נראה לי שכדאי להפסיק להכחיש, צריכה להתחיל לארגן בתשופטים
מצווה ראשונה. מנסה להבין מה האפשרויות שלנו.  


מבחינת הילדה היא קצת שקטה וביישנית, קשה לי לראות אותה נהנת באירוע שהיא המרכז בו. מצד שני היא היצה בכמה אירועים דומים והיא אהבה את כל הקטע של השולחנות המעוצבים, והמתנות הקטנות, החברה והפעילויות שהיו.


מבחינתנו, אנחנו משפחה קטנה, האחים שלי ממש לא בסגנון שיגיע לבת מצווה עם חברות של הילדה (אצלהם לא עושים עם חברות, רק עם בנות המשפחה). המשפחה של בעלי רחוקה, חילונית וגם לא בסגנון שיגיע לאירוע כזה.


היא בקשר טוב עם שני הצדדים ותשמח מבחינתה לאירוע לכל צד ועוד משהו קטן לחברות.


אנחנו מחפשים כן משהו ערכי ולא רק איזו סדנה, אבל באמת שאני לא מצליחה לתכנן את כל האירוע הזה.


אני כן חושבת באמת לעשות הפרדה בין כולם, עם משפחה אחת לצאת לאיזו מסעדה, משפחה השניה להזמין כמה בנות דודות, ולעשות משהו לחברות.


אבל מפה אני די תקועה, וגם תוהה אם זה מסר הגיוני שעובר לילדה להפריד ככה את האירועים


אשמח לתובנות שלכן

להפריד משפחה וחברותשלומית.

נשמע לי הגיוני ויש הרבה שעושים כך.

(באופן אישי אני גם חושבת שזה יוצא יותר מוצלח לכל הצדדים)

אבל אולי הייתי עושה 2 אירועים ולא 3 ומאחדת את האירועים של המשפחה (או שזה לא רלוונטי אצלכם?)

 

יש כל מיני סדנאות ופרוייקטים עם ערך מוסף. כרגע לא עולה לי רעיון ספציפי אבל זוכרת ששמעתי על כל מיני דברים שקשורים למלחמה.

ובעצם עם מאחת המשפחות את מתכוונת רק להזמין כמה בנות דודות אז אולי כן כדאי לצרף אותן לחברות?

או אולי להזמין אותן לשבת?

 

בהצלחה רבה!

אני באמת חושבת שתהיה הפרדהשופטים
אבל זה הגיוני לעשות רק לבנות של השכבה? זה לא ממש אירוע כמו שהבנתי שבנות אחרות עושות.


למשפחה שלי לא יגיעו לשבת רק הבנות דודות לצערי, אז אולי  נעשה איזה ערב עם הפרשת חלה אצל ההורים וזה יספק אותה.


תודה על הרעיונות!

כמה חשוב לבת שלך להיות כמו כולם?לפניו ברננה!

והאם לזה את רוצה לחנך אותה?

אם עושים משהו יפה, מכובד, שמשמח אותה חא רואה בעיה שזה לא אירוע כמו של כולם...

כן צריך לחשוב יותר ברצינות על התוכן ועל הלו"ז אם זה רק בנות הכיתה

כן, זאת הנקודהשופטים
לא מאוד חשוב לה בדיוק כמו כולם כי היא בעצמה מבינה שלא מתאים לה אירוע שהיא עומדת בו במרכז עם ריקודים וכו.


אבל היא כן תשמח מאוד אם נמצא משהו מכובד ויפה, בגלל זה ירדתי מהרעיון של טיול, למרות שאני חושבת שיכולנו להנות מזה מאוד. כי חשוב לה גם הנראות 

סיור במקום מיוחד זה לא יהיה טוב?לפניו ברננה!
להביא דמות מיוחדת שתדבר? (שיחה אישית כזאת..) או ללכת לדמות כזאת.. אפשר כחלק מהתוכנית.אולי לשלב בין זה לבין התנדבות 
אם אמצא משהו חוויתי מאוד זה יהיה רעיון טובשופטים
פעם למכון המקדש הייתה תוכניתלפניו ברננה!אחרונה

שהיו מלמדים את הבת מצווה להדריך בתערוכה שלהם.

כמובן אפשר גם סיור עם מדרי  שלהם..

מה המסר שאת חוששת ממנו?לפניו ברננה!

השאלה היא אם את מתאימה את האירוע לציבור האורחים או שאת רוצה להביא את עצמך ולעשות אירוע כמו שהיית רוצה וחולמת (והילדה רוצה וחולמת) והאורחים יכבדו את עצמכם ויתאימו את עצמם...


(את באמת חושבת שבנות המשפחה לא יגיעו לאירוע אם תזמינו אותן ואת החברות?)


לחברות ממש אפשרי לעשות יחד התנדבות.

