זה לא נורמלי לקום בחמש והתעורר כ''כ הרבה בלילה, היא לא בת חודש. בעיני, תנסי ללכת לכיוון של הדרכת הורים.

זה יכול להיות שזה נובע או מכיוון שיש ל*ילדה* קושי מסוים (ויסות חושי, רגשי, רעבה, התנהגותי ,ווטאבר) או קושי של *ההורים* (הצבת גבולות, סדר יום, תפיסה וכד') , ממש לא בקטע של להאשים, זה יכול לקרות לכל הורה.

איך הולך לה במסגרת? 

אני מאמינה שכשאתם תדעו שהכי נכון לילדה ש*** , וזה לטובתה, זה יהיה לכם קל. זה לא אומר שזה בעיה באופי, למשל אחותי הרבה פעמים אומרת לי שהיא מרחמת על הילדים שלי שאני לא מרשה להם זה וזה... (רווקה), אני מסבירה לה, שבגלל שאני כל כך יודעת כמה זה גרוע בשבילם שאני אתן להם כך וכך, אז אני עושה את זה בלב שלם, וזה שהם בוכים זה לא מערער אותי, אני פשוט*יודעת* שזה לטובתם.

אם את מרגישה שהעוסית לא ממש עוזרת, תחפשי הדרכת הורים טובה. גם אם זה יקר, זה לטובתך, לטובת בעלך ולטובת הילדה ולכל הבאים בע''ה שיבואו.

אולי תנסי לכתוב פה מה את חושבת שהקושי? הצבת גבולות? ננסה לעזור מפה הטיפים, אבל מאמינה שזה צריך הדרכה אישית ומדויקת .

הדרכה טובה נותנת יעדים וכלים ליישום, ואם לא מצליחים אז מפרקים לנקודות יותר קטנות וברות הישג.

אין דבר כזה הדרכה טובה אם לא מצליחים ליישם.

זה כמו שאגיד שהמדריכת ספורט שלי טובה והבעיה היא ביישום התרגילים.

זה לגמרי התפקיד של מדריכה לוודא שיש תהליך והתקדמות.

אם אתם עקביים בהגעה להדרכה, עם רצון ונחישות להתמיד, והבעיה שאתם מתקשים ברגע האמת ליישם את מה שלמדתם, אז ההדרכה לא הייתה מספיק טובה עבורכם.

הדרכת הורים בשלב הזה בחיים זה נכס. שווה לגמרי את ההשקעה. אני התחלתי הדרכת הורים רק סביב גיל 4 של הבכור, ומאז כל הזמן הולכת לקורסים ושומעת שיעורים ופודקסטים ומתחזקת את זה, וממש מצטערת שלא התחלתי בשלב הרבה יותר מוקדם הדרכה טובה. תמיד יש עוד מה ללמוד.

מבחינת שינה, נרדמה רק על הידיים, לא ישנה לילות רצופים עד גיל גדול מאוד, ועד גיל 6-7 היתה צריכה מישהו לידה כשנרדמת.

אם היינו מחכים היא היתה בת יחידה.

יש לנו עוד כמה ילדים אחרים,  היו כאלה שישנו טוב יותר והיו כאלה שפחות, אבל אף אחד לא השתווה אליה.

אני מנסה לחשוב מה היה עוזר לי באותה תקופה בדיעבד - קודם כל תכנון ארוחות מסודרות, אם צריך להקפיא או לקנות דברים שחצי מוכנים.

לעשות סדר בשינה שלה, אולי היא צריכה להמשיך לישון לידכם ב4 בבוקר ולא ממש סיימה את השינה שלה, או לאחר טיפה את שעת השינה .

לקבוע זמנים לעצמך בלוז,  שבהם תשקיעי בשינה או ביציאה מה שעושה לך טוב.

להכיר לה כמה בייביסיטר שיוכלו לעזור בעת הצורך, ולא תצטרכי לחשוב פעמיים, גם את את בבית ורוצה להשלים שינה היא יכולה לעזור.

אני לא אומרת שאת צריכה הרגע להיכנס להריון, אבל אם יש רצון, אני לא חושבת שבהכרח המתנה שהכל יכנס למסלול מסודר תעזור..

לפעמים לוקח לדברים האלה זמן להסתדר, וצריך סבלנות.

היא רוצה שנשחק איתה ונאכיל אותה ונתחיל את היום

לאחר לא עוזר עדיין קמה בחמש

תודה על שאר הטיפים!

אם עוד אין רצון ואין לחץ של גיל או תזמון אחר, אפשר בכיף לחכות עוד שנה.

לא שווה בכלל גיל 3 לגיל שנתיים.

במיוחד שהיא הבכורה ואין ילדים גדולים שיכולים להושיט יד.

חוץ מזה תנסי לבדוק מה בשגרה שלכם אפשר לשנות כדי להקל.

בייביסיטר גם אנחנו לקחנו כשהיו לנו רק קטנים. פעמיים בשבוע קבוע. שאר הימים התחלקנו באיסוף.

אם יש אפשרות לעבוד מהבית זה משנה את התמונה. ואם אין, לשקול לעשות שינוי שיאפשר את זה.

ביום של העבודה מהבית אפשר לפזר, לאסוף, ולעבוד 7-8 שעות, זה מאפשר לשני לצאת מוקדם ולעבוד הרבה יותר ככה שתמיד יש מתי להשלים את השעות.

אצלנו אנחנו כמעט לא נמצאים ביחד באותו אחר"צ.

כלומר מי שאוסף, נשאר עד מאוחר, ולמחרת מתחלפים.

לגבי אוכל, אז שוב כשעובדים מהבית הרבה יותר קל.

אבל גם אם לא, מבשלים בשישי אוכל שיספיק לראשון ושני, ואז בהמשך מבשלים שוב ערב אחד כמות שתספיק גם למחרת. אפשר אוכל מוכן פעם בשבוע אם לא מספיקים ומחפשים להקל.

ילד ראשון זה הכי קשה, כי לא מכירים את ההתנהלות ואת הבעיות הצפויות והפתרונות האפשריים. בילדים הבאים הגידול כבר זורם יותר אחרי השנה-שנתיים הראשונות.

הכל עניין של תיעדוף. לגדל משפחה עם שתי משרות מלאות של לפחות 9 שעות, זה עמוס. צריך לעשות את הויתורים במקומות אחרים אם חשוב לכם להמשיך במשרות מלאות.

הבנזוג שותף ומנסה להיות עוד יותר שותף ועדיין היא פשוט דוחה אותו... זה לא חולף לבד מתישהו?

הטיימינג - זה רק כי לחכות שנה אומר שבגיל 4 היא תקבל אח/ות ואז הם לא ממש יעסיקו אחד את השני שזו אחת המטרות חחח וזה יעיל ל"דבק" שלה,

מה שכן זה עדיף מבחינת השינה של שניהם אם אני מבינה אותך נכון?

עבודה מהבית - מרגישה שסתם אבזבז את זה... יש פה ושם ימים כאלו וזה לא הכי פותר... תוהה אם להסתכן בלבקש שזה יהיה קבוע במחיר שזה בסוף לא יעזור...

ואין בתחום שלי חלקי משרה.

זה בין הילדים שיש בינהם 9 שנים והם מאד מעסיקים אחד את השני

זה סתם מיתוס

וגם יש בינהם פחות מריבות בגלל פער הגילאים

מנסה לדמיין את הבן שלי הגדול 9 שנים גדל כילד יחיד.. נראה לי סיוט יותר מילדים צפופים.

זוכרת איך היה לי קשה לחזור אחרי יום עבודה והוא רק בן שנה וחצי

ואני צריכה להעסיק אותו שעות עד שהוציא את כל המרץ..

כשהרביעי היה בגיל הזה, פשוט הוציא את המרץ יחד עם האחרים שלו ואני לא הייתי כבולה רק אליו

כשהם היו פיציים היה לי מאוד קשה

היום אמנם יש לי יותר עבודה ביום יום

אבל לא חונק ולא קשה

הם עצמאיים

מסתדרים ביניהם

אני יכולה להסתגר לי בחדר ויש להם אחד את השני

אחד את השני

לפעמים הם יותר רבים ואז זה יותר מעסיק את ההורים

לי היה סיוט 2 צפופים למרות שהם שחקו ביחד, הטיפול ב2 תינוקות היה יותר מדי כל הזמן.

גם כשאני צריכה לשחק עם בן 4.5 שלי כי הרבה פעמים הוא לבד איתי, זה קלי קלות לעומת טיפול צפוף בתינוקות.

אני ניסיתי את 2 האפשרויות, את ניסית רק אחת.

לשבת להיות ולשחק איתו

זה בעצם המהות של גידול ילד, להנות ולהיות איתו, לא מבינה את הקונספט להביא ילדים כדי שיעסיקו אחד את השני כדי להיות פחות איתם.

ילדים צריכים ואוהבים חברה

אף אחד לא מביא ילד כ״ פתרון״ לתעסוקה של אחיו.. (אני מקווה) 

במטפלת/ בגן יש לו מספיק חברה

בגיל יותר גדול אפשר להביא חברים

הסיבה שאנשים עושים את זה בעיקר כי זה מקובל וכולם ככה עושים, היתרון אם קיים לא עולה על הקושי.

אני לפחות מביאה ילדים מתוך רצון שלי ושל בעלי. וכן, יש לי יחסית צפופים.

 אצלי לפחות

זה תוצאה משנית שכולם מרוויחים ממנה

נכון שאין כמו זמן הורה ילד

אבל גם זמן עם אחים תורם אם יש כאלה. זו קבוצה שווה יותר מאשר הורה ילד ויש לזה גם יתרונות לאמא

אם את שואלת אותי, זה שיש להם חברה זה משמעותי. כי זה חברה שווה בגיל וברמה הקוגנטיבית בבית

בואי נגיד שבשנת הקורונה והמלחמה, זה לא הזיק להם ב"ה. וגם לי האמת.

לא ידעתי את זה מראש כמובן. רציתי מאוד עוד ילד כי התינוק החמוד הבכור שלי היה כזה מתוק ומאוד מאוד רציתי עוד אחד

בינתיים

אז העצה שלך לא נכונה ולא רלוונטית

כי כשהיה לך פער של 9 שנים

הילד שבן 9 לא היה ילד יחיד.

גם הילד שנולד אח''כ, יש לו אחים, גם אם הפער גדול.

בעיני צריך סיבה מאוד מאוד משמעותית בשביל להשאיר ילד לגדול כילד יחיד 9 שנים.

ועיזבי מעסיקים אחד את השני

כמו שאת חושבת היטב לפני שאת מביאה ילד כי חשוב שתהיי במיטביך גם עבור הילד החדש ולא פחות עבור הילדים הקיימים

גם חושבת שלא כדאי לזלזל במציאות שמביאים ילדים כדי שיהיו אחד בשביל השני.

אז לא צריך 10 דווקא

אבל שניים זה הגיוני.

אבל להגיד שאין משמעות לפער בין הילדים והקשר ביניהם, בפני אמא לילדה אחת , זה בעיני לתת מידע חסר..

אז בעוד כמה שנים יהיה לה אח או אחות ויהיה ביניהם קשר מצויין

אבל עכשיו היא לבד יחסית

אולי יהיה לה מצויין.. לא יודעת

לא מכירה הרבה שגדלו ככה לבד הרבה שנים

אבל כן חושבת שצריך להתייחס לזה.

אבל תכלס אם הפותחת מדברת על פער של ארבע שנים או שלוש

אז באמת אין הרבה הבדל

אצלנו יום קבוע שלי, יום קבוע של בעלי, ועוד יום גמיש לאחד משנינו שינו לגמרי את המציאות.

