מסתבר שגיוס תלמידי חכמים הוא נושא מורכב בהלכהצע

אקדים את המובן מאליו - ראיתי היום ניסוח פשוט - כל בר דעת מבין שעיקר המחלוקת בכל הנוגע לגיוס היא לא השאלה אם ת"ח פטורים ממלחמה אלא כמובן היחס למדינה, החשש מחילון וכו...  ונפקמ פשוטה לכך היא שגם מי שלא לומד , עדיין בחלקים גדולים מהציבור החרדי קוראים לו בכל זאת לא להתגייס..


 

 

ובכל זאת.

מקובל לחשוב, לפחות בציבור הדתי לאומי, ואצלי -  שאלמלא החשש מחילון וכו אין שאלה מה עמדת ההלכה.


 

אבל מסתבר שזה מורכב יותר.


 

הרב חרלפ.

הציץ אליעזר.

הרב הרצוג.

יש מצב שהרב אליהו.

היום "נשבר לי הלב" שגיליתי שהרב זוין זצל שמזוהה עם מכתב אנונימי בעד גיוס.. כתב גם מאמר נורא ברור נגד הגיוס.. וצע.

הרב איסר זלמן מלצר.

הרב פרנק.

הגב נריה.

הרב חיים דוד הלוי.


 

כולם כותבים (להבנתי בלי קשר למצב הרוחני בצהל), שתלמידי הישיבות לא מתגייסים.. ותורמים את תרומתם בלימוד התורה.


 

פרקתי.

 

לא לא לאאחו

מה פתאום, לא קראת את הרמב"ם???

<צ>

 

כן מסתבר שכמו כל סוגיה בחיים יש מורכבויות וצדדים לכאן ולכאן

ולציבורים תורניים שונים, שבסופו־של־דבר מה שמעניין אותם זה כבוד שמיים, אכן יש גישות שונות מה נכון לעשות

הרמבם מדבר בהלכות שמיטה ויובלנקדימון
ואילו בהלכות מלכים ומלחמות אין זכר לדין הזה, והדברים פשוטים.
אה, איך כולם לא חשבו על זה?אחו

כנראה לא יודעים ללמוד רמב"ם.

זה כשל הפנייה לסמכותנקדימון
אז לא, זה לא תירוץ. וכי רשי לא ידע מה שתוספות אמרו? התשובה היא שזה לא משנה. מהו ההסבר הענייני לרמבם הזה?
זה לא כשלאחו

אלא צורת ההתנהלות הנכונה וככה עבד העם היהודי מאז ומעולם שחכמי ישראל הם אלה שפוסקים הלכה גם אם זה לא נראה לנו לפי הפלפול שלנו בראשונים

בכל־מקרה גם אם לדעתך זה אחרת ומי שלא הבין את זה מטומטם זה לא משנה לציבור החרדי כי הם מעדיפים לסמוך על הרב עובדיה / הרשימה שהובאה כאן מאשר עליך

ובכל דבר אנחנו פונים לסמכות, ברפואה, במשפט (בסוף השופט הוא זה שמכריע לפי סברתו כי אנחנו מניחים שהוא חכם יותר מהאדם הפשוט)

 

איך אפשר אם כן לעמוד למשפט? מה הבעיה, תגיד לדיין שאתה למדת את הסוגיה ויצאה לך מסקנה אחרת

וזה שהוא לא מבין כמוך זה פשוט כי הוא לא מבין דברים פשוטים וברורים

ואין שום סיבה לסמוך עליו כי זאת פנייה לסמכות

 

לענייננו

 

ההסבר הוא שזה לא משנה שזה נכתב בהלכות שמיטה ויובל ולא בהלכות מלחמה

"לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל" וכך גם מי שמקבל על עצמו את תעודת בני לוי כמו בהלכה הבאה

ולדעתי דווקא הפוך כאן הדברים פשוטים וכדי להגיע למסקנה שחייבים בכל־זאת צריך חילוקים ותירוצים, א' שזה לא הלכה במקומה, ב' שיש חילוקים בין מלחמות מצווה, כו' כו' (ואין שום בעיה יכול להיות שזה מאוד נכון אבל אפשר גם להבין את הדברים ממש כפשוטם)

 

אתה עושה סלטנקדימון

ראשית, אל תכניס לי מילים לפה, ואל תאיל עליי אנשי קש שבנית. אף אחד לא אומר שהרבנים שלא מסבירים ככה הם מטומטמים. אני מקווה שאתה לומד בחברותות שלך בצורה יותר בוגרת ומכבדת.


שנית, הטענה שלך עכשיו היא אחרת לגמרי. קודם טענת שוודאי יש תירוץ מעולה לשאלה שלי כי ברור שהרבנים הגאונים חשבו על זה, ועכשיו אתה אומר שאפילו אם הם לא חשבו על זה הרי שהסמכות גוברת בכל מקרה.


שלישית, המסכות של הרב כי לא שרירותית, אלא מתוך ההכרה בידע הגדול שלו, במיומנות ובניסיון שלו. כאשר רב מכריע ודוחה הסברים שונים בסוגיה, הוא עושה את זה מתוך השכל שלו. אם הרבנים היו מתנהלים בשיטה שלך, לא היו פוסקי הלכה בעולם. גם הרב מחוייב לנמק, ממש כמו השופט והרופא. שגם להם אנחנו מקשיבים מתוך בחירה, רציונלית אמנם. מה תעשה אם הרופא שלך יגיד משהו לא הגיוני, ויסרב או לא יוכל לנמק? וכמה פעמים אנשים מבקשים חוות דעת נוספת?

כי גם אדם חכם יכול לטעות. הפנייה לסמכות היא כלי, ולא מהות.


בכל אופן, לעניינו, אתה הופך את הרמבם לבדיחה. אתה למעשה אומר שאין חשיבות לחלוקה שהוא עשה, סתם עשה את זה בשביל הכיף ובלי חוכמה.

אתה מזכיר לי את דיני "כל מה שרוצה איש לעשות באישתו עושה" שיש בהלכות איסורי ביאה, שהאתאיסטים מקשים משם שהנה ההלכה היא לא מוסרית שהופכת את האישה לכלי שמשועבד לגבר, בעוד שהאמת היא שכל הדיון שם הוא רק מצד איסור והיתר. מהם הביאות המותרות. הרמבם בהלכות אישות לא מדבר ככה. והשאלה המוסרית בנושא לא מקבלת ולא אמורה לקבל מענה בקטגוריה ההלכתית של איסורי ביאה.


והדבר הפשוט הוא שיוצאים למלחמת פיקוח נפש, והפטור הוא זה שצריך את הנימוק. סברא היא, למה לי קרא. בפשט התורה מחדשת דיני החוזרים מהמלחמה דווקא במלחמת הרשות, כי ברור שבפיקוח נפש כולם יוצאים.

הטענה שלי לא זזה ממקומהאחו

אם לדעתך זה פשט כל־כך פשוט שאין אפילו מה להרהר אחריו זה סימן שמי שמבין אחרת כנראה לא באמת יודע ללמוד. זה פשוט מה שזה אומר. "והדברים פשוטים" פשוט אומר שכל הרשימה של אותם רבנים לא יודעים דברים פשוטים. לומר שההבנה שלהם הופכת את הרמב"ם לבדיחה גם לא אמירה סימפטית.

 

לגבי ב' לא שיניתי את טענתי. יש לי שתי טענות מההתחלה.

 

אחת היא שיש הבנה אחרת ברמב"ם שנצמדת לפשט מה שכתוב ששבט לוי לא עורכים מלחמה אף מלחמת מצווה, וששבט לוי אינו מוגבל רק לגנאולוגיה אלא לכל מי שפורק מעליו חשבונות בני־אדם. על זה אפשר לומר שזאת לא הלכה במקומה, כו' כו', וזה בסדר לכן יש מחלוקת בנושא, אבל אפשר גם לקבל את הדברים ממש כפשוטם וזה לא פחות סביר. 

 

הב' היא שראוי לסמוך על גדולי הדור בעניין הזה לפי "עשה לך רב והסתלק מן הספק" (לאו דווקא לכיוון כזה או אחר.) ר' אליעזר מעולם לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לכן כשהיו שואלים אותו שאלות אף אם הייתה לו דעה בנושא היה דוחה אותם בקש. "א"ר יוסי, מעולם לא עברתי על דברי חבריי, יודע אני בעצמי שאיני כהן, ואם אומרים לי חבריי עלה לדוכן אני עולה."

 

למה צריך אפוא פוסקי הלכה אם גם ככה אנחנו מכריעים בעצמנו? אם רוב גדולי הדור היו אומרים שחובה על כולם להתגייס, אבל אני הייתי מעיין בסוגיה ומגיע למסקנה ההפוכה? הם צריכים גם לשכנע אותי? זה הגיוני שכל־אחד יעשה מה שבא לו ומה שיותר משכנע לו בסוגיה הרת־גורל כזאת?

 

ואיך בדיוק אמור לעבוד בית דין שכופה את דעתו על בעלי הדין? מה קורה אם אני לא מסכים עם בית הדין? מה קורה אם בית הדין פסק נגדי למרות שאני בטוח בצדקתי? מה קורה אם אני לא משתכנע מהנימוקים שלו?

 

///

 

למה בדיחה? אדרבה, אם ללכת לקיצון השני, זה אומר שכל הלכה שלא נכתבה בספר הרלוונטי, אפשר להתעלם ממנה. כנראה האמת נמצאת באמצע שצריך להבין את הדברים מתוך הקונטקסט שלהם. מה שהזכרת לגבי הלכות איסורי ביאה אלה דברי הגמרא ואפשר לפתוח את הגמרא שם ולראות את הקונטקסט של הדיון אבל כאן כבר הצגנו את שני הצדדים של המטבע.

אלה שטויות, סליחהנקדימון

הדברים אכן פשוטים בעיניי, ויחד עם זאת אפשר לשכנע אותי. אין סתירה, ובטח שאין את כל ההשקופע שאתה מעמיס עליי.


ואני לא מבין איך ההבנה ה"פשוטה" שלך נכנסת ברמבם. ראשית, בפועל יש סתירה בין הרמבם כאן לרמבם שם, שכאן מדבר על פטור ללוי, ושם מדבר על כל ישראל ולא מחלק. שנית, הרמבם מגיע להלכה הזו מתוך דיני נחלה וכיבוש הרשות ביד המלך., וממנה הוא גם יוצא. הפשט שלך הוא גזירה של חצי משפט. זה הוצאת דבר מהקשרו.


לא הבנתי למה הבאת דווקא את רבי אליעזר. ראשית, אחרים לא עשו ככה אז למה להיתפס דווקא בו. שנית, הוא גם אמר דברים שלא שמעתן אוזן, כך שוודאי יש פה עומק אחר.


פוסקי הלכה נדרשים כשאין לנו ביטחון או מיומנות. זה כמו ללכת לרופא כי אין לנו ידע רפואי, הרי בעצמך אמרת את זה. האם זה אומר שלא צריך לחשוב על דבריהם, להקשות, לעיין איפה שאפשר? אין מצווה להיות טיפשים.

אני לא פוסק לעצמי כי אין לי מספיק ידע ומיומנות, אבל וודאי שאני מנסה להבין. העובדה שקוראים למשהו "פסיקה" לא אומר שזה פוטר מלעיין בזה. זה לא צריך להיות בדף מקורות של סדר א כדי שתחשוב בעצמך על זה.

ובכל מקרה, אתה עצמך הבאת את הרמבם כמקור, ורק על זה הגבתי לך. לא נכנסתי להכרעה המעשית ההלכתית. שאר ההוספות שאתה מעמיס עליי, הן הירהורי ליבך.


וההשוואה לבית דין היא שגויה לגמרי. ראשית, אם מדובר בבית דין הגדול אז הסמכות שחו היא גם במקרה שהוא טועה, כידוע. ואם מדובר בבית דין אחר, הרי הצדדים צריכים לקבל על עצמם את הדיינים. אם תתבע אותי בבית דין של סאטמר והם יפסקו משהו, זה באמת לא יחייב אותי, כי אני רוצה דווקא אצל הרב קרליץ, נניח. אין להם סמכות רק בגלל שהם קראו לעצמם בית דין, בשונה לגמרי מסנהדרין שהתורה נתנה להם סמכות בכל מקרה.


בפיסקה האחרונה אתה מדבר על הרמבם? לא הבנתי. להתעלם ממה? על מה אתה מדבר? לרמבם היה חשוב לייחד דיונים נפרדים לכל קטגוריה, והוא טרח לתאר את השורשים של דרך העבודה שלו, ויש שיקול נוסף בגלל דבריו במקום אחר ורלוונטי יותר לעניין (הלכות מלחמות).

יש לא יודעים ללמוד רמב"םתות"ח!

ויש טועים בהבנת הרמב"ם הזה.

זה לא העניין שזה בהלכות שמיטה ויובלתות"ח!

זו לא הוכחה.

העניין הוא שפשוט הרמב"ם בכל סוף ספר כותב דברי "אמונה" כסיכום לאותו ספר. ומלבד זה הוא לא כותב שם אף פטור מגיוס למלחמה....(וגם יש לשים לב ללשונו שהוא מכליל גויים בדבריו, וממילא זה לא קשור לסוגייה....אבל אכמ"ל)

ככה זה נראהאחו

הלכה יב

ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את י"י לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן אלא הם חיל השם שנאמר ברך י"י חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך.

הלכה יג

ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים הרי דוד ע"ה אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי:

 

אפשר להבין שזה דברי מוסר

אפשר להבין שזה מתייחס להלכה הקודמת

 

אינספור גדולים הבינו את האפשרות הב'

אם הדברים כל־כך פשוטים ונהירים לכל בר דעת

אז גדולי הדור שיודעים ש"ס בבלי ירושלמי ראשונים אחרונים טוש"ע נושאי כלים רמב"ם, הם סתומים?

 

בסופו־של־דבר

האמירה שהדברים פשוטים נהירים ואין שום אפשרות להבין אחרת

שווה לאמירה שכל מי שמבין אחרת, מטומטם.

ניחא אם הרמב"ם לא היה מפרט למה הוא מתכווןתות"ח!

הרי הרמב"ם בהלכה י"ב כותב כמה דברים לגבי שבט לוי, ובהלכה י"ג הוא מסביר במפורש לגבי מה כל אחד יכול להיות כשבט לוי: "ולא שבט לוי בלבד.....הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים הרי דוד אומר: "ה' אתה מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי"". הרמב"ם בפירוש כותב כדוגמא את דוד המלך, שהוא יצא למלחמות, ובפירוט שלו לא כותב דבר לגבי פטור ממלחמה, אלא רק לגבי מה שה' הוא נחלת מי שמבדיל עצמו מענייני העולם. ובכל סוף ספר הרמב"ם כותב דברי אגדה, כך שלהתעלם מהעובדה הזאת ומכך שהרמב"ם הביא את דוד כדוגמא, ומכך שהרמב"ם לא כותב כלום לגבי פטור ממלחמה ומפרט רק לגבי הזכייה הרוחנית של חלק ה', זה לעצום עיניים ולדחוף דברים ברמב"ם.

יש לנו ציווי מהתורה: "לא תגורו מפני איש". גם אם תביא לי אנשים גדולים שאמרו ככה, זה רק לשון הרע ולא יועיל בכלום. דברי הרמב"ם הם כפי שהם. זה כמו שתגיד לי שמי שלמד ש"ס ופוסקים מותר לו לעקם את התורה ולומר שלקב"ה יש גוף, וכו'...כי יש גדולי דור שלמדו ש"ס ופוסקים שאמרו את זה. מה הקשר? יש את האמת, ויש את מה שאנחנו מלמדים על אותם גדולים זכות בכל מיני אופנים, שאולי הם לא מוגדרים לגמרי ככופרים, והם "רק" חוטאים בשוגג וצריכים כפרה (עיין ספר העיקרים שאומר כן), אבל אין להימנע מלומר את האמת רק כי איזה גדול אמר אחרת, עם כל הכבוד וההערכה שאני רוחש לו.

נ.ב. מבהיר שהדעה שלה' יש גוף הייתה רק דוגמא בעלמא, ולא היה פה נסיון לומר שמי שחושב ברמב"ם אחרת הוא כופר, חלילה, כמובן.

הלכה י"ג היא המשך ישיר להלכה י"באחו

"ולא שבט לוי בלבד [שעליו אמרנו את כל הנ"ל] אלא גם [...]"

אפשר להבין את זה גם כדברי מוסר ואגדה אפשר גם שלא (הגם שזה קרוב יותר לרוח הדברים)

לדעתי זאת לא "דחיפת דברים לרמב"ם" ו"עצימת עיניים" אלא הבנה פשטנית.

לגבי דוד אחלה של נקודה לא חשבתי על זה.

 

לגבי "לא תגורו מפני איש",

תראה יש כאן שוני תיאולוגי גדול.

בעיני הציבור החרדי (והדומים לו בעניין הזה) הדרך הנכונה לעבודת ה' היא "עשה לך רב" וללכת לפי הפסיקה של גדולי הדור. אפשר ללמוד את הסוגיה אלף פעם ולהגיע לאלפיים מסקנות אבל הציות שלהם לדבר ה' נמדד בביטול דעתם לת"ח. באותה מידה שבעיניך זה אולי גובל בעבודה זרה או "לא תגורו מפני איש" כו' כו', בעיניהם קידוש האמת האינדיבידואלית, ואמירות כמו "הדברים הם כפי שהם", הן חוצפה וגאווה כו' כו'. לא זוכר אם דיברנו על זה בעבר אבל משהו לגבי זה שתכלית החיים היא לשאוף לאמת האולטימטיבית ולהשתמש בשכל האינדיבידואלי כדי לבחור באמת הרציונלית ולמאוס במה שהובחן כשקר, אז הם כנראה מנסחים את זה אחרת.

 

אני אישית לא מתלהב מהרעיון שכל אחד שלמד סוגיה, גם אם הוא צודק מאוד, יפסוק הלכה לעצמו ויורה אותה גם לאחרים, לפי הדעה ששכנעה אותו. לאורך ההיסטוריה הדברים האלה עבדו לפי קהילות, מרא דאתרא, שאלות קשות היו שולחים לישיבות או לפוסקים מובהקים והיו מקבלים את מה שהם אומרים, באותה קהילה, כמילה האחרונה, גם אם זה לא נראה לכולם. אם נניח הייתי חי בדורו של הרשב"א, והייתה סוגיה בבשר וחלב, והקהילה שלי הייתה שולחת לו שאלה, והוא היה שולח תשובה, אלא שלי, אחו הפשוט, היו המון קושיות ומענות על תשובתו, והייתי מחליט לעשות הפוך כי ככה אני מבין פשט גמרא, ויש גם פוסק מפרובנס שהבין כמוני. לא צורה.

.....תות"ח!

שוב, אם הרמב"ם לא היה מפרט באיזו נקודה השוויון, הייתי מסכים. אבל הוא כותב בפירוש שההשוואה היא רק לגבי חלק ה' הרוחני, לזכות לחלק ה'. ולהתעלם מהעובדה שהרמב"ם בסוף כל ספר כותב דברי אגדה, בנוסף לעניין של ההוכחה מדוד, ובנוסף לכך שהרמב"ם לא כותב בפירוש שום דבר שקשור לפטור ממלחמה בהלכה י"ג, ומדבר רק על חלק ה' הרוחני (ומדוקדק מדבריו שהוא מדבר גם על גויים, שגם הם יכולים לזכות בחלק ה' הזה....), אז כן, מי שאומר אחרת ברמב"ם זו דחיפת דברים ברמב"ם, מחילה.

 

מה גם שזה אבסורד שכל החרדים פתאום בענייני המלחמה נהיו רמב"מיסטים, בעוד שלגבי לקיחת שכר על תלמוד תורה סומכים על הפוסקים האחרים שמתירים לקחת כסף על לימוד תורה. זה ממש בגדר דתי לפי דעתי, הרב נח שמייקל וכו'....

 

איני חושב (מקווה לפחות) שיש חרדי כל שהוא שטוען שצריך להקשיב לרב על פני דברי הקב"ה. א"כ, הוא עובד עבודה-זרה. ואם זו טענת ה"אי אפשר להבין כלום כי אולי כך וכך" (קרה לי בדיון עם חרדי, הוא טען טענה שמאלנית שלפי דעתו מגובה בפסוקים, ואז כשהבאתי לו פרשן שמוכיח מהפסוקים נגדו, אז פתאום אין ראיה מפסוקים, ואולי יש פרשן שאומר אחרת. מעניין שכשהוא אמר את טענתו לא עניין אותו מה שאין להוכיח מפסוקים....), אז ב"ה יש לנו הרבה רבנים גדולים וחשובים שלמדו את כל התורה כולה (לדוגמא הרב אוּרי שרקי שליט"א), ואיך שהוא נשארו בדעתם ובטענתם (במיוחד שאי אפשר בכלל להשוות את העיסוק של הרבנים מהציבור שלנו לעיסוק של הרבנים שלהם בסוגיות בנושא הזה). ובכלל, כשדנים על רמב"ם ספיציפי, אתה לא יכול לטעון בטענות שאולי גדולי הדור יהיה להם פשט אחר לגמרי ברמב"ם, ואני לא הבנתי אותו כלל. יש כלל הלכתי שנקרא: "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". אם פוסק כל שהוא רואה דברי פוסק שלפניו ורואה שהם עומדים בסתירה לדברים מפורשים, עליו לדחות אותו, ואמנם להשאיר אותו בצ"ע ולנסות ללמד עליו זכות אולי היה לו פירוש אחר, אך מצידו הוא לא יכול להתייחס לאפשרות הזאת ברצינות, ו"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", ועליו לפסוק לפי מה שנראה לו (אם תרצה מקורות, בלנ"ד אביא). אם אתה רוצה לחפש התייחסויות של גדולים חרדים לאותו רמב"ם שאולי עונים על קושיות אלו, בשמחה, אני פתוח לשמוע פשטים חדשים ברמב"ם. אבל הרמב"ם יישאר רמב"ם, וכל עוד לא הוכח אחרת, דבריהם לא נכנסים ברמב"ם. העובדה שהרמב"ם מביא ראיה מדוד מראה שטענה זו לא נאמרה מתוך עיון בעומק בדברי הרמב"ם, כך הדברים לצערי. לא אכפת לי שהם לדעתם מגדירים אחרת, אכפת לי שבפועל זה נגד היהדות. מה שאתה אומר שהם חושבים אחרת מקסימום יגדיר אותם כחוטאים בשוגג ולא ככופרים בתורה שאין להם חלק לעולם הבא, אבל לא יוריד מכך שהם מתנגדים לרעיונות יסודיים בתורה, שהם עמוד הדת היהודית.

 

גם לגבי הפוסקים, ישנם דיונים. להישאר במצב ש"אני מקשיב לגדול הדור כי כך אמר" זה ברור לא נכון ולא יהודי. לברר את הדברים ולשאול את גדול הדור איך הוא מסתדר עם המקורות האלו ואלו, מצויין. ושוב, ב"ה יש לנו גדולי תורה לסמוך עליהם שלמדו היטב את הסוגיות, ונשארו בדעתם.

 

נ.ב. סתם אומר שלגבי הציונות, ה"דעה הציונית" (=דעת היהדות והתורה והקב"ה) מגובה באחד מגדולי הראשונים, הרמב"ן, שחוזר על מעלת א"י במלא מקומות ואומר שאברהם שירד למצרים חטא, והמצוות בחו"ל הן רק בגדר: "הציבי לך ציונים" (כמובן, דבריו מגובים במדרש), וכמובן, מנה את מצוות א"י, לעומת הטענה החרדית שרוצים לתלות אותה בכך שהרמב"ם לא מנה את מצוות א"י. מעניין מאוד שפתאום הציבור החרדי שאמור להחמיר בענייני הדת, מחפש קולות ונתלה בדברים קלושים.

למטהאחו

א. ועדיין יש מקום ללשון יותר מכובדת כלפי גדולי ישראל

 

ב. לגבי לפסוק כרמב"ם בא' ולא כב', עושים את זה כל הזמן, האשכנזים פוסקים כרמב"ם בהלכות חנוכה אבל לא מצריכים חליטה לבשר

למיטב ידיעתי הרמב"ם היה בין הראשונים המועטים שהתייחסו לסוגיה הספציפית הזאת (של צבא) לכן מביאים אותו

 

ג. בסדר, ככה אתה מבין את היהדות, יש כאלה שמבינים את היהדות אחרת וכאמור כשם שאתה מחשיב אותם לעבודה זרה הם מחשיבים אותך לחוצפן / מורה הלכה בפני רבו / מה שלא תרצה. לגבין אין לדיין אלא מה שעיניו רואות איני יודע עד היכן תחולת הכלל הזה והאם כל תלמיד יכול לעיין ולפסוק בכל דבר או לעשות "שופינג" הלכתי לפי איך שהוא מבין את הסוגיה ולא לפי מרא דאתרא וכן הלאה אם לנסח את זה בבוטות, אליבא דהצד השני של המתרס. איני יודע, כלומר: אין לי מושג, אולי באמת אפשר.

 

ד. כנ"ל, ואין שום בעיה לסמוך על גדולים אחרים

 

ד. למיטב ידיעתי לגבי אברהם רובם המוחלט של הראשונים והאחרונים פירשו אחרת, בכל־מקרה דעת הרמב"ן נובעת מדעתו בסוגיית הביטחון ולא נראה לי שכל מי שמאמץ אותו כאן מאמץ אותו שם אבל זה מאמר מוסגר

לגבי זה שהרמב"ם לא מנה את מצוות א"י זה לא דבר קלוש זאת באמת טענה ואמנם יש תירוצים שונים לזה אבל זה לא משהו מופרך מן היסוד

וכנגד "הציבי לך ציונים" אפשר להציב גם את שלושת השבועות / הסוגיה עם רב יהודה בכתובות שגם לדעת ר' זירא ההוא שלא יעלו ישראל בחומה כו' וכן הלאה

לגבי החמרה בסוגיה 99% מהזמן זה לא היה רלוונטי, 0.9% מהזמן זה נגמר באסונות עם עשרות אלפי הרוגים, 0.1% זה דורנו שבהתחלה לא כל־כך ידעו איך לאכול את זה

חלק מהרבנים החרדים עודדו עלייה לא"י כמו האמרי אמת וחלק מקנאי הונגריה וכן הלאה, חלק ראו בציונות אותו דבר כמו היוזמות הנפלאות של שבתאי צבי לשוב לארץ ישראל

בגמרא בברכות מובא על רב יהודה שהיה מברך בורא שמן ארצנו אבל אינו ראייה כיוון שחביבה עליו א"י למרות שהתנגד בתוקף לעלייה לא"י גם ליחידים

 

בכל־מקרה זה שיח מציק, לא יודע מה הקטע של כל האיבחון הפסיכולוגי הזה של "מחפשים קולות" "הרב נח" וכל הציניות הזאת

בואו נתחיל כולנו דבר ככה אחד על השני וללכלך על כל מה שאפשר ללכלך בשם הצדק והיושר האולטימטיבי

.....תות"ח!אחרונה

א. אם אתה מסכים עם התוכן ורק חולק על הניסוח, בסדר. ואתה צודק שעדיף באמת ללמד זכות שהם לא חשבו על כך, מאשר שידעו את הקושיות שלי ואעפ"כ אמרו את מה שאמרו.

ב. זו מח' מה דעת הרמב"ם, ובכל מקרה לא משום שהרמב"ם אמר את זה פוסקים כך, פשוט כך היה המנהג.

ג. וגם הקראי מבין אחרת את היהדות, מה הקשר? זה לא הולך ככה, יש דיון מה היהדות אומרת, ולא כל הדעות נכנסות במנעד. העובדה שאני חושב שהיהדות כמוני ומצהיר כך לא מספיקה, צריך גם ביסוסים אמיתיים שמאפשרים את אותה דעה (ושוב, השוגג מגדיר אולי שהם לא כופרים, אבל לא מגדיר שהם לא טועים רק מעצם זה שהם סוברים שהם בתוך היהדות).

ד. יש בעיה אם יש על זה קושיות והדעות האלו לא מחזיקות מים. אין משוא פנים בהלכה.

זה כן דבר קלוש, אבל לא ניכנס לזה. יש על זה קושיות אדירות שמראות שהמגילת אסתר לא למד את הספרי שהוא מצטט (לשון הרב שרקי), אבל לא משנה, אין לי כוח לפתוח את הסוגייה.

