האחרון היה בערך במשקל הזה.

התכנון היה ללדת בסביבות שבוע 36-37.

בפועל ילדתי לפני, אבל מסיבה אחרת.

מתי עשית את האולטראסאונד הקודם?

היא היתה קטנה עוד לפני, או שזה נהיה פתאום?

הנחו אותך לעשות מעקבים של מוניטור וזרימות?

מוזר ששינו את התאריך, אם זה אחרי החזרה.

יכול להיות שלפעמים עובר נקלט בזמן מסוים, אבל לוקח לו כמה ימים עד שהוא מתפתח.

מוזמנת לשאול עוד.

כן אני כרגע באשפוז לצוגך מעקב ניטור וזרימות

רואים גם פעילות רחמית

אני לקראת אלקיטיבי 4

נתנו לי תאריך אבל אמרו שקרוב לוודאי שאלד לפני

מה הסיכוי ללדת לפני הזמן? אם תמשיך להתפתח אבל עדיין משקל נמוך זה קריטריון מצדיק לידה מוקדמת?

על סמך מה קובעים בעצם אם צריך ליילד מוקדם?🤷‍♀️

וכן ההחלט מוזר אוף

תודה על הסבלנות שיגעתי אותך!!!😅

במקרה של עובר מאוד קטן, חוששים שמשהו מפריע לו לגדול ושפתאום יהיו בעיות בדופק או בזרימות.

לכן מעדיפים ליילד מוקדם, ולתת לו לגדול בחוץ.

מצד שני, לא רוצים ליילד יותר מידיי מוקדם.

אז מחכים עד לזמן שבו זה כבר בסדר ללדת, אבל לא מושכים מעבר

שבינתיים עושים מעקבים, כדי שאם יהיה צורך אז יילדו.

אצל הגדולה שלי, חשבו לשלוח לזירוז בשבוע 38. בפועל כמה ימים לפני היו ירידות בדופק, אז כבר התחילו זירוז.

וזה תלוי גם עד כמה העובר קטן.

יצדיק סיבה ללידה מוקדמת?

בשלב שזה כבר בסדר ללדת, במיוחד אם קיבלת הבשלת ריאות, יכול להיות שיעדיפו שהיא תהיה בחוץ. או ישאירו לאשפוז להשגחה יותר צמודה.

אמנם לא ילדתי בזמן, אבל גם לי אמרו שכנראה אצטרך צלסטון, והייתי במעקב צפוף מאוד משבוע 30 (אחוזון 7.7) ועד לשבוע 38 (אחוזון 3), בסוף זרזו בשבוע 38 בגלל מיעוט מים...

לא נתנו לי צלסטון כי לא ראו סיבה, הוא המשיך להתפתח וכל המדדים היו תקינים ב''ה.

חשוב להיות במעקב, ולהיות עם היד על הדופק, כדי לוודא שאין שום בעיה ושהתינוק לא מפסיק לגדול לגמרי או שיש בעיה בזרימות של השלייה או במוח.

כן אני במעקב צמוד כרגע

מקווה שלא יידרש אשפוז ממושך ושאשתחרר אחרי המנה השניה של הצלסטון

שיחקנו בין האחוזונים 1-3+-

כשקרה מקרה דומה שוב לא נתנו צלסטון ולא התייחסו כמעט אבל זה היה אחוזון קצת יותר גבוה סביב 7-8

לא נראלי ש 1400 בשבוע שלך זה אחוזון 3

לי היה 1800בשבוע 36 והיה אחוזון 3 חושבת.

בכל מקרה, נהוג לאשפז היום מאחוזון 3 ומטה. גם לי היו קטנים כל ההריון (4 ילדים) , בכולם אושפזתי להשגחה חוץ מהאחרונה שדישדשה בין אחוזון 4-6 תקופה ארוכה בסוף יילדו בגלל האטות (וטוב שעשינו מעקבים צמודים)

זה מתיש, ארוך, מייגע, מחא חששות, הפחדות מצד הרופאים אבל בסוף זה משתלם, ילד בריא ושלם ואמא בריאה ☺️

מקובל ליילד בסביבות שבוע 38 היום בעוברים קטנים  

רק מוזר ששינו לך תאריך עכשיו בייחוד שזה ivf , לכן אני עשיתי מעקב או"ס צמוד משבוע 5 לערך שלא יהיה מצב בהמשך שיגידו שגיל ההריון לא נכון

הכי גדולה שלי נולדה בשבוע 36+4 (גם מבחינת השבוע וגם המשקל) ונולדה 2260 , מתוקה ומהממת 🤗

אני גם קיבלתי צלסטון וטוב שכך, לעוברים קטנים זה יתרון

לידה קלה בידיים מלאות!!

לא יודעת לגבי החישוב מחדש,

אבל לי הסבירו שבאחוזונים נמוכים מעדיפים לילד מוקדם כי פוחדים שהעובר לא גדל מספיק טוב ברחם מכל מיני סיבות.

אני הייתי במעקב צמוד של א"ס ומוניטור כל יומיים-שלושה משבוע 35 (שאז היא הגיעה לפחות מאחוזון 3 ונבהלו פתאום מהגודל, למרות שהיא היתה קטנה עוד הרבה קודם) וזירזו אותי בשבוע 37 (אפילו שהא"ס היו תקינים). כל הרופאים אמרו לזרז ב37, היה אחד שחשב שאפשר למשוך ל38 אבל דעתו לא התקבלה. בגלל ששמעתי את זה מהרבה רופאים קיבלתי את זה, למרות שכולם באותו בי"ח אז אולי זאת המדיניות שם, לא חקרתי...

למרות שהיו שאמרו לי שיאשפזו - בפועל זה לא קרה.

ב"ה נולדה בריאה ושלימה, רק קצת קטנה (2300)

היה מתיש המעקב וההלחצות של הרופאים שאולי זה מעיד על בעיות קשות ומתיש עכשו ההאכלה מסביב לשעון כדי שתעלה במשקל, אבל בעז"ה מקווה מאוד שזה יישאר מאחורינו. אפשר להיוולד קטנים ולגדול מצוין.

בהצלחה, בטוב ובידיים מלאות!

שיעבור לך בקלות הגידול נשמע לא פשוט!! אבל ב"ה שהחלק הקשה מאחורייך

הצלחת להניק? כמה נולדה?

אצלי זה מתווסף לתיק מורכב של ניתוחים וסיבוכי ניתוח וראו פעילות רחמית לכן חששו מכל המכלול יחד והחליטו לאשפז בעיקר בשביל הצלסטון

ב"ה היא נולדה 2300, לומדת לינוק עם הזמן. היום היא בת שבועיים, מתקרבת בחזרה למשקל לידה.

אני לומדת שזה מסע שדורש המון אמונה וביטחון (וההרפתקאות שלנו לא נגמרו עם הלידה...) הרגשתי שכל סיבוך בדרך רק מזכיר לי כמה אני קטנה בסיפור הזה.

לא פשוט עם הרופאים המלחיצים. אני הזכרתי לעצמי הרבה שהם רוצים לכסות את עצמם ולכן סוקרים את כל האפשרויות.

ערער אותי מאוד בשבוע 35 שרופא מומחה שאל אותי 3 פעמים בשיחה של כמה דקות האם אשקול הפסקת הריון. אבל הוא עושה את זה בעיקר בשביל עצמו...

אם יש לכם רופא שאתם סומכים עליו זה ממש יכול לעזור, בעיניי שווה גם כסף ומאמץ.

עוד דבר שעודד אותי מאוד זה לשמוע סיפורים מסביב על כל מיני לחצים וסיבוכים שאנשים סביבי עברו והיום מדובר בילדים ומבוגרים רגילים ובריאים. אני מאחלת לעצמי שכל הבלגן הזה ישאר זיכרון רחוק.

וכמובן תפילות, בסוף הכל זה הקב"ה, לא אנחנו ולא הרופאים עם כל ההשערות שלהם.

מאחלת ומתפללת שהכל יתבהר אצלך לטוב גלוי ופשוט! 

חיבוק גדול על המסע מתפללת שתהיי מאחוריו ותצאי ממנו מחוזקת ומחזקת!

גם אני מרגישה ככה מהרופאים וזה החצי נחמה

בעיקר שאני בעצמי נולדתי פחות מקילו ולא נתנו לי שום סיכוי והנה אני בריאה ושלמה וכבר לא פצפונת

משאירים אותי לעוד בדיקות

רצו שאעשה בדיקת מי שפיר סירבתי!!!

אני בת 31 סך הכל וילדים בריאים בבית

וואו עם הנבואות זעם שלהם התחילו לדבר על מומים ותסמונות

לא יודעת מה מלחיץ אותי יותר המומים או גם העובדה שייתכן מאוד ואלד פצפונת שתדרוש תקופה מאתגרת איתה..

הריון מאוד יקר וילדה שחיכיתי לה כ"כ הרבה

מחפשת אוויר לנשימה

הריון מורכב, מיועד לקיסרי, עם הערכות משקל מאוד נמוכות.

קיסרי מתוכנן היה לשבוע 36, צלסטון קיבלתי בלי קשר להערכת משקל.

אשפוזים היו גם בלי ההערכות משקל..

בשבוע 35 רצו כבר להכניס אותי לניתוח, הערכת משקל היתה 1.750. בהתייעצות עם הרופא שלי החלטתי לא להסכים, ולדחות עוד קצת.

נולד בסוף כעבור ארבעה ימים, בשבוע 36, במשקל 2.570

טעו בגדול..

שמחתי מאוד שלא נכנעתי ללחץ של הרופאים לעשות מלא בדיקות ולחץ בשבועות האחרונים לפני הלידה.

וואו אם ככה..

אני בכל מקרה גם עם תיק מורכב וזה בערך הדובדבן לכן הם יותר לחוצים

זו היתה הנקודת אור שלי. היה לי רופא שסמכתי עליו לחלוטין, והייתי בקשר צמוד איתו. היה זמין לי בכל שעות היממה, היה בקשר עם הרופאים במחלקה במהלך האישפוז, מעורב מאוד בכל הטיפול והשיקולים.

ההערכות משקל בכל השבועות האחרונים של ההריון, משבוע 30 בערך, היתה נמוכה. ההריון היה מאוד סיכוני, הייתי 3 פעמים בחדר לידה משבוע 30-35, וניסים עצרו את הלידה.

הרופא שלי היה מאוד החלטי בזה שאני לא גדולה, הילדים האחרים שלי לא נולדו גדולים, הגיוני לאור הסיבוכים שהעובר קצת קטן ביחס לנורמה שלי, וזה בסדר..

תחפשי רופא שאת יכול לבטוח בו, ולדעת שמה שהוא יגיד את תעשי. זה נותן הרבה שקט..

אומרות יכול להעיד?

מחכה לביקור רופא מחר אבל עד אז לחוצה

לקחו עוד שתן אמרו שאם עדיין ייצא לא טוב ישימו קטטר😵

זה ממש תלוי מי בודק ואיך, לי היו פעמים שהיה גבולי במרפאה ובאותו יום במיון היה בסדר

בכל מקרה עם זרימות לרוב לרוב לא מיילדים ככ מהר, פשוט עוקבים

לגבי השתן- לא יודעת להגיד לך. אבל למה קטטר?

חיבוק ענקייי❤️ הייתי שם ממש לפני רגע , מלא מלא הפחדות של הרופאים שהסתיים בתינוקת מהממת בריאה! 

מקווה רק שיתנו לי להשתחרר ולהמשיך מעקב במרפאה

קטטר כדי לקחת תרהית ישירות מהשלפוחית

תודה אהובה!!❤

בעז''ה שיהיו בשורות טובות🙏

מה שהכי חשוב זה מעקב רפואי ומעקב תנועות

אצלי באחת הבדיקות היו זרימות לא תקינות, ואח''כ הסתדר ולא היו שוב בעיות. אבל לא לקחת סיכון ולבדוק.

