האחרון היה בערך במשקל הזה.

התכנון היה ללדת בסביבות שבוע 36-37.

בפועל ילדתי לפני, אבל מסיבה אחרת.

מתי עשית את האולטראסאונד הקודם?

היא היתה קטנה עוד לפני, או שזה נהיה פתאום?

הנחו אותך לעשות מעקבים של מוניטור וזרימות?

מוזר ששינו את התאריך, אם זה אחרי החזרה.

יכול להיות שלפעמים עובר נקלט בזמן מסוים, אבל לוקח לו כמה ימים עד שהוא מתפתח.

מוזמנת לשאול עוד.

כן אני כרגע באשפוז לצוגך מעקב ניטור וזרימות

רואים גם פעילות רחמית

אני לקראת אלקיטיבי 4

נתנו לי תאריך אבל אמרו שקרוב לוודאי שאלד לפני

מה הסיכוי ללדת לפני הזמן? אם תמשיך להתפתח אבל עדיין משקל נמוך זה קריטריון מצדיק לידה מוקדמת?

על סמך מה קובעים בעצם אם צריך ליילד מוקדם?🤷‍♀️

וכן ההחלט מוזר אוף

תודה על הסבלנות שיגעתי אותך!!!😅

במקרה של עובר מאוד קטן, חוששים שמשהו מפריע לו לגדול ושפתאום יהיו בעיות בדופק או בזרימות.

לכן מעדיפים ליילד מוקדם, ולתת לו לגדול בחוץ.

מצד שני, לא רוצים ליילד יותר מידיי מוקדם.

אז מחכים עד לזמן שבו זה כבר בסדר ללדת, אבל לא מושכים מעבר

שבינתיים עושים מעקבים, כדי שאם יהיה צורך אז יילדו.

אצל הגדולה שלי, חשבו לשלוח לזירוז בשבוע 38. בפועל כמה ימים לפני היו ירידות בדופק, אז כבר התחילו זירוז.

וזה תלוי גם עד כמה העובר קטן.

יצדיק סיבה ללידה מוקדמת?

בשלב שזה כבר בסדר ללדת, במיוחד אם קיבלת הבשלת ריאות, יכול להיות שיעדיפו שהיא תהיה בחוץ. או ישאירו לאשפוז להשגחה יותר צמודה.

אמנם לא ילדתי בזמן, אבל גם לי אמרו שכנראה אצטרך צלסטון, והייתי במעקב צפוף מאוד משבוע 30 (אחוזון 7.7) ועד לשבוע 38 (אחוזון 3), בסוף זרזו בשבוע 38 בגלל מיעוט מים...

לא נתנו לי צלסטון כי לא ראו סיבה, הוא המשיך להתפתח וכל המדדים היו תקינים ב''ה.

חשוב להיות במעקב, ולהיות עם היד על הדופק, כדי לוודא שאין שום בעיה ושהתינוק לא מפסיק לגדול לגמרי או שיש בעיה בזרימות של השלייה או במוח.

כן אני במעקב צמוד כרגע

מקווה שלא יידרש אשפוז ממושך ושאשתחרר אחרי המנה השניה של הצלסטון

שיחקנו בין האחוזונים 1-3+-

כשקרה מקרה דומה שוב לא נתנו צלסטון ולא התייחסו כמעט אבל זה היה אחוזון קצת יותר גבוה סביב 7-8

לא נראלי ש 1400 בשבוע שלך זה אחוזון 3

לי היה 1800בשבוע 36 והיה אחוזון 3 חושבת.

בכל מקרה, נהוג לאשפז היום מאחוזון 3 ומטה. גם לי היו קטנים כל ההריון (4 ילדים) , בכולם אושפזתי להשגחה חוץ מהאחרונה שדישדשה בין אחוזון 4-6 תקופה ארוכה בסוף יילדו בגלל האטות (וטוב שעשינו מעקבים צמודים)

זה מתיש, ארוך, מייגע, מחא חששות, הפחדות מצד הרופאים אבל בסוף זה משתלם, ילד בריא ושלם ואמא בריאה ☺️

מקובל ליילד בסביבות שבוע 38 היום בעוברים קטנים  

רק מוזר ששינו לך תאריך עכשיו בייחוד שזה ivf , לכן אני עשיתי מעקב או"ס צמוד משבוע 5 לערך שלא יהיה מצב בהמשך שיגידו שגיל ההריון לא נכון

הכי גדולה שלי נולדה בשבוע 36+4 (גם מבחינת השבוע וגם המשקל) ונולדה 2260 , מתוקה ומהממת 🤗

אני גם קיבלתי צלסטון וטוב שכך, לעוברים קטנים זה יתרון

לידה קלה בידיים מלאות!!

לא יודעת לגבי החישוב מחדש,

אבל לי הסבירו שבאחוזונים נמוכים מעדיפים לילד מוקדם כי פוחדים שהעובר לא גדל מספיק טוב ברחם מכל מיני סיבות.

אני הייתי במעקב צמוד של א"ס ומוניטור כל יומיים-שלושה משבוע 35 (שאז היא הגיעה לפחות מאחוזון 3 ונבהלו פתאום מהגודל, למרות שהיא היתה קטנה עוד הרבה קודם) וזירזו אותי בשבוע 37 (אפילו שהא"ס היו תקינים). כל הרופאים אמרו לזרז ב37, היה אחד שחשב שאפשר למשוך ל38 אבל דעתו לא התקבלה. בגלל ששמעתי את זה מהרבה רופאים קיבלתי את זה, למרות שכולם באותו בי"ח אז אולי זאת המדיניות שם, לא חקרתי...

למרות שהיו שאמרו לי שיאשפזו - בפועל זה לא קרה.

ב"ה נולדה בריאה ושלימה, רק קצת קטנה (2300)

היה מתיש המעקב וההלחצות של הרופאים שאולי זה מעיד על בעיות קשות ומתיש עכשו ההאכלה מסביב לשעון כדי שתעלה במשקל, אבל בעז"ה מקווה מאוד שזה יישאר מאחורינו. אפשר להיוולד קטנים ולגדול מצוין.