אני זוכרת בת מצווה של בת כיתתי שהביאו הסעה והסיעו אותנו לאיזו עמותה, ופה ביישוב הייתה בת מצווה שהביאה קונדיטורית שהכינה עם הבנות פינוקים למשפחות מגוייסות.

ואז הבת היא לא לגמרי מרכז האירוע אבל זה משהן ערכי לפתוח בו את גיל מצוות

קודם כל זה בדיוק מה שאני חוששת ממנושופטים
שאם יבואו נצטרך לעשות כאלה התאמות שזה לא יהיה קרוב למה שאנחנו רוצים.


יש שוני מאוד גדול מבחינה השקפתית, ולצערי מרגישה שזה לא חשוב להם מספיק לשמור על הקשרים המשפחתיים. אני ממש חוששת מאירועים עתידיים שיגיעו, האמת שאני רק חושבת על זה ועולות לי דמעות.


אני באמת צריכה לחפש רעיונות  כאלה של התנדבות או סדנה שאפשר להעביר את התוצרים. רק לא יודעת איפה בדיוק מחפשים

ואי איזה באסה 😭לפניו ברננה!

ממש קשה הריחוק הזה.. והצורך לשנות ולעשות באמות בשביל שלום וקירבה וקשר של אהבה בתוך המשפחה😓


אולי תספרי לנו קצת על הילדה וננסה לתת לך רעיונות ספציפיים יותר

ואז לברר על אשת מקצוע באזור שלכם זו שאלה שאפשר בווטסאפ של היישוב/ שכונה או משהו כזה..

האמת שלקח לי כמה שנים טובות להבין שהםשופטים

ככה רואים אותנו, כאילו יש מחסום ביננו.

למרות שכל החיים חייתי בהרגשה שאנחנו שונים, לא חשבתי שזה עד כדי כך, והאמת שזה כואב. כי גם את המשפחה של בעלי אין לנו, ומעגל חברים קרוב אין.. אז כן מרגישים את זה ביתר שאת.


אבל זה לא הנושא שלשמו התכנסנו 😀

וואו נשמע כואבאגוז16

לדעתי לא צריך להתיישר לפי מה הם חושבים, תעשו מה שמתאים לכם ולכלת בת המצווה ושהם יעשו מאמץ לכבד. אני בגישה של מי שלא מכבד אותי זה בעיה שלו. שהם יעשו חשבון נפש עם עצמם

ההורים שלך מודעים למצב?

ההורים שלי מודעיםשופטים
לא יודעת אם באותה רמה כמו שאני רואה את זה, אבל גם הם בעצמם מתקשים לעשות כינוסים משפחתיים..


אני מנסה לא לכעוס או להיפגע על הבחירה שלהם, אלא לנסות להסתכל מהעיניים שלהם, זו הדרך חיים שלהם והם מקריבים הרבה כדי ללכת עם האמונות שלהם ממש עד הקצה, ואני באיזשהו מקום יכולה להעריך בנאדם שהולך ככה עם האידאלים שלו, כל פסיק בחיים שלהם מחושב אם נכון או לא זה משהו שלא רואים אצל כל אחד, אין עיגול פינות. 

אני חושבת שמה שבעיקר כואב לי זה שלילדיםשופטים
כל כך כיף להיות בחברת ילדים אחרים שלא במסגרת בית הספר (חגים, שבתות,  טיולים משפחתיים), ואין להם את זה כמעט בכלל.


אפשר לספור על יד אחת מפגשים משפחתיים בשנה 

היי יקרהלראות את האור
אני גדלתי ככה, אין לנו קשר בכלל עם בני דודים שלנו כי ההורים לא ההיו בקשר, בילדה זה לא הפריע לי ביום יום אלא רק לעיתים רחוקות. תתרכזי במשפחה הגרעינית שלך להנות ולבנות ביניכם קשר עמוק וחזק
תודה רבה על התגובהשופטים
אצלנו בבית בני דודים היו מאוד קרובים אז זה כן כואב לי.. וגם היום רואה את הבני דודים שהם אחים אחד של השני בקשר מאוד מאוד טוב וקרוב.


אבל צודקת, צריכה לחשוב על מה שבשליטה שלי ולחזק קשרים בין הילדים שלי 

וחושבת על הצעה-אגוז16

אולי אפשר לעשות קטע של החברות בתחילת האירוע ולהזמין את המשפחה חצי שעה שעה אחרי, ככה הם יגיעו לדרשה, אוכל וריקודים( בהנחה שזה בתכנון) ולפני זה הבנות יוכלו לעשות איזו סדנא או משהו שמותאם לגיל שלהן, ככה כולם מרוויחים

או להפך שהמשפחה מגיעה מוקדם מצטלמים עם הכלה מברכים יושבים קצת ביחד, ואז החברות מצטרפות כשיש את האוכל דרשה וריקודים 

אם הבת שלי היתה מתאימה לאירוע כזה אולי זה היהשופטים

פתרון, אבל הבת הזאת, וגם אנינו לא האמת, דווקא ממש לא מתחברת לריקודים, דרשה ואוכל. אז כן חושבת שנכון להפריד בין האירועים.

