אבל כל מפרשי התורה נוקטים קו אחר לחלוטין.

במיוחד הנצי"ב שהזכרת. 

שמעתי את הפירוש הזה (או דומה לו) בכמה הזדמנויות,

והשבת ראיתי באמרי אמת תרצ"א

ותרא את יצחק ותפול מעל הגמל וגו' ותקח הצעיף ותתכס יאתא בזוה"ק פקודי שרבקה ראתה שיצחק הוא מידת הדין ולכן נפלה מעל הגמל, איתא בספר מנחם ציון שיצחק נקרא פחד יצחק מפני שכל מי שהסתכל עליו נתמלא יראת שמיים, זהו ותקח הצעיף ותתכס כדאיתא בגמרא כסי רישיך כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא [...] שאצל יצחק מי שראו נתמלא פחד [...]

רמב"ן: ותרא את יצחק ותפל – לשון רבינו שלמה: ראתה אותו הדור ונתביישה ממנו.

והנצי"ב בדיוק כותב את מה שכתוב שם אני לא יודע למה אתה מתכוון:

(ותתכס) מרוב פחד ובושה, כמו שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה. ומאז והלאה נקבע בלבה פחד, ולא היתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב, אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם לא בושו לדבר רתת לפניהם, משא״כ רבקה. וכל זה הקדמה לסיפור שיבוא בפרשת תולדות שהיו יצחק ורבקה מחולקים בדעות, ומכל מקום לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק על דעתה בדברים נכוחים כי היא יודעת האמת כי עשו רק ציד בפיו, וכן בשעת הברכות, וכל זאת היתה סיבה מהקב״ה שיגיעו הברכות ליעקב דוקא באופן כזה וכאשר יבואר במקומו. ואילו היתה רבקה עם אישה כמו שרה ורחל עם אנשיהן לא היה מגיע בזה האופן, והכל בהשגחה פרטית מראש שתגיע רבקה ליצחק בשעה שתבהל ממנו ויצא אחרית דבר כפי רצונו יתברך.

///

לנושא עצמו בהחלט יש כאן עניין גדול. וזה מעניין שהתורה מתארת כל־מיני סוגים של מערכות יחסים.

פעם שמעתי שמערכות יחסים מתקבעות, פחות או יותר, לפי הרושם הראשוני. לאו דווקא במבט ראשון, אלא בתקופה הראשונה. ואני ממש רואה את זה בכל דבר ועניין, גם ביחסי עובד־מעביד, גם ביחסים בין חברים, גם בזוגיויות, איך שנראה היסוד ההתחלתי ככה זה ממשיך גם בהמשך.

יכול להיות באמת שאצל יצחק ורבקה היה מתחילה "דיסטנס", היא באה מבית של עובדי ע"ז,  צעירה ממנו, גם ככה די בהלם מכל הסיפור, לפניה עומד פחד יצחק, צדיק קדוש ונורא שראה מלאכים ושרד את העקידה כו' בסופו־של־דבר ההתחלה היא שני עולמות מאוד רחוקים. ואכן הפרשה מתאפיינת בכך שכולם עושים הכל מאחורי הגב של כולם: עשו מרמה את יצחק, יעקב מרמה את עשו, רבקה לא מספרת ליצחק על התכנית של עשו להרוג את יעקב ומוצאת תירוץ לשלוח אותו לחרן. יצחק ורבקה מתנהלים ממש כמו אישיויות נפרדות לאורך כל הפרשה.

פרשנות של התורה יש כמה אפשרויות, זה לא כמו פסיקת הלכה.

ז"א זה נחמד מאד להאניש את האבות, אבל, זה לא עובד ככה.

זה לא פשוט לקחות דמות של האבות ולהאניש אותם.

זה לא שהדברים הם אינם אמת, אבל, מנגד צריך להבין את ההשלכה של האמירה והדיבור בצורה כזאת לעומת התועלת שתצא מזה.

אם המצב הוא: עץ לעשות לה' הפרו תורתך אז אני עם הרב זקס.

אני מאמין שעדיין לא הגענו למצב כזה, אבל, שוב זה מה שאני רואה וייתכן שמספר אנשים שונים יראו מציאות שונה בו זמנית.

כי הם כבר אנשים. זה שהם אנשים - זה לא אומר שהם קטנים. הגדולה זה להיות איש ולהיות גדול, וזה מה שהם היו. להיות מלאך זאת לא חכמה גדולה, אין לו יצר, אין לו תורה או התמודדות כלשהי. איש זה וואו.

"כמלאכים" כ' הדמיון היא חשובה בהקשר הזה.

ככל שאנחנו יותר לומדים מאבותינו הגדולים, מההצלחות והכשלונות שלהם כך אנחנו מרבים את כבודם ובכך את כבוד ה' בעולם.

חז"ל אמרו ביקורת יותר גדולה על יעקב אבינו בעקבות ההפלייה בין יוסף לאחיו, לא היתה עם זה בעיה ב"ה.

כמו כן, יראת שמיים בפרשנות התנ"ך היא לא באה לידי ביטוי בצורך לייפות את הטקסט אלא בנסיון להבין מתוך חרדת קודש מה ה' רוצה שנלמד מפה. מה אפשר ללמוד מפה.

לקחת משהו שהוא לא אנושי ולדמות אותו לאנושי.

כמו לקחת צעצוע ולעשות סרט כאילו יש לו רגשות ומחשבות ועוד מאפיינים של אנושיות.

להבדיל,

אבותינו הקודשים, וכל צדיקי וגיבורי ישראל במקרא ובתולדות עם ישראל היו אנשים!

לכן לשונית זה לא נכון להגיד עליהם את הביטוי "להאניש", הם כבר אנשים!

וזה שהם אנשים זה הכי מדהים שבעולם,

כי אז אנחנו יכולים להסיק מהם עלינו.

אם הם היו מלאכים, אז היינו אומרים "טוב הם עשו את זה בגלל שהם מלאכים, אנחנו רק אנשים אז לא נוכל ללמוד מהם".

לכן חז"ל היו מסוגלים לומר "חייב לומר אדם אימתי יגיעו מעשי ידי למעשה אבותי". 

להיות איש זה לשלב חומר ורוח.

למלאכים אין חומר, יש רק רוח. לכן אין להם נסיונות ולכן הם לא יכולים לגדול.

אדם הוא סוג של עוף מוזר. יש לו נשמה גבוהה ויש לו גוף גשמי. זאת סתירה חזיתית!

מה אני בא להגיד בכל זה?

להגיד שאבותינו הקודשים היו אנושיים זה לא להמעיט בכבודם, להיפך! וואו הם היו אנשים, איך הם עשו דברים כל גדולים בהיותם אנשים??

וגם הטעויות שלהם, אלו טעויות שרלוונטיות אלינו ואנחנו יכולים ללמוד מהם! כמה זה חשוב!

התורה בעצמה וגם כן חז"ל לא מציגה את הדמויות ענקיות בתנ"ך במושלמים ללא פגמים. להיפך, היא מראה את הטעויות ומדגישה אותם.

אז אם הרב יונתן זקס הולך בדרכם, איזה דבר גדול זה!

רוב בתי המדרש אומרים על בסיס הגמרא בבבלי "אם ראשונים כמלאכים"..
אז אני מניח שלדעת התנא בגמרא (לא זוכר מי אומר זאת) המטרה היא להאניש אותם אבל אותנו לשים כחמורים.

זה בסך הכל דימוי...

צריך שהמסר יעבור, אבל לצערי יש מגרעות רבות בלקחת אדם שהוא הרבה יותר מ"איש" ולגמד אותו.

אני מעריך שהטענה שכנגד היא שלא צריך להפוך אותו לאיש כמונו בדיוק אלא לתת לו את מקום גדולתו ולא לכמת אותו בדיוק במסגרת המצומצמת שלנו שהרי, אבותינו לא חיו במציאות שלנו בכלל.

אני מאמין שזה דבר נכון בבסיסו.

כתבת: " אבל לצערי יש מגרעות רבות בלקחת אדם שהוא הרבה יותר מ"איש" ולגמד אותו."

"איש" זה משהו קטן?? זה משהו ענק!! איך אתה לא תופס את זה?

כשתתפוס את זה הגישה שלך על החיים תשתנה מהקצה אל הקצה. תצא בחוץ ולא תראה את מה שקראת לו אנשים. אתה תראה "מלאכים".

אני יכול לחשוב על כיוונים להתייחס למימרת חז"ל שאתה מביא אבל נראה לי שנצא ממן ההקשר של השיח.

כי כמו כל לימוד סוגיה, יש כאן כמה מקורות שנראים כסותרים וצריך ליישב ביניהם וקצרה היריעה לעשות זאת בפורום. 

דוגמא למקור שסותר - התורה עצמה, חז"ל שנתנו ביקורת על האבות "והאנישה" אותם וכולי).

ואם נחשוב על זה כך - אדם זה רוח וחומר.

מלאך זה רק רוח.

