זה לא נורמלי לקום בחמש והתעורר כ''כ הרבה בלילה, היא לא בת חודש. בעיני, תנסי ללכת לכיוון של הדרכת הורים.

זה יכול להיות שזה נובע או מכיוון שיש ל*ילדה* קושי מסוים (ויסות חושי, רגשי, רעבה, התנהגותי ,ווטאבר) או קושי של *ההורים* (הצבת גבולות, סדר יום, תפיסה וכד') , ממש לא בקטע של להאשים, זה יכול לקרות לכל הורה.

איך הולך לה במסגרת? 

אני מאמינה שכשאתם תדעו שהכי נכון לילדה ש*** , וזה לטובתה, זה יהיה לכם קל. זה לא אומר שזה בעיה באופי, למשל אחותי הרבה פעמים אומרת לי שהיא מרחמת על הילדים שלי שאני לא מרשה להם זה וזה... (רווקה), אני מסבירה לה, שבגלל שאני כל כך יודעת כמה זה גרוע בשבילם שאני אתן להם כך וכך, אז אני עושה את זה בלב שלם, וזה שהם בוכים זה לא מערער אותי, אני פשוט*יודעת* שזה לטובתם.

אם את מרגישה שהעוסית לא ממש עוזרת, תחפשי הדרכת הורים טובה. גם אם זה יקר, זה לטובתך, לטובת בעלך ולטובת הילדה ולכל הבאים בע''ה שיבואו.

אולי תנסי לכתוב פה מה את חושבת שהקושי? הצבת גבולות? ננסה לעזור מפה הטיפים, אבל מאמינה שזה צריך הדרכה אישית ומדויקת .

הדרכה טובה נותנת יעדים וכלים ליישום, ואם לא מצליחים אז מפרקים לנקודות יותר קטנות וברות הישג.

אין דבר כזה הדרכה טובה אם לא מצליחים ליישם.

זה כמו שאגיד שהמדריכת ספורט שלי טובה והבעיה היא ביישום התרגילים.

זה לגמרי התפקיד של מדריכה לוודא שיש תהליך והתקדמות.

אם אתם עקביים בהגעה להדרכה, עם רצון ונחישות להתמיד, והבעיה שאתם מתקשים ברגע האמת ליישם את מה שלמדתם, אז ההדרכה לא הייתה מספיק טובה עבורכם.

הדרכת הורים בשלב הזה בחיים זה נכס. שווה לגמרי את ההשקעה. אני התחלתי הדרכת הורים רק סביב גיל 4 של הבכור, ומאז כל הזמן הולכת לקורסים ושומעת שיעורים ופודקסטים ומתחזקת את זה, וממש מצטערת שלא התחלתי בשלב הרבה יותר מוקדם הדרכה טובה. תמיד יש עוד מה ללמוד.

מבחינת שינה, נרדמה רק על הידיים, לא ישנה לילות רצופים עד גיל גדול מאוד, ועד גיל 6-7 היתה צריכה מישהו לידה כשנרדמת.

אם היינו מחכים היא היתה בת יחידה.

יש לנו עוד כמה ילדים אחרים,  היו כאלה שישנו טוב יותר והיו כאלה שפחות, אבל אף אחד לא השתווה אליה.

אני מנסה לחשוב מה היה עוזר לי באותה תקופה בדיעבד - קודם כל תכנון ארוחות מסודרות, אם צריך להקפיא או לקנות דברים שחצי מוכנים.

לעשות סדר בשינה שלה, אולי היא צריכה להמשיך לישון לידכם ב4 בבוקר ולא ממש סיימה את השינה שלה, או לאחר טיפה את שעת השינה .

לקבוע זמנים לעצמך בלוז,  שבהם תשקיעי בשינה או ביציאה מה שעושה לך טוב.

להכיר לה כמה בייביסיטר שיוכלו לעזור בעת הצורך, ולא תצטרכי לחשוב פעמיים, גם את את בבית ורוצה להשלים שינה היא יכולה לעזור.

אני לא אומרת שאת צריכה הרגע להיכנס להריון, אבל אם יש רצון, אני לא חושבת שבהכרח המתנה שהכל יכנס למסלול מסודר תעזור..

לפעמים לוקח לדברים האלה זמן להסתדר, וצריך סבלנות.

היא רוצה שנשחק איתה ונאכיל אותה ונתחיל את היום

לאחר לא עוזר עדיין קמה בחמש

תודה על שאר הטיפים!

אם עוד אין רצון ואין לחץ של גיל או תזמון אחר, אפשר בכיף לחכות עוד שנה.

לא שווה בכלל גיל 3 לגיל שנתיים.

במיוחד שהיא הבכורה ואין ילדים גדולים שיכולים להושיט יד.

חוץ מזה תנסי לבדוק מה בשגרה שלכם אפשר לשנות כדי להקל.

בייביסיטר גם אנחנו לקחנו כשהיו לנו רק קטנים. פעמיים בשבוע קבוע. שאר הימים התחלקנו באיסוף.

אם יש אפשרות לעבוד מהבית זה משנה את התמונה. ואם אין, לשקול לעשות שינוי שיאפשר את זה.

ביום של העבודה מהבית אפשר לפזר, לאסוף, ולעבוד 7-8 שעות, זה מאפשר לשני לצאת מוקדם ולעבוד הרבה יותר ככה שתמיד יש מתי להשלים את השעות.

אצלנו אנחנו כמעט לא נמצאים ביחד באותו אחר"צ.

כלומר מי שאוסף, נשאר עד מאוחר, ולמחרת מתחלפים.

לגבי אוכל, אז שוב כשעובדים מהבית הרבה יותר קל.

אבל גם אם לא, מבשלים בשישי אוכל שיספיק לראשון ושני, ואז בהמשך מבשלים שוב ערב אחד כמות שתספיק גם למחרת. אפשר אוכל מוכן פעם בשבוע אם לא מספיקים ומחפשים להקל.

ילד ראשון זה הכי קשה, כי לא מכירים את ההתנהלות ואת הבעיות הצפויות והפתרונות האפשריים. בילדים הבאים הגידול כבר זורם יותר אחרי השנה-שנתיים הראשונות.

הכל עניין של תיעדוף. לגדל משפחה עם שתי משרות מלאות של לפחות 9 שעות, זה עמוס. צריך לעשות את הויתורים במקומות אחרים אם חשוב לכם להמשיך במשרות מלאות.

הבנזוג שותף ומנסה להיות עוד יותר שותף ועדיין היא פשוט דוחה אותו... זה לא חולף לבד מתישהו?

הטיימינג - זה רק כי לחכות שנה אומר שבגיל 4 היא תקבל אח/ות ואז הם לא ממש יעסיקו אחד את השני שזו אחת המטרות חחח וזה יעיל ל"דבק" שלה,

מה שכן זה עדיף מבחינת השינה של שניהם אם אני מבינה אותך נכון?

עבודה מהבית - מרגישה שסתם אבזבז את זה... יש פה ושם ימים כאלו וזה לא הכי פותר... תוהה אם להסתכן בלבקש שזה יהיה קבוע במחיר שזה בסוף לא יעזור...

ואין בתחום שלי חלקי משרה.

זה בין הילדים שיש בינהם 9 שנים והם מאד מעסיקים אחד את השני

זה סתם מיתוס

וגם יש בינהם פחות מריבות בגלל פער הגילאים

מנסה לדמיין את הבן שלי הגדול 9 שנים גדל כילד יחיד.. נראה לי סיוט יותר מילדים צפופים.

זוכרת איך היה לי קשה לחזור אחרי יום עבודה והוא רק בן שנה וחצי

ואני צריכה להעסיק אותו שעות עד שהוציא את כל המרץ..

