קידושין (כ"ט: ), שמה מבואר שרב חסדא, שיבח את רב המנונא בפניו של רב הונא שהוא אדם גדול.

אז אמר לו רב הונא כשיבוא אליך תשלח אותו אליי וכשהגיע אליו

"כי אתא חזייה דלא פריס סודרא א"ל מאי טעמא לא פריסת סודרא א"ל דלא נסיבנא אהדרינהו לאפיה מיניה א"ל חזי דלא חזית להו לאפי עד דנסבת "

כשהגיע אליו רב המנונא, ראה רב הונא שהוא לא מכסה את ראשו בצעיף, שאל אותו למה אתה לא שם סודר(=צעיף) על ראשך? אמר לו רב המנונא, כי לא התחתנתי עדיין. רב המנונא החזיר את פניו ממנו(היינו הסתובב ממנו) ואמר לו, לא תראה את פניי עד שתתחתן.

ומכאן הביאו אחינו האשכנזים (אם אני לא טועה זה פסק של הרמ"א, אבל אני לא בטוח.) את המקור לאיסור להתעטף בטלית עד החתונה, למרות שהרב רצאבי מביא הוכחות וסימוכין לכך שהסודר שמדובר פה בגמרא הוא צעיף, ולא טלית, כי כל הפסק של האשכנזים, הוא שרוב היום היו התנאים עם תפילין וטלית עליהם, ומה זה "מאי טעמא לא פריסת סודרא?" היינו מה הסיבה שאתה לא מכסה את הראש? ופה המחלוקת בין האשכנזים לספרדים והתימנים, מה הוא אותו סודר ? אחינו האשכנזים סוברים שזו טלית(על פי פסק הרמ"א אם איני טועה שוב), ואנחנו לא חיישינן לזה וזהו סתם צעיף בעלמא.

כמו שכתוב בגמרא על רבי יהודה בר עילאי:

דאמר רב יהודה אמר רב: כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי: ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין, ורוחץ פניו ידיו ורגליו

,ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין [ודומה למלאך ה' צבאות,

לגבי מה שכתבת על סדינין מצוייצין, גם אם, איך זה קשור לפסק של האשכנזים? את זה אתה צריך לשאול אותם לא אותי

זה לאו דווקא טלית אבל זה יכול להיות טלית.

נראה לי שהביסוס הגיוני הוא בעיקר מסורת. במידה ואכן יש מסורת כזאת אז הגיוני להסביר בגמרא שמדובר בטלית.

המהרי"ל תולה את המנהג במקור הזה.

זה הרעיון.

[הנקודה היא שלא בכל אשכנז היה ככה, בעצם היו קהילות שאפילו ילדים לבשו טלית גדול ובוודאי מגיל מצוות. אז אפילו כמנהג שדין הוא, זה לא בדיוק מנהג אשכנז באשר הוא אשכנז, אלא מנהג קהילות מסוימות מקרב המקורות המצומצמים של קהילות אלו במקור, ובוודאי היו לזה גלגולים רבים ברבות הימים והתרחבות התפוצה בארצות אירופה, כשרק שטחי פולין ואוקראינה - בגבולות ימינו - הם בערך כשטחי גרמניה וצרפת, וזה עוד לפני שאר מזרח אירופה, מרומניה ועד ביילורוסיה. ובקיצור, כנראה שידעו שלא חייבים להסב את המבוכה הזו בהכרח, אלא די בחרו לעשות כך.]

שבפרשת כי תצא כתוב "גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה" ומיד אחר כך "כי יקח איש אשה"

לא כל האשכנזים נוהגים כך, וחלק מהאחרונים גם ערערו על המנהג הזה. בכל אופן, מעיקר הדין אין חובה לשים טלית בכלל, והיעב"ץ הסביר שבגלל זה קנו טלית רק למי שהתחתן (קצת כמו שהיום קונים שטריימל רק למי שמתחתן)

טלית המיוחדת לתפילה זה משום הכון לקראת אלוהיך ישראל, ולא משום מצוות ציצית.

למרות שטלית בוודאי חייבת בציצית, ואילו הפונצ'ו שלנו ממש לא ברור שחייב בציצית.

כל עניינו הוא לקיים את המצווה, הוא לא נחשב בגד, והמצווה היא להטיל בבגד שלובשים ציצית, לא ללבוש בגד מוזר בשביל לקיים את המצווה.

שנית, בגדים תחתונים פטורים מציצית, מחלוקת האם זה בגלל שהם עשויים לזיעה או לא, כי אם זה בגלל שהם עשויים לזיעה (גופיה) אז ודאי שהפונצ'ו שלנו לא עשוי לזיעה, אלא רק לצורך קיום המצווה, ואז אולי כן חייב בציצית, אבל אם מכריע שזה מסיבה אחרת אז הבגד עשוי להיות פטור מציצית.

שלישית, הגודל של הציצית שחייבת הוא רק החל ממידה חמש בבגדי הצמר, והמידות הנמוכות יותר פטורות מציצית.

אני חושב שכדאי למצוא מקום שמוכר סוודרים מצמר אמיתי, ולהפוך אותם לציציות. באופן מכובד כזה, עם כפתורים בצדדים שסוגרים את הבגד, ופשוט לקיים מצוות ציצית בהידור ולפי כולם.

אם מישהו מכיר מקום כזה, אני אשמח. (שימו לב שלא כל מה שכתוב צמר זה באמת צמר, צריך צמר כבשים ולא צמר גפן)

הא' זאת סברה מחודשת.

ב' זכור לי משהו כזה אבל אם יש לך מקור להפנות אליו אשמח, בכל־מקרה כולנו פה עם טליתות צמר הרדקור אחי לא גופציצית ניילון כולל הבנות!

ד' אימא שלי סרגה פעם סוודר צמר ולא סגרה לו את הצדדים ואמרתי לה שבתכל'ס זה ה־בגד שחייב בציצית

ב' לא הבנתי למה אתה מתכוון

ג', האם זה סוודר מצמר כבשים, או מחיקוייו כגון פוליאסטר? סבתא שלי הייתה סורגת בחוטים שנראים כמו צמר אבל זה היה פוליאסטר

א' זה יכול לגבול בדרישת טעמא דקרא.

=> אם זה בגד שמתכסים בו ומתחממים על־ידיו מה גריעותא בזה שהוא מיועד למצווה? זה כמו שיהיה מיועד לדייט או לריצת בוקר או לפגישת עבודה.

=> אם עם ישראל לדורותיו נהג להתכסות בטלית וגם בטלית קטן יש סיכוי טוב מאוד שהמנהג הזה נכון ולא השערה מחודשת, לא צריך לבנות את היהדות מאפס בכל דור.

ב' הכוונה היא שאני לא זוכר מה המקור לסברא שבגד המיועד לזיעה פטור מציצית, ובכל־מקרה זה נוגע רק לגופיות ציצית זולות

ג' לא זוכר בדיוק. יכול להיות כותנה אבל יכול להיות גם סיב סינתטי או משהו, פשוט זה הזכיר לי.

ומי אמר שעם ישראל נהג כן לדורותיו? מתי התחיל המנהג הזה בכלל? חוץ מזה שבאירופה לבשו אותו מעל הבגדים. אבל גם אם נאמר שזה מנהג לדורות, זה לא ראיה לכלום, עם ישראל נהג הרבה טעויות, למשל ההישארות בגלות עד ביאת משיח.

ב' כבר אחפש את המקור, אבל למיטב זכרוני זו מחלוקת האם בגדים שתחת הבגדים פטורים מכיוון שהם עשויים לזיעה או לא, אבל רק אם זה בגלל שזה עשוי לזיעה אז הבגד שלנו חייב בציצית, כי אם זה משום שהוא בגד שלא רואים למשל, לא יעזור שהם לא עשויים לזיעה.

ג' מגניב. גיליתי ביום שישי שלאבא שלי יש סוודר קנוי 55 אחוז צמר. אני תוהה האם זה נחשב בגד צמר, אבל מכל מקום הוא לא בגד ארבע כנפות. אם אתה בקטע בוא איתי יום אחד לירושלים ונחפש בחנויות הבגדים סוודר שרובו המכריע צמר, ואז נפתח את התפרים שלו בצדדים, ונעשה ציצית לעילא ולעילא, ואפשר לתפור כפתורים בצדדים כדי לסגור אותו שלא יהיה קר. קיצור אם בא לך דבר איתי.

