אתם כבר מכירים אותי ואת הדעות שלי. אני התדלשתי סופית לפני 4 או 5 שנים פחות או יותר. כמובן שלא בפרהסיה. הבית ממשיך להתנהל כבית דתי. הולך לבית כנסת בשבתות. אומר דיברי תורה בשולחן שבת. הבנות באולפנות. אישתי עם כיסוי ראש.
אבל אני כבר לא צם בכיפור. לא שומר שבת. ועוד כהנה וכהנה. לא בפרהסיה כאמור.
הבעיה היא, אני גר בקהילה קטנה כזאת. ומבקשים ממני כל כמה זמן לעלות חזן. אין הרבה אנשים שנושאים בנטל החזנות ולכן גם לא נעים לי לסרב להם. להגיד להם שאני לשעבר אני לא יכול כמובן. אז כשמבקשים ממני לעלות חזן אני עולה. אפילו עליתי מנחה ביום כיפור האחרון. פשוט אין הרבה בקהילה שמתחזנים.
מה אתם אומרים, להתחיל לסרב בנימוס? להמשיך להתחזן?
נורא קשה לסרב לעלות. באמת יש רק בודדים שמתחזנים וזה עול לעלות להתחזן כל פעם אותו אדם או קבוצת אנשים.
זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
יש לך זיכרון צילומי לניקים …