הילד שלי אובחן ככה

הראשון גורר את השני.

כלומר, ההצפה החושית וזה שאתה לא מסוגל להיות ברוגע, גורם לך לרצות להתנתק ולפוצץ. אם הזוגיות מציפה אותך אז הפיצוץ שלה והפרידה מהקשר הוא בונוס - הוא מרגיע אותך מההצפה שהייתה שם.

חשבתי בעבר שיש לי אספרגר, היום אני מעריך שלא.

אבל הגיוני שאתה צודק לגביך. רגישות חושית היא תופעה אופיינית מאוד לקשת האוטיסטית.

ההגדרות שונות

אולי התוצאות נראות זהות כאשר האדם הרגיש מאוד מוצף אז הוא אולי לא מתקשר כרגיל, אבל בזמנים שהעוררות מאוזנת אין לו בעיה לתקשר ואפילו הוא ישים לב לדקויות בשיחה למימיקות וכולי מעבר לאדם ממוצע.

לאדם עם אספרגר ההגדרה היא שונה מהיסוד.

גם לאילון מאסק יש אספרגר והוא עדיין האיש הכי עשיר בעולם.

ואני חושבת שאצל הרוב זה בדיוק ההפך רגישות יתר זה הפוך מאוטיזם לפי מה שאני מבינה לפחות

יכול להיות

שבאוטיזם יש דברים שדומים לאדם רגיש אבל זה ממש קצבות ברוב הדברים

אני חושבת שהתסכול מאוד דומה... ולכן יש הרבה רגישים שיתהו על זה.

חוסר הבנה של הסביבה, הרגשה של להיות בתדר שונה מהסביבה, תסכול מהצפות...

זה מאוד דומה בעיניי.

בגדול כל מה שקשור להבנה או יותר נכון חוסר הבנה של אחרים אותנו.

השוני הוא באיך הרגיש רואה דברים ואת הסביבה שזה שונה מאספרגר ודומיו...

אולי ככל שגדלים עם זה טוב יותר ובריא יותר, יש פחות תסכול? תוהה לעצמי.

האבחנה של אספרגר [שאגב כבר לא קיים בבDSM כהפרעה],

אינה פשוטה,

וגם מומחים נזהרים בה,

יש קטע שקורה לרבים ורבות,

שמסתכלים בגוגל באיזה כתבה עם כותרת "אז איך אדע אם אני אספרגר"

ואז רואים שזה ממש תואם לסיפור חייך ולמה שהינך מרגיש\ה.

אבל זה מטעה מאוד.

וצריך לשמור.

אני אתן דוגמא:

"אינו מצליח להחזיק קשר לאורך זמן"

תואם לASD,

תואם להפרעת אישיות גבולית

לנרקסיזם,

סתם לאיש עצבני 

או למישהו שלא קיבל גבולות בילדות,

או OCD

או דיכאון.

זה דומה לחיפוש בגוגל כשכואב משהו,

שתמיד תמיד זה יגיע לסרטן....

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת  היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).

זה משהו ששווה לעבוד עליו.

לחקור מי הולך להיות במפגש, מה מעניין אותו, מה הוא ישמח לספר לך.

לדמיין את עצמך, מה את עושה כשהשיחה נתקעת או כשאת מוצאת את עצמך מחוץ למעגל.

להחליט מראש מה נחשב הצלחה ומה כישלון מבחינתך. תבואי עם ציפיות נמוכות אבל עם דרישה מעצמך.

לבקש מהצ'אט טיפים לשיחות במפגשים כאלה - על מה כדאי להתעניין, איזה דברים כדאי לספר.

וגם... לא להתכונן יותר מדי, כי המטרה היא שתצליחי להשתלב בשיחה בטבעיות ואפילו תגידי משהו שלא התכוונת כל כך. שתרגישי שייכת. הלוואי שנרגיש שייכים... 

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה

אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

טוב, תלוי מה בעבודה.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)

ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה. 

אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.

אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את

שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.

ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב

שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.

ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.

וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...

וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).

אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)

אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.

אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.

זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.

ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.

מאד מקווה שאתה מקבל טיפול רגשי ... מגיע לך להרגיש טוב...

בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו.