במסגרת מפגש קבוצתי עם פסיכולוגית בעבודהחדשה,,

שהוא חלק ממפגש של כל העובדים, היא אמרה משהו נכון מאוד, חזק מאןד, אבל גם קצת מלחיץ...

היא אמרה שילדים מגדירים את עצמם דרך המעגלים בחייהם - מעגל משפחתי, מעגל חברתי, מעגל בית ספרי - צוות בית הספר, מעגל קהילתי ומעגל מדיני.

אני חושבת על הדברים (הנכונים מאוד!) ותוהה לעצמי - וואו, כמה אחריות יש לנו בתור הורים... אם הייתי חסרת סבלנות / קצרה / לא הייתי מספיק קשובה ברגע מסוים - דבר העשוי לקרות לכל בן אנוש - עד כמה אני משפיעה על הילדים שלי בתפיסת העצמי שלהם? איך אני יכולה להבטיח שיפתחו תפיסה עצמית בריאה, בזמן שאני עצמי עושה טעויות? כמה זה מלחיץ, כמה זה גדול, כמה אחריות... איך אפשר להתמודד עם הידיעה שיש לי אחריות כל כך גדולה על הכתפיים? מקווה שהבנתן את הנקודה, ויותר מאשמח לקרוא את התובנות החכמות שלכן, נשות הפורום הנפלאות.

(מקווה שהייתי ברורה בניסוח שלי... כתבתי באופן די אמוציונלי)..

אולי בשביל זה יש להם בדרך כלל את המעגלים הנוספיםמתואמת

בחיים - כדי שההגדרה העצמית שלהם לא תושפע רק מהמעגל המשפחתי, שעלול להיכשל לפעמים בלשונו...

ובכל זאת - המעגל המשפחתי הוא באמת העיקרי. וזו באמת אחריות.

אבל כמו שיש לנו אחריות להגדיר את הטוב בחייהם של הילדים שלנו, כך יש לנו את האחריות להגדיר את העובדה של הכול מושלם בחיים, ושכן - כל בן אנוש, כולל הם עצמם, יכול ליפול ולהיכשל לפעמים... והחוכמה היא לקום משם.

ולכן גם כשאנחנו נופלים בתפקוד ההורי שלנו - העיקר הוא שנקום משם ולא נישאר בביצת הייאוש של הנפילה. וכך נלמד את הילדים שלנו שנפילות קורות וזה בסדר, ונלמד אותם גם איך לקום מהנפילות...

תפיסת הערך העצמיאמאשוני

היא לא מתוך אחיזה במושלמות. היא מתוך התנהלות בריאה של למידה ושיפור.

החוסן נבנה לפי הרוב.

נכון שלוקח הרבה זמן לבנות וקל לפרק, אבל לא כל צעד אחורה מביא להתמוטטות.

הדרך להתמודד עם האחריות היא החובה ללמוד ולהשתפר כל הזמן. לא רק לימוד תאורטי מתוך ספר/ סדנה אלא גם מתוך התבוננות בתוך הבית. למשל לסכם מה היה השבוע. שיפור/ שימור. ניתוח מצבים מסויימים מה הוביל למה, מה היה יכול להיעשות אחרת.

שיחה פתוחה עם הילדים מה טוב בבית ומה היו רוצים שיהיה אחרת (בגיל מתאים)

לא לפחד לבצע שינויים והתאמות מתי שנצרך.

ועם זאת להיות בטוחים בהובלה שלנו, שגם היא יונקת מהמקורות שלנו (ההורים, הקהילה, מורי הדרך, הנהגה, היסטוריה, ייעוד כו)

להתחזק בתפיסה שהילדים נולדו לנו לא במקרה. אנחנו ההורים הכי טובים לילדים שלנו.

זה לא סותר את כל מה שאמרתי על המחוייבות שלנו ללמידה והשתלמות מתמדת, אלא משולב זה בזה.

חלק מתפיסה עצמית בריאה זה גם להיות אנושייםהמקורית

ולטעות. להראות שאפשר לתקן.

אני מאוד מאמינה בזה שאנחנו ה'אורים ותומים' של הילדים שלנו, אבל זה לא אומר שאם טעינו - אוי ואבוי ואין דרך חזור

תמיד אפשר לתקן ולשפר.

אני חושבת שצריך הרבה התבוננות וכנות עצמית בתהליך כזה ונכונות לעבור תהליך

תודה על התגובה ❤️ אשמח אם תוכלי לחדד ליחדשה,,

מה הכוונה לתהליך.. איזה תהליך את חושבת שצריך לעבור בהקשר הזה? את מתכוונת לתהליך מודע, או לתהליך שקורה תוך כדי החיים?

אשמח שתחדדי, רק אם מתאים לך כמובן ❤️

התהליך הוא גם מחשבתי וגם מעשיהמקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ה 17:25

לפתח ענווה ולהתבונן ולשאול את עצמי מה אני רוצה שהילדים שלי ייקחו ממני ומההורות שלי, וגם מה הצרכים שלהם הנפשיים והרגשיים כל אחד בפני עצמו  והאם אני כמו שאני היום מצליחה לספק את זה. אם אני חושבת שזה בסל הכלים שלי או לא, כמה אני מוכנה להתאמץ על זה, האם אני דוגמה אישית למה שאני רוצה שהם ייקחו ממני

אבל בלי להלקות את עצמי.

אם לא - אז לפתוח את הראש לשינוי

 

אני יכולה לנסות?שוב חוזר הניגון

פסיכולוגית אמרה לי פעם רעיון מעניין.

כמעט כל טעות בהורות בריאה היא סבירה ויש לה מקום אם אפשר לדבר עליה אחכ.

גם אם צעקתי, התעלמתי, בחרתי תגובה לא נכונה ועוד- אפשר לפתוח את זה אחר כך בכנות. לדבר על זה. להתבונן בגורמים לסיטואציה ולבדוק מה אפשר לעשות יותר טוב בפעם הבאה.

ההורות הרבה יותר רגועה ככה. המצפונים מתקטנים. והקשר והאמון נבנים.

אחת המתנות שאני יכולה לתת לילדים שלי היא ללמוד הכרה בטעויות בכנות ופשטות, לקיחת אחריות ובניה נכונה להבא.

אילו תגובות מחזקות...חדשה,,

תודה לכן על זה ❤️

@מתואמת

@אמאשוני

אני חושבתoo
שההורים ממש מעצבים את האישיות של הילד, שרובה נבנית בשנים הראשונות לחייו.


אכן כשלים וטעויות הוריות זה דבר משמעותי, אבל הורה יכול ללמוד מטעויות ולצמצם אותן, ככה גם הוא פחות טועה וגם הילד רואה שאפשר לטעות וללמוד.


אם הורה טועה באופן יומיומי ואינו מכיר ולומד מטעויותיו, הילד בוודאות נפגע וסוחב איתו את ההשפעות לאורך שנים.


אני כילדה גדלתי עם הורים שהתקשו להכיר בטעויות שלהם ובוודאי לא למדו מהן, לקח לי הרבה שנים להשתחרר מההשפעות השליליות הללו.


כהורה אני פתוחה לביקורת עצמית וביקורת של בעלי/ הילדים, כדי להכיר בטעויות ללמוד ולהשתפר. אני רואה כבר תוצאות חיוביות על הילדים הגדולים.

ככל שעוברות השנים אני מבינה כמה זה חשובינשופה

מבחינת ההורות אני מנסה ללכת על עבודות שלא יגרמו לי לסטרס שיצא על הילדים...


שאר הדברים באמת מזכיר כמה חשוב להיות נתונים בזה שיהיה להם טוב

לחשוב עליהם

ןלהתפלל....

לא הכל בידינו

אבל מה שכן צריך לנסות כמה שאפשר...

כן זה נכוןבשורות משמחות

כהורה צריך מודעות לעניין ורצון לתקן את עצמנו במידת הצורך ללכת לטיפול אישי על מנת שההורות שלנו תהיה יותר מתאימה לילדים

גם שילוב של הדרכת הורים שמתאימה להווי המשפחתי

גם אני בתוך זה ולעולם אני לא אגיד על עצמי זה מה שיש שיתמודדו אני אשקיע את המאמץ לשנות את עצמי לכיוון טוב לא הכוונה באופי אלא להשתנות ביחס להתניות בהרגלי החיים שלי כדי שילדים יהיה טוב הם דור העתיד ועלינו מוטלת האחריות

מוסיפה עוד נקודה...רחלי:)

מאוד מסכימה עם מה שהפסיכולוגית תיארה ואנחנו לגמרי הולכים עם זה גם בתור מבוגרים וצריכים הרבה פעמים להשתחרר ולצמוח משם.