כשהרביעי היה בגיל הזה, פשוט הוציא את המרץ יחד עם האחרים שלו ואני לא הייתי כבולה רק אליו

כשהם היו פיציים היה לי מאוד קשה

היום אמנם יש לי יותר עבודה ביום יום

אבל לא חונק ולא קשה

הם עצמאיים

מסתדרים ביניהם

אני יכולה להסתגר לי בחדר ויש להם אחד את השני

אחד את השני

לפעמים הם יותר רבים ואז זה יותר מעסיק את ההורים

לי היה סיוט 2 צפופים למרות שהם שחקו ביחד, הטיפול ב2 תינוקות היה יותר מדי כל הזמן.

גם כשאני צריכה לשחק עם בן 4.5 שלי כי הרבה פעמים הוא לבד איתי, זה קלי קלות לעומת טיפול צפוף בתינוקות.

אני ניסיתי את 2 האפשרויות, את ניסית רק אחת.

לשבת להיות ולשחק איתו

זה בעצם המהות של גידול ילד, להנות ולהיות איתו, לא מבינה את הקונספט להביא ילדים כדי שיעסיקו אחד את השני כדי להיות פחות איתם.

ילדים צריכים ואוהבים חברה

אף אחד לא מביא ילד כ״ פתרון״ לתעסוקה של אחיו.. (אני מקווה) 

במטפלת/ בגן יש לו מספיק חברה

בגיל יותר גדול אפשר להביא חברים

הסיבה שאנשים עושים את זה בעיקר כי זה מקובל וכולם ככה עושים, היתרון אם קיים לא עולה על הקושי.

אני לפחות מביאה ילדים מתוך רצון שלי ושל בעלי. וכן, יש לי יחסית צפופים.

 אצלי לפחות

זה תוצאה משנית שכולם מרוויחים ממנה

נכון שאין כמו זמן הורה ילד

אבל גם זמן עם אחים תורם אם יש כאלה. זו קבוצה שווה יותר מאשר הורה ילד ויש לזה גם יתרונות לאמא

אם את שואלת אותי, זה שיש להם חברה זה משמעותי. כי זה חברה שווה בגיל וברמה הקוגנטיבית בבית

בואי נגיד שבשנת הקורונה והמלחמה, זה לא הזיק להם ב"ה. וגם לי האמת.

לא ידעתי את זה מראש כמובן. רציתי מאוד עוד ילד כי התינוק החמוד הבכור שלי היה כזה מתוק ומאוד מאוד רציתי עוד אחד

בינתיים

אז העצה שלך לא נכונה ולא רלוונטית

כי כשהיה לך פער של 9 שנים

הילד שבן 9 לא היה ילד יחיד.

גם הילד שנולד אח''כ, יש לו אחים, גם אם הפער גדול.

בעיני צריך סיבה מאוד מאוד משמעותית בשביל להשאיר ילד לגדול כילד יחיד 9 שנים.

ועיזבי מעסיקים אחד את השני

כמו שאת חושבת היטב לפני שאת מביאה ילד כי חשוב שתהיי במיטביך גם עבור הילד החדש ולא פחות עבור הילדים הקיימים

גם חושבת שלא כדאי לזלזל במציאות שמביאים ילדים כדי שיהיו אחד בשביל השני.

אז לא צריך 10 דווקא

אבל שניים זה הגיוני.

אבל להגיד שאין משמעות לפער בין הילדים והקשר ביניהם, בפני אמא לילדה אחת , זה בעיני לתת מידע חסר..

אז בעוד כמה שנים יהיה לה אח או אחות ויהיה ביניהם קשר מצויין

אבל עכשיו היא לבד יחסית

אולי יהיה לה מצויין.. לא יודעת

לא מכירה הרבה שגדלו ככה לבד הרבה שנים

אבל כן חושבת שצריך להתייחס לזה.

אבל תכלס אם הפותחת מדברת על פער של ארבע שנים או שלוש

אז באמת אין הרבה הבדל

אצלנו יום קבוע שלי, יום קבוע של בעלי, ועוד יום גמיש לאחד משנינו שינו לגמרי את המציאות.

זה שלושה ימים שיש מבוגר זמין לאיסוף ופיזור בלי לחץ ויש משהו בבית להעמיד סיר או לאפס בית במצב גרוע. ולא צריך להשתגע ולהיות בלחץ מהפקקים.

לדעתי זה לגמרי שווה את הבקשה.

מקסימום יגידו לך לא, מה יכול להיות?

לגבי ההבל בין גיל שנתיים לשלוש, זה הבשלות הנפשית. ילד בן שנתיים הוא תלותי מאוד, ילד בן שלוש מסוגל להיות הרבה יותר עצמאי אז המצב הנפשי להחלטה על הריון נוסף הרבה יותר קלה.

מכירה משפחות עם הפרש של 4 שנים, נכון זה לא כמו הפרש של שנתיים, אבל יש לזה גם יתרונות. בסוף זה תלוי בסדר עדיפויות שלך.

יש לי פעמיים הפרשים של 3.5 שנים וזה מושלם.

יש לי הפרש של שנתיים ו3 חודשים בין שני הגדולים ומאז ומתמיד הם חתול ועכבר (גם בן ובת וגם שונים מאוד באופי, אז חברים טובים הם לא)

לא עבר להם עד היום, פשוט כל אחד מצא את עצמו בדינמיקה שונה מול האחים הנוספים. אז לא הייתי בונה על זה מגדלים.

לגבי התלות של הילדה בך, אפשר לחכות שהיא תגדל וזה יתמתן, ואפשר לשנות את זה בתהליך הדרגתי כבר עכשיו. הכל תלוי בסוף באיך שאת רוצה שהדברים יתנהלו. גם תהליך לוקח אנרגיות.

כדאי מאוד ללכת להדרכת הורים, זה בדיוק השלב, אולי תקבלי כלים כבר לעכשיו, ואולי יעזור לך להמשך. גיל שנתיים זה בול בזמן לפני שסתם עושים טעויות שמבזבזות מלא אנרגיה שאפשר לתעל אותה נכון.

שעשיתי בחיים הייתה כשנכנסתי להריון מתוך תכנון שבהמשך יהיה בסדר כשההווה לא היה בסדר.

הריון זה הורמונים והתמודדות נפשית בפני עצמה.

זה שההריון הקודם היה קל, הלוואי גם ההריון הבא.

אבל לדעתי לא נכנסים להרפתקה כשאין את הכוחות הנפשיים להכיל אותה עכשיו.

אם עכשיו את לא ישנה, ומרגישה שגידול ילדים זה חונק, אז לדעתי זה עוד לא הזמן.

אם מבחינה נפשית את בסדר גמור, אוהבת את החיים ורק רוצה לוודא שבהמשך סביב תאריך הלידה הצפוי הנתונים היבשים יהיו מעודדים, אז לכי על זה.

להבטיח, אף אחד לא יכול להבטיח כלום. לגדל ילדים זה דורש. השאלה אם יש את הכלים המתאימים להתמודד עם הדרישה הזאת.

עונה על זה:

"אם עכשיו את לא ישנה, ומרגישה שגידול ילדים זה חונק, אז לדעתי זה עוד לא הזמן."

אבל גם עונה על זה:

"אם מבחינה נפשית את בסדר גמור, אוהבת את החיים ורק רוצה לוודא שבהמשך סביב תאריך הלידה הצפוי הנתונים היבשים יהיו מעודדים, אז לכי על זה."

כלומר כרגע אובייקטיבית לא טוב, וזה כן חונק בעיני, אבל בכל זאת אני אוהבת את החיים, אני נפשית בטוב, ורוצה להבין שהסטטיסטיקה מעודדת... לאן אני נופלת?

תתפסי אותו בין שתי הידיים בלי להסתכל מה יצא.

תשאלי את עצמך בשבריר שניה לפני שאת מסתכלת, מה את רוצה שהמטבע יראה?

אם את יודעת להגדיר מה הנקודות הקשות, וזה לא משהו כללי של החיים קשים, אז תנסי לפתור את הקושי סביב אותם נקודות שיהיה לך הכוחות להתמודד עם אותם הדברים שעכשיו קשים לך עם עוד הריון ברקע.

ואת גם יכולה להניח לזה חודש ולשקול שוב את הדברים. לפעמים כשמתעסקים במשהו כבר מתבלבלים ודווקא המרחק וההפוגה מהנושא, מסייעת לבהירות המחשבה.

כי בהריון הראשון את יכולה לישון חופשי בלילה ושנצים, ובהריונות הבאים כבר צריך לטפל לפחות בילד אחד ואין שנצ ובמקרה שלך - תחשבי על כל העייפות של ההריון, להוסיף גם עייפות שאת בקושי ישנה בלילה בגלל הילדה..

בהריון אסור להרים דברים כבדים ותינוקות בני שנתיים צריך להרים נגיד לאמבטיה או להלביש או להרים לעגלה וכו'..

מה תעשי?

בקיצור זה לא כזה תותים ודבש.

ממני עם ילד אחד בן 4.5 ורואה רק טוב מזה שלא הבאתי עוד.

בהריון... כמובן זה לא מומלץ, ובד"כ גם די קשה, אבל בהריון רגיל מסוכן זה לא.

המון נשים יולדות בהפרשים של 2-3 שזה גילאים שעדיין מרימים מדי פעם את הילדים.

6 שבועות אחרי לידה, בהחלט אסור.

אגב לי הרופאה אמרה שגם בהריון לא להרים דברים כבדים.

והיה הריון רגיל, לא בסיכון או משהו..

אבל 6 שבועות להתאמץ על זה זה לא כמו 9 חודשים...

אני אחרי הלידה השניה הסברתי לבת שלי (הייתה בת שנתיים) ולבעלי שעכשיו תקופה מסויימת ממש חשוב שאני לא ארים אותה.

חוץ מזה שעד שהיא תלד ממילא הילדה תהיה כבר גדולה יותר...

אז בעיני זה בכלל לא שיקול

חוץ מזה שפה ושם להרים אותה טיפה לא מזיק (אלא אם כן זה הריון עם הנחיות מיוחדות) 

שנתיים זה עדין מאד אינטנסיבי

בגיל 3 אמור להיות שיפור

הבן שלי בן 4.5 בוגר ועצמאי לגילו, ועדין לפעמים אני מרגישה מותשת בגללו.

אני עשיתי רווחים של

שנה פלוס (טעות קשה)

5 שנים (סביר)

9 שנים (מושלם)

משרה מלאה ל2 ההורים זה קשוח, אצלנו אני עובדת ובעלי אחראי על הבית והילדים, אם הוא לא היה עושה את זה לא יכלתי לעבוד במשרה מלאה, זה אינטנסיבי מדי עבורי גם עבודה וגם בית.

גם עם תינוק בן 2.5

גם אצלה אני רואה התשה וקושי בהורות

קל לראות שהיא צריכה ללמוד הרבה על ההורות ורוב הקשיים נובעים מחוסר ניסיון ומודעות (לא שאמרתי לה משהו בנושא)

בעיניי כשיש קושי משמעותי, צריך לעצור ולעשות חושבים ולא להמשיך במרוץ של החיים, שרק מביא עוד קשיים ולא מאפשר לפתור לעומק את הקושי.

קושי קצת חריג לגיל שנתיים.

ברור שילדים קטנים זה דורש, אבל זה כן נשמע מתיש במיוחד...

ניסיתם יעוץ שינה? בד"כ בגיל הזה לא קמים כ"כ הרבה בלילה.

ולא חושבת שיש לך מעכשיו מה להלחץ עם הגמילה, זה עוד 10 חודשים... זה מלא זמן.

כן הייתי מנסה לעשות איזשהו שינוי בהרגלי השינה שלה (שזה נשמע הדבר הכי מתיש)

ולבדוק אופציה להורדת אחוזי משרה לאחד מכם/ עבודה מהבית/ שינוי אחר בתחום התעסוקה שיאפשר לפחות לאחד מכם להיות יותר בבית.

ולגבי זה שהיא "דוחה" את האבא: לא יודעת במה זה מתבטא, אבל כשאצלינו יש קטעים כאלה אני לא "נכנעת".

נניח היא רוצה לתת לי יד ויש לי משהו אחר ביד ובעלי יכול לתת לה- אז אני אומרת שתתן לאבא. לא רוצה- שתלך בלי יד וכו'.

בודקת איפה אפשר להעביר עומס ממך אליו, גם אם הילדה לא רוצה.

בהצלחה רבה, נשמע בהחלט מאתגר! בע"ה שתצליחו להגיע בקלות לימים רגועים יותר!

הדירה קטנה אז גם חדרים נפרדים לא יעזרו...

רק אם ילד מגיע למיטה של השני ומפספס בה,

הם נזכרים להתעורר ולהשתולל.

הכי טוב, לבקש מהם עזרה להחזיר מוצץ או משהו,

אין לכם כוח אז הם מתרגלים להמשיך לישון גם כשהקטן מתעורר.

וזה באמת דאגה קטנה. תינוק קטן ישן בחדר ההורים. יש לך עוד מלא זמן עד שישנו ביחד.

כשמעירים אז 2 תינוקות בוכים ביחד

קרייסס

הגדולה (כמעט 3) לא מתעוררת מכלום באמצע הלילה גם אם אחיה צורח את נשמתו.

הקטן דווקא כן מתעורר בקלות, אבל א. כאמור באמצע הלילה היא בד"כ ישנה אז ממילא היא לא מעירה אותו.

ב. אם זה אמצע הלילה הם פשוט חוזרים לישון (כמובן לפעמים צריך בקבוק/ מוצץ/ שמיכה וכד')

הם ביחד בחדר

אבל לא באמת עשיתי סטטיסטיקה על זה

אם נפל

אבל הרבה ילדים ישנים עם מוצץ עד גיל שלוש פלוס 

הוא היה קם לפנות בוקר עד גיל 4 בערך

אגב, בגללו עשינו דלת למטבח כי היה קם לפנות בוקר ועושה שם מלא שטויות 😵‍💫

כשהבכור היה בן שנה ו10 נולד השני

ההפך הגמור ממנו. נראה לי שיש משהו בילד שני שגדר בצורה יותר מאוזנת 🤭

בבקרים, דווקא היה טוב שהיו ערים ביחד ומעסיקים אחד את השני (לא בגיל הקטן כי אז בתור תינוק ישן לידי בעריסה)

בסוף הכל עובר,

היום הם חבורה של ארבעה בנים (ועוד אחד תינוק קטן שעדיין לא חלק מהחברה 😉) מעסיקים יותר את עצמם

הם לא נדבקים אלי כמו בגיל הקטן ויכולה גם להעזר בהם לפעמים.

ילדתי את הקטן בפער של 5 שנים מהקודם

וממש כיף לי שיש פניות לטפל בו

וגם הגדולים מאוד נהנים ממנו.

על זה בדיוק עובדים בהדרכת הורים, על הקושי של ההורים להתמודד עם המצבים שהילד מזמן להם.

איך להציב גבולות איך להגיד לא, נשמע שזו עבודה שבה אתם צריכים להתמקד

כנראה שלבד לא תשתני אבל בעזרת גורם מקצועי זה יכול לקרות 

יש לנו שני חדרי ילדים סמוכים זה לזה, בכל אחד מהם ארבעה ילדים, ובכל זאת רק בעלי ואני מתעוררים כשהקטנה (לא התינוקת הטרייה) מתעוררת בצווחות בלילה... לעתים רחוקות קורה שמישהו מהאחים מתעורר, ובדרך כלל קל להרגיע אותו כדי שיחזור לישון (או להרגיע אותו שאין צורך לעזור לנו ושעדיף שיישן)

ילדים פשוט לא מתוכנתים לקום לילדים ומילדים בלילה 🤭

(לא עונה לך על השאלה העיקרית של השרשור, כי זו באמת שאלה כבדת משקל ובעיקר כי ענו לך תשובות חכמות)

תראי, אף אחת לא יכולה להבטיח לך שום דבר,

לא על המצב שישתפר עם הבכורה,

לא מה ההפרש האידיאלי בין ילדים,

לא על הדינמיקה שתיהיה בינהם וכולי וכולי…

באמת שזה אינדיבידואלי ומה שאת רואה אצל אחת, הפוך לגמריי אצל השניה ונראה לי שבפורום פה אפשר ממש לראות את זה.

מה שכן,  נשמע שהמצב עכשיו לא תקין ובהחלט גומר. לדעתי מה שאת מתארת קצת מוגזם לגיל שנתיים ויש צורך בשינוי או על ידי ליווי איש/ת מקצוע או בתכנית והתמדה שלכם.

בנוסף, חשיבה לגבי העבודות שלכם. בעיני שני בני הזוג במשרה מלאה מחוץ לבית זה (כמעט) בלתי אפשרי.

לא מסוגלת שנחייה סביב העבודה והבית זה הנספח.

ז״א שהשגרה היא סביב השעות שלנו בעבודה.

להפך, הבית במרכז וסביב זה אנחנו עושים את מה שמסוגלים בעבודה.

אז אני לא עובדת משרה מלאה ובעלי עובד משרה מלאה- כאשר יומיים בשבוע מהבית, וזה מאוד נוח לנו, ככה אין אף פעם לחץ של פיזורים ואיסופים. יש תמיד אחה״צ מישהו בבית בנחת… 

לא היה פשוט עם הבכורה שלי.

לא לקחה מוצץ והיתה נרדמת רק עליי או רק שהיתה רואה כשאני לידה , הייתי צריכה לישון לידה או לעמוד בערך שעה עד שתרדם.

ואז זכינו להריון בהפתעה, והייתי בלחץ איך נתנהל שגם ככה קשה לי מאוד.

ועם כל האמת, השנה הראשונה אחרי הלידה, עם שני פיציים בני פחות משנתיים- היתה מאתגרת עד מאוד, אבל אני לא מתחרטת עליה. כי אחרי שנתיים- שלוש כבר ראיתי פירות והודיתי לה' יום יום שהוא לא שאל אותי על ההריון חחח

אחרי זה כבר עשיתי הכל כדי למנוע בעצמי ושלא יהיו הפתעות. והאחריות הזו, להחליט מתי זה הזמן הנכון- היתה אחריות קשה. כי תמיד יהיה תירוץ למה זה לא זמן טוב לעוד ילד.. והגיל עושה את שלו, והזמן עושה את שלו, פתאום לחזור לטיטולים, לקום בלילה, גזים, שיניים, אירועים שכבר נשכחו כי עבר הרבה זמן.... כשהם צמודים עוד הכל טרי ואנחנו בשוונג..

וכמו שנאמר פה- כל ילד הוא עולם! הראשון ממש לא כמו השני, משום מה אצלנו השני גידל את עצמו ברוך ה' ותודה לה' מיליון פעם, הרגשנו סוג של פיצוי על הבכורה..

אגב, ילדים נוספים לרוב רק מחייבים את הגדולים להתבגר, להיות עצמאיים, שסה כבר משהו שיכול רק לעזור. כשהם לבד בלי אחים אז הם יודעים שההורים רק שלהם ומתפנקים יותר

אני חושבת שאם את לא רוצה הרבה ילדים

אז לא נורא לחכות עוד קצת...

אם זה מה שייתן לך את האויר לנשימה

מצד שני אם ההריונות שלך קלים

אז אולי כן שווה בתקופה הקרובה לנסות

אחשוב על זה עוד קצת

שוב תודה לכולן!

כרגע, כשיש לכם רק ילדה אחת, כל העולם שלכם סובב סביבה בלבד, וגם כל הלחצים שלכם.

כשיש כמה ילדים ה"קשב" בהכרח מתפצל ביניהם, ולפעמים הצורך לדאוג לילד אחר קצת מוריד מעוצמת הקושי שיש עם הילד הראשון.

ועוד נקודה בכיוון - לפעמים כשיש קושי עם ילד אחד חושבים שכך יהיה קשה עם כל הילדים. אבל כשיש עוד ילד אפשר פתאום לגלות עולם אחר - קושי מסוג אחר, ששם בפרופורציות את הקושי עם הילד הראשון, או אפילו בלי קושי בכלל, מעין ילד נחת שמחזיר לכם את הביטחון בהורות שלכם... (כי כרגע נשמע שאת ממש חווה חוסר ביטחון בהורות שלכם, וזה לא בהכרח נכון... יכול להיות שלבת שלכם באמת יש קושי אובייקטיבי שלא מצביע בכלל על התפקוד ההורי הכולל שלכם ❤️)

ועוד נקודה למחשבה:

הקשיים עם ילדים לא נגמרים בגיל הינקות... גם בהמשך עלולים לצוץ אתגרים לא פשוטים, ואם רוצים שיהיה יותר מילד אחד - אי אפשר לקבוע טווח זמן שבו בטוח כבר לא יהיו קשיים עם הילד הראשון...

אז לא אומרת לכם מה לעשות. אבל אולי הכיוון כרגע צריך להיות יותר בתחום של החיזוק העצמי ביכולת ההורות שלכם, ומשם באופן טבעי אולי יבואו הרצון והיכולת לילד נוסף...

אבל למען האמת, אני מודה לה' שהביא לי בת בכורה רגועה וטובה (עד היום), כי אחרת לא בטוח שהיה לי כוח לאתגרים שהביאו הילדים הבאים...

ומשתדלת להיות בענווה גדולה מול הורים לילדים ראשונים שמספרים שקשה להם, ולא לחשוב, "כולה ילד אחד, מה הם לוקחים את זה קשה כל כך" - כי יודעת (גם מניסיוני) שילדים יכולים להיות שונים מזה, ושלא כולם זוכים לילדים 'חלקים' על ההתחלה...

כי זה להוסיף עוד קושי על קושי קיים

כל עוד לא תפתרי את הקושי הקיים, בין אם בצורה פרקטית בלבד, בין אם ברמת החשיבה, לא הייתי לוקחת כשיקול את ההפרש

לא פשוט בכלל להגיע לכזו הבנה.

מקווה שתמצאו איזו דרך אמצע.

אם הוא לא מוכיח שיש סיבה לסמוך עליו, שהוא מבין שעשה טעות ומוכן לעבוד כדי לתקן אותה. וכן, ללכת לטיפול זה חלק מלתקן.

ואם הוא לא מוכן ללכת לטיפול, כדאי לך ללכת לטיפול אישי. שתוכלי להבין מה את עושה הלאה.

בעצמו לצאת מתוך עצמו ולהוכיח נאמנות בצןרה הכי ברורה שיש,גם בדברים הקטנים והוא לא מרגיש אפילו צורך להתנצל,סליחה שאני בוטה כל כך לא בטוח לי שהוא הבין את הפגיעה או לא מוכן לקחת אחריות על זה,

וסליחה שאני נחרצת לא בטוח לי שטיפול יעזור כאן,ומה שצריך להיות לו ברור שאת מכתיבה את הכלים וחובת ההוכחה היא עליו.

ומגיע לך הרבה יותר טוב מזה.

ותתעקשי על שלך

שולחת לך המון המון כוחות🌹

גילתי בעצמי מהפלאפון שלו, הוא התנצל, ענה על שאלות שלי

ומאז לא מוכן לפתוח את הנושא, אומר שמתבייש במה שעשה..

מבחינתו הקושי באמון הוא בעיה שלי. הוא רוצה להשאיר את הדברים מאחור ולשכוח מהם. ואני מציפה לו את זה כל פעם מחדש.

הוא לא מעוניין בטיפול. אני הבעייתית שלא משחררת מבחינתו.

לא מסוגלת להסתכל עליו.

הדברים לא עוזבים אותי.

ועוד יותר כועסת שהוא אשכרה מציק לי בבית ומעצבן אותי סתם.

אבל מפחדת כל כך להתגרש אבל יודעת שזה לא מגיע לי. פשוט לא מגיע לי

אבל אם זה נשאר בראש באיזה מקום ולא משהו שהוא מעבר לפנטזיה,צפייה או משהו כזה,

הייתי הולכת לטיפול.

זו התמודדות שיש אותה להרבה מאד גברים והיא דיי נורמלית.

אם זה יותר מכך הייתי מתייעצת אם זה שווה בכלל טיפול,כי אם זה הרבה יותר חמור מזה מגיע לך גם הרבה יותר בתמורה לזה.

קשה לי לפרט כי זה באמת הזוי.

הוא מתמודד עם הימורים כבר כמה שנים. וחשבתי שזהו הוא היה בטיפול ועברנו את זה.

מסתדר שהוא מצא דרך להמר בלי שאדע. דרך מזעזעת.

כן בגידה רצינית באמון שלי. ובגידה בזוגיות ובהיותו בן אדם דתי. כן זה כלל מגע גם.

הייתי מציבה אולטימטום.

או טיפול אישי דחוף ( וכדאי גם טיפול זוגי וטיפול אישי בשבילך)

או גירושין.

לא חושבת שנכון להמרח עם זה ולהכנס לתסביכים מעבר למה שכבר קיים

לא כ"כ הבנתי למה התכוונת

יש לי חברה שבעלה התמודד עם הימורים והם הצליחו להתגבר על כך עם הרבה עבודה קשה.

אבל השורה התחתונה היא שהוא היה במגע פיזי מיני.

באופן אישי לא הייתי מצליחה לסלוח על כזה דבר.

מאחלת לך החלטות טובות ושה' ינחה אותך לדרך הנכונה

ובע"ה תעברי את התקופה הזאת

להתייעץ בעצמך עם איש מקצוע אם הוא לא מוכן. חיבוק גדול!!

ועל הדרך גזלייטינג

זו לא את שלא בסדר, שיהיה ברור.

מציעה לך לדבוק בזה שילך לטיפול. ברמת האולטימטום

ותדאגי להפרדת רכוש לדעתי

אפשר היום גם לעשות הסכם שלום בית חלף גירושין (משו כזה)

תתייעצי!

וחיבוק♥️

כל כך מפחדת לעשות צעד של גירושים. הוא לא ילך לטיפול. מבחינתו הוא לא רוצה לפתוח את זה עם אף אחד הוא מתבייש. אבל גם איתי הוא לא פותח את הדברים.

ואני הבעייתית עם האמון מבחינתו, אני צריכה לשחרר. כן היה חודש קשוח בבית בלי הרבה שיח. אבל גם אז הוא לא ניסה לפייס אותי. פשוט נתן לי להתהלך בבית בשקט ועצובה. אמר שרצה לתת לי מקום ולא ידע איך לגשת. מפחדת לפרק אבל באמת שאין לי מה לעשות פה בלי שיטפל בעצמו.

הוא הבטיח שיעשה כמה צעדים כדי להתמודד, התחיל והפסיק, דברים שיעזרו לי לתת אמון בו. (גם את זה שהוא הפסיק גיליתי לבד)

איך מתחילים בכלל בפירוק בית..? פשוט עצובה.

אל תישארי עם זה לבד♥️

יש פה באתר פורום של גרושים גרושות

אולי כדאי לך להתייעץ שם עם בעלי ניסיון

לפחות לגבי השלבים הראשונים מה עושים ולמי פונים.

חיבוק ושיהיו החלטות טובות!

אז החלטתי לדבר איתו היום, והעלתי את השאלה האם הוא מוכן לעבוד על עצמו, ללכת לטיפול, לשבת ולשוחח איתי על איזה צעדים עושים בזוגיות, איך משתפרים איך מתקנים את המצב.

אז לצערי כמובן שהוא התבאס שהנושא עלה שוב

אמרתי לו שכל עוד לא נטפל בזה, זה לא יעלם.

ביקשתי ממנו שיחשוב עד מחר בבוקר האם הוא מוכן להילחם על הזוגיות ולתקן את מה שנהרס.

במידה וכן הוא מתחיל לפעול. במידה ולא, אני אורזת ונוסעת להורים ליומיים כמובן עם תירוץ סתמי למה הגעתי ולא את הסיבה האמיתית

הוא ישאר בבית יומיים ויחליט אם הוא רוצה שזה יהיה הסוף. ברגע שאני אורזת ונוסעת מבחינתי זה הסוף. והכדור במגרש שלו.

הייתי חייבת להוציא את זה ממני. נראה מה יהיה.

קצת עצובה שבמקום להילחם הוא שתק ואמר לי טוב, לילה טוב.

עצובה אבל שלמה בתוכי.מגיע לי זוגיות טובה יותר. נמאס לי להילחם לבד.

אמן שיהיה טוב. תודה לכן.

כן מציינת שאם המשפחות שלנו לא היו חברות הייתי ממזמן עוזבת. רק הפחד מכל מה שיקרה מהפרידה משתק אותי

והאמון שנשבר הוא הכי מובן שבעולם.

כל הכבוד לך שהעלית שוב את הנושא ולא וויתרת עליך ועל מה שחשוב לך.

עצם זה שאת לוקחת את השליטה לידיים שלך זו כבר אמירה והתחלה טובה..

רק אומרת בזהירות, מכיוון שזה נושא סופר רגיש ויש לו השלכות לגביך ולמעגלים נוספים, צריך לחשוב טוב טוב איך לנהוג הלאה..

מזמינה אותך להתייעץ לגבי הצעדים הבאים.

אני די בטוחה שברגע שתפתחי את זה מול ההורים שלך ותסםרי להם מה את עוברת, הם ישימו את החברות בצד ועדאגו לאינטרסים שלך.

זה לא מה שאמור למנוע ממך לפעול לטובתך

וכל הכבוד לך שאת מוכנה ככה לפעול באומץ ולזעזע את המערכת.

כי זה אומר שאת שמת גבול חזק מאוד, ושאת לא מוכנה לחיות בחוסר כבוד כזה.

מחזקת אותך.

וחושבת יחד איתך, מה התוצאות שאת רוצה לראות בסוף?

שהוא לא מתקרב להימורים?

שהוא הולך למכון גמילה?.שהוא מפצה אותך בענק על המגע המיני?

נראה לי שכדאי שתנסחילעצמך מה העתיד הטוב שאת רואה, כדי שגם הוא יידע מה הציפיות...

חיבוק גדול.

כל זה לא פשוט בכלל.

אני חושבת, שאת צריכה לחזק בתוכך את העניין שגירושים זה לא סוף העולם, ובסיטואציה שלך, יכול להיות שזה אפילו עדיף.

כי ברגע שהוא רואה שאת מאוד מפחדת מגירושין, ומוכנה לעשות הכל כדי שזה לא יקרה, אז אין לו עניין להתאמץ.

תשקיעי בעצמך, להתחזק שאת שווה ומגיע לך יותר, ותבואי מולו בעמדת כח עם אולטימטום ברור.

ומצטרפת ל@שוקולד פרה שחשוב שתגדירי לעצמך יעד, מה זה בשבילך להיות במקום טוב.

ואלופה שעשית את הצעד הראשון!

ובבקשה ממך, אל תחשבי לרגע שאת הבעייתיות פה

ממליצה בלי קשר להפרדת רכוש,ועכשיו.

אין סיבה שהוא יגרור אותך לבור שיפיל את כל המשפחה אחריו.

ואת ממש צודקת,אם אין נכונות לעבודה וחובת ההוכחה היא עליו ועליו בלבד,אין לך הרבה מה לעשות עם זה.

אני לא חןשבת שלקחת בחשבון את המשפחות המורחבות זה נכון אף אחד מהם לא חי עם זה באותו בית.

טוב שאת שלמה עם עצמך כי ככה בעצם שמת גבול ממש ברור,שיתבאס כמה שבא לו מובן שהוא מבואס אבל הןא צריך להיות אחראי על תוצאות המעשים שלו.

כן ממליצה לך להתייעץ עם אנשי מקצוע מהתחום ולשתף את ההורים או את מי שייתן לך כוח ותמיכה

שיהיה לך המון בהצלחה🌹🙏

כן קשוח מאוד, ומקווה שיהיה בסדר.

