מתוך הכאב של האנונימית האהובה על טהרה במילואים.
ולרגל ההקפצה הפתאומית של בעלי הערב לעוד סבב של לחימה, בזמן שאנחנו אסורים, אז שוב נפרדים בלי חיבוק ושוב לחזור המקווה לבית ריק, כי אין סיכוי שיצא.
(למרות שבהתחלה היה לו תאריך לתחילת החודש הבא, ובדיוק סיימתי לסדר בעזרת מכון פועה איך אפשר להאריך את זמן הטהרה עד שהוא חוזר ללחימה😖😖😖)
חשבתי אולי לתת פה מקום לסיפורים ושיתופים על כל עניין המקווה בזמן מילואים. גם סיפורים טובים, נעימים ומעודדים. וגם סיפורים מתסכלים ומבאסים.
זה כ"כ חשוב לפרוק. לשמוע ולהשמיע.
מוזמנות לשתף מהחוויות שלכן, או לעודד ולחזק.
שבעז"ה נזכה בגאולה שלמה בקרוב!!!!
