ביקשתי מבעלי שיפסיק להגיד לי שהוא אוהב אותי.אנונימית בהו"ל

נשואים הרבה מאוד שנים. ב"ה, בגדול זוגיות פתוחה ובריאה. בחודשים האחרונים יש קושי גדול ביננו.


בעלי מתמודד עם כעסים. הוא מודע לזה. רוצה להפסיק. רוצה טיפול. אבל לא עושה כלום עם העניין.


הרבה מאוד זמן, הכלתי אותו. תמכתי. עודדתי.

אני רגישה שאני מגיעה לקצה.


אנחנו מדברים על הדברים. הכל נמצא על השולחן.


עשיתי כל מיני מאמצים לקדם לו טיפול. אבל הוא פסיבי. הכל דרכי. והחלטתי שזו. הודעתי לו שהוא זה שצריך לחפש, לברר, לבדוק. ואם הוא צריך עזרה ממני שייפנה אלי ואעזור לו.


מאז כלום. לא מברר. לא מנסה. לא מתחיל טיפול.


המצב סטטי. מדי פעם נפילות של כעס עלי או על הילדים.

לא היה משהו דרמטי (לא כל טיפת כעס מכאיבה כ"כ, אבל היו בעבר גם סיטואציות קשות מאוד שפירקו אותי. לאחרונה, מאז שהתחלנו לדבר על טיפול לא היה משהו משמעותי, אבל אני נמצאת בחרדה שכל רגע הכל יכול ליפול שוב)


אני מרגישה מאוכזבת מזה שהוא שהוא לא עושה כלום. מיואשת. הגעתי כבר למצב של אפטיות כלפיו וכלפי הזוגיות.


וכל המצב הזה גורם לי שכל החסרונות שלו פשוט עולים צופים מולי ואני רואה רק אותם.

ואני רואה את החסרונות שלו מופיעים גם אצל הילדים שלנו, אצל הגדולים בעיקר, וגם איתם אני צריכה להתמודד וזה קשה לי כ"כ, כ"כ, כ"כ.


אני בתקופה של פירוק. קשה לי. בוכה הרבה.

אנחנו מנסים, מדברים. אבל הפיל הגדול (=לא הולך לטיפול, לא מנסה לעזור לעצמו להפסיק לכועס) כל הזמן נמצא בחדר.


הוא שולח לי הרבה לבבות, אומר הרבה שהוא אוהב אותי.

אבל אני מרגישה שהוא הופך להיות מאוס בעיני.

אם אתה אוהב אותי, תילחם! תעבוד קשה! תראה לי שאני חשובה לך! תתאמץ!


קשה לו גם. הוא משתף שקשה לו עם ההתקדמות לטיפול (בכללי היה לו מאוד קשה לחשוב על ללכת לטיפול, אבל הוא מבין שהוא צריך ובכ"ז לא עושה את זה) זה גורם לי קצת גם לזלזל בו. שהוא לא מתאמץ במה שחשוב לו.


אז ביקשתי ממנו להפסיק להגיד לי.

הוא הפסיק.

אני מרגישה שזה קשה לו.


לא יודעות מה אני רוצה מכם. הלוואי והיה למישהי משבוע חכם להגיד שלי שייעזור לי.

נשמע שאתם בדרך הנכונהאמאשוני

אז רוצה לחזק את המקום הפנימי אצלך.

זה שביקשת ושיקפת לו ש"אני אוהב אותך" לא מחזק את הזוגיות אלא גורם לך להתערער ולהבין את הפער בין האוהב לבין לוקח אחריות והולך לטיפול,

בעיני זה יתרון ולא חיסרון.

כל עוד יש חו עוד חבל למשוך, הוא מושך,

ושאת מרגישה שהוא מתקרב מדי לסוף החבל ועדיין לא הולך לטיפול, את מחפשת אצלך איפה אפשר להדק כדי לשחרר לו עוד ועוד חבל לפי הצורך.

אבל נתת לו מספיק. אם הוא לא מצליח להביא את עצמו לטיפול מתוך בחירה,

הוא יגיע לזה מחוסר ברירה כשיגמר החבל.

אל תיבהלי כשהוא יגיע לקצה.

תסמכי עליו בעיניים עצומות, כשהוא יגיע לקצה, הוא יבחר בטוב.

תנסי לחזק אצלך את האמון בו ולא לחפש ולבדוק את ההתקדמות שלו,

את צריכה להיות חזקה בגבולות שלך ולא לתת לו עוד חבל שבסוף יחנוק אותך.

תמשיכי לשקף לו בדרך טובה ונכונה מהי אהבה בשבילך.

מהי זוגיות והורות.

לא מתוך לחץ לגרום לו לבחור, אלא מתוך כך שלא יוכל להביא אותך לקצה השני שבסוף תמאסי בהכל.

תהיי חזקה ואיתנה איפה שאת, כשהוא מחפש דרכי מילוט באמצעות לבבות או דרכים עוקפות, תראי לו בצור מאופקת, שקולה ואוהבת שהוא טעה בפניה.

כשהמוצא האחרון יהיה לטפל ולהתמודד ישירות עם מידת הכעס, הוא ילך בסוף בדרך הזו.


לגבייך אמרת שזה גורם לך לראות את כל החסרונות שבו. מציעה לראות בזה הזדמנות גם לעבודה שלך איך מפרידים בין נושא מסויים לבין כל המכלול.

זה לא פשוט בכלל, אבל לפחות תהיה מטרה לשאוף אליה.


בהצלחה רבה!

אני חושבת שהפחד הגדול שלושוקולד פרה.

זה שהטיפולים לא יעזרו.

מה שבטבע שלנו, מה שראינו בבית, מה שהתרגלנו אליו שנים, דפוסים מושרשים-

זה תמיד יהיה שם.

זה כמו הברירת מחדל היחידה שמוכרת לנו.

תחשבי שאולי הוא בכלל לא מכיר תגובה אחרת.

 

האם הוא לא צריך ללכת לטיפול כדי לעדן את זה ולשלוט בזה?

כמובן שכן. ופה את צודקת שזו האחריות שלו.

אבל... אני חושבת שהו רוצה לדעת שאת אוהבת אותו. שאת רואה בו גם את הטוב.

אין בו צדדים טובים?

 

את צודקת שלפעמים יש חסרונות שמאפילים על הכל.

כעס. קמצנות. נקמנות. ביקורתיות. 

אבל... אני חושבת שיהיה נכון לראות את זה בתור צד שמרכיב את האישיות שלה.

האם הכעס זה כל מה שהוא?

אני מניחה שלא.

 

תרפי מהטיפול\לא טיפול. מהאכזבה ממנו. מהביקורת שעולה בך על זה.

תנסי להגיד לו רק במה הוא טוב.

וכשהוא כועס- להגיד לו חד וחלק- משה, אתה אדם בוגר. תשלוט בעצמך.

 

כעס של גבר זה דבר מפחיד. כי יש בזה הרבה עוצמה.

אבל מה שהוא צריך ממך זה שלא תיבהלי ממנו, שלא תכעסי עליו בחזרה (לפחות לא באותה רמה. הכוונה לא להמשיך את הדרמה) ושלא תפסלי את כל כולו.

הוא צריך שתגידי לו משפט קצר ומאפס. 

 

לא תמיד זה עוזר, אגב. אבל המטרה היא לראות תהליך. לא לצפות שהכל ישתנה בבת אחת.

 

חיבוק יקרה.

את כזאת חכמה!!דפני11
תודה נשמה!שוקולד פרה.

תודה שעצרת והגבת.

הייתי קצת בדאון ושימחת אותי. אשרייך!

נהנתי ממש לקרוא וחיזקת גם אותידפני11
ממש כתבת יפה!!אוהבת את השבת
חיבוקקקק 🩷🩷🩷חדשה כאן 2
אני חושבתoo
שכל אחד צריך לטפל בחסרונות שלו בעצמו, התערבות של השני לא ממש עוזרת.


כשהחיסרון מפריע לזרימה התקינה של החיים, כדאי למצוא את הדרך לשים גבול ברור ולצמצם את ההשפעה והפגיעה.


זה קשה ומוכר שמכילים ומכילים עד שלא, לא חושבת שיש לזה פתרון אם הצד השני לא משתנה, הגבולות ששמים מצמצמים את הפגיעה אבל לא פותרים את הבעיה מהשורש והיא תמיד נשארת ברקע.

אני רק ממליצהאנונימית כרגע.

על הקורס תדר זוגי של בת אל חזן.

היה לנו גם איזה משבר בזוגיות ובעלי כעס הרבה על הילדים,

אחרי ששמעתי את הקורס היו דברים שהשתנו אצלו והזוגיות שלנו יותר טובה היום.

אם זה יעניין אותך, תגידי ואחפש את הקישור

ממליצה לנסות להתפללאנונימית בהו"ל

לדבר עם ה'

לבקש ממנו שיבין שצריך טיפול ושימצא אחד טוב.

גם אצלנו מתמודד עם כעסים. בהתחלה אמר לי שהוא יכול להתמודד לבד. אבל כשזה יוצא על הילדים....

זכור לי יום שהיינו בכותל וביקשתי את זה בדמעות

וב"ה היום הוא בטיפול.

בהצלחה, זה קשוח ממש, חיבוק אמיתי!

המקורית

אני חושבת שאת צריכה לדבר פתוח על מה שאת מרגישה ופחות לקחת בחשבון איך הוא מרגיש עם התגובה שלך לזה שהוא פגע בך

כי בסוף, המעגל הזה של לסלוח וחוזר חלילה פוגע בך ופוגע בזוגיות שלכם

שימי על השולחן את זה שזה מוריד לך ממנו

שימי על השולחן את התחושה הזו הצורבת של - אני חווה פה פגיעה מתמשכת ואתה לא באמת משנה כלום וזה גורם לך לריחוק ושחיקה ברגש


 

ה- לא להגיד שהוא אוהב אותך, לא מקדם אתכם הרבה כי את עסוקה באיך הוא מרגיש עכשיו, וזה, במחילה, פחות רלוונטי כרגע אם את רוצה שיצא מאזור הנוחות ויהיה פה שינוי

ואי יקרה זה כואב ...לב אוהב

מבינה אותך מאוד קודם כל , כעס שמופנה כלפיך, ובתוך הבית שלך, 

זה כואב, זה קשה ממש.

אני חושבת שאם הוא רוצה בטיפול, אז נכון שאפשר להגיד זה שלו, ולראות מה יעשה עם זה,

אבל אם כל העניין זה למצוא מטפל והוא כבר יתחיל את התהליך אצלו, אז כן הייתי עושה השתדלות

בשבילי בעיקר, שוב רצון זה דבר גדול, לא כל גבר מסכים לטיפול, אז לפחות תתנחמי בזה...

 

לא כולם אקטיביים כשמדובר בשינויים משמעותיים שהם צריכים לעשות,

זה באמת קשה, זה מעצבן אולי מהצד, כשככ ברור מה צריך לעשות

והצד השני פשוט לא עושה והכל נשאר אותו דבר, באמת שזה מתסכל ברמות ומוריד ממש

אבל לפחות אני חושבת מה שמעודד שכן יש תקווה,

את יכולה אולי לשאול כאן על מטפלים מומלצים, אולי תתני לו לקרוא ספרי קריאה על התפתחות אישית,

אני לא עפה על טיפול NLP אבל הוא יכול להיות מומלץ לכעסים... 

אולי תלמדו ביחד על מידת הכעס ותחשבו ביחד על פתרונות, אפשר לתרגל ביחד מדיטציה (לא כולם מתחברים, רק זורקת רעיונות)

ללמוד על אמונה גם עוזר למידת הכעס, לנהל פנקס כעסים, יש המון דרכים... 

 

אני גם מתארת לעצמי שלא רק כעס נמצא שם, כעס זה הרגש שהכי קל לזהות, כי הוא מאוד חיצוני

אבל הרבה פעמים יש שם עוד הרבה רגשות שהם אולי הסיבה לכך שקשה לו להרים את עצמו, לעזור לעצמו,

להיות אקטיבי ולחפש מטפל שיתאים לו וגם בכללי לעשות עבודה אישית עם עצמו...

 

חיבוק גדול יקרה נגמרו לי השמות

זו נשמעת מציאות באמת מורכבת, דורשת, מאתגרת, מתמשכת ומתישה.

שממש נוגעת בכל כך הרבה תחומים בחיים, מהכי-הכי בפנים ועד לבחוץ.

רוצה באמת לשלוח לך חיבוק גדול ולקוות יחד איתך שתזכו לראות את האור בקרוב ממש ב"ה🙏

 

צריך בהחלט להעמיק כאן בהכל על מנת להגיע למענה שלם ונכון,

כאן מנסה לכתוב רק בראשי פרקים כמה סעיפים שעלו לי:

 

א. להוריד לחץ מהטיפול - כלומר לנסות לבחון כיצד בעלך יגיע לעמדה נפשית-פנימית בתוכו שלא נלחצת מהטיפול.

כאן יש הרבה להאריך, אבל ממש בקצרה אפשר למשל להציע מקום בלי מחויבות כלל, מקום שלמשל מאפשר רק שיחת טלפון ראשונית קצרה כדי להבין, לאחריה רק פגישת היכרות אחת לראות אם האדם התחבר או לא, וכמובן הדגשה שאיש המקצוע נמצא בשביל בעלך, למענו, למען האושר שלו, ושהוא כמובן *בעדו* ולא נגדו, נמצא שם כדי להעניק לו כלים, תובנות, כוח, ליווי, ולא חלילה לשפוט אותו או לעשות לו "נו נו נו" כמו בבית משפט...

לענ"ד הרגעה כזו שגם הוא לא מחויב לכלום,

שזה רק פעם אחת, אפילו קצרצרה,

שאיש המקצוע כאן עבורו ולמענו

שהוא לא שופט ולא מעביר ביקורת אלא נמצא כדי לתמוך ולתת כלים וכוחות,

שהוא יכול ברעיון להפסיק בכל רגע שהוא רוצה,

שזה למען אושרו וכן הלאה -

יכול להוריד קצת מההתנגדות ומהמגננות כלפי כל המילה הזו "טיפול".

 

ב. לענ"ד גם מקום עבור *שניכם* של טיפול זוגי יכול להועיל כאן,

גם עבורך - לדעת איך להתמודד עם כל זה,

גם עבורו כמובן,

וגם ובעיקר להגיע להבנות עומק שיאירו במקומות שצריך יותר חזק ויוכלו ללוות אתכם בצורה הכי מותאמת ונכונה לכם.

 

ג. בהמשך לסעיף ב', מאוד חשוב בעיניי שבעלך יצליח להבין, אבל להבין *באמת ולעומק* את כל המקום שלך מול זה.

את כל מה שחווית בעבר

את הרגעים של הפחד הגדול, של הפירוק,

את החרדה המאוד גדולה שזה ממש מעבר לפינה בכל רגע נתון,

את מה את עוברת יום יום

את כל מה שמתחולל בך, לעומק.

ברור לי שהוא מבין (ברמה מסוימת לפחות), ונשמע שהוא באמת באמת אוהב אותך, אך ממליצה כאן להגיע לעומקים נוספים, בתוך מסגרת נכונה ומותאמת עבורכם שתאפשר להגיע לעוד רובד גם בהבנה שלו אותך.


ד. לשאול ולהבין את הלמה שלו - למה הוא לא רוצה טיפול. וגם כאן - לעומק. 

ממש להבין מה קורה שם בתוכו שנמנע מטיפול? אפילו לאחר שהבין שזה כ"כ חשוב ונצרך?

מה עוצר בעדו?

מה קשה לו שם?

מה עוד קשה לו שם?

ממה הוא מפחד?

וכן הלאה להעמיק עוד.

(וגם זה כדאי בעיניי שיהיה בתוך המסגרת הכוללת והתומכת שלכם כחלק בלתי נפרד מהבנת התמונה השלמה).


ה. לראות אם מתאים גם לך וגם לו שאת תקבעי פגישה אחת בלבד עם איש מקצוע (רק אם נכון לך כמובן!) -

ואז בעלך הולך רק אליה. ומשם המטפל עצמו ממשיך עם הכלים הטיפוליים שלו לרתום אותו לתהליך.

כלומר שאת משתמשת בחוזקה שלך רק בשביל נקודת הפתיחה, ומשם משחררת.

מתוך הבנה שאת בוחרת בזה ומסכימה ורוצה להשתמש בחוזקה הזו שלך (לתאם בפועל פגישה למשל) גם כדי להיטיב *איתך עצמך* ולהבין שאת שאר החלקים - בעלך יעשה בכוחות עצמו כמובן. כלומר את הטיפול עצמו ואת ההתקדמות עצמה הוא יעבור מתוכו ובכוחותיו שלו.


ו. להמשיך ולראות ולבחון במאקרו את התמונה השלמה והרחבה של כל חייכם יחד, וגם של כל אחד בנפרד על מנת לרתום את ההבנות האלו לתהליך עצמו ולראות מה שם יכול עוד לעזור ולהועיל, ומה שם יכול לעכב ומצריך עיון ונגיעה נכונה.
 

ז. לתת לבעלך כלים בתוך התהליך של מה כן הוא יכול לעשות בכעס (ולא רק מה לא, על מנת שלא יווצר "ואקום". אלא למלא אחרי ה"סור מרע" גם ב"עשה טוב" וממש לבנות לו ארגז כלים מותאם למה עושים במצבי קצה/חירום/שעת כעס). וגם זה, כמובן, מתוך הבנה של מה נכון ומותאם לו ספציפית ולכם ספציפית בכל המשפחה והזוגיות שלכם, ולא רק לאדם האינדיבידואל שבו.
 

ח. להמשיך ולכוון ולחזק גם מהצד שלך שימת גבול ברור בשעת כעס.

כמו ללכת באותו רגע מהחדר שבו נמצא הכעס, 

לומר בצורה ברורה, תמציתית ואסרטיבית שאת לא מוכנה לטון דיבור הזה

וכן הלאה.

 

ט. ללמוד עוד על תהליכים ושינויים ואיך לצלוח אותם נכון,

מתוך התמדה, נחישות ועבודה מחד

ומתוך סבלנות והבנה לדרך, תהליכיות ואנושיות מאידך,

ללמוד את הכללים בשינוי ואיך להטמיע את השינוי הכי נכון ומאפשר בתוך חייכם השלמים.

 

ב"הצלחה רבה רבה יקרה

שהקב"ה יאר פניו אליכם וישם לכם שלום 🙏❤

אני רק להגיד שקראתי ובהצלחה!!Mik
תצליחי מאמי, תעדכני מה איתך
נשמה 🫶🏼קמה ש.

בס״ד
 

חיבוק על ההתמודדות הזאת. על חוסר האונים, החששות והבלבול כשהוא כועס, ואולי גם על הפגיעה ועל העלבון 💔. לא פשוט. ואת צודקת שלא שייך שיתייחסו אלייך או אל הילדים בזעם. וכל הכבוד שאת הצבת את הגבול הזה באופן חד וברור!!!!!!!
 

כתבתי פה בעבר שלפני שנים הלכתי לסדנה לניהול כעסים (וכמו בעבר אכתוב גם כאן שאני בכללי לא אדם כעסן אבל לעיתים נדירות, ברמה של פעמים ספורות בשנה, היו לי התפרצויות וזה דבר שרציתי מאד לשנות). אחד הדברים שהמנחה אמרה, זה שחשוב שבן הזוג יפסיק להכיל את ההתפרצויות של השני כי כל עוד יש הכלה, קשה מאד להגיע לשינוי אמיתי. אז לפי זה, את לגמרי עושה את הדבר הנכון כשאת משדרת שזהו, עכשיו זה רציני והבית שלכם חייב את השינוי הזה.

 

לגבי זה שהפסקת לקדם את עניין הטיפול של בעלך, אני חושבת שגם זה מבורך. בסוף הוא אדם בוגר והוא צריך לקחת אחריות. כל עוד ניסית לקדם את הדברים, לקחת על עצמך חלק מהאחריות הזאת. עכשיו ששחררת את העניין הזה, יש לדעתי יותר סיכוי שהוא ייכנס לזה מתישהו.
 

אפשר לשאול אותך מתי הודעת לו שאת מושכת את ידייך מכל עניין חיפוש ובירור לגבי טיפול?
 

ואפשר גם לשאול האם, בנוסף לכך שהפסקת לנסות לחפש בשבילו, גם נתת לו ספייס אמיתי, בלי להזכיר את הנושא בכלל, ובלי לשאול אם הוא כבר בירר / עשה / קבע / התחיל? אם את עדיין מתעניינת, הייתי מציעה לנסות להימנע לחלוטין מלהתייחס לזה במשך תקופה של כמה חודשים (2-3-6, מה שנראה לך נכון. ממש לנקוב בתאריך שעד אז את לא מזכירה את הנושא בכלללל).
 

ובמקביל להכל, מכיוון שחוץ מהעניין הזה הוא נשמע אדם טוב בסך הכל ושהנישואים האלה יקרים לך ולכם (כמה וכמה שנות נישואין ב״ה, זוגיות טובה ובריאה, ילדים…) הייתי מציעה עוד משהו. אולי לא עכשיו. אלא כשתרגישי עם קצת יותר כוחות - או לחילופין כשכבר תרגישי שלהמשיך ככה בתחושת מיאוס זה לא עסק בשבילך. לכתוב מדי יום 3 דברים טובים עליו, אבל שיהיו ספציפיים (עם קבלות מה שנקרא) ואולי גם על הילדים שלך, לפחות אלה שאת מתחילה לראות בהם דברים שליליים מבעלך. אני כל-כך מאמינה בהשפעה של ראייה חיובית שלנו על האנשים שאותם אנחנו מסתכלים… זה לא תמיד קל אבל זה על גבול הקסם מה שזה יכול לחולל אצלנו ואצל האחר.

 

כל האמור בנ״ל כל עוד זה נשאר ברמת התפרצויות כעס אבל לא מגיע לאלימות של ממש, לא פיזית ולא מילולית או אחר. אם זה כבר עבר את הגבול הזה, הייתי מחפשת ליווי של אנשים מהתחום, כי זה כבר הרבה יותר מורכב.

 

בהצלחה ענקית יקרה!

בע״ה שהוא יצליח להשתנות בקרוב ומהשורש ממש ושתזכו לשנים ארוכות וטובות יחד 🫶🏼

(ומתחברת מאד למה שהאנונימית מעלינו כתבה על התפילה)קמה ש.אחרונה
לא יכולה כבר עם המתח הזה, תהייה מערכה נוספתממתקית

לא תהייה, תהייה לא תהייה אי אפשר לקבוע כלום, כל פעם מהססת מה יהיה, ברור שהשגרה הולכת להיהרס מתישהו, אבל המתח הזה של מתי זה יקרה גומר עליי, אין לי חשק לקבוע כלום ולא להתחייב לכלום.

כבר עדיף שהמלחמה תתחיל, תיגמר, המשיח יבוא ודי.

לי נמאס!!!

האמת שמרובהמקורית

שחוזר הניגון, החלטתי לסנן

באמת אבל

אני באופן אישי גם לא קובעת נופש מראש אף פעם אז זה לא מחרבש לי איזו תכנית שאי אפשר לדחות למועד אחר

אני באמת ממליצה להוריד מינון של חדשות. זה ממש בריאות הנפש

זה שתראי ותתעדכני לא אומר שהתחזיןת נכונות וגם אין לנו שליטה על זה. חבל על האנרגיות הנפשיות שאת משקיעה

היום אין מלחמה? אחלה. אז היום נעשה משו

מחר חלילה תהיה? נתאים את עצמנו

( מקווה שהתגובה במקום, שולחת חיבוק בכל אופן❤️)

בהחלט במקום יקרה, תודה.ממתקית

אני בכללל א בחדשות, כולם מסביב מדברים על זה...בעבודה, בכל מקום.אז אני כל פעם פותחת "וואלה" רק לראות אם מתחיל משהו, קוראת רק כותרת כללית, לא קוראת הכל.מרגישה שרוצה לדעת מה מי מו

אני הכי לא מעודכנת במדינהאוזן הפיל

אבל שומעת קולות.

לא דיבורים, קולות של מטוסים.

אז הלב מחסיר פעימה, ובלי שאני רוצה אני מעבירה בראש שיש מה שצריך בממד.

ומימי הסגרים בקורונה אני לא דוחה יציאות כמה שאפשר.

וכן, ממשיכה להדחיק ולעצום עיניים בכח, ולהמשיך רגיל.

כי אולי כן, אבל אולי לא

ורק משתדלת לכוון יותר בתפילה, בעיקר באנוכיות שלא יבטלו לי את הנופש

ואי ממש לנו יש טיסה שבוע הבאעדיין טרייה

הילדים ממש יתבאסו אם יתבטל 😔

איזה אומץ לקבוע טיסה בימים כאלוממתקית

מאחלת לכם שלא יקרה כלום, וזה סתם איומיםוהכל יחזור על מקומו בשלום

הטיסה נקבעה לפני יותר מחצי שנהעדיין טרייה

ימים האלו זה כבר הפך לשנים אלו...

גם שנה שעברה היה חשש ובסוף טסנו ונהנו.

מקווים לטוב..

יאא כיף לכם!!!ממתקית

נקווה שבאמת יתממש 🙏עדיין טרייה

נראה לי פשוט להתנהל כאילו אין כלוםשיפור

תמיד יכולים להיות שיבושים מכל מיני סיבות בלתי צפויות אבל אי אפשר לחיות ככה את החיים....

נכון, אי אפשר. אני בחוסר וודאות מוחלט.ממתקית

ובד"כ אני בנאדם זורם, ולא אכפת לי מכלום.אבל עכשיו לקראת חופשת קיץ, מבאס.

וואי אני ממש מנותקתבאתי מפעם

מבחינתי חיה את החיים, מתכננת תכניות לעתיד כמו תמיד, מקסימום יתחרבש לי.. ממש לא חיה בתודעת מלחמה מתקרבת... אחד הדברים הכי קשים לחיות איתם זה חוסר וודאות, אני מציעה לך לא להכנס לזה בכלל! כעת היום הכל כרגיל, אז ממשיכים. מה יהיה, לא להתעסק עם זה.

מבחינתיoo

אין מלחמה אלא אם הוכח אחרת במשך כמה ימים (עיין ערך המלחמה שהתחילה ונגמרה באותו יום)

בתקופה כ"כ משוגעת

חוץ מלא להחשף לחדשות

צריך גם לא להתייחס לשמועות שרצות שם

כי אין פרופורציה בין כמות הפעמים שדברו על מלחמה לבין הביצוע

למה מתח, מאיזו בחינה?אמאשוני

מבחינתי ברור שיהיה, וזה רק עניין של ימים.

יש אומרים אחרי המונדיאל שהוא היום.

אבל בעצם לא משנה לי אם זה יתחיל מחר מחרתיים בשבת או עוד שבוע או עוד חודש.

כן קבענו נופש, אולי הוא יתבטל,

יש משימות לסיים בעבודה, אולי זה יהיה מהבית.

הילדים ממילא בבית בחופש.

קניות וסידורים לשנה הבאה צריכה לעשות, חיכיתי לאחרי ט' באב

מקסימום נעשה עם משלוח.

באמת לא יודעת מה כבר יכול להשתבש בשגרה המשובשת ממילא..

ואם לא יהיה גם טוב,

כאילו אין תרחיש שיגרום לתוכניות להשתנות מהקצה לקצה.

היום לקחתי איתי ציוד נחוץ מהמשרד לצורך עבודה מהבית אם אצטרך לפרק זמן ארוך.

מקסימום כל יום אקח ואחזיר מה כבר יכול להיות..

העיקר שלא יהיו לימודים מרחוק, זאת החרדה העיקרית שלי מהתפתחויות מרעישות שכאלו 😜

נכון צודקת בעצם זה לא משנה באמת מתי באמת יתחילממתקיתאחרונה

ועדיין...כמו כזה לפני לידה, שיש מתח מתי ואיך וכמה, חוסר שקט.ככה מרגישה עכשיו

מצחיקה אני

אני פשוט חיה ומתנהלת רגילאורי8

ממילא המציאות לא צפויה ויכולה להתהפך ברגע , אז אני פשוט חיה את חיי רגיל, קובעת מתכננת הכל רגיל. כשנופתע, נתמודד. לא רואה טעם לעסוק בזה.

אני כ"כ לא עוקבת שעד עכשו לא דאגתיואני שר

עכשו קראתי אתכן ונזכרתי שהדאגה העיקרית שלי ממצב כזה זה שיקפיצו אותו למילואים ואני אשאר להשתגע לבד עם הילדונת 😒

איף.

משיח דחוף.

מה עושים עם תיקנים? ראיתי כבר כמה פעמים😒אוהבת את השבת

היצור הכי מגעיל בטבע בעעמסע של החיים

הדברה.

אפשר לנסות קודם תחנת פיתיון שמוכרים בסופרים, שמעתי שזה די עוזר.

אני לא לוקחת סיכונים והולכת על הדברה טובה מראש רק כדי לא לפגוש את היצור הדוחה הזה

מה עושה מדביר?יעל מהדרום

לק"י

אנחנו פעם הבאנו, והוא השתמש במזרק של הג'ל.

לא יודעת אם היה לו חומר טוב יותר ממה שמוכרים בחנויות, ובהרבה פחות כסף ממה שהוא לקח🤦‍♀️

מדביר שמכבד את עצמו יעשה הדברההמקורית

ולא ישים ג'ל

אנחנו עושים פעם בשנתיים, וועד הבניין עושה כל שנה לפני הקיץ בבניין והם מתים עוד לפני שהם מגיעים לבית

אני גרה פה 6 שנים ונכנסו גוקים רק פעמיים.

מה?? למדביר יש חומרי הדברה ייעודייםמסע של החיים

למדביר שמכבד את עצמו כמובן, צריך לחפש המצלות..

או שעקצו אותךרקאני

או שלא הבנת נכון מה החומר שהוא שם

כששמים מזרק רגיל מהסופר זה עוזר לכמה ימים גג

הדברה של מדביר עוזרת לפחות לשנה שנתיים

הוא היה מדביר שהמליצו עליו אצלינו בשכונהיעל מהדרום

לק"י

בפועל גם הדברה לפשפשים הוא סתם עשה משהו לא נכון.

לכן, לא מתפלאת שגם לג'וקים הוא עשה משהו לא מקצועי. אלא אם כן, יש לו איזה חומר ייעודי. אבל מן הסתם שלא...

לכן שאלתי מה מדביר מקצועי עושה.

הזוירקאני

למה המליצו עליו

אנחנו עשינו חא מזמן הדברהמקרמה

ריסס את כל הפנלים- צריך להזיז מיטות

מרסס פתחי ביוב

אדני חלון

ארון מתחת לכיור

ואם גרים בקרקע אז גם את היקף הבית

כל האורחים הבלתי קרויים נעלמו כל עומת שבאו

וצריך לנקות אחר כך? נניח שיש וכאלה?יעל מהדרום

החומר משאיר סימנים לבניםמקרמה

אנחנו עשינו הדברה ביולוגית שהיה אפשר להיכנס במידית הביתה

(אין לי כרגע תינוק זוחל... עם תינוק ההנחיה היא לחכות כמה שעות)

היה אפשר להעביר סמרטוט עם מים באותו היום

אבל לשטוף עם חומר רק ביום למחרת

מראש ההנחיה היא לא להשאיר דברים פתוחים על השיש

לא זוכרת שהיה איזשהו סיפור עם הנקיון

אני לא גרה בקרקעהמקורית

והוא ריסס מחוץ לבית כשהזמנו+ על המסגרת של המרפסת בחוץ

איך אפשר לרסס בקומה גבוהה?מקרמה

מרפסות ברור שעושים

בקרקע כושים כם את כל הממשק בין הבית לקרקע...

מחוץ לדלת אין בעיה לרססהמקורית

הדברה.. ולנסות לאטום חורים שלא יכנסובעלת תשובה

זוועה. גם לנו יש מכה בביתיעל מהדרום

לק"י

וזה דוחה. בעיקר במטבח.

תקיני סף לדלת הכניסההמקורית

ותוודאי שאין חורים בקירות

חורים זו אחת הבעיות חד משמעית. במיוחד חורים במטבחPandi99

יש סבון לשטיפת רצפה נגד תיקניםרק טוב!

גריקן ירוק בהיר שקונים בסופרים. של ריצפז.

כתוב עליו בגדול מקדימה 'דוחה תיקנים'

את מרגישה שהוא עוזר לך?יעל מהדרום

אני לא משתמשת בורק טוב!

ההורים שלי משתמשים. לא יודעת אם בגלל שהיה בעבר תיקנים או שפשוט אין בגללו. לא רואה אצלם שיש.

אני לא כ"כ משתמשת בסבון לרצפה כי זה כנראה גורם לעקבות של סימני רגלים אחרי זה בגלל הסוג ריצוף. לא מצאנו פתרון טוב יותר.

איך הריח שלו? חחכנה שנטעה

לא זוכרתרק טוב!

לא מסריח.

אפשר בסופר לפתוח ולהריח לפני שקונים (וכמובן לסגור טוב אחרי זה)

נעים. אני אוהבת ועכשיו כבר לא משתמשת אלא מרססתנפש חיה.

רק מדבירSeven

בדברים האלה לא שווה לחסוך

בריאות הנפש ושקט נפשי שווה יותר

במיוחד אם את גרה בבית פרטי/קומת קרקע

מדביר מרסס, וצריך לרוקן ארונות ולא לשטוף?יעל מהדרום

לק"י

(יש לי סיוט מהדברות אחרות שעשינו. אומנם שם זה היה בלגן רציני. אבל עדיין אין לי כח לזה).

מדביר לא מרסס בארונותטארקו

צריך להרחיק רהיטים שאפשר מהקירות(ספות, מקרר, מיטות.. לא עכשיו ארונות וספריות)

וכמובן להשאיר רצפות פנויות ושיש ריק והכל

זכור לי שאפשר לחזור אחרי כמה שעות ולשטוף אחרי יממה משו כזה

תודה. אוותריעל מהדרום

אם יש חור בארונות כדאי לסתום אותםהמקורית

לפני שמזמינים מדביר. סביר להניח שתיקנים מגיעים לארונות מטבח מחורים בקיר. אם לא יטופלו החורים - חבל על הכסף של ההדברה

יש יותר מידי חורים🤦‍♀️ אין לי כח לזה...יעל מהדרום

לק"י

אבל אולי כדאי.

אוךי במקום לשלם למדבירהמקורית

תביאי הנדימן שיסתום לך ?

נראה לי עדיף

יש בזה משהו. האמת שצריך כמה תיקונים בביתיעל מהדרום

אממ אצלנו המדביר מזיז תרהיטים שצריךSeven

ומדביר גם את הבור ביוב החיצוני

חוץ מלצאץ מהבית ל3 שעות אני לא עושה כלום

אחכ 3 ימים לא שוטפים וזהו..

די השתלטתי לך על השרשור. מקווה שהועלתי גם לךיעל מהדרום

לק"י

ולא שאני שמחה שיש לכם ג'וקים, אבל שמחה שאם כבר יש, אז כתבת על זה.

לפעמים צריך אנשים שיזדהו איתך....

חד משמעית!!אוהבת את השבת

מה השאלה...? ריסוס כמובןמדברה כעדן.אחרונה

ויש לזה אחריות

איך שורדים את זה שהבעל מתפרק כל הזמן?אנונימית בהו"ל

לבעלי יש קטע שבמצבי לחץ קשים

הוא מתפרק ומתפרץ או שהופך הכל עליי ויוצא עליי בעקיצות, בציניות

זה יכול להיות צרחות. ניתוקי טלפון, בצורה משפילה מאוד

אם אני לא שותקת, זה כמו כדור אש מתגלגל לריבים וכאסחים מטורפים

אם אני שותקת זה יכול להירגע אבל אני יוצאת עם תחושה רעה ועלבון

וזה חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב כך או כך

ברור לי שהוא חייב טיפול כי זה משפחתי אצלו

אבל הוא לא בכיוון של טיפול

קשה לי ממש!!!!!! עוברים עכשיו איזה מצב לחוץ ממש והנה הופ

הכל יוצא עליי בצורה הכי דוחה שיש

התפוצצתי עליו עכשיו בוואטספ אז הוא פגוע

ומה איתי?????

יש לציין שבלי זה הוא בעל מהמם

נשמה זה אלימותאמאשוני

זה כמו שתגידי במצבי לחץ הוא מוריד לי סטירות,

אבל חוץ מזה הוא בעל מהמם.