זה שלושה ימים שיש מבוגר זמין לאיסוף ופיזור בלי לחץ ויש משהו בבית להעמיד סיר או לאפס בית במצב גרוע. ולא צריך להשתגע ולהיות בלחץ מהפקקים.

לדעתי זה לגמרי שווה את הבקשה.

מקסימום יגידו לך לא, מה יכול להיות?

לגבי ההבל בין גיל שנתיים לשלוש, זה הבשלות הנפשית. ילד בן שנתיים הוא תלותי מאוד, ילד בן שלוש מסוגל להיות הרבה יותר עצמאי אז המצב הנפשי להחלטה על הריון נוסף הרבה יותר קלה.

מכירה משפחות עם הפרש של 4 שנים, נכון זה לא כמו הפרש של שנתיים, אבל יש לזה גם יתרונות. בסוף זה תלוי בסדר עדיפויות שלך.

יש לי פעמיים הפרשים של 3.5 שנים וזה מושלם.

יש לי הפרש של שנתיים ו3 חודשים בין שני הגדולים ומאז ומתמיד הם חתול ועכבר (גם בן ובת וגם שונים מאוד באופי, אז חברים טובים הם לא)

לא עבר להם עד היום, פשוט כל אחד מצא את עצמו בדינמיקה שונה מול האחים הנוספים. אז לא הייתי בונה על זה מגדלים.

לגבי התלות של הילדה בך, אפשר לחכות שהיא תגדל וזה יתמתן, ואפשר לשנות את זה בתהליך הדרגתי כבר עכשיו. הכל תלוי בסוף באיך שאת רוצה שהדברים יתנהלו. גם תהליך לוקח אנרגיות.

כדאי מאוד ללכת להדרכת הורים, זה בדיוק השלב, אולי תקבלי כלים כבר לעכשיו, ואולי יעזור לך להמשך. גיל שנתיים זה בול בזמן לפני שסתם עושים טעויות שמבזבזות מלא אנרגיה שאפשר לתעל אותה נכון.

שעשיתי בחיים הייתה כשנכנסתי להריון מתוך תכנון שבהמשך יהיה בסדר כשההווה לא היה בסדר.

הריון זה הורמונים והתמודדות נפשית בפני עצמה.

זה שההריון הקודם היה קל, הלוואי גם ההריון הבא.

אבל לדעתי לא נכנסים להרפתקה כשאין את הכוחות הנפשיים להכיל אותה עכשיו.

אם עכשיו את לא ישנה, ומרגישה שגידול ילדים זה חונק, אז לדעתי זה עוד לא הזמן.

אם מבחינה נפשית את בסדר גמור, אוהבת את החיים ורק רוצה לוודא שבהמשך סביב תאריך הלידה הצפוי הנתונים היבשים יהיו מעודדים, אז לכי על זה.

להבטיח, אף אחד לא יכול להבטיח כלום. לגדל ילדים זה דורש. השאלה אם יש את הכלים המתאימים להתמודד עם הדרישה הזאת.

עונה על זה:

"אם עכשיו את לא ישנה, ומרגישה שגידול ילדים זה חונק, אז לדעתי זה עוד לא הזמן."

אבל גם עונה על זה:

"אם מבחינה נפשית את בסדר גמור, אוהבת את החיים ורק רוצה לוודא שבהמשך סביב תאריך הלידה הצפוי הנתונים היבשים יהיו מעודדים, אז לכי על זה."

כלומר כרגע אובייקטיבית לא טוב, וזה כן חונק בעיני, אבל בכל זאת אני אוהבת את החיים, אני נפשית בטוב, ורוצה להבין שהסטטיסטיקה מעודדת... לאן אני נופלת?

תתפסי אותו בין שתי הידיים בלי להסתכל מה יצא.

תשאלי את עצמך בשבריר שניה לפני שאת מסתכלת, מה את רוצה שהמטבע יראה?

