואז בעלי התגייס וסיפר לי איך החבר'ה החילונים מדברים על בנות, על המראה שלהן. על הגוף שלהן. חופשי חופשי.

והגעתי למסקנה שכנראה שזה "לא עושה להם כלום" כי הנזק כבר נעשה. הם כל כך רגילים לדבר על גוף האישה שהם לא שמים לב לזה שזה לא המצב הרגיל.

ולבעלי מאוד מפריע לראות אישה חשופה. ייתכן מאוד שיש הבדל ברמת הגרייה בין גברים שונים.

גמני חושבת כמוהו

הן לא רואות בזה בעיה כי ככה הן גדלו וזו הנורמה בשבילן. באמת שאין מה לתת להן ביקורת. גמני הייתי כזו, תכלס, אז אני הכי מבינה בעולם את המקום..

לגבי גברים חילונים - זה לא נכון בכלל ואני לא מסכימה.מודל היופי כל הזמן משתדרג, תמיד יש יותר, תמיד יש עוד משהו להתפעל ממנו.  כל אישה יפה שראית,  גם אם היא נראית לך הכי יפה ומושכת בעולם, תמיד יש מישהי יותר ממנה.

ו

מפה ועד ל- להקיש על הצניעות שלך, בעיניי אין קשר ולדעתי התשובה של בעלך נתנה גושפנקא לתחושות שלך מול עצמך על הגרביים שאולי לא דיברת איתה עם עצמך מספיק.

בקיצור, בעיניי - דיונים על הסביבה הם לא רלוונטיים. דברי עם עצמך. מה את מרגישה ביחס לצניעות שלך? את מרגישה שאת נראית טוב? צניעות זה לא כיעור. וחשוף ממש לא בהכרח אומר יופי.

בא לך לשדרג את עצמך? לכי על זה. יש המון נשים יפות מאוווד שלבושות בצניעות וזה לא גורע מהיופי שלהן בכלל

את בעצם אומרת לי

תסתכלי פנימה ומה שלא סגור לך מול עצמך תדייקי לעצמך

ממ.. אני חושבת על זה כי אני מרגישה שזו לא הנקודה שלי

הבגדים שלי אחלה בעיניי, יפים מכובדים הכל טוב. כולל החולצות בסיס... אני סבבה עם זה. ועם מה שלא כמו שכתבתי למעלה זה בעיקר בגלל המשקל ולא בגלל הצניעות 🤣

הרגשתי שהדיון עם האיש שלי הוציא לי את הטעם ממצוות צניעות

מבינה?

כאילו- בשביל מה בכלל אני מתאמצת?..

אולי זה מיותר

אם הוא כגבר לא רואה בעיה בללכת חשוף (הוא לא אמר את זה ככה ובטח הוא יתחלחל אם ישמע שככה אני חושבת עליו 🤣- אז סבבה אני מקצינה פה) אז בשביל מה כל העסק? פחות מצד היופי ויותר מצד הנוחות...

ופה התברר לי בשרשור בזכות התגובות שסליחה שלא זוכרת מי אמרה -

שאני באמת לא לבושה צנוע בשביל מישהו - האיש שלי/ חברה מתוקנת/ אנשים אחרים, אלא נטו כי זאת ההלכה.

וזה מיישב לי משהו בלב

ואגב מעניין שגם את מסכימה עם מה שאיש שלי אמר בשבילי זה חידוש גדול...

תודה שענית!

את צודקת

באמת שלא מקיימים מצוות צניעות כדי לא להכשיל

אלא פשוט כי זה רצון ה'

הוא מגדיר לנו דרך המצוות מה המתווה הבטוח רוחנית לנשמה שלנו פה

ולא הכל תואם להבנה הפשוטה

התמסרות לזה שאני רוצה להיות שייכת

את לא מתלבשת צנוע בשביל בעלך, זה בשבילך.

לא קשור אליו

זה הקשר שלך עם השם.

כל כך כיף לקרוא שיש פה כל כך הרבה נשים שמקפידות על צניעות, ועל גרביים ! כל כך מהמם לקרוא ואשריכן!!!!

לגבי האמרה על הנשים החשופות "שיתלבשו איך שהן רוצות, זה החיים שלהן"

ברור שזה החיים שלהן, אבל דרך חיים שהן בחרו פוגעת בסובבים ולכן צריך להתחשב .

כמו מישהו שיעשן ליד אנשים לא מעשנים או ליד הריוניות/ילדים- אף אחד לא יעיז להגיד "אז מה אם הוא מעשן ומזיק לעצמו, זה החיים שלו"- לא! הוא פוגע גם בסביבה והוא חייב להתחשב, חייב!!

שיעשן בחדר סגור בלי שאף אחד מריח את הרעל הזה.

מבחינתי זה זהה גם לנשים שמתלבשות בצורה חשופה והורסות בתים עם המראה הפרובקטיבי שלהן .

כי הן הורסות את התמימות של הגברים החרדים/דוסים שבאמת רוצים להתמקד באישה שלהם ולא לפזול חלילה.

לכן ממש קשה לי עם האמרה הזו שזה בסדר שהן מתלבשות ככה וזו זכותן וככה גדלו.

מבינה שאי אפשר לחנך את כל העולם ולחזק את כולן שצריך להתלבש צנוע

אבל גם להיות ראש קטן ולהגיד שזה בסדר ושהן לא אשמות ולמה צריך להתחשב בדוסים? קשה לי עם זה, סורי..

כזה, את לא יכולה לשפוט

שוב, בתור אחת שהייתה שם, הדרישות מה'דוסים' שאני אכסה את עצמי כדי שלא ייכשלו - זה נשמע הזוי, ביחד עם בורות דתית.

לכל חברה יש את הקווים האדומים שלה

מי שלא מחובר לקיום מצוות - מה יש להאשים אותו בזה? לא גדלו לזה, לא מבינים בזה ולא מתחברים לזה.

לא לוקחת את זה אישי כמובן כי אני כבר לא שם ב"ה, אבל רק כדי לסבר את האוזן - זה ניתוק מוחלט ממה שאת מאמינה וחיה לפיו

שההסתכלות זה מההסתכלות שלי כדתיה ולא הסתכלות של חילוניה שלא יודעת ולא מבינה את ההשלכות.

ואפילו יותר מזה, אמרתי שאני בעצמי לא הייתי שמה גרביים בשביל רב שעבר לגור לידנו..

כי גרביים זה תחום שקשה לי איתו,

ולחילוניות קשה בלי חזה בחוץ או כל איבר אחר ..

כל מה שכתבתי זה בתור דיון של דתיים,  שאי אפשר להגיד שהחילוניות לא אשמות ולא צריכות להתחשב ושזה החיים שלהן וכו.... כי זה כמו המעשן שחייב להתחשב למרות שזה החיים שלו

שמעי

לך זה ברור

אבל למישהי שהולכת חשוף וככה חיה

אז מבחינתה - אם יש מישהו שזה מפריע לו בעיה שלו!!

ויש בזה משהו מסתבר... כי יש פה תפיסת עולם שונה בטירוף

אם לי מפריע שיש צבע כחול במרחב

אז אנשים לא ילכו עם כחול? ברור שלא

זאת בעיה שלי...

זה יהיה נחמד אם יתחשבו אבל אף אחת לא חייבת

יש נשים בשבילן זה אותו דבר

אני הולכת חשוף נקודה

מה זה עניינך?

למה שאת תדרשי ממני ללכת בצורה מסוימת בגלל משהו שאני לא מאמינה בו?

בקיצור זה באמת מורכב

אדם מעשן יכול להגיד שלכל אחד כתוב אם הוא יהיה חולה או מתי ימות, ושהוא לא רואה סיבה לא לעשן במרחב ציבורי או איפה שבא לו בגלל שאחרים לא מעשנים או שלא נעים להם באף..

ומי שמפריע לו שהוא מעשן אז שיתרחק בעצמו

ועוד כל מיני משפטים אגואיסטים למינהם..

ושוב, אני לא אומרת שהחילוניות צריכות להתלבש צנוע מעכשיו ולשנות את עצמן כי אולי יתקלו בדוס בדרך . ממש לא.

גם אני לא הייתי מתחילה לשים גרביים רק כי יש לי שכן חדש שהוא רב או משהו..

זה צריך לבוא מרצון, כי זה באמת החיים שלנו ואנחנו צריכים להתנהל בצורה שהכי נכונה לנו..

כתבתי את מה שכתבתי דווקא מהסתכלות של בנאדם דתי, לא מההסתכלות של החילוניה .