זו חלק מהדינמיקה של האלימות וצריך לטפל בזה.

משפחתי, לא משפחתי גם הילדים רואים וסופגים את זה,

מישהו צריך לעצור את ההעברה הזאת בתוך המשפחה.

אין מנוס מטיפול, ואם הוא לא מוכן תלכי לפחות את, שתדעי מה האפשרויות שלך ולאן את לוקחת את זה.

תזכרי שאת לא אשמה בכלום!

בהצלחה יקרה!

אופציה גהמקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך ה' באב תשפ"ו 18:21

לשתוק באותו רגע ולסיים את השיחה

ובזמן אחר - נניח בערב, להגיד לו - שומע בעלי? ההתנהגות שלך לא לעניין

אני מצפה ממך להצליח לאסוף את עצמך כשאתה לחוץ ולהתנהל בצורה נורמטיבית. ההתנהגות הזו לא מקובלת עליי ואני לא מתכוונ לקבל אותה.

צריך להציב אולטימטום, גבולנעמי28

שאין אפשרות כזאת שמישהו שחייב טיפול ופוגע באחרים מסרב ללכת לטיפול.

תדברי איתו על זה בזמן שהוא רגוע.

הוא מודע לבעיה שלו?שלומית.

מכיר בזה שמשהו ההתנהלות שלו לא תקין?

אני חושבת שזה הצעד הראשון

אמoo

מה זה 'התפוצצתי עליו'

צעקות?

זה שונה ממה שהוא עושה?

אולי שניכם צריכים ללמוד איך לתקשר אחרת

אין מה לדרוש ממשהו לעשות מה שאת לא מסוגלת

בדרכ אם מישהו אחד מתקשר בצורה רגועה

זה משפיע על השני

אם זה חד צדדי ומתמשך

למרות שצד אחד מתנהל בצורה תקינה

זו בעיה אחרת

משמע ממש קשוחשוקולד פרה.אחרונה

בשבילך כאישה.

עוד לפני השאלה איך אתם זוגית.זה שם אותך כל הזמן עומדת על המשמר, בהיכון, חסרת מנוחה במצבי לחץ או משבר, מוכרחה לאסוף את עצמך כשאת בעצמך צריכה משענת חזקה וביטחון.

אני לא חושבת שאת צריכה להכיל את זה.

אבל זה גם לא אומר לפרק את הבית.

זה אומר שבשעת התפרצות כדאי לך לסנן. הכל. פשוט לא להיפגע. להיות בפוקוס על דבר אחד- איך אני מצמצמת מגע ואיך אני שומרת את הכוח שלי לי ולילדים.

מה שהוא אומר זה פשוט פצע פתוח ומדמם.

שכמובן ף הוא *חייב* לטפל בזה או לשלוט בזה

אבל אם הוא מרשה לעצמו להתפרץ קשות, תגני את על עצמך והילדים.

והכי מובן שזה לגמרי קשה לך. בסוף את רוצה שקט בעצמך, ואולי שהוא יעזור בבית עם הילדים,

ובמקום שיעזור ויתמוך, את צריכה להיות חזקה בשביל כולם ועוד לשמוע צרחות וניתוקים.

זה הזוי.

אבל בהינתן שכרגע זה המצב שלך והחלטת לא להתגרש- הדבר החשוב הוא לא להיכנס אצו לפצע או לתהום הזאת. את עכשיו עומדת על האדמה בעוד הוא עמוק בבור. התפקיד שלך זה להיאחז באדמה ששומרת עלייך. להיאחז ביציבות הנפש ולא להיכנס אתו פנימה. זה לא בריא לך ולא מועיל לך.

ואני חושבת שאת צריכה לדבר אתו על מה הוא מפסיד כשהוא בוחר לא לשלוט בכאוס שלו.

הוא מפסיד את הכבוד שלו

הוא מפסיד את היכולת שלך להיות אינטימית אתו

הוא מפסידאת הביטחון של הילדיםשלו

והוא מפסידמול עצמו- באמון שו בעצמו שהוא מסוגל לשלוט בכמנו כאדם בוגר

אני ניחה שכל אחו יהדהדו בלבו.

חיבוק חזק!

איזה מאכל התעכל לכן בתחילת הריון עם הקאות?מעיין34

גיליתי על עצמי שפירות , ירקות חיים, וגבינה צהובה עושה לי רע ואירי כמה שעות של אי תפקוד- אני מקיאה וזה עובר.

כעכים לא מסוגלת לאכול יותר.

ומשתוקקת לאוכל בריא

פליז כל רעיון יתקבל בברכה מניסיון🙏

את לא תרצי לדעת...ממתקית

אבל רק קאסטות מהסופר.וגם זה בקושי...חחח

קאסטות הגלידות כאילו? כי במקרה גם את זה יצא לי להקמעיין34

ברורא גם הייתי מקיאה אותםממתקית

אבל לפחות היה נבלע איכשהו

צנימים.מוריה

בלי כלום.

לא מצליחה לאכול יותר מאכלים יבשים😭מעיין34

תפוציפס טבעי או פרינגלסאםאני

לא הכי בריא בעולם,

אבל זה מה שאני מצליחה לאכול,

קורנפלקס עם או בלי חלב גם, על הבוקר לפני שמתחיל ההקאות.

פתיתים/אורז- זה מרגיש 'אוכל'. (ולי יש חשק דווקא לפתיתים קרים😂 משהו נדפק שם בהריון)

אבל שמתי לב שזה לא רק מה לאכול זה גם איך. חדר קר ומאורר ומקומות שלא מעלים לך יותר בחילה.

אני למטבח לא נכנסת, אוכלת רק בסלון.

אני אוהבתאנונימית בהו"ל

קורנפלקס עם חלב

מלפפון ככה

נשנושים שמנת בצל

עוגיות או עוגות לא יותר מידי שוקולדיות

ענבים

חמצוצים בטעם תפוח וקולהאמאשוני

אבל תנסי קודם סודה.

מבינה אותך ממש עם הצורך למשהו בריא.

אני לא מצאץי ממש משהו בשלב הזה.

לפעמים טונה אם סחטתי לגמרי את השמן ושמתי מלא לימון.

הייתי אוכלת עם קרקרים יבשים, ממש הדיקט. לא הקרקר זהב השומני.

לחם קלוי בטוסט, קרח מלאאא קרחדיאן ד.

לדעתי תשחררי את הבריא ותתמקדי באפשרות לאכול משהו....

אני אכלתי את הירח מתוקאוזן הפילאחרונה

לא בריא, אבל זה החליק לי ומילא קצת את הקיבה.

אפשר גם להכין לבד בבית אם יש מי שיעשה את זה

המלצה לטיפול זוגיטיפול_זוגי

מחפשת דחוף

באזור מרכז- צפון, לא מכירים כלום

אם אישה- אז חייב שתהיה דוסית וצנועה

אם גבר- שיהיה עדין וירא שמיים

בכללי מה עדיף? מטפל או מטפלת?

זה ניק חדש בשביל השאלה, אז אפשר בפרטי דרך המנהלות

הניקית נגמרו לי השמות מטפלת זוגית מדהימה!!!אוהבת את השבת

יעל זקש השם שלה..

וואו היא אלופה!!! אתם תרוויחו המון!!! ממליצה ממש!!

נראה לי שהיא יועצת זוגית אם זה משנהשיפור

תוכלי לפרט מה ההבדל?טיפול_זוגי

ממה שאני מבינהמתיכון ועד מעוןאחרונה

יעוץ זוגי מתאים לבעיות בהתנהלות שגרתית של החיים, לשפר ולהעצים את הקשר הזוגי, טיפול הוא יותר לקשיים מעמיקים

אפרת צור בכרמיאלסתם שם 1

ממליצה בחוםDoughnut

על @נגמרו לי השמות המהממת! מצילה בתים בישראל. מקבלת ברחובות וגם בזום. דוסית וצנועה כפי שביקשת, וגם עדינה ורגישה מאד.

אני מבינה שאני צריכה עזרהשמחה כפרוייקט

מרגישה כבר תקופה ארוכה שאין לי שמחה בגידול הילדים.

הכל עול

הכל קשה

הכל מתיש

סבלנות, סבלנות ועוד סבלנות שפשוט אין לי.

והבית מתלכלך בשניות וכביסות בלי סוף ובאלגן בכל פינה.

לא בהריון, לא לפני ולא אחרי

ועדיין לא מצליחה לאהוב או לשמוח.

הם רעבים, הם צריכים, הם רוצים, הם מלכלכים, הם מציקים, הם רבים, הם בוכים, הם קמים בזריחה, הם רוצים מלא צומי והם הורסים דברים בבית.

ככה כי הם ילדים.

ואין לי כח אליהם.

לא פיזי לא מנטאלי.

יש לי חברות, יש לי זוגיות טובה, אני יוצאת ואני חיה.

אבל לא כיף לי האמהות.

ואולי יש עוד מושהי שמרגישה כמוני?

עוד לא התחיל הקיץ ואני על סף ייאוש

מרגישה כלואה בתוך זה

לא בא לי

מתואמת

יש בי בהחלט הזדהות עם מה שכתבת.

מחזקת אותך למצוא לך טיפול מיטיב❤️

מזדההילדה של אבא

אין לי עצות, חוץ מלפעמים

שאני מרגישה שברגע שאנחנו מרפות ומקבלות את התקופה הזאת בנחת, אז הכל נהיה הרבה יותר קל.

ברוב הזמן זה פחות ככה.. מותר להתלונן באמת זה קשה🫤

בא לי לשתף אותךהלוואייי

כי הכנות שלך נגעה בי

האמת יש פעמים שהרגשתי בדיוק ככה

אבל פחות עם המילה 'הם' מול הילדים.. אלא מול חוסרים וכאבים אחרים בחיים שלי שמקרינים גם לאמהות שלי..

נגיד מרגישה שבגלל שאין לי משפחה ושייכות אז אין לי כח לילדים כי אין לי על מי להשען אף פעם..

וזה שאין לי חברה קרובה אז אין לי את מי לשתף ..ואז פחות סבלנית בבית..

והרגשתי ש-

אני לא שמחה

לי אין כח

אין לי חשק

אני לא חיה

אני בלי אנרגיות

וכו וכו

הבנתי

שלי חסרה שמחה ואנרגיות בחיים.

והבנתי עמוק בבטן שאני לא מוכנה להיות שם יותר. שזאת תהיה החוויית חיים שלי.

כי זה לא קשור אליהם.או למה שחסר לי.

זה קשור אלי.

להתמקמות שלי מול החיים ומה שהם דורשים.

ראיתי את זה בחוש כי לפעמים דוקא שהכל היה רגוע ובסדר..הלב היה כבוי.

וכשהיה אתגר- לפעמים כן הצלחתי להרגי ש חיוניות ושמחה למרות.

ואז כשזיהיתי את זה

אז הבנתי.שאני חייבתת לחזור לחיות.

עם מה שקשה. ועם מה שאין. ועם כל הטוב.

אז את נורמלית

וחיבוקקקק

וממליצה ללכת לטיפול טוב ישעשה סדר ויתן חיבוק ללב

שתפי אותישמחה כפרוייקט

מה עזר לך לחזור לחיות

ואיזה סוג של טיפול אני צריכה לחפש

תודה יקרה

אני עוד לא מצאתי מטפלת קרובה אלי שהתחברתי אליההלוואייי

ניסיתי כמה ולא היה לי מקדם

והמלצות נתנו לי על מטפלות מהממות אבל רחוקות..

לי אישית עוזר לכתוב ולעשות עם עצמי כל יום עבודה פנימית.. עם מטרות ויעדים לממש..ותובנות שמגיעה אליהן..

שמה לב איזה מחשבות מחלישות ומכבות אותי..ולומדת לזהות אותן בזמן אמת.. ואיזה נותנות לי כח..ואיזה תדר אני מחפשת ביום יום כדי להיות מי שאני רוצה

לומדת לנתק בין הנתונים בחוץ של מה קרה ומה הילדים עשו ומה חסר לי לבין איך אני מרגישה ומתנהלת.. לומדת שזה לא מחייב שאם משהו קרה לא לפי התכנון או אם חסר לי משהו - אז אני אכבה ואתנהל בעייפות.. לומדת שיכולה לבחור להיות מי שאני אוצה ושזה לא תלוי בבחוץ

מרגישה שזה המון עבודה כל הזמן מחדש

גם לומדת ימימה וזה מאוד עוזר

ופשוט שמחה זה ממכר

ברגע שגיליתי שאפשר לבחור בשמחה באותה המציאות ממש

אז פשוט בא לי מזה עוד

זה כיף להיות שמחה!!! כיף להרגיש כיף לחיות!!

ושווה להתאמץ עבור זה!

יכולה לשלוח לך בפרטי מס' של מטפלת שהמליצו לי עליה ..וכן ממליצה לך לברר על מישהי טובה באזורך.. ופשוט לקבוע..לתת לזה הזדמנות

תןדה שכתבת!אוהבת את השבת

יש גם רגעים שאת מצליחה לראות את הטוב?המקורית

רגעים של הנאה מהם? נחת?

התיאורooאחרונה

שלך הוא תיאור מדויק על ילדים

במיוחד בגיל קטן

זה פשוט מאד קשה

במיוחד אם יש כמה קטנים

אני הרגשתי הרבה שנים

אח"כ הם גדלו והצלחתי להנות מהם

וגם ללדת עוד אחד ולגדל אותו בטוב בלי עומס גדול מדי

יש איזשהי פנטזיה על אמהות מהנה

עם כמה ילדים קטנים ועם העומס

אולי יש כאלו שזה עובד אצלם

אבל אם זה לא עובד

זה לא אומר שמשהו לא תקין

כי זה הכי הגיוני שיש

נראה לי העזרה הכי טובה היא עזרה פיזית של מישהו אחר שיטפל לפעמים בילדים ואת תוכלי לנוח/ לבלות

וגם כדאי לתכנן ילודה קדימה

כדי להנות מהאמהות כשהם גדלים

תגידואנונימית בהו"ל

רק לי אין כוחות לשבת?


לשבת עצמה כן


אבל לא לבישולים, לסידורים לאירגונים לפני ואחרי..


ברמת לא מסוגלת.


לא מסוגלת לעמוד על הרגליים כל כך הרבה זמן

ותמיד לא מצליחה לתקתק את זה

גם לי איןהמקורית

למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים

לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן

וואי מזדהה ממש עם הסוףכורסא ירוקה.
טוב לך יש גם סיבה טובה, את עם תינוק לא?המקורית
זה סיבה טובה?כורסא ירוקה.
לא יודעת.. מבחינתי אם הסיבה שלי טובה הציפיות צריכות לרדת. אם עדיין מצופה ממני לארגן את שבת כרגיל כנראה שזה לא נחשב סיבה טובה
בוודאיהמקורית

רוב הפעמים הבעיה היא באמת הציפיות

או שלנו או של אחרים

צריך ללמוד לשים גבול לציפיות לא ריאליות 

בדיוק ראיתי את כל האנשים שמעליםאנונימית בהו"ל

לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...

מצחיק


הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות

אני משתדלת להוריד אותו כל פעם

אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים

וזה פשוט לא הולך


נגיד עכשיו אני בעבודה

אתמול עבדתי קשה בטירוף

והוא עושה פינשיים


וממש באלי בית יותר נקי 😔

ופשוט לא מגיעה לזה 

תיאורטית גם לי יש האמתהמקורית

אבל אין לי עם מי😅

גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.

ולכן - מורידה הילוך.

קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות

סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים


עשיתי לעצמי מעין תעדוף

קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת

נקיון אחרי.

קינוחים זה בונוס

ובין לבין מנוחה והרבה.

אבל זה רף שלי, לא שלו

אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת

לעבוד בשישי זה ממש לא פשוט!רוני 1234

לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂

לפחות בחמישי את בבית? 

זה משמרותאנונימית בהו"ל

לפעמים כן ולפעמים לא


פשוט נדיר שמסתדר לנו לארח אותם ספציפית

וכבר הרבה זמן אני רוצה, אז מסתדרים 

אני חושבת שאם אישה מכניסה ליופ שישי בין הארוךפרח חדש

ובין הקצר

משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.

אחת אוהבת בית קפה

אחת קניות

אחרת פילאטיס

אחרת הליכה בבוקר מוקדם.

אני איתךרקאני

אין לי כוח ולא התחלתי כלום

בא לי לישון

מוכררר. לאחרונה נוסעת מלא כדי לחסוך לי הכנותשיפור
את בהריון? אולי את משקיעה מדי?אמאשוני

כי האמת שאם מכינים רק דברים בסיסיים ואת לא בהריון מתקדם/ אחרי לידה

אז אולי זה כבדות בנפש או שיש חוסרים מסויימים בגוף

או משהו בהתנהלות שאפשר לשנות

שבתות קיץ ארוכות ממש אפשר גם לבשל, גם לנקות בסיסי וגם לנוח או לצאת קצת..


שבת בסיסית מבחינתי יכול להיות מרק עוף גדול לער"ש, אפשר גם עם קוסקוס משקית.

לצהריים עוף עם תפו"א בתנור, שעועית ירוקה מבושלת/ בתנור לפעמים עם כרובית/ ברוקולי, הכל ישר מהשקית לזלף קצת שמן זית ולתנור.

ואורז.

סלטים מכינה סמוך לסעודה וגם זה רק בבוקר בד"כ. לא מתעסקת בבישולים בסלטים בכלל.

חלות ונשנושים, פירות, הכל קנוי.

אז אין הרבה לבשל, אפשר גם להשלים עם קנוי אם רוצים בכל זאת עוד משהו כמו סיגרים או מוקפץ או סלטים מוכנים.


סידורים, ארגונים ונקיון יש מי שעוזר לך?

אולי את לוקחת על עצמך יותר מדי בכללי, ובגלל זה בתחושה שיום שישי צריך לעשות המון?

כן. פרקטיתבאתי מפעם

אל תגלי לאף אחד, אבל אני לפעמים מתחילה להכין את השבת כבר מיום ראשון.

מחלקת כל יום קצת, יום אחד חלות ועוגה,

כשאני מכינה דגים זה תמיד בכמות משולשת ואז מקפיאה לעוד 2 שבתות.

את הבשרי גם לפעמים מקפיאה. ואז יום חמישי תוספות, סלטים. וביום שישי בעיקר ניקיונות... אין לי כוחות לעבוד 6 שעות ברצף, תוך כדי יש גם ילדים ב"ה, כביסות, מקלחות, שיעורי בית, מילואים, ארוחות של היומיום... אין רגע דל.

אני איתך, ולמען האמת לא רק להכנותחוזרת בקרוב

גם לשבת עצמה!

בגלל שאני אוהבת שמושקע וטעים אז מתחרפנת מעבודה לפני, ותוך כדי ולערוך ולהגיש ולפנות וכל השבת לטפל בילדים....

ולהיות איתם לבד שעות על גבי שעות כי בעלי מקםיד על תפילות במניין

לא אוהבת את הקונספט ולא מרגיש לי יום מנוחה

כמה שעות זה כבר תפילות במניין בשבת?המקורית

הוא לא לוקח איתו חלק מהילדים לתפילה?

הוא לא שותף להכנות/ להווי תוך כדי?

אולי כדאי לדבר על זה

אני גם לפעמים מרגישה ככהשיפור

עוד סיבה שאני נוסעת לשבת.

יש מקום לשינוי?הלוואייי

אני נגיד הולכת לקבלת שבת קבוע..עם כולם.. חלק איתו וחלק איתי וחלק הגדולים עם חברים.

ומקסימום יושבת עם חברות בחוץ אם לא הצלחתי להתפלל.. עדיין יוצר תחושת שבת ותפילה גם אם לא הצלחתי לומר בריכוז וברצף

בבוקר אצלי הוא לוקח את הבנים ולפעמים גם עוד כמה

הם אוהבים 5ת זה ומקסימום משחקים קצת יחד בחוץ

אבל גם אם כולם נשארים- למה זה כל כך הרבה שעות? אולי לשנות מניין למשהו יותר קצר?

ו..למה הכל עליך?למה לערוך לבד? למה לפנות לבד? למה לא להתחלק בטיפול בילדים בשעות הצהרים? ואז לנוח..

להוסיף לשבת משהו שעושה לך טוב.. זמן לקרוא.. להפגש עם חברה ללמוד חברותא עם הבעל?לשחק עם הילדים מהשו שנחמד לל?ללכת לשיעור?

לבשל טעים אבל בכמות סבירה שלא תגמור לך את הכוחות. לבחור משהו אחד שמושקע ומפנק אותך. אבל לא להתפרס על הכל..

לנוח ביום שישי

לתת לילדים תורנויות לפנות ולערוך

אצלי מגיל 3-4 הם עורכים-מפנים-מגישים...לא תמיד ברוח התנדבות חח אבל בשביל 3ינוח הם בדר''כ זורמים

קיצר.. זה היה רק דתם זריקת רעיונות

ומנחשת שמיד תגידי על הכל לא רלוונטי

אבל אולי כן תנסי לפתוח ראש יצירתי קצת איך אפשר לייצר שינוי שעושה לך יותר טוב

ועוד שבתות קיץ.. דיי מזדההאחת כמוניאחרונה

אמאלההההה פרעושיםםםםםםםםםם😭😭😭😭😭😭מעיין34

אז בעלי שיחיה חזר מהצבא, ומהשקית קפץ פרעוש. בהתחלה לא הבנתי מה זה הפיצי הזה שקפץ והתעלמתי

מפה לשם הם התרבו!! ואנחנו אכולים בעקיצות

ותפסתי כבר 5 פרעושים ביומיים, רק אתמול זיהיתי מה זה בזכות ai

איכככ מה עושים???

אי אפשר הדברה כי אני בהריוןןן

איככככ פרעושים תמיד היה בשבילי חרק שיש בבתים מוזנחים שלא ניקו שנים, איך קרה אצלי בביתתת😭😭😭😭😭😭

תודה רבה לכן, אעשה את זה🙏מעיין34

אולי יעניין אותך