אני לא זוכר מי הפרשן שהזכיר את הרעיון הזה – "במה אדע" – היינו ייסורים, "ואז נתקררה דעתו", שאם הכל תלוי בזכויות, לא תמיד יש זכויות...

יש רעיון כללי שמופיע הרבה בחסידות, לפחות זאת שפחות בקטע הציוני, שאומר שיש ארץ ישראל שלמעלה וארץ ישראל שלמטה. לפני שעם ישראל נכנס לארץ ישראל, היא נקראה ארץ כנען (בתורה לא קיים הצירוף "ארץ ישראל". זה מופיע רק בנביאים), וכדי "להוריד" את קדושת ארץ־ישראל העליונה, עם ישראל היה צריך לשלוח את המרגלים, להילחם ביריחו (הגרעין הקשה של ז' האומות), להילחם בעמי כנען (שמסמלים את הקליפות), וככל שהם מצליחים בתיקון הרוחני הזה, כך מדרגת א"י מתגלית, ביחס ישר. אם קצת, אז קצת; אם הרבה, אז הרבה. "לשכנו תדרשו ובאת שמה" "מכאן שצריכה דרישה" וכפי הדרישה, כך הביאה... עשר קדושות הן, אם רוצים קצת, אז נכנסים קצת, אם רוצים הרבה, נכנסים אולי אפילו עד לקודש הקודשים... ומכאן אפשר לפרש איך שרוצים.

השאלה אפוא "למי זה שייך", אם לאמץ את קו המחשבה הזה, ועוד להרחיב אותו לכיוון של אלגוריה לנפש האדם... היא שאלה "נמוכה" של אביב העמים באירופה, ולאומיות אירופאית קלאסית, שאינה משקפת בדווקא את השקפת התורה. לפי זה רש"י המפורסם אין מטרתו לתת הצדקה "לוגית" למה א"י שייכת לעמ"י, הפוך, היא מוציאה את כל הלוגיקה שבדבר: זה לא סיפור היסטורי, אלא סיפור של רצון ה'. הארץ היא כלי ביד הקב"ה לקידום מטרתו הרוחנית, והוא מסדר את כל העמים, הארצות והאנשים הפרטיים במקומם הנכון כדרוש לתוכניתו, לא לפי השקפות רכושניות ילדותיות של "זה שלי" ו"זה שלי".

קודם כל, היחס בכללי לפרשנות של נבואה. דברים אלו יסודם ברמב"ם: הנבואה שניתנת בהתחלה איננה מוכרחת והיא אפשרית (כיוון שבהגדרה הידיעה האנושית היא מוגבלת ואינה יכולה לסתור באופן מוחלט את הבחירה לפי הרמב"ם, מה שאין כן הידיעה הא-לוהית שאין לנו השגה בה), ותמיד כל נבואה, אף שהיא תוחמת את העתיד לגבולות מסויימים, יש עדיין גבולות גזרה, לעיתים רחבים יותר מהמבט הראשוני, שיכולים להשתנות לפי בחירת האדם והשתנות מצבו. הדוגמא המובהקת לכך זו הנבואה על סוף גלות בבל, שהגמרא במגילה מביאה כמה אנשים שטעו בה, ואפילו דניאל לא הבין מה פשר הנבואה הזו. לאחר מעשה, בדיעבד, ניתן לראות איך הדברים שקרו נכנסו בדברי הנבואה, אך הנבואה כשלעצמה הייתה יכולה לצאת אל הפועל בצורה אחרת.

לכן, הגיוני שמראש ה' תכנן שעם ישראל יהיה 400 שנה במצרים. אלא שמצרים עינו את עם ישראל יותר מדי, וכן עם ישראל עצמו הגיע למצב של מ"ט שערי טומאה וזה לא היה פרקטי לתת להם לחכות עוד הרבה שנים במצרים, ולכן הגאולה הוקדמה. הדבר לא סתר את הנבואה, והנבואה התפרשה בסופו של דבר באופן אחר מהמחשבה הראשונית. אפשר לומר שה' "שיחק" בגבולות הגזרה של הנבואה כפי מה שיכל כדי לגאול את ישראל טרם זמנם.

בנוסף לכך, כפי שכבר אמרו פה, ה' נתן לנו את הארץ, פשוט בתנאי של זמן. במושגים תלמודיים: ה"גוף" נקנה לנו, וה"פירות" יגיעו לנו רק בגאולת מצרים. עיין ברמב"ן בסוף וירא שה' גם תלה את שמו (נצחיותו) בהבטחת הארץ, ועל כן גם אם נחטא או לא נהיה ראויים יותר, לא נאבד את המתנה הזו.

מקווה שעניתי....

אגב, עיין רש"י בפרשה שלנו (חיי-שרה) פרק כ"ג פס' ד'.

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה