סה״כ מדובר בכמה שנים בודדות לכאן או לכאן - מבחינת תוחלת החיים זה שום כלום וזניח.  

היתרונות הם בעיקר בכוחות הפיזיים, באיכות החיים מבחינה בריאותית ותפקודית, במרץ והאנרגיה, ביכולת להמשיך לפרנס באופן מיטבי כאשר את כבר תהיי אי״ה עמוק בפנסיה….

מאידך, אפשר להצביע על חסרון מסויים בגבר צעיר ממך.  

לא יודע בת כמה את, איפה את היום בחיים, לאיזה מגזר דתי את שייכת, מה מצבך מבחינת רכישת מקצוע ופרנסה וניסיון חיים - אך בהכללה, גברים נכנסים לעולם התעסוקה מס. שנים מאוחר יותר מנשים.   בגלל השירות צבאי.   

סטיגמות שרצות לנו בראש

ושאנחנו מתעקשים  עליהם כל כך במשך זמן רב כל כך

למציאות. טוב, לפחות אני.

4 שנים הפרש וכלום לא הורגש.

הוא נראה הרבה יותר סבאל'ה ממני ולא רק נראה גם הורגש.מדהים.

יש הרבה בוגרים שמתנהגים כמו ילדים

גיל הוא לא מדד לבגרות

בגרות זה העיקר למערכת יחסים

בהצלחה!

אם נניח שהמין האנושי היה נעדר יכולת לספור, ואף־אחד לא היה יודע מה הגיל המספרי של השני,

אני מתאר לעצמי שהיינו מקטלגים אנשים לפי "גדול", "קטן", "ילד", "זקן", יותר ילדותי, פחות ילדותי, יותר מפותח גופנית (או רגשית) או פחות וכן הלאה.

כמובן אנשים מתפתחים באופן שונה מאוד גם ברמה הביולוגית (כמו גובה, משקל, שיער גוף / פנים, גם מבחינת בגרות מינית ביולוגית וכן הלאה)

וגם ברמה הרגשית – בין אם ברמה הביולוגית של המוח, בין אם ברמת חוויות שהם חוו או פילוסופיית חיים שהם גיבשו

והדבר נכון גם לגבי כל התוויות בעולם, בסופו־של־דבר אנחנו יוצאים עם בן־אדם ולא עם מספר אבסטרקטי כמו גיל, או עדה, או קוד ICD של אבחנה רפואית,

וממש כמו באבחנה רפואית שרשומה בתיק, אולי זה משפיע מאוד ואולי בכלל לא, אולי זה כן משפיע אבל זה הבן־אדם הכי נחמד שתפגשי בחיים,

כמובן גם כאן יש הרבה סטיגמה ודעות קדומות, שיש בהן גם מן האמת, כמו למשל שבנות מתפתחות רגשית יותר מוקדם וכיו"ב,

אבל אנחנו לא יוצאים עם "האדם הממוצע" אלא עם מי שלפנינו ויותר חשוב להכיר אותו פחות את מה שהוא "מייצג",

זה ברמת הפילוסופיה,

מעשית – אם את בת 23 ומציעים לך בחור בן 18 אז כן הבעיה מובנת...

ואם זה בת 35 ובן 33 אז ברור שזה כבר סתם מספר כי ברמה הגופנית (וגם הנפשית) לא ממש מתרחש כאן איזה משהו בשנים האלה

כן יש כמה יתרונות שמגיעים עם גיל צעיר, בגיל צעיר יש יותר אנרגיות חיוביות, סקרנות, תמימות, ספונטניוּת, ככל שאדם מתבגר הוא יותר מתקבע, קשה לו יותר לעשות שינויים באורח החיים או להחליף מקום עבודה כו'. טוב, עבור גבר צעיר טרדיציונלי שרוצה להשקיע בקריירה הרבה יותר מגניב לצאת עם בחורה בלימודים / בלי קריירה אולטרה־יציבה שתחייב אותו להתגמש / להתאים את עצמו אליה, ויכול להיות שגם נשים "נשיות" יותר מעדיפות שהגבר "יוביל את הבית" או משהו בסגנון, גם שיקול מעניין. ומצד שני, אם הוא צעיר יותר, פחות סביר שהוא "יתערב" לך בדברים (יותר רלוונטי לגילאי ה־20 לדעתי)

ואז בפסקה בסוף כותב כמה יתרונות כאילו הן עובדות מוגמרות

אפשר להוסיף הסתייגויות אם בא לך, לקרוא לזה "יתרונות אפשריים היפותטיים", לא טרחתי

חלק א' מתייחס לכך שצריך לדון כל מקרה לגופו

חלק ב' מתייחס למקרים שבהם הנתון יכול להשפיע לטובה

וזה נכון גם לגבי תוויות כמו עדה, אם מישהו לא מוכן לצאת עם מישהי מעדה מסוימת בגלל סטיגמה

אז הייתי מציע לו א' לדון את האדם לגופו, יכול להיות שיש אסקימואיות שרמת ה"אסקימואיות" שלהן היא 5% בקושי

וב' יכולים להיות דברים טובים בתרבות האסקימואית כמו הבנה בציד דגים כו'

תלוי כמה שנים הפרש, ובני כמה בני הזוג כשמתחתנים.

(שנתון מתחתי).

אני לא מרגישה את זה בכלל.

אז עדיף שהאישה תהיה גדולה יותר.

לפי איך שזה נראה מרוב המקרים הבעייתיים, הבעיות בזוגיות מתכנסות למפגש לקוי של בני הזוג.

להבנתי לפער הגילאים לטובת הגבר יש חלק בזה, ובמצב שהאישה גדולה מהגבר תהיה נכונות רבה מלכתחילה על מנת לבנות זוגיות בצורה בוגרת.

הגבר לבעיות בזוגיות לדעתך

(שואלת מסקרנות)

כשהגבר מבוגר מהאישה זה נוטה להציב את האישה בעמדה פאסיבית שעלולה להפוך לילדותית ולא מעורבת.

לעומת זאת כשיש איזון או מצב הפוך זה עשוי להביא לקשר בוגר יותר.

לפחות בגילאי העשרים יש משו בזה שהקטן מתבטל לגדול

אני למשל יצאתי עם דוסדוס ממני בפער בגיל ובדוסיות ומש בי התבטל,

לא היה לי נוח עם זה ולא ידעתי לתמלל את זה אז.

וכיום אני פחות מאמינה בזה. ועדיין נשארתי עם זה שעדיף שיהיה שיוון בגילאים עם עדיפות לפער קטן לטובת הבחור כי כך מקובל ומרגיש נכון.

לדעתי בריא יותר ששני בני הזוג רואים זה את זו בגובה העיניים פחות או יותר

עם כבוד והערכה אבל מתוך הכרה שאנחנו שווים.

כשאנחנו מחפשים בן זוג, מה בעצם אנחנו מחפשים?

אני חושבת שאפשר לחלק את הדברים שאנחנו מחפשים בן זוג בצורות שונות.

יש דברים שממבט ראשון נראים שטחיים. חלקם נשארים שטחיים גם במבט שני. אבל לחלקם, אם ננסה להתבונן בעומק, נוכל אולי להבין מה עומד מאחורי זה.

נגיד, כשרק הגעתי לכאן, חשבתי שלפסול מישהו על גובה זה שטחי. לא חשבתי שכמות הס"מ שיש או אין לו רלוונטי לחיי הזוגיות. ואז הסבירו לי כאן שמעבר לסנטימטרים עומדים סנטימנטים, שהגובה יכול להעניק תחושות מסוימות, ומה שאנשים מחפשים זה לא באמת את הגובה, אלא את התחושות המסוימות האלה - ואני חושבת שלזה התכוונת כשכתבת "מרגיש נכון".