לא כל הבגדים מיועדים להתחממות גרידא. אם אני לובש חולצה מכופתרת זה לאו דווקא כי היא מחממת אלא כי נראית מכובדת, ואמנם היא מוסיפה קצת חום, ומכסה את הזרועות. יכול להיות שאם המטרה היחידה שלי בחיים הייתה להתחמם הייתי לובש סוודר.

איני יודע מתי בדיוק התחיל המנהג הזה אבל הוא עתיק ונפוץ מספיק כדי להיחשב, לפחות בעיניי, כמנהג קאנוני. באשר להישארות בגלות גם המתנגדים לציונות ראו ערך בעלייה אינדיבידואלית לארץ ישראל בגבולות האפשר. היו כל־מיני תנועות שונות ומשונות שניסו לעלות בחומה, מרידות במחצית הראשונה של האלף הראשון לספירת השקצים, שנחלו כישלון חרוץ, או המוני אנשים שמכרו את כל רכושם כדי לעלות לא"י עם שבתאי צבי... לכן איני חושב שעם־ישראל טעה. בכל־מקרה, בהרבה סוגיות של "המצאת היהדות מחדש" (או "מציאת" אם תרצה), יכולה להתעורר בעיה של מוציא לעז על ראשונים. בחלק מהסוגיות לא, כמו למשל עלייה לארץ ישראל, שהייתה פשוט בלתי־אפשרית בימים עברו, או התכלת, שלא היה ניתן להפיק ברמה הטכנית עד דורנו, אבל אין בהם מחלוקת עקרונית על חכמי הדורות הקודמים.

במנהגים מאוד חשובים שהשתרשו, אני לא רואה איך הדעה שלי יותר רלוונטית מאשר מה שנוהגים כל עם ישראל, ואפילו אם תמצא ראשון או שניים או עשרה שדעתם שונה, כמו בתפילין דרבנו תם. ההבנה האינטואיטיבית שלי את הסוגיה במנחות היא בדיוק כמו רבנו תם אבל זה לא אומר שאתחיל להניח תפילין דרבנו תם במקום רש"י, או שאפסיק לברך על תפילין של רש"י מצד סב"ל.

ב' האריז"ל אומר שהטלית הקטן צריך להיות מתחת לבגדים (ציציות בחוץ או לא), זאת סמכות הלכתית מספקת בעיניי ויותר מחייב מאשר כל מסקנה שאגיע אליה במהלך חיי האומללים.

ג'. פשוט קח כדור צמר, אבל צמר wool, ותתחיל לסרוג אחי.

אבל בציצית אתה לא מרוויח לא להיראות מכובד, לא לכסות את הזרועות ולא כלום. אתה לובש אותה נטו למצווה. זה שהיא מוסיפה קצת חום לא נחשב.

לא הבנתי למה זה קושיה עליה עם שבתאי צבי, הוא היה המשיח שלהם. זה מנהג מוטעה שהשתרש בעם ישראל.

מוציא לעז על ראשונים? לא מכיר את הסברא הזו בפסיקת ההלכה. מי שהיה רבו אנוס ולא הקריב את הפסח, הוא לא יקריב?!

מה פתאום אתה קובע שברמה הטכנית לא היה ניתן להפיק תכלת? מה אתה חושב היו עושים האמוראים?

הרמב"ן כותב שיש גזירה שאסור לאף אחד להשתמש בצבע הזה מלבד המלכים ולכן לא צובעים בו.

יש הבדל בין הלכה שהפכה למנהג, לבין מנהג ללא הלכה. הלכה שהפכה למנהג יש לה תוקף, גם כדי להכריע נגד דעה הלכתית אחרת. מנהג לא יכול להכריע נגד הלכה אם אין הלכה מאחוריו. ולגבי תפילין זו לא קושייה, כי באמת כולם פוסקים כרש"י, וכרבנו תם רק לחומרא.

ב' זה שהאריז"ל אומר משהו לא אומר דבר, הרבה פעמים ההלכה מתנגשת עם הקבלה. מקובלנו שפוסקים כנגלה.