בקשר למשפחות הקשר הוא מאוד מאוד קרוב, מכירים מילדות, וזה מפחיד אותי הבאלגן שיהיה מסביב..

תודה, אני משתדלת לחזק את עצמי שאני שווה יותר, ובאמת הזוגיות כמו שהיא עכשיו לא שווה את המאמצים שלי, לבקש ממני לשכוח בלי צעדים ועבודה שלו לא יתקנו כלום. כמה שניסיתי זה צף אין ברירה.

פרידה מפחידה אותי אבל יהיה טוב. זו בחירה שלו עכשיו, אני סיימתי להילחם לבד.

ומבחינתי תיקון זה אומר שיושבים וחושבים איך משפרים את הקשר איך הוא יהיה גלוי כלפיי, איך לא אצטרך לחשוש ובנוסף לזה טיפול זוגי.

כמובן לא הכל ביחד אבל כן צעדים.

בסוף ההתנהלות פה שלו לא תקינה בכלל לצערי.

תודה רבה לכן על התמיכה מקווה לעדכן בבשורות טובות.

כן אגיד שלצערי ההתמכרות להימורים גורמת לו לעשות דברים שהוא עצמו לא דמיין בחיים. וזו מחלה קשה..

אין לי מילים, בטוחה שזה משבר גדול

מאחלת שיהיה לך טוב

ממליצים לספר להורים שלו.

בעיני כדאי גם להתייעץ עם רטורנו או משהו בסגנון

אם הוא ילך על טיפול זה מצריך טיפול מאדם שמבין בתחום (יש אפשרות לבדוק ביחידת ההתמכרויות במחלקת הרווחה העירונית שלכם)

ומצטרפת לעצה שתדאגי לעצמך גם בתחום הכלכלי אם הוא רימה אותך פעם אחר פעם כשהייתם ביחד אז אם תחליטי להפרד הוא מסוגל לשכלל את פעולותיו

שולחת כוחות

אני חושבת שאת לא צריכה לחכות למה שיחליטו אלא עכשיו לנסוע להורים שלך. לספר להם הכול ולספר גם להורים שלו.

אחר כך תלכו לאיש מקצוע ושיעזור לך לקבל החלטות שתהיי שלמה איתן.

וכמובן לפני הכול - למנוע הריון.

נשמע ממש כואב וקשה ולא הוגן כלפייך שאת בסיטואציה הקשה הזאת. חיבוק גדול ושה' ייתן לך כוחות

אני יודעת שקשה לקרוא מה שאני אומרת אבל לפעמים כדאי פיצוץ אחד גדול ואפילו גירושין כדי לצאת לדרך חדשה וטובה יותר. במקום לחיות את כל החיים בהסתרה ריחוק וכאב...

שולחת לך כוחות וריפוי

שהייתי נמנעת מכל מגע מיני, כי לכי תדעי אם הוא נחשף למחלות מין כאלה ואחרות...

מקווה שתשימי את עצמך בעדיפות ראשונה גם אם זה במחיר של ריחוק המשפחות..

כי תחשבי על זה שאם להבדיל היו 2 משפחות שמכירות שנים עוד כשהילדים היו קטנים ומישהו מהמשפחה אחת היה פוגע מינית באחד או כמה מהילדים מהמשפחה השניה, גם הייתי חושבת על החברות בין המשפחות, כשהיא באה על חשבון נפש של ילד?

בכל אופן מקווה שתצליחי להחזיק ראש בכל המצב הזה, לשמור על עצמך, ולהרחיק את מה שלא עושה לך טוב!

חיבוק!

לא מגיעה לאף אישה נשואה ששומרת על עצמה לבעלה שיתנהגו אליה ככה!

אל תהיי טובה ומתחשבת מידי, החברים, במשפחה, בסוף זה החיים שלך.

הוא עבר את הקו הכי אדום שאדם יכול לעבור בנישואין.

תקחי את עצמך, תדאגי לעצמך, כי אף אחד בעולם לא ידאג לך חוץ ממך.

תשתפי את ההורים, תתיעצו עם אנשי מקצוע איך לעבור את זה עם כמה שפחות נזק.

את עוד תעברי את זה ובע"ה שבעתיד תזכי לזוגיות טובה אוהבת ומכבדת.

שולחת לך ים כוחות! תדברי עם ה' כל הזמן, זה תמיד עוזר❤️

ועכשיו עברתי על הודעות קודמות שלך, זה קצת נשמע שיש לו נטיות הפוכות או איזה סטיה מינית . תראי, הוא אפילו לא מראה טיפת נכונות להתקדם הלאה ולחזןר בתשובה, לא הייתי נותנת אמון עוד דקה.

כן, בהודעות הקודמות כתבתי על מה שהוא עשה בעבר, לצערי זה גם קשור להימורים. אין לו נטיות הפוכות.

לצערי הוא מעניש אותי עכשיו בשתיקה בבית בדיבור חסר סבלנות ובפרצופים אבל יהיה בסדר.

מקסימום אלך בלי לחכות לתגובה שלו

אני לא רוצה עוד לספר להורים שלנו למקרה שיש סיכוי לתיקון.. יש לנו 2 ילדים קטנים

אני הגעתי למצב שאני מבינה באמת שמגיע לי יותר. שמגיע לי טוב יותר

תודה לכן על החיזוקים

אותם לעניין.

הדבר שהכי עוזר בהתמכרויות זה תמיכה משפחתית.

אם את מעוניינת להמשיך לחיות איתו על אף מה שהוא עשה,

את חייבת לשתף אותם.

מבינה את הקושי בשיתוף, אבל הוא יצטרך לעמוד מול המשפחה שלו.....ושלך

לדעתי זה הכלי היחיד שיכול לסייע לך להביא אותו לכדי טיפול.

וכמובן-לפנות בהקדם האפשרי לרטורנו.

חיבוק ענק ואוהב

מעריצה אותך ששיתפת אותנו

הלוואי שנוכל לתת לך כח

מצרפת קישור לפודקאסט עם מישהו שהיה מכור להימורים, נגמל והיום הוא מטפל במכורים.

מקווה שזה יעזור.

חיבוק.

לצאת משעבוד, לנצח את ההתמכרות | עם יעקב ישראל אשר

@נגמרו לי השמות המדהימה

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

תודה על הזווית ראיה

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לא יודעת לגבי הדגם

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

עזרת לי מאוד

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ומעניין באמת איך זה קרה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...

בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

מתמקדים במי שנמצא ברוך השם.

עדיף פחות ילדים לאמא בריאה מאשר יותר ילדים ואמא בסכנת חיים.

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד. יש לי 3 שיהיו בריאים.

כן יודעת שאתחרט כמעט בוודאות.

אבל לא מסוגלת לעבור את כל מה שעברתי.

אז נהנית מהם ככה.

לחיים יש כ"כ הרבה מה להציע חוץ מילודה

שלווה

תחביבים

טיולים בטבע

קשרים חברתיים

בילויים וחוויות משפחתיות

תשימי לב גם מה כתבת בהתחלה

'כולם מסביבי יולדים'

ותביני למה החלום שלך מתרכז במשהו אחד

שמעתי ממישהי שגם היה לה משהו דומה

ואז היא הבינה שבעצם חוץ מהרצון לעוד ילד כמובן אבל בתוך תוכי זה, עמוק בפנים נמצא בעצם איזה חוסר שאת מרגישה צורך למלא

וצריך לחשוב איך למלא אותו במשהו שהוא לא זמני. הילד כמובן הוא לתמיד

אבל הריון ולידה יהיה ויעבור ואז שוב תרגישי את זה.. מבינה?

לעבור לאיזה מימוש עצמי באופן אחר

שייטיב איתך ועם משפחתך

שעם כל הקשיים המטורפים שאת חווה סביב היריון ולידה וגם גידול הילדים - את עדיין רוצה היריון❤️

מעריכה אותך מאוד!

מציעה לך - לא לגנוז את החלום מיד, אלא לחלום אותו עד הסוף, לפרטי פרטים, ממש לחוות אותו, להתענג רק מהדברים הטובים שבו, לשהות בו כמה זמן...

ואז, באהבה רבה ובאמונה שלמה, לסגור אותו היטב בעטיפת מתנה, להניח אותו בכדור פורח, ולתת לו להמריא אל על... (אני אוהבת לדמיין שיש מקום בשמים שבו כל החלומות שלנו נאצרים ונשמרים, וכמו שתפילה לא הולכת ריקם, גם חלומות לא נעלמים. אולי מישהו אחר יזכה בהם, אבל הם עתידים להתגשם...)

ואחרי ששחררת את החלום הזה - נסי לטוות לעצמך חלום חדש, חלום טוב ומספק. הוא אולי לא ישתווה לחלום של ילד נוסף, אבל כן יכול לתת לך סיפוק ושמחה.

מתפללת בשבילך לטוב❤️

וכפי הנראה סיימנו.

בהתחלה לא קל להשלים עם זה, אבל ככל שהילדים גדלים ההורות משתנה ומתמקדת בדברים אחרים ופחות בגיל הרך ואז גם פחות מתגעגעים.

אני רואה מסביבי תינוקות והם מתוקים, אבל לא מרגישה שזה משהו שקשור לסיפור שלי איכשהו..

הרבה שנים זו הייתה פסגת שאיפותייך עד שזכית ב"ה לשני הקטנים,

כנראה שלעד תשאי איתך את הכמיהה לתינוק

ועדיין צריך להפריד בין הכמיהה עצמה והזכרונות של המסע שהיה, לבין המציאות שעכשיו ב"ה אחרי שזכית ללדת פעמיים בניסים מופלאים צריך לעבור הלאה..

פחות...

הקטנים שלך הם ניסים. והם דורשים המון המון טיפול והשקעה.

פלוס נשמע שצריך נחת קצת לנפש שלך, לזוגיות.

יכול להיות שזה רצון שתמיד יהיה, גם אם יהיה עוד אחד, אז אחריו. אז אולי צריך לתת לו מקום, להרגיש אותו ולעשות עבודה להשלים עם זה שהוא שם וזה בסדר גם אם הוא לא בא לידי ביטוי.

ולהתמקד באתגרים וברגעי הטוב שיש.

שינה היא יותר בסיסית מאוכל,אדם יכול לא לאכול כמה ימים והכל יהיה בסדר אבל אם הוא לא יישן יומיים ברצף יתחילו לו שיבושים במח.

זה יותר חשוב אפילו משתיה.

וכשעייפים בטח שרואים הכל שחור פי עשר.

הייתי מדברת איתו בצורה אחרת,אומרת לו אני זקוקה לכך וכך כדי להיות בכלל,אני לא אצא מהמצב בלי לישון ובלי העזרה שלך,מציבה בתור עובדה.

שולחת לך חיבוק כמה קשה להיות בתוך ענן עייפות הזה.

אולי תזמיני בייביסיטר שתעשה סיבוב עם עגלה ותוכלי לישון קצת.

עכשיו בעל לא יכול לתת לך קצת לישון ?

ואז הוא יצא לשחרית למרות שביקשתי שלא

הוא לא מסוגל לא להתפלל במניין

אבל כבר לא אחזור לישון

תודה 🙏🏼

תגידי לו שבקושי ישנת, תבקשי שישמור על התינוק ותיכנסי לישון לשעתיים. זה כבר יעשה הבדל משמעותי...

כאילו אם הוא בלילה בנאדם אחר, תנצלי את היום פשוט...

כמה זמן יש לך מיגרנה ?

היה לי כמה ימים ברצף ואז התחיל לי כאב ראש וגרון חזק וזה היה דלקת בגרון אז מניחה את זה פה.

גם אם את ממש סובלת את נראה לי בגדר של חולה שאין בו סכנה ולא בהכרח את צריכה לצום - אני לא פוסקת אבל כדאי תשאלי רב

זה כבר שבועיים כזה לפחות. החמיר יותר ביומיים שלושה האחרונים

מרגישה שהמערכת חיסונית שלי נוראית לאחרונה אבל לא גרון עכשיו, היה לפני כחודש תחושה כזו שעברה בלי אנטיביוטיקהכי כנראה היה ויראלי

סתם ככה שתדעי שאני מכירה מישהי שהיה לה התקף מיגרנה כמה ימים לפני הצום והרב אמר לה לא לצום בכלל

אז לא הייתי מתמהמהת מלשאול ...

חוץ מזה אם זה באמת משהו שקורה הרבה אולי כן שווה להתיעץ עם נוירולוג. חמותי סובלת הרבה והיא אמרה שיש דברים שמותר בהנקה ( היא בדיוק לוחצת עלי ללכת חחח )

כי יש תקופות שיש לי כמה ימים ברצף אבל נשמע שפחות חמור משלך

בהצלחה ותרגישי טוב

מעניין תודה!

ואיך יעזור לא לצום? הלוואי שזה היה פותר את המיגרנה

שואלת גם אותך

@קנקן שבור

מהר למצוא רב שזמין לשאלה, אני כמעט בטוחה שתחזרי לספר פה שפסק לך שאת לא צריכה לצום (מכירה מקרוב לאחותי שפסקו ככה, בתקופהשהיתה סובלת המון ממיגרנות)

ואז נשימה עמוקה, לנסות להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי בעלך

לזכור את היום הזה שאנחנו נמצאים בו, ושהשטן מנסה יותר מהרגיל

(יש אצלכם אולי נערות שעושות קייטנות תשעה באב לילדים? אולי שווה לשקול לשלוח, אפילו חלק, את אלה הדורשים יותר)

למיגרנות יש טיפולים טובים.

גם לטיפול בזמן התקף וגם למניעה.

נוירולוג/נוירולוגית עם תת התמחות בכאבים ראש.

יתן מענה מיטבי.

הרבה בריאות.

ואם היית אישה היית יודע שזה לא רלוונטי בהריונות והנקות

קודם כל אומר שאני אישה.

יש תרופות אחרות ייעודיות למיגרנות.

רופא משפחה הוא הכתובת/לטיפול מונע נוירולוג.

חבל לסבול.

דבר שני כבר הגענו למיצוי הטיפולים כמובן גם מול רופא משפחה ואז מול הנוירולוג

ולא יודעת איך יעזור לי לא לצום כי המגרנה חזקה בזה

זה שאוכל /אשתה לא יפתור אותה

נראה כשיתמעט החלב אמשיך לרב אולי

כשאחותי שאלה רב זה היה לפני הצום

אחרי כמה ימים שהיה לה התקפי מיגרנות חזקות

שווה לשאול לדעתי

רב פוסק ידוע בציבור החרדי.

אם כן תגידי לי ואשים פה

ונראה לי תביני מה את צריכה לעשות

מציינת שעכשיו עם.ינון מלא של אקמול ונורופן אני מרגישה שיפור. עדיין יש כאב ראש אבל עמום

זה חלק מחוברת פסקי הלכות של הרב עמרם פריד

תסתכלי איפה שכתוב 'חולים הפטורים מהצום'

ממה שאני מבינה זה לא מחייב שעם תאכלי ותשתי תרגישי יותר טוב

אבל עצם המצב הזה פוטר מהצום

הייתי בה עד לפני חצי שעה ומאז קצת יותר טוב וכבר לא במיטה

הלוואי שזה יהיה צום 9 באב האחרון שלנו

ששנה הבאה נאכל בזמן הזה בשרים יינות ומעדנים

יש שם גם התייחסות לסחרחורת

ככה אני מבינה מהכתוב

גם לי זה היה ממש קשה לשבור

אני עם סטרפ ורק בחצות שברתי ויש לי ממש מצפון אפילו שהרב אמר שבתשעה באב מקבילים

תודה

יש מאכלים שגורמים לזה.

הבת שלי שנים סבלה מכאבי ראש. עד שנירולוג אמרה לה להימנע מרשימת מאכלים: קקאו כולל חמאת קקאו, גבינה צהובה, סויה, משקאות מוגזים ואולי עוד דברים. הקפידה על זה ומאז אין כאבי ראש אלא אם אכלה את הדברים הבעיתיים לה.

