האחרון היה בערך במשקל הזה.

התכנון היה ללדת בסביבות שבוע 36-37.

בפועל ילדתי לפני, אבל מסיבה אחרת.

מתי עשית את האולטראסאונד הקודם?

היא היתה קטנה עוד לפני, או שזה נהיה פתאום?

הנחו אותך לעשות מעקבים של מוניטור וזרימות?

מוזר ששינו את התאריך, אם זה אחרי החזרה.

יכול להיות שלפעמים עובר נקלט בזמן מסוים, אבל לוקח לו כמה ימים עד שהוא מתפתח.

מוזמנת לשאול עוד.

כן אני כרגע באשפוז לצוגך מעקב ניטור וזרימות

רואים גם פעילות רחמית

אני לקראת אלקיטיבי 4

נתנו לי תאריך אבל אמרו שקרוב לוודאי שאלד לפני

מה הסיכוי ללדת לפני הזמן? אם תמשיך להתפתח אבל עדיין משקל נמוך זה קריטריון מצדיק לידה מוקדמת?

על סמך מה קובעים בעצם אם צריך ליילד מוקדם?🤷‍♀️

וכן ההחלט מוזר אוף

תודה על הסבלנות שיגעתי אותך!!!😅

במקרה של עובר מאוד קטן, חוששים שמשהו מפריע לו לגדול ושפתאום יהיו בעיות בדופק או בזרימות.

לכן מעדיפים ליילד מוקדם, ולתת לו לגדול בחוץ.

מצד שני, לא רוצים ליילד יותר מידיי מוקדם.

אז מחכים עד לזמן שבו זה כבר בסדר ללדת, אבל לא מושכים מעבר

שבינתיים עושים מעקבים, כדי שאם יהיה צורך אז יילדו.

אצל הגדולה שלי, חשבו לשלוח לזירוז בשבוע 38. בפועל כמה ימים לפני היו ירידות בדופק, אז כבר התחילו זירוז.

וזה תלוי גם עד כמה העובר קטן.

יצדיק סיבה ללידה מוקדמת?

בשלב שזה כבר בסדר ללדת, במיוחד אם קיבלת הבשלת ריאות, יכול להיות שיעדיפו שהיא תהיה בחוץ. או ישאירו לאשפוז להשגחה יותר צמודה.

אמנם לא ילדתי בזמן, אבל גם לי אמרו שכנראה אצטרך צלסטון, והייתי במעקב צפוף מאוד משבוע 30 (אחוזון 7.7) ועד לשבוע 38 (אחוזון 3), בסוף זרזו בשבוע 38 בגלל מיעוט מים...

לא נתנו לי צלסטון כי לא ראו סיבה, הוא המשיך להתפתח וכל המדדים היו תקינים ב''ה.

חשוב להיות במעקב, ולהיות עם היד על הדופק, כדי לוודא שאין שום בעיה ושהתינוק לא מפסיק לגדול לגמרי או שיש בעיה בזרימות של השלייה או במוח.

כן אני במעקב צמוד כרגע

מקווה שלא יידרש אשפוז ממושך ושאשתחרר אחרי המנה השניה של הצלסטון

שיחקנו בין האחוזונים 1-3+-

כשקרה מקרה דומה שוב לא נתנו צלסטון ולא התייחסו כמעט אבל זה היה אחוזון קצת יותר גבוה סביב 7-8

לא נראלי ש 1400 בשבוע שלך זה אחוזון 3

לי היה 1800בשבוע 36 והיה אחוזון 3 חושבת.

בכל מקרה, נהוג לאשפז היום מאחוזון 3 ומטה. גם לי היו קטנים כל ההריון (4 ילדים) , בכולם אושפזתי להשגחה חוץ מהאחרונה שדישדשה בין אחוזון 4-6 תקופה ארוכה בסוף יילדו בגלל האטות (וטוב שעשינו מעקבים צמודים)

זה מתיש, ארוך, מייגע, מחא חששות, הפחדות מצד הרופאים אבל בסוף זה משתלם, ילד בריא ושלם ואמא בריאה ☺️

מקובל ליילד בסביבות שבוע 38 היום בעוברים קטנים  

רק מוזר ששינו לך תאריך עכשיו בייחוד שזה ivf , לכן אני עשיתי מעקב או"ס צמוד משבוע 5 לערך שלא יהיה מצב בהמשך שיגידו שגיל ההריון לא נכון

הכי גדולה שלי נולדה בשבוע 36+4 (גם מבחינת השבוע וגם המשקל) ונולדה 2260 , מתוקה ומהממת 🤗

אני גם קיבלתי צלסטון וטוב שכך, לעוברים קטנים זה יתרון

לידה קלה בידיים מלאות!!

לא יודעת לגבי החישוב מחדש,

אבל לי הסבירו שבאחוזונים נמוכים מעדיפים לילד מוקדם כי פוחדים שהעובר לא גדל מספיק טוב ברחם מכל מיני סיבות.

אני הייתי במעקב צמוד של א"ס ומוניטור כל יומיים-שלושה משבוע 35 (שאז היא הגיעה לפחות מאחוזון 3 ונבהלו פתאום מהגודל, למרות שהיא היתה קטנה עוד הרבה קודם) וזירזו אותי בשבוע 37 (אפילו שהא"ס היו תקינים). כל הרופאים אמרו לזרז ב37, היה אחד שחשב שאפשר למשוך ל38 אבל דעתו לא התקבלה. בגלל ששמעתי את זה מהרבה רופאים קיבלתי את זה, למרות שכולם באותו בי"ח אז אולי זאת המדיניות שם, לא חקרתי...

למרות שהיו שאמרו לי שיאשפזו - בפועל זה לא קרה.

ב"ה נולדה בריאה ושלימה, רק קצת קטנה (2300)

היה מתיש המעקב וההלחצות של הרופאים שאולי זה מעיד על בעיות קשות ומתיש עכשו ההאכלה מסביב לשעון כדי שתעלה במשקל, אבל בעז"ה מקווה מאוד שזה יישאר מאחורינו. אפשר להיוולד קטנים ולגדול מצוין.

בהצלחה, בטוב ובידיים מלאות!

שיעבור לך בקלות הגידול נשמע לא פשוט!! אבל ב"ה שהחלק הקשה מאחורייך

הצלחת להניק? כמה נולדה?