אני מאמינה שתפיסת הערך העצמי של הילדים שלנו מאוד מושפעת מהתפיסה שלנו על עצמנו, יחס לכישלונות לדוגמא.

אני משתדלת להכניס את האמון של הקב"ה לתוך מעגל הערך העצמי - את השליחות המיוחדת שהוא נתן לכל אחת נשמות של הילדים שלי, וכמובן גם לי עצמי וככה אני גם מתייחסת לעצמי, מנהלת את הבחירות שלי- סדר עדיפויות וכו'..

חלק מהשליחות שניתנה לי זה לגמרי גם תיקון החסרונות שלי, אלה שנולדתי איתם והדפוסים שהצטרפו אליי, זו הלמידה שאני עושה כאן בעולם.

זה שיש לי חסרונות לא פוגם לי בערך - אלא  חלק בלתי נפרד מהייעוד שלי, כי בתוך החסרונות עצמם יש מתנות


כשמנתקים את החסרונות והמעלות  / את התוצאות, מהמהות הפנימית (במובן הטוב של הניתוק- הטמעת התחושה שיש לי ערך בלתי תלותי שלא מתלכלך משום מעשה), ובאותו אופן מתייחסים גם לפגמים הטבעיים שיש לילדים לסביבה וכו' בונים ערך יציב יותר.

ככל שההורה יותר חי את הדברים האלה וככה הוא חווה את המציאות שלו  זה נותן קרקע טובה לצמוח ממנה כולל ליפול ולקום.

יש לי אפשרות כהורה לתת את המתנה הזו לילד - ושם אני אשים את כל הכח שלי, לתת לילד את החוויה וההבנה שהוא כאן כשליח של טוב בעולם ויש לו אוצר בפנים, והוא משמעותי מאודדד, זה יותר מאשר חיזוק תכונה כזו או אחרת (שגם זה נצרך מאוד- כי שם הטוב שהוא יורד לפרטים- שם האוצרות שלו מקבלים ביטוי).


זה מאוד רחב ויצא לי קצת לא רציף כי כותבת תוך כדי הסחות דעת. אבל הנקודה היא שמעבר ללעשות טוב לי ילדים שלנו, ההנחות יסוד שלנו בקשר לעצמנו ולעולם חשובות מאוד.

תודה לכולן על התגובות החכמות ❤️חדשה,,אחרונה
לא זוכרת מתי הייתי ככה טעונה (טהרה)אנונימית בהו"ל

אני נשואה מעל 5 שנים.

נדיר (או שאולי בכלל לא קרה) שיצא לי להיטהר בלי ללכת לבודקת.

יום לפני החתונה(!!!) הייתי אצל בודקת.


זה מכעיס אותי כל כך כל כך.

אני עכשיו מנסה להיטהר ולא מוכנה ללכת שוב לבודקת בינתיים.

אז הרב פסל את הכתמים ואמר שאם אני רוצה ללכת לבודקת והיא תראה פצעים יהיה אפשר להתיר (ואז גם להמעיט בדיקות).

אז עשיתי הפסק חדש.

ואם זה שוב פצעים אז זה לחינם כי שוב יהיו לי כתמים ושוב הרב יפסול.


וביקשתי בפעם הקודמת להמעיט בדיקות והרב אמר שאי אפשר לדעת אם גם עכשיו יהיה פצעים אז בינתיים לא ואם יהיה אז להמעיט.

אבל למה לעזאזל לחכות שיהיה??? למה לא למנוע מראש את הסאגה הזאת??

מחר שוב אתקשר להגיד שאני רוצה להוריד בדיקות, נראה מה יגיד הפעם.


אין לי כח למצווה הזאת.

נמאס לי לספר לאנשים מה קורה לי בתחתונים.


מה עשו פעם בלי בודקת? נשים נשארו טמאות לתקופות שלמות?


כל פעם שאני הולכת לבודקת היא אומרת את אותו דבר, איזור רגיש, יש הרבה נקודות שיכולות לדמם במגע.

אין התחשבות בסיטואציה כזאת בהלכה?


אמרתי לבעלי שמבחינתי אני אמשיך לעשות הפסק עד שיגיע המחזור או עד שנחליט שרוצים היריון ואז אלך לבודקת.

אבל זה פוגע רק בי ובו.

ומרגישה צורך ללכת לבודקת רק בשביל בעלי אבל לא באלי אז לא הולכת וזה לגמרי מובן לו.

אבל מרגישה מפגרת כי אם שוב יהיו כתמים ושוב הרב יפסול אז כן אלך.


בפעם האחרונה הלכתי לבודקת ואמרתי לה שתבדוק בצד ימין, שם הרגשתי שנגעתי בנקודה בעייתית וצדקתי.

והיא כל פעם מחדש מתעצבנת ששולחים אותי אליה כשידוע שיש לי רגישות.

ופעם אחרונה היא אמרה לי שבפעם הבאה לא אבוא אלא להתקשר אליה והיא תדבר עם הרב אבל לא באלי.

מרגיש לי מטומטם שאני אגיד לה והיא תתקשר לרב, ילדותי קצת.


ונס שזאת לא אופציה מבחינתנו ליפול במצווה הזאת.

וחבל כי אני כל כך רוצה חיבוק.


וזהו. מקווה שלפחות הכתיבה כאן תוריד מעוצמת הזעם שיש לי על המצווה הזאת ועל הרבנים (שאלתי כמה. ואל תמליצו לי על רבנים מקלים כי חשוב לי לשאול רבנים מהזרם שלנו)


מתארת לעצמי שחלק יזהו, לא מפריע לי. רק שלא ישמר בכרטיס.

ממליצה ממש ממש מכון פועהשמעונה
קודם כל יעשו לך סדר, מה מותר ומה אסור. אולי גם יסבירו לך על ההיתר של ראשון, שלישי, שביעי, בלי קשר להראות להם עד. יש להם כתפיים רחבות מאוג והם אפילו ידועים כמחמירים, וכבר שנים התירו לי ראשון, שביעי ולא אמרו לי מעולםללכת לבודקת. גם דברו איתי בעניין כתמים והתירו
אז איך מתכוננים לצום?אהבה.

די מלחיץ אותי,

שבוע 19 ובכללי מאד עייפה רב הזמן 

קוואקר, דבש, הרבה שתיה.מוריה
לתגבר שתיה לא מהרגע האחרון. 3-4 ימים מראשכתבתנו
סיוט ללכת לשירותים הרבה אבל משפר מאוד את ההרגשה במהלך הצום
הרבה פירות נותן אנרגניה שמתפרקת לאט ולאורך זמןילדה של אבא
לדעתי לפני הכנות פיזיות לצוםמסע של החייםאחרונה

מבררים עם הרב מראש באיזה מצבים בהריון צריך לשבור את הצום, שלא תצטרכי להתעסק עם זה בצום אם חלילה לא תרגישי טוב..

אחרי שיודעים מתי צריך לצום ומתי צריך לא לצום- אז להתחיל לאכול טוב דברים שיזינו אותך לאורך זמן כמו שכתבו אחרות.

איך הייתן מגיבות?אנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך כ"ו בתמוז תשפ"ו 23:59

היינו אצל חמי וחמותי השבת וגיסתי אחות של בעלי צרחה על הבן שלי ואיימה לשבור לו את העצמות

אם ימשיך לריב עם הילד שלה.מול כולם.

צרחות שבחיים לא שמעתי

לא אנושיות ממש

אני עוד מתאוששת מזה

הבן שלי רעד מפחד וזה היה מול כל המשפחה

עניתי לה בקול רם מאוד שאני לא מוכנה שתדברי ככה לבן שלי. ושנשבר לי

כי כל שני וחמישי מישהי מרשה לעצמה כאן לחנך בצעקות רמות ילד של מישהו אחר

וזה אחרי שהבן שלה לא הפסיק להרביץ לבן שלי וזה היה הדדי לחלוטין ביניהם המריבה

וכמובן שחזרו להיות חברים הכי טובים אחרי חמש דקות


 

והיא התחילה להתפוצץ עליי, מול כולם

פשוט קמתי ויצאתי מהבית

והילדים שלי סיפרו לי שהיא דיברה עליי מגעיל מולם מול בעלי מול כל המשפחה כמובן


 

אני מרגישה מעולה עם עצמי שעניתי לה

אני שותקת מלא בדרך כלל

והמשפחה של האיש עם פה ג'ורה ענק ומרשים לעצמם מה שבא להם תמיד

ואם חלילה את מעירה הם מתעצבנים ועושים עלייך איקס


 

בעלי מהטיפוסים השתקנים וכעס עליי שעניתי

ולא נתתי לגל לעבור.,., אני כועסת עליו שבכלל חושב ככה,אם אני לא אגן על הבן שלי

מי יגן עליו בחיים האלו?

 

אוף,ממש קשה מה שאת מתארתעל הנס

זה יותר נשמע התנהלות לא תקינה שלהם.

משפחה זה עסק מורכב לפעמים,

ממש מחבקת אותך על התחושות האלו זה ממש לא פשוט להיות במקום הזה🤗

מול הגיסה לא הייתי בכלל מנסה לדבר או להגיד משהו,אלא אם כן בעלך יתפוס אותה לשיחה וידבר איתה.

מול הבעל הייתי אומרת מפורש אם אתה לא מסוגל להגן עליי ועל הילדים שאנחנו שם עם כולם אז אולי פשוט עדיף לוותר על זה.

ככה לפחות אני הייתי מגיבה(ככה אני הגבתי).

וזה היה כמובן אחרי המון שיחות איתו שיגן עלינו ושממש לא עזרו לו להבין את המקום שלו.

הילדים שלך ובעלך לא אמורים לשמוע שמדברים עלייך בצורה כזו.בטח אחרי שהגנת על הילד שלך,ואם הוא לא אמר כלום ןעשה כלום הייתי שואלת אותו איך הוא מגן על המשפחה שלו בתור ראש המשפחה.


אצלי בסופו של דבר זה גרם לזה שאנחנו פשוט לא מתראים כמעט אף פעם,וכשכן מתראים זה נהיה ממש מרוחק ומנומס,פחות מרגיש משפחה.

ודבר נוסף הילדים ממש מסתייגים עם מפגש משפחות מהצד של בעלי,וחבל זה יכל להראות אחרת.הילדים לא לנצח יישארו קטנים ומהר מאד יבינו מה קורה סביבם מי שיפגע מזה בסוף של דבר יהיה בעלך אז פשוט עדיף לשקף לו את זה.

לא הייתי נוסעת שוב לשבת איתהרוני 1234
אם החמים בסדר אז הייתי נוסעת לשבת אצלם רק אם אין אחים אחרים באותה שבת.
^^^ ממשכורסא ירוקה.אחרונה
זאת גיסה, לא חמות. לא יקרה כלום אם תתרחקו ממנה, ואם בעלך לא מבין למה אז שווה להתייעץ עם הרב שלו אם זה הסגנון שלכם או ללכת לפגישה ממוקדת של יעוץ זוגי בנושא הזה
העמסת סוכר מאההבוקר יעלה

תמיד שוכחת את ההנחיות. יש צום לפני, ואחרי צריך לאכול משהו מתוק נכון?

ואם אני שותה את התמיסה המוכנה.. אפשר לימון?

כי האחיות אומרות שלא והרופא אומר שכן 🙊

אשמח לטיפים.. כל פעם מחדש שוכחת..

אה וגם האם צריך להוריד בתזונה באותו שבוע? אני חושדת שהריון שעבר היה לי סכרת כי ערב לפני יצאתי למסעדה.. 

לא מניסיוןהשקט הזה

אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.

לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.

אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.


אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל. 

יש תמיסה בטעם הדרים ויש בטעם אפרסקיעל מהדרום
תשובהPandi99

לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…

לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.

לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום. 

מגיעים בצוםיראת גאולהאחרונה

אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?

לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.

מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.

לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)

אחרי שבת מאתגרת, מתייעצת בקשר לבן שליאנונימית בהו"ל

הוא בן 6,

ילד מאוד שמח וגם מאוד אנרגטי.

אנחנו חושבים לקחת אותו לאיבחון אבל לא יודעים אם לקשב וריכוז, היפראקטיביות או אוטיזם.

הוא פחות נראה לי עם אוטיזם כי יש לו אחות עם אוטיזם וההתנהגות שלה ממש אחרת.

אצלו זה בעיקר מתבטא בתיסכול,

כשהוא ממש מתוסכל והיום זה קרה הוא התחיל לבכות והיה על הרצפה ולא נרגע,יכול להיות גם שזה היה בגלל שהסתובב בחוץ הרבה והיה לו חם.

הוא הרבה מציק לאחים שלו, כולל התינוקת שלפעמים הוא יושב עליה, היום כמעט הפיל את העגלה כשהיא היתה בה.

הוא מבקש דברים עכשו וקשה לו לחכות בסבלנות,

הוא לפעמים גם עושה דברים לא צנועים, כמו מוריד את הבגדים ונשאר עם תחתונים או אפילו ערום לגמרי וכשאני אומרת לו שזה לא צנוע, הוא צוחק.

אבל מצד שני יש בו גם תכונות מאוד טובות,

היום אמרתי לבעלי שהוא חזר מאוד שמח מהלימוד איתו בבית כנסת וזה הכניס בו מרץ,

ביקשתי ממנו לאסוף משחקים והוא סידר את כל הסלון שהיה ממש מבולגן לגמרי לבד וממש החמאתי לו על זה.

הוא שמר לאחותו שלא היתה בבית בשבת ממתקים שהוא קיבל,

הוא הלך עם אחות אחרת לשחק מחוץ לבית ולא הפריע לנו לישון בצהריים, בערך שעתיים..


אז מה אומרות יש לכן כיוון מה זה?

מצד אחד הוא יכול להיות מאוד שובב ועם המון אנרגיה שזה מתיש אותנו מצד שני הוא ילד טוב.

רעיון לכיווןמתיכון ועד מעון

אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון

אתם בהדרכת הורים כלשהי? (בעקבות הילדה על הרצף)מתואמת

אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.

היא פסיכולוגית.

אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.

אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...

בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️

תודה רבה ♥️אנונימית בהו"לאחרונה

כן אנחנו נמצאים בהדרכת הורים, בינתיים לא מרגישה שזה מספיק עוזר.

מה שכן שמתי לב שכשמחמיאים לו זה ממש גורם לו להתנהג יותר יפה אז נשתדל יותר.

אני רוצה לשאול שאלה שמעניינת אותי לגבי משפחותפרח חדש

מרובות ילדים, שאלה לנשים שמגדלות כאלו משפחות,

מה מניע אתכן ללדת עוד ועוד ילדים?

הרי לגדל ילדים זאת מבחינתי המשימה הכי חשובה ומורכבת שיש בחיים

ב"ה יש לי כבר חמישה ואני רוצה עוד

אבל לא שואפת למספרים דו ספרתיים..

אז מה גורם לכן לעשות את זה כפול 10 +?

זה לא מלחיץ אותכן האתגר והאחריות?

יש בסביבה שלי המון משפחות כאלו ואני מוצאת עצמי חושבת על זה הרבה

לא נעים לשאול אותם ישירות

אז שואלת פה

אגב יכולות לענות גם כאלו עם 8-9-10 ילדים.. זה גם הרבה 😃


 

 

אני חושבתעוד מעט פסח

שה'הורות הליקופטר' שתיארת היא לא תוצאה של משפחות קטנות.

היא עוד תופעה שנפוצה באותו המגזר שמביא מעט ילדים.

או שמי שמאוד חרד על הילדים יביא פחות כי הוא מפחד שלא יצליח לשמור ולפקח מספיק על יותר ילדים.

אבל זה ממש לא סיבה ואת ותוצאה. ואני לגמרי יכולה לדמיין את המקורית מגדלת ילדים לתפארת גם בשלב של גיל ההתבגרות.


וגם, מהצד השני, יכולה להגיד לך שלי אישית היה ממש קשה השלב של מתבגרים + תינוק בבית. הרגשתי שאני לא מספיק סבלנית למתבגרים כי לא ישנתי טוב בלילה. או שלא הצלחתי להיות ערה בשעות שבהן הם מסתובבים בבית, כי קרסתי לישון מוקדם. והתקשיתי להיות פנויה לסיפורים שלהם, לבוא להופעות, טקסים וכו'. כל בחירה בה יש יתרונות וחסרונות.


אני שמחה בבחירה שלי (6 ילדים ב''ה, מרווחים על פני 16 שנה).

בעיני חלק מהאנשים זה מעט (במיוחד כי התחתנתי צעירה). בעיני אחרים זה המון ובלתי נתפס.


מה שחשוב שאני ובעלי נהיה שלמים בזה. ונהיה ההורים הכי טובים שאנחנו מצליחים בהתאם לנסיבות.

כל השאר- שיהיו בריאים ולא ידחפו את האף, תודה.


שאלת הנקה לנשים בלבדממשיכה לחלום

אז יש מתוקי בם כמעט שנה וחצי

הוא פוצע אותי בשיניים בזמן ההנקה. זה לא נשיכה, פשוט נהיה פצע.

יש לי פצע ממש כואב בצד אחד שלא מאפשר להניק

ופתאום ראיתי שהתחיל משהו בצד השני גם..


ההנקה היא יותר לצורך הרגשי, לפני השינה, להוריד את העוררות ולהירגע...

רציתי נורא להמשיך, יש דרך שהוא יפסיק לפצוע אותי?

כרגע אני לא יכולה להניק כי יש בצד אחד פצע ולא רוצה ךהניק כק מצד אחד בגלל חשש מחוסר סימטריה

מבינה אותך ממשיהלומה..

גם אני במצב דומה, בן שנה וחצי ואני מרגישה שהרבה יושב על רגשי ופחות על צורך ממשי של אוכל או שובע

אני מציעה שכשהוא נושך לעצור אותו ולהגיד לו לא! אסור לנשוך! אחרי מס פעמים מועטות- אני חושבת שהוא יפסיק לעשות את זה 

קרה לי וחשבתי שזה פצע מהשינייםיראת גאולהאחרונה
והסתבר שזו פטריה...
מישהי ילדה לאחרונה בבלינסון?שיפור

שמעתי ששיפרו את האשפוז שם ויש חדרים פרטיים לכל היולדות עם מיטב גם לבעל, זה נכון?

ומבחינת הצוות המקצועי והיחס, ממליצות?

הבנתי שרק בביות מלא ועל בסיס מקום פנוי..nik
לא נכון, לא רק לביות מלאPandi99
חברה שילדה כך אמרה לי, טעות משמחת🙂nik
אני הייתי בחדר פרטי, היה מעולה. צוות מדהיםPandi99

ביות חלקי

החיסרון מבחינתי שאין תינוקיה מתי שאת בוחרת. רק בלילה עד 6 בבוקר

ובצהריים איזה שעתיים

את לא יכולה לשים שם את התינוק מתי שאת רוצה

אין מיטה לבעל אלא כורסה נפתחת שהופכת למיטהPandi99
אני ילדתי שםמולהבולה

לפני 8 חודשים

יש חדרים פרטיים על בסיס מקום פנוי ,אפשרי לחכות לחדר פנוי

אבל חדרים ממש יפים

הצוות, תלוי מחלקה

חברה שלי היתה. החדרים חלום והיתה מרוצה גם בכלליאורוש3
ואיך היחס שם ללידה טבעית ?הלוואייי
והעומס?הלוואייי
וכמה נשים בחדר ?  רוצה תינוקיה רק לקצת אבל שתהיה
מידע מלפני 3 שניםמתיכון ועד מעון

ממש תלוי על מי את נופלת

ילדתי שם לפני 15 שנה בלידה טבעית לחלוטין (וגם לפני 10 ו3 שנים) והגעתי פעם אחת לפני 7 שנים והיה עומס ולא הייתה אף מיילדת שיודעת ליילד באופן טבעי וזה היה באסה ממש

רק קחי בחשבון שהאשפוז ממש קצרממשיכה לחלוםאחרונה
ויש נשים שזה חשוב להן

אולי יעניין אותך