אולי ה' הפגיש בניכן שוב דווקא כדי שתהיה לך הזדמנות לדבר איתה על זה, להגיד לה שאת זוכרת מה היה ואת ממש מתנצלת.

בטוחה שזה יקל עליך וגם עליה, כי אם את לא שכחת את זה אז קל וחומר היא... וזה אולי יקרב בניכן אפילו יותר.

חודש אלול עכשיו, זו אחלה הזדמנות.

ואשריך!💪

כשתצליחי בע"ה לגייס כוח להעלות, ולהתנצל, בלי לעשות מזה דרמה ובלי שיהיה ארוך מדי אלא עד כמה שאפשר ענייני -

בטוחה שהמשוב שתקבלי יהיה חם ויפצה על חוסר הנעימות. עובדה שגם בלי התנצלות הסכימה להיות חברה שלך.

אולי יעזור אם תחשבי על זה שכמה חוסר נעימות שתחווי זה לא מתקרב לחוסר הנעימות שהיא חוותה שנים, בתקופה די מעצבת של חייה.

במיוחד עכשיו שאנחנו לקראת ראש השנה וכיפור....

גם בעלי עבר שנים מאוד לא קלות בתקופת הבי"ס.

סיפר לי שהיה מישהו שביקש סליחה. הוא עדין בטראומה ממה שעבר, גם עם השנים עוברות והיום הוא במקום אחר לגמרי...

ובעיקר לדעת לשים לב מה קורה עם הילדים שלנו בבית הספר, בין אם הם בצד הזה או בצד השני. 

נכון שהרבה מזה נובע מלחץ חברתי, אבל ללמד את הילדים לאהוב ולחמול ולכבד ילדים אחרים

א. אין לי איך לתאר את רמות החוסר נעימות שאני מרגישה

ב. תודה לה' לא הייתי בכלל ממובילות החרם, ככה שזה מוריד קצת מהחוסר נעימות. אם כי שוב - עדיין הייתי חלק כמו כל הכיתה

ג. תוהה אם באמת נכון להזכיר לה נשכחות. זה היה לפני כל-כך הרבה שנים. מה עכשיו לבוא ןלהזכיר את מה שהיה ביסודי?

ד. מתאים לדעתכן לעשות את ההתנצלות בוואצאפ?

לפחות ככה נוריד קצת לעצמי וגם לה את החוסר נעימות

תקבעי איתה וכשתפגשו, תגידי לה שאת מאוד מעריכה אותה ורואה בה חברה ושלדעתך היא מאוחד חזקה ומצליחה

ואת מצטערת על השנים ביסודי שהיית חלק מחבורה שפגעה בה

אבל עדיין - לא נעים!!!!

טוב, נחשוב איך לעשות את זה 😐

ואם שיחה תכתבי לעצמך מראש בדיוק מה המשפט שאת רוצה לומר - את אפילו לא צריכה לנסח עם איזה שאלה או משהו שדורש את התייחסותה אלא שאת רק מבקשת שהיא תדע ש-1. את זוכרת, לצערך, וש-2. את מתנצלת. עמוקות.

ותוסיפי, אם יעזור לך, שאת השתנית כמו שגם היא השתנתה.

עדיף במכתב אישי.

תחשבי מה היא עברה, זה לא משהו לווטאספ.

מכתב משאיר לה את האפשרות לקרוא במקום ובזמן שמתאים לה, או לא לקרוא בכלל אם זה עושה לה לא טוב.

בעיני מכתב הרבה יותר מכבד מהודעה.

זה לא שאת מתנצלת על אירוע חד פעמי נקודתי שקרה אתמול.

לך וכמוך לכל המחרימות שעשיתן לה את זה

כנראה גם עברה מסע ועיבוד של הדברים

יהיה יפה מצידך לסגור מעגל ולהתנצל

לא צריך לעשות את זה סרט הוליוודי

סל הכל תפייסי עם מתנה קטנה ותתנצלי וזהו זה מאחורייך

זה גם אפילו יקרב ביניכן את החברות כי את משדרת לה שאת מודעת למעשים שלך ואת רוצה ומתקנת מהצד הפגוע את לא יכולה להבין כמה שזה נותן כוח לנפגע

כי בסוף הרצון שלו זה לחיות בעולם יותר מתוקן ממה שהוא חווה לדעת שלעוד ילדים זה לא יקרה כי אם את מודעת מניחה שלילדים שלך תעבירי מסר חד וברור אצלנו בבית אין ולא קיים מצב שהילד שלך ישתתף בחרם כי היית בניסיון הזה ובדיוק גם במקום הנמוך של הוידוי וההתנצלות

גם אם עברו המון שנים אלו חוויות שנחרטות חזק

הייתי אולי כותבת לה

מכתב אמיתי, לא בווצאפ

ככה היא לא חייבת להגיב מולך ואם זה מציף בה רגשות קשים היא יכולה לעבד אותם בנחת ומצד שני זה מרגיש אישי ואמיתי ולא מרוחק כמו הודעת ווצאפ

לפעמים התנצלות מעלה את הכאב והקושי ועלולה לגרום למבוכה, אני הייתי שולחת מכתב

שאת מצטערת , ושאת תחנכי ילדים בצורה אחרת.

לגבי תגובה שלה. אני אישית קיבלתי מכתב ממישהי לפני שלוש שנים ברשת חברתית. והתגובה הראשונית שלי הייתה "מה היא רוצה ממני ומה הקטע אחרי עשרים שנה , למה לא אחרי חמישים". וגם אין לה ילדים, היא גרושה בלי.אז למי היא תעביר את התובנות.

לא כתבתי לה  מה אני חושבת כמובן. עניתי משהו נייטרלי.

אבל אחרי כמה חודשים באמת סלחתי וזה הרגיש באמת סגירת מעגל , כאילו אנשים משתדלים להיות טובים יותר. וזה טוב. 

לא אשכח שאחת המחרימות ניסחה הודעה מטופשת כשרצתה להוריד את זה מעצמה וזה רק עצבן אותי. אמרתי לה את זה והיא לא הגיבה.

ואני במקום ב''ה מצויין בחיים שלי 

בתור אחת שעברה חרם בגיל הזה בערך, אני לא חושבת שהייתי רוצה התנצלות. מהמובילה כן, אבל מהשאר לא.

