רוצה לפתוח משהו שמאד מעסיק אותי כבר כמה וכמה שנים, מעניין אם תזדהו ואלו דברי חכמה יהיו לכן בשבילי.
אני אוטוטו בת 40 ואני מרגישה שאני כבר שנים עם תחושה ש'הזמן אוזל'.
די ברור לי שבמקור התחושה הזאת הייתה קשורה לשעון הביולוגי.
אבל אני מוצאת שזאת תחושה שמלוואה אותי בעוד תחומים.
מצד אחד, יש בזה משהו חיובי.
לדוגמה, זה הרבה פעמים גורם לי לבחור להשקיע בדברים מהותיים (משפחה, זוגיות, מימוש ערכים)
מתוך תחושה שהחיים יקרים ואי אפשר לדעת כמה זמן יש לנו, וכדאי לנצל את זה בצורה המיטבית.
זה גם דוחף אותי לנסות להגשים את החלומות שלי וזה מדהים.
מצד שני, לפעמים זה עמוס לי מדי ואולי היה עדיף לחכות עוד כמה שנים, עד שהילדים יגדלו, או לכשהמלחמה תסתיים וכו'.
והעומס כידוע פוגע בהנאה וביכולת לחיות את הרגע במלואו.
עוד מקום שזה בא לידי ביטוי, זה בגידול הילדים.
אני הרבה מרגישה שיש לי עוד כל-כך הרבה מה לשפר ולתקן, ושאין לי מספיק זמן לזה.
אני חושבת על הילדים הגדולים שלי, שעוד כמה שנים בע''ה יפרחו מהקן,
ואני לפעמים נבהלת ומתחלחלת לאור זה שעוד לא הצלחתי להיות האמא שאני רוצה להיות,
ושכל השיפור לא מספיק עדיין ונשאר מעט מדי שנים להצליח, לפני שהם יסיימו את תקופת הילדות והנערות שלהם.
עוד תחום שאני מרגישה חוסר זמן, זה פשוט ביום יום.
ב''ה יש לנו כמה ילדים וכל אחד זקוק לכל-כך הרבה ואני מרגישה שאני לא מספיק מגיעה לכל אחד.
(וכמובן שגם לא לתפעול של הבית כמו שהייתי רוצה ;))
הייתי רוצה לשדר לילדים שלי שיש לי את כל הזמן בשביל כל אחד מהם,
ולצערי אני מרגישה שאני לא שם, ויותר משדרת להם חוסר זמן מאשר זמן ופניות.
אני מרגישה שהחיים זה דבר ממש עמוס
שיש כל-כך הרבה דברים גדולים שאני רוצה להספיק לפני שהגוף כבר לא יהיה מסוגל לזה
ודברים שאני רוצה להגשים כי הם ממש בנפשי
ומצד שני אני מרגישה שאולי אפשר היה להגיע לאותן התוצאות באופן נינוח הרבה יותר
אם רק הייתי עם 'תודעת שפע' במה שקשור לזמן.
אם הייתי מרגישה שיש מספיק שעות בימממה
ומספיק ימים בשנה
ומפסיק שנים לפני שאזדקן
או לפני שהילדים יגדלו.
עד כאן לגבי המחשבות שלי. עכשיו תורכן 
האם ואיך אתן מצליחות להיות עם תודעת שפע לגבי הזמן שבשרשותכן?
