פשוט צריך למצוא את הקהל והעיתוי המתאים.
גם אני בטבע שלי אוהב הומור וסרקזם, בעיקר הומור סביב לא לקחת את הדברים ברצינות או לומר דברים שכולם חושבים אבל לא אומרים בקול.
עכשיו, יש אנשים שרואים את זה בעין יפה, יש כאלה שפחות.
אתמול המעסיק שלי שאל אותי אם אני מתחבר לאקשן שבעבודה, אמרתי לו שהאמת הייתי שמח לשבת על חוף הים ושכסף ייפול עליי מהשמיים אם זה היה תלוי בי... אבל גם לעבוד זה לא נורא. והוא ממש צחק מזה. עכשיו, אם תגיד את זה בראיון עבודה רשמי סיכויים גדולים שלא יסתכלו על זה בעין יפה.
בקיצור, צריך לקרוא את הסיטואציה, לא ללכת full throttle עם הבדיחות ישר על ההתחלה אלא תראה איך הדברים נראים, יש בנות יותר ביישניות או יותר תכליתיות / רציניות, AKA ייקיות, יש בנות שממש זורמות וכל היום צחוקים דחקות.
בכללי זה גם חשוב לדעת לפתח modes שונים של תקשורת, הכרתי כל־מיני בנות ועם כל אחת הסגנון היה שונה, הייתה בת שרוב השיחות שלנו היו צחוקים, אבל גם הכרתי מישהי אחרת שאמנם חוש ההומור שלה לא וואו (מצטער) אבל יש לה עומק ויצירתיות ואפשר לדבר איתה על דברים ברומו־של־עולם ממש בטבעיות, וגם זה וגם זה היה אחלה.