ג', נראה לך יש לי כוח? אני עצלן. חשבתי על זה כבר תקופה, אבל להסתובב לבד בחנויות בגדים בירושלים ולחפש סוודר זה יותר מדי מביך...

=> מניין לנו? מצוות שעטנז נסמכה לציצית למיטב ידיעתי שעטנז מוגדר כבגד שמתחממים בו, זה גדר האיסור, להתחמם בבגד (בניגוד להצגת הבגד כדרך המוכרים). זה לא משנה אם לובשים שעטנז מתחת לבגד, מעל הבגד, לצורך עבירה או לצורך אחר.

ברמה הטכנית לא היה אפשר להפיק תכלת מאז שפסק ייצור התכלת באזור ארץ־ישראל-לבנון-קפריסין בזמן הכיבוש הערבי. זאת הכוונה. כמו בתכלת, ובכמו בקורבן פסח, אנחנו לא חולקים על הראשונים בשום דבר. אנחנו לא סוברים משהו שהם לא סברו. כל הראשונים סברו שיש מצוות תכלת, שאלה ואלה הם הגדרים שלה, כך וכך מקיימים אותה, אלא שלא הייתה להם גישה לחילזון התכלת, כמו שהיו קהילות בלי גישה לאתרוג כו'. אבל אם נגיד אני אלמד עכשיו את הסוגיה של תפילין, ואחליט שהמסקנה היחידה מהגמרא היא תפילין דרבנו תם, וכל מי שעושה הפוך הוא נגד דעת הגמרא, ואתחיל להניח רק תפילין דרבנו תם, זה יהיה שטות, כי זאת סוגיה הלכתית שכבר הכריעו בה הרבה לפניי.

מנהג שכל גדולי ישראל, בכל הקהילות, נהגו בו כבר לא יודע כמה זמן, אולי אלף ומעלה שנים, בעיניי חשוב מספיק. אתה יודע זה כמו שאני לא קם בבוקר וחושב לעצמי "למה אני צריך לאכול? האם למדתי לעומק את הסוגיה של אכילה? אולי יש צדדים של ספק בדבר?"

ולגבי הפסיקה של רבנו תם רק לחומרא... תגיד את זה לרבנו תם... נראה לי שבעיניו זאת לא הייתה רק חומרא...

וגם, מי הכריע? האחרונים? אבל כבר אמרנו שדעת האחרונים לא כזאת קריטית ומכריעה, אפשר פשוט ללמוד את הסוגיה מהגמרא ולהגיע לאילו מסקנות שרוצים, לא?

ב' גם אם אין פוסקים לפי הקבלה נגד הפשט, הדבר נכון כשהגמרא סותרת במפורש את הקבלה. כשיש ספק בראשונים או באחרונים, אין סיבה שלא לסמוך על המקובלים. אבל המקובלים אינם דעת יחידאה בכך.

הואבמסכת ציצית (אות ה'): "אפיקרסין פטור מן הציצית ור"ע מחייב"

נחלקו הראשונים מה זה אפיקרסין ולמה זה פטור

רש"י אומר שזה סודר ופטור כי זה כסות הראש, הערוך אומר שזה גופיה וקושרים אותה למטה כשלובשים אותה ולכן פטורה, והרא"ש אומר שבגלל שזה עשוי לזיעה בטל מזה שם בגד ולכן זה פטור.

אני מניח שיש עוד כמה ראשונים שמדברים על הנושא, העתקתי מתשובה באתר ישיבה.

לפי זה באמת נראה שהציצית שלנו תהיה חייבת בציצית, אבל זכור לי במפורש משהו על בגדים תחתונים שפטורים מציצית. אבל אין פוסקים הלכה מהזיכרון שבור

מכירה משהו שאמר פעם דבר תורה בבית כנסת.

אחד מהמתפללים פנה אליו ואמר שהוא מאוד מורשם והיה שמח להציע לו מישהי, אבל הוא רואה שהוא כבר נשוי כי הוא לובש טלית.

הבחור לא היה אז נשוי, סתם ייקי.

האמת מעולם לא ניסיתי מצות רכות קנויות (בסדר הזה בע"ה פעם ראשונה),

אבל יצא לי לאפות מצות רכות, ובכן, צריך לשמרן בהקפאה ולשומן על הפלטה לחימום מעט לפני שאוכלים אותן ואז טעימות מאוד.

אלא שזמן קצר לאחר מכן הן מתקשות ונהפכות לדיקטים בלתי־ניתנים לאכילה (או עלולות להתעפש).

יוצא אפוא שלפני המצאת המקפיא, אפשר היה לאכול מצות רכות רק בליל הסדר, ואם רוצים לאכול בחול המועד, צריך לאפות אותן בפסח  עצמו, וידועות הבעיות שבזה.

חוץ מכמות המים במתכון, למיטב הבנתי, אין הבדל מהותי בין מצה קשה למצה הרכה הנפוצה שגם אותה מכינים דקה למדי (וגם בסוג הקמח. יש גם כמה תוצאות שונות שיכולות לצאת, יש כאלה יותר כמו לאפה יש כאלה שהן חצי־קשות)

יש כל־מיני הוכחות מהרמ"א שמצות רכות היו נהוגות באשכנז

והראייה הפשוטה ביותר, איך בדיוק עושים "כורך" אם לא עם מצה שיכולה לכרוך?

אלא שכבר נהגו בזה ואני מניח שיש בזה גם משהו סמלי לכן אין כל־כך מה להמציא את הגלגל מחדש

אני אישית חושב שזה מנהג טכני לחלוטין (אפשר לנסות להלביש עליו כל־מיני סברות הלכתיות שאינן קיימות) כי זה בול להוסיף עוד טיפונת מים

הבעיה של טריות המצות הרכות נפתרת.

והאם איפשהו כתוב בפוסקים שאשכנזי אסור לאכול מצות רכות?

לזכרוני ראיתי שהרב ליאור התיר, והרב אריאל אסר אלא אם כן יש לאשכנזי מסורת מובהקת המתירה. אבל לא בטוח

שיפלו בשעת לישה ועריכה וכן בצק הנדבק בכלים אני מבטל אותם כדי שנמצא שמבטלן קודם חימוצן: (שו"ע ת"ס ה' ע"ש)

עקרונית אפשרי אבל לא נהוג כי זה בלגן ומכאן הגיעו לפתרון של המצות הקשות.

לא יודע אם ואיפה כתוב שלאשכנזים אסור לאכול מצות רכות.

המנהג הוא לא לאפות מצות בפסח, לא לא לאכול מצות רכות (אלא שהמצות הקשות הן הפתרון הטכני).

אין שום יתרון הלכתי למצות הקשות על־פני המצות הרכות של ימינו שהן דקות מאוד חוץ מזה שהן נותנות מענה לסוגיה של הטריות.

וכאמור היות וזה תלוי בכמות המים אז יש למעשה מנעד שלם (בתוך הפריכות יש קשות יותר יש קשות פחות גם בתוך הרכות יש רכות יותר יש כאלה שהן די קשות אבל לא פריכות).

מצות קשות כמובן נותנות מענה לבעיות לוגיסטיות ויותר קל לייצר אותן בייצור המוני.

מה שכן, האשכנזים מעדיפים לאכול מצות דקות יחסית, ויכול להיות שיש בזה יתרון מבחינת אפייה והחמצה כו' אבל אין בהכרח קשר בין דקות לרכות.

לפחות המצות הרכות הטובות.

על מחבת שמיועדת לפסח, עם קמח למצות

אור ישראל - נא - (page 137 of 257)

דינים נוספים במצות - פניני הלכה

ולעומת זאת

מצות רכות לאשכנזים - הרב אבינר

מתישהו במאתיים שנה האחרונות התחילו עם זה כי זה היה רעיון טוב (לוגיסטית ומבחינת טעם). יכול להיות שאם היה מקפיא לא היו ממציאים את זה, אבל עכשיו שהמציאו ויש לזה כנראה גם יתרונות הלכתיים, אפשר להתלבט האם זה בגדר מנהג

כמו כן אשכנז ראשי תיבות 'אין שאלות ככה נוהגים זהו'

והשאלה אם מצות רכות קפואות טעימות בחולהמועד

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן

(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)

~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא

לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.