ביקשתי מבעלי שיפסיק להגיד לי שהוא אוהב אותי.אנונימית בהו"ל

נשואים הרבה מאוד שנים. ב"ה, בגדול זוגיות פתוחה ובריאה. בחודשים האחרונים יש קושי גדול ביננו.


בעלי מתמודד עם כעסים. הוא מודע לזה. רוצה להפסיק. רוצה טיפול. אבל לא עושה כלום עם העניין.


הרבה מאוד זמן, הכלתי אותו. תמכתי. עודדתי.

אני רגישה שאני מגיעה לקצה.


אנחנו מדברים על הדברים. הכל נמצא על השולחן.


עשיתי כל מיני מאמצים לקדם לו טיפול. אבל הוא פסיבי. הכל דרכי. והחלטתי שזו. הודעתי לו שהוא זה שצריך לחפש, לברר, לבדוק. ואם הוא צריך עזרה ממני שייפנה אלי ואעזור לו.


מאז כלום. לא מברר. לא מנסה. לא מתחיל טיפול.


המצב סטטי. מדי פעם נפילות של כעס עלי או על הילדים.

לא היה משהו דרמטי (לא כל טיפת כעס מכאיבה כ"כ, אבל היו בעבר גם סיטואציות קשות מאוד שפירקו אותי. לאחרונה, מאז שהתחלנו לדבר על טיפול לא היה משהו משמעותי, אבל אני נמצאת בחרדה שכל רגע הכל יכול ליפול שוב)


אני מרגישה מאוכזבת מזה שהוא שהוא לא עושה כלום. מיואשת. הגעתי כבר למצב של אפטיות כלפיו וכלפי הזוגיות.


וכל המצב הזה גורם לי שכל החסרונות שלו פשוט עולים צופים מולי ואני רואה רק אותם.

ואני רואה את החסרונות שלו מופיעים גם אצל הילדים שלנו, אצל הגדולים בעיקר, וגם איתם אני צריכה להתמודד וזה קשה לי כ"כ, כ"כ, כ"כ.


אני בתקופה של פירוק. קשה לי. בוכה הרבה.

אנחנו מנסים, מדברים. אבל הפיל הגדול (=לא הולך לטיפול, לא מנסה לעזור לעצמו להפסיק לכועס) כל הזמן נמצא בחדר.


הוא שולח לי הרבה לבבות, אומר הרבה שהוא אוהב אותי.

אבל אני מרגישה שהוא הופך להיות מאוס בעיני.

אם אתה אוהב אותי, תילחם! תעבוד קשה! תראה לי שאני חשובה לך! תתאמץ!


קשה לו גם. הוא משתף שקשה לו עם ההתקדמות לטיפול (בכללי היה לו מאוד קשה לחשוב על ללכת לטיפול, אבל הוא מבין שהוא צריך ובכ"ז לא עושה את זה) זה גורם לי קצת גם לזלזל בו. שהוא לא מתאמץ במה שחשוב לו.


אז ביקשתי ממנו להפסיק להגיד לי.

הוא הפסיק.

אני מרגישה שזה קשה לו.


לא יודעות מה אני רוצה מכם. הלוואי והיה למישהי משבוע חכם להגיד שלי שייעזור לי.

נשמע שאתם בדרך הנכונהאמאשוני

אז רוצה לחזק את המקום הפנימי אצלך.

זה שביקשת ושיקפת לו ש"אני אוהב אותך" לא מחזק את הזוגיות אלא גורם לך להתערער ולהבין את הפער בין האוהב לבין לוקח אחריות והולך לטיפול,

בעיני זה יתרון ולא חיסרון.

כל עוד יש חו עוד חבל למשוך, הוא מושך,

ושאת מרגישה שהוא מתקרב מדי לסוף החבל ועדיין לא הולך לטיפול, את מחפשת אצלך איפה אפשר להדק כדי לשחרר לו עוד ועוד חבל לפי הצורך.

אבל נתת לו מספיק. אם הוא לא מצליח להביא את עצמו לטיפול מתוך בחירה,

הוא יגיע לזה מחוסר ברירה כשיגמר החבל.

אל תיבהלי כשהוא יגיע לקצה.

תסמכי עליו בעיניים עצומות, כשהוא יגיע לקצה, הוא יבחר בטוב.

תנסי לחזק אצלך את האמון בו ולא לחפש ולבדוק את ההתקדמות שלו,

את צריכה להיות חזקה בגבולות שלך ולא לתת לו עוד חבל שבסוף יחנוק אותך.

תמשיכי לשקף לו בדרך טובה ונכונה מהי אהבה בשבילך.