בהצלחה, בטוב ובידיים מלאות!

שיעבור לך בקלות הגידול נשמע לא פשוט!! אבל ב"ה שהחלק הקשה מאחורייך

הצלחת להניק? כמה נולדה?

אצלי זה מתווסף לתיק מורכב של ניתוחים וסיבוכי ניתוח וראו פעילות רחמית לכן חששו מכל המכלול יחד והחליטו לאשפז בעיקר בשביל הצלסטון

ב"ה היא נולדה 2300, לומדת לינוק עם הזמן. היום היא בת שבועיים, מתקרבת בחזרה למשקל לידה.

אני לומדת שזה מסע שדורש המון אמונה וביטחון (וההרפתקאות שלנו לא נגמרו עם הלידה...) הרגשתי שכל סיבוך בדרך רק מזכיר לי כמה אני קטנה בסיפור הזה.

לא פשוט עם הרופאים המלחיצים. אני הזכרתי לעצמי הרבה שהם רוצים לכסות את עצמם ולכן סוקרים את כל האפשרויות.

ערער אותי מאוד בשבוע 35 שרופא מומחה שאל אותי 3 פעמים בשיחה של כמה דקות האם אשקול הפסקת הריון. אבל הוא עושה את זה בעיקר בשביל עצמו...

אם יש לכם רופא שאתם סומכים עליו זה ממש יכול לעזור, בעיניי שווה גם כסף ומאמץ.

עוד דבר שעודד אותי מאוד זה לשמוע סיפורים מסביב על כל מיני לחצים וסיבוכים שאנשים סביבי עברו והיום מדובר בילדים ומבוגרים רגילים ובריאים. אני מאחלת לעצמי שכל הבלגן הזה ישאר זיכרון רחוק.

וכמובן תפילות, בסוף הכל זה הקב"ה, לא אנחנו ולא הרופאים עם כל ההשערות שלהם.

מאחלת ומתפללת שהכל יתבהר אצלך לטוב גלוי ופשוט! 

חיבוק גדול על המסע מתפללת שתהיי מאחוריו ותצאי ממנו מחוזקת ומחזקת!

גם אני מרגישה ככה מהרופאים וזה החצי נחמה

בעיקר שאני בעצמי נולדתי פחות מקילו ולא נתנו לי שום סיכוי והנה אני בריאה ושלמה וכבר לא פצפונת

משאירים אותי לעוד בדיקות

רצו שאעשה בדיקת מי שפיר סירבתי!!!

אני בת 31 סך הכל וילדים בריאים בבית

וואו עם הנבואות זעם שלהם התחילו לדבר על מומים ותסמונות

לא יודעת מה מלחיץ אותי יותר המומים או גם העובדה שייתכן מאוד ואלד פצפונת שתדרוש תקופה מאתגרת איתה..

הריון מאוד יקר וילדה שחיכיתי לה כ"כ הרבה

מחפשת אוויר לנשימה

הריון מורכב, מיועד לקיסרי, עם הערכות משקל מאוד נמוכות.

קיסרי מתוכנן היה לשבוע 36, צלסטון קיבלתי בלי קשר להערכת משקל.

אשפוזים היו גם בלי ההערכות משקל..

בשבוע 35 רצו כבר להכניס אותי לניתוח, הערכת משקל היתה 1.750. בהתייעצות עם הרופא שלי החלטתי לא להסכים, ולדחות עוד קצת.

נולד בסוף כעבור ארבעה ימים, בשבוע 36, במשקל 2.570

טעו בגדול..

שמחתי מאוד שלא נכנעתי ללחץ של הרופאים לעשות מלא בדיקות ולחץ בשבועות האחרונים לפני הלידה.

וואו אם ככה..

אני בכל מקרה גם עם תיק מורכב וזה בערך הדובדבן לכן הם יותר לחוצים

זו היתה הנקודת אור שלי. היה לי רופא שסמכתי עליו לחלוטין, והייתי בקשר צמוד איתו. היה זמין לי בכל שעות היממה, היה בקשר עם הרופאים במחלקה במהלך האישפוז, מעורב מאוד בכל הטיפול והשיקולים.

ההערכות משקל בכל השבועות האחרונים של ההריון, משבוע 30 בערך, היתה נמוכה. ההריון היה מאוד סיכוני, הייתי 3 פעמים בחדר לידה משבוע 30-35, וניסים עצרו את הלידה.

הרופא שלי היה מאוד החלטי בזה שאני לא גדולה, הילדים האחרים שלי לא נולדו גדולים, הגיוני לאור הסיבוכים שהעובר קצת קטן ביחס לנורמה שלי, וזה בסדר..

תחפשי רופא שאת יכול לבטוח בו, ולדעת שמה שהוא יגיד את תעשי. זה נותן הרבה שקט..

אומרות יכול להעיד?

מחכה לביקור רופא מחר אבל עד אז לחוצה

לקחו עוד שתן אמרו שאם עדיין ייצא לא טוב ישימו קטטר😵

זה ממש תלוי מי בודק ואיך, לי היו פעמים שהיה גבולי במרפאה ובאותו יום במיון היה בסדר

בכל מקרה עם זרימות לרוב לרוב לא מיילדים ככ מהר, פשוט עוקבים

לגבי השתן- לא יודעת להגיד לך. אבל למה קטטר?

חיבוק ענקייי❤️ הייתי שם ממש לפני רגע , מלא מלא הפחדות של הרופאים שהסתיים בתינוקת מהממת בריאה! 

מקווה רק שיתנו לי להשתחרר ולהמשיך מעקב במרפאה

קטטר כדי לקחת תרהית ישירות מהשלפוחית

תודה אהובה!!❤

בעז''ה שיהיו בשורות טובות🙏

מה שהכי חשוב זה מעקב רפואי ומעקב תנועות

אצלי באחת הבדיקות היו זרימות לא תקינות, ואח''כ הסתדר ולא היו שוב בעיות. אבל לא לקחת סיכון ולבדוק.

