על העניין, והשאירה עליי רושם עד עכשיו אם כי אשמח לקרוא אותה שוב

@בארץ אהבתי

ובכל זאת, אני חושבת שהתשובה לא נמצאת בהכרח בחיבור למצווה (כלומר, גם  אבללא רק) אלא במה שאת מרגישה בזמן הזה ומה זה מעורר בך, הריחוק הזה, בתוכך

הכפייה הזו כביכול

הירידה לפרטים הקטנים

המרחק הפיזי מהבעל שהוא אולי גם נפשי בזמנים האלה

רגשות לא פותרים רק בשכל. צריך לצלול ולראות על מה זה יושב בעומק ולרפא את המקום הזה לדעתי. בין אם בהכנעת הלב דרך הלימוד בעניין, בין אם במקום שלך מול בעלך ומול עצמך ביחס לזמן הזה

שולחת חיבוק❤️ ומקווה שתמצאי את הדרך

אפשר למצוא בספוטיפיי

הם עוסקים בזה לא מעט... לא יודעת לכוון על פרק ספציפי, תבדקי שם, יש שם כמה פרקים שיכולים להתאים לנושא

ותודה @המקורית על התיוג.

קודם כל, אני יכולה לשים לך קישורים לכמה תגובות שכתבתי לאורך השנים בנושא הזה פה בפורום.

כל אחת מהן ארוכה, אבל את בהחלט מוזמנת למצוא לך קצת זמן ולקרוא.

אני כבר אחפש לך קישורים לתגובות הנ"ל.

חוץ מזה, ראיתי בדיוק שאלירז פיין פותחת סדרת מפגשים נשיים בזום סביב הנושאים האלו. זה לא קורס מסודר, אלא יותר שיח נשי, ולכן גם העלות היא ממש סמלית (15 ש"ח למפגש, בלי שום התחייבות להשתתף בכל השיעורים). אבל יש לה המון מה לתת  בנושא הזה.

בדיוק הערב מתחיל המפגש הראשון.

מעתיקה לך את הפרסום שראיתי -

אם את מחפשת הרבה זמן שיעור שבועי לנשמה שלך, שיגע בעבודת ה' וגם בנשיות שלך, אבל החורף התחיל, או סתם קשה לך לצאת מהבית, יש לנו הצעה בשבילך..

ביחד עם חן עמרם המדהימה גיבשנו קבוצה של נשים שרוצות להפגש בזום ופשוט ללמוד.. ואת יותר ממוזמנת להצטרף!

כל יום שני ב21:00 בערב, שעה וחצי רק שלנו, החל מראש חודש כסלו, אנחנו פשוט נפגשות לשיעור יחד.

נלמד מחדש את ההתמודדות עם נידה, נצלול לאוצרות הגוף הנשי ואיך הוא מגלה לנו את טעמן של המצוות הייחודיות לנשים , ניגע במה שקשה לנו בכל נושא, נתקרב לה' דרך זה ונרפא ביחד את הלב במעגל נשי שמח ואוהב.

*איך נרשמים?*

פשוט שמים 15 שח לשיעור הראשון בקבוצת הפייבוקס

ומצטרפים לקבוצת הוואטסאפ המשותפת לחברותות, שם יתפרסמו גם הקישורים למפגשים וגם ההקלטות.

לא צריך להתחייב לסדרה כולה בשום שלב. (למרות שתמיד כדאי לשמוע הכל 😎)

יהיו הקלטות למפגשים

ובכללי המטרה היא שפשוט יהיה לך כאישה 'עזרת נשים' מיטיבה, חבורה להיות בה באופן שהכי מתאים לך.

*המפגשים לנשים נשואות*

לפרטים נוספים ושאלות -

חן: 052-4333609

או אצלי, אלירז: 052-7290805

קבוצת הפייבוקס לתשלום:

שלום בבית עם אלירז פיין

קבוצת הוואטסאפ של החברותות:

חברותא נשים ללימוד שלום בית

שאולי גם קצת יעזור לשאלה שלך, וגם יתן לך קצת היכרות עם הסגנון שלה.

(מפרסמת באישורה, כמובן. היא כתבה את זה בפייסבוק בתגובה לדיון על קושי מול מצוות הטהרה. טיפה ערכתי את החלקים שבהם היא מתייחסת למה שהיה שם בדיון, כדי שהדברים יעמדו בפני עצמם).

אני בעצמי טעמתי את הסבל שתואר, היטב, בשנתיים הראשונות לנישואין שלי. בכל הרצינות.

מעולם לא קיבלתי הדרכת כלות מסודרת. הייתי בת הרב, אף אחד לא חשב שצריך יותר ממפגש חתימה על טופס המדריכה לרבנות.. וכדי לדעת מה נדרש, קראתי עם אמא את הלכות טהרה..

קראתי בכעס!!

בכעס גדול אפילו!

כל הלכות הרחקה, היו נראות לי מוגזמות, הזויות ומרושעות, ממש כמו שאפרת כתבה. והמחשבה שכמעט שבועיים בחודש אמצא עצמי ללא מגע מהאיש שאליו ייחלתי כל החיים ועבורו שמרתי על עצמי - היתה בלתי נסבלת!

שנאתי את ההלכות ואת חז"ל, חשבתי שהם חבורת גברים אטומה שלא רואה את הצרכים שלי בתור אישה.. ושהם אחוזי בהלה ממה שאני מביאה כאישה.. שהם קטנים ופחדנים..

[שה' יסלח לי שאני כותבת את זה היום ושחשבתי את זה אז! אבל אני רואה את זה נצרך עבור המסר הסופי]

הכעס שהיה לפני החתונה, התעצם אחריה הרבה יותר!

ביחד עם אתגרים שונים שזכינו בהם, ושנתיים ראשונות של הלוך וחזור אל המקווה בכל חודש - זה הפך לזעם נורא..

היו שם סביב הריחוק, הרבה מאוד סבל ובכי..

שלא לדבר על אובדני הריון ומצבים קשים מאוד..

לא אשתף יותר מזה בהתמודדות הזו כי היא שייכת לתחום האישי-זוגי שלנו, אבל אפשר לומר שרק בזכות המחויבות המופלאה של בעלי, לא נפלנו אז בנגיעה בזמן האסור.

כשחיפשתי מענה לכעס, לכאב ושאלתי נשות מקצוע בתחום, קיבלתי תשובות שהרגישו לי מנותקות ושטחיות.

חזר בהן עניין החידוש של הגעגוע והאהבה.. וזה ממש לא סיפק אותי.. הרי אפשר להחזיר את הגעגוע גם ביומיים בלי מגע...

כל זה היה נראה לי ההיפך המוחלט מרצון ה'!

ההרחקות הביאו לי רק סבל והיעדר שמחה בזוגיות..

לא הבנתי למה קיבלנו את העונש הזה?

התחושה היתה לחיות שבועיים באהבה ושמחה, ולמות שבועיים, מתבוססת בבדידות של עצמי..

אני מניחה שעם כל זה אתן מזדהות.

באיזה לילה בודד אחד, לפני אור ראשון ובדמעות שליש - עשיתי הסכם עם הקב"ה:

אני שומרת את הדברים ככתבם וכלשונם, והוא חייב לי תשובות! אבל תשובות אמיתיות! עמוקות וממלאות!

זה דרש ממני אמון גדול..

בה' יתברך, בחז"ל, ביכולות שלי עצמי..

אבל זה היה הסוד..

לדעת שההלכה כפי שהיא, היא רצון ה' האמיתי.

גם אם אני לא מבינה..

והם הגיעו..

בדרכים לא דרכים, תובנות שנפלו, משפטים שעברו לידי, פסוקים שפתאום קיבלו משמעות חדשה..

אבל רובן הגיעו דווקא מתוך קיום המצווה בהקפדה..

מהמעשה עצמו, עלתה התשובה.