מהי זוגיות והורות.

לא מתוך לחץ לגרום לו לבחור, אלא מתוך כך שלא יוכל להביא אותך לקצה השני שבסוף תמאסי בהכל.

תהיי חזקה ואיתנה איפה שאת, כשהוא מחפש דרכי מילוט באמצעות לבבות או דרכים עוקפות, תראי לו בצור מאופקת, שקולה ואוהבת שהוא טעה בפניה.

כשהמוצא האחרון יהיה לטפל ולהתמודד ישירות עם מידת הכעס, הוא ילך בסוף בדרך הזו.


לגבייך אמרת שזה גורם לך לראות את כל החסרונות שבו. מציעה לראות בזה הזדמנות גם לעבודה שלך איך מפרידים בין נושא מסויים לבין כל המכלול.

זה לא פשוט בכלל, אבל לפחות תהיה מטרה לשאוף אליה.


בהצלחה רבה!

אני חושבת שהפחד הגדול שלושוקולד פרה.

זה שהטיפולים לא יעזרו.

מה שבטבע שלנו, מה שראינו בבית, מה שהתרגלנו אליו שנים, דפוסים מושרשים-

זה תמיד יהיה שם.

זה כמו הברירת מחדל היחידה שמוכרת לנו.

תחשבי שאולי הוא בכלל לא מכיר תגובה אחרת.

 

האם הוא לא צריך ללכת לטיפול כדי לעדן את זה ולשלוט בזה?

כמובן שכן. ופה את צודקת שזו האחריות שלו.

אבל... אני חושבת שהו רוצה לדעת שאת אוהבת אותו. שאת רואה בו גם את הטוב.

אין בו צדדים טובים?

 

את צודקת שלפעמים יש חסרונות שמאפילים על הכל.

כעס. קמצנות. נקמנות. ביקורתיות. 

אבל... אני חושבת שיהיה נכון לראות את זה בתור צד שמרכיב את האישיות שלה.

האם הכעס זה כל מה שהוא?

אני מניחה שלא.

 

תרפי מהטיפול\לא טיפול. מהאכזבה ממנו. מהביקורת שעולה בך על זה.

תנסי להגיד לו רק במה הוא טוב.

וכשהוא כועס- להגיד לו חד וחלק- משה, אתה אדם בוגר. תשלוט בעצמך.

 

כעס של גבר זה דבר מפחיד. כי יש בזה הרבה עוצמה.

אבל מה שהוא צריך ממך זה שלא תיבהלי ממנו, שלא תכעסי עליו בחזרה (לפחות לא באותה רמה. הכוונה לא להמשיך את הדרמה) ושלא תפסלי את כל כולו.

הוא צריך שתגידי לו משפט קצר ומאפס. 

 

לא תמיד זה עוזר, אגב. אבל המטרה היא לראות תהליך. לא לצפות שהכל ישתנה בבת אחת.

 

חיבוק יקרה.

את כזאת חכמה!!דפני11
תודה נשמה!שוקולד פרה.

תודה שעצרת והגבת.

הייתי קצת בדאון ושימחת אותי. אשרייך!

נהנתי ממש לקרוא וחיזקת גם אותידפני11
ממש כתבת יפה!!אוהבת את השבת
חיבוקקקק 🩷🩷🩷חדשה כאן 2
אני חושבתoo
שכל אחד צריך לטפל בחסרונות שלו בעצמו, התערבות של השני לא ממש עוזרת.


כשהחיסרון מפריע לזרימה התקינה של החיים, כדאי למצוא את הדרך לשים גבול ברור ולצמצם את ההשפעה והפגיעה.


זה קשה ומוכר שמכילים ומכילים עד שלא, לא חושבת שיש לזה פתרון אם הצד השני לא משתנה, הגבולות ששמים מצמצמים את הפגיעה אבל לא פותרים את הבעיה מהשורש והיא תמיד נשארת ברקע.

אני רק ממליצהאנונימית כרגע.

על הקורס תדר זוגי של בת אל חזן.

היה לנו גם איזה משבר בזוגיות ובעלי כעס הרבה על הילדים,

אחרי ששמעתי את הקורס היו דברים שהשתנו אצלו והזוגיות שלנו יותר טובה היום.

אם זה יעניין אותך, תגידי ואחפש את הקישור

ממליצה לנסות להתפללאנונימית בהו"ל

לדבר עם ה'

לבקש ממנו שיבין שצריך טיפול ושימצא אחד טוב.

גם אצלנו מתמודד עם כעסים. בהתחלה אמר לי שהוא יכול להתמודד לבד. אבל כשזה יוצא על הילדים....

זכור לי יום שהיינו בכותל וביקשתי את זה בדמעות

וב"ה היום הוא בטיפול.

בהצלחה, זה קשוח ממש, חיבוק אמיתי!

המקורית

אני חושבת שאת צריכה לדבר פתוח על מה שאת מרגישה ופחות לקחת בחשבון איך הוא מרגיש עם התגובה שלך לזה שהוא פגע בך

כי בסוף, המעגל הזה של לסלוח וחוזר חלילה פוגע בך ופוגע בזוגיות שלכם

שימי על השולחן את זה שזה מוריד לך ממנו

שימי על השולחן את התחושה הזו הצורבת של - אני חווה פה פגיעה מתמשכת ואתה לא באמת משנה כלום וזה גורם לך לריחוק ושחיקה ברגש


 

ה- לא להגיד שהוא אוהב אותך, לא מקדם אתכם הרבה כי את עסוקה באיך הוא מרגיש עכשיו, וזה, במחילה, פחות רלוונטי כרגע אם את רוצה שיצא מאזור הנוחות ויהיה פה שינוי

ואי יקרה זה כואב ...לב אוהב

מבינה אותך מאוד קודם כל , כעס שמופנה כלפיך, ובתוך הבית שלך, 

זה כואב, זה קשה ממש.

אני חושבת שאם הוא רוצה בטיפול, אז נכון שאפשר להגיד זה שלו, ולראות מה יעשה עם זה,

אבל אם כל העניין זה למצוא מטפל והוא כבר יתחיל את התהליך אצלו, אז כן הייתי עושה השתדלות

בשבילי בעיקר, שוב רצון זה דבר גדול, לא כל גבר מסכים לטיפול, אז לפחות תתנחמי בזה...

 

לא כולם אקטיביים כשמדובר בשינויים משמעותיים שהם צריכים לעשות,

זה באמת קשה, זה מעצבן אולי מהצד, כשככ ברור מה צריך לעשות

והצד השני פשוט לא עושה והכל נשאר אותו דבר, באמת שזה מתסכל ברמות ומוריד ממש

אבל לפחות אני חושבת מה שמעודד שכן יש תקווה,

את יכולה אולי לשאול כאן על מטפלים מומלצים, אולי תתני לו לקרוא ספרי קריאה על התפתחות אישית,

אני לא עפה על טיפול NLP אבל הוא יכול להיות מומלץ לכעסים... 

אולי תלמדו ביחד על מידת הכעס ותחשבו ביחד על פתרונות, אפשר לתרגל ביחד מדיטציה (לא כולם מתחברים, רק זורקת רעיונות)

ללמוד על אמונה גם עוזר למידת הכעס, לנהל פנקס כעסים, יש המון דרכים... 

 

אני גם מתארת לעצמי שלא רק כעס נמצא שם, כעס זה הרגש שהכי קל לזהות, כי הוא מאוד חיצוני

אבל הרבה פעמים יש שם עוד הרבה רגשות שהם אולי הסיבה לכך שקשה לו להרים את עצמו, לעזור לעצמו,

להיות אקטיבי ולחפש מטפל שיתאים לו וגם בכללי לעשות עבודה אישית עם עצמו...

 

חיבוק גדול יקרה נגמרו לי השמות

זו נשמעת מציאות באמת מורכבת, דורשת, מאתגרת, מתמשכת ומתישה.

שממש נוגעת בכל כך הרבה תחומים בחיים, מהכי-הכי בפנים ועד לבחוץ.

רוצה באמת לשלוח לך חיבוק גדול ולקוות יחד איתך שתזכו לראות את האור בקרוב ממש ב"ה🙏

 

צריך בהחלט להעמיק כאן בהכל על מנת להגיע למענה שלם ונכון,

כאן מנסה לכתוב רק בראשי פרקים כמה סעיפים שעלו לי:

 

א. להוריד לחץ מהטיפול - כלומר לנסות לבחון כיצד בעלך יגיע לעמדה נפשית-פנימית בתוכו שלא נלחצת מהטיפול.

כאן יש הרבה להאריך, אבל ממש בקצרה אפשר למשל להציע מקום בלי מחויבות כלל, מקום שלמשל מאפשר רק שיחת טלפון ראשונית קצרה כדי להבין, לאחריה רק פגישת היכרות אחת לראות אם האדם התחבר או לא, וכמובן הדגשה שאיש המקצוע נמצא בשביל בעלך, למענו, למען האושר שלו, ושהוא כמובן *בעדו* ולא נגדו, נמצא שם כדי להעניק לו כלים, תובנות, כוח, ליווי, ולא חלילה לשפוט אותו או לעשות לו "נו נו נו" כמו בבית משפט...

לענ"ד הרגעה כזו שגם הוא לא מחויב לכלום,

שזה רק פעם אחת, אפילו קצרצרה,

שאיש המקצוע כאן עבורו ולמענו

שהוא לא שופט ולא מעביר ביקורת אלא נמצא כדי לתמוך ולתת כלים וכוחות,

שהוא יכול ברעיון להפסיק בכל רגע שהוא רוצה,

שזה למען אושרו וכן הלאה -

יכול להוריד קצת מההתנגדות ומהמגננות כלפי כל המילה הזו "טיפול".

 

ב. לענ"ד גם מקום עבור *שניכם* של טיפול זוגי יכול להועיל כאן,

גם עבורך - לדעת איך להתמודד עם כל זה,

גם עבורו כמובן,

וגם ובעיקר להגיע להבנות עומק שיאירו במקומות שצריך יותר חזק ויוכלו ללוות אתכם בצורה הכי מותאמת ונכונה לכם.

 

ג. בהמשך לסעיף ב', מאוד חשוב בעיניי שבעלך יצליח להבין, אבל להבין *באמת ולעומק* את כל המקום שלך מול זה.

את כל מה שחווית בעבר

את הרגעים של הפחד הגדול, של הפירוק,

את החרדה המאוד גדולה שזה ממש מעבר לפינה בכל רגע נתון,

את מה את עוברת יום יום

את כל מה שמתחולל בך, לעומק.

ברור לי שהוא מבין (ברמה מסוימת לפחות), ונשמע שהוא באמת באמת אוהב אותך, אך ממליצה כאן להגיע לעומקים נוספים, בתוך מסגרת נכונה ומותאמת עבורכם שתאפשר להגיע לעוד רובד גם בהבנה שלו אותך.


ד. לשאול ולהבין את הלמה שלו - למה הוא לא רוצה טיפול. וגם כאן - לעומק. 

ממש להבין מה קורה שם בתוכו שנמנע מטיפול? אפילו לאחר שהבין שזה כ"כ חשוב ונצרך?

מה עוצר בעדו?

מה קשה לו שם?

מה עוד קשה לו שם?

ממה הוא מפחד?

וכן הלאה להעמיק עוד.

(וגם זה כדאי בעיניי שיהיה בתוך המסגרת הכוללת והתומכת שלכם כחלק בלתי נפרד מהבנת התמונה השלמה).


ה. לראות אם מתאים גם לך וגם לו שאת תקבעי פגישה אחת בלבד עם איש מקצוע (רק אם נכון לך כמובן!) -

ואז בעלך הולך רק אליה. ומשם המטפל עצמו ממשיך עם הכלים הטיפוליים שלו לרתום אותו לתהליך.

כלומר שאת משתמשת בחוזקה שלך רק בשביל נקודת הפתיחה, ומשם משחררת.

מתוך הבנה שאת בוחרת בזה ומסכימה ורוצה להשתמש בחוזקה הזו שלך (לתאם בפועל פגישה למשל) גם כדי להיטיב *איתך עצמך* ולהבין שאת שאר החלקים - בעלך יעשה בכוחות עצמו כמובן. כלומר את הטיפול עצמו ואת ההתקדמות עצמה הוא יעבור מתוכו ובכוחותיו שלו.


ו. להמשיך ולראות ולבחון במאקרו את התמונה השלמה והרחבה של כל חייכם יחד, וגם של כל אחד בנפרד על מנת לרתום את ההבנות האלו לתהליך עצמו ולראות מה שם יכול עוד לעזור ולהועיל, ומה שם יכול לעכב ומצריך עיון ונגיעה נכונה.
 

ז. לתת לבעלך כלים בתוך התהליך של מה כן הוא יכול לעשות בכעס (ולא רק מה לא, על מנת שלא יווצר "ואקום". אלא למלא אחרי ה"סור מרע" גם ב"עשה טוב" וממש לבנות לו ארגז כלים מותאם למה עושים במצבי קצה/חירום/שעת כעס). וגם זה, כמובן, מתוך הבנה של מה נכון ומותאם לו ספציפית ולכם ספציפית בכל המשפחה והזוגיות שלכם, ולא רק לאדם האינדיבידואל שבו.
 

ח. להמשיך ולכוון ולחזק גם מהצד שלך שימת גבול ברור בשעת כעס.

כמו ללכת באותו רגע מהחדר שבו נמצא הכעס, 

לומר בצורה ברורה, תמציתית ואסרטיבית שאת לא מוכנה לטון דיבור הזה

וכן הלאה.

