אמנם אין לי ניסיון בתחום הנ''ל אבל קצת מחשבות שעולות בי, וגם קצת מהניסיון..
הרגישות הגבוהה היא מתנה, מתנה שמגיעה עם אי אלו אתגרים שדורשים יותר שימת לב, הקשבה והמון חמלה כלפי עצמנו בסיטואציות מסויימות. ועם זאת, חשוב לשים לב שיש סיטואציות שהאתגר, ההתמודדות והעבודה שנדרשת מאיתנו, לאו דווקא נוגעות אלינו כאנשים רגישים מאוד, אלא זה משהו שגם אנשים שאין להם רגישות מיוחדת מתמודדים איתו.
תחשבי על זה - להיות במרכז תשומת הלב, לעמוד מול קהל מבוגרים (בסיטואציה שצריך דיוק בקריאה, ומוכרת החוויה שכל הזמן מתקנים את הקורא), הידיעה שצריך תשומת לב גם למילים בספר שאין להן ניקוד או טעמים וצריך לזכור אותם בע''פ, וגם למסמן שעומד ליד, ולהכיל את ההתרגשות של קריאה פעם ראשונה ואיך יצא, מול קהילה, אולי גם מול חברים וכדו' - הן חוויות שבפני עצמן דורשות המון חוסן פנימי ותחושת ערך עצמי לעבור אותן, ובגיל יחסית צעיר.
חוויות כאלו, ובכלל כל מיני חוויות שאנחנו חווים בחיים הבוגרים, דורשים מאיתנו לפתח את המיומנויות האלו. ולפעמים דווקא החוויה של ההצלחה, עוזרת להתמודד יותר טוב עם הרגישות בכל מיני סיטואציות.
ואני חושבת שיש לבן שלך ברכה גדולה גדולה בזה שיש לו אמא מודעת, שמחפשת איך לעבור איתו את התקופה הזו בצורה נכונה. כי את תוכלי לעזור לו למצוא את הדרך, להבין מה הרגישות שם, מה נמצא שם בלב שלו ובהרגשה שגורמת לו לא לרצות לעשות את זה (לא להכניס לו מילים, חוויות או הגדרות.. אלא פשוט לברר: מה גורם לך לחשוב ככה? מה אתה מרגיש כשאתה חושב על לעמוד במצב הזה?), להבין מה החוויה שלו.
ואת יכולה לחזק בו את הערך העצמי, לבנות בו רצון להתמודד עם הדברים ולגדול מהאתגר, ללמד ולתת כלים להתמודד, להתחיל לתרגל מעכשיו בקטנה במה שמסוגל לו, אולי החוויה של האחים תחזק אותו אחרי שהם יעברו את זה, וגם יש לכם חמש שנים+ לחשוב מה תהיה הדרך הכי טובה עד שיגיע לשם בע"ה.
וגם אם בעתיד הוא עדיין יחזיק באותה עמדה פנימית, תמיד אפשר להתאים את הסיטואציה למה שיהיה נכון לו, כמו עלייה עם מניין קטן יותר, להזמין רק מי שירגיש נוח איתו.. וכדו'.
וזהו בינתיים.
) ויש גם תחושה של חידוש באוויר, אבל לא חידוש זר, אלא חידוש מוכר משנה לשנה... וגם עונת האביב היא האהובה עליי, וזה כיף לטייל בה (שוב, לא השנה
למה?