תעדכני❤️

משום מה לא ילדו אותי מוקדם למרות שהייתה קטנטה לאורך כל ההריון

נולדה במועד במשקל 2400, והייתי צריכה לריב עם כל העולם כדי להניק אותה ולא לתת תמ"ל

ההתפתחות המוטורית שלה הייתה קצת מעוכבת כי לא היה לה כוח וגם המעבר למוצקים היה מאתגר ממש.

היום התינוקת שלי בת 16, בכיתה יא, לאורך כל השנים היא ההיתה נמוכה יחסית ורזה מאוד, יש לה גיל עצמות שקטן בשלוש שנים מגילה והיא שוקלת היום כמוילדה ממוצעת בת 10, אבל בגובה היא כנעט כמוני ואני נמוכה אבל לא מאוד.

היא ילדה נבונה ומדהימה ב"ה, ויש לה את הקצב שלה בגדילה והתפתחות

לקחו מלא בדיקות דם.. מותשת מהמנוחה (יותר נכון מהבדידות )

החוסר הוודאות

הפחד מהלא נודע

הידיעה שזה רק השלב הראשוני במסע הקרוב (ניתוח קשה לפניי והגידול אם תצא קטנה אני מכינה את עצמי שלא יהיה קל)

יש לי נטייה קלה לנפילה לדכאון ואני מחזיקה בשיניים לא ליפול לשם

עם התינוק האחרון נפלתי חזק לדכאון אחרי לידה כשהסתבך איתו והיינו מאושפזים איתו הרבה על בעיות נשימה (על אף שדווקא יצא ממש גדול וגם קיבל צלסטון בהריון)

והאהובים בבית שלא מבינים איפה אמא נעלמה

מתחיל להיות לי קשה

לא קל להיות רחוקה מהילדים ומהמשפחה. להרגיש בודדה עם מלא חששות ודאגה לפיצי שבבטן.

בתקווה שהבדיקות יצאו תקינות ותשתחררי מהר הביתה

אם תרצי להעביר לי את שמך לתפילה בשמחה אתפלל עלייך.

אם תרצי לשלוח שם בפרטי.

בעז"ה בשורות טובות❤️

תפנקי את עצמך בדברים שעושים לך טוב

להזמין אוכל שאת אוהבת סידרה טובה סוג של בית החלמה לפני לידה

ממש מרגישים אותך מבעד למילים❤️❤️❤️

אשפוז בבית חולים זה ממש לא נעים!!!

ממשתחושת בדידות וחוסר אונים...

ועוד עם הדאגה ליקרים שבבית...

ממש מאתגר...

אבל יחד עם זה-

בע'ה הכל יסתדר לטובה!!!

הבדיקות יצאו תקינות

והלידה תהיה בזמנה, בע'ה!!

בינתיים תראי מערכונים

כמה שיותר לצחוק

אפשר לנסות לשלוח דש לילדים שבבית

בצורת מכתבים מאמא, אולי לקנות מתנות קטנות,

תנסי לשחרר לגביהם, לא לדאוג אלא לסמוך עליהם שיגדלו מזה🥰🥰

לעשות רשימות של הדברעם שאת רוצה לארגן ללידה

פלייליסט ללידה

לנסות כמה שאםשר להיות בעשייה תול כמובן מנוחה..

אם מתאים לך

לשלוח הודעות למגוייסות לשאול מה שלומן..

רק אן עושה לך טוב להעביר את המוח להצעסק בדברים אחרים...

איתך בלב❤️❤️❤️

ב'הצלחה גדולה בע'ה!!!

עברתי את זה גם לפני הלידה האחרונה.. (הלחץ מהרופאים... מעקב צמוד.. זרימות גבוליות מאוד ואשפוז קצר) ממש מרגישה אותך.

ניסיתי לנצל את הזמן להכנה ללידה, מנוחה.

עזר לי מאוד לכתוב את הפחדים. החששות. געגועים..

ובעיקר - ב"ה הצלחתי לקחת את הקושי למקום של להתחזק באמונה. ככה הגעתי ללידה אם אמונה גדולה שהדרך שבה תהיה הלידה היא לגמרי משמיים ולא תלויה בי (ניתוח/זירוז). רגועה ונינוחה.

עזר לי גם להזכיר לעצמי שהקושי הוא ב"ה לאוצר. מתנה.

שולחת חיבוק גדול גדול!

לא מצליחה להכיל את הדבר הזה

מה פתאום בעיה בזרימות

אני בחורה צעירה אין מחלות רקע על פניו הכל בסדר

ברור שהכל זה ה' והכל לטובה

אבל קשה לי

אבל העובר מבסוט והרופא אומר שהוא בכלל לא מודע שהוא קטן מתנהג כמו בחור בשבוע 40 חח

מה יהיה עם הזרימות אני ממש בחרדות כבר מההשלכות שלהם כלפי המשך ההריון וכלפי העובר בפרט

הכי חשוב שהעובר מרגיש טוב לא? איתי באשפוז לפני לידה הייתה משהי בשבוע 34 מאושפזת משבוע 29 בגלל זרימות אז כן אפשר לסחוב

את גם בשבוע סבבה יחסית לא? 

עד 36 לפחות אלא אם כן יש החמרה אז יילדו לפני

כרגע אני 33

כן זה מאוד חשוב שהוא מרגיש טוב ב"ה אבל הלחץ הזה לוקח ממני הרבה הרבה כוחות

אל תזרקו עגבניות אבל חתמתי אחרי שבוע + סירוב אשפוז.. האמת שהרופא כן ראה לנכון לשחרר כי היה שיפור בזרימות אבל הרופאה שהיתה ביום שהייתי אמורה להשתחרר החליטה שאין שחרור עם תוצאות כאלו אז סירבתי.. כעת במעקב כמה פעמים בשבוע.. כל מעקב שומעת את ההלחצות שלהם וקשה לי נפשית כבר

"ויתרו " לי על אשפוז נוסף אחרי המעקב האחרון כי לא הייתי מעוניינת וראו שהזרימות ב"ה חזרו להיות בסדר.. אבל במעקב הבא אם ימליצו שוב על אשפוז כבר לא אסרב כי גם הרופאה במרפאה ממש יצאה עליי אחרי הבדיקה שעשתה לי..

רוצה להיות אחרי הלידה כבר

עובר שוקל 1800..

כ"כ חריג?

כי ידעתי שאני אמורה ללדת ב34 -

בשבוע 34 עובר אמור לשקול סביב 2.200... אצלי אחת נולדה בשבוע הזה 1.650 וזה באמת קטנטן. ב"ה לא היו לה שום בעיות אחרות חוץ מזה והיא אפילו לא נזקקה לתמיכה נשימתית והיא מהממת 😍 עדיין קטנה ביחס לאחרים (חודשיים וחצי אחרי הלידה) אבל ערנית וחיונית

נולדה מוקדם בגלל המשקל?

אבל אצלי היה עובר יחיד, והוא היה מונשם.

הלידה לא היתה מתוכננת, ולא קיבלתי זריקה להבשלת ריאות.

ב"ה כיום הוא בן יותר משנה, עדיין פצפון בגודל,  אבל מתפתח בסדר.

תחשבי שאם את מגיעה לשבוע 36-37, שאז זאת כבר לידה בזמן, הוא בקושי יהיה 2 ק"ג.

ואם תלדי לפני, כי הזרימות לא תקינות, הוא יהיה אפילו יותר קטן.

מאושפזת כבר מעל שבועיים.. עוברית קטנה היתה בשבוע 35 1800 (נחשב קטן??(

זרימות עד הבוקר לא היו תקינות והיום בנס שוב התייצבו

הקטע שלא רוצים ליילד לפני 37/8

אלא אם כן תהיה החמרה בזרימות או מוניטור לא תקין או עצירה של הגדילה וב"ה אנחנו לא שם

אמרה אני עדיין פה ומרגישה שזהווו מים עד נפש הגיעו

מתגעגעת לילדים שלי

רוצה לבית

לא מסוגלת עוד

אבל מפחדת לחתום סירוב ואין צפי לשחרור

רק מחכים כרגע להערכת משקל נוספת

בבקשה תחזקו תתנו לי אור במצב הזה 

על בעיה..

זה מה שהיה מחזיק אותי.. בעז"ה לא נשאר לך עוד הרבה.. תנסי לחשוב מה את יכולה לעשות שיעזור לך, לקנות צ'ופרים? יצירות שיסיכו את דעתך? ביקורים של המשפחה?

אני מבינה שזה בפחות רוגע נפשי.. אבל זה שהילדים יודעים שאת לא נמצאת כי את הולכת להביא אחות קטנה, זה איזשהיא הכנה

וואו, זה כ''כ קשה!!!

וזה גם כ''כ חשוב להיות במעקב, במיוחד שיש מידי פעם זרימות לא תקינות. ככה במקרה של בעיה יצליחו לעלות על זה בזמן.

בית חולים יכול להיות מאוד מאוד מעייף.

אם מותר לך לצאת מהמחלקה ולטייל, אז אולי תעשי קצת סיבובים? אפשר להזמין בגדים מחו''ל, לכתוב מכתבים לילדים, או יומן...

זה באמת קשוח!

אבל תזכרי שזה לזמן מוגבל. בעז''ה בקרוב היא כבר תהיה אצלך בידיים, מתוקה וחמודה!

כל הכבוד שחזרת לאשפוז אחכ כמו שהרופאים המליצו לך.

זה קשה, זה קשוח, את סביב בדיקות, מוניטורים ארוכים, הלחצות בלי סוף של הרופאים, זה לא פשוט!! אך יחד עם זאת תזכרי שאת ממש בישורת האחרונה ותיכף את מסיימת.

אותי כן זירזו בשבוע 36 בגלל לידה שקטה בעבר , אז יש את האופציה הזאת. רק קחי בחשבון שכנראה תצטרכו פגיה וכו'

יכול להיות שהיא תהיה במשקל מספיק, תאכל כמו שצריך והכל יהיה תקין.

אבל אצל תינוקות קטנים שנולדים מוקדם יש סיכוי גם לקשיים.

ככל שתצליחי למשוך יותר, הסיכוי לפגייה יורד.

וגם אם תצטרכו, בעז"ה זה יהיה לזמן קצר.

הגדולה שלי נולדה בשבוע 37, במשקל 2260.

היא הייתה כמה ימים בפגייה בגלל קושי נשימתי. רק להשגחה.

אבל אין מה להשוות את זה לקטן שלי שנולד בשבוע 34 במשקל 1660.

הוא היה בפגייה הרבה יותר זמן, והיה צריך הרבה יותר התערבויות.

(אחיין שלי נולד 3 קג והיה בפגייה בגלל קושי נשימתי)

באופן כללי אם *הכל תקין* - במשקל לידה מעל 2 קילו לא צריך פגייה

בחלק מבתי החולים. יש בשיבא אני יודעת..זה לא פגיה ולא תינוקיה רגילה. ביניים עם יותר השגחה יום- יומיים ראשונים ואז מעבירים לתינוקיה הרגילה או לביות מלא. שלי נודלה 2260 בשבןע 36+ והייתה בביניים בימים הראשונים אחכ בתינוקייה- היינו סהכ שבוע.

לעןמת זאת הבן שנולד 2070 היה כן בפגיה בגלל קושי באכילה- היינו שבועים. נולד יום לפני 36

אז הכל יכול להיות זה תלוי בתינוק. בגדול מעל 2 קילו ומעל שבוע 36 אין צורך בפגיה

שבוע 37 משקל 1.880, פיצית ובפגייה..אני אחרי ניתוח ועוד לא קמתי לראות או להחזיק את הקטנטונת מלבד שניה בהוצאה שלה

 מתפללת שנעבור את זה מהר ונוכל להתחיל להסניף ולהנות ממנה ..מי שחוותה אשמח לטיפים ולחיזוקים

התאוששות קלה ומהירה לך ולקטנטונת.

בעז"ה היא תגדל כמו שצריך ותעזבו את הפגייה מהר.

אם את עדיין לא יכולה ללכת אליה, את יכולה להתחיל לשאוב (בשלב הזה עדיף לסחוט), ושיתנו לה.

אבל אם לא זורם לך, אפשר גם לא.

ותראי אחר כך אם היא מצליחה לינוק.

החלמה קלה, לך ולקטנה

שתהיה התאוששות קלה ונעימה, הסתגלות טובה לעולם והתפתחות בריאה ונינוחה

המון בהצלחה

שיעבור בקלות ובטוב, התאוששות מהירה והמון בריאות ונחת!

התאוששות קלה! לך ולקטנטונת...❤️

עוד תרוו ממנה מלא מלא נחת.

ממליצה לך להתחיל לשאוב כמה שיותר מהר.

בהתחלה מספיק ממש 1-2 מ"ג של קולסטרום- לסחוט ולהביא לה במזרק

את יכולה לעשות את זה במיטה....

אח"כ, כשתוכלי כבר לקום, 

תבקשי הדרכה מהאחיות בפגיה- הן גם יביאו לך חלקים למשאבה

ויסבירו לך מה ואיך לעשות.

הקולוסטרום חשוב במיוחד לקטנטנים.

ב"ה שהיא הגיעה למשקל הזה. בעז"ה תוך שבועיים-שלושה אתם כבר בבית.

אותנו הוציאו אפילו לפני 1.900 מהפגיה

ואין כמו לגדל קטנטנים, אמנם ההאכלות יותר מורכבות

אבל הם נשארים ניו בורן מלא זמן וזה כיףףףף

החלמה מהירה יקרה

התאוששות טובה וקלה

ושכל הבלגנים והקשיים יגמרו וישארו זיכרון רחוק!

תני לעצמך להתאושש, והנסיכה מחכה לך ומקבלת מה שהיא צריכה❤️

בעז''ה הרבה בריאות, והתאוששות קלה לך ולה!

התאוששות קלה ומהירה! גם אני ילדתי את האחרונה בקיסרי חירום- קמתי מהר מהמיטה למרות הקושי וב"ה תוך כשבוע הרגשתי כבר טוב

מלא מזל טוב 🙏

אין לי הרבה מה להוסיף על הדברים החכמים שאמרו קודמותיה, רק - שעם כל הרצון להנקה, שימי לב גם לכוחות שלך, שאיבה מסביב לשעון זה דבר מאוד תובעני. תנסי במסגרת יכולותיך, ובעזרת השם תצליחי להניק גם אם היא תקבל מטרנה חלק מהזמן. היא גדולה יחסית לפגיה אז כנראה שתצאו מהר והתקופה הזו תראה כמו חלום רחוק❤️

קודם כל המון המון מזל טוב!! עם כל הקושי, כיף שאת אחרי, ואפשר לשמור עליה מפה.

אני ממש מצטרפת חדשה שאת צריכה לשמור על הכוח שלך, להחלמה מהניתוח וגם לאחים וכמובן בשביל הקטנה, אז שימי לב אם חשוב לך בכלל, שהמאמץ על ההנקה, עם שאיבות וכו' לא חורג הרבה מהכוחות שלך. וגם, גם אם מאד חשובה לך ההנקה וחלב אם, אם כרגע את לא מצליחה לשאוב/להניק או לה אין כוח לינוק וכו', זה לא נורא שהכי תקבל מטרנה! הכי חשוב שהיא תצליח לגדול ולהתחזק, בעז"ה היא תצליח יותר בהמשך, כשיהיה גדולה וחזקה יותר.. אבל בשביל זה היא צריכה לעשות ולהתחזק וזה ממש בסדר אם תתקבל גם (או רק או בעיקר) מטרנה!!

המון המון מזל טוב וכוחות ובהצלחה!

אתן מדהימות!!!אנחנו מתרגלים למצב החדש ונרגשים מאוד מהנסיכה הקטנה 😍🥰

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

תמיד אוהבת לקרוא אותך.

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.

ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.

יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

הקטנה שלי אוהבת בעיקר לחם ופיתה וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.

אנחנו ננסה לתת לה מהמצות, אבל אם היא לא תסכים - אז נקנה פיתות ולחמניות מקמח תפו"א (הן לא בהכשר לפסח שאנחנו אוכלים, אבל לא תהיה ברירה).

והיא תזלול הרבה במבה (מזל שאנחנו ספרדים...)

גם קניידלך יש סיכוי שהיא תאהב, אני מקווה. (היא אוהבת פלאפל וכדורי פירה)

מקווה שהילדים הבררניים של כולנו לא ירעבו🤷‍♀️

בחג עצמו אנחנו מתארחים

מקווה שיהיה שם דברים לאלתר לה

אין לי תנור של פסח...

מערבבים הכל על הגז עד לאיחוד

על נייר אפייה ליצור עיגולים ללחמניות

ולאפות על 180 עד שמזהיב קצת לצערי לא זוכרת כמה זמן.. 

קשוח בלי שרויה..

אפשר פנקייקים מקמח תפוח אדמה 

כשאני רוצה שתאכל בשרי אני מערבבת לה טוב באורז או בקוסקוס וגם אז לפעמים היא מסננת את זה

אבל הם בסוף מסתדרים!!

אגב,

אפשר להשרות חתיכות קטנות של מצה במים כמה דק' ואז לסנן ולהכין עם זה מצה ברייט עם קצת חלב, זה מרקמית מאוד מזכיר פתיתים.

גם קניידלך זה אחלה. 

קינואה אתם אוכלים?

במקרה שממש לא מוצאת הייתי מתייעצת עם רב אם אפשר להקדיש סיר לבישולים שלה ולהכין לה פסטה קטניות ואורז..

עד גיל שנתיים בוודאי התירו לי לתת קטניות

אפשר גם מקמח מצה וגם מקמח תפוחי אדמה

מצה מפוררת עם חלב וסוכר או שוקו אחרי כמה זמן קצת מתרכך

מצה טוסט במחבת

אני מכינה אותו מראש לעניין, ברמה ששאלתי אותו "אתה זוכר מה זה ליל הסדר?" והוא ענה: "כן, החג שאין בו פסטה." 😂

לא שאני חושבת שההכנב הזו תעזור...

