חברות יקרות,
אני מרגישה צורך לחלוק את מה שעובר עליי בתקופה הזו, בתקווה למצוא אוזן קשבת וחיבוק, גם אם הוא וירטואלי.
אני בהריון בשבוע השישי, וזה אמור להיות זמן של שמחה והתרגשות, אבל אני מוצאת את עצמי במקום מאוד בודד. יש לי משפחה וילדים שאני אוהבת, ובעל שזכיתי בו, אבל לפעמים אני מרגישה שהמרחק בינינו הולך וגדל. יש לחצים ממנו לתת יותר, ואני מתבוססת בתחושות שאני לא יכולה, למרות שאני רוצה.
אני יודעת שצריך לתת חיבוק, מילים טובות ומחוות כמו שהוא מבקש, אבל לפעמים אני מרגישה שאין לי את האנרגיה לעשות את זה. אני רק מחפשת חיבוק, הבנה, ומישהו שיראה אותי גם כשאני חלשה. הבדידות הזו כל כך קשה, במיוחד כשאני בתהליך של הבאת חיים חדשים לעולם.
אם יש כאן מישהי שעברה משהו דומה, או פשוט יכולה להציע מילה טובה, אני אשמח מאוד לשמוע מכן. כל מילה יכולה לעשות את ההבדל.
תודה על כל חיבוק.
שמחה שקראת