פתאום הבנתי את התשובה שתמיד היתה נראית לי הזויה:

"נעשה ונשמע"

הבנתי שהנואשות שלי לחיבוק ותליית האושר שלי במגע הם דבר לא תקין, שאני מלבישה על המגע חסכים של אהבה עצמית והרבה מאוד מטענים רגשיים. זה הצריך ממני הרבה יושר פנימי.

נשים מתעצבנות לשמוע את זה פעמים רבות, אבל רובנו תולות את האושר שלנו בחיבוק, זה לא רע חלילה לשמוח מחיבוק, אבל לא הגיוני שזה יביא אותנו לדיכאון כשאין. הרי 20 שנה התהלכתי בעולם חסרה, בלי האיש שלי, וגם כשצללתי לתהומות לא האשמתי את היעדר החיבוק שלו, אז גם אחרי החתונה, זה לא נכון.

זה מזמין אותי לעבודה..

לקח לי זמן לפרק את הכאבים שלי, את המצבורים שלי, לצלול אל ההלכות מחדש, ולאט לאט לחשוף תמונה יפהפיה!!

מפה מדויקת שהתגלתה כמו בקסם...

תכנית חודשית מופלאה של צמיחה אישית נשית וזוגית..

שהמטרה שלה היא אחדות ענקית ואהבה אינסופית ושלימה בין עצמך לעצמך ובינך לבן זוגך!

מפה שעוברת דרך ההורמונים והפיזיולוגיה הנשית, ומדויקת לאישה ולנפשה..

מפה שעוברת דרך דקדוקי הלכות, סבלנות וענווה..

מפה שעוברת דרך דיבורי חז"ל שגילו לי על עצמי דברים שלא ידעתי בעצמי! דברים שחז"ל יודעים על כל אישה, הרבה יותר ממה שנשים הכי אינטלגנטיות ומודעות - יודעות על עצמן היום..

לא סתם רש"י מפרש "וספרה לה - לה, לטובתה ולהנאתה"

את המפה הזו אני חולמת שכל אישה תכיר, ותצמח בעזרתה..

היום אני מעבירה אותה לנשים בשיעורים וסדנאות, ואנסה לתת אלפית  קטנה כאן. אולי ירווח לכן, אולי יתיישב על דעתכן..

וגם אם לא - דעו לכן שיש תשובות לכל הכאבים שלכן!

גם אם הם לא אצלי, הם אצלכן!

והלכות טהרה יהפכו עבורכן למשהו מרפא!!

אל תברחו כשקשה, נסו לשמוע את הבקשה האלוקית שבתוכן, והיא תמיד בקשה לטוב עבורכן.. ריפוי הוא לא תמיד קל אבל הוא מתנה..

___________________________

למי שרוצה להחזיק קצת ראש, נתחיל במושג נידה.

____________________________

ואֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ.

כמה הפסוק הזה מכעיס אותנו...

כמה נשים רואות בו השפלה.. חושבות שהוא מגיע מלשון נידוי.. שאנחנו מבטאות טומאה, כשבמציאות אין שום קשר.

המילה נידה מופיעה בפסוקים עם ד' דגושה תמיד. הד' דגושה מסיבה מעניינת שנקראת "הידמות עיצורים". כלומר היו אמורות להיות שני ד' במילה והן התלכדו לאחת.. כלומר היה צריך להיות כתוב -

נידדה!

כי נידה היא מלשון נדידה ותנודה. ולא מלשון נידוי.

נדידה לאן? אל עצמך.

האישה נוצרה שניה בעולם, היא חווה את עצמה תמיד דרך שותפות עם עוד מישהו.

המשאלה הפנימית שלה, גן העדן שלה, תמיד עוסק בשניים, לכן היא מתמסרת למערכת יחסים זוגית, עד כדי כך שלפעמים היא מוחקת את עצמה ורצונותיה. (וכאן כל אישה ישרה מספיק יכולה להזדהות)

זוגיות בריאה מעולם לא תוכל להיווצר על בסיס מחיקה של אחד הצדדים! היא תהיה כמו מוות, גוף ללא נשמה או נשמה ללא גוף.. (גבר ללא אישה, או אישה ללא גבר) לא יווצר שום דבר חדש ופעיל ממנה.

אפילו ייגרע מהמציאות - תהיה כאן בדידות. יהיה כאן פירוד.

הקב"ה יצר את המחזוריות הנשית בדיוק כדי למנוע את הנפילה למקום הזה..

"הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ" אומרת לנו התורה..

פעם בחודש יוצא דם הוסת ומזכיר לאישה היהודיה שהגיע זמנה להתכנס פנימה אל נפשה! (גם הוסת נקראת כך על שם שמווסתת)

לא לתלות את היותה אהובה באף אדם חיצוני לה!

להפסיק את העיסוק בהענקת אהבה ובקבלת אהבה מאחרים.

להזין את עצמה מעצמה!!!

זה הזמן שלה להזכר ברצונות שלה, בחלומות שלה, בצרכים שלה כיחידה נפרדת.

כמו שהרחם מזינה את עצמה כל חודש בדם מחודש, ככה גם את! מזינה את עצמך בזמן הזה..

והלכות נידה לא רק שלא מפקיעות ממך את השייכות והשליטה על גופך, הן לגמרי משיבות לך אותו!

______________________________

אז למה טומאה?

_______________________________

אחד הבלבולים הקשים בדור הזה הוא סביב המושגים של טומאה וטהרה, קודש וחול..

בד"כ אנשים קושרים טומאה עם לכלוך ומוסר ירוד, וטהרה עם נקיון ורמה מוסרית גבוהה. כשבפועל אלה התניות שלנו. ולא התניות של התורה.

טומאה וטהרה הם מושגים רוחניים הנקשרים בגוף!

הם אינם קשורים בלכלוך ונקיות או בטוב ורע..

זאת אומרת שאדם יכול להיות צדיק וישר, אבל הוא טמא מפני שנגע בדבר שטימא אותו. לפעמים גם מעשה של מצווה עשוי לטמא את האדם, כמו למשל השתתפות בלוויה..

לפיכך, אין התורה מתייחסת אל הטמא כאדם שלילי – אלא שהוא מוגבל, כתוצאה מטומאה זו, למשל מלהיכנס לבית המקדש.

גם כהן המשרת בקודש, אם נטמא, לא יוכל להכנס למקדש.

ההיטהרות מהטומאה מושגת על ידי מעשה פיזי המסלק את הטומאה, בדרך כלל – טבילה במקווה.

גם אדם רע, בעל מידות גרועות ביותר, שמשקר וגונב, יכול לעלות למקדש אם טבל (וכמובן שייענש בלי קשר לטומאה או טהרה).

אבל בעצם - אין שום משמעות מוסרית לטומאה הזו.

לפיכך  ברור שאישה שנטמאה בשעת קבלת הוסת, אינה מלוכלכת ואינה מורחקת! לא מצד מעשיה ולא בכלל.. היא מתכנסת!

והיא עודנה ראויה לכבוד ולאהבה, בדיוק כמו קודם!

היא אינה נעשית "מוקצה מחמת מיאוס", והדבר הזה פשוט לכל יהודי ירא שמים!

אז מה הקטע של ההרחקות?

האיסור על נגיעה?

ולמה השינה בנפרד?

מה כן משמעות הטומאה הזו?

למה על הזוג לנהוג בדיני הרחקות בעונת הנדידה?

_________________________

מי כמונו יודעות כמה קשה לנו להתכנס ולשמוע את הקול הפנימי שלנו.. מרכזי התקשורת המפותחים של אישה, מייצרים קשיבות גדולה שלה לצרכים של אחרים, והרבה הרבה פחות קשיבות שלה לקולה הפנימי.. (אל מול הגבר, שבעקבות צמצום מרכזי התקשורת שלו באופן הורמונלי בתוך הרחם בשבועות הראשונים להריון , מצליח לשמוע את קולו הפנימי ולהיות יותר נאמן לעצמו בד"כ במערכות יחסים, וזה לימוד שבני הזוג יצטרכו ללמוד זה מזו, הוא ילמד להיות קשוב החוצה, והיא תלמד להיות קשובה פנימה)

יש אנשים שמסבירים את הטומאה בנידה, בכך שהוסת מבטאת פוטנציאל חיים שלא התממש, ויש בה מיעוט מוות. אני אישית פחות אוהבת את הפירוש הזה.. למרות שזה נכון שבאישה יש פוטנציאל חיים ענק, ולכן יש גם עוצמה גדולה יותר הפוכה. אבל אני רוצה להגיד עמוק יותר באופן שמסביר גם את דיני הרחקות.