רבי זירא עצמו עלה לא"י, ואמר שברמת הכלל יש איזה כלל אגדתי שלא נפסק בשום מקום (ואדרבה, נפסק ברמב"ם שיש איסור לרדת מא"י לבבל). ומלבד זה הגויים עברו על השבועה שלא ישעבדו את ישראל יותר מדאי, וכן לא עלינו בחומה, אלא ברשיון האומות (ועידת סן רימו והצהרת בלפור), וכן אחת מהשבועות היא שלא לרחק הקץ, היינו לא להישאר בחו"ל כשהגיעה העת לעלות לארץ. לא מצינו שהרמב"ם או שאר מוני המצוות מנו את המצווה שלא לעלות, וכמו שאמרתי מוכח דווקא שפסקו כרבי זירא. דבריי לא הופנו כנגד האמרי אמת או קנאי הונגריה וכן הלאה. לא הבנתי מה רצית להראות מרב יהודה.

 

אני לא מנסה לדבר מלוכלך, אני מנסה להראות שיש פה כשל בשיטה. ציבור שמצהיר שהוא מקפיד על חומרות, ובפועל הולך לפי מה שנוח לו. לא האשמתי או שפטתי את האנשים שלא עלו באופן אישי, אני מדבר כנגד שיטה אידיאולוגית. אם רוצים להוציא משיטה כל שהיא ולהראות שהיא לא נכונה, לא שייך להתייפף. לא לנבל את הפה- מצווה מהתורה. להימנע מלהגיד ביקורת- אין אף מצווה כזאת.

המיקום של דברי הרמבםנקדימון
מהווה נימוק רלוונטי בסוגיות אחרות, אז למה כאן לא? כאן העיסוק בדיני מלחמה הוא בדרך אגב בלבד. לעומת זאת בהלכות מלכים ומלחמות הרמבם מדבר במפורש על מלחמת מצווה ושם אינו מחלק בין שבט לשבט.
זו לא הוכחהתות"ח!

זה סיוע נחמד, לא הוכחה. גם בסוגיות אחרות זה לא ההוכחה היחידה שעליה נשענים, זה רק סמך וסיוע.

התייחסתי לזה פה במקום אחרנקדימון
הפנייה?תות"ח!
מאיפה הרשימה הזאת?ברגוע
לגבי הרב צבי נריהאחו

משנתו פרושה בקונטרס "בני הישיבות וגיוסם" שהוא בגדר משנה אחרונה

 

שני דבריםברגוע

א. הוא מדבר שם על דחיית גיוס בכמה שנים. פטור מוחלט רק לבודדים.

ב. הוא כותב שם שיש מעט מאוד לומדי תורה ולכן צריך לשמור עליהם, היום המצב שונה ב"ה.

עדיין רחוק מאוד מהפשטנותאחו

של הדיונים בפורום כאן

ועדייןadvfb

זאת לא סיבה לכתוב בצורה פשטנית את המסקנה ההפוכה

מה שנכתבאחו

זה שזה מורכב יותר

לאברגוע
הוא כתב שכל מי שמוזכר ברשימה סובר שתלמידי ישיבות לא מתגייסים
הרב נריה כותב שדוחים גיוסאחו

וחלק יכולים גם לא להתגייס בכלל

כפי שנהוג עד היום בישיבות ההסדר

נכוןברגוע

זה החידוש בשרשור? זאת הדעה של הרוב הגדול של הרבנים בציונות הדתית

מקורות?advfb
מה שהצלחתי למצואאחו

הרב חרלפ. משתמטים? פיקוח נפש? דעתם של תלמידי הראי”ה אודות איסור גיוס בני ישיבות – JDN "ולא יתבטלו מן התורה אף למלחמת מצוה זו" (מבוסס על המכתב של הראי"ה זצ"ל לממשלת בריטניה בדבר פטור בני ישיבות מחובת גיוס שאמנם הרצי"ה טען שזה לא שייך לכאן בכלל אבל זאת הייתה דעת הרב חרל"פ)

 

הציץ אליעזר. – הלכות מדינה ח"ב

 

הרב הרצוג. https://www.haaretz.co.il/news/education/2012-07-09/ty-article/0000017f-f4da-d887-a7ff-fcfe32670000

(ומה דומים טיעוני הרבני התורני בן גוריון לטיעונים של ימינו)

 

יש מצב שהרב אליהו. לפי מיטב חיפושי המקור הוא ב"שו"ת הרב הראשי" תשמ"ט סימן קנ"ח אבל הספר לא ברשותי. זה זמין באוצר החכמה למי שיש.

 

הרב זוין. מצאתי את המכתב החריף בעד, לא מצאתי את המאמר נגד

 

הרב איסר זלמן מלצר. לא מצאתי למה הכוונה

 

הרב פרנק. אני מתאר לעצמי שהכוונה לרב צבי פסח פרנק?

 

"לזאת הנני פונה לראשי המפקדה להודיעם דעת תורה המסורה לנו מסיני ושבעבורה באנו באש ובמים בכל הדורות ואנו קיימים, לא לשלוח יד בבני הישיבות. וכל אלה אשר תורתם אומנותם, חלילה להוציאם ולנתקם מאוהלי התורה ולשעבדם לצבא המלחמה ואימונים ולשאר עבודות, וידעו נאמנה שכל מי שמסר נפשו וחייו לשקידת התורה הנהו איש צבא מלגיונו של מלכו של עולם להגנת עמנו וארצנו, וכל אלה העומדים במערכת הקרב עם האויב מוגנים בזכות לומדי התורה, וכמו שאמרו רז"ל "מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשערך ירושלים – מי שגרם לרגלינו שיעמדו במלחמה, שערי ירושלים שהיו עסוקים בתורה" כל בעל נפש שהוא מסור ללימוד התורה אינו ח"ו משתמט אלא נהפוך הוא, עבודה גדולה הוא עושה לניצחוננו המלא שאנו מקווים לו."

 

הרב נריה. "בני הישיבות וגיוסם", שיטתו הייתה דחיית גיוס + פטור לאלה שנשארים בישיבה ללמוד, אבל הרעיון הכללי היה בניית ישיבות שיכשירו תלמידים לתורה עם דרך ארץ, חלקם כמובן לרבנות אבל הרוב למקצועות השונים אחרי לימוד משמעותי בישיבה

 

הרב חיים דוד הלוי. שו"ת עשה לך רב ח"א סימן כ"א זמין באוצר החכמה

 

"אמת נכון הדבר, בני ישיבות ולומדי תורה פטורים משירות צבאי [...] מיותר לציין שכל זה אינו מדובר בשעת מלחמה ממש, (למעט שעת חירום) כשאויב מתקיף בשער, שאז וודאי חובה מוטלת על כל אדם באשר הוא, ללא שום יוצא מן [ה]כלל, להיחלץ חושים להציל נפשות ישראל כי אין שום אדם פטור ממצוות פיקוח נפש, אבל אין חוב זה חל אלא באותה שעה מצומצמת שהמערכה בעיצומה, אך מרגע ששקטה המערכה, אף כי השעה עדיין שעת חירום ומלחמה, חוזרים תופסי התורה לבית מדרשם לעסוק בתורה ובזכותה ישמור ה' את העומדים בחזית לנחול נצחונות ולשוב לבתיהם לחיים טובים ולשלום."

..advfb

הרב חרל"פ - אולי הכוונה של הרב צבי יהודה שדברי הרב חרל"פ סולפו? פחות מתסבר שהכוונה שלו שהרב חרל"פ מסלף את דברי הרב קוק.

ובכלל, פשקוויל נשמע לי משהו עם אמינות פחות גבוהה מכת"י.

 

הרב נריה - כבר כתבו פה שהדעה יותר מורכבת. מי הם אותם ת"ח שיש להם פטור ואותם שיש שדוחים? זה משמעותי מה הם יחסי הכוחות. 

 

הרב חיים דוד הלוי - הדברים מדברים בעד עצמם. לפי זה ממש צריך להתגייס בתקופה הזאת. כל עוד יש לנו חיילים בעזה ובלבנון אנחנו ממש לא בגדר של "שקטה המערכה". מסתבר ש'שקטה המערכה' זה בט"ש כשאין מלחמה.

למטהאחו

הרב חרל"פ => לא, הרצי"ה טען שהמכתב של הראי"ה סולף אבל דעת הרב חרל"פ הייתה שמהמכתב לומדים שבני ישיבות פטורים מגיוס

 

הרב נריה => למיטב הבנתי מטרת העל הייתה ליצור שכבה באוכלוסיה שמשלבת גם וגם אבל מי שרוצה להקדיש את עצמו ללימוד תורה, לבריאות

 

הרב חיים דוד הלוי =>

 

"אף כי השעה עדיין שעת חירום ומלחמה, חוזרים תופסי התורה לבית מדרשם לעסוק בתורה ובזכותה ישמור ה' את העומדים בחזית לנחול נצחונות ולשוב לבתיהם לחיים טובים ולשלום."

 

לא כתוב שכל עוד יש חיילים בחזית אז צריכים לומדי התורה לעזוב את בית המדרש

אבל אין לי כח להתווכח על זה

למטהadvfb

הרב נריה => לבריאות? זה צריך להיות משהו רציני, לא מסתבר שזה יהיה 'תוכנית כפי בקשתך'.

 

הרב חיים דוד הלוי => "אבל אין חוב זה חל אלא באותה שעה מצומצמת שהמערכה בעיצומה" - מה הגדר של המערכה בעיצומה? מה שכתבתי זה נסיון להגדיר את עניין זה. אתה יכול להגדיר אותו בצורה אחרת, אבל זה עניין של סברה. אם המדינה מגייסת בתחילת המלחמה 300,000 חיילי מילואים, מסתבר שזה לכל הפחות נחשב "המערכה בעיצומה". 

 

גם לי אין כוח להתווכח, יש לי כוח לדון

אגיב לכם הלילה שאתפנה לכךצע
אבהיר שוב את העניין.צע
עבר עריכה על ידי צע בתאריך ז' בכסלו תשפ"ה 0:19

קודם כל, אתם צודקים יש הרבה מה לדייק בדבריי.

אנסה ליישם זאת.

יש לי "משאלת לב" שהתורה/ההלכה אומרת משהו מאוד ברור בכל הנוגע למלחמה כמו שיש בימינו - כולם יוצאים. אע"פ שאנו כמובן יודעים מהי מעלתו של לימוד התורה, ולא חס וחלילה מזלזלים בו.. אבל בדיוק כפי שהתורה אומרת לי לא ללמוד תורה ולמשל ללכת לקרוא מגילה וכו אז ככה היא אומרת לכולם כולל כולם לא תעמוד על דם רעך - צא להילחם. וכל הסיבה שרבנים חרדים אומרים לא להתגייס זה בגלל שאנחנו במדינה חילונית וכו .. אבל במצב מתוקן אין שאלה..

בן אדם אומר לך אני שלושה חודשים לא ראיתי את אשתי, ולא הייתי איתה בחג, אולי תחליף אותי ?  ותגיד לו מתנצל אני יושב ולומד תורה.. באמת הדברים מאוד קשים לעיכול..

ובלי שמות כרגע, [לא שיש בעיה לומר שמות פשוט לא קריטי בעייני] יש כמה וכמה ת"ח מהציונות הדתית שפחות או יותר כך מדברים. - שזה פשוט מה עמדת ההלכה בנושא הזה.

 

אך יצא לי לשמוע שיעורים ולקרוא קונטרסים של רבנים חרדים נגד הגיוס.. ואע"פ שאני לא תמים ויש שם כמה דברים לא ישרים ומסולפים.. 

לעת עתה, כפי הבנתי, אין מנוס מלהודות שבכנות זה מורכב.

 

ולשמות.

 

הרב חרלפ במלחמת השחרור - סבר שבכל זאת יש פטור לת"ח.. [ומניח שבמלחמת השחרור לא היה עודף חיילים..]

 

הציץ אליעזר - עם אותו הקונטרס בעילום השם [מיוחס לרב זוין] התפלמס הרב אליעזר יהודה וולדנברג בעל ה'ציץ אליעזר' בספרו הלכות מדינה (חלק ב שער ג פרק ד  שיצא בתשי"ג) וחלק עליו, ומסקנתו היא ש"חוב שמיימי ותביעת הנשמה הישראלית הכללית של כנסת ישראל, היא לפרוק עול דרך ארץ מתלמידי החכמים שקיבלו עליה עול מלכות שמים להיות נתונים נתונים לה' להימנות על צבאותיו לעסוק בתורתו יומם ולילה, כי ממלאים המה בכך תפקיד ושירות לעם ולמדינה ממדרגה ראשונה בהקימם בכך לעם ולמדינה' חומה ומבצר רוחני רם ונשא ששום עם בעולם לא יוכל להפילו כדברי הנביא "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאם ה" כדרשת חז"ל בב"ב ד' ז ע"ב "אני חומה – זו תורה, ושדי כמגדלות  – אלו תלמידי חכמים".

 

הרב חיים דוד הלוי - שו"ת עשה לך רב חלק ה - שאלות ותשובות בקיצור סימן קיד
אלא שאין בכל זה לשנות דעתי שבני תורה שתורתם אומנותם באמת ובתמים פטורים משרות צבאי, וכך דעתם של כל גדולי התורה, וגם הרב קוק זצ"ל כך היתה דעתו, ויש מקורות רבים שמהם נראה בבירור כך. 

 

הרב צבי פסח פרנק (רבה של י-ם)
 

"ולזאת יצא מאיתנו דעתנו דעת תורה בתור הלכה פסוקה, שכל בן ישיבה, חובש ותופש בית המדרש, אל יתייצב, ויפקד וירשם לכל דבר הקשר לשמירה, גיוס וכד'. וחלילה לפקפק בזה כלל וכלל, וכל שכן להיכנס בזה בדיונים ובויתורים וכו', ולחפש היתרים בזה, אפילו גם לשעה קלה".   * כרוז מתוך עיתון "היומן" 5.5.49. 

 

הרב איסר זלמן מלצר
 

"לזאת הנני פונה לראשי המפקדה להודיעם דעת התורה המסורה לנו מסיני ושבעבורה באנו באש ובמים בכל הדורות ואנו קיימים, לא לשלוח יד בבני הישיבות. וכל אלה אשר תורתם אומנותם, חלילה להוציאם ולנתקם מאוהלי התורה ולשעבדם לצבא המלחמה ואימונים ולשאר עבודות, וידעו נאמנה שכל מי שמוסר נפשו וחייו לשקידת התורה הנהו איש צבא מלגיונו של מלכו של עולם להגנת עמנו וארצנו, וכל אלה העומדים במערכת הקרב עם האויב מוגנים בזכות לומדי התורה. 

 

הרב אליהו: 

 

"כל מי שיכול להמשיך וללמוד תורה ודאי שעדיף. לימוד זה מגן על עם ישראל אף יותר משירות צבאי" 

 

וכו וכו..

