על העניין, והשאירה עליי רושם עד עכשיו אם כי אשמח לקרוא אותה שוב

@בארץ אהבתי

ובכל זאת, אני חושבת שהתשובה לא נמצאת בהכרח בחיבור למצווה (כלומר, גם  אבללא רק) אלא במה שאת מרגישה בזמן הזה ומה זה מעורר בך, הריחוק הזה, בתוכך

הכפייה הזו כביכול

הירידה לפרטים הקטנים

המרחק הפיזי מהבעל שהוא אולי גם נפשי בזמנים האלה

רגשות לא פותרים רק בשכל. צריך לצלול ולראות על מה זה יושב בעומק ולרפא את המקום הזה לדעתי. בין אם בהכנעת הלב דרך הלימוד בעניין, בין אם במקום שלך מול בעלך ומול עצמך ביחס לזמן הזה

שולחת חיבוק❤️ ומקווה שתמצאי את הדרך

אפשר למצוא בספוטיפיי

הם עוסקים בזה לא מעט... לא יודעת לכוון על פרק ספציפי, תבדקי שם, יש שם כמה פרקים שיכולים להתאים לנושא

ותודה @המקורית על התיוג.

קודם כל, אני יכולה לשים לך קישורים לכמה תגובות שכתבתי לאורך השנים בנושא הזה פה בפורום.

כל אחת מהן ארוכה, אבל את בהחלט מוזמנת למצוא לך קצת זמן ולקרוא.

אני כבר אחפש לך קישורים לתגובות הנ"ל.

חוץ מזה, ראיתי בדיוק שאלירז פיין פותחת סדרת מפגשים נשיים בזום סביב הנושאים האלו. זה לא קורס מסודר, אלא יותר שיח נשי, ולכן גם העלות היא ממש סמלית (15 ש"ח למפגש, בלי שום התחייבות להשתתף בכל השיעורים). אבל יש לה המון מה לתת  בנושא הזה.

בדיוק הערב מתחיל המפגש הראשון.

מעתיקה לך את הפרסום שראיתי -

אם את מחפשת הרבה זמן שיעור שבועי לנשמה שלך, שיגע בעבודת ה' וגם בנשיות שלך, אבל החורף התחיל, או סתם קשה לך לצאת מהבית, יש לנו הצעה בשבילך..

ביחד עם חן עמרם המדהימה גיבשנו קבוצה של נשים שרוצות להפגש בזום ופשוט ללמוד.. ואת יותר ממוזמנת להצטרף!

כל יום שני ב21:00 בערב, שעה וחצי רק שלנו, החל מראש חודש כסלו, אנחנו פשוט נפגשות לשיעור יחד.

נלמד מחדש את ההתמודדות עם נידה, נצלול לאוצרות הגוף הנשי ואיך הוא מגלה לנו את טעמן של המצוות הייחודיות לנשים , ניגע במה שקשה לנו בכל נושא, נתקרב לה' דרך זה ונרפא ביחד את הלב במעגל נשי שמח ואוהב.

*איך נרשמים?*

פשוט שמים 15 שח לשיעור הראשון בקבוצת הפייבוקס

ומצטרפים לקבוצת הוואטסאפ המשותפת לחברותות, שם יתפרסמו גם הקישורים למפגשים וגם ההקלטות.

לא צריך להתחייב לסדרה כולה בשום שלב. (למרות שתמיד כדאי לשמוע הכל 😎)

יהיו הקלטות למפגשים

ובכללי המטרה היא שפשוט יהיה לך כאישה 'עזרת נשים' מיטיבה, חבורה להיות בה באופן שהכי מתאים לך.

*המפגשים לנשים נשואות*

לפרטים נוספים ושאלות -

חן: 052-4333609

או אצלי, אלירז: 052-7290805

קבוצת הפייבוקס לתשלום:

שלום בבית עם אלירז פיין

קבוצת הוואטסאפ של החברותות:

חברותא נשים ללימוד שלום בית

שאולי גם קצת יעזור לשאלה שלך, וגם יתן לך קצת היכרות עם הסגנון שלה.

(מפרסמת באישורה, כמובן. היא כתבה את זה בפייסבוק בתגובה לדיון על קושי מול מצוות הטהרה. טיפה ערכתי את החלקים שבהם היא מתייחסת למה שהיה שם בדיון, כדי שהדברים יעמדו בפני עצמם).

אני בעצמי טעמתי את הסבל שתואר, היטב, בשנתיים הראשונות לנישואין שלי. בכל הרצינות.

מעולם לא קיבלתי הדרכת כלות מסודרת. הייתי בת הרב, אף אחד לא חשב שצריך יותר ממפגש חתימה על טופס המדריכה לרבנות.. וכדי לדעת מה נדרש, קראתי עם אמא את הלכות טהרה..

קראתי בכעס!!

בכעס גדול אפילו!

כל הלכות הרחקה, היו נראות לי מוגזמות, הזויות ומרושעות, ממש כמו שאפרת כתבה. והמחשבה שכמעט שבועיים בחודש אמצא עצמי ללא מגע מהאיש שאליו ייחלתי כל החיים ועבורו שמרתי על עצמי - היתה בלתי נסבלת!

שנאתי את ההלכות ואת חז"ל, חשבתי שהם חבורת גברים אטומה שלא רואה את הצרכים שלי בתור אישה.. ושהם אחוזי בהלה ממה שאני מביאה כאישה.. שהם קטנים ופחדנים..

[שה' יסלח לי שאני כותבת את זה היום ושחשבתי את זה אז! אבל אני רואה את זה נצרך עבור המסר הסופי]

הכעס שהיה לפני החתונה, התעצם אחריה הרבה יותר!

ביחד עם אתגרים שונים שזכינו בהם, ושנתיים ראשונות של הלוך וחזור אל המקווה בכל חודש - זה הפך לזעם נורא..

היו שם סביב הריחוק, הרבה מאוד סבל ובכי..

שלא לדבר על אובדני הריון ומצבים קשים מאוד..

לא אשתף יותר מזה בהתמודדות הזו כי היא שייכת לתחום האישי-זוגי שלנו, אבל אפשר לומר שרק בזכות המחויבות המופלאה של בעלי, לא נפלנו אז בנגיעה בזמן האסור.

כשחיפשתי מענה לכעס, לכאב ושאלתי נשות מקצוע בתחום, קיבלתי תשובות שהרגישו לי מנותקות ושטחיות.

חזר בהן עניין החידוש של הגעגוע והאהבה.. וזה ממש לא סיפק אותי.. הרי אפשר להחזיר את הגעגוע גם ביומיים בלי מגע...

כל זה היה נראה לי ההיפך המוחלט מרצון ה'!

ההרחקות הביאו לי רק סבל והיעדר שמחה בזוגיות..

לא הבנתי למה קיבלנו את העונש הזה?

התחושה היתה לחיות שבועיים באהבה ושמחה, ולמות שבועיים, מתבוססת בבדידות של עצמי..

אני מניחה שעם כל זה אתן מזדהות.

באיזה לילה בודד אחד, לפני אור ראשון ובדמעות שליש - עשיתי הסכם עם הקב"ה:

אני שומרת את הדברים ככתבם וכלשונם, והוא חייב לי תשובות! אבל תשובות אמיתיות! עמוקות וממלאות!

זה דרש ממני אמון גדול..

בה' יתברך, בחז"ל, ביכולות שלי עצמי..

אבל זה היה הסוד..

לדעת שההלכה כפי שהיא, היא רצון ה' האמיתי.

גם אם אני לא מבינה..

והם הגיעו..

בדרכים לא דרכים, תובנות שנפלו, משפטים שעברו לידי, פסוקים שפתאום קיבלו משמעות חדשה..

אבל רובן הגיעו דווקא מתוך קיום המצווה בהקפדה..

מהמעשה עצמו, עלתה התשובה.

פתאום הבנתי את התשובה שתמיד היתה נראית לי הזויה:

"נעשה ונשמע"

הבנתי שהנואשות שלי לחיבוק ותליית האושר שלי במגע הם דבר לא תקין, שאני מלבישה על המגע חסכים של אהבה עצמית והרבה מאוד מטענים רגשיים. זה הצריך ממני הרבה יושר פנימי.

נשים מתעצבנות לשמוע את זה פעמים רבות, אבל רובנו תולות את האושר שלנו בחיבוק, זה לא רע חלילה לשמוח מחיבוק, אבל לא הגיוני שזה יביא אותנו לדיכאון כשאין. הרי 20 שנה התהלכתי בעולם חסרה, בלי האיש שלי, וגם כשצללתי לתהומות לא האשמתי את היעדר החיבוק שלו, אז גם אחרי החתונה, זה לא נכון.

זה מזמין אותי לעבודה..

לקח לי זמן לפרק את הכאבים שלי, את המצבורים שלי, לצלול אל ההלכות מחדש, ולאט לאט לחשוף תמונה יפהפיה!!

מפה מדויקת שהתגלתה כמו בקסם...

תכנית חודשית מופלאה של צמיחה אישית נשית וזוגית..

שהמטרה שלה היא אחדות ענקית ואהבה אינסופית ושלימה בין עצמך לעצמך ובינך לבן זוגך!

מפה שעוברת דרך ההורמונים והפיזיולוגיה הנשית, ומדויקת לאישה ולנפשה..

מפה שעוברת דרך דקדוקי הלכות, סבלנות וענווה..

מפה שעוברת דרך דיבורי חז"ל שגילו לי על עצמי דברים שלא ידעתי בעצמי! דברים שחז"ל יודעים על כל אישה, הרבה יותר ממה שנשים הכי אינטלגנטיות ומודעות - יודעות על עצמן היום..

לא סתם רש"י מפרש "וספרה לה - לה, לטובתה ולהנאתה"

את המפה הזו אני חולמת שכל אישה תכיר, ותצמח בעזרתה..

היום אני מעבירה אותה לנשים בשיעורים וסדנאות, ואנסה לתת אלפית  קטנה כאן. אולי ירווח לכן, אולי יתיישב על דעתכן..

וגם אם לא - דעו לכן שיש תשובות לכל הכאבים שלכן!

גם אם הם לא אצלי, הם אצלכן!

והלכות טהרה יהפכו עבורכן למשהו מרפא!!

אל תברחו כשקשה, נסו לשמוע את הבקשה האלוקית שבתוכן, והיא תמיד בקשה לטוב עבורכן.. ריפוי הוא לא תמיד קל אבל הוא מתנה..

___________________________

למי שרוצה להחזיק קצת ראש, נתחיל במושג נידה.

____________________________

ואֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ.

כמה הפסוק הזה מכעיס אותנו...

כמה נשים רואות בו השפלה.. חושבות שהוא מגיע מלשון נידוי.. שאנחנו מבטאות טומאה, כשבמציאות אין שום קשר.

המילה נידה מופיעה בפסוקים עם ד' דגושה תמיד. הד' דגושה מסיבה מעניינת שנקראת "הידמות עיצורים". כלומר היו אמורות להיות שני ד' במילה והן התלכדו לאחת.. כלומר היה צריך להיות כתוב -

נידדה!

כי נידה היא מלשון נדידה ותנודה. ולא מלשון נידוי.

