כמו שנאמר אמת קנה ואל תמכור

ו80-100 נשמע מכובד בפני עצמו.

(השיקול שלי הוא יותר ערכי ופחות פיננסי. מתוך מחשבה שהמציאות האידיאלית היא כמו שבנות רבות עלי כתב, וכמו שפעל המלמד שלי מהילדות. ואולי גם המורי שלך)

זה כן בסדר לקבל תשלום עבור הזמן והכישורים והעצבים שלך אבל לדעתי ראוי להשאיר את זה בגדר הצנוע והסביר.

150₪ יקר לדעתי אולי 100₪ אולי פחות זה גם תלוי כמה שיעורים אתה מתכנן לתת.

למה עבור מנתח פרטי זה בסדר לשלם 5,000 ש"ח, אבל כשמוהל רוצה 1,000 אז הוא יקרן?

למה מורה פרטי למתמטיקה 5 יח' לוקח 200 ש"ח לשעה במקרה הטוב, אבל כשמורה לבר מצווה לוקח 150 זו חזירות?

דווקא בתור אחד שמאוד מאוד מתנגד לזה שאנשים יתפרנסו מלימוד תורה אישי, אני ממש בעד שמי שעובד במקצוע תורני (ולא משנה אם כעבודה עיקרית או משהו קטן מהצד) ירוויח בדיוק כמו שהיה מרוויח בעיסוק דומה שאינו דתי.

אתם רוצים שאנשים איכותיים יבואו להיות מוהלים?

רוצים שאת הילד שלכם ילמד גמרא אדם שיכול לסגור את החודש בכבוד?

רוצים שהרב של הקהילה שלכם לא יצטרך להתלבט אם לשלוח את הילד שלו לעוד חוג?

רוצים שהמורה שמלמד את הילד שלכם לקרוא בתורה, ומפסיד בזמן הזה זמן איכות עם אשתו וילדיו, יעשה זאת עוד שנים רבות?

ובעיקר - רוצים להראות שלימוד תורה חשוב לכם לא פחות מלימוד מתמטיקה?

אם כן, אז שלמו בהתאם.

ולא כולם אנשי מעמד בינוני שאם לא ישלמו עוד כמה מאות ₪ למורה, יקנו במקום זה סושי.

אם אני מרוויח בעבודה שלי 60₪ לשעה ברוטו למה שאבקש 200₪ לשעה במזומן כדי ללמד ילד לקרוא?

להתפרנס בכבוד זה צורך דתי לא פחות משזה צורך קיומי.

לא אמרתי לתקוע מחירים כאילו אין מחר,

אלא בסך הכל לבקש מה שהיית מבקש לו היית עושה את אותה העבודה רק לא בהיבט דתי (כלומר שמורה לגמרא או לבר מצווה ירוויח כמו מורה למתמטיקה או לשון, טוען רבני כמו עורך דין,  מוהל ירוויח כמו כירורג שעושה פעולה ניתוחית, ורב במשרה מלאה ירוויח כמו עו"ס קהילתי במשרה מלאה.. וכן על זו הדרך. אלה כמובן סתם דוגמאות מהראש שלי, אבל הרעיון אליו אני חותר ברור).

לגבי אדם שלא יוכל לשלם אם המחירים יהיו גבוהים - בדיוק כמו שאם הייתי כירורג או מורה פרטי למתמטיקה או עורך דין, הייתי מקדיש כמה שעות בחודש "פרו בונו", כך גם במקרה הזה. 

זה שמאן דהוא לוקח מחיר מסוים כי זה שווי השוק של העבודה שלו, לא אומר שהוא לא יכול כמעשה חסד לתת את שירותיו בתשלום מופחת כאשר יש בכך צורך. ממש לא.

להפך, דווקא אם הוא יוכל לקחת מרוב האנשים מחיר מלא - יהיה לו קל יותר לתת שירות פרו בונו במקרי הצורך.

אני אוהב ביזנס ולהרוויח מלא דולרים.

אבל לדעתי דת זה לא מקצוע חוץ ממקצועות שאדם ממש עובד בהם לפרנסתו כמו שוחט מוהל רב קהילה סופר סת"ם כו'.

אם למישהו אין במה להתפרנס והוא חייב לתת שיעורים ולקבל על זה כסף אז בסדר לבריאות.

אם מישהו סתם רוצה הכנסה מהצד ושעת העבודה שלו שווה ברגיל 50₪ ברוטו אבל על לימוד לבר־מצווה הוא לוקח 150₪ פר שיעור זה קצת גרידי בעיניי.

לפי חיפוש קצר השכר ברוטו של שופט בבית המשפט העליון הוא 85K₪. לא נראה לי שדיין עם השכלה מקבילה צריך להרוויח כזה כסף. וזה לא שאני קומוניסט או משהו, פשוט זה לא לעניין. לקבל כסף זה סבבה אבל לא קרדום לחפור בה.

1. אם יש שני אנשים, 

אחד מהם נציג שירות לקוחות בפלאפון (העבודה הראשונה שלי בחיי הבוגרים 🙂) והשני הוא מהנדס תוכנה באפל,

למה שהראשון ירוויח פחות מהשני על הכנת נערים לבר המצווה?

אם אני מחפש מורה לבר מצווה לבן שלי, למה שאשלם יותר לעובד אפל? איך זה רלוונטי בכלל לשירות שהוא נותן לי?

כל עבודה נמדדת בפני עצמה, לא מודדים שווי של עבודה לפי עבודה אחרת שאותו אדם עושה (אלא אם כן יש שייכות בין העבודות, כמו מהנדס תוכנה שילמד את הבן שלי לתכנת... במקרה הזה הוא בהחלט ירוויח יותר מנציג שירות לקוחות).

2. גם אם אדם מרוויח 50 ש''ח לשעה, הוא עובד בדרך כלל 9 שעות ביום כלומר מקבל 450 ש''ח על יציאה מהבית.

זה לא אומר שהוא יסכים לצאת מהבית בשביל להרוויח 50 ש''ח על שעה אחת בלבד...

הכמות של השעות היא זו שנותנת לו מוטיבציה לצאת לעבוד.

במקום שבו ערך העסקה לא קביל מסיבה כזאת או אחרת הולכים לפי ערך טובין זהים או דומים.

כלומר פשוט לגשש כמה אנשים לרוב לוקחים על עבודה כזאת, לדעתי המנעד לא מטורף.

אם אין אפשרות לפי טובין זהים או דומים אז עושים ערך מחושב שזה חומר גלם + עבודה + הובלה + אחוז רווח סביר.

לכן אם שואלים אותי איך מתמחרים שיעור בקריאה בתורה אני שואל את עצמי כמה שווה בעיניי שעת עבודה שלי (+יציאה מהבית והליכה לבית הכנסת או וואטאבר).

אם אני מרוויח 50₪ לשעה אז בעיניי סביר לבקש 100₪ או משהו כזה בשביל הטרחה.

אם הזמן שלי הרבה יותר יקר לי, אולי אבקש יותר. או שלא אתעסק בזה.

אם הייתי מרוויח 1000₪ לדקה אז לא בטוח שהייתי טורח בשביל הכסף. אולי בשביל התחביב, ואז אין לי בעיה לבקש סכום סמלי.

"אם אני מחפש מורה לבר מצווה לבן שלי, למה שאשלם יותר לעובד אפל? איך זה רלוונטי בכלל לשירות שהוא נותן לי?"

=> זה מזכיר לי את ענף התעופה. חברת תעופה אחת מוכרת השבוע ב־7$/ק"ג וחברה אחת מוכרת ב3.5$/ק"ג. השירות אותו שירות. ליקרה לא אכפת מצדה אל תזמין פשוט זה הכסף שהיא צריכה כדי להרים את המשלוח מהקרקע. ולפעמים זה בכלל לא קשור להיצע. טיסות ריקות אבל עדיין יקר. לך תבין.

וככה גם אם תבקש ממישהו לנקות את חדר המדרגות. אם זה נער אז הוא ייקח פחות. אם זה מבוגר הוא ייקח יותר. שניהם משאירים נקי. ואם תבקש מברק אובמה הוא פשוט לא ירצה. אולי תמורת מיליון דולר.

כדי לחשב שווי של טובין, בודקים טובין דומים מבחינת מהות (למשל מחשבון דומה למחשבון) ולא דומה מבחינת היצרן.

הרי אפל מוכרת גם מטענים וגם אייפונים, וההבדל במחיר הוא אלפי אחוזים...

זה אותו דבר כמו לגשש כמה אנשים לרוב לוקחים על שיעור כזה.

אם יש נורמה מקובלת אז אפשר לקחת את הנורמה המקובלת.

בעיניי סכום נורמלי זה 100₪ פלוס מינוס ונראה שזאת דעת רוב האנשים כאן.

לקחת כמו שמקובל, כלומר היצע וביקוש 

"דווקא בתור אחד שמאוד מאוד מתנגד לזה שאנשים יתפרנסו מלימוד תורה אישי, אני ממש בעד שמי שעובד במקצוע תורני (ולא משנה אם כעבודה עיקרית או משהו קטן מהצד) ירוויח בדיוק כמו שהיה מרוויח בעיסוק דומה שאינו דתי."

אבל בפשטות אם משתכרים כמו שמשתכרים (=מחיר מקובל) זה לא כוחות השוק או משהו?

חוץ מהיצע וביקוש יש עוד שיקולים זה לא הגורם היחיד לקביעת מחירה

אם נניח כל חנויות הפלאפל בעיר שובתות חוץ ממני, ואנשים נואשים לפלאפל ומוכנים לשלם 100₪ למנה

זה לא אומר שאמכור ב־100₪ למנה, או שזה הדבר הנכון לעשות.

אני מרוויח כרגיל

כמו המשתכר אל יתשכר יותר משתות באוכל נפש

אם כוחות השוק מאפשרים לו, אז למה לא? תשובה, כי זה לא נכון לנצל בכהאי גוונא

תוך שעה כל המלאי היומי שלך ייגמר, ואז מי שמאוד ירצה לא יוכל לקבל.

אתן לך דוגמה אחרת:

נניח שלפני החגים יש מחסור חמור בעוף ובשר בסופרים.

אם הם יחליטו ''לא להתחזר'', לאף אחד לא יהיה. 

זה בדיוק מה שקרה עם הביצים והחמאה לפני שהתירו לייבא אותם, כי המחיר שלהם בפיקוח ולכן גם כשיש מחסור אי אפשר להעלות מחיר בשביל להתמודד איתו. 

התוצאה? 

לאף אחד אין. 

חפש בגוגל ''מחסור בחמאה'' או ''מחסור בביצים'', תראה כמה פעמים זה קרה

יש גבול כמה פלאפל נכנס בבטן אחת

ואין לי נפק"מ אם הקונים יהיו 100 הקונים הראשונים ביותר או 100 הקונים העשירים (או הנואשים) ביותר

מבחינת ביקוש המדינה הייתה יכולה לבקש 1000₪ עבור חידוש דרכון ועדיין היו תורים משוגעים. (לפחות בזמנו, לא יודע מה המצב עכשיו)

אבל לדעתי עדיף להשאיר את המחיר כמו שהוא ושאנשים יחכו קצת.

המדינה היא מונופול, לכן היצע וביקוש פשוט לא שייך.

אין כאן שוק משוכלל.

בקשר לפלאפל -לך זה לא משנה, ללקוחות כן. בסופו של דבר אנשים רוצים שהמחיר יותאם למצב, גם אם פוגע בהם לפעמים. 

זאת הדרך היחידה להבטיח שכאשר הם מאוד ירצו משהו, יהיה להם.

היא יכולה לעבוד גם במודל של ביקוש והיצע אין סיבה שלא.

הסיבה היא שמקבלי ההחלטות (המקבילים לדירקטורים) מעדיפים שלא.

בניגוד לפלאפל, בלימוד קריאה בתורה אין מישהו שצריך יותר או צריך פחות. כל מי שמעוניין בשירות הזה, צריך אותו. לכן אין סיבה לא לתת למי שפונה ראשון.

היא קובעת באופן מלאכותי את ההיצע.

אני לא יכול להתחרות במדינה ולהקים סניף שמנפיק דרכונים, כלומר יש כאן מונופול על כל המשתמע מכך.

כשיש מונופול אין שוק משוכלל שבו המחיר נקבע על ידי היצע וביקוש.

זה כ''כ בסיסי עד שזה מופיע בפסקת המבוא של הערך ''היצע וביקוש'' בוויקיפדיה.

ראשית גם אם הייתי מונופול אני כפוף להיצע-ביקוש. אם אני מוכר יקר מדי אנשים לא יקנו את המוצר שלי בכלל. אם דרכון יעלה 10000₪ לא הרבה אנשים יוציאו דרכון.

בכל־מקרה יש מחיר מקסימלי שאני יכול לגבות, בין אם אני מונופול ובין אם יש לי מתחרים.

פשוט במונופול המחיר המקסימלי הוא המחיר שמעבר לו אנשים פשוט יסתדרו בלי.

ואם יש לי מתחרים אז זה המחיר שמעבר לו אנשים יעברו למתחרה.

בוודאי שכמונופול אני יכול להחליט האם אני רוצה להתאים את המחירים שלי לביקוש או לתמחר באופן אחיד תלוי מה המטרות שלי בחיים. אם המטרה שלי היא למקסם רווחים אז למה לא? אבל יכולות להיות לי כל־מיני אג'נדות. גם במסגרת שוק חופשי לא כל החברות עובדות על מודל של מיקסום רווחים, הזכרנו מלכ"רים אבל חוץ ממלכ"רים יש כל־מיני עסקים "חברתיים" ודברים בסגנון שהמטרה שלהם להביא מוצרים בזול, אבל זה לא שהם מרוויחים על זה הרבה, מספיק כדי לכסות הוצאות ולהרוויח קצת אבל לא כדי להתעשר.

המדינה, אם הייתה רוצה, הייתה יכולה לעשות דרכונים בשביל רווח, או להפעיל תחבורה ציבורית במודל עסקי לחלוטין (וכך לבטל כל־מיני הנחות חברתיות, קווים ארוכים בביקוש נמוך, כו'), אבל לא בא לה.

חוץ מזה אני לא יודע כמה תחרות יש לשירות שפותח השרשור מציע במקום מגוריו, לך תדע אולי הוא מונופול מקומי או משהו. תאר לעצמך שהוא המורה היחיד ביישוב, וכדי ללמד ילד לבר־מצווה האפשרות היא או ללכת אליו או לקחת אוטובוס אל יישוב סמוך, 40 דקות כל כיוון, האם זה אומר שצריך להתפרע?

עריכה: אגב לגבי פלאפל יש עוד דרכים לדאוג שכולם יקבלו, אפשר לקבוע שלקוח יכול לקנות רק כמות מסוימת כו' כדי שיישאר מספיק או שיזמינו תור מראש

לגופו של עניין

@פשוט אני.. עיין תוספות קידושין דף נ"ח עמוד ב' תוספות ראשון בעמוד ד"ה "מימיו" באמצע התוספות "ראה לימדתי אתכם" עד הסוף.

אני לוקח 75 מלמד פרטני הנדסאים

אם כן.

אז אתה ממש זול.

רוב הקולגות שלך לוקחים פי 2 ויותר

האם הערך של הוראה פרטית במתמטיקה כזו שווה ערך לערך שמציע פותח השרשור?

והאם ההצע והביקוש שווים?

ממילא אם קל יותר להיות מורה לקריאה בתורה מאשר מורה למתמטיקה, זה אמור להשפיע על ההיצע ולכן גם על המחיר. כוחות השוק אלופים בלעשות את שלהם.

לשאלה של @הודעה1 הייתי הולכת על בין 100 ל120. ממוצע לשיעור פרטי...  לפחות בהתחלה. אם יש הרבה ביקוש אז מעלה את המחיר בהדרגה

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!