כי אם יגידו לי משהו שלא מתאים לי זה לא נעים

אז נותנת 2 אופציות שסבבה ושואלת מה עדיף

ושואלת אם בסדר שנוכל להביא בשעה כך וכך

שאלתי וכיוונתי לדוגמה מה תעדיפו כעיקרית

עוף / שניצל / סלמון / מושט

תוספות הכנתי כמה סוגים ככה שלכל אחד בטוח יהיה משהו שאוהב

אני מעדיפה לשאול ולא לבהיא משהו שייתכן ולא יאהבו כי אני למשל עוף ממש  ממש לא אוהבת. כמוני בטח יש עוד אנשים

שזה כמו ג'לי כזה

מהסלידה אני פשוט לא מסוגלת להריח את זה

שניצל עוף אני אוכלת חופשי.. הבעיה זה החלקים האחרים

באמת מעצבן כי עוף זה חלבון סופר קל ובריא

בתור אמא לאלרגי לא אוכל להביא לו לאכול אם לא אדע שווידאו שאין את האלרגן

והקטע של לשאול בעצמך מביך בטח אחרי הכנת האוכל אז מעדיפה בתור מבשלת לחסוך את זה לצד השני.

גם קרה פעם שאמא שלי שלחה אוץי להביא ארוחה בשרית שבישלה למשפחה והאבא שפתח את הדלת אמר שהם צמחונים אז לא רלוונטי להם.

או פעם שהכינו להורים שלי אוכל לא בכשרות שלהם

את העןגמת נפש הזו עדיף לחסוך לכולם ותמיד אני שואלת אם מכינה או מעדכנת שמכינים לי

אם הצלחתי מביאה

אני גם לא מכינה המון כי הז דורש ממני מלא כוחות

מלחיץ אותי שלא יהיה טעים

שיהיה בלתם ולא אביא בעשה שמחכים לזה

תמיד הילדים שלי במרפי הכי יצטרכו אותי באותו יום וזה וזה...

א זכשאני כן מכינה אני לא אומרת ופשוט מתקשרת כשאני בדרך שאני מביאה משהו...

ואם יש משהו שחשוב לדעת (הכשר או צמחונות וכד).

כשמקבלת חושבת שראוי לברר את זה מראש אבל גם המתאמת היא בנאדם ולפעמים שוכחת אז קודם כל מצפה מעצמי לעדכן מראש בדברים שחשובים לי ולוקחת בחשבון שזה לא יעבור ב100 אחוז ויהיו דברים שפחות יהיו רלוונטיים. 

על העדפות לא שואלת. מביאה מה שנוח לי ונראה לי מתאים ומכובד. גם לא חושבת שכשמביאים לי צריכים להתחשב בזה, אחרת הייתי פשוט מביאה מבשלת 

יולדות- מראש המתאמת שואלת את היולדת אם יש שעה מועדפת, או דרישות מסוימות. ואם אין מפרסמת שאין. ואם יש כותבת מהן.

מגויסות- לא שואלת. אבל מניחה שאם היה משהו רלוונטי המתאמת היתה מעדכנת. ( לכל משפחה מגויסת יש מישהי אחת שאחראית לתאם בשבילה. מתי היא צרכה, לכמה אנשים, מתי להביא וכו).

תפריט- לא שואלת. ממילא זה השקעה מבחינתי להכין. אז מכינה מה שנוח לי. אבל כן אשתדל מאוד (בתור אמא לילדים  בררנים) שיהיה מגוון שכל אחד יכול למצוא לעצמו משהו לאכול. נגיד אם זה מרק אז להוסיף צלחת ירקות ולחמניות.

או פלאפל שאז יש גם צ'יפס שזה כמעט כולם אוכלים וגם פיתה וכו.  או סלט- לפעמים אחתוך ואסדר בתבנית בלי לערבב אם זה לא רק עגבנייה ומלפפון. פסטה- אפשר לשים את הרוטב בנפרד.

