כי אם יגידו לי משהו שלא מתאים לי זה לא נעים

אז נותנת 2 אופציות שסבבה ושואלת מה עדיף

ושואלת אם בסדר שנוכל להביא בשעה כך וכך

שאלתי וכיוונתי לדוגמה מה תעדיפו כעיקרית

עוף / שניצל / סלמון / מושט

תוספות הכנתי כמה סוגים ככה שלכל אחד בטוח יהיה משהו שאוהב

אני מעדיפה לשאול ולא לבהיא משהו שייתכן ולא יאהבו כי אני למשל עוף ממש  ממש לא אוהבת. כמוני בטח יש עוד אנשים

שזה כמו ג'לי כזה

מהסלידה אני פשוט לא מסוגלת להריח את זה

שניצל עוף אני אוכלת חופשי.. הבעיה זה החלקים האחרים

באמת מעצבן כי עוף זה חלבון סופר קל ובריא

בתור אמא לאלרגי לא אוכל להביא לו לאכול אם לא אדע שווידאו שאין את האלרגן

והקטע של לשאול בעצמך מביך בטח אחרי הכנת האוכל אז מעדיפה בתור מבשלת לחסוך את זה לצד השני.

גם קרה פעם שאמא שלי שלחה אוץי להביא ארוחה בשרית שבישלה למשפחה והאבא שפתח את הדלת אמר שהם צמחונים אז לא רלוונטי להם.

או פעם שהכינו להורים שלי אוכל לא בכשרות שלהם

את העןגמת נפש הזו עדיף לחסוך לכולם ותמיד אני שואלת אם מכינה או מעדכנת שמכינים לי

אם הצלחתי מביאה

אני גם לא מכינה המון כי הז דורש ממני מלא כוחות

מלחיץ אותי שלא יהיה טעים

שיהיה בלתם ולא אביא בעשה שמחכים לזה

תמיד הילדים שלי במרפי הכי יצטרכו אותי באותו יום וזה וזה...

א זכשאני כן מכינה אני לא אומרת ופשוט מתקשרת כשאני בדרך שאני מביאה משהו...

ואם יש משהו שחשוב לדעת (הכשר או צמחונות וכד).

כשמקבלת חושבת שראוי לברר את זה מראש אבל גם המתאמת היא בנאדם ולפעמים שוכחת אז קודם כל מצפה מעצמי לעדכן מראש בדברים שחשובים לי ולוקחת בחשבון שזה לא יעבור ב100 אחוז ויהיו דברים שפחות יהיו רלוונטיים. 

על העדפות לא שואלת. מביאה מה שנוח לי ונראה לי מתאים ומכובד. גם לא חושבת שכשמביאים לי צריכים להתחשב בזה, אחרת הייתי פשוט מביאה מבשלת 

יולדות- מראש המתאמת שואלת את היולדת אם יש שעה מועדפת, או דרישות מסוימות. ואם אין מפרסמת שאין. ואם יש כותבת מהן.

מגויסות- לא שואלת. אבל מניחה שאם היה משהו רלוונטי המתאמת היתה מעדכנת. ( לכל משפחה מגויסת יש מישהי אחת שאחראית לתאם בשבילה. מתי היא צרכה, לכמה אנשים, מתי להביא וכו).

תפריט- לא שואלת. ממילא זה השקעה מבחינתי להכין. אז מכינה מה שנוח לי. אבל כן אשתדל מאוד (בתור אמא לילדים  בררנים) שיהיה מגוון שכל אחד יכול למצוא לעצמו משהו לאכול. נגיד אם זה מרק אז להוסיף צלחת ירקות ולחמניות.

או פלאפל שאז יש גם צ'יפס שזה כמעט כולם אוכלים וגם פיתה וכו.  או סלט- לפעמים אחתוך ואסדר בתבנית בלי לערבב אם זה לא רק עגבנייה ומלפפון. פסטה- אפשר לשים את הרוטב בנפרד.

החיסרון- לפעמים כן בא לי לפנק בסלט מיוחד או מאכל כמו לזניה, שקשוקה, פשטידה וכו. אבל אז אני לא בטוחה שהילדים יאכלו אז לרוב לא מביאה דברים כאלה. 

כן מבררת לגבי רגישויות

״הי פלונית יקרה, האם מתאים שאביא לכם ארוחה מחר? אני מכינה xxx ואשמח להביא גם לכם״. אם אני יכולה להכין כמה אופציות אני אכתוב: אפשר x או y או z, זה הולך אצלכם? ומה תעדיפו?״

ובתור מקבלת ארוחות אני גם אוהבת כשפונים אלי בצורה כזאת. זה עוזר לי לתכנן את הארוחות של הבית. אבל אני גם אוהבת את האנשים שנוחתים אלינו עם ארוחה ככה בלי להודיע מראש או לבקש. זה מחמם את הלב ברמות ועוזר מאד.

אשרייך ❤️

לק"י

בארגון ליולדות/ שאר המצבים היו כותבים כשרות/ מגבלות אחרות.

ואני מכינה מה שנראה לי.

אני משתדלת לשאול, בעיקר כשמדובר במגויסות (אצל יולדות היה אצלנו יותר מוסדר הבקשות המיוחדות, ובכלל בגלל שזאת היתה התארגנות אז היתה לי הרגשה שיותר חשבו על הפרטים האלו).

