מדי יום אני מפרסמת קטעים מתוך #סיפורהתשובהשלי
ההתבודדות.
מצאתי לי מקום קבוע ליד חורשת עצים שהייתי יושבת ושופכת את מה שעל ליבי.
גם הייתה לי שעה קבועה, שעת בין הערביים, כשהשמש נעלמת לה באופק. ואני מתבוננת בכל היופי הזה ומדברת עם אלוקים. הדיבור הזה וגם ההתבוננות בטבע מרגיעים אותי מאוד. כשהחמה שוקעת ואז כל העולם מאט, כך גם המחשבות שלי לוקחות הפסקה מהמירוץ שלהן ונותנות למשהו פנימי לצאת החוצה.
זה היה מיוחד מאוד, הזמן הזה. אחרי השעה הזאת של התבודדות, הטבע היה נראה לי באור אחר.הכל היה נסבל יותר.
למעשה מה זה סבלות? סבלנות זה לקבל את אותה מציאות עם כוחות מחודשים. על ידי עבודה פנימית קיבלתי בטחון עצמי. ובעיקר ההבנה שכל נסיון שבעולם זה רק היקף עבודה פנימית שאני צריכה לעשות.
בספר של הרב ארוש קראתי שתפילה על רוחניות חייבת להתקבל. על משהו גשמי כמו כסף, בעל, הריון, יש חשבונות שמיים. לכן, בזה יכולים להיות עיכובים בתפילה, אבל על התפילה ברוחניות: שאהיה שמחה בחלקי, שארגיש את ההשגחה, אין על זה עיכובים, כפשוטו ה' רוצה להושיע אותי בזה מיד.
והאמונה הזאת מחזקת אותי ממש.
אני יושבת ומתפלל ולאט לאט מפסיקה להתמקד בקושי ורק מחפשת למצוא קרבת השם ושמחה במצב הקיים.
תודה על התגובה!