אני במקום אחר כיום. עברתי הרבה כדי לעבד את הדברים ולצאת מהתחושות והזכרונות. לא הייתי רוצה להכניס את הדינמיקה הבעיייתית לתוך חברות עכשוית. אם אתן חברות כנראה שהיא סלחה לך או מראש לא האשימה אותך.

אם עשית משהו ספציפי אז אולי כן להתנצל עליו. ואולי לה כן יעזור אם תנצלי גם באופן כללי. אבל היה לי חשוב להעלות את זה שלפעמים עדיף להשאיר את העבר בעבר.

אם את מחליטה כן לפתוח את זה מולה, כדאי פנים אל פנים. זה לא משהו לוואצאפ.

אוף, כמה אכזריות היינו

ייאמר לזכותי שממש לא הייתי מהמובילות

וזו באמת ההתלבטות

האם עכשיו אחרי 20 שנה זה באמת הזמן

דווקא בגלל שאנחנו חברות היום,

זה לא שאני מתנצלת ונעלמת

אנחנו נמשיך להיפגש

אולי כבר יש משהו ''נוח'' במצב הנוכחי

בו אני מנסה לשכנע את עצמי שהיא פשוט לא זוכרת

לא יודעת בקיצור

ממש ממש מתלבטת

אבל כיוון שמדובר בשיתוף פעולה ולא בהובלה של החרם אז מבחינתי לא. זה כמו חיטוט בפצע שהגליד כבר.

כשמדובר במובילי החרם זה שונה. שם לדעתי הסליחה באמת נצרכת גם אם עבר זמן

מהחרם

ואם היה חרם בלי שיתוף פעולה של בנות נוספות זה לא היה חרם והרבה פחות פגיעה

זה ההבדל בין אין לי אף חברה לבין - יש כמה סנוביות שיש להן בעיה של אף גבוה מדי.

ובכל זאת אני לא הייתי רוצה שאחת הבנות שהשתתפו באופן סביל יפתחו את זה איתי. לא מרגישה שזה יתרום לי לסליחה, כי כבר סלחתי להן. אני יודעת שקשה לעמוד נגד הזרם. אני אפילו לא זוכרת מי היתה בכל מקרה ומקרה. זה סתם יציף לי זכרונות קשים ויעיב על החברות הנוכחית.

אבל שוב, זאת אני.

כשמדובר במובילות דעתי שונה לחלוטין. להן לא סלחתי אפילו שניסיתי. מהן אני חושבת שכן מצופה התנצלות. 

גמני הוחרמתי כילדה

גם בתיכון וגם ביסודי. זה היה אכזרי באמת

וזה לא משהו ששוכחים. אבל אצלי לפחות זה לא השפיע לטווח ארוך לדעתי

עם הזמן סלחתי בלי שיתנצלו, והפכנו חברות טובות כולן עד גילאי העשרים ממש.

ואל תלקי את עצמך. ילדים זה ילדים. השפעה חברתית היא דבר חזק.

התפקיד הוא של ההורים והמורים להיות מעורבים בנעשה בחיי ילדיהם ולהיות כר נח לשיתוף כדי לעצור את הגלגל

היום גם המודעות יותר גדולה וגם ההשפעות לצערנו בגלל הרשתות. זה עולם אחר לגמרי מפעם

אני בשוק שילדות עושות חרם (סליחה שנופלת עלייך. ברור לי שלא היית מודעת להשלכות)

ממש בשוק מזה. לא מבינה מה התועלת של זה.

ב"ה אצלי גם ביסודי וגם הלאה לא עשו חרמות

כן היו בנות פחות מקובלות או בנות שממש נדחקו הצידה

אבל לא החרימו

כאילו מאיפה הרעיון בכלל להחרים 😢

ואם קורה לעצור הכל. את כל הלימודים את כל שגרת היום...

זה לא משהו נורמלי

האמת שממש משמח לשמוע שטוב לה היום, ושהיא הצליחה להתגבר על התקופה הקשה הזו.

וזה שיש לה קשר טוב איתך זה מרשים בעיני.

אבל די ברור לי שזה לא משהו ששוכחים.

וגם אם לא היית מהמובילות, את מרגישה שיש לך גם  חלק במה שהיא עברה.

(רוצה להוסיף על זה, שאצל אחת האחיות שלי פעם רצו לעשות בכיתה חרם על ילדה אחת. ואחותי לא שיתפה עם זה פעולה ולא היתה מוכנה להשתתף. וזה שבר את החרם, והציל את הילדה הזו.

כמובן לא כותבת את זה כדי להוסיף ביקורת על מה שעשית. אני יודעת שאת כבר מספיק מצטערת על מה שהיה. אבל כן חושבת שזה מחדד כמה אחריות יש לכל אחת שמשתתפת בחרם, גם אם היא לא המובילה שלו).

בעיני זה באמת נכון לפתוח את זה. בכתב או בע"פ, איך שמרגיש לך נכון יותר.

זה דורש הרבה אומץ, אבל זה לגמרי הדבר הנכון לעשות.

את יכולה להסביר שזה יושב לך על המצפון כבר תקופה ארוכה, ועכשיו בעקבות החדשות האחרונות יחד עם חודש אלול הרגשת שאת חייבת להתנצל בפניה ישירות, ואולי גם להגיד לה כמה את מעריכה אותה על איך שהיא הצליחה לצמוח מהדבר הזה, ועל זה שהיא לא נטרה טינה ושאתן חברות עכשיו למרות מה שהיה...

4 בנות מהכיתה הובילו את החרם וכל השאר הצטרפו.

כיתה ו' זה לא בוגר אבל זה גם לא הכי תינוקי. הסיבה היתה תינוקית - את אשכנזיה והמורות אשכנזיות. אנחנו שונאות את המורות אז נשנא גם אותך.

החרם היה גם מילולי- לא דיברו איתי, וגם חוויתי אלימות- ילדות מהכיתה הרביצו לי בחצר בהפסקה ובהסעה הביתה.

כמובן ההורים שלי היו מעורבים, אמא שלי דיברה כל יום עם המורה והמנהלת והמלווה האחראית של ההסעה ולא עזר כלום.

היו ימים שנשארתי בבית אבל רוב הימים הייתי חייבת ללכת כי לא יכולתי להשאר לבד בבית ימים שלמים.

עד היום יש לי כעס גדול על המורה והמנהלת שלא עשו כלום או לא עשו מספיק בשביל שזה יעצר.

בסוף אותה שנה עברתי בית ספר למרות שהבית ספר ממשיך עד כיתה ח'.

מתוך 4 המובילות,

אחת- אמא שלה שלחה מכתב אחרי כמה שנים בשמה וכתבה שאסלח לה אחרת יהיה לה קפידה והיא לא תצליח להתחתן.

לא סלחתי ומבחינתי שלא תצליח כלום בחיים.

אם היא רוצה היא מוזמנת לפנות בעצמה ולא שאמא שלה תעשה משהו בלי הרצון או הנכונות שלה לבקש סליחה.

עוד אחת- אחרי כמה שנים התקשרה לבקש סליחה. לא סלחתי בקלות אבל היא ממש התעקשה וניסתה לפייס אותי, שלחה לי תשורה קטנה ואינסוף טלפונים עד שהשתכנעתי שהיא באמת מתחרטת וסלחתי.

עוד 2- לא פנו עד עצם היום הזה.

בכיתה ט' הייתי בטיפול פסיכודרמה במשך שנה שלמה על בסיס שבועי. עד שב"ה השתקמתי וסיגלתי יכולות חדשות. מאז ב"ה אני עם ביטחון עצמי בשמים, מאד מוצלחת חברתית, אישית ותעסוקתית עד כמה שאני יכולה להעיד על עצמי

תכלס אני חייבת את חיי לאותה מטפלת שפשוט בנתה אותי מהתחתית שהייתי בה.

בקשר אלייך,

הרבה פעמים הכעס הגדול הוא על מובילות החרם והרבה פחות על שאר הכיתה שמצטרפת. כלומר, ברור שגם להן יש חלק וברור שהן גם אשמות אבל לא באותה רמה.

אם אתן שכנות שמתראות ונפגשות ומבחינתה זה נראה שעניינים כרגיל,

הייתי פונה בימים הקרובים ואומרת לה שלקראת ראש השנה את עושה חזרה בתשובה ונזכרת בתקופה שבה השתתפת בחרם עליה ואת נורא מצטערת וחשוב לך לבקש ממנה סליחה על המעשה וסליחה על האיחור בשנים שכל הזמן הזה לא ביקשת.

פנים מול פנים כמובן, למרות הקושי.

בהצלחה וכל הכבוד! זה נורא חשוב

תודה!

זה נראה לי בלתי נסבל שילדה צריכה לחוות כאלה דברים בבית הספר שאמור להיות סביבה מגינה ומכילה

והזוי שהצוות לא עצר את זה

מצטערת כל כך שנאלצת לעבור את זה וממש מעריכה את הבניה שעשית

ממש מעורר השראה❤️

ותודה ששיתפת כי זה ממש חשוב ללמוד מה המשמעות של זה

וזה ממש עצוב

גם הילד שנפטר עכשיו לא קיבל מספיק עזרה מהצוות החינוכי

זה נוראי

היתה לנו בכיתה מישהי "מוזרה", עולה חדשה שהיינו מתאכזרות אליה. לא מעט... לרוב לא השתתפתי אבל היה מקרה אחד שכן. וזה היה התנהגות מזעזעת.

קרה בכיתה ב.. אצלנו המורה כן הגיבה לזה וניסתה לעזור לאותה אחת.

עברתי בית ספר בסוף שנה

במשך המון שנים זה הלך איתי.. יש לנו כמה חברות משותפות אז הייתי פוגשת אותה באירועים פה ושם, זה כאילו מאחורינו אבל אצלי נוכח.

גם היא בה נשואה, עם ילדים כמו שאמרת - מוצלחת ב"ה.

לפני 3 שנים לפני ראש השנה מצאתי אומץ להתקשר ולהתנצל.

חששתי כ"כ מהשיחה הזאת. דחיתי אותה כמה שנים טובות! כשאמרתי לה את הסיבה שבגללה אני מתקשרת  היא העריכה את הטלפון. אבל אמרה שבגלל שאני לא הייתי בין "הראשיות'' היא אפילו לא זוכרת אותי בתוך הסיטואציה. סיפרה לי שההתעללויות האלה ליוו אותה במשך המון שנים אבל עכשיו היא ממשבסדר.

מחלה לי בלב שלם ואני הרגשתי כ"כ הקלה ובן אדם אחר.

אז אל תדחי את זה, תגמרי עם זה וזהו. את יכולה לכתוב מכתב ולאו דווקא למסור. זה יחדד לך מה להגיד לה פנים מול פנים.

ואל תרדפי את עצמך, כולנו היינו טיפשות עשינו טעויות כאלה ואחרות. איזה מזל שאפשר תמיד לתקן ולחזור בתשובה!

את כל החלקים

ואז כשאת מרכיבה, תשפריצי אקונומיקה למיכל המים המלוכלכים.

מאז אחרי כל ריקון ושטיפה של המיכל מראש לשים קצת אקונומיקה.

קראתי על הטיפ הזה פה, אבל לא זוכרת מי כתבה..

אני שמה מדולל.

זה ממש שומר אצלנו שלא יהיה ריח.

בנוסף תתני לו לפעול כמה זמן על אותו מקום ואחרי שבעל החלקים עוברים מים חדשים, תבדקי אם המצב משתפר. אולי את מתייאשת מוקדם מדי.

צריך להכיר את המכשיר כדי להבין..

עוצמת השאיבה היא כלפי המיכל של המלוכלכים, לכן שם הריח הדומיננטי שמתפזר בחלל.

לעומת זאת מהמים הנקיים נכנס למכשיר ושם חייב רק חומר ייעודי,

אחרת זה מקציף והורס את המכשיר.

כשהאקונומיקה בכלי של המלוכלכים זה למעשה אחרי השאיבה ולכן זה לא מגיע למנוע.

מספיק להשפריץ קצת, רק לטרל ריחות, לא מעבר.

עם ריח אחר.

לפעמים כשמתרגלים לריח זה נראה שיש ריח לוואי.

של סנו?

או חייב את של דרימי?

איזה כמות את שמה?

לא אהבתי את הנוזל של דרימי, הוא לא מוציא שום ריח טוב

יש לי של ליאור קוקה, עושה את העבודה מעולה

אחרי שאת שוטפת את המברשת שימי עליה, וגם אחרי כל שימוש לפני ניקוי עצמי

ישבתי וסיפרתי להם את השתשלשלות העניינים

לא באמת השאירו לי ברירה

אני עייפה ותשושה פיזית ונפשית 😩

שום דבר פה לא תקין בשום צורה

אני מקווה שיש לך עם מי לדבר בחיים האמיתיים

ולא רק את הפורום 

באמת שאין לי מילים

חיבוק ענק

אולי לבנות אחרות פה יהיה רעיון 

לא הבנתי כלום

בעלך לא העיד לטובתך מול הגורמים הרלוונטיים??

לא הסביר שאמא שלו הוציאה מפרופורציה?

נשמע לי פסיכי מה שאת אומרת מה זה אמא משוגעים…

אבל עדיין הם מנסים לעשות את העבודה שלהם

ואכן בודקים שאני לא מסוכנת

לסביבה והילדים לא מוזנחים כמו שהיא טוענת .. זה שיחות על גבי שיחות שעות של אנרגיה ובירוקרטיה

עדיין זה מעשה מיותר גם אם עומד לצידי וגם אם לא

בתור סבתא לא עושים כזה דבר

אני כועסת על בעלי שבכלל קרא לה

אבל בעיניין אחר - הייתי מעריכה אותה פי אלף אם הייתה אומרת מההתחלה שהיא לא בנויה לעזור מאשר להגיע למצב קיצון שכזה 

לגיטימי בטירוף לצאת לכמה לילות להתאוורר

מי קורא לזה הזנחה?!

ילדים שמחים לאמא שמחה

יואו איזה סאגה…

ממש ממש חשוב שתדאגי לעצמך לתמיכה נפשית משמעותית בתקופה הזו.

אני לא יודעת מה גרם לך להחליט לקחת הפסקה של כמה ימים, אבל מן הסתם גם לפני כן כבר התמודדת עם דברים מורכבים.

קיצור חוזרת לבקשה שלי לדאוג לעצמך למלוא התמיכה האפשרית, ולהתרחק מכל מי ומה שעלול לדרדר את העניינים 

נשמע כל כך מוזר, כאילו תלוש מהחיים הנורמטיביים..
חמותך נשמעת לי אימפולסיבית מאוד. כל בן אדם נורמלי היה נוהג אחרת. להזמין משטרה זה מאוד מאוד חריג. מאוד. 

את צריכה תמיכה. יש לך אותה? תעדכני אותנו איך את מרגישה. במקומך הייתי נפגעת קשות ועמוקות. זה לא נורמטיבי בכלל

הזוי ברמות להרביץ לקלל אותך? להזמין לך משטרה? מה??

מקווה שהסיפור הזה יהיה מאחורייך מהר מהר והכל בסדר את בסדר גמור בעלך היה איתם זה לא שהם היו לבד בימים האלה.. חיבוקק

לפי הסקת המסקנות שלך את צריכה טיפול דחוף

סליחה על הישירות, אבל ניכר שאת במצוקה ואני רוצה שיהיה לך טוב

אישה במצב רגשי תקין בחיים לא הייתה כותבת שחמתה אישה טובה, וגם לא הייתה מוכנה בחיים שהיא תתקרב אליה יותר. גם לא לילדים.

ואת הכי צריכה עזרה בעולם. הכי.

ואם הבעל לא תומך - אז גם אותו דואגת לנער טוב טוב או להעיף לכל הרוחות

לפגוע בך בצורה כזו זה לפגוע גם בילדים שלו

יש ככ הרבה דברים אחרים לעשות שהם לא לתקוף אותך פיזית או להזמין לך משטרה. הםוך אם כבר אותה צריכים לעצור על תקיפה.

בבקשה תדאגי לטיפול טוב

לא הפוגה

לא יום יומיים אצל חברה

טיפול מקצועי טוב

שולחת חיבוק ענק ומקווה שתצאי מזה חזקה יותר♥️

כתבת נכון כל מילה מדויקת.

וגם

את ובעלך מדברים בבית, לא?

הוא לא הבין שזה לא הגיוני להזמין את אמא שלו לאור היחסים בינכן והתפקוד שלה?

(כותבת מבלי לזכור פרקים קודמים) 

בהרגשה שלי צריך להפוך את חובת ההוכחה עליה. להגיד לרשויות, אותה שמעתם צועקת, היא הזמינה משטרה (מעשה כוחני! גם אם זה משהו שצריך לעשות במקרים מסוימים, ולכן גם אם יש נוהל שבודק אותך כדי לוודא שהילדים בטוחים, צריך במקביל לבדוק עדויות עליה ועל שפיותה כי יש דבר כזה תלונת שוא.)

את ידעת שאת צריכה מנוחה ודאגת למעטפת, היא באה לסייע ותוך כדי פירקה את הבית..

בקיצור, הלואי שטחנות הצדק טוחנות בכיוון הנכון וזה אפשרי, אבל אם לא- חיבוק גדול שאת בסדר ואת שפויה ואת קשובה לצרכים.

ובעניין התקשורת עם הבעל, זה לא נשמע לי בריא הגישה הזו של 'למדתי לא לבקש עזרה'. למרות שזה הכי מקומם שיש, איך שהכל התפתח, ומותר לך לכעוס, ומסתבר שלא היה מספיק ברור לו שזה הזמן לוותר על עבודה לטובת המנוחה שלך..

עדיין, אני כן חושבת שהקשר צריך להיות כזה שדבר ראשון הוא בצד 'שלכם'- רואה איתך עין בעין מה נגרם מהדרך שבה הוא התנהל ולמה ברור שפעם הבאה שתצטרכי מנוחה זה יקרה, *ולא ככה!*.

קשר שבו את מרגישה שאת צריכה לקבור את עצמך ואת רצונותייך במקום עמוק כי הדברים עלולים להתפתח עקום, בעיני דורש טיפול ועבודה על תקשורת, וכדאי להשקיע על זה בטיפול זוגי. סליחה שאני מתפרצת לדלת סגורה בלי שביקשת 🙏

מה שעבר עלייך.

מה שלומך עכשיו? את כבר בבית?

לא מגיע לך.

נורא נורא מעצבן וכואב ומה לא.. אפשר לתלוש את השערות. את יודעת כמה אמהות יש בבתי חולים פסיכיאטריים שפשוט לא יכלו להתמודד עם הלחץ והעומס? וליבי איתן. אבל את כן הרמת דגל אדום ואין בזה שום בעיה להפך.

אולי בעלך הוא הבעיה שבעצמו לא ידע להתמודד עם הילדים ? למה לא בודקים את הבעל??? למה אוטומטית האמא???

סליחה שאני חדה אבל זה נורא מעצבן.

חיבוק על האירוע המורכב.

ממש מחבקת אותך את לא לבד

זה יותר נשמע התנהלות לא תקינה שלהם.

משפחה זה עסק מורכב לפעמים,

ממש מחבקת אותך על התחושות האלו זה ממש לא פשוט להיות במקום הזה🤗

מול הגיסה לא הייתי בכלל מנסה לדבר או להגיד משהו,אלא אם כן בעלך יתפוס אותה לשיחה וידבר איתה.

מול הבעל הייתי אומרת מפורש אם אתה לא מסוגל להגן עליי ועל הילדים שאנחנו שם עם כולם אז אולי פשוט עדיף לוותר על זה.

ככה לפחות אני הייתי מגיבה(ככה אני הגבתי).

וזה היה כמובן אחרי המון שיחות איתו שיגן עלינו ושממש לא עזרו לו להבין את המקום שלו.

הילדים שלך ובעלך לא אמורים לשמוע שמדברים עלייך בצורה כזו.בטח אחרי שהגנת על הילד שלך,ואם הוא לא אמר כלום ןעשה כלום הייתי שואלת אותו איך הוא מגן על המשפחה שלו בתור ראש המשפחה.

אצלי בסופו של דבר זה גרם לזה שאנחנו פשוט לא מתראים כמעט אף פעם,וכשכן מתראים זה נהיה ממש מרוחק ומנומס,פחות מרגיש משפחה.

ודבר נוסף הילדים ממש מסתייגים עם מפגש משפחות מהצד של בעלי,וחבל זה יכל להראות אחרת.הילדים לא לנצח יישארו קטנים ומהר מאד יבינו מה קורה סביבם מי שיפגע מזה בסוף של דבר יהיה בעלך אז פשוט עדיף לשקף לו את זה.

לצעוק על ילד אחר, זה גבול אדום.

לפותחת,

אם מתאים לך, מציעה שתראי לבעלך את השרשור הזה, שיבין כמה תגובה כזו היא ממש לא לגיטמית. ואיך כל אישה לא תסכים לשתוק ולהרכין את הראש עד שהגל יעבור

חוויה לא פשוטה בכלל

אם היא אמא של ילד שהוא יכול לריב איתו, אז היא גדולה ממנו בהרבה. הצעקות זה החלק המינורי בסיפור הזה, היא איימה עליו. אני רק חושבת כמה הוא פחד בטח…

(ולא שמצדיקה צעקות… אבל יש לצעוק שיסדרו את המשחקים ויש לצעוק שתפגע בו פיזית בצורה רצינית)

איזו חוויה! חיבוק❤️ תחושות קשות ממש💔.

אני בדעה שאנשים שעושים לי רע אני מוציאה מהחיים שלי כל עוד אפשר. אחרי כזו חוויה לא הייתי מוכנה להיפגש איתה בטח אם הבעל מתקשה להגן עלייך.

לאור הדברים שלך שזו התרבות דיבור שם הייתי מצמצמת מפגשים לאפס ולא מוכנה להגיע לשבתות, אם צריך גם מפרטת למה. אם חשוב להם שתבואי הם מתכבדים לכבד אותך.

ולפתור את הבעיה עם הבעל

מה זאת אומרת שאת צריכה להגיב במקומו מול המשפחה שלו? והוא שותק כשמדברים עלייך לא יפה/ כזמאיימים על הילדים שלך ככה?

ממש לא נעים...

וגמני לא הייתי חוזרת לשבת איתה שם אם היא לא מתנצלת ומיישרים את ההדורים

מרגישה שהוא רואה את הכאב של המשפחה שלו

הוא אומר שמה שיש להם זה סוג של נכות ולכן -אני- צריכה להבין ולרחם עליה

זה לא הזוי????????

היא כתבה לי התנצלות עניתי בסימן עם היד

אבל אני כועסת

מאוד

הולכת לפוצץ את כל החופש הזה והתכנונים איתם 

והאמת שאני חושבת שתני רגע לכעס להירגע. אם היא התנצלה הייתי חושבת שוב איך להתנהל מולה

שפוגעים ואז מתנצלים כדי להשתיק..

אם ההתנצלות נאמרה בכנות באמת כדאי לחשוב מה הלאה, אבל אם זה דפוס שחוזר על עצמו בכלל לא הייתי מתייחסת לזה 

אולי כדאי להגיב לה על ההתנצלות:

אני מעריכה את ההתנצלות שלך, אבל אני עדיין מאוד פגועה ולא יכולה לסלוח כרגע.

לשבור עצמות של מישהו ובמיוחד של ילד

היא לא ממש נורמלית

זה לא אומר שצריך לספוג

זה אומר שצריך להתרחק

גם אם זה אומר לא להתארח שם

הנפש שלך ושל הילדים חשובה הרבה יותר מקשרים עם משפחה

אפשר לרחם עליהם …

בכל מקרה זה רק מחזק את המסקנה להפגש איתם כמה שפחות ובטח שלא שבת שלמה.

זה שאני מעמידה אותם במקום וכן לפעמים גם בוכה מרוב הלם ופגיעה

מבחינתם אני רגישה מדי

להשתלח על ילדים או אנשים זה בסדר. מותר להם.

להעמיד אותם במקום זה אסור

אז היא צרחה אחר כך בצרחות של חולת נפש ושמעתי את זה מרחוק

שהייתי בגינה

והילדים שלי הגדולים סיפרו שהיא אמרה שנמאס לה שאני רגישה ומפריע לי כל דבר

כאילו זה ממש בסדר להתנהג ככה ואני הלא בסדר

הקטע שאם זה היה קורה עם בן של אחותה, זה יכול להגיע לריב פיצוצים ביניהן.

זה כבר קרה

אני במצב שרוצה להתרחק ולהרחיק את הילדים מהם רק שבעלי לא בעניין

כי חושש שזה יפגע באמא שלו..לא מעניין אותי כבר כלום

שתחנך את הבנות שלה

לעצור את זה.

להתייחס לזה.

בפומבי או אח"כ.

