האחרון היה בערך במשקל הזה.

התכנון היה ללדת בסביבות שבוע 36-37.

בפועל ילדתי לפני, אבל מסיבה אחרת.

מתי עשית את האולטראסאונד הקודם?

היא היתה קטנה עוד לפני, או שזה נהיה פתאום?

הנחו אותך לעשות מעקבים של מוניטור וזרימות?

מוזר ששינו את התאריך, אם זה אחרי החזרה.

יכול להיות שלפעמים עובר נקלט בזמן מסוים, אבל לוקח לו כמה ימים עד שהוא מתפתח.

מוזמנת לשאול עוד.

כן אני כרגע באשפוז לצוגך מעקב ניטור וזרימות

רואים גם פעילות רחמית

אני לקראת אלקיטיבי 4

נתנו לי תאריך אבל אמרו שקרוב לוודאי שאלד לפני

מה הסיכוי ללדת לפני הזמן? אם תמשיך להתפתח אבל עדיין משקל נמוך זה קריטריון מצדיק לידה מוקדמת?

על סמך מה קובעים בעצם אם צריך ליילד מוקדם?🤷‍♀️

וכן ההחלט מוזר אוף

תודה על הסבלנות שיגעתי אותך!!!😅

במקרה של עובר מאוד קטן, חוששים שמשהו מפריע לו לגדול ושפתאום יהיו בעיות בדופק או בזרימות.

לכן מעדיפים ליילד מוקדם, ולתת לו לגדול בחוץ.

מצד שני, לא רוצים ליילד יותר מידיי מוקדם.

אז מחכים עד לזמן שבו זה כבר בסדר ללדת, אבל לא מושכים מעבר

שבינתיים עושים מעקבים, כדי שאם יהיה צורך אז יילדו.

אצל הגדולה שלי, חשבו לשלוח לזירוז בשבוע 38. בפועל כמה ימים לפני היו ירידות בדופק, אז כבר התחילו זירוז.

וזה תלוי גם עד כמה העובר קטן.

יצדיק סיבה ללידה מוקדמת?

בשלב שזה כבר בסדר ללדת, במיוחד אם קיבלת הבשלת ריאות, יכול להיות שיעדיפו שהיא תהיה בחוץ. או ישאירו לאשפוז להשגחה יותר צמודה.

אמנם לא ילדתי בזמן, אבל גם לי אמרו שכנראה אצטרך צלסטון, והייתי במעקב צפוף מאוד משבוע 30 (אחוזון 7.7) ועד לשבוע 38 (אחוזון 3), בסוף זרזו בשבוע 38 בגלל מיעוט מים...

לא נתנו לי צלסטון כי לא ראו סיבה, הוא המשיך להתפתח וכל המדדים היו תקינים ב''ה.

חשוב להיות במעקב, ולהיות עם היד על הדופק, כדי לוודא שאין שום בעיה ושהתינוק לא מפסיק לגדול לגמרי או שיש בעיה בזרימות של השלייה או במוח.

כן אני במעקב צמוד כרגע

מקווה שלא יידרש אשפוז ממושך ושאשתחרר אחרי המנה השניה של הצלסטון

שיחקנו בין האחוזונים 1-3+-

כשקרה מקרה דומה שוב לא נתנו צלסטון ולא התייחסו כמעט אבל זה היה אחוזון קצת יותר גבוה סביב 7-8

לא נראלי ש 1400 בשבוע שלך זה אחוזון 3

לי היה 1800בשבוע 36 והיה אחוזון 3 חושבת.

בכל מקרה, נהוג לאשפז היום מאחוזון 3 ומטה. גם לי היו קטנים כל ההריון (4 ילדים) , בכולם אושפזתי להשגחה חוץ מהאחרונה שדישדשה בין אחוזון 4-6 תקופה ארוכה בסוף יילדו בגלל האטות (וטוב שעשינו מעקבים צמודים)

זה מתיש, ארוך, מייגע, מחא חששות, הפחדות מצד הרופאים אבל בסוף זה משתלם, ילד בריא ושלם ואמא בריאה ☺️

מקובל ליילד בסביבות שבוע 38 היום בעוברים קטנים  

רק מוזר ששינו לך תאריך עכשיו בייחוד שזה ivf , לכן אני עשיתי מעקב או"ס צמוד משבוע 5 לערך שלא יהיה מצב בהמשך שיגידו שגיל ההריון לא נכון

הכי גדולה שלי נולדה בשבוע 36+4 (גם מבחינת השבוע וגם המשקל) ונולדה 2260 , מתוקה ומהממת 🤗

אני גם קיבלתי צלסטון וטוב שכך, לעוברים קטנים זה יתרון

לידה קלה בידיים מלאות!!

לא יודעת לגבי החישוב מחדש,

אבל לי הסבירו שבאחוזונים נמוכים מעדיפים לילד מוקדם כי פוחדים שהעובר לא גדל מספיק טוב ברחם מכל מיני סיבות.

אני הייתי במעקב צמוד של א"ס ומוניטור כל יומיים-שלושה משבוע 35 (שאז היא הגיעה לפחות מאחוזון 3 ונבהלו פתאום מהגודל, למרות שהיא היתה קטנה עוד הרבה קודם) וזירזו אותי בשבוע 37 (אפילו שהא"ס היו תקינים). כל הרופאים אמרו לזרז ב37, היה אחד שחשב שאפשר למשוך ל38 אבל דעתו לא התקבלה. בגלל ששמעתי את זה מהרבה רופאים קיבלתי את זה, למרות שכולם באותו בי"ח אז אולי זאת המדיניות שם, לא חקרתי...

למרות שהיו שאמרו לי שיאשפזו - בפועל זה לא קרה.

ב"ה נולדה בריאה ושלימה, רק קצת קטנה (2300)

היה מתיש המעקב וההלחצות של הרופאים שאולי זה מעיד על בעיות קשות ומתיש עכשו ההאכלה מסביב לשעון כדי שתעלה במשקל, אבל בעז"ה מקווה מאוד שזה יישאר מאחורינו. אפשר להיוולד קטנים ולגדול מצוין.

בהצלחה, בטוב ובידיים מלאות!

שיעבור לך בקלות הגידול נשמע לא פשוט!! אבל ב"ה שהחלק הקשה מאחורייך

הצלחת להניק? כמה נולדה?

אצלי זה מתווסף לתיק מורכב של ניתוחים וסיבוכי ניתוח וראו פעילות רחמית לכן חששו מכל המכלול יחד והחליטו לאשפז בעיקר בשביל הצלסטון

ב"ה היא נולדה 2300, לומדת לינוק עם הזמן. היום היא בת שבועיים, מתקרבת בחזרה למשקל לידה.

אני לומדת שזה מסע שדורש המון אמונה וביטחון (וההרפתקאות שלנו לא נגמרו עם הלידה...) הרגשתי שכל סיבוך בדרך רק מזכיר לי כמה אני קטנה בסיפור הזה.

לא פשוט עם הרופאים המלחיצים. אני הזכרתי לעצמי הרבה שהם רוצים לכסות את עצמם ולכן סוקרים את כל האפשרויות.