 

 

 

הכנות צריכה להיאמר שרובם לא כתבו מאמר הלכתי מסודר בנושא, מצד שני ייתכן שבעיניהם זה כ"כ פשוט שיש פטור שלא נזדקקו לכתוב מאמר בנושא פשוט זה..

 

שוב לסיכום.

אני מרגיש שאין מנוס מלהודות שבעוד שחלק מרבני הציונות הדתית מנסים להציג כאילו זה פשוט שלשבט לוי אין פטור וכנל לתלמידי חכמים..

אצל הרבה גדולי ישראל חלקם קרובים יותר לציונות הדתית האמונה בכוחו הסגולי של לימוד התורה יצרה בוודאי פטור מגיוס בשגרה ולא מופקע כלל שאף בחירום...

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מחשבותיי בנושאאחו

– היהדות כולה מושתתת על האמונה בכח (או בערך) הסגולי של התורה, אמנם משתמשים הרבה בטיעון של "מגנא ומצלא" (עכשיו יבואו כאלה שיגידו שזה בכלל מדבר על דברים אחרים אבל יש מספיק מימרות אחרות מפורשות מאוד) אבל למעשה גם אם לא הייתה מגנא ומצלא זה ערך שראוי למסור עבורו את הנפש.

 

נניח שהיה לנו עכשיו בית מקדש, כהנים, לויים, לא היינו שומרים עליהם מכל משמר? לא היינו אומרים שהמקדש זה ערך לאומי עצום שצריך לתפקד גם בעתות מלחמה? שראוי להיות שלושה חודשים רצוף במילואים כדי שהכהנים יוכלו לעבוד? פתאום זה נשמע אחרת, נכון? כי זה בית מקדש, וזה קרבנות, וזה נראה יותר רוחני ולאומי ומרשים. אבל למעשה התורה חשובה אפילו יותר מזה כי מה שהחזיק את עם ישראל לאורך הגלות, לאו דווקא במובן המיסטי, אלא במובן של זהות, שאיפות, ערכים – היה התורה, לכן היחס צריך להיות בהתאם וזאת נקודת המוצא

 

– וכאן גם המקום להפריד בין רגש לבין הלכה, לפי ההלכה ת"ח פטורים ממיסים ומעבודות ציבוריות, וגם על זה אפשר לעשות געוולד שלם, חוסר שיוויון, כו' כו' בסדר התורה באה לחנך אותנו לא הפוך, זה עוד לפני שניגשים למסקנה הסופית

 

הסוגיה למיטב הבנתי נסובה סביב הסוגיות הבאות שבהן טמונה עיקר המחלוקת ואכן יש צדדים לכאן ולכאן

א' מהי מלחמת מצווה והאם יש בזה מדרגות

ב' האם שבט לוי פטור מ"עזרת ישראל מיד צר"

ג' האם מש"כ הרמב"ם שכל אחד שמפקיר את חיי העוה"ז לטובת התורה כמו שבט לוי פטור גם מאותן חובות

ד' דיון צדדי מהו גדר "לא תעמוד על דם רעך", האם זה חובה להכניס עצמו בספק או וודאי סכנה כו'

 

כמו שלא כל רב דת"ל טורח לכתוב מאמר בנושא, כך גם לא כל רב חרדי, חוץ מזה שכן נכתבו תשובות ומאמרים, בכל־מקרה ההלכה לא בנויה על האם המאמר היה מקיף ומשכנע אז אני עושה את מה שכתוב שם אלא עשה לך רב והסתלק מן הספק

תורה או לימוד תורה?נקדימון

מסיבות שניתן לשער, בכל פעם שאומרים בעברית בת ימינו את המילה "תורה" מתכוונים ללימוד תורה דווקא, ולא סתם אלא דווקא זה שמשמעותו לשבת שנים ארוכות בישיבה.


תורה ומגנא ומצלא זה הלימוד או קיום התורה? "ללא תורה העולם ייחרב" היינו בהיעדר ממסד הלימוד החרדי או בהיעדר שומרי תורה ומצוות?


הרבה מהמימרות שמובאות כתצדקי למיניהם, הם למעשה קריאה מעוותת וחדשה של מושג התורה. הרי ביחס ללימוד עצמו, זה דבר פשוט שמדובר במצווה אחת מתוך תריג. ואמנם, מצווה חשובה מאוד כי בלי לימוד איך נדע לקיים, אבל זה גם מגדיר את עצמו: היכי תמצי. לימוד תורה והמעמד החשוב שלה הוא בעיקר בהיותה היכי תמצי לקיום התורה. הרי הגדר ההלכתי המינימלי יכול להיות רק מה שאומרים אחרי לאחר ברכות התורה, ומי שיעשה רק את זה עשה כהוגן.


צורת ההתנהלות החרדית הישיבתית, היא הידור בלבד. מידת חסידות טובה וחשובה, אבל חסידות. המשמעות היא שצורת הדברים חייבת להתכתב עם המציאות והמתרחש בה.

ההצגה של הדברים כגזירות או כפגיעה בעולם התורה היא לא ישרה והיא עיוות של ממש.

תשובהאחו

לגבי הטענה הא' האם מדובר בלימוד תורה דווקא התשובה היא כן,

ראשית הגמ' והמדרש יוצרים הבדלה מאוד ברורה בין תלמוד תורה לבין קיום מצוות

 

באותו מקור של "מגנא ומצלא", מסקנת הגמ' "תורה - בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא, בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא, מצוה - בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא" כלומר תורה לחוד וקיום מצוות לחוד

 

ירושלמי פ"א ה"ז על מן נטורי קרתא, "ספרייא ומתנייניא" ולא "שומרי מצוות",

 

"אמר רבי אבא בר כהנא: לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי. נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו. אמרו לו: תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו? אמר: לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן, אין אתם יכולים להזדווג להם, שכך הבטיחן אביהן ואמר להם: הקול קול יעקב, בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות, אין הידים ידי עשו, ואם לאו, הידים ידי עשו, אתם יכולים להם. "

 

זה ביחס למגנא ומצלא אבל כאמור גם אם לא הייתה לא מגנא ולא מצלא לא נראה שערך התורה פחות מערך בית המקדש

 

///

 

"תלמוד תורה כנגד כולם" וקשה לסכם את זה רק ב"היכי תמצי". עובדה, גם מי שיודע את כל התורה, מחויב ללמוד תורה. בסופו־של־דבר כל המצוות שאדם מקיים אינן אלא ביטוי לפנימיות שלו, כלומר ההחלטות שהוא קיבל ומה ששמור אצלו במוח שבתוך הראש. אם אני מתפלל זה כי אני יודע שצריך להתפלל ומכיר במעלה של זה וכמובן ככל שאני יודע יותר על תפילה ככה התפילה שלי נראית יותר טוב. כך שבסופו־של־דבר המצוות הן ביטוי חיצוני למערכת שכלית פנימית ולימוד תורה נוגע ישירות באותה מערכת לכן הערך שלו. לא בטוח אם מי שקורא ק"ש ערבית ושחרית "עשה כהוגן" אמנם הוא יצא ידי חובת המצווה הטכנית שבדבר אבל לא זה העיקר. בכל־מקרה כבר דנו הרבה לגבי הערך המהותי בלימוד תורה גם בחסידות גם בנפש החיים גם במקורות יותר קדמונים.

 

לגבי אופן התנהלות הישיבות, אפשר להתווכח איך הן אמורות להיראות ומה הן אמורות ללמד, החרדים מנסים לשמר את מה שהם הכירו לפני השואה וזה בסדר גמור, אנחנו שואבים המון כח מהעבר שלנו והמסורת היא שמגדירה אותנו, אפשר גם לא להסכים ולערוך שינויים כאלה ואחרים בהתאם למה שזה לא יהיה, אין בעיה, אבל זה המוסד של "בית מדרש", אלה הם "ספריחיא ומתנייניא", אותה טענה אפשר להחיל על התנאים שהיו לומדים מסכת עוקצין או אמוראים שעוסקים בסוגיות אזוטריות

 

אלה שיושבים בישיבה שנים ארוכות הם בגדר תלמידי חכמים וייתכן שגם בגדר אותם שבוחרים ללכת בדרך שבט לוי שהרמב"ם מדבר עליהם שכאמור יכולה להיות לזה, בהתאם לאיזה צד במחלוקת תופסים, השלכה ממשית גם על סוגיית הגיוס

מענייןנקדימון

להסתכל מה המפרשים מדברים שם על אתר, כי אפשר להמשיך באתקפתא של רבא ולשאול מה עם כל תלמידי החכמים באירופה שהתורה לא הגינה עליהם. אולי הקבה ניסו ולא עלה בידם.


אגב, מהמימרא הזו עולה בפירוש שהנדון הוא באדם הפרטי ולא בכלל ישראל, והרי החרדים רוצים לטעון מזה שזו התרומה שלהם לשמירה על עם ישראל. מכאן אין ראיה, ואפילו להיפך. והתביעה כלפיהם הרי היא בעיקר מצד הכלל.


מה גם שנראה פשוט לומר שהדברים אמורים בדשכיחא דסכנה. אחרת, פשוט תגיד לכל אחד שבא עליו אדם להורגו שיתחיל ללמוד משניות. לא היתה ולא נבראה המלצה כזו, והדברים פשוטים.


ואני באמת חושב שהמציאות היא הקושיה הכי חזקה לכל המימרות על ההגנה של התורה. לאורך כל ההיסטוריה, נטבחו גם צדיקים ועוסקים בתורה. קהילות מעטירות נחרבו. למעשה הגמרא עצמה נוגעת בזה בסנדהרין (כמדומני) על כך שאלמלא דוד עוסק בתורה לא עשה יואב מלחמה, ואלמלא יואב עשה מלחמה לא היה דוד יושב ועוסק בתורה. הא בלא הא, לא מהניא.


ואין בדברים שלי להמעיט מהחובה ומהחשיבות של לימוד תורה. אדרבה, אני חושב שאולי בגישה שלי יש יותר ערך ללימוד מאשר כל מיני תמריצים אחרים.


///

תלמוד תורה כנגד כולם אמור שם ביחס למצוות אחרות. ואפילו הכי, "כנגד" נאמר ולא "במקום".


ההלכה קובעת שעשה כהוגן, אחרת לא הייתה שמה את הגדר ההלכתי שם. זה לא סותר מציאות של הידור שטובה יותר. ועדיין גדול תלמוד - (לפי) שמביא לידי מעשה. תורה בלא קיום היא אקדמיה. זה בעצם מה שמסביר הנציב על שלא בירכו בתורה תחילה. והוא דן על שלהי בית שני שהיו נחשבים צדיקים.


התנאים והאמוראים עסקו בחקר התורה. להבדיל, זה כמו שיש מחקר בעולמות המשפט באוניברסיטאות. לא כדי להתפלפל לריק, כמו שהמהרל ממש נוזף על בני דורו שעשו כן, אלא מתוך כוונה לעשות את עולם התורה שלם יותר. גם מה שנדמה כעיסוק אזוטרי בגמרא, הוא למעשה עיסוק במצבי מעבדה. המטרה היא בעיקרון-העל שאפשר ללמוד שם (וגם הלכה למעשה במובן הפשוט של המילה).


אלה שיושבים בישיבה הם תלמידי חכמים? כל אחד צריך להוכיח על עצמו. אני זוכר בעת לימודיי בישיבה אברך מבוגר שהיה ברור שהוא שם בטעות. החיים גלגלו אותו לשבת הרבה, אבל תלמיד חכם הוא ממש לא היה.

ובכל אופן, אני לא חולק על ההכרח במציאות של תלמידי חכמים ובכמויות נאות, הרי אלף נכנסים לבית המדרש ורק אחד יוצא מורה הוראה.

אבל כמה שנים? ועד כמה? ועד היכן מגיעה חובת הציבור לתמוך בכל זה? ומה פסול יש ביציאה למחזורי גיוס וחזרה לישיבה כמו שוקרה בישיבות הציונות (וגם זה לא אמור על כל אחד מאותו מחזור שיהיה)?


יצא לי מעט מבולגן, מתנצל 

למטהאחו

אני מדבר על מה שהגמ' אומרת

הגמ' מדברת גם על שמירה ליחיד וגם על שמירה לציבור

"א"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב: עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה."

 

או אסתר רבה פרשה י' ד' "תַּמָּן אָמְרֵי הִלְכוֹת קְמִיצָה אַחֲווּ לֵיהּ וְדָבָר אֶחָד שֶׁהָיוּ קוֹמְצִין מִן הָעֹמֶר. אֲמַר לוֹן וְהָדֵין עוּמְרָא מַהוּ דִּדְהַב אוֹ דִּכְסַף, אַמְרֵי לֵיהּ לָא דִּדְהַב וְלָא דִּכְסַף וְלָא דְּחִיטִין, אֶלָּא דִּשְׂעוֹרִין. אֲמַר לוֹן בְּכַמָּה הוּא טִימֵיהּ דִּידֵיהּ הֲוָה בְּעַשְׂרָה קַנְטְרִין, אָמְרִין לֵיהּ סַגְיָן בְּעַשְׂרָה מָנִין. אֲמַר לוֹן קוּמוּ דְּנַצְחוּן עַשְׂרָה מִנְכוֹן לְעַשְׂרָה אַלְפֵי קַנְטְרִין דִּכְסַף דִּילִי."

 

זאת הגמרא ואלה המדרשים אפשר להסכים אפשר לא להסכים

אפשר לדון בגדר השמירה הזאת, תראה אפשר להגיד אותו דבר גם ביחס לתפילה ולקרבנות ולכל המצוות כולן

שגם בשואה היו שהתפללו וזה לא עזר סימן שהתפילה לא עוזרת

 

ובסופו־של־דבר יש כאן גם סולם ערכים שונה לדעתי, אם הדבר הכי חשוב בעולם זה התורה ולימודה אז חובה עד כמה שניתן להקים עוד ועוד ישיבות וגם הציבור צריך להירתם לזה בכל־כחו

אם הדבר הכי חשוב בעולם זה כלכלה וביטחון אז צריך לקחת את כל החרדים במריצות ללשכת הגיוס או ללשכת העבודה

ואז השאלה מה עושים בסוף עם כל הכלכלה והביטחון האלה

אכן ההשקפה החרדית היא שעקרונית מילה אחת של תורה שווה יותר מכל העולם הזה ואם תרצה אף יותר מכל המצוות (כל חפציך לא ישוו בה) זאת גישה הגר"א ונפש החיים וכן הלאה

אפשר להתווכח אבל זאת השיטה

 

///

 

לגבי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה אנחנו חוזרים אפוא לעניין מדוע פטורים שבט לוי ממלחמת מצווה. אז OK י"א שפטורים רק מכיבוש הארץ כיוון שאין להם נחלה וזאת אפשרות אחת. אבל י"א שפטורים מכל וכל מתוך כך ששבט לוי מקודש לעבודת ה' "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" וכן הלאה. ומה אפוא פשר הפטור אם העיקר הוא לעשות מצוות מעשיות ולהשתתף בחיי החברה? תשובה, לא עבור כולם, כשם שיש שבט של סוחרים ואיכרים ולוחמים כך יש שבט שמובדל לעבודה הרוחנית ומסירים מעליו כל עול אחר כשם שלא היינו מצפים מהכוהנים העובדים בבית המקדש לשרת בצבא. טוב אם היו תוקפים את ירושלים עצמה אז בסדר מה לעשות וגם אז היינו משאירים אנשים ככל האפשר שיתפעלו את העסק. אבל לא שולחים אותם ללבנון כי לא היה מזיק עוד חיילים.

 

לכן ביחס למשפט הזה שהובא בדיון כאן:

"בן אדם אומר לך אני שלושה חודשים לא ראיתי את אשתי, ולא הייתי איתה בחג, אולי תחליף אותי ?  ותגיד לו מתנצל אני יושב ולומד תורה.. באמת הדברים מאוד קשים לעיכול.." כן יכול מאוד להיות שלימוד התורה יותר חשוב מאשתך כמו שלא היית שולף את הכהן הגדול מבית קדשי הקדשים בשביל זה ("יקרה היא מפנינים" כו')

 

///

 

לגבי התנאים והאמוראים אני לא רואה הבדל מהותי בין מה שעושים בישיבות לבין זה, כנ"ל אפשר לדון מהי צורת הלימוד היותר נכונה, כמה להכניס מכל מקצוע, איך צריך להיראות עיון נכון כו' אבל זה כבר ברמת הפרטים

 

לגבי ישיבות ההסדר ההבדל טמון במטרה של המוסדות ובכלל באורח החיים של האוכלוסיות האלה. תלמידי ישיבות הסדר הם בוגרי ישיבות תיכוניות שעשו בגרות ורוצים לעשות צבא ללמוד מקצוע ולעבוד לפרנסתם פשוט "בדרך לחתונה עוצרים בישיבת מרכז". כלומר זאת תוספת של כמה שנים השכלה תורנית (מאוד חשובה) כהכנה לחיי עבודה כו'. בישיבות תיכוניות רבות הר"מים ממש נאבקים כדי לשכנע תלמידים ללכת לישיבה או לפחות למכינה. מגיעים לישיבה, סופגים תורה, סופגים הוואי, וממשיכים הלאה, אחוז התלמידים שבאמת מתכוונים להמשיך ללמוד בכולל עד להודעה חדשה ושהתורה מרכז חייהם "ופרקו מעל צוארם עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם" נמוך. עכשיו לא שזה רע, א' אין בעיה עם זה שאנשים יעבדו וישרתו בצבא ויחיו חיים רגילים. וב' טוב לקחת אנשים שגם ככה זה מה שהם מתכוונים לעשות ולתת להם להתמלא בתורה ויראת שמיים כו'. אבל בכל־מקרה זה מאוד שונה מהמודל החרדי שאנשים מוותרים על עוה"ז וחיים בצמצום ובדוחק כדי ללמוד וללמוד. כמובן גם אצל החרדים לא כולם שם, אבל זה כבר לא הדיון על בחורי ישיבות ואברכים אלא על אלה שאינם לומדים. וברור שגם בין הלומדים יש כאלה שהם מחממי כיסאות. עד כמה נכון לדחוף לשם כברירת מחדל זאת גם שאלה גדולה, לדעתי לא צריך לדחוף ברמת המערכת בעזרת לחץ חברתי כו' אבל מי שרוצה צריך להעניק לו את האפשרות כמו שהיה מאז ומעולם.

 

אם לא הבעיה של חילון ואם לא כל הלחץ החברתי והגעוולד סביב זה בחברה החרדית בטוחני שצעירים רבים היו רוצים לצאת לעבוד ולהתגייס ובחורים כאלה אני לא רואה טעם להחזיק "בכוח" בחברת הלומדים מעבר לכמה שנים בישיבה, יש גם בעיה נוספת של אינפלציה של "ת"ח", בעבר כשהיה צריך למסור את הנפש ממש כדי ללמוד בישיבה כמו בישיבות המוסר במלחה"ע הראשונה היו יוצאים תלמידי חכמים לא מהעולם הזה, אבל אם חצי יושבים משועממים וחולמים על מקצוע שהחברה לא מאפשרת להם, אבל כיוון שהם "תקועים" כאן טוב לפחות ינסו להשיג שטעלע, לא רק שיש אינפלציה בתחום אלא גם גוררים את הרציניים למטה.

 

אם כי כל‏־עוד הנושא של חילון בצבא לא טופל הרמטית אין לי אלא דברי הסבא מנובהרדוק שבזמן מלחמה אפשר לנסוע רק במחלקה הראשונה... לפחות ביחס לחרדים, כל־עוד המערכת (גם של הצבא וגם של העולם החרדי) לא בנויה לזה, מה זה יעזור לי אם יהיו עוד כמה עשרות אלפים חפ"שים במחיר אם חצי מהם יתפרקו דתית

 

לגבי הבעיה בגיוס ואז חזרה לישיבה הנושא נידון בקונטרס "בני הישיבות וגיוסם", כנ"ל השאלה היא מה מנסים להשיג

 

///

 

במאמר מוסגר ולא בקשר ישיר לדיון בינינו, לגבי כל הטיעונים הרגשניים שהוזכרו כאן...

 

ובמושב לצים לא ישב זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ואהרן. מעשה כינס עליהם כל הקהל שנאמר ויקהל עליהם קרח את כל העדה, התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות אמר להן אלמנה אחת [היתה] בשכנותי ועמה שתי נערות יתומות והיה לה שדה אחת, באת לחרוש אמר לה משה לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, באת לזרוע אמר לה שדך לא תזרע כלאים, באת לקצור ולעשות ערימה אמר הניחו לקט שכחה ופאה, באת לעשות גורן אמר לה תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו, מה עשה עמדה ומכרה את השדה ולקחה שתי כבשות כדי ללבוש גיזותיהן וליהנות מפירותיהן כיון שילדו בא אהרן ואמר לה תני לי את הבכורות שכך אמר לי הקב"ה כל הבכור אשר יולד וגו' הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות, הגיע זמן גזיזה וגזזה אותן אמר לה תני לי ראשית הגז [שכן אמר הקב"ה וראשית גז צאנך תתן לו] אמרה אין בי כח לעמוד באיש הזה הריני שוחטתן ואוכלתן, כיון ששחטה אמר לה תני לי הזרוע והלחיים והקיבה אמרה אפי' אחר ששחטתי אותן לא נצלתי מידו ואמרה הרי הן עלי חרם אמר לה כולו שלי הוא שכך אמר הקב"ה כל חרם בישראל לך יהיה, נטל והלך לו והניחה בוכה היא עם שתי בנותיה, כדין כולהון עבדין להא ביותא עלובתא ותולין בהקב"ה.

משיבנקדימון

המימרות הנוספות לא מפשטות אלא להיפך, רק מעצימות את הקושיה. לגבי תפילה וקורבנות ומצוות, היכן הובטח לנו שהם יצילו? אלה חובות שמוטלות עלינו בלי קשר להצלחה. תםילה בוודאי לא שייכת, כי ריבונו של עולם לא חייב לנו כלום. אבל בלימוד תורה הרי רוצים להביא בזה כלל שהוא עובדה קבועה.


הדבר הכי חשוב בעולם הוא לקיים את רצון ה'. התורה מלמדת אותנו איך לעשות את זה. והשאלה היא האם רצון ה' הוא רק ללמוד תורה. האם עם ישראל אמור להיות מורכב רק מלומדים.

ותסלח לי אבל האמירה שמילה אחת של תורה שווה יותר מכל המצוות היא וורט מסוכן מאוד. זה יפה כמדרש אגדה, אבל זה עיוות של ממש כמדיניות. זו חסידות שוטה.


לגבי שבט לוי, החרדים אינם שבט לוי. לא רק כי אף אחד לא בחר בהם לעשות את זה, וזו שאלה אם ועד כמה אדם יכול לכוף אחרים על בחירות אישיות שלו, אלא גם המעשה של התמסרות ללימוד ומתוך כך לזכות בפטורים למינהם אינו דבר רק של הציבור החרדי. לא חסרים כוללים ואברכים שיושבים ולומדים, אבל זה לא מוליד זכויות לחברה כולה. מציירים כאילו כל החרדים הם אברכים, וזה השקר הכי כדול כאן. החסידים אינם מתאברכים לשנים ארוכות, כך גם הספרדים, כך גם החרדים המדורניים, וכך גם חלקים מהציבור הליטאי עצמו. עכשיו כמובן ייכנסו פה תצדקי אחרים.


לגבי הזילזול בצורך בחיילים ובחיים של אחרים, אין לי אלא להתבייש בכך שמרוב תורה אין שמץ של דרך ארץ, אין שמץ "ואהבת לרעך כמוך", ושכל מדקש אגדה הופך להלכה של ממש עד גדי להזיק לאחרים. זו פשוט חרפה וחילול ה'. זה תורה? אטימות לב? האם התורה שלך עדיפה על העוני של אחרים, על גירושין של אחרים, על חולי של אחרים? זה תורה מעוות, סליחה. זה מידות מוקלקלות עד השורש.


לגבי הזילזול בישיבות והשקר של ה"מאבק" לשלוח תלמידים לישיבות, אתה ממחזר את טיעוני ההשמצה של הדור החרדי הזקן. אף אחד לא נאבק לשלוח תלמידים, וכמות הישיבות והתלמידים עולה באופן קבוע ובצורה דרמטית בכל רוחב הציונות הדתית. והלוואי שהבחורים החרדים שבורחים מהישיבות החרדיות היו מגיעים לקרסוליים של הבחורים שלנו. כולנו רואים את הסחורה החרדית. ואני לא יודע על איזה מודל חרדי אתה מדבר, בטח התכוונת למודל הליטאי הישיבתי בלבד. וגם המודל הזה לא כל מסתפק במועט לפי הדרישות שמפילים על משפחת הכלה. לנשים נמאס להיות גננות, והרבה מחפשים ללכת לעבוד במקצועות שיש בהם רווחה של ממש ולא רק צימצום ורעבון.


לגבי החילון בצבא, זו טענה מתה. אם הציבור החרדי יכול לאיים להשבית את המדינה במקרה של כפייה על הגיוס, אז הוא יכול להשתמש בכוח הזה כדי לדרוש לתקן את הצבא ולהתאים אותו לעולם הרוחני שלהם. הציבור החרדי הוא כבר פוליטי, ותמו הימים של הנימוק הזה. הוא היה נכון פעם, והוא כבר לא נכון.


וגם לגבי היציאה והחזרה לישיבה אין תוקף. ראשית, הישיבות בציונות הדתית - בוודאי הישיבות הגבוהות - מוכיחות שאם אדם רוצה ומסור להתגדלות בתורה, אז זה יקרה גם אחרי צבא.

שנית, רוב החרדים היודבים לא הופכים להיות גאוני הדור גם ככה. זה לא שעוד שנה וחצי היו בוראות בתוכם איזה שהם יכולות פלאיות. אבל מי יודע, אולי גם לזה תמצא איזה וורט או מדרש אגדה.


לגבי המדרש שהבאת בסוף דבריך, לא הבנתי את עניינו.

למטהאחו

לא בדיוק הבנתי למה הכוונה שהמימרות מעצימות את הקושיה. הגמ' בכל־מיני הזדמנויות אומרת שלומדי התורה מגן על עם ישראל. אפשר לחלוק על הגמ' בגלל קושיות מהמציאות או לקרוא לזה וורטים אבל זה מה שהיא אומרת.

 

לגבי זה שהאמירה שהתורה היא ערך עליון היא חסידות שוטה, לא רואה סיבה להאמין לך יותר מאשר לגר"א או לנפש החיים. וגם אם אני כן רואה, אז הציבור ממשיך דרכם של הגר"א לא רואה. וגם בקשר לתורה מגנא ומצלא אם זה מה שאומרים הרבנים שהם הולכים אחריהם הם מעדיפים להאמין להם מאשר לך.

 

לגבי החברה החרדית כנ"ל זה מתפצל ל־2 סוגיות. הא' זה האם ת"ח פטורים משירות ומהו גדר ת"ח. הב' הוא האם החברה כולה עדיף שלא תתגייס בגלל בעיות חילון. אם כי הסוגיה המקורית של השרשור הייתה תלמידי ישיבות ולא החרדים כחברה, למיטב הבנתי.

 

אז לגבי א' יש שיטות שפוטרות ויש שיטות שמחייבות אם כי נראה שגם בציבור הדת"ל אין בעיה לפטור את מי שבאמת רוצה ללמוד בישיבה בלי הפסקה ויש מיעוט קטן בישיבות ההסדר שנשאר לו במעמד תורתו אומנותו.

לגבי גדר ת"ח לענייננו כנ"ל עמדנו על זה שמדובר במי שעונה לתיאור של "ולא שבט לוי אלא כל איש ואיש מבאי העולם אשר נדבה רוחו אותו".

לכן אה"נ שדת"ל שרוצים ללכת בכיוון הזה יהיו פטורים משירות. ואה"נ שאלה בציבור החרדי שאינם עונים להגדרה הזאת, כמו שציינת, אינם עדיפים על שאר האוכלוסיה (אם לא ניכנס לסוגיה של חילון שאתייחס אליה עוד מעט).

 

לגבי "מידות מקולקלות עד השורש" זה בדיוק המדרש על קורח. קורח מתלונן על מתנות כהונה שמעמד מסוים בעם זוכה לעשוק ולגזול את פשוטי העם והשכבות המוחלשות, ואותה אלמנה ענייה עם שתי בנות נאלצת לוותר על כל רכושה, געוולד געוולד, "כדין כולהון עבדין להא ביותא עלובתא ותולין בהקב"ה", איפה ואהבת לרעך כמוך, איפה מידות, איפה צדק חברתי, איפה ערבות הדדית, איפה ערך השיוויון, מדוע הזלזול בסבל ובעוני של אחרים, כו' כו' כו' כו'. המדרש מתייחס לזה כליצנות.

 

אם נשאל עכשיו את הדת"ל הממוצע, האם היה מוכן ללכת ל־3 חודשים מילואים בשביל לשמור על בית המקדש, כדי שבית המקדש יעבוד כמו שצריך ולא נצטרך להקפיץ כוהנים ללבנון. נראה לי שהיו מתלהבים מזה מאוד. אבל כשמדובר בלימוד תורה, טוב... זה לא כבר לא אותו דבר... אבל בסדר, וואטאבר.

 

///

 

אני לא מזלזל אני פשוט מספר את מה שראיתי במו עיניי, ולא רק במו עיניי אלא גם שיחות כנות שהיו לי עם אנשי צוות (בישיבות תיכוניות ובישיבות הסדר). כמובן יש הבדלים בין מוסד למוסד. אבל ההיכרות שלי היא בדיוק כזאת. לגבי "אף־אחד לא נאבק לשלוח תלמידים" או שאני לא יודע מה אתה ראית או שאתה לא יודע מה אני ראיתי. חוץ מזה אין לי שום טענה על זה. המטרה של ישיבות הסדר, כמו ישיבות תיכוניות, אינה להצמיח 100% ת"ח אלא להעניק בסיס תורני לתלמידים שאחר־כך ישתלבו בצבא ובשוק העבודה. זאת בערך ההגדרה של המוסד. יש מוסדות שיותר מעודדים תלמידים להמשיך בתחום התורני אבל זה עדיין לא רוב. וזה בסדר גמור וגם מצוין. הרבה צעירים לא יודעים מה זה או חוששים או שההורים שלהם לא באו מרקע כזה לכן צריכים קצת (או הרבה) "פוש". שזה גם בסדר גמור.

 

לגבי ישיבות חרדיות איני יודע מה המטרה הסופית שלהן, מסופקני אם יש כזאת, אבל כמו שאמרתי אני לא מתייחס למגזר אלא לגופו של תלמיד כנ"ל. כנ"ל לגבי כל ה"פת במלח תאכל" גם לי יש הרבה דברים שמציקים לי בחברה החרדית אני מדבר על העיקרון.

 

///

 

לגבי החילון בצבא תראה אני אדם פשוט. אני לא יודע מהן בדיוק הדרישות של החרדים ואני לא בטוח שגם הם סגורים על זה. האם זאת בעיה? כנראה. אני גם לא יודע מה הצבא מוכן או לא מוכן לעשות ועד כמה הוא יעמוד או לא יעמוד בהבטחותיו. זה כבר פן יותר טכני שצריך א' פרויקטורים טובים ב' שיתוף פעולה עם ההנהגה החרדית הבעיה היא שרמת האמון נמוכה מאוד. האם זאת בעיה? כן זאת בעיה. אין לי פתרון לזה וגם לוּ היה לי לא נראה לי שלמישהו אכפת מה יש לי לומר, אלה מערכות גדולות עם המון פוליטיקה ומה לא.

 

///

 

לגבי היציאה והחזרה לישיבה. ברמה האינדיבידואלית נראה שמי שבאמת רוצה יכול לעשות הכל. מי שבאמת רוצה יכול גם לשרת שירות מלא וללכת לחיות באוהל במדבר וללמוד תורה כל היום במשך כל החיים. לפני כמה שנים הייתי בשבת בוגרים בישיבה והמשגיח שוחח איתנו בדיוק על הנושא הזה, איך שאמנם שירות ואידיאלים ומה לא אבל המציאות היא ששיעור א' הוא אחלה ויש תהליך חינוכי ולומדים חזק ושטייגען והכל אבל אחרי שיוצאים לצבא השיעור מתפרק, חלק נעלמים לקצונה, חלק נתקעים בצבא ועד שהם חוזרים צריך להתחיל אלול עם 5 תלמידים בקושי, חלק עוזבים את ההסדר, ואין עם מה לעבוד, ובתור איש צוות מאוד ותיק הוא עדיין לא יודע איך להתמודד עם זה. ברור שהכל אפשרי אבל במציאות זה נראה איך שזה נראה לטוב ולרע.

כאןנקדימון

הכוונה היא כמו שהגמרא אומרת על דברי רבי שמעון בר יוחאי ש"הרבה עשו ולא עלה בידם". מזל שהגמרא עצמה אומרת את זה, אחרת היית אומר שצריך לעשות כיו רשבי למרות שזה לא מצליח. אם יש ריבוי מימרות שהמציאות מפריכה אותם, אז יש פה קושיה גדולה על המימרות האלה.


לגבי ערך עליון, אל תעוות את דבריי. לא דיברתי על תורה אלא על הידור בלימוד תורה. ואם אתה צריך רב שיגיד לך שרצון ה' הוא הערך העליון, אז כנראה שרצון הרב הוא רק מה שמעניין אותך. התורה מבטאת את רצון ה', ודווקא משום כך לימוד תורה עם כל ערכו הסגולי (בפער) הוא מצווה אחת שצריכה להסתדר עם שאר המצוות.


לגבי מדרש קורח, אתה מעוות את דבריי ומוסיף להם אנשי קש משלך. אתה גם מעוות את המדרש, כי אין שום דמיון בין המדרש הזה לבין הטענות שלי. שם מדובר בטרוניה על המצוות מתוך ניסיון לטעון שמשה רבינו בדה אותם מליבו, ואילו כאן אנחנו מדברים על הפיכת דברי אגדה לדברי הלכה גמורים תוך דחיה בקש של הלכות ממשיות. מה שאתה עושה זה הליצנות.

אולי זה נמחק מספר התורה שלך אבל "ואהבת לרעך כמוך" "עזוב תעזוב עימו" "לא תעמוד על דם רעך" "וירישתה וישבת בה" "צדקה" אלה מצוות ממשיות מאוד. הזילזול שלך הוא זילזול בתורה. רק לימוד קיים אצלך. אין ליצנות גדולה מזו.

מילא היית מביא נימוקים הלכתיים אחרים עך מצווה שנדחית מפני אחרת, ואז היה פה דיון תורני אמיתי, אבל הטענות שאתה מעלה כנגד הם בדיחה.


לאור שאלתך על בית המקדש, אני תוהה האם החרדים היו באים בכלל לבנות את בית המקדש. אז מה אם לא תהיה עבודת קורבנות, אז מה אם לא יהיה בית לה', אז מה אם סנהדרין לא תוכל לקום. העיקר שלנו יש את הסטנדר ואת הרב. ומה עם התורה עצמה? שתלך הצידה, הלימוד יותר חשוב. אני תוהה..


לגבי החילון בצבא, די להאשים את הצבא. התירוצים האלה כבר התעפשו. אם הציבור החרדי יכול להשבית את המדינה ולאיים שקפלן יהיה פיצוחים ליד מה שהם יעשו במקרה של גיוס בכפייה, אז הוא יכול לרתום את אותו כוח ולתקן את הצבא ולדאוג שהוא יהיה מתאים לכל אדם שומר תורה ומצוות. עכשיו האחריות היא על הציבור החרדי. אין לתינוקיות הזו יותר מקום.


לגבי החזרה לישיבה, בניגוד למה שאתה מצייר לא מדובר על מקרי קצה. קבוצה יוצאת וקבוצה חוזרת. יש רבים שממשיכים לכולל לעוד תקופה, יש כאלה שממשיכים לבתי מדרש ייעודיים לבוגרי צבא. זה עניין של חינוך. צא וראה את ישיבות מרכז הרב והרב המור ובנותיהן, צא וראה את ישיבת גוש עציון ובנותיה, כרם ביבנה, קרנ"ש, וכו'. 

למטהאחו

לגבי א' באמת שאלה גדולה תראה למעשה אחרי השואה אין קושייה שאי־אפשר להקשות לא על הגמ' ולא על התורה. אפשר לומר שתורה לא מגינה והתפילה לא עוזרת ואין הבדל בין צדיק לרשע כי את שניהם שורפים בתנור. לא יודע מה לומר לך על זה. אם לדעתך אפשר וצריך לבצע התאמות תיאולוגיות בגמרא OK, החברה החרדית לא עפה על הרעיון הזה ולא נראה לי שישתכנעו אי־פעם.

 

לגבי ב' לא כזה הבנתי מה הכוונה שרב יאמר לי שרצון ה' הוא הערך העליון...

הכוונה המקורית שלי הייתה שלפי אותה השקפה ערך תלמוד תורה גדול יותר מכל ערך אחר לכן אם יש אפשרות בין להתעסק בגמילות חסדים לבין ללמוד תורה עדיף ללמוד תורה. ולשאלה עד כמה הציבור צריך לממן את זה התשובה היא ככל הניתן. ולשאלה האם עדיף להיות תלמיד חכם או רופא התשובה היא תלמיד חכם וזה לא מתוך זלזול בערך החיים או משהו. אני אישית אגב לא ליטאי או משהו פשוט זאת ההשקפה שלהם והם נתלים בגר"א בנפש החיים וכן הלאה לכן לא נראה לי שישתכנעו בכזאת קלות.

 

לגבי המדרש של קורח, אסביר את כוונתי.

אם ההלכה היא שת"ח פטורים משירות צבאי אז כל הטיעונים האלה של "ואהבת לרעך כמוך" כו' הם לא יותר מאשר טיעוני פאתוס.

אם ההלכה היא שהם אינם פטורים אז הם ממילא רשעים שעוברים על ההלכה.

 

ניקח הלכה אחרת והיא מה שת"ח פטורים מתשלום מיסים ומעבודות ציבוריות. גם סביב זה אפשר לייצר פאתוס עצום ולהשתמש בדיוק באותן מילים "זה תורה? אטימות לב? האם התורה שלך עדיפה על העוני של אחרים, על גירושין של אחרים, על חולי של אחרים? זה תורה מעוותת, סליחה. זה מידות מוקלקלות עד השורש." אבל בסוף פאתוס לחוד והלכה לחוד.

 

לגבי זה שאני לא מביא טיעונים הלכתיים אני לא כאן כדי ללבן את הסוגיה עד סופה או כדי לשכנע מישהו. אפשר לפנות לאינספור השו"תים והמקורות במקום שאני אצטט אותם כאן על תקן תוכנת OCR. כן מציקות לי אמירות כמו "פשיטא שזה כך" כשכל־כך הרבה גדולים הבינו אחרת. בעיניך זאת פנייה לסמכות בעיניי פנייה לסמכות היא מעלה. אכן יש מצווה ללמוד את הסוגיות גם בעיון אפשר להקשות אפשר גם להישאר בקושיה בעיניי אבל אמירה כמו "הדברים פשוטים" היא יומרנית.

 

לגבי בית המקדש, אין לי מושג אם החרדים היו הולכים לבנות את בית המקדש (בהנחה שהיו מתקיימים התנאים הרלוונטיים), אתה מוזמן לשאול אותם.

 

לגבי החילון בצבא, זה לא סוד שהיו כל־מיני נסיונות ופיילוטים שנתקלו ב־bad faith מצד הצבא. יכול להיות שאתה צודק ויש לחרדים מספיק כוח פוליטי כדי לפתור את הבעיה הזאת, אבל זאת כבר פוליטיקה ואני איש פשוט.

 

לגבי החזרה לישיבה, לא יודע אני מספר את מה שאני מכיר, למטה גם דברי הרב צבי נריה בנדון, שאינו חשוד בחרדיות,

יכול להיות שיש מוסדות שיודעים להתמודד עם זה יותר טוב, לכן כל מקרה לגופו, אבל זה יכול להיות שיקול

 

 

משיבנקדימון

הגנה של תורה ותפילה זה דבר אחד, ושריפת צדיק ורשע זה דבר אחר. בעולם הבא וודאי יש הבדל בין צדיק לרשע כי "אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא" והרב"ה לא יקפח אף בריה.

לגבי תפילה, ובכן זו רק תפילה. "רק" כלומר שזה בקשה מהקב"ה בלבד. לא חוק טבע שאומר שמתפללים ונענים.

לגבי תורה מגינה, קודם כל השאלות קיימות, מה אפשר לעשות? אבל בהחלט קל להסביר ולומר שזה בתנאים מסויימים, ובוודאי שהתורה לא התכוונה שרק ישבו וילמדו. ה' ילחם לכם ואתם תחרישון נאמר רק בקריעת ים סוף, ואפילו אז הדב"ה באיזהשהוא שלב אומר למשה רבינו "מה תצעק אלי?! דבר אל הני ישראל ויסעו!". אלה שתי רגליים שלא באות אחת על חשבון השניה, וכפי הגמרא בסנהדרין שאולי הזכרתי על דוד ויואב או אבנר.


לגבי מה נדחה מפני לימוד תורה, וודאי שיש מה שנדחה. אבל גם יש מה שוודאי לא נדחה. פיקוח נפש עדיף. גם לא תעמוד על דם רעך, כפי שהגמרא מכנה בשם "חסיד שוטה" את מי שמסרב להציל אישה שטובעת בנהר.


לגבי הפאתוס, אתה חצי צודק. הטיעונים האלה לכאורה עיקר כוחם רק אם אין פטור לת"חים אבל הם מחפשים תצדקי. מצד שני, הטיעונים האלה עצמם יכולים להיכנס אולי למערך השיקולים בעצם קביעת ההלכה של הפטור או היעדרו.

אגב, לגבי פטור ממוני לתלמידי חכמים, אז קודם כל זה לא נכון שאין גבול. קראתי מאמר מסכם (לא זוכר כרגע של מי) על כך שמעשרות כספים לא יעלו על חומש גם לגבי כאן. וכן ברור שאם אין לשאר בני העיר את היכולת לעמוד בהוצאות, אז גם התלמידי חכמים ישתתפו. ובכלל, כשהגמרא דנה בפטור מיסים כי רבנן לא צריכי נטירותא, לכאורה המדובר שם הוא בשגרה כנ"ל, דהיינו כנגד המזיקים והליסטים. אבל מלחמה של ממש היא שוב דין אחר, כנל ואכמל.

למטהאחו

פשוט הזכרת את השואה אז המשכתי את הכיוון הזה. לדעתי כל הטיעונים של "תורה מגנא ומצלא" רלוונטיים רק אחרי שמגיעים למסקנה שת"ח פטורים מגיוס לא לפני. ואז מטרתם להסביר את ההשקפה העומדת מאחורי זה. כי כמו שאמרת אפשר לקחת את "יקרה היא מפנינים" ולומר שמי שלומד תורה פטור מתפילין וזה אינו. אבל זה שעדיף ללמוד תורה מאשר להיות רופא כן אפשר להסביר את ההשקפה העומדת מאחורי זה בעזרת אותה דרשה.

 

לגבי קריעת ים סוף האמת יש עוד תקדים והוא מלחמת יהושפט בעין גדי

" ויאמר הקשיבו כל יהודה וישבי ירושלם והמלך יהושפט כה אמר יי לכם אתם אל תיראו ואל תחתו מפני ההמון הרב הזה כי לא לכם המלחמה כי לא־להים: [...] ויועץ אל העם ויעמד משררים ליי ומהללים להדרת קדש בצאת לפני החלוץ ואמרים הודו ליי כי לעולם חסדו:"

 

נכון הפטור ממיסים אינו מוחלט וגם אינו קשור ישירות לסוגיה שלנו אבל זאת כן דוגמה לכך שלומדי התורה מקבלים יחס מועדף על חשבון אחרים למרות שאפשר לטעון איפה השיוויון והצדק...

 

אגב, למיטב ידיעתי, (כמעט, אולי חוץ מויואל משה) כל הפוטרים ת"ח ממלחמת מצווה מסייגים זאת בתנאי שאין הניצחון במערכה תלוי ישירות בגיוסם, כולל ציץ אליעזר חזו"א ועוד ועוד

 

וגם, למיטב ידיעתי, יש פוטנציאל גיוס לא מבוטל באוכלוסיה הכללית עד שנטפלים לת"ח

וגם, נראה לי, אפשר היה לסיים את כל המלחמות האלה בשבוע אחד בעזרת גישה קצת יותר אגרסיבית, אלא מאי, היו סנקציות כלכליות, אז הנה לנו הקרבה של חיי אדם על מזבח הכלכלה

משיבנקדימון
לא יודע. "תורה מגנא ומצלא" נשמע כמו אמירה מאוד עובדתית, ולא כאמירה הגותית על הערך של התורה. באמת איני יודע.


לגבי יהושפט, אם הבאת את זה כחיזוק לדבריי אז מעולה. מי שאומר את הפסוק שהבאת הוא נביא, ושם משמע שהם היו אמורים להילחם מלכתחילה.


לגבי השיוויון, לא אכפת לי משיוויון. שיוויון בעיניי הוא רק כאשר אין נימוקים אחרים,  אבל וודאי יש ערך בלימוד תורה ולכן וודאי שאפשר לתת יחס מועדף. השאלה תהיה רק שאלת הגבולות, כלומר עד כמה.


לגבי התלות של הניצחון בגיוס זה דבר שמערכת הביטחון יכולה לקבוע. האם היא משקרת? אין לי איך לדעת, וממה שרואות עינינו נראה שהאמת וודאי קרובה לדבריהם.


לגבי הפוטנציאל הכללי, אתה צודק אבל לא בטוח שזה סותר. אני מעדיף לגייס אדם שבתכל'ס אכפת לו מעם ישראל מאשר אדם אגואיסט שאולי אפילו מרחם על האויב המסכנצ'יק שלא התכוון לשחוט ילדים באכזריות. היה לי בטירונות מפקד שאמר (זה היה בסדנת דילמות) שאם הוא יחפה על חיילים מכניסה של בניין, ואז יקראו לו שיש אישה יולדת למעלה וצריך את עזרתו, אז הוא ינטוש את העמדה שלו וילך לעזור ליולדת. זה אדם שאם זה היה תלוי בי הייתי זורק מהצבא. הוא אשכרה מוכן להפקיר את החברים שלו בשביל יולדת עזתית.


ולגבי הסנקציות הכלכליות, לא ברורה לי כוונתך. אתה מתכוון לאמרגו נשק של ארהב? לאובדן ההגנות המסויימות שקיבלנו בקמה הבינלאומית? הדברים האלה הם חלק של ממש במלחמה. זה לא "וויתור" בדביל נוחות, זה חלק מכלי המלחמה.

הרגישות היא דו צדדיתadvfb

שמי שמהציבור הדתי לאומי יהיה צריך לפתח רגישות לסגולה שבתורה ומי שמהציבור החרדי יצטרך לפתח רגישות כלפי האנושיות שבתורה ובדרך ארץ שקדמה לה

זה אכן לא שחור או לבןברגוע
עבר עריכה על ידי ברגוע בתאריך ז' בכסלו תשפ"ה 10:14

הרי גם בציבור שלנו אף ישיבה לא נסגרה במלחמה הזאת, וגם השנה פתחו שיעור א' וב' בכל הישיבות (ובישיבות גבוהות גם לא שלחו את כל שיעור ה להתגייס).

למה? כי ברור שיש חשיבות גדולה להמשך הלימוד בישיבה גם בזמן מלחמה, ויש אחריות על גידול ת"ח ועל הצמחת בחורים שמחוברים לתורה ולמצוות, וגם כי המחסור בחיילים לא עד כדי כך חמור.


 

ובגלל שזה לא שחור או לבן גם אי אפשר לקבוע מה רבנים מהדורות הקודמים היו אומרים על המצב היום.

הרב חרל"פ לדוג' דיבר על תלמידי מרכז הרב, בזמן שהיא הייתה כמעט הישיבה היחידה בארץ, אז לסגור את הישיבה זה שונה מאוד מהשאלה האם בחור ממוצע בשיעור ג צריך להתגייס היום.


 

ד"א שמת לב שאתה לפעמים כותב "ת"ח" ולפעמים "בחורי ישיבות"? לא כל בחור ישיבה הוא תלמיד חכם.. ולכן גם הנפק"מ האם להתגייס יכולה להיות שונה.

לגבי משאלת הלב שלךadvfb

מותר שיהיו מחלוקות חזיתיות.

דהיינו יכול להיות שרב דת"ל אומר שזה פשוט שצריך להתגייס ורב חרדי אומר שזה פשוט שאסור להתגייס ושניהם רציניים ולשניהם יש מקורות ופלפולים ולא יודע מה.

צריך לפחד ממחלוקת?

עוד טיפה בנושא הפעם בקיצורצע

תקנו אותי אם אני טועה ..

בדכ לא פוסקים הלכות ממדרש.. וקצת צ"ע מה נשתנה שכאן הרבה הוכחות הם ממדרשים..


לא ברור מספיק מה החילוק בין שכן שלך שמשהו בא להרוג אותו, שלא סביר בעייני שיש דעה שתאמר שתלמיד חכם צריך להמשיך ללמוד תורה וכך הוא מסייע לאותו אדם .. לבין מלחמה...


הייתי מצפה לסוג של יושרה שאם למשל ישיבה תגייס כסף ואשיב לה שאני מתפלל עליה שהיא תתעשר שבשל הערכתה את השפעת התפילה ולימוד התורה היא אכן תשמח בכך ולא תתאכזב ...


אולי בהמשך אוסיף נק'...

זו נקודה מעניינת מאודנקדימון
בכל דבר הנימוקים החרדים מבססים את עצמם בצירה הלכתית, ואילו בנושא הזה פתאום הכל נהיה מדרשי אגדה
לא זה הרושם שליאחו

ראשית ביחס לסוגיה הזאת יש כמות מצומצמת למדי של מקורות (לא סגור על כמה אבל נניח פחות מ־20?) לכן אם אני רוצה לכתוב תשובה מקיפה אני הולך להזכיר את כולם כולל מדרשי אגדה

חלק מהמדרשים הם מדרשים אבל חלק הם גמרות ערוכות ואפשר להתייחס אליהם כהלכה

התשובות מתייחסות גם לשאלה ההלכתית וגם לשאלה ההשקפתית מהסיבה הפשוטה שהטענה היא שלומדי התורה משתמטים ולא עושים כלום ואוכלי חינם

לכן התשובות מתייחסות לא רק לפן של פטור/חובה אלא גם מסבירות את הפן ההשקפתי מאחורי זה

בדיוק כמו בפרק שמוקדש לזה ב"הלכות מדינה"

(כמובן כל תשובה ומה שהיא מחליטה להתמקד בו)

לא הבנתי מה זהנקדימון
"חלק מהמדרשים הם מדרשים אבל חלק הם גמרות ערוכות ואפשר להתייחס אליהם כהלכה"? מה זה אומר? אם אמירה אגדתאית מופיעה בגמרא אז זה הלכה? אם הבנתי נכון את כוונתך, אני ממש לא מבין מאיפה הבאת את הכלל הזה. באיזה עוד נושאים הוא עובד? היכן הוא דוחה הלכות של ממש?
כןאחו

יש הבדל גדול בין המדרש (מדרש רבה כו') לבין גמרא ערוכה

 

ניקח למשל את הסוגיה הזאת במגילה:

 

תניא נמי הכי כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה קל וחומר מעבודה ומה עבודה שהיא חמורה מבטלינן תלמוד תורה לא כל שכן?

 

ועבודה חמורה מתלמוד תורה והכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו [וגו'] וישתחו (לאפיו) [...] אמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה אמר לו על איזה מהן באת אמר לו עתה באתי מיד וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק אמר רבי יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה ואמר רב שמואל בר אוניא גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין שנאמר עתה באתי לא קשיא הא דרבים והא דיחיד ודיחיד.

 

מבלי להמשיך את המהלך הרי שלגמ' אין שום בעיה להקשות על הלכה (עבודה עדיפה על תלמוד תורה נפק"מ למקרא מגילה) מאגדתא

כמדומנינקדימון

שהפוסקים הבינו פה את "מבטלים" במובן של דחייה כאשר הזמן ארוך, ולא ש"מבטלים" היינו עוברים על מצוות עשה.

אם בית רבי היו באמצע שיעור של רבים אז היו מסיימים אותו ורק אז הולכים לקרוא, אבל לא שמבטלים את הדין של קריאת מגילה בכלל. ובכל אופן, כל הדיון הוא בין מצווה דרבנן למצווה דאורייתא, וזה אינו דומה לנדו"ד.


ועוד, אינו דומה דבר שקרוב לנבואה (כך הגמרא מוסרת את זה) לשאר מדרשי אגדה.

מדרשי אגדה יכוליםצלהיות אסמכתא אחרונה, פרפראות, או חיזוקים כלליים. אתה רוצה להפוך אותם לעיקר דין.

אין לסוגיה שם קשר ישיר לסוגיה כאןאחו

אולי אפשר למצוא קשר כזה, אבל זה לא העניין וגם אני לא זוכר מה מסקנת הגמרא בסוף.

העניין הוא שהגמרא בקלות "מערבבת" בין מדרש לבין הלכה.

"עתה באתי" – "על ביטול תורה" אינו עניין שמפורש בנביא אלא דרשה ועדיין יש לה תוקף ואפשר להוציא מזה נפק"מ להלכה.

 

לגבי "הפיכת מדרשי אגדה לעיקר הדין" ממש לא. דבר ראשון לי אין דעה אישית בעניין אני לא פוסק הדור או משהו.

אם לעבור על התשובות שנכתבו בעניין למשל הפרק שעוסק בזה בספר "הלכות מדינה" הוא פשוט מתייחס לכל המקורות שיש לו. שזה גם מקורות של הלכה וגם מקורות של מדרש. ואגב 

אפשר גם לשאול מניין לרמב"ם ההלכה ששבט לוי לא משתתפים במלחמת מצווה, למיטב ידיעתי זאת לא משנה או גמרא מפורשת.

אתה רציני?נקדימון

אתה הרי רוצה ללמוד בניין אב מהגמרא הזו לכל נפקותא הלכתית אחרת, שמדרש אגדה הוא כמו נימוק הלכתי לכל דבר.

ראשית, אני לא יודע כמה בקלות הגמרא מערבבת. זו סוגיה אחת, וצריך לראות עוד כמותה.

שנית, הנפק"מ שם היא הכרעה בתוך טווח אפשרויות של יישום הלכה דרבנן. האם הגמרא אומרת שלא יקריבו קורבן התמיד בשביל קריאת מגילה?! למיטב ידיעתי, הפוסקים לא הבינו כמו שאתה רוצה להציג.


 

אם זו לא דעתך האישית, תביא אותה בשם אחרים. עד אז, כל מה שאתה אומר אתה אחראי עליו. שמעת ממישהו את הטענה שלך על העירבוב של אגדה בהלכה?

הבאתי דוגמה שבה זה אפשריאחו
עבר עריכה על ידי אחו בתאריך ט' בכסלו תשפ"ה 12:39

עבר עריכה על ידי אחו בתאריך ט' בכסלו תשפ"ה 12:37

גם אני לא יודע עד־כמה בקלות, האם רק בדאורייתא או גם בדרבנן, מהם הסייגים, שאלות טובות,

לצערי לא עולות לי לראש דוגמאות נוספות כרגע,

לגבי "שמעת ממישהו", תראה אם אותם פוסקים שהזכרנו עושים את זה אז אפשר לומר ששמעתי מהם, אם זה מוסיף במשהו...

סוגיה מעניינת אם כי כאמור זה לא שכל התשובות האלה מתבססות על אגדתות

 

עריכה: אפרופו, האם לדעתך ת"ח פטורים ממלחמת רשות? אם כן מה המקור לכך?

וודאי, הרמבם הנ"לנקדימון
פוטר במלחמת הרשות, זה תורף העניין. הרמבם שם מדבר בשגרה, במלחמות של מלך, בחלוקת השלל, בחלוקת נחלות. שם זה שגרה. מי שנשאו ליבו לעסוק רק בתורה, הרמבם פסק לפטור אותו.


במלחמת הרשות שהריבון סתם רוצה לצאת למלחמה בשביל להרחיב גבולות או להשיג שלל, זה בעיה שלו. ת"ח נפטר מהעול הזה ששאר העם מחויב בו מתוקף הסמכויות של המלך.

הממאחו

חלוקת נחלות (= כיבוש הארץ) בהכרח מלחמת מצווה,

 

לגבי כיבושים כלליים "יראה לי שאין הדברים אמורי' אלא בארץ שנכרתה עליה ברית לאברהם ליצחק וליעקב וירשוה בניהם ונתחלקה להם אבל שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל הרי הכהנים והלוים באותן הארצות ובביזתן ככל ישראל."

 

"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל [...] לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין" שזה קאי אפוא על מלחמת מצווה, ולכן זה די אוקימתא לומר שהלכה י"ב שמדברת על שבט לוי פוטרת אותם ממלחמת מצווה אבל אותם השאר שנכללים עם שבט לוי בהלכה י"ג פטורים רק ממלחמת רשות

 

וגם לזה המקור הוא קצת אגדתא כי זה או מה שאסא עשה אנגריא בת"ח (שזה לא בדיוק מלחמה אלא עבודות ציבור...) או "וירק את חניכיו".

 

וכאן מתעוררת שאלה נוספת, אם המערכה הנוכחית נחשבת מלחמת מצווה ופיקוח נפש, למה לא לשלוף את גם את בני ישיבות ההסדר שדוחים גיוס? על סמך מה בדיוק מתבצעת הדחייה?

 

ומאידך, מלחמות שאינן נחשבות מלחמת מצווה, כמו למשל הקמפיין שלנו כעת בסוריה, שהוא מלחמת רשות, אין צורך לקחת לא ת"ח ולא משבט לוי (ולמיטב ידיעתי לויים אכן מקבלים צווי גיוס...)

 

(אמר רבא מלחמת יהושע לכבש ד"ה חובה מלחמות בית דוד לרווחא ד"ה רשות כי פליגי למעוטי עכו"ם דלא ליתו עלייהו מר קרי ליה מצוה ומר קרי ליה רשות. תוס' ובאותה מלחמה שאמרו חכמים שהיא רשות ואין חתן יוצא לה אמר נמי ר' יהודה דאין חתן יוצא לה אלא שרבי יהודה קורא אותה מצוה ונפקא מינה לפוטרו משאר מצות בעודו עסוק בה כדמפרש רבא ואזיל

משיבנקדימון

הרמבם בכל הפרק הזה פורש את הדינים הכלליים של שבט לוי ביחס לארץ, הרי כל הדיון הוא מצד שמיטה ויובל שבהם הנחלות חוזרות לבעליהן המקורי. הדיון על הקרקעות הוא מצד דיני שמיטה ויובל. ואגב כך הוא מדבר על מלחמה, רק בגלל הקרקעות שבאו ממנה.

ומה שמשווה הרמבם כל לומד תורה לשבט לוי זה בוודאי דברי אגדה, הרי הוא לא מתכוון לומר שתלמיד ישיבה צריך לשרת בבית המקדש, או שהוא לא נוחל בכיבוש הארץ, או שהוא זוכה במעשר ראשון כמו לוי.


לגבי ישיבות ההסדר, ראשית באמת הקדימו גיוסים והאריכו תקופות שירות. שנית, העובדה שמדובר במלחמת פיקוח נפש לא סותרת ואפילו מתאימה לצורך הבטחוני של תחלופת חיילים. חייל עייף נלחם פחות טוב. בתחילת המלחמה היינו במצב שבו כולם היו נדרשים וואטסואבר, גם העייפים וכו - ועכשיו עדיין צריך רק שכיוון שהדברים התייצבו אז הצורך המבצעי מאפשר תחלופה. לאחרונה מרבית הנופלים הם דווקא בגלל תקלות מבצעיות של חוסר תשומת לב, עייפות, וירידת מתח, ולא בגלל שהאויב באמת גבר חלילה. תחלופה היא מרכיב יסודי. זה כמו שתקשה למה נותנים לחיילים לצאת שבת הבייתה, וכי הסתיימה המלחמה? והתשובה היא שברור שלא, ואם הצבא ייחלש אז הטבח יגיע עד בני ברק, אבל המנוחה לחיילים נצרכת.


לגבי סוריה, זה ממש לא מלחמת רשות. אתה יודע מי אלה המורדים? יוצאי דאעש ואלקעידה שצולמו צורחים שהם עוד יגיעו לירושלים. אם הצבא לא יפעל בסוריה, יהיה לך דאעש על הגדרות. ואף אחד לא רוצה את זה.


לגבי הגמרא שהבאת, הכסף משנה מתייחס לזה שבמלחמה שנועדה ללמד את האזור מי הבוס, כעין מלחמת הרתעה, אז זה רשות. אבל מצבנו אינו מלחמה כזו. המלחמה היום על הגבולות השקטים היא מלמ שקטה, כלומר עצם הנוכחות שלך היא ההגנה על עם ישראל, ואם תלך משם הם באותו רגע נכנסים וטובחים. לא מדובר במצב שבו אם תלך אז אולי יחשבו לתקוף אותך. היום, אם אין צבא אז איראן על המקום שולחת עליך את כל הטילים, וירדן ישר נכנסת ליהודה ושומרון, ומצרים ישר מניעה את כל הצבא שלה שכבר קודם לתוך סיני. זה כמו שלא בכל רגע יש קרבות בתוך עזה, אבל אם תצא משם ישר תקבל טילים. מבין?

ולמה אין הרבה מקורות?advfb

כי התורה שבעל פה שכיום נגזרת ממנה ההלכה היא התפתחה בגלות ולכן הפוקוס הוא שונה לגמרי ממש. כל השאלות בשנים הללו היו ההתמקדות בפרטים.

אין דיון בש"ס בבלי על איך צריך לנהל מדינה. מצד שני, פשוט שהמטרה זה לחזור מהגלות ולנהל מדינה. באמת בעיה. בדיון פה הוזכר הציץ אליעזר והוא באמת ניסה לעשות את זה עם הספר שהוציא שעוסק בהלכות מדינה

נכון מאוד בדיוק כמו שאין מסכת פאה בבליתאחו

וצריך לעבוד עם מה שיש

לגמריadvfb
ואם דנים בשאלה הלכתית ולא בשאלה מניפולטיבית כלשהי (לאיזה צד שלא יהיה) אז אי אפשר להכניס מקורות שלא בעלות תוקף הלכתי.
צודק במיליון אחוז, הדיון צריך להיות נטו הלכתיadvfb
עצם ההגדרה של תלמיד חכם היא בעייתיתshaulreznik
מבחן סיכה? 
ועוד קצת (על משקל "ועוד יותר טוב")צע

בעה.


להציג מורכבות ולחלוק על ראשונים/גדולי ישראל..


א. פתחתי את השרשור בכך שהתברר שזה לא פשוט לטעון שיש דעה אחת בנושא הגיוס.. אבל זה נכון לשני הצדדים.

הכוונה, לפעמים אפשר לשמוע את הרבנים המתנגדים לגיוס שמי שחושב שצריך לגייס בני ישיבות לא מכיר בערך התורה או כוחי ועוצם ידי וכו..

כמו כן מקובל לומר שגדולי ישראל הביעו את דעתם בנושא ואי אפשק לחלוק עליהם...


אבל כידוע, אחד המקורות הכי מפורסמים הוא שספר הערוך שהוא מהראשונים כותב על "אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" 4 מילים - וכל שכן תלמידי חכמים".


ומן היושר היה לומר שבוודאי מי שסבור שחייב לגייס תלמיד חכמים יש לו אילן להתלות בו... ולמיטב ידיעתי לא מדברים כך..


וכנל לגבי לחלוק על גדולי הדור.

כל אחרון שכתב על פטור בעצם חולק על הערוך.. (נכון, בפשטות הוא מסמתך על ראשון אחר על הרמבם.. ועדיין - הוא לא מבטל את דעתו בפני הראשון הזה.. או בפני המהרשא שגם סבר שבמלחמת מצווה הכל יוצאים.. )

אז מאי שנא?


מעמד גדולי הדורadvfb

זוהי סוגיה בפנ"ע. 

גם בהחלטה פוליטית אסור לחלוק על גדולי הדור? בדר"כ מי שסומך על מושג זה, יתן תשובה חיובית גם בשאלה הזאת.

 

קיצר, גם להגיד על העניין שהוא מורכב זה לאו דווקא הכי פשוט.

מה כל כך בעייתי להגיד שיש פה מחלוקת חזיתית? לא' לא פשוט מה שלב' פשוט.

דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם

כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאר

ויעקב חי כי עם ישראל קיים

גם ה' העביר חטאתך לא תמותכְּקֶדֶםאחרונה

שמואל ב יב יג

ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 9:14

שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.

נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》

צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).

וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,

הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.

מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר

חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי

הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.

מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג

יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר

בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.

גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל

(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 7:26

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")

תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר

על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)

היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון

פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור

אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר

כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.

ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.

(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)

אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור

"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"

לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 14:51

לצדיקים כלל ישראלים.

לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)

אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.

בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה

"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור

לרבנים מהקבוצה של האומר

כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאר

זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.

בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.

מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי

לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.

גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.

דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר

גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.

הנה:קעלעברימבאר

# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

דקה 18.50

אחרי חיפוש שעשיתי.

שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני

לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי

אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.

מדייק -קעלעברימבאר

הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט

לא פשוט בכללדוס91אחרונה

תורת רבי נחמן עמוקה מאודד..

חשוב לומר שגם הוא עצמו אמר שרק רבני נתן גדול תלמידיו הבין אותו..

אז צריך לחשוב טוב, לפני שחושבים שמבין משהו מדבריו הקדושים

אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט' בכסלו תשפ"ז 15:35

צורף לאורות במהדורה מאוחרת

@קעלעברימבאר

(עריכה: הקשר)

הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה

איסלם היא עבודה זרהשנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 9:22

בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.

אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.

'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.

הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.

הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.

כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!

מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom

כתוב במלאכיטיפות של אור

"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'

המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה

אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף

המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי

לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'

מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.

גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.

או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.

ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.

ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.

זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר

עושה אותו ע"ז.

כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז

אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן

קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...

צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר

כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.

או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)

ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"

ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל

כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור

לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף

אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם

אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר

הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.

רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.

למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?

אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?

לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור

ההבדל הוא:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 13:34

שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.

אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).

גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.

יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?

בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).

ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.

אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)

אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר

שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא

כן, זו כוונתיטיפות של אור

מה המקור?ה' אלהים אמת

על פי איזו גמרא במנחות?

הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?

כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר

לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז

מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור

איפה בגאונים?

לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת

שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו

לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור

"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?

אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.

'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"

האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר

"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?

כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ

לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר

הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז

ממש לא נכון.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 16:41

כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.

זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.

ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).

ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.

הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.

ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש

ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.

ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.

אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש

ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית

פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים

ואסור להאריך בדבר פשוט

כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר

נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.

ומותר להכנס לבית כפירה

אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי

אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר

ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.

ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.

ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.

אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.

לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"

ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם

ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?

גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי

זה אמנם נתון לדיון

אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)

הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.

בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.

האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?

בוודאי שלא.

כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר

ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.

זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות

יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן

לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...

מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...

יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...

אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)

אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי

אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.

עם זה אני מסכים לגמרי.

אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.

בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.

בקיצור לא מבין את הטענה שלך.

מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות

המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.

המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.

קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,

לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.

אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?

(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)

אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר

אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל

אין מחלוקתרודף מצוות

אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.

השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.

לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה

לא אותו תיאור אותה התגלות אל.

אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.

לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.

בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".

אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.

כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן

קונסרבטיזםטיפות של אור

(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)

איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!

מצאתינוגע, לא נוגע

ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.

אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..

הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.

גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.

זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.

זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.

מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר

עדיף למה?הסטורי

לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר

אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי

אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.

המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר

והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.

ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.

ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?

האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?

לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי

לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.

עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.

מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר

קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.

לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר

נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי

גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר

הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם

ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי

מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.

לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר

אז אשאל כך:

מגילת תענית אל מול ספר מכבים

ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!

ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.

השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר

ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.

אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים

אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!

אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.

לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר

כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).

ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?

תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!

כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".

כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר

כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.

אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי

יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!

וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.

השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר

שעשית לאבותינו בימים ההם".

להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.

לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.

ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.

ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).

מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!

אתה האפיפיור?

תירגע עם הקביעות שלך.

האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר

או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?

אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות

האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?

אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!

לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.

לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר

עבר לאומי בנרטיב.

אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.

גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה

אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר

הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר

אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר

מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,

או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?

זו דוגמא אחת.

או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?

אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי

אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.

אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.

אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר

ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.

אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.

משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.

מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.

האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).

לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.

אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.

כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי

ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר

נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה

חשמונאיםחסדי הים

כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך

מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..

משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..

ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה

אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.

בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.

נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.

אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?

אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר

מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.

זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה

תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי

עבור מי שחדש כאן

לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר

ערב שבת היוםדורש טוב לעמי

וכבר טחנו את הנושא

מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה

לימוד אמונה?- כיצד?צביקה125

הרמב"ם פירוש המשניות סוף מסכת ברכות כותב שהיה מעדיף ללמד אמונה יותר מכל דבר אחר!- מה זה אמונה?- שכל? - רגש?- שילוב של שניהם יחד? איך לומדים אמונה? איזה ספרים?- מה עשו בזמן התנאים/ האמוראים?- כיצד למדוד/ לימדו אמונה?

אולי קל לישי לא מפחד

כי גדלתי בבית מזרחי עתיק שהאמונה הייתה לחם חוקינו אבל ברבות השנים מצאתי גם הקשים לוגים לקיומו של הקב"ה.

כמתכנת היה לי חבר מתכנת שלא היה בעל אמונה ויהל איתי ויכוחים בנושא.אבל עדיין היינו חברים.

בשיחה האחרונה שוחחתי איתו כאיש מדע.

הצבעתי על הקו המנחה ברובו בהתרבות , הנמתח לרוב גם בין בני אדם, חיות וצומח. דיברתי איתו שמזרע קטן, מיקרוסקופי לעיתים צומח וגדלה בריאה שיודעת את תנאי המחייה שהיא צריכה. אם זה הצמחים, הם יודעים מה הרכב האדמה הדרוש להם לצמיחה מיטבית, מה הם צריכים לעשות בחורף כדי לשרוד, מה לעשות בכל רגע כאשר השמש משנה את כיוונה, כיצד לנהוג כאשר חסר מים( לסגור עלים לצמצם חשיפה) ועוד ושלא לדבר על גוף האדם והחי על המורכבות המופלאה שלו, ביצירה, בחשיבה, בהתפתחות, ועוד.

ואז אמרתי לו, זה לא הגיוני שזה מונח אמפירי שתכנה "אבולוציה" זה מנגנון וטכנולוגיה ביולוגית ושכך חייב להיות לה יוצר ובורא.

הוא השתתק ואמר "שאתה מציג את זה ככה זה נשמע נכון, אף פעם לא שמעתי איש טכנולוגי מציג את הבריאה".

אני לא מאמין שהוא גידל זקן ופאות אבל נגעתי בו.

מעבר לזה, תסתכלי על הבריאה, הטבע, ההרמוניה,זה לא משאיר לך ברירה אלא להאמין.ועוד