לילדים, את חושבת שיש פערים משמעותיים?

אני לא רוצה לחשוב כרגע על העניין של חינוך ילדים . אני רוצה לחשוב על התקשורת בינינו .

זה מלחיץ אותי שהוא אנטי ציוני, ואומר כל מיני דברים של אנטי התגייסות לצבא

את יכולה וצריכה לקבל את ההחלטה שנכונה עבורך.

יכולים להיות פערי השקפות, הייתי מציע שתשימי לב - 

א. האם את מרגישה בנוח לומר לו את עמדותייך בנושאים שבהם את חושבת אחרת ממנו?

ב. האם את יכולה להעריך אותו למרות פערי ההשקפות?

ג. האם יש השלכות מעשיות לפערי ההשקפות שנוהגות להתנהלות משפחה, והאם ניתן לגשר עליהן?

אבל אני מכיר כמה זוגות שהאבא מצביע ליכוד והאמא מרץ או משהו כזה.

דעה פוליטית זה משהו שיכול להשתנות, וגם אם לא זה לא חייב להיות שיקול.

וזה שהוא מאוהב בך לא אמור להיות משנה אם זה לא הדדי.

סליחה שדחפתי אפי בפורום לא לי, אל נא ייחר אפכם, הנה אני הולך

ואם יבוא אלייך איזה גוי ברחוב ויגיד לך שהוא מאוהב בך?

בזוגיות יש שני צדדים, וצריך את הרצון של שניהם.

תוכלי למצוא פה הרבה שרשורים על זה שצד אחד רוצה והצד השני לא, ואיך מתמודדים עם שבר כזה, משני הצדדים.

גם מה המשמעות של מאוהב?

מה בך הוא כבר הספיק להכיר בשתי פגישות, שהמונח מאוהב הוא מה שמתאים כאן?

לעניין ההשקפה,

יש מרחק גדול בין אנטי ציוני לבין לא מסכים לגיוס חרדים לצבא.

מה שאפשר לעשות, זה לשוחח. להציף את העניין. לראות מה יש לו לומר. להגיד מה חשוב לך - ולדעתי הילדים כן רלוונטיים כאן. אם זה קו אדום מבחינתך בחינוך ילדים - אז תבהירי את זה עכשיו. צאי מנקודת הנחה שדעתו לא הולכת להשתנות.

וחוץ מהנקודה הזאת, יש לך סיבות חיוביות להמשיך?

אלא מה את חושבת עליו?

הוא אדם טוב?

האם טוב לך איתו?

האם ההשקפות השונות משמעותיות לדעתך?

היית רוצה לחיות את חייך איתו? (האסוציאציה מזה היא טובה או רעה?)

מבחינת יכולת כלכלית ונפשית להחזיק בית, יש לכם?

אם הוא כל כך רוצה אותך (ונניח שאת רוצה אותו), אז תגידי לו שאת מוכנה בתנאי שהבית יתנהל לפי ההשקפות שלך ולא שלו.

אם את לא רוצה אותו בלי קשר, אז זה שהוא רוצה אותך לא באמת משנה. הוא בטח גם רוצה לקנות דירה בחצי מחיר, זה לא אומר שהוא יקבל.

ולעצם השאלה, אם למשל היית כותבת שאת רוצה אותו אבל מפריע לך ההשקפות שלו - 

מה מפריע לך בהשקפות שלו?

הקיצוניות כשלעצמה, כי היא מידה לא טובה? (אני לא נוקט כאן עמדה, אני רק מנסה להבין מה את רואה. יכול להיות שהוא בכלל לא קיצוני)

ההשקפה כשלעצמה, כי את חושבת אחרת ממנו?

תבררי לעצמך מה מפריע ומה בסדר לך, תגשי במבט מפוקח ומפוכח לנושא, תשבי איתו לשיחה על הדברים האלה, איך יתנהל הבית, ומה יהיה לגיטימי ולא לגיטימי (האם את הילדים המשותפים שלכם את רוצה לשלוח לצבא וחוששת שהוא יתנגד?), תחליטי אילו פשרות את מוכנה לעשות בנושא ומה הקווים האדומים שלך, ותנסו להגיע למסקנות.

האם הפערים האלה (מן הסתם יש עוד) יביאו אתכם לריבים גדולים? אולי כן, אולי לא. אבל הפיל הזה יהיה בחדר תמיד. אי אפשר לצאת מהנחה או תקווה שמא יום אחד הדעות ישתנו. וכמובן שלא לבנות על כך שהאהבה תגרום לשינוי. דעות לא משתנות לפי מצב רגשי זמני. בסופו של דבר, הפרפרים יירגעו והאהבה תחזיר לרציונל את המקום שהיא לקחה ממנו. ואני אומר את זה כדבר טוב דווקא.

אני לא אומר שזה לא יכול לעבוד, אבל בעיניי זה סיכון. השאלה החשובה שאת צריכה לברר עם עצמך זה מה הדעות שלך בנושאים בהם אולי יש פער.

* רק רוצה לציין שאיני נשוי עדיין. וזו הגישה שלי ביחס לזוגיות שאני מחפש..

זה נחמד שהוא מאוהב

(אחרי 2 פגישות זה די מהר להתאהב)

אבל זה לא אמור להיות שיקול אצלך.

את צריכה לבדוק עם עצמך איך *את* מרגישה

היה לך טוב בפגישות?

השיחה זרמה?

הרגשת שיש חיבור? שהוא מוצא חן בעינייך?

ההשקפה בנושא הצבא זה הדבר היחיד שהפריע לך?

אם כן, אז לבדוק:

איך את מרגישה כשאת מביעה מולו את דעתך בנושא,

איך הוא מגיב,

אם התקשורת טובה זה לגמרי בסדר שכל אחד יאחז בדעה משלו

אם עולם הערכים שלו שונה באופן מהותי משלך בנושא שהוא מהותי בעינייך,

לדעתי כדאי לחשוב 7 פעמים לפני שממשיכים הלאה, אפילו אם בפועל אין לזה השלכות בחיי היום יום (ובמקרה שלך, אם יהיו ילדים אז כן יהיו השלכות).

אם אשתי תגיד לי שלדעתה אין בעיה לגנוב כסף מילדים שנולדו בקונגו,

זה מאוד מאוד יפריע לי אפילו שבמציאות היא לא רואה אף פעם ילידי קונגו כך שאין לזה משמעות מעשית.

הרי מי שחושבת דבר כזה, זה רק סימפטום לעולם ערכים מעוות שאני לא יכול לדעת איזה עוד סימפטומים יהיו לו.

נכון שזה לא בדיוק אותו הדבר, שהרי אי-גיוס זה פגיעה בעם שלך עצמך ולא פגיעה בילדים עלומים במדינה רחוקה, אבל אני מקווה שהרעיון ברור...

את צריכה גם לאהוב ולהעריך אותו.

נראה שאת לא.

ואם את מעדיפה לבחון את היחס שלך כלפיו בינך לבין עצמך, תשאלי את עצמך כמה שאלות כמו

האם את מצפה בין מפגש למפגש לראות אותו ולשמוע ממנו?

האם את סומכת עליו ועל שיקול הדעת שלו?

ויש עוד כמה דברים שאנשים שמבינים ממני יסבירו לך שכדאי לך לתהות לגביו.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.