אין שום מצב בעולם שילדים שומעים אישה שמבקרת את אמא שלהם, בצורה הזאת, ואבא שלהם שותק.

אני לא מדברת על הזמן שהייתם יחד, כי לפעמים לוקח זמן להגיב.

אבל אחרי שיצאת והגיסה ממשיכה לדבר עלייך,

אבא של הילדים היה צריך לבקש ממנה להפסיק את זה לפחות למטרת חינוך הילדים.

אח"כ בשבילך.

למזלו

אחרת לא הייתי סולחת לו על זה בחיים 

רק שהוא למד להשתבלל ולחכות שהגל יעבור.

אם את מתארת מצב שבו שעל אחיין אחר זה היה גורם לפיצוצים אז במקרה של בעלך הוא נמנע מחזיתות בדיוק כמו שהוא נמנע מלהתמודד מול אמא שלו כי חושש מפגיעה שלה אבל לא חושש מפגיעה של הילדים..

את כרגע נסערת כדאי לחכות לרגיעה ואז לחשוב איך את מתווכת לו את התחושות והגבולות שלך ושל הילדים שלכם

יתכן ויש להם נכות, זה לא אומר שאת צריכה לספוג וגם לא אומר שצריך לחתוך את הקשר אלא חשוב לבנות אסטרטגיה שנכונה לכם כמשפחה

ואם  אין בכוחו של בעלך להתמודד עם התחושות שלך ואין בידו יכולת להגן על בני משפחתו אין סיבה שתיכנסו למקומות מסובכים מידי לקשר המשפחתי שלכם.

גם כי אי אפשר לחנך מבוגרים

וגם כי זה נשמע קצת חולני

עדיף שאמא שלו תפגע מאשר שהנפש שלך ושל הילדים תפגע

אתם קודמים לאנשים אחרים

אם לא תתרחקי כנראה שזה יגבה מחירים גבוהים

ממכם כזוג וגם מהילדים

נזקים שיכולים להיות לטווח ארוך מאד

לא חושבת שבעלך יכול באמת לעשות משהו במצב בעייתי כזה

לא נשמע שיש עם מי לדבר 

איך האמא הגיבה? עוד אחים אם היו?

גם בגיל גדול שאנחנו כבר הורים בעצמנו, חלק מהתפקיד של אמא ואבא זה עדיין לחנך אם צריך ולהרגיע את הרוחות. אצלי במשפחה אמא שלי מתערבת בין האחים כשצריך. אצל בעלי נגיד לא. ולדעתי צריך להתערב..

ועם כל הכבוד לבעלך. אם לא מסוגל להגן עלייך הייתי מתרחקת לגמרי. 

לק"י

אבל כמובן שאתם לא צריכים לסבול מזה.

מצטרפת לאלה שאומרות, לבוא להורים כשהיא לא שם (או שאר האחים ה"בעייתיים").

וחיבוק!

זו חוויה קשה 

אני חושבת שלמען הבריאות הנפשית של ילדייך הם לא אמורים להחשף להתנהגות אימפולסיבית ואלימה כזו, גם אם היא לא מופנת כלפיהם.

גם השהייה בסביבה בה השיח הוא פוגעני ורעיל פוגעת בנפש.

חושבת שכדאי שתשקפי את זה לבעלך ואולי אפילו תשאלי אותו, איך זה הרגיש לו? בעבר ובהווה

זה לא סביר לשמוע צרחות כאלו מדודה. 
אם ככה היא רגילה להגיב, זה לא ישתנה... ולצרוח עליה חזרה נשמע שרק יסלים את המצב. והעיקר הוא שהילדים שלך יגדלו עם תחושת ביטחון.
 

כדאי לך לתווך לילדים את הסיטואציה. להסביר להם שהבעיה היא אצלה ושיש דרכים אחרות להביע כעס/ תסכול. שהיא הייתה *חייבת* להתנהג בצורה מכובדת, גם אם היה לה מאוד קשה.
זה ייתן להם גבול חזק והבנה שגם כשמאוד כועסים צריכים לשמור על שליטה עצמית.

מתלבטת מה לעשות עכשיו

יש תכנונים מפה ועד אילת לחופש יחד איתם

ולא פשוט לא בא לי, הודעתי לבעלי שכנראה אבטלה

הוא אמר שהוא לא הולך לבד עם הגדולים שאשכח מזה,הוא ישאר בבית איתי

בקטע של לא מפרידים את המשפחה

אבל אני רואה את זה אחרת לגמרי.... לא מסוגלת לראות אותםםםםםם

הבעיה היא לא שלך, הבעיה היא אינטראקציה עם אנשים בעייתיים. על הילדים שלך זה בסדר שיתפרצו? על בעלך?

באמת עדיף לא להיות איתם בחופש. תתכננו תכניות משלכם בלעדיהם ותפגשו את ההורים שלו לבד

אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון

אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.

היא פסיכולוגית.

אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.

אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...

בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️

כן אנחנו נמצאים בהדרכת הורים, בינתיים לא מרגישה שזה מספיק עוזר.

מה שכן שמתי לב שכשמחמיאים לו זה ממש גורם לו להתנהג יותר יפה אז נשתדל יותר.

זה ממש להדרכת הורים.

במה ההדרכה שאתם נמצאים בה עוסקת?

לא ראיתי משהו חריג לגיל 6

זה גיל שמצריך עדיין הרבה סבלנות ויחס אישי 

עושה לפעמים דברים לא הגיוניים כשהוא עייף/ עצבני

לא שיש לו אחות תינוקת

אבל זו לא סיטואציה קיצונית

הדרכת הורים זה תמיד טוב

אבל לפני זה

צריך התאמה בסיסית של ציפיות

כי ילד בן 6 הוא עדיין קטן בכל מני מובנים

ואם מצפים ממנו ליותר מאשר הוא מסוגל

זה עצמו יוצר את הבעיה

כל אחת מאיתנו כותבת מנקודת המבט שלה, ולכן אנחנו סוברות אחרת. טוב שיש לפותחת כמה נקודות הסתכלות כדי לראות מה הכי נכון לה...

לא נשאר בן 6 לנצח

אבל אפשר ליצור בעיות התנהגות גם לטווח ארוך עם ציפיות לא נכונות ושיפוטיות 

וגם בציבור עם ילודה גבוהה יש לעיתים קרובות ציפיות לא הגיוניות מגיל 6 או גילאים אחרים

כי יש עוד תינוקות מתחת

אבל זה לא עושה את הילד בן 6 יותר בוגר מכפי שהוא מסוגל

זכותה של כל דעה להישמע

אבל

התפיסה הזו

לקחת התנהלות רגילה ממש של בן 6 ולהפוך אותה לבעייתית ואבחון והדרכה וכו

היא אחת הבעיות הגדולות

כמו בעיה שעלתה בשרשור אחר

להתעלם מרצונות ומהתבוננות פנימית

וללכת לטיפול כדי לרצות משהו אחר

משהו השתבש עם השנים

אין סבלנות לתהליכים טבעיים

אין זמן ופניות להתבוננות פנימית

הכל בעיות שצריכות אבחונים וטיפולים

לא שאין כאלה

יש בשפע

אבל לפני שמקטלגים משהו כבעיה

צריך לשאול בקול

האם זו באמת בעיה

או שהבעיה היא בהסתכלות/ בציפיה/ במרוץ החיים שמשבש

מה זה

לאיזה אבחון לקחת

ולא

האם זה משהו שגרתי או בעיה

כאילו זה מובן מאליו שזה בעייתי 

ולא חושבת שזה מאוד חריג ילד בן 6 שמדי פעם יחליט לשבת על אחותו התינוקת. לפחות אצלי בבית יש ילדים כאלה 🤭

כמובן שזה לא סותר שכדאי להתייעץ ולקבל הדרכת הורים

יש כל מיני ילדים בגיל 6 וגם אותו ילד יכול להתנהג ככה בתקופות יותר קשוחות. נגיד אצלי במילואים זה יותר נראה ככה ובשגרה לא..

בעיקר לזהות את הרגע לפני- איך הוא לא יגיע לקצה

וברגעים שהוא בקצה לא צריך להכנס לחינוך יותר מדי אלא לעזור לו באותם רגעים

נגיד סיטואציה שהוא מוריד את הבגדים- אז לבוא אליו בחיוך ולהגיד לו מאמוש בוא אני יעזור לך להתלבש כי אנחנו נשארים עכשיו עם בגדים ולעזור לו. כשאת אומרת לו לא צנוע זה מדליק אותם יותר

וגם לחשוב מה באופן כללי עוזר לו לויסות? האם זאת תקופה שאתם מרגישים שהוא יותר בתסכול? אולי קורים עוד דברים ברקע?

איך הוא מתפקד במסגרת

ולחשוב יחד איתה האם מקור הקושי הוא התנהגותי-גבולות/רגשי/ תקשורתי.

אפשר להתחיל בהדרכת הורים מעמיקה ואח''כ לשקול לאן לפנות. 

לקצה

לדעתי

העניין הוא שצריך לדבר איתו אחרי ולא תוך כדי כי הוא בתוך האירוע. ולנסות להקל עליו

עד כמה שידוע לי זה אבחון אחד וממנו נותנים את האבחנה.

בכל אופן מסכימה עם התגובות שלא בטוח שיש פה מה לאבחן

שילוב של שבת ארוכה שקשה גם למבוגרים לשלוט בעצמם

חופש גדול (שינוי שגרה)

חום שיכול להוציא מהדעת את הטובים ביותר

וגם נולדה לו אחות תינוקת?

כל זה בהחלט יכול להוציא מילדים התנהגויות לא ממש מחושבות.

לשמור שעתיים על שקט בזמן מנוחת צהריים זה לא תואם גיל,

יכול להיות שאת כל מה שעצר בעצמו בשעתיים האלו הוא הוציא אחרי שקמתם?

לגבי הבגדים אחיינים שלי היו יוצאים עם חלוק אמנם אבל פתוח לרווחה מקדימה עד גיל 10 והם חרדים.. ולא התפדחו שאני שם. (ואנחנו לא מתראים הרבה בכלל, זה לא שהם רגילים אלי, פשוט לא מעניין אותם)

זוכרת שהאחיות הגדולות היו שולחות להתלבש והם היו צוחקים.

האמת ההורים לא עשו מזה עניין וזה עבר לבד.

הבן שלי בן 5.5 ובהחלט מסוגל לצאת מהחדר ערום.

יכול להיות שיש לו איסה רגידות תחושתית מסויימת או סתם חם לו כי הוא אוהב לזוז.

בכל אופן נשמע ילד אנרגטי ובריא 😁

לא אומרת ש100% הכל פיקס, אבל גם לא כל התנהגות שמאתגרת זה כי יש משהו מעבר שדורש התערבות חיצונית.

לדעתי מה שיכול להעיד האם צריך אבחון זה לא שבת ארוכה אלא הצטברות של מקרים בבית ומחוץ לבית.

אצל הבן שלי הגדול כשהיה קטן לא יכולתי לחשוב על לשבת על ספסל בגינה, לא להשאיר דקה עם תינוקות, ביקורים במיון, השעיות בכיתה א'

מנגד בגיל 9 הוא ניקה חצי מהבית לפסח. אבל אמיתי נקי מצוחצח מסודר. הכל עומד כמו חיילים. בכיתות גבוהות קטף פרסים על הישגים יוצאי דופן

יש ילדים כאלה..

כל עוד הוא יודע לנתב את הכוחות גם לדברים טובים, לדעתי זה בסדר.

הרבה כוחות והרבה נחת!

וואו כמה סיפורים יש לי

אני כל כך מתפוצצת בשבילך

הגאונים האלה

אתם מציעים עזרה? תעזרו

לא? בי לכם

רוצה לשמור על העגלה ליתר ביטחון - תשמור

להטיף מוסר? מי אתה ומה אתה?

נהג אוטובוס שעצר כדי לומר לי שאדאג שהילדים ילכו מאחורי תמיד ולא ירוצו לפני

ואני לא אמרתי לו מילה על הנהיגה שלו, למרות שיש לי טיפים מעולים

ועוד מליון סיפורים מרתיחים

אוףףףףףףףף

כל הנשים הזקנות שעוצרות את הנשימה כשאני עולה לאוטובוס עם בת 4 שמתיישבת לבד כי היא עושה את זה כבר כמעט שנתיים

מנסות לעזור

"תיזהרי" "תחזיקי אותה"

כל פעם מחדש

גלולות הורמונליות

תדעי אבל שזה לא פוגע בפוריות

זה נכון שלפעמים אחרי שמפסיקים יתכנו שיבושים

אבל זה לא מחייב בכלל

פתיחת תיק זה לא התחלת טיפול, אבל אם באים עם מה שצריך אפשר להתחיל ממש מיד אחרי

כדאי לברר איזה בדיקות הם מבקשים ולבוא עם הכל מוכן (יכול להיות בדיקות שבקופה לא דרשו ושם כן)

ואפשר להגיש בקשה להתחייבות לivf בעזרת הרופא פוריות מהקופה וזה חוסך זמן אם באים עם הכל

שיהיה בקלות ובהצלחה

איפה זה ככה?

כי היא מדברת על ברירת עוברים, זה דורש היערכות של המעבדה הגנטית... ואז אוגוסט וחגים...

באנו עם התחייבות וכל הבדיקות והיה אפשר להתחיל מהר

אבל לא ברירת עוברים אולי זה עובד אחרת

אבל נשמע לי הגיוני בכל מקרה שמקצר תהליכים לעשות קודם את הבדיקות שצריך

ובקשר לחגים לא קישרתי שזה יוצא באותו זמן, אבל שם נגיד עבדו בחוהמ פסח..

לגבי גלולות זה ממש סבבה ואת תטרידי את עצמך. גלולות לא פוגעות בפוריות בשום דרך, עותקים אותן הרבה פעמים אפילו כחלק מפרוטוקול טיפול. יש להן גם יתרונות שאפשר לסדר את הווסת איך שרוצים ולהיאסר פחות.. אז אפשר להתייחס לזמן הזה כזמן של חופש ונחת.

כמובן שאם הן עושות לך תופעות לוואי תחליפי, אבל זה לא מחייב ולא הייתי נלחצת מזה לפני.

לגבי הטיפולים- איפה את מטופלת? בכל מקום התהליך קצת שונה.

ברירת עוברים זה ריצה למרחקים ארוכים והתהליך לוקח זמן. צריך לדעת את זה לפני שמתחילים, זה לא תמיד תלוי בך וזה מאד קשה אבל ככה זה.

שווה להתחיל לקדם עניינים כמו בדיקות וקביעת תורים כי זה בהחלט תורים ממש ארוכים.

מוזמנת לדבר איתי בשמחה אם את צריכה עוד מידע!

בהצלחה!!

לקחתי פעמיים, באמת הרבה פחות תופעות לוואי מכדורים אחרים
חיברתי חפיסות ולא קיבלתי מחזור 10 חודשים  

מיד אחרי שהפסקתי לקחת נכנסתי להריון...

חזרתי לפוריות ומחזור סדיר חודש מהפסקת הגלולות.

חיבוק גדול על כל מה שאת עוברת!

אני לקחתי שנתיים, חיברתי על הפעם הראשונה שלושה חפיסות. אחר כך השתדלתי לחבר רק שתים.
לא עשה תופעות לוואי,
שחיברתי חפיסות לקראות הסוף קצת ירד החשק המיני והמצב רוח היה מוזר, אבל רוב הזמן הכל היה רגיל.

המחזורים שלי היו קצרים, יש שליטה מתי לקבל (אני קיבלתי בד"כ שישה ימים אחרי הכדור האחרון, אבל זה שונה לכל אחת כנראה)

ובמחזור השני אחרי שהפסקתי נכנסתי להריון-  אז הכל בסדר

(כן המחזור היה ארוך יותר אבל בשבילי זה היה רק ברכה שהיינו מותרים יותר זמן)

בהצלחה רבה!

אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.

לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.

אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.

אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל. 

לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…

לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.

לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום. 

אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?

לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.

מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.

לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)

לגבי התמיסה המוכנה, גם פעם שעברה שתיתי בלי כלום כי ככה אמרו וסבלתי ממש

והרופא טוען שמותר.. מישהי שמעה על זה?

זה יכול לעזור ממש, מצד שני לא רוצה להרוס את הבדיקה

וגם הציעו לי, אפילו אמרו לי להביא.

ולדעתי לשתות בשלוק, זה מגעיל!! אבל אם שותים בשלוקים קטנים הגועל נמשך יותר זמן

ועד סוף הבדיקה צריך להיות בצום.

לא יודעת לגבי לימו7 כי לי לימון לא עושה טוב.

ומה שחידשו לי, זה שמותר להקיא אחרי כמה זמן. אם את צריכה להקיא, תבררי אם אפשר. סתם חבל לסבול.

ולהביא אוכל לאחרי הבדיקה.

לגבי סכרת הריון-

ממה שראיתי זה לא קשור לאכילת מתוק.

זה קשור לשילייה.

לא הייתי משנה תזונה לפני אלא אוכלת כרגיל.

ממליצה לבקש יום לפני מהמרפאה לשים את הבקבוק המוכן במקרר. כשהוא קר יותר קל לשתות אותו. לי היה בסדר בטעם מנגו או אפרסק.

להביא סדנביץ לאחרי.. עם חלבון ושומן בריא כמו אבוקדו

מאשר טהורה לפרק זמן ארוך עם תופעות כמו שאת מתארת. אבל זו רק דעתי

גם כן הייתי יחסית בסדר גמור

עד שהיה טריגר, כמה חודשים של חוויה לא קלה, וזה הפיל אותי ממש. היה לי מאוד קשה להרים את עצמי.

כשהפסקתי הכל היה נראה ורוד יותר.

לחשוב על מעבר למניעה אחרת ולא על הפסקה, ואולי המצב ישתפר בלי מחזור וכו

אני למשל עברתי מדיאמילה ישר למדבקות כי התחיל לי הכתמות (אחרי המון זמן שהשתמשתי בדיאמילה), וזה סיים את ההכתמות ועבר חלק. לא היה לי בעיה של מצבי רוח או תופעות לוואי אחרות אז לא יכולה להעיד על זה, רק פותחת כיוון שאולי זה לא רק או זה או זה. 

לפעמים הגוף מגיב שונה מבחינת תופעות לוואי לחומרים זהים מחברות אחרות, כמו סרזט/דיאמילה/פומיניק.

ללא הורמונים .קל להתעסקות

לא כזה ביג דיל

שווה כל שקל ואת החזרת הרוגע והשלווה לבית והקשר הזוגי .