בגילאים האלה שיחקו אצלי במגנטים הרבה, מכוניות וכד׳, ויצאנו איזה פעמיים עם בימבות אופניים קורקינט וכו

בימי חול אני מנסה וכל פעם מצטערת, הגדול בפייז כזה של אני מחליט על עצמי ואת לא מחליטה עליי ואם לא בא לו לבוא אני פשוט צריכה לקחת אותו בכוח על הידיים, והוא כבד לי ומשתולל והקטנה מתחילה לצרוח שהיא גם רוצה ידיים וזה פשוט נהיה סיוט.

וגם אם הוא כבר בא אז הוא לא מקשיב לכלום, כאילו בא לו לטפס עכשיו אז הוא יטפס, ואם לא הסכמתי לו משהו אז הוא יתחיל ללכת לכיוון השני או יעצר על המדרכה, או פשוט יעשה מה שהוא רוצה, ואני עם עגלה ועוד ילדה וגם לי בא  פשוט כבר להגיע הביתה ודי אין לי כח לזה.

אם בעלי בא זה יותר סביר אבל הוא לא הרגיש טוב היום אז זה לא היה אופציה.. 

מצד אחד ויל תיאום ציפיות שלך מצד שני, כי בסוף, אי אפשר להיתקע איתם כל הזמן בבית

זה חונק את כולכם וחבל, הם יכולים להינות

שלי עם הפרש דומה, שנה וחודשיים, את הקטנה הייתי לוקחת בעגלה, הוא היה מצטרף עם איזה כלי תחבורה
 

אולי תקני כמה משחקים שמותר בשבת ותוציאי אותם רק בשבת

אולי זה יגרה אותם לשחק?

אפשר גם ספרים

יש לך מגנטים? זה ממש מעסיק

אפשר גם מגנטים ששמים על המקרר, אצלי בן שנתיים וחצי אוהב ממש

אמרת שפארק זה לא רלוונטי אבל סיבוב בחוץ אולי כן?

הקטן בעגלה, הגדול נותן לך יד וסתם מטיילים

אפשר לשבת על הספסל ולאכול משהו קטן

חלק מהטיול ;)

ציפית לאיזה בשורה וואלה, הם יותר נהנים לבנות במגה בלוקס...

והם גם אוהבים אותם. הבעיה ששניהם תמיד חייבים לשחק בדיוק במה שהשני משחק עכשיו אז לפעמים זה בטוב אבל לפעמים ריבות...  

אבל בעיקר זה הרבה דברים כמו הרכבה ומכוניות או מסלול רכבות שהגדול בונה ומתאמץ והקטנה שהיא שובבה פשוט באה ומפרקת לו והוא מתעצבן. פעם היה יכול לשחק חצי שעה עם הדברים האלה אבל היום הוא לא נהנה, כי כן בא לו שנהיה באזור אבל לא איתה ולא עם הצרחות שלה שהיא רוצה עכשיו את מה שיש לו אז הוא מעדיף לקרוא ספרים, אבל כמה אפשר..

מה שהוא עושה איתה בשמחה זה להעיף משחקים וצעצועים לכל חלקי הבית. (מקיים באדיקות את הפראפרזה לביטוי הידוע: אם אתה לא יכול להרכיב איתה, תפרק איתה😅)

אצלי התחלתי ללכת לתפילת ילדים עם שלושתם.

זה נחמד מאוד. רק הממתקים שאחרי קצת אובר... אבל מי שמעבירה את זה אלופה.

אחר כך הולכים לבית הכנסת של אבא. יש גם קידוש בבית הכנסת אז השארים.

חוזרים הביתה.

קפה.

קצת קריאה. קצת משחק.

סעודת שבת.

בעלי קצת נח ומרדים את האמצעי. אחר כך הולך לשיעור עד 4.

בינתיים אני איתם.

משחקת עם הגדולה. דואגת לתינוק.

כשבעלי חוזר זה הזמן שלי.

