השאלה שלך מבטאת כאב גדול.
אני מבינה שאת מדברת על תקופת ההרחקות, שקשה לך בה כל כך כי מה שאת צריכה שם זה דווקא את החיבוק, ושום דבר לא יכול להחליף אותו…
כמו שכתבתי, אין לי תשובות שבהכרח יענו על השאלה. זו מצווה באמת קשה, והיא מעבר להבנה של השכל האנושי שלנו. וגם אם יש הסברים או כיווני חשיבה שעוזרים לי, לא בטוח שזה יעזור גם לך.
אבל אני מנסה בכל זאת לכתוב כיוונים שעוזרים לי. ואולי זה ייתן גם לך מענה כלשהו…
כתבתי פה כבר כמה פעמים על הספר של הרב ראובן ששון על מצוות טהרת המשפחה (לי יש אותו במהדורה הישנה שלו - 'האישה ומצוותיה א - טהרת המשפחה', ועכשיו הוא נמכר במהדורה חדשה יותר שנקראת 'מעיין גנים').
בספר הזה, הרב מתאר את המשמעות הפנימית של מצוות טהרת המשפחה, ושל כל תהליך הטהרה.
הוא מסביר את משמעות הנידה והטומאה שהיא גורמת, בעקבות חטא חווה,והוא כותב על כך שתהליך הטהרה הוא חלק מהתיקון של החטא, ובעצם חלק מהותי מתיקון העולם.
והוא גם מסביר על ההקבלה בין הקשר הזוגי של כל זוג וזוג ובין הקשר של כנסת ישראל והקב"ה (הדוד והרעיה), ואיך יש השפעה ישירה בין שני הקשרים האלו.
הוא כותב שההרחקות בין בני הזוג מקבילות לגלות, ותהליך הטהרה מקביל לשלבי הגאולה, ועל ידי הטהרה שאנחנו עושות, אנחנו משפיעות על הרבדים הרוחניים ועל הגאולה הכללית של עמ"י.
בכמה שרשורים שהיו פה בעבר בנושא כתבתי על זה מכל מיני כיוונים והיבטים. אני אצטרף בהמשך קישורים לדברים שכתבתי.
אבל קודם אני רוצה לכתוב כיוון שנראה לי שלא פירטתי בעבר, שמתמקד דווקא בתקופה של ההרחקות והמשמעות הרוחנית שלה.
כמו שכתבתי קודם, הקשר בין האיש והאישה במערכת הזוגית מקביל לקשר הזוגי בין כנסת ישראל לקב"ה.
תקופת ההרחקות מקבילה בעצם לתקופת הגלות, לאחר חורבן הבית.
מה המשמעות של התקופה הזו? אצל הקב"ה עונש הוא לא כדי להעניש, אלא יש בו את הפתח לתיקון. אז מה התיקון שהגלות יוצרת? ומה אפשר ללמוד מזה על המערכת הזוגית האישית שלנו?
המצב השלם של עמ"י, זה מצב שבו החיבור עם הקב"ה נעשה באופן מלא, גם בצד הרוחני וגם בצד הגשמי, בבית המקדש שמבטא את החיבור ה'פיזי', עם כל העושר וההדר, 'תורה וגדולה במקום אחד'.
אבל העניין הוא שיש שני מימדים לקשר, גם הקשר הרוחני וגם הקשר הפיזי, החומרי, ושניהם חשובים מאוד. ולפעמים כששניהם מופיעים ביחד, הצד החומרי מאפיל על הצד הרוחני, ומתגבר יותר ממה שצריך, ולא נותן מקום לצד הרוחני (זה חלק מההשלכות של חטא אדם הראשון, והנפילה הרוחנית שקרתה בעקבות כך).
וזה מה שקרה לעמ"י כשבית המקדש היה קיים. לכאורה הם היו בחיבור הכי קרוב לקב"ה, אבל למעשה הם לא הצליחו לשמור על החיבור הרוחני. רואים את זה בתיאורי הנביאים - "בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי", "כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי". עמ"י נתן מקום לחיבור הגשמי, אבל התנתק ברמה הרוחנית.
והתוצאה של זה, שהיא בעצם התיקון, היא היציאה לגלות, בה נשאר רק הקשר הרוחני - התורה.
שני הרבדים של הקשר - הרוחני והגשמי, נמשלים לאירוסין ולנישואין. "ביום חתונתו [האירוסין] זה מתן תורה, וביום שמחת ליבו וֹהנישואין] זה בניין בית המקדש".
מבחינה חיצונית נדמה שהאירוסין זה רק שלב זמני שברגע שמתחתנים הוא כבר מאבד את משמעותו. אבל ה' אומר לנו "וארשתיך לי לעולם" - השלב של האירוסין לא בטל לעולם, הוא תמיד נשאר כעוד רובד לקשר.
וכשהרובד החומרי משתלט יותר מידי, אז הקב"ה מבטל את הרובד הפיזי, ביציאה לגלות, כדי שהרובד הרוחני יקבל את המקום שלו, ומתוך כך נוכל לחזור בחזרה לקומה השלמה בה יש חיבור גם רוחני וגם חומרי.
עד עכשיו דיברנו על הקשר בין עמ"י לקב"ה. והקשר הזה מקביל לקשר בין איש לאשתו.
אבל ההקבלה לאיש ואשתו היא לא הקבלה מלאה.
זה לא שבכל פעם שאנחנו צריכים להיות בהרחקות זה אומר שהרובד החומרי השתלט וגרם לנו להתרחק מהחיבור הרוחני, ולכן אנחנו צריכים 'גלות' כדי לתקן.
אבל בכל זאת יש מה ללמוד מעמ"י והקב"ה גם על הקשר הזוגי, והמשמעות של ההרחקות בקשר הזוגי.
גם בקשר הזוגי יש שני רבדים - רוחני (קשר נפשי, שמתבטא בעיקר בדיבור) וחומרי (פיזי, שמתבטא במגע, עם האישות בתור השיא שלו, אבל כמובן גם חיבוקים נכללים פה).
בשלב האירוסין קיים רק הקשר הרוחני. בני הזוג מחוייבים אחד לשני, אבל עדיין אסורים במגע פיזי. אבל השלב הזה הוא לא רק שלב זמני בדרך לנישואין ולהקמת הבית. השלב הזה חשוב בפני עצמו - "וארשתיך לי לעולם". והוא זה שמתבטא בזמני ההרחקות. שם הדגש של החיבור הוא בצד הרוחני-נפשי.
באופן אישי, אני יכולה להגיד שאחד הדברים שקשים לח בתקופות של הרחקות, זה שכשמתעוררת מריבה ביננו, הרבה יותר קשה לפתוח בפיוס, וגם אחר כך החיבוק מאוד חסר. בזמן שמותרים אפשר להראות קירבה רק באמצעות מגע, ואפשר להתנחם באמצעות מגע, וגם אם המילים יכולות להוסיף, בסוף הרבה מהקשק מבוסס על המגע הפיזי.
ובזמני הרחקות זה באמת קשה כשזה אסור. וזה גורם לניסיון לא קל.
אבל כשלומדים עם הזמן למצוא את הדרכים והמסלולים להגיע אחד לשני גם בלי מגע - זה באמת נותן עוד רמה לקשר.
זה לא קל, ולפעמים זה לוקח זמן (אפילו שנים). תוך כדי הניסיון זה לפעמים מרגיש קשה מידי. אבל אני יכולה להגיד שאני מרגישה שאצלנו זה באמת הוסיף רמה נוספת לקשר - גילינו דרכים לחיבור פנימי, עדין ומיוחד, שלא היו מתגלים בלי שהרובד הפיזי היה נאסר עלינו.
ויש גם את המשמעות הכללית יותר.
כל זוג שצריך להיות בתקופה של הרחקות, וצריך לעבור תהליך של טהרה כדי לחזור להתחבר שוב, בעצם משפיע בכל התהליך הזה על הקשר של עמ"י לקב"ה. התהליך האישי שהאישה עוברת מקרב את התהליך הכללי של עמ"י לקראת הגאולה והחיבור הפיזי עם הקב"ה בבית המקדש.
ולי זה עוזר להתסכל על זה גם מנקודת המבט הזו. כשקשה לי הריחוק מבעלי, אני חושבת שככה אני יכולה יותר להתחבר לקושי על החורבן, זה עוזר קצת יותר להבין מה עדיין חסר לנו בקשר עם הקב"ה (שלפעמים ביום-יום אנחנו כבר לא מרגישים את זה כל כך, כי אנחנו בכלל לא יודעים לתאר ולדמיין את מה שחסר לנו).
אני לא יודעת אם כל מה שכתבתי יעזור לך.
בסוף גם אם בשכל אפשר להבין באיזושהי רמה את המשמעות של הדברים, עדיין הלב מרגיש את הקושי, וההסברים השכליים לא באמת מיישבים את הקושי.
בסוף, לי גם עוזר לזכור שדווקא במקומות שקשה לעשות את רצון ה', זה המקומות של המסירות נפש שלנו, של המלכת ה' דווקא מתוך הקושי, וזה דבר גדול.
"כִּי הָאָדָם הוּא הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה מַמָּשׁ, הַלּוֹחֵם עִם הַיֵּצֶר הָרַע וּמְכַבֵּד לַה' יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר הַנִּבְרָאִים. כִּי כֵּיוָן שֶׁאֵין בָּהֶם יֵצֶר הָרַע אֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם עוֹלֶה כָּל כָּךְ מֵעֲבוֹדָתָם כְּמוֹ שֶׁעוֹלֶה מִן עֲבוֹדַת הָאָדָם, שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲמֹד נֶגֶד כָּל הַמִּלְחָמוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ יִצְרוֹ, הַכֹּל בַּעֲבוּר עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל מָקוֹם וּכְבוֹד שְׁמוֹ, וְהַכֹּל בִּבְחִירָתוֹ."
(הרמח"ל, מתוך ההקדמה למאמר הוויכוח)
וכמו שכתבתי בהתחלה, אני מצרפת פה כמה קישורים להודעות שבהן הרחבתי על הנושא מכיוונים אחרים (בכל מקום כתבתי מכיוון שונה, הרבה מהדברים שכתבתי הם על בסיס מה שקראתי ולמדתי מהספר של הרב ראובן ששון, אבל יש שם גם עוד תוספות ומחשבות משלי. וכמובן כל הודעה פה היא חלק משרשור שלם, שאולי יש שם עוד דברים שנכתבו שיכולים לתת כיווני מחשבה נוספים).
אני רוצה לציין שכל אחת מההודעות שקישרתי אליה היא ארוכה, אז לא יודעת כמה זמן יהיה לך לקרוא הכל, ולא יודעת כמה הכל מתייחס דווקא למה ששאלת, אבל אם יש לך פעם זמן פנוי, את מוזמנת לקרוא איפה שאת מרגישה שהדברים מוסיפים לך -
עונה גם (אזהרת אורך…🙊) - הריון ולידהמנסה להתייחס למה שכתבת - הריון ולידהאיזה נושא טעון העלית… רוצה להתייחס לדברים מעוד כיו - הריון ולידהאני רוצה להתייחס לדברים שכתבת - הריון ולידהתודה רבה לכל מי שכתבה.. מוסיפה גם משהו - הריון ולידהעל חטא חווה וטומאת הנידה - הריון ולידה
)