בפרשה הקודמת כתוב שיצחק קודם התחתן עם רבקה, אחר־כך אהב אותה,

ואילו בפרשה שלנו נראה שיעקב קודם התאהב ברחל, ורצה להתחתן דווקא איתה.

לכן איני בטוח שיש כאן כללים ברורים, אין איזשהו תסריט אולטימטיבי שכולם צריכים לעבור בדרך לחתונה.

– יכול להיות שאת בחורה מאוד עצמאית לכן את לא מתגעגעת ולא צריכה המון תקשורת, צריכה את הספייס שלך, אין בזה שום בעיה. כן צריך לוודא שאתם משדרים על אותו גל שלא יבוא עם המון ציפיות ובסוף הפער גדול.

– יש אנשים שנפתחים יחסית מהר, יש כאלה שלא, יש אנשים יותר חמים יש אנשים פחות, אבל חשוב שכל אחד יידע מה השני מרגיש, שתהיה תקשורת טובה, כמובן בטקט לא עכשיו לבוא לומר "שמע אני לא מרגישה כלום כלפיך" אבל שתרגישי בנוח לומר שאת לא כל־כך מרגישה פרפרים ושהוא יהיה בסדר עם זה, שזאת לא תהיה איזו פצצה מבחינתו.

– מהצד השני, לפני שמחליטים החלטה כזאת גדולה כן שווה לנבור קצת בפנים, האם זה יותר תחושה של פחד מפספוס, או פחד לפגוע, או קצת תחושת מחויבות כי הוא מאוד דוחף לשם, מאשר חיבור אמיתי. האם באמת את חושבת שהוא אחלה ושתאהבי אותו ותסתדרי איתו חיים שלמים? התשובה כמובן יכולה להיות גם כן, בלי שיהיו בשלב הזה פרפרים ולבבות והכל. אם לנסח את זה אחרת, אמנם הוא יכול להיות מציאה ו"מתאים" אבל האם הוא מוצא חן בעינייך? האם את רוצה להיות איתו?

לפותחת, אני חושבת שיש כמה שאלות שחשוב שתשאלי את עצמך בכנות.

האם את מעריכה אותו? 

האם נוח ונעים לך בקרבתו? 

האם הוא מוצא חן בעינייך? 

האם יש ביניכם תקשורת פתוחה וטובה? 

האם אתם חולקים ערכים ותפיסת עולם דומים? 

אם התשובה לכל אלה חיובית, אז באמת לעניות דעתי אין צורך דווקא בפרפרים. אבל אלה בעיניי דברים בסיסיים, כך שאם משהו שם לא לגמרי - חשוב לבחון זאת.

תנשמי רגע.

האם יש מישהו בחיים האמיתיים שאת יכולה להתייעץ איתו?

מישהו שאת מכירה, שמכיר אותך, שאת יכולה לסמוך על עצתו? נניח הורים, מחנכת באולפנה, רבנית במדרשה.

אם יש דמות כזאת, הייתי ממליצה לשתף אותה, לדבר איתה, ולשמוע מה יש לה להגיד.

אם אין - אולי כדאי לפנות לאיש מקצוע.

ואולי זה באמת שאלה שנשואים צריכים לענות עליה, אבל בכל זאת, לאור הדברים שכתבת, כמה מחשבות שלי:

בעיני, עשר פגישות זה לא הרבה. להיפגש עוד בלי להחליט (עדיין) שמתחתנים זה לא "למשוך את הזמן", אלא לבדוק את הקשר, להעמיק אותו. אין איזשהו מספר מינימום (או מקסימום) של פגישות שצריך. 

בזוגיות אנחנו מתכוונים לשניים. צריך את הרצון של שני הצדדים. זה שהוא כבר החליט - זה לא מספיק, חייבים גם את הרצון וההחלטה שלך. את הבחירה שלך.

האם דיברת איתו על הדברים האלה? האם שיתפת אותו בהתלבטויות האלה שלך? (משהו שמעיד בעיני על תקשורת טובה...)

האם בקשרים אחרים שיש לך בחיים יש לך *תמיד* כח? מרגישה שאת מתגעגעת? מרגישה יותר מידי?

אני רוצה לחזור על זה שוב: אין כאן צריך.

אנחנו אנשים שונים, והצרכים שלנו הם שונים. אין תקן אחיד לכולם. 

ואני חושבת שאת צריכה לברר לעצמך מה את צריכה בקשר, מה את רוצה בקשר, למה את שואפת בקשר, ולראות (יחד איתו) אם זה המקום הנכון בשבילך.

עשר פגישות, תלוי על פני כמה זמן.

וגם צריך להבדיל בין 10 פגישות אקסטרים ל10 פגישות באנאליות.

אבל מה שכן אני ממליץ בדרך כלל דווקא על איש מקצוע ולא על מישהו מהמשפחה.

יכול להיות שזה יקח יותר מעט זמן שאיש\אשת המקצוע יכירו אותך אבל בהחלט תוכלי להגיד לגבר (הוא לא נשמע לי כמו "בחור").

תשמע, אני רוצה שזה יצליח וחשוב לי להיעזר באיש מקצוע זה או אחר, אתה מוכן לחכות לי בבקשה, אני רוצה להיות מיושבת בדעתי כשאני מקבלת ממך טבעת.

ודווקא כשאדם ביישוב הדעת הוא לא עם מה שמכנים "פרפרים" אבל בהחלט זה הרבה יותר מוערך מאשר פרפרים.

ואל תשכחי, הוא זה שמצווה על פריה ורביה ולא את, ברור שהוא ירגיש הרבה יותר ממך את מה שהוא מרגיש. ( למרות שיש בנות שגם מרגישות הרבה דברים)

משהו שאני חייב להאיר בנוסף לדברים שלפני.

נניח חבר טוב, אני מתגעגע אליו מאוד ואני פתוח איתו בהכל, אבל, אני לפעמים רוצה ממנו קצת מרווח נשימה בשביל שנינו.

גם בזוגיות, זה לא שאתם הולכים להתחתן והולך להיות איזה אקשן מיוחד.

בשביל אקשן ואקסטרים כל הזמן צריך פנאי, זמן ויכולת.

וגם יש שאלה נוספת מאד רצינית: את חושבת שמבחינת מילוי החיים ברוחניות (אוויר) בבית, הוא יוכל למלא את החלל הזה?

זה לא עניין של מדע מדוייק אלא עניין של הערכה גסה עם פתיחות לסטייה מהציפיה בפועל בלא מעט.

בדרך כלל כשלומדים את הטווחים האפשריים בזוגיות באופן כללי הרבה יותר קל להיות מיושב שהוא בתוך טווח מסויים שמתאים לך.

האם יכול להיות שמישהו אחר גם יתאים? יכול להיות... אבל את בוחרת עם מי *את* רוצה לחיות ולבנות זוגיות.

נניח ואיכשהו הוא מתייאש ועוזב בעצמו, האם תרגישי הקלה או החמצה?

אם תרגישי החמצה משמעותית, סיכוי גדול שאת כן מחוברת אליו, גם אם לא מרגישה פרפרים וכו'...

א. אין מצווה להתגרש, ולכן אין בעיה להיפגש עוד ועוד אם יש בכך צורך, אפילו אם אתם דתיים חזקים יחסית.

כלומר אם בשביל לקבל ודאות שזה מה שאת רוצה, את צריכה עוד זמן - אז קחי את הזמן הזה. אל תמהרי לשום מקום מתוך מחשבה שחייבים לסגור מהר גם כשלא בטוחים.

ב. את ההחלטות שלך תקבלי לפי מה שמתאים לך, ואל תרגישי לחוצה לקבל החלטה מכך שהוא כבר מזמן רוצה להתקדם. 

אני רושם ״בעיה״,

כי למשל,

מספיק ששבוע אחד הוא יעלם לך ותביני יפה מאוד כמה את רוצה וצריכה אותו בחייך (לדוגמא).

 

אז זה טוב שאת מהרהרת בנושא כי את מרגישה שמשהו לא מסתדר לך. הכל בסדר אצלך.

את צריכה להתייעץ עם אנשים נוספים. קרובים יותר ולא רק בפורום.

את הולכת להיות עם הבן אדם 60-80 שנה.
שווה לבדוק יותר לעומק עם עצמך ולהתייעץ. להבין מה בעצם לא מסתדר לך ? יש כזה דבר. מה זה.

אולי תגלי שזה האופי שלך ? אולי תגלי שבגלל שהוא אקטיבי מאוד, אז זה קצת ״הורס״ את ההתרגשות. הכל אפשר לשפר.

בהצלחה.

צריך לבוא בגישה של: אני רוצה לנסות לבנות בתקווה שיבנה להרבה זמן.

המשנה בכתובות ובעוד מקומות רבים בגמרא מדברת על כך שמוסיפים לה או מורידים לה מכתובתה לפי מעשיה.

וכן להיפך, הבעל מתחייב לה בכתובה להוסיף לה לפי מעשיו.

זאת אומרת שיש פה מערכת יחסית פעילה ולא דבר "עומד" זה טעות לחשוב "עם זה אני הולך להיות 60 שנה".

בזוגיות בונים אחד את השני ונבנים גם מהסביבה ולכן גם עוזבים איש ואישה את בית הוריהם לביתם שלהם וכן גם בחירת סביבת המגורים באופן כללי בחייו של האדם הם דבר משמעותי.

שהרי, אם נניח אנחנו זוג 80 שנה מעכשיו, אז מה זה באמת חשוב אם נגור במקום א' או במקום ב'?

תכלס הכי חשוב שאנחנו ביחד, לא?

אני מקווה שזה מסביר מעט.

ואגב אם את מרגישה חשש את תמיד יכולה לדבר איתו על הנושא בדרך זאת או אחרת ולהסביר לו שאת רוצה אבל לא רוצה להגיע למצב של בלאגן לאחר הנישואים אם יעלו על שרטון.

ובאם ועלו על שרטון אז את רוצה לעגן את עצמך ואותו בדרך זאת או אחרת.

ואני אומר את זה גם מתוך חשיבה על בן הזוג ולא רק על עצמך.

ראיתי כמה הסכמים טובים שמעגנים את הזוגיות בצורה מאד יפה ונותנים לבני הזוג לנסות ואז במידה ורואים שמתקדמים אז הוא "מוסיף לה" על הכתובה או יותר נכון בונה לה כתובה בדרך זאת או אחרת.

יש סרט מאד יפה שאני ממליץ לראות רק בשביל להתפעל ממנו:

החתונה של עלי (2017) (חשבתי אפילו לרכוש אותו לאחר ששכרתי אותו)

יותר מזה אפילו, אני ממליץ לך לראות את זה איתו...

נתתי אותו לאחיינית שלי שתראה את זה עם בעלה(אני לא זוכר האם זה היה לפני או אחרי החתונה) אבל היא אמרה לי על זה תודה בהמון מובנים.

להתחתן זה לא משחק, להתגרש זה לא פיקניק.

אני מאמין שזאת אמירה נכונה.
אמנם גירושין זה לא פיקניק אבל מבחינתי ועל בסיס חכמת החיים אני מאמין שעדיף לנסות לפחות לעבור שלב מסויים ולפחות לדבר על הדברים.

יש הבדל בין אם אני חושש מהזוגיות הזאת לבין אם בסך הכל נוח לי ואני חושש במסגרות הנורמאליות.
לדעתי זה נורמאלי לקבל רגליים קרות לפני החלטה גורלית.

יש מקרים שבהם כל המרחק הוא רק דבר מסויים ויש דברים שמדובר על קשת של דברים.

אם זה רק דבר אחד אז הייתי אומר שצריך לנסות לבנות...

יש אנשים שזה לא מתאים להם וזה כבר עניין אישי שלהם.

האם דעתי קובעת? לא, אבל זאת דעתי האישית.

הרגשת פעם? התגעגעת למישהו?

את יודעת איך זה מרגיש?

את רוצה להקים בית? רוצה להקים איתו?

מרגישה חסומה בנושא הזה? 

יכול להיות שאת אדם שכלי שפרפרים לא מדברים אליו וזה לגמרי בסדר 

יש טקסט יפה מאד שכתבה למיטב זכרוני אפרת פינקל כשהתארסה, והוא שבהתחלה היא באה רק בראש שכלי, החליטה שהיא יודעת מספיק, ואז "צריך" להתאהב, וזה היה קל, ו"עכשיו האפשרות היא לחכות חודשיים או שנתיים, או להחליט. אז החלטתי". זאת רוח הדברים. אשמח אם מישהו יצליח למצוא ציטוט.

עשר פגישות יכולות להיות די והותר. יכול להיות שיש לך עוד מה לעבד, אבל זה שאלה של עבודה וחשיבה, לא שאלה של עוד זמן. יכול להיות שאת מה שלא יעשה השכל יעשה הזמן, אבל עדיף שכבר יעשה השכל (ציטוט של רש"ז אוירבך בהקשר אחר). ויכול להיות שלא תמצאי פתרון אחר ותצטרכי את הזמן. לגיטימי.

מסתייג מאמירה "צריך לרצות להישאר ביחד עד המוות". אדם סביר לא מסוגל לתכנן 60 שנה קדימה, או לצפות את הרגשות שלו שנתיים קדימה. אבל כן צריך להיות רצון אמיתי ושלם ומודעות שלמה שזאת הבחירה שלך ואת שמחה בה.

(יש כאן עוד עצות נכונות וחכמות, היה חשוב לי להדגיש קווים מסוימים)

שאפשר לעבוד איתו..

זה אומר הרבה פרטים קטנים.

שיש לו מידות טובות, שהוא מעניין אותי, שאני רוצה להיות בחברתו...

מפה לשם,

נשואים עשרים שנה כמעט בשמחה.

לא בלי משברים,

כמובן,

אבל בהבנה שבחרנו ומפה זאת רק עבודה.

מחכה לפנסיה שיהיה לנו יותר זמן ביחד

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

אבל האם יודעים שאיזבל היתה איכשהו קשורה לחתונות?!

בא נשמע אתכם.

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