הם בדיוק אוכלים א.בוקר, ואז צריך מהר להתארגן להתלבש,, להגיע בול בזמן כדי לא להתייבש בשמש/גשם ולא לאחר..

אבל אולי זה טיפה יעשה לנו לוז. ננסה

אם מזג האויר מאפשר.

אפילו ל5 דקות טיול, עצם שינוי האוירה מרגיע אותם קצת וגורם לעניין כשחןזרים הביתה

אם אי אפשר אז אנחנו מפצלים בינהם (4 ילדים)

נגיד 2 במשחק בשטיח ו2 במשחק בשולחן, זה גם מרגיע קצת את האוירה

וכן, אני או בעלי צמודים אליהם רוב הזמן כדי שיהיו עסוקים....

ילדים בנדיטים חייבים אוורור בחוץ.

כדאי לעשות את זה משהו כמו הרפתקאה שווה לצאת בשביל זה וזה ידרבן לשמור על הכללים.

למשל לעשות פיקניק בפארק עם עוגיות/ קרקרים ושתיה,

לצאת לפארק מרוחק יותר,

את בת השנה וחצי אפשר לשים בעגלה, ולגבי בן ה3 צריך להבין מה מונע ממנו לצאת בטוב, ומשם לטפל בזה.

ברגע שתשימי את האצבע על הקושי בהצבת הגבולות, תוכלו לעבוד על זה כשבעלך או מישהו יוצא איתך ואז כשהוא ילמד יהיה לך יותר קל.

וממליצה להתחיל עם טיולים של 10 דקות. ולהחמיא לו כל דקה בערך איך הוא מתנהג יפה בטיול ואיזה כיף לכולם כשהוא מקשיב וכו'...

ואז להעלות הביטחון אצלל שזה אפשרי.

וגם, לא להתרחק מדי מהבית שאם את חוטפת קריז חוזרים מהר.

עוד טיפ- להתחיל בימי חול כשבעלך כן בבית ואתם יוצאים לבד ובהכי גרחע את מתקשרת שיעזור לך לחזור הביתה..

שוב- לא בכעס, כי פשוט כשלא מקשיבים לכללים לא נעים להיות בחוץ... 

עונה פה גם ל @המקורית ול @מדברה כעדן. 

  אבל בכללי בן ה3 עובר תהליך והוא לומד שאפשר להגיד לנו לא ולגלות רצון עצמאי וגם פשןט *לעשות* מה שהוא רוצה. שזה דבר חיובי סך הכל, אבל די מחרפן כשהוא מחליט לטפס על קיר סלעים בגן שעשועים ואת צריכה לדאוג לו וגם לדאוג לקופיפונת קטנה שמבחינתה לרוץ ממך זה דבר מרגש.

אין לי מה לצאת איתם אם היא רק קשורה בעגלה, יש לה מלאאאאא אנרגיות לפרוק, אז אם אני יוצאת אני אתן לה גם לשחק.

ואנחנו מחמיאים לו כל הזמן, אבל מספיק שאני לא מרשה לטפס על איזה חומה והוא מתחיל להפגין, במקרה הטוב מתיישב על המדרכה ולא זז, במקרה הפחות טוב מתחיל ללכת ואני צריכה לרוץ אחריו עם עגלה.

באמת זה יותר קל כשבעלי נמצא אבל הקטע של - אם לא אז לא יוצאים אני לא מרגישה שהוא מפנים את זה כל כך, כלומר הוא מבטיח 200 פעם להתנהג יפה אבל בשניה שיש לו איזה רצון אחר הוא שוכח שהבטיח (וזה ילד עם יכולת איפוק מטורפת, לא שם הבעיה), ועוד יותר הוא יכול להתחיל לעשות הפגנות שהוא לא חוזר הביתה כי אז לא ניקח אותו יותר החוצה

אף שהמצב אצלנו כבר אחר לגמרי:

* להניח מזרנים על הרצפה ולתת להם לקפוץ.

