מצד שני, סיפור המלחמה הזו גדול יותר ומקיף את כולנו כעם וכמדינה. השכל מבין שללא ניצחון במלחמה, הטבח והאונס והחטיפות הבאות יהיו עניין של זמן. איראן שולחת אלינו טילים? פעמיים בחצי שנה? המזרח התיכון הפך למקום אחר. זו מלחמת העצמאות השנייה, ואם לא ננצח - נושמד.

האם אתה מקווה שימותו אנשים שידוע שהם חיים?

יכולת לענות "לא". מעניין שאתה חייב לסבך הכל במקום לענות ישר ולעניין.

אתה מתחמק מהתנהגות ישרה.

תרגיש בנוח.

אתה פועל בהתנהגות עקומה.

תרגיש.

מי שמך בדיוק?

משאיר לקורא לשפוט.

מי שמך לסלף את דבריי?

לך תציק למישהו אחר.

הן את הטקסט שלך, והן את מה שאוטומטית היה דרוש לשאול כפי שהצגתי בטקסט שלי.

ואינך יודע להבחין בין תקווה שיקרה משהו לבין תקווה שעובדה כלשהי כבר מתקיימת.

האם אני רוצה שימותו? לא.

האם היה קל יותר לו היו מתים? כן.

האם דווח שההוראה היא לרצוח את החטופים החיים במקרה של "סכנה" למחבלים? כן.

האם זה אומר שהחטופים גם סבלו שנה שלימה וגם נרצחו בסוף במיתה חפוזה? כן.

האם זה אומר שהיה עדיף לו היו מתים? כן.

מי שמסוגל בשורה הראשונה לשאול "האם אני רוצה" ולענות "לא", ובשורה האחרונה לשאול "האם היה עדיף" ולענות "כן", הוא דמגוג מומחה בהתעיית המונים.

תפסתי אותך עושה את ההצגה שלך, ולא נוח לך שעכשיו כולם רואים.

משאיר לקורא לשפוט.

זה תמיד עבד, לחזור שוב ושוב על סיסמאות.

או שבעצם, כל העניין זה לומר את המילה האחרונה.

הריני להבטיח בהן צדק שאין בי כוח להילחם מלחמה כזו, אם התגובה לכל פרסום היא לחזור על המילים הקודמות.

בקרב שכזה, ניצחת מראש.

לא אתן שישמיצו אותי. נקודה.

מותר לך לשמוע ביקורת פעם במאתיים שנים.

כמובן.

ואולי אם שני אנשים שונים הבינו את אותו הדבר, אז אין כאן בעיית הבנה אלא בעיית הבעה...?

בסופו של דבר, יש היום מציאות. לא ספר, לא אגדה, מציאות.

במציאות הזאת יש חטופים חיים.

במציאות הזאת אתה כתבת "אני באמת ובתמים מקווה שהחטופים אינם בין החיים."

עכשיו שני אנשים שונים הבינו מדבריך שאתה מקווה שהם ימותו (למעשה זו לא הבנה אלא ממש פשט הדברים).

עכשיו אתה טוען שאתה לא רוצה שהם ימותו.

אז אולי כאמור אין לנו בעיית הבנה, אלא פשוט הניסוח שלך לא היה מוצלח במיוחד...?

לדעתו אם עובדת היות החטופים בחיים פוגעת במהלך הלחימה / אינטרסים אסטרטגיים של מדינת ישראל, הוא היה מעדיף שלא היו בחיים, כיוון שלדעתו האינטרסים האסטרטגיים חשובים יותר

אחרת, ברור שעדיף שיהיו בחיים

@מי האיש? הח"ח! באמת לא מבין מה ההיטפלות, "אה אמרת שאתה מעדיף שהם לא יהיו בחיים סימן שאתה בעד להרוג אותם כי אתה לא אוהב אותם", נו באמת, אף־אחד לא אומר דבר כזה

הפרט הקטן הוא, שאנחנו לא דנים היפותטית בשאלה אם בא לי שהשכן המעצבן שלי ימות, כאיזו קללה שמפטירין כלפי שמיא רק כי הוא זרק אשפה בחדר מדרגות, ואז כמובן שכעבור בערך שש שניות (בדרך כלל, אצל אדם שפוי), מצטללת המחשבה וחוזרת לכך שברור שאין רוצים חלילה שיארע לו כל רע, והכל חוזר לקדמותו.

אלא שכאן אין עסקינן בשכן בדירתו ממול, שרובץ עכשיו בערסל הרוח במרפסת שקט ושאנן. מדובר במי שרלוונטי ביותר לחשוב אם רוצים אותו חי או מת, כי נחש מה, הוא חטוף אצל רוצחים במנהרה בעזה.

מבחינתי, להעדיף את מותם - לא כי פירשתי את המימרא המקורית כאיחול מוות בהכרח לחטופים, אלא כפי שהודה בר הפלוגתא כאן, זה "רק" בהקשר של הדיון הפרקטי "הזניח" - זה מה ששייך לדיון. הא ותו לא. כל ניסיון אחר לייפות זאת, או לעטוף זאת בחמלה מהולה בצער תיאטרלי, הוא מבחינתי דמגוגיה שראויה לבוז וללעג. אם דעתו - בעניין הפרקטי, הממשי והריאליסטי, כעניין ההחלטות המתקבלות בקבינט הבטחון של ממשלת ישראל - היא לחרוץ את הדין למוות, כקיסר רומא המטה את אגודלו לחובת הגלדיאטור הפצוע המוטל בחול, אז שיענה את דעתו על זה.

אף אחד לא חושד כאן באחר שהוא ממש מחפש את מותם של אנשים (ודאי כשרובם ככולם יהודים, ואולי אף לאו דווקא אז). אבל ההתחמקות מלומר את ה"לא", וההתחכמויות הצלופחיות, ואז הבכיינות כאילו "חיפשו להשמיץ", כשמדובר בדיון רציני ועוד בדיני נפשות, כל אלו מייצרים תמונה עגומה יותר ממה שהצטייר בפתח הדיון.

גם בלי לקוות למותם ובלי להזכיר את זה שהברירה השנייה היא הרוגים נוספים.

פשוט לכאוב.

התשובה היא שההרגשה היא מורכבת ומסובכת.

אני לא מקווה למותם, ונא לא להוציא את דבריי מהקשרם. וחשוב בהחלט להזכיר שהברירה השנייה היא נרצחים, אנוסות, וחטופים נוספים. לא כדי לוותר על החטופים חלילה, אלא כדי להבין שההכרעה חייבת להיות מוחלטת.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל