סה״כ מדובר בכמה שנים בודדות לכאן או לכאן - מבחינת תוחלת החיים זה שום כלום וזניח.  

היתרונות הם בעיקר בכוחות הפיזיים, באיכות החיים מבחינה בריאותית ותפקודית, במרץ והאנרגיה, ביכולת להמשיך לפרנס באופן מיטבי כאשר את כבר תהיי אי״ה עמוק בפנסיה….

מאידך, אפשר להצביע על חסרון מסויים בגבר צעיר ממך.  

לא יודע בת כמה את, איפה את היום בחיים, לאיזה מגזר דתי את שייכת, מה מצבך מבחינת רכישת מקצוע ופרנסה וניסיון חיים - אך בהכללה, גברים נכנסים לעולם התעסוקה מס. שנים מאוחר יותר מנשים.   בגלל השירות צבאי.   

סטיגמות שרצות לנו בראש

ושאנחנו מתעקשים  עליהם כל כך במשך זמן רב כל כך

למציאות. טוב, לפחות אני.

4 שנים הפרש וכלום לא הורגש.

הוא נראה הרבה יותר סבאל'ה ממני ולא רק נראה גם הורגש.מדהים.

יש הרבה בוגרים שמתנהגים כמו ילדים

גיל הוא לא מדד לבגרות

בגרות זה העיקר למערכת יחסים

בהצלחה!

אם נניח שהמין האנושי היה נעדר יכולת לספור, ואף־אחד לא היה יודע מה הגיל המספרי של השני,

אני מתאר לעצמי שהיינו מקטלגים אנשים לפי "גדול", "קטן", "ילד", "זקן", יותר ילדותי, פחות ילדותי, יותר מפותח גופנית (או רגשית) או פחות וכן הלאה.

כמובן אנשים מתפתחים באופן שונה מאוד גם ברמה הביולוגית (כמו גובה, משקל, שיער גוף / פנים, גם מבחינת בגרות מינית ביולוגית וכן הלאה)

וגם ברמה הרגשית – בין אם ברמה הביולוגית של המוח, בין אם ברמת חוויות שהם חוו או פילוסופיית חיים שהם גיבשו

והדבר נכון גם לגבי כל התוויות בעולם, בסופו־של־דבר אנחנו יוצאים עם בן־אדם ולא עם מספר אבסטרקטי כמו גיל, או עדה, או קוד ICD של אבחנה רפואית,

וממש כמו באבחנה רפואית שרשומה בתיק, אולי זה משפיע מאוד ואולי בכלל לא, אולי זה כן משפיע אבל זה הבן־אדם הכי נחמד שתפגשי בחיים,

כמובן גם כאן יש הרבה סטיגמה ודעות קדומות, שיש בהן גם מן האמת, כמו למשל שבנות מתפתחות רגשית יותר מוקדם וכיו"ב,

אבל אנחנו לא יוצאים עם "האדם הממוצע" אלא עם מי שלפנינו ויותר חשוב להכיר אותו פחות את מה שהוא "מייצג",

זה ברמת הפילוסופיה,

מעשית – אם את בת 23 ומציעים לך בחור בן 18 אז כן הבעיה מובנת...

ואם זה בת 35 ובן 33 אז ברור שזה כבר סתם מספר כי ברמה הגופנית (וגם הנפשית) לא ממש מתרחש כאן איזה משהו בשנים האלה

כן יש כמה יתרונות שמגיעים עם גיל צעיר, בגיל צעיר יש יותר אנרגיות חיוביות, סקרנות, תמימות, ספונטניוּת, ככל שאדם מתבגר הוא יותר מתקבע, קשה לו יותר לעשות שינויים באורח החיים או להחליף מקום עבודה כו'. טוב, עבור גבר צעיר טרדיציונלי שרוצה להשקיע בקריירה הרבה יותר מגניב לצאת עם בחורה בלימודים / בלי קריירה אולטרה־יציבה שתחייב אותו להתגמש / להתאים את עצמו אליה, ויכול להיות שגם נשים "נשיות" יותר מעדיפות שהגבר "יוביל את הבית" או משהו בסגנון, גם שיקול מעניין. ומצד שני, אם הוא צעיר יותר, פחות סביר שהוא "יתערב" לך בדברים (יותר רלוונטי לגילאי ה־20 לדעתי)