ואני חושבת שאותו דבר נכון גם כאן:

זה לא שמחפשים מישהו בגיל מסוים. אין דבר כזה שמישהו בן X יהיה בן הזוג המשולם, אבל מישהו בן X פלוס חודש או מינוס חודש הוא כבר לא.

אני חושבת שספציפית בנושא הגיל אנשים מגיעים מתוך עמדה סטיגמתית, שבנות יותר בוגרות מבנים, ויש לזה גם אחיזה במציאות בעניין של מסלול החיים - כשבחור דת"ל נמצא בסוף מסלול ההסדר בגיל 23, הבחורה הדת"ל כבר נמצאת אחרי ש"ל, מדרשה וסיימה\לקראת סיום של תואר.

אבל

צריך לזכור, שגם אם הסטיגמה הזאת נכונה - אנחנו לא מדברים על לצאת עם כלל, אלא לצאת עם אדם אחד מסוים. וצריך לבחון את האדם המסוים הזה, אם הוא רלוונטי. האם הגיל מעיד בהכרח משהו על האישיות שלו? על איזה בן זוג הוא יכול להיות?

האם כל החברות שלך הן חברות בגילך? האם יש לך חברות שמבוגרות\צעירות ממך בכמה שנים, ואתן לא מרגישות שאתם מתבטלות אחת מול השנייה? האם שם יש תחושה של מקובל ומרגיש נכון?

אולי דווקא בגלל שפער לטובת האישה פחות מקובל - בחור צעיר ממך מוכן לצאת איתך? כבר מעיד על משהו - הוא לא נכנע לתכתיבי החברה. יש לו בגרות, שמעניקה ערך גדול יותר למהות. הוא בעצם אומר, הגיל זה לא הדבר שחשוב לי לבניית קשר זוגי, יש בך דברים מהותיים ופנימיים יותר שאני מעוניין להכיר. שהוא לא מאוים מהמקום שלך בחיים, מזה (שכנראה) עברת יותר במסלול חיים שלך.

דווקא בגלל שזה משהו שנכנס לקופסה של "לא מהותי בהכרח לזוגיות" - השאלה היא כמה הפער הזה יהיה נוכח בזוגיות, ולדעתי השאלה הזאת היא סובייקטיבית. כלומר, אם את יוצאת עם מישהו, וכל מה שעובר לך בראש - איזה קטין הוא, מה יחשבו עלינו, זה ממש לא מקובל - אז באמת יש כאן משהו שאם רוצים להצמיח את הזוגיות צריך לעבוד עליו. אבל אם הגיל זה לא עניין כזה מהותי, אלא האישיות והתכונות של האדם - יש מצב שבכלל תשכחי בן כמה הוא, כי למי בכלל אכפת הגיל כשיש קשר טוב?

ואני חושבת שזה נכון לכל סטיגמה. אם את לא מסוגלת לשחרר מהסטיגמה (כל מי שלמד\גדל במקום X הוא כזה, עדה, גובה, מראה חיצוני וכו') - פוטנציאל הקשר יורד מהותית. אם את מסוגלת להשאיר את המחשבות האלה מאחור, ובאמת להכיר את האדם מולך - אז פוטנציאל הקשר חיובי. סטיגמות הן לא נכונות, אבל יכולות להיות יעילות - אני לא אומרת להתעלם מקיומן - רק להעניק את המשקל הנכון. להפריד בין המהות לבין הקליפות. להבין מה הצורך שיש בסטיגמה מסוימת, ולראות אם יש משהו אחר שיכול לענות על הצורך הזה.

(כתבתי פה פעם על יהודה רזאל (אח של...), שהתחתן בגיל 18 עם אלמנה בת 28+שני ילדים. זה חריג? כן, מכמה בחינות (נגיד זה נחשב גיל צעיר להתחתן. פער שנים גדול לטובה האישה. היא אלמנה. עם שני ילדים). הוא היה חבר של האח של הנפטר, וכך הכיר את האלמנה, התאהב בה והחליט להתחתן איתה, ויחד הם ילדו עוד עשרה ילדים... כלומר - הוא ראה את המהות של אותה אישה מעבר לכותרות, לפערים וכו' - והחליט שיש כאן פוטנציאל שכדאי לבדוק אותו.)

מעתיקה לכאן דברים שכתבתי בשרשור אחר (ואני ממליצה לקרוא את הדיון שם עם "נגמרו לי השמות", ופה העתקתי את הסיכום במילים שלי):

האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות

כשאנחנו מחפשים עובד, אנחנו יודעים אילו תכונות וכישורים נדרשים, ומחפשים מישהו שעונה על הגדרות וקריטריונים מאוד ברורים.

כשאנחנו מחפשים בן זוג, אין קריטריונים ברורים שהופכים אדם אחד להיות מתאים ואחר לא (הכל הרבה יותר אפור), ולכן גם ההגדרות שאנחנו מחפשים הם מאוד כלליות. אנחנו מחפשים כלבויניק, שיהיה איתנו בכל מצב, בלי שום דרך לדעת מהם המצבים שנעמוד בפניהם.

בנוסף, אנחנו רוצים להעמיס עליו את כל חלומות חיינו, כאילו הוא צריך להיות כפפה ליד כבר עכשיו - והיד מאוד קלה על ההדק לשלול הצעות - לא כי אני מכירה את האדם, לא שאני יודעת משהו על המהות והפנימיות, אלא ממקום אחר לגמרי - קודם כל, ובהבלטה, על סמך החיצוניות (תמונה), ודבר שני לפי איזשהם ציפיות שיש לנו בראש לגבי סוג מסלול החיים שהוא היה צריך לעבור ואיך הוא צריך להיות.

ולכן, אם אני אומרת שאני רוצה להתחתן עם מישהו שגבוה ממני, אז אני חושבת שצריך להבין שזה לא בהכרח משהו רדוד, אלא מעיד על זה שאני מחפשת מישהו שייתן לי בטחון ויציבות, והגובה הפיזי הגבוה יותר נותן לי את זה. אבל אני גם אומרת שבמקרה כזה, אולי אפשר לחשוב על מרכיבים אחרים שיעניקו בטחון ויציבות - הרי גובה זה משהו חיצוני ואין לאדם שליטה כ"כ על זה, לעומת הרגשה של בטחון ויציבות - שזה משהו שאפשר לעבוד עליו.

ולכן כשאני אומרת שצריך להבין ממה זה נובע - אם אנחנו מבינים את הצורך הפנימי שלנו באותו קריטריון, ומבינים שאפשר להגיע אליו גם בדרכים אחרות, אולי זה יעזור יותר לפתוח את העיניים למקומות שעד עכשיו לא היינו מוכנים להסתכל על זה בכלל. להבין שיש מרכיבים בקשר שהרבה יותר חשובים לזוגיות מאשר משהו חיצוני שלא ניתן לשינוי.

בזוגיות יש מרכיב של שותפות עסקית בניהול בית, ויש מרכיב של שותפות פנימית. שניהם חשובים, אך השני יותר, ובראשון אפשר לקבל לא מעט תמיכה תמורת כסף. לשותפות הפנימית, העמוקה - אין תחליף.

מאזן קצת את החוסר בגברים...

הרבה םעמים צעירים יותר יהיו יותר גמישים ופחות מקובעים

והמצב לא מתאזן עם כל ההרוגים

כל עוד יש פנויים?

ואגב אני רואה אחרת, במיוחד תורניים בגילאים מבוגרים יותר. 

כי יש להם הרבה יותר הצעותץ.. אז זה כן משנה

ושוב - מה זה משנה? העיקר ששלך ימצא אותך.

חוסך לך פגישות מיותרות. 

הגיל לא תמיד חשוב.

צריך קשר טוב הערכה וכבוד אחד לשני, אהבה, לדבר על הדברים "על השולחן", ויאללה, בהצלחה.

אני מכיר מקרוב מאוד. שלושה בחורים שהנשים שלהם מבוגרות מהם. הם חיים יפה מאוד ביחד.

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.