תעדכני❤️

משום מה לא ילדו אותי מוקדם למרות שהייתה קטנטה לאורך כל ההריון

נולדה במועד במשקל 2400, והייתי צריכה לריב עם כל העולם כדי להניק אותה ולא לתת תמ"ל

ההתפתחות המוטורית שלה הייתה קצת מעוכבת כי לא היה לה כוח וגם המעבר למוצקים היה מאתגר ממש.

היום התינוקת שלי בת 16, בכיתה יא, לאורך כל השנים היא ההיתה נמוכה יחסית ורזה מאוד, יש לה גיל עצמות שקטן בשלוש שנים מגילה והיא שוקלת היום כמוילדה ממוצעת בת 10, אבל בגובה היא כנעט כמוני ואני נמוכה אבל לא מאוד.

היא ילדה נבונה ומדהימה ב"ה, ויש לה את הקצב שלה בגדילה והתפתחות

לקחו מלא בדיקות דם.. מותשת מהמנוחה (יותר נכון מהבדידות )

החוסר הוודאות

הפחד מהלא נודע

הידיעה שזה רק השלב הראשוני במסע הקרוב (ניתוח קשה לפניי והגידול אם תצא קטנה אני מכינה את עצמי שלא יהיה קל)

יש לי נטייה קלה לנפילה לדכאון ואני מחזיקה בשיניים לא ליפול לשם

עם התינוק האחרון נפלתי חזק לדכאון אחרי לידה כשהסתבך איתו והיינו מאושפזים איתו הרבה על בעיות נשימה (על אף שדווקא יצא ממש גדול וגם קיבל צלסטון בהריון)

והאהובים בבית שלא מבינים איפה אמא נעלמה

מתחיל להיות לי קשה

לא קל להיות רחוקה מהילדים ומהמשפחה. להרגיש בודדה עם מלא חששות ודאגה לפיצי שבבטן.

בתקווה שהבדיקות יצאו תקינות ותשתחררי מהר הביתה

אם תרצי להעביר לי את שמך לתפילה בשמחה אתפלל עלייך.

אם תרצי לשלוח שם בפרטי.

בעז"ה בשורות טובות❤️

תפנקי את עצמך בדברים שעושים לך טוב

להזמין אוכל שאת אוהבת סידרה טובה סוג של בית החלמה לפני לידה

ממש מרגישים אותך מבעד למילים❤️❤️❤️

אשפוז בבית חולים זה ממש לא נעים!!!

ממשתחושת בדידות וחוסר אונים...

ועוד עם הדאגה ליקרים שבבית...

ממש מאתגר...

אבל יחד עם זה-

בע'ה הכל יסתדר לטובה!!!

הבדיקות יצאו תקינות

והלידה תהיה בזמנה, בע'ה!!

בינתיים תראי מערכונים

כמה שיותר לצחוק

אפשר לנסות לשלוח דש לילדים שבבית

בצורת מכתבים מאמא, אולי לקנות מתנות קטנות,

תנסי לשחרר לגביהם, לא לדאוג אלא לסמוך עליהם שיגדלו מזה🥰🥰

לעשות רשימות של הדברעם שאת רוצה לארגן ללידה

פלייליסט ללידה

לנסות כמה שאםשר להיות בעשייה תול כמובן מנוחה..

אם מתאים לך

לשלוח הודעות למגוייסות לשאול מה שלומן..

רק אן עושה לך טוב להעביר את המוח להצעסק בדברים אחרים...

איתך בלב❤️❤️❤️

ב'הצלחה גדולה בע'ה!!!

עברתי את זה גם לפני הלידה האחרונה.. (הלחץ מהרופאים... מעקב צמוד.. זרימות גבוליות מאוד ואשפוז קצר) ממש מרגישה אותך.

ניסיתי לנצל את הזמן להכנה ללידה, מנוחה.

עזר לי מאוד לכתוב את הפחדים. החששות. געגועים..