טומאה היא אנרגיה חיובית (!!) שזורמת למקומה הלא נכון...

כידוע לנו, המוות הוא הטומאה הגדולה ביותר ביהדות. הוא ניתוק הקשר שבין הנשמה והגוף.

למה הוא כ"כ רע? (תחזיקו ראש! זה מהלך)

היהדות בניגוד לנצרות ולדתות אחרות מאמינה באחדות האל.

זאת אומרת לא רק בעובדה שיש לנו אלוקים יחיד,  אלא שהעולם הוא אחדותי: הכל הכל, הטוב וגם מה שנראה לנו רע – יוצא מאחד, יוצא מהקב"ה שהוא טוב ומיטיב לחלוטין.  זה משמעות הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"

(את הרע יוצר מי שמקלקל את מעשיו ופוגם בציווי האלוקי, אבל הוא לא הופך את הבריאה לרע)

הנצרות תופסת את צרכי הגוף כמשהו רע ואת צרכי הנשמה כמשהו גבוה. מי שרוצה להתקדש בנצרות, צריך להתעלם מצרכי הגוף שלו ולהתנזר מהם! בעצם הנצרות מאמינה בפירוד. בשתי רשויות:

רשות של האל ורשות של השטן, רשות אחת טובה ורשות אחת רעה.. הרוחניות שייכת לטוב והגוף שייך לרע. הגבר נוצר מהבורא הטוב והאישה נוצרה מהשטן (חווה נקראת eva כמו תחילת המילה evil = רוע.)

ולכן הנצרות נחשבת לעבודה זרה.

היא יוצרת פירוד בעולם. שתי רשויות.

לעומתה, ביהדות גם צרכי הגוף מקודשים! וגם צרכי הנשמה!

לא מדובר בחלקים רעים וטובים של האדם, אלא הכל הוא טוב ומאוחד!

מי שמאמין שבאישה עצמה טמון רוע או לכלוך, בה או בגופה, ניזון ממסרים שהנצרות הפיצה בעולם בשם הדת! וזו עבודה זרה!

ביהדות: "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה... אף בלא תורה, בלא חומה. רבא בר עולא אמר : אף בלא שלום" (יבמות סב, ב)

המוות, כמו הנצרות, הוא אבי הפירוד.

פירוד בין הגוף והנשמה – לא מאפשר לאדם התקיים בעולם שלנו ולמלא את יעודו.

גוף ללא נשמה - דומם ונרקב,

ונשמה ללא גוף - לא יכולה לפעול בעולם המעשה שום מצווה ולכן לא תרויח את מקומה בעולם האמת.

שני הכוחות של הגוף והנשמה הם נפלאים, אבל כשהם בפירוד, הם אינם נמצאים במקום הנכון ונוצרת טומאת מת.

אם כך: מהי טומאה?

כוח חיובי כמו גוף או נשמה, שניהם יקרים וקדושים, שלא נמצא במקומו הנכון! שלא נמצא בחיבור הנכון..

בזמני הנדידה של האישה, בפשטות, האנרגיה שלה צריכה ליסוע פנימה! לא להיות בחיבור עם אחר, אלא עם עצמה, להיות בהענקה לעצמה (בזמן המקדש אפילו האוכל שהכינה, היה רק עבורה!) וההרחקות נועדו לעזור לה לשמור על הנאמנות הפנימית הזו.

בכל פעם שהיא מזרימה את האנרגיה הזו החוצה במגע או בהענקה, מופיעה הטומאה, כי היא מזרימה את כוחותיה החיוביים הנשיים החוצה, ולא מזינה את עצמה..

________________________

אז מה העניין של הבדיקות?

_________________________

כדי להסביר את עולם הבדיקות, הייתי צריכה קודם לעשות שיעור באנטומיה מהותית, ולהראות איך הרחם מבטאת דרך השפתיים התחתונות שער לעולם הלא מודע שלנו.. הרבה מאוד ידע זורם דרך המערכת הזו, דרך הרחם שהוא הלב התחתון שלנו, מרכז האינטואיציה והקשר שלנו אל עצמנו.

אנסה בקצרה, ואם זה נשמע סינית, חכו לספר שיצא.. כי הוא יהיה בהיר יותר. זה גם ככה פוסט ארוך מדי..

הבדיקות לא נכפו כדי לבדוק את האישה מבחוץ.. להיפך.

אחרי ימי ההתכנסות והנדודים של הוסת, בהם האישה התכנסה פנימה אל עצמה, מגיעים ימי ליבון. ימים שבהם יש התקרבות זוגית לקראת הטבילה. (נדון על חומרת רבי זירא ו7 נקיים ביום אחר)

ליבון = בירור..

האישה בודקת שאין בה עוד דמים. "דמים" בשפת התורה זה גם עלבון ופגיעה וגם כספים, חובות...

את כל מה שעלה בה במשך החודש האחרון ברמה הזוגית והאישית היא מלבנת עם האיש שלה בשלב הזה.. את כל החובות שהיא מאמינה שיש לו כלפיה ואת הכעסים שלה היא מנקה בשיח עמוק..

וזה מצריך חזרה אל עצמה ברמה היומיומית, כדי לוודא שהיא לא מאבדת את התובנות העמוקות שהשיגה בימי הדם.. וגם כדי לוודא שבאמת לא נשאר בה עוד כעס..

והיא בודקת את זה לגמרי דרך השפתיים התחתונות, שמגלות לה על תת המודע שלה..

_______________________

כל זה ממש על קצה קצהו של המזלג, ויש עוד המון מימדים לבדיקות, כמו הקשר לחשק מיני, וחיבור אל עצמנו, והיכולת להיות אישה קשובה ומחוברת לעצמי ואמא שמחה ועוד ועוד.. ולא דיברנו בכלל על טבילה..

העקרון מאחורי כל זה הוא רק שתדעו, שיש תשובות ויש עומק, עמוק מיני ים בתוך המצווה הזו, והוא קשור קשר בל יינתק לנשיות עצמה ולזוגיות והוא מיטיב עם שתיהן!!

הקב"ה רצה שנתענג! דרך ההלכה!

הוא ידע שרק כך באמת יהיה ניתן לחוות אושר שלם בחיים!

ומעבר לזה - בבקשה נשים אהובות - תתעוררו!!

אנחנו במלחמה על הבית! במיוחד בעולם הדתי, ובמיוחד בשיח ברשתות החברתיות, מכל כיוון יש מתקפה על היקר והקדוש לנו.

נכון שכואב, אני הכי מבינה אתכן.. אבל יש עכשיו מלחמה על הבית שלנו!! על הבית היהודי! ואנחנו צריכות אתכן פחות מכילות ואוהבות לדעות שמנפצות את הקדוש והיקר..

כן, מותר לשאול, אפילו לשאול בזעם, אבל ממקום שמחפש תשובה ולא ממקום שרוצה לזרוק הכל.

בד"כ אם אנחנו כועסות או סובלות ממשהו בצורה מהותית, כדאי לבדוק את המקום הרגשי שלנו קודם ולפתור אותו... והלואי שתזכרי שגם כשאת עושה בדיקה או טובלת למרות כל הקושי ונגד כל הגיון, את עושה שמחה ענקית בשמים!! ה' שמח בך, גאה בך, מחבק אותך ואת נשמתך בענק.. ומעגלים מעגלים של מלאכים רוקדים סביבו בהתלהבות ענקית, זה אולי נראה כמו הקפות שניות בישיבות הגדולות..

