את שואלת אם ההורות תרמה לניסיון החיים שלנו?

אם כן - אז ודאי. הורות היא מסע עצמי אל תוך הנפש, קודם כול, כי הילדים מציפים לנו כל מיני דברים שהדחקנו, מציבים בפנינו מראה למה שאנחנו לא רואים על עצמנו, ומעודדים אותנו להתמודד עם הילד שקיים בתוכנו...

לדוג' , עצות איך להסתדר עם חברים, איך לעשות ש"ב, לנהל בית, אילו ספרים לקרוא, בגיל יותר גדול איך לחפש זיווג, איך לגדל ילדים...

האם מה שהורים שלנו חוו היה רלוונטי לנו, האם ניסיון שלנו רלוונטי לילדים שלנו?

אני חושבת שזה שילוב. ודאי שההורים יכולים לתת עצות מועילות לחיים לילדיהם, ומצד שני יכול להיות שהם לא יקלעו נכון, בין אם בגלל השוני בין הדורות ובין אם בגלל השוני ביניהם לבין ילדיהם...

מניחה שהמינונים של הצלחת העצות משתנים ממשפחה למשפחה...

ואם אפשר לכלול בהורים גם את ההורים של הצד השני אז חמותי אישה עם ראייה מאד מיוחדת על החיים ואתגריה, על גידול הילדים, על זוגיות וכו׳ ואני מרגישה שהגישה שלה לגבי הרבה מאד דברים מאד מלמדת ומלווה אותי.

מאד רלוונטי לילדיי, למרות שהדור שלהם שונה מהדור שבו גדלנו. בסוף יש דברים שהאוניברסליים וחוצים דורות - אהבה וביטחון עצמיים, קשרים בינאישיים, מוגנות, התמודדות מול מצבים מפחידים (מלחמה ועוד), עבודת מידות, עבודת ה׳, התנהלות מול דילמות, התאהבויות, רגשות…

כמו ששמעתי בפודקסט של ״חזקים ברשת״ - אמנם אנחנו ״מהגרים דיגיטליים״ בעוד שהילדים שלנו כבר ״ילידים״ בעולם הטכנולוגיה אבל בכל מה שקשור לרגשות, קשרים עם אנשים וכו׳ עדיין יש לנו יתרון עצום מבחינת ניסיון החיים שלנו.

ניסיון חיים יכול להביא איתו תובנות טובות ונכונות וגם שגויות

להרבה אנשים יש תובנות שגויות והסתכלות לא נכונה על החיים, פחות מומלץ שהם יעבירו אותו הלאה לילדים.

אני כמעט ולא קבלתי מההורים שלי הסתכלות נכונה.

אני חושבת שניסיון חיי הביא אותי למקומות טובים, למרות זאת אני נותנת לילדים להתנסות לבד בחיים ומכוונת אותם רק במקרים נצרכים, רוצה לתת להם לחוות את החיים ולהסיק מסקנות לבד. התוצאות בינתיים טובות.

וזה לא משהו שחולף בין הדורות.

מתוך זה נגזר הבן זוג שאתה, הילד שאתה, החבר שאתה.. כל השאר זו תפאורה.

נשמע פשוט אבל הלוואי ונזכה

הידע וההכוונה שקיבלתי מההורים שלי עוזרים לי עד היום.

גם הדברים שלא היו מקובלים עליי, הפכתי אותם ל"זה לא מסתדר לי עם החיים"- שזה גם שיער שקיבלתי מהם.

האם ניסיון החיים שלי רלוונטי לדור של היום?

-ברור!

מאיפה הם ילמדו על קשרים? כישורי חיים לעצמאות? איך מתנהלים ברשתות ובאינטרנט?

זה התפקיד שלנו כהורים להעביר להם את זה.

אז אני מנסה לנסח את השאלה עליה אני בוחרת לענות-

האם הניסיון שהורי צברו בחיים רלוונטי עבורי?

התשובה היא שבוודאי. אני לא חושבת שזה רלוונטי כל כך בעצות ודיבורים חיצוניים, אבל ברור שכל ההתנהלות של ההורים בחיים נובעת מהניסיון שהם צברו, ומתוך כך הניסיון הזה השפיע מאוד על מי שאני ומה שקיבלתי מהם. 

באותה מידה ניסיון החיים שצברתי משנה אותי ואת מי שאני, וכך אני אמא שונה משמעותית לילדי הצעירים ממה שהייתי לגדולים. וברור שהאמהות השונה משפיעה על הילדים.

ואם השאלה היא יותר מבחינה טכנית, של עצות לחיים וכאלה- אני עדיין חושבת שניסיון חיים הוא דבר בעל ערך אדיר. לצערי רק בשנים האחרונות למדתי להעריך אותו ולהבין כמה אני לא מבינה.

אתן דוגמא- היו לנו התמודדויות לא פשוטות עם גיל ההתבגרות של אחד מהגדולים שלי. ההורים כל הזמן אמרו לנו ש'זו תקופה וזה יעבור לו'. אבל אני לא הצלחתי להקשיב להם והמשכתי לדאוג המון.

ב"ה, זו אכן היתה תקופה וזה אכן עבר. כלומר- ניסיון החיים שלהם היה רלוונטי מאוד. זו רק אני שלא השכלתי ללמוד ממנו...

(והנה, פה אני חוזרת למה שאמרתי למעלה- ניסיון החיים שלי עוזר לי לקבל עכשיו הרבה יותר בשלווה את קשיי ההתבגרות של הבאים בתור. לכן ניסיון החיים הזה בוודאי רלוונטי לילדה המתבגרת שאמא שלה עומדת מולה בנחת ובלי לחץ).

שגם ניסיון החיים של ההורים שלנו וגם שלנו כהורים יכול לעזור הלאה

יש דיוקים ויש דברים שבלי קשר לדור נבחר (אי יבחרו ילדינו) לשנות, אבל בוודאי שזה רלוונטי לפחות בחלקו

ההורים שלי כן נתן לי להסתכל על דברים בצורה מסויימת וזה די תרם לי. עושה את חלק מהדברים עם הילדים שלי.

הרבה מניצול הזמן בצורה יעילה וגיוס הילדים זה משהו שאני ממש זוכרת לטובה.

ניסיון חיי כן תורם מעט, אם כי הדור הצעיר של היום בראש אחר לגמרי אבל אני כן רואה שהילדים שלי מבינים בצורה מסויימת מה עומד מאחורי מה שאני אומרת להם וסומכים על זה.. יותר הגדולים.. אני חושבת שבגלל שהיום הכל פרוץ והתקשורת הפכה ליותר נגישה (אפשר להשיג כל אחד בקלות) ההתמודדות היא הרבה יותר קשה והעבודה של ההורים היא יותר מרובה עם מה שהילדים חווים בחוץ.

מהצד השני, אני לא יודעת עד כמה זה רלוונטי כי אין לנו באמת את הניסיון להבין מה הדור הצעיר של היום חווה.. 

למה הוא רוצה את המוסד הזה?

למה אתם לא?

אי אפשר לענות על שאלה כל כך ספציפית באופן כללי.

אם ילד בן 5 רוצה להירשם ליסודי הדו לשוני כי הוא רוצה להיות חבר של ילדים ערבים, זו תגובה שונה לגמרי מבחור בן 18 שנרשם לישיבת הסדר חסידית לעומת ישיבת הסדר יותר פלפלנית- בריסקאית כמו שאבא לו היה.

בגיל חטיבה והלאה,

אם חשוב לכם מקום אחר, כדאי להסביר לילד למה ההורים מעדיפים אפשרות אחרת, להמליץ לו לנסות בכל אופן לתקופה את המקום שאתם מעדיפים אבל בסופו של דבר עם הילד מתעקש, לזרום איתו (כמובן אם מדובר במקום שאתם לא הכי מתחברים אליו, ולא במקום שאתם ממש מתנגדים לו עקרונית).

ילד בגילאים האלה שיהיה במקום שהוא לא רוצה להיות בו, ככל הנראה לא יהיה פתוח לקבל את מה שיש למקום להציע.

לאתר אשמורת ותראי מה הם מציעים...

נראה לי שאי-ג'אמפ לסוגיו יכול להיות מושלם בגילאים הללו (ומין הסתם יש הנחה יפה לאשמורת).

כמה זמן אתם מתכננים להשאר בדירה? אם בכל מקרה סביר שתעברו תוך שנתיים-שלוש או שאתם בשאיפה להשתקע לזמן ארוך?

מה ההבדל במחיר בין הדירות?

בדקתם האם אין חסרונות לדירת הקרקע שלא ידועים לכם? (לדוגמה: נמלים וחרקים אחרים, הצפות ביוב, חלון על הרחוב), כדאי לוודא עם הדיירים הנוכחיים אם אפשר.

שידת החתלה נראית לי אביזר מיותר, לא היתה לי אף פעם והסתדרנו מצויין בלי, בגדים אפשר לאחסן בארון שלכם או במגירות פלסטיק ולהחליף יותר נוח לי במיטה. אבל אם רוצים ואין מקום בחדר אפשר לשים בסלון.

לדעתי, עד גיל שנה וחצי לפחות, חדר וסלון אמור להספיק, אם אין לכם תוכניות לארח לעיתים קרובות.  

מכירה גם משפחות שבאופן קבוע הסלון שימש אצלם כחדר ילדים גם בגילאים גדולים, אבל זה נראה לי פחות רצוי.

.

אבל קלילים בהחלטות וגם במעברים...

הקטנה בקומת קרקע יקרה ב300 שח.

בגיל שנה וחצי מסתדרים כי התינוק בחדר או בחוץ?

אפשר אתכם בחדר, אפשר לסדר לו פינה משלו בסלון.

ואפשר שתהיה לו מיטה בחדר שלכם וגם לול בסלון וכל פעם תחליטו מה מתאים לכם, נגיד אם אתם רוצים לארח או סתם לעבוד בסלון עד מאוחר אז ישן בחדר ואם בערב אחר אתם מעדיפים פרטיות בחדר אז ישן בסלון.

הפורום הזה מיועד לשאלות לגבי גילאי בית ספר ומעלה.

אני חושבת שכדאי לפנות להדרכת הורים ובמקביל לאבחון. נשמע שהיא לא עושה את זה מ"רוע", ויכול להיות שזה יושב על קושי ממשי כלשהו.

לא מכירה מקרוב את התחום הזה, אבל נראה לי שהכתובת הראשונה לאבחון היא רופא הילדים, בתנאי שהוא מבין וקשוב.

בהצלחה, יקרה❤️

מצד אחד לשדר לה שאת שם בשבילה , מוכנה לעזור לה. לבדוק שהיא מקבלת מספיק הפתעות , חטיפים.

מצד שני כן להציב גבולות. שכן תהיה תוצאה כלשהי למעשה. האחריות עדיין צריכה להישאר עליה.

לבדוק מה קורה במעגל חברתי שלה. לפעמים ילדים גונבים כדי להרגיש גבר-גבר או חסר להם ריגוש או מישהו יותר חזק ( חברה חזקה) מכריח אותם.

גם אבא צריך להיות חלק מהתהליך. אמא לא יכולה להיות במצב הזה לבד. רק שתחליטו על קו אחיד לפני השיחה עם ילדה

חשוב לדעת שזה יכול להיות משהו פסיכולוגי קל מאד,

ראיתי מקרים כאלה, וכרגע הדבר שצריך להיות הכי חשוב לך כאמא, זה שהיא לא תתייג את עצמה כילדה רעה או עבריינית חס ושלום.

אל תשדרי לחץ ותטפלי בכלים מקצועיים ועניינים ועם המון המון אהבה כלפיה.

ולא נעים כשהילד שלך נכשל במשהו כזה.

אבל כדאי ממש לברר את שורש העניין. מה מהות הגניבה? מה עומד מאחורי זה. לבדוק אם זו לא דרך למרוד/ להשיג תשומת לב שהיא צריכה אותה. או שאולי בכלל היא בבעיה אחרת וזו זעקה לעזרה. ללכת לטיפול מתאים. ממליצה ללכת לטיפול מחוץ למסגרת ביה"ס בינתיים, כדי שלא יתייגו אותה. אם יעלה בטיפול משהו שחשוב לידע את ביה"ס אז לשתף.

כמובן כל זה אם זה אכן לא פעם ראשונה. 

היינו בוויט פול בבית שמש ונהננו מאד

יש גם בפתח תקווה.

יש את ירכא

ומג'יק קאס בדיסיטי

כל הנ"ל מקורים ומקומות ממוזגים שזה בעיניי הפלוס הכי גדול שיש....

דרך ויזה, ישראכרט, רמי לוי, ארגוני עובדים, חבר, הצדעה...

יכול לחתוך עלויות בחצי.

בריכה?

אולי לחפש שוברים בבהצדעה או הסתדרות המורים וכאלה לבאולינג/אייג'אמפ?

הן היו כבר בפאנקי מנקי אז מתחם שעשועים כבר היה...

חשבתי על מרכז מבקרים אבל לא מצאתי באיזור הזה

אם כי תלוי איך הקבוצה. זה בעיקר הרצאה ואז סיור קטן במוזיאון, אז השאלה כמה הם סבלניים. (אפשר לנסוע ברכבת הקלה מקריית אריה).

וגם אולי מוזיאון של אחת המחתרות. יש בהרצליה נדמה לי, ובתל אביב
 

וכיתה ד אולי הגן החי בפ''ת?

בכיתה ה או ו וזה היה מעניין ומחכים

נכון זה לא היה כיף חיים כמו לונפארק או בריכה

אבל לפעמים טוב לפתוח את הראש לדברים קצת מעבר

רכבת כבדה או קלה. העלות פרוטות והנסיעה עצמה היא חוויה. אפשר לשלב עם ים או משהו דומה.

ראיתי בפורום פעם שיש אוטובוס קומותיים. אבל לא זוכרת איפה.

עכשיו את פארק ידידיה ברבבה.

אפשר ללכת לבריכות.

פחות אטרקציה ללכת לשם

פארק הצנירים בקדומים

יש באלון מורה איזה מעיין ומנהרה עם מים.

יש עוד הרבה

אני הייתי נוסעת לבד וגם עם אחים שלי הקטנים בגילאים הרבה יותר צעירים. וגם הרבה ילדים בגילו נוסעים לבד לפנימיות.

אבל כמו שפילה כתבה, לגבי המעבדה הייתי חוששת שלא ידע לעמוד מולם, שלא יקחו ממנו מחיר מופקע או שירצו לדבר עם מבוגר

כלומר אם קורה משהו הוא יכול להתקשר אליכם?

(אם צריך להשאיר את הטלפון שם לתיקון זה בעיה)

את יכולה להתקשר מראש ולשאול מחיר, האם האחריות מכסה וכו'?

אם התשובה היא כן לשתי השאלות הייתי שולחת.

אין דרך נוחה להגיע לשם בתחבץ

אולי כבר סידרו משהו, אבל ממה שאני יודעת זה איזור לא נגיש

רק תבדקו שוב שההליכה לא מוגזמת