* להניח מזרן בשיפוע על הספה ולתת להם להתגלש עליו (בהשגחה צמודה שלך).

* לתת להם "לעזור" לך בהכנת סעודה שלישית (להניח צלחות לא שבירות על השולחן, להכניס אוכל לתבנית בשביל לחמם, לחתוך ירקות בסכין חד"פ).

* לקרוא להם ספרים - אבל להפוך אותם להצגה שלמה וארוכה, בשיתוף פעולה איתם.

* לשיר ביחד שירי שבת, אפשר גם לרקוד.

* משחקי הרכבה ובנייה גם יכולים להעסיק זמן מה.

* לעודד משחקי דמיון - אבא-אמא, חנות, טיול בחוץ...

מה עם בעלך, דרך אגב? הוא יכול להיות שותף?

ואם יציאה לפארק לא רלוונטית - לרדת למטה לסיבוב ברחוב יכול להתאים? (לא כשיש גשם סוחף, כמובן...)

הם בהחלט אוהבים לקפוץ על המיטות ולהתגלש על הגב של הספה..

וננסה גם את הדברים האחרים.

בעלי בדכ עוזר אבל עכשיו הוא מצונן אז הוא מתפקד כמו גבר מצונן מצוי - כלומר בטוח שהוא גוסס.

לצאת בכללי לא רלוונטי כי הגדול מביע עצמאות על ידי חוסר הקשבה מוחלט למה שאני אומרת (לא משנה כמה פעמים הוא מבטיח שיקשיב), אז האתגר הזה גדול עליי כרגע

מקווה שבשבתות הבאות בעלך ירגיש טוב וביחד תעסיקו את הילדים.

ובאמת מבינה אותך שבלתי אפשרי לטייל עם ילדים בלתי ממושמעים (אני תמיד אומרת שהתאומים גרמו לי להפסיק לצאת עם הילדים לגני שעשועים - כי מגיל שנתיים בערך היה סיוט לצאת איתם החוצה כשהם כל הזמן בורחים...) - אבל אם בעלך מרגיש טוב ופנוי אז אפשר שתטיילו כולכם יחד בחוץ, ושהוא יהיה אחראי על הגדול...

בעה מקווה שזה לא יקרה עוד הרבה.

אבל עדיין הם כאלה שובבים ובא לי קצת משחקים נינוחים.. 

נחת, כמו שהייתה פעם...

בע"ה זה יעבור כשהם יגדלו❤️

פליימוביל

מגה בלוקס

ספרים

כלי מטבח ובכללי משחקי דמיון

לצאת החוצה לגינה? 

ואני מזדהה, לא לגבי שבתות דווקא אלא כל אחר צהריים של כל יום...

אבל נשמע שאצלי כן קצת יותר שפוי, רוב הזמן הם לא משחקים ביחד אלא כל אחד ועניינו. הגדול יותר מעסיק את עצמו, הקטן יותר הופך את הבית...

אז קודם כל אני מרשה לקטן להפוך את הבית בגבול הסביר ואחר כך גם האיסוף הוא חלק מהמשחק, נניח לפזר משחק ברחבי הסלון ואחר כך לאסוף את המשחק לקופסא, לפזר הוא לגמרי עצמאי, לאסוף הוא קצת צריך דירבון אבל מאוד נהנה גם מזה כשזה באוירה הנכונה...

הגדול (ולפעמים גם הקטן) אוהב מאוד לשחק בכלי מטבח, הכנתי לו תנור קטן מקופסת עוגיות, יש לו כל מיני כלים וכל מיני מצרכים והוא יוצר מזה עולם ומלואו בדמיון.

משחקי הרכבה למיניהם- מגה בלוקס, סברס, מגנטים, צינורות וכו' מעסיקים אותו בערך 20 דקות, אם יש הרבה חלקים אז זה נהדר לשניהם ביחד.

