סה״כ מדובר בכמה שנים בודדות לכאן או לכאן - מבחינת תוחלת החיים זה שום כלום וזניח.  

היתרונות הם בעיקר בכוחות הפיזיים, באיכות החיים מבחינה בריאותית ותפקודית, במרץ והאנרגיה, ביכולת להמשיך לפרנס באופן מיטבי כאשר את כבר תהיי אי״ה עמוק בפנסיה….

מאידך, אפשר להצביע על חסרון מסויים בגבר צעיר ממך.  

לא יודע בת כמה את, איפה את היום בחיים, לאיזה מגזר דתי את שייכת, מה מצבך מבחינת רכישת מקצוע ופרנסה וניסיון חיים - אך בהכללה, גברים נכנסים לעולם התעסוקה מס. שנים מאוחר יותר מנשים.   בגלל השירות צבאי.   

סטיגמות שרצות לנו בראש

ושאנחנו מתעקשים  עליהם כל כך במשך זמן רב כל כך

למציאות. טוב, לפחות אני.

4 שנים הפרש וכלום לא הורגש.

הוא נראה הרבה יותר סבאל'ה ממני ולא רק נראה גם הורגש.מדהים.

יש הרבה בוגרים שמתנהגים כמו ילדים

גיל הוא לא מדד לבגרות

בגרות זה העיקר למערכת יחסים

בהצלחה!

אם נניח שהמין האנושי היה נעדר יכולת לספור, ואף־אחד לא היה יודע מה הגיל המספרי של השני,

אני מתאר לעצמי שהיינו מקטלגים אנשים לפי "גדול", "קטן", "ילד", "זקן", יותר ילדותי, פחות ילדותי, יותר מפותח גופנית (או רגשית) או פחות וכן הלאה.

כמובן אנשים מתפתחים באופן שונה מאוד גם ברמה הביולוגית (כמו גובה, משקל, שיער גוף / פנים, גם מבחינת בגרות מינית ביולוגית וכן הלאה)

וגם ברמה הרגשית – בין אם ברמה הביולוגית של המוח, בין אם ברמת חוויות שהם חוו או פילוסופיית חיים שהם גיבשו

והדבר נכון גם לגבי כל התוויות בעולם, בסופו־של־דבר אנחנו יוצאים עם בן־אדם ולא עם מספר אבסטרקטי כמו גיל, או עדה, או קוד ICD של אבחנה רפואית,

וממש כמו באבחנה רפואית שרשומה בתיק, אולי זה משפיע מאוד ואולי בכלל לא, אולי זה כן משפיע אבל זה הבן־אדם הכי נחמד שתפגשי בחיים,

כמובן גם כאן יש הרבה סטיגמה ודעות קדומות, שיש בהן גם מן האמת, כמו למשל שבנות מתפתחות רגשית יותר מוקדם וכיו"ב,

אבל אנחנו לא יוצאים עם "האדם הממוצע" אלא עם מי שלפנינו ויותר חשוב להכיר אותו פחות את מה שהוא "מייצג",

זה ברמת הפילוסופיה,

מעשית – אם את בת 23 ומציעים לך בחור בן 18 אז כן הבעיה מובנת...

ואם זה בת 35 ובן 33 אז ברור שזה כבר סתם מספר כי ברמה הגופנית (וגם הנפשית) לא ממש מתרחש כאן איזה משהו בשנים האלה

כן יש כמה יתרונות שמגיעים עם גיל צעיר, בגיל צעיר יש יותר אנרגיות חיוביות, סקרנות, תמימות, ספונטניוּת, ככל שאדם מתבגר הוא יותר מתקבע, קשה לו יותר לעשות שינויים באורח החיים או להחליף מקום עבודה כו'. טוב, עבור גבר צעיר טרדיציונלי שרוצה להשקיע בקריירה הרבה יותר מגניב לצאת עם בחורה בלימודים / בלי קריירה אולטרה־יציבה שתחייב אותו להתגמש / להתאים את עצמו אליה, ויכול להיות שגם נשים "נשיות" יותר מעדיפות שהגבר "יוביל את הבית" או משהו בסגנון, גם שיקול מעניין. ומצד שני, אם הוא צעיר יותר, פחות סביר שהוא "יתערב" לך בדברים (יותר רלוונטי לגילאי ה־20 לדעתי)

ואז בפסקה בסוף כותב כמה יתרונות כאילו הן עובדות מוגמרות

אפשר להוסיף הסתייגויות אם בא לך, לקרוא לזה "יתרונות אפשריים היפותטיים", לא טרחתי

חלק א' מתייחס לכך שצריך לדון כל מקרה לגופו

חלק ב' מתייחס למקרים שבהם הנתון יכול להשפיע לטובה

וזה נכון גם לגבי תוויות כמו עדה, אם מישהו לא מוכן לצאת עם מישהי מעדה מסוימת בגלל סטיגמה

אז הייתי מציע לו א' לדון את האדם לגופו, יכול להיות שיש אסקימואיות שרמת ה"אסקימואיות" שלהן היא 5% בקושי

וב' יכולים להיות דברים טובים בתרבות האסקימואית כמו הבנה בציד דגים כו'

תלוי כמה שנים הפרש, ובני כמה בני הזוג כשמתחתנים.

(שנתון מתחתי).

אני לא מרגישה את זה בכלל.

אז עדיף שהאישה תהיה גדולה יותר.

לפי איך שזה נראה מרוב המקרים הבעייתיים, הבעיות בזוגיות מתכנסות למפגש לקוי של בני הזוג.

להבנתי לפער הגילאים לטובת הגבר יש חלק בזה, ובמצב שהאישה גדולה מהגבר תהיה נכונות רבה מלכתחילה על מנת לבנות זוגיות בצורה בוגרת.

הגבר לבעיות בזוגיות לדעתך

(שואלת מסקרנות)

כשהגבר מבוגר מהאישה זה נוטה להציב את האישה בעמדה פאסיבית שעלולה להפוך לילדותית ולא מעורבת.

לעומת זאת כשיש איזון או מצב הפוך זה עשוי להביא לקשר בוגר יותר.

לפחות בגילאי העשרים יש משו בזה שהקטן מתבטל לגדול

אני למשל יצאתי עם דוסדוס ממני בפער בגיל ובדוסיות ומש בי התבטל,

לא היה לי נוח עם זה ולא ידעתי לתמלל את זה אז.

וכיום אני פחות מאמינה בזה. ועדיין נשארתי עם זה שעדיף שיהיה שיוון בגילאים עם עדיפות לפער קטן לטובת הבחור כי כך מקובל ומרגיש נכון.

לדעתי בריא יותר ששני בני הזוג רואים זה את זו בגובה העיניים פחות או יותר

עם כבוד והערכה אבל מתוך הכרה שאנחנו שווים.

כשאנחנו מחפשים בן זוג, מה בעצם אנחנו מחפשים?

אני חושבת שאפשר לחלק את הדברים שאנחנו מחפשים בן זוג בצורות שונות.

יש דברים שממבט ראשון נראים שטחיים. חלקם נשארים שטחיים גם במבט שני. אבל לחלקם, אם ננסה להתבונן בעומק, נוכל אולי להבין מה עומד מאחורי זה.

נגיד, כשרק הגעתי לכאן, חשבתי שלפסול מישהו על גובה זה שטחי. לא חשבתי שכמות הס"מ שיש או אין לו רלוונטי לחיי הזוגיות. ואז הסבירו לי כאן שמעבר לסנטימטרים עומדים סנטימנטים, שהגובה יכול להעניק תחושות מסוימות, ומה שאנשים מחפשים זה לא באמת את הגובה, אלא את התחושות המסוימות האלה - ואני חושבת שלזה התכוונת כשכתבת "מרגיש נכון".

ואני חושבת שאותו דבר נכון גם כאן:

זה לא שמחפשים מישהו בגיל מסוים. אין דבר כזה שמישהו בן X יהיה בן הזוג המשולם, אבל מישהו בן X פלוס חודש או מינוס חודש הוא כבר לא.

אני חושבת שספציפית בנושא הגיל אנשים מגיעים מתוך עמדה סטיגמתית, שבנות יותר בוגרות מבנים, ויש לזה גם אחיזה במציאות בעניין של מסלול החיים - כשבחור דת"ל נמצא בסוף מסלול ההסדר בגיל 23, הבחורה הדת"ל כבר נמצאת אחרי ש"ל, מדרשה וסיימה\לקראת סיום של תואר.

אבל

צריך לזכור, שגם אם הסטיגמה הזאת נכונה - אנחנו לא מדברים על לצאת עם כלל, אלא לצאת עם אדם אחד מסוים. וצריך לבחון את האדם המסוים הזה, אם הוא רלוונטי. האם הגיל מעיד בהכרח משהו על האישיות שלו? על איזה בן זוג הוא יכול להיות?

האם כל החברות שלך הן חברות בגילך? האם יש לך חברות שמבוגרות\צעירות ממך בכמה שנים, ואתן לא מרגישות שאתם מתבטלות אחת מול השנייה? האם שם יש תחושה של מקובל ומרגיש נכון?

אולי דווקא בגלל שפער לטובת האישה פחות מקובל - בחור צעיר ממך מוכן לצאת איתך? כבר מעיד על משהו - הוא לא נכנע לתכתיבי החברה. יש לו בגרות, שמעניקה ערך גדול יותר למהות. הוא בעצם אומר, הגיל זה לא הדבר שחשוב לי לבניית קשר זוגי, יש בך דברים מהותיים ופנימיים יותר שאני מעוניין להכיר. שהוא לא מאוים מהמקום שלך בחיים, מזה (שכנראה) עברת יותר במסלול חיים שלך.

דווקא בגלל שזה משהו שנכנס לקופסה של "לא מהותי בהכרח לזוגיות" - השאלה היא כמה הפער הזה יהיה נוכח בזוגיות, ולדעתי השאלה הזאת היא סובייקטיבית. כלומר, אם את יוצאת עם מישהו, וכל מה שעובר לך בראש - איזה קטין הוא, מה יחשבו עלינו, זה ממש לא מקובל - אז באמת יש כאן משהו שאם רוצים להצמיח את הזוגיות צריך לעבוד עליו. אבל אם הגיל זה לא עניין כזה מהותי, אלא האישיות והתכונות של האדם - יש מצב שבכלל תשכחי בן כמה הוא, כי למי בכלל אכפת הגיל כשיש קשר טוב?

ואני חושבת שזה נכון לכל סטיגמה. אם את לא מסוגלת לשחרר מהסטיגמה (כל מי שלמד\גדל במקום X הוא כזה, עדה, גובה, מראה חיצוני וכו') - פוטנציאל הקשר יורד מהותית. אם את מסוגלת להשאיר את המחשבות האלה מאחור, ובאמת להכיר את האדם מולך - אז פוטנציאל הקשר חיובי. סטיגמות הן לא נכונות, אבל יכולות להיות יעילות - אני לא אומרת להתעלם מקיומן - רק להעניק את המשקל הנכון. להפריד בין המהות לבין הקליפות. להבין מה הצורך שיש בסטיגמה מסוימת, ולראות אם יש משהו אחר שיכול לענות על הצורך הזה.

(כתבתי פה פעם על יהודה רזאל (אח של...), שהתחתן בגיל 18 עם אלמנה בת 28+שני ילדים. זה חריג? כן, מכמה בחינות (נגיד זה נחשב גיל צעיר להתחתן. פער שנים גדול לטובה האישה. היא אלמנה. עם שני ילדים). הוא היה חבר של האח של הנפטר, וכך הכיר את האלמנה, התאהב בה והחליט להתחתן איתה, ויחד הם ילדו עוד עשרה ילדים... כלומר - הוא ראה את המהות של אותה אישה מעבר לכותרות, לפערים וכו' - והחליט שיש כאן פוטנציאל שכדאי לבדוק אותו.)

מעתיקה לכאן דברים שכתבתי בשרשור אחר (ואני ממליצה לקרוא את הדיון שם עם "נגמרו לי השמות", ופה העתקתי את הסיכום במילים שלי):

האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות

כשאנחנו מחפשים עובד, אנחנו יודעים אילו תכונות וכישורים נדרשים, ומחפשים מישהו שעונה על הגדרות וקריטריונים מאוד ברורים.

כשאנחנו מחפשים בן זוג, אין קריטריונים ברורים שהופכים אדם אחד להיות מתאים ואחר לא (הכל הרבה יותר אפור), ולכן גם ההגדרות שאנחנו מחפשים הם מאוד כלליות. אנחנו מחפשים כלבויניק, שיהיה איתנו בכל מצב, בלי שום דרך לדעת מהם המצבים שנעמוד בפניהם.

בנוסף, אנחנו רוצים להעמיס עליו את כל חלומות חיינו, כאילו הוא צריך להיות כפפה ליד כבר עכשיו - והיד מאוד קלה על ההדק לשלול הצעות - לא כי אני מכירה את האדם, לא שאני יודעת משהו על המהות והפנימיות, אלא ממקום אחר לגמרי - קודם כל, ובהבלטה, על סמך החיצוניות (תמונה), ודבר שני לפי איזשהם ציפיות שיש לנו בראש לגבי סוג מסלול החיים שהוא היה צריך לעבור ואיך הוא צריך להיות.

ולכן, אם אני אומרת שאני רוצה להתחתן עם מישהו שגבוה ממני, אז אני חושבת שצריך להבין שזה לא בהכרח משהו רדוד, אלא מעיד על זה שאני מחפשת מישהו שייתן לי בטחון ויציבות, והגובה הפיזי הגבוה יותר נותן לי את זה. אבל אני גם אומרת שבמקרה כזה, אולי אפשר לחשוב על מרכיבים אחרים שיעניקו בטחון ויציבות - הרי גובה זה משהו חיצוני ואין לאדם שליטה כ"כ על זה, לעומת הרגשה של בטחון ויציבות - שזה משהו שאפשר לעבוד עליו.

ולכן כשאני אומרת שצריך להבין ממה זה נובע - אם אנחנו מבינים את הצורך הפנימי שלנו באותו קריטריון, ומבינים שאפשר להגיע אליו גם בדרכים אחרות, אולי זה יעזור יותר לפתוח את העיניים למקומות שעד עכשיו לא היינו מוכנים להסתכל על זה בכלל. להבין שיש מרכיבים בקשר שהרבה יותר חשובים לזוגיות מאשר משהו חיצוני שלא ניתן לשינוי.

בזוגיות יש מרכיב של שותפות עסקית בניהול בית, ויש מרכיב של שותפות פנימית. שניהם חשובים, אך השני יותר, ובראשון אפשר לקבל לא מעט תמיכה תמורת כסף. לשותפות הפנימית, העמוקה - אין תחליף.

מאזן קצת את החוסר בגברים...

הרבה םעמים צעירים יותר יהיו יותר גמישים ופחות מקובעים

והמצב לא מתאזן עם כל ההרוגים

כל עוד יש פנויים?

ואגב אני רואה אחרת, במיוחד תורניים בגילאים מבוגרים יותר. 

כי יש להם הרבה יותר הצעותץ.. אז זה כן משנה

ושוב - מה זה משנה? העיקר ששלך ימצא אותך.

חוסך לך פגישות מיותרות. 

הגיל לא תמיד חשוב.

צריך קשר טוב הערכה וכבוד אחד לשני, אהבה, לדבר על הדברים "על השולחן", ויאללה, בהצלחה.

אני מכיר מקרוב מאוד. שלושה בחורים שהנשים שלהם מבוגרות מהם. הם חיים יפה מאוד ביחד.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.