אצלי זה מתווסף לתיק מורכב של ניתוחים וסיבוכי ניתוח וראו פעילות רחמית לכן חששו מכל המכלול יחד והחליטו לאשפז בעיקר בשביל הצלסטון

ב"ה היא נולדה 2300, לומדת לינוק עם הזמן. היום היא בת שבועיים, מתקרבת בחזרה למשקל לידה.

אני לומדת שזה מסע שדורש המון אמונה וביטחון (וההרפתקאות שלנו לא נגמרו עם הלידה...) הרגשתי שכל סיבוך בדרך רק מזכיר לי כמה אני קטנה בסיפור הזה.

לא פשוט עם הרופאים המלחיצים. אני הזכרתי לעצמי הרבה שהם רוצים לכסות את עצמם ולכן סוקרים את כל האפשרויות.

ערער אותי מאוד בשבוע 35 שרופא מומחה שאל אותי 3 פעמים בשיחה של כמה דקות האם אשקול הפסקת הריון. אבל הוא עושה את זה בעיקר בשביל עצמו...

אם יש לכם רופא שאתם סומכים עליו זה ממש יכול לעזור, בעיניי שווה גם כסף ומאמץ.

עוד דבר שעודד אותי מאוד זה לשמוע סיפורים מסביב על כל מיני לחצים וסיבוכים שאנשים סביבי עברו והיום מדובר בילדים ומבוגרים רגילים ובריאים. אני מאחלת לעצמי שכל הבלגן הזה ישאר זיכרון רחוק.

וכמובן תפילות, בסוף הכל זה הקב"ה, לא אנחנו ולא הרופאים עם כל ההשערות שלהם.

מאחלת ומתפללת שהכל יתבהר אצלך לטוב גלוי ופשוט! 

חיבוק גדול על המסע מתפללת שתהיי מאחוריו ותצאי ממנו מחוזקת ומחזקת!

גם אני מרגישה ככה מהרופאים וזה החצי נחמה

בעיקר שאני בעצמי נולדתי פחות מקילו ולא נתנו לי שום סיכוי והנה אני בריאה ושלמה וכבר לא פצפונת

משאירים אותי לעוד בדיקות

רצו שאעשה בדיקת מי שפיר סירבתי!!!

אני בת 31 סך הכל וילדים בריאים בבית

וואו עם הנבואות זעם שלהם התחילו לדבר על מומים ותסמונות

לא יודעת מה מלחיץ אותי יותר המומים או גם העובדה שייתכן מאוד ואלד פצפונת שתדרוש תקופה מאתגרת איתה..

הריון מאוד יקר וילדה שחיכיתי לה כ"כ הרבה

מחפשת אוויר לנשימה

הריון מורכב, מיועד לקיסרי, עם הערכות משקל מאוד נמוכות.

קיסרי מתוכנן היה לשבוע 36, צלסטון קיבלתי בלי קשר להערכת משקל.

אשפוזים היו גם בלי ההערכות משקל..

בשבוע 35 רצו כבר להכניס אותי לניתוח, הערכת משקל היתה 1.750. בהתייעצות עם הרופא שלי החלטתי לא להסכים, ולדחות עוד קצת.

נולד בסוף כעבור ארבעה ימים, בשבוע 36, במשקל 2.570

טעו בגדול..

שמחתי מאוד שלא נכנעתי ללחץ של הרופאים לעשות מלא בדיקות ולחץ בשבועות האחרונים לפני הלידה.

וואו אם ככה..

אני בכל מקרה גם עם תיק מורכב וזה בערך הדובדבן לכן הם יותר לחוצים

זו היתה הנקודת אור שלי. היה לי רופא שסמכתי עליו לחלוטין, והייתי בקשר צמוד איתו. היה זמין לי בכל שעות היממה, היה בקשר עם הרופאים במחלקה במהלך האישפוז, מעורב מאוד בכל הטיפול והשיקולים.

ההערכות משקל בכל השבועות האחרונים של ההריון, משבוע 30 בערך, היתה נמוכה. ההריון היה מאוד סיכוני, הייתי 3 פעמים בחדר לידה משבוע 30-35, וניסים עצרו את הלידה.

הרופא שלי היה מאוד החלטי בזה שאני לא גדולה, הילדים האחרים שלי לא נולדו גדולים, הגיוני לאור הסיבוכים שהעובר קצת קטן ביחס לנורמה שלי, וזה בסדר..

תחפשי רופא שאת יכול לבטוח בו, ולדעת שמה שהוא יגיד את תעשי. זה נותן הרבה שקט..

אומרות יכול להעיד?

מחכה לביקור רופא מחר אבל עד אז לחוצה

לקחו עוד שתן אמרו שאם עדיין ייצא לא טוב ישימו קטטר😵

זה ממש תלוי מי בודק ואיך, לי היו פעמים שהיה גבולי במרפאה ובאותו יום במיון היה בסדר

בכל מקרה עם זרימות לרוב לרוב לא מיילדים ככ מהר, פשוט עוקבים

לגבי השתן- לא יודעת להגיד לך. אבל למה קטטר?

חיבוק ענקייי❤️ הייתי שם ממש לפני רגע , מלא מלא הפחדות של הרופאים שהסתיים בתינוקת מהממת בריאה! 

מקווה רק שיתנו לי להשתחרר ולהמשיך מעקב במרפאה

קטטר כדי לקחת תרהית ישירות מהשלפוחית

תודה אהובה!!❤

בעז''ה שיהיו בשורות טובות🙏

מה שהכי חשוב זה מעקב רפואי ומעקב תנועות

אצלי באחת הבדיקות היו זרימות לא תקינות, ואח''כ הסתדר ולא היו שוב בעיות. אבל לא לקחת סיכון ולבדוק.

תעדכני❤️

משום מה לא ילדו אותי מוקדם למרות שהייתה קטנטה לאורך כל ההריון

נולדה במועד במשקל 2400, והייתי צריכה לריב עם כל העולם כדי להניק אותה ולא לתת תמ"ל

ההתפתחות המוטורית שלה הייתה קצת מעוכבת כי לא היה לה כוח וגם המעבר למוצקים היה מאתגר ממש.

היום התינוקת שלי בת 16, בכיתה יא, לאורך כל השנים היא ההיתה נמוכה יחסית ורזה מאוד, יש לה גיל עצמות שקטן בשלוש שנים מגילה והיא שוקלת היום כמוילדה ממוצעת בת 10, אבל בגובה היא כנעט כמוני ואני נמוכה אבל לא מאוד.

היא ילדה נבונה ומדהימה ב"ה, ויש לה את הקצב שלה בגדילה והתפתחות

לקחו מלא בדיקות דם.. מותשת מהמנוחה (יותר נכון מהבדידות )

החוסר הוודאות

הפחד מהלא נודע

הידיעה שזה רק השלב הראשוני במסע הקרוב (ניתוח קשה לפניי והגידול אם תצא קטנה אני מכינה את עצמי שלא יהיה קל)

יש לי נטייה קלה לנפילה לדכאון ואני מחזיקה בשיניים לא ליפול לשם

עם התינוק האחרון נפלתי חזק לדכאון אחרי לידה כשהסתבך איתו והיינו מאושפזים איתו הרבה על בעיות נשימה (על אף שדווקא יצא ממש גדול וגם קיבל צלסטון בהריון)

והאהובים בבית שלא מבינים איפה אמא נעלמה

מתחיל להיות לי קשה

לא קל להיות רחוקה מהילדים ומהמשפחה. להרגיש בודדה עם מלא חששות ודאגה לפיצי שבבטן.

בתקווה שהבדיקות יצאו תקינות ותשתחררי מהר הביתה

אם תרצי להעביר לי את שמך לתפילה בשמחה אתפלל עלייך.

אם תרצי לשלוח שם בפרטי.

בעז"ה בשורות טובות❤️

תפנקי את עצמך בדברים שעושים לך טוב

להזמין אוכל שאת אוהבת סידרה טובה סוג של בית החלמה לפני לידה

ממש מרגישים אותך מבעד למילים❤️❤️❤️

אשפוז בבית חולים זה ממש לא נעים!!!

ממשתחושת בדידות וחוסר אונים...

ועוד עם הדאגה ליקרים שבבית...

ממש מאתגר...

אבל יחד עם זה-

בע'ה הכל יסתדר לטובה!!!

הבדיקות יצאו תקינות

והלידה תהיה בזמנה, בע'ה!!

בינתיים תראי מערכונים

כמה שיותר לצחוק

אפשר לנסות לשלוח דש לילדים שבבית

בצורת מכתבים מאמא, אולי לקנות מתנות קטנות,

תנסי לשחרר לגביהם, לא לדאוג אלא לסמוך עליהם שיגדלו מזה🥰🥰

לעשות רשימות של הדברעם שאת רוצה לארגן ללידה

פלייליסט ללידה

לנסות כמה שאםשר להיות בעשייה תול כמובן מנוחה..

אם מתאים לך

לשלוח הודעות למגוייסות לשאול מה שלומן..

רק אן עושה לך טוב להעביר את המוח להצעסק בדברים אחרים...

איתך בלב❤️❤️❤️

ב'הצלחה גדולה בע'ה!!!

עברתי את זה גם לפני הלידה האחרונה.. (הלחץ מהרופאים... מעקב צמוד.. זרימות גבוליות מאוד ואשפוז קצר) ממש מרגישה אותך.

ניסיתי לנצל את הזמן להכנה ללידה, מנוחה.

עזר לי מאוד לכתוב את הפחדים. החששות. געגועים..

ובעיקר - ב"ה הצלחתי לקחת את הקושי למקום של להתחזק באמונה. ככה הגעתי ללידה אם אמונה גדולה שהדרך שבה תהיה הלידה היא לגמרי משמיים ולא תלויה בי (ניתוח/זירוז). רגועה ונינוחה.

עזר לי גם להזכיר לעצמי שהקושי הוא ב"ה לאוצר. מתנה.

שולחת חיבוק גדול גדול!

לא מצליחה להכיל את הדבר הזה

מה פתאום בעיה בזרימות

אני בחורה צעירה אין מחלות רקע על פניו הכל בסדר

ברור שהכל זה ה' והכל לטובה

אבל קשה לי

אבל העובר מבסוט והרופא אומר שהוא בכלל לא מודע שהוא קטן מתנהג כמו בחור בשבוע 40 חח

מה יהיה עם הזרימות אני ממש בחרדות כבר מההשלכות שלהם כלפי המשך ההריון וכלפי העובר בפרט

הכי חשוב שהעובר מרגיש טוב לא? איתי באשפוז לפני לידה הייתה משהי בשבוע 34 מאושפזת משבוע 29 בגלל זרימות אז כן אפשר לסחוב

את גם בשבוע סבבה יחסית לא? 

עד 36 לפחות אלא אם כן יש החמרה אז יילדו לפני

כרגע אני 33

כן זה מאוד חשוב שהוא מרגיש טוב ב"ה אבל הלחץ הזה לוקח ממני הרבה הרבה כוחות

אל תזרקו עגבניות אבל חתמתי אחרי שבוע + סירוב אשפוז.. האמת שהרופא כן ראה לנכון לשחרר כי היה שיפור בזרימות אבל הרופאה שהיתה ביום שהייתי אמורה להשתחרר החליטה שאין שחרור עם תוצאות כאלו אז סירבתי.. כעת במעקב כמה פעמים בשבוע.. כל מעקב שומעת את ההלחצות שלהם וקשה לי נפשית כבר

"ויתרו " לי על אשפוז נוסף אחרי המעקב האחרון כי לא הייתי מעוניינת וראו שהזרימות ב"ה חזרו להיות בסדר.. אבל במעקב הבא אם ימליצו שוב על אשפוז כבר לא אסרב כי גם הרופאה במרפאה ממש יצאה עליי אחרי הבדיקה שעשתה לי..

רוצה להיות אחרי הלידה כבר

עובר שוקל 1800..

כ"כ חריג?

כי ידעתי שאני אמורה ללדת ב34 -

בשבוע 34 עובר אמור לשקול סביב 2.200... אצלי אחת נולדה בשבוע הזה 1.650 וזה באמת קטנטן. ב"ה לא היו לה שום בעיות אחרות חוץ מזה והיא אפילו לא נזקקה לתמיכה נשימתית והיא מהממת 😍 עדיין קטנה ביחס לאחרים (חודשיים וחצי אחרי הלידה) אבל ערנית וחיונית

נולדה מוקדם בגלל המשקל?

אבל אצלי היה עובר יחיד, והוא היה מונשם.