מקרה דומה - ילד שלא אוכל וממש בורר.

כן אמרו להכין בסיר נפרד ולא בסיר שישמש גם אותנו.

אפשר גם מצב מטוגנת, קציצות ירקות פירה

זה בערך מה שמתכננת להכין כל יום כל היום 

לק"י

אפשר גם לצאת לפיצה או משהו כזה.

(במצב הנוכחי אני אוותר).

אפשר לאכול בחוץ.

פיתות בבוקר, צהרים וערב

לעצמי השארתי יוגורט עם גרנולה לאכול בעבודה בבוקר 

או לבשל על גזיה במרפסת? משהו פשוט כמו פסטה ונקניקיות.

אפשר בערב טוסטים אם הטוסטר עוד לא מוכשר.

חביתות וסלט/ירקות שהוכנו בכלים של פסח ואוכלים בחדפ.

בוקר וערב פיתה עם משהו קליל- גבינה כלשהי או ממרח אחר שאוהבים

אבל ההורים שלי היו קונים פיצות ואבא שלי היה יורד איתנו לגן שעשועים

זכור לי כחוויה וגם כפרס על הניקיונות

כדאי רק להיות בגינה בסמוך למקלט

ונאכל ארוחה אחת בחוץ פיצה/פלאפל

יש גם שאריות מארחות אחרות שנוכל לחמם במיקרוגל

וזהו מחר כבר נהיה אחרי

בהצלחה לכולנו...

התגובות שלו נורמליות, לא אפאאי, מגיב כמו שהוא בדכ?

אם כן אני חושבת שזה מסםיק.

לא בטוח שהיא תשלח אחרי ככ הרבה שעות, תלוי רופאה אני חושבת.

ועכשיו הוא נרדם

מותר לישון אחרי שנפל?

אוף אני לא מאמינה שזה קרה לי

מכיוון שכנראה זה קרה מזמן נשמע לי הגיוני שזה בסדר שירדם. מצד שני אני לא רופאה..

מבינה אותך, העייפות הזאת בלתי בלתי נסבלת...

במצב דומה לשלך הצמדתי את המיטה שלי לקיר כדי שזה לא יקרה, ופעם אחת כשהשתמשתי במתחברת ולא יכלתי, שמתי אחרי המתחברת שידה קטנה כמעט בגובה המיטה עם מזרן קטן עליה שאם יתגלגל לא יפול חזק אלא יפול לשם

כנראה שעכשיו הלול גם בלם את הנפילה

הלול צמוד למיטה שלי וכשהוא נפל הלול התרחק מהמיטה

ותבדקי אם יש אפשרות לנעול את הרגליים של הלול או להצמיד לקיר בין המיטה שלך לקיר כדי שלא יהיה ללול לאן לזוז. אפשר גם מתחברת ואז הוא יתגלגל פנימה אליה

ואולי נפל לפני שבכה ולא מיד בכה?

אןף

אני מכניסה את עצמי לסרטים, אני אלופה בזה

כנראה לא שם קיבל מכה

אני מתלבטת אם ללכת לרופא או להתקשר

ותוהה לעצמי אם יש סיכוי שתגיד משהו אחר חוץ מללכת למיון

כי אני נמצאת המון בבתי חולים עם אחד מילדי

שומעת המון דברים

אבל כדאי שרופא יראה אותו, כנראה שהכל בסדר! מלא ילדים נופלים מהמיטה

וזה מלחיץ אבל ברוב הפעמים הכל בסדר

אז אולי אני הצד הלא נחמד עכשיו

לגבי אישונים מורחבים- קחי פנס של פלאפון ותכווני לעין אם את רואה שהאישון מתקטן לגודל קטנטנן זה סימן מעולה 

לק"י

רגיל. לרופא יש פנס אחר.

@פה לקצת קרה לנו גם פעם באמצע הלילה עם תינוקת בת כמה חודשים.

נסענו למיון, ושם בדקו ושחררו עם סימני אזהרה למה לשים לב. עכשיו בבוקר אפשר ללכת לרופא.

בגדול, הסכנה היא מנפילה מגובה של פי 2 או 3 מהגובה של התינוק.

וחיבוק, זה באמת מלחיץ.

היא לא שלחה למיון. שאלה כמה שאלות לגבי ההתנהגות שלו, ואמרה שאם אני לא רואה משהו חריג אז אפשר להישאר בבית.

אותי זה מרגיע להתייעץ עם גורם רפואי...

וחיבוק, זה בטח היה ממש מלחיץ❤️

עכשיו חזרנו מהרופאה, היא אמרה שב"ה הכל נראה בסדר ורק להמשיך לעקוב.

ואני מנסה לחשוב מה אני עושה שפעם הבאה זה לא יקרה וגם אם חלילה ארדם הוא לא יפול.

המיטה שלי צמודה לקיר ומהצד השני הלול של התינוק.

אני לא אניק בלי להישען כי זה גם מסוכן, אז במקום להשען על הקיר אשען על הלול.

או שלא הבנתי נכון?

לק"י

את יודעת להניק בשכיבה?

אני מניקה בשכיבה, והתינוק ישן בין הקיר לביני. אבל אנחנו ישנים ביחד.

בישיבה הייתי נרדמת...

(כם בשכיבה אני נרדמת אבל התינוק לא יכול ליפול)

עשיתי את זה עם הגדולים אבל זה גורם שכל הלילה הם ינקו כי כל פעם היינו נרדמים

אבל באמת רעיון לנסות איתו, שכחתי מזה

מעדיפה להניק כל הלילה מאשר שיפול שוב

שאם הוא יפול שוב זה יהיה למקום רך

התמונה שלו זרוק על הרצפה לא יוצאת לי מהראש

תודה לה' שזה עבר בשלום!

יש טיפים להנקה בשכיבה כדי שלא נרדם לפני שמסיים לאכול?

או שאצל כולן זה ככה? כשאני מניקה בשכיבה מרגיש לי שאני מניקה כל הלילה כי הוא נרדם כשמתנתק ואז מתעורר אחרי כמה זמן להמשיך ככה כל הלילה.

אני משתמשת ברגילות מכובסות.

תחתיות לסירים- האמת יש לי מלא, אז חלק משמשים לפסח.

אפשר לשים מגבת.

נטלה- יש לנו פשוטה מפלסטיק.

אם זה מפלסטיק, אני חושבת שאפשר לנקות טוב ולהשתמש ברגילה.

אולי גם אם זה מחומר אחר. סך הכל משתמשים בזה רק למים קרים.

תחתיות אישית אני קונה את הפושטיות עם החורים

אני לא בטוחה שצריך חדש, ממליצה לך לשאול בטתר ישיבה או משהו (חכולה לשאול בשבילך אם תאצי)

נטלה לא חושבת שיש בעיה

פשוט מנקים אותה הייטב ( אם זה זכוכית טולי צריך עירוי? אינלי מושג ויכולנ לשאול בשבילך) 

אם היא ממתכת, בעירוי מים רותחים עם חומר מפגל.

מגבות אנחנו מכבסים ומשתמשים בשל כל השנה

תחתיות לסירים-אפשר לשים מגבת, אפשר קרטון ביצים.

תחתית לסירים - מזכוכית/ מעץ -

ניקיון ועירוי מים רותחים,

מגבות-לכבס,

נטלה - לנקות

בהצלחה! 

מגבות אני אוהבת להתחדש אבל משתמשת גם בישנות

תחתיות לסירים - אני לא משתמשת בשלי של ימות השנה ונראה לי שאין לי גם כי חידשתי לפסח הקודם והעברתי לימות השנה

הכי הרבה על מגבת אבל תכלס אפשר לשטוף טוב עם סבון ולשפוך מים רותחים

חשוב מאוד לבדוק מאיזה חומר הם. נטלה מניחה שפחות קריטי כי זה לרוב רק עם מים קרים, אבל תחתיות סירים ששמים עליהם סירים רותחים חשוב לבדוק אם זה חומר שצריך להכשיר 

אם יש מכשירי "חמץ" כמו טוסטר וכדו' האם מספיק להצניע אותם או שצריך למכור אותם?

אם כבר מוכרים את החמץ שעל המכשיר

וזה כבר תחת מכירת חמץ שבלוע בהית

או תחת ביטול חמץ

פערים הלכתיים

בין כן צריך למכור

לבין אם מוכרים צריך להטביל שוב כי זה נקנה מגוי..

לבין אפשר

וכו..

ומצניעים

לא מוכרים כלום לגוי

את המגבות ב60 מעלות לפחות

סירים אפשר להניח על מגבות או על כמה מפיות

וליטול ידיים אפשר גם מקופסא חד פעמית של חצי ליטר

יש נטלות זולות ופשוטות אבל אם את לא מגיעה לחנות זה מה שהייתי עושה

אני שמתי לב שיש מגבות שהתפחתי איתן בצק והוא נדבק ולא יורד ממש טוב הכל בכביסה.

אז יש לי אחרות לפסח

מוכרים כמו כובעי מקלחת כאלה, רק לאוכל😅 זה מגיע בגודל אוניברסלי, ממש כמה שקלים במקס וכד וזה מיועד לזה בדיוק

ממליצה להשתמש. מעליו שימי מגבת 

נשמע שאת מיובשת ממש.

וזה יכול להחיות אותך לכמה שעות ולתת לך כוחות.

ולשחרר השנה.

לא לעשות כלום.

שבעלך יעשה ותביאי מנקה ובייביסיטר לילדים

את אישה גיבורה שעוברת הריון קשה ונותנת לעובר את כל מה שהוא צריך.

אני לא מבינה מספיק בהיפראמזיס אבל נשמע לי שאת צריכה אישפוז ביתי ונוזלים על בסיס קבוע אם את לא מצליחה לאכול.

אני ממש בהלם מעצמי כמה סמרטוט נהייתי.

שיתפנו כל מי שיכול אולי איכשהו לעזור כאן, יוצא שכל המשפחה יודעת, משני הצדדים, ומעקמים עלי פרצוף.

שולחים לי הודעות של 'מה הבעיה, תאכלי על הבוקר xyz ויעבור'

אני לא מיובשת מאוד כרגע, כי כן מצליחה להכניס נוזלים ברוך ה', אבל אנחנו בהחלט עם יד על הדופק

מהבחינה הזו ונפנה לעירוי כשצריך

וכמה באמת אין אפשר לתפקד.

הכי הגיוני בעולם שאת מרגישה ככה..

אצלינו זה שיקול של מתי להפסיק מניעה לפי הכוחות של בעלי לעזור בבית יותר.. 

ובאמת שמי שלא חווה לא מבין.

אבל כן..

תחילת איראן של עם כלביא הייתי בתחילת הריון.. וילדתי 3 שבועות לפני ששאגת הארי התחיל

ברחתי להורים שלי כי לא היה לי ממד ועם בעל במילואים לא יכולתי להיות שנייה לבד בבית.. 

ולא ידעתי שגם בעבר היה לך היפרמאזיס בהריון...

בעם כלביא נסעתי אליהם..

עכשיו רוצה את החופשת לידה שלי בחזרה.. רוצה שיפסק האכילה הרגשית וארד קצת במשקל,  רוצה להיות אמא טובה לילדים שלי עם סבלנות והכלה.. 

והיה לי בכל ההריונות חוץ מהשני שבו הנקתי עדיין את הגדולה . 

עכשיו אני נזכרת שכתבת כאן בעם כלביא, וואי זה נשמע משוגע לגמרי אז אני ממש שמחה שנסעת ומקווה שעבר בטוב!!!

ומבינה אותך ככ, כשחופשת הלידה שלי יצאה על החגים בלידה הקודמת היה לי קשה מנש.. וזה קושי שהמשיך איתי גם אחרי כי העומס היה מאוד אינטנסיבי.. אז רוצה לדחוף אותך להיעזר כמה שיותר ולהוריד מעצמך כמה שיותר!!! ולהתאוורר ולהתרענן ולקחת זמן שקט לעצמך פה ושם🩷🩷

והאמת.. גם מבינה אותך ככ על התחושה שרוצה להיות אמא טובה ותחושת החמצה של התחושה כשאנחנו לא שם.. אני גם בדיוק ככה עכשיו.. אבל אחרי הלידה זה היה יותר בהרבה וכן, כי לוקח זמן בטח בנסיבות שלך לטלטלה של הלידה לעבור..

זה ממש נותן לי הרגשה טובה שאני מרגישה שאני מצליחה להיות טובה איתם.. וכשאני לא זה מבאס ומוריד אותי אבל גם לפעמים אני פשוט לא מצליחה... וצריכה לקחת את זה פחות קשה... יעבור..

קיצור חיבוקקקקק גדוללללל ומלא כוח!!!!

את מדהימה ואלופה ותודה תודה תודה תודה על המילואים!!!!💗💗💗💗

כבר לא זוכרת שילדתי.. יש תינוקת מתוקה כמובן אבל הספקתי לשכוח שאני יולדת.. .

תודה על ההזדהות והחיזוקים ♥️

וסליחה פותחת יקרה על הניצלוש!!!

🩷🩷🩷

ולא בהיכרח קשור לירידה במשקל, והיפרמאזיס.

ההורמונים חוגגים ומתישים יותר.

לגבי אכילה, שתיה, הכי חשוב זה לשתות כמה לגימות כל כמה זמן.

לגבי שתיה- לפעמים שתיה קרה עוברת יותר טוב. לפעמים חמה. הייתי נמנעת משתייה שעלולה לעשות ליחה ולהגביר את הבחילות.

ואפשר לנסות מאכלים שאולי יעברו יותר בקלות ואולי לא. כמו בייגלה, צנים. גם, כמה ביסים כל פעם. לא להתפתה לאכול יותר.

ועוד משהו- תנסי להבין אפ זה בחילות או גם צרבות. כי גם צרבות עלולות להגביר בחילות.

בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם רופא. אולי במקום זופרן יש עוד אופציות.

אין לו פתרונות... הוא אמר שיש או בונג'סטה או זופרן, וכל השאר חלשים מידי ולא רלוונטיים בשבילי.

עירויים כשצריך ושלום

היו לי גם הריונות בלי היפראמזיס. אני יודעת מה זה בחילות הריון נורמליות ועייפות נורמלית בתחילת הריון..

רחוקה משם לצערי.

במצב של היפרמאזיס הרבה יותר קשה ומורכב...
 

קצת לשתות, לאכול דברים יבשים, וכל זה...זה אחלה במקרה של בחילות שהן לא היפרמאזיס.
היפרמאזיס זה היפרמאזיס זה לא רמות, לא סבל, זה לשכב במיטה, זו חוסר עשייה, אין בזה רמות. פשוט לשרוד

מי שלא חווה לא מבין.

ויש כאלה שכלום לא עוזר להם.

לא בייגלה או צנים וכדומה...
רק ללעוס קרח ולהתפלל לשרוד

התייחסתי רק למה שכתבו פה לאכול ביגלה, צנים, לשתות חם, קר... זה לא רלוונטי בכלל להיפרמאזיס.

גם למוריה על העצות וגם לך על הנרמול של הסיטואציה.

יש רמות בהיפראמזיס. מודה לה' כך הזמן שאני לא מאלה שמאושפזות 9 חודשים עם זופרן בוריד.

אבל כן, הרמה של הפעם הזו היא אכן לשכב במיטה ולחכות.

הזוי לי ברמות איך מבנאדם סופר פעלתן שהכל עליו ועוזר לכולם פתאום תוך יום אחד אני מרותקת למיטה וכולם מפרפרים מסביב לתפוס את כל המטלות שלי.

ומתסכל.

אבל באמת תודה לה' שזכינו.. לא ברור מאליו בכלל. חיכינו כבר כמה שנים להריון הזה. 

את מתארת חיים קשוחים ממש כאילו את מתארת טיול בטבע, בסבבה כזה..

את מדהימה!!!

את מביאה חיים לעולם!!

את עושה בשביל זה ככ הרבה וסובלת ככ הרבה,

כל דבר קטן שאת עושה במצב הזה זה מדהים מדהים מדהים!!!!!!

ונמשע שצריך עירוי...

לחיות על אוויר זה קיצוני...

מצדיעה לך ככ ככ ככ ככ!!!!!!

פסח רק על מישהו חיצוני על תטרידי את עצמך בזה בכלל!!!

את בהריון עם היפרמאזיס
סורי שאין לי פתרונות
כי להיפר מאזיס כלום לא עוזר, רק לישון.

נשגב מבינתי היכולת להתמודד ככה

בע"ה שה' יתן לך הרבה כוחות וירבה שכרך!!!!

בעבר במייל של הסימפיות פרסמן מישהי שמומחית לנושא ההיפרמאזיס, לחפש לך את הפרטים?

קשה לי כל כך הקריסה הזאת וזה שהכל נופל על אחרים.

תודה לאל שיש מי שמתגייס ועוזר אפילו בערב פסח.

גם כשאני מנסה להרים את עצמי ולעשות אני צונחת מאוד מהר בחזרה למיטה.

נראה מה יהיה הלאה.

כרגע שורדת את היומיום. 

את עובדת קשה גם בלי שאת זזה מהמיטה.

ב"ה שיש תמיכה.

ובע"ה שיהיה בשמחות אצל כולם.

איזה יופי!!

זה משמיים

ורצון ה' הוא שלא תנסי לצאת ואז לקרוס אלא לשמור על כל טיפת כוח שתהיה בשביל הגוף והעובר ורק רק רק לנוח!!!!

שקיבלתי עירוי והנחיה לעירוי פעם ביומיים
 

מקווה שמכאן יהיה טוב יותר

תודה לכל מי שדאגה ותמכה! חיזקתן אותי מאוד! ❤️ 

טוב שקבלת.
בעלי למד שגם אם אין לי כוח ואני לא רוצה,
הוא מתעקש איתי לקבל עירוי וזה ממש עוזר ומאושש.