אנחנו כדתיים, שמבינים כמה חוסר צניעות פוגע , לא יכולים לצדד בחילוניות, אנחנו בתור דתיים, לא בתור עושות המעשה שלא מבינות בעניין.

כי זה בדיוק כמו הדוגמה שהבאתי

עם כל הבאסה שבעניין- אני אתרחק.

כי האחריות לבריאות שלי היא עליי. כמו שלא אתעצבן על מכונת השתייה שמוכרת לי קולה למרות שזה לא בריא. האחריות להחליט אפ לקנות את הקולה או לא היא שלי

אם הוא מעשן במקום שאסור, יכול להיות שאעיר לו כי החוק לצידי אבל זה כבר משהו אחר בעיני.

ולעניין הצניעות- אני יכולה להגיד למישהי לא מתאים לי שתבואח לבית שלי לבושה ככה, לבית הכנסת או בכותל מגיעים בצורה צנועה וכו'.. אבל במרחב הציבורי אני לא יכולה להגיד לה דבר כזה ואם זה מפריע לי אז אני אמעט את היציאות שלי למרחבים כאלה

למעשנים מותר לעשן חופשי במקומות פתוחים והם גם עושים את זה.

מה שאני באה לומר בזה שהתרבות פה באופן כללי לא מתחשבת בכלל בשני...

אבל זה נושא שבנפשי, ולכן מגיבה.

אני חושבת שהנחת היסוד- צניעות היא בגלל הגברים,

זו טעות ביסודה.

צניעות היא מתוך כבוד לגוף, ולא לצורך הסתרה.

תראי את נשות האצולה באירופה (שהבולטת בהן היא קייט מידלטון) שמתלבשות באופן צנוע מאוד. חצאיות, שרוולים...

הן לא עושות זאת מתוך חינוך הלכתי, אלא מתוך כבוד לעצמן. אני חושבת שבתור בת של מלך, מן הראוי להתלבש בצורה שמכבדת אותנו ואת הגוף שלנו.

לנו בנוסף כמו שראיתי שכתבו לך כבר יש את הגדרים ההלכתיים שאנחנו מחוייבות אליהם, אבל לי מאוד קשה עם התפיסה שצניעות זה בגלל הגברים.

אבל פעם זה היה מספק אותי שזה מכובד והיום לא... כי מכובד זה נחמד והכל אבל באיזה רמה?

אני לא רוצה ללכת בעולם הזה ממש חשופה. שזה באמת לא מכובד בעיניי ואפילו מביך.

אבל יש לבוש לא צנוע הלכתית שהוא כן מכובד.

כנראה כל אחת ומה שנותן לה דרייב וכוח,

לי השרשור הזה דייק שהדרייב שלי צריך להיות וואלה זה רצון ה'. נקודה

אבל כן יש בי גם מקום- אני עושה את זה בשביל ''עם ישראל''.. בשביל מרחב ציבורי נקי מאפשר ומכבד.

את אומרת - אני עושה את זה בשבילי, כי זה מכבד אותי

אחלה! מעניין שכל אחת זה פוגש אותה ונכון לה ממקום אחר וטוב שזה ככה...

זה לא מדויק לומר שצניעות היא לא קשורה לגברים.

במרחב נשי בהחלט מותר להתלבש אחרת מאשר במקום שמסתובבים בו גברים

יצא לי לא מזמן לצאת עם נשות היישוב שלנו לבריכה שווה, מרחב נשי לגמרי.

נתחיל מזה שהגעתי ולא זיהיתי חלק מהחברות שלי!

ופתאום הייתי במחשבות מאוד גדולות על צניעות.

עכשיו תכלס הכל מותר, יוצא שהגדרים ההלכתיים ירדו מהפרק, נשארה רק הצניעות הפנימית..

ואת רואה איך כל אחת מתלבשת.

גם כשאני לבושה בבריכה לא חשוף מאד, אלא בבגד ים שנחשב צנוע אבל עדיין נצמד במים, ואני בלי גרביים, לא הייתי הולכת ככה ליד גברים.

למה?

כנראה יש מימד בצניעות שהוא כן בגלל הגברים

אני גם למדתי בבית ספר הכי דוס שיש, לא יודעת איך הגעתי לשם, הבית לא היה כזה דוס בכלל

חוסר תיאום קשה ממש

אבות של החברות עם מגבעות, ואבא שלי מחפש את הכיפה...

זה ככה רקע

וגם שם דיברו איתנו כל עמה חשוב צניעות וכמה חייייבבבב צניעות וכמה זה מסוכןןןןןןןןן מי שלא צנועה!!! ואז גם מצגת של חרדים על האסונות שהיו כל השנה עם מנגינה מפחידה כזאת שמורידה לך את החשק לחיות, כדי שתפחדי ותביני כמה חייב להיות צנועה ולהתחזק.

וכמובן למדוד את החצאית בבוקר עם סרגל כדי לבדוק שאת אכן מכסה את השוק, אבל שלא תהיה ארוכה מידיי כי זה רחובי... (צניעות זו הלכה או מקובלות????)

וכמובן להפקיד לא לצאת עם שיער רטוב כי ככה גברים יבינו שעכשיו יצאת מהמקלחת...

ולא להסתובב בחוץ מאוחר בלילה כי את אישה... שלא תהיי קולנית מידיי, מקומן של בנות ישראל הוא בביתן..

ואת לא מבינה מה את עושה לגבר שרואה את השוק שלך, הוא לא רואה רק את השוק הוא ממשיך עד למעלה.

ויש לי עוד ים דוגמאות.

בקיצור תהיי צנועה כי אם לא זה מסוכן ומסכנים הגברים

ואז את צנועה כי אין לך ברירה, ואני שנים חשבתי שכל גבר שמסתכל עליי בטח כבר הגיע רחוק במחשבות

ואם יצאתי קצת פחות צנועה לא הייתי נהנית מהלבוש כי רק חשבתי על הגיהנום שמחכה לי ועל החום שלא חסכתי לעצמי, כי אמנם קיץ, אבל בגיהנום חם יותר.

ואז הגעתי לסמינר שם התחזקתי בצניעות ממקום אמיתי יותר.

ממקום של אהבת השם וצניעות זה השם אוהב ואני משתדלת לעשות רצונו כי הוא אבא טוב ומיטיב

ועדיין יש את  השריטות על הגברים

ועדיין אני נלחמת עם גרביים או עם שסע בחצאית.

אבל ממקום אחר, אמיתי ויותר מבין.

בעיניי הלכה כתובה בשו"ע ושם ברור מה לעשות ומה לא לעשות. 

מה הבסיס ומה החומרה

משתדלת לעשות את הבסס הכי טוב שיש ובע"ה שיהיה כח לחומרות.

וכאישה נשואה אני מבינה יותר את חשיבות הצניעות, לא מסכימה עם הגישה של בעלך קצת

גם נשים חילוניות לגמריי אמורות להבין קצת מהי מכובדות, מגיל מסויים הן אמורות להבין שגוזיה ברחוב זה לא מכבד

ולהיות היחידה עם ביקיני בחוף של משפחות דתיים זו בורות או עיוורון סליחה על הבוטות.

וכשבעלי רואה איש חשופה ומוגזמת ברחוב אני מאמינה שזה כן גורם להרהורים

ואני לא מסכימה בכלל שגבר חילונ רגיל....

יצא לי הרבה פעמים לראות מבט לא תמים בכלל של גבר חילוני.

אפילו אני כאישה מופתעת לפעמים מנשים איך הן מבליטות את הגוף שלהן, אז אני אישה מופתעת!!! מה יגיד הגבר??? איך לא יסתכל?

אז כן יש את המקום של הגברים בצניעות.

צריך להתחבר למקום של המצווה ולא לקיימה כמצוות אנשים מלומדה, רק ככה אפשר להחזיק מעמד

ולא,איין לי חשקים לגופיות (בגיל העשרה כן, עכשיו לא)

כן יש לי חשק לחצאית צמודה גבוהה ושרוול שלא יכסה את המרפק

אני מזילה דמעות כשאני נכנסת לחנויות והכל צמוד וקצר (גם אצל דתיים) אבל מבינה שאני עושה את רצון השם בעיקר, פחות גברים שמסתכלים או לא מסתכלים.

רציתי לכתוב את הזווית שלי ויצא לי פריקה מביכה

אבל אני לא אמחוק כי עד שכתבתי למה מה קרה 😂😂😂

מקווה שיועיללך במשו

נ.ב אפילו למשיח גם שאני מאוד מחכה ומצפה אני חושבת הרבה על העונש של אחרכך

כי אל רק מצוות עשינו

שריטה שצריך לצאת ממנה

ושוב, להתחבר למקום האמיתי יותר

לא מתחברת, בלשון המעטה,  לדרך הלמידה הזאתתת שעברת בבית ספר היסודי..... אני די בטוחה שהקב''ה גם לא אוהב את הדרך הזאת. כל הכבוד ששרדת את זה ולא העפת את הצניעות לכל הרוחות.

''דרכיה דרכי נעם''

מזל שלא מחקת!!! קראתי אותך ורציתי לשלוח לך חיבוק. איזה מותק

איך כתבת מהלב! ❤️

תודה על השיתוף!!

יש גבול שגם כשרגילים זה לא צנוע...

גם ההלכה מכירה בזה שיש מנהג המקום, לעינייני צניעות. והצניעות תלויה במנהג המקום. אבל יש גבול שגם במקום שבו הנשים נוהגות ללכת במיני, זה לא צנוע...

אז למשל מקון שבו הנשים לגמרי מכוסות אז תלמיד חכם שיראה מרפק של אישה, יהיו לו מחשבות. אבל היום זה לא נחשב לשום דבר שיש בו כדי להגיע למחשבות.

ואני כן מקפידה לכסות את המרפק כי זה מה שאני רוצה...

הצניעות היא גם לא בגלל שאולי יש מי שיתחיל לברהר הירהורים אסורים. אלא קודם כל בשביל לכבד את הגוף שלי. כמו שברור שלא נילבש בגד לא מחמיא או בגד חשוף במיוחד. אז איפה עובר הגבול? איפה שאת בוחרת..

אני חזרתי בתשובה, אז כן מכנסיים הרבה יותר נוח מחצאית. אבל כשהתחלתי לשים חצאיות, דווקא זה הרגיש לי הרבה יותר נשי. וגם קודם למשל לא היה לי נוח ללבוש חשוף מדי. למשל מחשוף גדול מדי או גופיות אפילו, בטח שלא מכנסונים קצרים שהיום זה הפך לאיזשהי נורמה אצל ילדות ובעיניי ובעיניי כל אדם מהשורה, ברור שזה לא צנוע ולא מכבד.

אז עם אורך השרוול יש מה לדבר או גרביים בכלל אבצ כן יש את הבסיסי ושמעבר לזה גם אם כולן הולכות כך, זה פשוט לא צנוע

שאת בת של מלך ואת צריכה להיות שמחה בעצמך שזכית ללכת בצניעות !!!

לא רוצה להתייחס לקטע של הגברים בסיפור אלה רק אליך, כמה כוחות ועוצמות יש בך שאת הולכות בצניעות אשריך ואשרי חלקך!!

זכרי שמי שהכי נהנה לראות את הצניעות שלך זה השם יתברך, כמה הוא שמח בך !! אין כמו הצניעות בעולם !!

אני חייבת להגיד לך ממקום של חוזרת בתשובה, של משהיא שלא הלכה הכי צנועה, שאין כמו הצניעות, יותר מכבדים אותך, יש דיסדס מסויים, אני פשוט מאוהבת בצניעות !!  

הכי קל לזרוק על עצמך משהו בקטנה בבוקר, אבל אני חושבת איזה נחת זה בשביל בורא עולם לראות את הבת שלו ככ מתעמצת כל הזמן שהיא יוצאת מהבית, גרביונים, חולצת בסיס, כיסוי ראש שיעמוד במקום, כל דבר קטן כזה זה מצווה בפני עצמה!!! ואו כמה זכינו אנחנו אנשים, כל גבר של הסיט עליך מבט ברחוב רק כי הלכת בצניעות מוחלטת עוד מצווה !! תודה להשם על ככ הרבה מצוות כל יום ויום !!  

אם בן אדם כל החיים רואה דברים אז לקראת גיל שלושים באמת סף ריגוש שלו עולה. סתם אישה לא עושה לו כלום. שמעתי מכמה גברים חילוניים שכל הנשים הן בעצם אותו דבר.

ומנגד. הרבה פעמים אני רואה זוגות צעירים ממגזר דתי או חרדי והם נראים הכי מאוהבים שיש. עם מבט מיוחד והתלהבות. דווקא זוגות שנותנים ידיים או מתנשקים בפומבי מרגיש לי סוג של הצגה. כאילו להראות לכולם שהם בזוגיות ויש להם מישהו .

לגבי אישה עם מכנס קצר, אני מניחה שזה לא שהיא שלמה עם הגוף שלה אלא פשוט בקיץ הולכים עם קצר. כמו שאם מישהי לא שלמה עם הפנים שלה היא עדיין תסתובב עם פנים גלויות ולא עם רעלה.

ועוד משהו . צניעות היא חלק של משהו גדול. היא לא עומדת לבדה אלא כחלק מאורך חיים שלם פועלת את פעולתה.

כתבת רק על תחום הלימוד

מה עם שאר התחומים הבית ספריים?

יש לילד חברים בכיתה?

מה הוא עושה בהפסקות?

יש אינראקציה טובה עם בני גילו?

הוא יודע לבקש? לשתף?

מקשיב בשיעורים או מפריע??

הולך לתנועת נוער? חוגים? פעילות אחר צהריים?

יוצא לטיולים? פעילויות חברתיות?

הוא ילד שמח?

איך הוא בבית? מזמין חברים? וכו וכו...

אוכל טוב?

ישן טוב?

אם כל שאר התחומים סבבה אצלו והוא מסתדר וטוב לו בחיים

הייתי שמה בצד את הלימודים כרגע, שמחה שטוב לילד שלי, אז לא אוהב ללמוד

או שישתנה או שלא. הייתי מבקשת ממנו בקשה לימודית אחת ממוקדת שיעמוד בה (ש"ב במקצוע אחד בלבד בכל יום וכדומה...)

אם המצב הכללי לט טוב בנוסף לתחום הלימודי- פה כבר הייתי פונה לעזרה, ליווי, הדרכה, יועצת בית ספר, דואגת לסל לשנה הבאה, כל מה שאפשר.

אבל שוב, אם זה רק הלימודים, להתמקד בדבר אחד ספציפי שתחליטו ביחד (ואפשר כל הזמן להוסיף עוד אתגר לימודי קטן)

ומשם לסמוך עליו ולא לחפור לו.

אגב, לא ציינת באיזו כיתה הוא? מנחשת ש ז'? ח'? לפי הציפיה?

נשמע שהוא בוגר ומבין שלא רוצה רטלין, לא לכולם זה עושה טוב, אם הכל טוב לו והוא בסדר בבית ספר, ומקשיב וחברים וכו וכו... אז אני כאמא שלו הייתי רגועה יותר.

האמת שהוא ילד חברותי פלוס פלוס

מעדיף תמיד חברים וטיולים ע"פ לימודים...

אני לא ככ רגילה לזה

וגם לא האופי שלו

לכן קשה ליח עם זה...

איך ילד יעדיף לבלות מאשר להצליח במבחן??

הצלחות לא מדרבנות לימוד?

ולא כדאי לנסות תרופה אחרת?

הרי עכשיו הכל נהיה יותר קשה אבל אחכ זה כבר יהיה מתסכל ואולי יהיה מאוחר מדי?

הוא הבכור שלך נכון?

יש ילדים שאוהבים הצלחות, וההצלחה מדרבנת

ויש ילדים שלא- זה לא מעניין אותם

ויש ילדים שמשלבים, לא מתאבדים על מבחן ו 70 זה סבבה להם.

מבינה שאת ובעלך מצפים לילד מחונן ולמדן, ובפועל זה לא ככה, וזה ממש מלחיץ אתכם.

הוא סה"כ יושב בכיתה ולומד? ילד נעים לזולת? מידות טובות? רגוע? טוב לו בחיים? מתפלל?

אז הייתי נפגשת עם המחנך ומנסה ליצור לו רצף מטרות לימודיות ספציפיות, משהו בקטנה, אבל שירגיש למידה ולאט לאט מחליטים יחד על עוד ועוד מטרה לכבוש בלימודים, הכל בהתאם לקצב שלו ולמה שהוא מצפה מעצמו, כי בסוף צריך ללמוד ולהתקדם גם אם זה לא מעניין אותו, אבל כנראה שהוא צריך קצב אחר, ושאצלו הצלחה זה דווקא במשחק בגול במשחק כדורגל ולא במבחן)

אם הכל זורם איתו טוב, וזה ממש רק עניין הלימודים, לא הייתי כריחה אותו לקחת כדור. (כמובן אם הוא מסוג הילדים שמפריעים בכיתה, לא לומדים, מתפרעים, עושים שטויות מתוך חוסר עניין לימודי- זה כבר משהו אחר).

בעבר הוא אהב ללמוד? פחות אהב חברים וטיולים?

ועכשיו השתנה?

האמת שהוא לא הבכור

הבעיה שלפניו 2 שלומדים

אחד גם לא כשרוני כמוהו... ובכא מתאמץ מאוד

ורוב המורים מפרגנים לו מעבר גם בגלל שרואים את ההשקעה

כן ילד רגוע... אבל יושב לי שבנא שיש לו בעית קשה צריך להיות מטופל לא?

ומה זה רצף מטרות לימודיות? כמו מה?

ובטח שלא משדרות לו את זה.

ולא משדרת לו שאני כועסת כי קיבל 50 במבחן

והייתי משוחחת גם עם המחנך שקראתי בכמה הודעות פה שכתבת שהוא מאוכזב שלא למד ומהציון.

הייתי מציעה לשים פחות דגש על הלימודים, יותר על החברתי וןההתנהגותי

מבינה שהוא ילד מוכשר- תעצימי את זה

ילד נבון וחברותי- להעצים, גם בכיתה וגם בשיח עם המחנך והצוות.

לתת לו תפקידים

לפרגן לשים רגע את הלימודים בצד.

ואז לאט לאט-

רצף מטרות לימודיות- להציב יחד עם המחנך (בהתחלה בלי הילד), מטרה אחת ממוקדת וקטנה בפן הלימודי ולצד זה פירגונים, העצמה ורק משפטים חיוביים במה שהוא טוב.

לאט לאט להוסיף עוד מטרה לימודית, יחד איתו, ולא להפסיק לפרגן ולהעצים ולהגדיל ולתת תפקידים חשובים ושהמחנך יפסיק מהר לומר לכם על התפקוד הלימודי הלקוי ואתם תפסיקו "לכעוס" על התפקוד שלו.

מאמינה שזה יגיע מתוך שלא לשמה...

טיפין טיפין

בהדרגה בטוחה ויציבה

אי אפשר לצפות ממנו עכשיו לבצע מטלות לימודיות וכדומה.

עם הזמן לעקוב, לראות , עין מקצועית- האם באמת הכרחי להביא לו רטלין?

לא נראה שזה המצב כרגע

כרגע הוא צריך כדור העצמה במה שהוא טוב בו- תתחילו בזה

אבל כל מה שאת כותבת נשמע הגיוני לגמרי ולא קשור בכלל לקשב וריכוז או לריטלין. האמת שאני לא מכירה הרבה ילדים שיעדיפו ללמוד במבחן מאשר לבלות ולעשות משהו שהם נהנים ממנו.

כמה תכלס הילד מקבל במבחנים וכזה? כי אם הוא מקבל ציונים סבירים (נניח סביבות 80) זה הגיוני לגמרי שהוא יעדיף לקבל ציון סביר ולא להשקיע הרבה ולקבל ציון טוב יותר.

מה שתכלס לדעתי כדאי לעשות זה לשחרר לגמרי. אין לכם איך ללמוד במקומו, וממה שאת כותבת נשמע שהנסיונות לעודד אותו ללמוד רק יצרו לו התנגדות ללמידה. תנו לו לקחת אחריות על הלמידה של עצמו, וזאת בחירה שלו עד כמה להשקיע ואם להתאכזב מהציונים שהוא מקבל או לשמוח איתם.

רגילה מה2 לפניו שמבחן זה מבחן

ואם צריך ללמוד אז לומדים, כל אחד כמה שצריך

אז מה זא ילדים תמיד יעדיפו לעשות משהו שהם נהנים?

לכולם יותר נחמד אבל אם יש מבחן אז לומדים ואחכ נהנים לא?

ולא להפך...

פה זה פשוט עובר לידו...

לא מענין אותו כהוא זה

ולגורור אותו ללמוד זה משימה מאוד קשה

וגם בסוף נגמר לרוב בלא כלום

אני לא חושבת שרוב הילדים ישבו ללמוד כמה שצריך למבחן ורק אחרי זה ילכו לעשות משהו כיף, בטח אם זה ילד עם יכולות שיכול לקבל ציון סביר גם אם לא ילמד.

יכולה להגיד לך מהניסיון שלי בתור מישהי עם יכולות והפרעת קשב- אף פעם לא למדתי למבחנים, לא ראיתי שום עניין ללמוד שעה מבחינתי מיותרת בשביל עוד 10-15 נקודות במבחן. גם לבגרויות למדתי די את המינימום האפשרי. וכשאמא שלי ניסתה לשכנע אותי ללמוד יותר זה רק גרם לי להפסיק לשתף אותה במתי יש לי מבחנים כדי שלא תחפור לי על זה. והאמת שגם בדיעבד לא הייתי משנה משהו, אני חושבת שיכולות למידה הציונים זה חשוב אבל רק עד גבול מאוד מסוים ולהעכיר את הקשר עם הילד שלכם הוא בעיני הרבה מעבר לגבול הזה...

אז למה כן יש ילדים שלומדים וילדים שלא?...

סתם מענין...

ואם היית לוקחת תרופה שתעזור לך ללמוד את חושבת שזה כן היה עוזר לך ללמוד עוד?

או שזו החלטה שהחלטת שמספיק לך?

הבעיה שאם הוא לא מצליח והמורה אומר לנו כמה מאוכזב זה גם מעכיר לנו את היחסים איתו...

ולכן אני מאוד מבולבלת עד כמה לשכנע אותו ללמוד/ לקחת תרוםה שתעזור לו אם צריך...

שרגע יהיה עם קצת יותר חמלה.. מגיע למורה לדעת וגם לילד שקצת יותר יבינו אותו, את המקום שלו., לדעתי.

לגבי כדור, אני לקחתי ריטלין - התחושה באמת לא נעימה.

אטנט היה לי מעולה, לא ממש מתמידה, לוקחת רק בתקופות עמוסות שחייבת קשב מלא. אצלי אין תופעות לוואי.

ויש תחושה מגניבה שאני פשוט רוצה לשבת ולעבוד עוד ועוד ועוד.

אבל - זה חייב להגיע עם תחום עניין שרוצה ללמוד אותו.. קצת לא פר לתת כדור ולהכריח אותו לעשות איתו רק דברים ששונא לעשות.

הכדור יכול לעזור לו לאהוב את הלמידה.

קחי דוגמה - את רוצה לשבת לאכול פלאפל, וכל ביס משהו מחרפן אותך, מושך לך את הפיתה ואת ממש רוצה למשוך אותו חזרה אלייך וסופסוף לאכול. תרצי להמשיך לאכול אחרי כל זה?

זו התחושה שלי - אני רוצה לעבוד, אבל קשה לי. כל רגע המחשבות שלי במקום אחר.

כשאני בלי כדור אני מגדירה לעצמי זמן למשימה, עד שעה מסויממת או עד סיום מטלה אני לא XXXX, רק בסיום סעיף כלשהו אני קמה לאכול וכו

זה יכול לעזור לו אולי בלמידה למבחן, לומדים דף אחד והולכים לשחק, דף נוסף ויוצאים לרכב וכו

נ.ב. דיעה אישית, לא תורה מסיני. לא לוקחת אחריות.

אופי, חינוך, כמה השקעה נדרשת מול כמה התוצאה שווה. בכללי אני חושבת שכשמפעילים לחץ בכיוון מסוים הצד השני הרבה פעמים מפעיל התנגדות. ולהגיד אכזבה מילד זה אף פעם לא הדרך הנכונה לחנך לדעתי.

היה תקופה שניסיתי ריטלין, עזר ליכולות ההקשבה אבל לא למוטיבציה כי באמת לא ראיתי עניין להשקיע. וכמו שכתבתי אני עד היום לא חושבת שהיה לי עניין להשקיע יותר, למרות שהן יכולתי לקבל ציונים הרבה יותר טובים.

אני גם חושבת שלנסות לשכנע זה מה שניסיתם עד היום ולא דווקא עבד, אולי כדאי לשנות גישה. להחליט ולהגיד גם למורה וגם לילד שהלימודים הם באחריותו של הילד, אם הוא רוצה עזרה אז בשמחה ואם לא אז לא. ולא להתאכזב אם התוצאות לא דווקא מתאימות למה שציפיתם.

אבל כמובן שאני כותבת מתוך החוויה האישית שלי ולא דווקא שזה המקרה פה, אז אני מציעה גישה ותחליטי אם מתאים לכם או לא🙂

אין לי ניסיון בכלל עם ילדים בגי כזה, או קושי כזה.

יכולה להגיד לך על עצמי - כשהייתי ביסודי גם לא היה לי שום עניין וחשק ללמוד.

אהבתי רק מקצועות מסויימים ובכל השאר נכשלתי.

אני זוכרת את היום הזה שבו אמא שלי ישבה איתי לשיחה, והסבירה לי שאלה הם חיי. אם אחליט להשקיע, אצליח. אם לא, אעבוד בתור ___.

התחלנו עם מבצעים. המבצע הראשון היה להביא 80 במספר מבחנים, התמורה - סידור לבת מצווה עם כריכה בהתאמה אישית במקום כריכה קרם שהיה לכולן (משהו שהיה מאוד יקר ומגניב באותם שנים חח).

לאחר מכן מבצע על עוד איזה מתנה, כל תקופת מבחנים מחדש.

אני לא יודעת מה הגישה החינוכית בעניין מבצעים, לי זה העלה את המוטיבציה.

אני ממש מעריכה היום את אמא שלי על הצעד הזה, הייתי חייבת את האיפוס כדי להבין שיש פה בעיה ואני חייבת לקחת אחריות עליה.

לא אשקר, עד היום - אני שונאת לשבת להקשיב וללמוד. קשה לי ברמות. אני עם קשיי קשב מאבדת עניין ברגע.

האם יש תחום כלשהו שהילד כן אוהב? אני נגיד ממש אהבתי מקצוע מסוים, הוצאתי בו תמיד 100 והמשכתי לימודים בכיוון.

הלוואי וכבר בילדות היתי יכולה לתקתק חוגים בתחום.

בנוסף למבצעים וההצלחה שלך שהגיעה ב"ה, לקחת גם כדורי קשב?

או בלי הכדורים הצלחת בסוף?

מעניין...

אני עם תרופות קשב רק לאחרונה, בשביל העבודה

התבוננות עצמית ואישית, שלכם מול עצמכם.

הכי טבעי להורה לרצות שהילד שלו יהיה דומה לו (ולאחים שלו, לפעמים). הכי קל לגדל ילד שדומה לך ושדרכו בחיים דומה לשלך.

הכי קל - אבל לא מגדל.

והילדים שלנו, שאמנם אנחנו מגדלים אותם, מעניקים לנו הזדמנות מיוחדת לגדול בעצמנו. להבין שלא הכול בחיים הולך בדרך שאנחנו רוצים. להבין שיש סוגים שונים של אנשים בחיים, וצריך להסתדר איתם ולאהוב אותם. במיוחד אם הם הילדים שלנו.

אז כן, הוא אולי לא אוהב ללמוד, ואולי באמת יש לו קושי שמונע ממנו להצליח ללמוד למרות שהוא מוכשר.

אבל זה לא משנה את העובדה שהוא הילד שלכם, האהוב והמתוק, שצריך תמיכה בדרך החיים שהוא בוחר לעצמו.

ובעיקר - צריך להסתכל על נקודות החוזק שלו בחיים (ונשמע שיש לו כאלה) ולהעצים אותן.

זה לא קל בכלל ועלול להזמין חיכוכים... אבל זו עבודת חיים...

(כותבת את זה ממקום לגמרי-לגמרי מזדהה❤️ גם אני בעבודת החיים הזו עכשיו...)

מקוה מאוד מאוד שהוא לא מרגיש שלא אוהבים אותו

למרות שאנחנו מבקשים ממנו ללמוד

כהורים אני מודה שאני הרבה חותר משחררת ובעלי פחות...

וזה החשש שלי גם

הבעיה ישיש לי עוד חשש

ולא יודעת מה מוצדק יותר

ואיך לאזן בין שתי החששות

שבעצם לא לתת לו את "הטיפול" שהוא צריך

זה להזניח את הבעיה ששאולי יש לו והיא צריכה מענה

חוששת שכשיהיה גדול יגיד לי אבל למה בעצם לא טיפלתם...

יש לכם איש מקצוע אמין וקשוב להתייעץ איתו?

נשמע שגם הדרכת הורים תוכל לעזור לכם. (גם לנו היא עוזרת מאוד)

ואיזה הדרכת הורים מומלצת?

איפה מוצאים?

הוא ידע לתת לכם הדרכה רגישה ומבינה, לכם בתור הורים?

ונשמע שיש לכם הרבה סימני שאלה לגביו

התנהגויות שלא ברור ממה הן נובעות,

ומצד שני כל מיני אקסיומות שאתם מתייחסים אליהן כאמת מוחלטת ובעיני מזמינות בירור נוסף.

וביניהם יש נושאים שאתם לא רואים עין בעין.

הייתי הולכת להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית-התפתחותית כדי לעשות סדר ולהבין קודם כל מה אתם רואים מול העיניים ואחר כך איך אפשר לעזור לו.

יש ילדים שלא מעניין אותם לימודים וכשגדלים, בוחרים מקצוע ולוקחים את עצמם בידיים- עושים מכינה כדי להשלים את מה שצריך כדי להתקבל, ולוקחים כדורים אם זה מה שצריך כדי להצליח. אני מכירה כמה כאלו.

והיום, עם התפתחות הבינה המלאכותית, שמעתי שמשערים שכישורים חברתיים- רגשיים יהיו יותר משמעותיים בעולם העבודה מאשר ידע או כישורים אקדמאים.

ועדיין ממש מבינה את הקושי כרגע כשהוא במסגרת בית ספר עם ציפיות מסוימות מהילד והוא לא מעוניין לעמוד בהם. זה באמת מורכב מאוד. חיבוק!!❤️

2 ילדים בשנתיים וחצי זה קשה קשה קשה

מותר לך שיהיה קשה!

ומותר וצריך לפנות לעזרה.

אני מאוד נזהרת מלאבחן, אבל זה נשמע קצת שיש שם דיכאון אחרי לידה, שהוא הורמונלי והעומס משפיע עליו גם

ויש איך לעזור ואיך להקל.

מנסיון. זה בור שחור שהכל נראה לא טוב ולא מתאים ואני ממש גרועה. ואפשר לצאת מהבור הזה.

יש לך רופאת משפחה נעימה? אם כן היא כתובת טובה להתחיל ממנה🧡

יש לך עם מי לדבר? לשתף?

חברה? אמא? אחות? מכרה בעבודה?

יש לך אפשרות לבקש עזרה?

בגדול זה לא פשוט לאף אחת עם שני קטנטנים, ועומס ואת מתארת שאתם לא יוצאים (כי עם שני קטנים), ואת די בודדה

חושבת שהתחושות שלך מתבקשות ממש וזה הזמן לצאת משם, לשתף ולטפל בעצמך.

לא אשת מקצוע מתחום הנפש, אבל בטוחה שיש מה שיכול לעזור ךלך.

שני ילדים קטנים וצפופים זה באמת לא קל בכלל בכלל

אני יכולה להגיד שהייתי במצב ממש דומה, את כותבת פה ממש את המחשבות שהיו לי. בערך חודשיים אחרי הלידה השנייה הבנתי שאני בדיכאון אחרי לידה, ופניתי לעזרה דרך הקופה (אני הלכתי לעו''ס של המרפאת נשים, אפשר גם דרך רופאת משפחה) והיום כל החיים שלי וההורות שלי השתנו ואני ב''ה במקום הרבה יותר טוב. אם מה שאת מתארת פה זה לא מחשבה חולפת אלא משהו שאת מרגישה לאורך זמן, בבקשה תפני לעזרה🩷 יכול להיות הרבה יותר טוב.

וטכנית- תנסי כמה שיותר להקל על עצמך. כמה שיותר להוריד סטנדרטים, למצוא דברים שיקלו עם הילדים, אם יש אפשרות לעזרה ממשפחה וכזה לקבל אותה. אם יש אפשרות שבעלך יהיה יותר נוכח. לנסות למצוא כמה שיותר זמנים שקטים לעצמך במהלך היום.

בהצלחה🩷

למרות שעברו 20 שנה מאז שחוויתי את הסיטואציה הזו

אני יכולה להזדהות עם כל מילה

הורות זה קשוח

ול2 תינוקות זה על גבול הבלתי אפשרי

זה בסדר שאת מרגישה אבודה

זה יותר הגיוני להרגיש ככה מאשר לשלוט במצב

מה שיכול לעזור קצת

זה שמישהו ישגיח עליהם ואת תצאי

אפילו ליום שלם

או אם זה אפשרי לכמה ימים

למלא מצברים

זה לטווח קצר

למצוא זמנים למנוחה אמיתית

לטווח הארוך לתכנן ילודה

או במילים אחרות למנוע עד שתרגישי אחרת

תקשיבי כשהם קטנים ותלויים בך על כל דבר זה קשהההההה

אני כל פעם שהילדים שלי מתלבשים לבד/ שמים נעליים לבד/ לוקחים אוכל לבד

אני בהלם

אשכרה סוף סוף הם יכולים לעשות משהו בלי שאני אעשה כל דבר כל דבר כל דבר.

הגיל שהם פצפונים והכל מגיע אלייך, את צריכה להלביש/ לחתך/ לקלח/ להרגיע/ לחבק

זה מתיש ושוחק מאוד מאוד.

אבל בסוף הם גדלים (ושלי עדיין קטנטנים, בני 5 ו-3)

והכל נהיה יותר קל.

בינתיים, מצטרפת למה שאמרו פה. לבדוק דיכאון אחרי לידה.

כי נראה לי כשהכל תקין חוץ מזה שמאוד מאוד מאוד מאוד קשה, יש גם דברים טובים ומהנים בהורות

ונשמע שאת ממש לא שם.

תחשבי שאם תקבלי חותמת רשמית מרופא יהיה לך קל יותר והסביבה שלך כנראה תבין אותך יותר ותתמוך בך יותר.

את ממש נורמאלית

יש זמנים ותקופות שהכל נראה קשה קשה קשה

אם המשאבים הפנימיים שלך מרוקנים אז בכלללל

זה עובר

ילדים גדלים

דברים נהיים קלים יותר עם הזמן

והופ אפילו תגלי שבא לי עוד אחד

לראות אמהות אחרות ולהניח שהכל סבבה להן זה פייק, אשליה.

בלי קשר- תבדקי חוסר בויטמין b12 תתפלאי לשמוע כמה זה משפיע בטירוף על מצב ועייפות רגשית נפשית

יכול להיות שכדאי לך גם להיעזר באיש מקצוע וכו' יש דרך הקופה, אבל בלי קשר לזה-

1. בדקת ברזל וB12 לאחרונה?

2. יש לך אפשרות לצאת להליכה יומית? הליכה בעיקר ופעילות גופנית מאוד משפיעים על הנפש

3. הגדולה (גם כן גדולה... היא בטח עוד לא בת שנתיים) בוכה עכשיו חריג או שתמיד היתה בוכה הרבה?

4. יש לך אפשרות שמישהו יקח את הילדים ליום שלם ואת תברחי לצימר ליד הים?

5. יש לכם ארגון התנדבות לעזרה אחרי לידה?

6. יש לכם באזור תכנית אימהות? מפגשים שבועיים במתנ"ס/אמא מלווה אמא/ וכו'?

צריך לבוא לעולם עם אח/ות גדולים 😍

והילדים שלי עוד עם ספייס יפה בינהם... זה גיל נורא נורא קשוח אבל חייבים לעבור בו בשביל לגדול 🙃

אין לי זמן לענות ארוך.

ומצטרפת לכל הדברים שהקודמות היו מעלי.

אבל רק יכולה לעודד שגם לי היה ממש ככה. ופתאום עכשיו הם קצת גדלו (עכשיו שנתיים וחצי ושנה וחודשיים), והתחילו לישון לילות. ואני מרגישה שהתחלתי לנשום ומבינה כמה היה קשוח לפני זה.

שיש גם דרך קופ"ח וגם מרפאות לנשים אחרי לידה שאפשר לקבל ללא תשלום טיפול פסיכולוגי מעולה.

הבדידות קשה מאוד. יש מעגלים של אימהות בסביבה שלך?

וזה לא היה דיכאון אחרי לידה

זה פשוט היה הרגשה שאין אותי וזהו.

מבטיחה לך שזה משתפר

אבל עכשיו תנסי לראות מה בכל זאת יכול לעזור לך

אולי יום בשבוע שאת יוצאת לבד עם חברות/משפחה/חוג/מסעדה וכן הלאה

במיוחד עם צמודים.

זה לופ שלא נגמר❤️

יש לך אפשרות להתאווררות קבועה פעם בשבוע? חצי שעה ביום? משהו שהוא שלך ולא רק של האמהות?

את עובדת? סביבה תומכת? את מונעת הריון כרגע?

התחושות שלך סופר לגיטימיות ואי אפשר פשוט לסבול אותם עד שהם יגדלו.

איפה את יכולה ביום יום שלך להקל על עצמך ולנשום אוויר? אי אפשר לחיות ולהחיות ילדים בלי דלק.

קודם כל את יכולה גם לא להניק. מבטיחה לך. אל תעשי מה שאת לא רוצה.

דבר שני, את יכולה לשלוח למסגרות (אם אני מבינה נכון הם לא במסגרות כרגע) ולצאת לעבודה ותהיה לך חברה והפוגה מהאמהות

גם בלי קשר לכסף שאולי זה לא משתלם. זה משתלם לנפש שלך. ובסוף זה ישתלם גם בכיס.

ואפשר גם בייביסיטר ולצאת עם בעלך

ולדעתי בשלב הזה - למנוע עד שתמצאי את עצמך מחדש, אם יורשה לי.

נשמע שהלבד והתלותיות של הילדים בך גומרת אותך אבל זה לא חייב להיות ככה

ולדעתי אין צורך בטיפול אם את יודעת מה חסר לך. את "רק" צריכה למלא אותו

חיבוק ענק אישה יקרה♥️

עם לצאת לעבודה. זה יתן לך אויר ולפעמים בעבודה אפשר למצוא גם חברות

והיא צוחקת שכל המשכורת שלה הולכת על תשלום למסגרות והיא יוצאת לכמה שעות חופש מהאמהות…

ולך אישה יקרה חיבוק ענק והרבה כוחות🫂❤️

ולמנוע להרבה זמן…

זה אומר שהם קטנים וצפופים

זה הרבה מאוד שינויים בתווך קצר

תני לעצמך זמן

(לשקול ממש גם מניעה)

זה באמת משתפר

הם גדלים

וזה נעשה יותר קל

ואת גם תפתחי מיומנות חדשות

ובעיקר- בלי ביקורת עצמית

(ואם את חושדת בדיכאון אז טיפול! אפילו לקחת הלוואה בשביל זה

זו השקעה לתווך ארוך ושווה כל שקל)

זה קריטי בשלבים האינטנסיבים האלה..

לא כל החיים ייראו ככה!!!

ובינתיים- אולי תנסי בימים שנעים בחוץ לצאת לטייל עם העגלה, ההליכה והשמש ממש טובים לנפש. ❤️‍🩹

הבנתי שזו שיטה נפלאה לבעיות קשב

שמלמדת את הילד על תפקודים ניהוליים, ועוזרת להתנסות בהם במסגרת כיפית, עם העברה של היישום למטרות תפקודיות יומיומיות.

יש דרך הקופה, גל קופה עד גיל מסוים (לא בקיאה). וביטוחים פרטיים אם יש החזר על ריפוי בעיסוק אז לכאורה כן

צריך אבחון רפואי שיש הפרעת קשב כדי להתחיל לטפל, לא יודעת אם כולם מתעקשים על זה.

קבוצת טיפול דרך הקופה, או הדרכת הורים.

על אחד על אחד כן

אם הבן של הפותחת לא מאובחן, אולי הוא יכול לקבל מענה דרך קבוצה.

יש מרפאות בעיסוק מוסמכות קוגפאן.

להתחיל עם הפניה להתפתחות הילד

אמור להיות החזרים מהקופה

מטפלות בנושא של תפקודים ניהוליים ועוזרות לילד לפתח אסטרטגיות בכל התחום הזה.

אבל קוגפאן זה מעולה אם יש

אז עשינו פרטי

שאחרות לא יטעו ויחשבו שבכללי במכבי. המון מטפלות מוסמכות קוגפאן זה קורס מאד נפוץ אצל מרפאות בעיסוק שעובדות עם ילדים.

כשמתקשרים למוקד במכבי ומבקשים לקבוע, עונים שאין מטפלות קוג פאן במכבי.

וגם אתמול הייתי באבחון אצל ילד אחר שלי וחזרו על זה שוב ושוב. היא אמרה שאין במכבי ושהיא ממליצה בכל זאת...

ברור שיש את זה אצל לא מעט מטפלות (מי שעברה עוד הכשרה נוספת) אבל לא במרפאות של מכבי.

לפחות זה מה שנאמר לי במרכז גדול במרכז.

קשה לי להאמין שבכל המכונים של מכבי אין מטפלות מוסמכות קוגפאן. ויש הרבה מכונים שעובדים בהסדרים עם כל הקופות ובוודאות יש שם.

אני ממליצה למי שאומרים לה ככה להתקשר למכון ספציפי ולשאול אם יש שם.

כנראה שאין את זה ברשימה של הנציג הארצי אבל בפועל יש במכונים

שאין משהו שמוגדר כטיפול בשיטת קוגפאן, אבל יש מרפאות בעיסוק רגילות שיש להן הכשרה גם לזה.

זה אחד הקורסים הכי נפוצים שמרפאות בעיסוק עוברות.

לא סביר בכלל שבכל מכוני מכבי אין. כנראה אין להם באופן רשמי כזה, ולכן אני ממליצה לברר ישירות מול המכון שם הם יודעים האם יש להן מטפלות מוסמכות לכך.

אני מתכוונת שהרכזת של התפתחות הילד התקשרה לנוירולוגית ילדים שכתבה לנו בהמלצות על קוגפאן ואמרה לה לא לכתוב את זה כי אין להם במכבי מטפלות לזה. נכון שבפועל קיימות מטפלות כאלו, אבל לא ברמה שמכבי מוכנים שייכתב בהפניה כי יש ממש מעט כנראה ולא משהו שהם מגדירים ברשמי שיש. ולכן אין דרך להגיע לזה דרך מכבי

כמובן שזה קיים. ולא, ממש לא כל מרפאה בעיסוק עושה את ההכשרה הזאת, היא יקרה וארוכה... צריך ממש לרצות להתעמק במענים לקש"ר...

עשה פלאים

הוא לא מאובחן. היינו לפני כמה שנים אצל רופאת ההתפתחות, ואמרה שזה נראה ממש הכיוון אבל בגלל שהוא בגן והמצב לא דורש טיפול תרופתי היא לא נתנה אבחון.

ב''ה המצב היום לא מצדיק טיפול תרופתי (לדברי המורים, ולאור ההישגים שלו וההתנהגות שלא מפריעה ב''ה).

אנסה לברר על טיפולי קבוצתי ואיך זה בקופה שלנו

מצטערת לאכזב..

אולי אני צריכה לנסות עם מטפלת אחרת,

אבל כמו בכל טיפול, יש מי שעוזר לו יותר, יש מי שפחות.

שאלון 1 את ממלאת, שאלון שני הגננת. את מביאה הכל למזכירה- הפניה ו2 שאלונים. היא סורקת ושןלחת לקופ"ח. את מקבלת אישור לאבחון אחרי שבוע- שבועיים. ואז את יכולה להתחיל לשלוח למכונים להתפתחות הילד את ההפניה ו2 השאלונים כדי להיכנס לרשימת המתנה לאבחון.

ספורט טיפולי קבוצתי הרבה יותר פשוט, אם זה בהסדר עם הקופה את רק מבקשת הפניה מהרופאה. תלוי במדריכה של הספורט אם את משלמת לה ומגישה קבלות כדי לקבל החזרים מהקופה או שאת מורידה התחייבויות ונותנת למדריכה.

אולי תבדקי אם יש החזרים מהביטוח, אם יש ,אז למה לא לעשות פרטי?

בהצלחה!!

יכול להיות שזה פיזיותרפיה ולא ריפוי בעיסוק. בכל מקרה כדאי לפנות להתפתחות הילד (פשוט תתקשרי להתפתחות הילד באיזור שלך ותשאלי מה התהליך ומה זמני ההמתנה.) כדאי לך לברר גם על הביטוח הפרטי, אבל ממה שאני יודעת ביטוחים פרטיים שמכסים טיפולי ריפוי בעיסוק מבקשים אבחון מהקופה כדי לתת החזרים. ואם זה לא משהו דחוף או שמשפיע על החיים אישית אין מצב שהייתי משלמת על פרטי, זה 300-400 לטיפול...

את ברשותך נדחפת לשאלה

איך יודעים איזה טיפול מתאים לו?

לקחתי כבר את השאלונים מהמרפאה, הם ידעו להתאים לו את הטיפול הנכון? או שאני צריכה לבקש משהו מסויים?

קצת נמנעתי מלהתקדם בינתייל כי אין לו קושי מובהק אלא משהו כללי מסורבל כזה כמו שתיארת.. והוא מאד מאד חכם ותקשורתי שזה מפצה על זה.

ניגשת לאבחון ראשון, משם זה מתגלגל.

אם המרפאה חושבת שיש צורך באבחון נוסף, היא תפנה.

לגבי לבקש - את מגיעה עם כיוןון על קושי בתחום מסוים? כמו קושי בדיבור? קושי בריפוי בעיבוק?

כי אם אני לא טועה אלה שאלונים שונים..

נמנע מטיפוסים, רק לאחרונה התחיל לקפוץ וזה עדיין מאד קשה לו, יש לו ריצה מצחיקה כזאת..

מוטוריקה גסה זה פיזיותרפיה, אבל בכל מקרה הייתי מתייעצת עם הרופא ילדים שלו, שיתן הפניה

הוא אמר לי למלא טפסים אם אני רוצה

ושבכל מקרה רוב הדברים שציינתי אפשר לחכות לפחות עד גיל 4 שיסתדרו לבד.

לי זה כן מרגיש שצריך חיזוק אבל הוא בלבל אותי..

זוכרת את ההמלצה הראשונה, הייתי בטוחה שעולמי חרב עליי חחח

בביטוח הפרטי שלנו אין כיסוי להתפתחות הילד..

תתחילי את התהליך בלאומית עם הטפסים. מרגע הגשת הטפסים קיבלנו תור דיי מהר, תוך איזה שבוע שבועיים.

משם התגלגלנו.

אם המרפאה בעיסוק תחשוב שזה לא אצלה, היא תפנה לאבחון פיזיו.

לגבי ספורט טיפולי, שיתפתי פה בעבר.

התחלתי קבוצה חדשה במקום מוכר יטעם הקופה, הילד הלך פעמיים וכל יום מתחנן ללכת.

הוא ממש נהנה. יש שם עוד 4 ילדים בגילו, כל אחד עם קשיים אחרים וכולם מסתדרים שם מצוין. ממליצה.

המלצה לאן לפנות (זה גם עוזר להקדים את התור אח"כ למה שצריך)

במקביל תתחילי ספורט טיפולי, זה בכל מקרה יעזור (במידה והמדריכ/ה טובים)

לא בטוחה שבמכון יסכימו להכניס לרופא לפני כל האבחונים (ככה בכל מקרה היה בסניף שלנו, הלוואי שאצלהם זה שונה)

שלוש, משהו כזה, והוא המליץ לי איך להתקדם הלאה.

בלאומית עשו את המוות כדי לזכות להיפגש איתה, מי שישמע המזכירה משלמת לה מהכיס הפרטי שלה.

יהלום נדיר שהשמישמור אם יגעו בו יותר מידי 😈

צריך הפניה מרופא ילדים, או שאפשר פשוט לקבוע?

מקבלים ילדים עד גיל מסוים?

הבן שלי כבר עבר כמה סבבים בהתפתחות הילד, של פיזיותרפיה לריפוי בעיסוק. אבל אצל רופא התפתחות לא היינו.

יש לו תור נוסף לאבחון של ריפוי בעיסוק, אבל אני רוצה משהו יותר כולל.

כשהבן שלי היה בן שנה ו9 הרופאת משפחה אמרה לי לפנות לרופא התפתחות, פניתי לסניף של התפתחות הילד אצלינו וקבעתי תור לרופא התפתחות.

זה היה הדבר הכי פשוט בכל הסרט הזה של קלינאית תקשורת-פיזיותרפיה-וריפוי בעיסוק.

@רוני_רון במקביל תקבעי כבר תורים לבדיקת שמיעה וראיה כי תצטרכי את זה.

ותלכי לאף אוזן גרון מומחה כי לפעמים נוזלים או דברים באוזניים ובמערכת אא"ג גורמים לסרבול.

אבל בכללית צריך הפניה של רופא ילדים, ואז לםנות למכון להתפתחות הילד הרלוונטי ולבקש תור, צריך למלא איזה טופס ארוך (שלחו לנו 5 דפים, לא יודעת אם הכל שלנו או חלק בשביל המסגרת), ואז אפשר לקבוע את התור. כל זה ואנחנו כבר היינו פעמיים עם הילדה אצל רופא התפתחות והם אומרים לנו לחזור (ומדובר על ילדה עם תסמונת דאון שמטופלת בכל מה שצריך).

בכנות, אצלנו זה מרגיש מיותר, כי יש לה גרף התפתחות משלה וכאמור, היא כבר מטופלת במעון בכל המקצועות הפרא-רפואים, אבל אולי הוא יכול לשפוך קצת אור על ילד 'רגיל'

מבקשים ספציפית תור לרופא התפתחות?

כי מילאנו שאלונים להתפתחות הילד, וקבעו לנו כל פעם תור לאבחון, אבל רק של פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.

השאלה אם אני צריכה לבקש משהו נוסף, או שהם קובעים אבחון לפי מה שעולה מהשאלונים.

ישירות למכון הרלוונטי ושואלת, הכי טוב.

להתקשר ישירות ולהגיד שאת רוצה תור לרופא התפתחות ושאת רוצה לדעת מה הפרוצדורה

לא יודעת אם דווקא רופא התפתחות זה מה שאני צריכה, או שיש עוד אפשרויות. בגדול אני רוצה אבחון יותר כללי, ולא רק ספציפי של ריפוי בעיסוק.

עד איזה גיל רופא התפתחות מקבל?

אני יודעת שיש דברים בהתפתחות הילד שהם עד גיל 6, ויש דברים עד גיל 9. הוא עכשיו בן 7.

אני אמורה להיות שם עוד שבועיים באבחון של הריפוי בעיסוק. תוהה אם לנסות להתקשר ולברר לפני, או לשאול כשאני כבר אהיה שם.

אני הייתי חכמה ישר שזיהיתי בעיה מילאנו שאלונים ושלחנו, לא חיכיתי יותר מידי

אני הייתי חכמה עכשיו בנושא אחר, קבעתי תור שנה קדימה לפסיכיאטר ילדים (אחרי שרשור הכדור, שיהיה תור נראה אם יהיה צורך).

קלינאית/ריפוי בעיסוק - שנה וחצי קדימה, לפחות באזור שלנו...

לרופא התפתחות או שזה יוצא שנתיים וחצי המתנה עד שמתחילים לטפל??

אנחנו עשינו אבחון קלינאית כבר לפני חצי שנה, ורק עוד חודש יש לנו רופא התפתחות, אז בעצם התחלנו רשימת המתנה מאז

ריפוי בעיסוק שהיא גם צריכה - אמרו לנו שרופא התפתחות יחליט אם יש צורך ואז יפנה אותנו...אז בעצם שם נחכה לתור לאבחון ורק אז נתחיל רשימת המתנה

היו שנים שהיה מותר לקחת מיילדת פרטית מתוך הצוות הקיים והוחלט שזו אפלייה בין נשים במצבים כלכליים שונים.

אני מבינה שהיום מותר חקחת אבל היא בתור מלווה ולא במקום המיילדת במשמרת

עשיתי אצל אחת כזאת קןרס הכנה ללידה ראשונה

לא יודעת אם מלווה במרכז

0523115963

אני לא מהמרכז

אבל מאמינה שיש שם כאלה

ונשמע לי גם שיכולה להתאים דולה ביומכנית

מבחינת הגישה

קוראים לזה ביומכניקה של הלידה

וממה שאת מחפשת נשמע שזה יכול מאד לענות על הצורך

ליוותה אותי פעמיים והייתה ממש פרקטית. ממש לא עצות וסגולות

אני מצאתי אותה שם בזמנו

מדהימה

למדה ביומכניקה של הלידה.

הכי אלופה שיש

‏‪+972 58-580-2617‬‏

לטיפול נפשי יש יותר דברים

קבלות שכתוב בהם טיפול זוגי/ אישי.

דרך האתר של המילואים

יש שם כמה שדות למלא שבגדול זה להעתיק מהקבלה (שם המטפל, טלפון שלו וכאלה)

אם זה לא על הסעיף של טיפול נפשי שמוגדר למטפלים מוסמכים, לא צריך מעבר לקבלה...

לטיפול הנפשי צריך להוסיף גם תעודת הסמכה של המטפל.

זה הקישור שהגשנו בו היום, מקווה שהוא מעודכן (נעקוב ונראה) -

TipoolRigshi360 פניה למרכז מילואים 360 קרן הסיוע השתתפות בעלויות טיפולים רגשיים

ממליצה אחרי יום יומיים להיכנס לאיזור האישי באתר מילואים ולוודא שנפתחו בקשות לפי מה שהגשת.

שווה להגיש!

ובהקדם כדי שיהיה זמן לתקלות 🙄

מה שעבד לי זה לנסות להכין הכל פינגר פוד

תפוא בתנור בצורה שהיא יכולה להחזיק

טוסט לחתוך רצועות שתוכל למצוץ

פנקייקים כנל

על כמויות לא התעקשתי איתה מעולם (עדיין אוכלת כמו ציפור) אני לא מאמינה בזה… ולא רוצה להכניס לה יותר מידי התבוננות בצלחת…

זוכרת שהייתי מנסה לפני בקבוק באמצע היום להציע אוכל כלשהו

לא ץמיד עבד אבל לפעמים משך אותה עודמחצי שעה שעה ואז כבר השתפרות

וזה תהליך לחלק ילדים… לאט לאט…

חיבוק

עם הזמן היא תגדיל כמויות ותוריד הנקות.

היא שותה מים במהלך היום?

אם לא, יכול להיות שהיא יונקת בשביל נוזלים.

לא כתבת כמה היא יונקת במהלך היום.

האם היא יונקת גם בלילה?

נשמע שהיא נמצאת איתך כל היום ולא במסגרת.

זה יותר קשה ככה להוריד את ההנקה ולהגביר את המוצקים, כי זה כל הזמן זמין.

רעיונות לדברים שהיא יכולה לאכול:

פשטידות, קציצות, טונה, מרקים, ירקות מבושלים, פנקייקים, פירות

לק"י

בסופי שבוע ובשבתות הוא באמת לפעמים בעיקר יונק.. או שהוא מכרסם פירות שלמים רכים/ בננה בכפית.

לא תמיד הוא אוכל טוב, גם אם יש מרק וכדו'.

אצל המטפלת הוא אוכל בבוקר מנת פירות, ובצהריים מרק עם עוף, ירקות ועדשים.

שניצל, קציצות-בשר/עוף/ירקות, מוקפץ עם עוף/ בשר טחון, פירות, אבוקדו, טונה, פיצה, שליליות גבינה, פשטידות, אנטיפסטי, אורז עם עדשים, אמרת שהיא לא רוצה לחם- אפשר לנסות עם ממרחים שונים- חמאת בוטנים, חומוס, טחינה לראות אם אולי משהו כן זורם לה.

לגבי איך תאכל יותר, אפשר לנסות להביא מאכל אחד וכשמפסיקה לאכול להביא לה עוד סוג וכך הלאה...

ולגבי ההנקה אחרי- אצלי תמיד רצו הנקה למנה אחרונה כל עוד אפשרתי...

אני לא מכירה ילדים בני שנה שלא יונקים ולא מקבלים תמ"ל אפילו שתיאורטית זה אפשרי.

גם אצלי בן 11 חודשים בעיקר יונק.

נשמע שהיא אןכלת ממש יפה, נותנת לך רעיונות מה הבן שלי אוכל-

ציפס בטטה, ירקות מבושלים של מרק, אצבעות של ירקות ופירות חיים חתוכים, אבוקדו, לחם עם חמאת בוטנים/ טחינה/ חומוס, פנקייק (אפשר גם פרווה עם מים במקום חלב), חביתה, קציצות, דגים, פסטה, עוף, ובטח יש עוד דברים שלא כתבתי...

ואכילה חברתית מאוד עוזרת, הוא יושב בכיסא שלו לידנו, אנחנו אוכלים והוא אוכל, ככה הוא אוכל יותר.

ועדיין אף ארוחה שלו לא מחליפה הנקה חוץ מזאת אצל המטפלת.

בבית הוא תמיד יונק כמויות יפות גם אחרי ארוחת מוצקים יפה. (והוא גם שותה יפה מים)

רובם עד גיל שנה וחצי+ חיו בעיקר על הנקה.

תנסי לא להילחץ מזה. כי הם מרגישי כל הפספוסים האלה.