משתדלת לשאול אם יש אלרגיות, העדפות כלשהן למאכלים, ערב / צהריים, חלבי / בשרי, שעה.

ושאלה (ממש כמעט פתחתי שרשור לזה...)- מגויסות, האם חשוב לכן שמי שמביא את האוכל תהיה האישה?

אני די מתאמצת להביא בעצמי למרות שהרבה פעמים יותר קל לשנינו שבעלי יביא. והיום שאלתי את עצמי אם המאמץ מיותר, במיוחד כי בחלק מהפעמים האחרונות הוציאו אלי את הילד / האמא לא היתה בבית וכד'.

יולדת- חלק מהקטע של הארוחה זה גם לבקר אותה לטפט איתה קצת להתלהב מנהתינוק. להפיג את הבדידות של החופשת לידה. ולכן ביולדת אני שולחת הודעה כמו, בין 12 ל2 מתי מתאים לך שאבוא להביא? ואז שזה יהיה נח לה

כמובןנאם היא לא בעניין אני לא מפטפטת איתה

מגוייסת בעיני זה יותר עזרה טכנית, לפחות ככה אני, ולכן זורם לי ממש שהגבר מביא

לפעמים קל יותר אפילו כי לא צריכה לקום לקחת, הילדים לוקחים ממנומואומרחם תודה

חשבתי ההפך😁

בחל"ד לי לא היה כוח למבקרים בכלל, רציתי שלא "יגנבו" לי את הדקות השקטות הנדירות שיכולתי לנוח או לעשות דברים אחרים.

ומגויסות קראתי פה הרבה על הבדידות. אז טוב לשמוע כיוון הפוך.

לא היה מפריע לי אם גבר היה מביא, אבל כיף לי שמישהי מגיעה מתעניינת בשלומי, חיבוק, הערכה.

זה באמת משתנה מאחת לאחת

אבל בעיניי זה כן משמעותי שאת מגיעה, גם אם לא חובה

אם ככה אז שווה את המאמץ.

למרות שאני עדיין לא באמת חברה של רוב המגויסות פה (עברנו לכאן לפני מעט זמן) אז לא בטוחה כמה זה רלוונטי בכלל שאתעניין... אבל השתדלות תמיד אפשר לעשות

ממי שהביאה לי לא הייתה חברה שלי.

רובן מבוגרות ממני, את חלקן אני מכירה בפרצוף וחלקן בכלל לא.

ועדיין זה ממש שימח

אני גם אדם שמשתף, אז לי זה התאים.

אבל גם אם זה שתי דקות, זה שווה את הפגת הבדידות הזו בעיניי

ממש לא מתאים לי ביקורים אחרי לידות

אני שפוכה מעייפות ואין לי כוח לחשוב איך הבית נראה.

מעדיפה שבעלי יקבל את האוכל או שאפילו ישאירו מחוץ לדלת ויתקשרו להגיד

אני גם לא תמיד לבושה מתאים בשביל לפגוש מישהו..

צביטה בלב החלוקה שלך

ואולי בגלל זה הרבה מאיתנו מרגישות שקופות

כי חושבים שהקושי טכני

שאם יביאו לי ארוחה אז הכל הסתדר

מתוך התפיסה הזאת

יצא שאמרו לי פעם

תכלס לא מבינה מה ההבדל גם בעלי בקושי נמצא בבית ובקושי עוזר

או

מגויסת שקשה לה זה כנראה בשגרה היא רגילה לקבל מלא עזרה מבעלה

ובא לי לומר

שזה פשוט כואב

כי בעיני הפיזי הוא קשה ושוחק ומאמץ אדיר שאין ממנו הפוגה לרגע גם כשכולם ישנים

אבל

הוא זניח לעומת הקושי הנפשי

הבדידות התהומית

פתאם אין מישהו ששואל מה שלומך ובאמת אכפת לו

אין עם מי לשתף

אין מי שמפרגן

ולזה נוסף החרדות הדמיונות האיומים

הפחד בלילות

התחושה שהחיים שלי בצד.. רק בהשרדות כבר שנה

שבשביל מינימום עזרה צריכה ץמיד להזדקק ולבקש  ולהרגיש לא נעים

והשקטטטטט בערב לפעמים מקפיא את הלב

והאמת שלא הצלחתי אפילו להסביר

פשוט מרגישה שמבחוץ

כל כך קל לומר

בטח היא למדה להסתדר

טוב בטח אם אומרים לה שהיא לביאה אז היא מתמלאת בכזאת עוצמה והיא מוצאת את הכח

ובטח היא שמחה על הזכות

ובטח הרי היא שלחה אותו

אז לפעמים

לא

לפעמים כבד ענק וגדול עלי

לפעמים זה מוציא ממני את כל הטעם לחיות כשזה לאורך זמן

לדעת שמשהו חשוב לא נותן את הכח

במיוחד כשהסביבה לפעמים כל כך לא נותנת מקום לשתף בחולשה.. לפעמים מביאה עוגה והולכת ותסתפרי בזה מה הבעיה.

אין לי תלונות אני מעריכה את הכללללל באמת וכלום לא מובן מאליו

למרות שאישית לא קבלתי כמעט תמיכה

לפעמים גם היתי בוחרת אחרת

אבל מה לעשות שבעלי חייב להיות חלק בתחושה שלו ואין לי באמת בחירה

אז אני מתמודדת עם הסיפור שלי

אבל

בבקשה כשמגיעים לתת עוגה

אל תבואו כמשהו טכני

אולי כבר שבוע אף אחד בעולם לא שאל מה שלומי

אז תרימו את המבט

תסתכלו לי בעיניים

ותראו אותי רק לרגע

אל תתאמצו

אל תבשלו

אל תטרחו

לא צריך

רק תשאלו

מה שלומך?

איך את?

אני אשמח לשמוע

כותבת לא באופן אישי 💗 יודעת שזאת היתה אמירה תמימה ועם כוונה טובה

כתבת כל כך נוגע

הרגשתי אותך ממש❤️

תודה שכתבת.

ויודעת שלא התכוונת באופן אישי. אבל כן כותבת, שגייסו לאחרונה את גיסי, וכשאחותי כתבה לי את זה גם הלב שלי החסיר פעימה, ואני דואגת לו (ולאחי) מאוד, אפילו בלי להיות האישה שנשארת בבית. ומרגישה את הלב והקושי של אחותי, שהוא מעט טכני ובעיקר רגשי.

אנחנו חדשים בעיר אז מרגישה שיש חברות קרובות יותר שמתעניינות, וכשאני מנסה להתעניין אני מרגישה "נדחפת"... אבל בעקבות מה שתקומה ואת כתבתן בע"ה אשתדל להקפיד יותר לשאול ולהתגבר על הביישנות.

חיבוק גדול💜

כל כך רואים את הרגישות שלך מכל השרשור

והאמת אש י גם לא מסתובבת מלאת מרירות וציפיות וטענות לעולם

ממממש לא

פשוט מרגישה צורך להציף משהו שלרוב מתאמצים להסתיר תחת מסווה החוסן והחוזק

ולי כרגע אין כוחות להתאמץ על להסתיר

תודה רבה 💖

בס״ד

כתבת מטלטל, ישר ללב שלי 💔

שה׳ ישלח לך את כל הכוחות להם את זקוקה,

שהאיש האהוב יחזור בריא ושלם בגוף ובנפש בקרוב ממש,

ועד אז שתקבלי מלא מלאכיות עם עזרה, מילה טובה והתעניינות אמיתית כמו שאת צריכה,

ושתרגישי עטופה ומחובקת כי ככה ראוי שיקרה לאשה גדולה מהחיים כמוך ❤️

(בתור מי שיצא לה להיות בשני הצדדים, התרשמתי שלא כל אחת רוצה לספר איך היא מרגישה. יש כאלה שמתרגשות מעצם ההתעניינות אבל נתקלתי גם באחרות שהרגשתי שזה גרם להן להיסגר ואישית הרגשתי שהיה עדיף להביא להם משהו בלי לשאול ״מה שלומך״. זה מורכב… כותבת לך כדי לומר שלפעמים זה קורה לא מתוך מחשבה שלמדת להסתדר ואת בוחרת בזה ושולחת אותו ואת חיה עם תחושה שאת לביאה וזה נותן לך כנפיים - אלא מתוך פחד לדרוך על נקודות רגישות / להפריע / להישמע חטטנית וכאלה…)

והלוואי והייתי מכירה אותך במציאות ויכולתי להגיע עם פינוק קטן בשבילך ולשלוח לך הודעות מתעניינות ולהסתכל אלייך בעיניים ולשאול מכל הלב ״מה שלומך?״. הייתי עושה את זה ממש באהבה, כל-כך מגיע לך עם כל מה שאת עושה יום יום בשביל כל אחת ואחת מאיתנו. שולחת לך מיליון כוחות והערכה. מצדיעה לך ממש 🫶🏼

ממש חיבוק חם על התחושה של הבדידות.

נגעת לי הלב ממש

מזדהה שעיקר הקושי במילואים זה הלבד...  

גם בעלי במילואים כבר יותר מ7 חודשים בשנה האחרונה... וכנראה שזה מאד אישי ומשתנה...

לי ארוחה ממש עוזרת.

ומעדיפה לא להצטרך לפטפט סביב:זה, שטלחת את הילדים לדלת לקחת.

נראה לי שזה גם תלוי בימים ובתקופות... לפעמים זה ולפעמים זה...

בכל אופן חיבוק חם ןסליחה שזה הקפיץ אותך

זה לאא נכתב מכעס או משהו כזה

והאמת גם לי לא תמיד היה כח לפתוח את הדלת ולענות למה שלומך

כי האמת שהרגשתי שמצפים לשמוע

ב''ה בסדר

ואת זה ךא יכלתי לספק באותו רגע

אז לא היה לי כח להתאמץ לעשות הצגות

כן חיפשתי מישהי שתשאל

ותהיה מוכנה לשמוע גם תשובות מסוג אחר

ולי אישית זה מה שחסר

שאין לי עוגן להאחז בו..לא מי לשתף ולא במי להעזר בכלל או קצת להרפות

כרגע בעיקר מפחדת מההמשך מלחיות ככה כמה חודשים קדימה

אז באמת אני מבינה וסליחה שישר הגבתי ככה

את עשר

כולן מקסימות ותודה על הלב

סתם

פשוט מצפה לנס

ויכולה לעזור במשו

ככ נשמע קשה..

שאין מעגל תמיכה, טכני ובעיקא נפשי

אני באמת איתך

לא היה נשמע לי שאת כועסת

אלא שאת מעלה כאב עצום

ובאלי לקחת חתיכה ממנו.. להקל במעט....

אין לי עצות פרקטיות לצערי

רק אגיד שאני מתפללת עליך שהקב"ה ישלח כוחות ושליחות טובות!!

זה קול שחשוב לשמוע

ויש מקום פה לכל הקולות!

אנחנו מסוגלות ורוצות לשמוע את הקושי שלך גם אם אין לנו אחך לתקן אותו❤️

אותי בסוף הגן ושואלת מה שלומי. בכנות. כזאת שאפשר לומר לה מה שלומי באמת.

או רואה שאני מחפשת בייביסיטר וכותבת תשלחי אלי את הילדים

לא בקטע טכני

אלא בקטע שראו אותי... 

גם ככה…

נשמע שאם זה מאמץ מיוחד אז לא להםוך עולמות, אבל אם זורם אז כן להשתדל.

תודה לכן!

אין לי עניין להעמיס על אף אחת

וכל דבר קטן שעושים זה מוערך בעיני ומשמח ומשמעותי

אז באמת איך שנח.

ומה שכתבתי קודם זה כדי להעלות משהו בתפיסה

בהסנה של מה הצורך העמוק

זה לא חייב להיות בצמידות לעוגה

זה משהו שיכל להתבטא גם סתם במפגש בגינה או ברחוב או לבא מדי פעם לשאול מה שלומך

לרוב מתחילה בלשאול אם יעדיפו צהריים/ערב ואם יש דברים ספציפיים שלא אוהבים או רגישויות.

ואז בהתאם מציעה שתי אופציות שמתאימות לי. 

אם זאת יוזמה פרטית שלי- אני כן אשאל אם יש אלרגיות או משהו 

פתאום פחדתי שאולי מצופה לתאם בדיוק מה מביאים... הבנתי שזה נורמלי אם אני רק מבררת רגישויות באופן כללי, ומשתדלת להביא דברים שבדרך כלל ילדים אוכלים ומספיק מגוון.

ההצעה לתאם לא כשאלה פתוחה אלא עם אופציות היא הצעה טובה!

שוב תודה לכולכן

כמה זמן יש לך מיגרנה ?

היה לי כמה ימים ברצף ואז התחיל לי כאב ראש וגרון חזק וזה היה דלקת בגרון אז מניחה את זה פה.

גם אם את ממש סובלת את נראה לי בגדר של חולה שאין בו סכנה ולא בהכרח את צריכה לצום - אני לא פוסקת אבל כדאי תשאלי רב

זה כבר שבועיים כזה לפחות. החמיר יותר ביומיים שלושה האחרונים

מרגישה שהמערכת חיסונית שלי נוראית לאחרונה אבל לא גרון עכשיו, היה לפני כחודש תחושה כזו שעברה בלי אנטיביוטיקהכי כנראה היה ויראלי

סתם ככה שתדעי שאני מכירה מישהי שהיה לה התקף מיגרנה כמה ימים לפני הצום והרב אמר לה לא לצום בכלל

אז לא הייתי מתמהמהת מלשאול ...

חוץ מזה אם זה באמת משהו שקורה הרבה אולי כן שווה להתיעץ עם נוירולוג. חמותי סובלת הרבה והיא אמרה שיש דברים שמותר בהנקה ( היא בדיוק לוחצת עלי ללכת חחח )

כי יש תקופות שיש לי כמה ימים ברצף אבל נשמע שפחות חמור משלך

בהצלחה ותרגישי טוב

מעניין תודה!

ואיך יעזור לא לצום? הלוואי שזה היה פותר את המיגרנה

שואלת גם אותך

@קנקן שבור

מהר למצוא רב שזמין לשאלה, אני כמעט בטוחה שתחזרי לספר פה שפסק לך שאת לא צריכה לצום (מכירה מקרוב לאחותי שפסקו ככה, בתקופהשהיתה סובלת המון ממיגרנות)

ואז נשימה עמוקה, לנסות להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי בעלך

לזכור את היום הזה שאנחנו נמצאים בו, ושהשטן מנסה יותר מהרגיל

(יש אצלכם אולי נערות שעושות קייטנות תשעה באב לילדים? אולי שווה לשקול לשלוח, אפילו חלק, את אלה הדורשים יותר)

למיגרנות יש טיפולים טובים.

גם לטיפול בזמן התקף וגם למניעה.

נוירולוג/נוירולוגית עם תת התמחות בכאבים ראש.

יתן מענה מיטבי.

הרבה בריאות.

ואם היית אישה היית יודע שזה לא רלוונטי בהריונות והנקות

קודם כל אומר שאני אישה.

יש תרופות אחרות ייעודיות למיגרנות.

רופא משפחה הוא הכתובת/לטיפול מונע נוירולוג.

חבל לסבול.

דבר שני כבר הגענו למיצוי הטיפולים כמובן גם מול רופא משפחה ואז מול הנוירולוג

ולא יודעת איך יעזור לי לא לצום כי המגרנה חזקה בזה

זה שאוכל /אשתה לא יפתור אותה

נראה כשיתמעט החלב אמשיך לרב אולי

כשאחותי שאלה רב זה היה לפני הצום

אחרי כמה ימים שהיה לה התקפי מיגרנות חזקות

שווה לשאול לדעתי

רב פוסק ידוע בציבור החרדי.