ואז בפסקה בסוף כותב כמה יתרונות כאילו הן עובדות מוגמרות

אפשר להוסיף הסתייגויות אם בא לך, לקרוא לזה "יתרונות אפשריים היפותטיים", לא טרחתי

חלק א' מתייחס לכך שצריך לדון כל מקרה לגופו

חלק ב' מתייחס למקרים שבהם הנתון יכול להשפיע לטובה

וזה נכון גם לגבי תוויות כמו עדה, אם מישהו לא מוכן לצאת עם מישהי מעדה מסוימת בגלל סטיגמה

אז הייתי מציע לו א' לדון את האדם לגופו, יכול להיות שיש אסקימואיות שרמת ה"אסקימואיות" שלהן היא 5% בקושי

וב' יכולים להיות דברים טובים בתרבות האסקימואית כמו הבנה בציד דגים כו'

תלוי כמה שנים הפרש, ובני כמה בני הזוג כשמתחתנים.

(שנתון מתחתי).

אני לא מרגישה את זה בכלל.

אז עדיף שהאישה תהיה גדולה יותר.

לפי איך שזה נראה מרוב המקרים הבעייתיים, הבעיות בזוגיות מתכנסות למפגש לקוי של בני הזוג.

להבנתי לפער הגילאים לטובת הגבר יש חלק בזה, ובמצב שהאישה גדולה מהגבר תהיה נכונות רבה מלכתחילה על מנת לבנות זוגיות בצורה בוגרת.

הגבר לבעיות בזוגיות לדעתך

(שואלת מסקרנות)

כשהגבר מבוגר מהאישה זה נוטה להציב את האישה בעמדה פאסיבית שעלולה להפוך לילדותית ולא מעורבת.

לעומת זאת כשיש איזון או מצב הפוך זה עשוי להביא לקשר בוגר יותר.

לפחות בגילאי העשרים יש משו בזה שהקטן מתבטל לגדול

אני למשל יצאתי עם דוסדוס ממני בפער בגיל ובדוסיות ומש בי התבטל,

לא היה לי נוח עם זה ולא ידעתי לתמלל את זה אז.

וכיום אני פחות מאמינה בזה. ועדיין נשארתי עם זה שעדיף שיהיה שיוון בגילאים עם עדיפות לפער קטן לטובת הבחור כי כך מקובל ומרגיש נכון.

לדעתי בריא יותר ששני בני הזוג רואים זה את זו בגובה העיניים פחות או יותר

עם כבוד והערכה אבל מתוך הכרה שאנחנו שווים.

כשאנחנו מחפשים בן זוג, מה בעצם אנחנו מחפשים?

אני חושבת שאפשר לחלק את הדברים שאנחנו מחפשים בן זוג בצורות שונות.

יש דברים שממבט ראשון נראים שטחיים. חלקם נשארים שטחיים גם במבט שני. אבל לחלקם, אם ננסה להתבונן בעומק, נוכל אולי להבין מה עומד מאחורי זה.

נגיד, כשרק הגעתי לכאן, חשבתי שלפסול מישהו על גובה זה שטחי. לא חשבתי שכמות הס"מ שיש או אין לו רלוונטי לחיי הזוגיות. ואז הסבירו לי כאן שמעבר לסנטימטרים עומדים סנטימנטים, שהגובה יכול להעניק תחושות מסוימות, ומה שאנשים מחפשים זה לא באמת את הגובה, אלא את התחושות המסוימות האלה - ואני חושבת שלזה התכוונת כשכתבת "מרגיש נכון".

ואני חושבת שאותו דבר נכון גם כאן:

זה לא שמחפשים מישהו בגיל מסוים. אין דבר כזה שמישהו בן X יהיה בן הזוג המשולם, אבל מישהו בן X פלוס חודש או מינוס חודש הוא כבר לא.

אני חושבת שספציפית בנושא הגיל אנשים מגיעים מתוך עמדה סטיגמתית, שבנות יותר בוגרות מבנים, ויש לזה גם אחיזה במציאות בעניין של מסלול החיים - כשבחור דת"ל נמצא בסוף מסלול ההסדר בגיל 23, הבחורה הדת"ל כבר נמצאת אחרי ש"ל, מדרשה וסיימה\לקראת סיום של תואר.

אבל

צריך לזכור, שגם אם הסטיגמה הזאת נכונה - אנחנו לא מדברים על לצאת עם כלל, אלא לצאת עם אדם אחד מסוים. וצריך לבחון את האדם המסוים הזה, אם הוא רלוונטי. האם הגיל מעיד בהכרח משהו על האישיות שלו? על איזה בן זוג הוא יכול להיות?

האם כל החברות שלך הן חברות בגילך? האם יש לך חברות שמבוגרות\צעירות ממך בכמה שנים, ואתן לא מרגישות שאתם מתבטלות אחת מול השנייה? האם שם יש תחושה של מקובל ומרגיש נכון?

אולי דווקא בגלל שפער לטובת האישה פחות מקובל - בחור צעיר ממך מוכן לצאת איתך? כבר מעיד על משהו - הוא לא נכנע לתכתיבי החברה. יש לו בגרות, שמעניקה ערך גדול יותר למהות. הוא בעצם אומר, הגיל זה לא הדבר שחשוב לי לבניית קשר זוגי, יש בך דברים מהותיים ופנימיים יותר שאני מעוניין להכיר. שהוא לא מאוים מהמקום שלך בחיים, מזה (שכנראה) עברת יותר במסלול חיים שלך.

דווקא בגלל שזה משהו שנכנס לקופסה של "לא מהותי בהכרח לזוגיות" - השאלה היא כמה הפער הזה יהיה נוכח בזוגיות, ולדעתי השאלה הזאת היא סובייקטיבית. כלומר, אם את יוצאת עם מישהו, וכל מה שעובר לך בראש - איזה קטין הוא, מה יחשבו עלינו, זה ממש לא מקובל - אז באמת יש כאן משהו שאם רוצים להצמיח את הזוגיות צריך לעבוד עליו. אבל אם הגיל זה לא עניין כזה מהותי, אלא האישיות והתכונות של האדם - יש מצב שבכלל תשכחי בן כמה הוא, כי למי בכלל אכפת הגיל כשיש קשר טוב?

ואני חושבת שזה נכון לכל סטיגמה. אם את לא מסוגלת לשחרר מהסטיגמה (כל מי שלמד\גדל במקום X הוא כזה, עדה, גובה, מראה חיצוני וכו') - פוטנציאל הקשר יורד מהותית. אם את מסוגלת להשאיר את המחשבות האלה מאחור, ובאמת להכיר את האדם מולך - אז פוטנציאל הקשר חיובי. סטיגמות הן לא נכונות, אבל יכולות להיות יעילות - אני לא אומרת להתעלם מקיומן - רק להעניק את המשקל הנכון. להפריד בין המהות לבין הקליפות. להבין מה הצורך שיש בסטיגמה מסוימת, ולראות אם יש משהו אחר שיכול לענות על הצורך הזה.

(כתבתי פה פעם על יהודה רזאל (אח של...), שהתחתן בגיל 18 עם אלמנה בת 28+שני ילדים. זה חריג? כן, מכמה בחינות (נגיד זה נחשב גיל צעיר להתחתן. פער שנים גדול לטובה האישה. היא אלמנה. עם שני ילדים). הוא היה חבר של האח של הנפטר, וכך הכיר את האלמנה, התאהב בה והחליט להתחתן איתה, ויחד הם ילדו עוד עשרה ילדים... כלומר - הוא ראה את המהות של אותה אישה מעבר לכותרות, לפערים וכו' - והחליט שיש כאן פוטנציאל שכדאי לבדוק אותו.)