(ומי שהמשפט הזה לא מדבר אליה, שתמחק אותו)

לא קל להיות יהודיה נאמנה לתורה ולמצוות, אבל זה מביא אושר אמיתי, זה מתוק ושווה כל דקה.

אנא מכן - צאו לבקש את התשובות שלכן מתוך מחויבות להלכה!!!

קראתי הכל וזה ממש מדויק לי

שומרת שיהיה לי לקרוא שוב בעתיד

תודה!!

אני גם מאלה עם ה "שנאה" לדבר הזה.

והזוגיות שלנו מעולה בתקופות מותרות ארוכות(אומרים שזה טוב לחידוש הגעגועים וכו') ובאמת כמו שכתוב פה מספיק יומיים לזה וכו'

ולא אני לא חושבת שאני מושפלת  או משו כזה עם הבדיקות.

ועם כל ההסברים והעניינים הרוחניים וכו'(קראתי לא מעט על זה)  עדייןןןןן

לא אוהבת ולא רוצה כשאני עייפה טיל אחהצ אחרי עבודה וכו' להכנס לשעה פלוס לאמבטיה(אני שונאת אמבטיות אגב. בכללי להיות רטובה. מתקלחת חחח כל יום כמובן. אבל לא מאלה שעושות מקלחות ארוכות וכו')

בחורף בכלללל קשה לי ברמות.

לא רוצה ללכת למקווה להיות ערומה מול אשה זרה (והבלנית אצלנו מקסימה. לא קשור אליה).

לא רוצה את זה. פשוט לא אוהבת לא מתחברת ולא רוצה.

ועל אף כל הסיפורים וההסברים שיצא לי לקרוא ולשמוע(הרבה פה בפורום תשובות מקסימות של נשים)

פשוט לא נכנס לי כלום. אני עדיין עושה את זה נטו כי אני חייבת. ממש ככה. זה יום שאני עצבנית בו מאוד נקודה.

ולא אין לי בעיות כתמים. לא אין לי או סי די וכאלה. ואני ממש לא נתקעת בשפשופים של כתם טוש על היד עד זוב דם.

כשאני מקבלת מחזור אני "נחרדת" לא בגלל המרחק מהבעל וכל זה.. (ברוך ה הכל בסדר ביננו.. נשואים מעל עשור . לא יקרה כלום אם נתרחק שבועיים לא מדכא אותי) אלא??

בגלל כל עניין המקווה הזה שמתקרב.

חלוםםם אם רק היה השבועיים האלו  ובדיקות וכו' בלי ללכת למקווה בסוף. היה יותר פשוט😉

ואחרי כל זה.. בעז"ה שאלוקים רואה את המאמץ כל פעם מחדש והשכר יהיה בהתאם🙏😄

זה אפשרי?

אולי אפשר לוותר על אמבטיה? שאלת?

מהבלנית אפשר לבקש שתסתובב כשאת נכנסת למים וזה יכול לעשות הבדל

תודה!

לגבי האמבטיה כתבתי לאחת פשוטה..

והיציאה מוקדם מהעבודה זה רעיון!

תודה לכן על כיווני המחשבה

לכן אני מוצאת את המינימום שמותר מול הנושא של המקווה.

בתכלס לפי מה שביררתי (כדאי שכל אחת תברר מול הרב שלה)

אפשר גם לעשות מקלחת ולא אמבטיה.

אני עושה מקלחת כמו תמיד כן שפשוף קצת יותר רציני.  כן מורידה שערות (למרות שגם זה לא צריך אם אישה לא מקפידה על זה) אחרי זה ציחצוח שיניים קצת קיסם אוזנים..

לא לוקח לי יותר מ25 דק כל הסיפור.  

מגיעה למקווה מסתכלת טובלת גם לא יותר מרבע שעה.

והבלנית באה רק כשאני בתוך המים ויוצאת לפני שאני עולה במדרגות.. שזה מאוד מקל..

בקיצור שורה תחתונה אני ממליצה לך מה שגורם לך הכי הרבה מועקה לבדוק אם אפשר לוותר עליו.

אולי בסוף עדיין לא יהיה כיף אבל יהיה הרבה יותר סביל 

אני חצי שעה יושבת בפנים. ככה עושה מהחתונה. אבל אולי צריכה לבדוק באמת.. בפועל גם בלי הישיבה הזו יש דברים לעשות כמובן..

שיער.צעפורניים

מקלחת חפיפה וכו'. (אם כי אם תרד הישיבה באמבטיה אז יהיה פחות זמן להיות בפוזיציה של המקלחת)

הכל באותו יום

אני אף פעם לא עושה הכל באותו יום וגם לי לוקח 40 דקות כולל טבילה

ממש לא צריך לשבת באמבטיה חצי שעה

יש עניין לשבת במים חמים שהעור יתרכך- ואם זה מסובך מדי גם זה לא חובה.

הכנות מלאות למקווה כולל הכל אמורות לקחת סביב חצי שעה- שעה, אומרים ככה כדי לתת טווח הגיוני להכנות,

אבל שמעתי אישית מרב שאם יש אישה שלוקח לה פחות זמן- זה בסדר גמור ואין שום עניין בלומר טווח זמן מסויים. 

אני לא מצליחה לטבול נורמלי

נכנס לי מלא מים והשיער תמיד יוצא.. מרגישה תמיד מגושמת

אני פחות מתחברת להסברים רוחניים.. עושה אצ זה כי זה מצווה

מספיק לי

ובאמת מנסה להיות בתקופות ארוכות של טהרה.. גלולות וכזה

ובאמת לא תמיד כל ההסברים הרוחניים נותנים מענה לקושי של ההתמודדות מול המצווה למעשה.

כתבו לך כאן עצות טכניות, והלוואי שמשהו מהדברים שכתבו יעזור לך שיהיה לך יותר קל עם זה.

אני רוצה רק להגיד, שיש מעלה גדולה גם בקיום מצווה שאת לא מתחברת אליה.

דווקא פה יש צד של התגברות על הרצון העצמי והבחירה לעשות דווקא את רצון ה' - 'בטל רצונך מפני רצונו', וזו מעלה ממש גדולה, בבחירה שלך לקיים את המצווה למרות הקושי וחוסר החיבור את ממש ממליכה את הקב"ה.

מצרפת דברים של הרמח"ל (הבאתי גם בתגובה שלי ששמתי פה קישור אלי. אבל פה מקדישה את זה לכבודך..)

"כִּי הָאָדָם הוּא הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה מַמָּשׁ, הַלּוֹחֵם עִם הַיֵּצֶר הָרַע וּמְכַבֵּד לַה' יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר הַנִּבְרָאִים. כִּי כֵּיוָן שֶׁאֵין בָּהֶם יֵצֶר הָרַע אֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם עוֹלֶה כָּל כָּךְ מֵעֲבוֹדָתָם כְּמוֹ שֶׁעוֹלֶה מִן עֲבוֹדַת הָאָדָם, שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲמֹד נֶגֶד כָּל הַמִּלְחָמוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ יִצְרוֹ, הַכֹּל בַּעֲבוּר עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל מָקוֹם וּכְבוֹד שְׁמוֹ, וְהַכֹּל בִּבְחִירָתוֹ."

(הרמח"ל, מתוך ההקדמה למאמר הוויכוח)

(הלוואי שכן עם הזמן תצליחי למצוא את הדרכים להתגבר על הקושי, ולהתחבר יותר למצווה. אבל גם קיום מצווה בקושי - יש לזה מעלה גדולה בפני עצמה).

רק מתקלחת וגמרנו

מה יש לעשות באמבטיה שעה פלוס? שואלת באמת

אני אין לי בעיה עם הטבילה

שונאתתת את ה7 נקיים

הבדיקות כל הזמן והמתח והשאלות לרבנים סיוטט

אני ההיפך ממך- שיהיה מקווה אבל מיד כשמצליחים הפסק...

נקיים היו סיוט.

בפועל אני החלטתי שאני לא משתגעת על זה. זותומאת, הבדיקה לא הולכת  מביאה לרב ואוסר למשל , אני מחכה ממש כמה ימים עד שיסתדר. לא מנסה שוב ושוב ושוב לרב וכו'.