ערער אותי מאוד בשבוע 35 שרופא מומחה שאל אותי 3 פעמים בשיחה של כמה דקות האם אשקול הפסקת הריון. אבל הוא עושה את זה בעיקר בשביל עצמו...

אם יש לכם רופא שאתם סומכים עליו זה ממש יכול לעזור, בעיניי שווה גם כסף ומאמץ.

עוד דבר שעודד אותי מאוד זה לשמוע סיפורים מסביב על כל מיני לחצים וסיבוכים שאנשים סביבי עברו והיום מדובר בילדים ומבוגרים רגילים ובריאים. אני מאחלת לעצמי שכל הבלגן הזה ישאר זיכרון רחוק.

וכמובן תפילות, בסוף הכל זה הקב"ה, לא אנחנו ולא הרופאים עם כל ההשערות שלהם.

מאחלת ומתפללת שהכל יתבהר אצלך לטוב גלוי ופשוט! 

חיבוק גדול על המסע מתפללת שתהיי מאחוריו ותצאי ממנו מחוזקת ומחזקת!

גם אני מרגישה ככה מהרופאים וזה החצי נחמה

בעיקר שאני בעצמי נולדתי פחות מקילו ולא נתנו לי שום סיכוי והנה אני בריאה ושלמה וכבר לא פצפונת

משאירים אותי לעוד בדיקות

רצו שאעשה בדיקת מי שפיר סירבתי!!!

אני בת 31 סך הכל וילדים בריאים בבית

וואו עם הנבואות זעם שלהם התחילו לדבר על מומים ותסמונות

לא יודעת מה מלחיץ אותי יותר המומים או גם העובדה שייתכן מאוד ואלד פצפונת שתדרוש תקופה מאתגרת איתה..

הריון מאוד יקר וילדה שחיכיתי לה כ"כ הרבה

מחפשת אוויר לנשימה

הריון מורכב, מיועד לקיסרי, עם הערכות משקל מאוד נמוכות.

קיסרי מתוכנן היה לשבוע 36, צלסטון קיבלתי בלי קשר להערכת משקל.

אשפוזים היו גם בלי ההערכות משקל..

בשבוע 35 רצו כבר להכניס אותי לניתוח, הערכת משקל היתה 1.750. בהתייעצות עם הרופא שלי החלטתי לא להסכים, ולדחות עוד קצת.

נולד בסוף כעבור ארבעה ימים, בשבוע 36, במשקל 2.570

טעו בגדול..

שמחתי מאוד שלא נכנעתי ללחץ של הרופאים לעשות מלא בדיקות ולחץ בשבועות האחרונים לפני הלידה.

וואו אם ככה..

אני בכל מקרה גם עם תיק מורכב וזה בערך הדובדבן לכן הם יותר לחוצים

זו היתה הנקודת אור שלי. היה לי רופא שסמכתי עליו לחלוטין, והייתי בקשר צמוד איתו. היה זמין לי בכל שעות היממה, היה בקשר עם הרופאים במחלקה במהלך האישפוז, מעורב מאוד בכל הטיפול והשיקולים.

ההערכות משקל בכל השבועות האחרונים של ההריון, משבוע 30 בערך, היתה נמוכה. ההריון היה מאוד סיכוני, הייתי 3 פעמים בחדר לידה משבוע 30-35, וניסים עצרו את הלידה.

הרופא שלי היה מאוד החלטי בזה שאני לא גדולה, הילדים האחרים שלי לא נולדו גדולים, הגיוני לאור הסיבוכים שהעובר קצת קטן ביחס לנורמה שלי, וזה בסדר..

תחפשי רופא שאת יכול לבטוח בו, ולדעת שמה שהוא יגיד את תעשי. זה נותן הרבה שקט..

אומרות יכול להעיד?

מחכה לביקור רופא מחר אבל עד אז לחוצה

לקחו עוד שתן אמרו שאם עדיין ייצא לא טוב ישימו קטטר😵

זה ממש תלוי מי בודק ואיך, לי היו פעמים שהיה גבולי במרפאה ובאותו יום במיון היה בסדר

בכל מקרה עם זרימות לרוב לרוב לא מיילדים ככ מהר, פשוט עוקבים

לגבי השתן- לא יודעת להגיד לך. אבל למה קטטר?

חיבוק ענקייי❤️ הייתי שם ממש לפני רגע , מלא מלא הפחדות של הרופאים שהסתיים בתינוקת מהממת בריאה! 

מקווה רק שיתנו לי להשתחרר ולהמשיך מעקב במרפאה

קטטר כדי לקחת תרהית ישירות מהשלפוחית

תודה אהובה!!❤

בעז''ה שיהיו בשורות טובות🙏

מה שהכי חשוב זה מעקב רפואי ומעקב תנועות

אצלי באחת הבדיקות היו זרימות לא תקינות, ואח''כ הסתדר ולא היו שוב בעיות. אבל לא לקחת סיכון ולבדוק.

תעדכני❤️

משום מה לא ילדו אותי מוקדם למרות שהייתה קטנטה לאורך כל ההריון

נולדה במועד במשקל 2400, והייתי צריכה לריב עם כל העולם כדי להניק אותה ולא לתת תמ"ל

ההתפתחות המוטורית שלה הייתה קצת מעוכבת כי לא היה לה כוח וגם המעבר למוצקים היה מאתגר ממש.

היום התינוקת שלי בת 16, בכיתה יא, לאורך כל השנים היא ההיתה נמוכה יחסית ורזה מאוד, יש לה גיל עצמות שקטן בשלוש שנים מגילה והיא שוקלת היום כמוילדה ממוצעת בת 10, אבל בגובה היא כנעט כמוני ואני נמוכה אבל לא מאוד.

היא ילדה נבונה ומדהימה ב"ה, ויש לה את הקצב שלה בגדילה והתפתחות

לקחו מלא בדיקות דם.. מותשת מהמנוחה (יותר נכון מהבדידות )

החוסר הוודאות

הפחד מהלא נודע

הידיעה שזה רק השלב הראשוני במסע הקרוב (ניתוח קשה לפניי והגידול אם תצא קטנה אני מכינה את עצמי שלא יהיה קל)

יש לי נטייה קלה לנפילה לדכאון ואני מחזיקה בשיניים לא ליפול לשם

עם התינוק האחרון נפלתי חזק לדכאון אחרי לידה כשהסתבך איתו והיינו מאושפזים איתו הרבה על בעיות נשימה (על אף שדווקא יצא ממש גדול וגם קיבל צלסטון בהריון)

והאהובים בבית שלא מבינים איפה אמא נעלמה

מתחיל להיות לי קשה

לא קל להיות רחוקה מהילדים ומהמשפחה. להרגיש בודדה עם מלא חששות ודאגה לפיצי שבבטן.

בתקווה שהבדיקות יצאו תקינות ותשתחררי מהר הביתה

אם תרצי להעביר לי את שמך לתפילה בשמחה אתפלל עלייך.

אם תרצי לשלוח שם בפרטי.

בעז"ה בשורות טובות❤️

תפנקי את עצמך בדברים שעושים לך טוב

להזמין אוכל שאת אוהבת סידרה טובה סוג של בית החלמה לפני לידה

ממש מרגישים אותך מבעד למילים❤️❤️❤️

אשפוז בבית חולים זה ממש לא נעים!!!

ממשתחושת בדידות וחוסר אונים...

ועוד עם הדאגה ליקרים שבבית...

ממש מאתגר...

אבל יחד עם זה-

בע'ה הכל יסתדר לטובה!!!

הבדיקות יצאו תקינות

והלידה תהיה בזמנה, בע'ה!!

בינתיים תראי מערכונים

כמה שיותר לצחוק

אפשר לנסות לשלוח דש לילדים שבבית

בצורת מכתבים מאמא, אולי לקנות מתנות קטנות,

תנסי לשחרר לגביהם, לא לדאוג אלא לסמוך עליהם שיגדלו מזה🥰🥰

לעשות רשימות של הדברעם שאת רוצה לארגן ללידה

פלייליסט ללידה

לנסות כמה שאםשר להיות בעשייה תול כמובן מנוחה..

אם מתאים לך

לשלוח הודעות למגוייסות לשאול מה שלומן..

רק אן עושה לך טוב להעביר את המוח להצעסק בדברים אחרים...

איתך בלב❤️❤️❤️

ב'הצלחה גדולה בע'ה!!!

עברתי את זה גם לפני הלידה האחרונה.. (הלחץ מהרופאים... מעקב צמוד.. זרימות גבוליות מאוד ואשפוז קצר) ממש מרגישה אותך.

ניסיתי לנצל את הזמן להכנה ללידה, מנוחה.

עזר לי מאוד לכתוב את הפחדים. החששות. געגועים..

ובעיקר - ב"ה הצלחתי לקחת את הקושי למקום של להתחזק באמונה. ככה הגעתי ללידה אם אמונה גדולה שהדרך שבה תהיה הלידה היא לגמרי משמיים ולא תלויה בי (ניתוח/זירוז). רגועה ונינוחה.

עזר לי גם להזכיר לעצמי שהקושי הוא ב"ה לאוצר. מתנה.

שולחת חיבוק גדול גדול!

לא מצליחה להכיל את הדבר הזה

מה פתאום בעיה בזרימות

אני בחורה צעירה אין מחלות רקע על פניו הכל בסדר

ברור שהכל זה ה' והכל לטובה

אבל קשה לי

אבל העובר מבסוט והרופא אומר שהוא בכלל לא מודע שהוא קטן מתנהג כמו בחור בשבוע 40 חח

מה יהיה עם הזרימות אני ממש בחרדות כבר מההשלכות שלהם כלפי המשך ההריון וכלפי העובר בפרט

הכי חשוב שהעובר מרגיש טוב לא? איתי באשפוז לפני לידה הייתה משהי בשבוע 34 מאושפזת משבוע 29 בגלל זרימות אז כן אפשר לסחוב

את גם בשבוע סבבה יחסית לא? 

עד 36 לפחות אלא אם כן יש החמרה אז יילדו לפני

כרגע אני 33

כן זה מאוד חשוב שהוא מרגיש טוב ב"ה אבל הלחץ הזה לוקח ממני הרבה הרבה כוחות

אל תזרקו עגבניות אבל חתמתי אחרי שבוע + סירוב אשפוז.. האמת שהרופא כן ראה לנכון לשחרר כי היה שיפור בזרימות אבל הרופאה שהיתה ביום שהייתי אמורה להשתחרר החליטה שאין שחרור עם תוצאות כאלו אז סירבתי.. כעת במעקב כמה פעמים בשבוע.. כל מעקב שומעת את ההלחצות שלהם וקשה לי נפשית כבר

"ויתרו " לי על אשפוז נוסף אחרי המעקב האחרון כי לא הייתי מעוניינת וראו שהזרימות ב"ה חזרו להיות בסדר.. אבל במעקב הבא אם ימליצו שוב על אשפוז כבר לא אסרב כי גם הרופאה במרפאה ממש יצאה עליי אחרי הבדיקה שעשתה לי..

רוצה להיות אחרי הלידה כבר

עובר שוקל 1800..

כ"כ חריג?

כי ידעתי שאני אמורה ללדת ב34 -

בשבוע 34 עובר אמור לשקול סביב 2.200... אצלי אחת נולדה בשבוע הזה 1.650 וזה באמת קטנטן. ב"ה לא היו לה שום בעיות אחרות חוץ מזה והיא אפילו לא נזקקה לתמיכה נשימתית והיא מהממת 😍 עדיין קטנה ביחס לאחרים (חודשיים וחצי אחרי הלידה) אבל ערנית וחיונית

נולדה מוקדם בגלל המשקל?

אבל אצלי היה עובר יחיד, והוא היה מונשם.

הלידה לא היתה מתוכננת, ולא קיבלתי זריקה להבשלת ריאות.

ב"ה כיום הוא בן יותר משנה, עדיין פצפון בגודל,  אבל מתפתח בסדר.

תחשבי שאם את מגיעה לשבוע 36-37, שאז זאת כבר לידה בזמן, הוא בקושי יהיה 2 ק"ג.

ואם תלדי לפני, כי הזרימות לא תקינות, הוא יהיה אפילו יותר קטן.

מאושפזת כבר מעל שבועיים.. עוברית קטנה היתה בשבוע 35 1800 (נחשב קטן??(

זרימות עד הבוקר לא היו תקינות והיום בנס שוב התייצבו

הקטע שלא רוצים ליילד לפני 37/8

אלא אם כן תהיה החמרה בזרימות או מוניטור לא תקין או עצירה של הגדילה וב"ה אנחנו לא שם

אמרה אני עדיין פה ומרגישה שזהווו מים עד נפש הגיעו

מתגעגעת לילדים שלי

רוצה לבית

לא מסוגלת עוד

אבל מפחדת לחתום סירוב ואין צפי לשחרור

רק מחכים כרגע להערכת משקל נוספת

בבקשה תחזקו תתנו לי אור במצב הזה 

על בעיה..

זה מה שהיה מחזיק אותי.. בעז"ה לא נשאר לך עוד הרבה.. תנסי לחשוב מה את יכולה לעשות שיעזור לך, לקנות צ'ופרים? יצירות שיסיכו את דעתך? ביקורים של המשפחה?

אני מבינה שזה בפחות רוגע נפשי.. אבל זה שהילדים יודעים שאת לא נמצאת כי את הולכת להביא אחות קטנה, זה איזשהיא הכנה

וואו, זה כ''כ קשה!!!

וזה גם כ''כ חשוב להיות במעקב, במיוחד שיש מידי פעם זרימות לא תקינות. ככה במקרה של בעיה יצליחו לעלות על זה בזמן.

בית חולים יכול להיות מאוד מאוד מעייף.

אם מותר לך לצאת מהמחלקה ולטייל, אז אולי תעשי קצת סיבובים? אפשר להזמין בגדים מחו''ל, לכתוב מכתבים לילדים, או יומן...

זה באמת קשוח!

אבל תזכרי שזה לזמן מוגבל. בעז''ה בקרוב היא כבר תהיה אצלך בידיים, מתוקה וחמודה!

כל הכבוד שחזרת לאשפוז אחכ כמו שהרופאים המליצו לך.

זה קשה, זה קשוח, את סביב בדיקות, מוניטורים ארוכים, הלחצות בלי סוף של הרופאים, זה לא פשוט!! אך יחד עם זאת תזכרי שאת ממש בישורת האחרונה ותיכף את מסיימת.

אותי כן זירזו בשבוע 36 בגלל לידה שקטה בעבר , אז יש את האופציה הזאת. רק קחי בחשבון שכנראה תצטרכו פגיה וכו'

יכול להיות שהיא תהיה במשקל מספיק, תאכל כמו שצריך והכל יהיה תקין.

אבל אצל תינוקות קטנים שנולדים מוקדם יש סיכוי גם לקשיים.

ככל שתצליחי למשוך יותר, הסיכוי לפגייה יורד.

וגם אם תצטרכו, בעז"ה זה יהיה לזמן קצר.

הגדולה שלי נולדה בשבוע 37, במשקל 2260.

היא הייתה כמה ימים בפגייה בגלל קושי נשימתי. רק להשגחה.

אבל אין מה להשוות את זה לקטן שלי שנולד בשבוע 34 במשקל 1660.

הוא היה בפגייה הרבה יותר זמן, והיה צריך הרבה יותר התערבויות.

(אחיין שלי נולד 3 קג והיה בפגייה בגלל קושי נשימתי)

באופן כללי אם *הכל תקין* - במשקל לידה מעל 2 קילו לא צריך פגייה

בחלק מבתי החולים. יש בשיבא אני יודעת..זה לא פגיה ולא תינוקיה רגילה. ביניים עם יותר השגחה יום- יומיים ראשונים ואז מעבירים לתינוקיה הרגילה או לביות מלא. שלי נודלה 2260 בשבןע 36+ והייתה בביניים בימים הראשונים אחכ בתינוקייה- היינו סהכ שבוע.

לעןמת זאת הבן שנולד 2070 היה כן בפגיה בגלל קושי באכילה- היינו שבועים. נולד יום לפני 36

אז הכל יכול להיות זה תלוי בתינוק. בגדול מעל 2 קילו ומעל שבוע 36 אין צורך בפגיה

שבוע 37 משקל 1.880, פיצית ובפגייה..אני אחרי ניתוח ועוד לא קמתי לראות או להחזיק את הקטנטונת מלבד שניה בהוצאה שלה

 מתפללת שנעבור את זה מהר ונוכל להתחיל להסניף ולהנות ממנה ..מי שחוותה אשמח לטיפים ולחיזוקים

התאוששות קלה ומהירה לך ולקטנטונת.

בעז"ה היא תגדל כמו שצריך ותעזבו את הפגייה מהר.

אם את עדיין לא יכולה ללכת אליה, את יכולה להתחיל לשאוב (בשלב הזה עדיף לסחוט), ושיתנו לה.

אבל אם לא זורם לך, אפשר גם לא.

ותראי אחר כך אם היא מצליחה לינוק.

החלמה קלה, לך ולקטנה

שתהיה התאוששות קלה ונעימה, הסתגלות טובה לעולם והתפתחות בריאה ונינוחה

המון בהצלחה

שיעבור בקלות ובטוב, התאוששות מהירה והמון בריאות ונחת!

התאוששות קלה! לך ולקטנטונת...❤️

עוד תרוו ממנה מלא מלא נחת.

ממליצה לך להתחיל לשאוב כמה שיותר מהר.

בהתחלה מספיק ממש 1-2 מ"ג של קולסטרום- לסחוט ולהביא לה במזרק

את יכולה לעשות את זה במיטה....

אח"כ, כשתוכלי כבר לקום, 

תבקשי הדרכה מהאחיות בפגיה- הן גם יביאו לך חלקים למשאבה

ויסבירו לך מה ואיך לעשות.

הקולוסטרום חשוב במיוחד לקטנטנים.

ב"ה שהיא הגיעה למשקל הזה. בעז"ה תוך שבועיים-שלושה אתם כבר בבית.

אותנו הוציאו אפילו לפני 1.900 מהפגיה

ואין כמו לגדל קטנטנים, אמנם ההאכלות יותר מורכבות

אבל הם נשארים ניו בורן מלא זמן וזה כיףףףף

החלמה מהירה יקרה

התאוששות טובה וקלה

ושכל הבלגנים והקשיים יגמרו וישארו זיכרון רחוק!

תני לעצמך להתאושש, והנסיכה מחכה לך ומקבלת מה שהיא צריכה❤️

בעז''ה הרבה בריאות, והתאוששות קלה לך ולה!

התאוששות קלה ומהירה! גם אני ילדתי את האחרונה בקיסרי חירום- קמתי מהר מהמיטה למרות הקושי וב"ה תוך כשבוע הרגשתי כבר טוב

מלא מזל טוב 🙏

אין לי הרבה מה להוסיף על הדברים החכמים שאמרו קודמותיה, רק - שעם כל הרצון להנקה, שימי לב גם לכוחות שלך, שאיבה מסביב לשעון זה דבר מאוד תובעני. תנסי במסגרת יכולותיך, ובעזרת השם תצליחי להניק גם אם היא תקבל מטרנה חלק מהזמן. היא גדולה יחסית לפגיה אז כנראה שתצאו מהר והתקופה הזו תראה כמו חלום רחוק❤️

קודם כל המון המון מזל טוב!! עם כל הקושי, כיף שאת אחרי, ואפשר לשמור עליה מפה.

אני ממש מצטרפת חדשה שאת צריכה לשמור על הכוח שלך, להחלמה מהניתוח וגם לאחים וכמובן בשביל הקטנה, אז שימי לב אם חשוב לך בכלל, שהמאמץ על ההנקה, עם שאיבות וכו' לא חורג הרבה מהכוחות שלך. וגם, גם אם מאד חשובה לך ההנקה וחלב אם, אם כרגע את לא מצליחה לשאוב/להניק או לה אין כוח לינוק וכו', זה לא נורא שהכי תקבל מטרנה! הכי חשוב שהיא תצליח לגדול ולהתחזק, בעז"ה היא תצליח יותר בהמשך, כשיהיה גדולה וחזקה יותר.. אבל בשביל זה היא צריכה לעשות ולהתחזק וזה ממש בסדר אם תתקבל גם (או רק או בעיקר) מטרנה!!

המון המון מזל טוב וכוחות ובהצלחה!

אתן מדהימות!!!אנחנו מתרגלים למצב החדש ונרגשים מאוד מהנסיכה הקטנה 😍🥰

זה כל כך משמעותי! הכל עלייך הכי טבעי ומובן שאת נכנעת לו, צריך לשמור את הכוח😉... את מלכה ותודה לכם!👸🏻❤️

פרקטית- ממליצה בחום על הספר של הלוחשת לתינוקות "הלוחשת לפעוטות". ספר ממש מוצלח לי אישית מאד עזר בגיל הזה.

חשבת ללכת איתו לאבחון?

כי אמנם את אומרת שזה בעיקר מולך, אבל את כן מתארת משהו קצת חריג, עם כל זה שהוא ב"גיל שנתיים האיום"...