אם כן תגידי לי ואשים פה

ונראה לי תביני מה את צריכה לעשות

מציינת שעכשיו עם.ינון מלא של אקמול ונורופן אני מרגישה שיפור. עדיין יש כאב ראש אבל עמום

זה חלק מחוברת פסקי הלכות של הרב עמרם פריד

תסתכלי איפה שכתוב 'חולים הפטורים מהצום'

ממה שאני מבינה זה לא מחייב שעם תאכלי ותשתי תרגישי יותר טוב

אבל עצם המצב הזה פוטר מהצום

הייתי בה עד לפני חצי שעה ומאז קצת יותר טוב וכבר לא במיטה

הלוואי שזה יהיה צום 9 באב האחרון שלנו

ששנה הבאה נאכל בזמן הזה בשרים יינות ומעדנים

יש שם גם התייחסות לסחרחורת

ככה אני מבינה מהכתוב

גם לי זה היה ממש קשה לשבור

אני עם סטרפ ורק בחצות שברתי ויש לי ממש מצפון אפילו שהרב אמר שבתשעה באב מקבילים

תודה

יש מאכלים שגורמים לזה.

הבת שלי שנים סבלה מכאבי ראש. עד שנירולוג אמרה לה להימנע מרשימת מאכלים: קקאו כולל חמאת קקאו, גבינה צהובה, סויה, משקאות מוגזים ואולי עוד דברים. הקפידה על זה ומאז אין כאבי ראש אלא אם אכלה את הדברים הבעיתיים לה.

לא פשוט בכלל להגיע לכזו הבנה.

מקווה שתמצאו איזו דרך אמצע.

אם הוא לא מוכיח שיש סיבה לסמוך עליו, שהוא מבין שעשה טעות ומוכן לעבוד כדי לתקן אותה. וכן, ללכת לטיפול זה חלק מלתקן.

ואם הוא לא מוכן ללכת לטיפול, כדאי לך ללכת לטיפול אישי. שתוכלי להבין מה את עושה הלאה.

בעצמו לצאת מתוך עצמו ולהוכיח נאמנות בצןרה הכי ברורה שיש,גם בדברים הקטנים והוא לא מרגיש אפילו צורך להתנצל,סליחה שאני בוטה כל כך לא בטוח לי שהוא הבין את הפגיעה או לא מוכן לקחת אחריות על זה,

וסליחה שאני נחרצת לא בטוח לי שטיפול יעזור כאן,ומה שצריך להיות לו ברור שאת מכתיבה את הכלים וחובת ההוכחה היא עליו.

ומגיע לך הרבה יותר טוב מזה.

ותתעקשי על שלך

שולחת לך המון המון כוחות🌹

גילתי בעצמי מהפלאפון שלו, הוא התנצל, ענה על שאלות שלי

ומאז לא מוכן לפתוח את הנושא, אומר שמתבייש במה שעשה..

מבחינתו הקושי באמון הוא בעיה שלי. הוא רוצה להשאיר את הדברים מאחור ולשכוח מהם. ואני מציפה לו את זה כל פעם מחדש.

הוא לא מעוניין בטיפול. אני הבעייתית שלא משחררת מבחינתו.

לא מסוגלת להסתכל עליו.

הדברים לא עוזבים אותי.

ועוד יותר כועסת שהוא אשכרה מציק לי בבית ומעצבן אותי סתם.

אבל מפחדת כל כך להתגרש אבל יודעת שזה לא מגיע לי. פשוט לא מגיע לי

אבל אם זה נשאר בראש באיזה מקום ולא משהו שהוא מעבר לפנטזיה,צפייה או משהו כזה,

הייתי הולכת לטיפול.

זו התמודדות שיש אותה להרבה מאד גברים והיא דיי נורמלית.

אם זה יותר מכך הייתי מתייעצת אם זה שווה בכלל טיפול,כי אם זה הרבה יותר חמור מזה מגיע לך גם הרבה יותר בתמורה לזה.

קשה לי לפרט כי זה באמת הזוי.

הוא מתמודד עם הימורים כבר כמה שנים. וחשבתי שזהו הוא היה בטיפול ועברנו את זה.

מסתדר שהוא מצא דרך להמר בלי שאדע. דרך מזעזעת.

כן בגידה רצינית באמון שלי. ובגידה בזוגיות ובהיותו בן אדם דתי. כן זה כלל מגע גם.

הייתי מציבה אולטימטום.

או טיפול אישי דחוף ( וכדאי גם טיפול זוגי וטיפול אישי בשבילך)

או גירושין.

לא חושבת שנכון להמרח עם זה ולהכנס לתסביכים מעבר למה שכבר קיים

לא כ"כ הבנתי למה התכוונת

יש לי חברה שבעלה התמודד עם הימורים והם הצליחו להתגבר על כך עם הרבה עבודה קשה.

אבל השורה התחתונה היא שהוא היה במגע פיזי מיני.

באופן אישי לא הייתי מצליחה לסלוח על כזה דבר.

מאחלת לך החלטות טובות ושה' ינחה אותך לדרך הנכונה

ובע"ה תעברי את התקופה הזאת

להתייעץ בעצמך עם איש מקצוע אם הוא לא מוכן. חיבוק גדול!!

ועל הדרך גזלייטינג

זו לא את שלא בסדר, שיהיה ברור.

מציעה לך לדבוק בזה שילך לטיפול. ברמת האולטימטום

ותדאגי להפרדת רכוש לדעתי

אפשר היום גם לעשות הסכם שלום בית חלף גירושין (משו כזה)

תתייעצי!

וחיבוק♥️

כל כך מפחדת לעשות צעד של גירושים. הוא לא ילך לטיפול. מבחינתו הוא לא רוצה לפתוח את זה עם אף אחד הוא מתבייש. אבל גם איתי הוא לא פותח את הדברים.

ואני הבעייתית עם האמון מבחינתו, אני צריכה לשחרר. כן היה חודש קשוח בבית בלי הרבה שיח. אבל גם אז הוא לא ניסה לפייס אותי. פשוט נתן לי להתהלך בבית בשקט ועצובה. אמר שרצה לתת לי מקום ולא ידע איך לגשת. מפחדת לפרק אבל באמת שאין לי מה לעשות פה בלי שיטפל בעצמו.

הוא הבטיח שיעשה כמה צעדים כדי להתמודד, התחיל והפסיק, דברים שיעזרו לי לתת אמון בו. (גם את זה שהוא הפסיק גיליתי לבד)

איך מתחילים בכלל בפירוק בית..? פשוט עצובה.

אל תישארי עם זה לבד♥️

עוד שעה וקצת וסיימנו

אבל יאללה, ממש עוד קצת

הסתכלות קצת אחרת על הרעב בצום..

להיות עם ילדים בזמן הצום אומר שאני לא באמת מצליחה להתאבל.

זה אומר שבזמן שאני צמה אני מלבישה, מאכילה, מניקה, משחקת, פותרת מריבות, מרגיעה, מעסיקה, מחתלת, מנקה פספוסים ועוד ועוד ועוד.

בקושי הצלחתי למצוא זמן להתפלל. אתמול בלילה הצלחתי גם לקרוא מגילת איכה. והצלחתי גם קצת להתחבר לא להרבה זמן לזום על תשעה באב וחיבור למקדש, ששמעתי תוך כדי שקצת נמנמתי, ומה שקלטתי קלטתי.. אבל אני לא יכולה להגיד שבאמת הצלחתי להרגיש ולבכות על החורבן כמו שהיה ראוי…

ובכל זאת, יום שלם שלא אכלתי ולא שתיתי, שלא נעלתי נעלי עור, שלא התרחצתי, שלא הייתי בקרבה וחיבה עם בעלי, שישבתי על הרצפה עד חצות היום - כל אלו הם גם חיבור ליום.

הם הדרך בה אני מתאבלת וכואבת את החורבן דרך הגוף ממש, גם אם אני פחות מצליחה לפנות את המחשבה לכאב על החורבן. קודם כל קיום ההלכות של היום הם הדרך ששומרת עלי שאני לא אפספס, שהיום הזה לא יעבור לצידי אלא שאני אהיה בכל מקרה חלק משרשרת הדורות של עמ"י, שלעולם לא שוכחת את החורבן הגדול שקרה לנו, שלעולם לא שוכחת את הייעוד הגדול שהמציאות שואפת אליו.

חשבתי על זה שהגעתי לשלב הכי קשה ואני עדיין במצב סביר ועוד מעט זה נגמר וזה ממש עודד אותי.

יום כן יום לא, בעלי הזריק לי...

זה שורף מאוד מאוד אבל כשאין ברירה אז סובלים בשקט

כדי למנוע את הגולה, חשוב אחכ לעסות (לעשות עיסוי קצת) במקום של ההזרקה זה אמור למנוע את הגולה

לי כמעט ולא היה את זה כי הקפדתי,ממליצים להזריק כל פעם בצד אחר

אני הזרקתי ב 2 הריונות אחרונים 3 חודשים בשביל תמיכה

לפני ככה זה שורף פחות

את מזריקה בבית?

שהיא לא הסבירה ממש טוב וגם קצת בעצמה לא ממש שידרה ביטחון במה שהיא עושה...

מביך ברמות אבל אין ברירה

אני הייתי מכינה הכל הוא רק הזריק

לא יכולה לדמיין 3 חודשים ככה...

כמה זמן עשית עיסוי כדי שלא תהיה שם גולה?

אז בעצם הצלחת לישון גם על הצד שהזרקת בזכות העיסוי? זה מונע את הכאב?

עשיתי תמיד לפני שינה , הפריע אבל לא קריטי

כמה דק אחכ בדכ היה נרגע השריפה

ברור שהיו ימים של כאבים בלי יכולת לשבת בכלל אבל תמיד שידרתי לעצמי שזה למטרה חיובית אז הכוחות הגיעו

היום במבט לאחור , היה שווה את זה 😊

אפשר גם שכנה או משהו, לא חייבים בקופת חולים...

אם מזריקים בצורה טובה ונכונה זה אמור למנוע הרבה מתופעות הלוואי, ( אם כי כמובן אי אפשר להתחייב ב100%) אבל זה משהו שדורש מיומנות.

אם במקרה את שכנה שלי מוזמנת באהבה (;

אז יצא מרווח של כמה ימים בין זריקה לזריקה באותו צד. אבל באמת זכור לי שזה ממש כאב.. ובתקופה הזאת שכבתי בעיקר על הבטן..

אצלי זה היה אחרי דימומון קטן אבל בהריון אחרי טיולים והפלות ופעם ראשונה שהתפתח טוב אז ממש נלחמתי מבחינתי

לחמם את האמפולה בין הידיים לפני

להזריק ממש ממש לאט

למצוא אחות מיומנת שתעשה את זה

בנוסף יש היום תחליף לפרונטוגסט, קוראים לזה פרולוטקס

מזריקים אותו כל יום בבטן, הוא גם כואב אבל הרבה פחות

תשאלי את הרופא

ואצלנו החל מחצות היום מבשלים, כל הקטנים ואני במטבח

ומאמינים ומקווים שעוד רגע נארוז כל מה שהכנו בצידנית גדולה ונעלה לבית המקדש.

לי אישית ממש מעביר את הזמן...

ונהוג אצלנו ב 9 באב לבנות אוהלים בסלון יחד עם המזרונים מהלילה(כי הבנים ובעלי ישנים בסלון במזרונים בערב 9 באב בגלל דיני אבלות) ולילדים שלי זה ממש כיף...הם מאוד יצירתיים עם זה בבוקר, ואחר כך משחקים כאילו זה הבית שלהם...ואני נחה לי על הספה.

יש כאלה ערכות כמו של הדפי מדבקה ששופכים חולות צבעוניים אבל כזה עם דפים צבעוניים במקום חול. הרבה יותר נקי וממש כיף.

יש גם ערכות של מדבקות שמדביקים על ציור ויוצרים תמונה. זה כאילו מדבקות שגזורות ספציפית לציור. ההסבר הכי גרוע אבר אבל אם מענין אותך אחפש תמונה.

אפשר לבקש מהצאט לייצר כרטיסים למשחק זיכרון או רביעיות, לתת לילדים לצבוע לגזור להדביק על בריסטולים, זה בעצמו תופס כמה שעות ואז משחקים בזה עוד זמן זה נחמד.

משחקי דף ועט כמו איקס עיגול, או משחקי קלפים בסגנון דאבל. כל משחק שאין לך תבקשי מהצאט לייצר לך..

אפשר להכין כרטיסי שנה טובה לשלוח לפני ראש השנה, או קישוט לסוכה.

אם הם גדולים ואחראיים מספיק או שלך יש כוח אז אחהצ אפשר להכין עוגה בחושה לסוף הצום או כדורי שוקולד לשבת.

ושאלה:

בשבת אנחנו חוגגים יומולדת במשפחה,

שייך להעסיק אותם בקשר לזהאו פחות מתאים?

כדורי שוקולד יהיה מעולה לסוף הצום.

סוםרים פתוחים מחר, נכון?

כי אין לי כלום בבית..

אני הייתי כן נותנת להכין דברים לשבת, אבל תלוי מה. דברים שפשוט יקלו עלייך כמו נגיד להכין משהו טעים נראה לי סבבה. להכין משחק על השנה של ילד יום ההולדת שזה ממש פעילות כיפית נראה לי טיפה פחות. אבל אם יש משהו יותר פרווה כמו הכנת משחק בכללי נראה לי יותר הגיוני.

יותר ענין של תחושה לדעתי, וגם כמה הם מתאמצים במחשבה על הדבר או יותר עושים את החלק הטכני (הדפסת כרטיסים, גזירה, צביעה)

שיעסיקו את עצמן ואני תוהה לעצמי אם זה חכם או מטופש😅

מעבר לזה נראה לי ברבצק, דפים צבעים ומדבקות ושיחשבו לבד מה ליצור

וזהו, בגדול מתכננת יום של רביצה וכאוס של הבית בסיום היום🙊

צריכה לבדוק אם נשאר משהו בבית או להכין להם במיקסר.

הם מחכים לבנות את בית המקדש ממגנטים

אז יהיה מגנטים וקפלה ובובות וחיות... (לא הכל ביחד)

יש פלסטלינה וקליי

ביקשתי מבת ה9 וחצי שלי שתהיה מדריכה בקיטנה לאחים שלה- היא כבר הכינה להם הצגה...

מקווה שיקומו מאוחר

מנסה לחשוב מה אני יכולה להכין להם לאכול בלי הרבה התעסקות, בלי לחם ובלי מתוק. אולי סיר פסטה ושימזגו לעצמם

וירקות ופירות הם יודעים לחתוך לעצמם.

בעיקר אני חושבת איך לא להתעצבן עליהם, כי היום כבר מיציתי את החופש... שיהיו בריאים בקשות ותלונות בלי סוף.

לדעתי מחר בעלי לא יהיה מאד נוכח ועוד נצטרך לשמור בשבילו על השקט

אני גם חוששת שהחלב יגמר לי סופית, גם ככה התמעט לי לאחרונה.

יצא קצת פריקה... סליחה על הנצלוש

למה בלי לחם?

מבחינת מתוק, קטשופ נגיד נשמע לי בסדר.

בהצלחה רבה לך!

וגם לא שניצל תירס

הכנתי עכשיו פסטה- נחמם מחר ואולי נוסיף מלוואח עם ביצה קשה

היא הכינה ארבעה רעיונות ליצירות וגם משחק אחד. (ב"ה היא ילדה יצירתית מאוד כשהיא במצב רוח טוב)

בכל אופן, דפי צביעה בהמוניהם זו התעסוקה הכי קלה להכנה. אפשר גם לבקש מהבינה המלאכותית ליצור דפים שקשורים לתשעה באב.

ויש לי גם קובץ סיפורים לילדים שכתבתי פעם לתשעה באב, אז אם יהיה לי כוח אקריא להם, אם לא אז אבקש מהקוראים הצעירים להקריא.

ויש גם סרטונים שממחישים את חורבן בית המקדש, של מכון מגלי"ם ושל ענפים לילדים. רק צריך לשים לב שזה לא מפחיד מדי...

היו שנים שהילדים הגדולים הפעילו קיר של מעשים טובים - בכל פעם שילד עשה מעשה טוב, כתבו אותו על "לבנה" מנייר והדביקו על הקיר במסקינגטייפ מאחור. בסוף הצום היה יפה לראות כמה מעשים טובים הם השתדלו לעשות.

בכל אופן, אני מאוד מקווה שנצלח את תשעה באב השנה, עם שתי קטנות שובבות ודביקיות ועם עוד ילדים שעלולים ליפול לעצבים בתוך שניות...

למזלנו יש לנו ילדה שהיא רגע לפני הגיל שהיא כבר צריכה לצום, ואני מקווה שהיא תהיה במצב רוח טוב מספיק בשביל להיות אחראית על הקטנים ממנה...

קניתי חוברות צביעה ויש לה ספרי ספריה חדשים

הבעה תהיה עם הקטן הזוחל😅

מתכננת להעלות למעלה את כל המשחקים עפ יותר מידי חלקים ולהוציא לו כמה משחקים שכבר מזמן לא הוצאנו

אני מתוכננת בעיקר בהקשר לאוכל🤣יש פירות חתוכים לבוקר, אח"כ יאכלו בעשר קורנפלקס

לצהרים לחם עם ממרחים ירקות חתוכים וביצה קשה שכבר מחכים במקרר

לערב טונה מקופסא, צ'יפס בתנור ופסטה לבנה (למי שלא אוהב צ'יפס ) שכבר מוכנים

לא יודעת עם מה אנחנו נשבור את הצום🤣אבל זה כבר פחות קריטי

רוצה משהו שקשור לתשעה באב, לגילאי 8-10, ובלי מוזיקה!

ממש מפריע לי שהרבה סרטונים בנושא תשעה באב הם עם מוזיקת רקע!

לא יודעת אבל לגבי מוזיקה

בעיקרון, חוץ מלילד שעלול להשתגע אם לא...

(לקטנות אנחנו מראים בימים אלה סרטים בלי קול.הן זורמות ב"ה...)

אז המוזיקה היא חלק מהחיבור ולא רואה בזה בעיה.

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

בעיקרון אני ללא אמצעי מניעה אבל היה משגל נסוג אז הסיכוי נראה לי קטנטן.האמת שגם האף הקיון לא היה לי דימום השתרשות אז אני גם לא יודעת איך זה מתאפיין

לכן יוצא 40 שבועות, אבל ההריון עצמו הוא 9 חודשים.

יש שבועיים "מיותרים".

החישוב לפי שבועות נח לרופאים, ויש כל מיני "שיטות" לחלק את הזמן המיותר בין החודשים. (שרירותי לחלוטין)

תוכלי להסתכל באתרים שמציגים מחשבוני הריון כדי לדעת איזה חודש ושבוע את.

לק"י

ויש חישובים קצת שונים לשבועות וחודשים בהריון.

בפועל מה שחשוב זה מספר השבוע. לחודש אין כמעט משמעות.

אז אני מנסה להבין את הפער. ברור ששבועות זה מהמחזור וחודשים לא אבל עדיין מנסה להבין באיזה שבוע נכנסים ליודש חמישי

מתאריך העברי של התל"מ תלכי אחורה, וכל חודש באותו תאריך מתחיל חודש חדש.

אז כל השבועות של החודש החמישי תופסים לזה ככה שהכי מאוחר להודיע זה למעשה שבוע 23.

(כשהחוק הישראלי קבע להודיע לכל המאוחר בחודש חמישי, לא היו עדיין האמצעים שמאפשרים קביעת שבוע היריון מדוייק)

לי החלו3ה הכי הגיונית

זה

1-6 ראשון כשבעצם ה1-2 זה כלום תכלס

7-10 שני

11-15- שלישי

16-19-רביעי

20-23-חמייש

24-27 שישי

28-31שביעי

32-35 שמיני

36-40-תשיעי

אז לכן החוסר בהירות סביב שבועות וחודשים..

השבועיים הראשונים הם נספרים אפילו שהם לא הריון ממש..

ואז דוחפים עוד קצת עד שזה מסתדר חח

לי הסידור הזה נח להבנה

כי

שבוע 16- מתחיל חודש רביעי ושליש שני..

זה די מוכר שככה זה ואז גם מספרים על ההריון לסביבה יותר

ושבוע 36 מתחיל את תשיעי ולא 35 כמו בספירות אחרות..ואז זה מבלבל כי 35 עוד נחשב פג ולא מצפים ללדת בשבוע כזה לרוב

קיצר זה לא עם הרבה משמעות

אבל הסידור הזה הכי התיישב לי

30 יום זה חודש ויומיים

לק"י

אולי סתם צירפו את השבוע המיותר לחודש הזה...

כאילו חודש עשירי