לפני החתונה התפלל 3 תפילות ביום,

לפחות כשנפגשנו יצאנו וכו' 😍

אחרי החתונה התפלל 3 תפילות ביום,

היה ככה בשנים הראשונות

לאחר מכן דברים התחילו להשתנות

אפשר לומר שמדובר בשינוי של השלוש - ארבע השנים האחרונות

בחישוב מהיר של השנים,

בערך מאז תקופת הקורונה (תוהה אם יש קשר 🤥)

הכל מאוד עדתי אצלנו

אין אופציות נוספות ביישוב

חגים ושבתות הולך כרגיל.

אבל אמצע שבוע התרגל מאז בקורונה וקשה לו לחזור לזה.

דיברנו על זה כמה פעמים והוא משתדל לתקופה אבל אח"כ נשאב חזרה.. וגם אצלי הוא עוזר בשעה של ההרדמות אז גם אני שוכחת לפעמים להזכיר לו..

ולפני הקורונה הקפיד ממש ממש על מניין. ממש חבל שככה יצא..

בקיצור מבינה אותך מאוד. גם אם זה שלו, זה קובע את הטון בבית *שלכם*

גם לי זה מפריע.

בעלי מתפלל שחרית וערבית בבית. מנחה בעבודה עם מניין.

משהו גדול. ומשמעותי

ולא היית מתחתנת אם היית יודעת

( סתם זורקת שאלה לאוויר)

אז אני חושבת שצריך לשים את הקו האדום לא בשאלה אם הייתי מתחתנת, אלא אם אני מסוגלת לשאת את הדבר.

כאילו, לא הייתי מתחתנת עם אדם עם מוגבלות פיזית לדוגמא, אבל במהלך שנות הנישואים שלנו בעלי סבל מבעיה שחששנו שתוביל למוגבלות פיזית משמעותית ובלתי הפיכה (ברוך ה החשש התבדה והבעיה השתפרה מאד) והיה לי ברור שאני איתו בזה, עם כל ההשלכות.

אני מניחה שיש דברים שעבור כל אישה הם קוים אדומים, כי מבחינתה זה גדול עליה או שהיא פשוט ממש לא רוצה לנהל בית וזוגיות באופן כזה או אחר.

כותבת רק את דעתי והתחושות שלי, וברור לי שעבור כל אישה זה שונה. כמו שלכל אחד יש קריטריונים אחרים מה הוא מחפש בבן/בת זןג, ככה לכל אחד ואחת יש נקודות משבר שונות שמעבר להן הזוגיות כבר לא מתאימה.

שלא נגיע לידי נסיון ולא לידי בזיון 🙏

אין לי עצות.

רק רוצה להגיד שממש ממש מבינה את הכאב שלך.

ולגמרי מותר לך שזה יכאיב לך ויהיה לך קשה עם זה. גם אם זו עבודת ה' שלו.

במישור המעשי אני חושבת שבאמת הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות זה להתפלל על זה...

גם בזה שאצלינו במשפחה מניין זה הדבר הכי טבעי.

בתחילת הנישואים עוד הייתי מנסה לגרום לו ללכת.

עכשיו כשיש לנו עוד ילדים גדולים יחסית זה עוד יותר מציק לי. הלוואי וזה יגרום לו ללכת יותר.

ונכון שזו מצווה שלו. עדיין כשמתחתנים על בסיס זה שהולכים להקים בית דתי, זה קשה.

(אני מבינה שלכולנו יש קושי עם חלק מהמצוות. זה עדיין לא פשוט מהצד).

אולי זה ידרבן אותו להגיע גם.

מבחינת התארגנות אפשר להתארגן מראש, ואם יש ילד קטן להישאר רוב הזמן במבואה/ חצר בית הכנסת,

ומדי פעם להיכנס לתוך עזרת נשים.