הלידה לא היתה מתוכננת, ולא קיבלתי זריקה להבשלת ריאות.

ב"ה כיום הוא בן יותר משנה, עדיין פצפון בגודל,  אבל מתפתח בסדר.

תחשבי שאם את מגיעה לשבוע 36-37, שאז זאת כבר לידה בזמן, הוא בקושי יהיה 2 ק"ג.

ואם תלדי לפני, כי הזרימות לא תקינות, הוא יהיה אפילו יותר קטן.

מאושפזת כבר מעל שבועיים.. עוברית קטנה היתה בשבוע 35 1800 (נחשב קטן??(

זרימות עד הבוקר לא היו תקינות והיום בנס שוב התייצבו

הקטע שלא רוצים ליילד לפני 37/8

אלא אם כן תהיה החמרה בזרימות או מוניטור לא תקין או עצירה של הגדילה וב"ה אנחנו לא שם

אמרה אני עדיין פה ומרגישה שזהווו מים עד נפש הגיעו

מתגעגעת לילדים שלי

רוצה לבית

לא מסוגלת עוד

אבל מפחדת לחתום סירוב ואין צפי לשחרור

רק מחכים כרגע להערכת משקל נוספת

בבקשה תחזקו תתנו לי אור במצב הזה 

על בעיה..

זה מה שהיה מחזיק אותי.. בעז"ה לא נשאר לך עוד הרבה.. תנסי לחשוב מה את יכולה לעשות שיעזור לך, לקנות צ'ופרים? יצירות שיסיכו את דעתך? ביקורים של המשפחה?

אני מבינה שזה בפחות רוגע נפשי.. אבל זה שהילדים יודעים שאת לא נמצאת כי את הולכת להביא אחות קטנה, זה איזשהיא הכנה

וואו, זה כ''כ קשה!!!

וזה גם כ''כ חשוב להיות במעקב, במיוחד שיש מידי פעם זרימות לא תקינות. ככה במקרה של בעיה יצליחו לעלות על זה בזמן.

בית חולים יכול להיות מאוד מאוד מעייף.

אם מותר לך לצאת מהמחלקה ולטייל, אז אולי תעשי קצת סיבובים? אפשר להזמין בגדים מחו''ל, לכתוב מכתבים לילדים, או יומן...

זה באמת קשוח!

אבל תזכרי שזה לזמן מוגבל. בעז''ה בקרוב היא כבר תהיה אצלך בידיים, מתוקה וחמודה!

כל הכבוד שחזרת לאשפוז אחכ כמו שהרופאים המליצו לך.

זה קשה, זה קשוח, את סביב בדיקות, מוניטורים ארוכים, הלחצות בלי סוף של הרופאים, זה לא פשוט!! אך יחד עם זאת תזכרי שאת ממש בישורת האחרונה ותיכף את מסיימת.

אותי כן זירזו בשבוע 36 בגלל לידה שקטה בעבר , אז יש את האופציה הזאת. רק קחי בחשבון שכנראה תצטרכו פגיה וכו'

יכול להיות שהיא תהיה במשקל מספיק, תאכל כמו שצריך והכל יהיה תקין.

אבל אצל תינוקות קטנים שנולדים מוקדם יש סיכוי גם לקשיים.

ככל שתצליחי למשוך יותר, הסיכוי לפגייה יורד.

וגם אם תצטרכו, בעז"ה זה יהיה לזמן קצר.

הגדולה שלי נולדה בשבוע 37, במשקל 2260.

היא הייתה כמה ימים בפגייה בגלל קושי נשימתי. רק להשגחה.

אבל אין מה להשוות את זה לקטן שלי שנולד בשבוע 34 במשקל 1660.

הוא היה בפגייה הרבה יותר זמן, והיה צריך הרבה יותר התערבויות.

(אחיין שלי נולד 3 קג והיה בפגייה בגלל קושי נשימתי)

באופן כללי אם *הכל תקין* - במשקל לידה מעל 2 קילו לא צריך פגייה

בחלק מבתי החולים. יש בשיבא אני יודעת..זה לא פגיה ולא תינוקיה רגילה. ביניים עם יותר השגחה יום- יומיים ראשונים ואז מעבירים לתינוקיה הרגילה או לביות מלא. שלי נודלה 2260 בשבןע 36+ והייתה בביניים בימים הראשונים אחכ בתינוקייה- היינו סהכ שבוע.

לעןמת זאת הבן שנולד 2070 היה כן בפגיה בגלל קושי באכילה- היינו שבועים. נולד יום לפני 36

אז הכל יכול להיות זה תלוי בתינוק. בגדול מעל 2 קילו ומעל שבוע 36 אין צורך בפגיה

שבוע 37 משקל 1.880, פיצית ובפגייה..אני אחרי ניתוח ועוד לא קמתי לראות או להחזיק את הקטנטונת מלבד שניה בהוצאה שלה

 מתפללת שנעבור את זה מהר ונוכל להתחיל להסניף ולהנות ממנה ..מי שחוותה אשמח לטיפים ולחיזוקים

התאוששות קלה ומהירה לך ולקטנטונת.

בעז"ה היא תגדל כמו שצריך ותעזבו את הפגייה מהר.

אם את עדיין לא יכולה ללכת אליה, את יכולה להתחיל לשאוב (בשלב הזה עדיף לסחוט), ושיתנו לה.

אבל אם לא זורם לך, אפשר גם לא.

ותראי אחר כך אם היא מצליחה לינוק.

החלמה קלה, לך ולקטנה

שתהיה התאוששות קלה ונעימה, הסתגלות טובה לעולם והתפתחות בריאה ונינוחה

המון בהצלחה

שיעבור בקלות ובטוב, התאוששות מהירה והמון בריאות ונחת!

התאוששות קלה! לך ולקטנטונת...❤️

עוד תרוו ממנה מלא מלא נחת.

ממליצה לך להתחיל לשאוב כמה שיותר מהר.

בהתחלה מספיק ממש 1-2 מ"ג של קולסטרום- לסחוט ולהביא לה במזרק

את יכולה לעשות את זה במיטה....

אח"כ, כשתוכלי כבר לקום, 

תבקשי הדרכה מהאחיות בפגיה- הן גם יביאו לך חלקים למשאבה

ויסבירו לך מה ואיך לעשות.

הקולוסטרום חשוב במיוחד לקטנטנים.