משחקי קופסא- פאזלים, לוטו, משחקי התאמה של צבעים וצורות, דגמים (כמו פטריות, משושים וכאלה שצריך לסדר על לוח לפי ציור מסויים), משחק זיכרון- הגדול יכול לשחק בהם לבד אבל רק כשהקטן לא מפריע.

בובות, חיות, מכוניות- צריך להיכנס למוזה אבל גם הגדול וגם הקטן נהנים מהם לפעמים. אם את מתווכת ועוזרת להם להיכנס לוך משחק דמיון עם סיפור אז בכלל נהדר.

הקטן אוהב- מסירות בכדור, מגדל כוסות, מגדל טבעות, בימבה.

סיפורים שאני מספרת וספרים שהם מדפדפים לבד.

אני מפצלת אותם מחוסר ברירה, כי זה יכול להיות סיוט, אז לפעמים זה יהיה כשהקטן ישן ולפעמים אני אעסיק את הקטן כדי שהגדול יוכל לשחק בעצמו ולפעמים הגדול משחק ליד השולחן הגדול.

בעצם אצלינו הקטן תמיד בודק מה הגדול עושה אבל הגדול דווקא אוהב לעשות דברים אחרים מהקטן.

לפעמים אני פשוט משחקת איתם רצה אחריהם

מידי פעם משחק

יציאה למרפסת מסתכלים בחלון

אוכלים

נותנת להם לפרוק ולפלגן  אבל זה חלק מההנאה שלהם ,  

חלק מהמשחק שלהם זה לפלגן ביחד להפוך הכל.

מספרת סיפור. שואלת מה היה בגן , דיבורים קצת

איך עושה פרה ..

שרה להם

עגלה ובובה, בימבה

עבר עריכה על ידי פה לקצת בתאריך י"א בטבת תשפ"ה 23:04

ככה שיש גם יותר מה לבלגן

לנו יש שלל משחקים, משחקי הרכבה, קופסא, ספרים, מגוון מכוניות

ואנחנו ממש מתיישבים איתם על השטיח ומשחקים (או קוראים לעצמנו משהו אבל הם מרגישים שאנחנו בשטח)

וגם משחקים איתם מחבואים, בכדור, ובמשחקים עצמם.

(ונזכרת שהם גם מאוד אוהבים שבעלי בונה להם דברים, נגיד מערה מהכריות של הספה, מסלול לקפיצה והשתוללות עם מזרנים, אוהל משמיכות וכסאות. אבל זה רק ביום חול ולא בשבת)

ואם מישהו רוצה משהו שיש אצל השני אז מסיחים את דעתו או אומרים לו שיחכה בסבלנות ועוד מעט האח יביא לו (כי סיים או כי צריך לחלוק אז כל אחד משחק קצת ומביא לשני)

אבל באמת אני חושבת שהמפתח זה להיות צמודים אליהם  ולשעשע אותם כל הזמן 😆

עריכה:

אנחנו גם עושים הפסקת תה (תמיד מלווה בעוגה/שוקולד/משהו טעים אחר)

זה עוזר להם רגע להתאפס אם הגיעו לשלב שלא יודעים מה הם רוצים מעצמם

שכדאי לברר לגבי איסור 'בונה' בשבת.

מניחה שיש בזה דעות שונות ופסיקות שונות, ובכל מקרה לא ממש מבינה בזה, אבל כן מעלה למודעות שזה משהו שצריך לברר איך נוהגים, כי גם בתוך משחקי ילדים זה עשוי להיות בעייתי.

יכול להיות שהשאלה רלוונטית גם לגבי הרעיון של בניית 'מגלשה' ש@מתואמת כתבה קודם.

(אולי אף אחד לא אוסר. אני באמת לא יודעת כי זה לא משהו שיצא לי לשאול את בעלי. היו דברים אחרים שהוא כן אמר שעדיף לא לעשות בשבת, אז כן הייתי שואלת אותו גם על זה, אבל לא יודעת מה הוא יענה. אני לא מספיק בקיאה ביסודות ההלכה בשביל להסיק מזה על דברים שלא שאלתי אותו בפירוש. והוא כבר הלך לישון אז לא יכולה לשאול עכשיו...)

תודה שכתבת! אנסה לערוך

אחרי שכתבתי החלטתי לפתוח בעצמי כדי לראות קצת יותר על מה באמת מדובר מבחינת ההלכה.

אז משתפת פה במה שכתב הרב נויבירט בשש"כ לגבי בניית אוהלים בשבת.

וכמובן - יש עוד פסיקות חוץ מהשש"כ, אז מה שכתוב פה לא בהכרח מדויק לכולן. אבל כן שתדעו שיש פה מקום לשאול.

(סעיף ה' מדבר ממש על הנושא של בניית אוהל כחלק ממשחק ילדים. אבל הבאתי גם את הסעיפים האחרים כדי להבין את הכללים)

הם מעסיקים את עצמם

אני מרגילה אותם לזה

הם נגיד הולכים לחדר סוגרים תריס , ואז נהנים מהחשך , מפלגנים את הכריות , עולים אחד על השני

רבים מדברים ..

אבל שכחתי לציין שכן מקפידה על מנוחה

לא מחייבת שינה , אבל שכן יעלו למיטות

ואם הם מפריעים אחד לשני אז לוקחת אחד לישון לידי .

ככה גם אני יכולה לנוח, להתאפס, לקרוא.

אם לא ישנים כל מה שתארת קורה אצלי וזה קשה מאד

ולכן ממש מתעקשת על מנוחה , בעייני זה נצרך בגיל הזה כי זה גיל שכל הזמן זזים מפה לשם ויש הרבה תנועתיות ולכן חובה המנוחה והחלפת כוחות . 

לפעמים שהם לא אוכלים טוב אז זה גרם גורם לחוסר רוגע , אז ממש מנסה לתת להם אוכל שיאהבו

אצלי קצת יותר גדולים, אבל כשאני עייפה אני משחקת בלסדר את הבית. בד"כ לפני סד"ש.

כל הילדים עומדים ליד הקיר ואני יושבת על הספה, וקוראת להם ברמזים-

הילדה שלומדת בגן רבקה מרימה בובה מהרצפה

הילד שיש לו בשם ח קופץ 2 קפיצות

מי שרוצה במבה נותןלאמא נשיקה

מי שאוהבת לעשות שעורי בית לאסוף 5 מגנטים

וכו וכו

מה שבא לך, לפעמים מוסיפה גם דברים כיפים- לשתות חצי כוס מיץ, לחלק לאח הקטן חיבוק...

הם ממש אוהבים את זה, ואני צריכה "רק" לדבר

זה התחיל מהיותי בהריון אי אז וממשיך כל עוד אני בלי כח...

אפשר גם שמי שמרים יפה יהיה ה"אמא"

אפשר לחשוב מה חשוב לך שיהיה בשבת?

איזה אווירה?

תפילה?,

סעודה מפנקת שמכינים ביחד?

וגם- מה את אוהבת לעשות? מה מחייה אותך?

תעשי מה שאת אוהבת!

רוצה להיפגש עם חברות?

להתפלל? אפשר גם בפארק, אם לא אפשרי בבית כנסת...

אבל להיות בבית כנסת נותן תחושת שבת וממש באופן אישי משמח אותי.. אז אפשר אחרי הבית כנסת ללכת לפארק..

ללמוד פרשת שבוע? אפשר לקנות סיפור שיעניין גם אותם על הפרשה..

כתבתי מבולבל חחחח..

חיבוק על היום!!

בע'ה מעז יצא מתוק!!

שזה בלתי אפשרי איתם

אבל באמת זה מה שמחייה אותי, שלא צורחים לי באוזניים בלי הפסקה, שאני לא צריכה לחזור 50 פעם על בקשה ולצרוח אותה עד שיקשיבו לי....

הם ילדים טובים וחמודים אבל שובבים, ומגלים את העצמאות שלהם וזה שלב קשוח.. 

יש את הצרכים שלהם כמובן..

ןהם צריכים הוצאת אנרגיה, להיפגש עם חברים אולי, ביקור בבית כנסת ..

ובתוך זה למצוא את מה שמחייה אותך...

יש תקופה שלא ממושמעים וזה סיוט...

אחד בעגלה אחד בתלת אופן? בימבה?

אבל אז הלחזור זה הבעיה, הם לא ממצים את הגינה/טיולים, ואז צריך לריב איתם שיכנסו לעגלה או יסכימו לחזור. במיוחד הגדול, הקטנה עוד בסדר עם זה, והיא גם קטנה יותר, גם אם היא מתעצבנת יותר קל להכניס לעגלה ולחגור.

ולפעמים זה כזה סיוט שכבר לא בא לי לצאת שוב רק בגלל הדרך

משהו בסגנון..

שווה את זה ששבת תעבור בטוב

א. שבתות עם ילדים זה לא באמת נחת. כאפה כאזת שקולטים אותה מתישהו כי בראש שבת שווה נחת.

הז פשוט מהות שונה

יש טפשרות לנחת

אבל

היא לא תקרה מאליה

ובמקום נחת

היתי מייצרת מתווה לשבת שבו יהיה לשבת גם מימד של -משמעות, רוחניות, כיף, גיוון ,הנאה ,משפחתיות

אנחנו הינו מזמינים אורחים נטו מסיבה אגואיסטית זה מאוורר ומרענן ומכניס התרחשות..גם בתוכן לש הסעודה וגם באוירה ובשיח

וגם לרוב הילדים איכשהו יותר נבלעים בסיטואציה ולא הכל רק סביבם

הולכת לקבלת שבת בביכנ''ס זה מאוורר

יוצאת בבוקר לסיבוב קצר,קובעת עם חברה בגינה..

ו'ב לא להתקע רק בבית ולצפות שהם ישתקו ויסתדרו ויעזבו אותי בשקט

מקדישה זמן למשחק איתם

ועושים בינכם תורנות מנוחה

כל פעם מיהשו הולך לנוח או לקרוא לשעה ואז מתחלפים

יוצאים לסיבוב אחרי האוכל

ובעיקר כשיתווספו אחים בעז''ה הזממשתנה

כי הם ישחרו יחד ולא יהיו רק סביבכם

לי יש גם בגילאים שלכם אבל זה אחרת לגמרי כי הם הקטנים והם פשוט אחרי הגדולים בהכל משחקים איתם..

השגרה ככ עמוסה ושוחקת ואני חייבת טיפה מנוחה, ואין..

אבל להזמין אנשים מדי פעם באמת יעזור

כשהילדים שלי היו קטנים, היה לי פרויקט כל שבת לעבור בצורה טובה למרות הקושי, הייתי מכינה הרבה סבלנות לשבת ולוקחת פסק זמן מדי פעם כדי לנשום.

וגם לא הרגשתי צורך להעסיק אותם, רוב הזמן נתתי להם למצוא לעצמם תעסוקה, רק חלק קטן מהזמן שחקתי איתם. אם ילד מתרגל שההורים כל הזמן מעסיקים אותו הוא לא יצליח לעשות משהו אחר.

פשוט חייבים לפקח, עליהם במיוחד הקטנה שהיא שובבה ברמות.

לפני יומיים הלכתי להביא משהו מהמסדרון, לקח לי משהו כמו 3-4 שניות עד שחזרתי ומצרתי אותה עומדת על השולחן ומוחאת כפיים.

בממוצע פעם ביום אני תופסת אותה לפני שהיא קופצת ראש מספה/כיסא/שולחן או סתם נופלת בחוסר תשומת לב.

הדברים ה"סבבה" שהיא עושה זה לפזר בגדים או כלים או אוכל על הרצפה...

משחקים אין מה לדבר בכלל, התייאשתי.

זה לא שאני מוצאת לה תעסוקות, היא מוצאת לעצמה, אני פשוט איתה בלי הפסקה לוודא שהיא לא פוצעת את עצמה..

(והגדול גם מסתדר בלעדיי אבל אוהב שמקריאים לו סיפורים, אז חלק מהזמן הוא "קורא" לבד, אבל חלק הוא מבקש שנקריא)

שצריך לפקח עליהם כל הזמן

גם אצלי היו ככה שובבים

בני דודים או שכנים, רצוי לא בגילאים של הילדים כי אז זה מוסיף קושי, אלא גדולים יותר.

פעם הייתי מזמינה הרבה לשבת בני דודים בני 8-10. לא את כל המשפחה, רק ילד או שניים.

זה מוסיף עניין וסוג של בייביסיטר לילדים, ומצד שני לא דורש ממני לפנות חדר אורחים (פותחים מיטה או מזרון) או לבשל יותר מהרגיל

שלא ראיתי שהתייחסו אליו-

אולי אפשר במהלך השבת לעשות 'הפרד ומשול'.

את יוצאת עם הקטנה לסיבוב בחוץ, והגדול נשאר עם אבא בבית (בתקווה שבעלך יוכל לנוח בזמן שהגדול מקבל זמן שקט לשחק בלי שהקטנה מפרקת לו).

ואת יכולה לבחור אם לשווק את זה לגדול כתוצאה לזה שהוא לא שומר על גבולות בחוץ ולכן הוא לא יכול לבוא אתכן, או כמתנה- שאת רואה כמה הקטנה כל הזמן מפרקת לו, ואת רוצה לאפשר לו לשחק בנחת.

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

2. מנסה להרבות אהבה ולהרגיש שהיא קרובה אלי. הרי אם אחותי תזכה עכשיו במיליון דולר בטוטו, לא אשמח בשבילה? כי שמחתה זו שמחתי ואין מה לקנא. אז גם אם יש משהו לחברה ומקנאים, להתחבר יותר ולאהוב יותר, ומתוך כך שמחתה זו שמחתי!

נותנת לעצמי להרגיש הכל, מגיעה עד לתהומות העצב. גם אם זה כולל לחשוב מחשבות רעות על מי שאני מקנאת בו.

ואחרי זמן מה הדברים נרגעים ואני מצליחה לראות את המצב טוב יותר ולהרגיש יותר טוב.

קוראת דברי אמונה. מה ששלי שלי

ומתפללת להצלחתו

פשוט להגיד אני ממש רוצה ש... ולהכיר בזה שיש משהו שאת מאוד רוצה וכואב לך שאין לך אותו. זה לא קשור לזה שלאחרים כן יש, ואם יש משהו שאני רוצה אני מפרגנת אותו גם לאחרים, שיהיה להם, למה לא🤷🏻‍♀️ זה לא לוקח ממני. זה רק מציף לי את הכאב וזה בסדר.

ואם זה רלוונטי לנושא שאני מקנאה בו- להזכיר לעצמי שבחרתי בבחירות מסוימות ולמה בחרתי בהם, גם אם הם מבאסות אותי.

למה אני רוצה מה שיש לו/ לה?

זה בר השגה? אם כן, יוצאת לדרך

אם לא, אז אמונה. מה ששלי שלי ומה שלא אז לא.

זה דורש כנות פנימית. האם מדובר בחסמים שלי או באמת המציאות היא כזו שאין באפשרותי לשנותה או שבחרתי דרך מסוימת שיש לה מחירים כאלה ואחרים

רואה בקנאה רגש מצוין להעלאת המודעות

מה חסר/ כואב לי

ולמצוא דרך לענות על הצורך/ לטפל בכאב

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!