מעתיקה לכאן דברים שכתבתי בשרשור אחר (ואני ממליצה לקרוא את הדיון שם עם "נגמרו לי השמות", ופה העתקתי את הסיכום במילים שלי):

האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות

כשאנחנו מחפשים עובד, אנחנו יודעים אילו תכונות וכישורים נדרשים, ומחפשים מישהו שעונה על הגדרות וקריטריונים מאוד ברורים.

כשאנחנו מחפשים בן זוג, אין קריטריונים ברורים שהופכים אדם אחד להיות מתאים ואחר לא (הכל הרבה יותר אפור), ולכן גם ההגדרות שאנחנו מחפשים הם מאוד כלליות. אנחנו מחפשים כלבויניק, שיהיה איתנו בכל מצב, בלי שום דרך לדעת מהם המצבים שנעמוד בפניהם.

בנוסף, אנחנו רוצים להעמיס עליו את כל חלומות חיינו, כאילו הוא צריך להיות כפפה ליד כבר עכשיו - והיד מאוד קלה על ההדק לשלול הצעות - לא כי אני מכירה את האדם, לא שאני יודעת משהו על המהות והפנימיות, אלא ממקום אחר לגמרי - קודם כל, ובהבלטה, על סמך החיצוניות (תמונה), ודבר שני לפי איזשהם ציפיות שיש לנו בראש לגבי סוג מסלול החיים שהוא היה צריך לעבור ואיך הוא צריך להיות.

ולכן, אם אני אומרת שאני רוצה להתחתן עם מישהו שגבוה ממני, אז אני חושבת שצריך להבין שזה לא בהכרח משהו רדוד, אלא מעיד על זה שאני מחפשת מישהו שייתן לי בטחון ויציבות, והגובה הפיזי הגבוה יותר נותן לי את זה. אבל אני גם אומרת שבמקרה כזה, אולי אפשר לחשוב על מרכיבים אחרים שיעניקו בטחון ויציבות - הרי גובה זה משהו חיצוני ואין לאדם שליטה כ"כ על זה, לעומת הרגשה של בטחון ויציבות - שזה משהו שאפשר לעבוד עליו.

ולכן כשאני אומרת שצריך להבין ממה זה נובע - אם אנחנו מבינים את הצורך הפנימי שלנו באותו קריטריון, ומבינים שאפשר להגיע אליו גם בדרכים אחרות, אולי זה יעזור יותר לפתוח את העיניים למקומות שעד עכשיו לא היינו מוכנים להסתכל על זה בכלל. להבין שיש מרכיבים בקשר שהרבה יותר חשובים לזוגיות מאשר משהו חיצוני שלא ניתן לשינוי.

בזוגיות יש מרכיב של שותפות עסקית בניהול בית, ויש מרכיב של שותפות פנימית. שניהם חשובים, אך השני יותר, ובראשון אפשר לקבל לא מעט תמיכה תמורת כסף. לשותפות הפנימית, העמוקה - אין תחליף.

מאזן קצת את החוסר בגברים...

הרבה םעמים צעירים יותר יהיו יותר גמישים ופחות מקובעים

והמצב לא מתאזן עם כל ההרוגים

כל עוד יש פנויים?

ואגב אני רואה אחרת, במיוחד תורניים בגילאים מבוגרים יותר. 

כי יש להם הרבה יותר הצעותץ.. אז זה כן משנה

ושוב - מה זה משנה? העיקר ששלך ימצא אותך.

חוסך לך פגישות מיותרות. 

הגיל לא תמיד חשוב.

צריך קשר טוב הערכה וכבוד אחד לשני, אהבה, לדבר על הדברים "על השולחן", ויאללה, בהצלחה.

אני מכיר מקרוב מאוד. שלושה בחורים שהנשים שלהם מבוגרות מהם. הם חיים יפה מאוד ביחד.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"