גם אם תלכו לשעה, זה גם משהו. וגם אולי תלכו לשעה וחצי, מתוכם שעה בקרבת בית כנסת ועוד חצי שעה שאת מתקפלת לפני כן עם הקטנים והגדולים יותר נשארים איתו.

אם בית הכנסת שלכם לא בסגנון של להביא ילדים, אולי יתאים לכם לעבור לבית כנסת יותר "משפחתי" מהבחינה שאפשר למצוא את עצמכם בהכרב משפחתי.

אם בעלך לא משתף פעולה, אז אפשר גם שאת תלכי לבד עם הילדים. זה חשוב בשבילך, בשביל הילדים, ובשביל שהדרך לחזור תהיה סלולה לבעלך כשירצה.

ככה לפחות הגיע עד קבלת שבת

ולמנחה / ערבית בשבת אחהצ

כרגע בחורף הירושלמי זה פחות מעשי.

חייבת לציין שזה היה לי מאתגר הפתרון הזה של ''ללכת לטייל'' עם חלום שאיכשהו נגיע לבית כנסת לפני שיסיימו

הרגשתי שאני קצת לוקחת אחריות על החיים שלו.

בשבתות שלא יצאנו ביחד,

זה היה לי קשה כי הרגשתי בעקיפין שבגללי הוא אשכרה לא הלך לבית כנסת 🙂‍↕️

אלא ללכת לבית כנסת. בלי קשר לתפילה שלו, בשבילך.

ויכול להיות שחלק ממה שמפריע לך זה שהוא כורך את ההישארות עם העזרה לך? שבעצם במקום שזה יהיה רק שלו הוא מערב אותך כי זו "אשמתך" שהוא לא הולך?

העברת האשמה גם אליי בזה שנשאר

אני מהצד שלי מיידעת אותו שהוא יכול ללכת. אבל לרוב בוחר להישאר..

דווקא רעיון,

להדגיש את זה שאנחנו יוצאים לטייל לכיוון הבית כנסת. מתחברת

ננסה את זה בשבת

את לא לוקחת אחריות על החיים שלו, את לוקחת אחריות על חווית השבת של המשפחה, במקום שהוא לא לוקח ולך זה חשוב.

את מקדמת את מה שחשוב לך.

בשבתות שאתם לא הולכים. זה לגמרי שלו אם ללכת או לא. אבל בשבתות שאתם כן הולכים, את משפיעה על הרוחניות שלך ושל הילדים, בלי קשר אליו בכל מקרה. אם מצטרף- כמובן יופי. אבל תתכנני לצאת בכל מקרה בלי קשר אליו.

מבינה את ההרגשה והביאוס, אבל זה או להמשיך להתבאס או לקחת אחריות במקום שאין מישהו אחר שיקח אותה.

מה לגבי שבת בבוקר? נראה לי יותר משמעותי לצאת.

תחפשי בית כנסת שיש תפילת ילדים והרבה ילדים לבושים בגדי שבת שבאים לבית כנסת, שאפשר לשמוע את התפילה מבחוץ.

שאפשר להכניס בנים גדולים לעזרת נשים (מן הסתם הבנים לא ירצו להיכנס לבד לעזרת גברים)

לגבי קבלת שבת אפשר לעשות בבית שיכירו את השירים, במיוחד לכה דודי. ולחכות לקיץ לצאת לבית כנסת. אם כי לפעמים גם בחורף זה יכול להסתדר.

מבחינה לוגיסטית בהתחלה זה מורכב, אבל ככל שמתרגלים הדברים נעשים קלים יותר כי כבר יודעים מראש לארגן את הציוד המתאים ולמצוא פתרונות (כמו להוריד עגלת תינוק אם יש מדרגות)

אם תוכלי להכיר נשים עם ילדים קטנים שתוכלי להיות איתם גם מחוץ לבית הכנסת בזמן התפילה, זה יכול להקל על החוויה ולדרבן לצאת.

לגבי מנחה/ ערבית של שבת, אולי כדאי לשחרר. יש גבול כמה אפשר להתאמץ על זה, ובחוויה כמשפחה זה הרבה פחות משמעותי (אם לא מחפשים את זה)

שיהיה בהצלחה והרבה סיעתא דשמיא!

(אגב גם לי היו כמה שנים שאני הייתי אחראית על התחום, אז בזמנו לא הבנתי את ההשפעה של זה, אבל היום הילדים יודעים לספר כמה משמעותי זה היה להם)

זה קשה..

בעלי במהלך השבוע בקושי מתפלל במניין, בשבתות וחגים כן הולך לבית כנסת, אבל בדכ באיחור

לקח לי זמן להבין, אצלו זה יושב על חיבור למקום, לקח לו שנים למצוא מניין שהוא אוהב, והמניין הזה פעיל רק בשבתות וחגים..

בתחילת הנישואין הייתי מעירה אותו ומעירה ומזכירה, עד שראיתי שזה סתם גורם לי לכעס ומריבות וזה ממש לא המטרה

היום לגמרי שחררתי, אני לא עוקבת בכלל אחרי התפילות שלו, הם שלו.. כן הוא לוקח את הבנים לבית הכנסת לפחות תפילה אחת בשבת.

ברגע ששחררתי בנפש זה נהיה שלו, והוא לקח על זה אחריות

כרגע הבנים קטנים יחסית,

קיוויתי שאחרי שיגדלו יהיה שינוי, לפחות שישחק אותה שהולך לבית כנסת

מבינה שזה לא תמיד קורה

הרגשתי שכשאני מורידה את 'מה חושבים עלינו שהוא לא הולך'

יותר קל לי.....

וגם מנסה להסתכל על מה אני מעריכה בעבודתו ה' שלו

ולנסות לחזק את שלי, כי גם אני לא במצב טוב...

אולי יש מצה שלא מבין שעד כדי כך מצער אותך,ושיבין ילך גם אם זה בשבילך בסוף יהיה גם בשבילו

דיברנו על זה ממש מזמן

סיכמנו שזה שלו ולא מתערבת

מאז אין ממש שינוי אלא יותר החמרה

כשיש רצונות מנוגדים בזוגיות, צריך ללמוד לחיות איתם בשלום, לקבל, להכיל ובעצם לשים את הרצון בעדיפות נמוכה. אפשר לשים גבולות, אבל רק בדברים משותפים ורק בדברים הכי חשובים, ככל ששמים יותר גבולות הזוגיות פחות יכולה להתקיים בטוב.

לגבי השינוי, רוב האנשים עושים שינויים בחייהם לאורך השנים, זה נורמלי, זה מראה על אדם שמתפתח וחושב. לדעת לקבל ולהכיל שינויים זה חלק מניהול זוגיות טובה.

מכירה על עצמי נקודות שלא הבנתי בהתחלה איך יתכן שלא אכפת לו כש... ומהבית הכרתי איך אבא שלי סופר מקפיד עליהן. שנים זה היה ככה.

אני לא יודעת אחרי כמה זמן הבנתי שחבל לי להצטער על זה, הוא לא אבא שלי וטוב שכך, ואני לא בחרתי בו על ההנהגות האלה. ולעומת זאת הדברים שבגללם אני כן בחרתי בו- לא השתנו, החוזקות ששבו את ליבי דוקא התפתחו מאוד (לפעמים עד כדי עולה מעל הראש, וגם זו עבודה).

אני מודה שתפילה במניין זו הנהגה משמעותית יותר באורח החיים, ועדיין, אני מאמינה שאם תשחררי ממנו כל רגש ועקימת פרצוף ותכבדי את המקום שלו בהתמודדות הזו- זה יתן לילדים שלכם דוגמה חינוכית עמוקה מאוד לחיים בענייני זוגיות, כזו שלא פחות חשובה מהערך של תפילה במניין ואולי אפילו יותר. ובדרכך תעודדי (צ'ופרים מידי פעם) ותחמיאי במילים טובות (איזה יופי, משמח אותי כל כך! אלוף!) לילדים על השתתפות בתפילות במניין, וגם ככל שיגדלו המסגרות יספקו להם מעטפת תומכת הקפדה יומיומית.