בדקתי בערב והרב אמר שבוודאי שאני חייבת לשבור

אז אמנם שברתי כמעט בסוף הצום אבל טוב ששברתי

ואצלנו החל מחצות היום מבשלים, כל הקטנים ואני במטבח

ומאמינים ומקווים שעוד רגע נארוז כל מה שהכנו בצידנית גדולה ונעלה לבית המקדש.

לי אישית ממש מעביר את הזמן...

ונהוג אצלנו ב 9 באב לבנות אוהלים בסלון יחד עם המזרונים מהלילה(כי הבנים ובעלי ישנים בסלון במזרונים בערב 9 באב בגלל דיני אבלות) ולילדים שלי זה ממש כיף...הם מאוד יצירתיים עם זה בבוקר, ואחר כך משחקים כאילו זה הבית שלהם...ואני נחה לי על הספה.

יש כאלה ערכות כמו של הדפי מדבקה ששופכים חולות צבעוניים אבל כזה עם דפים צבעוניים במקום חול. הרבה יותר נקי וממש כיף.

יש גם ערכות של מדבקות שמדביקים על ציור ויוצרים תמונה. זה כאילו מדבקות שגזורות ספציפית לציור. ההסבר הכי גרוע אבר אבל אם מענין אותך אחפש תמונה.

אפשר לבקש מהצאט לייצר כרטיסים למשחק זיכרון או רביעיות, לתת לילדים לצבוע לגזור להדביק על בריסטולים, זה בעצמו תופס כמה שעות ואז משחקים בזה עוד זמן זה נחמד.

משחקי דף ועט כמו איקס עיגול, או משחקי קלפים בסגנון דאבל. כל משחק שאין לך תבקשי מהצאט לייצר לך..

אפשר להכין כרטיסי שנה טובה לשלוח לפני ראש השנה, או קישוט לסוכה.

אם הם גדולים ואחראיים מספיק או שלך יש כוח אז אחהצ אפשר להכין עוגה בחושה לסוף הצום או כדורי שוקולד לשבת.

ושאלה:

בשבת אנחנו חוגגים יומולדת במשפחה,

שייך להעסיק אותם בקשר לזהאו פחות מתאים?

כדורי שוקולד יהיה מעולה לסוף הצום.

סוםרים פתוחים מחר, נכון?

כי אין לי כלום בבית..

אני הייתי כן נותנת להכין דברים לשבת, אבל תלוי מה. דברים שפשוט יקלו עלייך כמו נגיד להכין משהו טעים נראה לי סבבה. להכין משחק על השנה של ילד יום ההולדת שזה ממש פעילות כיפית נראה לי טיפה פחות. אבל אם יש משהו יותר פרווה כמו הכנת משחק בכללי נראה לי יותר הגיוני.

יותר ענין של תחושה לדעתי, וגם כמה הם מתאמצים במחשבה על הדבר או יותר עושים את החלק הטכני (הדפסת כרטיסים, גזירה, צביעה)

פעילות שקטה ורגועה סהכ.. מה עדיתם בסוף?

הם עכשיו נחים צהריים, כשיקומו יכינו את הציורים וינפחו כבר בלונים.

תכלס גם שישי ארוך וצריל להלהיב אותם על משהו..

זה גם דירבן אותם לעזור לנקות היום.

שיעסיקו את עצמן ואני תוהה לעצמי אם זה חכם או מטופש😅

מעבר לזה נראה לי ברבצק, דפים צבעים ומדבקות ושיחשבו לבד מה ליצור

וזהו, בגדול מתכננת יום של רביצה וכאוס של הבית בסיום היום🙊

צריכה לבדוק אם נשאר משהו בבית או להכין להם במיקסר.

הם מחכים לבנות את בית המקדש ממגנטים

אז יהיה מגנטים וקפלה ובובות וחיות... (לא הכל ביחד)

יש פלסטלינה וקליי

ביקשתי מבת ה9 וחצי שלי שתהיה מדריכה בקיטנה לאחים שלה- היא כבר הכינה להם הצגה...

מקווה שיקומו מאוחר

מנסה לחשוב מה אני יכולה להכין להם לאכול בלי הרבה התעסקות, בלי לחם ובלי מתוק. אולי סיר פסטה ושימזגו לעצמם

וירקות ופירות הם יודעים לחתוך לעצמם.

בעיקר אני חושבת איך לא להתעצבן עליהם, כי היום כבר מיציתי את החופש... שיהיו בריאים בקשות ותלונות בלי סוף.

לדעתי מחר בעלי לא יהיה מאד נוכח ועוד נצטרך לשמור בשבילו על השקט

אני גם חוששת שהחלב יגמר לי סופית, גם ככה התמעט לי לאחרונה.

יצא קצת פריקה... סליחה על הנצלוש

למה בלי לחם?

מבחינת מתוק, קטשופ נגיד נשמע לי בסדר.

בהצלחה רבה לך!

וגם לא שניצל תירס

הכנתי עכשיו פסטה- נחמם מחר ואולי נוסיף מלוואח עם ביצה קשה

היא הכינה ארבעה רעיונות ליצירות וגם משחק אחד. (ב"ה היא ילדה יצירתית מאוד כשהיא במצב רוח טוב)

בכל אופן, דפי צביעה בהמוניהם זו התעסוקה הכי קלה להכנה. אפשר גם לבקש מהבינה המלאכותית ליצור דפים שקשורים לתשעה באב.

ויש לי גם קובץ סיפורים לילדים שכתבתי פעם לתשעה באב, אז אם יהיה לי כוח אקריא להם, אם לא אז אבקש מהקוראים הצעירים להקריא.

ויש גם סרטונים שממחישים את חורבן בית המקדש, של מכון מגלי"ם ושל ענפים לילדים. רק צריך לשים לב שזה לא מפחיד מדי...

היו שנים שהילדים הגדולים הפעילו קיר של מעשים טובים - בכל פעם שילד עשה מעשה טוב, כתבו אותו על "לבנה" מנייר והדביקו על הקיר במסקינגטייפ מאחור. בסוף הצום היה יפה לראות כמה מעשים טובים הם השתדלו לעשות.

בכל אופן, אני מאוד מקווה שנצלח את תשעה באב השנה, עם שתי קטנות שובבות ודביקיות ועם עוד ילדים שעלולים ליפול לעצבים בתוך שניות...

למזלנו יש לנו ילדה שהיא רגע לפני הגיל שהיא כבר צריכה לצום, ואני מקווה שהיא תהיה במצב רוח טוב מספיק בשביל להיות אחראית על הקטנים ממנה...

קניתי חוברות צביעה ויש לה ספרי ספריה חדשים

הבעה תהיה עם הקטן הזוחל😅

מתכננת להעלות למעלה את כל המשחקים עפ יותר מידי חלקים ולהוציא לו כמה משחקים שכבר מזמן לא הוצאנו

אני מתוכננת בעיקר בהקשר לאוכל🤣יש פירות חתוכים לבוקר, אח"כ יאכלו בעשר קורנפלקס

לצהרים לחם עם ממרחים ירקות חתוכים וביצה קשה שכבר מחכים במקרר

לערב טונה מקופסא, צ'יפס בתנור ופסטה לבנה (למי שלא אוהב צ'יפס ) שכבר מוכנים

לא יודעת עם מה אנחנו נשבור את הצום🤣אבל זה כבר פחות קריטי

רוצה משהו שקשור לתשעה באב, לגילאי 8-10, ובלי מוזיקה!

ממש מפריע לי שהרבה סרטונים בנושא תשעה באב הם עם מוזיקת רקע!

לא יודעת אבל לגבי מוזיקה

בעיקרון, חוץ מלילד שעלול להשתגע אם לא...

(לקטנות אנחנו מראים בימים אלה סרטים בלי קול.הן זורמות ב"ה...)

אז המוזיקה היא חלק מהחיבור ולא רואה בזה בעיה.