אם את יודעת להגדיר מה הנקודות הקשות, וזה לא משהו כללי של החיים קשים, אז תנסי לפתור את הקושי סביב אותם נקודות שיהיה לך הכוחות להתמודד עם אותם הדברים שעכשיו קשים לך עם עוד הריון ברקע.

ואת גם יכולה להניח לזה חודש ולשקול שוב את הדברים. לפעמים כשמתעסקים במשהו כבר מתבלבלים ודווקא המרחק וההפוגה מהנושא, מסייעת לבהירות המחשבה.

כי בהריון הראשון את יכולה לישון חופשי בלילה ושנצים, ובהריונות הבאים כבר צריך לטפל לפחות בילד אחד ואין שנצ ובמקרה שלך - תחשבי על כל העייפות של ההריון, להוסיף גם עייפות שאת בקושי ישנה בלילה בגלל הילדה..

בהריון אסור להרים דברים כבדים ותינוקות בני שנתיים צריך להרים נגיד לאמבטיה או להלביש או להרים לעגלה וכו'..

מה תעשי?

בקיצור זה לא כזה תותים ודבש.

ממני עם ילד אחד בן 4.5 ורואה רק טוב מזה שלא הבאתי עוד.

בהריון... כמובן זה לא מומלץ, ובד"כ גם די קשה, אבל בהריון רגיל מסוכן זה לא.

המון נשים יולדות בהפרשים של 2-3 שזה גילאים שעדיין מרימים מדי פעם את הילדים.

6 שבועות אחרי לידה, בהחלט אסור.

אגב לי הרופאה אמרה שגם בהריון לא להרים דברים כבדים.

והיה הריון רגיל, לא בסיכון או משהו..

אבל 6 שבועות להתאמץ על זה זה לא כמו 9 חודשים...

אני אחרי הלידה השניה הסברתי לבת שלי (הייתה בת שנתיים) ולבעלי שעכשיו תקופה מסויימת ממש חשוב שאני לא ארים אותה.

חוץ מזה שעד שהיא תלד ממילא הילדה תהיה כבר גדולה יותר...

אז בעיני זה בכלל לא שיקול

חוץ מזה שפה ושם להרים אותה טיפה לא מזיק (אלא אם כן זה הריון עם הנחיות מיוחדות) 

שנתיים זה עדין מאד אינטנסיבי

בגיל 3 אמור להיות שיפור

הבן שלי בן 4.5 בוגר ועצמאי לגילו, ועדין לפעמים אני מרגישה מותשת בגללו.

אני עשיתי רווחים של

שנה פלוס (טעות קשה)

5 שנים (סביר)

9 שנים (מושלם)

משרה מלאה ל2 ההורים זה קשוח, אצלנו אני עובדת ובעלי אחראי על הבית והילדים, אם הוא לא היה עושה את זה לא יכלתי לעבוד במשרה מלאה, זה אינטנסיבי מדי עבורי גם עבודה וגם בית.

גם עם תינוק בן 2.5

גם אצלה אני רואה התשה וקושי בהורות

קל לראות שהיא צריכה ללמוד הרבה על ההורות ורוב הקשיים נובעים מחוסר ניסיון ומודעות (לא שאמרתי לה משהו בנושא)

בעיניי כשיש קושי משמעותי, צריך לעצור ולעשות חושבים ולא להמשיך במרוץ של החיים, שרק מביא עוד קשיים ולא מאפשר לפתור לעומק את הקושי.

קושי קצת חריג לגיל שנתיים.

ברור שילדים קטנים זה דורש, אבל זה כן נשמע מתיש במיוחד...

ניסיתם יעוץ שינה? בד"כ בגיל הזה לא קמים כ"כ הרבה בלילה.

ולא חושבת שיש לך מעכשיו מה להלחץ עם הגמילה, זה עוד 10 חודשים... זה מלא זמן.

כן הייתי מנסה לעשות איזשהו שינוי בהרגלי השינה שלה (שזה נשמע הדבר הכי מתיש)

ולבדוק אופציה להורדת אחוזי משרה לאחד מכם/ עבודה מהבית/ שינוי אחר בתחום התעסוקה שיאפשר לפחות לאחד מכם להיות יותר בבית.

ולגבי זה שהיא "דוחה" את האבא: לא יודעת במה זה מתבטא, אבל כשאצלינו יש קטעים כאלה אני לא "נכנעת".

נניח היא רוצה לתת לי יד ויש לי משהו אחר ביד ובעלי יכול לתת לה- אז אני אומרת שתתן לאבא. לא רוצה- שתלך בלי יד וכו'.

בודקת איפה אפשר להעביר עומס ממך אליו, גם אם הילדה לא רוצה.

בהצלחה רבה, נשמע בהחלט מאתגר! בע"ה שתצליחו להגיע בקלות לימים רגועים יותר!

הדירה קטנה אז גם חדרים נפרדים לא יעזרו...

רק אם ילד מגיע למיטה של השני ומפספס בה,

הם נזכרים להתעורר ולהשתולל.

הכי טוב, לבקש מהם עזרה להחזיר מוצץ או משהו,

אין לכם כוח אז הם מתרגלים להמשיך לישון גם כשהקטן מתעורר.

וזה באמת דאגה קטנה. תינוק קטן ישן בחדר ההורים. יש לך עוד מלא זמן עד שישנו ביחד.

כשמעירים אז 2 תינוקות בוכים ביחד

קרייסס

הגדולה (כמעט 3) לא מתעוררת מכלום באמצע הלילה גם אם אחיה צורח את נשמתו.

הקטן דווקא כן מתעורר בקלות, אבל א. כאמור באמצע הלילה היא בד"כ ישנה אז ממילא היא לא מעירה אותו.

ב. אם זה אמצע הלילה הם פשוט חוזרים לישון (כמובן לפעמים צריך בקבוק/ מוצץ/ שמיכה וכד')

הם ביחד בחדר

אבל לא באמת עשיתי סטטיסטיקה על זה

אם נפל

אבל הרבה ילדים ישנים עם מוצץ עד גיל שלוש פלוס 

הוא היה קם לפנות בוקר עד גיל 4 בערך

אגב, בגללו עשינו דלת למטבח כי היה קם לפנות בוקר ועושה שם מלא שטויות 😵‍💫

כשהבכור היה בן שנה ו10 נולד השני

ההפך הגמור ממנו. נראה לי שיש משהו בילד שני שגדר בצורה יותר מאוזנת 🤭

בבקרים, דווקא היה טוב שהיו ערים ביחד ומעסיקים אחד את השני (לא בגיל הקטן כי אז בתור תינוק ישן לידי בעריסה)

בסוף הכל עובר,

היום הם חבורה של ארבעה בנים (ועוד אחד תינוק קטן שעדיין לא חלק מהחברה 😉) מעסיקים יותר את עצמם

הם לא נדבקים אלי כמו בגיל הקטן ויכולה גם להעזר בהם לפעמים.

ילדתי את הקטן בפער של 5 שנים מהקודם

וממש כיף לי שיש פניות לטפל בו

וגם הגדולים מאוד נהנים ממנו.

על זה בדיוק עובדים בהדרכת הורים, על הקושי של ההורים להתמודד עם המצבים שהילד מזמן להם.

איך להציב גבולות איך להגיד לא, נשמע שזו עבודה שבה אתם צריכים להתמקד

כנראה שלבד לא תשתני אבל בעזרת גורם מקצועי זה יכול לקרות 

יש לנו שני חדרי ילדים סמוכים זה לזה, בכל אחד מהם ארבעה ילדים, ובכל זאת רק בעלי ואני מתעוררים כשהקטנה (לא התינוקת הטרייה) מתעוררת בצווחות בלילה... לעתים רחוקות קורה שמישהו מהאחים מתעורר, ובדרך כלל קל להרגיע אותו כדי שיחזור לישון (או להרגיע אותו שאין צורך לעזור לנו ושעדיף שיישן)

ילדים פשוט לא מתוכנתים לקום לילדים ומילדים בלילה 🤭

(לא עונה לך על השאלה העיקרית של השרשור, כי זו באמת שאלה כבדת משקל ובעיקר כי ענו לך תשובות חכמות)

תראי, אף אחת לא יכולה להבטיח לך שום דבר,

לא על המצב שישתפר עם הבכורה,

לא מה ההפרש האידיאלי בין ילדים,

לא על הדינמיקה שתיהיה בינהם וכולי וכולי…

באמת שזה אינדיבידואלי ומה שאת רואה אצל אחת, הפוך לגמריי אצל השניה ונראה לי שבפורום פה אפשר ממש לראות את זה.

מה שכן,  נשמע שהמצב עכשיו לא תקין ובהחלט גומר. לדעתי מה שאת מתארת קצת מוגזם לגיל שנתיים ויש צורך בשינוי או על ידי ליווי איש/ת מקצוע או בתכנית והתמדה שלכם.

בנוסף, חשיבה לגבי העבודות שלכם. בעיני שני בני הזוג במשרה מלאה מחוץ לבית זה (כמעט) בלתי אפשרי.

לא מסוגלת שנחייה סביב העבודה והבית זה הנספח.

ז״א שהשגרה היא סביב השעות שלנו בעבודה.

להפך, הבית במרכז וסביב זה אנחנו עושים את מה שמסוגלים בעבודה.

אז אני לא עובדת משרה מלאה ובעלי עובד משרה מלאה- כאשר יומיים בשבוע מהבית, וזה מאוד נוח לנו, ככה אין אף פעם לחץ של פיזורים ואיסופים. יש תמיד אחה״צ מישהו בבית בנחת… 

לא היה פשוט עם הבכורה שלי.

לא לקחה מוצץ והיתה נרדמת רק עליי או רק שהיתה רואה כשאני לידה , הייתי צריכה לישון לידה או לעמוד בערך שעה עד שתרדם.

ואז זכינו להריון בהפתעה, והייתי בלחץ איך נתנהל שגם ככה קשה לי מאוד.

ועם כל האמת, השנה הראשונה אחרי הלידה, עם שני פיציים בני פחות משנתיים- היתה מאתגרת עד מאוד, אבל אני לא מתחרטת עליה. כי אחרי שנתיים- שלוש כבר ראיתי פירות והודיתי לה' יום יום שהוא לא שאל אותי על ההריון חחח

אחרי זה כבר עשיתי הכל כדי למנוע בעצמי ושלא יהיו הפתעות. והאחריות הזו, להחליט מתי זה הזמן הנכון- היתה אחריות קשה. כי תמיד יהיה תירוץ למה זה לא זמן טוב לעוד ילד.. והגיל עושה את שלו, והזמן עושה את שלו, פתאום לחזור לטיטולים, לקום בלילה, גזים, שיניים, אירועים שכבר נשכחו כי עבר הרבה זמן.... כשהם צמודים עוד הכל טרי ואנחנו בשוונג..

וכמו שנאמר פה- כל ילד הוא עולם! הראשון ממש לא כמו השני, משום מה אצלנו השני גידל את עצמו ברוך ה' ותודה לה' מיליון פעם, הרגשנו סוג של פיצוי על הבכורה..

אגב, ילדים נוספים לרוב רק מחייבים את הגדולים להתבגר, להיות עצמאיים, שסה כבר משהו שיכול רק לעזור. כשהם לבד בלי אחים אז הם יודעים שההורים רק שלהם ומתפנקים יותר

אני חושבת שאם את לא רוצה הרבה ילדים

אז לא נורא לחכות עוד קצת...

אם זה מה שייתן לך את האויר לנשימה

מצד שני אם ההריונות שלך קלים

אז אולי כן שווה בתקופה הקרובה לנסות

אחשוב על זה עוד קצת

שוב תודה לכולן!

כרגע, כשיש לכם רק ילדה אחת, כל העולם שלכם סובב סביבה בלבד, וגם כל הלחצים שלכם.

כשיש כמה ילדים ה"קשב" בהכרח מתפצל ביניהם, ולפעמים הצורך לדאוג לילד אחר קצת מוריד מעוצמת הקושי שיש עם הילד הראשון.

ועוד נקודה בכיוון - לפעמים כשיש קושי עם ילד אחד חושבים שכך יהיה קשה עם כל הילדים. אבל כשיש עוד ילד אפשר פתאום לגלות עולם אחר - קושי מסוג אחר, ששם בפרופורציות את הקושי עם הילד הראשון, או אפילו בלי קושי בכלל, מעין ילד נחת שמחזיר לכם את הביטחון בהורות שלכם... (כי כרגע נשמע שאת ממש חווה חוסר ביטחון בהורות שלכם, וזה לא בהכרח נכון... יכול להיות שלבת שלכם באמת יש קושי אובייקטיבי שלא מצביע בכלל על התפקוד ההורי הכולל שלכם ❤️)

ועוד נקודה למחשבה:

הקשיים עם ילדים לא נגמרים בגיל הינקות... גם בהמשך עלולים לצוץ אתגרים לא פשוטים, ואם רוצים שיהיה יותר מילד אחד - אי אפשר לקבוע טווח זמן שבו בטוח כבר לא יהיו קשיים עם הילד הראשון...

אז לא אומרת לכם מה לעשות. אבל אולי הכיוון כרגע צריך להיות יותר בתחום של החיזוק העצמי ביכולת ההורות שלכם, ומשם באופן טבעי אולי יבואו הרצון והיכולת לילד נוסף...

אבל למען האמת, אני מודה לה' שהביא לי בת בכורה רגועה וטובה (עד היום), כי אחרת לא בטוח שהיה לי כוח לאתגרים שהביאו הילדים הבאים...

ומשתדלת להיות בענווה גדולה מול הורים לילדים ראשונים שמספרים שקשה להם, ולא לחשוב, "כולה ילד אחד, מה הם לוקחים את זה קשה כל כך" - כי יודעת (גם מניסיוני) שילדים יכולים להיות שונים מזה, ושלא כולם זוכים לילדים 'חלקים' על ההתחלה...

כי זה להוסיף עוד קושי על קושי קיים

כל עוד לא תפתרי את הקושי הקיים, בין אם בצורה פרקטית בלבד, בין אם ברמת החשיבה, לא הייתי לוקחת כשיקול את ההפרש

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

וואוו...

חיבוק לך.

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

קודם כל - ברכות על ההיריון!!

ב"ה יש הריון!

וכל הכבוד שטיפלת עצמך ולקחת תרופות הרגעה.

בתכל'ס :

דברי עם המכון הטרטולוגי בחיפה, הם נתונים ייעוץ לזה. יש כדורים שאפשר בהריון.

מניסיון אישי - אני כידוע מתמודדת ocd (הפרעה טורדנית כפייתית) וגם היו לי דיכאונות בעבר.

לוקחת באופן קבוע "בריכת כדורים"...

ו- ההריון של הבן שלי (בן 4) היה בהפתעה

וגם אני דאגתי מה יהיה...

המכון הטרטולוגי אמר שזה בסדר, במקרה שלי ההמלצה היתה גם לקחת חומצה פולית במינון מוגבר בשליש הראשון. אם לא עשית את זה - בלי לחץ!

ב"ה היום הבן שלי בן 4, מהמם וחכם מאוד.

שורה תחתונה

את הכי חשובה!

מעולה שטיפלת בעצמך!

וגם העובר יהיה בעז"ה בסדר.

מזל טוב!

המשך הריון רגוע ובריא.

מציינת שהמשכתי לקחת את התרופות לאורך כל ההריון.

ב"ה ילדון מתוק וחכם ממש.

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

בגדול נראה חיובי לגמרי

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!