ב"ה שהיא הגיעה למשקל הזה. בעז"ה תוך שבועיים-שלושה אתם כבר בבית.

אותנו הוציאו אפילו לפני 1.900 מהפגיה

ואין כמו לגדל קטנטנים, אמנם ההאכלות יותר מורכבות

אבל הם נשארים ניו בורן מלא זמן וזה כיףףףף

החלמה מהירה יקרה

התאוששות טובה וקלה

ושכל הבלגנים והקשיים יגמרו וישארו זיכרון רחוק!

תני לעצמך להתאושש, והנסיכה מחכה לך ומקבלת מה שהיא צריכה❤️

בעז''ה הרבה בריאות, והתאוששות קלה לך ולה!

התאוששות קלה ומהירה! גם אני ילדתי את האחרונה בקיסרי חירום- קמתי מהר מהמיטה למרות הקושי וב"ה תוך כשבוע הרגשתי כבר טוב

מלא מזל טוב 🙏

אין לי הרבה מה להוסיף על הדברים החכמים שאמרו קודמותיה, רק - שעם כל הרצון להנקה, שימי לב גם לכוחות שלך, שאיבה מסביב לשעון זה דבר מאוד תובעני. תנסי במסגרת יכולותיך, ובעזרת השם תצליחי להניק גם אם היא תקבל מטרנה חלק מהזמן. היא גדולה יחסית לפגיה אז כנראה שתצאו מהר והתקופה הזו תראה כמו חלום רחוק❤️

קודם כל המון המון מזל טוב!! עם כל הקושי, כיף שאת אחרי, ואפשר לשמור עליה מפה.

אני ממש מצטרפת חדשה שאת צריכה לשמור על הכוח שלך, להחלמה מהניתוח וגם לאחים וכמובן בשביל הקטנה, אז שימי לב אם חשוב לך בכלל, שהמאמץ על ההנקה, עם שאיבות וכו' לא חורג הרבה מהכוחות שלך. וגם, גם אם מאד חשובה לך ההנקה וחלב אם, אם כרגע את לא מצליחה לשאוב/להניק או לה אין כוח לינוק וכו', זה לא נורא שהכי תקבל מטרנה! הכי חשוב שהיא תצליח לגדול ולהתחזק, בעז"ה היא תצליח יותר בהמשך, כשיהיה גדולה וחזקה יותר.. אבל בשביל זה היא צריכה לעשות ולהתחזק וזה ממש בסדר אם תתקבל גם (או רק או בעיקר) מטרנה!!

המון המון מזל טוב וכוחות ובהצלחה!

אתן מדהימות!!!אנחנו מתרגלים למצב החדש ונרגשים מאוד מהנסיכה הקטנה 😍🥰

יותר גרוע לי שהוא מאוחרה ואין לי איך להרגיע אותו תוך כדי הנסיעה, זה ממש יכול להוציא אותי מריכוז וקשה לי נורא לנהוג ככה.

כשהוא לידי אני רגועה ומפוקסת.

הגדולה בת 8

אנחנו קנינו בשלב הזה רכב של 7 מקומות

אבל באמת גם כשהיה לי תקופה של 4 ילדים ורכב קטן, שמתי בוסטר גב מקדימה לילדה הגדולה...

והכסאות המעוגנים (סלקל, כסא בטיחות ועוד בוסטר) שמנו מאחורה... 

אז בקיצור שתי האפשרויות לא טובות....😏

אני אישית לא מחכה לגיל 15 לישיבה מקדימה

כי אני אצטרך שהגדול ישב קדימה.

הוא מעל 13. 

לא הצלחתי למצוא מידע חד משמעי מאיזה גיל כבר לא מבטלים. המידע הכי קרוב שמצאתי היה שילד שזקוק למושב הגבהה על פי הגובה שלו, יכול לשבת במושב הקדמי על מושב הגבהה ולבטל את כרית האוויר. הסקתי מזה שבגיל שלא צריך מושב הגבהה כבר לא מבטלים את כרית האוויר.

רק תחשבו על זה,

כרית האוויר נועדה להגן על המבוגר שיושב בכסא במקרה של תאונה חלילה. לילד צריך לבטל את ההגנה הזו (כי היא מסוכנת לו). כלומר ילד שיושב במושב הקדמי חשוף לסכנה יותר לעומת מבוגר!

המלצה נוספת של בטרם שקל ליישם - להזיז את הכסא אחורה ככל האפשר.

ובשלב כלשהו החלטתי לתעדף את הקיבה שלי לתינוק על פני הבטיחות.

כן הרבה יותר בטוח מאחורה אבל תינוק שהוא נגד כוון הנסיעה זה פחות מסוכן מילד שיושב עם כוון הנסיעה.

פשוט פתאום קראתי באתר של בטרם שמומלץ רק מעל 14 וזה גרם לי לתהות מה זה אומר מבחינת תינוקות...

תכלס אין לי מושג...

ואמן שלכולם יהיה נסיעות בטוחות ובכלל בשורות טובות תמיד❤️

תודה לכולכן שעניתן🩷🩷🩷

קצת מבררים, עושים שיחת התאמה ואולי גם פגישה ראשונה בלי התחייבות כדי להרגיש אם זה מתאים או לא...

לגבי השיטה- אני אהבתי טיפול בגישת cbt, עזר לי עם דברים ברעיון דומה למה שאת כותבת. כן מדברים על הילדות קצת כדי להבין מאיפה הגיעו אלינו הדברים שאנחנו מאמינים בהם (לדוגמה פחד מכישלון להבין למה אנחנו מרגישים שאם אנחנו טועים אנחנו כבר לא שווים וכו') אבל לא מתבחבשים בזה אלא יותר מתמקדים באמונות והרגשות שלנו היום

אקרא על זה קצת יותר.

איך מגיעים למטפלות בגישה הזאת?

הן יכולות לעשות רק קורס בשביל זה, נכון?

איזה הכשרה כדאי שתהיה למי שאני הולכת אליה?

שעובדת בגישת cbt. ממש חשוב שיהיה הכשרה של תואר שני כי ככה הטיפול מקיף הרבה יותר, ואת לא מסתכנת בפספוס של משהו מחוסר מקצועיות

איך מגיעים אני לא יודעת, אני הגעתי דרך הקופה.

לברר לפני ולעשות שיחת טלפון מקדימה לראות אם מתאים לך, לקרוא כל מיני שיטות טיפול ולראות למה את מתחברת.

ספציפית אם את מהמרכז יש לי המלצה למישהי שמקבלת בפתח תקוה שמתאימה בול לצרכים שלך.

שיחת תיאום ציפיות ובדיקה אם זה מתאים לך, לפעמים אפשר בשיחה להרגיש אם מתחברים או לא.

ובאמת זה לא קל למצוא מטפלת טובה, ממש כמו שידוך... לא להתייאש עד שתמצאי!❤️

למישהי שלמדה אימון אבל היא מהממת ממש, בכיתי לה הרבה

והיא עזרה לי ממש בנקודה שרציתי אבל גם בכל המסביב שהוביל לזה.

קוראים לה דבורה עמרני

אם כן, מוזמנת לכתוב לי בפרטי.

להתאים פה עין הבדולח

תקראי על השיטה

בשיטה מדברים על העבר אבל לא בקטע חופר כי זו לא מטרת הטיפול

ונפתחות עכשיו קיליניקות של הסטאז אם זה מתאים לך אוכל לקשר אותך

תכתבי לי בפרטי

קשה ולא נעים בכלל.

שהשם ישלח לך כח ונחת ושמחה בעז"ה🙏

אין קשר לאנטיביוטיקה

זה עצוב אבל זה פשוט קורה

ממש אל תאשימי את עצמך

שהשם ימלא חסרונך במהרה

שהשם ימלא חסרונך במהרה!!!

אפילו שזה דבר נפוץ

אי אפשר להתרגל לזה

וכל פעם זה קשה

חיבוק ענק!! ואל תלקי את עצמך מה היה אילו.. סביר להניח שזה לא קשור בכלל לאנטיביוטיקה

אני לקחתי המון פעמים אנטיביוטיקה בהריון ובתחילת הריון

זה קשה בטירוףףףף

חיבןק ממני, שגם בטיפולים ויודעת כמה זה עוגמת נפש שא"א לתאר שדמיינת שאמרת בייביי לטיפולים לתקופה הקרובה... 

זה קשה וכואב💕

וזה לא קשור לאנטיביוטיקה

אל תחשבי על הכיוון הזה בכלל

זה קורה הרבה

לא כל הריון מתפתח לצערנו

אמרו שמותר אז מותר

אין קשר

זה רצון השם, מתפללת בשבילך שימלא חסרונם בקרוב! בלי קושי וטלטלות

בשורות טובות

די, נו, איזה באסה!

מקווה בשבילך שפעם הבאה תהיה בקלות ובמהירות ובידיים מלאות!

איזה קשה ומבאס ככ...

ממש ממש ממש

קחי את הזמן להתאבל... זה באמת אובדן..

ובע"ה שבקרוב יהיו בשורות טובות טובות ורק טוב!!!!❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️

אם כן פשוט לנשוך שפתיים ולעבור את השבוע- שבועיים שנשארו, פשוט להשכיב מאוחר ממש מלכתחילה ואז להפסיק שנצ.

אם לא אין לי פתרונות לצערי😐

אני פרשתי

היא ערה איתי בבית עד שהיא מעצמה הולכת לספה ונזרקת לישון

לא מתאים לי הערבים המגעילים האלה שהיו לנו עם הרדמה אין סופית בכי ועצבים

אני באופן קבוע הייתי יוצאת לגינה עם הבן שלי, פירות ארוחת ערב הכל שם, משחקת איתו המון והוא היה מתעייף מזה כל כך שבשמונה גג שמונה וחצי הוא היה הולך לישון. בתקופה של הקיץ הייתי עושה לו בריכה בחצר שלנו עם השכנים. אני יודעת שזה קשה יחד עם ההריון אבל אפילו לצאת עם עוד ילדים שיכולים להעסיק אותו בגינה יכול לעזור לך.

אבל אחרי שינה במעון הם לא ירדמו בשש או שבע. אני הייתי שמה בשמונה וחצי. 

האמת, מבינה אותן.

מטפלת שעובדת משמונה בבוקר ועד ארבע, זקוקה לקצת מנוחה באמצע

לק"י

הן גם מנקות ומארגנות דברים במעון.

(לנו באמת יש ילדים שעם השנ"צ במעון ישנו בעשר בלילה, וילד אחד שגם אחרי שנה בגן עדיין נרדם לפעמים בצהריים, ולא תמיד זה מפריע לו בלילה.

זה היה פלוס נוסף אצל המשפחתון הפרטי שהיו בו 2 מהילדים עד גיל הגן, שהם ישנו מוקדם יותר צהריים, ולפי הצורך שלהם. לפעמים גם בכלל לא).

הבן שלי במעון גם ויש לו עוד שנה הבאה

בינתיים הוא ממש צריך את השינה הזאת

חלק מהבנים גם בשנה השלישית עדיין היו צריכים את זה

ואחרים באמת היה סיוט כמו שאת מתארת..

אני יודעת שיש מעונות שאפשר לתאם עם המטפלת שחלק מהילדים ישארו ערים, אולי שווה אפילו לשלם על זה תוספת של כסף חודשי. 

פספסה בכמה ימים את העליה לגן...

שאין דבר כזה

נכנס בחוק לפני איזה שנתיים

מכירה הרבה שבדקו וניסו מכל מיני איזורים

חברה שהבת שלה ילידת ינואר והיא ביקשה אבל אמרו לה שהם מחריגים רק את מי שנולד עד ה12 לחודש

אצלי נס שהילדון נולד בסוף דצמבר

אחרת עוד שנה שלמה עם שנצ של שעתיים 🫪

מבינה שאצלך לא :/

אצלי נולד בינואר, הוא כבר בן 3 וחצי. לא הוא צריך דנצ, כשילדים שנולדו 3 שבועות לפניו לא ישנים שנצ בגן כבר כמעט שנה?

10-11 בלילה זה רגיל אצלו

התקלחנו, שמנו פיג'מה

נכנסנו לחדר, אמרתי לה שפה יש חושך ומוצץ למי שרוצה לישון

מי שלא רוצה לישון יכול לבוא לשחק עם עצמו בסלון

כשבעלי נכנס הוא אמר לה שהוא הולך לישון במיטה שלה (אחרי כמעט שעה שהיא איתי בסלון(

היא נבהלה ונכנסה לישון במיטה

לא יודעת מה מצבה

נראה מה יהיה מחר

במקום  להילחם שיירדמו כבר,

ללמד אותם להיות בשקט ובנחת בסלון

מסיימים מקלחות וא. ערב סביב שבע בערב

אח"כ יש דפים, צבעים ומדבקות ומשחקים בסלון

שישחקו עד שיפרשו לישון

אנחנו כן מעמעמים אורות בסלון,

כדי שיהיה חשוך מעט

בדר"כ נופלים לישון סביב שמונה, שמונה וחצי.

אנחנו בינתיים נחים קצת, לפעמים אני כבר מתארגנת בעצמי לשינה

אבל זה זמן מאוד נינוח ורגוע בבית.

הקטנה שלי בת שנתיים וקצת, ילידת מרץ אז קטנה מהבת שלך בחודשיים

כשהגדול שלי היה בגיל הזה והיה ישן צהריים אז זה יותר השפיע עליו ואז היה הולך לישון בתשע פלוס

לא היה אכפת לי כל עוד הוא רגוע ועסוק בשלו

הקטנה שלי אותו דבר אני מחשיכה את הבית ועולה לישון היא בסוף נרדמת גם..משעמם לה לבד והכל חשוך חוץ ממנורת לילה

אני לא מתווכחת פשוט עולה לישון בעצמי

זה מה שאני עשיתי בשנות המעון של שבעת ילדי...

התורן תמיד היה איתי אחרי שאחיו הלכו לעשון

הם כל רגע יבקשו משהו ירצו ועכשיו יקלו לעצמם כל הצומי

קיצר לא משהו שיש לי כוחות בערב אחרי כל היום

אני כן מגבילה לחדר אבל לא בצורת מאבק

פשוט הוא קורא לי..מגיעה ומביאה לוצערמת ספרים לחדר.. אחר גך כמה סובות.. אחר כך איזה מכונית

מתישהו הוא מתעייף מלשחק עם עצמו ונרדם

לפעמים מוצאת גם רעיון מקורי של ברור שבא לך ליושן עם פיל סגול!! מי לא רוצה ךיושן עם פיל סגול זה הכי מגניב בעולם

ואז שולפת בובה לשתפיל סגול שמלא זמן לא שיחק בה

והופ הילד מבסוט

ומשחק בה עד שנרדם חח

אם אחת ל הוא מנסה לצאת אני מסבירה שעכשיו לילה ובלילה הולכים למיטות ועוברת על הילדים במעון ושואלת איפה חיים איפה חנה ..? גם הם ינשים במיטה שלהם עכשיו איזנ כיף להם.. וכו

אם את מעדיפה להיות בסלון אז אולי תני לה לשחק בסלון ותעשי מה שמתאים לך. תגידי לה שזה זמן שקט, והיא יכולה להיות בסלון אם היא משחקת בעצמה

אולי תדע מה כדאי.

וגם, אם יש אפשרות לקבל איזה החזר מהמדינה. (מבינה שזה מורכב)

שנתיים וקצת. לא קיבלנו טיפול אבל כן יש לה מלאאא ציוד למשל רציתי לקנות לו שמיכת משקל אז היה לה ובדקה איזו והאם.

וכוונה אותי ונתנה דגשים למקלחת לפעילות מותאמת וזה ממש עשה לי סדר בהמון דברים...

ומרגישה שנתן לי יותר כלים להתאים לו משחקים ופעילויות

שהציעו לנו לשים אותו לישון עם זה יעזור לו בויסות החושי.

אחכ להוריד לו כדי שלא יהיה מסוכן

בכל אופן, היא זקוקה יותר למשהו במשך היום. בלילה יחסית היא נרדמת בסדר...

תודה!

יש את זה לעדה הבוכרית, שהביאו איתם מרוסיה. כן זה עזר ממש , הרגיעה אןתה. היא ישנה לידי ככה שהייתה בהשגחה

בקיץ כבר לא שייך והבת שלי מתעוררת בבכי המון המון בלילה

יש שם את נחל דוד בעין גדי

מצדה שעולים למעלה עם רכבל

נחל בוקק (מסלול קצר יותר מעין גדי)

הים עצמו

אפשר לטייל/לאכול ארוחת ערב בקניון

בדרך הלוך/חזור אפשר לעבור בעיינות צוקים או לשלב את ירושלים/ מישור אדומים (מג'יק קאס)

יש גם את מרכז המבקרים ע"ש משה נובמייסקי, הילדים שלי ממש נהנו שם

יש גם את נחל ערוגות ובית הכנסת העתיק בעין גדי

יש אתר מגילות קומראן

כן צריך להתארגן מראש מבחינת האוכל כי אין שם הרבה היצע אבל מעבר לזה בהחלט יש מה לעשות

דברים על הבוקר. ברמת שמונה, כשנפתחות השמורות (תבדקי אבל שבאמת לא אחרי) ומה שלא שמורה שנסגרת מוקדם אז תעשו לקראת הערב. כי חםםם.

יש את נחל דוד, עין בוקק, נחל ערוגות אם אתם עם גדולים. הים עצמו פחות כיף לילדים ממה שאני ראיתי, שורף. אבל יש כאלה שאוהבים. אם יש בריכה במלון גם טוב. שמעתי שמעניין במרכז המבקרים של מפעלי ים המלח. 

לים המלח עדיף להגיע בסתו או באיזור פסח.מנסיון.בתקופת הקייץ חם מאוד ולא נהנים מהמקומות היפים שאפשר לטייל בהם.לגבי מלון וורט-המלון בנוי כשהחדרים מפוזרים על פני השטח- כדי להגיע לחדר האוכל או למקום המרכזי צריך לצאת מהחדר וללכת בחום המטורף.אני לא הייתי בוחרת בו.

ממליצה על הסדרה מתבגרת של עידן ניידיץ.

אזהרת צניעות.

אבל היא בת ארבע...

משהו נוראי.

ב"ה התמדה בזמן איכות איתה עשתה פלאים לדיבור הכללי המתלונן מקטר ולטון הבלתי אפשרי

כי דבר מלווה בבכי , טריקת דלתות ושכיבה על הרצפה

🙄

כל תשובה זה

יאללה יאללה

זה פשוט עולם אחר, לחוות את זה כמורה

ןלחוות את זה כאמא.

אמנם זה נתן לי הרבה כלים לקראת השלב האימהי,

אבל כמורה את הרבה פחות מתערבבת ממה שעובר עליהן..

לא קיים בכלל, רק אצלך

אצל כל השאר הילדים מושלמים

(תקראי כמובן בטון ציני)

לכולם יש קשיים עם הילדים, זה תקין, נורמלי תואם גיל.

העיקר לנשום, לדעת שזה תקין חלק מהבנייה של הזהות מצריך התנגדות למבוגרים 

לפני שאת נכנסת את ממלאת טופס מה את רוצה לדעת

ככה זה היה אצלי לפני 4 שנים

ואז מילאתי רק דברים וודאיים

באמת גם לדעתי עדיף לא לדעת את הדברים הלא וודאיים כי זה מאד מערער ולא וודאי..

ככה חשבתי...

בכל אופן, אני לא עשיתי את שניהם (בגיל כמעט 38). אין לי עניין להכניס את עצמי לדאגות טרם הזמן. עשיתי שקיפות עורפית (בעיקר כדי לדעת בזמן אם יש עובר פגום לגמרי, כי אם הייתי מגלה רק בסקירה המאוחרת המשמעות אצלי הייתה כנראה לידה קיסרית שקטה) וסקירה מאוחרת.

באופן כללי אני מעדיפה להימנע מבדיקות ככל האפשר, הן מבחינת החרדות שיש לי סביבן והן בגלל העובדה שאני לא אוהבת חדירה לפרטיות גופי.

החלטות טובות ובשעה טובה!

זו עדיין בדיקה סטטיסטית.

יש לה סטטיסטיקה טובה מאוד לתסמונת דאון וסטטיסטיקה טובה לעוד כמה תסמונות נפוצות יחסית. אבל זה עדיין לא וודאות מלאה וישמעוד המון דברים קשים שלא נבדקים בה.

כמובן שזה עניין מאוד אישי.

בעיקר הניפט לא פולשנית ולא מסכנת, רק בדיקת דם. ומי שפיר זו בדיקה לא נעימה וגם יש לה אחוז סיכון להריון, גם אם מאוד נמוך...

תסמונות ומקבלים על זה תשובה ודאית.

אם עושים צ'יפ גנטי/אקסום, שאלה בדיקות שלמיטב ידיעתי לא בסל גם בגיל 40, אז יש אפשרות לקבל תשובה שיש משהו "אבנורמלי" בגנים אבל בלי לדעת איך זה יבוא לידי ביטוי. לפני ביצוע הבדיקה אפשר לסמן בטופס שלא רוצים לקבל מידע על תוצאות כאלו אלא רק על תוצאות עם ודאות ידועה וברורה של איך זה בא לידי ביטוי בפועל

פעם היו עושים קריוטיפ שזה פחות מדוייק והצ'יפ היה נחשב מורחב. היום הצ'יפ זה במקום הקריוטיפ של פעם. האקסום זה הרחבה נוספת.

ונכון לגבי החתימה לא לדעת דברים שלא יודעים מה המשמעות שלהם. אנחנו סימנו את זה. 

תקינות כולל סקירות וניפט אז הגיל שלעצמו הוא לא סיבה טובה לעשות מי שפיר

אבל כמובן שבמי שפיר בודקים עוד דברים נוספים

את צריכה לחשוב עם עצמך לגבי הסיכון במי שפיר אמנל בימינו הסיכון לא גדול אבל כן סיכון משמעותי ולא מאוד נדיר

בחירה מודעת ומושכלת

סיכון 1:400 או 1:1000 אצל רופא מאוד מומחה זה לא נדיר וזה סטטיסיקה של הפלות מעבר לזה יש סיכונים נוספים וכל אחדה צריכה לעשות את החישוב שלה

זה תלוי מה את מתכוונת לעשות עם התוצאות.

לפני הבדיקה הם שואלים אותך על כמה קטגוריות, אם את רוצה לדעת לגביהן: מחלות ילדות, מחלות בבגרות, משהו כזה לא זוכרת,
וגם שואלים אם את רוצה לדעת רק עם זה מעל אחוז ודאות מסוים (לא זוכרת מה הוא) או בכל מקרה.

מה המטרה שלך?

מחלות שניתן לטפל כמו מומי לב וכו', לא צריך מי שפיר בד"כ, רואים בUS וכדו' למיטב ידיעתי.
תסמונת דאון שזה הכי משמעותי כבר בדקת.

האם תפילי אם יהיה בוודאות של 40% סיכון לאוטיזם או סוכרת נעורים? 
אם לא, אז חבל לעשות... סתם מכניס אי וודאויות.
 

שנבדקות רק בבדיקה הזו.

והן פשוט נדירות יותר. ממש לא מדובר רק על ארבעים אחוז לסכרת.

אפשר להחליט לא לבצע את הבדיקה הזו. לגמרי החלטה לגיטימית. אבל יש אחוז של הריונות שביתר הבדיקות יהיו תקינים לחלוטין ועדיין תהיה תסמונת גנטית או מטבולית קשה שלא ניתן לזהות בדרך אחרת...

צעירה ממך אבל מעל 35. התלבטתי המון, זה הריון שחיכיתי לו הרבה. ב''ה עבר בשלום.

עשיתי בעין כרם. אפשר שם לבקש לא לדעת מה שמתחת לעשר אחוז סיכון או מה שהם חריגות שלא יודעים להסביר. אנחנו סימנו את זה.

אנחנו בנוסף הרחבנו לבדיקת אקסום. היא בודקת עוד דברים שאי אפשר לראות בבדיקה הרגילה וגם הסיכון אליהם עולה עם הגיל, אבל היא בתשלום פרטי ולא ממונת. אני הרגשתי שאם אני כבר ''מסכנת'' אני רוצה מקסימום בדיקה של דברים קשים שאני יכולה לעמוד בו כלכלית.  

באקסום יש או סינגל, שזה רק לעובר, או טריו שזה בודק את ההורים גם ואז יכולים להסביר חריגות גם לפי ההורים זה יותר מומלץ אבל מאוד מיקר. אז אנחנו עשינו רק לעובר ובעין כרם מאפשרים את זה. לא בכל מקום. ואם צריך אז הם יכולים להמליץ להרחיב גם אחרי קבלת התוצאות. המעבדה שם גם מהירה.

החלטות טובות, בהצלחה!