נכון יש מחיר.

הטבילה נדחית.. אולי יכלתי לטבול לפני כן.

אולי הכתמים אחכ טהורים. וכן הלאה. אבל החלטתי לשלם את "המחיר" הזה כי המחיר השני של החיטוט בעצמי עם העד, השאלות הולכות וחוזרות לרב וכאלה זה גבוה יותר. בשבילי.

אבל כמובן כח אשה והתנאים שלה והנתונים שלה. מי שיש לה הרבה כתמים וכאלה אז לא תוכל להטהר בלי זה. ומי שמנסה הרבה להכנס להריון חבל על כל יום שתפספס. אצלי (בה טפו טפו) לא הגעתי למצב של הלחץ שדווקא החודש הריון וזה עובד לי.

לא נכנסת "לפינות" של בדיוקת השבעה נקיים. ובעלי מאחוריי בזה(עבר איתי את הזמנים שהיו נסיונות הפסק בלתי פוסקים וכאלה והמצב הנפשי בעקבות זה)

שיהיה לנו בהצלחהההה(יש לי מקווה מעבר לפינה חחחח) 

לגרום לעצמי לטבול מאוחר יותר...

כמה שפחות להיות אסורים...

למרות שבאמת לפעמים זה סיוט לשאול רב ולהיות במתח וכו'

ברוך ה' עכשיו מניקה ולא מקבלת מחזור

אני יודעת שאפשר מקלחת ארוכה ויסודית במקום אמבטיה (זה כתוב בשלטים במקווה שאני טובלת בו).

לשקול לטבול לבד. זה אמנם נחשב בדיעבד, אבל יש לזה התייחסות בשולחן ערוך ואם הקושי מול הבלנית משמעותי, זה שווה את זה.

מנסה לכתוב את המחשבות שלי (מתנצלת מראש על האורך..) - הריון ולידה

פה התמקדתי בעיקר בקושי עם עניין ההרחקות, שזה מה ששאלת עליו. ובסוף התגובה שם יש קישורים לתגובות נוספות שלי שנוגעות בנושא מכיוונים נוספים.

כך אני רואה את זה. יש בזה מצווה בעצם ההקפדה

את מקיימת רצון ה ולדעתי זה העיקר. 

ככה קל יותר פחות מעצבן . 

כי במובן של ההרחקות זה גורם לתשוקה מחדש וזה חשוב . אבל זה נתון לוויכוח..

יש לליאון קנדיל חוברת של טיפים לימי ההרחקות..

(פעם היה לי את הקישור אבל אני לא מוצאת אותו.. אולי תחפשי אותו בגוגל או שמישהי יודעת מה הקישור..)

משהו שאני זוכרת ממדריכת הכלות שלי (לפני כמעט 20 שנה)-

בתור נשים שגדלו בבית דתי, רוב המצוות הן קלות ופשוטות עבורנו כי גדלנו לתוכן.

טהרת המשפחה היא בין המצוות הבודדות שאנחנו חוות בהן את הקושי של חזרה בתשובה 'אמיתית'- של מאמץ לעשות משהו שהוא הפוך לגמרי מהטבע שלנו ולהתחבר אליו בכל זאת.

לי זה קצת עזר להרגיש יותר טוב עם עצמי על זה שקשה לי כל כך עם המצווה הזו (ועדיין, הפתרון שלי בשנים האחרונות הוא פשוט מניעה הורמונלית ולא להיאסר בכלל).

יש בזה משהו

אולי זה לא מקל עליי אבל בהחלט מוסיף הערכה לבעלי תשובה...

לדעת שנשים ממש מסרו את נפשן לאורך השנים לשמור על המצווה הזאת.

יש משהי שיזמה מיזם 'בכל מאודך', סיפורי גבורה של נשים לטבילה. את יכולה לחפש ביוטיוב. אחרי כזה סיפור אני אומרת - מי אני שלא אעשה את זה?! 

אישית לא הייתי הולכת יותר להתארח שם וגם מצמצמת קשר למינימום

והתגובה שלו קצת רעילה מעבר לזה שהוא לא הבין את חומרת הסיטואציה 

האמת שגמני לא הייתי נרגעת מהתנהגות כזו. יש להעיר וכד' ויש לנעול ילדה בחדר. באיזה קטע??

זה ממש לא התפקיד שלה כסבתא, עם כל הכבוד למרות שההתנהגות של הילדה לא במקום מן הסתם

ובאסה שבעלך לא מצדד בך

חיבוק♥️

פשוט לא רצה לפתוח את זה שוב,זו התגובה שלו כדי לא לפתוח את הנושא

למרות שמבחינתי זה הזוי!!!!

אולי הוא הרגיש סוג של האשמה כי זו אמא שלו ואין לו כלים להתמודד רגע עם הסיטואציה

אבל כן הייתי מצפה ממנו לדבר איתה ולהגיד לה שזה ממש לא במקום מבחינתו ושזה לא אמור לחזור על עצמו לעולם

והאמת אני לא יודעת איך התאפקת ולא יצאת עליה בעצמך.. כל הכבוד

גם התגובה של בעלך מאד מעצבנת אבל יש אנשים שמאד קשה להם להיות "באמצע" בין ההורים לבנזוג. תמיד יש שם מתח מסוים ולא פשוט לתפוס צד, למרות שמצופה להיות תמיד לצד הבנזוג ובמיוחד בסיטואציה כזאת חריגה.

בעיני חייב להציב גבול לסבתא.

שבעלך ידבר איתה עניינית בלי להכנס לדיונים ולשכנוע- משהו בסגנון: "אמא, כשהיינו אצלכם הענשת את... זה חמוד מאוד. רציתי לומר שמבחינתנו החינוך של הילדים שלנו הוא באחריותנו. כדי שנוכל להמשיך להגיע אני צריך להיות בטוח שדבר כזה או דומה לא יקרה לעולם". אולי לא נעים אבל הנפש של הבת והבטחון שלכם במקום שלכם כהורים יותר חשובים. ומה זה לנעול ילד בחדר? ה' ישמור!!

(בגדול יש כאן 2 עניינים: א. לקיחת סמכות שלא שלה לחנך את הנכדה. ב. סוג הענישה שבעיני לא קביל בכלל!!. לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה ומסבירה לה כמה זה הרסני ושובר אמון לנעול ילד לבד בחדר. הייתי מתמקדת בלהציב לה עובדה שאסור לה לחנך את ילדכם. ומתוך כך כבר לא משנה מה סוג החינוך כי ממילא היא לא אמורה להתערב) וחייב לתאם עמדות עם בעלך. לנסות עניינית. ואם הנואש רגיש-אולי לעשות את זה בליווי..

תועיל למשהו.

המעשה שהוא קם אחריה מיד ופתח,

מדברת בעד עצמה הרבה יותר חזק מכל תוכחה.

הפותחת בעצמה אמרה שזה מעולם לא קרה לפני כן,

כלומר זה לא שיטת ענישה נפוצה אצל הסבתא,

אני בטוחה שגם היא מבינה שהיא הגזימה.

אם כבר לדבר איתה עדיף בסגנון:

אמא אני מבין שהיית בשעת לחץ, אחרי חג ארוך שטרחת המון, ההתנהגות של הילדה הוציאה אותך מדעתך.

על מנת שהמקרה לא יחזור על עצמו לעולם, אנחנו ננסה לשים לב מראש מתי הילדים מגיעים לקצה ואם צריך אנחנו נוציא להם אוכל או נפתור את הבעיה מולם.

במידה והם עוברים כל גבול, אחד ההורים יצא איתם מהבית/ ייכנס איתם לחדר לרגיעה וכך נצליח להרגיע את הרוחות.

אם הם ישברו או יהרסו משהו אנחנו נשלם עליו.

לא הייתי מדברת בכלל על חינוך ועונשים. וגם לא לצאת נגדה.

רק לתאם ציפיות ולקחת אחריות על הסיטואציה להבא.

ולראות את הקושי שלה זה תמיד טוב, גם מבלי לקבל את ההתנהגות שהתבטאה בעקבות הקושי.

סיטואציה קצת שונה אבל סיפור התערבות דומה.

שהכלנו והכלנו ואמרנו שבטח ''זה'' לא יחזור וגם ''זה''.. וניסינו בעדינות ונמנענו מ''לחתוך''.

ובסוף כשקיבלנו את השכל להציב את הגבול בנעימות אבל בצורה חד משמעית, זה כבר היה אחרי מחירים יקרים מדי ויש גלגלים שכבר לא יכלו לחזור אחורה..

מרוב תיאומי ציפיות נחמדים ואובר לקוחות אחריות שלנו על הסיטואציה, הגבול נחצה ונחצה עד שהתפוצץ. ואז זה כבר היה אירוע רב נפגעים..

רציתי לחסוך לפותחת את המחיר הגבוה ששילמו אצלנו 2 הצדדים, עניין שיכל להסתיים בקלות ובמהירות אם היה נחתך בהתחלה.

כמובן, יכול להיות שהמקרה פה שונה.

מניחה שהפותחת מכירה את הסבתא ותדע להתאים את התגובה.

ומה הייתה הסיטואציה אצלכם,

אבל אין קשר להכלה של ההתנהגות וויתור על גבול וגם לא לעדינות.

יש הכלה לקושי, זה שני דברים שונים ויותר קשור ליצירת קשב על מנת לשים את הפוקוס על מה שחשוב.

קו גבול למעשה התבטא במעשה עצמו, זה חזק יותר מכל דיבור.

אם את מדברת על ניתוק יחסים אז לא צריך שום שיחה, אם את מדברת על הצבת גבול תוך המשך שמירה על קשר (גם אם במינון וסגנון אחר)

אז השאלה היא מה הדרך האפקטיבית להגיע לזה.

ומסכימה שהכלה של ההתנהגות, עדינות וויתורים זה לא אפקטיבי, אבל אין קשר בין זה לבין מה שכתבתי.

קו גבול ע''י מעשה, הכלה לקושי וכו' וכו'..

יש כנראה טיפוסים שלא עובד איתם מה שאולי עובד עם אחרים.

אנחנו מלווים מקצועית כבר תקופה ארוכה אחרי שהתפוצץ. משקיעים זמן והמון כסף (כדי לא לנתק את היחסים ו) כדי ללמוד איך נכון לעבוד בסיטואציה המתמשכת שנקלענו אליה. לצערנו גם אנשי המקצוע טוענים שהדרכים הללו לא אפקטיביות במקרה האנושי הזה. ממש קבלנו הנחיה מפורטת לעשות את השיחה כפי שציינתי בהודעה הראשונה. רק לאחריה נהיתה יותר אפשרות לקשר ברמה מסוימת. (בזכות הצבת הגבול החד משמעית).

סיפור כואב וקשה. מאחלת שאף אחת לא תתנסה. אבל אכן קיימים גם מקרים כאלו. 

אבל גם התגובה שלכם יכולה להיות אחרת.

קודם כל טוב שבעלך קם מייד להוציא אותה בתוך כל ההלם.

אני במקומך יוצאת עם הילדה מהבית ולא חוזרת עד שבטוחה ב100% שהרוחות של כולם נרגעו.

אם צריך גם דופקת על דלת של זרים לבקש חטיף להרגיע את הילדה.

מהצד מול בעלך אין מה להתלונן אליו וזה מכביד לקבל שק תלונות.

אפשר להבהיר גבולות ולהגיד שלא מקובל עלייך מה שקרה ואת רוצה לחשוב איתו מה היה אפשר לעשות אחרת (אם כי אני הייתי עושה את החשיבה הזאת עם עצמי כי אני יכולה לסמוך רק על עצמי ביישום המסקנה)

אבל לא בתור תלונה, ובטח לא בתור תלונה על אמא שלו.

יש מבוגרים שמאבדים עשתונות בגלל כל מיני סיבות. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך לשנות בשורש את ההתנהגות שלנו כדי שנגיע לגיל זה לא יקרה לנו.

וגם ללמוד איך להתנהל בתוך הסיטואציה ואיך לשמור על הילדים שלנו.

אצל חמותך הטריגר היה זריקת אוכל, יש טריגרים יותר הזויים..

אחד הדברים שלמדתי עם השנים, במיוחד כשמתארחים, לא לוותר על שינה, אוכל ושתיה לילדים.

תמיד מביאה להם אוכל שהם אוהבים.

בד"כ משקיעה שיראה כמו אוכל לכולם, לפעמים מסתפקת בחטיפים וכד'.

ילדים רעבים/ צמאים/ עייפים נוטים לא לעמוד בכללי הבית המארח ומפה ועד התפרצות הדרך קצרה.

מוציאה אותם לגינה/ פיקניק ושם נותנת להם לאכול כמו שצריך.

בכל אופן כרגע חוזרים לשגרה.

לכללים של הבית, לקצב וציפיות מותאמות לילדים.

וחיבוק על התחושה הקשה!!

ותרימי לבעלך על התושיה, הוא אדם נפרד מאמא שלו, זה יעשה לכם טוב ❤️

אני לוקחת מכל אחת

וממש שמחה לדעת שאני לא סתם בהלם מזה

מבחינתי זה קו אדום לנעול ילד בחדר

אני לא נועלת את הילדים שלי בחדר

גועל נפש בעיניי שהיא עשתה את זה גם מולי אבל היא סבתא ששומרת לנו הרבה על הילדים ופתאום קולטת שיש מצב שיש דברים שאני לא מודעת אליהם

בעלי נאטם לגמרי וכרגע לא יכולה לדבר איתו על כלום בנושא הזה

אחכה לאחרי שבת כי חוששת שיצור פיצוץ בינינו

ממש לקחתי את זה קשה.לא מצליחה להירגע 

וגם התגובה שלו.

אתם בהלם.

זה תקין וטבעי התחושות שלכם ❤️

ברור ברור שזה קו אדום!!

שלא ישתמע אחרת מהדברים.

מה שכתבתי זה בהתבסס על הנחת יסוד שלנעול ילד בחדר לבד זה קו אדום!!

תני לעצמכם לפחות שבוע אם לא שבועיים. שום דבר לא בוער.

ילדים חוזרים למסגרות, יש בייביסיטר אם צריך.

תכתבי לך הכל כולל הכל.

תפרקי לדף, תפרקי פה. תפרקי לחברה (רק אם יש אחת שיודעת לשמור סודות!!)

לא לערב משפחה!!

את בהלם, מרגישה צורך לנער את העולם!

הכל תקין וטבעי ובריא.

ובכל זאת, תנסי לפרוק במקומות הנכונים, לנשום עמוק ולתת לדברים קצת לשקוע.

לא יקרה כלום אם לא תעשי משהו אקטיבי עם הסיפור בשבוע הקרוב.

תני לבעלך את הזמן לעבד עם עצמו את הדברים, במובן מסויים בגלל שזאת אמא שלו, השבר אצלו גדול יותר.

לפי זה שהוא קם ופתח מיד, את יכולה להיות רגועה שהוא לא מסכים עם המעשה בשום אופן, תהיי רגועה לגבי זה.

וגם לגבי הפעמים שהילדה הייתה שם בלעדיכם זה לא אומר כלום.

הדבר היחיד שחשוב לעשות היום, זה להגיד לילדה משפט כמו:

אף פעם לא תהיי לבד, תמיד אבא ואמא יעזרו לך.

בלי אובר דרמה.

משפט ברור שיעשה לה סדר וינסוך בה ביטחון בכם וזהו.

כל השאר יכול לחכות כמה ימים שתתאוששו 🤗

בתפיסת העולם שלי הייתי מדברת עם הילדה לתת לה כוח ולהבהיר חד משמעית שלתפיסתנו אסור לנעול ילד בחדר וזה מעשה שאסור לעשות

(אין לי שום בעיה לומר שסבתא טעתה. חושבת שזה בריא שילדים ידעו שגם מבוגרים טועים. וגם מבוגרים מתקנים)

ואנחנו תמיד איתה וכו' וכו'

ותמיד רוצים לשמוע ממנה איך היא מרגישה ומה קורה לה.. (לנסות להשאיר לה ערוץ פתוח שתשתף אם קורה משהו דומה)

בשורה תחתונה שיהיה לה ברור שהמעשה לא על דעתכם. שיהיה לה את הבטחון הזה בכם

רק רוצה להגיד שלא הייתי משאירה איתה את הילדים יותר שלא איתכם.

אנחנו גילינו שחמותי אמרה לילדים על כל מיני דברים שאסור להם לעשות ולהגיד (לא בקטע של לספר לנו, אלא שאסור לומר כל מיני מילים שאנחנו אומרים בבית חופשי) והילדים צייתו לה לא רק אצלה אלא פשוט הפסיקו להגיד וגם פחדו לומר לנו שהיא אמרה כי חשבו שזה אומר שהם  לא בסדר.. אני מאז דואגת שאין דבר כזה שחמותי עם הילדים ואחד מאיתנו לא באותו חדר איתה.

ממש לא מסתדרת עם הבת שלי בת 7, כי היא ילדה דיי מאתגרת וסבתא שלי לא תמיד מצליחה להתמודד עם ההתנהגות שלה וכועסת עליה הרבה...

אז אנחנו כבר לא הולכים לשם לשבתות למרות שהיא סבתא מדהימה ואני אוהבת אותה מאד, אבל הבת שלי והיא פשוט לא עובד יחד...

אז אין ברירה אלא לצמצם מפגשים...

אבל חמותך בהחלט עבאה את הקו האדום בוהק!!

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לילדה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

קראתי את הדברים של הפותחת וגם תגובות שלדעתי קיצוניות.אני מסתכלת מנקודת מבט קצת אחרת ולא ממהרת להשתמש בביטויים מזעזעים וקיצוניים.

בגדול סבא וסבתא לא אמורים לחנך את הילדים זה תפקיד ההורים אבל...

1.חמותך הזמינה אתכם לארוחה בשביעי של פסח.מבינה שהיו עוד אורחים.לגמרי לא מובן מאליו.זה חג קשוח לאחר שבוע של אירוח וובישולים וזה שאירחה אתכם ראוי להערכה רבה.מניחה שגם היא היתה כבר עייפה ולפניה עוד ערב ארוך של החזרת הבית לקדמותו.

2.ילד בת 6 שרבה ומייללת בלי סוף זה דבר שיכול להוציא מהדעת.הסבתא עוד קמה והביאה צלחת עוגיות.ילדה בת 6 לא אמורה להעיף צלחת לרצפה.זה נורמטיבי לגיל 3 לא לגיל 6.אפשר להבין את התגובה של הסבתא.לא לקבל לא להסכים אבל אפשר להבין שזו היתה תגובה אינסנקטיבית.מדוע את או בעלך לא לקחתם את הילדה המייללת עוד לפני התקרית עם העוגיות החוצה? הצידה? לחדר? שלא תפריע לכולם? ראיתם שהיא מעצבנת...אגב, לשים ילד בחדר להרגע זה לגיטימי.לגרור לא.נעלה במנעול או  סגרה?

3.כתבתם שאתם מרבים להיעזר בסבתא והיא שומרת הרבה על הילדים.זו בעיני נקודה משמעותית.ילדים שנמצאים הרבה אצל הסבתא ברור שהסבתא צריכה להציב להם גבולות וגם סוג של לחנך אותם.אי אפשר מצד אחד להינות משרותי עזרה רבים של סבתא ולא לאפשר לה להתנהל כמו שהיא חושבת.לא מוצא חן בעינכם? אל תביאו.קחו ביביסיטר.אצלינו שסבתא שומרת על נכדים אני יודעת שיהיו יותר ממתקים ויותר מסכים וזה המחיר של העזרה.לא מתאים? אל תביאו.סבתא ששומרת הרבה על הילדים מרגישה איתם גם יותר חופשי בהצבת גבולות .זה לא כמו נכדים שמגיעים כאורחים פעמיים בשנה.

4.טוב עשה בעלך שלא אמר כלום אלא רק פעל בשקט.בזמן מתח ראוי לא להגיד כלום.זה לא מביא לטוב אף פעם.כשרוצים לדבר צריך לתת לדברים לשקוע ואז לפתוח בצורה מכובדת , מה הגבולות של ההורים ומה הציפיות מסבתא.בלי איומיים - תבטיחי שזה לא יקרה שוב וכו...

5.כתבת שבעלך אמר לך שהינה יש לך עוד משהו לעשות עינין... יכול להיות שהוא מרגיש שאת ביקורתית כלפי הרבה דברים בבית הוריו..

6.תחשבי בכינות איך היית מגיבה אם זו לא היתה חמותך אלא אמא שלך...

עזרה וגם רואה הצבת גבולות מהצד של סבא סבתא

זה לא אמור להראות כך עדיין

נכון שזה התנהגות חריגה לילדה בת 6, הבת שלי בגיל הזה וזה לא סביר גם בעיניי, אבל התגובה של הסבתא עם כל הכבוד - עדיין לא במקום בכלל. אם חמתי הייתה מעזה לעשות דבר כזה - אוי ואבוי. והיא מציבה גבולות לגמרי. גם לנו. ואם לא מתאים לה - אנחנו לא נגיע בכלל. וזה בסדר ממש.

למארחת, עם כל הכבוד לעייפות, לא משנה מה הקרבה, אין לגיטימציה לגרור ילד לחדר ולנעול בשום סיטואציה, כל עוד זה לא הילד האישי שלה,וגם אז זה מוזר בעיניי כי זה מעשה משפיל מול אנשים

אז עם כל הכבוד לפרופורציות, יש לקחים שכדאי ללמוד בדיעבד אולי, אבל ההלם לגמרי במקום

החמיות האלה מתבלבלות לפעמים

חיה בסרט

אם לא תעמידי אותה במקום היא תסכים לעצמה

התבלבלה לגמרי

 וואיי לא הייתי רוצה כלה כמוך...

אם הפותחת בחרה את בעלה מתוך המשפחה הזו כנראה שאמא שלו לא עשתה עבודה כזו רעה..ומי שקצת חיה בסרט זו כנראה הכלה שגם מתארחת, גם נעזרת הרבה בחמותה(זו שלדברייך חיה בסרט).גם הבת שלה רבה, מתבכיינת ומציקה, ואף אחד מההורים היקים שיודעים שהסבא גם היא עייפה לא חשבו לרגע לקחת את הילדה מהמקום!רק מתעוררים כאשר כלו כל הקיצין והילדה זורקת צלחת של עוגיות שהביאו עבורה! גם אז, הכלה היקרה לא קמה ממקומה ולוקחת הצידה את הילדה, מתנצלת על ההתנהגות ודואגת שינקו את הרצפנ, אלא בהלם ובזעזוע עמוק שהסבתא לקחה את הילדה להרגע בחדר.כן, זה לא צריך להיות, וסבתא לא צריכה לגרור ילדה לחדר אבל כל ההתנהלות של ההורים גם היא לא תקינה.התבלבלת בבחירת המילים שלך.

לטעמי לא במקום ומיותר

אפשר להאיר בענווה

עם כל השאר מסכימה לחלוטין ,למטבע יש שני צדדים

והחינוך של הדור היום נוטה יותר לחבק ולהכיל את מה שההורים שלנו לא ידעו והיו להם כלים אחרים או לא היו כלל 

אולי הייתי צריכה להיות קצת יותר עדינה עם החיה בסרט (אני אחרי תקרית עם חמות ובהרגשה שלי הן קצת מנותקות לפעמים)

אבל חמותה בהחלט לא הייתה צריכה לגרור את הילדה לחדר ובטח שלא לנעול אותה, ואחר כך עוד להתהדר במעשה הזה. אז כן היא התבלבלה לגמרי ואפילו מאוד.

