יש לי מלא מה לכתוב לך... זה נושא שמעסיק אותי מאז ומעולם אבל בתקופה האחרונה הרבה יותר....

נראה כמה זמן וכח יהיה לי לכתוב (חבל שאי אפשר להקליט😅)

אני כנראה נמצאת בקצה השני של הסקאלה הדתית שאת נמצאת בה אבל הולכת רק עם חצאיות, שרוול נורמלי, כיסוי ראש וכו׳.

אני חיה בקהילה שמקובל ללכת עם מכנסיים ויש פה נשים צדקניות (באמת!) שלא הכי מקפידות על צניעות במובן ההלכתי של המילה.

הגעתי לפני כמה שנים למסקנה שאת הגעת אליה והיו לי הרבה מחשבות לשנות את הלבוש שלי ובסופו של דבר הבנתי שזו לא אני. אולי מתוך הרגל ואינרציה אבל אני לא ארגיש בנוח בלבוש אחר.

זהו, ברגע שהבנתי את זה השלמתי עם זה.

זו לא תשובה רציונלית אלא רגשית… מקווה שתתחברי.

שזה טוב שעולות מחשבות וזוויות שונות בחיים, זה מעשיר את המחשבה ופותח הסתכלות נוספת, מביא להבנה שיש הרבה צדדים בחיים.

אני שיניתי הסתכלות על צניעות כמה פעמים

בפעם הראשונה- מצניעות שמובנת מאליה, לקושי גדול ורצון לפרוץ גבולות, הלבוש שלי השתנה ובעלי מאד לא אהב את השינוי.

בפעם השניה- אחרי תקופה ארוכה החלטתי להתחשב ברצונות של בעלי בנושא צניעות, לקח לי זמן למצוא בגדים שגם ימצאו חן בעיניי וגם יעמדו בדרישות הצניעות.

בפעם השלישית- התחלתי לאהוב את המראה הצנוע שלי, כנראה בגלל שעברתי תהליך של אהבה וקבלה עצמית, וגם כי אני משקיעה בבגדים ושילובים שמוצאים חן בעיניי  ועושה לי טוב ללבוש אותם.

לפעמים מתחשק לי ללבוש לא צנוע, לפעמים אני רואה בגד שממש עושה חשק לקנות וללבוש אותו, זה בהחלט קליל יותר ונוח שלא צריך להתחשב בדרישות, אבל זה כבר לא בוער בי, כבר לא מרגישה החמצה שאני לא לובשת אותם.

שהדרך שבה מחנכים לצניעות בציבור הדתי היא לא הכי מוצלחת. סליחה על הניסוח הישיר.

מעמיסים על נשים את כל האחריות לקדושת העולם על כתפיהם, את האחריות על המחשבות של גברים, כשבעיניי זה בכלל לא אחריותינו. העיסוק בנושא של צניעות יצא מפרופורציות לגמרי. ואני לא אומרת את זה כלפייך באופן אישי, אלא כחינוך של קהילה.

זה הפך להיות נושא כל כך מרכזי, אבל בלי פרופורציה לכמה התייחסות הוא מקבל בתורה או במקורות הלכתיים קדומים.

אני רואה את עצמי כאדם שומר תורה ומצוות. ככזה אני מחוייבת לכל המערכת, לכל המצוות. אבל אני לא רואה בצניעות משהו שחשוב יותר ממצוות אחרות. זו מצווה ככל המצוות, ואני מחוייבת אליה כמו כל מצווה נוספת.

אני לא לובשת צנוע בשביל גברים. אני מקפידה על ההלכה כי זו ההלכה.

יש עניין של לכבד את עצמי, אבל יש דברים שעל פי ההלכה אסור ללבוש ובעיניי הם מכובדים. אבל עדיין לא אלבש בגד שלא מתאים להלכות הצניעות כפי שלמדתי, כי אני מחוייבת להלכה.

אני לא אוהבת את ההקבלה שעושים למשל במקרה של רצון להתחזק, בין שמירה על צניעות לבין התחזקות המצוות. או כשיש תקופה קשה אז אומרים להתחזק בצניעות. בעיניי זה לא משהו מהותי או חשוב יותר מדברים אחרים, ולכן לא רואה עניין להחמיר דווקא בזה. אם מישהי בוחרת שזה מה שחשוב לה ורואה בזה ערך מיוחד זה מעולה. אבל לא כהמלצה כללית או קריאה כללית ל"התחזקות בצניעות" מעבר למה שההלכה אומרת.

הסיפור ההלכתי..

פתאום אני קוראת אותך קולטת שכאילו להלכה אין מה לומר מבחינתי

(חס ושלום . כן? אבל כשאני הולכת צנוע או לא צנוע זה לא כי ''ככה ההלכה''. אוף לא חודעת להסביר)

קיצור נגעת פה בנקודה שאני צריכה לבדוק בתוכי 

מה את אומרת.

לפני הרבה שנים היה לי דיון עם חברות בכיתה לגבי שמירת נגיעה. אני הסברתי למה זה חשוב, הן הסבירו למה זה לא כזה משנה. ואז עצרתי רגע ואמרתי להם, רגע, אבל בסוף זו ההלכה. אז לא משנה מה הסיבה, אני עושה את זה כי זו ההלכה.

והן הסתכלו עליי רגע ואמרו, מה כל מה שההלכה אומרת את עושה?

ואז בעצם הבנתי את מה שאני קוראת לו "מחוייבות הלכתית".

כלומר את ההתחייבות שלי למערכת הכללית.

הבחירה שלי נעשית בשלב הראשוני הזה, של להיות אדם שומר תורה. ולכן אחרי זה שאר ההסברים "לא מעניינים אותי", אני עושה את זה כי זו ההלכה וזהו.

עכשיו ברור שזה לא שזה לא מעניין אותי בכלל. אבל ההבנה וההתחברות שלי לא משפיעות על השאלה האם אני מקיימת את זה או לא. ולכן גם אין בי כעס על צניעות, כי מבחינתי זו לגמרי בחירה שלי. לא עבור המצווה הזו ספציפית, אלא עבור כל המערכת.

בעיניי סיבות והסברים יכולים לעזור לפעמים, אבל הם לא תחליף למחוייבות הבסיסית מול ההלכה. ולפעמים אם מנסים להבין יותר מידי, אז זה יכול דווקא לפגוע.

כי אם מקיימים רק כשמבינים, אז כשלא מבינים כבר לא רוצים לקיים.

מאותה סיבה אני לא אוהבת את כל ההסברים על טבילה וכו'. לא אוהבת את המצווה הזו, גם אם אני יכולה לראות לפעמים יתרונות בריחוק. אבל היא קשה לי ויש לה מחירים עבורי שאני לא אוהבת. אז אם הייתי מנסה לתלות את קיום המצווה הזו בהבנה שלי או בניסיון לראות כמה זה חשוב ומחבר, זה לא היה עובד. כי זה לא תמיד נכון. אבל זה לא תלוי בזה, ולכן גם הרבה יותר קל לי להתמודד עם זה.

וואי חפרתי קצת

מקווה שהובנתי.