 

ט. ללמוד עוד על תהליכים ושינויים ואיך לצלוח אותם נכון,

מתוך התמדה, נחישות ועבודה מחד

ומתוך סבלנות והבנה לדרך, תהליכיות ואנושיות מאידך,

ללמוד את הכללים בשינוי ואיך להטמיע את השינוי הכי נכון ומאפשר בתוך חייכם השלמים.

 

ב"הצלחה רבה רבה יקרה

שהקב"ה יאר פניו אליכם וישם לכם שלום 🙏❤

אני רק להגיד שקראתי ובהצלחה!!Mik
תצליחי מאמי, תעדכני מה איתך
נשמה 🫶🏼קמה ש.

בס״ד
 

חיבוק על ההתמודדות הזאת. על חוסר האונים, החששות והבלבול כשהוא כועס, ואולי גם על הפגיעה ועל העלבון 💔. לא פשוט. ואת צודקת שלא שייך שיתייחסו אלייך או אל הילדים בזעם. וכל הכבוד שאת הצבת את הגבול הזה באופן חד וברור!!!!!!!
 

כתבתי פה בעבר שלפני שנים הלכתי לסדנה לניהול כעסים (וכמו בעבר אכתוב גם כאן שאני בכללי לא אדם כעסן אבל לעיתים נדירות, ברמה של פעמים ספורות בשנה, היו לי התפרצויות וזה דבר שרציתי מאד לשנות). אחד הדברים שהמנחה אמרה, זה שחשוב שבן הזוג יפסיק להכיל את ההתפרצויות של השני כי כל עוד יש הכלה, קשה מאד להגיע לשינוי אמיתי. אז לפי זה, את לגמרי עושה את הדבר הנכון כשאת משדרת שזהו, עכשיו זה רציני והבית שלכם חייב את השינוי הזה.

 

לגבי זה שהפסקת לקדם את עניין הטיפול של בעלך, אני חושבת שגם זה מבורך. בסוף הוא אדם בוגר והוא צריך לקחת אחריות. כל עוד ניסית לקדם את הדברים, לקחת על עצמך חלק מהאחריות הזאת. עכשיו ששחררת את העניין הזה, יש לדעתי יותר סיכוי שהוא ייכנס לזה מתישהו.
 

אפשר לשאול אותך מתי הודעת לו שאת מושכת את ידייך מכל עניין חיפוש ובירור לגבי טיפול?
 

ואפשר גם לשאול האם, בנוסף לכך שהפסקת לנסות לחפש בשבילו, גם נתת לו ספייס אמיתי, בלי להזכיר את הנושא בכלל, ובלי לשאול אם הוא כבר בירר / עשה / קבע / התחיל? אם את עדיין מתעניינת, הייתי מציעה לנסות להימנע לחלוטין מלהתייחס לזה במשך תקופה של כמה חודשים (2-3-6, מה שנראה לך נכון. ממש לנקוב בתאריך שעד אז את לא מזכירה את הנושא בכלללל).
 

ובמקביל להכל, מכיוון שחוץ מהעניין הזה הוא נשמע אדם טוב בסך הכל ושהנישואים האלה יקרים לך ולכם (כמה וכמה שנות נישואין ב״ה, זוגיות טובה ובריאה, ילדים…) הייתי מציעה עוד משהו. אולי לא עכשיו. אלא כשתרגישי עם קצת יותר כוחות - או לחילופין כשכבר תרגישי שלהמשיך ככה בתחושת מיאוס זה לא עסק בשבילך. לכתוב מדי יום 3 דברים טובים עליו, אבל שיהיו ספציפיים (עם קבלות מה שנקרא) ואולי גם על הילדים שלך, לפחות אלה שאת מתחילה לראות בהם דברים שליליים מבעלך. אני כל-כך מאמינה בהשפעה של ראייה חיובית שלנו על האנשים שאותם אנחנו מסתכלים… זה לא תמיד קל אבל זה על גבול הקסם מה שזה יכול לחולל אצלנו ואצל האחר.

 

כל האמור בנ״ל כל עוד זה נשאר ברמת התפרצויות כעס אבל לא מגיע לאלימות של ממש, לא פיזית ולא מילולית או אחר. אם זה כבר עבר את הגבול הזה, הייתי מחפשת ליווי של אנשים מהתחום, כי זה כבר הרבה יותר מורכב.

 

בהצלחה ענקית יקרה!

בע״ה שהוא יצליח להשתנות בקרוב ומהשורש ממש ושתזכו לשנים ארוכות וטובות יחד 🫶🏼

(ומתחברת מאד למה שהאנונימית מעלינו כתבה על התפילה)קמה ש.אחרונה
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !