עוד לא מעכלת, אבל קבעתי פגישה עם הוצאת ספרים בנוגע להוצאת סיפור תשובה שלי לאור.
עוד לא בטוחה לגבי כלום, שיתפתי רק את בעלי, אבל מרגישה בנח לשתף אותכן בתהליך.
מצרפת קטע קצר מפרק שקוראים לו "תמרה".
כל זה קורה בתקופה שאני ממתינה ומרגישה די מסכנה בלי החצי שלי.
למען האמת, דאגה למישהו מסכן יותר ממך, מגמדת את המסכנות שלך. אתה מחליף את מתג ה"דאגה" למתג ה"נתינה" וגם בדרך חוטף כמה זכויות.
שמתי לב, שבכלל כל דבר שיסית את התשומת לבך מעצמך, תמיד עוזר במצבים קשים בחיים.
אנשים הכי מסכנים, עצובים, אנשים שנשברו, הם אלה שמרוכזים רק בעצמם ובקושי שלהם.
דאגה לתמרה, ההתבודדות, החברות שלי והחוג תפירה מחזיקים אותי על הגל בתקופה הזאת.
****
לפני החתונה סיפרתי לה שהתארסתי.
אמרתי לה שבעלי לעתיד פרסי. הסתבר שגם היא פרסייה והיא שרה לי שיר בפרסית "אוי אנר אנר".
בשנים הראשונות שאהיה נשואה כל פעם שנגיע לבית הוריי, אעיף מבט לראות אם תמרה שם.
אבל תעלומה, מאז שהתחתנתי לא ראיתי אותה במקום הרגיל שלה יותר.
)