ואת כתבת מקסים ונוגע

מבינה אותך ממש

והצלחת להסביר יותר טוב ממה שניסיתי להסביר עצמי.

בעיקר בעניין הטבילה , שיש נשים שזה מכניס אותן לחרדות של ממש ו ocd שכשאני שומעת איזו מחזירה תשובה מדברת על זה בעיניים זוהרות, אני מתלבטת אם היא משוכנעת או משכנעת גם את עצמה תוך כדי. 

איזו תפיסה חזקה... ממש חושבת על זה. יש מצב שזה מרגיע משהו אצלי: תכלס לא משנה מתחברת לא מתחברת, אני מקיימת את ההלכה נקודה.

אני חושבת שזה עזר לי מה שכתבת כי זה גם מנתק את המעשה *שלי* מכל המסביב... מהאיש שלי (סליחה ממנו, כן? אבל זה אפילו לא בשבילו למרות שחשבתי שכן) ומהחברה אלא נטו שלי. אני מקיימת הלכה

וואי יישבת אצלי משהו.

תודה על זה

❤️

שמחה שהתחברת!

את העניין שאין באמת הגדרוץ מדויקות של צניעות

מדברת על שוע וכזה אין שם הוראות סגיהה לפתיח צוואר מה אורך החצאית.

וזה מכניס אותי המון לבירור והתעסקות עם הפן ההלכתי שמחבר אותי.

אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת בהודעת פתיחה, על התחושה שצניעות היא לא אתגר גדול במובן שאין לי איזו משיכה ללכת עם שורט וגופיה ברחוב- כי בעיניי זה לא מכבד אישה שהולכת ככה כאדם. וכאן אני חולקת על בעלך, בעיני האמירה שזה לא עושה כלום למי שרגיל היא בדיוק התגלמות הבעיה-

זה לא עושה כלום!

איזה חיספוס זה עושה! זה מכהה את הנפש, כמו אדם שראה ככ הרבה הרוגים במלחמה ואיברים מרוטשים שזה כבר לא עושה לו כלום.. זה רק מראה עד כמה הוא היה נוכח במצבים קשים. (שוב לא כהאשמה, הם גדלו לכך וזה טרוויאלי בעולם שלנו, אבל לבוא ולעשות לזה אידיאליזציה- ממש מעוות בעיניי)

אגב, במאמר מוסגר אני גם לא מסכימה עם האמירה שבאחד על אחד עם האישה שלהם אין השוואות ופגיעה בזוגיות- יעידו נתוני הגרושין.

ברור שזה עושה, אם לי זה עושה השוואות מול עצמי אז חד משמעית לגבר זה יגרום להשוות לאישתו.

יש לי קוסמטיקאית חילונית שכל פעם מקנאה בי ממש שלבעלי באמת אין דרישות בנושא ניראות, הוא שמח בי ככה. היא אומרת לי תמיד- אני רואה מאות נשים, מאות- ואין דברים כאלה. כולם מבקשים להוריד עוד ועוד או לרדת במשקל.. שוב, ברור לי שיש כאלה גם במגזרים הכי הכי שמורים, וזה לא מעיד בעיניי על טיב שמירת העיניים

אבל יש פה מימד של תמימות וטהרה- שבעלי הכי אוהב אותי ככה כי הוא לא זיהם את עצמו באלפי מראות נגעים.

אז הוא תמים ושמח בחלקו עד השמיים..

זו גם הסיבה שמדין ואהבת לרעך כמוך אני שואפת ומנסה שלא למשוך תשומת לב במראה כשיש אצלנו אורחים רווקים וזוגות, זה קשה לי מאוד, דוגרי. כי יש לי יצר של 'בא לי לדפוק הופעה' ולהראות במייטבי, בטח אם אני יודעת שהאורחת תבוא מתוקתקת.

אבל זה נראה לי ממש מתבקש- אם אני אוהבת את חברה שלי ורוצה שבעלה ישמח בה, אני צריכה לעזור ולהשתדל לא להקשות עליו.

מה שבעיקר מאתגר אותי בצניעות זה דווקא הניואנסים הדקים-

השרוול שכשאני מרימה אותו הוא עולה למעלה אבל כשלא הוא בסדר, הפתח של הצוואר שמאפשר לראוצ את העצמות וזה ממש מקפיץ את המראה, המטפחת שאם אני מוציאה אפילו טיפטיפונת זה נראה הרבה יותר טוב, הגרביים כשיש רק כמה ס"מ בין השמלה לקרסול... שם קשה לי מאוד ושם אני הרבה יותר נופלת

ותדעי שיש לזה הגדרות הלכתיות (תלוי פסיקה כמובן) ואשכרה נחשפתי אליהן באופן נסודר במאמר תורני של רב מהציבור שלנו רק השבוע!!!! אחרי סך שנות חינוך במערכת הדתית דוסית- פשוט כי לא חינכו אותנו למדוד סנטימטרים אלא למהות הצניעות והחלק הרעיוני שלה. שזה הזוי בעיניי ומצד שני גם מוערך

עוד לא החלטתי מה יותר.

אבל אז הבנתי שאני רק אהרוס אם אכתוב אותם בעצמי, ועדיף לי להפנות אותך לספר ששינה את החיים שלי בתחום הזה (לא מבחינת ההתנהגות, אבל כן מבחינת היחס לנושא והתודעה שלי).

זה הספר "מה את מבקשת - ספר על אהבה וגוף" של אוריה מבורך.

בספר היא בוחנת את היחס והתודעה שקיימים במרחב החברתי לגבי מיניות, וצניעות. הספר כתוב בצורה קולחת ובגובה העיניים, ממש ממש מומלץ!

ההמלצה על התכנים של הרבנית אוריה מבורך.

היא דתייה מאוד, מחוייבת הלכתית לגמרי. אבל מביאה הסתכלות אחרת על כל הנושאים האלו שהיא הרבה יותר בריאה ונכונה בעיניי מהשיח שרוול בציבור הדתי

יש לי אותו. מעניין לקרוא עכשיו מהמקום שלי. תודה על ההמלצה!

ואני לא בטוחה שהטעמים נכונים.

חצי מהם מומצאים על ידי כל מיני רבניות סלבס כאלו,

מחזירים בתשובה וכאלו שלמדו 2 דקות תורה.

גם כל מיני מורות בסמינרים ובאולפנות מגבבות כל מיני שטויות בלי מקור, וכשיום אחד המקור לא מאומת, כל היסודות של האמונה נופלים.

לדעתי אנשים מזה יוצאים בשאלה או לכל הפחות, מפסיקים לדקדק.  

הסיבה האמיתית והיחידה לקיום המצוות,

היא שכך ציווה לנו הבורא.

וזה מספיק.

או לפחות אמור להפסיק.

כל האגדות של:

את הולכת צנועה כי את בת של מלך,

הנה גם מלכת אנגליה הולכת צנועה (קייט אגב נתפסה טופ לס על ידי פפראצי בטיול עם חברים) הן אגדות מיותרות ומחלישות.

מן הסתם, לחלק גדול מן ההלכות יש טעמים, ואישה שחפצה נפשה להכירם, צריכה ללמוד אותם ממקור בקיא ומוסמך. 

