זה לא נורמלי לקום בחמש והתעורר כ''כ הרבה בלילה, היא לא בת חודש. בעיני, תנסי ללכת לכיוון של הדרכת הורים.

זה יכול להיות שזה נובע או מכיוון שיש ל*ילדה* קושי מסוים (ויסות חושי, רגשי, רעבה, התנהגותי ,ווטאבר) או קושי של *ההורים* (הצבת גבולות, סדר יום, תפיסה וכד') , ממש לא בקטע של להאשים, זה יכול לקרות לכל הורה.

איך הולך לה במסגרת? 

אני מאמינה שכשאתם תדעו שהכי נכון לילדה ש*** , וזה לטובתה, זה יהיה לכם קל. זה לא אומר שזה בעיה באופי, למשל אחותי הרבה פעמים אומרת לי שהיא מרחמת על הילדים שלי שאני לא מרשה להם זה וזה... (רווקה), אני מסבירה לה, שבגלל שאני כל כך יודעת כמה זה גרוע בשבילם שאני אתן להם כך וכך, אז אני עושה את זה בלב שלם, וזה שהם בוכים זה לא מערער אותי, אני פשוט*יודעת* שזה לטובתם.

אם את מרגישה שהעוסית לא ממש עוזרת, תחפשי הדרכת הורים טובה. גם אם זה יקר, זה לטובתך, לטובת בעלך ולטובת הילדה ולכל הבאים בע''ה שיבואו.

אולי תנסי לכתוב פה מה את חושבת שהקושי? הצבת גבולות? ננסה לעזור מפה הטיפים, אבל מאמינה שזה צריך הדרכה אישית ומדויקת .

הדרכה טובה נותנת יעדים וכלים ליישום, ואם לא מצליחים אז מפרקים לנקודות יותר קטנות וברות הישג.

אין דבר כזה הדרכה טובה אם לא מצליחים ליישם.

זה כמו שאגיד שהמדריכת ספורט שלי טובה והבעיה היא ביישום התרגילים.

זה לגמרי התפקיד של מדריכה לוודא שיש תהליך והתקדמות.

אם אתם עקביים בהגעה להדרכה, עם רצון ונחישות להתמיד, והבעיה שאתם מתקשים ברגע האמת ליישם את מה שלמדתם, אז ההדרכה לא הייתה מספיק טובה עבורכם.

הדרכת הורים בשלב הזה בחיים זה נכס. שווה לגמרי את ההשקעה. אני התחלתי הדרכת הורים רק סביב גיל 4 של הבכור, ומאז כל הזמן הולכת לקורסים ושומעת שיעורים ופודקסטים ומתחזקת את זה, וממש מצטערת שלא התחלתי בשלב הרבה יותר מוקדם הדרכה טובה. תמיד יש עוד מה ללמוד.

מבחינת שינה, נרדמה רק על הידיים, לא ישנה לילות רצופים עד גיל גדול מאוד, ועד גיל 6-7 היתה צריכה מישהו לידה כשנרדמת.

אם היינו מחכים היא היתה בת יחידה.

יש לנו עוד כמה ילדים אחרים,  היו כאלה שישנו טוב יותר והיו כאלה שפחות, אבל אף אחד לא השתווה אליה.

אני מנסה לחשוב מה היה עוזר לי באותה תקופה בדיעבד - קודם כל תכנון ארוחות מסודרות, אם צריך להקפיא או לקנות דברים שחצי מוכנים.

לעשות סדר בשינה שלה, אולי היא צריכה להמשיך לישון לידכם ב4 בבוקר ולא ממש סיימה את השינה שלה, או לאחר טיפה את שעת השינה .

לקבוע זמנים לעצמך בלוז,  שבהם תשקיעי בשינה או ביציאה מה שעושה לך טוב.

להכיר לה כמה בייביסיטר שיוכלו לעזור בעת הצורך, ולא תצטרכי לחשוב פעמיים, גם את את בבית ורוצה להשלים שינה היא יכולה לעזור.

אני לא אומרת שאת צריכה הרגע להיכנס להריון, אבל אם יש רצון, אני לא חושבת שבהכרח המתנה שהכל יכנס למסלול מסודר תעזור..

לפעמים לוקח לדברים האלה זמן להסתדר, וצריך סבלנות.

היא רוצה שנשחק איתה ונאכיל אותה ונתחיל את היום

לאחר לא עוזר עדיין קמה בחמש

תודה על שאר הטיפים!

אם עוד אין רצון ואין לחץ של גיל או תזמון אחר, אפשר בכיף לחכות עוד שנה.

לא שווה בכלל גיל 3 לגיל שנתיים.

במיוחד שהיא הבכורה ואין ילדים גדולים שיכולים להושיט יד.

חוץ מזה תנסי לבדוק מה בשגרה שלכם אפשר לשנות כדי להקל.

בייביסיטר גם אנחנו לקחנו כשהיו לנו רק קטנים. פעמיים בשבוע קבוע. שאר הימים התחלקנו באיסוף.

אם יש אפשרות לעבוד מהבית זה משנה את התמונה. ואם אין, לשקול לעשות שינוי שיאפשר את זה.

ביום של העבודה מהבית אפשר לפזר, לאסוף, ולעבוד 7-8 שעות, זה מאפשר לשני לצאת מוקדם ולעבוד הרבה יותר ככה שתמיד יש מתי להשלים את השעות.

אצלנו אנחנו כמעט לא נמצאים ביחד באותו אחר"צ.

כלומר מי שאוסף, נשאר עד מאוחר, ולמחרת מתחלפים.

לגבי אוכל, אז שוב כשעובדים מהבית הרבה יותר קל.

אבל גם אם לא, מבשלים בשישי אוכל שיספיק לראשון ושני, ואז בהמשך מבשלים שוב ערב אחד כמות שתספיק גם למחרת. אפשר אוכל מוכן פעם בשבוע אם לא מספיקים ומחפשים להקל.

ילד ראשון זה הכי קשה, כי לא מכירים את ההתנהלות ואת הבעיות הצפויות והפתרונות האפשריים. בילדים הבאים הגידול כבר זורם יותר אחרי השנה-שנתיים הראשונות.

הכל עניין של תיעדוף. לגדל משפחה עם שתי משרות מלאות של לפחות 9 שעות, זה עמוס. צריך לעשות את הויתורים במקומות אחרים אם חשוב לכם להמשיך במשרות מלאות.

הבנזוג שותף ומנסה להיות עוד יותר שותף ועדיין היא פשוט דוחה אותו... זה לא חולף לבד מתישהו?

הטיימינג - זה רק כי לחכות שנה אומר שבגיל 4 היא תקבל אח/ות ואז הם לא ממש יעסיקו אחד את השני שזו אחת המטרות חחח וזה יעיל ל"דבק" שלה,

מה שכן זה עדיף מבחינת השינה של שניהם אם אני מבינה אותך נכון?

עבודה מהבית - מרגישה שסתם אבזבז את זה... יש פה ושם ימים כאלו וזה לא הכי פותר... תוהה אם להסתכן בלבקש שזה יהיה קבוע במחיר שזה בסוף לא יעזור...

ואין בתחום שלי חלקי משרה.

זה בין הילדים שיש בינהם 9 שנים והם מאד מעסיקים אחד את השני

זה סתם מיתוס

וגם יש בינהם פחות מריבות בגלל פער הגילאים

מנסה לדמיין את הבן שלי הגדול 9 שנים גדל כילד יחיד.. נראה לי סיוט יותר מילדים צפופים.

זוכרת איך היה לי קשה לחזור אחרי יום עבודה והוא רק בן שנה וחצי

ואני צריכה להעסיק אותו שעות עד שהוציא את כל המרץ..

כשהרביעי היה בגיל הזה, פשוט הוציא את המרץ יחד עם האחרים שלו ואני לא הייתי כבולה רק אליו

כשהם היו פיציים היה לי מאוד קשה

היום אמנם יש לי יותר עבודה ביום יום

אבל לא חונק ולא קשה

הם עצמאיים

מסתדרים ביניהם

אני יכולה להסתגר לי בחדר ויש להם אחד את השני

אחד את השני

לפעמים הם יותר רבים ואז זה יותר מעסיק את ההורים

לי היה סיוט 2 צפופים למרות שהם שחקו ביחד, הטיפול ב2 תינוקות היה יותר מדי כל הזמן.

גם כשאני צריכה לשחק עם בן 4.5 שלי כי הרבה פעמים הוא לבד איתי, זה קלי קלות לעומת טיפול צפוף בתינוקות.

אני ניסיתי את 2 האפשרויות, את ניסית רק אחת.

לשבת להיות ולשחק איתו

זה בעצם המהות של גידול ילד, להנות ולהיות איתו, לא מבינה את הקונספט להביא ילדים כדי שיעסיקו אחד את השני כדי להיות פחות איתם.

ילדים צריכים ואוהבים חברה

אף אחד לא מביא ילד כ״ פתרון״ לתעסוקה של אחיו.. (אני מקווה) 

במטפלת/ בגן יש לו מספיק חברה

בגיל יותר גדול אפשר להביא חברים

הסיבה שאנשים עושים את זה בעיקר כי זה מקובל וכולם ככה עושים, היתרון אם קיים לא עולה על הקושי.

אני לפחות מביאה ילדים מתוך רצון שלי ושל בעלי. וכן, יש לי יחסית צפופים.

 אצלי לפחות

זה תוצאה משנית שכולם מרוויחים ממנה

נכון שאין כמו זמן הורה ילד

אבל גם זמן עם אחים תורם אם יש כאלה. זו קבוצה שווה יותר מאשר הורה ילד ויש לזה גם יתרונות לאמא

אם את שואלת אותי, זה שיש להם חברה זה משמעותי. כי זה חברה שווה בגיל וברמה הקוגנטיבית בבית

בואי נגיד שבשנת הקורונה והמלחמה, זה לא הזיק להם ב"ה. וגם לי האמת.

לא ידעתי את זה מראש כמובן. רציתי מאוד עוד ילד כי התינוק החמוד הבכור שלי היה כזה מתוק ומאוד מאוד רציתי עוד אחד

בינתיים

אז העצה שלך לא נכונה ולא רלוונטית

כי כשהיה לך פער של 9 שנים

הילד שבן 9 לא היה ילד יחיד.

גם הילד שנולד אח''כ, יש לו אחים, גם אם הפער גדול.

בעיני צריך סיבה מאוד מאוד משמעותית בשביל להשאיר ילד לגדול כילד יחיד 9 שנים.

ועיזבי מעסיקים אחד את השני

כמו שאת חושבת היטב לפני שאת מביאה ילד כי חשוב שתהיי במיטביך גם עבור הילד החדש ולא פחות עבור הילדים הקיימים

גם חושבת שלא כדאי לזלזל במציאות שמביאים ילדים כדי שיהיו אחד בשביל השני.

אז לא צריך 10 דווקא

אבל שניים זה הגיוני.

אבל להגיד שאין משמעות לפער בין הילדים והקשר ביניהם, בפני אמא לילדה אחת , זה בעיני לתת מידע חסר..

אז בעוד כמה שנים יהיה לה אח או אחות ויהיה ביניהם קשר מצויין

אבל עכשיו היא לבד יחסית

אולי יהיה לה מצויין.. לא יודעת

לא מכירה הרבה שגדלו ככה לבד הרבה שנים

אבל כן חושבת שצריך להתייחס לזה.

אבל תכלס אם הפותחת מדברת על פער של ארבע שנים או שלוש

אז באמת אין הרבה הבדל

אצלנו יום קבוע שלי, יום קבוע של בעלי, ועוד יום גמיש לאחד משנינו שינו לגמרי את המציאות.

זה שלושה ימים שיש מבוגר זמין לאיסוף ופיזור בלי לחץ ויש משהו בבית להעמיד סיר או לאפס בית במצב גרוע. ולא צריך להשתגע ולהיות בלחץ מהפקקים.

לדעתי זה לגמרי שווה את הבקשה.

מקסימום יגידו לך לא, מה יכול להיות?

לגבי ההבל בין גיל שנתיים לשלוש, זה הבשלות הנפשית. ילד בן שנתיים הוא תלותי מאוד, ילד בן שלוש מסוגל להיות הרבה יותר עצמאי אז המצב הנפשי להחלטה על הריון נוסף הרבה יותר קלה.

מכירה משפחות עם הפרש של 4 שנים, נכון זה לא כמו הפרש של שנתיים, אבל יש לזה גם יתרונות. בסוף זה תלוי בסדר עדיפויות שלך.

יש לי פעמיים הפרשים של 3.5 שנים וזה מושלם.

יש לי הפרש של שנתיים ו3 חודשים בין שני הגדולים ומאז ומתמיד הם חתול ועכבר (גם בן ובת וגם שונים מאוד באופי, אז חברים טובים הם לא)

לא עבר להם עד היום, פשוט כל אחד מצא את עצמו בדינמיקה שונה מול האחים הנוספים. אז לא הייתי בונה על זה מגדלים.

לגבי התלות של הילדה בך, אפשר לחכות שהיא תגדל וזה יתמתן, ואפשר לשנות את זה בתהליך הדרגתי כבר עכשיו. הכל תלוי בסוף באיך שאת רוצה שהדברים יתנהלו. גם תהליך לוקח אנרגיות.

כדאי מאוד ללכת להדרכת הורים, זה בדיוק השלב, אולי תקבלי כלים כבר לעכשיו, ואולי יעזור לך להמשך. גיל שנתיים זה בול בזמן לפני שסתם עושים טעויות שמבזבזות מלא אנרגיה שאפשר לתעל אותה נכון.

שעשיתי בחיים הייתה כשנכנסתי להריון מתוך תכנון שבהמשך יהיה בסדר כשההווה לא היה בסדר.

הריון זה הורמונים והתמודדות נפשית בפני עצמה.

זה שההריון הקודם היה קל, הלוואי גם ההריון הבא.

אבל לדעתי לא נכנסים להרפתקה כשאין את הכוחות הנפשיים להכיל אותה עכשיו.

אם עכשיו את לא ישנה, ומרגישה שגידול ילדים זה חונק, אז לדעתי זה עוד לא הזמן.

אם מבחינה נפשית את בסדר גמור, אוהבת את החיים ורק רוצה לוודא שבהמשך סביב תאריך הלידה הצפוי הנתונים היבשים יהיו מעודדים, אז לכי על זה.

להבטיח, אף אחד לא יכול להבטיח כלום. לגדל ילדים זה דורש. השאלה אם יש את הכלים המתאימים להתמודד עם הדרישה הזאת.

