אולי יהיה לכם רעיון או משו,

אין לי עם מי לדבר על הקשיים וההתמודדויות שלי,

אני רוצה בנאדם שמכיר אותי ושבאמת אכפת לו ממני,

וחברות אין לי..

עם המורות והמדריכות אני לא בקשר ככ ולא מעוניינת יותר מדי,

אחים שלי מאד תומכים אבל לא נעים לי מהם ככ,

ישלי גיס שמאד מעוניין לדבר איתי וגם אני מעוניינת אבל אני מתפדחת להגיד לו שאני רוצה לדבר איתו, וגם אם אני יגיד לו את זה אני יתפדח להתחיל לספר לו וכזה,

הקטע שהוא אמר לי שאם אני רוצה לא להתפדח לפנות אליו, ומן הסתם הוא מבין שאם אני לא באה זה אומר שאני לא רוצה לדבר איתו

בקיצור מסובך מאד..

וזה מדכא מאד, כי למה הוא לא בא פשוט?? ומה ה' רוצה ממני שאני אוכל את עצמי בעיות ולא ידע להסתדר איתם עד שזה יתפרץ בצורה לא טובה שכבר יהיה מאוחר מדי לתקן??

אופפפפ אי אפשר ככה!!!

גם כל פעם שאני פוגשת אותו אני חושבת אולי אולי וזה, ואז כשהם הולכים אני נכנסת לדיכאון כמה ימים, ועצבנית על הכל ועל כולם!!! אי אפשר ככה

יא אללה חאלס כבר בחייאתתתתת

(גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך ונאמר ולא שבתם עדי נאם ה' ונאמר אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק התשובה מקרבת את הרחוקים)
 

אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה

(והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד וכן אתה מוצא שבלשון שהקדוש ברוך הוא מרחיק החוטאים בה מקרב את השבים בין יחיד בין רבים שנאמר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונאמר ביכניהו ברשעתו כתוב את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני וגו' וכיון ששב בגלותו נאמר בזרובבל בנו ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם.)