שזה הרצון של ה', כך הוא ברא את חוה כמו שאומר המדרש מהצלע שתהיה צנועה. יותר מלימוד תורה או כל דבר אחר.

זה מה שהוא רוצה וזה הדבר שהכי משמח אותו.

זה בכלל לא משנה מה אני רוצה.

כמו ביחסים עם הבעל כשאני ארצה לתת לו מתנה אני לא אתן לו מה שאני רוצה (פרחים), אלא מה שהוא אוהב (מכשיר חשמל).

כך גם במצווה הזו אני נותנת לה' את מה שהכי חשוב לו. הוא לא ביקש ממני שאלמד תורה מהבוקר עד הערב, שאניח תפילין, הוא ביקש ממני שאהיה צנועה.

ככה פשוט.

והעיקר ההתחזקות שלי זה פשוט לבקש ממנו במילים פשוטות: "

אבא, תן לי רצונות טובים, כי התרחקתי, כי הסביבה שאני נמצאת בה מרחיקה אותי ומכניסה בי רצונות להתלבש קליל יותר ומשוחרר וטרנדי ואני מסתכלת על הנשים שלבושות ככה וזה נראה בעיני יפה ובטוב טעם ויושב טוב" על הגוף. וגם כך החנויות בגדים גם טלה שמגדירים את עצמם צנועים קשה למצוא בהם משהו יפה וגם צנוע.

רק אתה יכול להכניס בי רצונות טובים, שהתנועה יראה יפה בעיניי, שהלב שלי ירצה את זה. אני רוצה לעשות את המצווה הזאת בשמחה. אני רוצה להתלבש צנוע ולהקרין החוצה כמה שזה יפה ומכובד. וכו'..."

יש ערביה שעובדת איתי (חילונית).  כל פעם שהיא רואה אותי היא מחמיאה לי על כמה שאני מתלבשת צנוע וגם יפה.

ושהיא אולי גם תתלבש ככה מתישהו, אבל היא לא מרגישה מוכנה. כי אצלם מסתכלים או שאת חילונית לגמרי או אם את מתלבשת צנוע אז גם לגמרי (תכסי הכל הכל). או הכל או כלום.

זה עוד יותר חיזק אותי, כמה היהדות יפה ואיך לכל אחת יש כאן מקום לעשות את המצווה הזאת בקצב שלה.

שה' רוצה ממני דווקא צניעות?

מי אמר?

ב'ה יש מלא דברים שאני בטוחה שהוא רוצה ממני

קיצר תודה על התשובה נשמה אבל זה פחות הכיוון שלי

(ומחכה לפוסט שלך! הרבה זמן לא שלחת. אוהבת לקרוא אותך!)

(ככה בעלך נתן לך להרגיש) אבל כשאת עושה משהו בשביל ה' , זה לא סתם, את עושה לו נחת.

אבל סבבה יכול להיות שזה לא מדבר אלייך, כי את לא מחפשת את החיבור הזה. הצניעות שלך טבועה בך מתוך הרגל, כי נולדת לתוך זה וזה יפה שאת פשוט לא יכולה אחרת.

אני,לעומת זה, חזרתי בתשובה (אומנם לפני שנים, אבל עדיין זה הרגל מילדות) אז כן חייבת את החיבור הזה.

ונכון, אני מסכימה, הוא לו רוצה רק צניעות, הכי הכי הוא רוצה שנהיה שמחות ואת מה שכן נעשה, נעשה בשמחה.

שכתבת אותי מבחינת התיאור על איך צניעות בעינייך

וכל המחשבות של איך הבעל הרבה יותר נמשך וכו.. גם אני חושבת ככה.

אז קודם כל רוצה לומר שאני חושבת שזה שהשיח על צניעות הוא ממקום שלשמור כדי שהגברים לא יחטאו הוא לא נכון ומגיע מהמקום שהעולם המערבי חי בתודעת חיה ותן לחיות ואז פתאום יש פה איזשהיא סתירה והיה צריך חהסביר אותה וזה הפך להסבר נה זה צניעןת.

אבל באמת אנחנו לבושות כך כי זה מה שה' רוצה.

וגם כדי לשמור על הגוף שלי ועל הנפש שלי.

וכן אני עדיין בטוחה שאני הרבה יותר מוגנת ושומרת על עצמי בעצם הלבוש הזה.

וב' זה שבעלך לא מתרגש מזה. ויכול להיות בזה ייתרון מאד גדול זה לא מעיד על הכלל.

מדיבור פתוח שיש לי עם אחים שלי בחורים דוסים זה מאד מאד משנה להם ומשפיע עליהם ברמה שהם לא מגיעים למפגשים משפחתיים  בקיץ כי מרגישים שזה גדול עליהם( יש חילונים במשפחה). ואין להם איך לשלוט בזה.

וגם בעלי אנחנו מדברים על זה הרבה וזה משפיע עליו אזז כנראה שעדיין את לא עושה את זה סתם.

בטוח בטוח שעל כל רגע שאת הולכת ככה את מקבלת שכר שאין לשער

ויכול להיות שה'ההיא לך את הקושי הזה רק כדי שתעשי את זה ממקום של בחירה אמיתית לשם שמיים.

אני הרגשתי את זה שממש ממש הייתי קרובה ללהןריד את הגרביים (מגיעה כנראה מאותו מגזר שלך  הרב פה בלי...וחם ...) כאילו פעם ראשונה שבאמת בחרתי בלהתלבש צנוע למרות ש...

ובעלי שגדל במקום הזה שלא הולכים עם גרביים שמח שאני הולכת ככה ומבחינתו אפילו זה משמעותי

אבל ממש ממש הבנתי את הקושי שלך אחרי שיחה כזו דמיינתי את עצמי בסיטואציה והזדהתי בתחושות.

תסתכלי על היתרונות מבחינת בעלך ועל רצון ה'

אשרייך אחותי ה' גאה בך ואין לך מןשג כמה טוב את מביאה לעולם.

בואי נהיה חברות 🤣

חח נשמה. תודה שכתבת. חיזקת אותי ממש וחיממת לי את הלב. תודה רבה!!!

הרבה מהלבוש שלי כמו תחתית חולצת בסיס סגורה מטפחת שמכסה הכל הכל בלי פאות ושתי אצבעות

הרגשתימאיתו מגזימה כי באמת גם יש כל מיני דעות הלכתיות.

ואז מה שעזר לי שהייעצתי עם אחת הרבניות במגזר שלנו שמאד מקפידה ללכת בצורה אופנתית ויפה אבל צנועה והתייעצתי במשהו אחר לא ממש קשור ופתאום היא אמרה לי משהו והבנתי שהיא מקפידה על כל הדברים האלה על תחתית והעצמות ושלא יראו בין הכפתורים ושלא יהיה בכלל שסע והמטפחת ועצמות פתח צוואר והבנתי שאני לא מגזימה ולא עושה את זה סתם

ושאלתי אותה גם על כמה דברים כאלה מה בדיוק הגדר.

וזה כל כך עזר לי שאני באמת לא סתם. כי כולם...