יכול להיות שיש משהו קונקרטי שמציק לו, כגון רגישות תחושתית, ולכן הוא עצבני כל כך... ואולי הוא עצבני בעיקר מולך, כי בתת-מודע הוא מרגיש שאמא אמורה לפתור לו את כל הקשיים, ולכן הוא מוציא הכול עלייך...

מקווה ממש שתמצאי איך להרגיע אותו!

ובהצלחה גדולה עם ההתמודדות לבד כרגע, כשבעלך במילואים...❤️❤️

שווה לפנות להתפתחות הילד, ולנסות לבקש אבחון

וגם אם זה לא הכיוון- הרבה פעמים יש להם הדרכות הורים ודברים בסגנון שיכולים לעזור לך להתמודד איתו...

אז קודם כל חיבוק ענק 🧡

זה יכול להיות המילואים, ויכול להיות הגיל, אבל מציעה בזהירות אולי שווה לאבחן? זה לא ילד ראשון ולמרות שהסיטואציה קשוחה נשמע שבתחושה שלך  את רואה פה משהו חריג. אם לא אז תדלגי, רק משקפת מה קראתי.

תנסי לקרוא את הספר "לא קשור אלייך", התיאור שלך הזכיר לי אותו קצת (לא אומרת שבהכרח המסקנה זהה)

בכל אופן, מקווה שרופא הילדים של הפותחת הוא אדם קשוב, שלא ינפנף אותה ב"ככה זה גיל שנתיים", ושהיא באמת תגיע כמה שיותר מהר לפחות לאבחון ראשוני שייתן לה כיוון ודרך טיפול התחלתית כדי שיהיה לה אוויר לנשימה...

(גם את בעצם לא כתבת ממש ישירות, אשרייך❤️)

בספר באמת הילד מאובחן בסוף עם בעיית תקשורת, אז כתבתי לא בהכרח המסקנה זהה אני סתם אישה זרה בפורום ולא מכירה את הילד והסיטואציה. אבל שווה כן לנסות לדבר עם הרופא, לתאר מה אתם עוברים וכו.

יכולה לומר לך שאני תיארתי לרופא סיטואציות מסוימות על גיל שנתיים וחצי והוא ממש לא אמר לי זה הגיל ולא שאל על קשיים מסביב ישר אמר תקשיבי יש פה ענין רציני וחבל שתסבלו לכו לאבחון. בסוף אצלנו זה דווקא כן היה ענין סביבתי שהשתפר פלאים בהמשך, אבל זה גם בא אצלנו "בהפתעה" ולא משהו שראינו ממש מלידה

זעם

כשברור שהמטרה בסוף היא למכור את הקורס המלא, אבל אולי שווה להרשם למשהו כזה ולראות אם מתחברים לגישה שלהם ואם זה משהו שמדבר אלייך.

כי הם מדברים ממש על זה שילדים שלא מצליחים להביע את הצורך שלהם זה יוצא בצורה כזו של זעם

יש לי בן שבדיוק ככה, מלידה, הוא אחרי לא מעט ילדים, הקטן שלנו.
מיום היוולדו נהייה לי קשה יותר, בשינה, באוכל, בהכל (עם דגש על שינה), אף אחד לא היה כמוהו.
עקשן בצורה בלתי סבירה, וכמו שאמרת, רוצה את האבטיח הזה דווקא ולא מה שהבאתי לו, זורק, כועס, בוכה.
הוא האחרון, גם כי כבר די הזדקנתי, וגם הוא ממש לא עושה לי חשק לעוד (ומזל...חחח)
ילד מהמם, מתוק, חכם ונבון בצורה מיוחדת, אבל קששששההההה
לא אפרט, מה שאת עוברת, זה הוא.
כעת הוא בן 3, הייתי אומרת שמעט התאזן, נרגע יותר. מוציאה אותו מהמעון מוקדם יותר, כדי שישן בשמונה וחצי בלילה (הוא שונא לישון, ודי לא זקוק לשינה, היפר), בעיות בגמילה...לא מכירה שיש דברים כאלה. אבל בבכי מעט השתפר
יש לך גדולים?
הגדולים שלי לפעמים יוצאים איתו, זה מתנה.
בעלך במילואים- אז בכלל יותר קשה כי את לבד, ואולי זה גם משפיע עליו, לכן אולי כדאי הדרכת הורים?
בכל אופן,
אני הרבה גבולות חציתי עם הילד הזה (באוכל, ברצונות, בסדר יום, דברים שאני נגד למשל באוכל, אצלו היתרתי, אין לי כוח למלחמות)
מה שכן!!
כשיש לי פנאי וזמן- והוא דורש משהו שאני לא מרשה
אני אומרת לא, ויודעת שעכשיו יהיה שעת סיוט, אבל חשוב שישמע גם לא, ואז אני מחבקת, ומנחמת, ומרגיעה, והוא צורח, אבל זה שלב שחשוב לפעמים, כי באמת הוא כבר התרגל לקבל כמעט הכל.
והתקופה הקשה תעבור, ותישאר המתיקות בלבד.
ליבי איתך
 

כמעט בכל מה שכתבת..

בן שנתיים וחצי

כנראה שהעקשנים חווים יותר חזק את גיל שנתיים…

אצלנו כבר חודשיים ככה, אולי יותר

אבל רואים ממש שינוי לטובה! למרות שיש ימים יותר קשוחים

באמת שאני חוצה אתו גבולות בלהרשות דברים שלא הרשיתי לגדולים, משתדלת לזרום עם הרוב ולעמוד על מה שממש חשוב לי.

כשהוא בוכה לפעמים עוזר להסיח את דעתו (לתת לו משהו שהוא אוהב לאכול/משחק אהוב/להחליף נושא)

ביחד עם מילואים זה באמת קשוח ממש…

אבל שוב, אני רואה שיש הטבה עם הזמן

מקווה שגם אצלך תהיה

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!!

לא פשוט בכלל..

כולל חופשים

אם היא מסיימת כמו בי''ס רגיל ואז י 'חודשיים חופש

בעיני זה פחות הגיוני לקחת על החודשיים

מכירה כאלה שלוקחים על 12 חודשים

חלק על 11

וחלק על 10

ולפעמים הסכום משתנה בהתאמה

הכל יכל להיות בסדר אבל העיקר שמסוכם מראש

יש כלל שאם הצטרפתם באמצע שנה משלמים חלקי

את יכולה להחליט גם לא לגבות באוגוסט אבל לגלם את המחיר של אוגוסט בשאר החודשים- ז"א נניח חשבת לגבות 2000 שח לחודש שזה אומר סהכ 24,000 לשנה של 12 חודשים, אז את יכולה לא לגבות באוגוסט אבל שהמחיר לכל חודש יהיה 2180.

ורק צריך לסובב את העגיל או הנזם בזמן שאת מתחת למים.

אבל אני חושבת שראיתי את זה בתגובה של יועצת הלכה בקבוצה סגורה בפייסבוק.

זה מותר לכתחילה

אומרת את זה בכזאת ודאות?

אמנם ייתכן ויש מקרים שאכן אפשרי

אבל ממה שאני מכירה זה ממש לא לכתחילה, בטח לא לרוב הדעות ( גם אם בדיעבד כן מתירים)

למדתי את הנושא מכל הכיוונים,

זה נקרא מיעוט שאינו מקפיד,יותר מיזה ההקפדה היא שזה כן יהיה עליה,ומאחר שהיא לא מורידה את הנזם כלל,יש כלל בהלכה שיותר מ30 יום זה נחשב לחלק מהגוף,ולכן אין עם זה בעיה.

משום ש:א.נחשב חלק מהגוף

ב.מיעוט שאינו מקפיד

ג.לא רק שתצא כך לרשות הרבים אלא חשוב לה שזה יהיה עליה.

נכון שלפי הרמא לכתחילה מורידים הכל,אבל גם הוא סובר שאם אי אפשר להוריד וזה חלק מין הגוף הטבילה כשרה לכתחילה.

יהיה עלייך.

אם את רוצה רב, את יכולה לשאול בבית ההוראה של הרב זכריה בן שלמה

לשאלות בשיחה:

0528465585

למענה בוואצפ:

0515465585

אלא לדבר תדיר

ואני לא בדיוק מבינה למה את מתכוונת אבל לדעתי אתם צריכים טיפול זוגי כי ברור שהאמון ביניכם נפגם לפי המעט שכתבת

שולחת חיבוק❤️

אבל אין לו מה להגיד חוץ מזה שהוא מתנצל

ואני כועסת

כי מה עוזרת לי התנצלות שאני צריכה לשלם מחירים על דברים שהוא עשה בלי לשאול אותי ובלי להתחשב בי

נניח לספר לי במשך תקופה מאוד עמוסה אחרי לידה שהוא חייב לעבוד

ולאז לגלות שהוא לא עבד רוב הזמן הזה

או להשתמש בכספים שלנו בצורה שלא סיכמנו עליה

סליחה לא תעזור לי במיוחד שהסליחה שלו לא נחשבת בשבילי

כי את יודעת שהוא עלול לחזור שוב על הדברים האלה?

אם זה כך, אז הבעיה היא באמת בחוסר האמון שלך בו, שהוא זה שמוביל לכעס, וזו באמת בעיה שורשית יותר...

מצטרפת להמלצה לפנות לטיפול זוגי (בתקווה שיש לכם הכסף לכך...) כדי לפתור את הבעיה מהשורש...

חיבוק!

לא יחזור על זה

וגם מה זה עוזר לי אם משכורות שלמות שלי יצטרכו ללכת על להחזיר שטויות שהוא עשה או דברים שהוא אמר שיטפל בהם ולא טיפל והצטברו

היינו בטיפול ואולי נמשיך אבל פתרונות לבעיות שהוא כבר יצר זה לא יתן לי 

אולי זה משהו נקודתי אצלו?

אני יודעת שיש דבר כזה אנשים שממש יש להם באג עם כסף.

זה יכול להיות כמו התמכרות להימורים, שאתה ממש מכור פיזית ללהוציא כסף על כביכול השקעות שנראות לך שוות,

ואתה כמובן לא תשתף את הבת זוג שלך,

כי היא לא מכורה לזה אז בוודאי לא תסכים,

מצד שני אין לך כל כך שליטה על זה,

כמו כל התמכרות אחרת לסמים או לאלכוהול.

ממש עושים לזה גמילה.

אולי הרחקתי לכת, אבל נשמע שיש לך פה אישיו ממש סביב הכסף, יותר מססביב האמון הבסיסי שנפגע.

וגם הסיטואציה שהוא מבקש סליחה רק, ולא מנסה לשנות מעבר לזה,

והתחושה שלך שהוא מבקש כי הוא מבין שזה לא בסדר,

מצד שני כנראה לא יצליח לא לעשות את זה שוב.

ממש קשוח אם זה זה.

אבל תמיד אפשר לטפל. חיבוק.

באמת סליחה אין סיבה שתספק אותך. אם אין לך אמון שהוא לא יעשה את זה שוב פעם.

אני לרוב צריכה להבין גם מה אתה מבין מיזה שזה לא בסדר ומה תעשה להבא כדי שלא יקרה.

תנסי לחשוב מה כן ירגיע אותך, ותבדקי אם יש לך אפשרות לקבל את זה ממנו.

וכמובן טיפול זוגי.

את לא מעורבת בחשבונות הבנק שלכם?

לא ראית שאין משכורת שנכנסת?

אם את לא מסכימה עם הוצאות כספיות שלו, אתם צריכים לשבת ולהגדיר מה כן

זה מאוד כוללני ותלוי במה מדובר כמובן וצריך להבין את הפרטים אבל בכללי נראה שיש ביניכם דינמיקה לקויה שצריך לתקן ואמון שצריך לבנות מחדש

ואת צודקת. סליחה לא תעזור. נדרש גם לרדת לפסים מעשיים

פשוט בזבז את הזמן שלו במשרד שלו

ולא יום יומיים תקופה

בדקנו התמודדות עם התמכרות או בריחה ממחויבות

וגם אם הוא יטפל בזה זה לא עוזר לי עם הכעס והבעיןת שכבר הוא הכניס לתוכם

כי את מה שהיה את לא יכולה לשנות אבל מכאן והלאה צריך לבנות

לדעתי צריך להתייחס ל- למה הוא במשרד אם הוא לא עובד?

מה הוא עושה שם בשעות שהוא אומר שהוא עובד?

על מה הוא בזבז,כסף? למה זה חשוב לדעתו? למה זה לא חשוב לדעתך? ולנה הוא עושה דברים מאחורי גבך?

את כל זה אני כותבת כאישה של עצמאי בעצמי. בעלי מתוקף עבודתו מנהל קשרים חברתיים רחבים ולכן העבודה היא לא רק במשרד, שזה התכלס הרבה פעמים. יש גם מעבר ויש לו גם חיים אישיים כמובן. אז אני לא מתפלאת למה הוא לא במשרד כל הזמן כשהוא יוצא וגם לא דורשת דין וחשבון על כל יציאה מהבית, ואם הוא עצמאי זה גם לא אומר שכל הזמן יש הכנסה כמובן (בעז"ה כן?) הרבה מדברים שעושה עצמאי זה הכנות ועבודה לקראת הכנסות עתידיות.

אבל את מכירה את בעלך ויודעת מה היה שם. תפנו שוב לטיפול וביז"ה מקווה שתצליחו לצאת מהמשבר

דברים לא טובים

ואני בכלל לא מבקשת דין וחשבון לכן הוא הצליח למשוך את זה תקופה

התגלה בטעות

להתנהל דינמיקה של דין וחשבון בכלל בעיניי,ממקום של דרישה

זה יותר מתאים לאמא מול ילד

בזוגיות זה אמור לעבוד אחרת

את סמכת ונתת אמון והוא הוליך אותך שולל לפי מה שאת אומרת. עד עכשיו התנהלת כמו אישה נורמטיבית בתחום הזה. אל תתני למקרה הזה להפוך אותך לאמא מולו לדעתי ולהתחיל לרדיף אחריו עם בקשות והסברים

ודווקא לכן חשוב ליווי טיפולי טוב כי זה לא פותר את הפצע, לבדוק כל רגע איפה הוא ומה עם העסקה ההיא ולמה לא נכנס כסף ומה עשית בחוץ כל הזמן הזה, זה רק ייצור אחד חדש

נלך לטיפול אני פשוט כועסת יותר מדיי בשביל לתת בכלל הזדמנות

ולא מדובר באיזה קושי כלכלי שיכול להיות בכל עסק וזה חלק מהסיכון

פשוט בריחה אישית שלו נפשית ממחויבות שאני אין לי כוח להכיל

וזה עסק שהוא בחר בו ותמכתי

ולהישאר כועסת קצת. לדעתי

מה שמרגיש לך - תנכיחי

בזוגיות יהיה להגדיר יעדים של ליווי עסקי או של רו"ח שבודק הביצוע מול התכנית

או עבודה כשכיר.

כרגע את כועסת מאוד מאוד ולכן לא רואה מה זה יעזור,

אבל בע"ה אחרי הכעס יגיעו גם דברים אחרים, יש עוד תקווה ויש עוד עתיד.

חיבוק גדול!!!

ותראי איזה נס שהתגלה עכשיו ולא המשיך להידרדר חלילה.

אולי יעזור גם לדבר עם ה', להשליך עליו את הניסיון.

כשעושים טעות יש עניין לקחת אחריות ולעשות חשבון נפש,

אבל פה לא עשית טעות, ולכן מצד ההתמודדות שלך אפשר להסתכל על זה כמו על גזירה ולהתפלל קרע רוע גזר דיננו.

ושיתהפך הכל לטובה ומחושך ואפילה תצאו לאור גדול!

חיבוק 🤗

עצמאי צריך לדעת לנהל את עצמו ולנהל סדר יום, מעבר לעניין המקצועי. ישנם אנשים מאוד מוכשרים ומקצועיים אבל לא מתאים להם להיות עצמאיים

יש תוכנית ברורה לשינוי? וזה לא יקרה שוב?

בעיני הכעס שלך הוא לא הבעיה, הפוך. הכעס אומר שאת עדיין מרגישה משהו ושיש עם מה לעבוד. הבעיה היא האמון שנפגע, וזה הדבר הכי קשה בין בני זוג. אין לי עיצות לצערי איך משקמים אמון אחרי בגידה משמעותית (בעיני הגם שזה בזמן ובכסף, זאת בגידה לכל דבר, אבל זכותך לא להסכים עם ההגדרה כמובן) אבל כן חשוב לדעתי לתמלל לו את הכעס הזה. להגיד את זה כל פעם שאת מרגישה ככה. אני בשונה מתגובות אחרות פה, כן חושבת שהסתרה זה דבר חמור מאוד וחשוב לשקף לו את זה וכמובן לעשות תוכנית מסודרת איך לצאת מהמצב הזה ואיך לוודא שזה לא יקרה שוב 

נשמע פרק זמן סביר

תודה!

21 עוד היה נחשב גבוה, ההנחיה הייתה לרדת מץחת ל5

אותי הנחו לעשות פעם בשבוע בדיקת בטא ולמנוע חצי שנה

הופניתי גם למעקב אונקוגניקולוגי

אין לך עם מי להתייעץ ? רופאת נשים שתנחה?

יש לי את הפגישה במרפאת נשים בבית החולים עוד יומיים, ואני כמובן גם יכולה לקבוע תור בקופה לרופאת נשים.
אבל עד לתור ביום חמישי, עניין אותי לשמוע מה בערך ההנחיות כיום...

תודה על השיתוף!
מרגיע, כי אם למולה מליאה היה צריך רק 6 חודשים מניעה, אז מניחה לחלקי יהיה פחות.

אם באמת ההנחיה אצלי גם תהיה של מניעה קצרה של כמה חודשים, באיזה סוג של מניעה כדאי להשתמש, שלא יעשה לי בעיות ודימומים, ומתאים למניעה קצרה?

עד עכשיו המניעות שעשיתי היו עם נרות - שהם לא הרמטיים, ועם התקן - שנראה לי ביזבוז לשים התקן רק עבור כמה חודשים בודדים.

אולי תצלמי את הפצעים, ותראי לו את התמונה אם זה כבר יעבור.

ואולי יספיק לו גם תיאור בשביל לאבחן.

בצורה שיראו אותם ברור...

אבל אולי אצלם את מה שיש לה ברגל.

(האמת שאני לא בטוחה שהוא רופא מאוד סבלן בשביל תמונות וכדומה בעלי היה אצלו עם ילדים אחרים בעבר והתרשם שהוא לא הכי-הכי. קבענו אצלו תור כי הוא קרוב אלינו יחסית)

אם יש לך תמונות או תיעוד של מה שהיה לפני שבועיים אז אפשר להראות לו את התיעודים, לדווח על השינוי העכשווי בהשפעת הסבון ככה שיהיה לו את הרצף המלא של האירוע

שמעת על קומי עורי? זה עמותה לאטופיק דרמטיטיס בישראל. יש שם מאמרים והרבה מידע.

הם יכולים לתת לך (דרך פנייה למזכירה) רשימת רופאים לפי קופות חולים ומקומות בארץ.

ועכשיו ראיתי שגם הנגעים ברגל נעלמו לה...

מפחדת להגיע לרופא ושהוא יאמר לי שהוא לא מבין על מה אני מדברת

בהריון שישי ותינוק בן שבעה חודשים בבית!

קשוח ממש! השבוע אני נכנסת לשבוע 14 ולא עשיתי שום בדיקה חוץ מסטיק! בחוסר תפקוד כמעט מוחלט, עכשיו פחתו הבחילות, אבל עדין לא ממש נוגעת במאכלים שגרמו לי בחילות...

אולי תנסי כדור נגד בחילות?

לי הבונגסטה גרם לעייפות קיצונית, אבל אני יודעת שיש עוד שני סוגים זה כבר מקל..

מקווה שתעברי את זה בקלות! זה באמת לא פשוט! ובאמת יש כאלו שנתברכו בכך שהן לא מרגישות כלום בתחילת ההריון ב"ה..

כבר הגעתי לשלב שאני מרגישה שהכל בראש שלי והנה כולם בסדר ועושות את זה ועוברות את זה

אז תודה על הנרמול.

ממש ממש מתלבטת על בונגסטה

אני לא אחת שבעד כדורים ואף פעם לא לקחתי והיה לי הריונות קשים תמיד

אבל הפעם שילוב מקרים שמרגיש לי חסר שליטה.

חוץ מעייפות שזה נראה לי עדיף יש עוד משהו? השפעה אפילו מזערית על העובר?

זה כדור מאה אחוז בטוח לשימוש בהריון

לזה הוא נועד

והוא פשוט מציל נפשות!! את לא מבינה איזה הקלה זה לקום בבוקר ולהרגיש טוב

ממליצה ממש ממש ממש

איך באמת ממשיכים הכל כרגיל?

ולמה תמיד אנחנו מסתכלות מסביב ולא לבפנים?

אני שואלת גם את עצמי,

מה זה מעניין אם כולן עובדות ונראה שמתפקדות כרגיל,

אם אני לא מצליחה.

אני בתחילת הריון ראשון עכשיו וחלשה, בחילות, הקאות.

ואני גם עצמאית וגם שכירה,

וזה קשוח.

ופשוט מורידה את הראש לגל הזה שיעבור, 

ועושה את המינימום מינימום.

אז תרגישי בנח, יש כל כך הרבה נשים שגם להן קשה ולא מצליחות להמשיך לעבוד ולתפקד כרגיל,

ולא צריך להילחם בהרגשה הזו,

כי גם ככה אנחנו מותשות.

תנשמי עמוק,

זה גל, וזה יעבור.

(אומרת הכל גם לעצמי)

ומזל טוב 😊

יאללה בעזרת ה' שימתיק לנו את התקופה הזו מהר לשמחה זוהרת ומאושרת

גם לך השם גדוללל כמובן💓

ותודה נראה לי שאפילו לא הספקתי להתרגש ולאחל לעצמי גיליתי מזה שהרגשתי כל כך נורא

לעזוב את העבודה למשך ימי הקושי של ההתחלה
זה מה שאני עשיתי (אבל עם היפרמאזיס)
העבודה תחכה הכסף יחכה
את תרגישי טוב ותחזרי.

תכלס, אנחנו גם לא יעילות בעבודה עם הבחילות והחולשה הזו. אז בשביל מה?

זה מבאס.
אבל אל תקחי לך עכשיו לקוחות חדשות... לא?

גם בי זה פוגע

אני ממש בעניינים וזורמת ולא מבינה למה אין קשר

אבל זרמתי עד כה עם זה שלא בא להן או אין להם זמן

אבל במקביל וואלה מעצבן שנפגשים כל כמה חודשים רק הם זה פוגע 

בעיקרון זה הגיוני מידי פעם לרצות רק את המשפחה הגרעינית

אבל מידי פעם, ובפעמים אחרות כן את כולם

לק"י

ואני דוקא לא הייתי רוצה להגיע לכל מפגש של בעלי ואחים שלו. שיהנו להם לבד...זה גם בסדר.

(לבעלי יש 2 אחים בנים. אבל גם אם היו לו אחיות, בעיני זה לגיטימי להפגש לפעמים רק האחים).

בעסה שאין קשר. מניחה שבגלל זה צורם לך שהן גם לא מנסות ליצור קשר, ונפגשות רק עם האחים.

מפגשים רק האחים.

אני דווקא אוהבת. בסוף אין מה לעשות, אחים זה קשר אחר מגיסים שהכרתי רק בגיל מבוגר ומעולם לא גרתי איתם בבית.

כולל טיול כמה ימים רק של האחים.

מצד שני, יש הרבה מפגשים גם משותפים זוגיים, וגם רק של הנשים (אחיות וגיסות).

מקווה שזה שיש גם וגם לא גורם להם להיעלב.

בטח לא שזה המפגש היחיד שיש כל השנה

גיסות שלי עושות את זה אבל רק עם הבנות ורק אחת ל.. ויש גם קשר בנוסף

אז יכולה להבין למה זה כיף להן

פעם אחת נעלבתי כשהיינו זוג צעיר והינו בבית של חמותי והז היה יום חופש והן פשוט התארגנו להן ביחד למפגש ואפילו לא חשבו להזמין אותי כשבמילא היתי שם..ופנויה לגמרי..והגיסה היחידה.. לא 'היה עוד מי שיקנא

אבל בֶסדר היה מזמן...לא נורא

במקרה שתארת זה באמת לא נעים

של להיפגש מדי פעם האחים בלי בני זוג לא מופרך.

מה שכן אולי קצת מוזר זה שלא נפגשים בכלל גם עם בני זוג...

אם זה לא בתדירות גבוהה ותוקע לכם את החיים הייתי משתדלת לזרום ולשחרר, שיהנה עם אחים שלו.

אם התדירות מוגזמת הייתי מדברת עם הבעל על עניין המינון, אבל בעיניי אין טעם לדחוף למפגשים עם בני זוג אם הן לא מעוניינות בזה...

אמנם מוזר ומבאס אבל רואה טעם להדחף

בטח אם זה פעם בשנה

וואלה לפעמים באלי לפגוש את אחים שלי כמו שהיה פעם.

לזכר הימים

זה שהם התחתנו לא אומר שאין להם ישות נפרדת משל עצמם.

אני יכולה לשתף שפעם בחודש בשנתיים האחרונות ולפני כן בתדירות נמוכה יותר אני (הלוואי שאזכה להמשיך להתמיד) עוצרת את העולם ונוסעת לבד לאמא שלי מהבוקר להיות איתה ולראות את אחים דלי ואבא שלי

בלי בעלי. בלי הילדים. עד הערב

גם בעלי הולך להורים שלו הרבה בלעדיי

בעיניי לגיטימי גם שיקרה בין אחים. נפרדות זה בריא בזוגיות מאוד. אם בעלי היה עושה לי על זה פרצוף או הפוך.. בואי נגיד שמהשם אישה לאיש😅

אלא אם בני הזוג שלהם גם באים. ואז זה באמת מוזר.

שזה כל כמה חודשים אז נשמע הגיוני שזה רק האחים..

אם זה היה פגישה שבועית הייתי מבינה למה לא..

שאצלנו אין כמעט מפגשי זוגות, בשני הצדדים.

זה מאד לא פרקטי, או שנפגשים בהרכב משפחתי או אחד מבני הזוג נשאר עם הילדים.

אז נפגשים או רק האחים או רק מגדר מסויים (טוב נו רק הבנות).

אנחנו בעיקר בנות בבית ואנחנו נפגשות לא מעט רק האחיות, לרוב גיסתי מוזמנת גם אבל הרבה פעמים אחי מגיע "במקומה".

מציינת שבתקופות מורכבות במשפחה מפגשים כאלה הם ממש חמצן.

בלי קשר לפני כמה שנים הגיסים במשפחה שלי התאגדו במטרה ליזום טיול גברים (כאמור אנחנו בעיקר בנות אז הגיסים כולם באותו מעמד) למיטב ידיעתי הם עדיין בשלבי תכנון אבל אני ממש בעד.

לפעמים זה רק האחים והאחיות

לפעמים זה רק בנות (ואז במקום אחי תגיע גיסתי)

לפעמים זה עם שני בני הזוג, אבל אז מגיעים גם כל הנכדים וזה מפגש מסוג אחר, יותר בחופשים וכאלה

בעיניי אם כבר אז לעשות מפגשים של רק בנות או מפגשים של רק בנים

לא משנה אם זה אחות או גיסה, אח או גיס

ככה זה אצלנו.

וזה ממש לא לעניין להדיר ככה את הגיסות ולתת תחושה לא נעימה

אבל, אני חושבת שזה לא בידיים שלך

הדבר היחיד שאולי את יכולה לעשות זה לחפש את האחות היותר רגישה ומבינה ולשתף אותה

או לדבר עם הגיסות האחרות (אם יש, ואם אין זה עוד יותר חשוב מה שהן עושות)

ושמישהו יידע שאת מרגישה עם זה מאוד לא בנוח.

יש מצב שזה באמת מגיע ממקום מאוד תמים ושפשוט לא חשבו על הדברים עד הסוף.

ראיתי התכתבויות והם ביקשו שהגיסות לא יגיעו

אמהלה איך נעלבתי האמת