החיסרון- לפעמים כן בא לי לפנק בסלט מיוחד או מאכל כמו לזניה, שקשוקה, פשטידה וכו. אבל אז אני לא בטוחה שהילדים יאכלו אז לרוב לא מביאה דברים כאלה. 

כן מבררת לגבי רגישויות

״הי פלונית יקרה, האם מתאים שאביא לכם ארוחה מחר? אני מכינה xxx ואשמח להביא גם לכם״. אם אני יכולה להכין כמה אופציות אני אכתוב: אפשר x או y או z, זה הולך אצלכם? ומה תעדיפו?״

ובתור מקבלת ארוחות אני גם אוהבת כשפונים אלי בצורה כזאת. זה עוזר לי לתכנן את הארוחות של הבית. אבל אני גם אוהבת את האנשים שנוחתים אלינו עם ארוחה ככה בלי להודיע מראש או לבקש. זה מחמם את הלב ברמות ועוזר מאד.

אשרייך ❤️

לק"י

בארגון ליולדות/ שאר המצבים היו כותבים כשרות/ מגבלות אחרות.

ואני מכינה מה שנראה לי.

אני משתדלת לשאול, בעיקר כשמדובר במגויסות (אצל יולדות היה אצלנו יותר מוסדר הבקשות המיוחדות, ובכלל בגלל שזאת היתה התארגנות אז היתה לי הרגשה שיותר חשבו על הפרטים האלו).

משתדלת לשאול אם יש אלרגיות, העדפות כלשהן למאכלים, ערב / צהריים, חלבי / בשרי, שעה.

ושאלה (ממש כמעט פתחתי שרשור לזה...)- מגויסות, האם חשוב לכן שמי שמביא את האוכל תהיה האישה?

אני די מתאמצת להביא בעצמי למרות שהרבה פעמים יותר קל לשנינו שבעלי יביא. והיום שאלתי את עצמי אם המאמץ מיותר, במיוחד כי בחלק מהפעמים האחרונות הוציאו אלי את הילד / האמא לא היתה בבית וכד'.

יולדת- חלק מהקטע של הארוחה זה גם לבקר אותה לטפט איתה קצת להתלהב מנהתינוק. להפיג את הבדידות של החופשת לידה. ולכן ביולדת אני שולחת הודעה כמו, בין 12 ל2 מתי מתאים לך שאבוא להביא? ואז שזה יהיה נח לה

כמובןנאם היא לא בעניין אני לא מפטפטת איתה

מגוייסת בעיני זה יותר עזרה טכנית, לפחות ככה אני, ולכן זורם לי ממש שהגבר מביא

לפעמים קל יותר אפילו כי לא צריכה לקום לקחת, הילדים לוקחים ממנומואומרחם תודה

חשבתי ההפך😁

בחל"ד לי לא היה כוח למבקרים בכלל, רציתי שלא "יגנבו" לי את הדקות השקטות הנדירות שיכולתי לנוח או לעשות דברים אחרים.

ומגויסות קראתי פה הרבה על הבדידות. אז טוב לשמוע כיוון הפוך.

לא היה מפריע לי אם גבר היה מביא, אבל כיף לי שמישהי מגיעה מתעניינת בשלומי, חיבוק, הערכה.

זה באמת משתנה מאחת לאחת

אבל בעיניי זה כן משמעותי שאת מגיעה, גם אם לא חובה

אם ככה אז שווה את המאמץ.

למרות שאני עדיין לא באמת חברה של רוב המגויסות פה (עברנו לכאן לפני מעט זמן) אז לא בטוחה כמה זה רלוונטי בכלל שאתעניין... אבל השתדלות תמיד אפשר לעשות

ממי שהביאה לי לא הייתה חברה שלי.

רובן מבוגרות ממני, את חלקן אני מכירה בפרצוף וחלקן בכלל לא.

ועדיין זה ממש שימח

אני גם אדם שמשתף, אז לי זה התאים.

אבל גם אם זה שתי דקות, זה שווה את הפגת הבדידות הזו בעיניי

ממש לא מתאים לי ביקורים אחרי לידות

אני שפוכה מעייפות ואין לי כוח לחשוב איך הבית נראה.

מעדיפה שבעלי יקבל את האוכל או שאפילו ישאירו מחוץ לדלת ויתקשרו להגיד

אני גם לא תמיד לבושה מתאים בשביל לפגוש מישהו..

צביטה בלב החלוקה שלך

ואולי בגלל זה הרבה מאיתנו מרגישות שקופות

כי חושבים שהקושי טכני

שאם יביאו לי ארוחה אז הכל הסתדר

מתוך התפיסה הזאת

יצא שאמרו לי פעם

תכלס לא מבינה מה ההבדל גם בעלי בקושי נמצא בבית ובקושי עוזר

או

מגויסת שקשה לה זה כנראה בשגרה היא רגילה לקבל מלא עזרה מבעלה

ובא לי לומר

שזה פשוט כואב

כי בעיני הפיזי הוא קשה ושוחק ומאמץ אדיר שאין ממנו הפוגה לרגע גם כשכולם ישנים

אבל

הוא זניח לעומת הקושי הנפשי

הבדידות התהומית

פתאם אין מישהו ששואל מה שלומך ובאמת אכפת לו

אין עם מי לשתף

אין מי שמפרגן

ולזה נוסף החרדות הדמיונות האיומים

הפחד בלילות

התחושה שהחיים שלי בצד.. רק בהשרדות כבר שנה

שבשביל מינימום עזרה צריכה ץמיד להזדקק ולבקש  ולהרגיש לא נעים

והשקטטטטט בערב לפעמים מקפיא את הלב

והאמת שלא הצלחתי אפילו להסביר

פשוט מרגישה שמבחוץ

כל כך קל לומר

בטח היא למדה להסתדר

טוב בטח אם אומרים לה שהיא לביאה אז היא מתמלאת בכזאת עוצמה והיא מוצאת את הכח

ובטח היא שמחה על הזכות

ובטח הרי היא שלחה אותו

אז לפעמים

לא

לפעמים כבד ענק וגדול עלי

לפעמים זה מוציא ממני את כל הטעם לחיות כשזה לאורך זמן

לדעת שמשהו חשוב לא נותן את הכח

במיוחד כשהסביבה לפעמים כל כך לא נותנת מקום לשתף בחולשה.. לפעמים מביאה עוגה והולכת ותסתפרי בזה מה הבעיה.

אין לי תלונות אני מעריכה את הכללללל באמת וכלום לא מובן מאליו

למרות שאישית לא קבלתי כמעט תמיכה

לפעמים גם היתי בוחרת אחרת

אבל מה לעשות שבעלי חייב להיות חלק בתחושה שלו ואין לי באמת בחירה

אז אני מתמודדת עם הסיפור שלי

אבל

בבקשה כשמגיעים לתת עוגה

אל תבואו כמשהו טכני

אולי כבר שבוע אף אחד בעולם לא שאל מה שלומי

אז תרימו את המבט

תסתכלו לי בעיניים

ותראו אותי רק לרגע

אל תתאמצו

אל תבשלו

אל תטרחו

לא צריך

רק תשאלו

מה שלומך?

איך את?

אני אשמח לשמוע

כותבת לא באופן אישי 💗 יודעת שזאת היתה אמירה תמימה ועם כוונה טובה

כתבת כל כך נוגע

הרגשתי אותך ממש❤️

תודה שכתבת.

ויודעת שלא התכוונת באופן אישי. אבל כן כותבת, שגייסו לאחרונה את גיסי, וכשאחותי כתבה לי את זה גם הלב שלי החסיר פעימה, ואני דואגת לו (ולאחי) מאוד, אפילו בלי להיות האישה שנשארת בבית. ומרגישה את הלב והקושי של אחותי, שהוא מעט טכני ובעיקר רגשי.

אנחנו חדשים בעיר אז מרגישה שיש חברות קרובות יותר שמתעניינות, וכשאני מנסה להתעניין אני מרגישה "נדחפת"... אבל בעקבות מה שתקומה ואת כתבתן בע"ה אשתדל להקפיד יותר לשאול ולהתגבר על הביישנות.

חיבוק גדול💜

כל כך רואים את הרגישות שלך מכל השרשור

והאמת אש י גם לא מסתובבת מלאת מרירות וציפיות וטענות לעולם

ממממש לא

פשוט מרגישה צורך להציף משהו שלרוב מתאמצים להסתיר תחת מסווה החוסן והחוזק

ולי כרגע אין כוחות להתאמץ על להסתיר

תודה רבה 💖

בס״ד

כתבת מטלטל, ישר ללב שלי 💔

שה׳ ישלח לך את כל הכוחות להם את זקוקה,

שהאיש האהוב יחזור בריא ושלם בגוף ובנפש בקרוב ממש,

ועד אז שתקבלי מלא מלאכיות עם עזרה, מילה טובה והתעניינות אמיתית כמו שאת צריכה,

ושתרגישי עטופה ומחובקת כי ככה ראוי שיקרה לאשה גדולה מהחיים כמוך ❤️

(בתור מי שיצא לה להיות בשני הצדדים, התרשמתי שלא כל אחת רוצה לספר איך היא מרגישה. יש כאלה שמתרגשות מעצם ההתעניינות אבל נתקלתי גם באחרות שהרגשתי שזה גרם להן להיסגר ואישית הרגשתי שהיה עדיף להביא להם משהו בלי לשאול ״מה שלומך״. זה מורכב… כותבת לך כדי לומר שלפעמים זה קורה לא מתוך מחשבה שלמדת להסתדר ואת בוחרת בזה ושולחת אותו ואת חיה עם תחושה שאת לביאה וזה נותן לך כנפיים - אלא מתוך פחד לדרוך על נקודות רגישות / להפריע / להישמע חטטנית וכאלה…)

והלוואי והייתי מכירה אותך במציאות ויכולתי להגיע עם פינוק קטן בשבילך ולשלוח לך הודעות מתעניינות ולהסתכל אלייך בעיניים ולשאול מכל הלב ״מה שלומך?״. הייתי עושה את זה ממש באהבה, כל-כך מגיע לך עם כל מה שאת עושה יום יום בשביל כל אחת ואחת מאיתנו. שולחת לך מיליון כוחות והערכה. מצדיעה לך ממש 🫶🏼

ממש חיבוק חם על התחושה של הבדידות.

נגעת לי הלב ממש

מזדהה שעיקר הקושי במילואים זה הלבד...  

גם בעלי במילואים כבר יותר מ7 חודשים בשנה האחרונה... וכנראה שזה מאד אישי ומשתנה...

לי ארוחה ממש עוזרת.

ומעדיפה לא להצטרך לפטפט סביב:זה, שטלחת את הילדים לדלת לקחת.

נראה לי שזה גם תלוי בימים ובתקופות... לפעמים זה ולפעמים זה...

בכל אופן חיבוק חם ןסליחה שזה הקפיץ אותך

זה לאא נכתב מכעס או משהו כזה

והאמת גם לי לא תמיד היה כח לפתוח את הדלת ולענות למה שלומך

כי האמת שהרגשתי שמצפים לשמוע

ב''ה בסדר

ואת זה ךא יכלתי לספק באותו רגע

אז לא היה לי כח להתאמץ לעשות הצגות

כן חיפשתי מישהי שתשאל

ותהיה מוכנה לשמוע גם תשובות מסוג אחר

ולי אישית זה מה שחסר

שאין לי עוגן להאחז בו..לא מי לשתף ולא במי להעזר בכלל או קצת להרפות

כרגע בעיקר מפחדת מההמשך מלחיות ככה כמה חודשים קדימה

אז באמת אני מבינה וסליחה שישר הגבתי ככה

את עשר

כולן מקסימות ותודה על הלב

סתם

פשוט מצפה לנס

ויכולה לעזור במשו

ככ נשמע קשה..

שאין מעגל תמיכה, טכני ובעיקא נפשי

אני באמת איתך

לא היה נשמע לי שאת כועסת

אלא שאת מעלה כאב עצום

ובאלי לקחת חתיכה ממנו.. להקל במעט....

אין לי עצות פרקטיות לצערי

רק אגיד שאני מתפללת עליך שהקב"ה ישלח כוחות ושליחות טובות!!

זה קול שחשוב לשמוע

ויש מקום פה לכל הקולות!

אנחנו מסוגלות ורוצות לשמוע את הקושי שלך גם אם אין לנו אחך לתקן אותו❤️

אותי בסוף הגן ושואלת מה שלומי. בכנות. כזאת שאפשר לומר לה מה שלומי באמת.

או רואה שאני מחפשת בייביסיטר וכותבת תשלחי אלי את הילדים

לא בקטע טכני

אלא בקטע שראו אותי... 

גם ככה…

נשמע שאם זה מאמץ מיוחד אז לא להםוך עולמות, אבל אם זורם אז כן להשתדל.

תודה לכן!

אין לי עניין להעמיס על אף אחת

וכל דבר קטן שעושים זה מוערך בעיני ומשמח ומשמעותי

אז באמת איך שנח.

ומה שכתבתי קודם זה כדי להעלות משהו בתפיסה

בהסנה של מה הצורך העמוק

זה לא חייב להיות בצמידות לעוגה

זה משהו שיכל להתבטא גם סתם במפגש בגינה או ברחוב או לבא מדי פעם לשאול מה שלומך

לרוב מתחילה בלשאול אם יעדיפו צהריים/ערב ואם יש דברים ספציפיים שלא אוהבים או רגישויות.

ואז בהתאם מציעה שתי אופציות שמתאימות לי. 

אם זאת יוזמה פרטית שלי- אני כן אשאל אם יש אלרגיות או משהו 

פתאום פחדתי שאולי מצופה לתאם בדיוק מה מביאים... הבנתי שזה נורמלי אם אני רק מבררת רגישויות באופן כללי, ומשתדלת להביא דברים שבדרך כלל ילדים אוכלים ומספיק מגוון.

ההצעה לתאם לא כשאלה פתוחה אלא עם אופציות היא הצעה טובה!

שוב תודה לכולכן

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

לק"י

אני פותחת עוד שקיץ ומניחה איפושהו.

עד שהוא מוציא את המלאה מהפח, ושם חדשה....

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

בעיניי לגיטימי. ווין ווין סיטואיישן

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

הם נותנים נופש זוגות 3 ימים במלון של ירמיהו 33 בירושלים.
שזה 3 ימים  שבהם יש מעגלי תמיכה גם לבעל וגם לאישה עם אנשי מקצוע, וזוגות שעברו סיפור דומה.
גיסתי היתה שם וספרה שיש כ5 זוגות כל שבוע.

זו עמותה שמתעסקת בלידות שקטות..

הם פותחים קבוצות מידי פעם..

הרבה כוחות!

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות... 

הרופאה שלי פחות המליצה

אמרה שזה יכול להציף דברים שכאילו בעייתים, אבל זה לא מדויק, אז זה ידרוש עוד בדיקות שלא בהכרח ירגיעו

(מקווה שאני מדייקת)

שורה תחתונה היא לא המליצה לנו לעשות

היה ממצא זניח בסקירה.

אותי לא הלחיץ בכלל, אבל בעלי ההיסטרי כמעט יצא מדעתו ולא מצא מנוח לנפשו.

עשיתי בשביל השקט הנפשי שלו (וגם אם חלילה היה מתגלה משהו - לדעתי עדיף לדעת מראש ולהתכונן)

רוב הסכום הוחזר ע"י הביטוח.

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