רק צריכה למצוא פעילות יפה ומתאימה 

אני הייתי כזו ביישנית ושקטהבארץ אהבתי

וכן עשו לי בת מצווה 'רגילה' עם אוכל ודיבורים וריקודים. וזה היה לי קצת מביך אבל גם קצת נחמד..

לא ממש זוכרת איך הרגשתי, אבל סה"כ הבת מצווה סה"כ זכורה לי בצורה חיובית.


יכול להיות שלכם מתאים משהו אחר, וזה ממש בסדר.

אבל שווה לבדוק עם הבת שלך אם באמת היא רוצה דווקא משהו אחר. ולא להחליט בשבילה שהיא לא תהנה בקונספט ה'רגיל'.

(מאיך שכתבת לא לגמרי ברור לי אם את חושבת שהיא לא תהנה, או שהיא בעצמה אמרה את זה. זה הבדל גדול לדעתי).


האמת שגם הבת שלי לקראת בת מצווה (בעוד כשנה בעז"ה..), והיא גם די שקטה וביישנית, אבל לגמרי נשמע מהדיבורים שלה בנושא שהיא כן רוצה לעשות משהו דומה לשאר החברות.

מסכימהבוקר אור
ודווקא היה לי טוב
גם אני הייתי ביישנית ושקטהמתואמת

ואיכשהו בבת המצווה משהו השתנה בי רגעית, והייתי מסוגלת לעמוד מול כל בני המשפחה המורחבת (חלקם היו זרים לי חלקית) ולשאת דרשה.

נראה לי שזה כיוון שתפסתי פה מקום בטוח שלי - חיברתי את הדרשה בעצמי, בחרוזים, וזה היה לי כיף לחבר אותה, ולכן שמחתי גם להקריא אותה (ולא הסתכלתי פשוט על כל האורחים).

@שופטים - אם יש לבת שלך חוזקות כלשהן, אולי זה המקום להשתמש בהן בשביל המסיבה.

הבת שלי, למשל - היא לא ביישנית כמוני אבל בכל זאת לא קל לה לעמוד מול קהל, אבל היא רקדה ריקוד בבת המצווה שלה ונהנתה מזה, כי היא אוהבת לרקוד. ואחותי (אמנם לא ביישנית בהגדרה, אבל לא אחת שיודעת לעמוד ולדבר) העבירה סדנת יצירה לחברותיה בתחום שהיא חזקה בו (יצירות בפלסטלינה).

אם נראה לך שמשהו כזה יתאים לבת שלך - אז כדאי ללכת בכיוון הזה.

אם לא - אז גם להביא מפעילה חיצונית זה טוב. וזה מקובל היום מאוד. (רק שבדרך כלל זה מתאים יותר לבת מצווה של בנות בלבד)

בהצלחה!

אין לה איזה תחום שהיא מומחית בושופטים
מפעילה זה רעיון, אנסה לחפש סגנונות שיצאו חן בעיננו
לא יודעתשופטים

אשאל אותה שוב, אבל באמת לא רואה איך אני והיא שורדות אירוע כזה 🤔

אני בטח לא אדרוש, והילדה בטח גם לא תרצה 

לדרוש בטוח לא כדאי, רק לתת לה אפשרות לבחורבארץ אהבתי
כי היה נשמע מהניסוח שלך שאת מניחה שלא יתאים לה, ומתוך זה מחפשת חלופות. אז רק רציתי להעלות אפשרות שאולי היא כן תרצה בכל זאת. פשוט שיהיה מתוך חשיבה משותפת איתה.


(את כותבת שאת גם לא תשרדי אירוע כזה.. למה? גם אם היא תרצה זה לא יתאים לך?)

כן, את צודקתשופטים

חושבת שחשוב לתת לה את האפשרות לבחור כדי לשמוח באירוע ולהרגיש שזה שלה.


היא עדיין לא מכירה אירועים כאלה, אבל בשמחת בית השואבה או בהרקדות היא מתביישת לרקוד, גם שזה רק מעגל של חברותץ באיזשהו מקום אני כן חושבת שכדאי שתשתחרר קצת, אבל אולי עוד יגיע כשתגדל.