וגם הביא אותי להבנה שכמה שיהיה בשליטתי אני רוצה לחיות בחברה שיש כמה שיותר דוסיות כאלה כי בסוף זה מחליש אותי ךראות נשים צדיקות באמת. שהגדרים שלהם שונים משלי וזה מגרה אותי.

כן כי היצר שלי זה להוציא טיפה שיער ולא ללכת עם קצר

יש קוד לבוש. מגישת חדשות לא לבושה חשוף/ בגופיה, נכון?

ובעיני מציאות שבה נשים חשופות ולגברים לא אכפת וגם לעצמן לא אכפת - היא לא תקינה.

כן תחשבי את איך להתלבש גם צנוע וגם קליל

למשל אני חיפשתי חולצות סגורות 3/4 שגם יפות ונח לי לצאת איתן ועם חצאית לבחוץ, לא צריכה את המכנס והטרנינג לקלילות.

מה בגד לא קליל? שמלה, טוניקה, חולצת בסיס ועליונית...

חולצת בסיס חובה ובדכ גם תחתית

וגרביים

ואז כפכף סגור כי זה מכוער פתוח עם גרביים

ומטפחת ענקית

הכי לא קליל שיכול להיות

חח

אבל תודה ,

אני שמה גופיית בסיס מתחת לחולצות עם צווארון פתוח מדי אם צריך

אפשר ללכת עם נעליים פתוחות וגרביים.

אפשר גם נעליים סגורות יפות שמשדרגות את הלוק

לא חייב מטפחת ענקית וגם לא חייב תחתית, תלוי באיזה בגד מדובר.

שווה להשקיע כסף כדי להיראות טוב במינימום בגדים, וגם צנוע.

אם את לא אוהבת איך שאת נראית (וגם לא ברור לי איך את שורדת ככה את החום) - ברור שיהיו לך מחשבות כאלה

על שרוול עד פרק כף היד

וושהשמלות יהיו אטומות ברמה גבוהה מאד קשה למצוא בגדים.

אז יש גופיות בסיס ולא תמיד תחתית

אבל כמעט תמיד צריך חולצה ותחתי

אולי צריך לשלם יותר, אבל זה לא אומר שאין. אני מכירה נשים שלוקחות גם לתופרת כדי להצניע ולא להצטרך בסיס נוסף למטה

ההיצע ביחס ל- לפני כמה שנים הרבה יותר גבוה. בכלל, בחורף כדאי לקנות בסיילים ואז רוב הבגדים ממילא ארוכים

אני לא מקפידה עד פרק כף היד האמת, אבל ראיתי המון בגדים כאלה. עם תחתית תפורה כבר.

שווה להתאמץ בשביל המצווה הזו

דווקא בקטע הזה זה לא בעיה בשבילי אני מוצאת לכולם את הפתרונות... וגם לא יעלה לי כסף

ועדיין הקטגוריות שלי לא מאפשרות שכלללל הבגדים יהיו קךילים ושכבה אחת

נראה לי שגם זה שאני מניקה -בהריון-מניקה מקשה על זה כי אז יש עוד קטגוריות לבגדים כל פעם...

אבל לפחות רק סגירת מחשוף / רק שרוול / רק תחתית, ולא הכל ביחד. באופן אישי מרגישה שסוגר מחשוף או שרוולון יותר קלילים מחולצת בסיס (וראיתי לאחרונה שרוולים מאליאקספרס שלובשים רק על הידיים, מניחה שגם יותר נוח מחולצת בסיס). ממה שראיתי עכשיו בחנויות זה אפשרי לחלוטין.. אבל באמת הריון והנקה מקשים עוד יותר🥴

(האמת שאני בהנקה לא ממש מתחשבת בזה מבחינת בגדים, קשה לי למצוא בגדים מתאימים, ואז באמת לובשת חצאית מתחת להכל. אבל אז הבגדים מתאימים גם כשההנקות פחות תדירות, נגיד רק בערב, ואני לובשת בלי חצאית).

אבל אני ךא מוותרת ךמשל על שמלה יפה שמסרו ךי בגלל שאצטרך תוספות

אבל זה לגמקי כבר סדר עדיפויות שלי.

בחורף ובקיץ

לא שקופות

עם תחתית

חחח ואת מה שלא זה כי אני אוכלת מלא שוקולד לא בגלל הצניעות 🤣

ועדיין קליל זה לא.. זה יפה בעיניי אבל אכן חם חם חם 

קודם כל הכנות שלך ממש יפה 😊

לדעתי, להכליל בעל חילוני, או בעל דתי, זה הכללה גסה מידי. לגברים יש יצר לנשים, מי יותר חזק ומי עוד יותר חזק...

החברה החילונית שלך, זה יפה שהיא לא מפחדת שבעלה יראה נשים אחרות, אבל , זה מ מ ש לא כל הנשים החילוניות, במיוחד צעירות... זה מאוד ידוע שאישה 'מפחדת' כשיש לה חברה עם גוף מהמם והיא חשופה ליד בעלה/ חבר שלה/ בן זוג שלה, זה טבעי, וזה יכול לקרות לכל אישה באשר היא, יהודיה/ גויה... כמובן שזה גם תלוי כמה בטחון עצמי יש לך , כמה את מחוברת ושלימה עם הגוף שלך וכמה את סומכת על בעלך. לא נעים לי להגיד נתקלתי לא פעם ולא פעמיים בגברים נשואים, דוסים רצח שבהו בי ובעוד נשים... וואלה, אם הייתי האישה שלהם הייתי ממש לחוצה.

עוד עניין, אני חושבת שהתפיסה של נישואים אצל חילונים שונה מהתפיסה אצלנו. אני מבחינתי, הייתי רוצה שבעלי ירגיש שיש רק אישה אחת בעולם, כמו שאדם חי עם חוה, לא היתה קנאות, היא היתה לבד בעולם! ברור שזה קצת קיצוני, אבל בחוויה הפנימית אני רוצה שהוא יאהב רק אותי, יחשוב שרק אני הכי יפה וכולן לא מעניינות (אגב, זה נראה לי כתוב איפשהו שבעל צריך לראות את אישתו כאישה בין קופות), כמובן חושב רק עליי ונוגע רק בי. בתפיסה החילונית אין שמירת נגיעה, אז אין בעיה לאישה לראות את בעלה מתחבק עם אישה אחרת, מחמיא לה כמה היא מהממת... כשאני רואה את זה אני מתעלפת. אם בעלי היה ככה הייתי מתפוצצת מבפנים. אבל אני חושבת שמלכתחילה הנאמנות בנישואים אצל חילונים זה רק ביחסים, כל השאר כמעט אפשר לעשות עם כל אחת. ולמען האמת, בדיוק בגלל זה יש כ''כ הרבה בגידות בציבור הזה... זתומרת, כל התפיסה מלכתחילה שונה, החברה שלך החילונית, חושבת שבעלה חושב שהיא הכי יפה בעולם? לא נראה לי...

ואני מתחברת למי שכתבה ש'מוכרים לנו' את המצווה הזאת הרבה פעמים בצורה לא נכונה, מרוב שצריך להיות צנועה, יש לך תחושה שהגוף שלך מכוער, והאיברים המכוסים הם מגעילים ודוחים. צריך לתת תחושה שמרוב שהגוף שלך קדוש ויפה תשמרי עליו. במקום להגיד - איחסס רואים לך את התחתונים! איזה פאדיחה! צריך להגיד תשבי בצורה מכובדת. וכד'. 

דווקא שמעתי את זה מעוד חברה - דתלשית

שבעלה חושב שהיא הכי יפה

ולא מזיז לה שהוא מסתכל על אחרות

זה הפתיע אותי ברמה של לא להאמין לזה אבל שומעת את זה יותר ויותר ומבינה שזה כן משהו שקיים. אולי לכן זה מערער אותי- האמנתי כמו שאת כותבת ופתאום קלטתי שזה לא נכון בהכרח..

ממש תודה שכתבת 

לא תספר לך שהיא לא בטוחה ביופי שלה בפני בעלה.

עוד דבר שרציתי לכתוב.

הרבה בנות לא אוהבות שאומרים אישה צריכה להתלבש צנוע בשביל לא לגרום לבנים לחטוא. יש לזה קונוטציה מאוד שלילית כי כמו שאוהבים להגיד- כל אחד יעשה מה שבא לו. אבל זה שטויות, לא באמת כל אחד יכול לעשות מה שבא לו, אנחנו חיים בעולם משותף וכל אחד שעושה משהו משפיע על הסביבה שלו. לפעמים נשים מתלבשות כ''כ חשוף וולגרי ואני מרגישה פשוט מוטרדת. אז להגיד זה עניין שלה, זה לא נכון. כמו שאני לא ארצה לשבת במשרד עם גבר חשוף זה מאוד מטריד. אנחנו מתלבשות צנוע כדי לכבד את עצמנו ולשמור על עצמנו, אבל כן, גם כדי לשמור על הגברים, לא כי הם חיות טרף. כי הם גברים. וזה לא משהו רע. אנחנו חיים בעולם משותף וצריך להתחשב אחד בשני, לא הגיוני שגבר יעבוד במשרד עם משהי יפה, צעירה, נחמדה אישה תשב מולו כשרואים לה את כל החזה יום- יום והוא ישאר אדיש כמו אבן. לא קונה את זה, סורי. אז כן , אני מתלבשת צנוע גם בשביל לא להחטיא גברים, ולהחטיא זה מספיק במחשבה. מספיק שהוא יחשוב בראש שלו דברים עלי, על הגוף שלי, שזה ירגש אותו באיזהשהו אופן, זה כבר החטאה.

אני מאוד אוהבת להתלבש צנוע אבל לפעמים ממש ממש מתחשק לי לפתוח עוד כפתור זה מחמיא לי פי מליון, אבל מה שעוזר לי זה לחשוב על הנשים שלא היו רוצות שהבעל שלהן יחשוב עליי. אז זה בשביל גברים אבל בסוף זה בשביל האישה שלהם...הסתבכתי בהסבר, מקווה שהובנתי. 

הלוואי שכל אישה תחשוב כמוך!! וגם אני אחשוב כמוך.

זה באמת הכח שלנו הנשים להיות אחת בשביל השנייה.

אז סליחה אם זה חוזר על עצמו...

בגדול אני דיי כמוך בקטע של הצניעות, כאילו אצלי אהבתי את הצניעות ולא היה לי עם זה איזשהו יצר מיוחד.

גם לא התעסקתי עם זה כל כך. 

עכשיו לגבי השינוי שאת חווה בתפיסה שלך לגבי צניעות,

חייבת להגיד שמבחינת ההלכה לגבר אסור להסתכל על אישה שאינה צנועה, לא משנה אם יש לו הרהור או אם אין לו. 

וכן, יש כאלו שזה לא כזה מזיז להם לראות נשים חשופות (אפילו שמעתי יותר מזה, שלפעמים לבוש צנוע מושך יותר)

אבל זה לא אומר שבגלל זה לא חשוב ללבוש צנוע.

האמת, אני לא נכנסת עמוק מדיי למצווה הזאת, אבל ככה זה אצלי, בהרבה סוגיות הלכתיות.

יש הלכה? פשוט עושה. לא כל כך אכפת לי למה ואיך.

כי בגדול בשורש טוב לי לשמח את ה', ללכת בדרך התורה והמצוות, זה נותן לי סיפוק ומשמח אותי מאוד.

אני יודעת שקיום המצוות שלי מחזקת את השמירה של עמ"י, מחזקת את הזכויות שיש לעמ"י

מביאה לי ברכה, שפע, הצלחה, מאמינה בזה בכל ליבי ונשמתי

וכמובן שאני חושבת כל הזמן על העולם הבא שלי, זה הרבה יותר מעסיק אותי מהעולם הזה בוא נגיד ככה,

כאן אפשר לתקן, לשפר, להתחזק, שם אי אפשר, מה שעשית כאן זה מה שתקבלי שם.

בכל אופן, הנקודה היא שאני בעיקר לא רוצה לעשות עבירה, רוצה לשמח את ה', רוצה לעשות לו נחת, 

ולהשפיע בזה על עצמי, משפחה שלי, סביבה שלי ובגדול כל עמ"י. 

אני כן ממש משתדלת למצוא בגדים שאוהבת, נגיד שרוול ארוך בלי שאצטרך לשים חולצת בסיס מתחת וכנל לגבי אורך של שמלה,

כדי שארגיש קליל, נעים, זורם... זה לא תמיד קל ולא תמיד מצליח, אבל זאת השאיפה/מגמה.

אני ממש אוהבת להיות צנועה, ממש. זה מרגש אותי. הכיסוי הזה, יש בו משהו עצום.

אני רואה הרבה נשים שלא לובשות צנוע ואני ממש מרגישה איך נדבקים אליהם מזיקים ודברים לא טובים

ואיך יש עליהם פחות שמירה, ועוד הרבה דברים לא טובים.

נכון, לא אומרת, זה הרבה פעמים יכול להראות מאוד יפה, קליל כזה, לבוש לא מתאמץ, כיפי אפילו,

בסדר, זה לא מה שימשוך אותי לא לעשות את המצווה הכי יפה בעולם מבינה?

בהצלחה  

אני תמיד חשבתי כמו בעלך. שמי שמתרגל ורגיל לראות חשוף זה כבר לא עושה לו כלום.

ואז בעלי התגייס וסיפר לי איך החבר'ה החילונים מדברים על בנות, על המראה שלהן. על הגוף שלהן. חופשי חופשי.

והגעתי למסקנה שכנראה שזה "לא עושה להם כלום" כי הנזק כבר נעשה. הם כל כך רגילים לדבר על גוף האישה שהם לא שמים לב לזה שזה לא המצב הרגיל.

ולבעלי מאוד מפריע לראות אישה חשופה. ייתכן מאוד שיש הבדל ברמת הגרייה בין גברים שונים.

גמני חושבת כמוהו

הן לא רואות בזה בעיה כי ככה הן גדלו וזו הנורמה בשבילן. באמת שאין מה לתת להן ביקורת. גמני הייתי כזו, תכלס, אז אני הכי מבינה בעולם את המקום..

לגבי גברים חילונים - זה לא נכון בכלל ואני לא מסכימה.מודל היופי כל הזמן משתדרג, תמיד יש יותר, תמיד יש עוד משהו להתפעל ממנו.  כל אישה יפה שראית,  גם אם היא נראית לך הכי יפה ומושכת בעולם, תמיד יש מישהי יותר ממנה.

ו

מפה ועד ל- להקיש על הצניעות שלך, בעיניי אין קשר ולדעתי התשובה של בעלך נתנה גושפנקא לתחושות שלך מול עצמך על הגרביים שאולי לא דיברת איתה עם עצמך מספיק.

בקיצור, בעיניי - דיונים על הסביבה הם לא רלוונטיים. דברי עם עצמך. מה את מרגישה ביחס לצניעות שלך? את מרגישה שאת נראית טוב? צניעות זה לא כיעור. וחשוף ממש לא בהכרח אומר יופי.

בא לך לשדרג את עצמך? לכי על זה. יש המון נשים יפות מאוווד שלבושות בצניעות וזה לא גורע מהיופי שלהן בכלל

את בעצם אומרת לי

תסתכלי פנימה ומה שלא סגור לך מול עצמך תדייקי לעצמך

ממ.. אני חושבת על זה כי אני מרגישה שזו לא הנקודה שלי

הבגדים שלי אחלה בעיניי, יפים מכובדים הכל טוב. כולל החולצות בסיס... אני סבבה עם זה. ועם מה שלא כמו שכתבתי למעלה זה בעיקר בגלל המשקל ולא בגלל הצניעות 🤣

הרגשתי שהדיון עם האיש שלי הוציא לי את הטעם ממצוות צניעות

מבינה?

כאילו- בשביל מה בכלל אני מתאמצת?..

אולי זה מיותר

אם הוא כגבר לא רואה בעיה בללכת חשוף (הוא לא אמר את זה ככה ובטח הוא יתחלחל אם ישמע שככה אני חושבת עליו 🤣- אז סבבה אני מקצינה פה) אז בשביל מה כל העסק? פחות מצד היופי ויותר מצד הנוחות...

ופה התברר לי בשרשור בזכות התגובות שסליחה שלא זוכרת מי אמרה -

שאני באמת לא לבושה צנוע בשביל מישהו - האיש שלי/ חברה מתוקנת/ אנשים אחרים, אלא נטו כי זאת ההלכה.

וזה מיישב לי משהו בלב

ואגב מעניין שגם את מסכימה עם מה שאיש שלי אמר בשבילי זה חידוש גדול...

תודה שענית!

את צודקת

באמת שלא מקיימים מצוות צניעות כדי לא להכשיל

אלא פשוט כי זה רצון ה'

הוא מגדיר לנו דרך המצוות מה המתווה הבטוח רוחנית לנשמה שלנו פה

ולא הכל תואם להבנה הפשוטה

התמסרות לזה שאני רוצה להיות שייכת

את לא מתלבשת צנוע בשביל בעלך, זה בשבילך.

לא קשור אליו

זה הקשר שלך עם השם.

כל כך כיף לקרוא שיש פה כל כך הרבה נשים שמקפידות על צניעות, ועל גרביים ! כל כך מהמם לקרוא ואשריכן!!!!

לגבי האמרה על הנשים החשופות "שיתלבשו איך שהן רוצות, זה החיים שלהן"

ברור שזה החיים שלהן, אבל דרך חיים שהן בחרו פוגעת בסובבים ולכן צריך להתחשב .

כמו מישהו שיעשן ליד אנשים לא מעשנים או ליד הריוניות/ילדים- אף אחד לא יעיז להגיד "אז מה אם הוא מעשן ומזיק לעצמו, זה החיים שלו"- לא! הוא פוגע גם בסביבה והוא חייב להתחשב, חייב!!

שיעשן בחדר סגור בלי שאף אחד מריח את הרעל הזה.

מבחינתי זה זהה גם לנשים שמתלבשות בצורה חשופה והורסות בתים עם המראה הפרובקטיבי שלהן .

כי הן הורסות את התמימות של הגברים החרדים/דוסים שבאמת רוצים להתמקד באישה שלהם ולא לפזול חלילה.

לכן ממש קשה לי עם האמרה הזו שזה בסדר שהן מתלבשות ככה וזו זכותן וככה גדלו.

מבינה שאי אפשר לחנך את כל העולם ולחזק את כולן שצריך להתלבש צנוע

אבל גם להיות ראש קטן ולהגיד שזה בסדר ושהן לא אשמות ולמה צריך להתחשב בדוסים? קשה לי עם זה, סורי..

כזה, את לא יכולה לשפוט

שוב, בתור אחת שהייתה שם, הדרישות מה'דוסים' שאני אכסה את עצמי כדי שלא ייכשלו - זה נשמע הזוי, ביחד עם בורות דתית.

לכל חברה יש את הקווים האדומים שלה

מי שלא מחובר לקיום מצוות - מה יש להאשים אותו בזה? לא גדלו לזה, לא מבינים בזה ולא מתחברים לזה.

לא לוקחת את זה אישי כמובן כי אני כבר לא שם ב"ה, אבל רק כדי לסבר את האוזן - זה ניתוק מוחלט ממה שאת מאמינה וחיה לפיו

שההסתכלות זה מההסתכלות שלי כדתיה ולא הסתכלות של חילוניה שלא יודעת ולא מבינה את ההשלכות.

ואפילו יותר מזה, אמרתי שאני בעצמי לא הייתי שמה גרביים בשביל רב שעבר לגור לידנו..

כי גרביים זה תחום שקשה לי איתו,

ולחילוניות קשה בלי חזה בחוץ או כל איבר אחר ..

כל מה שכתבתי זה בתור דיון של דתיים,  שאי אפשר להגיד שהחילוניות לא אשמות ולא צריכות להתחשב ושזה החיים שלהן וכו.... כי זה כמו המעשן שחייב להתחשב למרות שזה החיים שלו

שמעי

לך זה ברור

אבל למישהי שהולכת חשוף וככה חיה

אז מבחינתה - אם יש מישהו שזה מפריע לו בעיה שלו!!

ויש בזה משהו מסתבר... כי יש פה תפיסת עולם שונה בטירוף

אם לי מפריע שיש צבע כחול במרחב

אז אנשים לא ילכו עם כחול? ברור שלא

זאת בעיה שלי...

זה יהיה נחמד אם יתחשבו אבל אף אחת לא חייבת

יש נשים בשבילן זה אותו דבר

אני הולכת חשוף נקודה

מה זה עניינך?

למה שאת תדרשי ממני ללכת בצורה מסוימת בגלל משהו שאני לא מאמינה בו?

בקיצור זה באמת מורכב

אדם מעשן יכול להגיד שלכל אחד כתוב אם הוא יהיה חולה או מתי ימות, ושהוא לא רואה סיבה לא לעשן במרחב ציבורי או איפה שבא לו בגלל שאחרים לא מעשנים או שלא נעים להם באף..

ומי שמפריע לו שהוא מעשן אז שיתרחק בעצמו

ועוד כל מיני משפטים אגואיסטים למינהם..

ושוב, אני לא אומרת שהחילוניות צריכות להתלבש צנוע מעכשיו ולשנות את עצמן כי אולי יתקלו בדוס בדרך . ממש לא.

גם אני לא הייתי מתחילה לשים גרביים רק כי יש לי שכן חדש שהוא רב או משהו..

זה צריך לבוא מרצון, כי זה באמת החיים שלנו ואנחנו צריכים להתנהל בצורה שהכי נכונה לנו..

כתבתי את מה שכתבתי דווקא מהסתכלות של בנאדם דתי, לא מההסתכלות של החילוניה .

אנחנו כדתיים, שמבינים כמה חוסר צניעות פוגע , לא יכולים לצדד בחילוניות, אנחנו בתור דתיים, לא בתור עושות המעשה שלא מבינות בעניין.

כי זה בדיוק כמו הדוגמה שהבאתי

עם כל הבאסה שבעניין- אני אתרחק.

כי האחריות לבריאות שלי היא עליי. כמו שלא אתעצבן על מכונת השתייה שמוכרת לי קולה למרות שזה לא בריא. האחריות להחליט אפ לקנות את הקולה או לא היא שלי

אם הוא מעשן במקום שאסור, יכול להיות שאעיר לו כי החוק לצידי אבל זה כבר משהו אחר בעיני.

ולעניין הצניעות- אני יכולה להגיד למישהי לא מתאים לי שתבואח לבית שלי לבושה ככה, לבית הכנסת או בכותל מגיעים בצורה צנועה וכו'.. אבל במרחב הציבורי אני לא יכולה להגיד לה דבר כזה ואם זה מפריע לי אז אני אמעט את היציאות שלי למרחבים כאלה

למעשנים מותר לעשן חופשי במקומות פתוחים והם גם עושים את זה.

מה שאני באה לומר בזה שהתרבות פה באופן כללי לא מתחשבת בכלל בשני...

אבל זה נושא שבנפשי, ולכן מגיבה.

אני חושבת שהנחת היסוד- צניעות היא בגלל הגברים,

זו טעות ביסודה.

צניעות היא מתוך כבוד לגוף, ולא לצורך הסתרה.

תראי את נשות האצולה באירופה (שהבולטת בהן היא קייט מידלטון) שמתלבשות באופן צנוע מאוד. חצאיות, שרוולים...

הן לא עושות זאת מתוך חינוך הלכתי, אלא מתוך כבוד לעצמן. אני חושבת שבתור בת של מלך, מן הראוי להתלבש בצורה שמכבדת אותנו ואת הגוף שלנו.

לנו בנוסף כמו שראיתי שכתבו לך כבר יש את הגדרים ההלכתיים שאנחנו מחוייבות אליהם, אבל לי מאוד קשה עם התפיסה שצניעות זה בגלל הגברים.

אבל פעם זה היה מספק אותי שזה מכובד והיום לא... כי מכובד זה נחמד והכל אבל באיזה רמה?

אני לא רוצה ללכת בעולם הזה ממש חשופה. שזה באמת לא מכובד בעיניי ואפילו מביך.

אבל יש לבוש לא צנוע הלכתית שהוא כן מכובד.

כנראה כל אחת ומה שנותן לה דרייב וכוח,

לי השרשור הזה דייק שהדרייב שלי צריך להיות וואלה זה רצון ה'. נקודה

אבל כן יש בי גם מקום- אני עושה את זה בשביל ''עם ישראל''.. בשביל מרחב ציבורי נקי מאפשר ומכבד.

את אומרת - אני עושה את זה בשבילי, כי זה מכבד אותי

אחלה! מעניין שכל אחת זה פוגש אותה ונכון לה ממקום אחר וטוב שזה ככה...

זה לא מדויק לומר שצניעות היא לא קשורה לגברים.

במרחב נשי בהחלט מותר להתלבש אחרת מאשר במקום שמסתובבים בו גברים

יצא לי לא מזמן לצאת עם נשות היישוב שלנו לבריכה שווה, מרחב נשי לגמרי.

נתחיל מזה שהגעתי ולא זיהיתי חלק מהחברות שלי!

ופתאום הייתי במחשבות מאוד גדולות על צניעות.

עכשיו תכלס הכל מותר, יוצא שהגדרים ההלכתיים ירדו מהפרק, נשארה רק הצניעות הפנימית..

ואת רואה איך כל אחת מתלבשת.

גם כשאני לבושה בבריכה לא חשוף מאד, אלא בבגד ים שנחשב צנוע אבל עדיין נצמד במים, ואני בלי גרביים, לא הייתי הולכת ככה ליד גברים.

למה?

כנראה יש מימד בצניעות שהוא כן בגלל הגברים

אני גם למדתי בבית ספר הכי דוס שיש, לא יודעת איך הגעתי לשם, הבית לא היה כזה דוס בכלל

חוסר תיאום קשה ממש

אבות של החברות עם מגבעות, ואבא שלי מחפש את הכיפה...

זה ככה רקע

וגם שם דיברו איתנו כל עמה חשוב צניעות וכמה חייייבבבב צניעות וכמה זה מסוכןןןןןןןןן מי שלא צנועה!!! ואז גם מצגת של חרדים על האסונות שהיו כל השנה עם מנגינה מפחידה כזאת שמורידה לך את החשק לחיות, כדי שתפחדי ותביני כמה חייב להיות צנועה ולהתחזק.

וכמובן למדוד את החצאית בבוקר עם סרגל כדי לבדוק שאת אכן מכסה את השוק, אבל שלא תהיה ארוכה מידיי כי זה רחובי... (צניעות זו הלכה או מקובלות????)

וכמובן להפקיד לא לצאת עם שיער רטוב כי ככה גברים יבינו שעכשיו יצאת מהמקלחת...

ולא להסתובב בחוץ מאוחר בלילה כי את אישה... שלא תהיי קולנית מידיי, מקומן של בנות ישראל הוא בביתן..

ואת לא מבינה מה את עושה לגבר שרואה את השוק שלך, הוא לא רואה רק את השוק הוא ממשיך עד למעלה.

ויש לי עוד ים דוגמאות.

בקיצור תהיי צנועה כי אם לא זה מסוכן ומסכנים הגברים

ואז את צנועה כי אין לך ברירה, ואני שנים חשבתי שכל גבר שמסתכל עליי בטח כבר הגיע רחוק במחשבות

ואם יצאתי קצת פחות צנועה לא הייתי נהנית מהלבוש כי רק חשבתי על הגיהנום שמחכה לי ועל החום שלא חסכתי לעצמי, כי אמנם קיץ, אבל בגיהנום חם יותר.

ואז הגעתי לסמינר שם התחזקתי בצניעות ממקום אמיתי יותר.

ממקום של אהבת השם וצניעות זה השם אוהב ואני משתדלת לעשות רצונו כי הוא אבא טוב ומיטיב

ועדיין יש את  השריטות על הגברים

ועדיין אני נלחמת עם גרביים או עם שסע בחצאית.

אבל ממקום אחר, אמיתי ויותר מבין.

בעיניי הלכה כתובה בשו"ע ושם ברור מה לעשות ומה לא לעשות. 

מה הבסיס ומה החומרה

משתדלת לעשות את הבסס הכי טוב שיש ובע"ה שיהיה כח לחומרות.

וכאישה נשואה אני מבינה יותר את חשיבות הצניעות, לא מסכימה עם הגישה של בעלך קצת

גם נשים חילוניות לגמריי אמורות להבין קצת מהי מכובדות, מגיל מסויים הן אמורות להבין שגוזיה ברחוב זה לא מכבד

ולהיות היחידה עם ביקיני בחוף של משפחות דתיים זו בורות או עיוורון סליחה על הבוטות.

וכשבעלי רואה איש חשופה ומוגזמת ברחוב אני מאמינה שזה כן גורם להרהורים

ואני לא מסכימה בכלל שגבר חילונ רגיל....

יצא לי הרבה פעמים לראות מבט לא תמים בכלל של גבר חילוני.

אפילו אני כאישה מופתעת לפעמים מנשים איך הן מבליטות את הגוף שלהן, אז אני אישה מופתעת!!! מה יגיד הגבר??? איך לא יסתכל?

אז כן יש את המקום של הגברים בצניעות.

צריך להתחבר למקום של המצווה ולא לקיימה כמצוות אנשים מלומדה, רק ככה אפשר להחזיק מעמד

ולא,איין לי חשקים לגופיות (בגיל העשרה כן, עכשיו לא)

כן יש לי חשק לחצאית צמודה גבוהה ושרוול שלא יכסה את המרפק

אני מזילה דמעות כשאני נכנסת לחנויות והכל צמוד וקצר (גם אצל דתיים) אבל מבינה שאני עושה את רצון השם בעיקר, פחות גברים שמסתכלים או לא מסתכלים.

רציתי לכתוב את הזווית שלי ויצא לי פריקה מביכה

אבל אני לא אמחוק כי עד שכתבתי למה מה קרה 😂😂😂

מקווה שיועיללך במשו

נ.ב אפילו למשיח גם שאני מאוד מחכה ומצפה אני חושבת הרבה על העונש של אחרכך

כי אל רק מצוות עשינו

שריטה שצריך לצאת ממנה

ושוב, להתחבר למקום האמיתי יותר

לא מתחברת, בלשון המעטה,  לדרך הלמידה הזאתתת שעברת בבית ספר היסודי..... אני די בטוחה שהקב''ה גם לא אוהב את הדרך הזאת. כל הכבוד ששרדת את זה ולא העפת את הצניעות לכל הרוחות.

''דרכיה דרכי נעם''

מזל שלא מחקת!!! קראתי אותך ורציתי לשלוח לך חיבוק. איזה מותק

איך כתבת מהלב! ❤️

תודה על השיתוף!!

יש גבול שגם כשרגילים זה לא צנוע...

גם ההלכה מכירה בזה שיש מנהג המקום, לעינייני צניעות. והצניעות תלויה במנהג המקום. אבל יש גבול שגם במקום שבו הנשים נוהגות ללכת במיני, זה לא צנוע...

אז למשל מקון שבו הנשים לגמרי מכוסות אז תלמיד חכם שיראה מרפק של אישה, יהיו לו מחשבות. אבל היום זה לא נחשב לשום דבר שיש בו כדי להגיע למחשבות.

ואני כן מקפידה לכסות את המרפק כי זה מה שאני רוצה...

הצניעות היא גם לא בגלל שאולי יש מי שיתחיל לברהר הירהורים אסורים. אלא קודם כל בשביל לכבד את הגוף שלי. כמו שברור שלא נילבש בגד לא מחמיא או בגד חשוף במיוחד. אז איפה עובר הגבול? איפה שאת בוחרת..

אני חזרתי בתשובה, אז כן מכנסיים הרבה יותר נוח מחצאית. אבל כשהתחלתי לשים חצאיות, דווקא זה הרגיש לי הרבה יותר נשי. וגם קודם למשל לא היה לי נוח ללבוש חשוף מדי. למשל מחשוף גדול מדי או גופיות אפילו, בטח שלא מכנסונים קצרים שהיום זה הפך לאיזשהי נורמה אצל ילדות ובעיניי ובעיניי כל אדם מהשורה, ברור שזה לא צנוע ולא מכבד.

אז עם אורך השרוול יש מה לדבר או גרביים בכלל אבצ כן יש את הבסיסי ושמעבר לזה גם אם כולן הולכות כך, זה פשוט לא צנוע

שאת בת של מלך ואת צריכה להיות שמחה בעצמך שזכית ללכת בצניעות !!!

לא רוצה להתייחס לקטע של הגברים בסיפור אלה רק אליך, כמה כוחות ועוצמות יש בך שאת הולכות בצניעות אשריך ואשרי חלקך!!

זכרי שמי שהכי נהנה לראות את הצניעות שלך זה השם יתברך, כמה הוא שמח בך !! אין כמו הצניעות בעולם !!

אני חייבת להגיד לך ממקום של חוזרת בתשובה, של משהיא שלא הלכה הכי צנועה, שאין כמו הצניעות, יותר מכבדים אותך, יש דיסדס מסויים, אני פשוט מאוהבת בצניעות !!  

הכי קל לזרוק על עצמך משהו בקטנה בבוקר, אבל אני חושבת איזה נחת זה בשביל בורא עולם לראות את הבת שלו ככ מתעמצת כל הזמן שהיא יוצאת מהבית, גרביונים, חולצת בסיס, כיסוי ראש שיעמוד במקום, כל דבר קטן כזה זה מצווה בפני עצמה!!! ואו כמה זכינו אנחנו אנשים, כל גבר של הסיט עליך מבט ברחוב רק כי הלכת בצניעות מוחלטת עוד מצווה !! תודה להשם על ככ הרבה מצוות כל יום ויום !!  

אם בן אדם כל החיים רואה דברים אז לקראת גיל שלושים באמת סף ריגוש שלו עולה. סתם אישה לא עושה לו כלום. שמעתי מכמה גברים חילוניים שכל הנשים הן בעצם אותו דבר.

ומנגד. הרבה פעמים אני רואה זוגות צעירים ממגזר דתי או חרדי והם נראים הכי מאוהבים שיש. עם מבט מיוחד והתלהבות. דווקא זוגות שנותנים ידיים או מתנשקים בפומבי מרגיש לי סוג של הצגה. כאילו להראות לכולם שהם בזוגיות ויש להם מישהו .

לגבי אישה עם מכנס קצר, אני מניחה שזה לא שהיא שלמה עם הגוף שלה אלא פשוט בקיץ הולכים עם קצר. כמו שאם מישהי לא שלמה עם הפנים שלה היא עדיין תסתובב עם פנים גלויות ולא עם רעלה.

ועוד משהו . צניעות היא חלק של משהו גדול. היא לא עומדת לבדה אלא כחלק מאורך חיים שלם פועלת את פעולתה.

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