הלב שלי מלא. הכל בפנים מלא. באלי להוציא הכל הכל הכל פשוט להוציא בלי שאנשים בכלל ישפטו את הכתיבה שלי או את התחושות או לא יודעת באלי פשוט לכתוב.
באלי להוציא אין לי מושג אפילו מה
פשוט כבדות כזאת שדיייי באלי לצעוק לשחרר משהו אעע אלוהים באלי לשחרר. לשחרר. לשחרר איכ אין לי כוח לימים האלו אלוהים למתח הזה אמאלה אין לי כוח. אין ללב שלי כוחות לעבודה הקשה הזאת. לחיים האלו שקשים, לאסונות שפאקינג לא נגמרים לא נגמר זה לא נגמר זה לא נגמר ואי כמו ביצה כזאת שאני בתוכה אני לא מסוגלת אוף.
לא מסוגלת. באלי להיות אישה מטומטמת, אולי לא מטומטמת אבל פשוט פחות מורכבת, שחיה את החיים בלי לחשוב על מחר, נושמת רוקדת הולכת אוכלת ישנה בלי כלום בלי להרגיש כל הזמן בלי משמעות בלי אנערף באלי חיים פשוטים.
אין לי כוח לכל ההצפה של הימים האלו, באלי להיות אגואיסטית ולהגיד שדי, לא רוצה יותר, זה כואב ומיותר ובאלי לעבור את הימים באלו. כבד לי כבד לי כבדדד לי בלב הזה אלוהים כבד פה בטירוף די עם זה די די די אין לי כוח.
פעם היה פה פחות מורכב. אין לי מושג אם זה בגלל שגדלתי ועם הגיל הכל נהיה כבד יותר או שפשוט אנחנו כעם חווים כל כך הרבה שזה פשוט יותר מידי כבר להכיל.
באלי הודו. באלי שקט. באלי להפסיק להרגיש כל כך ופשוט להתעלם מכל מה שעובר לידי. אין לאן לברוח בארץ הזאת וגם בחול לא באמת כזה נחמד עכשיו. למה הכל ככה וואי. באלי להתנתק פשוט.