נדידה לאן? אל עצמך.

האישה נוצרה שניה בעולם, היא חווה את עצמה תמיד דרך שותפות עם עוד מישהו.

המשאלה הפנימית שלה, גן העדן שלה, תמיד עוסק בשניים, לכן היא מתמסרת למערכת יחסים זוגית, עד כדי כך שלפעמים היא מוחקת את עצמה ורצונותיה. (וכאן כל אישה ישרה מספיק יכולה להזדהות)

זוגיות בריאה מעולם לא תוכל להיווצר על בסיס מחיקה של אחד הצדדים! היא תהיה כמו מוות, גוף ללא נשמה או נשמה ללא גוף.. (גבר ללא אישה, או אישה ללא גבר) לא יווצר שום דבר חדש ופעיל ממנה.

אפילו ייגרע מהמציאות - תהיה כאן בדידות. יהיה כאן פירוד.

הקב"ה יצר את המחזוריות הנשית בדיוק כדי למנוע את הנפילה למקום הזה..

"הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ" אומרת לנו התורה..

פעם בחודש יוצא דם הוסת ומזכיר לאישה היהודיה שהגיע זמנה להתכנס פנימה אל נפשה! (גם הוסת נקראת כך על שם שמווסתת)

לא לתלות את היותה אהובה באף אדם חיצוני לה!

להפסיק את העיסוק בהענקת אהבה ובקבלת אהבה מאחרים.

להזין את עצמה מעצמה!!!

זה הזמן שלה להזכר ברצונות שלה, בחלומות שלה, בצרכים שלה כיחידה נפרדת.

כמו שהרחם מזינה את עצמה כל חודש בדם מחודש, ככה גם את! מזינה את עצמך בזמן הזה..

והלכות נידה לא רק שלא מפקיעות ממך את השייכות והשליטה על גופך, הן לגמרי משיבות לך אותו!

______________________________

אז למה טומאה?

_______________________________

אחד הבלבולים הקשים בדור הזה הוא סביב המושגים של טומאה וטהרה, קודש וחול..

בד"כ אנשים קושרים טומאה עם לכלוך ומוסר ירוד, וטהרה עם נקיון ורמה מוסרית גבוהה. כשבפועל אלה התניות שלנו. ולא התניות של התורה.

טומאה וטהרה הם מושגים רוחניים הנקשרים בגוף!

הם אינם קשורים בלכלוך ונקיות או בטוב ורע..

זאת אומרת שאדם יכול להיות צדיק וישר, אבל הוא טמא מפני שנגע בדבר שטימא אותו. לפעמים גם מעשה של מצווה עשוי לטמא את האדם, כמו למשל השתתפות בלוויה..

לפיכך, אין התורה מתייחסת אל הטמא כאדם שלילי – אלא שהוא מוגבל, כתוצאה מטומאה זו, למשל מלהיכנס לבית המקדש.

גם כהן המשרת בקודש, אם נטמא, לא יוכל להכנס למקדש.

ההיטהרות מהטומאה מושגת על ידי מעשה פיזי המסלק את הטומאה, בדרך כלל – טבילה במקווה.

גם אדם רע, בעל מידות גרועות ביותר, שמשקר וגונב, יכול לעלות למקדש אם טבל (וכמובן שייענש בלי קשר לטומאה או טהרה).

אבל בעצם - אין שום משמעות מוסרית לטומאה הזו.

לפיכך  ברור שאישה שנטמאה בשעת קבלת הוסת, אינה מלוכלכת ואינה מורחקת! לא מצד מעשיה ולא בכלל.. היא מתכנסת!

והיא עודנה ראויה לכבוד ולאהבה, בדיוק כמו קודם!

היא אינה נעשית "מוקצה מחמת מיאוס", והדבר הזה פשוט לכל יהודי ירא שמים!

אז מה הקטע של ההרחקות?

האיסור על נגיעה?

ולמה השינה בנפרד?

מה כן משמעות הטומאה הזו?

למה על הזוג לנהוג בדיני הרחקות בעונת הנדידה?

_________________________

מי כמונו יודעות כמה קשה לנו להתכנס ולשמוע את הקול הפנימי שלנו.. מרכזי התקשורת המפותחים של אישה, מייצרים קשיבות גדולה שלה לצרכים של אחרים, והרבה הרבה פחות קשיבות שלה לקולה הפנימי.. (אל מול הגבר, שבעקבות צמצום מרכזי התקשורת שלו באופן הורמונלי בתוך הרחם בשבועות הראשונים להריון , מצליח לשמוע את קולו הפנימי ולהיות יותר נאמן לעצמו בד"כ במערכות יחסים, וזה לימוד שבני הזוג יצטרכו ללמוד זה מזו, הוא ילמד להיות קשוב החוצה, והיא תלמד להיות קשובה פנימה)

יש אנשים שמסבירים את הטומאה בנידה, בכך שהוסת מבטאת פוטנציאל חיים שלא התממש, ויש בה מיעוט מוות. אני אישית פחות אוהבת את הפירוש הזה.. למרות שזה נכון שבאישה יש פוטנציאל חיים ענק, ולכן יש גם עוצמה גדולה יותר הפוכה. אבל אני רוצה להגיד עמוק יותר באופן שמסביר גם את דיני הרחקות.

טומאה היא אנרגיה חיובית (!!) שזורמת למקומה הלא נכון...

כידוע לנו, המוות הוא הטומאה הגדולה ביותר ביהדות. הוא ניתוק הקשר שבין הנשמה והגוף.

למה הוא כ"כ רע? (תחזיקו ראש! זה מהלך)

היהדות בניגוד לנצרות ולדתות אחרות מאמינה באחדות האל.