עונה על זה:

"אם עכשיו את לא ישנה, ומרגישה שגידול ילדים זה חונק, אז לדעתי זה עוד לא הזמן."

אבל גם עונה על זה:

"אם מבחינה נפשית את בסדר גמור, אוהבת את החיים ורק רוצה לוודא שבהמשך סביב תאריך הלידה הצפוי הנתונים היבשים יהיו מעודדים, אז לכי על זה."

כלומר כרגע אובייקטיבית לא טוב, וזה כן חונק בעיני, אבל בכל זאת אני אוהבת את החיים, אני נפשית בטוב, ורוצה להבין שהסטטיסטיקה מעודדת... לאן אני נופלת?

תתפסי אותו בין שתי הידיים בלי להסתכל מה יצא.

תשאלי את עצמך בשבריר שניה לפני שאת מסתכלת, מה את רוצה שהמטבע יראה?

אם את יודעת להגדיר מה הנקודות הקשות, וזה לא משהו כללי של החיים קשים, אז תנסי לפתור את הקושי סביב אותם נקודות שיהיה לך הכוחות להתמודד עם אותם הדברים שעכשיו קשים לך עם עוד הריון ברקע.

ואת גם יכולה להניח לזה חודש ולשקול שוב את הדברים. לפעמים כשמתעסקים במשהו כבר מתבלבלים ודווקא המרחק וההפוגה מהנושא, מסייעת לבהירות המחשבה.

כי בהריון הראשון את יכולה לישון חופשי בלילה ושנצים, ובהריונות הבאים כבר צריך לטפל לפחות בילד אחד ואין שנצ ובמקרה שלך - תחשבי על כל העייפות של ההריון, להוסיף גם עייפות שאת בקושי ישנה בלילה בגלל הילדה..

בהריון אסור להרים דברים כבדים ותינוקות בני שנתיים צריך להרים נגיד לאמבטיה או להלביש או להרים לעגלה וכו'..

מה תעשי?

בקיצור זה לא כזה תותים ודבש.

ממני עם ילד אחד בן 4.5 ורואה רק טוב מזה שלא הבאתי עוד.

בהריון... כמובן זה לא מומלץ, ובד"כ גם די קשה, אבל בהריון רגיל מסוכן זה לא.

המון נשים יולדות בהפרשים של 2-3 שזה גילאים שעדיין מרימים מדי פעם את הילדים.

6 שבועות אחרי לידה, בהחלט אסור.

אגב לי הרופאה אמרה שגם בהריון לא להרים דברים כבדים.

והיה הריון רגיל, לא בסיכון או משהו..

אבל 6 שבועות להתאמץ על זה זה לא כמו 9 חודשים...

אני אחרי הלידה השניה הסברתי לבת שלי (הייתה בת שנתיים) ולבעלי שעכשיו תקופה מסויימת ממש חשוב שאני לא ארים אותה.

חוץ מזה שעד שהיא תלד ממילא הילדה תהיה כבר גדולה יותר...

אז בעיני זה בכלל לא שיקול

חוץ מזה שפה ושם להרים אותה טיפה לא מזיק (אלא אם כן זה הריון עם הנחיות מיוחדות) 

שנתיים זה עדין מאד אינטנסיבי

בגיל 3 אמור להיות שיפור

הבן שלי בן 4.5 בוגר ועצמאי לגילו, ועדין לפעמים אני מרגישה מותשת בגללו.

אני עשיתי רווחים של

שנה פלוס (טעות קשה)

5 שנים (סביר)

9 שנים (מושלם)

משרה מלאה ל2 ההורים זה קשוח, אצלנו אני עובדת ובעלי אחראי על הבית והילדים, אם הוא לא היה עושה את זה לא יכלתי לעבוד במשרה מלאה, זה אינטנסיבי מדי עבורי גם עבודה וגם בית.

גם עם תינוק בן 2.5

גם אצלה אני רואה התשה וקושי בהורות

קל לראות שהיא צריכה ללמוד הרבה על ההורות ורוב הקשיים נובעים מחוסר ניסיון ומודעות (לא שאמרתי לה משהו בנושא)

בעיניי כשיש קושי משמעותי, צריך לעצור ולעשות חושבים ולא להמשיך במרוץ של החיים, שרק מביא עוד קשיים ולא מאפשר לפתור לעומק את הקושי.

קושי קצת חריג לגיל שנתיים.

ברור שילדים קטנים זה דורש, אבל זה כן נשמע מתיש במיוחד...

ניסיתם יעוץ שינה? בד"כ בגיל הזה לא קמים כ"כ הרבה בלילה.

ולא חושבת שיש לך מעכשיו מה להלחץ עם הגמילה, זה עוד 10 חודשים... זה מלא זמן.

כן הייתי מנסה לעשות איזשהו שינוי בהרגלי השינה שלה (שזה נשמע הדבר הכי מתיש)

ולבדוק אופציה להורדת אחוזי משרה לאחד מכם/ עבודה מהבית/ שינוי אחר בתחום התעסוקה שיאפשר לפחות לאחד מכם להיות יותר בבית.

ולגבי זה שהיא "דוחה" את האבא: לא יודעת במה זה מתבטא, אבל כשאצלינו יש קטעים כאלה אני לא "נכנעת".

נניח היא רוצה לתת לי יד ויש לי משהו אחר ביד ובעלי יכול לתת לה- אז אני אומרת שתתן לאבא. לא רוצה- שתלך בלי יד וכו'.

בודקת איפה אפשר להעביר עומס ממך אליו, גם אם הילדה לא רוצה.

בהצלחה רבה, נשמע בהחלט מאתגר! בע"ה שתצליחו להגיע בקלות לימים רגועים יותר!

הדירה קטנה אז גם חדרים נפרדים לא יעזרו...

רק אם ילד מגיע למיטה של השני ומפספס בה,

הם נזכרים להתעורר ולהשתולל.

הכי טוב, לבקש מהם עזרה להחזיר מוצץ או משהו,

אין לכם כוח אז הם מתרגלים להמשיך לישון גם כשהקטן מתעורר.

וזה באמת דאגה קטנה. תינוק קטן ישן בחדר ההורים. יש לך עוד מלא זמן עד שישנו ביחד.

כשמעירים אז 2 תינוקות בוכים ביחד

קרייסס

הגדולה (כמעט 3) לא מתעוררת מכלום באמצע הלילה גם אם אחיה צורח את נשמתו.

הקטן דווקא כן מתעורר בקלות, אבל א. כאמור באמצע הלילה היא בד"כ ישנה אז ממילא היא לא מעירה אותו.

ב. אם זה אמצע הלילה הם פשוט חוזרים לישון (כמובן לפעמים צריך בקבוק/ מוצץ/ שמיכה וכד')

הם ביחד בחדר

אבל לא באמת עשיתי סטטיסטיקה על זה

אם נפל

אבל הרבה ילדים ישנים עם מוצץ עד גיל שלוש פלוס 

הוא היה קם לפנות בוקר עד גיל 4 בערך

אגב, בגללו עשינו דלת למטבח כי היה קם לפנות בוקר ועושה שם מלא שטויות 😵‍💫

כשהבכור היה בן שנה ו10 נולד השני

ההפך הגמור ממנו. נראה לי שיש משהו בילד שני שגדר בצורה יותר מאוזנת 🤭

בבקרים, דווקא היה טוב שהיו ערים ביחד ומעסיקים אחד את השני (לא בגיל הקטן כי אז בתור תינוק ישן לידי בעריסה)

בסוף הכל עובר,

היום הם חבורה של ארבעה בנים (ועוד אחד תינוק קטן שעדיין לא חלק מהחברה 😉) מעסיקים יותר את עצמם

הם לא נדבקים אלי כמו בגיל הקטן ויכולה גם להעזר בהם לפעמים.

ילדתי את הקטן בפער של 5 שנים מהקודם

וממש כיף לי שיש פניות לטפל בו

וגם הגדולים מאוד נהנים ממנו.

על זה בדיוק עובדים בהדרכת הורים, על הקושי של ההורים להתמודד עם המצבים שהילד מזמן להם.

איך להציב גבולות איך להגיד לא, נשמע שזו עבודה שבה אתם צריכים להתמקד

כנראה שלבד לא תשתני אבל בעזרת גורם מקצועי זה יכול לקרות 

יש לנו שני חדרי ילדים סמוכים זה לזה, בכל אחד מהם ארבעה ילדים, ובכל זאת רק בעלי ואני מתעוררים כשהקטנה (לא התינוקת הטרייה) מתעוררת בצווחות בלילה... לעתים רחוקות קורה שמישהו מהאחים מתעורר, ובדרך כלל קל להרגיע אותו כדי שיחזור לישון (או להרגיע אותו שאין צורך לעזור לנו ושעדיף שיישן)

ילדים פשוט לא מתוכנתים לקום לילדים ומילדים בלילה 🤭

(לא עונה לך על השאלה העיקרית של השרשור, כי זו באמת שאלה כבדת משקל ובעיקר כי ענו לך תשובות חכמות)

תראי, אף אחת לא יכולה להבטיח לך שום דבר,

לא על המצב שישתפר עם הבכורה,

לא מה ההפרש האידיאלי בין ילדים,

לא על הדינמיקה שתיהיה בינהם וכולי וכולי…

באמת שזה אינדיבידואלי ומה שאת רואה אצל אחת, הפוך לגמריי אצל השניה ונראה לי שבפורום פה אפשר ממש לראות את זה.

מה שכן,  נשמע שהמצב עכשיו לא תקין ובהחלט גומר. לדעתי מה שאת מתארת קצת מוגזם לגיל שנתיים ויש צורך בשינוי או על ידי ליווי איש/ת מקצוע או בתכנית והתמדה שלכם.

בנוסף, חשיבה לגבי העבודות שלכם. בעיני שני בני הזוג במשרה מלאה מחוץ לבית זה (כמעט) בלתי אפשרי.

לא מסוגלת שנחייה סביב העבודה והבית זה הנספח.

ז״א שהשגרה היא סביב השעות שלנו בעבודה.

להפך, הבית במרכז וסביב זה אנחנו עושים את מה שמסוגלים בעבודה.

אז אני לא עובדת משרה מלאה ובעלי עובד משרה מלאה- כאשר יומיים בשבוע מהבית, וזה מאוד נוח לנו, ככה אין אף פעם לחץ של פיזורים ואיסופים. יש תמיד אחה״צ מישהו בבית בנחת… 

לא היה פשוט עם הבכורה שלי.

לא לקחה מוצץ והיתה נרדמת רק עליי או רק שהיתה רואה כשאני לידה , הייתי צריכה לישון לידה או לעמוד בערך שעה עד שתרדם.

ואז זכינו להריון בהפתעה, והייתי בלחץ איך נתנהל שגם ככה קשה לי מאוד.

ועם כל האמת, השנה הראשונה אחרי הלידה, עם שני פיציים בני פחות משנתיים- היתה מאתגרת עד מאוד, אבל אני לא מתחרטת עליה. כי אחרי שנתיים- שלוש כבר ראיתי פירות והודיתי לה' יום יום שהוא לא שאל אותי על ההריון חחח

אחרי זה כבר עשיתי הכל כדי למנוע בעצמי ושלא יהיו הפתעות. והאחריות הזו, להחליט מתי זה הזמן הנכון- היתה אחריות קשה. כי תמיד יהיה תירוץ למה זה לא זמן טוב לעוד ילד.. והגיל עושה את שלו, והזמן עושה את שלו, פתאום לחזור לטיטולים, לקום בלילה, גזים, שיניים, אירועים שכבר נשכחו כי עבר הרבה זמן.... כשהם צמודים עוד הכל טרי ואנחנו בשוונג..

וכמו שנאמר פה- כל ילד הוא עולם! הראשון ממש לא כמו השני, משום מה אצלנו השני גידל את עצמו ברוך ה' ותודה לה' מיליון פעם, הרגשנו סוג של פיצוי על הבכורה..

אגב, ילדים נוספים לרוב רק מחייבים את הגדולים להתבגר, להיות עצמאיים, שסה כבר משהו שיכול רק לעזור. כשהם לבד בלי אחים אז הם יודעים שההורים רק שלהם ומתפנקים יותר

אני חושבת שאם את לא רוצה הרבה ילדים

אז לא נורא לחכות עוד קצת...

אם זה מה שייתן לך את האויר לנשימה

מצד שני אם ההריונות שלך קלים

אז אולי כן שווה בתקופה הקרובה לנסות

אחשוב על זה עוד קצת

שוב תודה לכולן!

כרגע, כשיש לכם רק ילדה אחת, כל העולם שלכם סובב סביבה בלבד, וגם כל הלחצים שלכם.

כשיש כמה ילדים ה"קשב" בהכרח מתפצל ביניהם, ולפעמים הצורך לדאוג לילד אחר קצת מוריד מעוצמת הקושי שיש עם הילד הראשון.

ועוד נקודה בכיוון - לפעמים כשיש קושי עם ילד אחד חושבים שכך יהיה קשה עם כל הילדים. אבל כשיש עוד ילד אפשר פתאום לגלות עולם אחר - קושי מסוג אחר, ששם בפרופורציות את הקושי עם הילד הראשון, או אפילו בלי קושי בכלל, מעין ילד נחת שמחזיר לכם את הביטחון בהורות שלכם... (כי כרגע נשמע שאת ממש חווה חוסר ביטחון בהורות שלכם, וזה לא בהכרח נכון... יכול להיות שלבת שלכם באמת יש קושי אובייקטיבי שלא מצביע בכלל על התפקוד ההורי הכולל שלכם ❤️)

ועוד נקודה למחשבה:

הקשיים עם ילדים לא נגמרים בגיל הינקות... גם בהמשך עלולים לצוץ אתגרים לא פשוטים, ואם רוצים שיהיה יותר מילד אחד - אי אפשר לקבוע טווח זמן שבו בטוח כבר לא יהיו קשיים עם הילד הראשון...

אז לא אומרת לכם מה לעשות. אבל אולי הכיוון כרגע צריך להיות יותר בתחום של החיזוק העצמי ביכולת ההורות שלכם, ומשם באופן טבעי אולי יבואו הרצון והיכולת לילד נוסף...

אבל למען האמת, אני מודה לה' שהביא לי בת בכורה רגועה וטובה (עד היום), כי אחרת לא בטוח שהיה לי כוח לאתגרים שהביאו הילדים הבאים...

ומשתדלת להיות בענווה גדולה מול הורים לילדים ראשונים שמספרים שקשה להם, ולא לחשוב, "כולה ילד אחד, מה הם לוקחים את זה קשה כל כך" - כי יודעת (גם מניסיוני) שילדים יכולים להיות שונים מזה, ושלא כולם זוכים לילדים 'חלקים' על ההתחלה...

כי זה להוסיף עוד קושי על קושי קיים

כל עוד לא תפתרי את הקושי הקיים, בין אם בצורה פרקטית בלבד, בין אם ברמת החשיבה, לא הייתי לוקחת כשיקול את ההפרש

יש לזוג ונראה לי גם למשפחה

אולי קוראים לזה חברותא

ויש גם בעותניאל אחד ממש כיף

צימרים על ההר

מקסים

יש באש קודש בקתה בכרם, יש בה בריכה שווה ממש...(למרות שזה לא רלוונטי לכם)

אבל הוא באמת יחסית "בעומק"

הנוף מהמם

אפשר לשאול מה יש בו שמאפשר הכנת אוכל (קומקום חשמלי, כיריים... אם יש כלים אז חשוב לוודא שיש הקפדה על כשרותם).

אם אתם צריכים - אז לבדוק שגם יש אפשרות של מיטות נפרדות בשבילכם או מזרן נוסף...

מכיוון שאתם באים עם שלושה ילדים מן הסתם תעדיפו שני חדרים נפרדים, אז תבררו גם על זה.

וכמובן - לקבל המלצות על הניקיון של הצימר... וגם על הבטיחות שלו מבחינת ילדים - חשוב מאוד!

אנחנו היינו פעם אחת בבית ההארחה של הר ברכה. פשוט מאוד-מאוד, אבל לנו זה הספיק.

מעבר לזה היינו עם הילדים רק בצימרים בצפון, אז אין לי המלצה... (ועל אחד מהם אני לא ממליצה🤭)

בהצלחה ותיהנו!

היינו בהר ברכה, מחפשים משהו יותר מפנק

תודה על הנקודות שכתבת!

משהו ששמעתי ששווה, נראה לי ביקב כביר

גם בבת עין יש כמה צימרים טובים 

את צימר נוף שומרון שהוא משפחתי ושמעתי שממש נעים

ובעלת הצימר היא שפית שיכולה לבשל לכם אם רוצים.

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

איך עושים את זה?

בכללי גם טוב לאכול דברים יבשים, לבדוק מה עושה לך טוב (או לפחות לא בחילות), לעשות הרבה ארוחות קטנות במשך היום, לאכול קרח או דברים קרים.

ג'ינג'ר , b6 (או שילוב של שניהם),

קרקרים/בייגלה(=נשנושים יבשים),

קולה,

בונגסטה/זופרן(=תרופות אם אין ברירה)

ארוחות קטנות

קרח/מאכלים קרים

תפוחים ירוקים/פחיות לימון (=חמוץ)

כל דבר נוסף שעזר לכן אשמח לשמוע, אין לי מושג איך אשרוד חודשיים לפחות ככה עם תינוק בבית ב"ה

אפרסקים/כל פרי שבא לך

ומוסיפה קינמון ודבש

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל

מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

תעשי מה שנכון לך לעכשיו ואין

עוד שנה שנתיים, זה לא נורא לחכות.

מכניסים לנו לראש שהפוריות והפוריות והפוריות, בפועל אן אין משהו מסויים שצריך לחשוש ממנו ויש לך ילדים. אז אין מה לדאוג כל כך.

גם אם יקח קצת זמן להיכנס להריון, זה יגיע

אני נכנסתי להריון בגיל 39 אחרי כמעט שנתיים בלי מניעה ובדיעבד טוב שזה לא קרה לפני. סתם היינו מעמיסים על עצמנו. היום שהבנים כבר גדולים, הרבה יותר קל להתפנות לתינוקת

הפוריות באמת יורדת

קודם כל זה שאת נכנסת להריון, לא יכול להעיד כלום על אשה אחרת, סטטיסטית הפוריות מתחילה לרדת בגיל הזה, כמובן שגם הרבה נשים נכנסות בקלות להריון

וגם את מתארת שלקח לך שנתיים, זה לא מעט

והגיוני שזה קשור לגיל

ויש נשים שרוצות וכבר לא מצליחות

קוראת עכשיו את השרשור בנחת

ומקווה שלא הרגשת מותקפת...

חיבוק בכל מקרה על העומס הפסיכי...

האמת בלי קשר נשמע מטורף..

אבל אני טיפוס שחייבת נחת אז לא אובייקטיבית...

בע"ה תהיה הצלחה בכל והחלטות טובות!!

ורק לסייג שממש לא התכוונתי שצריך להתפטר,

אלא יותר ניסיתי להציע להיות בראש של פתרונות "אמצע" מחוץ לתבניות.. כי כולנו בסוף חושבים בתבניות.. בני אדם...

שוב בהצלחה גדולה בכל!

❤️❤️❤️

מציעה לחשוב מה יכול להקל לך על העומס בחיים, ההרגשה שהכל עמוס ולחוץ לא נראה לי מיטיבה.

האם יש מקומות שאפשר לשחרר? להקל עם מיקור חוץ ועוד...

לגבי ההריונות בסיכון- בעיני זה נושא חשוב, שכדאי להתייעץ בכובד ראש מה המשמעות, מה הסיכונים ולקבל החלטה קודם כל לגבי זה. אח"כ לחשוב על היתר.

התפיסה שלי בחיים היא שחלון הזמן של היכולת להרות קטן בפער משמעותי מהזמן בו אני יכולה להתקדם בעבודה, אבל זה שיקול שמנחה אותי, לא יודעת אם מתאים לכולן

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...

לא הייתי קונה בגיל הזה

בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...

עכשיו בן חצי שנה ואני בהחלט משתמשת בטרמפולינה, גם זה כרגע הכיסא אוכל שלו (אבל זה אני בשאיפה לקנות לו אחד מתאים לגיל חצי שנה) וגם לפעמים אחרי הנקה נניח הוא עדיין צריך קצת זוית כדי לא לפלוט או בזמנים אחרים שהוא לא רגוע על המשטח ובטרמפולינה כן. מאמינה שנשתמש בה עוד לפחות חודשיים.

אם זכור לי נכון יש הגבלה עד שהתינוק מתהפך

הוא כזה תופס את הצד של הטרמפולינה וחצי מתהפך אליו (בנסיון לאכול את המוטות שלה, זה הגיל שכל דבר בודקים דרך הפה) צריך לזכור לחגור אותו, לא יצא לי שהוא התהפך שם ממש אבל גם אם כן, הטרמפולינה שלנו די יציבה אז היא לא תתהפך איתו.

בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...

הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום 

ובשעה טובה!

לא מכירה..

מקבלת בקרני שומרון בימי חמישי אחרי צהריים ובעמנואל בימי שלישי (אולי גם בחמישי בבקרים).

אם אין תור פנוי, תתקשרי למרפאה ותבדקי אם יש אפשרות להגיע, לפעמים זה עוזר. 

כשהנקתי הייתי ישנה עם גוזיית הנקה קלילה ורכה ובפנים שמתי רפידות. סגנון כזה:

Buy Black/Cream - מארז הכולל 2 חזיות הנקה והיריון ללא תפרים וללא ברזלים, סדרת Ultimate Comfort from Next Israel

בהתחלה ישנתי רק עם חזיה ורפידות

לאחרונה חזרתי לישון הרבה פעמים בלי

עדיין מטפטפת וקמה בבוקר רטובה, אבל מחליפה את הפיג'מה ויש מגן מזרון אז שווה את הנוחות שלי

ממש שלא אוהבת עם

מעדיפה לנסות להסתדר עם גופית ספגטי שקצת תתמוך

הכי אוהבת טישרט

לישון עם חזייה. ממש לא נוח לי.

הייתי מגלגלת חיתול בד ושמה מתחת לחולצה, שיספוג טפטופים.

ובאמת מחליפה פיג'מות בתדירות מאוד גבוהה.

בלי ברזלים

ועם רפידות

אבל אני ממש בהתחלה מאמינה שבהמשך כשיתאזן אני אשן בלי

מרגישה שהרפידות לא טובות לי, סוגים שונים בהחלפה גבוהה, מגרות.

וכשאני בלי חזיה אלא עם גוזיה נדמה לי כאילו אין גבול לשד לתפוח ולהתמלא עוד בחלב.

בקלות נהיה לי דלקות...

טוב מתעודדת מהתשובות ללכת על נוחות ולצפות למאזן ייצור חלב ...

תודה לכולן!

אצל הגדולה, בהתחלה שאבתי ונתתי כתוספת להנקה. כנראה שזה גרם ליותר מידי חלב, והיו לי מלא נזילות. בהמשך היא התחילה לישון לילות שלמים, אז זה גם גרם לטפטופים בלילה.

אצל השני היו בהתחלה טפטופים, אבל זה התאזן יותר מהר. ואתם השלישית עוד יותר מהר.

אצל הקטן, בהתחלה רק שאבתי ולא הנקתי בכלל, ולא הייתי צריכה בכלל רפידות הנקה.

לא מפריע לי לישון עם חזייה.

אז בתקופות של טפטופים, ישנתי עם חזייה ורפידות.

וגם אחר כך המשכתי לישון עם חזייה.

אצל הגדולה בהתחלה הייתי שמה גם חיתול בד כדי לספוג את כל הנזילות.

כשמתאזן מפסיקה עם החזייה

אני תמיד ישנה עם חזיית הנקה בלי ריפוד ובלי ברזלים של נקסט (וגם הולכת איתן ביום יום) בהתחלה כשהיו טפטופים גם שמתי רפידות כדי לא להיות רטובה, אבל כאמור, זה לא עזר כי היונק הקטן שלי היה תינוק פלטן ממש וכל לילה היינו רטובים שנינו וגם כל הסדין והציפית שלי...