ובעיקר - ב"ה הצלחתי לקחת את הקושי למקום של להתחזק באמונה. ככה הגעתי ללידה אם אמונה גדולה שהדרך שבה תהיה הלידה היא לגמרי משמיים ולא תלויה בי (ניתוח/זירוז). רגועה ונינוחה.

עזר לי גם להזכיר לעצמי שהקושי הוא ב"ה לאוצר. מתנה.

שולחת חיבוק גדול גדול!

לא מצליחה להכיל את הדבר הזה

מה פתאום בעיה בזרימות

אני בחורה צעירה אין מחלות רקע על פניו הכל בסדר

ברור שהכל זה ה' והכל לטובה

אבל קשה לי

אבל העובר מבסוט והרופא אומר שהוא בכלל לא מודע שהוא קטן מתנהג כמו בחור בשבוע 40 חח

מה יהיה עם הזרימות אני ממש בחרדות כבר מההשלכות שלהם כלפי המשך ההריון וכלפי העובר בפרט

הכי חשוב שהעובר מרגיש טוב לא? איתי באשפוז לפני לידה הייתה משהי בשבוע 34 מאושפזת משבוע 29 בגלל זרימות אז כן אפשר לסחוב

את גם בשבוע סבבה יחסית לא? 

עד 36 לפחות אלא אם כן יש החמרה אז יילדו לפני

כרגע אני 33

כן זה מאוד חשוב שהוא מרגיש טוב ב"ה אבל הלחץ הזה לוקח ממני הרבה הרבה כוחות

אל תזרקו עגבניות אבל חתמתי אחרי שבוע + סירוב אשפוז.. האמת שהרופא כן ראה לנכון לשחרר כי היה שיפור בזרימות אבל הרופאה שהיתה ביום שהייתי אמורה להשתחרר החליטה שאין שחרור עם תוצאות כאלו אז סירבתי.. כעת במעקב כמה פעמים בשבוע.. כל מעקב שומעת את ההלחצות שלהם וקשה לי נפשית כבר

"ויתרו " לי על אשפוז נוסף אחרי המעקב האחרון כי לא הייתי מעוניינת וראו שהזרימות ב"ה חזרו להיות בסדר.. אבל במעקב הבא אם ימליצו שוב על אשפוז כבר לא אסרב כי גם הרופאה במרפאה ממש יצאה עליי אחרי הבדיקה שעשתה לי..

רוצה להיות אחרי הלידה כבר

עובר שוקל 1800..

כ"כ חריג?

כי ידעתי שאני אמורה ללדת ב34 -

בשבוע 34 עובר אמור לשקול סביב 2.200... אצלי אחת נולדה בשבוע הזה 1.650 וזה באמת קטנטן. ב"ה לא היו לה שום בעיות אחרות חוץ מזה והיא אפילו לא נזקקה לתמיכה נשימתית והיא מהממת 😍 עדיין קטנה ביחס לאחרים (חודשיים וחצי אחרי הלידה) אבל ערנית וחיונית

נולדה מוקדם בגלל המשקל?

אבל אצלי היה עובר יחיד, והוא היה מונשם.

הלידה לא היתה מתוכננת, ולא קיבלתי זריקה להבשלת ריאות.

ב"ה כיום הוא בן יותר משנה, עדיין פצפון בגודל,  אבל מתפתח בסדר.

תחשבי שאם את מגיעה לשבוע 36-37, שאז זאת כבר לידה בזמן, הוא בקושי יהיה 2 ק"ג.

ואם תלדי לפני, כי הזרימות לא תקינות, הוא יהיה אפילו יותר קטן.

מאושפזת כבר מעל שבועיים.. עוברית קטנה היתה בשבוע 35 1800 (נחשב קטן??(

זרימות עד הבוקר לא היו תקינות והיום בנס שוב התייצבו

הקטע שלא רוצים ליילד לפני 37/8

אלא אם כן תהיה החמרה בזרימות או מוניטור לא תקין או עצירה של הגדילה וב"ה אנחנו לא שם

אמרה אני עדיין פה ומרגישה שזהווו מים עד נפש הגיעו

מתגעגעת לילדים שלי

רוצה לבית

לא מסוגלת עוד

אבל מפחדת לחתום סירוב ואין צפי לשחרור

רק מחכים כרגע להערכת משקל נוספת

בבקשה תחזקו תתנו לי אור במצב הזה 

על בעיה..

זה מה שהיה מחזיק אותי.. בעז"ה לא נשאר לך עוד הרבה.. תנסי לחשוב מה את יכולה לעשות שיעזור לך, לקנות צ'ופרים? יצירות שיסיכו את דעתך? ביקורים של המשפחה?

אני מבינה שזה בפחות רוגע נפשי.. אבל זה שהילדים יודעים שאת לא נמצאת כי את הולכת להביא אחות קטנה, זה איזשהיא הכנה

וואו, זה כ''כ קשה!!!

וזה גם כ''כ חשוב להיות במעקב, במיוחד שיש מידי פעם זרימות לא תקינות. ככה במקרה של בעיה יצליחו לעלות על זה בזמן.

בית חולים יכול להיות מאוד מאוד מעייף.

אם מותר לך לצאת מהמחלקה ולטייל, אז אולי תעשי קצת סיבובים? אפשר להזמין בגדים מחו''ל, לכתוב מכתבים לילדים, או יומן...

זה באמת קשוח!

אבל תזכרי שזה לזמן מוגבל. בעז''ה בקרוב היא כבר תהיה אצלך בידיים, מתוקה וחמודה!

כל הכבוד שחזרת לאשפוז אחכ כמו שהרופאים המליצו לך.

זה קשה, זה קשוח, את סביב בדיקות, מוניטורים ארוכים, הלחצות בלי סוף של הרופאים, זה לא פשוט!! אך יחד עם זאת תזכרי שאת ממש בישורת האחרונה ותיכף את מסיימת.

אותי כן זירזו בשבוע 36 בגלל לידה שקטה בעבר , אז יש את האופציה הזאת. רק קחי בחשבון שכנראה תצטרכו פגיה וכו'

יכול להיות שהיא תהיה במשקל מספיק, תאכל כמו שצריך והכל יהיה תקין.

אבל אצל תינוקות קטנים שנולדים מוקדם יש סיכוי גם לקשיים.

ככל שתצליחי למשוך יותר, הסיכוי לפגייה יורד.

וגם אם תצטרכו, בעז"ה זה יהיה לזמן קצר.

הגדולה שלי נולדה בשבוע 37, במשקל 2260.

היא הייתה כמה ימים בפגייה בגלל קושי נשימתי. רק להשגחה.

אבל אין מה להשוות את זה לקטן שלי שנולד בשבוע 34 במשקל 1660.

הוא היה בפגייה הרבה יותר זמן, והיה צריך הרבה יותר התערבויות.

(אחיין שלי נולד 3 קג והיה בפגייה בגלל קושי נשימתי)

באופן כללי אם *הכל תקין* - במשקל לידה מעל 2 קילו לא צריך פגייה

בחלק מבתי החולים. יש בשיבא אני יודעת..זה לא פגיה ולא תינוקיה רגילה. ביניים עם יותר השגחה יום- יומיים ראשונים ואז מעבירים לתינוקיה הרגילה או לביות מלא. שלי נודלה 2260 בשבןע 36+ והייתה בביניים בימים הראשונים אחכ בתינוקייה- היינו סהכ שבוע.

לעןמת זאת הבן שנולד 2070 היה כן בפגיה בגלל קושי באכילה- היינו שבועים. נולד יום לפני 36

אז הכל יכול להיות זה תלוי בתינוק. בגדול מעל 2 קילו ומעל שבוע 36 אין צורך בפגיה

שבוע 37 משקל 1.880, פיצית ובפגייה..אני אחרי ניתוח ועוד לא קמתי לראות או להחזיק את הקטנטונת מלבד שניה בהוצאה שלה

 מתפללת שנעבור את זה מהר ונוכל להתחיל להסניף ולהנות ממנה ..מי שחוותה אשמח לטיפים ולחיזוקים

התאוששות קלה ומהירה לך ולקטנטונת.

בעז"ה היא תגדל כמו שצריך ותעזבו את הפגייה מהר.

אם את עדיין לא יכולה ללכת אליה, את יכולה להתחיל לשאוב (בשלב הזה עדיף לסחוט), ושיתנו לה.

אבל אם לא זורם לך, אפשר גם לא.

ותראי אחר כך אם היא מצליחה לינוק.

החלמה קלה, לך ולקטנה

שתהיה התאוששות קלה ונעימה, הסתגלות טובה לעולם והתפתחות בריאה ונינוחה

המון בהצלחה

שיעבור בקלות ובטוב, התאוששות מהירה והמון בריאות ונחת!

התאוששות קלה! לך ולקטנטונת...❤️

עוד תרוו ממנה מלא מלא נחת.

ממליצה לך להתחיל לשאוב כמה שיותר מהר.

בהתחלה מספיק ממש 1-2 מ"ג של קולסטרום- לסחוט ולהביא לה במזרק

את יכולה לעשות את זה במיטה....

אח"כ, כשתוכלי כבר לקום, 

תבקשי הדרכה מהאחיות בפגיה- הן גם יביאו לך חלקים למשאבה

ויסבירו לך מה ואיך לעשות.

הקולוסטרום חשוב במיוחד לקטנטנים.

ב"ה שהיא הגיעה למשקל הזה. בעז"ה תוך שבועיים-שלושה אתם כבר בבית.

אותנו הוציאו אפילו לפני 1.900 מהפגיה

ואין כמו לגדל קטנטנים, אמנם ההאכלות יותר מורכבות

אבל הם נשארים ניו בורן מלא זמן וזה כיףףףף

החלמה מהירה יקרה

התאוששות טובה וקלה

ושכל הבלגנים והקשיים יגמרו וישארו זיכרון רחוק!

תני לעצמך להתאושש, והנסיכה מחכה לך ומקבלת מה שהיא צריכה❤️

בעז''ה הרבה בריאות, והתאוששות קלה לך ולה!

התאוששות קלה ומהירה! גם אני ילדתי את האחרונה בקיסרי חירום- קמתי מהר מהמיטה למרות הקושי וב"ה תוך כשבוע הרגשתי כבר טוב

מלא מזל טוב 🙏

אין לי הרבה מה להוסיף על הדברים החכמים שאמרו קודמותיה, רק - שעם כל הרצון להנקה, שימי לב גם לכוחות שלך, שאיבה מסביב לשעון זה דבר מאוד תובעני. תנסי במסגרת יכולותיך, ובעזרת השם תצליחי להניק גם אם היא תקבל מטרנה חלק מהזמן. היא גדולה יחסית לפגיה אז כנראה שתצאו מהר והתקופה הזו תראה כמו חלום רחוק❤️

קודם כל המון המון מזל טוב!! עם כל הקושי, כיף שאת אחרי, ואפשר לשמור עליה מפה.

אני ממש מצטרפת חדשה שאת צריכה לשמור על הכוח שלך, להחלמה מהניתוח וגם לאחים וכמובן בשביל הקטנה, אז שימי לב אם חשוב לך בכלל, שהמאמץ על ההנקה, עם שאיבות וכו' לא חורג הרבה מהכוחות שלך. וגם, גם אם מאד חשובה לך ההנקה וחלב אם, אם כרגע את לא מצליחה לשאוב/להניק או לה אין כוח לינוק וכו', זה לא נורא שהכי תקבל מטרנה! הכי חשוב שהיא תצליח לגדול ולהתחזק, בעז"ה היא תצליח יותר בהמשך, כשיהיה גדולה וחזקה יותר.. אבל בשביל זה היא צריכה לעשות ולהתחזק וזה ממש בסדר אם תתקבל גם (או רק או בעיקר) מטרנה!!

המון המון מזל טוב וכוחות ובהצלחה!

אתן מדהימות!!!אנחנו מתרגלים למצב החדש ונרגשים מאוד מהנסיכה הקטנה 😍🥰

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי