אני אוהבת שהם יחסית קרובים, (הפרש של שנתיים, פחות מזה לא רלוונטי מבחינתי)
ובאופן כללי יש לי רצון למשפחה, לא מחכה כל פעם לרצון וכמיהה לילד
באופן כללי חוץ מלפני הבכור שלי אף פעם לא הרגשתי לפני הריון כמיהה לתינוק, והיתה גם תקופה שמנעתי ליותר זמן ויש רווח יותר גדול כי זה מה שהתאים לי באותה תקופה ובכל זאת לא הרגשתי רצון חזק, אבל יש לי רצון כללי למשפחה, ואני יודעת שנכון לי ללדת עכשיו בלי רווחים גדולים מדי, לא יודעת מה ילד יום
הכמיהה הגיעה תמיד לקראת סוף ההריון...
אבל זאת אני, לי זה מתאים ככה, באופן כללי בחיים אני לא עושה דברים רק כשאני מאוד רוצה, נראה לי החיים שלי היו נתקעים בכל מיני צמתים אם הייתי נשארת במקום רק כי אין לי רצון מבורר.
בכל אופן בעיני לא חייבים כמיהה לתינוק, כן צריך רצון מסוים לעוד ילד, גם אם זה רצון שנובע מהסתכלות לטווח ארוך. לא רק כי כולן יולדות, אבל כן רצון לאח לילד שלך הוא רצון משמעותי בעיני
וכמובן הרגשה שזה רלוונטי לחיים עכשיו... (שנשמע שאצלך בהקשר הזה התשובה חיובית)
אבל כל מה שאמרתי זה מה שמתאים לי
מבחינתי הרצון הכללי וההסתכלות לטווח הרחוק משחקים תפקיד משמעותי,
ואם מה שמטריד אותך זה שכולם אומרים שצריך רצון וכמיהה בשביל ילד, אז בעיני זה לא מדויק ומספיק רצון כללי
אבל אם מה שמטריד אותך שאת מרגישה שלא מתאים לך להביא ילד ככה, שיהיה לך מאתגר לעמוד בתקופה הזו כשאת לא בטוחה שרצית את זה, אז לא, תחכי עוד קצת.. הגיוני שהרצון יגיע בהמשך.