אני רואה אדם גדול והוא נדמה לי כמלאך. איך? הרי הוא בנאדם!

כי אותו בנאדם שולט בחומר שלו על פי הרוח שבו. ולכן הוא דומה למלאך, שכל כולו רוח וזה מה שמכוון אותו.

הנה זה פירוש אחד שנראה לי יפה ומתאים.

האם זה אומר שהוא מושלם כמו מלאך? לא. הוא בנאדם.

להגיד על האבות שלא היו מושלמים זאת טעות? לא, התורה אומרת את זה במפורש.

הם היו בני אדם ובמצב צבירה הזה היו שלימים ובזה הם היו דומים למלאכים, שמה שמייחד אותם זה השלימות.

נ.ב - עוד משהו לגבי האמירה - גם הראשונים התייחסו למי שלפניהם כמלאכים. ז"א הם יחסית לא היו מלאכים לגבי לפניהם אותם ראו אותם כמלאכים.

יצא לי לראות פעם מי שנראה כמלאך, אבל אין זה אומר שהוא מלאך ממש. הוא נראה כמו מלאך.

עד עכשיו לא הבנתי איך יעקב נשק לרחל.

בדואי שרואה לראשונה את בת דודה שלו מנשק אותה בלחי? ואז מתאהבים ומתחתנים? 

אם לא היה חשש לעריות איך התחתנו? 

אנחנו מחמירים מדי על צניעות? 

לקטלג את יעקב כרומנטי? 

לעולם לא נדע

א. לא כתוב שהוא נישק אותה בלחי יכול מאוד להיות שסתם נתן לה בוסה כמו הדודות המרוקאיות לאו דווקא מתוך כוונה רומנטית. הבן־אדם נמלט על נפשו ופתאום באמצע שום־מקום רואה קרובת משפחה שלו אפשר להבין את ההתרגשות.

ב. לגבי עריות לא כזה הבנתי אין שום בעיה הלכתית להתחתן עם בת־דודה.

ג. לגבי צניעות הקריטריונים לפני מתן תורה היו שונים, וגם אחרי מתן תורה היו מחלוקות בדבר,

למשל:

אמר רב יהודה אמר רב מעשה בבנו ובבתו של ר' ישמעאל בן אלישע שנשבו לשני אדונים לימים נזדווגו שניהם במקום אחד זה אומר יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם וזה אומר יש לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיופיה אמרו בוא ונשיאם זה לזה ונחלק בוולדות הכניסום לחדר זה ישב בקרן זוית זה וזו ישבה בקרן זוית זה זה אומר אני כהן בן כהנים גדולים אשא שפחה וזאת אומרת אני כהנת בת כהנים גדולים אנשא לעבד ובכו כל הלילה כיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן ועליהן קונן ירמיה על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים.

האמורא עולא היה מנשק את ידי אחיותיו כשהיו חוזרות הביתה

"כל נשיקות הם של תיפלות חוץ מג' נשיקות [...] ר' תנחומא אומר: אף נשיקה של קריבות, שנאמר: וישק יעקב לרחל. למה? שהיתה קרובתו."

=> גם אם ההלכה לא ככה כעת (איפשהו ברמב"ם הלכות איסורי ביאה) זה לא אומר שהוא עשה משהו לא בסדר כמו שאין הלכה כבית שמאי אבל מסתמא בית שמאי היו עושים כבית שמאי לפני שהייתה הכרעה.

א. בוסה מרוקאית זה לא בלחי?

הדודות של היום התקדמו לשפתיים?

ב.לגבי עריות הכוונה היתה שיש מפרשים שטענו שאין חשש עריות כי היא בת דודה. אז מותר לנשק כמו את אמא.

אבל הם התחתנו אז לא סביר.

ג. זה מה שאמרתי, גם אחרי מתן תורה הקריטריונים של היום מחמירים יותר.

א. זה לא לחי אל לחי? לא יודע אני אשכנזי בכלל. בכל־מקרה היו שדייקו מהמילים "וישק לרחל" בניגוד ל"ישקני מנשיקות פיהו" ש"לנשק ל־" הכוונה לנשיקה על הראש או על כף היד. גם לבן נישק את יעקב וכנראה אותו סגנון של של נשיקה.

ב. אגב בזה יש דוגמה מעניינת, לפני מתן תורה (ועד עצם היום הזה אצל בני נח) אחות האב אינה נחשבת לערווה וברור שמותר לנשקה לפי הדעה המתירה בגמ' מצד קורבה

כך שיכול מאוד להיות שזה נחשב אותו דבר

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר