התייעצות על טיפולאנונימית בהו"ל

התייעצתי עם דמות טיפולית שאני מאוד מעריכה לגבי אחד הילדים, הוא הציע לי שאני אבוא לסדרת טיפולים אצלו (פסיכולוג סופר מוערך עם המון המלצות) והלכתי על זה.

מראש הדיבור היה שנעבוד על משהו נקודתי שהשתקף לי מאחד הילדים, לא עכשיו טיפול של נצח.

במפגש הראשון הוא התחיל לדבר איתי על זכרונות ילדות ועל ההורים וזה ממש לא הסגנון שלי, אני מאוד לא מתחברת.

במפגש השני אמרתי לו שזה לא בשבילי ושזה גרם לי לכעס על ההורים שלי ואני לא מתחברת לזה בכלל אבל הוא הסביר שזה מאוד חשוב כדי שנוכל יחד לייצר תמונה רחבה ולהבין לעומק איך התפיסת עולם שלי נוצרה ועל מה היא עומדת.

דווקא הבנתי את זה והחלטתי לשחרר ולזרום.

אנחנו כבר במפגש השישי ואני מרגישה שמיציתי.

כל מפגש הוא מבקש זכרון ילדות ואמרתי שאני לא אוהבת!

יש המון דיבור והכל על סמך דברים שאני צריכה להעלות וכשאמרתי שאני אשמח ליותר פרקטיקה וארגז כלים כי מבחינתי הבנתי את הנקודה הוא אמר שזה ההבדל בין אימון לטיפול ופה אני בטיפול אז זה יותר ארוך ויותר מעמיק וכשנופלת ההבנה שהכל בראש שלנו ומבינים מאיפה הכל נובע אז החשיבה יכולה להשתנות.

אני כל הזמן במחשבות על זה.

יש בי קצת כעס עליו כי אני מרגישה שיש לו את "השיטה" שלו והוא לא מתאים אותה אלי. מצד שני אולי אני מחפשת משהו אחר וזה לא איך שהוא עובד.

גם התחלתי לחשוב שאולי אין לי יכולת להיחשף לאנשים (שהם לא בעלי) לעומק וברגע שמגיעים לנקודות רגישות יותר וכואבות יותר אני מייד נאטמת ומרגישה מותקפת ולכן אני לא רוצה להמשיך ואולי בכלל זאת העבודה שלי?

מאשימה את עצמי קצת שאין לי יכולת להחזיק מערכות יחסים כלשהן לטווח ארוך ואם התמונה שלי כמושלמת נעלמת אז אני פורשת בשיא.


אבל אולי פשוט הגעתי למיצוי?

אני מרגישה שנפלו לי האסימונים

אני מרגישה שינוי גדול בהתנהגות שלי

אני מרגישה שינוי בחשיבה ושהדברים הולכים איתי


זה הגיוני לצאת בתחושת מועקה מטיפול? זה טוב?

ובכלל למה זה צריך להיות ארוך ומעמיק? לא הבנתי שלזה אני נכנסת


אולי תעזרו לי? כי אני ממש מבולבלת

אממלב אוהב

תחושת מועקה יכולה לבוא בעקבות רגשות לא פשוטים שהודחקו לאורך הזמן וכעת צפים

קשה לדעת רק על סמך מה שכתבת אם המועקה מגיעה בעקבות רגשות שקשורים לדברים שפתחת

או בעקבות משהו לא נעים מהמטפל ומהשיח שנוצר (פחות נשמע)


הדרך מעט ישירה. יאלה תביאי זיכרון ילדות

זה לא כזה קל.. ולא תמיד זורם

ולא פלא שהיתה לך התנגדות

ואם גם לא ראית בזה תועלת בהתחלה אז לתת מודע יהיה קשה גם להתגייס למען זה.

ואי אני ממש מכירה את זה 😅

כן מסכימה שהרעיון נכון

עדיף לרדת עמוק לדלות רגשות ותובנות

ומשם לקבל פרספקטיבה חדשה למציאות

מתוקנת יותר

בכללי אני לא יודעת כמה קל להחשף לגבר, לחשוף רגשות עמוקים ולשתף (זה אפשרי ברור, אבל דינאמיקה אחרת. כל דינאמיקה בטיפול יוצרת תהליך ושיח אחר )


השאלה מה היתה המטרה שלך ואם את מרגישה שהשגת אותה

את לא חייבת להמשיך איתו אם את מרגישה שלא נעים לך או שכבר לא תורם לך.

פסיכולוג מוערך והמלצות זה יפה אבל בסוף חשובה הדרך להגיע ולדבר את הנפש שלך, החיבור עם המטפל והכימיה שנוצרת היא מאוד חשובה לתהליך.


תראי פשוט מה נכון לך, בלי רגשות אשמה על עצמך ומה זה אומר עלייך.


יש תמצית בפרחי באך שנקראת אגרימוני

היא מתארת אישיות של אדם שאוהב לחיות בהרמוניה ושלום עם הסובבים אותו,

קשה לו עימותים, דרמות וכו' וכן גם רגשות קשים וכואבים

לכן במצבים לא מאוזנים הוא מתכחש לרגשות הכואבים שלו, כאילו שאינם קיימים, ונותן דגש יותר לשמח, לכיף, למצחיק, לזורם וכו'.

זה יכול להיות ממש מסיכה שעוטה על עצמו

ויכול להיות פשוט הדחקה של רגשות

אבל יש כלל

אם לא תרגיש את העצוב והכואב גם לא תחיה באמת את השמח והטוב. כדי לחיות צריך לחוות ולהרגיש את הכל

לצערינו אי אפשר לשים פילטר לרגש הפחות נעים

וזה באמת קשוח וכואב ולא קל להרגיש אותו

אבל הוא משמעותי וחשוב להתפתחות האישית שלנו.