בקושי את החתונה שלי שרדתי

לא יודעת לרקוד ולא אוהבת את זה, לא אוהבת שצריך להגיד שלום מנומס לכולם ולדאוג לכל. בקיצור לא אוהבת להיות המבוגר האחראי של אירוע כזה..בטח שאין בו איזשהו תוכן מעצמו כמו ברית או חתונה 

כמה דבריםחילזון 123

א. זה בכלל לא מוזר לעשות ארוע לחברות

גם אם זה רק השיכבה, עדיין מתאים לעשות שולחנות יפים, וכיבוד, ומוזיקה, וסדנא ודרשה.

מן הסתם כן תעשו באולם קצת קטן יותר, או אפילו בבית או בחצר.

ב. את צריכה לברר טוב טוב אם הילדה באמת לא רוצה ארוע רגיל. יכול להיות שלך קשה לדמיין אותה במרכז אבל תכלס היא לא חייבת להיות במרכז בצורה קיצונית מוגזמת ומצד שני כן שהאירוע יהיה עם חותם שלה.

ג. בטוחה שהיא לא רוצה ריקודים? היא לא רוקדת בהרקדות בבי''ס?

אם היא באמת ממש לא אוהבת אפשר לוותר, אפשר להכין פלייליסט עם שירים ברקע, לעשות סדנא, אוכל, ברכות מהחברות, אולי מצגת כלשהי על השם שלה או על חג שקרוב לתאריך וכד',  וזהו

ד. גם דרשה אם היא לא תרצה להקריא לא חייבים... אפשר כאמור מצגת. או שאת תקריאי והיא תעמוד לידך.

ה. יש הרבה הפעלות שאפשר אח''כ לחלק את התוצרים שלהם וזה נותן ערך להפעלה.

את יכולה גם לארגן לבד, לא חייבים מפעילה.

למשל להכין שיפודי סוכריות ושתלכו למחרת לחלק בבית חולים, או בבי''ס לחינוך מיוחד או למגוייסים

או הכנה של מארזים לחיילים

ו. אפשר גם תוכן שהוא לא הכנה של משהו אלא חידון על חג כלשהו, על השם שלה, על איזה משהו שקשור למצוות.

אפשר

 

קפץחילזון 123

אפשר קופסאות בריחה עם תוכן מעניין שהילדה תעזור להכין מראש.

אשאל אותה אם היא חושבת שהיא תשמח בריקודיםשופטים

דרשה אין סיכוי שאגיד ממש לא מרגישה בנוח..

ערב עם כל החברות היא כן תשמח לדעתי.

אני צריכה רק לחשוב על תוכן משמעותי שהיא תשמח בו ואנחנו גם ושמתאים ל30 בנות.


נתתן פה רעיונות טובים, צריכה להתחיל לשבת על זה

איך נכון להגיב לדיבור עצבני של מתבגרים?אנונימית באהב"ה

הגדולה שלנו מתחילה את גיל ההתבגרות, ואני מרגישה שכהורים אנחנו לא תמיד יודעים להגיב לה נכון.

מרגישה שבעלי לפעמים קשה איתה יותר מידי. ולא בטוחה איך נכון להתמודד (איך נכון להגיב לה באופן אידאלי, וגם איך נכון להתמודד מולו כשהוא קשה איתה מידי).


הרבה פעמים כשאנחנו אומרים לה משהו, היא מגיבה בטון עצבני או מרימה קצת את הקול. לרוב המילים שהיא אומרת הן בסדר, אבל הטון עצבני או מזלזל (נגיד שאומרים לה שהיא יותר מידי זמן בפלאפון אז היא מרימה את הקול ועונה כזה 'בסדר' עצבני).


לבעלי זה מאוד מאוד מפריע כשהיא מדברת ככה. הוא כועס עליה ודורש ממנה לא להרים עליו את הקול.

אבל זה לא באמת עוזר ההערות שלו, בפועל היא ממשיכה עם זה, והוא כל פעם מתעצבן יותר (כי היא כבר 'היתה אמורה להבין' שככה לא מדברים להורים).

היום היא ענתה לו איזה 'בסדר' עצבני כזה (והוא היה עם עמוס בגלל דברים אחרים), והוא ממש כעס עליה וקרא לה בכינויים שממש לא אהבתי (נפלט לו מרוב כעס, זו ממש לא השפה שלו בדרך כלל).


אז קודם כל, אני אשמח לשמוע מאמהות מנוסות שעברו את הגיל הזה עם הילדות שלהן -

האם נכון להקפיד שלא ידברו ככה להורים? יש מקום לצפות שילדים בגיל ההתבגרות ילמדו לדבר תמיד בצורה מכבדת כלפי ההורים?

או שיש לנו פה עבודה להבין שלפעמים היא תדבר ככה, וזה חלק מהרגיל, ולהילחם בזה רק ירחיק אותה מאיתנו?


ואיך נכון להגיב מול בעלי כשהוא כועס עליה? (בעיני בצורה קשה ולא תואמת לסיטואציה. גם אם יש מקום להגיב, שגם על זה אני לא בטוחה - בעיני הוא מגזים בכעס שלו).

בעצםoo

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו


 

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב


 

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד


 

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

למעשה את צודקתאנונימית באהב"ה

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אין צורך להגיד לו מול כולםעל הנס

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

כדאיooאחרונה

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

ילדים מתבגריםתהילה 3>

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.


לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.


לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.


הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.


בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה


יש לך פה בעצם שתי שאלות:מתואמת

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.


אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.


בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

עזרה בטיפולים רגשיים מהקופהילד מתוק וטהור

יש לנו ילד עם קשיים רגשיים משמעותיים שהתפרצו בשנה וחצי האחרונות (ברמה שהוא מוגדר עם נכות 50% בבט"ל).

מזמן הומלץ לנו לפנות לטיפולים רגשיים, היינו בהמתנה דרך הקופה, היינו באבחון תקשורת דרך הקופה (זה לא תקשורת זה רגשי- הייתה המסקנה, אבל ההתנהלות בהחלט הייתה מזכירה בעיות תקשורת).

גם בתום האבחון נאמר לנו שיצרו איתנו קשר מהקופה והתפתחות הילד/בריאות הנפש לטיפולים רגשיים...

בינתיים אנחנו רק במעקב פסחכיאטרי בקופה, שזה יפה אך לא מספק... אין אף ספק שהילד זקוק להם, כולם הפנו אותו, אך אין מענה מהקופה.


בינתיים כמובן שלחנו לטיפולים שונים, והדרכת הורים פרטיים, והוצאנו סכומים גבוהים מאד....


נשמע לי ממש מוזר שאנחנו לא מקבלים מענה מהקופה, ואם אין להם תורות עבורנו, שנים, לפחות שיתנו לנו החזרים..

מישהי יודעת אם ניתן לקבל דבר כזה, ואיך?

הייתי מתחילהכל היופי

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

יש בקופות הרבה אופציות לטיפולים רגשייםמתחדשת111אחרונה

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

לא יודעת את מי לשאול אז שואלת כאןכל היופי

הבת שלי בגיל ההתבגרות, כנראה על הרצף בתפקוד מאוד גבוה.

(לא מאובחנת רשמית עדיין כי התורים ארוכים מאוד)

סובלת מחרדה ספציפית (ועוד כמה חרדות נלוות בעצימות יותר נמוכה).

הייתה תקופה בטיפול רגשי כולל cbt שזה הטיפול הקלאסי לחרדות.

לא עזר בכלל למרות שהיא מאוד רצתה שינוי והמטפלת מקסימה.

הטיפול זלג לכל מיני נושאים אחרים, והיא גם מאוד נוטה לנבור שכלית בדברים אבל זה לא נוגע לרמת הרגש כמו אצל רוב בני האדם.

כלומר היא יכולה לנתח ולהסביר ולהבין אבל זה לא מזיז לרגש, זה מישור אחר לגמרי.

חשבתי על נוירופידבק, שזה כביכול עוקף את השכל ומאמן את המוח להתכוונן לגלי מוח אחר ופחות להיות בחרדה.

אחוזי ההצלחה הם 70-80 אחוז לפי מחקרים של כמה עשרות שנים, וזה ללא תרופות וזה נשמע לי כיוון טוב בשבילה.

הבעיה היא שמי שפניתי אליה אומרת שלפני שרואים שינוי צריך סביב ה10 מפגשים. וכדי שיהיה שינוי משמעותי צריך 30-40 מפגשים. ואולי היא מה20-30 אחוז שזה לא עוזר להם.

זו הוצאה מאוד משמעותית לפני שאני יכולה לדעת בכלל אם זה הכיוון.

אני מניחה שיש עוד אופציות אבל לא יודעת מה באמת יעזור.


מה הייתן עושות?

הייתי רצה מהר עם האבחוןעוד מעט פסח
עבר עריכה על ידי עוד מעט פסח בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ו 20:57

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

קודם כדאי לעשות אבחון נכוןמתיכון ועד מעון

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

מצטרפת לקודמותיי - אחרי האבחון תוכלו להתאים להמתואמת

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

תודה לכןכל היופי

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.


תודה

דינה זלזניק. אם לא תמצאי מספר ברשת אכתוב לך באישי.מתואמת
רק מדייקתמתיכון ועד מעון

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

נכון.מתואמת
גם אם הולכים לפרטייראת גאולה
תדברי לפני כן עם המזכירות במרפאה, שיתנו לכם החזר כי אתם ממתינים כבר הרבה זמן.
תודה לכן, מחפשת מכון אבחוןכל היופי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

יש את המכון של ד''ר דיצה צחורמתיכון ועד מעון
נראה לי בבי''ח אסף הרופא שעושים שם אבחון כולל
אם אריאל רלוונטיעוד מעט פסח

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

וגם 'בית אחד'עוד מעט פסח
בכפר סבא מומלץ.
ממליצה לך לעבור על הרשימה הנ"לאנונימית בהו"ל

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

 

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

 

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

התבלבלת בניק. לפורום הזה יש ניק אנונימי אחריעל מהדרוםאחרונה
גם אני בשאלות בת מצווהעוד מעט פסח

אשמח לעזרתכן בתכנון הלו'ז.

אנחנו רוצים לקיים אירוע אחד גם עם החברות וגם עם המשפחה, אבל שיהיה זמן בנפרד (מה שאני חושבת עליו כרגע זה שהחברות יגיעו מוקדם יוצאו מוקדם).


אשמח שתעזור לי לחשוב באיזה סדר לנהל את האירוע, כמה זמן בערך דברים לוקחים ומתי להזמין את החברות ולמתי המשפחה.

בתוכנית-

-יצירה (שאמורה להיות לחברות + אופציה לבני משפחה שרוצים)

- ריקודים (אפשר רק לבנות, דווקא יהיה לי יותר נוח מבחינת צניעות)

- טקס ברכות (שהילדה רוצה שהחברות *לא* יהיו בו)

- וכמובן אוכל, שעוד לא ברור לי כמה מנות יהיו ומתי.


הבנות יגיעו בזמן שנגיד (מגיעות מקרוב, רובן ברגל), המשפחה תגיע לאט לאט לאורך שעה בערך...


איך הייתן בונות את האירוע?

מנסה לחשובמתיכון ועד מעון

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

זהו, שאני לא כל כך יודעתעוד מעט פסח

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה


אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.


אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

באירועים שאני הייתימתיכון ועד מעון
משותפים לחברות ומשפחה אז החברות הגיעו לפני ליצירה אבל כל היתר היה משותף, אז נשמע לי שיותר נכון או להפריד לגמרי או לעשות ביחד אחרת זה ממש בלאגן (בעיני)
בטוח לא שווה להפריד?שלומית.
לא חושבת שזה יעלה ככ את העלות או את הכאב ראש... ממה שאני ראיתי אירועים נפרדים לחברות ומשפחה יותר מוצלחים לכל הצדדים 
שאלה טובהעוד מעט פסח

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

לחברות בטוח צריך אולם?שלומית.

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

התכוונתי איפור ליעוד מעט פסח

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

לחברות זה לא "אירוע אירוע"שלומית.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

מה שעולה ליבורות המים

יצירה

אוכל וריקודים לחברות


ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

למה בעצם את רוצה להפריד?אר

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

שתי סיבות-עוד מעט פסח

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

האמת שאני ממש מבינה את הבת שלךעל הנס

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,


רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.


לא חייבים לדרוש בכלל....יעל מהדרום

לק"י


אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.


עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

מוסיפה עוד אפשרות לחלוקת האירועים:מתואמת

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

עונה לשלושתכן יחדעוד מעט פסח

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.


אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

בהצלחה!!יעל מהדרום
רק הערה קטנה לגבי הדרשהעל הנס

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

תודה ששיתפתעוד מעט פסח
אקח לתשומת ליבי שתהיה לה חוויה טובה.
היא מבינה את הרעיון הזה?מתואמת

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

בגדול, היא מבינהעוד מעט פסח

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

אז נשמע שזה באמת יעשה לה טובמתואמתאחרונה
רק שימו לב גם בזמן אמת שהיא מצליחה לזרום עם זה באמת ולא נסגרת ברגע האחרון...
מחפשת שדכן או שדכנית טוביםמתחדשת111

עבור אחותי.

לא דתיה

אבל מחוברת ועושה דברים חלקית.

אשמח להצעות

איך את נוהגת בנוגע לצורך של המתבגרותמתחדשת111

לקנות "שטויות"?

אסביר. ביתי לומדת באולפנא אקסטרנית. היא כמעט מידי יום שואלת אם תוכל לקנות ממתק/ מעדן/ גלידה וכו.. כמובן כל זה בנוסף לאוכל שהיא מביאה מהבית

לרוב אני מסכימה. אבל מרגיש לי שזה מוגזם.. וגם מאוד לא בריא

מנגד כמתבגרת יש צורך גם בזה, ורעב- כמעט תמידי וזה מה שזמין להן (מהשמיני וכו..)

מצד שני לפעמים זה איזשהי הסחפות חברתית. אבל גם לזה לא בטוח שנכון לסרב כדי שלא תרגיש "אווט"

איך אתן נוהגות?


אין לי בנות בגיל הזהלפניו ברננה!

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.


באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

השאלה היאמתחדשת111
האם להתנות את דמי הכיס במשהו? כי אם לא יוצא שזה בעצם הכסף שלנו כהורים. ובאופן הזה לא בטוח שיהיה חשוב לה לשמור ולהתנהל איתו נכון..
אנחנו נותנים לשני הגדולים (ביסודי) דמי כיס שבועייםיעל מהדרום

לק"י


אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.


אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

אישית חושבת שלא צריךלפניו ברננה!

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

 

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

מקסיםמתחדשת111
בעיני לאפלספנית

בעזהי"ת

 

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

אניoo

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)


כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות


כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

הכסף היה שלהם?מתחדשת111

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא שלהםoo
אבל דברנו על תקציב הגיוני לשבוע/ חודש והם עמדו בתקציב
אני נותנת...חרות

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

אני נותנת סכום מוגדר פעם בפרק זמן קבועמתיכון ועד מעון

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

אהבתי את הרעיוןמתחדשת111
היא קונה מהכסף שלהרוני 1234
היא עושה הרבה בייביסיטר אז יש לה כסף ויש לה חשבון פייבוקס יאנג שדרכו היא קונה.
ולפני שהיה לה כסף משלה, נתת לה?מתחדשת111
לא כל כך…רוני 1234
רק לעתים רחוקות.


היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

לפעמים קונה אם זה לא מוגזם, אבל יש דמי כיסאור123456
של 100 שקל לשטויות כאלה ואז היא חושבת פעמיים אם היא באמת רוצה 
וואו זה המון..מתחדשת111
לחודש? זה יפה, אבל לא ככ המוןפלספנית

בעזהי"ת

 

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

וואי, מוזר לי השרשורעוד מעט פסח

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?


כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

הבת שלי עוד לא בגיל שיכולה לעבודמתחדשת111

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..


כנראה אנחנו חיות בחברה שונה מאודעוד מעט פסח
לבת ה-11 שלי כבר יש חסכון של מאות שקלים מעבודה כבייביסיטרית.
מעולהמתחדשת111

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

לפעמיםתהילה 3>

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

זה גילתהילה 3>

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..

מוסיפהתהילה 3>
נזכרת שיש מצבים שבהם זה ממש האוכל בהגדרה ולכן נותנת סכום קבוע כל בקר לקנות אוכל לא מדי תעשייתי ודי מוגדר פלוס פינוק. אבל זה מצב קצה יחסית, וגם גיל צעיר יותר. 
כתבת מאוד יפהמתחדשת111אחרונה
טיפול ב"טיק" לילדהפלפלונת

לבת שלי בגיל 6 יש "טיק" ואני מנסה להוציא אותה מזה.

הטיק זה שנוגעת באף וזה לא נעים וכבר איזה שנתיים לא עבר.


חשבתי אולי לק או מדבקת לק יעזרו, אבל זה קצת יקר ולא ידעתי אם לא מזיק לציפורניים (לא מבינה בזה בכלל) ואם יועיל בכלל. או איזה משחק לאצבע. אשמח לעיצות.


עד כמה שאני מבינה, הערות לא עוזרותיעל מהדרום
לק"י


אולי הפוך....

אכן ראיתי שזה לא מועיל. מה כן יכול לעזור?פלפלונת
נראה לי שנוירולוג הוא הכתובתיעל מהדרום
אני לא ממש מבינה בזההשם שלי

נראה לי מה שאפשר לעשות,

זה לנסות להחליף את הטריק, למשהו אחר שפחות מפריע.

לא יודעת איך עושים את זה.

אפשר לפנות לנוירולוג.

ננסה נוירולוג בע"ה. אם יש עוד עיצות, אשמח.פלפלונת
את יכולה לפרט מה הטיק? כי לא בדיוק הבנתיקופצת רגע

איך מדבקות על הציפורניים יעזרו לנגיעות באף?


נראה לי שיש הבדל בין הרגלים לא טובים (כמו חיטוט באף, כסיסת ציפורניים, גרוד גלדים וכדו') ובין טיקים ממש שהם הרבה פעמים נראים כתנועות לא נשלטות כל כך כמו מצמוצים בעיניים, העוויות מוזרות בפרצוף, תנועות חוזרות.


למה את מתכוונת?

כי אני חושבת שהטיפול שונה.

בהרגלים לא טובים ( כמו חיטוט באף), אפשר להסביר לילד את החסרונות של ההרגל( עושה פצעים בתוך האף ואז עוד יומיים מגרד, לא נעים להסתכל על זה וכו') ולהציע התנהגות חלופית או מקובלת חברתית( ללכת לכיור לקנח ולשטוף, להעסיק את האצבעות במשהו אחר כששמים לב).

אבל לגבי טיקים זה לא יעבוד, יש לי ילד שהיו לו תקופות של טיקים מתחלפים, לדעתי אצלו קשור לחרדה, אחר כך גם אובחן על הרצף אולי קשור. כאן שיחה ישירה לא תעזור והכי טוב להתעלם, ולנסות  להפחית חרדה ולעזור להרגע באופן כללי בלי קשר ישיר לטיק. ואולי באמת ללכת לנוירולוג להתייעץ...

אצלי הבן הנ"ל הצליח להפסיק או להפחית מאוד הרגלים לא טובים כשהבין את החסרונות שלהם והייתה לו מוטיבציה עצמית להפסיק. אבל טיקים לרוב עוברים מעצמם אצלנו אחרי תקופה... 

תודה על ההסבר והפירוט. אז אצלה זה הרגל.פלפלונת
הזמנתי כמה משחקים לידיים, מקווה שיעזור.
קודם כל - להתעלםחוזרתאחרונה

ככל שמתייחסים לזה יותר - זה יחמיר

אח''כ - בירור נוירולוגי

אם לא עוזר - פסיכולוגי / פסיכיאטרי

המלצה לאבחוןקפצתי לבקר

היי.

המליצו לי לקחת את הבת שלי בת 7 (כיתה ב') לאבחון פסיכודידקטי.

יש למישהי המלצה למאבחן/ת טובה?

מכון מומלץ?

מדובר בהוצאה כספית גדולה, אני רוצה לדעת שהאבחון יהיה כמה שיותר מקצועי

איזור מרכז-שומרון-ירושלים, ואסע גם קצת יותר רחוק למישהו טוב.


תודה רבה!

לזהות מה הלקותקפצתי לבקר

היא מאוד מטופלת, מאובחנת עם קשיים כללים, במגוון של תחומים. בריפוי בעיסוק המליצו ללכת לאבחון פסיכודידקטי גם כדי להצליח לשים את האצבע על הקושי- מה הגורם הכי משמעותי. כנראה דיסלקציה כלשהי. וגם כדי לקבל התאמות.

אבחון שיתן התאמות בלי לתת כיוון על מה לשים את הדגש בעבודה איתה פחות מתאים.

צריך גם התאמות וגם מקום מקצועי שידע לזהות את הלקות, כי מדובר כנראה במשהו די רחב שהיא מצליחה כרגע להסתיר ברמה כלשהי כי היא חכמה.


ויש ביטוח פרטי שנותן החזר חלקי עבור האבחון

תתייעצי עם יועצת בית הספרחוזרת
אם אבחון פסיכודידקטי מתאים פה ויענה על הצורך


יש עוד אבחונים, גם מקיפים יותר וגם פחות, שלכל אחד היתרונות והחסרונות שלו...

לגבי אבחוניםמתיכון ועד מעון

דבר ראשון אם היא בכיתה ב' בשלב הזה של השנה זה עדיין מוקדם לעשות אבחון פסיכודידקטי, הנורמות מתחילות רק מחודש מרץ לכיתה ב'.

מעבר לזה, למרות שיש הרבה מכונים שעושים ממליצה בחום לפנות לפסיכולוג פרטי, רצוי חינוכי ולעשות אצלו את האבחון, זה עולה יותר ממכון אבל הרבה יותר מקצועי.

ולגבי שמות, אווטינג, אני עושה אבחונים בשומרון ויש לי הרבה חברים שאני ממליצה עליהם בחום ואשמח לשלוח לך בפרטי, אבל כפי שכתבתי אחרי חודש מרץ זה נכון יותר מקצועית. 

ואם זה לצורך וועדת אפיון וזכאות, אפשר לשלוח לוועדה אישור שיש תור ולעשות את האבחון בהמשך

אשמח להתייעץ איתך בפרטי אם מתאים לךקפצתי לבקר
כרגע היא ממש סובלת בבית הספר, ואנחנו לא מצליחים להבין מה המקור לקושי שלה. לכן האבחון הוא גם לוועדה, אבל גם כדי שנדע איך לעזור לה השנה
מוזמנת לפנות בפרטימתיכון ועד מעון

אם תרצי נוכל לדבר טלפונית

אמרו לי שחשוב מאד לוודא מול הבית ספראוזן הפיל
שזה אבחון שמקובל עליהם. אני לא מבינה ולא מכירה, אבל מישהו שעמוק בתחום הדגיש לי פעם שבגלל שזה כל כך יקר חשוב מאד לוודא מול בית הספר איזה איבחוןנים מקובלים עליהם לגבי התאמות והקלות לפי הצורך
כל אבחון של פסיכולוג חינוכי הוא גורם קבילמתיכון ועד מעוןאחרונה

לצורך התאמות. וגם חלק מהפסיכולוגים הקליניים והשיקומיים אם עברו הכשרה מתאימה

אבחון דידקטי לא תקף לכל ההתאמות

אולי יעניין אותך