על החטופים וגם אני לא יכולה התמונות של הבנות לא יוצאות לי מהראש..
השאר שמתו אני אומרת לפחות סבלו ודי נגמר זהו .. הפכו לגיבורים על קידוש ה' . ואנחנו נחיה את הזיכרון שלהם .
אבל האי וודאות של הסבל זה כל-כך כואב..
איך אתם יכולים להמשיך? מה מחזק אתכם? שהסבל שלהם עדיין מתמשך .
מרגיש לי שגם החיילים בעורף וגם כל המצב של החטופים וכל הזוועות שעברנו בתור עם .
זה בגללנו אנחנו דורשים תיקון
מצד שני, סיפור המלחמה הזו גדול יותר ומקיף את כולנו כעם וכמדינה. השכל מבין שללא ניצחון במלחמה, הטבח והאונס והחטיפות הבאות יהיו עניין של זמן. איראן שולחת אלינו טילים? פעמיים בחצי שנה? המזרח התיכון הפך למקום אחר. זו מלחמת העצמאות השנייה, ואם לא ננצח - נושמד.
האם אתה מקווה שימותו אנשים שידוע שהם חיים?
יכולת לענות "לא". מעניין שאתה חייב לסבך הכל במקום לענות ישר ולעניין.
אתה מתחמק מהתנהגות ישרה.
תרגיש בנוח.
אתה פועל בהתנהגות עקומה.
תרגיש.
מי שמך בדיוק?
משאיר לקורא לשפוט.
מי שמך לסלף את דבריי?
לך תציק למישהו אחר.
הן את הטקסט שלך, והן את מה שאוטומטית היה דרוש לשאול כפי שהצגתי בטקסט שלי.
ואינך יודע להבחין בין תקווה שיקרה משהו לבין תקווה שעובדה כלשהי כבר מתקיימת.
האם אני רוצה שימותו? לא.
האם היה קל יותר לו היו מתים? כן.
האם דווח שההוראה היא לרצוח את החטופים החיים במקרה של "סכנה" למחבלים? כן.
האם זה אומר שהחטופים גם סבלו שנה שלימה וגם נרצחו בסוף במיתה חפוזה? כן.
האם זה אומר שהיה עדיף לו היו מתים? כן.
מי שמסוגל בשורה הראשונה לשאול "האם אני רוצה" ולענות "לא", ובשורה האחרונה לשאול "האם היה עדיף" ולענות "כן", הוא דמגוג מומחה בהתעיית המונים.
תפסתי אותך עושה את ההצגה שלך, ולא נוח לך שעכשיו כולם רואים.
משאיר לקורא לשפוט.
זה תמיד עבד, לחזור שוב ושוב על סיסמאות.
או שבעצם, כל העניין זה לומר את המילה האחרונה.
הריני להבטיח בהן צדק שאין בי כוח להילחם מלחמה כזו, אם התגובה לכל פרסום היא לחזור על המילים הקודמות.
בקרב שכזה, ניצחת מראש.
לא אתן שישמיצו אותי. נקודה.
מותר לך לשמוע ביקורת פעם במאתיים שנים.
כמובן.
ואולי אם שני אנשים שונים הבינו את אותו הדבר, אז אין כאן בעיית הבנה אלא בעיית הבעה...?
בסופו של דבר, יש היום מציאות. לא ספר, לא אגדה, מציאות.
במציאות הזאת יש חטופים חיים.
במציאות הזאת אתה כתבת "אני באמת ובתמים מקווה שהחטופים אינם בין החיים."
עכשיו שני אנשים שונים הבינו מדבריך שאתה מקווה שהם ימותו (למעשה זו לא הבנה אלא ממש פשט הדברים).
עכשיו אתה טוען שאתה לא רוצה שהם ימותו.
אז אולי כאמור אין לנו בעיית הבנה, אלא פשוט הניסוח שלך לא היה מוצלח במיוחד...?
לדעתו אם עובדת היות החטופים בחיים פוגעת במהלך הלחימה / אינטרסים אסטרטגיים של מדינת ישראל, הוא היה מעדיף שלא היו בחיים, כיוון שלדעתו האינטרסים האסטרטגיים חשובים יותר
אחרת, ברור שעדיף שיהיו בחיים
@מי האיש? הח"ח! באמת לא מבין מה ההיטפלות, "אה אמרת שאתה מעדיף שהם לא יהיו בחיים סימן שאתה בעד להרוג אותם כי אתה לא אוהב אותם", נו באמת, אף־אחד לא אומר דבר כזה
הפרט הקטן הוא, שאנחנו לא דנים היפותטית בשאלה אם בא לי שהשכן המעצבן שלי ימות, כאיזו קללה שמפטירין כלפי שמיא רק כי הוא זרק אשפה בחדר מדרגות, ואז כמובן שכעבור בערך שש שניות (בדרך כלל, אצל אדם שפוי), מצטללת המחשבה וחוזרת לכך שברור שאין רוצים חלילה שיארע לו כל רע, והכל חוזר לקדמותו.
אלא שכאן אין עסקינן בשכן בדירתו ממול, שרובץ עכשיו בערסל הרוח במרפסת שקט ושאנן. מדובר במי שרלוונטי ביותר לחשוב אם רוצים אותו חי או מת, כי נחש מה, הוא חטוף אצל רוצחים במנהרה בעזה.
מבחינתי, להעדיף את מותם - לא כי פירשתי את המימרא המקורית כאיחול מוות בהכרח לחטופים, אלא כפי שהודה בר הפלוגתא כאן, זה "רק" בהקשר של הדיון הפרקטי "הזניח" - זה מה ששייך לדיון. הא ותו לא. כל ניסיון אחר לייפות זאת, או לעטוף זאת בחמלה מהולה בצער תיאטרלי, הוא מבחינתי דמגוגיה שראויה לבוז וללעג. אם דעתו - בעניין הפרקטי, הממשי והריאליסטי, כעניין ההחלטות המתקבלות בקבינט הבטחון של ממשלת ישראל - היא לחרוץ את הדין למוות, כקיסר רומא המטה את אגודלו לחובת הגלדיאטור הפצוע המוטל בחול, אז שיענה את דעתו על זה.
אף אחד לא חושד כאן באחר שהוא ממש מחפש את מותם של אנשים (ודאי כשרובם ככולם יהודים, ואולי אף לאו דווקא אז). אבל ההתחמקות מלומר את ה"לא", וההתחכמויות הצלופחיות, ואז הבכיינות כאילו "חיפשו להשמיץ", כשמדובר בדיון רציני ועוד בדיני נפשות, כל אלו מייצרים תמונה עגומה יותר ממה שהצטייר בפתח הדיון.
גם בלי לקוות למותם ובלי להזכיר את זה שהברירה השנייה היא הרוגים נוספים.
פשוט לכאוב.
התשובה היא שההרגשה היא מורכבת ומסובכת.
אני לא מקווה למותם, ונא לא להוציא את דבריי מהקשרם. וחשוב בהחלט להזכיר שהברירה השנייה היא נרצחים, אנוסות, וחטופים נוספים. לא כדי לוותר על החטופים חלילה, אלא כדי להבין שההכרעה חייבת להיות מוחלטת.
או הקניה הכי גדולה.
האם יצא לכם להתייעץ רפואית עם AI?
האם הAI השפיע על הקשר הזוגי או המשפחתי שלכם?
אני חושב שאצלי הכל קרה😅
אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.
כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים.
קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)
אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..
עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.
וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.
ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן..
מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות
רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים
והזמינות כמובן מיידית
מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים
למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים
או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל
וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות
חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)
ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד
אם כן אשמח לעזרה בפרטי
תודה מראש!
בעודי מחכה בתור בסופר
ילד ישמעאלי קטן טרוריסט חמוד אחז בציצית שלי ושיחק איתה
כה אמר ה' צ־באות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו א־להים עמכם
טוב אז אמנם לא 70*10*4
אבל לפחות חלק קטן
אנימהאשמח לשמוע מכם הכוונות יתרונות וחסרונות בהחזקת רכב לבחור בן 21 עם עבודה קטנה שמכניסה 3-4 אלף בחודש. בעיקר מהצד הכספי והנפשי.
חיסרון: יכניס אותך לחובות
אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.
כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום
זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.
תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪
תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין
תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה
תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול
תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)
כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.
או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה
ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.
אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.
למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?
מניח שיש יותר זול מזה
האם וואו? זה איני יודע
ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'
ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף
לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות
זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב
לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי
מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן
צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות
נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית
אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות
נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית
אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע
אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...
זמן זה פרמטר חשוב בחיים
בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.
גם רכב זה על אותו בסיס
שילוב של נוחות+חיסכון זמן
על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.
אבל זה על אותו משקל.
אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן
ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה
לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת
ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס
אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה
וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש
אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.
או משהו כזה.
לכן זה שיקול של עלות תועלת
במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי
אבל יש כאלה שזה שווה להם
(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)
תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.
השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק
יתרונות: נוחות
חסרונות: עלות
זה בגדול
עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום
תוסיף עלות שנתית של טסט
אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך
וכמובן דלק
אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.
ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)
מה זה הדבר הזוועה הזה. אין לילה, ושבת נמתחת כ'כ...
לא מבינה למה בכלל עוברים לשעון קיץ
חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש
מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני
ים זמן לשיעורי תורה בשבת
ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה
ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30
אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.
רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).
רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז
בס"ד
אין מילים! לא מה שאנחנו חושבים. משהו אחר לחלוטין:
איך להכניע את אירן. אליהו יוסיאן בראיון בערוץ טוב. מאתמול.
אני צעיר, רוצה לעשות מה שבאלי אבל המצפון לא נותן..
תנו לי עצה!!!!
אני מרגיש קרוע!!!
תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור
אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך
זה באמת מורכב.
חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.
ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-
מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.
זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!
שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";
לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך
אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך
כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו
שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי.
לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",
אבל אביא דוגמא מעצמי:
שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה
שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.
(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי
שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.
הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה
ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה
זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין
ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה
שהיתה לי.
אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,
הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל
גם מרמור וכעס והרגשת חנק.
אותו דבר לגבי ספרים;
ספריה ציבורית - יש אנשים
שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא
רוב הספרים המודרנים הם
זבל. ממש. גסים לשמה....
אבל אוהבת לקרוא אז אני
כן הולכת ונזהרת; אם זה
מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת
משתדלת ספר שאם יש
בו דבר מה לא צנוע, זה
לא יהיה לשמה... מבין?
אותו דבר לגבי ספר שכותב
על נושא שאני אוהבת.למשל,
טבע, צמחים, חיים של מישהו
בטבע.... אבל אם יש שם
אפיקורסות וליצנות מהסוג
הגרוע, אוותר.
זה הקרבן שלנו לקב"ה.
לא פשוט ללכת על גשר צר...
ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,
להשתדל להיזהר שזו לא תהיה
נחיתה קשה מדי, שאחר כך,
עלולים לשלם עליה ביוקר....
אז זורקים משהו לכלב התאב הזה
איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם
שנסתפק בזה ונרגע מזה.
בהצלחה!