כתבתי את זה כדי לתת לך זוית ראיה נוספת על מה שתיארת שהיה לך קשה לחוות את הכעס על ההורים.

ואולי זה יעזור לך להבין את עצמך קצת יותר


בהצלחה! 

אז ככהאנונימית בהו"ל

ב3-4 מפגשים ראשונים בגדול יצאתי עם תחושה טובה והבנה של המציאות ומלא אסימונים נפלו וזה היה ממש טוב.

מפגש אחכ יצאתי עם מועקה אבל זה הרגיש לי בגלל מה שעלה ובמפגש האחרון זה היה יותר בעקבות השיח והיחסים ביננו. הרגשתי שהוא ממשיך בשלו ומתעלם ממה שאמרתי ועוד רוצה שאחשף עוד ואספר עוד.

וכמו שכתבת, הדרך הישירה רק חוסמת יותר.

אבל בגלל שאני מאוד לא אוהבת לפגוע אמרתי את הדברים בצורה עקיפה ויכול להיות שהוא לא ירד לעומק דעתי...

בהתחלה הכימיה היתה טובה, לאחרונה אני מרגישה שזה פחות ובעלי אומר שזה לא הגיוני שעכשיו אני אשקיע בלשקם יחסים עם המטפל.

מצד שני אולי עשיתי כבר דרך וחבל להרים ידיים.


לגבי מה שכתבת על תמצית פרחי באך, בעקרון זה מתאר אותי יופי

אבל אני בעבודה מתמדת על זה כבר שנים ועשיתי סוג של אימון ואני ממש עובדת על לשהות בכאב, להרגיש אותו עד הסוף, לחוות. אולי אני לא שם במאה אחוז אבל זה לגמרי בעבודה ובמודעות שלי.


ממש תודה על התגובה שלך! מאוד מעריכה!

את מהממתלב אוהב

אהבתי שחילקת את איך שהרגשת לפי מפגשים והסברת לדעתך למה

בטיפול (עומק לפחות) לוקחים בחשבון את ה"מערכת יחסים" שנוצרת בין מטפל מטופל

וזה יכול להשפיע על ההרגשה. במיוחד ככל שהזמן עובר, מתפתחות ציפיות שיבין, שיכיל, שיהיה קשוב לבקשות שלי

וכשזה לא קורה, אפילו אם בעדינות וכבדרך אגב, זה יכול לחסום מלהיפתח.

זה יכול לקרות, אם נוצר משהו מיוחד, אם יש משהו שבד"כ עובד, אז יש כאלו שכן, כמו שכתבת "ישקמו"... ממש תלוי בך.

הייתי בוחנת אם באופן כללי הוא קלט אותך כאישיות, אם הוא זיהה את הדפוסים שלך, דרכי חשיבה, ויודע לשאול שאלות שמדייקות אותך

 (כי אני מבינה שהשיטה כאן היא בעיקר שיח. בשיטת טיפול שמתבססת על שיח בעיקר ולא על "טכניקה" אז המערכת יחסים בין מטפל מטופל עוד יותר קריטית...)

ואם את מרגישה שיש לך רצון לפתוח עוד, לשתף, לברר דברים, אם את נגיד יוצאת מפגישה ואחרי תובנות (כמו שהרגשת בהתחלה) מתקלף משהו ומתגלה משהו חדש שדורש בירור

אז שווה... 

 

וכל הכבוד שאת עובדת על המקום הזה של לשהות בכאב, להרגיש אותו, זאת באמת יכולה להיות עבודה של שנים. 

 

 

תודה💓אנונימית בהו"ל

כן, זה לגמרי מבוסס שיח (ואני מעלה דברים ואז זה מתגלגל).

אני מרגישה שעשיתי צעדים וכל מיני דעות קדומות ומסוכמות שהייתי בטוחה שהם חובה כבר ממש לא והגעתי לתובנות נפלאות ואני מרגישה שינוי.

האם יש לי רצון לפתוח עוד? לא ממש כי אני לא מספיק רואה עניין, מרגישה שהבנתי את הקונספט.

אני רק תוהה אם לא כדאי להמשיך כי הוא מבחינתו ברור שממשיכים ויש עוד מה לגלות ועל מה לעבוד ואולי עוד אסימונים יפלו בדרך. וואי אני חוזרת על עצמי🙈 פשוט כי כתבת על זה לקראת הסוף חח


אבל עשית לי סדר בדברים. אני אקרא עוד כמה פעמים את ההודעה שלך. תודה!

חח לא רוצה לחפור מעבר. תרגישי בנח רק לקרואלב אוהב

לא שיש לי עוד המון לומר...

רק ממה שאני מבינה זה שהמטפל כנראה שם לב לאסימונים שנפלו לך ושהגעת למקום יפה וכנראה ראה שיש עוד ואפשר יותר

אבל יש מצב פשוט מיצית או שמספיק לך מה שהשגת עד עכשיו. באמת טיפול יכול לקחת הרבה כוחות נפש.

אז בחירה שלך והמון הצלחה! ומוערך שאת משקיעה ומגיבה לכל אחד כאן בשרשור... 

 

תודה על התגובות שלך!אנונימית בהו"ל
מאוד משמעותי לי מה שכתבת💓
מנסה לענות על חלקמתיכון ועד מעון

כן, זה הגיוני לעיתים לצאת עם מועקה מטיפול, טיפול לעיתים מעלה נקודות קשות כואבות, לא תמיד יוצאים מטיפול בחיוך ושמחה, לא פעם יוצאים עם כאב, הכאב הרבה פעמים גורם לשינוי כי יש תובנה על מקור הכאב

אני כן הייתי מעלה מול המטפל שמבחינתך קבעתם חוזה אחר ושלא נעים לך ולבדוק האם ניתן לעשות לשנות, או שזו דרך העבודה שלו ואז לחשוב על המשך הדרך.

אני מסכימה עם המטפל, בטיפול בהורות לרוב פחות נותנים כלים וטיפים ויותר מנסים להבין לעומק את המנגנונים עליהם התפתחה החשיבה והדפוסים של ההורות

אולי לא הייתי ברורהאנונימית בהו"ל

התייעצתי איתו על אחד הילדים אבל הטיפול הוא טיפול אישי ולא על ההורות.

לגבי המועקה, כמה מועקה זה הגיוני להרגיש? לאורך כמה זמן?

מרגיש לי לפעמים שהדברים לא מעובדים עד הסוף או שהדברין לא נסגרים כמו שצריך והוא שולח אותי עם הרגשות האלה הביתה. זה הגיוני?

לא תמיד סוגרים עד הסוף הכל במפגשמתיכון ועד מעון
לפעמים לוקח זמן לדברים להתעבד בין לבין 
מתואמת

כמה מחשבות:

1. באמת בשביל טיפול בילדים לפעמים צריך לטפל בהורים ובהשלכות שהם חווים מהילדות שלהם. זה מציק, אבל זה הגיוני.

2. ללכת לטיפול עומק אצל גבר זר - לדעתי האישית זה ממש לא כדאי. באמת הגבר היחיד שאת אמורה להיפתח מולו הוא בעלך. כשמדובר במטפלת אישה זה שונה ברמת העיקרון.

3. כן, לפעמים יוצאים מטיפול עם מועקה. מצד שני - אם זה כך לאורך זמן לדעתי זה לא נכון... אז אם מטופל מרגיש מועקה תמידית לאחר הטיפולים במקום לצאת מחוזק ומעודד, ואם הוא מרגיש ששיטת הטיפול לא מתאימה לו - אז הגיוני להפסיק את הטיפול.

4. מטפל הוא כאילו דמות סמכותית מעל המטופל, אבל צריך להיזהר מאוד לא ליפול למלכודת הזו ולסמוך על כל מילה שהוא אומר... בסופו של דבר, גם הוא בן אדם, גם אם הוא למד יותר מהמטופל. המטופל תמיד צריך להישאר עם אינטואיציות פנימיות ולדעת לעצור את המטפל כשזה לא מתאים לו. זה חשוב גם בהקשר של פגיעות מיניות, חלילה, אבל גם בהקשר של פגיעות רגשיות "בלבד"...


מקווה שתמצאי בעצמך את הכוחות לטפל בעצמך בצורה המתאימה לך!❤️

ממש תודה על מה שכתבת!!אנונימית בהו"ל

מאוד משמעותי לי ואני גם מאוד מעריכה את הדעה שלך!

את כותבת שלפעמים יוצאים עם מועקה. מה עושים אותה? כמה לפעמים? זה מקשה עלי ויושב עלי

ומרגישה לפעמים חוסר אונים כי הייתי רוצה להתקדם ולעשות משהו בנושא אבל מרגישה שהרבה תלוי באוויר כזה ודיבורים ואין תכלס

מדברים על זה בפגישה הבאהמתואמת

ומבקשים פתרונות מעשיים. אם גם אחרי הפגישה הבאה יוצאים עם מועקה - לדעתי זה לא תקין...

ועוד משהו בקשר לחפירה בעבר: לפעמים היא באמת נצרכת, אבל לעולם לא נשארים ברמה הזו. היא אמורה להביא לתובנות חדשות ולהתקדמות בחיים הנוכחיים. כך למדתי מניסיון החיים שלי ומטיפולים שהייתי בהם...

אז זה קצת מה שהיה בפגישה הקודמתאנונימית בהו"ל

כי בקודמת קודמת יצאתי עם מועקה אז אמרתי לו שאני אשמח לארגז כלים ודברים מעשיים ואז הוא התחיל להסביר שזה הרעיון ושזה בסוף יגיע והכל יסתדר ושאני לא אדאג. אבל אז הפגישה היתה לי קשה ויצאתי עם מועקה עוד יותר גדולה.

אז עכשיו לדבר על זה?! נשמע לי לופ כזה

 

ואני כן מרגישה התקדמות ולא רק שנשארים בילדות. אבל כל פגישה הוא מבקש להעלות לפחות זיכרון ילדות אחד...

לא יודעת, לי זה גם נשמע מעיק מדי...מתואמת
ויכול להיות שזו שיטה שמתאימה לאנשים מסוימים, אבל הגיוני שלך לא...
אישיתאני10

נשמע לי שזה לא טיפול תקין

ראשית, לא פירטת את מסגרת ההיכרות שלכם, אבל מטפל מקצועי לא אמור לטפל במישהו שהוא מכיר מהחיים "האמיתיים". זה לא אתי.

ואם בוחרים בזה אז כעיקרון למיטב ידיעתי אמורים לנתק כל סוג קשר אחר ביניכם והקשר שנשאר אמור להיות טיפולי בלבד. אם זה לא המצב אז זו נקודה אדומה לבירור.


שתיים לגבי תחושת מועקה, כמישהי שבטיפול כבר הרבה שנים אני יכולה להגיד לך שיש פגישות שאני יוצאת מהם בתחושת מועקה, אבל זה לא אמור להמשיך כל כך הרבה זמן, ובטח שאם את מעלה את זה אז אמורים קודם כל לפרק את התחושה ולהתמודד איתה. ככה הנסיון שלי בכל אופן. זה לא משהו שאמור ללוות אותך.


לגבי ה"שיטה" שלו, אם היא נכונה או לא - תראי, יש כל מיני שיטות טיפול, ואולי השיטה שלו בסדר. אבל גם אם זו השיטה הכי מוצלחת בעולם, טיפול אמור להתאים למטופל, ולא להיפך. אם את מרגישה שזה לא מתאים לך, זה לא חובה ומנסיון, יש שיטות טיפול אחרות ממוקדות מטרה או שסתם לא מתנהלות סביב זכרונות ילדות שאולי יתאימו לך יותר.

לומר לך שזה סופר חשוב זה נחמד כי הוא כביכול האיש מקצוע, ומה את כבר יודעת אבל תקשיבי ללב שלך, כי טיפול אמור לתת לך תחושה טובה נקודה. וכן, חד משמעית לפחות מחלק מהפגישות, גם בהתחלה, את אמורה לצאת עם תחושה שיש פה כיוון, יש התקדמות. לא אמורים שנה להתבוסס בעבר ואז להמשיך הלאה.

ואם יש אנשים שבא להם לשלם על התבוססות בעבר אז אחלה, ואולי זה האנשים שממליצים עליו אבל זה ממש לא מחויב מטיפול.


בכל אופן, מטופל שמחליט שלא מתאים לו - אפשר לדבר על זה ולדון, אבל בסוף ההחלטה היא שלך והיא צריכה לבוא מתחושת שליטה שלך בסיטואציה והבנה שזה מה שאת רוצה ולא שיחררתי וויתרתי כי אולי אין לי מושג.


חייבת לומר שהתייעצתי הרבה בטיפול שלי על דברים שקשורים להורות, לזוגיות ועוד כל מיני, ובהקשרים האלה לא נברנו בעבר אלא ניסינו להבין מה התפיסות שלי היום ואיזה כלים נכונים יכולים לעזור לי בהתמודדות.

כמובן שבהקשרים אחרים דיברנו על העבר וניסינו להבין אותי יותר דרכו, אבל זה דבר מאד עדין ולא ישיר כמו שאת מציגה כאן.


אני לא אשת מקצוע ולא ממליצה לך כלום, כותבת מנסיוני האישי. אבל משהו שבא לי לומר לך, זה שהפסיכולוג שלי סיפר לי פעם על מחקר מאד מענין שהראה שתחושות בטן הן מחשבות רציונליות לחלוטין שהמוח שלנו הבין ורק לא מצא את המילים להסביר לנו. המילים באות בהמשך, אבל תחושה עמוקה שמלווה אותך כבר כחודש וחצי (אם אתם נפגשים באופן סדיר) היא לא דבר שאפשר להתייחס אליו בביטול בכלל. 

לא. לא מכירה אותו מהחייםאנונימית בהו"ל

היינו אצלו להדרכת הורים ואז עלתה נקודה והמשכתי איתו לבד לטיפול אישי.


ותודה שכתבת לי להקשיב ללב שלי! זה ממש חשוב לי!

יש לי נטייה כזאת להאשים את עצמי בהכל ולחשוב שכולם בסדר חוץ ממני...

השיטות טיפול אחרות שדיברת עליהן הן אימון או טיפול?


ומאוד מעניין מה שכתבת בסוף! תודה!

אוקיי, שמחה מאד לשמועאני10

זו נטיה מוכרת.. אבל צריך לעבוד עליה

מדברת על טיפול. לגמרי. אצל מטפלים קליניים מוסמכים. כמובן שגם בין אנשים עם הסמכה לא תמיד זה טיפול הכי טוב או נכון, אבל לדעתי האישית זו נקודת פתיחה בסיסית. 

אכןאנונימית בהו"ל
גם אני חושבת ככה. אוקי, טוב לשמוע! אבדוק את העניין עם עצמי יותר לעומק.
נשמע לישיפור

שהתכוונת ללכת למשהו אחד- ונכנסת למשהו אחר.


חשבת ללכת לקבל ארגז כלים כדי להתמודד עם נקודה מסויימת מול הילד.


והתחלת לקבל טיפול עומק.


יכול להיות שזה יעיל וטוב למקרה שלך. אבל עצם זה שנכנסת לזה בטעות. ותהליך עומק כזה זה באמת קשה ודורש. יוצר מצב קצת מורכב.


זה שהתחלת בטעות לא אומר שאת חייבת להמשיך.

את ממש בסדר גם אם תפסיקי.


אני בטיפול אישיאנונימית בהו"ל

ולזה ידעתי שאני נכנסת.

אבל לא ידעתי או חשבתי שזה יהיה כזה עמוק ורציני.

אז כן יש פה סוג של טעות או לפחות סוג של אי הבנה ביננו.

צודקת, כמה פשוט זה ולא חייב להמשיך.

תודה!

מנסה להביןאורוש3

האסימונים שנפלו והשינוי שאת מרגישה הגיעו בעקבות הטיפול?

אם כן נשמע שהטיפול דווקא מאוד עוזר. אבל בכל מקרה אם את מרגישה שבאמת יש שיפור ומספיק לך אז לא רואה סיבה להמשיך.  

מזדהה מאוד עם התחושה של אטימות ברגע שנכנסים פנימה. אפילו אטימות מול עצמי עוד לפני המטפל. גם לי קרה בשני טיפולים ועוד לא הייתי בטיפול שלגמרי קילף והכאיב. ולא בטוחה שאני מעוניינת. 

כן, בעקבות הטיפולאנונימית בהו"ל

ואני בהחלט מרגישה שהוא עזר אבל עכשיו הגעתי למקום שאני מרגישה שכבר אולי מיציתי או שזה חופר יותר מידי ומכאיב סתם.

וואי מה שכתבת זה בדיוק מה שאני מרגישה. אטימות.

צודקת, אולי לא חייב להכאיב בכלל ולהגיע לרמות האלה.

רק רוצה לומר שאני הפסקתי טיפול שמאוד עזר לימתואמת

ברגע שהרגשתי שהוא הופך להיות חופר מדי בשבילי (גם דיבורים על העבר ועל ההורים) ולא קשור לנקודה שלשמה הגעתי לטיפול. וזה היה טיפול ארוך יותר ממה שאת מתארת...

אז כן, זה לגמרי בסדר להחליט שהגעת למיצוי בטיפול הזה - לשמוח בנקודות שהוא נתן לך, אבל לא להישאר בו בכוח.

ויכול להיות שבעתיד, כשתרגישי יותר מוכנה, כן יתאימו לך ה"חפירות" האלה... אבל לא בכוח. הנפש היא דבר עדין כל כך, וצריך להיזהר מאוד כשנוגעים בה ולהתאים לה את הטיפול המדויק לה *באותו רגע*...

את ממש צודקתאנונימית בהו"ל

אני צריכה לשמור על הנפש שלי.

ומדהים שהיה לך את האומץ להפסיק טיפול למרות שהרגשת שהוא כל כך אפקטיבי!

תודה שעצרת וכתבת את זה. ממש חשוב לי לשמוע

❤️מתואמת

הוא היה אפקטיבי לזמנו. כשהפסקתי גם בעלי אמר שהוא מרגיש שזה כבר לא מועיל (והוא באמת תמך בי בזה, כמו גם במציאת טיפול מתאים...)

המטפלת אגב מיד זרמה איתי ולא "חייבה" אותי להמשיך. זה גם מוכיח שהיא מטפלת טובה...

אז נשמע ליאורוש3

להודות על הטוב ולסיים...

לא יודעת, יש היום תפיסה מאוד טיפולית. אני מרגישה שכל עוד אין טראומה קשה שמשפיעה על הכל (שאז זה סיפור אחר ושנים וכל פעם שהחיים משתנים וההשפעה משתנה) והעבר מכיל כאבים בגדר הנורמה, זה לא חובה להתחיל לחפור בהם ולהיות בטיפול אינסופי.

יש עניין ללכת אם מרגישים צורך או יש בהווה נקודה לא פתורה שיעזור להבין מה המקור שלה. ואז כמו שהיה לך עכשיו, נשמע לי מענה טוב ומספק.

אם מזהים דפוסים חוזרים שצרכים שינוי גם יכול להועיל להבין את המקור שלהם, אבל במקביל לעבוד על לשנות אותם בהווה.

בסוף אפשר לחפור בלי סוף. השאלה מה התועלת.

אם קבלת תועלת, את בעבודה ובהתקדמות על הנקודות שעלו (שזה מדהים ממש. מהממת שאת! לא מובן מאליו בכלל בכלל), לי זה נשמע כמו נקודה שניתן להגדיר את הטיפול כמוצלח ויעיל ולעצור אותו. בעיקר שכרגע הוא כבר פחות עושה לך טוב. 

וואיאנונימית בהו"ל
בדיוק אמרתי לבעלי שבדיוק כמו שהיום מדברים על איך חיו לפני 40 שנה ורק שרדו ולא היה מקום לנפש לנוח ולא היתה מודעות לעניין בטח בעוד 40 שנה יגידו שהיה ביחבוש יתר😅


אני מרגישה בהירות גדולה אחרי שקראתי את מה שכתבת, עזרת לי מאוד!

יכול להיות, אפקט המטוטלתאורוש3

בסוף דברים יתאזנו.

ושמחה שהועלתי, כיף לשמוע. ממש מרגישים שאת עמוקה ומיוחדת ועם עין טובה על המציאות.  

האינטואיציה שלך נכונה!ronit

דברי איתי בפרטי 

יש מצב שיודעת מי המטפל
 

וגם אצלי עלו נורות אזהרה עליו

 

הוא אדם טוב וכו'

אבל לא לטיפול אישי לנשים

מעדיפה לשמור על האנונימיות שליאנונימית בהו"ל
אבל תודה על הרצון לעזור💓
סליחה שמתערבתלא מעניין

מה זה משנה מי המטפל?

בטיפול נפשי נוצר קשר אינטימי רגשי ולכן בעייתי מאד שגבר יטפל בנשים וכן להיפך.

את כותבת עליו ספציפית אבל באופן כללי בעייתי בעיני ללכת למטפל כשיש כל כך הרבה מטפלות מקצועיות.


לפותחת- הרבה הגיבו לך נכון להקשיב לאינטואיציה ואם מרגיש לך שמיצית ואת רוצה לעבור הלאה לדבר על הילד ולא על עצמך, לכי על זה.

הגיוני מאד שזו שיטת הטיפול שלו והיא לא מתאימה לך.

אפשר תמיד להפסיק טיפול ואולי לבקש מפגש סיכום שיעזור לך להמשך

ואגב, הבושה שלך להיפתח בפני מישהו זר (ואולי אפילו לבכות) מאד מובנת ושוב כשמדובר בגבר זה משמעותי עוד יותר

לא קראתי את שאר התגובותגוגי גוגי

ואולי מה שאני עומדת לכתוב יהיה נראה לא רגיש..

אבל קודם כל

אני לא מבינה

איך אפשר ללכת למטפל גבר

את אישה !!!

גם צניעות גם צניעות וגם צניעות

הנפש הלב

את כתבת את זה בעצמך..


עוד משהו לא ככ רגיש,

תעזבי אותו

אני באמת לא מצליחה להבין איך מטפל גבר יכול לטפל בנפש של אישה ((?????))

גם בציבור הכללי קל וחומר בציבור תורני שחשובה לו קדושת המחנה


פשוט קוראת פה הרבה עלזה בפורום,.וגם פגשתי קצת בחיים האמיתיים

לא מבינה איך זה נראה הגיוני לאנשים שדבר כזה תקין?!