זו לא הילדה שלה!

וזה שהיא נעזרת בה המון לא אומר שכל מה שהחמות עושה זה קדוש

ואני לא הבעתי שום דיעה לגבי הכלה

התייחסתי רק לחמות.

וכלה כמוני אני חושבת שזה מתנה.

אם רשמתי חיה בסרט זה לא אומר שכל ההתנהלות שלי שגויה

תמיד אפשר לחפש מילים חלופיות ומתיפיפות יותר. 

כמו למשל מילים אחרות למילה- תגובה הזויה או איחולים כאלה ואחרים

אמהלה התגובות שלך מנותקות בטירוף

וזו לא פעם ראשונה!

אני כעסתי על הילדה קודם והכרחתי להרים את כל העוגיות

אבל הסבתא לקחה את התפקיד של ההורה בלי רשות

כי לדעתה הכעס שלי על הילדה והרצון להתנצל בפני סבתא לא מספיק עונש

אולי הייתה חונקת אותה גם וזה בסדר?

כי עוזרת לנו הרבה והיא אמורה להיות ההורות משותפת איתנו

תקראי את מה שכתבת, הבת שלך התנהגה בחוצפה, הסבתא התנהגה לא בסדר, ואתם הגבתם לסבתא.

את כותבת שהיו שם דברים נוספים, אבל הסיפור בהתחלה העלה לי גם את השאלה למה בעצם לא עשיתם כלום בעצמכם, ולמה לא גיביתם את הסבתא או עצרתם את הבת שלכם, או הראתם לסבתא שאתם מטפלים בזה.

זה נשמע אחרת כשאת כותבת את זה עכשיו

התגובות שלי לא מנותקות.הן מגיבות למילים שלך.לאיך שתארת את הסיטואציה.לא כתבת בשום מקום שהגבת למה שהילדה עשתה , שביקשת להרים, שכעסת עליה.כתבת שהילדה העיפה את הצלחת וחמותך תפסה אותה לחדר...ואני שואלת שוב.ואל תעני לי.תעני לעצמך.אם זו היתה אמא שלך, גם היית מזדעזעת ככה? גם היית מדברת ככה עליה? הכתיבה פה על החמיות לדעתי מגעילה.לא רק הכתיבה שלך.תמיד תחשבו אם זו היתה האמא שלכן ולא החמות.

אמא שלי בחיים לא מתערבת בחינוך נכדים

יש משהו בזה...
גם אנחנו כהורים צריכים לנהיות נוכחים יותר...

שהיא לא יכולה לראות אוכל נזרק, היא דור שני לניצולי שואה או משהו כזה?
אם כן, הייתי יותר מבינה, לא שזה מצדיק את הענישה, אבל דווקא מהמקום הזה, הייתי מסבירה לילדה במילים פשוטות על המלחמה ולמה לסבתא קשה לראות אוכל נזרק.
כמובן מדברת איתה על מה הרגישה וכו וכו כמו עיבוד כזה שלא יהיה לא טראומה מהנעילה בחדר או שחלילה בעתיד תתרחק או תפחד מסבתא.

פעלת ממש נכון.

הגיוני שלבעלך קשה להכיל את זה, זו אמא שלו ומדובר בהשלמה כואבת עם התופעה החדשה הזאת.

מצטרפת לקודמות, לא להגיע עד שאת בטוחה במיליון אחוז שהם יידעו להכיל את הילדים 

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

עם פראמין/ לבקש זופרן

והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.

תמשיכי

אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית

בסוף זה מתאפס

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

השמנה פתאומית מעידה על תזונה לא בריאה, שהיא לכשעצמה בעיה.

אם יש שינוי משמעותי בזמן קצר זה עלול להיות בעייתי מבחינה בריאותית וצריך לבדוק.

אם יש רזון קיצוני, או השמנה קיצונית, צריך לטפל.

גם הבן שלי כשהפסיק ריטלין התחיל לאכול המון ולהתנפח. בגלל שזה היה מאוד מהיר אז דיברתי איתו ואמרתי לו שלאכול זה מצויין ונהדר, אבל חשוב לשים לב להתחיל תמיד מירקות ואוכל בריא.

הוא לא רזה היום, אבל העליה נרגעה והוא ב BMI תקין, ואני לא דואגת.

אדם לא צריך להיות רזה או שמן, הוא צריך להיות בריא. 

יש משקל שנחשב תקין

והמראה שמלווה אותו הוא רזה

מעבר לעניין הבריאותי

רזון תקין הוא גם עניין של נוחות

להיות קל משקל

ויש את העניין החברתי ונראות עצמית

שאליו את מכוונת

מעבר לזה שהוא העניין השולי במכלול

הוא לא שולי בכלל בעיניי נערה מתבגרת

וכמה שהסביבה תהיה מכילה

היא תתקל באישו סביב זה

אני לא אומרת שמראה זה דבר שולי, אני לא מדברת בכלל על המשמעות של מראה, אני פשוט חושבת שאם מגדלים ילדים עם אמירה והבנה שמראה זה הרבה עניין של טעם אז נערה (ונער ובחור ואיש) שהטעם שלה הןא מראה שמן (או כל מראה אחר) תאהב את המראה שהוא הטעם שלה ולא דווקא את המראה הנחשב וגם הסביבה לא תזיז לה אבל אם ברירת המחדל היא שמי ששמן צריך לרזות זה בעייתי, מעבר לשאלה האם נכון לנסות לשנות מראה שלא אוהבים או לא, זה לא נותן לבן אדם אפשרות לברר עם עצמו מה הוא אוהב ואז בחור שבטבע שלו היה יכול להמשך לנשים שמנות (או כל מראה אחר) יעדיף בחורה רזה וכולם ירצו את אותו דבר ולא תהיה סימטריה בין ההעדפות להיצע (גלשתי כבר מהנושא של דימוי גוף עצמי אבל נו)

למה בעצם שנערה תנסה לרזות אם היא בכלל אוהבת מראה שמן ויכולה למצוא בקלות מישהו שגם אןהב

אז נכון, אנחנו לא יכולים לשנות את העולם אבל את הילדים שלנו אנחנו יכולים לגדל ככה וזה משפיע מאוד למרות הסביבה

ולגבי העניין הבריאותי שכתבו פה, זה נושא אחר ולא עליו אני מדברת ואם נהיה כנות אז המראה תופס פה הרבה יותר מקום מהבריאות (אחרת זה לא היה נושא אישיו יותר מקשיים חברתיים או לימודיים או כל דבר אחר)

אגב, השרשור ההוא רק העלה לי את הסעיף בנושא אבל הוא באמת לא קשור ישירות ולא דיברתי על מקריפ כמו שם @רוני 1234 לא התכוונתי שאת לא בסדר או משהו

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

ננסה כמה דברים שהיא הציעה לנו בתקווה שיעבוד

לק"י

אבל לא זוכרת באיזה שרשור זה היה🤦‍♀️

רק זכור לי שזה היה שרשור לא בנושא של שיעורים.

אולי @בארץ אהבתי כתבה?

הוא לא רק מקריא הוא גם מסביר.

ממליצה

לא שהצלחתי לעמוד בקצב 😅

הוא מקריא את הפסוקים ןמסביר, אנחנו כרגע בספר עזרא

מתוכנן לסיים לשבועות

הנ"ך היומי בשנה!😉💥(7)

זה הקישור

אבל לשתות יין בקידוש וכאלה זה ממש רחוק מסכנה. 

אני שותה בקידוש חצי כוס יין.

גם כשהייתי בתחילת הריון ועוד לא ידעתי.

לא קורה כלום מקצת שתייה בשלב הזה.

את לא אמורה להתנזר מכל מה שאסור בהריון, גם בשלב שאולי מתחיל משהו.

בשבוע ככ מוקדם אין שיליה, ולכן זה הרבה פחות בעייתי.

בטח בכמות כזו.

זה מה שאני יודעת לפחות.. 

רופא אמר לי שבשלב כזה זה ממש ממש בסדר גמור