למצוא חן זה שאיך שנגמר הדייט את כבר מחכה לדייט הבא, שאת בוהה בו סתם ואת אפילו לא מבינה למה אבל זה עושה לך טוב להסתכל עליו. למצוא חן זה שאת מרגישה שאת בטוחה לידו ושאת רוצה להיות קרובה אליו. למצוא חן זה שכל היום אחרי הדייט את מנתחת כל מילה שלו ומה הוא היתכוון, שאת מקשיבה לו באמת כי זה מעניין אותך, כי הוא מעניין אותך, וגם אם הוא יתן לך מתכון לסלט חסה עם צנוברים את תקשיבי לזה בעיניים נוצצות כאילו הוא מספר את הדבר הכי מרגש ששמעת בחיים. 

למצוא חן זה פשוט למצוא את החן שלו אצלך...

כשתמצאי את החן הזה כנראה את כבר תחשבי שהוא הגבר הכי מדהים בעולם ולא תראי בו שום פגמים, אחרי החתונה כשקצת תתרגלי אליו ואולי תתחילי לחשוב שזה לא זה ואולי את לא רוצה. תשבי רגע ותחשבי על כל מה שהרגשת פעם על כל המציאת חן הזאת מה החן שלו שנגע בך ולמה התחתנת איתו בעצם... ומשם זה פשוט עבודה של בניית האהבה ומציאת החן...
מקווה שעזרתי!
 

בכל מקרה זה לדעתי תלוי אופי, ולא תלוי זמן הכרות.

אני ובעלי מאוהבים זה בזה, וכבר נשואים כמה וכמה שנים, אבל זה לא מתבטא ככה.

לא צריך להכניס אהבה להגדרות, כי כל אחד חווה אותה אחרת.

יש דווקא התלהבות וריגוש גבוהים יותר מטבע הדברים, ככה שלא בטוח שאתה צודק שאצל חרדים יש פחות פרפרים, אני חושד שמבחינה מסוימת זה דווקא הפוך...

לק"י

יש כאלה שנעים להם ביחד, גם אם לא כל מה שהוא מספר, מרתק אותן.

גם לפני החתונה זה לא ריתק אותי😅

לא הייתי מתחתנת לעולם...

כל אחד זה מתבטא אצלו אחרת

אקדים ואומר שכיף לקרוא את ההודעה שלך, מעיד על תמימות כל כך טהורה.

גם בשנים של הדחיה, ובשנים שבהן הכל היה אסור שזה בגדול כל הזמן שאנחנו רווקים עד שאנחנו מתחתנים, גם בזמנים האלו הייתה לכל אחד מאיתנו איזו משיכה או שראה משהו שמוצא חן בעיניו, זאת יכולה להיות בחורה שנראית ממש טוב בעיניו וזה יכול להיות להפך גם גבר שמישהי נמשכת אליו מבחינה פיזית חיצונית, בלי להכיר ולדעת מי הוא ומה פועלו.

אני לא חושב שאם הבחור מוצא חן בעינייך כרגע, מבחינה חיצונית, אז אחרי החתונה זה ישתנה לגמרי וחלילה תרצי להתגרש..נכון אנשים משתנים ואנחנו לא נראים בגיל 40 כמו שנראינו בגיל 20-25. אבל בגלל זה גדלים ביחד, ומתחתנים בשיא הפריחה ואחרי זה גם דועכים ביחד חיצונית, אבל פנימית רק מתעלים

בגדול להגדיר לך מהי מציאת חן, איני יכול. כי אני לא יודע מה את אוהבת ומה לא.

אבל ככה מלמעלה אם הבחור נראה טוב בעינייך ואת נמשכת אליו, זוהי מציאת חן.

כתבת - שנים של דחיה מהרצון לגעת ופתאום עכשיו מה אני אמורה להרגיש?

אני לא חושב שזו הסתכלות נכונה. האם יש לי דחיה מהרצון לגעת? לא. האם אסור לי לגעת? כן. וזה שני דברים נפרדים שצריך להפריד ביניהם ולהבין שהם שונים בתכלית. הרי כל ההרחקות של חז"ל זה בגלל שאנחנו בני אדם, ובגלל שיש לנו יצר הרע, ולכן באו חז"ל וגדרו אותנו.

זה לא אומר שדוחה אותי המחשבה לגעת. נכון שהיא לא ראויה, וממש לא במקום לחשוב חלילה על דברים כאלו, אין שום הסבר לאדם שזה מה שרץ לו ביום כל הראש, אבל כן יש הסבר לאדם שרוצה בזה, ומונע את עצמו לא מתוך דחיה אלא כי הוא מבין שאסור. וההסבר הוא פשוט, אנחנו בני אדם לא מלאכים.

אדגיש שוב ואומר למקרה שדבריי לא הובנו, המחשבות האלו לא ראויות, ואין להם מקום בדת ובכלל בראש של יהודי כשר. אבל אי אפשר להתעלם מהם ולהגיד שהן לא קיימות ושאני נגעל מהם. כי אם היינו נגעלים מהן, העולם לא היה מתקיים. ולכן כל שצריך לעשות זה לנתב אותן למקומות שמותר וד"ל.

קצת שאלות לשאול את עצמך ואולי ככה לחדד את ההבנה

את נמשכת אליו?

כיף לך איתו?

את מרגישה בנח לידו?

ובינתיים, אם טוב לך איתו ולו טוב איתך, תהנו מזה בעזרת ה' ותקימו בית כשר בקרוב ממש. אל תתני לקולות מבחוץ שנושבים כרוח עזה תחת מעטה של "ידע והבנה" בנושאים כאלו ואחרים לבוא ולערער לך את מה שיש לך עם הבחור, אף אחד לא במקום של להגדיר לך מה כן ומה לא, כי זו את ורק את מכירה את עצמך ויודעת מה מוצא חן בעינייך ומה פחות. אל תחששי מה יהיה אחר כך תהיי בטוחה שה' אף פעם לא יעזוב אותך, תסמכי עליו הוא כבר 5800 שנה מזווג זיווגים.

גם אחרי נישואיפ לא כל הזמן נוגעים אבל בעלי כל הזמן מוצא חן בעיני

שאת מסתכלת עליו את אוהבת את המראה שלו? היית רוצה שהילדים שלך יצאו דומים לו?

הוא נאה בעינייך? הסגנון שלך?

רק אגיד שוודאי אם מישהו בא חלילה לגעת, ראוי להתרחק ואף יותר מזה וזה מבורך ואין בזה שום פסול, ההפך, זה קידוש ה'. אבל כאן אנחנו מדברים  על בעל ואישה.

וגם צריך לשים בראש שהנושא הזה בין בעל לאישה הוא מותר ובריא ורצוי אצל ה' , כי אחרת למה נברא העולם?

"לא תוהו בראה לשבת יצרה" ונכון שראוי שהמחשבות הללו לא יהיו לנו בתור עובדי ה' בראש.

אבל בין בעל לאישה? אם שם נאסור או נחשוש לאן נגיע? איך נמשיך את השושלת המפוארת של העם שלנו? איך נמשיך לעשות רצונו יתברך בלי לקיים את רצונו?(פרו ורבו..).

אין לך מה לחשוש מהקטע של "אולי זה תקוע" וודאי שזה לא. רק דבר לא מוכר שסך הכל צריך ללמוד איך לגשת אליו, זה אולי קצת מפחיד ונראה רחוק מהמקום שבו אני נמצא היום, אבל זה רצון ה' יתברך וכמו שלמדתי ללכת לאט לאט בעבודת ה' - בתפילות, בלימוד תורה, באהבה לבורא, בעבודת המידות וכל אלו נראו קשים ומפחידים ורחוקים, ככה גם זה חלק מהתהליך של עבודת ה' שפשוט עכשיו נמצא קצת בהסתרה, פשוט צריך לסמוך על ה' ולגלות אותו

גם אני הייתי שם לפני החתונה

לא הצלחתי לחשוב על מגע כדבר מותר וטוב...

בטח שלא מגע אינטימי...

רק שתביני שזה בסדר שאת מרגישה ככה

צריכה לדמיין שהוא כמו חברה טובה שלך..
זה בא עם הזמן
הכי חשוב זה שאת סה"כ גאה בו לא מתביישת להציג אותו בפני משפחה מכרים וכו'
ולגבי אם אין נשיאת חן, חשוב לבחון מה המניע לכך לפעמים כי חיים בפנטזיה
בכל אופן להתגרש זה לא בא ברגל, זה רק אם הוא מגעיל אותך

גם תגובת ההמשך כאן, והפסקה האחרונה פה חשובה כל כך.

תפילה. 
לעשות טוב לסביבה ולבן הזוג.
ולבקש  שאלוהים יעשה לך טוב ושתהיה לכם אחלה מציאת חן אחרי החתונה ולהמון שנים אח״כ,

כדי שיהיה לך המון אנרגיות להמשיך לעשות טוב לכולם בסביבתך. בעזרת השם גם לילדים.

את צריכה להפריד באופן טכני בין הרצון לגעת שהוא די טבעי לדעתי לבין מציאת חן שבדרך כלל הוא משהו שגורם בסופו של דבר לרצון לראות ולגעת.

נניח אני אישית אדם לא גשמי או תאוותן מידי כך שמה שמרשים אותי אישית זה זה דווקא תכונות נפש וחיוך.

זוגיות באופן כללי בונים.. עדיף אישה בונה מאישה הורסת...

את והוא צריכים לבנות אחד את השני בהרבה מובנים.

גם בתחום המיני זה כך.

פשוט קצת לא ברור לי מה השאלה.

דרך אגב, לא אמורים למתוח את הקפיץ עם תאריך החתונה..

אגב, לא מעט פעמים אחרי תקופה לא בהכרח ארוכה שמכירים אותה הרגשה של מציאת חן (יופי נסתר שנגלה אלי) הופך לפחות נסתר ואז מתגבשת אהבה "מינית" מלשון "מין"(סוג) ופשוט רוצים לדבוק באדם שאתה מכיר כי אתה רואה בו טוב ויופי שבהרבה מאוד מקרים אתה לא מכיר ו/או לא ראית אף פעם.

וכשיש לך אהבה מינית אז חלק מזה הוא גם הרצון שמתוך הטוב שמצאתם ואתם *בונים* ביחד שהוא לרוב גם שונה מההורים שלכם וכן המשפחה אז כחלק מזה גם רוצים ילדים שיצמחו מתוך היופי הזה.

אני ממליץ לך לראות אחד מהסרטים של מבוססי ספריו של ניקולס ספארקס, נניח The Longest Ride או אחד על וטרינר ושכנתו שאני לא זוכר את שמו.

בהחלט זה יכול לתת כיוון לכמה דברים מעניינים שאולי את תרצי לצפות אליהם בזוגיות שלכם.

אולי ..

תקשורת: איך התקשורת? יש שיח בריא שיכול להתפתח? .. 

אופי: מידות טובות שחשוב לך ואת מזהה בו /כמובן מנגד מידות טובות שיש לך להקמת הבית 

כימיה : זה החן החיצוני 

מטרות /סגנון חיים דומה. למשל : הקמת בית דתי לאומי שהדת היא מדוברת ובמרכז הבית והלב.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"