לא כי אני חוששת ממה יקרה מהטרדה או משהו

אלא כי לכתחילה נראה לי שגוי בהחלט


זהו סליחה אם זה מרגיש לא רגיש

כותבת מדם ליבי

משתדלת, לזיכוי הרבים

כן... זה לא הכי רגיש מה שכתבתממשיכה

גם אם זה מדם ליבך,

לתת מוסר לאנשים וללכת כמה קל..

למה הפותחת עכשיו צריכה גם להיות עם רגשות אשמה בנוסף לבעיה שלה. יש לך דעה בנושא? מצויין! בואי תפתחי שירשור נשמח להגיב שם באמת!

אבל את לא יודעת מה רמת הדתיות פה של כל אחת ואחת וביקורת בצורה כזו לא מתיישבת על הלב. תאמיני לי.

סתם היה חבל לי לקרוא בצורה כזו את הביקורת שלה. על אף שאני מסכימה איתה ברעיון הכללי.

 

תודה שכתבת❤️אנונימית בהו"ל

אני מקבלת את זה שזה פורום פתוח וזכותה של כל אחת להגיב מה שנראה לה, אבל מסכימה איתך שיעיל זה לא, לפחות לי.

(לפתוח שרשור חדש זה באמת רעיון מצוין).

זה לא מה שחיפשתי ואני שלימה עם ההחלטה שלי בזמנו ללכת אליו.

משתפתמחי
שהייתי בטיפול אחד שחשבתי שיהיה מסוג מסוים ובסוף היה סוג אחר (חשבתי שיהיה תהליך יותר עמוק ורגשי ויתן לי יותר כלים, בפועל היה שטחי מדי), וסיימתי אותו בסוף התהליך (המטפלת עצמה שאלה אם אני רוצה להמשיך או חושבת שכבר אין צורך. סיכמנו שנעשה הפסקה ואם ארגיש צורך אחזור אליה. לא חזרתי. בעצם אחרי כמה חודשים חזרתי לפגישה חד פעמית בנושא ספציפי, אבל לא המשכנו את הטיפול הקודם), וסיימתי אותו בהרגשה לא טובה על זה שהוא לא עמד בציפיות שלי. לא היה לי אומץ להגיד לה את מה שאני חושבת וחבל. אני חושבת שאת יכולה להעלות את מה שמפריע לך שוב, להסביר בדיוק מה את רוצה, ואם הוא בכל זאת לא ישנה שום דבר אז לבקש פגישת סיום. 
זה בדיוק מה שאני מרגישהאנונימית בהו"ל

בהתחלה זה היה טוב וחיכיתי למפגשים אבל עכשיו כשאני חושבת על ללכת אין לי תחושה טובה, טעם מר כזה.

להעלות שוב ואם לא ילך לבקש פגישת סיום זה רעיון מעולה. תודה!

נשמע שבאמת את מחפשת משהו אחרמרגול

ואם חיפשת טיפול ממוקד ופרקטי, זה מה שהייתי מצפה שתקבלי, לפחות בפגישות הראשונות.

אשתף שאני הלכתי לטיפול ממוקד אצל פסיכולוג שמשתמש בהרבה שיטות ואף חובב טיפולים קצרים. בסוף יצא שנשארתי אצלו שנים כי הבנתי שאצלי הצורך הוא אחר, אבל מלכתחילה - ברור שאת אמורה לקבל טיפול שתואם את מה שביקשת.

נסי לבדוק על טיפול בסגנון cbt, יש פסיכותרפיסטים רבים שמשתמשים בו, לפעמים בנוסף על טיפול מעמיק ״וחופר״ (אני בכזה, אני לא מזלזלת בזה בכלל).

אתר מהימן בעיניי הוא ״בטיפולנט״ בו אפשר לקרוא על כל מיני שיטות טיפול וקשיים רגשיים. לאחר שתביני מה את רוצה לנסות - דברי עם המטפל שלך אם יש אפשרות שהטיפול יהיה שכזה, ואם לא - הייתי שוקלת לחפש מטפל או מטפלת אחרים.

וכפי שענו פה - לפעמים יוצאים בתחושת מועקה מטיפול, אבל הטיפול אמור לספק גם איזושהי הרגעה/הבנה/לא יודעת לדייק את המילה. את לא אמורה ״לסבול״ עכשיו מלא פגישות עד שתגיעי לאיזשהו ארגז כלים. מסכימה שלוקח זמן לקבל ארגז כלים מלא, אבל לפחות שיתן לך משהו ראשוני. מעין ״אקמול״ לפרק הזמן של הטיפול. 

תודה!אנונימית בהו"ל

Cbt זה רוחני כזה? על חרדות?

כי זה פחות הכיוון שלי, אבל אני לא באמת מכירה זה סתם משמועות.

כן, לגמרי מרגישה שחסר לי האקמול הזה! 

דווקא לא רוחני, מאוד פרקטימרגול

ממה שמכירה - את יוצאת מכל מפגש עם כלי/תכנית עבודה לשבוע הקרוב (עד המפגש הבא)

זה אכן משמש הרבה לחרדות, אבל עם התאמה נכונה יכול להתאים להרבה מקרים… ממליצה לקרוא ואם נשמע לך שאולי זה רלוונטי - להתייעץ עם אנשים שבקיאים בנושא. 

מעולה. תודה רבה!אנונימית בהו"ל
תחושות הבטן שלך חשובות!!טוווליי

אני קוראת אותך וזה ממש מחזיר אותי לחוויות מהעבר. ניסיתי כמה טיפולים שהיה לי מאד קשה בהם ופירקו לי את כל הביטחון העצמי. 

אבל- אמרתי לעצמי שזה בעיה שלי שקשה לי להפתח, וקשה לי לחשוף את החולשות שלי וכו' וכו'

הייתי צריכה ממש להשתקם מהחוויה הקשה שהיתה לי אצלם. 

ואחרי כמה שנות הפסקה, ופחד להגיע לטיפול נוסף, בחסד ה' הגעתי למטפלת מדהימה שפשוט נמצאת איתי בקצב שלי ובמה שאני רוצה, וזו חוויה כל כך מיטיבה שעכשיו אני מבינה עד כמה הטיפולים ההם היו לא נכונים.

 

את לגמרי צריכה להיות עם תחושות הבטן שלך. אם זה לא נעים לך- לעצור!

ובלי להאשים את עצמך.

טיפול הוא טוב ויעיל כשהמטופל מרגיש בו טוב. שיש תיאום ציפיות. כשהמטפל רגיש וקשוב לצרכי המטופל.

את הגעת עם צורך מסוים, והוא לקח את זה למקום אחר.

יכול להיות שזו השיטה בה הוא עובד. 

אבל- לך זה לא מתאים. לפחות לא כרגע. ולא איתו.

 

ייתכן שבעוד כמה שנים תחליטי ללכת מעצמך לטיפול יותר עמוק, אבל זה יהיה כשא-ת תרגישי מוכנה לזה.

אי אפשר לחפור לבנאדם בנפש בלי שהוא מוכן לזה ויכול לשאת את הדבר הזה שלפעמים מציף וקשה.

 

אבל כרגע הצורך שלך הוא בכלים פרקטיים. אז תחפשי מישהו שיכול לענות על זה.

יש מספיק אנשי מקצוע מעולים שיכולים לתת את זה גם בלי החפירות בעבר. 

 

חיבוק גדול על החוויה הלא פשוטה!

וואו.אנונימית בהו"ל

ממש תודה על מה שכתבת לי.

אני לא מרגישה שפירקו לי את הבטחון העצמי אבל עם השאר הזדהיתי מאוד. ממש נירמלתצאת החוויה, מרגישה שהבנת אותי בדיוק!

וואווו.גיטיה

האמת שיש פה משהו שמרכיש מטריד כאילו את לא באמת בוחרת בזה ומאולצת.

תקשיבי לעצמך ומה שנכון בשבילך אף אחד לא יודע יותר טוב....

קודם כל לפצות יש דברים טובים שיצאו. ושנית כן  גם פסיכולוגים מומלצים לא תמיד נותנים את המענה המדוייק (מנסיון)

ואנחנו אלה שצריכים להגיד וואלה זה לא נכון לי ולהתקדם.


לדעתי בכלל טיפול צריך לתת לנו חוויה של מקום שאפשר גם להרפות בו ולשחרר דברים, ואם יש התנגדות שלא נפתרת אולי זה לא המקום....

אני מסכימהבאתי מפעם

לא ידעתי איך להתנסח בעדינות אבל משהו מרגיש מטריד כאילו מאלצים אותך להמשיך.

תקשיבי לעצמך, זה הכי נכון. 

אממ לא יודעת אם מטרידאנונימית בהו"ל

וזה לגמרי באופי שלי להמשיך עד הסוף ולא לוותר וגם לא לפגוע והכל ביחד יוצר את התחושות האלה אצלי.

אבל מבינה למה את מתכוונת.

אני באמת רוצה לשבת עם עצמי ולהתחבר למה שאני מרגישה ומשם לפעול.

לא התכוונתי מטריד במובןגיטיה

המיני חלילה, אם הובן ככה, אלא בזה שמתעלמים מהרצון והאמירה שלך, ועושים מה שמתאים לצד השני בלי הקשבה והתייחסות לצד שלך...

זה התחושה שעלתה לי אישית מההודעה שלך, כמובן אם זה לא רלוונטי הכל בסדר..

אהה עכשיו הבנתי😊אנונימית בהו"ל
אז כן, לגמרי! 
לי זה נשמע שזה פשוט לא מתואם למה שאת מחפשתשלומית.

ציינת שהוא אמר "זה טיפול ולא אימון"

אוקיי, אבל אולי בנקודה הזו את יותר צריכה אימון ולא טיפול? או סוג טיפול שונה?

לא בהכרח בכל שלב בחיים מתאים ומועיל לחפור בכל העבר.

לי נשמע שכדאי לומר שכרגע הציפיות שלכם לא מתאימות אחד לשני ולכן כדאי לסיים.

 

(בנוסף מצטרפת לדעה שלא כדאי טיפול אחד על אחד אצל גבר...)

וואוטל אורות

לעניות דעתי

ממה שכתבת

נשמע שזה לא מתאים לך

את ממש לא צריכה להתנצל

ולא צריכה להרגיש שאת לא בסדר.


שני דברים שעלו לי-


א. אולי את מחפשת יותר כיוון של אימון או הנחיית הורים. זה שונה מאוד מטיפול ממה שאני מכירה. כן לפעמים קצת חוקרים את התפיסות עולם אבל יותר מכוונים לארגז כלים ופרקטיקה כמו שכתבת.

טיפול זה באמת תהליך עומק. לדעתי צריך להגיע אליו עם סבלנות ועם המון אימון המטפל שמוביל אותך.זה יכול להיות דרך ארוכה אבל משחררת יותר דרכים מהשורש.


ומכאן לדבר השני-

לכל מטפל או פסיכולוג יש סגנון ודרך

והדבר הראשון לדעתי בשביל שהטיפול יהיה יעיל זה שהנפש שלל תרגיש בנוח. טיפול כולל נגיעה במקומות סופר רגישים כואבים. הגיוני שלא נח לך להיפתח מולו

יכול להיות שאת לא רוצה להיפתח כרגע בנושא הזה וזה זכותך וחובתך להקשיב לנפש שלה מה היא רוצה לפתוח ומה לא. ויכול להיות שעם האדם הספציפי הזה לא מתאים לך להיפתח וזה גם זכותך וחובתך להיות קשובה לנפש שלך אם זה מתאים לך.


אז בקיצור

לדעתי טיפול ממש לא אמור ליצור מועקה.

בטיפול פותחים דברים כואבים

אבל התחושה היא שאת בידיים טובות ודברים מתמתקים למרות הקושי.


תקשיבי לעצמך את יודעת מה נכון לך

וזה יותר חשוב ממה שפסיכולוג מומחה יגיד לך.

כי גם אם מבחינה קרה הוא יותר מבין , את הכי יודעת מה נכון לנפש שלך

תודה!אנונימית בהו"ל

הגיוני לעבור חיים שלמים בלי לפתוח דברים כואבים?

לא יודעת למה זה עושה לי תחושת נחיתות שאני לא מצליחה להנות מזה או לעשות את זה כמו שצריך ואני רק רוצה לדלג ולקפוץ לאימון שהוא כביכול יותר קל ומעשי בלי הרגשות השליליים.

כן זה הגיוניאני10

אם לא מפריע לך ולא מרגישה צורך אז אל.

מי שבא לו לפתוח ולחפור בזה לבריאות.

מי שלא בא לו אבל סובל כי זה מקשה עליו רגשית ותפקודית אז רצוי כן לטפל.

ומי שלא בא לו וםא מרגיש שזה מפריע אין צורך בכח

תודה❤️❤️אנונימית בהו"ל
כותבת בתור מישהי שלמדה טיפול ואז עברה לאימון רגשיפלא הבריאהאחרונה

קודם כל הכי חשוב בטיפול/אימון שאת תתני אמון בבן אדם או/ו בשיטה. אם את מרגישה לא בנוח ספק אם תוכלי לעבור תהליך משמעותי. כי באמת הלב צריך להיות פתוח להסכים לקבל. וגם להסכים להחשף. לא מורידים ללב את המגננות בבת אחת אם הוא מתנגד. והגוף והלב יודיעו לך שהגעת למקום הנכון.

אם את לא מרגישה בנוח עם השיטה. אבל מבינה את העיקרון שבשביל לשנות את החיים עכשיו צריך לשנות/לעבוד/להרגיש פשוט תצאי לחפש מה כן מתאים לך.

כמטופלת עברתי 3 מטפלי/ות עד שהגעתי לאחת שהיה לי טוב ונכון איתה. וגם זה היה רק לתקופה. אחר כך עזבתי וחיפשתי את המקום הבא לגדול ממנו.

וגם כמטפלת התחלתי בתחום הפסיכולוגיה (פסיכודרמה) והבנתי שלא תמיד יש לעולם הזה את כל התשובות, וחשוב לי סוג אחר של עבודה רגשית ונפשית. והמשכתי ללמוד עוד ועוד עד שמצאתי שילוב של כמה דברים שמאוד התחברתי. והלכתי ללמוד תחום של אמון רגשי (עבודה עם הרגש והרצונות ולא עם אמונות מגבילות שכל וכו). התחום הזה עוזר לך לעשות את העבודה הרגשית (גם של רגשות מהילדות וכו) לבד. זה לגמרי סט כלים שהולך איתך לכל החיים.

אז אני לגמרי לא מסכימה עם האמירה של המטפל שלך.


אז פשוט תצאי לחפש מה יעשה לך טוב! אבל אל תוותרי. אני חושבת שזה ממש יכול לשדרג את החיים, השמחה ומערכות יחסים. על אף שהדרך יכולה לעבור בהתמודדות עם כאב על רגשות ישנים. ממש כמו בצירי לידה. אבל זה שווה כי מגיעים חיים חדשים לעולם. 

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnutאחרונה

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלהאחרונה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידהאחרונה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמוןאחרונה

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

אבל בא' צריך לתרגל הרבהמתיכון ועד מעון

גם קריאה, גם כתיבה

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואית

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אצלינו הלו"ז הוא כזה-שימושית

מגיעים ב16 הביתה, עד 16:30 מתאפסים

אני מביאה ירקות ומים

ואז משחקים

ב18:30 גומרים עם ארוחת ערב ואז יושבת על ש.ב. אבל אצלינו זה יוח"א ולא צהרון, אם היה צהרון היו עושים ש.ב. שם

אולי כדאי לך לדבר עם המורה של הצהרון שתעשה ש.ב. בכיתה?

ב20:00 נמצאים במיטה אחרי מקלחת

לעבוד על אנגלית את יכולה לעשות כחלק מהשעת צפיה (סרטונים ומשחקי מחשב של לימוד אנגלית)

ספורט אני עושה פעם בשבוע בערב ועוד 3 פעמים בשבוע בבוקר לפני העבודה. (לא אימון מלא, 15-20 דק' בבית)

חברים זה פעמיים בשבוע

אם הם בצהרוןמתיכון ועד מעוןאחרונה

אז לא עושים שם שיעורי בית?

בעיני לו"ז הגיוני מכיל מנוחה שחוזרים, נניח לראות קצת טלוויזיה נשמע הגיוני, או איך שחוזרים לשתות ביחד שתיה חמה עם פרי או נשנוש ולהקשיב לסיפורים אז שיעורים

(אצלנו לרוב בא' זה לא המון זמן)

ואם מספיקים חבר וכו'... עד 18 גג, ואז אנחנו לומדים קצת (לימודי קודש) למשך כמה דקות, מקלחות, ארוחות ערב והולכים לישון סביב 8, אחרי שנמרחים ומקשקשים עוד קצת