אני מדבר על מה שהגמ' אומרת
הגמ' מדברת גם על שמירה ליחיד וגם על שמירה לציבור
"א"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב: עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה."
או אסתר רבה פרשה י' ד' "תַּמָּן אָמְרֵי הִלְכוֹת קְמִיצָה אַחֲווּ לֵיהּ וְדָבָר אֶחָד שֶׁהָיוּ קוֹמְצִין מִן הָעֹמֶר. אֲמַר לוֹן וְהָדֵין עוּמְרָא מַהוּ דִּדְהַב אוֹ דִּכְסַף, אַמְרֵי לֵיהּ לָא דִּדְהַב וְלָא דִּכְסַף וְלָא דְּחִיטִין, אֶלָּא דִּשְׂעוֹרִין. אֲמַר לוֹן בְּכַמָּה הוּא טִימֵיהּ דִּידֵיהּ הֲוָה בְּעַשְׂרָה קַנְטְרִין, אָמְרִין לֵיהּ סַגְיָן בְּעַשְׂרָה מָנִין. אֲמַר לוֹן קוּמוּ דְּנַצְחוּן עַשְׂרָה מִנְכוֹן לְעַשְׂרָה אַלְפֵי קַנְטְרִין דִּכְסַף דִּילִי."
זאת הגמרא ואלה המדרשים אפשר להסכים אפשר לא להסכים
אפשר לדון בגדר השמירה הזאת, תראה אפשר להגיד אותו דבר גם ביחס לתפילה ולקרבנות ולכל המצוות כולן
שגם בשואה היו שהתפללו וזה לא עזר סימן שהתפילה לא עוזרת
ובסופו־של־דבר יש כאן גם סולם ערכים שונה לדעתי, אם הדבר הכי חשוב בעולם זה התורה ולימודה אז חובה עד כמה שניתן להקים עוד ועוד ישיבות וגם הציבור צריך להירתם לזה בכל־כחו
אם הדבר הכי חשוב בעולם זה כלכלה וביטחון אז צריך לקחת את כל החרדים במריצות ללשכת הגיוס או ללשכת העבודה
ואז השאלה מה עושים בסוף עם כל הכלכלה והביטחון האלה
אכן ההשקפה החרדית היא שעקרונית מילה אחת של תורה שווה יותר מכל העולם הזה ואם תרצה אף יותר מכל המצוות (כל חפציך לא ישוו בה) זאת גישה הגר"א ונפש החיים וכן הלאה
אפשר להתווכח אבל זאת השיטה
///
לגבי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה אנחנו חוזרים אפוא לעניין מדוע פטורים שבט לוי ממלחמת מצווה. אז OK י"א שפטורים רק מכיבוש הארץ כיוון שאין להם נחלה וזאת אפשרות אחת. אבל י"א שפטורים מכל וכל מתוך כך ששבט לוי מקודש לעבודת ה' "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" וכן הלאה. ומה אפוא פשר הפטור אם העיקר הוא לעשות מצוות מעשיות ולהשתתף בחיי החברה? תשובה, לא עבור כולם, כשם שיש שבט של סוחרים ואיכרים ולוחמים כך יש שבט שמובדל לעבודה הרוחנית ומסירים מעליו כל עול אחר כשם שלא היינו מצפים מהכוהנים העובדים בבית המקדש לשרת בצבא. טוב אם היו תוקפים את ירושלים עצמה אז בסדר מה לעשות וגם אז היינו משאירים אנשים ככל האפשר שיתפעלו את העסק. אבל לא שולחים אותם ללבנון כי לא היה מזיק עוד חיילים.
לכן ביחס למשפט הזה שהובא בדיון כאן:
"בן אדם אומר לך אני שלושה חודשים לא ראיתי את אשתי, ולא הייתי איתה בחג, אולי תחליף אותי ? ותגיד לו מתנצל אני יושב ולומד תורה.. באמת הדברים מאוד קשים לעיכול.." כן יכול מאוד להיות שלימוד התורה יותר חשוב מאשתך כמו שלא היית שולף את הכהן הגדול מבית קדשי הקדשים בשביל זה ("יקרה היא מפנינים" כו')
///
לגבי התנאים והאמוראים אני לא רואה הבדל מהותי בין מה שעושים בישיבות לבין זה, כנ"ל אפשר לדון מהי צורת הלימוד היותר נכונה, כמה להכניס מכל מקצוע, איך צריך להיראות עיון נכון כו' אבל זה כבר ברמת הפרטים
לגבי ישיבות ההסדר ההבדל טמון במטרה של המוסדות ובכלל באורח החיים של האוכלוסיות האלה. תלמידי ישיבות הסדר הם בוגרי ישיבות תיכוניות שעשו בגרות ורוצים לעשות צבא ללמוד מקצוע ולעבוד לפרנסתם פשוט "בדרך לחתונה עוצרים בישיבת מרכז". כלומר זאת תוספת של כמה שנים השכלה תורנית (מאוד חשובה) כהכנה לחיי עבודה כו'. בישיבות תיכוניות רבות הר"מים ממש נאבקים כדי לשכנע תלמידים ללכת לישיבה או לפחות למכינה. מגיעים לישיבה, סופגים תורה, סופגים הוואי, וממשיכים הלאה, אחוז התלמידים שבאמת מתכוונים להמשיך ללמוד בכולל עד להודעה חדשה ושהתורה מרכז חייהם "ופרקו מעל צוארם עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם" נמוך. עכשיו לא שזה רע, א' אין בעיה עם זה שאנשים יעבדו וישרתו בצבא ויחיו חיים רגילים. וב' טוב לקחת אנשים שגם ככה זה מה שהם מתכוונים לעשות ולתת להם להתמלא בתורה ויראת שמיים כו'. אבל בכל־מקרה זה מאוד שונה מהמודל החרדי שאנשים מוותרים על עוה"ז וחיים בצמצום ובדוחק כדי ללמוד וללמוד. כמובן גם אצל החרדים לא כולם שם, אבל זה כבר לא הדיון על בחורי ישיבות ואברכים אלא על אלה שאינם לומדים. וברור שגם בין הלומדים יש כאלה שהם מחממי כיסאות. עד כמה נכון לדחוף לשם כברירת מחדל זאת גם שאלה גדולה, לדעתי לא צריך לדחוף ברמת המערכת בעזרת לחץ חברתי כו' אבל מי שרוצה צריך להעניק לו את האפשרות כמו שהיה מאז ומעולם.
אם לא הבעיה של חילון ואם לא כל הלחץ החברתי והגעוולד סביב זה בחברה החרדית בטוחני שצעירים רבים היו רוצים לצאת לעבוד ולהתגייס ובחורים כאלה אני לא רואה טעם להחזיק "בכוח" בחברת הלומדים מעבר לכמה שנים בישיבה, יש גם בעיה נוספת של אינפלציה של "ת"ח", בעבר כשהיה צריך למסור את הנפש ממש כדי ללמוד בישיבה כמו בישיבות המוסר במלחה"ע הראשונה היו יוצאים תלמידי חכמים לא מהעולם הזה, אבל אם חצי יושבים משועממים וחולמים על מקצוע שהחברה לא מאפשרת להם, אבל כיוון שהם "תקועים" כאן טוב לפחות ינסו להשיג שטעלע, לא רק שיש אינפלציה בתחום אלא גם גוררים את הרציניים למטה.
אם כי כל־עוד הנושא של חילון בצבא לא טופל הרמטית אין לי אלא דברי הסבא מנובהרדוק שבזמן מלחמה אפשר לנסוע רק במחלקה הראשונה... לפחות ביחס לחרדים, כל־עוד המערכת (גם של הצבא וגם של העולם החרדי) לא בנויה לזה, מה זה יעזור לי אם יהיו עוד כמה עשרות אלפים חפ"שים במחיר אם חצי מהם יתפרקו דתית
לגבי הבעיה בגיוס ואז חזרה לישיבה הנושא נידון בקונטרס "בני הישיבות וגיוסם", כנ"ל השאלה היא מה מנסים להשיג
///
במאמר מוסגר ולא בקשר ישיר לדיון בינינו, לגבי כל הטיעונים הרגשניים שהוזכרו כאן...
ובמושב לצים לא ישב זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ואהרן. מעשה כינס עליהם כל הקהל שנאמר ויקהל עליהם קרח את כל העדה, התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות אמר להן אלמנה אחת [היתה] בשכנותי ועמה שתי נערות יתומות והיה לה שדה אחת, באת לחרוש אמר לה משה לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, באת לזרוע אמר לה שדך לא תזרע כלאים, באת לקצור ולעשות ערימה אמר הניחו לקט שכחה ופאה, באת לעשות גורן אמר לה תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו, מה עשה עמדה ומכרה את השדה ולקחה שתי כבשות כדי ללבוש גיזותיהן וליהנות מפירותיהן כיון שילדו בא אהרן ואמר לה תני לי את הבכורות שכך אמר לי הקב"ה כל הבכור אשר יולד וגו' הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות, הגיע זמן גזיזה וגזזה אותן אמר לה תני לי ראשית הגז [שכן אמר הקב"ה וראשית גז צאנך תתן לו] אמרה אין בי כח לעמוד באיש הזה הריני שוחטתן ואוכלתן, כיון ששחטה אמר לה תני לי הזרוע והלחיים והקיבה אמרה אפי' אחר ששחטתי אותן לא נצלתי מידו ואמרה הרי הן עלי חרם אמר לה כולו שלי הוא שכך אמר הקב"ה כל חרם בישראל לך יהיה, נטל והלך לו והניחה בוכה היא עם שתי בנותיה, כדין כולהון עבדין להא ביותא עלובתא ותולין בהקב"ה.