וחיבוק על הרצון האמיתי והטוב הזה שגורם לך אכזבה. באמת התמודדות. מועדים לשמחה!

גמני נפגשתי מול בעלי בנק שהן הםוכות לגמרי ממה שגדלתי עליהן

זה פיתח אצלי גמישות מחשבתית גבוהה קודם כל

דבר שני, יש בו הרבה דברים שלא היו אצלי בבית ובגלל זה הוא מרשה לעצמו לא לעשות x y z וזה לימד אותי להתבונן בעצמי ולבחון את הגבולות שלי

בשורה התחתונה, יש דברים שכן דיברנו עליהם. בין היתר, תפילות במניין בשבת

הוא חופשי יכל לישון כשנכנסת שבת. וגם בשבת עצמה.

לא פתחתי על זה מלחמה, ניצלתי את הזמן כדי ללמוד עם הילדים פרשת שבוע וזה היה זמן מתוק מדבש

בד בבד, ישבתי לתיאום ציפיות.

הסברתי לו שאם חשוב לו שהילד יכיר את התפילות ויראה איך נראית שבת בבית שומר תורה ומצוות, הוא צריך להירתם ולנהל את הזמן כך שיישן לפני כי אני לא יכולה לקחת על זה אחריות.  (בימות החול הוא עדיין לא הולך אבל זה פחות בולט משבת אז לא מדברת על זה כי זה שלו. וגם, אני יודעת שהוא רוצה אבל עדיין לא מצליח לנהל את זה)

ומאז הוא באמת משתדל ב"ה והמצב השתפר פלאים

אבל בעלי רצה והיה צריך לתת פוש, השאלה אם אצלך הוא רוצה. כי אם לא, זה אחרת

ועדיין, הייתי מדברת על זה שזה חשוב שילדים ייראו איך נראית שבת ושאבא הולך לתפילה.  ומשם משחררת ומחליטה אם את רוצה לקחת על זה אחריות

שואלת את עצמי אם זה משהו שמצריך ייעוץ זוגי/ אישי

לשמחתי מאז שעברנו דירה בעלי מצא מניין כלבבו ומאז הוא הולך בשמחה ברוב השבתות.

זה לא רק שלו, זה גם החינוך של הילדים.

את אמרת לו מספיק פעמים ומספיק בבירור שזה ממש מאכזב אותך? אולי מרוב שאת מרגישה ש''זה שלו, ואני לא מתערבת'', אז לא מספיק הבהרת כמה זה היה משמח אותך אם היה הולך? לתאר לו מה זה גרסא דינקותא לילדים.

דבר נוסף, אולי לשאול אותו אחרי הדלקת נרות - אתה רוצה ללכת לבית כנסת? אפשר בשמחה, אני אסתדר עם הילדים. הוא יגיד לך לא, אז תגידי אז אני הולכת. ותקחי איתך ילד , תחזרי על זה שבת אחרי שבת. או שהוא יתחיל להרגיש לא נעים וילך גם, או שהילדים לפחות יחוו בית כנסת מעזרת הנשים. 

ביות חלקי

החיסרון מבחינתי שאין תינוקיה מתי שאת בוחרת. רק בלילה עד 6 בבוקר

ובצהריים איזה שעתיים

את לא יכולה לשים שם את התינוק מתי שאת רוצה

לפני 8 חודשים

יש חדרים פרטיים על בסיס מקום פנוי ,אפשרי לחכות לחדר פנוי

אבל חדרים ממש יפים

הצוות, תלוי מחלקה

עונה בתור צוות פרא רפואי בגן עיכוב התפתחותי(כבר לא קוראים לגנים גן שפתי)

קודם כל יפה שהעירייה נותנת אופציה בדרך כלל פשוט משבצים.

אם אתם גרים רחוק אתם זכאים להסעה לגן ככה שלהסיע לא תצטרכו..

בקשר לחופשות, זה לפי משרד החינוך ובשניהם לא אמור להיות גן בלג בעומר וכו'..(אלא אם את רושמת לצהרון ..)

אם בגן הרחוק יש צוות טוב כמו שאמרת עדיף שם.

גן שיש בו עכברים בחוץ והכל מוזנח אני אישית לא הייתי שולחת. כדאי להתלונן לעירייה אסור לילדים להיות במקום כזה שבור והרוס. 

לק"י

זה התחיל לפני שנתיים- שלוש.

השנה ושנה שעברה היה חופש בל"ג בעומר בגלל ההסכם עם המורים. אבל משנה הבאה אמורים להיות שוב לימודים.

(יש חופש בין יום כיפור לסוכות).

להסתמך על בעלי. יש לו הרבה ימי עבודה מחוץ לעיר וזה בעייתי להסתמך עליו מה גם שיש לי עוד קטנה לשים במעון בצד השני של העיר

אין לנו עזרה מאף אחד זה רק אני ובעלי בסיפור פה

א. אני צריכה לשחרר ממש ולא יקרה כלום אם הוא ילך בהסעה

ב. זה ידרוש ממני עוד עומס ולחץ בנוסף למה שקיים עליי אבל מנגד יתן לי שקט נפשי שהוא במקום טוב 

לגן המרוחק אני יהיה זכאית להסעה אבל לא מסוגלת נפשית לשלוח אותו ככה. ההסעות של החנ"מ פה בעיר כמו שוק, המלווה מזרזת את הילדים תמיד וילדים קטנים כמו גיל 3 קשה לעמוד בקצב שלה (רואה את זה כל בוקר איך מתנהל) תהרגי אותי לא מסוגלת..

בגן הקרוב יותר יש צהרון שאני ירשום אבל עדיין באסרו חג ולג בעומר (אולי עוד ימים) אין גן בכלל. בגני עירייה אחרים כן יש בימים האלה.

הגן הקרוב הוא אומנם של עירייה אבל זה של בעלות פרטית (חרדית) ולכן זה נראה ככה אבל לצוות לא מעניין קצת לסדר את הגן/חצר משהו? מטריף אותי, מצד שני כולם מרוצים מהצוות שם ויש צוות פרא רפואי מלא מה שאין בכל הגנים

ושוב, בגן המרוחק לא בטוח שיהיה צהרון בתוך הגן ואז לוקחים אותו לגן אחר ומאוד חוששת מזה

ומפה אני לא יודעת להחליט.

בעלי עובד עירייה אז יש לנו פרוטקציה שם חחח

מי שלא רואה בעיניים לא מבין

איך לא מפריע למטפלות ולצוות לא יודעת

הרבה פעמים אם תלכי בקיץ לגנים את תראי בלאגן.. זה השלב.

כדאי לשמוע מהורים איך זה במהלך השנה

מדובר בגן חרדי שלא שייך לרשות ובגלל זה המקום נראה ככה

הגן המרוחק יותר זה ממלכתי דתי עם מבנה כמו שצריך

עדיין גני עירייה

אז איך גן שפה, שהוא חינוך מיוחד, לא שייך לכלום?

מבינה שזה הראש שלהם אבל לא נשמע הגיוני שזה המציאות בפועל

ואז אול אפשר להתלונן

כמו שיש בתי ספר של בית יעקב ששייך לאגודת ישראל, ויש ביה"ס של ש"ס ככה הגן הזה שייך לאגודת ישראל או משהו מהם לא יודעת

לכן העירייה אומרת תפנו למנהלים שלכם שהם ישפצו ויסדרו את המקום. הבעלים אומרים יש רישום ולכן זה לא מעניין אותם

בגן השני כן יש הסעה אבל לא יודעת עד כמה אפשר להיות רגועים בהזעה הזאת. רואה כל בוקר את המלווה מפצירה בילדים ללכת בקצב שלה וזה קורע לי את הלב, הבן שלי הולך כמו צב ונופל הרבה הוא יהיה מסכן, אני יודעת , כנ"ל צהרון לא מתחייבים לפתוח באותו גן זה תלוי רישום

מצד שני הגן הקרוב הוא מזעזע, אין לי מושג איך מקבלים אישור על זה, בחיי

אפשר להתקשר למשרד הבריאות שיבואו לעשות להם ביקורת פתע

זה מה שהייתי עושה בתור הורה, אבל את לא שם עכשיו...

מניחה שאפשר בתור הורים ללחוץ יותר, מוזר מאד שזה לא מזיז להורים הקיימים

יש הבדל בין גן קטן, מתקנים לא עדכניים, הרבה ציוד אבל ילדים יכולים להתפתח וללמוד בו

לעומת גן שבו יש חוסר תקינות בטיחותית,

עכברים זה מפגע בריאותי, חפצים שלא מתאימים לילדים ונגישים אליהם, רהיטים שבורים שעלולים לסכן אותם וכו'

לענ''ד אפשר לברר מאיפה בדיוק נובעת המוזנחות אצל הורים ששלחו לשם. 

תנסי לסדר הסעות.

אם לא מסתדר הסעות הייתי שוקלת אפילו מעבר דירה.

תחשבי על השנים הבאות גם.

איפה הוא יקבל מענה יותר מסודר? והילדה?

הייתי שוקלת לעבור למקום עם יותר שירותים שהם יקבלו.

או מתניידת במוניות.

לגבי הצהרון זה ממש ברוך, מקווה שיסתדר צהרון בתוך הגן ולא טרטורים כל יום.

לק"י

השבוע כדי לפזר ולאסוף בזמן.

בהצלחה בהחלטה!

כל יום? בהסעה כמובן

יהיה לי קשוח לעקוב כל יום שהוא הגיע לצהרון והכל בסדר

פה בגן ליד יש צהרון בתוך הגן

וואי איזה תסכול 

אין צהרון בגן צמוד?

אצלינו בגנים, במשך הרבה זמן היה צהרון משותף. ובצהריים העבירו את הילדים לגן הצמוד.

אבל אם הצוות טוב ויש יותר פלוס בגן הזה ממינןס

כדאי לך לשקול את זה

בכל מקרה עבודת חיינו בתור אימהות זה לשחרר,

לא הכל יכול להיות בשליטה שלנו כל הזמן,הלוואי וזה היה כך.

אז זה או לשחרר את הגן הרחוק והפלןסים והמינוסים שלו

או לשחרר את הגן הקרוב והפלוסים והמינוסים שלו.

אבל וזה אבל גדול עד כמה שהבנתי הילד שלך רגיש יחסית.בגן נקי ומסודר סביר להניח שיהיו פחות הדבקות,

זה קריטי בחורף לא לעכשיו,

אולי שווה לך לקחת את זה בחשבון.

לא מפריע להם ההזנחה?

זה נשמע הזנחה קצת קיצונית

אין הסעות? ואין אפשרות לוודא אם יש צהרון או לא?

לא יודעת, התיאור שכתבת על הגן הקרוב לא עושה חשק בכלל... (ותכל'ס מוזר שקיים גן ברמה חיצונית קשה כזו... ועוד גן מיוחד...)

אנחנו שולחים כבר פעם רביעית לגן מיוחד (ילד אחד היה בשלושה גנים), ותמיד המקום היה מדהים גם מבחינת הסביבה החיצונית, ותמיד היו הסעות. גם צהרון היה - את התאומים בחרנו לא להשאיר בצהרון, את הילדונת אנחנו משאירים (זה גם ממש חלק מסדר היום בגן שלה).

ב"ה מרוצים מאוד מכל הבחינות!

מקווה שתמצאו את המקום הטוב ביותר בשבילו❤️

ואת זה יודעים רק בהמשך או ממש סמוך לתחילת שנה.

ברגע שאין מספיק ילדים אז מחברים גנים ולוקחים אותם בהסעה לצהרון

או שמביאים את הילדים האחרים לגן שלנו, אבל לא תלוי בבחירה שלי ואין עם מי לדבר שם

נשמע מאוד מוזר שאף אחד לא מטפל בהזנחה שבגן שקרוב אליכם...

אצלנו אגב הילדים בגנים חרדיים, והם מטופחים לגמרי, כך שנשמע שזה קשור לעמותה המסוימת או לעירייה המסוימת שלכם...

האמת שאם זה המצב בעיר שלכם הייתי שוקלת לעבור דירה אבל לא יודעת אם זה מעשי לכם...

אחרי התגובות שלכן כנראה שנרשום אותו לגן הרחוק יותר. עם הנסיעות נתמודד כנ"ל לגבי צהרון

מה כתוב במכתב? על מה החוב?

האם חלק מהחוב זה ריבית והצמדה?

תיכנסי לאתר שלהם ותנסי להבין כמה שיותר מידע

ממש הזיה.

זה מבאס אותי כל כך.

אני מפרנסת יחידה (בעלי אברך), מרוויחה סכום כל כך נמוך, ופתאום כזה מכתב הזוי

ואני משלמת להם כל חודש את דמי הביטוח!

המכתב ממש מבולגן, לא הבנתי ממנו כלום חוץ מהשורה התחתונה.

והפקידה אמרה שאפשר להסביר לי רק אם אגיע פיזית לסניף.

אוף אוף אוף.

את עצמאית או שכירה?

לדעתי אל תילחצי,

בעיניי ככל הנראה מדובר בבעיה של חוסר דיווח

ואם תסדירו כמו שצריך את הדיווחים הסכום יקטן משמעותית/ ייבטל

תסדירי נשימה,

עבור מי המכתב? את או בעלך?

מי שהמכתב ממוען לו, תיכנסי לאזור האישי בביטוח לאומי ותבדקי חודש חודש מה רשום הסטטוס בביטוח לאומי

זה מה שהרו"ח שלי עשתה.

אבל הסיפור אצלי היה קצת אחר..

לכן את משלמת לו...

שירים אליהם טלפון וינסה להבין מה הסיפור

אני גם רו"ח ואין מצב שאני נותנת תשובה כזו ללקוח.

ביטוח לאומי זה באמת מורכב איתם וקשה לפעמים להבין אבל בסוף יש כללים ואפשר לבדוק מה שהם אמרו.

אם את משלמת לו הוא אמור לפתור לך את זה.

1. עוד לא לשלם! כי על ריביות הם מוותרים בד"כ אם משלמים את החוב מידי.

2. תרימי שיחת טלפון לרו"ח שלך/למנהל חשבונות שאת בקשר איתו. אישית חושבת שגם אם אין לך רו"ח, תנסי להרים טלפון למישהו מהמקצוע תנסי להבין, יש להם נסיון עם זה בד"כ.

3. תבדקי אם הם נותנים לשלם את זה בתשלומים

ועם סכום כפול

זה היה מלחיץ ממש

אבל אז ערערנו וזה בוטל, הכל

ההבדל הוא ששנינו שכירים אז לא באמת היתה סיבה שיהיה לנו פתאום חוב כזה וכנראה בגלל זה זה היה די פשוט.

בכל מקרה, באמת אל תשלומי עדיין, תבדקי איך ניתן לערער

צריכה לבדוק איך את מוגדרת בביטוח לאומי גם בתור עצמאית ואיך את משלמת להם מקדמות

דבר שני יתכן שהעלו אחוז מקדמות במקום 6 ל7.7 ואז מכאן החוב למרות ששולם

אולי גם דיווחי משהו בטעות מהמקום שאת שכירה?

כמו לדוגמא לא דווח שם שאת שכירה למרות שיורד לך בתלוש ואז פשוט צריך לשלוח תלושים

את יכולה להכנס לביטוח לאומי אזור אישי עם כניסה חד פעמים ולראות שם את כל הנתונים לגביך...

בהצלחה!

צריכה לבדוק את זה...

עדיף לשלם יקר לרואה חשבון,

זה חסך לנו בעבר כמעט 10,000₪ על מקרה דומה.

מקווה ממש שיסתדר מהר. זה קשוח על הלב❤️

או שזה כבד מידי.

לא מאד,  אבל אם זה מישהו שלא יכול לסחוב או להרים, זאת יכולה היות בעיה.

אמא שלי מתניידת עם הליכון, ב"ה עם הדרימי היא מסתדרת. 

יש לי את ה14 והוא גוסס. נכנס למנוע מים ואין אפשרות לתקן.

אשמח לשמוע גם כן מבעלות ניסיון לגבי הדגם הספציפי.

ג'ימיני מאד התרגש מהמחיר ואמר לי לרוץ לקנות😅

מה שחשוב לי שבאמת ינקה טוב וצמוד לקיר.

לפי הצ'אט השינויים הם בעיקר בחלק של הניקוי העצמי שהוא לא במים חמים וכל מיני פרטים ששיפרו אותם ב14.

וגם שהוא לא יורד ב180 מעלות עד למטה. שזה פחות קריטי לי.

ואני מחכה לשמוע ממישהי שהתנסתה

כי מרגע שמתרגלים אי אפשר לחזור אחורה

לא מבינה איך משקיעים בזה אלפי שקלים

שמעתי כל כך הרבה אנשים שאחרי כמה זמן המכשיר מתחיל לעשות בעיות (כל הדגמים והחברות)

בכזה מחיר זה שווה גם אם יחזיק רק חצי שנה ותדעי אם זה משהו שעוזר לך בבית או להיפך..

אם אין לו, לא שווה.

זה ממש משמעותי הניקוי עצמי.

ההבדל היחיד שראיתי זה אצל הבן היו לי בחילות וחוסר תיאבון

אצל הבת כמעט ולא, ממש בקטנה

שתי בנות- אחת חשק למתוק אחת נגעלת ממתוק אמאלה רק אוכל מבושל וטוב

בן- כנל

שיער- אין הבדל, תקופות בהריון של צמיחה ותקופות שלא בכל השלושה

והבטן נראת אותו דבר (זה ניראלי אולי קשור יותר למבנה של הבטן של אישה לא?)

חלק עם הקאות חלק בלי

בחלק חשקים למתוק ובחלק לאוכל מבושל. זה גם משתנה כמה פעמים באותו הריון או באותו יום 🤭

צורת בטן שונה, תלוי במספר ההריון ובכושר של שרירי הבטן 

בהריונות הקודמים סבלתי ממש מהקאות ברמה שלא יכלתי לאכול ולשתות כלום

ועכשיו אני ברוך השם מתפקדת ואוכלת 

לא נעים לי אבל אני לא מרגישה שאני בהריון

התרגלתי לסבל מטורף…..לצערי

אה ומה ששכחתי לציין שיש לי רק בנותתתתתתת

אז יש סיכוי שיש לי הפעם בןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

אצל כל אחת זה עובד אחרת.

בשום הריון לא היו לי ממש חשקים.

תמיד אני אשמח לנשנושים מתוקים, אבל לא משהו שונה בהריון ולא היה הבדל בין בנים לבנות.

בהריון עם הגדולה היו קצת הקאות, ההריונות הבאים לא היו בכלל, גם בנים וגם בנות.

הכללי אני לא שעירה, ולא מורידה בכלל, אז אני גם לא עוקבת אחרי הצמיחה. אבל לא שמתי לב להבדלים.