זאת אומרת לא רק בעובדה שיש לנו אלוקים יחיד,  אלא שהעולם הוא אחדותי: הכל הכל, הטוב וגם מה שנראה לנו רע – יוצא מאחד, יוצא מהקב"ה שהוא טוב ומיטיב לחלוטין.  זה משמעות הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"

(את הרע יוצר מי שמקלקל את מעשיו ופוגם בציווי האלוקי, אבל הוא לא הופך את הבריאה לרע)

הנצרות תופסת את צרכי הגוף כמשהו רע ואת צרכי הנשמה כמשהו גבוה. מי שרוצה להתקדש בנצרות, צריך להתעלם מצרכי הגוף שלו ולהתנזר מהם! בעצם הנצרות מאמינה בפירוד. בשתי רשויות:

רשות של האל ורשות של השטן, רשות אחת טובה ורשות אחת רעה.. הרוחניות שייכת לטוב והגוף שייך לרע. הגבר נוצר מהבורא הטוב והאישה נוצרה מהשטן (חווה נקראת eva כמו תחילת המילה evil = רוע.)

ולכן הנצרות נחשבת לעבודה זרה.

היא יוצרת פירוד בעולם. שתי רשויות.

לעומתה, ביהדות גם צרכי הגוף מקודשים! וגם צרכי הנשמה!

לא מדובר בחלקים רעים וטובים של האדם, אלא הכל הוא טוב ומאוחד!

מי שמאמין שבאישה עצמה טמון רוע או לכלוך, בה או בגופה, ניזון ממסרים שהנצרות הפיצה בעולם בשם הדת! וזו עבודה זרה!

ביהדות: "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה... אף בלא תורה, בלא חומה. רבא בר עולא אמר : אף בלא שלום" (יבמות סב, ב)

המוות, כמו הנצרות, הוא אבי הפירוד.

פירוד בין הגוף והנשמה – לא מאפשר לאדם התקיים בעולם שלנו ולמלא את יעודו.

גוף ללא נשמה - דומם ונרקב,

ונשמה ללא גוף - לא יכולה לפעול בעולם המעשה שום מצווה ולכן לא תרויח את מקומה בעולם האמת.

שני הכוחות של הגוף והנשמה הם נפלאים, אבל כשהם בפירוד, הם אינם נמצאים במקום הנכון ונוצרת טומאת מת.

אם כך: מהי טומאה?

כוח חיובי כמו גוף או נשמה, שניהם יקרים וקדושים, שלא נמצא במקומו הנכון! שלא נמצא בחיבור הנכון..

בזמני הנדידה של האישה, בפשטות, האנרגיה שלה צריכה ליסוע פנימה! לא להיות בחיבור עם אחר, אלא עם עצמה, להיות בהענקה לעצמה (בזמן המקדש אפילו האוכל שהכינה, היה רק עבורה!) וההרחקות נועדו לעזור לה לשמור על הנאמנות הפנימית הזו.

בכל פעם שהיא מזרימה את האנרגיה הזו החוצה במגע או בהענקה, מופיעה הטומאה, כי היא מזרימה את כוחותיה החיוביים הנשיים החוצה, ולא מזינה את עצמה..

________________________

אז מה העניין של הבדיקות?

_________________________

כדי להסביר את עולם הבדיקות, הייתי צריכה קודם לעשות שיעור באנטומיה מהותית, ולהראות איך הרחם מבטאת דרך השפתיים התחתונות שער לעולם הלא מודע שלנו.. הרבה מאוד ידע זורם דרך המערכת הזו, דרך הרחם שהוא הלב התחתון שלנו, מרכז האינטואיציה והקשר שלנו אל עצמנו.

אנסה בקצרה, ואם זה נשמע סינית, חכו לספר שיצא.. כי הוא יהיה בהיר יותר. זה גם ככה פוסט ארוך מדי..

הבדיקות לא נכפו כדי לבדוק את האישה מבחוץ.. להיפך.

אחרי ימי ההתכנסות והנדודים של הוסת, בהם האישה התכנסה פנימה אל עצמה, מגיעים ימי ליבון. ימים שבהם יש התקרבות זוגית לקראת הטבילה. (נדון על חומרת רבי זירא ו7 נקיים ביום אחר)

ליבון = בירור..

האישה בודקת שאין בה עוד דמים. "דמים" בשפת התורה זה גם עלבון ופגיעה וגם כספים, חובות...

את כל מה שעלה בה במשך החודש האחרון ברמה הזוגית והאישית היא מלבנת עם האיש שלה בשלב הזה.. את כל החובות שהיא מאמינה שיש לו כלפיה ואת הכעסים שלה היא מנקה בשיח עמוק..

וזה מצריך חזרה אל עצמה ברמה היומיומית, כדי לוודא שהיא לא מאבדת את התובנות העמוקות שהשיגה בימי הדם.. וגם כדי לוודא שבאמת לא נשאר בה עוד כעס..

והיא בודקת את זה לגמרי דרך השפתיים התחתונות, שמגלות לה על תת המודע שלה..

_______________________

כל זה ממש על קצה קצהו של המזלג, ויש עוד המון מימדים לבדיקות, כמו הקשר לחשק מיני, וחיבור אל עצמנו, והיכולת להיות אישה קשובה ומחוברת לעצמי ואמא שמחה ועוד ועוד.. ולא דיברנו בכלל על טבילה..

העקרון מאחורי כל זה הוא רק שתדעו, שיש תשובות ויש עומק, עמוק מיני ים בתוך המצווה הזו, והוא קשור קשר בל יינתק לנשיות עצמה ולזוגיות והוא מיטיב עם שתיהן!!

הקב"ה רצה שנתענג! דרך ההלכה!

הוא ידע שרק כך באמת יהיה ניתן לחוות אושר שלם בחיים!

ומעבר לזה - בבקשה נשים אהובות - תתעוררו!!

אנחנו במלחמה על הבית! במיוחד בעולם הדתי, ובמיוחד בשיח ברשתות החברתיות, מכל כיוון יש מתקפה על היקר והקדוש לנו.

נכון שכואב, אני הכי מבינה אתכן.. אבל יש עכשיו מלחמה על הבית שלנו!! על הבית היהודי! ואנחנו צריכות אתכן פחות מכילות ואוהבות לדעות שמנפצות את הקדוש והיקר..

כן, מותר לשאול, אפילו לשאול בזעם, אבל ממקום שמחפש תשובה ולא ממקום שרוצה לזרוק הכל.

בד"כ אם אנחנו כועסות או סובלות ממשהו בצורה מהותית, כדאי לבדוק את המקום הרגשי שלנו קודם ולפתור אותו... והלואי שתזכרי שגם כשאת עושה בדיקה או טובלת למרות כל הקושי ונגד כל הגיון, את עושה שמחה ענקית בשמים!! ה' שמח בך, גאה בך, מחבק אותך ואת נשמתך בענק.. ומעגלים מעגלים של מלאכים רוקדים סביבו בהתלהבות ענקית, זה אולי נראה כמו הקפות שניות בישיבות הגדולות..

(ומי שהמשפט הזה לא מדבר אליה, שתמחק אותו)

לא קל להיות יהודיה נאמנה לתורה ולמצוות, אבל זה מביא אושר אמיתי, זה מתוק ושווה כל דקה.

אנא מכן - צאו לבקש את התשובות שלכן מתוך מחויבות להלכה!!!

קראתי הכל וזה ממש מדויק לי

שומרת שיהיה לי לקרוא שוב בעתיד

תודה!!

אני גם מאלה עם ה "שנאה" לדבר הזה.

והזוגיות שלנו מעולה בתקופות מותרות ארוכות(אומרים שזה טוב לחידוש הגעגועים וכו') ובאמת כמו שכתוב פה מספיק יומיים לזה וכו'

ולא אני לא חושבת שאני מושפלת  או משו כזה עם הבדיקות.

ועם כל ההסברים והעניינים הרוחניים וכו'(קראתי לא מעט על זה)  עדייןןןןן

לא אוהבת ולא רוצה כשאני עייפה טיל אחהצ אחרי עבודה וכו' להכנס לשעה פלוס לאמבטיה(אני שונאת אמבטיות אגב. בכללי להיות רטובה. מתקלחת חחח כל יום כמובן. אבל לא מאלה שעושות מקלחות ארוכות וכו')

בחורף בכלללל קשה לי ברמות.

לא רוצה ללכת למקווה להיות ערומה מול אשה זרה (והבלנית אצלנו מקסימה. לא קשור אליה).

לא רוצה את זה. פשוט לא אוהבת לא מתחברת ולא רוצה.

ועל אף כל הסיפורים וההסברים שיצא לי לקרוא ולשמוע(הרבה פה בפורום תשובות מקסימות של נשים)

פשוט לא נכנס לי כלום. אני עדיין עושה את זה נטו כי אני חייבת. ממש ככה. זה יום שאני עצבנית בו מאוד נקודה.

ולא אין לי בעיות כתמים. לא אין לי או סי די וכאלה. ואני ממש לא נתקעת בשפשופים של כתם טוש על היד עד זוב דם.

כשאני מקבלת מחזור אני "נחרדת" לא בגלל המרחק מהבעל וכל זה.. (ברוך ה הכל בסדר ביננו.. נשואים מעל עשור . לא יקרה כלום אם נתרחק שבועיים לא מדכא אותי) אלא??

בגלל כל עניין המקווה הזה שמתקרב.

חלוםםם אם רק היה השבועיים האלו  ובדיקות וכו' בלי ללכת למקווה בסוף. היה יותר פשוט😉

ואחרי כל זה.. בעז"ה שאלוקים רואה את המאמץ כל פעם מחדש והשכר יהיה בהתאם🙏😄

זה אפשרי?

אולי אפשר לוותר על אמבטיה? שאלת?

מהבלנית אפשר לבקש שתסתובב כשאת נכנסת למים וזה יכול לעשות הבדל

תודה!

לגבי האמבטיה כתבתי לאחת פשוטה..

והיציאה מוקדם מהעבודה זה רעיון!

תודה לכן על כיווני המחשבה

לכן אני מוצאת את המינימום שמותר מול הנושא של המקווה.

בתכלס לפי מה שביררתי (כדאי שכל אחת תברר מול הרב שלה)

אפשר גם לעשות מקלחת ולא אמבטיה.

אני עושה מקלחת כמו תמיד כן שפשוף קצת יותר רציני.  כן מורידה שערות (למרות שגם זה לא צריך אם אישה לא מקפידה על זה) אחרי זה ציחצוח שיניים קצת קיסם אוזנים..

לא לוקח לי יותר מ25 דק כל הסיפור.  

מגיעה למקווה מסתכלת טובלת גם לא יותר מרבע שעה.

והבלנית באה רק כשאני בתוך המים ויוצאת לפני שאני עולה במדרגות.. שזה מאוד מקל..

בקיצור שורה תחתונה אני ממליצה לך מה שגורם לך הכי הרבה מועקה לבדוק אם אפשר לוותר עליו.

אולי בסוף עדיין לא יהיה כיף אבל יהיה הרבה יותר סביל 

אני חצי שעה יושבת בפנים. ככה עושה מהחתונה. אבל אולי צריכה לבדוק באמת.. בפועל גם בלי הישיבה הזו יש דברים לעשות כמובן..

שיער.צעפורניים

מקלחת חפיפה וכו'. (אם כי אם תרד הישיבה באמבטיה אז יהיה פחות זמן להיות בפוזיציה של המקלחת)

הכל באותו יום

אני אף פעם לא עושה הכל באותו יום וגם לי לוקח 40 דקות כולל טבילה

ממש לא צריך לשבת באמבטיה חצי שעה

יש עניין לשבת במים חמים שהעור יתרכך- ואם זה מסובך מדי גם זה לא חובה.

הכנות מלאות למקווה כולל הכל אמורות לקחת סביב חצי שעה- שעה, אומרים ככה כדי לתת טווח הגיוני להכנות,

אבל שמעתי אישית מרב שאם יש אישה שלוקח לה פחות זמן- זה בסדר גמור ואין שום עניין בלומר טווח זמן מסויים. 

אני לא מצליחה לטבול נורמלי

נכנס לי מלא מים והשיער תמיד יוצא.. מרגישה תמיד מגושמת

אני פחות מתחברת להסברים רוחניים.. עושה אצ זה כי זה מצווה

מספיק לי

ובאמת מנסה להיות בתקופות ארוכות של טהרה.. גלולות וכזה

ובאמת לא תמיד כל ההסברים הרוחניים נותנים מענה לקושי של ההתמודדות מול המצווה למעשה.

כתבו לך כאן עצות טכניות, והלוואי שמשהו מהדברים שכתבו יעזור לך שיהיה לך יותר קל עם זה.

אני רוצה רק להגיד, שיש מעלה גדולה גם בקיום מצווה שאת לא מתחברת אליה.

דווקא פה יש צד של התגברות על הרצון העצמי והבחירה לעשות דווקא את רצון ה' - 'בטל רצונך מפני רצונו', וזו מעלה ממש גדולה, בבחירה שלך לקיים את המצווה למרות הקושי וחוסר החיבור את ממש ממליכה את הקב"ה.

מצרפת דברים של הרמח"ל (הבאתי גם בתגובה שלי ששמתי פה קישור אלי. אבל פה מקדישה את זה לכבודך..)

"כִּי הָאָדָם הוּא הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה מַמָּשׁ, הַלּוֹחֵם עִם הַיֵּצֶר הָרַע וּמְכַבֵּד לַה' יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר הַנִּבְרָאִים. כִּי כֵּיוָן שֶׁאֵין בָּהֶם יֵצֶר הָרַע אֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם עוֹלֶה כָּל כָּךְ מֵעֲבוֹדָתָם כְּמוֹ שֶׁעוֹלֶה מִן עֲבוֹדַת הָאָדָם, שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲמֹד נֶגֶד כָּל הַמִּלְחָמוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ יִצְרוֹ, הַכֹּל בַּעֲבוּר עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל מָקוֹם וּכְבוֹד שְׁמוֹ, וְהַכֹּל בִּבְחִירָתוֹ."

(הרמח"ל, מתוך ההקדמה למאמר הוויכוח)

(הלוואי שכן עם הזמן תצליחי למצוא את הדרכים להתגבר על הקושי, ולהתחבר יותר למצווה. אבל גם קיום מצווה בקושי - יש לזה מעלה גדולה בפני עצמה).

רק מתקלחת וגמרנו

מה יש לעשות באמבטיה שעה פלוס? שואלת באמת

אני אין לי בעיה עם הטבילה

שונאתתת את ה7 נקיים

הבדיקות כל הזמן והמתח והשאלות לרבנים סיוטט

אני ההיפך ממך- שיהיה מקווה אבל מיד כשמצליחים הפסק...

נקיים היו סיוט.

בפועל אני החלטתי שאני לא משתגעת על זה. זותומאת, הבדיקה לא הולכת  מביאה לרב ואוסר למשל , אני מחכה ממש כמה ימים עד שיסתדר. לא מנסה שוב ושוב ושוב לרב וכו'.

נכון יש מחיר.

הטבילה נדחית.. אולי יכלתי לטבול לפני כן.

אולי הכתמים אחכ טהורים. וכן הלאה. אבל החלטתי לשלם את "המחיר" הזה כי המחיר השני של החיטוט בעצמי עם העד, השאלות הולכות וחוזרות לרב וכאלה זה גבוה יותר. בשבילי.

אבל כמובן כח אשה והתנאים שלה והנתונים שלה. מי שיש לה הרבה כתמים וכאלה אז לא תוכל להטהר בלי זה. ומי שמנסה הרבה להכנס להריון חבל על כל יום שתפספס. אצלי (בה טפו טפו) לא הגעתי למצב של הלחץ שדווקא החודש הריון וזה עובד לי.

לא נכנסת "לפינות" של בדיוקת השבעה נקיים. ובעלי מאחוריי בזה(עבר איתי את הזמנים שהיו נסיונות הפסק בלתי פוסקים וכאלה והמצב הנפשי בעקבות זה)

שיהיה לנו בהצלחהההה(יש לי מקווה מעבר לפינה חחחח) 

לגרום לעצמי לטבול מאוחר יותר...

כמה שפחות להיות אסורים...

למרות שבאמת לפעמים זה סיוט לשאול רב ולהיות במתח וכו'

ברוך ה' עכשיו מניקה ולא מקבלת מחזור

אני יודעת שאפשר מקלחת ארוכה ויסודית במקום אמבטיה (זה כתוב בשלטים במקווה שאני טובלת בו).

לשקול לטבול לבד. זה אמנם נחשב בדיעבד, אבל יש לזה התייחסות בשולחן ערוך ואם הקושי מול הבלנית משמעותי, זה שווה את זה.

מנסה לכתוב את המחשבות שלי (מתנצלת מראש על האורך..) - הריון ולידה

פה התמקדתי בעיקר בקושי עם עניין ההרחקות, שזה מה ששאלת עליו. ובסוף התגובה שם יש קישורים לתגובות נוספות שלי שנוגעות בנושא מכיוונים נוספים.

כך אני רואה את זה. יש בזה מצווה בעצם ההקפדה

את מקיימת רצון ה ולדעתי זה העיקר. 

ככה קל יותר פחות מעצבן . 

כי במובן של ההרחקות זה גורם לתשוקה מחדש וזה חשוב . אבל זה נתון לוויכוח..

יש לליאון קנדיל חוברת של טיפים לימי ההרחקות..

(פעם היה לי את הקישור אבל אני לא מוצאת אותו.. אולי תחפשי אותו בגוגל או שמישהי יודעת מה הקישור..)

משהו שאני זוכרת ממדריכת הכלות שלי (לפני כמעט 20 שנה)-

בתור נשים שגדלו בבית דתי, רוב המצוות הן קלות ופשוטות עבורנו כי גדלנו לתוכן.

טהרת המשפחה היא בין המצוות הבודדות שאנחנו חוות בהן את הקושי של חזרה בתשובה 'אמיתית'- של מאמץ לעשות משהו שהוא הפוך לגמרי מהטבע שלנו ולהתחבר אליו בכל זאת.

לי זה קצת עזר להרגיש יותר טוב עם עצמי על זה שקשה לי כל כך עם המצווה הזו (ועדיין, הפתרון שלי בשנים האחרונות הוא פשוט מניעה הורמונלית ולא להיאסר בכלל).

יש בזה משהו

אולי זה לא מקל עליי אבל בהחלט מוסיף הערכה לבעלי תשובה...

לדעת שנשים ממש מסרו את נפשן לאורך השנים לשמור על המצווה הזאת.

יש משהי שיזמה מיזם 'בכל מאודך', סיפורי גבורה של נשים לטבילה. את יכולה לחפש ביוטיוב. אחרי כזה סיפור אני אומרת - מי אני שלא אעשה את זה?! 

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מזל טוב!!

כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!

רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..

ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות

ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן

קיצר

מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט

את באמת גיבורה אמיתית

ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי? 

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.

לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.

כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣

כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.

אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.

ולא מכבדים את הבקשה שלך

ממש רגיש

ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם

ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?

והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.  

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה

ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך

שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"

היו פעמים שצמתי כיפור

והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון

בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין

בשניהם.

חידשו לי..

לקראת כיפור אתייעץ בע"ה 

של אטתה שנה, והסוכר שלי ירד נמוך.

כששברתי את הצום באזור 11-12 על משהו ממש סביר (כריך מלחם מלא) הסוכר קפץ ממש גבוה.

זו הסיבה שסכרתיים צריכים לאכול כל 3 שעות.

אז התיעצתי עם רב והוא אמר בכיפור לצום בלילה ולשתות שיעורים מרק מזין בבוקר.

אבל בהריון שלפני כן עם סכרת הריון לא היתה לי בעיה כזו, וכיפור עבר מצוין. וגם ההריון שלפני לפני.

כנראה המצב החמיר באחרון...

לכן זה ממש לא גורף.

מי שמזריקה אינסולין זה יותר בעייתי לצום למיטב ידיעתי.

הכי טוב להתיעץ עם רב לפי המצב שלך.

בהנקה למשל אני צמה רק בלילה

בהריון אני צמה כי יחסית קל לי לצום

איך זה מרגיש - כמו דקירות כאלה?

את מרגישה אותה כל הזמן או רק מדי פעם?

מההיריון האחרון והמשכתי ככה גם אחרי הלידה (קיסרי רביעי).

מדי פעם אני מרגישה דקירות כאלה בצלקת - זה מלחיץ בזמן אמת, אבל בסופו של דבר זה תקין.

אם אלה ממש כאבים שמפריעים לתפקוד - הייתי בודקת את זה...

בריפוי בעיסוק פיזיקלי.

מטפלים בצלקות עם מדבקות סיליקון ועוד .. 

למרות שהייתי בהריון בסיכון מאלף סיבות באמת משמעותיות מהסכרת הכי התבאסתי

בפועל זה היה הריון שירדתי מלא במשקל ולא עליתי כמעט וכולם החמיאו לי שאני נראית מהמם, וב"ה התלחתי להיות מאוזנת לגמרי עם תזונה

שזה מהמם ברור

אבל קשה לי לעכל את זה

ובכלל תפנה אותי בטח להריון בסיכון וזה כבר אין ליד הבית ויטרטר אותי יותר ובכללי מרגיש לי שהכל נהיה מסובך 

זו לא סכרת כי את צריכה שתי חריגות

ממני, שרק לפני יומיים גיליתי על סכרת ועכשיו בגמילה מסוכר 😔 

כן אבל הראשונה גבוה ממש  

לכן אני לחוצה

זה השתנה ומספיקה חריגה אחת כדי לתת אבחנה של סכרת

ממליצה על הסדרה מתבגרת של עידן ניידיץ.

אזהרת צניעות.

אבל היא בת ארבע...

משהו נוראי.

ב"ה התמדה בזמן איכות איתה עשתה פלאים לדיבור הכללי המתלונן מקטר ולטון הבלתי אפשרי

כי דבר מלווה בבכי , טריקת דלתות ושכיבה על הרצפה

🙄

כל תשובה זה

יאללה יאללה

זה פשוט עולם אחר, לחוות את זה כמורה

ןלחוות את זה כאמא.

אמנם זה נתן לי הרבה כלים לקראת השלב האימהי,

אבל כמורה את הרבה פחות מתערבבת ממה שעובר עליהן..

לא קיים בכלל, רק אצלך

אצל כל השאר הילדים מושלמים

(תקראי כמובן בטון ציני)

לכולם יש קשיים עם הילדים, זה תקין, נורמלי תואם גיל.

העיקר לנשום, לדעת שזה תקין חלק מהבנייה של הזהות מצריך התנגדות למבוגרים 

אחרי שאת מתאמצת להקשיב ולא להתרגז על החוצפה של כל הטענות והמענות "את בכלל מקשיבה לי??"

ארררר

"אבל מה עשיתי" ?? בטון כזה

והכי מעצבן שהם מנותקים מהמציאןת לגמרייי 😡

כאילו אתה באמת לא מבין מה עשית ולמה התעצבנתי?? 

כמו: אמא זה ממש מעצבן שלמלפפון יש טעם של מלפפון.(בת 16)

עוד פנינה:עצבנית עצבנית טוענת שאוף צאו לי מהחייםּ הציורים שלי יוצאים זוועה,(ציור ריאליסטי שנראה תמונה ממש רק הגוונים היא לא אהבה,מה לעשות שזה מה שבחרת לצייר?)

עוד אחת: (בת 17)

אין לי כח ללכת לקנות בגדים בחנות ולמדוד זה מוציא את כל החשק לנתלבש בכלל

אני: אין בעיה אל תלכי לקנות

היא:אני אזמין משיין

אחרי שעה :אוף אין שום דבר נורמלי שם

אחרי עוד שעה :אמא מצאתי כמה דברים

אני:איך?

היא: כתבתי בגדים של זקנות🤣

הוא14) זה ממש נורא הבית הזה.

אני: מה עכשיו?

אתם אף פעם לא מסדרים כאן,מאת המבלגן הראשי

ממש עצלנות.

כל דבר הוא:כן ,כן,עוד שתי דקות.

בערב שים דבר לא קרה הוא:כן,כן אמרתי עוד שתי דקות מקודם

הוא(19)אף פעם לא מבינים כאן דברים בססיים

אני: אוקיי תן דוגמה

הוא:אין לי עכשיו(אף פעם אין לו אבל זה משפט שיוצא לו הרבה)

איזו ילדה קורעת!

בת ה-17 שלי כל הזמן אומרת שהיא צריכה להעסיק מישהי שתקנה לה בגדים, כי אין לה סבלנות לחפש.

הוא: כל דבר את לא מרשה

אני: אומלל

הוא: מאיפה למדת את המילים האלה

אני 😂

המתבגרת (15) כל הזמן צועקת על הקטנים שלא יתקדמו, שלא ירוצו, שיזהרו מזה ומזה...

אני אומרת לה- אני אחראית עליהם.

היא- אבל את לא באמת אחראית.

אני- לך לא היתה אחות גדולה שדאגה לך, ובכל זאת איכשהו יצאת בסדר.

היא- מי אמר שיצאתי בסדר?

ואיזה לחץ הם ילכו לאיבוד הם יעלמו....

תרגעי נשמה גם את עשית את זה 

חוזר הביתה בלי אחיו הקטן.

שואלת איפה הקטן?

עונה: למטה

אני יורדת לחפש אותו, הולכת לסוף הרחוב, לצד שני, לפארק, לא מוצאת. חוזרת הביתה לראות אולי חזר לבינתיים.

הבחור אומר לי: אבל הסברתי לך שהוא למטה בשביל ליד המדרגות מאחורי המבנה..

אני מסתכלת עליו בהלם: אתה אמרת מילה א-ח-ת

אמרת: למטה!! הצלחת להגות רק מילה אחת מתוך המשפט.

וואי שיהיו בריאים עם האוצר מילים השופע שלהם 😄😄

והיה לו חוג באותו יום

התקשרתי למלמד, חיפשתי ברכב ברגל איפה לא

בסוף הלכתי לשכנים לשאול אם ראו אותו והוא היה שם

אמאלה נלחצתי ברמות באותו יום

אם הבנות שלי מאחרות הן ישר יתקשרו מחברה או אמא שיראו בסביבת ביה"ס... הוא קצת יותר משוחרר... מעניין העניין הזה

אמרתי לבעלי שממש קשה לי להכין בגדים לשבוע שחל בו, כי זה יוצא השנה יותר מדי ימים (כן, ספרדייה מפונקת🤭 אבל פעם הייתי אשכנזייה!).

אז הוא ניסה לשאול בעדינות אם אני מסוגלת ללבוש את אותו בגד כמה ימים.

מיד הגיב המתבגר בן ה-14: "מה הבעיה ללבוש אותו בגד כמה ימים? אני עושה את זה בלי בעיה!"

(כן, ואתה גם מריח בהתאם🤦‍♀️ סתם, ב"ה עוד אין לו הרבה ריח, חוץ מהרגליים, שזה יכול להיות איום ונורא...)

בת 10 שאני אגדל אני אחנך את הילדים שלי שלא יתחצפו ויהיו ילדים טובים

בת 17: נראה לך,כמוך(קרי אין חצופה יותר ממך(

בת10:כן יהיו לי רק 2 ילדים והם יהיו מחונכים

בת17:בטח הם יהיו כל כך מפונקים ובלתי נסבלים שזה ממש עוול להביא אותם לעולם בכלל