כמו שנאמר אמת קנה ואל תמכור

ו80-100 נשמע מכובד בפני עצמו.

(השיקול שלי הוא יותר ערכי ופחות פיננסי. מתוך מחשבה שהמציאות האידיאלית היא כמו שבנות רבות עלי כתב, וכמו שפעל המלמד שלי מהילדות. ואולי גם המורי שלך)

זה כן בסדר לקבל תשלום עבור הזמן והכישורים והעצבים שלך אבל לדעתי ראוי להשאיר את זה בגדר הצנוע והסביר.

150₪ יקר לדעתי אולי 100₪ אולי פחות זה גם תלוי כמה שיעורים אתה מתכנן לתת.

למה עבור מנתח פרטי זה בסדר לשלם 5,000 ש"ח, אבל כשמוהל רוצה 1,000 אז הוא יקרן?

למה מורה פרטי למתמטיקה 5 יח' לוקח 200 ש"ח לשעה במקרה הטוב, אבל כשמורה לבר מצווה לוקח 150 זו חזירות?

דווקא בתור אחד שמאוד מאוד מתנגד לזה שאנשים יתפרנסו מלימוד תורה אישי, אני ממש בעד שמי שעובד במקצוע תורני (ולא משנה אם כעבודה עיקרית או משהו קטן מהצד) ירוויח בדיוק כמו שהיה מרוויח בעיסוק דומה שאינו דתי.

אתם רוצים שאנשים איכותיים יבואו להיות מוהלים?

רוצים שאת הילד שלכם ילמד גמרא אדם שיכול לסגור את החודש בכבוד?

רוצים שהרב של הקהילה שלכם לא יצטרך להתלבט אם לשלוח את הילד שלו לעוד חוג?

רוצים שהמורה שמלמד את הילד שלכם לקרוא בתורה, ומפסיד בזמן הזה זמן איכות עם אשתו וילדיו, יעשה זאת עוד שנים רבות?

ובעיקר - רוצים להראות שלימוד תורה חשוב לכם לא פחות מלימוד מתמטיקה?

אם כן, אז שלמו בהתאם.

ולא כולם אנשי מעמד בינוני שאם לא ישלמו עוד כמה מאות ₪ למורה, יקנו במקום זה סושי.

אם אני מרוויח בעבודה שלי 60₪ לשעה ברוטו למה שאבקש 200₪ לשעה במזומן כדי ללמד ילד לקרוא?

להתפרנס בכבוד זה צורך דתי לא פחות משזה צורך קיומי.

לא אמרתי לתקוע מחירים כאילו אין מחר,

אלא בסך הכל לבקש מה שהיית מבקש לו היית עושה את אותה העבודה רק לא בהיבט דתי (כלומר שמורה לגמרא או לבר מצווה ירוויח כמו מורה למתמטיקה או לשון, טוען רבני כמו עורך דין,  מוהל ירוויח כמו כירורג שעושה פעולה ניתוחית, ורב במשרה מלאה ירוויח כמו עו"ס קהילתי במשרה מלאה.. וכן על זו הדרך. אלה כמובן סתם דוגמאות מהראש שלי, אבל הרעיון אליו אני חותר ברור).

לגבי אדם שלא יוכל לשלם אם המחירים יהיו גבוהים - בדיוק כמו שאם הייתי כירורג או מורה פרטי למתמטיקה או עורך דין, הייתי מקדיש כמה שעות בחודש "פרו בונו", כך גם במקרה הזה. 

זה שמאן דהוא לוקח מחיר מסוים כי זה שווי השוק של העבודה שלו, לא אומר שהוא לא יכול כמעשה חסד לתת את שירותיו בתשלום מופחת כאשר יש בכך צורך. ממש לא.

להפך, דווקא אם הוא יוכל לקחת מרוב האנשים מחיר מלא - יהיה לו קל יותר לתת שירות פרו בונו במקרי הצורך.

אני אוהב ביזנס ולהרוויח מלא דולרים.

אבל לדעתי דת זה לא מקצוע חוץ ממקצועות שאדם ממש עובד בהם לפרנסתו כמו שוחט מוהל רב קהילה סופר סת"ם כו'.

אם למישהו אין במה להתפרנס והוא חייב לתת שיעורים ולקבל על זה כסף אז בסדר לבריאות.

אם מישהו סתם רוצה הכנסה מהצד ושעת העבודה שלו שווה ברגיל 50₪ ברוטו אבל על לימוד לבר־מצווה הוא לוקח 150₪ פר שיעור זה קצת גרידי בעיניי.

לפי חיפוש קצר השכר ברוטו של שופט בבית המשפט העליון הוא 85K₪. לא נראה לי שדיין עם השכלה מקבילה צריך להרוויח כזה כסף. וזה לא שאני קומוניסט או משהו, פשוט זה לא לעניין. לקבל כסף זה סבבה אבל לא קרדום לחפור בה.

1. אם יש שני אנשים, 

אחד מהם נציג שירות לקוחות בפלאפון (העבודה הראשונה שלי בחיי הבוגרים 🙂) והשני הוא מהנדס תוכנה באפל,

למה שהראשון ירוויח פחות מהשני על הכנת נערים לבר המצווה?

אם אני מחפש מורה לבר מצווה לבן שלי, למה שאשלם יותר לעובד אפל? איך זה רלוונטי בכלל לשירות שהוא נותן לי?

כל עבודה נמדדת בפני עצמה, לא מודדים שווי של עבודה לפי עבודה אחרת שאותו אדם עושה (אלא אם כן יש שייכות בין העבודות, כמו מהנדס תוכנה שילמד את הבן שלי לתכנת... במקרה הזה הוא בהחלט ירוויח יותר מנציג שירות לקוחות).

2. גם אם אדם מרוויח 50 ש''ח לשעה, הוא עובד בדרך כלל 9 שעות ביום כלומר מקבל 450 ש''ח על יציאה מהבית.

זה לא אומר שהוא יסכים לצאת מהבית בשביל להרוויח 50 ש''ח על שעה אחת בלבד...

הכמות של השעות היא זו שנותנת לו מוטיבציה לצאת לעבוד.

במקום שבו ערך העסקה לא קביל מסיבה כזאת או אחרת הולכים לפי ערך טובין זהים או דומים.

כלומר פשוט לגשש כמה אנשים לרוב לוקחים על עבודה כזאת, לדעתי המנעד לא מטורף.

אם אין אפשרות לפי טובין זהים או דומים אז עושים ערך מחושב שזה חומר גלם + עבודה + הובלה + אחוז רווח סביר.

לכן אם שואלים אותי איך מתמחרים שיעור בקריאה בתורה אני שואל את עצמי כמה שווה בעיניי שעת עבודה שלי (+יציאה מהבית והליכה לבית הכנסת או וואטאבר).

אם אני מרוויח 50₪ לשעה אז בעיניי סביר לבקש 100₪ או משהו כזה בשביל הטרחה.

אם הזמן שלי הרבה יותר יקר לי, אולי אבקש יותר. או שלא אתעסק בזה.

אם הייתי מרוויח 1000₪ לדקה אז לא בטוח שהייתי טורח בשביל הכסף. אולי בשביל התחביב, ואז אין לי בעיה לבקש סכום סמלי.

"אם אני מחפש מורה לבר מצווה לבן שלי, למה שאשלם יותר לעובד אפל? איך זה רלוונטי בכלל לשירות שהוא נותן לי?"

=> זה מזכיר לי את ענף התעופה. חברת תעופה אחת מוכרת השבוע ב־7$/ק"ג וחברה אחת מוכרת ב3.5$/ק"ג. השירות אותו שירות. ליקרה לא אכפת מצדה אל תזמין פשוט זה הכסף שהיא צריכה כדי להרים את המשלוח מהקרקע. ולפעמים זה בכלל לא קשור להיצע. טיסות ריקות אבל עדיין יקר. לך תבין.

וככה גם אם תבקש ממישהו לנקות את חדר המדרגות. אם זה נער אז הוא ייקח פחות. אם זה מבוגר הוא ייקח יותר. שניהם משאירים נקי. ואם תבקש מברק אובמה הוא פשוט לא ירצה. אולי תמורת מיליון דולר.

כדי לחשב שווי של טובין, בודקים טובין דומים מבחינת מהות (למשל מחשבון דומה למחשבון) ולא דומה מבחינת היצרן.

הרי אפל מוכרת גם מטענים וגם אייפונים, וההבדל במחיר הוא אלפי אחוזים...

זה אותו דבר כמו לגשש כמה אנשים לרוב לוקחים על שיעור כזה.

אם יש נורמה מקובלת אז אפשר לקחת את הנורמה המקובלת.

בעיניי סכום נורמלי זה 100₪ פלוס מינוס ונראה שזאת דעת רוב האנשים כאן.

לקחת כמו שמקובל, כלומר היצע וביקוש 

"דווקא בתור אחד שמאוד מאוד מתנגד לזה שאנשים יתפרנסו מלימוד תורה אישי, אני ממש בעד שמי שעובד במקצוע תורני (ולא משנה אם כעבודה עיקרית או משהו קטן מהצד) ירוויח בדיוק כמו שהיה מרוויח בעיסוק דומה שאינו דתי."

אבל בפשטות אם משתכרים כמו שמשתכרים (=מחיר מקובל) זה לא כוחות השוק או משהו?

חוץ מהיצע וביקוש יש עוד שיקולים זה לא הגורם היחיד לקביעת מחירה

אם נניח כל חנויות הפלאפל בעיר שובתות חוץ ממני, ואנשים נואשים לפלאפל ומוכנים לשלם 100₪ למנה

זה לא אומר שאמכור ב־100₪ למנה, או שזה הדבר הנכון לעשות.

אני מרוויח כרגיל

כמו המשתכר אל יתשכר יותר משתות באוכל נפש

אם כוחות השוק מאפשרים לו, אז למה לא? תשובה, כי זה לא נכון לנצל בכהאי גוונא

תוך שעה כל המלאי היומי שלך ייגמר, ואז מי שמאוד ירצה לא יוכל לקבל.

אתן לך דוגמה אחרת:

נניח שלפני החגים יש מחסור חמור בעוף ובשר בסופרים.

אם הם יחליטו ''לא להתחזר'', לאף אחד לא יהיה. 

זה בדיוק מה שקרה עם הביצים והחמאה לפני שהתירו לייבא אותם, כי המחיר שלהם בפיקוח ולכן גם כשיש מחסור אי אפשר להעלות מחיר בשביל להתמודד איתו. 

התוצאה? 

לאף אחד אין. 

חפש בגוגל ''מחסור בחמאה'' או ''מחסור בביצים'', תראה כמה פעמים זה קרה

יש גבול כמה פלאפל נכנס בבטן אחת

ואין לי נפק"מ אם הקונים יהיו 100 הקונים הראשונים ביותר או 100 הקונים העשירים (או הנואשים) ביותר

מבחינת ביקוש המדינה הייתה יכולה לבקש 1000₪ עבור חידוש דרכון ועדיין היו תורים משוגעים. (לפחות בזמנו, לא יודע מה המצב עכשיו)

אבל לדעתי עדיף להשאיר את המחיר כמו שהוא ושאנשים יחכו קצת.

המדינה היא מונופול, לכן היצע וביקוש פשוט לא שייך.

אין כאן שוק משוכלל.

בקשר לפלאפל -לך זה לא משנה, ללקוחות כן. בסופו של דבר אנשים רוצים שהמחיר יותאם למצב, גם אם פוגע בהם לפעמים. 

זאת הדרך היחידה להבטיח שכאשר הם מאוד ירצו משהו, יהיה להם.

היא יכולה לעבוד גם במודל של ביקוש והיצע אין סיבה שלא.

הסיבה היא שמקבלי ההחלטות (המקבילים לדירקטורים) מעדיפים שלא.

בניגוד לפלאפל, בלימוד קריאה בתורה אין מישהו שצריך יותר או צריך פחות. כל מי שמעוניין בשירות הזה, צריך אותו. לכן אין סיבה לא לתת למי שפונה ראשון.

היא קובעת באופן מלאכותי את ההיצע.

אני לא יכול להתחרות במדינה ולהקים סניף שמנפיק דרכונים, כלומר יש כאן מונופול על כל המשתמע מכך.

כשיש מונופול אין שוק משוכלל שבו המחיר נקבע על ידי היצע וביקוש.

זה כ''כ בסיסי עד שזה מופיע בפסקת המבוא של הערך ''היצע וביקוש'' בוויקיפדיה.

ראשית גם אם הייתי מונופול אני כפוף להיצע-ביקוש. אם אני מוכר יקר מדי אנשים לא יקנו את המוצר שלי בכלל. אם דרכון יעלה 10000₪ לא הרבה אנשים יוציאו דרכון.

בכל־מקרה יש מחיר מקסימלי שאני יכול לגבות, בין אם אני מונופול ובין אם יש לי מתחרים.

פשוט במונופול המחיר המקסימלי הוא המחיר שמעבר לו אנשים פשוט יסתדרו בלי.

ואם יש לי מתחרים אז זה המחיר שמעבר לו אנשים יעברו למתחרה.

בוודאי שכמונופול אני יכול להחליט האם אני רוצה להתאים את המחירים שלי לביקוש או לתמחר באופן אחיד תלוי מה המטרות שלי בחיים. אם המטרה שלי היא למקסם רווחים אז למה לא? אבל יכולות להיות לי כל־מיני אג'נדות. גם במסגרת שוק חופשי לא כל החברות עובדות על מודל של מיקסום רווחים, הזכרנו מלכ"רים אבל חוץ ממלכ"רים יש כל־מיני עסקים "חברתיים" ודברים בסגנון שהמטרה שלהם להביא מוצרים בזול, אבל זה לא שהם מרוויחים על זה הרבה, מספיק כדי לכסות הוצאות ולהרוויח קצת אבל לא כדי להתעשר.

המדינה, אם הייתה רוצה, הייתה יכולה לעשות דרכונים בשביל רווח, או להפעיל תחבורה ציבורית במודל עסקי לחלוטין (וכך לבטל כל־מיני הנחות חברתיות, קווים ארוכים בביקוש נמוך, כו'), אבל לא בא לה.

חוץ מזה אני לא יודע כמה תחרות יש לשירות שפותח השרשור מציע במקום מגוריו, לך תדע אולי הוא מונופול מקומי או משהו. תאר לעצמך שהוא המורה היחיד ביישוב, וכדי ללמד ילד לבר־מצווה האפשרות היא או ללכת אליו או לקחת אוטובוס אל יישוב סמוך, 40 דקות כל כיוון, האם זה אומר שצריך להתפרע?

עריכה: אגב לגבי פלאפל יש עוד דרכים לדאוג שכולם יקבלו, אפשר לקבוע שלקוח יכול לקנות רק כמות מסוימת כו' כדי שיישאר מספיק או שיזמינו תור מראש

לגופו של עניין

@פשוט אני.. עיין תוספות קידושין דף נ"ח עמוד ב' תוספות ראשון בעמוד ד"ה "מימיו" באמצע התוספות "ראה לימדתי אתכם" עד הסוף.

אני לוקח 75 מלמד פרטני הנדסאים

אם כן.

אז אתה ממש זול.

רוב הקולגות שלך לוקחים פי 2 ויותר

האם הערך של הוראה פרטית במתמטיקה כזו שווה ערך לערך שמציע פותח השרשור?

והאם ההצע והביקוש שווים?

ממילא אם קל יותר להיות מורה לקריאה בתורה מאשר מורה למתמטיקה, זה אמור להשפיע על ההיצע ולכן גם על המחיר. כוחות השוק אלופים בלעשות את שלהם.

לשאלה של @הודעה1 הייתי הולכת על בין 100 ל120. ממוצע לשיעור פרטי...  לפחות בהתחלה. אם יש הרבה ביקוש אז מעלה את המחיר בהדרגה

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל